פורום הריון ולידה (עמוד 2834)

ה "לשמח את אשתו"

מצד אחד זה לא שתקבלי פה דעות מקצועיות לגבי זה, בעיקר כי יש הרבה חוסר וודאות לגבי הקורונה

ומצד שני זה סתם מכניס להיסטריה מיותרת ומזיק.

מאוד שונה בעיני מהתייעצות לגבי מצב אישי מורכב, סתם כתבה היפותטית מעוררת היסטריה.

סוג הדברים שגורמים לי לרצות לא להכנס לפורום.

אין לנו שום מידע עדיין!

היא לא נבהלה במיוחד.

היא אחות מומחית להריון.

זה התפקיד שלה.

היא אמורה לקבל מידע רלוונטי ועדכני ולהעביר הלאה.

איך אני אדבר עם חוקרת? אני מגיעה לקופ"ח.

זו שאמורה לדעת.

אני שואלת אותה בתור זו שאמורה להגיד לי את המידע הרפואי שרלוונטי לי

ולכן היא אמורה לדעת קצת יותר מכל אחד ברחוב.

השני לזיהומים ברגל ובכל מיני מקומות אחרים.

שנקראת ציקלודרם c

קחי 1/4 כפית סודה לשתיה עם 1/4 כוס מים ותנקי פעמיים ביום אותך תשימי ואחרי 10 דקות תשטפי., אחר כך לשטוף. ןלתינוק לפני כל הנקה.

ותלכי לשאול, אל תחכי שזה יחמיר.

כל כך לא קל.

אוייי

חיבוק ושה' ימלא חסרונך.

אם קיבלת ווסת כנראה שזה לא הריון ... את מעונינית בהריון ? אם כן את יכולה לקנות ערכות ביוץ ולתזמן יחסים לפיהם ובע"ה להגדיל את הסיכוי לכניסה להריון ...
שיהיה לך המון המון בהצלחה !! 

אולי היה ביוץ מאוחר ? 
מתפללת איתך !! 3>

גם כי זה הריון תאומים

וגם כי בטן קשה+כאבים לפעמים מעיד על צירים.

לא כדאי ללדת בשבוע כזה מוקדם!

תלכי.

עדיף ללכת לחינם ולהרגע מאשר דברים אחרים.

בהצלחה. ובשורות טובות.

כל תקופה אחרי לידה זה מאד קשה-בגלל ההורמונים, אבל התקופה שאחרי הלידה הראשונה זכורה לי כסיוט נוראי, אף אחת לא וונדרוומן, מן הסתם כל אישה אחרי לידה ראשונה היתה בטוחה ששלוש שנים לפחות אין מצב להריון, פשוט אחרי כמה חודשים כבר חושבים אחרת. המחשבות הרעות הן מההורמונים, והעייפות לא תמשך לנצח, הדרך שלי להתמודד עם המחשבות הרעות והמצב רוח הירוד היתה פשוט לצאת, והילדים שלי נולדו בחורף. אני זוכרת אותי מתלבשת איכשהו, עוטפת את התינוק באלף עטיפות ומגן גשם ופשוט יוצאת החוצה בלי מטרה, האוויר, התנועה, והשמש (אם הייתה) היו מרגיעים אותי מאד. עכשיו מזג אוויר נעים-ממליצה מאד!

בנוסף-אולי בעלך יתן לו בלילה בקבוק כך שתוכלי לישון שנת לילה רצופה?

כולן מרגישות כמוך, אני זוכרת שהכנתי את אחותי לתקופה הזו, שיתפתי אותי בפרוטרוט בתחושות שהיו לי היא הודתה לי אח״כ על ההכנה, על כך שהיא הבינה שזה נורמלי וזה יעבור וגם שידעה איך להתמודד טוב יותר

תספרי לנו כשתרגישי טוב יותר! זה ישמח אותי באופן אישי

יקרה,

קודם כל - את נורמלית לגמרי!!!!!

אני שולחת לך חיבוק ענק כי את אמיצה ואישה ואמא נהדרת , שלא חוששת להעלות על הכתב את כל החששות שלך ולקבל סיוע.

אני רק רוצה לשתף אותך בחוויה שאני עברתי-

אם תראי אותי היום אמא לשלושה ילדים מתקתקת בית ילדים מחנכת מטפלת בהם לוקחת לכל טיפול שצריך בקיצור כל מה שמחליש אותך עכשיו להסתכל עליו....

אחרי שילדתי את הבכור הרגשתי בדיוק אותה תחושה כמוך!

הצילו אני בת 22, ילידת שבועיים וחצי לפני הזמן ולא באמת עיכלתי שאני לקראת לידה וכבר יצא התינוק

אמאלה איזה פחד! איך מגדלים? איך לוקחים עליו אחריות?איזה מן אמא אני ? איזו אמא אהיה ? מי צריך בכלל ילדים? מי נתן לי רשות ללדת ילד? ובאותה תקופה עוד היה משבר גדול עם המשפחה שלי ובעלי הלך ואני נשארתי לבד, והכל עמד על כרעי תרנגולת...

אצלי קריאה משכיחה הכל. בכוונה הייתי קוראת שעות כדי לברוח מהמציאות המפחידה ואז כשהייתי גומרת את הספר ממש הייתי נתקפת חרדה- אמאל’ה, התינוק פה לידי. אני אמא שלו. הצילוווו...

