פורום הריון ולידה (עמוד 279)

אם יש משחק מסוים שאת רוצה, תחפשי איפה מוכרים אותו.

לגבי משחקים מומלצים, לא חייב שהם ישחקו ביחד.

אם יש במשחק מספיק חלקים, כל אחד יכול לשחק עם עצמו.

אפשר מגנטים, דופלו, מטבח עם כלים אוכל, בובות.

בגיל הזה הבת שלי אהבה משחק של השחלת צורות לפי צורה וצבע.

נניח מגנטים- הם לא צריכים לבנות משהו ביחד. אלא כל אחד בונה לעצמו משהו, ורק לא מפרק לשני.

כשחיפשתי לפני כמה חודשים ראיתי שיש משחק בשם שיתוף פעולה קטנטנים, שמתאים מגיל שנתיים וחצי. אבל הוא בקושי נמצא באתרים.

בסוף המצאתי בעצמי משחק על בסיס דומה של המשחק הזה, והילדים הקטנים שלי נהנו. אם תרצי אחפש את הצילום של המשחק ושל ההוראות שהכנתי.

בכל אופן, בגיל שנתיים קשה לצפות מילד לא להרוס לאחיו...

אבל הרעיון הוא שזה משחק שיתופי. כל אחד זורק את הקובייה בתורו ומקדם את החיה בהתאם, אבל המטרה היא של כולם - שכל החיות יעברו בשלום לצד השני.

הוא משחק די פשטני, ולגילאים גדולים יותר הוא לא יעניין...  אבל הכנתי אותו במיוחד לבת השלוש שרוצה תמיד לשחק עם הגדולים אבל לא ברמה שלהם. והערך המוסף בשבילה שהוא מעודד דיבור נכון, שאילת שאלות ושיתופיות - דברים שהיא מתקשה בהם.

שכחתי לכתוב מקודם @בעלת תשובה שצריך בשביל המשחק שש חיות פלסטיק וקובייה (עדיף גדולה, אני הכנתי לבד) שעליה מודבקים איורים של החיות (הדפסתי מהאינטרנט).

את הגשר ושני האיים לא בעיה להכין...

בגן.

עם אמא מדהימה שעשתה בשביל הילדה הזו מעל ומעבר.

ב''ה, המצב הולך ומשתפר כל הזמן.

כמה דברים-

1. כדאי לדעת שאם יש אבחון שרשום בו במפורש 'אילמות סלקטיבית' אתם זכאים לסל אישי בגן- שזה כולל טיפול רגשי בתוך הגן, גננת שילוב ו/או סייעת.

2. האמא הביאה לי לקרוא ספר שממש מסביר את התופעה ואיך להתמודד איתה. אם תרצי אחפש לך קישור.

3. היא שלחה לי סרטונים של הילדה מהבית. לראות כמה היא יודעת, ומדברת ומשחקת. אומנם היא סיפרה על הפער, אבל כגננת, לראות את זה בעיניים זה משהו אחר. ממליצה ממש.

4. באופן דומה, כשהיו מצבים שהילדה היתה צריכה לדבר מול על הגן, וידענו על זה מראש (כאמא של שבת, ביום- הולדת שלה, כוכבת השבוע), האמא הקליטה אותה בהודעה קולית, ואני השמעתי לכל ילדי הגן.

בספר קוראים לזה 'להנכיח את הקול שלה'. הילדים גילו שהיא יודעת לדבר, והיא גילתה שזה לא כל כך נורא ששומעים אותה.

5. העבודה העיקרית היתה חשיפה הדרגתית. התחלנו ממשחק בממ''ד של הגן עם אמא + חברה טובה. כששם היא דיברה, אני הצטרפתי. כשגם איתי היא דיברה, ניסינו בלי אמא. ולצרף עוד חברה. ואחר כך לשחק בחלל המרכזי של הגן.

ממש שלב אחרי שלב, לאט לאט.

ועם המון שמחה והתרגשות כשהיא מצליחה, אבל בלי להחצין את זה. להתייחס לדיבור שלה כאל משהו טבעי.

המון בהצלחה!

זה אתגר קשוח, אבל אפשרי.

