פורום הריון ולידה (עמוד 2915)

בס''ד

 

ילדתי שם לפני כשנתיים והיה מקסים, כן הייתי בקומה 5 (7 לשעבר) ועשיתי אפס הפרדה הם היו מושלמים.

האוכל בעיני לא היה מותאם ליולדת (מלאאא סלטי כרוב...) אבל כל השאר היה מדהים.

הבנתי שהכניסו שף אז האוכל כבר בסדר...

 

העיקר בקלות בשלמות ובשמחה!

לא היה שינוי

לא יודעת לגבי ביות מלא

באופן כללי האחיות מדהימות והמחלקה שקטה יותר מהחדשות.

מאוד נחמדה, לא יודעת אם היא שופצה כי לא הייתי לפני אבל היא ממש אחלה
ביות מלא הם לא מאפשרים אחרי ניתוח ( אולי אם הייתי לוחצת היו נותנים. אבל גם ככה לא הייתי מסוגלת)
אני די נהניתי חוץ מזה שלא הצלחתי לנוח.. האחיות מתוקות ( בתינוקיה יש כמה מעצבנות) , האוכל סבבה..

ואכן שיפצו גם את המחלקה הישנה אבל כמיטב זיכרוני לא את כולה. אני אישית הייתי מאוד מרוצה שם אפיחו יותר מהמחלקה החדשה מהסיבה שהיא יותר שקטה. אין ספק שמקלחות חדשות וחדר נוח יותר זה פינוק אבל עדין בעיני השקט יותר חשוב. לידה אחת העלו אותי ולא היה לי כזה כייף בחדשה אחכ לידה הבאה לא היה מקום ולידה אחכ הייתי בפגיההאז העדפתי את המחלקה הישנה להיות קרובה לפיצי ולידה אחרונה ביקשתי להישאר בישנה וגם הייתי ביות מלא.

משדכים מבייתות עם מבייתות ?
יש ציוד לתינוק ?
איפה מבצעים בדיקות של התינוק ?

ושאלה מצחיקה- זה אותם חדרים כמו הרגילים ? יש שם מיטה חשמלית כמו כל החדרים שבלי ביות
)אחרי ניתוח... מיטה חשמלית זה צורך רציני*

לראשונה בחיי אני הולכת לניתוח מתוכנן
)אחרי 2 חירומים ולידה טבעית באמצע)

ילדת שם בניתוח חירום או מתוכנן ?

לא ביות עם לא ביות באותם חדרים. מיטות חשמליות כמו אצל כולם. החדרים של הביות גם נמצאים בצד של המחלקה ודוקא נחמד זה קרוב לחדר אוכל חחח. לגבי הבדיקות אצלי עשו את בדיקת הרוםא בנוכחותי בהתאוששות בחדר לידה יש חדר שהביאו אותי אליו בכיסא גלגלים אם את לא יכולה בעלך יכול להיות במקום. ובמחלקה עצמה קראו לי בשעה מסוימת לתינוקיה ועשו בדיקות בנוכחותי שאר הזמן היה איתי. אה ובדיקת צהבת באתי גם כשקראו לי כי היתה לו קצת צהבת. אבל לא טופל בפוטו. אני ילדתי רגיל אז אולי אחרי קיסרי הם באים לחדר לבדיקות. ממה שהתרשמתי הם נורא נחמדים גם הרוםאים שהיו וכל מה שביקשתי הסכימו. כן היההקטע שהחתימו אותי על ביות אמרו לי שהוא על אחריותי וקצת נלחצתי אבל האחות אמרה שכמובן אני יכולה לפנות בכל שאלה וגם הרגעתי את עצמי בזה שתכלס בבית הוא גם באחריותי אז זה אותו דבר. מה שכן אחרי קיסרי כדאי שיהיה איתך מלווה שישאר בלילה הראשון לפחות. אותי שאלו אם אני רוצה שישאר איתי מישהו.. בסוף נשארתי לבד העדפתי שאמא שלי תיקח את הילדים הגדולים אליה ולא תישאר איתי..

אברר מקרוב מה הנוהל אחרי קיסרי...

לא יודעת אם יהיה לי מי שישאר איתי למרות שאני גם אחרי ניתוחים כואבים קמה מהמיטה הכי מהר שאפשר, מניקה וכו'

המחלקה למטה לא שופצה
רק למעלה מה שנקרא היום קומה חמישית

לגבי ביות- הביות רק במחלקה 5. בשמים אותך בחדר של ביות, עם עוד 3 נשים. התינוק היה איתי כל הזמן כולל לילה. מביאים סלסלה עם כל הדברים.
אין מקום מסודר להחלפות, החלפתי על המיטה שלי.

הצוות נראלי סבבה עם זה..
את הבדיקות עשו לי בתינוקיה ואני הייתי צמודה אליו כל הזמן.

ויש מיטה חשמלית🙃

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת בשמחה!

אבל אני מבינה שזה רק במחלקת 5,
שם לדעתי אחרי ניתוח לא מעלים לפחות לא ב48 השעות הראשונות...

תודה לך !
אולי אנסה למצוא מישהי שעובדת שם לבדוק בדיטק מה הנהלים.

אחרי ניתוח לא מעלים בשום שלב לקומה 5, רק קומה 3. ולא, לא שיפצו אותה.

אשמח לשמוע תובנות מה היה טוב ומה לא,
והאם את ממליצה ?

היה מעולה ב"ה... הגעתי ערב קודם לאישפוז ובבוקר נכנסתי לניתוח לא בדיוק בזמן כי היה משהו דחוף... וב"ה היה מדהים בעלי היה איתי... יש לך שאלות ספציפיות?

הייתי לפני כמעט שלוש שנים.
זה לא באמת ביות.
אם את מחפשת ביות מלא תלכי למקום אחר.

לא היה לי טוב...(בכללי, לא שם)
טוב שיש עוד נשים שילדו איתי בחדר...
שיש הפסקה בתינוקיה טיפות לישון..
..
ממני, שסתם משתפת ממה שקרה לי בביות...

