פורום הריון ולידה (עמוד 2852)

אבל ברור לספר לילדים. לא מובן לי איך עד עכשיו הם לא יודעים. לא רואים? תני להם זמן לעכל ולהתכונן

ברור שאני מתכוונת להכין אותם,

אבל נראה לי בגלל הגיל שלהם- יהיה להם קשה לחכות

חשבתי לדבר איתם כשאהיה בתשיעי

אמלי בת ה4 כבר יודעת אבל זה שונה אצלנו כי אני בשמירה והחיים לא כ"כ בשגרה גם ככה...

חשוב שיהיה מספיק זמן לילד לעכל ולכן שבוע שבועיים לפני לידה זה לא מספיק בעיני.

אפשר לספר לילדה הגדולה יותר כבר עכשיו
ולקטנים יותר בתחילת תשיעי.

נראה לי לכן הכרס של ההריון פחות בולטת לעיניהם....

אחרת הם ישמעו מאחרים, הרי ברגע שרואים בטן ההריון לא נסתר ומדברים עליו חופשי במשפחה ועם אנשים. ילד בן חמש קולט.
נראה לי שכדאי כבר לספר להם. ולא אתפלא אם בת החמש כבר יודעת( איך אפשר שלא?)
ואיך לספר? פשוט לספר, שיש לאמא תינוק בבטן, לתת להם להרגיש בעיטות , אםשר לומר, עוד מעט יהיה פורים, ואחרי פורים, יתקרב פסח, ואז התינוק צריך לצאת מהבטן ולהגיע לבית שלנו. אמא תלך לבית חולים ושם יעזרו לאמא להוציא אותו , אמא תהיה בבחת החולים כמה ימים, ואתם תבואו לבקר , ואז אמא תחזור הביתה עם התינוק, והוא יהיה שלנו.

אולי אני מלכתחילה בראש יותר שמרני....

אבל לא בא לי שהילדים יראו בדיוק  איך \ למה \ כמה 

ברור שהם ידעו (וידעו גם בתינוק הקודם)

שאמא נותנת לתנוק "לאכול מהבטן שלה"....

(הילדים שלי בני 5, 3.5 , 2)

 

מעניין אותי מה קורה אצל אחרות

 

 

וגם על ההריון אחרי סקירה ראשונה. ומדברים הרבה יותר חופשי. בעיני זה חיובי.
מסייגת שעוד אין לי בן גדול (בעיני תשע פלוס) וכשיהיה אז אולי ההנקה תהיה יותר מאתגרת מהצד הזה. נראה...

והילדים שלי באותם גילאים כמעט כמו שלך...

לא אמרתי להם שום דבר, והם לא שאלו, למרות שיש לי בטן... בלי עין הרע. 

אני אספר לשני הגדולים כשבועיים קודם, כי הם לא מסוגלים לחכות וגם שבועיים בשבילם זה נצח. 

יכול להיות שהגדול כבר מנחש, אבל הוא לא אמר לי מילה. 

 

אני באופן אישי לא אגיד במפורש שהתינוק בתוך הבטן שלי. 

בהריון הראשון שלי, אחותי הייתה בת 6 ושאלה אותי למה אני שמנה. 

שאלתי אותה מה היא חושבת והיא אמרה שזה כדי שיהיה לי אוכל לכל התינוקות שלי...

כך שילדים לא צריכים הסברים מדי מפורשים. 

מקווה שלא אכפת לך....

 

הרופא והאחות קצת "עושים לי פרצופים" שעליתי מדי

רציתי לדעת איך אני ביחס לאחרות

התחלתי ב 63 ואני עכשיו מינימום 75. 

אבל לא נשקלתי כבר שבועיים...

 

בהריון השני שלי עליתי כמעט 20 קילו ובסוף הרופאה אמרה שהגיע הזמן שאני אתחיל לסתום את הפה... ;)

15 קילו עליה בינתיים....

אבל בהריונטות הקודמים, גם כן לא היה הריון בפחות מ- 20 קילו

אחר כך אני חוזרת למשקל ההתחלתי

 

אציין שאני בשגרה- BMI 25, בגבול העליון.... 

אולי לא מקובל אצלכם בחברה?
אני אומרת ממש מפורש מהרגע שרואים בטן, מראה תמונות אולטראסאונד, נותנת להרגיש בעיטות.
מרגע שרואים זה מדובר חופשי בבית וגם במשפחה המורחבת ובסביבה, אז אי אפשר להסתיר. וגם לא נכון בעיני, ילדה בת שש לא יודעת שתינוק נולד מהבטן של אמא?

באמת ככה מקובל בחברה שלנו, 

וגם בין חברות ובמשפחה ניזהר בנושאי השיחה כשהילדים באזור. 

 

דווקא חברה של הבת שלי סיפרה בריכוז במעון שלאמא שלה יש תינוק בתוך הבטן, 

ולמחרת נולד לה אח, אז כל הילדים החכמים עשו אחד ועוד אחד...

ולבת שלי היו המון שאלות (אני גם הייתי בתוך הבטן שלך?...)

 

אבל מהניסיון האישי שלי, בתור אחת שגדלה ככה גם כן, 

ילדים לא חושבים יותר מדי.

מתישהו הם יבינו לבד שהתינוק היה בבטן של אמא והם לא יתעמקו איך בדיוק הוא נכנס ואיך הוא יוצא...

כי אצלנו מדברים חופשי על הריון ליד הילדים. ומרגע שההריון נראה הוא נושא לשיחה, אז אין מצב שלא יבינו ועדיף שממני.
ואצלנו גם הגיסות מניקות בסלון עם כיסוי, כל שלא רק אני מניקה ליד הילדים שלי.
רק רוצה לומר שבעיני זה טבעי ובריא לדעת מגיל ממש קטן שתינוק יוצא מהבטן של אמא שלו. וילדים לא הולכים מייד למחשבה של איך הוא נכנס... וגם אם בגיל כלשהו ישאלו, עונים להם לפי הבנתם וזו בעיני הדרך הבריאה והטבעית להחשף הדרגתית ומתוך החיים הפשוטים בבית לגוף ולכל הנושאים הצנועים.
אם בחברה שלך זה ממש לא מקובל ויסתכלו עקום על הבת שלך אם יהיה לה ידע כזה, תעשי כפי הבנתך .

גם בחברה החרדית.. ( אולי לא החסידית השמרנית ממש. לא יודעת)
@offset
אבל אצלי גם
מדברים על זה לפעמים עם הילדים שהם היו בבטן שלי וכו'.
גם בלי הריון

ממש מוזר לי ההסתרה הזאת
וכאילו שילד נורמלי לא קולט שהבטן של אמא שלו שמנה באופן חריג

הילדים שלי גם יודעים מאיפה התינוק יוצא, שואלת את עצמי מה הם חושבים אם הם לא יודעים שהתינוק בבטן, אמא חזרה עם תינוק שהגיע מאיפה?
הילדים שלי שאלו אותי אם יש לי תינוק בבטן ואמרתי להם שלא אז הם שאלו ''אז למה את שמנה?'' ואמרתי להם שזה בגלל שפעם הם היו בבטן וילדתי אותם

גם עכשיו הם רואים אותי מניקה, והתינוק תכף בן שנתיים. איך אפשר שלא? איפה אני אניק? אסתגר שעות בחדר? והם יהיו לבד?
זה ממש טבעי להם. איך אפשר להסתיר הנקה כשיש ילדים בבית? הנקה , ובמיוחד עם תינוק קטן לוקחת חלק גדול מהיום.

