לא מצליחה להירדם.. אז הנה הסיפור
ביום שלישי בבוקר, שבוע 40 פלוס 1, התחילו לי כיווצים בבטן תחתונה שהרגישו ממש כמו כאבי מחזור. מאד התרגשתי.. ואז זה הפסיק. בשלישי אחר הצהריים זה התחיל שוב, מדי פעם. התקשרתי לבעלי שיחזור, הוא עזר לי מאד לנשום בצירים ולחץ לי בגב התחתון. בינתיים הורדתי אפליקצייה לתזמון צירים והיו לי צירים כל 15 דקות. הבעיה היתה שהצירים התחילו ממש ממש לכאוב לי. במיוחד אם הם תפסו אותי במנח ישיבה או שכיבה, אז התחלתי להסתובב בבית כמו סהרורית על רגליי הבצקתיות. הצירים ירדו לכל 10 דקות ואז עשיתי טעות ונכנסתי למקלחת, מה שהאט את הצירים, כך שבשארית הלילה הצירים חזרו לכל 15 דקות. שלחתי את בעלי לישון ופשוט הסתובבתי בבית כל הלילה, כי שכיבה לא באה בחשבון.
יום רביעי היה מאד מאד מאתגר, צירים בתדירות גהוהה יותר, אבל לא מספיק לנסוע לבית חולים. כאבי רצח. כי בין ציר לציר העובר קפץ לי על איזה עצב או לא יודעת מה, משהו נורא. עייפות קשה. ממש הייתי בייאוש. הדולה המקסימה שלי שלחה לי בצהריים קישור למוזיקת ריקודי בטן ואמרה לי לרקוד חצי שעה, עשיתי את זה וזה מאד עזר וישר קידם. אבל לא מספיק. נרדמתי לחמש דקות על השטיח וצרחתי בציר, ואז עוד חמש דקות וחוזר חלילה. ואז נעמדתי והתחלתי לדפוק על הקירות בכאב. ממש ייאוש.
בסוף באיזור 16 אמרתי לבעלי שחייבים לזרז את העניין כי אני עוד דקה משתגעת, אז קיימנו יחסים, וזה באמת מה שזירז את הכל. הפקק הרירי יצא והצירים והכאבים התגברו.
יאללה, נוסעים לבית חולים.. מצליחה איכשהו לרדת במדרגות של הבניין ולהכנס לרכב. כל הדרך מתחננת לבעלי שיסע מהר אבל בזהירות.
אחרי 20 דקות מגיעים לבית חולים, כאבים איומים בצירים וביניהם, נכנסים לחדרי לידה, בדיקת פתיחה- 3. אני מתרגשת. מתחננת לאפידורל, אבל צריך לסיים עם המוניטור בשכיבה. ממשיכה לצעוק שם מכאבים. בסוף מכניסים אותי לחדר לידה. אחרי כמה דקות מגיע מרדים מאד מאד נחמד. הדולה גם כבר מגיעה, והופ, האפידורל מוזרק. ואז באה רווחה לעולם. איזה קסם. מחשיכים את החדר, נרגעת. מאושרת מההקלה אחרי כל הסבל.. וגם כי גיליתי שכל מה שפחדתי מהאפידורל התברר כשגוי, הצלחתי להזיז רגליים במיטה ולשנות תנוחות וגם הזריקה עצמה לא כאבה בכלל.
כל הלילה הפתיחה מתקדמת יפה, ב5:30 מתחילה ללחוץ... וב6 יש תינוק מהמם ושמנמן, 3.5 קילו. ואמא עייפה מאד מאד אחרי 2 לילות לבנים, אך מאושרת.
המיילדת היתה מקסימה ממש, גם הדולה וגם בעלי המדהים שכל כך עזר לי.
הצלחתי גם להניק בחדר לידה חצי שעה, בהדרכת הדולה..
וזהו לבינתיים..
וברוך ה יש לי כח עכשיו
ולא נורא.
)