אבל מי שכן רוצה ביות מלא- יש מקומות שנותנים מענה הרבה יותר טוב מאשר מעייני הישועה.
אפילו ברמה שאין שם חדר מיוחד.
אין אפילו ארונית או שידת החתלה.
השרותים- מקלחת קטנים ולא מאפשרים להכניס את התינוק.
ועוד הרבה דברים, בעיקר באי ההבנה של הצוות של מה זה ביות.

לק"י

וציוד נדמה לי שצריך ללכת לקחת ממגירות מחוץ לחדרים (בגדים לפחות).
אבל את כל הבדיקות (חוץ מאלו שממש אחרי הלידה) עשו בחדר, וגם שמו במיטת פוטו לידי בחדר.
וגם לשירותים לא נראה לי שיש מקום להכניס את התינוק (וכדי להתקלח ביקשתי מהעובדות שישמרו לי על התינוקת. כשהן יכולות הן משגיחות).

ועדיין מבחינתי זה היה בסדר גמור.

הייתי בהדסה עין כרם ושם זה ביות מלא אמיתי עם כיור ענק לקלח את התינוק ושידה החתלה נוחה ומצוידת לפרטי פרטים וגם היחס לגמרי מבין מה זה ביות והיה לי מצוין- ממליצה בחום...
ויש מקום לעריסה בכל מקום שאליו את הולכת..
)לא נפרדתי התינוקת למעשה מהרגע שהיא נולדה)

אבל עכשיו זה אשפוז יותר ארוך, וניתוח וכו'
יותר לחוצה מהניתוח- ולפי זה מתלבטת איפה ללדת
אבל אשמח שיהיה אופציה להיות עם התינוק בלילה גם אם זה לא ממש הביות המפנק

פשוט הם באמת בקטע שאשה שבאה ללדת צריכה לנוח (לכן התינוקיה באה לעזר) וזה מתאים להרבה מהציבור שמגיע לשם...

אלא כמה חודשים עבדת בכלל, ושילמו עבורך דמי בט"ל. (צריך 10 מתוך 14 חודשים לפני החל"ד או 15 מתוך 22).
אני קיבלתי על עבודה של חודשיים.

האחרונות...
סמני וי בכל חודש שקיבלת תלוש משכורת לא משנה מאיפה !

10 מתוך 14 שקדמו ליציאה לחל"ד או 15 מתוך 22.
יש גם דבר כזה זכאות חצי חופשת לידה שצריך פחות חודשים מהעבר
)אשדתל לבדוק לך כמה בדיוק, לא זוכרת בעפ

כנראה מספיקה לו השינה אז הוא קם, כשהבן שלי עושה השכמה ועוד לא בא לנו לקום אני לוקחת אותו אלינו למיטה והוא רואה שאנחנו עדיין ישנים אז מבין שאין לו מה לעשות, כי גם הכל חשוך, אז הוא שוכב בשקט ומנסה להרדם.
או שאם את מעדיפה שיקום יותר מאוחר תרדימי אותו מאוחר יותר בערב.
זאת דעתי, אבל אני גם אמא צעירה וילד ראשון(:
אז תחכי למנוסות....

רוב כורסאות ההנקה בעיני לא נוחות

זה לא מפריע שזה לה מתנדנד?
תודה!!

בכורסת טלויזיה אין תמיכה לידיים כי התינוק קטן יותר וכך יוצא שאת מחזיקה אותו באויר.

והרי כל העניין של כורסת ההנקה זה שתהיה תמיכה

אחרת גם ישיבה בספה, זה אופציה מתאימה..

בכורסת הנקה הידיות תומכות בזמן ההנקה

נכון שכורסת טלויזיה זה מאוד נח, אבל פחות מתאים להנקה מהבחינה הזו

או לקנות כרית הנקה קטנה
בסופו של דבר בבית מחפשים לשבת על משהו נוח ולא רק תנוחת הנקה

אבל ברור שכורסת טלויזיה הרבה יותר

רוצה בישיבה בבית

שיש תמיכה לידיים

אבל את יכולה להניח על הכורסה ידיים בכיף מבלי להחזיק את התינוק באויר? בדכ הרווח בין הידיים גדול

ובגובה של האמא

ממה שראיתי כורסאות ההנקה ברובן בלי ריפוד בידיות שנח ממש להשעין עליו את היד וזה כל כך נח בהנקה לא להחזיק את היד שמתחת לראש ולגמרי להשעם איתה
אז במקום כרית הנקה בכורסת טלויזיה הידיות מרופדות ונוחות
ובכללי רכות ומפנקות יותר

וגם שאפשר חצי להשכיב אותן

ביד 2 או אם מישהו מוסר
כורסאות הנקה לא באמת נוחות לאורך זמן ורובן לא איכותיות ולא שודות הרבה זמן

ובכל זאת אולי יש למישהי המלצה לדגם ספציפי? או דגשים לשים לב חוץ מהידיות,
נאבדתי מרוב המבחר...

ואין לי איך לעזור כי לא מכירה

תזונה+פרוביוטיק+איזון חיידקים בנרתיק. זה הכול.

 

אם יש נטורופתית בקופת חולים - עליך לברר בקופת חולים שלך.

תחפשי בבתי טבע או בתי מרקחת שמוכרים גם מוצרין טבעיים. זה מכיל גינגר עם עוד משהו לא זוכרת מה. נראה לי שמוצצים את זה ואפשר לקחת.ללא הגבלה. מאד הקל עלי.
וחוץ מזה פופאייסים. מים קרים. ולנשנש בלי הפסקה משהו יבש כמו ביגלה או קרקר.
ולזכור שזה עובר!
בשעה טובה

לק"י

פחות דוחה (הרגילים עשו לי בחילות מהטעם הנורא שלהם).

נוסעות ממחסור בוויטמיני B. את המחסור לא ניתן להשלים "בלי כדורים".

 

אם כי היום יש המון תוספים בצורת נוזל. נסי.

ואל תשכחי את הפרנטל - בכל מקרה!

 

בחילות בתחילת ההריון

למה? כי זה הציווי מה' יתברך.
מאתגר? אולי, יש יצר הרע? כן..
אבל אין מה לעשות.כך צווינו.
בהצלחה לנו -נשות ישראל

אז מחזקת את עצמי

רק רוצה לומר שיפה לך ממש שבא לך לעשות את על הדברים האלה חח... אני רק רוצה לישוןןןןן. חיבוק!