ברור שהם הבינו שהתינוק אוכל ממני, אבל לא חשבתי שהם צריכים לדעת בדיוק מה ומאיפה....

 

טוב לדעת מה אחרים חושבים בנושא.

תודה לכולן.

וממש לא מהבטן, מהשדיים

אם הם לא שמים לב

3 הריונות התחלתי במשקלים גבוהים. הראשון התחלתי (!!!)ב88, עליתי 22 קילו. ההריון השני התחלתי באותו משקל, עליתי בול אותו דבר, ירדתי רק 18. בהריון השלישי עליתי 15 וירדתי רק 7. ילדתי לפני חודשיים וכבר כמעט חודש מנסה לשמור, יורדת עולה קצת עוד יורדת.. שונאת את הסיפור הזה.
בהריון האחרון סיפרתי לגדולה בת 2.5 שיש לי תינוק בבטן בשבוע 29. זה היה קצת מוקדם אבל האמת שלא יכולתי להתאפק😌😌. אבל זה היה מצויין שעשינו לה הכנה היא הבינה בדיוק מה קורה. מניקה לידה וליד הקטנה בת שנה ו7.
איך שורדים את שואלת? בשמחה רבה והודיה לקב"ה!
כל יום שעובר והכל בסדר אומרים תודה לה'. זה לא מובן מאליו אבל מצד שני מאוד קשה הסוף.
תנסי לחשוב רק על היום הבא. מה את עושה מחר? אם את עובדת, מעולה, מה תלבשי לעבודה? מה תעשי אח"כ? לא יודעת מה איתך, אני כן מכינה דברים לפני הלידה. מכבסת בגדים, מצעים, את העגלה כיבסתי, וכו' וכו', ניקיתי והתרחתי את כל החלקים של המאבה וכמה בקבוקים ומוצצים,וגכלל שעבדתי שבוע שלם כל פעם שהיה לי יום חופש עשיתי משהו אחד, וחשבתי מה לעשות שבוע הבא והזמן עבר לי...
תתכנני לך יציאה פעם בשבוע, עם הבעל או עם חברות, או משפחה, או גם וגם.
תראי סדרה נחמדה או ספר טוב, תבשלי לך משהו טעים/בריא/ טעים וגם בריא, תעשי לך אמבטיה או סתם תמרחי קרמים, תשני, בקיצור תכנני לך כל יום מה תעשי היום. לי היה בהריון האחרון קינון מטורף מטורף וכל יום שהיה לי חופש עשיתי ממש סדר. יום אחד נקיון יסודי במרפסת, יום אחד ארונות, יום אחד ארונות מטבח, כאילו פסח. יום אחד סתם נקיון כללי של הבית. ..
בסוף, הזמן עובר יותר מהר ממה שחושבים, לפעמים אחרי הלידה, אחרי לילות רצופים של חוסר שינה את רק מייחלת לחזור לכמה שעות לתקופה שלפני הלידה, לצבור קצת שעות שינה.
שיהיה בבריאות, שמחה וידיים מלאות!

1- ב6 חודשים הראשונים עליתי 9 קילו , עד שאחות ליווי הריון העירה לי והמליצה להתייעץ עם תזונאית, אז תפסתי את עצמי והתחלתי לאכול בריא, בלי שטויות, - בחודשיים האחרונים עליתי רק קילו וחצי, סה"כ- 10 וחצי קילו.

2- תלוי באיזה גיל הילדים, לגדולה- בת 13, סיפרתי לפי שהבטן יצאה- תחילת רביעי

 

לקטנים (6.5 ו4 ) סיפרתי ממש לפני יומיים- כאמור תחילת תשיעי.שאלתי אותם למה נראה להם שאני שמנה ואמרו "כי את אוכלת הרבה" אז סיפרתי להם שיש לי תינוק בבטן, ובעז"ה אחרי פורים ולפני פסח יהיה לנו תינוק או תינוקת.

אני חושבת שאם לספר לילדים בגיל הזה, חובה לתחום את זה במועד שהם מזהים כמו חג מסוים, אחרת קשה להם עם הציפיה.

 

חוץ מ 5 דקות של שאלות כשסיפרתי להם, הם לא דיברו על זה מאז.

 

3- למזלנו יש את פורים ופסח, בעיניי זה מספיק מעסיק,+ הכנת תיק לידה

 

 

לספר! יכול להיות שהם רואים ומבינים ומתביישים לשאול, ואז אם את לא מספרת הם מבינים שזה נושא שלא מדברים עליו, טוב אולי זה קצת בהגזמה אבל הכיוון ה5א שצריכה להיות פתיחות בין הורים לילדים ואם לא איתך אז עם מי הם ידברו
זאת לא צריכה להיות שיחה רשמית אלא משהו שפשוט יודעים ומדברים עליו, כמו שמישהי פה כתבה םעם שחא היו צריכים לדבר איתה רשמית על מחזור כי זה היה ידוע ומדובר בבית

לספר או לא.
אני דווקא ראיתי את זה כהזדמנות לפתוח את הנושא, לענות על שאלות שמענינות אותם, ולתווך להם את הנושא כמו שאני רוצה שישמעו ולא מחברים מסביב וכדו...
הגילאים שלי: 10, 7, 5
אז אולי זה שונה מגיל קטן, לא יודעת.....
לגבי משקל, לא ארשום כדי לא לבאס. אני מה אלה שצרתן היא הפוכה - לא עולות מספיק במשקל....

בכל יום הולדת של הבננות אני מספרת באריכות איך הן היו בבטן שלי ואיך שמחנו כשהן נולדו...

פעם בכמה ימים הגדולה שלי מבררת: אמא, כבר יש לך תינוק בבטן? ואני אומרת לה כשיהיה לי אני אספר לך.
כמובן לא מוקדם מדי כי לילדים קטנים אין תפיסת זמן.
אף פעם הן לא שאלו איך תינוק נכנס... ואני מאמינה שלכל שאלה גם בנושאים יותר אינטימיים יש לכל אמא את הדרך לענות בלי לבלוע את הלשון...
תשובות פשוטות וכנות מספקות אותם. אנחנו המסובכים...

תבדקי קודם כל מתי שקיעה..
אולי בכלל אחרי השעה שעשית.
אם השקיעה כן היתה כבר תתקשרי ותתייעצי עם רב והוא יפסוק לך.

