בס''ד

גם אצלי המושג 'לבד' מתחיל לצוף הרבה... מנסה למצוא לזה מענה בחיים האמיתיים אבל זה לא כזה פשוט. חיבוק יקרה, נעבור את התקופה הזאת בע''ה 

בס''ד

אם התועלת עולה על החיסרון, זה מצויין. אצלי אני נוטה להרגיש שזה הפוך.

רק טוב 

בס''ד

לא הכרתי את המושג לפני זה... קראתי גם את מה שכתבת אתמול בלילה לפני שהלכת לישון. כותבת לך באישי עוד מעט בל''נ 

בס''ד

מה שציינת בסוף - זה כל-כך נכון... לפעמים בדיוק זה הוא מה שגורם לי להצליח לשים את הפלאפון על מצב טיסה. הצורך לקצת-קצת מנוחה, קצת...

עוד לפני הרצון להתחבר לקטנה...

קצת לכבות את המוח.

מזל שיש שבת. בזמן האחרון אני מודה על השבת רק בגלל הברכה שיש בניתוק הזה, סוף סוף.

בס''ד

מנסה גם, בזמנים שאני יותר חזקה, לשים את הפלאפון רחוק ולא בהישג יד לכתחילה. בזמני חולשה זה אחרת. היום הצלחתי יותר ב''ה, בעקבות הכתיבה כאן, בעקבות התגובות... 

האמת היא שהשרשור שפתחת אז, לפני כמה ימים, הגיע לי בתזמון מדויק, ועזר לי לדייק את הדברים עד שהצלחתי להעלות אותם על הכתב. 

בהצלחה לכולנו 

בס''ד

תודה שכתבת! אני כל-כך שמחה שהועלתי גם למשהי אחרת... ברכה והצלחה יקרה!!! 

אפרת צור מסבירה (בהקשרים אחרים אבל ההיגיון נשאר אותו דבר) שרגשות לא טובים הם דבר טוב! כי הם עוזרים לנו לקחת את עצמינו לשינויים להם אנחנו מייחלים, בסופו של דבר. שנזכה בע''ה 

בס''ד

תשובה אפשרית היא מה ש@בארץ אהבתי כתבה. יש מצבים שלא הכל שחור-לבן. אמנם לקרוא בפורום יכול לגרום לנו להיות לא מספיק נוכחות עם הבייבי, אבל מאידך אנחנו מקבלות מן הקהילה הנפלאה הזאת המון, ולפעמים גם תורמות לה לא מעט. קריאה בפורום היא לא דבר רע במהותו, ואולי אפילו להיפך. לכן קשה לנו להתנתק מן ההרגל לקרוא כאן. כי יש פה הרבה מאד ברכה - לצד כל הבעייתיות שאנחנו מעלות בשרשור הזה.

ועוד כיוון שחשבתי עליו - אני חושבת שרגשות שליליים מהווים מעין 'מצפן'. תפקידם לעזור לנו לנווט כמה שיותר נכון את החיים שלנו. זה באידיאל. במציאות החיים מורכבים מאד ואנחנו לא יצורים מושלמים. אנחנו צריכים להתנהל בהרבה חזיתות במקביל, כשאנחנו רק בשר ודם בסופו של דבר, עם כל המוגבלויות שיש לכל אחד מאיתנו. ולכן, לטפל בו-בזמן בכל הרגשות השליליים שצפים לנו בחיים הוא כנראה משימה בלתי אפשרית. כתוצאה מכך אנחנו חיים חיים שיש בהם פה ושם גם רגשות שליליים בעוצמות משתנות. יום אחד אנחנו פנויים לשמוע את מה שרגש X בא לומר לנו ולטפל במה שגורם לו לצוף ויום אחר אנחנו מצליחים להתפנות לרגש Y וכו'. איך שאני רואה את זה (וככה אני מבינה את מה שאפרת צור מסבירה), כשרגש שלילי הופך למציק מדי, זה סימן שהגיע הזמן לתעדף את הטיפול באותו הרגש. להעלות אותו למקום גבוה בסולם העדיפויות שלנו. כשרגש שפעם קצת הציק לנו אבל היה נסבל בסך הכל נהיה לרגש מפריע ממש, אנחנו מקבלים הזדמנות לשינוי. זה לפחות מה שקרה לי השבוע עם הסיפור של הגלישה בזמנים כמו הנקה...