תכלס...

האם התחלת להתחזק בצניעות אחרי הנישואים?
האם זה מהרצון שלך להתחזק? או מהבעל מהסביבה מהילדים וכו?
האם יש עוד דברים שהתחזקת בהם וקשה לך חוץ מהצניעות?
לכל אחת יש את המצוות שיותר קלות לה ואלו שיותר קשות אולי יהיה לך נוח יותר עם זה אם תלמדי על המצווה לעומק תשמעי שיעורים סיפורים וכו
ואולי לנסות להחליף לכיסוי נוח יותר או כיסוי שלא נופל

זה די נכבה אצלי במח כל הסיפור הזה כי אני עושה תחשיב של מה אני מקבלת מול מה אני נותנת מעצמי.

הרי אם אוריד בצניעות, בהכרח שהקשר עם הבורא ישתנה, כי אני כבר לא מקריבה את הרצון שלי עבור רצונו כמו קודם.
החופש הזה הוא מדומה בעיניי, הוא שובה לי את הרצון וגורם לי ללכת אחרי דברים אחרים גם כן אבל לבנות אחר כך הכל מחדש מבחינה רוחנית יכול לקחת המון זמן אם בכלל . זה פשוט לא שווה לי

יש פסוק שמשה אומר לעמ"י - 'אנכי עומד ביניכם ובין השם', ובחסידות מפרשים את זה שהאנוכי, האני של כל אחד, מרחיק אותנו מהשם. וככל שנבטל את האני (הרצונות שלנו למול רצון השם) כך נהיה יותר קרובים אליו

קחי את זה כנקודה למחשבה ויהי רצון שתעשי החלטות טובות ותהיי שלמה איתן

האם הדבר הזה שנכבה היה דבר שמחיה אותך? האם היית רוצה לקבל אותו חזרה? האם מה שאת מקבלת גדול יותר ממה שוויתרת? והאם את יכולה לקבל את שניהם?
אני כולי מלאה בסימני שאלה כפי שאת רואה חח

מותר ואנחנו חייבים אפילו להתמודד עם שאלות שעולות אצלנו בכל מיני אספקטים בחיים. וזו שאלה שבאמת די כבתה אצלי כי באמת אני מרגישה שמה שאני מקבלת עכשיו גדול ממה שהייתי מקבלת לו הדברים היו נראים אחרת.
אני חושבת שאני כן מקבלת את שניהם. לדוגמה - הענין של לרקוד. אז אני לא רוקדת בשמחות עד שעף לי הגג אבל בבית עם הילדים והבעל - רוקדים גם רוקדים. כולנו.
אני גם מטיילת ואולי לא עושה אקסטרים כי זה פחות מדבר אליי אבל עדיין לא מרגישה כבולה או חנוקה כמו שאת מתארת.
אני הצלחתי לנתב את זה איכשהו ב"ה אל הבית פנימה אפילו שיש עוד הרבה על מה לעבוד וכמובן שיצר הרע בא עם כל מיני תחבולות למה כדאי לי אחרת - אני עובדת בסביבה חילונית למשל וסביר להניח שהיו מסתכלים עליי אחרת אם הייתי באה עם פן לעבודה. המראה החיצוני קובע הרבה דברים היום לצערנו.
אני משתדלת להישאר קרובה לאמת הפנימית שלי ולמה שאני מאמינה בו - שכיסוי הראש הזה מבליט את האני מאמין שלי, את דרך החיים בה בחרתי.וזו תחושת החופש שלי. להראות בהתאם למה שאני מאמינה בו בעולם של פוליטיקלי קורקט.
אני באמת חושבת שההתמודדות הזו היא קשה. ואני בטוחה שתקבלי שכר עצום על כל רגע שאת מקריבה למען בורא עולם. לפום צערא אגרא.
מקווה שתצליחי למצוא את הדרך להרגיש את עצמך ולבטא את עצמך.

תלבשי חצאית רחבה
לטיולים אפשר לקשורה מטפחת שונה או לחבוש כובע שיתאים לפעילות שעושים (כובע ים או משהו כזה)
למצוא את הכיסוי שישב לך הכי טוב על הראש (ישהיום המון סוגי בובואים וסרטי החלקה שיכולים לעזור)

עם רצון חזק (ונשמע שיש לך!) אפשר למצוא פתרונות

בהצלחה רבה!!!! הקב"ה יישלח לך הרבה כוחות, תהיי בטוחה בזה!

בלבוש, במזון, באופן הניצול של שבתות, בבילויים, בזוגיות ויחסים, בכל זווית ועניין בחיים.

וכאן כל אדם ואמונתו ואורח חייו.

יש מגזרים דתיים שכן חיים בצורה שאת מדברת עליה.
ללא כיסוי ראש, לובשות מכנסיים.
עניין של בחירה אישית של אמונה, אורח חיים, סגנון והמגזר אליו את רוצה להשתייך.

לדתיים הלייטים אין ייצוג כאן בפורומים.

והוא לא נתן.כי לא רציתי שיחשבו שאני שופטת אותם או מקטלגת. בקיצור, אם תרצי בפרטי ארחיב לך את דעתי... בע"ה

אלא כיסוי שיושב טוב וקליל ונוח

או חצאית שנשארת צנועה גם ברוחות חזקות וכו

למצוא איך את לא מוותרת על החופשיות שלך עם שמירה על צניעות כרצונך

ואז זה תולש לי שיערות..