השקיעה)

או שתיים לאחר השקיעה. מה שכן יש מצב שאם נניח את הוחכת לםי תל אביב אבל את לא באמת גרה בתל אביב אז יש שינוי בדקות למשל תל אביב זה שעה איקס ובני ברק כמה דקות אחרי.. שוטה לברר מה הזמן המדוייק של השקיעה אצלכם

מקוה שזה בסדר מצד הפותחת, לא מענה לשאלה הספציפית אבל יכול להועיל לציבור-
מומלץ מאוד לעשות בדיקה ברגע שמתאפשר (אם נקי בבוקר אז כבר מהבוקר, אם בצהרים אז וכו)
אחר כך עקרונית צריך לחזור בטווח הזמן הייעודי (מפלג המנחה, גם זה די ברווח זמן לפני השקיעה - שעה עד שעתיים לפני, תלוי בזמן בשנה), אבל בדיעבד אם מתפספס הבדיקה המוקדמת יכולה להועיל.
וגם בטווח הזמן- מפלג המנחה, אין שום צורך לחכות לרגע האחרון. ברגע שזה אחרי הפלג זה לגמרי בזמן.
וכמובן אפשר להוסיף תזכורת בפלאפון וכד'.
בהצלחה!

חושבת על תושבי הדרום המון💞

הרבה כוחות!

באופן אישי לא ממש יוצא לי להיכנס למקלחת במצב הזה
ועם הילדים- גם חוששים להתקלח כי זה ממש קשה לעוף משם ב15 שניות.

מוותרת קצת על השגרה מקלחות וכד' ומשקיעה בדברים מרגיעים, מפנקים ומגבשים.
הבוקר נגיד הכנו כולם יחד ארוחת בוקר... לקח שעות אבל גם ככה אין לאן לרוץ

הרבה כוחות !

חח..

ההריון

אחרי טיפולי פוריות מקבלים אוטרוגסטן מיד עוד לפני גילוי הריון. אם יש הריון ממשיכים הלאה, אם בדיקת הדם שלילית מפסיקים. יתכן שרופא יתן לך אוטרוגסטן לקחת לפני גילוי הריון במידה וההורמונים שלך צריכים חיזוק

שתיהן היו צעירות ובריאות (תחילת שנות העשרים)

עם מחזורים סדירים.

 

לי לקח מהר יותר, 3 חודשים.

 

אני יודעת שלזוג צעיר עד שנה- שנה וחצי ממש אין מה להילחץ.

שיש איזה מחשבה מוטעית כנראה שמושרשת בחברה
שמתחתנים או מפסיקים גלולות והופ הריון

לאחרונה נפתחו כאן הרבה כאלה של נשים שמנסות מספר חודשים

הריון הוא דבר ניסי, צריך כל כך הרבה גורמים שיעבדו טוב כדי שהזרע והביצית יפגשו, ושההשרשה תצליח

האמת שהמחשבה שלנו צריכה להיות הפוכה
וכשזה קורה
לא להתסכל על זה כמשו ברור
אלא כ- וואו איך זה קרה
פלא גדול

והלחץ הוא  לפעמים חלק ממה שמעכב...

כל מילה

אמא שלי ואחותי הגדולה נכנסו להריון שבועיים אחרי החתונה, 

והיה לי ברור שגם לי זה יקרה. מקסימום חודשיים שלושה אחר כך. 

עד שקראתי על התהליך שעוברים הזרע והביצית עד שנקלט ההריון, והבנתי עד כמה זה לא מובן מאליו...

 

בסוף נכנסתי להריון חצי שנה אחרי החתונה.

זה באמת מה שמשרישים בחברה שלנו! חתונה = הריון וזה לא כזה פשוט..
בזמן ההריון חברה ראתה אותי ואמרה לי שיורדים לך המים ישר תזמיני אמבולנס כי תוך שעה שעתיים יולדים! וזה מה שעשיתי שירדו לי המים הזמנתי אמבולנס .. אחרי שכבר הגעתי לבית
חולים הסבירו לי זזה לא כך וזה יכול לקחת אפילו עוד יום .. אז תהיה רגועה
גם אני חשבתי ככה שבפעם הראשונה שעושים את זה הופ הריון(מחשבה של בתולה) וכל פעם בכיתי מחדש שזה לא קרה וזה לא ככה .. זה יקרה בזמן שלו וככ שחושבים על זה לוקח לזה יותר זמן
בעזרת ה תבשרי בבשורות טובות

אני מראש יצאתי מנקודת הנחה שיקח כמה חודשים וזה הגיע מוקדם משציפיתי (למרות שכן ציפיתי ודווקא בחודש שהייתי בטוחה שזה לא יקרה)

וזה ממש לא אומר שיש בעייה, אני מבינה את הציפייה חודש אחרי חודש אבל צריך ללמוד להרפות ולתת לה' לעשות את שלו

זה יבוא בזמן הנכון, אולי דווקא כשלא תצפי לזה

דבר שני האם בדקת ביוץ עם מקלונים?

לי זה עזר לזהות מתי הביוץ וממילא להעלות את הסיכוי לתפוס בזמן

לא יוצא לפני טבילה.
מה אורך המחזור שלך? תוך כמה זמן את מצליחה לטבול?

לנו לקח 8 חודשים. מבינה אותך מאוד מאוד. אבל בסופו של דבר הזמן הזה היה ברכה לזוגיות שלנו כי תחילת ההריון הייתה קשה
אחרי שנה מתחילים בירור..
בהצלחה יקרה!

אפילו שאני ממש ממש מבינה את הקושי שלך.
אני בהריון הראשון נכנסתי בחודש ה2
ובהריון השני בחודש ה5..

זה לא בגללך. לאט לאט.
מאחלת לך שהקב"ה יגשים את משאלות ליבך במהרה❤

כאחת שעברה את זה עם הבן שלי בן חמש וחצי ורק בתקופה האחרונה התחילה רגיעה. קודם כל לנשום יש ילדים שמפספסים המון ולוקח להם עד גיל מאוחר להיגמל. בנתיים.. איך השינה שלה? יש קשר בין שקדים מוגדלים שעושים הפסקות נשימה לבריחה בלילה אצלנו זה מה שהיה. לא שמרגע שטיםלנו זה נעלם אבל זה אכן פחת באופן משמעותי. וחאט לאט נהיצה לבן שלי מודעות וממש רצון חזק להתאמץ בשביל זה.
עכשיו עוד מפספס מדי פעם אבל זה נדיר. דבר שני להגביל שתיה אחרי צהרים גם יכול לעזור. ודבר אחרון לבדוק שאין משהו רגשי חס ושלום שזה בטוי של זה בעצם. כמובן מה שכתבתי לאו דווקא בסדר הזה אבל זה ככה דברים שכדאי לבדוק בהצלחה זה נוראי אני כל כך מבינה אותך. וכמה שזה קשה תשתדלי לא לשדר את האכזבה והתיסכול זה לא תורם.

כי יש קשר תורשתי בכאלה דברים.
אמא של חברה שלי פספסה עד גיל עשר וגם הבת שלה.
מאד לא פשוט, אבל חשוב שלא תתני לילדה הרגשה רעה שעלולה לפגוע בדימוי העצמי שלה. אם קשה לך עם כל ההתארגנות והניקיון, אולי כדאי שבעלך יעשה את זה (אם זה מתאים לכם).
חיבוק מרחוק.

לפעמים זה עוזר...

הבן שלי (כמעט בן שש) גם כן מפספס לעיתים קרובות. 

אנחנו משתדלים לקחת אותו לשירותים לפני שאנחנו הולכים לישון, ואם אנחנו מספיקים בדרך כלל זה עוזר, 

אבל לפעמים כבר מאוחר מדי. 