וזה עובר!

את לא נולדת אמא ביום אחד

כמו שהתינוק לא נולד הולך, ואוכל אוכל רגיל, ומדבר- כך גם את! לא נולדת אמא שיודעת הכל ומצליחה ומבינה. לא נולדת אמא לעשרה ילדים אלא רק לאחד.

קשה להבין איך זה קורה, אבל אני מבטיחה לך שזה קורה- גדלים לאט לאט.

תסתכלי על היום, עכשיו-

את יודעת איך להאכיל את התינוק? איך להחליף לו טיטול? איך לאמבט ולהלביש? איך לחבק? זה מה שהוא צריך ממך עכשיו. לא יותר.  לא עוד ילדים ולא מה יהיה עם שיניים. יש משהו שאת לא יודעת איך לעשות? חוששת שלא מלבישה תואם לעונה? תמצאי לך אישה נחמדה ומנוסה שתוכלי לשאול אותה את השאלות האלו. לאו דווקא מהמשפחה.

העייפות וההורמונים גורמים לנו להשתגע. פשוטו כמשמעו.

תנסי לישון כמה שיותר- לתת חלב שאוב או תחליף בלילה, אם בן הזוג מוכן לקום אליו

וכשאת נכנסת לחרדה- תנסי לווסת את עצמך ולדבר להגיון- את בסדר גמור! את האמא היחידה שמתאימה וטובה לתינוק שלך!

חייבת להוסיף- אם עדיין זה נמשך ומשפיע על התפקוד שלך, כדאי לפנות לטיפול.

רק מראה שהתקופה הקשה והתחושות הקשות עוברות לכולן פחות או יותר.

זו אחת התקופות הקשות שהיו בחיי ואני מבטיחה שמילד לילד הביטחון בהורות עולה,ואת הרבה יותר קלילה לגבי הרבה דברים.

בילד ראשןן לוקחים קשה כל דבר,כמו גזים ובכי וכאבי שיניים. בילדים הבאים את יודעת למה לצפות ואיך הילדים לך מגיבים לכל דבר ואת כבר פחות לחוצה ופחות רצה לרופא על כל שטות.

למשל כשתינוק אצלי מתחיל לשלשל ולהעלות חום והוא בן 10 חודשים,אני יודעת שהשיניים באופק. אני כבר יודעת איך לטפל בתפרחת שנוצרת לו מהשלשלולים ומה מרגיע אותם.

אני כבר לומדת לתמרן בין זוגיות,עבודה,תינוק,הורים וכו

עכשיו הכל נראה קשה ובלתי אפשרי,מניסיון אני אומרת לך שבעוד כמה חודשים תרגישי אחרת.

תצאי מהבית קצת,תטיילי,תראי עולם,תפגשי עם חברות,אין לך מוג כמה שזה עושה טוב לנפש.

אני כ"כ מבינה אותך,שתדעי רק שאצל כל תינוק שנולד כל הבית מתערער לכמה חודשים,עד שכולם מתרגליםלנשמה החדשה.

בהצלחה לך

פורים היום

תחייכי ותהיי שמחה,זכית להיות אמא

ילדתי לפני שלושה חודשים וחוויתי בשישה שבועות הראשונים את מה שאת מתארת.

אחרי שישה שבועות הקטנה התחילה לישון בלילה טוב יותר וגם ההורמונים נרגעו.

השבוע אפילו הצלחנו להיות ביחד בפעם הראשונה מאז הלידה.

בקיצור, ממליצה לא להסתכל לטווח הרחוק אלא לעבור יום ועוד יום, את תראי שכל יום המצב משתפר!

מקסימות שתיכן, ותודה ששיתפת - מאוד נעים לקרוא דברים כאלה.

ממש ממליצה לא לעבור הלאה אלא לדבר על זה ולחשוב משני הצדדים איך אפשר להתמודד עם זה.

חשוב לשתף את הבעל בצורה ברורה לגבי ההרגשה שלך.

בע"ה תהיה לכם סיעתא דשמיא והכל יעבור בשלום ובאהבה!!

ובכל זאת הלכתי לטבול , ואמרתי לה' - בשבילך אני טובלת . בשבילי . בשביל לעשות רצונך גם כשלא בא לי , לעשות את רצונך כדי להתקרב לתורה. גם עם דמעות . 
תלכי יקירה, תתפללי אחרי המקווה בדמעות על שלום בית , ואני מאחלת לך לחזור לפה לספר שהכל יסתדר .
חיבוק גדול גדול !

לא בסדר? 
שואלת ברצינות לא בשביל לעקוץ או משהו...
לדעתי הם צריכים לדבר ביניהם ואולי אפילו לקחת עזרה מקצועית , אבל לא לכתוב לה כמה הוא לא בסדר ומה החובות שלו...
לא מבינה את התגובות כאן... 

זה שרואים בטא בבדיקת דם ,אבל לא רואים כלום ברחם בUS

הבטא בד"כ מתחילה מאוד נמוך,ההריון לא השתרש כמו שצריך ונופל בשלב מוקדם

לי מאוד עזר אמבטיות חמות ועיסויים ממש ממש חזקים על המקום...

אם לא עובר אז כן רופאה לא כדאי להזניח.

רפואה שלמה וחג שמח.