יש לך כל כך הרבה רצונות טובים, כייפיים, ומרגישים את הרצון החזק שלך לחופש, לטבע, להשתחרר, להרגיש את.
הרצונות האלה טובים וחיוביים! אל תרגישי רע איתם. לא, את לא צריכה לכבול את עצמך, מותר לך לעשות את מה שאת נהנית ממנו, רק לפעמים צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים.
גם אשה ששומרת צניעות יכולה להתעמל, לרקוד, להסתכל על השמיים ולצלול ולהנות. בשביל ים ובריכה יש כובע ים, הכי פשוט. ולשאר הדברים תמצאי את סוג הכובע/כיסוי ראש אחר הכי נח בשבילך, קליל, לא כבד, שנתפס טוב ולא יעוף עם כל תזוזה
לגבי היום יום, גם כן נשמע שמה שיש לך עכשיו לא נח לך, מכביד, מתסכל. אבל יש כל כך הרבה סוגים וסגנונות של כיסוי ראש, לא חייבים להיתקע על אחד. אפשר להשתמש בכמה, לגוון, או להמשיך לחפש ולמצוא את האחד שאת הכי מתחברת אליו. ניסית סרט נגד החלקה? בובו? מטפחת הכי פשוטה עם קשירה חזקה? כובע? עכשיו בחורף זה יכול להיות כובע חורפי חמוד וממש נח. אולי פאה? זה יכול לפתור לך את הרצון לעשות צמה וקוקס.
בקיצור יש המון אפשרויות, וזה מסע לתוך עצמך למצוא את מה שהכי מתאים לך יחד עם ההלכה, בלי להרגיש כבולה.
כל הכבוד לך על המאמץ! כגודל הקושי גודל השכר, את אשה גיבורה!

אפשר כובע מצחיה חמוד,
שנראה צעיר וספורטיבי, לא גולש כשאת מרימה את הראש...
וכשאת מוציאה קצת שוונצים- זה נראה צעיר.
יש גם כובעים מדליקים אחרים, לא צריך להיות מרובעת על בובו- הוא באמת מאט יותר את התנועה החופשית. יש גיל שזה סבבה.. כנראה את מאוד צעירה
יש לך ילדים? כיסוי זה גם עניין של חינוך, של הגדרה. כשאין ילדים- פחות חושבים על זה.
כשיש לך בנות לחנך-(גם בנים) בקהילה, את פתאום מוגדרת(וזה מה יש..) הם חלק ממשהו. והם יגדירו את עצמך ואת משפחתך ואת עצמם בתוך המקום הזה.

אני ניסיתי הכל. אני לא מקרה מיוחד של מישהי עם כיסוי ראש ענק וכבד. הכי פשוט, הכי קליל. הבעיה שכל עוד יש לי משהו על הראש אני מרגישה בסוג של פריז.

אין לי הרבה מה להגיד, רק לתת חיבוק..
ולהגיד שיש כל מיני סוגים של כיסויי ראש, אפשר לנסות כובעים הם פחות נופלים...
בהצלחה יקרה

אני מציעה לך ללמוד לעומק על עניין של כיסוי הראש (יש את הסיפור על קמחית)
אם מסתכלים על העניין בצורה רחבה ויודעים שלכיסוי הראש יש השפעה על הפרנסה על הבעל על הילדים אז מבינים שנכון.. עכשיו זה קשה זה לא מרגיש חופשי ומאוורר בהחלט בהסתכלות זמנית וממוקדת זה מביא לשאלה בשביל מה כל זה בשביל מה הסבל.
אבל אם נתבונן בעובדה שנכון אנחנו מקריבות את עצמנו ואת החופש,אבל זה בשביל משהו הרבה יותר גדול וזה ישתלם גם לנו באופן אישי

איזה פירגון! לא התחברתי כל כך הרבה זמן. באתי לפרוק ופתאום אני קוראת את התגובות המכילות, המבינות ומלאות אהבה. תודה על התמיכה! זאת באמת התלבטות בשבילי. האם אני צריכה לחיות כל אורך חיי במצב שחלק גדול ברוח שלי כבוי? רוח החופש והשיחרור? החוסר הפנימי.. מי אני? האם אני רוצה לבטל את הכוחות שלי בכדי להוציא כוחות אחרים? מה הוא הכוח הנכון? האם אנחנו אנשים יותר מלאים כשאנחנו מקריבים את עצמנו? הציבור יאמר שכן.. אבל הלב אומר משהו אחר.. משהו גדול אצלי נסגר. אני מרגישה שזה מושלך על הילדים והזוגיות.. אני ידעתי שזה יהיה קשה. ידעתי. ובכל זאת לקחתי את זה על עצמי משום שזה הדבר הנכון לעשות. אבל היום אני כבר לא יודעת אם זה הדבר הכל כך נכון.. וזה סתם שאלה נוספת-האם כשיגיע המשיח אנחנו נכסה את הראש? אולי זה כבר לא מתאים לדור הגאולה? אולי האישה כבר לא צריכה לכסות את ראשה יותר.. ואולי אני באשליה לגבי איך שהעולם והיהדות מתפתח?

אישה נשואה. זה חלק מהזהות שלך. אני לא מורידה כיסוי ראש אפילו בבית. גם כי יש לי ילדים גדולים בגיל מצוות, וגם כי לא מפריע לי וגם כי זו אני. נשואה ואימא. לא רווקה קלילה. (לא שאני אומרת שאחרות כן. רק מסבירה מה אני מרגישה) זאת הזהות שלי ומי שאני. זה משקף ומבטא אותי. לא משהו חיצוני לי.

שלך כיסוי הראש לא ככ מפריע, ושהוא מתחבר בנוחות למקום שלך בחיים כרעיה וכאם (בניגוד לרווקה קלילה) , ואילו אצל הפותחת הכיסוי מכבה חלק גדול בתוכה, מחניק את רוח החופש שלה, ותחושת החנק הזו פוגעת בבעלה ובילדים.
אז כן. עבורה זו ממש הקרבה.
עבורך לא.

והיום, לאחר 14שנות נישואין- זה לגמריי אני

אם יש לך ילדים, אז כנראה את כבר נשואה. ואם כן, אז ברור שאת צריכה ללכת בכיסוי ראש!

אם הכיסוי שלך לא נוח לך, נופל וכיו"ב - תחליפי אותו לאחר!

ב"ה היום יש מבחר גדול של כיסויי ראש שונים, ביניהם גם קלים ובטוחים.

יש גם סיכות שיעזרו לך להסתכל לשמיים מבלי לחשוש שהכיסוי יפול, ח"ו.

בברכה בימים של נשים אולי תוכלי להסיר כיסוי ראש, אם זה כ"כ מפריע לך. אם כי יש כובעי שחייה בדיוק למטרה זו!