בכל מקרה, רק הוא מוריד את המצעים הרטובים ולוקח למרפסת כביסה. זה באמת עוזר לי להתמודד עם זה...

לדעתי זה יכול לפגוע נורא בילד.

זה לא עונש...

אבל במקרה הזה אני באמת חושבת שהגיוני שהילד יהיה שותף בתפעול של העסק.

זה לא כזה מגעיל אותו בדרך כלל והוא מרגיש שליטה במצב בזה שהוא מטפל בזה ומסדר את העניינים,
ולא שהאמא מטפלת (ונאנחת תוך כדי...)

גם לי היו מרטיבות עד גיל בוגר יותר.
קמו בבוקר, הורידו מצעים ופיג'מה, הכניסו למכונה ונכנסו להתקלח.
בכלל לא קשור לעונש וגם לא לתוצאה.

באיזה גיל?

הפסיקו פחות או יותר באותו זמן, לא יודעת למה...
פשוט הפסיק.
הבטחתי להן שמי שכמה חודשים קמה יבשה תקבל סט מצעים חדש משלה...אבל לא נראה לי שזה גרם להפסקת הערובה, כי לקח להן בערך שנה לקבל את המצעים...

כנראה ענין של בשלות פיזיולוגית.

זה לוקח קצת זמן,עד שהילד קולט שהעול עליו וזה פשוט עובד כמו קסם

מוריד את הרטוב,מודיע לי שזה בתוך המכונת כביסה. אני מכבסת ונותנת לו לשים לבד

כל הסדין בלילה.
לשים על הסדין משהו מונע חלחול נוזלים (ניילון שולחן, שקית אשפה גדולה נקייה.. וכיוב), מעל, מגבת, ומעל זה הילד ישן. ככה עשיתי לבת שלי, וכשהיא התעוררה וראתה שהרטיבה, בעצם הייתה צריכה רק להחליף בגדים ומגבת. לא את כל המצעים. (אא"כ גם שמיכה נרטבה). וזה יותר קל לכבס מגבת ולתת אחרת מאשר סדין.. גם ככה היא הסתדרה לבד ולא העירה אותי לעזור לה עם המצעים.

ולגבי מניעה של הרטבה בלילה, ישנן מספר גישות.... טכנית, רגשית וכו'... פרסים.. שירותים לפני שינה, פחות שתייה לפני שינה, להעיר לשירותים...

לפעמים עדיף פשוט להשאיר חיתול עד שהמערכת מבשילה. לא יודעת אם עכשיו כדאי להחזיר למרות שגם לקום רטובה ומלאה בפיפי זה די משפיל.
כדאי להפסיק לשתות לפחות שעתיים לפני שהולכים לישון ולהמנע ממשקאות שאינם מים בשעות הערב.
אפשר להעיר אותה לשירותים לפני שאתם הולכים לישון ואפילו לשים שעון מעורר ולקחת אותה לשירותים בשלוש בבוקר (או בשעה אחרת לפי דפוס שתנסו למצוא).
יש טיפול עם פעמון במכון של ד"ר קושניר בהשתתפות קופת חולים. אפשר גם לקנות פעמון באיביי ולנסות לבד.
יש גם את ד"ר שגיא.
בהצלחה!

ולא לכעוס....

לפעמים זה רגשי
או התנהגותי
או פיזיולוגי
ולכל דבר יש מענה -
הדרכת הורים
טיפול קצר לילד
או פיזיותרפיה
או טיפול תרופתי במקרים חריגים או כל מיני פתרונות.



לי הכי עזר פשוט להרפות. לכבס כל יום, לא קרה כלום. לא לעשות מזה עניין.
במקביל הרבה צומי (היתה בתקופה קצת מאתגרת במשפחה ובגן).
עבר...

ואז לעבור למישור הרגשי..

אנחנו באותה סירה, אבל למדנו כמה דברים בדרך...

דיקור סיני יכול לעזור, בן משפחה שלי ממש עזר לו

היו לי תקופות עם שלוש פשפשניות...
עכשיו ב''ה רק אחת.
פשוט תשחררי.
תקבלי שזה המצב ואל תעשי מזה ענין בכלל.
זה קשה, אני יודעת. לקח לי הרבה זמן להצליח לעשות את זה.
שהיא תדאג להכניס למכונת כביסה מה שצריך ולהתקלח, וזהו.

באיזשהו שלב אמא שלי שמה לי חיתול, ואני לא זוכרת שחשתי מבוכה מסביב לזה (אולי קשור לזה שאין לי אחים קטנים?)
אחרי שנה או שנתיים שבהן שום דבר לא עזר, אמא שלי דיברה עם הרופאה ולקחתי כדורים.
זה היה ככ הרבה יותר נעים
אני זוכרת שזה נתן לי תחושת ביטחון
לא רואה סיבה למה לא לקחת ולהתעקש על טיפולים רגשיים כאלו ואחרים...
אם יש אפשרות לזה שזה מגיע מבעיה רגשית- ברור שצריך לבדוק גם אפשרות כזו

ומפחדת שהתחטשה הזאת פה כדי להישאר לתמיד

??
חיבוק גדול ויופי על המטפלות לפוצ!

טשוב נכנס הספק אולי לא טוב שלקחתי עבודה כזאת שהיא אחר הצהרים. ...

תודה בכל מקרה

גם אני לא עושה כלום במוצ''ש. מסכן בעלי. דכדוך כזה. יהיה בסדר מותק! את אחלה!

ואז פוצ היתה במסגרת רגילה
ולא נרדמת עם בייביסטר צעירה...

אוף איתי.

וזה רק קצת שעות ולא כל השבוע וחוץ מזה את איתה. נשמע לי בסדר גמור אם הבייביסיטר טובה ואמינה ופוצ שמחה איתה. אז הכל טוב

צריכה משפטים חכמים כאלה.

גם אני אחרי הלידה האאשונה מצאתי עבודה אחר צהרים וזה היה קצת מסובך עם פיצקוש..
אבל בבה הוא הסתדר ובסוף היה מעולה.
ואת איתה בבוקר
ובכלל יש יתרון לבייביסיטר שהן רק איתה ופנויות אליה לגמרי..
במסגרת יש עוד ילדים ופחות תשומת לב אישית.

וגם על התכניות ואי העשייה במוצש-
אני בלי אוסידי וקבוע הכלים של שבת נשארים להם מגעילים בערימה.. לפעמים גם עד יום שני :/
מלא פעמים מוצש זה זמן עם מלא תכניות וחוסר לכלום..
את בסדר גמור ומהממת!!

שולחת לך כוחות מפה⚘

כן זה באמת היתרונות
פשוט הבייבסיטריות קצת צעירות אז יקח עוד זמן עד שזה יסתדר

במיוחד אם היא מגיעה אלייך הביתה

ומוצש זה זמן מועד לפורענות בקטע הזה של הדכדוך וזה, חיבוקים

אולי בסוף יהיה לה מעולה איתה ויצא לטובה

כ''ח לעשות חיל.

הטעויות שלך
קופצות לך
במחול שדים
מול העיניים
מנסות לשכנע
שאת
טעית על כולנה.

