רק אומרת שזה דבר ידוע שלפעמים הם "מפחדים" לעשות קקי בשירותים.

יכול לקחת להם זמן עד שהם מעיזים ומתחילים לעשות..

צריך הרבה אמון וסבלנות.

טיפים-יביאו חכמות ומנוסות ממני.

בהצלחה!

ברוך ה'.

המחזור שלי מתעכב, זה קשור למצב?

 einatlev  מרץ 22, 2020  0  המחזור החודשי

בעשור בו אני מלמדת מודעות לפוריות, נתקלתי לא אחת בתסמונת אוגוסט. אל תעשי עליה גוגל, המצאת השם היא שלי. נתקלתי בה לראשונה כשיצא לי ללמד כמה קבוצות נשים במהלך אוגוסט. יד המקרה, וכולן היו לקראת סיום הסדנה, כלומר היו להן כמה וכמה טבלאות המתעדות את המחזורים שלהן, משך הווסת, מתי התרחש הביוץ וכן הלאה. והנה, אחת אחרי השניה, הן מתיישבות לצדי לשיחה מתנצלת; "אני לא יודעת מה קרה לי החודש, משום מה הביוץ מבושש לבוא"; "זה ממש מוזר, הווסת ממש מאחרת ולא נראה לי שאני בהריון"; ועוד כהנה וכהנה התנצלויות. כשהאשה החמישית ברצף הראתה לי טבלה ובה מחזור משובש, פרצתי בצחוק גדול. כינסתי את הקבוצה כולה וסיפרתי להן שממש כעת אנחנו עדות למה שהמחקר כבר הוכיח: יציאה משגרה עשויה לשבש את המחזור.

שנים חלפו מאז הפעם הראשונה ההיא. כל קבוצה בה פגשתי באוגוסט מאז ואילך הציגה טבלאות דומות. ולמה לא, בעצם? הילדים בבית, שעות השינה משתנות, קצב החיים אחר, וגם מחזור הפוריות עשוי להגיב. תסמונת אוגוסט הפכה שכיחה כל כך, עד שהתחלתי ללמד אודותיה באופן סדיר.

ועכשיו אנקדוטה נוספת. לפני מספר שבועות (ולפני בהלת הקורונה) טסתי עם בתי לבקר חברים (לא, לא באיטליה). חלפו שנים רבות מאז פקדתי את נתב"ג, שעת הטיסה נקבעה למאוחר בלילה, ו…גיליתי שאני במתח. המתח היה רב כל כך, עד שהווסת שלי, שהיתה אמורה להסתיים לפני הטיסה, בוששה לבוא. הטיסה חלפה בשלום, וכשנחתנו במלון אי שם בלילה, משהו בתוכי השתחרר – וגם הווסת הופיעה.

אני משתפת אותך בפרטים אינטימיים אלו כיוון שמשבר הקורונה משול בעיניי לתסמונת אוגוסט + טיסה, כלומר יציאה משגרה מתובלת במתח רב ובחוסר ודאות.  כדי להבין איך זה עובד, מה קורה עמוק בתאים שלנו ברגעים אלו ממש ומה אפשר לעשות, כדאי שנצלול לכמה מושגים קצרים.

מערכת העצבים האוטונומית – בעברית קלה למשתמשת

באופן פשוט, מערכת העצבים האוטונומית מחולקת לשתיים: המערכת הפרא-סימפתטית, והמערכת הסימפתטית.

אם נדמה אותן לדוושות הרכב, המערכת הפרא-סימפתטית משולה לברקס. מתפקידה לשמור אנרגיה, להאט את הקצב, "להיטען", ליצור צמיחה ושיקום, מנוחה והרפיה.

המערכת הסימפתטית, לעומתה, משולה לדוושת הגז. היא מניעה לפעולה, שואבת כוח מן המאגרים ועוזרת לנו להיאבק או לברוח במקרה של מצוקה. המערכת הזו משתקת כל מה שלא דחוף – פעילות מעיים ושלפוחית השתן, למשל – כדי לתת יותר כוח לריאות, ללב, למוח ולשרירים. באופן אישי, ההשתקה של מה שלא חיוני מזכירה לי את הצורך החריף שלי להשתיק את הרדיו כשאני מנסה לחנות ברוורס באמצע תל אביב. תנו לי להתמקד במה שחשוב!

