שנה ושלושה חודשים אחרי לידה הנקתי עד גיל/9 8 חודשים
ועדיין לא חזרה הווסת
הייתי אצל הרופא נשים בבירור
נתן פרימולטור ובאמת קיבלתי ווסת קלה אך היא לא המשיכה לחודשים הבאים אולטראסאונד ובדיקות הורמונליות תקינות לגמרי היה גם אחרי הלידה הקודמת כך אך הפרימולוט החזיר ווסת תקינה
חושבים על הריון נוסף וכן היינו רוצים להתקדם
מישהי נתקלה בזה ?
יש טיפים עצות איך ניתן לחזור לאיזון הורמונלי ?
אצלי דיקור סיני עזר ממש כדי להחזיר את המערכת ההורמנלית לפעולה תקינה
ואז להריון חדש..
אם התקנתי אצל רופא פרטי (ג'ניפיקס), האם מנסיונכן רופא נשים רגיל דרך קופת חולים יכול להוציא?
ובכלל, איך זה עובד בקופת חולים - אני קובעת תור רגיל להוצאת התקן? צריכה להתקשר ולציין משהו?
תודה מראש
היה פנוי שם בלי תורים והיא הסכימה להוציא לי את ההתקן.
בעיקרון זאת פעולה ממש פשוטה שלמדי למשוך את ההתקן החוצה (בשונה מההתקנה)
אין לי מושג לגבי הגינפקס
כאבים בשד שמאל, הרגשה של כאב בכל השד מין שרפה כזאת.. דקירות כואבות..
מה אפשר לעשות?🙁🙁
לא תמיד רואים אותה.
הייתי מנסה משחה (לבדוק אם צריך לשטוף לפני הנקה)
תסתכלי טוב אם אין לך חתך קטן .
ואם לא-הייתי מורחת דקטרין אורל ג'ל על הפטמה כמה פעמים ביום.
ואם זה לא עובד מבקשת מרשם לפטריה בשד
אפשר לקנות ללא מרשם כל מיני משחות
אבל לשטוף לפני הנקה
אנונימית בהו"לאז סוף סוף בעלי לא במילואים וממש רוצים לנצל את השובר של החופש ולצאת עם הילדים..
אז מחפשת המלצות למלון מהדרין לא יקר בצפון או לחילופין צימר שיש בו ארוחת בוקר. לא משנה בדיוק האזור..
תודה מראש🙂
הכל תפוס בתאריכים הרלוונטיים,
ממש אשמח להמלצות על צימרים מנסיון..
בכינר והיה מעולה לילדים
נהננו גם אבל החופשה הייתה בעיקר לילדים
בתי הארחה עם ארוחת בוקר
קשת
חיספין
אלוני הבשן
מניסיוני לא
אך אשמח לשמוע אתכן
כמה דולות שיצא לי לדבר איתן טענו שהימנעות מסוכרים גורמת לגדילה איטית יותר
אני לא ראיתי הבדל אבל זה לא ממש מחקר מעמיק🙂
לא יודעת אם קשור לתזונה בכלל, אולי רק לסוכר.
מכירה כמה נשים, וגם אני בעצמי, שילדו כמה ילדים במשקל מסוים פחות או יותר, ואח"כ עשו שינוי תזונתי בחיים והתחילו לאכול בריא יותר, וילדו עוד כמה ילדים במשקל נמוך יותר.
(לי נולדו שני ילדים במשקל 3.700, ואחרי שהתחלתי לאכול בריא יותר, נולדו שלושה במשקל 3.200. שיהיו בריאים כולם)
והמשקל היה תקין 3 פלוס בלידה
וגם לאורך כל ההיריון
בהיריון האחרון בקושי עליתי במשקל (אל דאגה, התחלתי אותו בעודף יתר מכובד🤭) ורופאת נשים שהתייעצתי איתה בטלפון שאלה אותי אם אני אוכלת מספיק חלבונים.
אבל העוברית דווקא הייתה במשקל תקין, וגם נולדה במשקל סביר לשבוע שלה.
תינוקות באזור ה3 קג
3100
3070
וכו'
אז אצלי לא היה קשר בין הגודל שלהם לגודל הענק שלי😄 (בה ללא סכרת)
אבל אחת הרופאות ''נזפה'' בי שאני לא אוכלת מספיק, ואולי בגלל זה הוא iugr.
אז התחלתי לאכול שומנים, כמו טחינה, שמן זית וכו' ואז הוא עלה קצת באחוזונים, אבל עדיין היה קטן. לא יודעת אם זה בהכרח קשור.
אמא שלי בהריונות עם סוכרת ילדה מעל 4 ק''ג ובהריונות בלי
ילדה 3 וקצת... ובכל ההריונות אכלה מכל הבא ליד (פעם לא הייתה מודעות כמו היום)
נכנעת לחשקים רגעיים, אוכלת מלא פחמימות
בקיצור, לא דוגמא ומופת
וילדתי 3.030 ו- 2.925
אכלתי מלא שטויות, הלוואי והייתי אוכלת יותר בריא.
הריון ראשון עליתי מלא
הריון שני, יותר פרופורציונלי חחח
שתיהם נולדו פיצים
מסתדר גנטי
תת תזונה, נוזלים רק בוריד ובקושי אכלתי, ירדתי המון במשקל..
נולד מעל 3 קילו בתחילת 38..
נראה שאין קשר
זו שנולדה במשקל יותר גבוה מהשאר אצלי פשוט נולדה בשבוע 41+ אז היה לה יותר זמן לגדול...
לי אמרה מישהי ברפואה הטבעית שזה יכול להיות קשור לזה שהברזל שלי היה נמוך והמאגרים היו ריקים
ננסה הריון הבא בעז״ה להקפיד ברזל והראה🤣
והילדים שלי נולדים קטנים.