יש השבוע את יום המשפחה
ואני רוצה להשמיע את קול הגרושות. (יש שיר על זה.. )

לפרסם היום או לחכות לשלישי?

יום אחד יהיה ספרון.

אני ממש שונאת לעשות משהו במוצאי שבת..

ממש..

שהבית יתהפך מצדי..

יש את כל השבוע..

בנחת..

בהדרגה..

כל פעם משהו קטן..

לא הבנתי אף פעם את הלחץ לתקתק במוצאי שבת..

תנו לסיים את המנוחה כמו שצריך..

גיסים שלי היו פה ושטפו את הבשרי
זה ממש עזר
אבל אני ברחתי משאר המשימות.

רק יודעת להגיד שלא כדאי בבנק כי אז אי אפשר לשנות.
קופות גמל את יכולה להעביר בינהם.
אנחנו עשינו קופת גמל הלכה. לא יודעת מעבר לזה.

הכי רווחי קופת גמל עם סיכון גבוה, יש מספיק זמן להרוויח הכל בחזרה אם מפסידים. כשהוא מתקרב לגיל בגרות כדאי להוריד את הסיכון.

 

לפעמים הוא צובר רווח ולפעמים הפסד.

כשמשקיעים לטווח ארוך, שווה לקחת סיכון גבוה כי גם אם מפסידים- אח"כ מרוויחים בחזרה ועוד ++

כשנשאר זמן קצר להשקעה, בד"כ לא כדאי לקחת סיכון גבוה כי אז במקרה של הפסד אין מספיק זמן להרוויח בחזרה. 

רק קופת גמל!!! ואם מדובר בתינוק אז קופת גמל בסיכון גבוה.ההבדלים אסטרונומים ( בתקופת גמל בגיל שמונה עשרה הילד יקבל בעשרות אלפי שקלים יותר)

תביאי אותה לישון איתך במיטה.

היא מתעוררת מכל פיפס והיא התרגלה למיטה שלה וישנה רק שם. היא גם לא רוצה לינוק בכלל רק צורח. אתמול הצטרפה שן שלישית לחגיגה (3 שיניים טוחנות באמצע לצאת!!!) וזהו השלמתי עם זה שאין יום ואין לילה

המשלוח מישראל עולה כסף.

אם יש לת מישהו שנוסע לארה״ב ויכול לשלוח שם מקומית - זה יוזיל.

לא הכי מבינה בזה אבל זה גם יכול להיות פצע פנימי.. בלי לחץ מתפללת שבקרוב תזכי לבשורות טובות בעזרת ה❤️

יכול להיות שהרופא יוכל להסתכל ולהגיד לך אם זה פצע, או אפילו בודקת טהרה...
יש לך ווסת סדירה ?

לא, לקחתי לפני חודש גלולות שמסדרות את הווסת( לא מונעות היריון)בגלל זה זה מפליא אותי.
אני גם עם אנטיביוטיקה אני לא יודעת אם יש קשר בין הדברים כי את הגלולות לא לקחתי עם אנטיביוטיקה.

הלכתית...

המקום התייבש ונוצר פצע בנרתיק .. אצלי באל אופן שאני מטופלת עם אנטיביוטיקה אני לוקחת גם פרוביוטיקה בשביל למנוע יובש באזור וכך מונעת פצעים.. שוב אני לא ממש מבינה אני חסרת ידע בתחום 🙏🏼🙏🏼

בנוסף למה שכבר כתבו לך מעלה נקודה אחרת..

שאלתם רב לגבי מה שראיתם אחרי תשמיש?

במקרה של דימום מיד אחרי או בשעת תשמיש ממש חשוב להתייעץ בהקדם האפשרי עם רב גדי למנוע מצב של דין של "רואה מחמת תשמיש" שהוא ממש חמור!

אל לקיימו שוב יחסים לפני שתתייעצי עם רב.

אפשר עם מכון פועה 02.651.50.50

אם ממש לא נעין לך לשתף רב אפשר שבעלך ישאל, או להתקשר לקו הפתוח של נשמת שם עונות נשים 02.640.43.43

בהצלחה ובשורות טובות במהרה!

אחרי לידה?
זה לא משהו שבודקים ב3 חודשים הראשונים?

כבר לא זוכרת

הבדיקות בשלושה חודשים הראשונים הם כדי שלא תצטרכי לבדוק כל פעם מחדש.

אבל אם קרה שראיתם זה חייב שאלת רב דחוף!
ואת חייבת לומר שראיתם גם עליך וגם על בעלך ובדיוק את כל הפרטים!
זה מצב יותר מורכב מסתם דימום ובטח שיותר מכתם על נייר טואלט!
חובה חובה לדבר עם רב!

אם היא תמצא שיש לך פצע שאפשר לתלות בו..

וזה נשמע יותר מתאים לכאן..
זה לא שהיחסים גרמו לה לראות
אלא היו לה כתמים וממה שהבנתי היא דיממה לפני, אבל לא שמה לב רק תוך כדי

זאת שאלה עדינה עם המון פרטים קטנים שיכולים לשנות את הדין. וצריך להיזהר לא לנסות לענות כי גם פרט קטן שלנו נראה טפל יכול לשנות את כל המקרה..
לכן חשוב לספר הכל לרב כדי שהוא יראה באיזו הגדרה המקרה הזה נחשב..

אף אחת מאיתנו היא לא פוסקת הלכה..

רק רציתי למתן את ההלחצה

את רוצה ילד שהוא בן הנידה?

את יודעת מה כתוב על ילדים כאלו, איך נשמתם נפגעת?

 

לא להסתכל בנייר טואלט!

להשתמש רק בבגד כהה ופד כהה!

רק אם הרגשת מפורשות הרגשה פנימית שמעידה על דימום את שואלת רב האם עליך להסתכל ולבדוק

 

ואם בטעות הסתכלת - לא להתעלם חלילה

מיד ללכת לרב לשאול

 

אם קשה לך הפרטים של הלכות נידה אני מוכנה בשמחה קצת לחזק אותך עם כמה סיפורים ועובדות מחממי לב

 

נדמה לי שכדאי שתתרענני על ההלכות

אולי כדאי שתהיה בקשר קבוע עם איזו מדריכת כלות כי נראה שאת מתקשה ויש להן עיצות נפלאות מנסיון ארוך

גם בעיניני התעברות

 

וההריון?

הוא יבוא חמודתי בעז"ה

בנתיים תודי לה' שלא נכנסת להריון במצב הזה חלילה וחס

 

 

אני לא ידעתי שאני מדממת , פתאום ראינו כמובן שהפסקנו.
מה שאני לא מבינה איך יכול להיות שסיימתי מחזור חיכיתי 7 נקיים וזה קרה.
ברור שאני לא מקיימת יחסים בנידה, זה נעשה ללא ידיעה.

גם כתם עלול לאסור אותך

לא רק מחזור

כתם על טשיו גם אם זה דקה אחרי הטבילה מחייב שאלת רב

את יודעת את זה? כי מתשובתך היה נשמע שלא וחשוב שתדעי אם חסר לך ידע הלכתי

מדובר בחיוב כרת לבעלך! לא צחוק

והוא אמר לי כתם על נייר טואלט לא מטמא אותי. כל עוד לא בדקתי עם עד בדיקה.