אם כן, גז וברקס. זה כל העניין. אם נחפש איכויות דומות לשני אלו, נחשוב אולי על יום ולילה, יאנג וין, ששת ימי עמל ושבת המלכה.

ו… הנה הפאנץ'. הגוף מתפקד באופן מיטבי כשרוב הזמן דוושת הברקס היא השולטת. כשאנחנו נחות, פועלות לאט, דואגות לצרכינו הגופניים והרגשיים – או פעילות אבל עושות זאת מתוך סטייט אוף מיינד של נחת – דוושת הברקס שולטת. במצב כזה, המאגרים שלנו מתמלאים והגוף שומר רזרבה לימים קשים (אני לא יכולה להמנע מלחשוב על המזווה של כמה אנשים בימים אלו ).

לעומת זאת, כשאנחנו נתונות תחת דוושת גז במינון גבוה, מערכות חיוניות בגוף משותקות – והגוף כולו נמצא במצוקה. (שימי לב, אפשר להיות בשבת המלכה במלון 5 כוכבים ועדיין להיות בסטייט אוף מיינד של דוושת גז, ואפשר לעבוד בתפוקה גבוהה ולהיות מבפנים בנחת מלאה, כך שהתודעה שלך היא לב הסיפור, הרבה יותר מהמציאות הסובבת אותך).

ואיך זה קשור לפוריות?

גרוי יתר של דוושת הגז במערכת העצבים גורם להקטנת כמויות הפרוגסטרון בגופנו. ההורמון החביב הזה נוטל חלק דומיננטי במחזור הפוריות, ותפקידו לתחזק, להרגיע ולהחזיק הריון – במידה והוא קורה. היות וכל ההורמונים תלויים זה בזה, מחסור בפרוגסטרון ישפיע בתורו על רמות האסטרוגן והטסטוסטרון, והמחזור יתנהג בהתאם – קצר מאוד, ארוך מאוד, עם ביוץ שמופיע מאוחר או ללא ביוץ כלל.

צ'אקרת הבסיס וצ'אקרת המין

ועכשיו, נעבור לסינית. או בעצם, למסורות מן המזרח. מבטיחה שאין כאן נגיפים.

הבאות בתור ממוקמות במעלה הגוף, ואחראיות בתורן על דימוי עצמי ומערכות יחסים, רגשות, ביטוי והשמעת קול, אינטואיציה וראיה של "מעבר" וקשר לאלוהים.

BAD NEWS: פגיעה באחת הצ'אקרות משפיעה על השאר.

GOOD NEWS: ריפוי אחת הצ'אקרות ישפיע על האחרות.

מנסיוני הקליני, פגיעה בכל מה שמסמלת צ'אקרת הבסיס משפיע לרוב על צ'אקרת המין. מעבר דירה (גם אם זו דירה טובה יותר מזו שגרת בה), טיסה, פגיעה ביציבות הפיזית או הרגשית, אלימות מסוגים שונים, תחושת חוסר בטחון או חוסר ודאות – מביאות בדרך כלל להשפעה על צ'אקרת המין. כיוון שלרחם יש איכויות מכילות וסופגות, היא לרוב "לוקחת" על עצמה את הקושי המופיע בקומה מתחתיה, והדבר יבוא לידי ביטוי בכאבי או שיבושי מחזור, קשיי פוריות וכדומה.

ולחובבות המדע שבינינו, זה הזמן להבהיר – 

זה לא רק "סינית"; יש קשר אנטומי בין רצפת האגן (צ'אקרה ראשונה), הסרעפת (צ'אקרה שלישית), הגרון (צ'אקרה חמישית) ואזור הרקות במוח (צ'אקרה שישית). כשאנחנו נושמות באופן מיטבי, כל השרירים הללו פועלים יחד ומייצרים זרימת חמצן, דם ואנרגיה חופשית לכל אברי הגוף. כשהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים, רצפת האגן מגיבה, צ'אקרת הבסיס מאבדת יציבות – והרחם בעקבותיה. קל להבין זאת אם תדמייני מבנה בן כמה קומות – שהקומה התחתונה שלו מתחילה לרעוד. כך שסגר בבית, חוסר תנועה, פחות מפגש עם הקרקע ויציאה משגרה – משפיעים על זרימת הדם ברחם ובשחלות ועשויים לשבש את המחזור.