לשבת מזרחית אפשר  בכייף גם בחצאית רחבה. אני מכירה בנות שיושבות שפגט בחצאית

ולטפס יחד עם הילדים במגרש משחקים לא נראה לי צנוע בכל מקרה: זה אינו דבר מצוי ולכן מושך עין. אבל אני לא יודעת, אולי אצלכם רק נשים במגרש?

"סוג של רובוט. סוג של בובה" - תסלחי לי, את  נשמעת שבויה של דמגוגיה פמיניסטית של כל מיני אנטישמים.

קודם כל, את - בת מלך!

כל כבודה בת מלך - פנימה.

סליחה שאני מזכירה לך את זה. אמנם דבר נשמע בנאלי, אך מתבקש לאזכור.

אפשר לעשות ספורט ולהסתכל לשמיים, כמובן, ולהביט באלמוגים. למה לא. אפשר לעשות הרבה מאד דברים כל עוד את נשארת בת ישראל כשרה.

 

האם זה שווה לאבד את החלק היהודי שבך? את החלק הנשי שבך? את החלק האלוקי שבך? תמורת מה? תמורת האשליות?..

 

וגם - את אם. אל תשכחי את זה לרגע. את דוגמא לילדים שלך! ממך הם לומדים להיות יהודים. ממך הם לומדים מה זה אישה ומה זה אם.

 

ואת בטח, כמו כל אמא, תרצי לקבל נחת מהילדים שלך ולא צער, ח"ו.

אז תזכרי בכל סיפורי חז"ל על חשיבות כיסוי ראש.

 

מקווה שעזרתי.

אהרון
משה
עברי
בצלאל
יגאל
יהושע

גואל
יגאל
משה
אהרן
ציון
שלום
ישראל
מבשר
עברי
אין לי שום מושג איזה כיוון את מחפשת.. זרקתי מילים שמתקשרות לי עם ספר שמות

מבשר טוב, הלל, שמעיה,עברי,


תמקדי קצת מה הסגנון יש מלא שמות

אהבתי את השילובים
(לא הפותחת, כמובן)

אני אישית לא חושבת שחייב ששם יתאים לזמן שנולד
אם מתחבר להורים-אז מצוין
אבל אם לא אז לא

אחיה, אליחי, אלחי, שובאל, נריה

לק"י

הבכור האהוב והמקסים שלי

עוד שם שאני אוהבת- אלנתן (אבל לא חושבת שהוא קשור לספר שמות דוקא).

בסוף יש סייעתא דשמייא.
אצל הבכור החלטנו לקראת מוצש כשהברית היית ביום ראשון ואצל השני ב12 בלילה לפני הברית ועוד רצינו להתקשר לרב בבוקר ולא הספקנו...
והשמות שלהם הם פשוט השמות שלהם ולגמרי ברור לי שזה מדוייק

מה שעזר אצלי לאדום חמור בטיטול, במקרים ממש קשים זה אורה קרם או קמח תפו"א.
האורה קרם מרפא את האדמומיות, ואחרי שנגמרים השילשולים, ונשארים פצעים מדממים שלא מתרפאים, אז גיליתי שהכי טוב לא לשים כלום, ולתת לפצע להתייבש ולהתרפא. אבל באדמומיות חוב לטפל תוך כדי השלשולים כדי שלא יהיו עוד פצעים, וגם כדי שהילד לא יסבול.
ולהקפיד שהילד ישתה הרבה, ואם הוא אוכל צנימים- אז לתת לו.

נראה שפשוט יוצאות לו 2 שיניים אז כנראה זה הסיפור, רק שסיוט הסירחון והבגדים המלוכלכים, תודה על התשובה

רפואה שלמה! יכולה לומר שאצלנו, במקרים כאלו
רק משחה טיפולית עם מרשם עזרה.
ותבדקי כל הזמן שהוא לא מתייבש. מאור מהר אפשר להגיע לשם. הייתי הולכת לבדוק אותו לפני שבת.
רפואה שלמה ומהירה!

לא יודעת מה לעשות ועכשיו גם אני נראה לי עם חום, סיוט!

תתחילי ממטרנה. אם הוא עדיין מקיא - אז מים רתוחים בלי כלום. אם עדיין מקיא - רופא.
(על מוצקים כדאי לוותר במצב הזה).
רפואה שלמה! תרגישו טוב!

בראשון שלי הוא אמר לנו כבר בשקיפות שזה בן, בשבוע 12 או 13.
בשני הוא לא ראה השקיפות אבל בסקירה הראשונה כבר אמר לנו שברור שזה עוד בן😋

הם לא אותו דבר, אבל אפשר להיות אמא חמה ואוהבת גם אם הילדים לא במיטה שלך או בצלחת..
את לא צריכה להיות איתם 24 שעות ביממה, יש להם גם אבא וגם ביביסיטר/מטפלת ואז בשעות שתהיי איתם תהיי יותר בחשק ואהבה. וכן- ממה שאני מכירה הלב מתמלא אהבה אינסופית שלא ידעתי קודם שיש..

זה נכון שלידה של תינוק - גם אם הוא הכי רגוע ושלוו - היא שינוי מאוד משמעותי, והגבלה משמעותית של הספונטניות ושל החופש. וזה נכון שמדובר ביצור קטן וחסר אונים שתלוי בהורים שלו לחלוטין. וזה באמת יכול להיות קשה ואפילו קשה מאוד בהתחלה להתרגל למצב החדש. אז גם בהתחלה כדאי ורצוי מאוד "לסדר" מדי פעם התרעננות - לבקש מאמא \ חמות שתשמור על התינוק ולצאת קצת. או לצאת יחד עם התינוק. במיוחד כשאת מעידה שלא יהיה לך טוב להישאר כל הזמן בבית. לצאת להתאוורר יוכל לעזור ולחולל פלאים. לפגוש אנשים... אני הייתי מגיעה המון לאמא שלי סתם כדי להיות עם עוד מישהו, גם אם היא היתה עסוקה ואני הייתי עסוקה עם התינוקת. אז תחשבי מה יעשה לך טוב וישתלב עם התינוק. לא טוב לחשוב ששום דבר לא השתנה ולהמשיך בטיולים כרגיל ולסחוב את התינוק לכל מקום, אבל גם לא טוב להרגיש שנגמרו החיים ואי אפשר לצאת לשום מקום או לדבר עם אנשים בכלל ולהישאר רק בבית כל הזמן. 