אף אחת לא באה לפה כדי למנוע הלחצות.
והעובדות שאת אומרת לא נכונות.
יש פסיקות פוסקות כמו שאת אומרת שצריך לאול על כל כתם ויש שלא.
לפי חלק מהספרדים כתם על נייר טואלט בכלל לא מטמא!!
אל תלחיצי

אני אשכנזיה

לא ידעתי שיש בזה דעות

בעלי למד עניני מראות ונידה אז הרגשתי חכמה שאני בטוח יודעת

למה כתם על נייר טואלט מטמא אבל אם לא שמנו לב אליו או לא הסתכלנו אז זה לא?
לא קצת צבוע?

זה באמת יכול להישמע קצת תמוה. אבל העניין המקורי זה שיש ממש הגדרה מדוייקת לאיזה דימום אוסר,
היום אנחנו לא ממש יודעים להבדיל בין נידה לזבה לדימום מהרחם או לא מהרחם וכל זה ולכן יש עוד המון החמרות וסייגים
אבל לא צריך להחמיר יותר ממה שכבר מחמירים 🙂🙂

מבינה את השאלה שלך הסתבכתי איתה המון זמן עד שהצליחו לשכנע אותי..
אולי תקראי קצת באתר של נשמת את הרקע לדיני טהרה וכתמין וכו', זה יכול לעזור להבין

אם לא ראית, לא מטמא
גם לי לקח זמן להבין את זה...
הסבר שעזר לי - ההלכה לא מחפשת לטמא, ההלכה מחפשת לטהר, במיוחד בדורנו. אז כל מה שלא חייבים להיטמא ממנו, עדיף פשוט לא להסתכל ולא לראות. ההלכה מעדיפה להתיר אשה לבעלה, אז את יכולה להסתכל כל זה כמו היתר, שאין צורך להסתכל סתם, אין "חובה" להיטמא מכתמים אם אפשר למנוע את זה

רק כתם על דבר צבעוני או דבר שאינו מקבל טמאה!

כתם על תחתון לבן או מגבת/סדין לבן או כתם על הגוף יכול לטמא!
ככה שחשוב ללמוד היטב את ההלכות..

ואפילו לגבי כתם על נייר טואלט יש שיטות שאוסרות. אם נכון שלפי מכון פועה ועוד הרבה רבנים זה מותר, אבל בהחלט יש שיטה שאוסרת ומי שפוסקת ככה זו לא סתם החמרה.

כל כתם יכול לטמא, גם על צבעוני מגודל מסוים, אז בוודאי שעל לבן. אבל אין שום מצוה לראות את הכתם הזה! (חוץ מבשבעה נקיים שאז בודקים, וגם אז יש כל מיני דעות) את לא צריכה לבדוק בעיון את המגבת אחרי המקלחת אם יש שם כתם... ועדיף בכלל שלא יהיו מגבות לבנות בבית, למה סתם להיכנס לבעיות.
ולגבי נייר טואלט את צודקת, לפי השיטה שלנו זה בהחלט יכול לאסור גם אם הנייר צבעוני, אבל בדיוק לכן אומרים לא להסתכל בניגוב.
זה כל מה שאמרתי, לא לחפש בכח את הכתמים, להשתדל לא לראות אותם

סליחה שכתבתי בכזו חריפות...יש פה נשים שרוצות על כל דבר שצריך לשאול רב וממש מלחיצות ומבלבלות, ולפעמים זה נראה שזה מכוון.
אני עכשיו מבינה שרשמת בתמימות ולא מכונה רעה, אז מצטערת שכתבתי בחריפות,
אבל טוב שהנושא הובהר לפחות 🙂

שכמהה לילד

אני לא מכירה אוכלוסיה בעולם שתעשה יותר בשביל לאפשר לאישה להרות יותר מהרבנים שלנו

החזון איש, אחד המחמירים, התיר לנשים שהתקשו להיטהר ע"מ להרות דברים כ"כ מפליגים

 

הלכות טומאה וטהרה בראש ובראשונה מגנות על האיש/ה, אישה שרואה ככה סתם כתמים על נייר קינוח זה עלול להיות תקין

והנה לראיה שהרבנות קודם כל שלחו אותה לרופא

 

"מסופר על דוד המלך שהשתבח בפני הקב"ה שכל מלכי אומות העולם "יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה" (ברכות ד ע"ב). כלומר דוד מלך ישראל על כל גדולתו ומעלתו ראה לעצמו את נקודת הזכות המרכזית דווקא בעניין זה שהוא פוסק בדיני מראות הדמים(!) כדי לטהר אשה לבעלה"

 

לא אמרתי שום דבר על זה שמלחיץ ללכת לרב

לא?

בכל מקרה מדגישה שספציפית לא ידעתי בכלל שיש רבנים רבים שאומרים שאישה לא נטמאת מנייר קינוח ולכן היה ברור לי שהשואלת היקרה לא יודעת את ההלכה או חלילה מזלזלת בה

טעיתי לגופם של דברים ואני מתנצלת

פשוט מנסה להבין למה אומרים לי שאני מלחיצה בזה שאני אומרת שצריך לשאול רב

יש בנות שהרב מלחיץ אותן? למה?

זה זה שאמרת שעלול להוולד לה ילד עם נשמה מושחתת ואזהרות כאלו ואחרות...
לא חשבתי שזה יפה להגיד ככה לאשה שכה כמהה לילד...
הכל טוב ובסדר מבינה שכוונתך היתה טובה

חשבתי שהרב זה המלחיץ

באמת התגובה הייתה מאוד מלחיצה. אני שאלתי את הרבנות. אמרו לי לגשת לבדיקת רופא.
תודה רבה לכן מחמם את הלב!

הוא אמר שאין דימום הוא לא רואה כלום, הוא חושב אולי לא בטוח בכלל שיש אולי קצת קילוף ברירית אז הוא לקח לי בדיקת פאפ.
מחכה לעדכן את המדריכה שלי ולראות מה אני עושה. בנתיים הוא לא רואה כלום.

מהבדיקת א.ס ואחכ נפתח בעקבות היחסי אישות

אני מדממת כשאני לוקחת אנטיביוטיקה והבנתי שיש כאלה שזה קורה להן. יודעת לא להסתכל ולא לבדוק.

עד סביבות שבוע 6, ולא לפני בטא 1000

כאבי מחזור \ התכווצויות הם מאד נורמליים - מעידים על התרחבות הרחם עקב ההריון

הריון חוץ רחמי מאופיין בכאב חד ודוקרני בבטן התחתונה, שזה משהו אחר,

או סחרחורות עד כדי התעלפות, שנובעות מדימום פנימי. 

אם את לא מרגישה משהו כזה- כנראה הכל בסדר. אין סיבה לחשוד בהריון חוץ רחמי.

 

בקיצור, להירגע.

תקבעי לך תור לאולטרסאונד לשבוע 8 לבדוק דופק.