זה לא פשוט אבל עם טיפול טוב והתמדה זה לגמרי אפשרי.

בדיוק דיברתי על זה השבוע עם אמא שלי, בעקבות אילמות סלקטיבית של אחיינית, העלינו זכרונות מאחותי ואחרי הרבה שנים אחי, ששניהם התמודדו עם אילמות סלקטיבית. לראות אותם היום זה פשוט מדהים. שניהם אנשים חברותיים מלאי בטחון עצמי, תמיד מוקפים באנשים, במסגרת תפקידם יוצא להם לדבר עם אנשים חשובים והם עושים את זה ללא חשש. די מדהים לחשוב על זה בהתחשב בקושי שהיה להם בילדות. אבל זה רק מראה שאילמות סלקטיבית לא מצביעה על כלום לגבי העתיד! זה קושי נקודתי עכשיו שבעזרת ה' יעבור לגמרי ❤️

בבית הייתה ילדה אחת בגן ילדה אחרת

מגיל צעיר מדברת שוטף בכמה שפות

בגן לא פוצה פה.. הקודם כל הקאתי לגננת סירטונים שלה מדברת, שרה וכו שתראה שהכל תקין וזה רק בגן!

כל פעם הייתי אומרת לפני לגננות לסייעות הן בשלך בגן .. טיפול רגשי .. הבת שלי מאוד אוהבת נשיקות וחיבוקים אז שהייתה סייעת שהיא יותר מאמא כזו היא ממש התחברה אליה .. ולאט לאט היא נפתחה לצוות

אחת פשוט נפתחה מעצמה כשהגיעה לגן עירייה בגיל שלוש וחצי (ובמהלך השנה הגננת עזרה לה להיכנס יותר לעניינים), והשנייה הייתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת (בלי קשר לאילמות הסלקטיבית, אבל גם לזה זה עזר).

אבל מניחה שהמצב שלהן לא היה חמור.

בכל אופן, הכתובת היא קלינאית תקשורת בעיקרון.

ליוויתי מקרוב חברה טובה שהבת שלה סבלה מאילמות סלקטיבית

עזר לה מאוד מאוד הספר אילמות סלקטיבית - המדריך להורים למחנכים ולמטפלים

היא עבדה עם הילדה לפי השיטה שמתוארת בספר.

ב"ה תוך כמה חודשים הילדה פטפטה במרץ בכל מקום

אבל הילדה הייתה ממש קטנה, מניחה שהשפעת הטיפול תלויה מאוד בגיל. 

בכל מקרה תקני את הספר, מסביר כ"כ יפה על הסיבות לאילמות ממה זה נובע

ומזהיר מטעויות נפוצות שרק מחמירות את המצב.

הילדה בת שש תיכף. חוותה רגרסיה לאחרונה.

ותמיד היה את הפער בין הבית לגן רק שעכשיו הוא יותר נוכח.

אני אתחיל לברר על קלינאיות ואם יש למישהי עוד עצות טובות, אשמח ממש. 

אולי את ישנה ליד חלון שלא נסגר טוב ולכן מצוננת תמיד?

אם לא עזרתי לפחות הקפצתי

תרגישי טוב!

דברים שאני הייתי מנסה אבל לא מניסיון בכלל סתם זורקת... טיפות פניסטיל אולי זה אלרגיה, לנשום אדים, לעשות אינהלציה עם מי מלח

בדיוק התחלתי לעשות את זה לכמה שכנות בזכות אחד השירשורים פה, וזה ממש לא מביך...

אם אני שכנה שלך (מוזמנת לברר איתי בפרטי) אז אבוא בשמחה, ואם לא אז בטח יש שכנה שתשמח לעזור.

ושכנות שלי בטוח לא בהריון. ועדיין נעזרות. אז בוודאי שבתחילת הריון....

ואגב, זה כיף גם לי לעזור ולהרגיש טיפטיפה שותפה במאמץ המטורף של המילואים. ככה שתסתכלי על זה כטובה לשכנות שלך שאת מאפשרת להן לקחת חלק בזכות הגדולה של המילואים

ארוחות, כלים, כביסה, בייביסיטר.

במילואים את לא צריכה להסביר הסברים נוספים.. 