אבל גם עם עירוי ברזל נולדו קטנים.
לילדה עצמה יש חוסר בברזל?
כי אצלי גם לילדים יש ברזל נמוך בשנים הראשונות.
אז אכלתי מאוזן.
ויצאו במשקלים ממוצעים. הכי גדול שלי 3.345 בשבוע 38+1.
האחרים יצאו בתחילת וסוף שבוע 39 במשקל 3.3.
אכלתי הרבה סוכר ופחמימות בהריונות כי זה מה שאני מסוגלת בשליש ה1 וגם אחריו. 4 ילדים נולדו מתחת ל3.100.
בהריון האחרון עובר קצת יותר גדול. כשהוא נולד ראינו שגם מבחינה גופנית וגם חיצונית הוא דומה לגנים של המשפחה השניה. שהם גדולים וגבוהים יותר בגוף.
והילדה שמחה ומשחקת, הייתן שולחות למעון?
שלשום היב לה חום פחות מ38 אז שלחנו אתמול למעון והיתה בסדר גמור במעון והכל כרגיל. אתמול בלילה היה לה 38.5 ואני ממש מתלבטת. היא ממש כרגיל הבוקר ובעלי בדיוק יוצא לסבב מילואים ואני סטודנטית.. מה הייתן עושות?
מתסכל ממש
ומכירה את המצב הזה...
לק"י
אז אם היה חום כזה, כנראה שאחכה שירד ל-37
חךק מההורים גם ככה זורקים את הילדים שלהם חולים
שלא יקבלו עכשיו אישור בחסות החוק
תסבירי שבעלך במילואים ואת לא יכולה להפסיד ימי לימודים...
יש כאן מישהי שעשתה הסרת שיער בלייזר ולאחר מכן טיפולי פוריות
אשמח לדעת האם השיער חזר לצמוח/ההסרה החזיקה מעמד?
תודה
2 הריונות ראשונים עשיתי באריאל, בהריון השלישי התחלף שם לרופאה ערבייה ולא רציתי. המליצו לי על ד"ר אור יריב שמקבל פרטי בכפר סבא אבל בהסדר עם הקופה וגם היה אחלה.
עכשיו אם הבנתי נכון (עוד אברר סופית...) הוא כבר לא בהסדר עם לאומית.
יש המלצות נוספות?
הייתי שם לפני שבוע בסקירה.
אנושית ונעימה ונראית מקצועית ממש.
הבעיה היחידה היא שהמכשיר לא היה כל כך טוב והכל לקח זמן כי היה לה קשה לראות (הוא כל הזמן התחמם לה.. זה היה לא טוב אובייקטיבית, לא בעיה באיך שהיא עשתה את האולטרהסאונד...) אני באמת צריכה לכתוב להם פנייה שיטפלו בזה..
שזו הרופאה הזאת ולא הרופאה הערבייה?
אמרו לי במזכירות סניף אריאל שהן מתחלפות שבוע שבוע, באתי לקבוע תור (לא דרך המזכירה שלא יכחה/רצתה/הסכימה לקבוע לי אלא דרך המוקד) ולא ידעו שם לומר בכלל מי תהיה הרופאה, גם בסמס שקיבלתי להפתעתי לא היה רשום.
אין ככ תורים, קבעתי די לרגע האחרון שאפשר והמזכירה במוקד קבעה לי 2 תורים שבועיים רצופים כדי שיסתדר עם הרופאה אם במקרה בשבוע הראשון תהיה הערבייה ואבטל את התור השני.
התור השני הוא קצת מעבר לקצה הזמן האפשרי..
התקשרתי שוב לסניף לברר מי תהיה באיזה תאריך ולא ידעו לומר וגם אמרו שזה יכול להשתנות.
אם יש עוד עצה אשמח
ואם לא אנסה לברר עוד על רופאים אחרים.
חשוב לי מאוד שלא יהיו ערבים. רופאה אישה- פלוס נוסף.
לרופא המעולה שהיה שם בהריונות הקודמים שלי...
הופתעתי להגיע ולגלות שזו אישה
נס שזו לא הייתה הערבייה 🫣
היא ככ אנושית ורגישה את לא יודעת עד כמה. היא מקבלת גם דרך מכבי בבני ברק ובתחילת המלחמה הייתי אצלה מחוסר ברירה ופשוט לא הצטערתי לרגע, ב"ה
אחכ המשכתי גם סקירה שניה אצלה.
אבל אם ערבייה לא באה בחשבון אז אל תתיחסי למה שכתבתי. סתם זה היה מנקודת מבט שלי
והיא ממש מקצועית ואנושית
אולי יועיל לאחרות..
החלטתי לא לקחת סיכון וקבעתי לשער בנימין אצל דר רוזנק..
טבלתי במוצ״ש והוצאתי את הטבעת לצורך הטבילה.
ברוב גאונותי שכחתי להחזיר אותה ונזכרתי רק אתמול בערב אחרי שהתחילו כתמים.
יש מצב שלא אקבל מחזור?
ולמה בכלל יש דימום, הספקתי להיות בסהכ שבוע עם הטבעת (שבוע מאז שהמחזור נגמר)?
בנתיים אנחנו לא אסורים כי זה רק כתמים.
זה אומר שמותר לגעת אבל לא לקיים יחסים?
ואם הדימום יעבור, צריך לעשות בדיקות כלשהן?
א.יש דימום כי כבר היית עם ההורמונים כמה ימים ועכשיו יש את הצניחה שלהם.
ב. הלכתית- כל זמן שזה כתמים את טהורה ואין שום סיבה לעשות בדיקות. להיפך. אם בסוף זה יתפתח לשטף ממש זה כמו כל וסת ואת נאסרת.
יש סיכוי שזה יעצר בלי שיהפוך לוסת?