ואם המחזורים והביוץ שלך אכן לא סדירים

במיוחד אם המחזור לא סדיר תקבעי לעוד שבועיים ולא לפני זה

עדיין לא אמורים לראות יותר מדי אבל
את יכולה לבקש בדיקת דם לבטא

לא אמורים לראות כמעט כלום באולטסאונד

ולא טוב לעשות את הבדיקה כי את רק תדאגי יותר במיוחד שכבר עכשיו את לחוצה ודואגת- באמת שאין סיבה ותנסי להירגע

יש בהתחלה כאבים, גם לי היו וזה יכול להיות מכל מיני סיבות, כששאלתי את הרופא שלי על הכאבים הוא אמר לי שהרחם הוא שריר והוא יכול להתנגד להריון ולכן צריך לשמור

אבל לא טוב להיכנס לפחדים ודאגות, תרפי ותבטחי בה', הכל יהיה בסדר

 

בע''ה מקווה לעבור את השבועיים האלה בנחת.. בשורות טובות בע''ה לכולן 🌸

לא רואים בשלב הזה. אם את רק כמה ימים אחרי איחור באמת. תחזרי עוד שבועיים. וכאבים כמו שתארת נשמעים נורמלים. הרחם נמתח ומתרחב. תשתי הרבה ותנסי לשמור על רוגע.

עמידה על 6, אפשר גם להרים יד ורגל נגדית.
עמידת נר עד כמה שמצליחים (אפשר מהספה או להישען על חלון)

באופן טבעי, מירב הסיכויים שיתהפך, בגלל מבנה הרחם והראש הכבד שלו.

 

עוד יכול להתהפך טבעי בכיף. תנסי עמידות נר ועל שש

הכל יכול להיות...

בעניין הפנס- מעולם לא שמעתי...

תבדקי שאין ספרי קודש הפוכים בבית

אצלי העובר נפל בשבוע 6-7, וגילו את זה באולטרא סאונד רק בשבוע 11...

א. זה תלוי בתחושה שלך, אם מסוגלת לחכות. אני רציתי לסיים עם זה.
ב. יש שסוברים שלא טוב להשאיר את זה הרבה זמן כי זה יכול לגרום לזיהום.

אם את מחליטה לסיים את זה, את צריכה לפנות למיון. יש בתי חולים שצריך לתאם תור, יש כאלה שלא.
יש מקומות שאם זה ציטוטק אז יתנו לך במקום, ואם גרידה תצטרכי לבוא שוב עם תור.

לא ציפיתי לתוצאה כזט של שקיפות..

מניסיוני העצוב את צריכה הפניה למיון נשים להפלה, הרופא לא נתן לך?
בירושלים לציטוטק הדסה עדיף על פני שערי צדק, משאירים שעתיים להשגחה וגם נותנים את הכדורים בצורה יעילה יותר, ולא שולחים אותך הביתה לעשות הכל לבד.
בעז"ה שייגמר מהר ותזכי לישועות ונחמות.

אם את מקבלת ציטוטק - 

אחותי קיבלה כי נשארו לה שאריות ברחם, והאחות אמרה לה שביום - יומיים הקרובים היא יכולה להרגיש כמו עם שפעת. 

לי אף אחד לא אמר דבר כזה, והייתי בטוחה שהכל מהטראומה של ההפלה...

פעמיים גיליתי רק אחרי שבועיים שלושה מזמן הפסקת הדופק
ולא היו לי דימומים ולא נפל לבד

עשיתי גם ציטוטק פעמיים שלא היה יעיל לי
ואז גרידה.

אני חושבת שהיעילות של הציטוטק קשורה גם לשבוע ההריון, בהפלה בשבוע 7 זה הוציא לי הכל

בשבוע 9 כבר לא

אני זוכרת עד היום 11 שנה את הרגע שהטכנאית אומרת לי שאין דופק...

אצלי עבד גם בשבוע 11 עם עובר תואם ל-8 (אם הוא היה בגודל של 11 לא היו נותנים לי אופציה לציטוטק). וגם בשבוע 9 בלי עובר...

הרופא אמר לי שאני יכולה לפנות למיון או לחכות..
אין למה לחכות? למישהי יצא לבד?

בקשר למיון.. מכירות באזור השומרון ביח טוב?
מאיר? בלינסון?

וזה לא יצא עד עכשו
אז קרוב לוודאי שיקח זמן עד שיצא לבד..

אבל לא יודעת, אולי מישי כאן התנסתה אחרת.

יש את תל השומר.

גיל העובר משמעותי מאוד כי ככל שהוא יותר גדול, הסיכוי שייצא בציטוטק קטן...

עובר שתואם ל9+5 סחבתי 3 וחצי שבועות (עם ציטוטק לא יעיל באמצע)

דבר נוסף, אם יש דימום כלשהו וההריון התחיל ליפול לבד, ציטוטק יותר יעיל

או גזים אבל כלום לא מרגיע אותו אז שלא נרגע מציעה לו הנקה והוא תמיד לוקח

כשהתחלתי את הויטמין די וברגע שהפסקתי לתת זה נרגע
עכשיו מחפשת אחר בלי תופעות לוואי..

אולי משהו אצל התינוק שלך גם מעורר תגובות ותופעות לוואי?

בגיל הזה יש קפיצת גדילה נשמע לי הגיוני

בשבוע הראשון היה רגוע ונינוח , ומאז בוכה מלא ומתעורר הרבה קשה להרדים אותו ועד שמרדימים אותו בידייפ מניחים ומתעורר

לא יודעת מה קורה אצלכם הבת שלי הייתה עצבנית כל הזמן ולא ישנה היינו אצל הרופא כמה פעמים וכל מה שיכל לומר לנו זה שזה כנראה האופי שלה תאמת היא צדקה עד היום בוכה מכל דבר קטן כמו שנחרב העולם

אבל לא רוצות לינוק
בדכ מה שעזר זה לשבת על כדור פיזיו שהיא שעונה על היד שלי עם הבטן

אם הוא ממלא טיטולים ועולה במשקל אז הכל בסדר, החלב שלך משביע והוא הכי טוב שיש!
כן נשמע שהוא סובל מגזים וזו באמת תקופה מתישה מתישה.
אחד הילדים שלי היה ככה בתוספת ריפלוקס. בחודש וחצי הראשונים ישן בסלקל. לא בריא, אבל רק ככה הוא ואנחנו ישנו. בהמשך לאט לאט העברנו לעריסה עם הגבהה בחלק העליון של הגוף, עד שעבר לו.

אם את רואה שהוא אכל טוב ושבע, אל תניקי שוב לפחות עד שעוברת שעה וחצי. אם הוא בוכה אז זה או גרפס תקוע או גזים, אבל להניק עוד רק יגביר לו את הכאבי בטן

אם את מרגישה שהוא לא רגוע תנסי לתת לו תוספת של 30 מטרנה. יכול להיות שזה ישפיע עליו.

מניסיון... היו לי כמה כאלה שהיו צריכים את התוספת הקטנה כדי להיות רגועים. 