עורכת כי ראיתי שאת רוצה טיפים מעבר - בכנות, לא ממקום שיפוטי, אבל חושבת שהשאיפה להיות על הרגליים יום שלם היא שאיפה להקריס את עצמך בלי לקרוס. 

גם בסתם זמן שגרה בלי מילואים מלחמה והריון, השגרה קשה ושוחקת. 

עם כל אחד מהדברים האלה בפני עצמו - זה עוד יותר קשה. ועם הכל ביחד -בעיניי זה הזמן להאט. לא נעים להרגיש זקוקה לעזרה, לא נעים להרגיש בקריסה, אבל בשביל להיות עם כוח צריך לנוח. 

יש עזרה של הנוער או אנשים לנשות מילואים,

כדאי לברר אם יש אצלכם יכול מאוד להקל עלייך.

להקאות, ממליצה על כדורי בונגסטה ממש הצילו אותי בהריון הזה.

אני בטוחה שיש מי שישמחו לעזור, גם בלי לדעת על ההריון.

ואת יכולה גם להקל על עצמך בדברים טכניים - כלים חד"פ, אוכל שקל להכין (טבעול, לחמניות, ממרח שוקולד, יותר פירות, יותר חטיפים - אי אפשר רק אוכל כזה, אבל בהחלט אפשר לשחרר יותר מתמיד).

ממליצה לחשוב מחדש על הסודיות של ההריון. אולי היא מכבידה עלייך יותר מדי במצב הנוכחי וכדאי לוותר עליה?

את לא אמורה. זה נשמע לא נחמד, סליחה, זו לא הכוונה.

אבל דווקא בקטע פרקטי, אני חושבת שהכי יעזור זה קודם כל להנמיך ציפיות, סטנדרטים ולעדכן את סדרי העדיפויות.

אם את יכולה לקחת חופשת מחלה - הייתי הולכת על זה.

אם את יכולה להוריד משרה באיזשהו אופן, גם הייתי שוקלת את זה.

יש לך כאן בעצם כמה דברים שהם כביכול בלתי ניתנים לשינוי:

1. ילדים

2. תפעול בית

3. עבודה

4. מילואים

אז חוץ מהילדים, אני דווקא חושבת שאפשר לשים סימן שאלה על כל אחד מהם

תפעול בית - מיקור חוץ כמו שאמרת. לדעת לקבל עזרה זה חשוב מאוד.

עבודה - חופשת מחלה? הורדת משרה? (אם השכר יורד, יש איזושהי זכאות לפיצוי מקרן המילואים)

מילואים - האם אפשר לבקש הקלה ביציאות? האם ניתן שיגיע יותר? 

חוץ מעזרה בניקיון, לי ממש עזר להביא בייביסיטר בצהריים שתיקח את הילדים לגינה לשעה-שעתיים, ובזמן אני הלכתי לישון.

ובתוך הקושי הענק, עזר לי להתחזק מכך שאני זוכה להביא חיים לעולם!! דווקא בתקופה הזו. בזכות נשים צדקניות... לשמוח בזה ולא להיות בתחושה של מסכנות כל הזמן.

אבל באמת תמצאי איך להקל על עצמך כמה שאפשר❤

מזדהה תחילת הריון התחיל בסוף סבב הקודם ראיתי כוכבים כבר עד שיחררו אותם!!!

אבל כן אין ברירה לקחתי הרבה עזרה בכל מה שאפשר בייביסיטר, ארוחות, נקיונות ממש קשה להתמודד

אף אחד לא ידע על ההריון כי רק הייתי חלשה אז עוד איכשהו הסתדרתי עם זה

לי עזר שלוקים קפואים, מים בטעמים, וקרקרים יבשים בסגנון לחמית.

מאחלת לך הרבה כח! הריון תקין ומשעמם, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל הייתי במצב נוראי של עירויים ואשפוז ביתי...