תודה שכתבת…
בעקרון צריך אמצעי נוסף עד הטבעת הבאה. מה האפשרויות שלי בעצם? ואפשר פשוט להחליף לטבעת חדשה עכשיו?
בנוגע לעד שיעבוד (זכור לי שצריך שבועיים מרגע ההכנסה ״הראשונה״ אבל תאמתי את זה), לא הכי מכירה, אבל אולי שקפים? קוטל? בכל מקרה אין משהו עם אחוזים גבוהים שהוא רק לשבועיים… (הרי מן הסתם לא תספיקי להתאים דיאפרגמה וכו;
אולי יש למישהי פה רעיון
נראה לי מוזר. הייתי בודקת שוב.
זה רק שבוע!
אגב אם שוכחים אותה בחוץ בשבוע השלישי לשימוש צריך כבר טבעת חדשה או לחכות לוסת. אסור להחזיר את אותה טבעת.
גם בזמן שהטבעת בחוץ
אם את ״מתחילה״ להשתמש בטבעת- אז צריך לחכות.
ובגלל שהיא הוציאה בזמן שהטבעת אמורה להיות בפנים, אחרי שהוציאה שבועיים קודם בשביל לקבל וסת - זה כאילו שהיא מתחילה מחדש
גם בתחילת השימוש לוקח שבוע אחד להגנה מלאה (ולמען האמת גם 3-4 ימים מספיקים אבל אף חברה לא תיקח אחריות והרישמי הוא שבוע)
עם תינוק בן כשישה שבועות, שקצת משתעל בקול צרוד? (וגם מנוזל כבר כמה זמן, אבל עם זה כבר ראינו רופא והכל היה בסדר. עכשיו התווסף גם הצרידות, וטיפה שיעול).
אין לנו רופא בישוב היום, אז זה אומר לנסוע לישוב סמוך.
צריך היום? או אפשר לחכות ליום ראשון?
פחדתי לחכות, במיוחד כשאנחנו לפני שבת.
מחכה עכשיו להיכנס לרופא.
בניםם
כמה חזק?
כמה פעמים ביום?
במשך כמה זמן?
בכל אופן, עם בנים זה באמת מאוד מאתגר בדרך כלל...
ובכל זאת, באמת כדאי לבדוק שזה עדיין בתחום הנורמה ולא יושב על קשיים שאפשר אולי לפתור.
והכי חשוב לבדוק את הבטיחות שלהם...
לא הרבה זמן, זה מריבות נקודתיות כאלה
אבל זה קורה מלא
ברמת הפעמיים שלוש בשעה
פה בעיטה
שם לזרוק משהו אחד על השני
נושכים לפעמים
נותנים סתם מכה מעצבנת
קיצר סיוט
יש לי אחד קטן שעוד לא מבין שמכפכף את כולם כי חושב שזה מצחיק והם מחזירים לו אז זה גם מגביר את הכמות
שאנחנו לא מרביצים
לפעמים מכריחה את המרביץ להיות צמוד אלי לכמה דקות עד שמאפשרת לו לחזור לשחק
וזה לא עוזר
ותתנמ יותר תשומת לב
מתחת לעניין המריבות הרבה פעמים יש איזה שורש אחר
תשומת לב אישית אני מאוד משתדלת לתת
זמן פרטי לכל אחד מידי פעם
להחמיא להם שהם משחקים יפה יחד ולהגיד חהם שהם עושים נחת רוח לאמא
וגם, כשהם רבים - להגיד שהם אחים שצריכים לשמור אחד על השני.
תכלס, שזה בסדר שיריבו מדי פעם. אבל אצלנו זה עוזר לחזק את הקשר ביניהם כמשו מיוחד
כי אולי חלק מהעניין של המריבות הוא קבלת תשומת לב מאמא
כמובן, אם זה מגיע לסכנת חיים - אז כן להתערב. אבל אם זה יחסית בקטנה - אפשר לומר פעם אחת מראש שאת סומכת עליהם שיסתדרו לבד בלי להגיע למכות, וזהו, לתת להם להסתדר לבד...
לא בטוחה שזה יעבוד, אבל זה שווה ניסוי
ולפחות במצב כזה את לא נמצאת במתח תמידי לפני המריבה הבאה, שתדרוש ממך להוציא כוחות בהתערבות...
רעיון אחר שעבד לנו במשך תקופה: מבצע אהבה. בכל פעם שמישהו עשה משהו טוב לאחיו או נמנע ממריבה - מסמנים לב בטבלת המבצע (טבלה כללית לכולם), וכשמסיימים אותה מקבלים פרס לכל הילדים ביחד.
ותתמללי להם את זה בדרך כלל תשמעי שמתחת לזה יש סיפור ל2 הצדדים. נגיד יוסי בנה מגדל ודני הרס לו. אז יוסי הרביץ. אם תשאירי את זה בדינמיקה של מי שהרביץ הוא "לא טוב" הם ימשיכו להרביץ כי הם מרגישים לא מובנים, ושאין צדק. תנסי לתמלל במשפט שהם יגידו כן. כמו: השקעת כל כך במגדל ואז הוא בא והרס לך. וכל כך כעסת עליו. הרגשת שהוא מזלזל בך/או שהוא הרס לך משהו שכלכך חשוב לך. ובגלל שהכעס היה גדול החלטת להרביץ. אני מבינה נכון? יוסי: כן. אמא: זה באמת לא נעים להרגיש שאתה לא חשוב למישהו. אני יכולה להבין אותך.
יוסי מקבל לגיטימציה לרגש. הוא פחות ירביץ פעם הבאה.
ואז את שומעת את דני. אני שומעת שהרסת ליוסי.
ואז יכול להיות: 1. כן זה היה בלי כוונה. 2. כן בגלל שאתמול הוא...
ואז שוב לתת לגיטימציה לרגש שלהם. אז בעצם לא התכוונת להראות ליוסי שהוא לא חשוב בטעות עברת והמרפק נגע במגדל. זה באמת מבאס. אתה יכול להגיד לו את זה?