 

ועוד דבר שחשוב מאוד לזכור הוא שהמצב הזה הוא זמני, והתינוק גדל, ודברים הולכים ומשתנים כל הזמן. והקושי הזמני הזה יתן לך תמורה שלא תסולא בפז. להיות אמא זה קשה, אבל זה הכי מתגמל שיכול להיות. לאט לאט הילד נהפך לחבר קטן, מתחשב, אוהב, מצחיק... הבת הבכורה שלי עכשיו בת שנתיים, וכבר שכחתי לגמרי את הקשיים של ההתחלה. כשהיא היתה בת כמה חודשים ממש לא הבנתי איך אנשים יולדים יותר מילד אחד, אחרי שהם כבר ראו כמה זה קשה. עכשיו יש לנו ב"ה עוד תינוק מתוק

לי עזר להגדיר מטרה ואז להתארגן אליה ולהיות מודעת שיש דברים שיכולים לעזור ויש לי אחריות ולא להיות בהרגשה שאני קורבן של החיים.
לדוגמה: בהריון חשבתי ככה:
חשוב לי:
-שהזוגיות שלי לא תיפגע מהולדת הילד
- שאני לא אהיה בדיכאון אחרי לידה(יש לי נטייה לעצבות ושקיעה שקשה לי.. אז מאד חששתי מזה)
- שאני אהיה אמא טובה (דיה) לילד שלי
אז מה אני יכולה לעשות ?
- להשקיע כל הזמן בדיבור, יציאה עם הבעל, תקשורת וכו' ולא להתעלם ממורכבויות שיצצו בזוגיות. אם יהיה צורך ללכת לטיפול(כבר הייתי לפני החתונה, אז פשוט לחזור אם צריך..)
- לשלם כסף לאוכל מוכן, עוזרת לנקיון וכו' , אין מה לעשות.. זה הוצאות שלפעמים מצילות את החיים...
-לעטוף את עצמי באנשים שאני אוהבת, לדעת לבקש עזרה מהם כשאני צריכה..
וכו'...

ובאמת הייתי צריכה להשתמש בכל הדברים האלה שחשבתי עליהם מראש..ההתמודדות אחרי הלידה הראשונה הייתה לי מאתגרת מאד... ההתמודדות אחריה הצריכה ממני באמת להתמודד בכל המישורים האלה.. במישור הזוגי ,הפיזי, הנפשי. הרגשתי כמו אחרי רעידת אדמה, כמו אדם שאספו לו את כל הקלפים , עירבבו אותם וחילקו לו מחדש.
אבל התמודדנו , ביחד, אני ובעלי. והתחזקנו מזה.
ולמדנו איך להתנהל בדבר החדש הזה
וזכינו באוצר מדהים שאנחנו מאד אוהבים.
צריך רק למצוא את הדרכים איך להתמודד, ואיך לחלק את הדברים כדי שלא יהיה קשה מידי.
ולזכור שהתקופה הראשונה היא הכי הכי קשה
אבל אח"כ זה עובר והיה קל יותר
פחות כואב בגוף, פחות קשה, התינוק פחות בוכה בלילה, פחות תלוי בך ובהנקה.
זה רק כמה חודשים שקצת קשה ואח"כ מתרגלים והחיים ניהיים יותר קלים. ופשוט באותה תקופה צריך רק להרים את הראש מעל המים ולזכור שזה עובר.
אבל נשאר אחרי זה אוצר מדהים לכל החיים.
וכמו שאמרתי לחשוב על פיתרונות- אם זה חשוב לך הזמן האישי שלך- לשלם לביביסיטר, להעזר במשפחה, ולצאת החוצה להתאורר..

בהצלחה רבה

קודם כל שילד אחד לא מגביל כמו שניים

וכן לגמרי, את פתאום מוגבלת וצריכה להיות בבית ומוותרת על דברים שחשובים לך ומאוד רצית כי מה לעשות יש לך ילדים לטפל בהם (ורק לא מזמן הייתי צריכה לוותר על נסיעה מהעבודה שמאוד רציתי)

אבל עם כל זה יש גם הרבה טוב ובאמת שלי יש שניים וזה מאוד קשה אבל אני מבינה כמה זה יכול להיות קל עם ילד אחד

והרבה פחות מגביל ודורש הקרבה

ואם יש לך עזרה אז בכלל, אם תוכלי לשים את הילד אצל סבתא וסבא זה יתן לך מלא מרווח נשימה - לנו אין את זה למשל וזה כל כך חסר

 

עם כל הקושי אלה הדברים הכי יקרים שיהיו לך

יכולה לומר לך מהנסיון שלי, שאחרי הלידה הראשונה אכן הרגשתי חנוקה, ממש.

אבל חשוב לזכור שזה לגמרי ענין של בחירה

אמנם בשבועות הראשונים את תצטרכי להיות שם יותר- גם בשבילו, גם בשביל עצמך.

לתת לעצמך את הזמן להתאושש, לתת לגוף לחזור לעצמו, להתרגל למציאות החדשה, לשגרה החדשה.

אבל אחר כך, אפשר לצאת בערב ולהשאיר אותו עם סבתא\דודה\בייביסיטר לכמה שעות

אפשר לקחת אותו איתך לטיול\בית קפה\מסעדה

ולחזור לנהל את החיים שאת רגילה אליהם. לא בדיוק באותו קצב (סביר להניח שגם לך יהיה קשוח לחזור לקצב הקודם) אבל ממש לא צריך לוותר על מה שעושה לך טוב.
אפשר לשאוב\ לשלב תמ"ל אם קשה ולצאת קצת לבד

אצלי ממש עשה לי טוב לצאת להליכה, ואם הוא היה מתעורר בעלי היה מתקשר והייתי חוזרת להניק

הנשמה בוחרת את ההורים שהיא תגיע אליהם

ואם קשה לך להיות בבית, כנראה שזוהי נשמה של ילד שיסתדר עם יציאות וטיולים

את האמא, את בוחרת את הטון והקצב

ואם תצטרכי קצת יותר מרחב נשימה כדי לא להיות אמא קרה, תדאגי לאפשר את זה לעצמךף כי זה אפשרי.