ולשחרר. הכל! לא שטפתי כלים כי לא היה כלים לשטוף. הכללל חד"פ

כביסות באמת לא עשיתי. לקח לי אחר כך שבועיים להתגבר על הערימות 

אנחנו גרים בקהילה אבל עוד די חדשים כאן ולא לגמרי מצאנו את עצמנו, וגם קהילות של ערים זה שונה מקהילות של ישוב, בהכללה נראה לי אפשר לומר שיש פחות עזרה. ההורים שלי גרים רחוק. ולא קל למצוא פה גם בתשלום, כי בתוך הקהילה רוב הנערות בפנימיה, ומחוץ לקהילה אני לא מכירה כדי לסמוך ולקחת.

אין לי אפשרות להוריד אחוזי משרה לפני יולי, ואז אני כבר מקווה להרגיש טוב יותר בע"ה.

חד"פ זה בהחלט רעיון מעולה, והורדת סטנדרטים כמה שיותר נמוך זה הכיוון כרגע. מקווה שאצליח להביא עזרה פעם-פעמיים בשבוע. אקנה באמת הרבה אוכל קל להכנה ואעשה קניות רק אונליין. מקווה שנצלח את זה איכשהו, רק השבוע הראשוו וכבר מותשת (צו פתוח ללא צפי סיום)🥴

באמת צריך המוןן עזרה, ועכשיו

לא לחכות להתמוטט חלילה.

זה באמת הרבה מידי הכל לבד..

לשריין עזרה לפחות פעמיים בשבוע

לבקש עזרה באיסופים,  בכל דבר שאפשר..

וכן, להגיד שאת תחילת הריון וקשה לך, ובעלך במילואים..

באמת שאנשים ישמחו לעזור!!!!

אבל שבוע 9 ומרגישה ממש שיפור

מקווה שגם אצלך ישתפר מהר

עדיין יש בחילות מדי פעם ועייפות אבל לא כמו בשבוע 6 שאז היה נורא

חדפ

אוכל מוכן בחוץ

לעבוד קצת פחות שעות זה אפשרי?

לשטוף כלים תוך כדי שאת עם הילדים כדי שאחרי שהם נרדמים את מתקלחת והולכת לישון

להוריד הילוך

לשחק איתם כשאת שוכבת על הספה

לקלח אותם מוקדם ואז הם פחות עייפים וזה יותר זורם

או בשעה שיש פתאום פחות בחילות

זה באמת נשמע לא הגיוני

קשה קשה

אין לי טיפים , רק חיבוק!!!

שלשמור סוד זה טוב כל עוד זה משרת אותי ויש לזה תועלת

וברגע שההחסרונות עולים על היתרונות- אני לא מבזבזת על זה אנרגיה מיותרת שאין לי

זה לא אומר שעכשיו צריך לצאת בקול קורא בראש חוצות

אבל אם לספר לאמא/לחברה אומר שתקבלי את העזרה והתמיכה שאת צריכה

אז תספרי

הצעתי היא חא לחשוש לבקש עזרה.בכל דבר שמציעים

ארוחת ערב, קניות, להקפיץ את הילדים למסגרות

קשוח ממש!! שולחת לך כוחות

עם כאבים כמו שאת מציינת נשמע ששווה לנסות.

אם את בעניין, מכינה אותך שזה טיפול בEירום כמעט מלא (כמובן עם כיסוי איפה שהמטפלת לא מעסה)

אני בלאומית ויש לי זהב.

שעובדת בבית ויש לה הסדר עם הקופה. חיפשתי בגוגל וראיתי עליה הרבה המלצות. באמת היא משהו מיוחד..

פשוט הגשתי את הקבלה וקיבלתי החזר

לי זה נשמע ככה

אני סובלת ממעי רגעש ואלה התסמינים

אני גם סובלת ממעי רגיז (אני קוראת לו מעי מרגיז), אבל בד"כ כואב לי הבטן העליונה.

עכשיו כואב לי הבטן התחתונה

לפחות אצלי זה ככה. אולי זה שילוב של 2 הדברים יחד

אם ככה לא נראה לי שיש מה לעשות עם זה... אוף

המעי הרגיז היה ממש מאוזן. אפילו בא לי להיות בהריון רק בגלל זה חחח. ואחרי לידות שוב הכל משתבש.

לי עוזר דיקור סיני מאוד. מאזן את המערכת.

שבהתחלה אף הייתה על הפתח ובהמשך ההריון עלתה למעלה והכל היה בסדר.

