אני שמעתי מפורשות מאיש רפואה שזה לא! עובר שליה
לדעתי אם היו עובדות שהריון נכלל בקבוצת סיכון זה היה מתפרסם ע"י משרד הבריאות....
הרבה פעמים מקלים איפה שאנחנו לא מדמיינות אפילו.
חיבוק!
בהצלחה.
כמו שכתבו פה על מטפלות וגננות - גם בלניות ישמחו להכרת תודה, מחווה קטנה יכולה להיות חשובה ולשנות את כל ההרגשה.
השבוע למדתי כמה חשוב להכיר תודה לבלניות שעושות עבודת קודש, בשעות קשות ובימים קשים כולל שבתות וחגים
אמנם זה לא נקרא "התנדבות" אלא "עבודה בשכר" אבל השכר לא מי יודע מה גבוה...
ותכלס מה היינו עושות בלעדיהן??
ומעשה שהיה כך היה:
לפני כמה שבועות הייתי צריכה לטבול בערב שבת. שבוע שלם עסקתי בתכנון אליבי מול הילדים (ובעיקר הילדות הסקרניות) שלי.
בסוף יצאתי מהבית עם עוגה ש"הבטחתי להביא למישהי שקשה לה"
העוגה מונחת על מגבת כי "היא עדיין חמה כל כך שקשה לי להחזיק אותה".
לא רציתי לחזור עם העוגה הביתה. יכולתי באמת לעבור אצל איזו שכנה שילדה או משהו, אבל החלטתי להשאיר את העוגה לבלנית, שתיקח הביתה לשבת ותהנה, מגיע לה.
אם בשבילי זה קשה לצאת פעם אחת בערב שבת למקווה - הרי היא עושה את זה כל שבוע.
והיא כל כך התרגשה מהמחווה! לא תיארתי לעצמי עד כמה. אמרה שהיה לה יום קשה, והערב במיוחד היה לה קשה לעזוב את הבית בכניסת שבת.
שמחתי שעשיתי את זה,
אבל רק אתמול אחרי שקיבלתי ממנה משלוח מנות מושקע בטירוף, הבנתי מה זה עשה לה!
באמת היא מוסרת את נפשה על המצווה והחיזוק הזה היה כל כך חשוב לה.
במקרה שלי המקום קטן, ולכן אני מכירה אותה אישית, גם לא מהמקווה. אבל זה נכון לגבי כל בלנית אני חושבת.
אם הייתי כותבת אתמול בבוקר הייתי מציעה (לירושלמיות לפחות) לנצל את ההזדמנות במשלוח מנות עם מילות הערכה, אבל אפשר גם בדרך אחרת, לפחות להגיד כמה מילות תודה כשיוצאים מהמקווה.
אז קחו לתשומת לבכן.
אז באמת בהתחלה המטרה היתה אליבי, ופשוט חיפשתי איפה להיפטר מהעוגה.
אבל אם הייתי יודעת כמה זה ישפיע, הייתי מביאה עוגה מלכתחילה, רק בשביל הבלנית.
וכעת אבקש מכל מי שהולכת במקרה לטבול מחר -
שתביא איתה משהו קטן לבלנית, אולי משהו שנשאר ממשלוח מנות, ותגיד לה משהו כמו "היה לי קשה היום לצאת וחשבתי על כך שאת עושה את זה כל ערב אז מגיע לך לפחות משהו קטן, תזכי למצוות!"
או "אני מעריכה אותך על העבודה שלך, לצאת מהבית בשעות כל כך קשות. מה הייתי עושה אם לא היית פה היום"
או "הייתי מביאה לך משלוח מנות בפורים אבל אני לא מכירה אותך ולא יודעת איפה את גרה אז הנה בשבילך"
אולי בזכות זה הקב"ה ישלח לנו בשורות טובות ויצילנו ממגפות..
והמון בהצלחה עם ההתארגנות בערב שבת! במיוחד עכשיו כשכל הילדים בבית
שבת שלום
וגם אמא שלי לא..
וגם אחיות שלי לא..
וגם הדודות שלי לא..
כנראה, שזה כמו כל דבר בחיים..
צריך להסתפק במועט.. לשמוח במה שיש..
להבין שאין מושלם בחיים וזו עבודת המידות האמיתית..
זה פשוט מגיע דרך העוזרת..
️
רקלתשוהנעם כל הבלאגן של הקורונה
שואלת על הדבקה
שקיימנו יחסים כמה ימים אחרי שקיימנו שוב היה לי קצת טיפות בסוף זה התברר כהריון..לא יודעת לגבייך אבל יכול להיות גם פצע אולי..
לפעמים צוואר הרחם עדין מאוד וכלי דם מתפוצצים מהחיכוך..
לחברה שלי זה קרה מספר פעמים..
דימום ממש וצרבו לה את כלי הדם הבעייתיים ונפתרה הבעיה.
נטלי סוקולובמחכה להריוןהיא פה לידי בת שנה..חחחח
חשבתי להמליץ לכן,
לפני 3 חודשים עשיתי בדיקות דם ויצא לי המוגלובין 10.5
הרופא ביקש שאקפיד לקחת ברזל
בעלי אמר שכדאי שאני אקח גם ויטמין c ביחד עם זה.
היום עשיתי בדיקת דם וההמוגלובין עלה ל 12.8
ממליצה לכל מי שסובלת מברזל נמוך לקחת ויטמין c ביחד.
אני לוקחת כל יום כדור אחד של אקטיפרין
ועוד כדור של ויטמין c של אלטמן אבל בתכלס לא משנה החברה
יעל מהדרוםאישתו של גיסי ואני יחסית קרובות זאת אומרת יוצא לי לראות אותה בשבתות מידי פעם.העניין הוא שאני והיא מדברות לי תמיד אין מקום לשתף זאת אומרת שהיא ישר קוטעת אותי ולא מקשיבה אני תמיד עם אוזן קשבת אליה ומנסה תמיד להחמיא לה ולגבי זה לא הדדי אף פעם לא אמרה לי מילה טובה עליי או על ילדיי נגיד היא מידי פעם שולחת לי תמונות של הילד שלה ואני ישר מחמיאה לה ואומרת מילים טובות אבל אם אני שולחת לה היא לא תגיד כלום ותתעלם ממני ותעביר נושא לצד שלה לפעמים היא מעירה לי הערות פוגעניות על ילדיי אבל אני תמיד בשלום איתה אפילו שכואב לי אני לא יראה את זה בגלל זה בזמן האחרון נמנעת מלדבר איתה וממש לא באלי לראות אותה בשבתות
יש לי גם גיסה כזו,זה פשוט נורא. מדברת בלי הפסקה. וכשאני כבר מצליחה להשחיל מלה,היא קוטעת אותי.
משהו הזוי
אין מה לעשות עם זה,גם אם תדברי איתה,היא תשתנה ליום יומיים. זה פשוט הרגל שאם אתה בעצמך לא מתכוון להשתנות ועובד על זה חזק,כלום לא יעזור
יש יותר סיכוי שתיפגע ממך,מאשר שמשהו ישתנה
אני פשוט הייתי משלימה עם זה
מחכה להריוןאחרונהתודה על העצות
בוקר אור