 

אגב, גיסתי תמיד אומרת שבחודשים האחרונים של ההריון זו "תקופת המסיבות", כי הם יוצאים מלאאאאא כדי לפצות על התקופה שאחרי הלידה, בה הכל קצת נעצר

אבל גם שם, זה ענין זמני. גם עם ילד, החיים לא עוצרים.

 

חיבוק גדול

החשש לגמרי מובן, ולגיטימי

אבל תזכרי שזה ממש עניין של זמן

ואם חשוב לך לצאת וליסוע, את תצליחי לשלב.

ברור שהחיים שלך הולכים להשתנות אבל לאו דוקא לרעה

זה כמו לעבור ממצב של רווקות חופשית לנישואים

כמה שיש קשיים לנהל בית, להסתגל לבן זוג, להכיר ולחיות יחד לא היינו מוותרים על זה.

ככה גם עם ילדים,

עד עכשיו היה לכם את החויה של הביחד והחופש מעכשיו יהיה לכם חויה של להעניק לילד

ילד זה חיים משותפים שאתם יצרתם.

ילדים זה צחוק ושמחה ואהבה וחיוכים ממיסים.

ילדים מחייבים אותנו ליצור סדר יום, להיות יציבים בחיים.

כמובן שזה בא גם עם עול כמו כל הדברים הטובים.

בהתחלה הכל נראה קשה אבל בעז"ה מסתגלים להכל.

 

ובאמת שיש הרבה סוגים של הורות.
אמא היא אמא טובה גם אם היא לא תהיה דבוקה כל היום לילד שלה בהנקה אלא תתן לו תמל ותאפשר לעצמה פנאי שהיא זקוקה לו מבחינה נפשית.
אותו דבר
לא כל הילדים לא ישנים בלילה כל הזמן מהרגע שנולדו
ואצלי לפחות ממש לא נכנסים לי למיטה ולא לצלחת.
ואם יש הרבה כביסות קונים מייבש והרבה סטים של בגדים והכל טוב
אולי אני דומה לך במובן של העצמאות כי גמני צריכה תחושה של מרחב
ותראי, אין ספק שתחושת העצמאיות נפגעת. יש פה תינוק וצריך לדאוג לו. את מחויבת אליו. עם זאת לא כל דבר מתאים לכל אמא כמו שכבר כתבתי וכשיגיע הרגע תעשי את הדברים בדרך שלך שטובה לך ותמצאי את עצמך האינדיבידואלית גם בתוך האמהות וביחד איתה ובעיקר בזכותה.
תני לדברים לקרות ורק אז תחליטי איך למה וכמה.

שהתחושות שלך טבעיות מאווווווווווווד! את לא קרה ממש לא.

יש פה עצות מאוד חכמות...רק אגיד לך
שאין אהבה כזאת. אין!

* זה אולי נשמע לך מעצבן עכשיו אבל אחרי הלידה אני בטוחה שתרגישי אחרת לגבי זה. אין לדעת איך בדיוק זה ישפיע עליך אבל פתאום מדובר בתינוק אמיתי, והורמונים וכו ולא סתם במונח מופשט.

* ילד זה לא בהכרח שיעבוד. אני לא יודעת מה אורח החיים שלך עכשיו אבל אחרי החודשיים הראשונים אפשר להתרגל וליצור מציאות שמאפשרת לך את החופש והגמישות שאת צריכה. בעיקר אם את מאפשרת ומשחררת במקומות שצריך - מוצאים בייביסיטר/מטפלת טובה, לא מפחדים לטייל איתו לאן שרוצים וכמובן שבן הזוג יהיה שותף מלא

* ברמה הפרקטית- עגלה קלה ונוחה שיהיה אפשר להסתובב בקלות - אם לא נולד בשיא החורף אפשר לוותר על אמבטיה ולהשתמש בטיולון מגיל לידה, מקל מאוד . וגם לדאוג למנשא טוב - כדאי בהמשך שהתינוק כבר בגודל מתאים ואז למדוד ממש איתו. זה מאפשר לטייל בכיף ולהסתובב גם בלי עגלה

לוקחת איתי

אנחנו מאוד עצמאיים ב"ה ולפני שילדתי יצאנו לטיולים, היינו רגילים לנסוע הרבה ובכלל הייתה לנו שגרה שהיא רק שלנו.

אני מרגישה שהאימהות הביאה איתה את הצורך להקיף את עצמי באנשים שיעזרו, יתמכו, יתנו יד ובכלל זה גם נשים דווקא. אם זה נשים שאני מכירה כמו אמא, סבתא, אחות, חברה ואם זה נשים בקבוצות פייסבוק שלפעמים מרגישות ממש כמו אחיות.

תמיכה נשית היא מאוד חשובה, משמעותית וחזקה, בעיניי. אנחנו גרים רחוק מהמשפחה וזה לא פשוט בכלל...

הכל משתנה, אין ספק.
יכולה להעיד על עצמי שלא יכולתי לשבת שניה בבית, למרות שהתפרים כאבו לי מאווווד. הייתי חייבת לצאת אפילו לסיבוב קטן בשמש, לראות אנשים.
הזמנתי חברות אליי, דיברתי הרבה עם בעלי על התחושות שלי וגם אם הוא לא הבין, עזר לי שהוא היה איתי וניסה להבין.
מרגישה שילדתי את החברה הכי טובה שלי, בעז"ה לתמיד.
למרות שכן, בהחלט קשה לקום אלף פעם בלילה, לדאוג להכל, את האחראית עכשיו, את צריכה למצוא פתרונות, לחבק, להכיל, לנסות לראות קדימה, יש דבר פצפון שתלוי אך ורק בך.