עשית מעקב לוודא שעלתה? אחרי כמה שבועות?

הריון קודם לא היה לי ככה מרגישה הפעם בלחץ ממש

התחלתי את ההריון עם דימומים מההתחלה ממש

למעשה די הספדתי אותו והייתי בטוחה שתהיה הפלה

הייתי אצל הרופאה בשבוע 8 בערך.

ראתה דופק ואמרה שלא רואה סיבה לדימומים וזה נקרא הפלה מאיימת ושאהיה ערנית

בערך בשבוע 10 הדימומים הפסיקו

ונראלי שבשבוע 12 עשיתי א"ס ואמרו לי שהשליה נמוכה וחצי על הפתח

ובהמשך כבר אמרו לי שעלתה - לא זוכרת איזה שבוע.

מה בדיוק המסגרת שבה את עובדת,

אבל לכאורה אם זו הגדרת התפקיד שלך, אני לא יודעת אם זה הגיוני לצפות שיתנו לך לא לעבוד במקום מסויים.

כי זאת העבודה.

אפשר להתחשב, אבל נשמע לי שלא חייב.

זה סייעת, הכוונה לעזור למטפלות

וכשהם נתקעים נותנים לי להיות מטפלת אבל זה לא התפקיד הרשמי שלי.

היא בלי קשר להריון, בעצם. אם נותנים לך להיות משהו שהוא לא בהגדרת התפקיד שלך.

בסוף אני חושבת שביחסי עבודה יש גבול קצת עדין בין הרצון לשמור על עצמך והזכויות שלך, לבין הרצון לשמור על יחסים טובים עם המנהלים.

זו בחירה שלך, כמה את מתעקשת, ואיך את מנהלת שיח בדרך כלל.

אני לרוב לא מציבה תנאים להנהלה, אבל גם ברור להם מאוד מה אני עושה ומה לא. ואם משהו לא מתאים לי אני אומרת את זה בצורה מכובדת, וחוזרת על זה שוב אם צריך.

אבל רק את מכירה איך עובדים אצלכם, והאם הצבת תנאי יכולה לעבוד, ואיך.

פחות אכפת לי לעבוד כי אני מסתדרת איתם ויותר קל לי איתם אבל עם הקבוצה הזו של הגדולים מאוד מאתגר לי.

אז פשוט לדבר איתם שעם הקבוצה הזו לא ישימו אותי?

הן עושות את זה בגלל מחסור במטפלות 

לומר למנהלת שאמנם את מוכנה בשמחה להתגייס ולעזור כשיש חוסר בכוח אדם אבל את לא מוכנה שזה יבוא על חשבונך, ולכן בקבוצה הזאת את לא מטפלת.

אם תעמדי על הגבול שלך בכבוד - יכבדו אותך 🩷

ובאופן כללי, השאלה היא מה התנאים שסוכמו איתך מראש...

את קבועה או על בסיס יומי?

אבל אחר כך הייתי נמנעת מזה. זה עלול להיות מסוכן, ואין לך דרך לדעת בוודאות מתי הוא דרך בעדינות ומתי בעוצמה שעלולה להיות מסוכנת.

מציעה לך מעכשיו להתחיל להרגיל אותו שאת לא מרשה לטפס עלייך.

היה לי חשוב לכתוב לך

עלי הבן שלי דרך ממש חזק כשהייתי בחודש שישי וזה עשה לי צירים (וגם חששו מהיפרדות, ב"ה אח"כ עבר לבד)

זה ממש לא צחוק. לדעתי תקפידי כבר מעכשיו להיזהר עם זה, אצלי מה שעזר זה כשישבתי עם הילדים הקפדתי שזה יהיה בצורה שיש לי שליטה מלאה על הבטן ואם מישהו מתקרב אני מזיזה אותו, וגם לא שכבתי לידם. 

מקווה שבשלב שלי זה עוד לא הזיק חלילה לעובר

אוף אמאלה אמאלה מפחיד ממש אוף

לוקחת לתשומת ליבי, תודה שכתבת!