בקיצור לעזור לילד להבין את הרגש שעבר לו בראש רגע לפני שהוא הרביץ ולתת לגיטימציה. לא לכעס ולריב אלא לרגש בסיסי עמוק יותר. לא אהוב, לא חשוב, שלא אכפת ממני. ואז אפשר לשאול איך יהיה לך נעים להגיב עכשיו. מכות זה לא אופציה.
זה נראה קצת ארוך. אבל עבודה של כמה שבועות כאלה תפחית את רמות המריבה. ותהפוך את הסגנון לשפה של הילדים.
לא מרגיש לי יום חגיגי, עם כל המדורות.
בעלי כן לבש.
סתם כי מותר לחדש
ועכשיו הוא מסריח מהמדורות😂
כי זה יום חגיגי קצת...
לא אומרים תחנון.
לק"י
אפשר לפתוח אותו מחדש מניק אמיתי.
לכן השרשור ננעל.
אני יודעת כמה הם לא מתלהבים מכך שאני רוצה הרבה ילדים
ובהריונות הקודמים התגובות לא היו חמות במיוחד. ההרגשה הזו כל כך קשה ומעליבה
שאני דוחה ודוחה ולא מספרת בינתיים ב"ה מתקדמת וגודלת וקשה להסתיר.
כרגע אני חושבת שהם משוכנעים ששמנתי וזהו
אמא שלי יכולה להגיב "את לא נורמלית" או מזל טוב קר ומעליב 😓😓
הם גם ממש לא יודעים לשמור סודות וזה יכול פתאום לעבור לכל המשפחה וחשוב לי שזה ישמר עוד. מצד שני
חוששת שההורים יפגעו
מה הייתן עושות במקומי?
לא אמרתי לאף אחד... הרגשתי לחץ מהתגובות..
אז שלחתי את בעלי.
פתר לי הרבה בעיות בחיים.
כל הקיטונות וההערות הלא נעימות הוא קיבל. אחכ שדיברו איתי כבר עיכלו היה יותר נחמד.
ה' יעזור. שנזכה להרגיש בנוח עם המשפחה. מזדהה עם תחושותייך...
לא הייתי אומרת.
אם יתפלאו אחכ למה לא סיפרת?
תאמרי- כי לא רציתי שתבאסו אותי. אני שמחה בהריון הזה ואתם פחות..
זה ייתן להם קצת שיקוף.
ובאמת אם זה מצער אותם- אז חבל לצער אותם ואותך..
נראה לי שמתי שהוא כדאי לספר כי זה פוגע.
אנחנו מספרים להורים של בעלי יותר מאוחר מלהורים שלי כי חמותי פחות יודעת לשמור סוד
אבל זה עניין של תירגול חשיבה תפיסות עולם מבוססות
אם את חזקה בדעותייך אז גם אם ההורים יגיבו ככה-ככה זה לא יפתח בך רגש שלילי שיפגע בך
אני כן מספרת להורים גם אם הם מגיבים בצורה לא הכי מהתלהבות אני מזכירה לעצמי שאני זו אני והם זה הם והחיים והדעות שונות וזה מותר, רצוי ונורמלי שאנחנו שונים גם בתגובות העיקר שטוב לי עם השליחות והמעשים שלי ואני שלימה איתם אז אף אחד לא יגרום לי להיעלב ולהרגיש שאני עושה משהו לא בסדר
מצאתי דרך מקורית לשתף את ההורים שלי, כזאת שמכוונת מראש את סוג התגובה שאני מבקשת..
שולחת לך באישי פרטים..
כתבתי מכתב "מהעובר" להורים שלי.
פירטתי בו כמה עניינים שרציתי שלא ידאגו לגביהם. ביקשתי שישמחו בו, פירגנתי להם בתור נכד עתידי ועוד..
יצא נחמד.
ו-וואלה זה עבד.
ולא עשיתי משהו מחכים למדי...
כי הם לא באו לבקר או משהו כזה שרואים בפועל
ושבאו לשמחה משפחתית שערכתי
הם ראו אותי תחילת חודש רביעי!
כן, ככה הרגשתי בגלל התגובות הלא מפרגנות שלהם. יש מצב שזה נובע גם מדאגה כן?
אבל ככה הרגיש לי בכל אופן.
כמובן שהתרגשו ושמחו באותו רגע ואחי הקטן כמעט בכה
(איתו תמיד היה לי קשר מיוחד
היה לי נח לספר במרחב שלי
שישמחו מהבשורה.
גם אני חששתי תמיד לספר על ההריונות שהיו צמודים, קיסריים (אמא שלי הייתה דואגת מה אני עושה לגוף שלי שלא נותנת לו להתאושש, מגידול צמודים)
התגובה הקרה או הדואגת הייתה שוברת לי את הלב, איך קינאתי בבנות שכשרואות פס ישר מתקשרות לאמא ומתלהבות ביחד. אני הייתי מספרת אחרי 3 חודשים בערך, כי די כבר כל העולם ידע.
מה שכן היום היא לא הייתה מוותרת על אף אחד מהנכדים🙂 ואני שמחה שהבאתי צמודים כי עכשיו כבר שנתיים לא מצליחה להכנס להריון. אז אם הייתי כל הזמן מחכה להתאוששות, למצב כלכלי מתאים זה פשוט לא היה קורה🙂
זה נותן כוח לשתף
אני בשבוע 14. אישה מלאה אבל ממש רואים בטן עם בגד צמוד
כשהם מגיעים פעם בשבוע אני לובשת בגד ממש רחב
היום כמעט אמרתי לה ואני לא מסוגלת להרוס לעצמי עם תגובה לא נעימה
במיוחד שאני אחרי לידה והריון טראומתים מאוד ואני מרגישה בחוש את הפרצופיםוהתגובות
היא גם לא יודעת לשמור סודות וחשוב לי שלא כל העולם ידע עכשיו...