הסרעפת ורצפת האגן

אם להיות ספציפית יותר, יש קשר הדוק בין הסרעפת לרצפת האגן.

כמה מילים על הסרעפת. שריר הרוחב החשוב הזה נמצא במרכז הבטן, וצורתו ככיפה גדולה. הוא דק כנייר, ופרוש לרוחב הבטן מקצה לקצה – מהצלעות התחתונות בצד אחד דרך מפתח הלב ועד לצד השני. תוכלי לחוש אותו אם תעברי עם קצות אצבעותייך מתחת לקו הצלעות.

הסרעפת היא השריר החשוב יותר בנשימה וכשהיא עובדת כהלכה, היא עושה מסאז' עקבי לאברים הפנימיים, מסיייעת לזרימת הדם אל הלב ולריקון צואה (או תינוקות בלידה… סליחה על ההשוואה).

תוכלי להבחין באופן פעולת הסרעפת אם תתגנבי אל ילדייך הפעוטים כשהם ישנים (זה יקח רק דקה, אל תדאגי). כשפעוטים ישנים, קל להבחין בבטן העולה – יורדת שלהם בזמן הנשימה. הסרעפת עובדת כך שהיא נעה במורד ובמעלה הבטן, ועל הדרך מזכה אותם בזרימת דם ופינוי רעלים. באופן מצער, כשאנחנו מתבגרות אנחנו "נועלות" את הסרעפת, השריר מתקצר ואנחנו מנסות, לשווא, לנשום עמוק אל החזה. העניין הזה קורה לא רק בהתבגרות אלא גם במצבי לחץ. חשבי רגע על הצליל "הא!" המופיע כשאת נבהלת. הסרעפת נעולה, האוויר לא "יורד לבטן", הנשימה שטוחה. באון פסימי למדיי, הנשימה השטוחה הזו היא המפתח לנזקים גופניים ונפשיים כאחד. אולם גם כאן, החדשות הטובות הן שממש אפשר לעבוד על זה.

אם נחזור לענייני הרחם, כשהסרעפת ננעלת זרימת הדם בין המוח לרחם ולשחלות מואטת, והדרך לשיבושי מחזור קצרה.

"קוראות" בקפה? אפשר גם "לקרוא" בווסת

נשים שעוקבות אחרי דפוס, משך, כמות, צבע, מרקם ועוצמת הדימום הוסתי שלהן יכולות להעיד כי הוא משתנה מחודש לחודש. הצבע נע בין אדום טרי לבורדו, חום או שחור, המרקם יכול להיות דליל ומיימי או רירי, סמיך וכבד, יכולים להופיע גושים, הזרימה עשויה להיות מטפטפת או חזקה ועוד ועוד.

אם את מנהלת מעקב יומיומי אחר הגופנפש שלך, תוכלי להבחין בין כי יש קשר הדוק בין מה שקרה לך החודש (תזונה, מתח, שעות שינה, עייפות, התמודדות עם אתגרים, נחת ושמחה ועוד) לבין הווסת שלך. הקשרים מבהקים כל כך, עד כי יש נשים שטוענות שהן יכולות "לקרוא" בווסת שלהן איזה מן חודש זה היה.

אם נמשיך קו מחשבה מעניין זה, הרחם משתמשת בווסת כדי לווסת אותך. היא אוגרת עבורך את המתחים, הרעלים, הלחצים, התרופות, הקפה והקמח הלבן ומשחררת את אלו בווסת. זה לא רק אנרגטי, זה ממש פיזי וכבר הוכח מדעית – על הרחם יש קולטנים שאוספים אליה רעלים לאורך החודש.

כך שמשבר קורונה עשוי להביא לווסת מעניינת במיוחד. אם תיתקלי החודש בווסת כבדה מאוד, גושית, שחורה או כהה, סמיכה, מלווה אולי בכאב או קושי לצאת – דעי לך שהרחם שלך עושה לך טובה, ומנקזת את כל זה החוצה. אני מזמינה אותך להודות לה על המאמץ ולאפשר לה לעשות את שלה. לרוב, תנוחות כריעה ומסאז' עדין במפתח הלב (כן כן, במרכז הסרעפת) יסייעו לרחם שלך לעשות את העבודה.