צריך הרבה מודעות עצמית, הרבה הבנה, להבין שמותר לוותר קצת, לא לצפות שהבית יהיה מתוקתק 100% ושתמיד יהיה אוכל וכו'. להבין שזה נורמלי.
לחבק הרבה ולהגיד אלף פעם תודה על הפלא הזה.
תודה השם.

כמו בייביסטאר, מוצצים, שילב..

 

זה נורמלי שהגודל משתנה לכאן או לכאן.

אאל"ט עד להבדל של שבועיים.

 

אם ראו דופק ושק, אז הכל בסדר, ב"ה.

 

 

 

כנראה היה ביוץ מאוחר
מזל טוב!

לאו"ס
גיל ההריון וגיל העובר זה אותו הדבר מבחינת הרופאים זה נספר בשבועות לפי ווסת אחרונה ואם רואים לפי האולטרסאונד שהביוץ היה מאוחר יותר 'מזיזים' את תאריך וסת אחרונה שיתאים לשבוע האמיתי של העובר

ניסית לתת משהו לחיזוק?

אני התחלתי לתת יומי חורף של אלטמן אבל זה בדובוני גומי. יש כל מיני כאלו גם בסירופ או לתת פרוביוטיקה שזה אבקה בתוך האוכל וזה מחזק את הגוף. יכול להיות שהן מדביקות אחת את השניה ובגלל שהגוף עוד חלש מהסבב הקודם אז יותר קשה להן להתאושש. חיבוק גדול ותהיי חזקה

איזה סיוט.
שיגמר כבר! ליבנו איתך!
רפואה שלמה!

לשים טיפה על טישו ולהריח
R49 מזהו הומאופטי מצויין

ומהחרדת נטישה שהם מפתחים.. שלי בן 8 חודשים, גם מתנהג ככה. בעיני זה חמוד האמת
משתדלת לשבת לידו הרבה על השטיח ולקחת איתי למטבח וכו'
שרותים וצחצוח שיניים זה באמת החלקים המאתגרים של היום

לא יכולה לשבת איתו כל היום..
מבינה שטוב לו איתי ושמחה בזה אבל אי אפשר לחיות ככה.
אין לי שום דרך להתחיל לבשל שבת..

באמת קשה. לא הצלחתי לעשות כלום...

מאז שמתיישבת (קצת לפני שנה) אז מושיבה אותה על השיש לידי ואז מצליחה להכין ארוחת ערב לגדולים...

אצלי זה מה שמציל אותי, אחרת גם לי לא היתה סיכוי להכין שבתות... (עכשיו כותבת לך עם בן שנה וחודשיים על הגב, בגיל הזה הרבה פעמים הוא כבר משחק עם האחים שלו, אבל עדיין המנשא נחוץ מידי פעם... בגיל 7 חודשים הוא כמעט גר על הגב שלי🙂)

הוא כבד לי..

ועל הידיים שלי הוא הכי נינוח בעולם..

בן 8 חודשים וכל היום הוא בידיים.
אפילו כשהוא נרדם בצהרים זה רק אם אני נשארת לישון לידו,ברגע שאני קמה הוא מתעורר.

שלי בן 9 חודשים. גם רוצה להיות איתי כל הזמן.
בישלתי במטבח ושמתי אותו בכיסא אוכל )או בעגלה( עם משהו מעניין להחזיק ולאכול כמו תפוח. חצי שעה של שקט.. שלך קטן יותר ואם עוד לא מתאים להביא לו משהו לאכול אפשר כוס חדפ או משהו מעניין וחדש.
ראיתי שכשמושיבים אותו בגובה ולא על הרצפה או שוכב בטרמפולינה הוא מבסוט הרבה יותר ואפשר לזוז ככה.
בהצלחה..

לא יודעת בני כמה הם..
אצלי הגדולים ממש עושים תורנויות בהחזקת התינוק ואני מחשיבה להם את זה כמקביל למשימת בית.. (כאילו שטפו כלים, תלו כביסה, סידרו חדר וכו..)
אבל אפילו ילד בן חמש יכול לשבת עמוק בספה ולהחזיק אותו, כשאת נמצאת סמוך ועושה משהו.. או לחילופין לנדנד אותו בטרמפולינה או בעגלה בטווח ראיה שלך..

אם הגדולים שלך ממש קטנים ואפילו את זה אי אפשר זה ממש קשה..

והוא מפחד ומביע את החרדה בהיצמדות ובבכי. אני הייתי מושיבה בכסא אוכל לענייני מטבח, על הספה לידי לענייני כביסה, ועל הרצפה בשירותים.... מה לעשות, היא לא הסכימה לזוז ממני.
או שלפעמים הייתי עושה סיבוב תנועתי מהיר לכמה פעולות במחיר של בכי לדקה - מפעילה מכונה, מורידה כביסה, עושה פיפי, אוספת בלגן מהרצפה של החדר ומרוקנת את 2 הפחים הקטנים לפח המרכזי.
כל עוד הייתי בטווח ראיה זה היה פחות או יותר בסדר. זוכרת שהרמתי המון, לא זוכרת שגרו לי בידים. אני פשוט לא מסוגלת להרים אותם במנשא אז זו אף פעם לא היתה אפשרות.

כי אם כן (ועד עכשיו שלא קיבלת) - אז זה כנראה אומר שהגלולה כבר לא יעילה... ואז צריך להחליף לגלולה משולבת. אין מניעה להמשיך להיניק. ויש סיכוי שכיוון שההנקה כבר מבוססת הגלולה המשולבת לא תפגע בכמות שלה.

אסביר גם את עצמי
אני מניקה כבר שנה וחודשיים תינוקת מתוקה ובמקביל לוקחת סרזט
ונראלי שאני בתחילתו של מחזור אחרי מלא זמן.
מה עלי לעשות?
1.להחליף גלולה - והאם יהיה מותר להמשיך להניק
2.להמשיך עם סרזט?
3. אחר?

אבל עדיף לעשות זאת בהתייעצות עם רופא.

היעילות לא פוחתת אם טוב לך בסך הכל עם הסרזט את יכולה להמשיך לקחת
אם את רוצה להחליף לגלולה משולבת בכל מקרה מותר להניק אבל הסיכון הוא שהגלולה תפגע בחלב ותייבש אותו אבל זה לא מחייב