מרכיב כל כך לא נעים שמסתירה מההורים 😑
אולי לא מתאים לכל אחת...אבל בכל זאת מציעה לי זה עבד נהדר בילד האחרון
סיפרתי על ההיריון בדרך יצירתית ומקורית מאוד
ראיתי סרטון כזה ביוטיוב)
את באה אליהם לשבת, או נפגשת איתם באירוע או משהו...
מתלבשים יפה לשבת ואת אומרת להורים או למשפחה: "בואו נעשה סלפי" כולם יפים, לבושים יאללה תמונה.
כולם מסתכלים במסך שלך, ואת שמה על וידאו הקלטה.
ואומרת בחיוך מטורף "אני בהיריון"
הם לא ישימו לב(מניסיון...) ויתרכזו בתמונה.
תאמרי שוב ושוב
אני בהיריון אני בהיריון
זה מצולם עד שהאסימון נופל להם, וזה קורע מצחוק ומגניבבבב
ואחר כך אפשר לצפות בזה בכיף, מי שהגיב בקרירות כך יראה את עצמו, לא תצטרכי להוסיף מילה.
אגב, את דיי בהתחלה, אולי תחכי עד שתרצי שכולם ידעו, תמיד אפשר לומר שלא סיפרת עדיין כי רצית לחכות ל"שקיפות" או ל"סקירה" להיות בטוחה שהכל בסדר.
זה נקרא התחלה אך בשביל ההורים זה מעליב
לאחים סביב שבוע 18-20מספרת
אגב בזכותכן קיבלתי כוחות ופשוט סיפרתי לאמא. היא ענתה האיפוק מזל טוב
הוסיפה "כל ילד שנוסף הוא ברכה לבית" הופתעתי מאודדדדד
וירדה לי אבן מהלב כי אנחנו מאוד קשורות
היא שאלה איך התאפקתי עד עכשיו ואמרתי לה שלא ידעתי איך תהיה התגובה
כנראה אמא שלך שינתה גישה
גם לנו היה קצת מאתגר לספר לחמותי על ההריונות המתקדמים - היא מלאת טקט, אז לא אומרת שום דבר ישירות, אבל כן קשה לה עם הרעיון של הרבה ילדים, כי זה נשמע לא מוגזם ולא בריא, אז היא מגיבה באיפוק.
אבל אז בהיריון האחרון היא הפתיעה ממש והגיבה בשמחה - "איזה יופי, יהיו נכדים צמודים", והתכוונה לזה שגיסתי הייתה אז בהריון ראשון אחרי הרבה שנות המתנה.
אז כן, לפעמים אנשים נפתחים במהלך החיים ומשנים גישה... שמחה בשבילך שראית את זה קורה!
ומאחלת לך שתמיד יהיה לך קשר טוב עם אמך❤️
אצלי אמא שלי בלחץ מה יהיה? ואיך נגדל אותו/אותה? ומה עם כסף? (מבחינתה צריך להיות עשירים) ומה יהיה ?! ואת אחרי הפלות ואם זה לא יחזיק וכו'?!?! היא יודעת להלחיץ לצרוח להתעצבן. אבל להרגיע? ממש לא. אז אני בקושי משתפת אותה במשהו. אני מספרת על אחד הילדים שהוא ממש מאתגר... דווקא עליו היא מעודדת שבסוף יגיע רחוק. אבל כל דבר אצלה זה מתח לחץ עצבים... בהיריון האחרון כל כך הרגשתי רע פיזית ונפשית. שלחתי את בעלי לספר לאמא שלו ולאמא שלי. הוא קיבל את כל התגובות שלא רציתי לשמוע. תודה לה'. אחכ אמא שלי התקשרה וצרחה עלי למה הוא התקשר ולא אני. אמרתי לה שאני מרגישה זוועה ומה זה משנה?! ואז נירגעה. שיהיה לנו בהצלחה עם המשפחה. משפחה זה תיק ועול לפעמים...
ולפעמים כיף משמח ועוזר. ה' יעזור אני מתפללת להיות אמא תומכת חמה מפרשת רק לטוב.. אמן
יש אנשים שנסיבות החיים גרמו להם תמיד "לראות את התסריט הרע שעלול להתגשם" גם אי אפשר לשפוט אותם. אני קוראת להם ריאליסיטיים לכיוון השלילי.
ואין מה לעשות עם זה, רק לקבל. ולשתף כמה שפחות (או לדחות את השיתוף) בדברים שלא בא לך ש"יקלקלו" לך את השמחה ואת החלום
אבל ממש אפשר להגיד בכנות. אמא אני זקוקה להתלהבות שלכם, להרגיש שאתם שמחים בי וסומכים על הבחירות שלי.
ושאתם לא שמחים בזה זה גורם לי כאב ממש גדול. אתם ההורים שלי דעתכם חשובה לי וגם תמיכה רגשית. אם הם מבינים מעולה. ( יכול להיות שהם יגידו קשה לנו לראות ש... אין לך חיים, מאיפה תביאו את הכסף וכו') ואז יתפתח דיון כנה על הרגשות שלהם ושלך. וזה מעולה. ועדיין זה הבחירה שלך והם יכולים לשמוח גם כשלא מבינים.
אם הם לא מבינים, תשקלי כמה זה עושה לך טוב להיות בקשר הדוק איתם. ואם טיפה התרחקת אז להגיד למה.
בשבועיים האחרונים הבת שלי (בת 6) מכחכחת המון בגרון. בהתחלה היינו בטוחים שזה טיקים אבל ככל שזה נמשך אני חושבת שאולי זה משהו אחר.