טוב… באסה, לא?

המגוון האנושי מראה לנו שלא כל אשה שחווה סטרס תחווה שיבושי מחזור. לטעמי, העניין קשור לאופן בו למדת להפעיל את המערכת הפרא-סימפתטית שלך (את דוושת הברקס) ביחס למערכת הסימפתטית (דוושת הגז). ואף פעם לא מאוחר מדי! למעשה, משבר הקורונה הוא הזדמנות מצוינת לתרגל.

הנה כמה רעיונות:

• דבר ראשון, בואי נקבל את זה. אין מה להלחם בגוף שלנו, הוא "מריח" את המציאות הרבה לפני שהמעבדים הרגשיים או הקוגנטיביים שלנו נכנסים לפעולה. אז זה מה שצפוי לקרות החודש… OK. את יכולה לומר לעצמך בקול: "אני מקבלת את זה שאני מרגישה כך וכך… אני מקבלת את זה שהמחזור שלי מתעכב…" וכו'. לאמירה בקול יש אפקט מטורף.
• בואי ננסה לא להפגיז את מערכת העצבים במידע שמעורר את דוושת הגז. אפשר לכבות את הטלוויזיה, להכנס לאתר החדשות פעם ביום וזהו. זו לא התנתקות ממה שקורה בעולם, זו לקיחת אחריות.
• תנועה. קל להגיד, קשה לבצע כשסגר מוטל עלינו. ובכל זאת, אם בנית לך בית עם מדרגות – זה הזמן לברך על כך, ואם לא – תרגול יוגה מול המסך (יש שיעורים מצוינים ברשת), סיבובי אגן או כל תנועה שעולה על דעתך עוזרת למתח להתפוגג מהשרירים ולך – להפעיל את דוושת הברקס. אל תשכחי לשים מוזיקה טובה.
• עבודה קולית – זוכרת את הצ'אקרות? השמעת קול כמו נשיפה, אנחה, "הוי טעטע" או סתם צליל לא אסתטי מניעה את צ'אקרת הגרון – ודרכה את כל השאר. תוסיפי תיפוף על החזה – ואחרי כמה דקות של השמעת הצליל HEY השמחה תחזור אל הלב.
• עיסוי סרעפת – את זה אל תעשי, בבקשה, אם את בהריון. בשאר הזמן, את בהחלט יכולה לעבור עם קצות האצבעות על קו הצלעות שלך, מצד לצד. יתכן ותחושי ב"גולות" קטנות מתחת לעור או במתח, יתכן ובחלק מהמקומות המגע לא יהיה לך נעים. הכל תקין. פשוט המשיכי לעסות בעדינות, תבחרי את עוצמת המגע לאופן בו הכי נעים לך – מצד לצד, שוב ושוב. לא תאמיני מה זה יעשה לנשימה שלך.
• חיבור לאדמה – מסורות מזרחיות גורסות שלנשים יש יכולת לשאוב אנרגיה מן האדמה. הכוח הזה חזק כל כך, עד שבני המשפחה מזהים אותו, וסובבים סביב האם (מפנים אליך – ורק אליך – תלונות, מספרים רק לך מה שלומם ופשוט צריכים לדעת שאת בסביבה. מוכר? ). כלומר, לך כאשה יש יכולת לשאוב תחושת קרקע, כוח ובטחון מן האדמה, והיא יכולה לקרקע לא רק אותך – אלא גם את בני ביתך.  איך לעשות זאת? אם זכית לגור בכפר, פשוט צאי יחפה החוצה. עמדי כמה דקות על האדמה, כמה פעמים ביום. את יכולה להרעיד – להפעים את הגוף, לעבוד בגינה או פשוט לעמוד. אם את גרה אי שם בבנין מגורים, זה הזמן להזכיר כי המוח לא מבחין בין דמיון למציאות. קחי לך כמה רגעים לדמיין שאת עומדת יחפה על הקרקע, במקום שאת אוהבת. זה יעשה את העבודה.
• מגע. אמנם ביקשו להקפיד על מרחק, אבל לעצמך את יכולה להעניק מגע. ערכי מקלחת, קחי שמן גוף טוב ותני לעצמך מגע מפנק בכל הגוף. בחיי, זו מתנה של ממש.