פעם נםלתי בתחילת הריון והרופאה אמרה דאין בכלל חשש בהתחלה כי ההריון מאוד מוגן בתוך האגן

רק בשלבים המתקדמים כשהרחם בחוץ זה בעייתי 

זה שלב מאוד מוקדם.(אלא אם את מרגישה כאבים)

כתבתי את זה כדי שתתרגלי כבר מעכשיו - שכשזה כן יהיה מסוכן אז כבר תדעו להיזהר

הרבה בריאות! ❤️

שיש 2 טריגרים מרכזיים להתפרצות כעס:

1. עומס נפשי

2. ציפיות לא מותאמות

אפשר להפחית עומס נפשי גם בתקופות עמוסות ע״י:

1. הפסקות יזומות - לקחת פעם בשעה שעתיים כמה דקות לעצמי

2. לעקוב אחר התחושות באופן רציף- לזהות זמנים טובים/ פחות טובים

3. לנסות לשמר ולהרבות את הזמנים הטובים, לתת מענה/ לצמצם את הזמנים המורכבים

4. לכתוב תחושות/ מחשבות/ רצונות  (אפשר גם ל׳שוחח׳ על כך עם גיפיטי)

כשהנפש לא עמוסה יותר קל לשלוט בכעס

לגבי ציפיות לא מותאמות- כשיש ציפייה גבוהה/ שונה ממה שמקבלים במציאות, זה מרגיז ברמה שקשה יותר לשלוט על הכעס. אפשר לפתח מודעות ולדייק את הציפיות, זה גם מפחית כעסים וגם מוסיף בטחון ושלווה שיודעים למה לצפות.

ואם לא אז לפנות בפרטי, יש את ההחזר על טיפול שזה משהו ממש ראשוני למספר פגישות מצומצם יחסית. אם המטפל הוא גם מטפל זוגי אולי אפשר להשתמש גם בסכום של הטיפול הזוגי בשביל זה.

לא יודעת אם זה נכון אבל שמעתי שחוץ מזה אפשר גם לקבל טיפולים מוזלים. 

והוא כבר לא ביחידה

הוא מוקפא מילואים מסיבה רפואית 

אני כן הבנתי שיש באפליקצית עמית פסיכולוגים או טיפולים שיכולים לעזור שווה להסתכל שם.

בהצלחה לכם! הלוואי שיעזור והוא יהיה בטוב ומזה גם את וכולכם

נשמע כ"כ חשוב!!

בהצלחה גדולה בע"ה!!!!

נותנים טיפול פסיכולוגי של עד שנה

אולי היום כבר הרחיבו ונותנים לעוד

לוחמים או תומכ"ל שהשתתפו באירוע לחימה וסובלים ממצוקה נפשית יכולים לפנות ולקבל טיפול בחינם מהיחידה לתגובות קרב

בטלפון 036401400

בהצלחה גדולה ואלופה שכתבת פה!

או מחר בבוקר להתקשר למרפאה לבקש עזרה עם מרשם

ולהתחיל לקחת כמה שיותר מהר זה לוקח זמן עד שמשפיע

אני לוקחת מהשני פסים 

שולחת חיבוק ענק ענק ענק!!!!!!!!!

דבר ראשון כמו שכתבו להתחיל בונגסטה מיד,

דבר שני קחי את הזמן לעכל, זה בטוח דורש זמן..

ואז תעשו חושבים איך אפשר להקל עלייך כמה שאפשר

כדי לעבור את ההריון בצורה טובה ובריאה גם בגוף וגם בנפש

גם בשבילך, כאישה, כאמא לילדים,

וגם בשביל העובר

לחץ בנפש משפיע על העובר, אני ממש ראיתי את זה..

בע"ה שהכל יהיה בבריאות, בקלות ובטוב גלוי!

אנחנו כאן בשבילך🥰🥰🥰🥰

לק"י

תבדקי אם צריך הפניה.

נראה לי שבמכבי לא, אבל אני לא בטוחה.

שצריך לעשות פיזיותרפיה?

נשמע לי מוכר...

וגם מתחילה להרגיש כמוך לאחרונה.. לא מבינה מאיפה זה..