רציתי לקחת אותה לרופא כדי לוודא שאין לה משהו בגרון אבל בעלי אומר שעדיף להתעלם מזה ויעבור לבד (בהנחה שזה טיקים).
יש לכן תובנות בנושא?
יש סימנים שאפשר לזהות לפיהם מה הכיוון?
ומה הטיפול לשקדים?
אמרו לנו לעקוב , אם יפריע יותר מדי ללכת על ניתוח. בסוף השתפר בלי. לא מחייב שזה מה שיש לבת שלך.
אפשרויות היו אלרגיה , טיקים , דלקת , בסוף התברר שקדים
יש לי שתי בנות, בנות 8 ו6.
בת ה8 רזה ודקיקה, ואחותה עם שומן ילדות חמוד.
אני צריכה עכשיו לקנות טייצים חדשים לצעירה, באותו גודל כמו של הגדולה, וקצת מתלבטת איך לתווך את זה.
הצעירה כבר אמרה פעם שהיא שמנה, ותראו איזה בטן יש לי, ועניתי לה שיש לה בטן מצויינת ובריאה, אז יש כבר קצת מודעות לנושא, ואני חושבת ששתיהן ישאלו למה יש להן אותו גודל.
אשמח לשמוע מחשבות ועצות
גובה במשך כמה שנים טובות (עד שהיא עקפה אותי)
לא אגיד שזה היה לי נחמד, כי אני הרי הבכורה, אבל זו הייתה עובדה פשוטה וזהו, בלי לעשות מזה עניין.
להפך, יכולנו ללבוש את אותם בגדים... (עד גיל הנעורים, שאז הטעם של כל אחת מאתנו היה שונה לחלוטין)
נראה לי שאם לא עושים מזה עניין - אז לא יהיה בזה עניין. מה גם שמשקל הוא לא דבר טריגרי בגיל הזה, בעיקרון... (גובה כן)
לא רואה בזה שום בעיה, יש מצב שהיא תתפוס גובה וגם הבטן הזאת תעלם.. אבל חשוב לשדר שלכל אחד גוך אחר ושונה ואין רק סוג אחד "יפה"
שיהיה הבדל ביניהן, שידעו לזהןת.
ואז גם ככה לפעמים יש הבדל בגודל מידה בין חברה לחברה
אצלנו פשוט לא היתה התייחסות לזה אלא ככה זה וזהו.
ואם זורקים לי הערות על נראות אני עונה: אז מה??
זה אומר שאת פחות חכמה מוכשרת?
לבנות שלי שנים היו את אותם בגדים,הקטנה לובשת היום 42 והגדולה 38.
אני הייתי 36 ואחותי40(אני הגדולה)
ואצלנו אני ממש משתדלת לא רק לא לדון גם לא להתייחס,רק בצורה עניינית וזהו
והופכות להיות זהות. שנתיים הפרש זה לא כזה הרבה זמן..
במיוחד בטייץ שהוא מבד נמתח.
נשמע לי שזה בעיקר אצלך 🤐
זה ממש מצוי שילדות קרובות בגיל לובשות אותה מידה, או אפילו חולקות יחד בבגדים,
ואם מבחינתך זה לא 'עסק' ככה גם הן יקבלו את זה.
הקב"ה לא ברא אותנו זהים, וכמו שלאחת יש שיער בהיר ולשניה מתולתל, ככה לכל אחת גוף משלה. וכל עוד הגדילה שלהן תקינה, והן אוכלות בריא וטוב - אני לא רואה סיבה להיכנס לזה.
כמו שענית בפשטות שיש לה בטן בריאה ומצויינת,
וזהו, לא צריך להתייחס לזה כאל משהו גדול של 'דימוי גוף', אלא ככל שאצלך זה יהיה פשוט ורגיל, ככה גם אצלן.
אצלי בת הכמעט חמש לובשת לפעמים טייצים של בת ה-7. לקטנה זה קצת גדול. והיא יחסית קטנה בגודל.
למשל לגדולה יותר צבעים חלקים או דוגמה בוגרת יותר,
ולקטנה מקושקש/ דגמים ילדיים יותר.
אני לא חושבת שהם ישימו טייצ על טייצ וישוו גודל.
אם הן שואלות לגבי המספר על הטייצ,
אפשר לענות בכמה כיוונים:
1. לחברות שונות יש מידות שונות.
2. יש גילאים שבהם המידות מתחילות להיות צפופות יותר
3. לכל אחד נוח משהו אחר, לאחד נוח צמוד יותר ולשני רחב יותר, וזה לא משנה המספר משנה איך שנוח.
אם באופן כללי אין ביניהן תחרותיות אני חושבת שתשובות מהסוג הזה מספקות,
אם יש ביניהן תחרות או דימוי שלילי לאחת מהן, (דווקא נראה לי הרגישות היא כלפי הגדולה שלכאורה אחותה הקטנה משתווה אליה במקום להיות "קטנה" יחסית אליה)
אז מראש הייתי קונה של חברות שונות ככה שאותה מידה תתבטא במספרים שונים, ואת המספר הקטן מביאה לקטנה ואת המספר הגדול מביאה לגדולה.
למשל לנקסט יש בגדים יחסית גדולים, לביגוד יש בגדים קטנים.
טייצים מידה 12 של ביגוד הם כמו טייצים מידה 8 של נקסט. אז לגדולה את יכולה לקנות מביגוד ולקטנה מנקסט..
כשהגדולה תתחיל להתבגר (זה לא כזה רחוק) היא כנראה תתחיל לגדול גם פיזית. (גובה, משקל, היקפים)
אם החשש שלך הוא מהתגובה של הקטנה לגבי דימוי הגוף שלה, אז נראה לי בגיל הזה הם דווקא מנסים להראות כמה שיותר שהם כבר גדולים, זה יותר מחמיא להם.