ואת כבר תראי, יש זמנים שהוא לא יצטרך ויהיו זמנים שכן יצטרך. יחסוך הרבה עצבים

כשנותנים תוספת זה עשוי לפגוע בהקנה. התינוק מתרגל לבקבוק ומעדיף אותו, ואוכל כמויות גדולות יותר ממה שהןא באמת צריך. התמ''ל יושבת כמו בלוק בבטן- לוקח לגוף הרבה יותר זמן לעכל אותה ובגלל זה ישן יותר, אבל זה לא אומר שהכאבי בטן יפחתו.

כאבי בטן נגרמות מגורם זר שנכנס למערכת העיכול הרגישה והלא בשלה שלה של התינוק...רק חלב אם מותאם ב100% למערכת שלו
כל השאר (תמל תוספים תרופות עלול לגרום לתגובות)

בקבוק שאוב
אבל לא נשמע שזה המקרה אצלה

איך שזכור לי מהמידע של טיפת חלב זה השבוע שבו כאבי הבטן הם בשיא.

יש גרייפווטר להקלה, אבל אני לא בעד לתת בגיל הזה מה שלא חייבים.

תמצאי את התנוחה שטובה לתינוק על הידיים, עיסויים על הגב יכולים להקל.

זה באמת לא קל אבל זה הגיל וזה יעבור בעז"ה.

פשוט הנקתי ונחתי איתו עד כמה שיכולתי וניסיתי להרגיע את עצמי שזה אוטוטו עובר

למרות שעדין יש לו מעט והוא כבר 11 שבועות

עדיף משהו שניתן יהיה לשלוף בכל רגע נתון בלי לסרבל את העניינים.

 

פעם אחת חיפשתי את התינוקי ל נ נח ( מאלה שרוקדים ברחובות)

קניתי בגרושים כמה סטיקרים חמודים שלהם כמו מצוה גדולה להיות בשמחה וכו' הדבקתי על ציצית ישנה של אחד הגדולים

כיפה סרוגה פיצפונת לבנה שרקום עליה נ נח נחמ נחמן מאומן והצמדתי לכיפה עם קליפסים פאות מסולסלות ארוכות (גם עולה גרושים )

 

אחרי שכולם התלהבו מהתינוקי המחופש, שלפתי בשניה את הציצית והכיפה. בלי להפשיט ולהלביש אותו בכלל.

כמות השינה נורמלית לגיל.
מה שיוצא דופן זה שהוא לא מתעורר בלילה לאכול. אבל יש כאלו תינוקות...
אלא אם כן הוא קטן (מתחת 3 קילו) או שלא עולה מספיק במשקל - אז צריך להעיר בלילה כדי שיאכל.

יכולו. להיות השלכות על המערכת ההורמונלית. ברגע שרופא אחראי ומוסמך נתן לך, זה בסדר. תבדקי איתו כמה זמן את יכולה לקחת ככה בלי חשש.
כל נטילת גלולות היא בעצם התערבות במערכת הזו, לכן יש נשים שמעדיפות מניעה לא הורמונלית.
מה שמאוד משמעותי הוא משך תקופת נטילת הגלולות ברצף, אבל בליווי רופא זה בסדר.

התור הכי קרוב הוא עוד חודש וחצי.

 

לכן רציתי לדעת אפ יש פה בנות שכן לקחו מינון כפול לאורך זמן.

בלי שאף רופא אמר שזה לא בריא..
בעצם הייתה לי אז רופאה שאמרה שאסור לקחת שניים אבל היא הייתה די אהבלה אז לא ספרתי אותה.

תראי איך את מרגישה, ואולי תנסי להעביר שאלה לרופאה דרך המזכירה.

ואיך התבטא זה שהרגשת רע?

אני מרגישה רגיל לגמרי. גם מבחינת החשק, בדיוק כמו בהנקה, או עם כדור אחד.

הדבר היחיד שמטריד אותי זה, שזה עלול לפגוע בפוריות בעתיד...

פרוגסטרון פחות מסוכן מאסטרוגן, אבל אולי בכמות עצומה כזאת יש לו השפעות שליליות על מאזן הנוזלים בגוף ודברים מהסוג הזה.
לא יודעת אם יש בזה סיכונים ממש כמו שיש בהמון אסטרוגן.

לגבי פוריות:
כל ההורמונים למיניהם הם בעלי השפעה חולפת. בגוף יש תנועה של הורמונים כל הזמן, אז מקסימום אחרי כמה חודשים ההשפעות של גלולות נעלמות.
לפעמים דווקא אחרי הפסקה של טיפול הורמונלי כלשהו הגוף מתעורר בבת אחת ואז דווקא הפוריות מוגברת.. בכל אופן, אלה השפעות חולפות.

ואז בהוראת הרופאה חזרתי לקחת אחד ומאז לא היו כתמים. (לקחתי סרזט*

בעלי ואחים שלו לא זחלו
בגיל תשעה חודשים החל ללכת.. פשוט דילג על השלב

ובשלב מוקדם התחילו ללכת.

 

לא בטוחה שזה תקין כי אומרים שהזחילה חשובה לחיזוק חגורת הכתפיים ויכולה להשפיע בהמשך על פעולות שונות ( כמו כתיבה)

אבל מי שאני מכירה חיזקו את חגורת הכתפיים בגיל מאוחר יותר ע"י שחיה.

 

ממליצה להתייעץ על סמכות רפואית, בטח יש תרגילים שיכולים לעודד אותם לזחול.

הספר "טוד" למי שמכירה..

זחילה זה שלב חשוב בהתפתחות לכל מי שכתבה שדלגו על זה. אין מה להיות בלחץ, פשוט ללכת לדמות מקצועית שתבדוק, תתאים תרגילים ותעזור לו להתקדם

אם לוקחים בחשבון שעכשיו חורף, והוא לבוש בבגדים עבים ולא נמצא הרבה על הרצפה.

אצלי התחילו לזחול על הגחון בגיל שמונה חודשים, ועל שש בגיל תשעה חודשים. 

מה זה אומר לזחול על הגחון בדיוק? ואיך פתאום התחילו לזחול על שש? עשית איתם תרגילים?

רק שכל הגוף מונח על הרצפה, לא עולה על הידיים ועל הרגליים,
זה מקדים את זחילת שש ומחזק מאוד את הגוף... (כמו חיילים בסיירת)

אני הייתי מבקשת הפניה לפיזיותרפיה, יש כאן עיכוב קטן ופיזיו נותן דחיפה קדימה ומועיל מאוד, רוב העבודה היא בבית איתך, זה יותר אבחון והכוונה

תודה רבה לך!

שווה לקחת לפרטית?

התחילה לזחול. 

הלכה עצמאית בגיל 15 חודש.

 

לא הייתי בפיזיותרפיה, 

אבל ניסיתי כמה תרגילים שניתן לעשות בבית:

להניח אותו על כרית- הבטן על כרית (עדיף קשיחה), ידיים ורגליים מחוץ לכרית.

לתת לו לנסות לטפס במדרגות- בהשגחתך כמובן. תניחי משהו מפתה במדרגה העליונה... 

תודה רבה רבה!!

4 ילדים שלי התחילו לזחול רק בגיל 9 חודשים ואפילו אחרי והכל בסדר איתם היום, ב"ה.

רק תפסיקי להיות בלחץ ולא להשוות לילדים אחרים.

כל אחד וקצב התפתחות שונה מהאחר.