לק"י

לפחות 6 שבועות אחרי הלידה. כי לפני כן לא עושים בדיקה פנימית

בעבודה לא שואבת או רק פעם אחת, תלוי ביום

אחהצ יונקת

ובדרך כלל בעשר בלילה בקבוק

בלילה אם קמה אז הנקה

אצל הגדולה קיבלתי רגיל בהנקה

אני כבר שנה מניקה

בעיקרון מבייצת כל חודש כרגיל (אני עם מניעה שמונעת מחזור, אבל לא ביוץ)

אבל יש חודשים שזה מתעכב בשבועיים ואף יותר.

בהנקה של הגדולה הוא המשיך להיות ארוך אבל הגיוני, כזה 40-45-47

זה ממש ארוך 

מה זה 'מוזר'.

אם את לא בלחץ כרגע על הריון את יכולה להגדיר את זה 'נחמד'. ואם את כן אז לעשות מעקב ביוץ מדוקדק...  

זה אמנם דורש הרבה שחרור שליטה,  אבל תכלס ( לי לפחות) זה הרבה יותר נחמד מאשר מחזור מדויק כל 30 יום...

(אצלי המחזור 30-55 ימים עד כה... )

אבל גם קצת לא נחמד כי אני כל הזמן על קוצים אם אקבל הרבע שלא יתלכלך שיהיה עליי דברים וכו וכו (לשים פד בכל תיק לא עוזר כי אני מעולם לא הרגשתי בדיוק כשקיבלתי, אני הולכת מתישהו לשירותים ורואה דם, אז עד אז- זה הבעיה)

וכם כי אי אפשר לתכנן… היה לנו יום נישואין לא קבענו כלום מראש כי אם נהיה אסורים אנחנו לא נצא לצימר הרי

בחצי שנה הראשונה של המלחמה, טבלתי כל חודש ובאף אחת מהפעמים בעלי לא היה. אחרי זה, הוא המשיך להיות במילואים, ועדיין בכל פעם הסתדר שיגיע. אז זה יכול לקרות.

א. זה מבאס, מבינה אותך ממש.

ב. היו פעמים שבאותו לילה הוא לא היה, אבל כן הצליח להגיע יום או יומיים אחר כך.

ג. אני טובלת כי זו מצווה. במילואים זה קשה יותר, אז הוספתי לתפילות שה' ייקח את הקושי בשביל זכויות לעם ישראל. אנחנו צריכים הרבה כאלו. אבל לא דחיתי אף פעם.

ד. מותר לך להחליט שאת לא רוצה להשקיע בזה. מותר לך להחליט לדחות. תנסי אבל לחשוב האם זה מתוך כעס על המציאות, סוג של התרסה (זו לא ביקורת, פשוט שיקוף) או שאת באמת לא חושבת 'הוא יצא. נסי לחשוב מה יקרה אם הוא יצא ואיך תרגישי אם לא טבלת.

ה. לשאול רב - מעולה. לא רק על עדים, אלא גם על כל התהליך. אולי אפשר להפחית בדיקות במצב כזה, ללכת כהה ועוד דברים שיכולים ממש להקל.

זה תמיד דורש מאמץ ואני עושה את זה בלי למצמץ.

ועכשיו מרגיש לי שאין לי כוחות לזה (ברור שאני אטבול, אבל גם בלי כוחות)

הרבה יותר ארוך ממה שאני רגילה..

תמיד הייתי מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי, ועכשיו לא.

וזה מסתכל ממש.

כל המיליון שאלות, נסיונות, בדיקות.

מתיש.

משהו בי רוצה לחכות עד שהכל הכל יעבור ויגמר ורק אז לבדוק.. אבל מצד שני אני גם רוצה להיות מותרת.

אז העיתוי של במילא הוא לא נמצא ושאני לא מצליחה לעשות הפסק, גורם לי לייאוש.

שלא מצליחות לעשות הפסק ביום החמישי.

זה ממש סטנדרטי ביום השישי ואפילו השביעי

אני בתקופות שראיתי שאני לא מצליחה וזה גוזל לי מלא אנרגיה הניסיון להצליח ביום החמישי

פשוט ויתרתי ומראש עשיתי ביום השישי.

לי זה עשה ממש טוב לשחרר ולהרפות ולעשות הפסק רק כשאני בטוחה שיש סיכוי שהוא יצליח.