אני לא חושבת שהן בכלל יעלו בדעתן לחשןב ככה
גם לי יש בנות בדיוק באותן גילאים ולכל אחת מסנה גוף טיםה אחר כי ככה הז תמיד
ויש בגדים שהן לובשות אותה המידה
זה בכלל לא אמור להתקשר אצלהן לשומן אלא אם כבר ל-איזה גדולה את😉
וגם אם ישאלו..אז תעני בפשטות ובבטחון ..כמו שכל אחת י שלה גובה ושנה ככה לכל אחת י שמבנה גוף שונה
הכל טמון בשדר שלנו
אני זוכרת שכתבו פה משהו על בדיקות במכשיר במקום העמסה.
התוצאות של 50 יצא גבולי והרופא שלח אותי להעמסה של 100. אחרי ה50 הרגשתי זוועה וממש לא רוצה לעשות את של ה100.
גם כמות מי השפיר גבולי גבוה אז אין לי ברירה.
אשמח בבקשה לשמוע מבעלות נסיון על פתרונות/תחליפים.
תודה!
דקירה באצבע וספיגת הדם בסטיק שמתחבר לגלוקומטר, אחרי כל ארוחה (פחות או יותר כך).
עושים את זה במשך שבוע, ובודקים כמה תוצאות יצאו תקינות או לא, ולפי זה מחליטים אם יש סוכרת.
חסרונות:
1. כואב יותר ודורש יותר זמן...
2. לא בטוח שרופא יאשר (כי הקופה מממנת את הגלוקומטר והסטיקים כשיש אישור רופא. אם לא זה כנראה יקר מאוד).
3. לא בטוח שיצליחו להחליט במדויק אם יש סוכרת או לא...
לי נתנו לעשות את זה באחד ההריונות כשפשוט לא צלחתי את ההעמסה של המאה (הקאתי אחרי בדיקת הדם הראשונה). לקח לי זמן להסתגל לזה, נפשית ופיזית (בהתחלה בעלי דקר לי את האצבע), ובסוף בגלל שתי תוצאות חריגות במהלך השבוע החליטו שיש לי סוכרת...
והרופא רשם לי כדורים, שרק הורידו את הסוכר יותר מדי, ואז כשהפסקתי אותם פשוט אכלתי רגיל, וכל המדידות היו מצוינות🤷♀️
עד היום אני לא באמת יודעת אם הייתה לי סוכרת או לא...
הסבר מפורט...
אין לי בעיה עם דקירות.
מקווה שהרופא יאשר.
עכשיו אדע מה לבקש
תודה!
כל הבדיקות שדקרתי עצמי יצאו תקינות...
אז לפני הגלוקומטר- לא היתה לי סכרת
הנס זה שכל הדקירות היו בגדר הנורמה
הרופא אמר שהיתי מאוזנת על ידי דיאטה
אבל לא עשיתי משהו מיוחד
חוץ מלהקפיד על מרווח תקין בין ארוחות ולאכול מסודר
פרוזן, שיקים, תפוח אדמה אכלתי
גם קרקרים אבל בצורה לא מוגזמת
או שעשית העמסה של 100, יצאה סוכרת, ואז אכלת נכון ולכן ראו שזה מאוזן?
כי לדוגמא שדברתי עם מוקד רפואי בשביל הצום והוא ביקש לדעת מה הערכים אז הוא אמר מי אמר שהיה לך סכרת בכלל
הרופאה שלי עכשיו גם אמרה לי שהבדיקה לפעמים להיות לא מדוייקת
הילדה שלי אז נולדה עם סוכר נמוך שעלה רק עם מטרנה
אבל בסופו של דבר יצאה מבית החולים עם משקל יותר גבוהה ממשק לידה
שבוע הבא אמורה גם לעשות בדיקה של 100
כי בגלל שעברתי גיל 35 ולאמא שלי יש
עד עכשיו הערכים שלי תקינים
לא יודעת מה יצא בבדיקה
שומרת בכל אופן
אני מנסה להבין את סדר הדברים.
שכתבתי)
סליחה
ומבחינתה האינדיקציה החד-משמעית היחידה היא העמסת סוכר של מאה גרם.
(אבל לא היה לה אכפת לזרום איתי על בדיקות)
בינתיים כל הרופאים שביקשתי מהם מרשמים, כולל רופאי משפחה, נתנו בלי שום בעיה, לכן קשה לי להאמין שזה השיקול שלהם, אלא יותר האם אפשר על סמך מעקב סוכר לשלול סכרת הריון. ככה אני התרשמתי כאמור מהרופאה הנ''ל.
אם כי,
גיליתי בקריאה ברשת,
שיש אופציה מדהימה ולא ידועה -
העמסת סוכר לוריד.
(זה יעיל למי שמקיאה את הסוכר, לא בטוח שזה יעזור מבחינת ההרגשה או שזה בריא יותר)
במעקב ההריון יש 2 עניינים.
אחד זה מהותית האם יש סוכרת וזה אפשר הרבה פעמים לנטר לאורך זמן ומי שיוצא לה נתון חריג ורוצה להימנע מהעמסה. הניטור העצמי לא מספיק כי זה לא אינדיקציה איך הגוף יגיב במצב של עומס (שמחמיר ככל שההריון מתקדם) ולכן נועדה ההעמסה
אלא אפשר לעבור למעקב כאילו אכן יש סוכרת וצריך לנטר ולעקוב לאורך כל ההריון כחלופה.
הנקודה השניה היא פורמלית כשאישה מגיעה למיון או למרכז בריאות האישה ולא שללו את הסוכרת עם העמסה ויש אינדיקציה חשודה לרוב יבחנו את הסיכון כאילו יש סוכרת כל עוד לא שללו עם ההעמסה (גם אם הניטור תקין) יש מקומות שיהיו יותר קשוחים ופחות.