אסיים בתודה לד"ר מיכל פרינס, שעודדה אותי לשבת לכתוב,

ובתפילה שנזכה להתבונן, לברך, לחייך, לראות טוב, לחבק את הבהלה שבתוכנו ולקחת מהמשבר הזה את מתנת האיטיות, העצירה, ההסתגלות לשינוי.

ממליצה לך לשוטט באתר ולמצוא מידע נוסף, טיפים וסרטונים אודות המחזור החודשי.

בריאות לכולם!

מקורות מידע והשראה:

תבונת גיל המעבר / ד"ר כריסטיאן נורתרופ
גופה של אשה, תבונתה של אשה / ד"ר כריסטיאן נורתרופ
מיינדפולנס, להיות כאן ועכשיו / מתי לבליך
שיטת המודעות לפוריות / טוני וושלר

בפעמים הראשונות אחרי ההתקן- קבלתי כל 40 יום כמעט ופעם הראשונה חשבתי שאני בהריון

רק אח"כ הגיעו הכאבי תופת של המכשפה

וגם לא משכורות..

אבל לא מעיזה לצאת מהבית ולהתחיל להסתובב במרפאות בשביל זה...

מה אתן אומרות?

מתלבטת

הוא מכיר את הטעם בודאות של מה שהכנת ? לא עשית שום שינוי?

טחון הרבה לכן מעניין אותי

איזה סיוט היה שבוע שעבר שהיה חורפי ולא היה אפשר לצאת איתם בכלל החוצה!

עכשיו לפחות יש גם חצר (לאלו שיש..) וזה ממש מקל

חיבוק

ממש באסה עם התזמון של הלידה - מצד שני לפחות אנחנו מותרות בזמן הקשה הזה...

את לא חסרת אמונה, את אישה שפויה שמתמודדת כמו כולם...

יש עליות וירידות....

תנסי להסתכל על הנק' הטובות ביום ולהעצים אותם! (אומרת לעצמי..)

שוב חיבוק! יהיה בסדר!

מנסה לעודד את עצמי.

חושבת שאפתח שרשור הומור שחור.

אולי זה יעזור.

בתחילת שמיני אכן כבר נקרא קצר...

תשמרי מאד!

שום נקיונות!!!!

שום הרמות!!!!

המון מנוחה והמון שתיה!!!

מן הסתם את לא רוצה להיות מאושפזת בתקופה כזו....

(מה שכן בשביל צלסטון אמורים להתאשפז ל24 ש' לפחות כי זה שתי זריקות בהפרש של 24 ש' אבל עדיין זה מומלץ מאד- מונע סיבוכים רציניים אחרי הלידה כולל הנשמות/חמצן וכד')

הרבה הצלחה, בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

הן נולדו ב"ה עם ראות מפותחות ולא נזקקו לשום עזרה נשימתית בכל תקופת הפגיה.

הרבה בריאות יקרה

תשמרי על עצמך מאד

בפגייה הם היו זקוקים בהתחלה לקצת עזרה בנשימה - אבל מאז ב"ה לא הייתה שום בעיה בנושא הזה.

זה לא נעים ואולי אף כואב, אבל לא זכור לי שהיו תופעות לוואי אח"כ. (ילדתי יממה אח"כ, בכל מקרה...)

שבע"ה יצליח בפעם הבאה 

תראי את הסיפור עם ירדן הראל... מקווה שיחזק אותך !3>

בדיוק באותו מצב כמוך (3 ילדים, הפסקתי מניעה לפני חצי שנה)

אני חושבת שה׳ יודע הכי טוב מה טוב לנו

לא סתם זה מתעכב

כנראה שבשבילי עכשיו מבחינת מצב משפחתי זוגי תעסוקתי זה לא טוב עוד הריון/ילד

התפילות שלנו הם אלו שיפתחו את השערים....

אני קיבלתי על עצמי בזמן הניקיונות לפסח, במקום שהראש יעבוד כמה חולי קורונה יש ואיזה בגדים להלביש לחג, פשוט להתפלל ספציפית על הנושא הזה.

אתפלל גם עלייך (את יכולה לשלוח לי בפרטי שם לתפילה)

ובעז״ה יגיע בעיתו ובזמנו!!!