הוא אמר שהבדיקות בסדר.

אני קצת לא מאמינה לו האמת, זה היה ממש אדום 🙈 (הוא שאל אם יש לנו פצעים ברקע.. אבל עדיין)

מפחיד אותי שהוא מקל לנו בגלל שיש לנו מילואים..

אגב, אל תיהי בטוחה בגלל מה זה, אל תחשבי על זה בכלל.. ענה מה שענה, וזהו. תודה...

חיבוק על הכל! 

שאני הייתי בטוחה שזה אסור ושזה אדום לגמרי ואין שום סיכוי שיתירו, מאז למדתי לשאול על הכל כולל על אדום ממש.

נראה לי אנחנו הנשים מחמירות על עצמנו הרבה יותר ממה שצריך.

עם רב התיר אז הוא בדק וזה בטוח מותר ואין לך מה לחשוש או להרהר

לקחתי כמעט עד סוף ההריון.

בסוף הצלחתי להפסיק בצורה ממש ממש הדרגתית כל פעם הוספתי שעתיים ברווח בין הגלולות (כאילו בהתחלה לקחתי כל 24 שעות אז ריווחתי ל26 שעות ראיתי שהגוף שלי מגיב טוב הגדלתי את הרווח בשלב מסויים זה יוצא שצריך לקחת באמצע הלילה אז עשיתי רווחים טיפה יותר גדולים שיצא בשעה נורמלית)

לא כתבת בנות כמה הבנות. אבל חוץ מגיל ממש קטן, לא זוכרת שהעסקתי חברים של הילדים, אפשר לשאול את הבנות שלך מראש מה הן רוצות לעשות עם החברות, ושהן יעסיקו.

ולא חיבים תעסוקה כמו אפיה, שמלכלכת ואת חיבת להיות נוכחת בה.

הן יכולות לשחק במשחקים שיש בבית ולהעסיק את עצמן. 

ממש לא מתערבת להן

הן מגיעות ומשחקות לבד..

וזה גם היתרון מבחינתי -שהן עסוקות ונהנות

לילדים בגיל 3 -4 אני כן עוזרת לפעמים להציע רעיונות..כדי שלא יתפזרו..

אבל עדיין זה הן יחד..

בדכ אני בספה והם על הרצפה/השולחן לידי, ככה אני יכולה להשגיח בנוחות.

הן בא, ג

פעם כשגרנו במקום אחר זה ממש היה כמו שאת אומרת @אורי8. משחקות בכיף.. בחצר/משחקי דמיון/ קופסא.. בכיף ובנחת

לפני שנה עברנו דירה

ויש מצב שזה עניין של מנטליות אבל אני קולטת שזה אישיו.. החברה אומרת ''משעמם לי'' והבנות שלי מחפשות אטרקציות..

המצב החברתי שלהן חשוב לי

ואני רוצה לעודד חברויות אחהצ

חשוב לי שיהיו בבית, לשמוע אינטראקציה ושפה..

אבל אין לי כוח לתפעל וגם לא סבלנות

אולי באמת חומרי יצירה זה טוב...

הבת שלי גם לא מאלה שיגידו משעמם לי, אבל הכירה חברה שנה מתחתיה, שכנה שלנו, שכל פעם שהן ביחד משחקות באיזשהו משחק אפילו כמה דקות, השכנה אומרת משעמם לי בא לי משהו אחר ואז היא צריכה לחשוב איתה מה לשחק... ואין משחק שיעסיק אותן לטווח ארוך של שעות... לא זוכרת ככה מילדותי...

ועכשיו כאילו זה עבר ממנה, לבת שלי... שמתחילה לא לאהוב לשבת שעות במשחקים..

ויש לה מלא סוגים של יצירות שקניתי לה.. הייתה יושבת לבד, מכינה וכו..

צודקת, חשוב הפן החברתי. גם לשים לב מי החברות..

להדפיס להם ציורים ושהם יצבעו..

בדרך כלל הילדים שלי מסתדרים לבד אבל זה גם תלוי בחבר שמגיע באמת לפעמים יש ילדים שפחות זורמים וצריך לעזור להם להתניע את המשחק יחד.