ככה לפחות ממה שהרופא אמר לי כשהיה סוכר בשתן (שזה יכול לקרות מעצם ההריון) שאם לא שללנו עם העמסה יכול להיות שלא יתייחסו לניטור למרות שיצא תקין וזה היה ניטור בחודש תשיעי שזה כבר בשיא העומס.
לא מצליחה להירגע
זעזוע כל כך עמוק
אישה נסעה ללדת, להביא חיים לעולם
בשמחה
ונרצחה
כמה שפלים האויבים מולנו.
חושבת על זה , אולי היא הייתה בפורום פה?
כמה תקוות , כמה חלומות. פשוט נגדעו.
והבוקר ראיתי פרסום של פוסט שהיא פרסמה בערך לפני שנה וחצי. שהיא מחפשת שגרירות להפצת אור.
הלוואי ונצליח. למרות החושך הנורא.
ובשביל התינוק . איזה מהממת היא, נשבר הלב ממש.
רוצות לחלק פרקי תהילים לרפואתו השלימה?
אפשר לפתוח בשרשור נפרד
אני גרה באיזור וממש מפחיד,
לחשוב שאישה הלכה ללדת ונרצחה..
אוף כואב נורא נוראאא
מה עם העובר?
ומי שקשה לה שלא תיכנס.
המציאות הזאת קיימת
ויש נשים שדווקא לכתוב על זה עושה להן טוב. לכתוב מילים כאובות
לבכות במילים.
אם כתוב טריגר פיגוע אז זה כבר מאוחר מידי כי סיפרת להן שהיה פיגוע.
אני אישית מכורה לחדשות. אני לא כותבת בשבילי אלא בשביל המון נשים שכותבות פה כל הזמן שהן נמנעות מחדשות
אבל כן יש מקום בפורום הזה לפריקות גם בנושאים כאלה.
אישית גם לא מתחברת להתנתק עד כדי כך.. אנשים מקריבים את חייהם ומותר לנו להשתתף ולכאוב .
וחשוב לשמור על הנפש..אבל בעיני זה קיצוניות לצד השני -עודף שמירה אגב זה מגביר חרדות . ומחליש את החוסן הנפשי.
אני לא מתערבת לאף אחת ויש מצבים שזה מה שנכון !! וכל אחת תחליט לעצמה
אבל מי שבחרה להתנתק עד לא לדעת כלום- אז כנראה שרשתות חברתיות זה לא המקום עבורה..כי אי אפשר לומר לאנשים על תדברו.
אם שמים טריגר בכותרת -זה לכבד את הבחירה להמנע מהחשפות.
אם גם זה פוגע כי אז בכלל יש כזאת ידיעה-אז בעיני זה פשוט לא ריאלי וחלק מהשמירה יהיה לא להכנס..
אגב אני מדברת גם על עצמי משמחת תורה במשך כמה חודשים לא פתחתי פייסבוק,לא נכנסתי לאף עדות או סיפורי השרדות מהנובה או מהעוטף
היתי במצב נפשי שהנפש ממש היתה צריכה ניתוק מאוד טריגרים מעוררי חרדה וכאב. הספיקו לי אלו שכבר היו במציאות האמיתית.
אז אני ממש מבינה.
אם היה חשוב לי גם לא לדעת כלום אז היתי מתנתקת מכל אינטרנט האמת
מתפללת על השכינה
על הצער הנורא הזה
אבא תרחם עלינו
זה לא ניתן להכיל. הדיסוננס גדול מדי.
שורף את הרחם שובר את הלב.
תיארת בדיוק את מה שאני מרגישה
לא נרדמתי בלילה
ובבוקר פחדתי לפתוח חדשות לא רציתי לדעת מה קורה
בן 6.5 חודשים
אוכל יפה , אוהב לאכול אוכל אמיתי
אשמח לרעיונות להעשיר את התפריט
בינתיים רק פירות ואני רוצה להביא לו עוד
גם להעשיר את הפירות וגם עוד ארוחות - צהריים, ערב .
אשמח גם לרעיונות וגם למתכונים
פירות אפשר להעשיר עם כף שקדיה. אפשר ירקות טחונים או מרוסקים, גבינה או יוגורט
אפשר להביא לו ביד רצועות מלפפון או צ'יפס בתנור, דברים רכים שהוא יוכל להחזיק ולאכול
כולל הכל
בקר, עוף, ירקות, אורז, גבינה, פיתה...
מה שאנחנו אוכלים הבאנו לו גם, עם התאמות.
קציצה שטוחה, חתכנו לרצועות, אורז קצת מעוך עם הרבה רוטב שיהיה כמו דייסה, ירקות כמו מקלות וכו'.
מרקים
ירקות מהמרק
תפו''א דייסה ,מקושקשת
עגבניה, תכלס לאט לאט אבל אפשר הכל..כל מה שרך יחסית
עכבר בלוטוסוגם קינואה עם בטטה מעוכה
לחם עם טחינה
אבוקדו עם ביצה מעוך
במבה
עוגיות טחינה
אני אישית אחכה שהתינוק יגדל ואז יהיה רלוונטי לי להכנס
בנתיים שולחת לך קישור אם תרצי
זו לא מדורוה אחת, זה אויר מזוהם ממדורות רבות.
לקחת?
כל מי שאמרה שכן - יש הבדל בין 3.5 חודשים לשבעה שבועות?
גם את הבן שנה שלי,
אולי לסיבוב קצר אבל לא לשהייה ארוכה
ולסגור היטב חלונות.
אלא אם זה איזור שאין בו הרבה מדורות ויש שטח פתוח גדול.
אצלנו זה עיר, וכל איזור המדורות ענן סמיך של עשן.
לק"י
זה תלוי לאן הולכים.
אנחנו למשל הולכים למקום שהעמידו בו חבית, ויש מדורה אחת. אז אפשר לתפוס מרחק מספיק, ולעמוד הפוך מכיוון הרוח.
