טוב אז ככה הילדים ביומיים האחרונים קצת איבדו את זה נראלי בגלל שעות השינה שהשתבשו וגם בגלל כל ההסגר הנוראי הזה(מזל שיש חצר) לא יוצאים בכלל אני נורא חוששת וזה בהחלט לא קל.
היום בבבוקר רבו בלי סוף על כלום
באמת שהשתדלתי לא להתערבוזה עזר קצת והתחיחו לשחק במשחק יחד יפה ואז בעלי נכנס ולא שם לב שהם באמצע משחק ובתום לב הציע לאחד הילדים לשחק איתו קלפים
מה שגרם לבלגאן גדול שוב אז הוא הסביר לבן שישחק איצו אחרי שיסיימו אצ המשחק וחא ראה שהם עסוקים ושזה לא יםה אבל הבלגאן כבר נוצר..
אז הוא חשב שאם יצא לחצר הם ישלימו לבד(ממש חחח)
בקיצור בשלב הזה כבר אני ממש התעצבנתי ואמרתי חהם שאני חא מעוניינת לשבת איתם בשולחן שבת ומבחינתי אני ישב לבד עם אבא.
סיימתי הכנות אחרונות ויצאתי לזרוק דברים בפח בחוץ.
חמותי כבר העבירה את הפח האחורי(שאצלנו) קדימה אז הלכתי קדימה בדרך ראחתי שבעלי בדק עם המשפחה שלו לא אמרתי כלום ואז חמותי שאלה עם אין לי שקיות כח הייתי עם תבניות ככה בידיים בלי שקית ואמרתי שלא אבל בעלי (בצחוק) אמר לא היא באה לבדוק איפה אני.
ואני נורא נפגעתי כי בכלל לא ידעתי שהוא שם וחא בשביל זה יצאתי.
נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי בבכי
מהמחזור מהריחוק, מהפגיעה ובכלל מכל הקושי הנוראי של כל התקופה הרגשתי שהוא לא רואה אותי בכלל..
אחרי כמה רגעים בעלי נכנס לבית ושמעתי אותו אומר לאחד הילדים שאני כועסת עליהם ושילכו לבקש סליחה.
בלב אמרתי שאני לא כועסת עליהם אני פשןט מותשת
הם רבים המון אחד הילדים מתלונן סדרתי והחוסר מסגרת ממש עושה לא רע.
אני מרגישה גרוע שאולי אני בכלל לא ראויה להיות אמא כי איך הם מתנהגים ואני באמת אובדת עיצות מה לעשות כדי שיהיה להם שמח וטוב.
היום הבנתי שסה אולי בכלל לא העניין שלי וזה לא תפקידי להיות "ליצן החצר" ואני צריכה לשחרר.
ולענייננו בעלי נכנס לחדר ושאל למה אני כועסת על הילדים אז עניתי לא שאני לא כועסת עליהם שאני פגועה ממנו על מה שהיה בחצר שהוא לא רואה שאני עוד שניה קורסת אז הוא בהתחלה נפגע ויצא מהחדר ואני פשוט התפרקתי עוד יותר בבכי. אחרי כמה רגעים קראתי לו ואמרתי לו שאני רוצה לדבר והסברתי לו ממש הכל הוא התנצל ואמר שממש לא התכוון אבל לי בלב עדין ממש קשה.
אחרי צהרים קפצנו לחברה שלי שגרה ממש קרוב וזה עשה לי טוב קצת לצאת..
סליחה על האורך ותודה למי שהגיעה עד פה
היום בבבוקר רבו בלי סוף על כלום
באמת שהשתדלתי לא להתערבוזה עזר קצת והתחיחו לשחק במשחק יחד יפה ואז בעלי נכנס ולא שם לב שהם באמצע משחק ובתום לב הציע לאחד הילדים לשחק איתו קלפים
מה שגרם לבלגאן גדול שוב אז הוא הסביר לבן שישחק איצו אחרי שיסיימו אצ המשחק וחא ראה שהם עסוקים ושזה לא יםה אבל הבלגאן כבר נוצר..
אז הוא חשב שאם יצא לחצר הם ישלימו לבד(ממש חחח)
בקיצור בשלב הזה כבר אני ממש התעצבנתי ואמרתי חהם שאני חא מעוניינת לשבת איתם בשולחן שבת ומבחינתי אני ישב לבד עם אבא.
סיימתי הכנות אחרונות ויצאתי לזרוק דברים בפח בחוץ.
חמותי כבר העבירה את הפח האחורי(שאצלנו) קדימה אז הלכתי קדימה בדרך ראחתי שבעלי בדק עם המשפחה שלו לא אמרתי כלום ואז חמותי שאלה עם אין לי שקיות כח הייתי עם תבניות ככה בידיים בלי שקית ואמרתי שלא אבל בעלי (בצחוק) אמר לא היא באה לבדוק איפה אני.
ואני נורא נפגעתי כי בכלל לא ידעתי שהוא שם וחא בשביל זה יצאתי.
נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי בבכי
מהמחזור מהריחוק, מהפגיעה ובכלל מכל הקושי הנוראי של כל התקופה הרגשתי שהוא לא רואה אותי בכלל..
אחרי כמה רגעים בעלי נכנס לבית ושמעתי אותו אומר לאחד הילדים שאני כועסת עליהם ושילכו לבקש סליחה.
בלב אמרתי שאני לא כועסת עליהם אני פשןט מותשת
הם רבים המון אחד הילדים מתלונן סדרתי והחוסר מסגרת ממש עושה לא רע.
אני מרגישה גרוע שאולי אני בכלל לא ראויה להיות אמא כי איך הם מתנהגים ואני באמת אובדת עיצות מה לעשות כדי שיהיה להם שמח וטוב.
היום הבנתי שסה אולי בכלל לא העניין שלי וזה לא תפקידי להיות "ליצן החצר" ואני צריכה לשחרר.
ולענייננו בעלי נכנס לחדר ושאל למה אני כועסת על הילדים אז עניתי לא שאני לא כועסת עליהם שאני פגועה ממנו על מה שהיה בחצר שהוא לא רואה שאני עוד שניה קורסת אז הוא בהתחלה נפגע ויצא מהחדר ואני פשוט התפרקתי עוד יותר בבכי. אחרי כמה רגעים קראתי לו ואמרתי לו שאני רוצה לדבר והסברתי לו ממש הכל הוא התנצל ואמר שממש לא התכוון אבל לי בלב עדין ממש קשה.
אחרי צהרים קפצנו לחברה שלי שגרה ממש קרוב וזה עשה לי טוב קצת לצאת..
סליחה על האורך ותודה למי שהגיעה עד פה
