ברוח סיפורי לידה. מקווה שזה באמת מעניין מישהו, לי נראה לי טוב להוציא את הדברים.
כתבתי לכם בעבר על הלידה האחרונה שלי שהיתה מעולה והיתה חוויה מתקנת ללידה הקודמת. אז רציתי לספר על הלידה הטראומטית הקודמת...
סיפור הלידה מתחיל בשבוע 34. אני מתעוררת ביום שישי בבוקר עם הרגשה שמשהו נוזל ממני. מה? בשבוע 34 ירידת מים? טסה לשירותים ושם יוצא ממני זרם של דם לתוך השירותים. יותר גרוע מירידת מים....בדיוק לילה לפני כן קראתי על מישהי שעברה היפרדות שליה בחודש תשיעי ואיבדה את התינוק. מתפללת לה', רק שהתינוק בסדר. מזעיקה את בעלי שהיה בדרך לצאת לתפילה, מזעיקים אמבולנס ואת השכנה שתיכנס להיות עם הילדים. וכל הזמן הזה אני מדממת...
מגיעים לבית חולים, מכניסים ישר למיון, מחברים למוניטור, ב"ה יש דופק. תודה ה'. אולטראסאונד, חושבים אולי שלית פתח, כבר מחתימים אותי על הסכמה לניתוח, ואז עוד אולטראסאונד ומגיעים למסקנה שהשליה נמוכה אבל לא מכסה את הפתח. בינתיים הדימום פחת, מאשפזים במחלקה להשגחה. בעלי חוזר הביתה להוציא את הילדים מהגנים ( שהשכנה ארגנה והוציאה בבוקר) ולהתארגן לשבת. השבת עוברת בשקט, משחררים ביום ראשון עם הוראות למנוחה והמשך מעקב. נחה בבית, עושה אפילו הפסק טהרה ומתחילה לספר 7 נקיים...לאחר כשבוע לבד בבית עם הילדים, במטבח מרגישה משהו נוזל ממני, טסה לשירותים, ובכמה מטרים עד לשם כבר כל הרגליים שלי מלאות דם, עם טפטופים על כל הרצפה ( מזל שהילדים היו עסוקים ולא שמו לב). מתקשרת לבעלי שהיה בדרך הביתה, ונוסעים שוב לבית חולים. לא ממש מבינים ממה הדימום, רוצים לאשפז אבל המחלקה מלאה, שולחים באמבולנס לבית חולים אחר, ושם כל הבדיקות מההתחלה....מתאשפזת לכמה ימים השגחה, ומשתחררת הביתה ללא דימום. אחרי כמה ימים, שוב אותו סיפור...הפעם רוצים לעשות זירוז, לא רוצה ללדת שם בכלל, מחליטה לחתום על שחרור, והולכת לייעוץ אצל רופא פרטי ראש מיון נשים בבי"ח שאני רוצה ללדת, והוא אומר שלא צריך זירוז, התינוק מרגיש טוב ואפשר לחכות. שבועיים שקט, מגיע התאריך וכבר מתחילה מעקב הריון עודף. לא האמנתי שאגיע לזה.
וואו, כבר הארכתי כ"כ ועדיין לא הגעתי ללידה....המשך יבוא... הקטנה נרדמה אז אני עפה לישון
כתבתי לכם בעבר על הלידה האחרונה שלי שהיתה מעולה והיתה חוויה מתקנת ללידה הקודמת. אז רציתי לספר על הלידה הטראומטית הקודמת...
סיפור הלידה מתחיל בשבוע 34. אני מתעוררת ביום שישי בבוקר עם הרגשה שמשהו נוזל ממני. מה? בשבוע 34 ירידת מים? טסה לשירותים ושם יוצא ממני זרם של דם לתוך השירותים. יותר גרוע מירידת מים....בדיוק לילה לפני כן קראתי על מישהי שעברה היפרדות שליה בחודש תשיעי ואיבדה את התינוק. מתפללת לה', רק שהתינוק בסדר. מזעיקה את בעלי שהיה בדרך לצאת לתפילה, מזעיקים אמבולנס ואת השכנה שתיכנס להיות עם הילדים. וכל הזמן הזה אני מדממת...
מגיעים לבית חולים, מכניסים ישר למיון, מחברים למוניטור, ב"ה יש דופק. תודה ה'. אולטראסאונד, חושבים אולי שלית פתח, כבר מחתימים אותי על הסכמה לניתוח, ואז עוד אולטראסאונד ומגיעים למסקנה שהשליה נמוכה אבל לא מכסה את הפתח. בינתיים הדימום פחת, מאשפזים במחלקה להשגחה. בעלי חוזר הביתה להוציא את הילדים מהגנים ( שהשכנה ארגנה והוציאה בבוקר) ולהתארגן לשבת. השבת עוברת בשקט, משחררים ביום ראשון עם הוראות למנוחה והמשך מעקב. נחה בבית, עושה אפילו הפסק טהרה ומתחילה לספר 7 נקיים...לאחר כשבוע לבד בבית עם הילדים, במטבח מרגישה משהו נוזל ממני, טסה לשירותים, ובכמה מטרים עד לשם כבר כל הרגליים שלי מלאות דם, עם טפטופים על כל הרצפה ( מזל שהילדים היו עסוקים ולא שמו לב). מתקשרת לבעלי שהיה בדרך הביתה, ונוסעים שוב לבית חולים. לא ממש מבינים ממה הדימום, רוצים לאשפז אבל המחלקה מלאה, שולחים באמבולנס לבית חולים אחר, ושם כל הבדיקות מההתחלה....מתאשפזת לכמה ימים השגחה, ומשתחררת הביתה ללא דימום. אחרי כמה ימים, שוב אותו סיפור...הפעם רוצים לעשות זירוז, לא רוצה ללדת שם בכלל, מחליטה לחתום על שחרור, והולכת לייעוץ אצל רופא פרטי ראש מיון נשים בבי"ח שאני רוצה ללדת, והוא אומר שלא צריך זירוז, התינוק מרגיש טוב ואפשר לחכות. שבועיים שקט, מגיע התאריך וכבר מתחילה מעקב הריון עודף. לא האמנתי שאגיע לזה.
וואו, כבר הארכתי כ"כ ועדיין לא הגעתי ללידה....המשך יבוא... הקטנה נרדמה אז אני עפה לישון
איפה ההמשך??