לילה טוב 

בס''ד

עושה טוב מאד 

לכן הורדתי את האפליקציה מהפלאפון ואני כבר לא גולשת בו

רק במחשב, בדר"כ אחרי שהילדים כבר ישנים (לא תמיד)

משפר את איכות החיים...

בס''ד

ממש כך... זה צעד ממש משתלם... תודה שכתבת 

בס''ד

מסניון בגילאים הטיפה יותר גדולים הם גם 'לא מרשים' לי התעסקות אחרת, כמו אצלך. ויש בזה ברכה גדולה, מסתבר... 

בס''ד

את ממש צודקת. הרבה יותר קשה כשאין 'טוב' ו'לא טוב' ברורים, ואנחנו צריכים לקבוע בעצמינו את המינונים ואת הגבולות. ובאמת שהמקום הוירטואלי הזה מהמם ותורם המון.

תודה על העצות המעשיות! זה מחדש לי... 

(משתדלת גם לא להיות בפלאפון כשהגדולים בסביבה. מתוך רצון לדוגמא אישית, כמוך. ולפעמים מועדת גם בזה, וכשזה קורה זה ממש ממש מצער אותי).

תודה שכתבת! 

יש לנו ניק קצת דומה אולי..

מזל טוב!

אני מתחברת ללנסות לעצור לפני שליפת המכשיר ולחשוב: מה חסר לי עכשיו?

מה אני צריכה?

אם זה ניקוי ראש, שיעמום, לענות למישהו, להתעדכן בחדשות

זמנים שבהם הנייד בצד.

והכי חשוב: נתונים כבויים!!

שמחת!

בס''ד

נכון, שמתי לב לדמיון בניקים שלנו כבר מזמן ;)

אני מתחברת ללנסות לעצור לפני שליפת המכשיר ולחשוב: מה חסר לי עכשיו?

מה אני צריכה?

אם זה ניקוי ראש, שיעמום, לענות למישהו, להתעדכן בחדשות

מעניין... אבל אני לא מבינה עד הסוף מה את עושה עם זה. איך לענות לשאלה הזאת עוזר לך? אני מסכימה שאם התשובה היא 'אני לא צריכה כלום, זה סתם מתוך הרגל', אז זאת אינדיקציה די ברורה שקצת חבל לפתוח את הפלאפון בזמן הטיפול בקטנה. אבל מה עם התשובה היא 'ניקוי ראש' / 'להוציא את עצמי משיעמום' / 'לענות למישהו' וכו' כמו שציינת? אשמח לשמוע יותר למה התכוונת 

בס''ד

@Eu, @אחת. ו-@המקורית יקרות, היה מה זה משמח לקרוא שבעקבות כל השיחה כאן זכיתן לזמן איכות עם התינוק/ת / בני המשפחה...

אני גם הצלחתי להיות כמעט כל ההנקות של אתמול והיום ללא פלאפון. היה ממש תענוג. נישקתי את הקטנה כל-כך הרבה יותר. ראיתי אותה (!) כל-כך הרבה יותר. נחתי, בגוף ובנפש, הרבה יותר. ויותר מכל אלה אולי: הרגשתי הרבה הרבה יותר חיות והרבה הרבה יותר שמחה וכוחות. הרבה הרבה יותר. אני ממש מקווה שאתמיד ככה.

הרגשתי את זה לא רק עם הקטנה אגב, אלא גם בהשכבות אתמול והיום, וגם בארוחת הערב עם הילדים 

ווטסאפ הוא אמצעי תקשורת אגרסיבי מבחינת רמות החדירה שלו לחיי הפרט
בשונה ממייל, הוא נועד לתקשורת מסונכרנת "און ליין" =מיידית

וככה כל ההודעות שהיו אמורות להישלח מספיק זמן מראש כדי שיוכלו להגיע לרוב האנשים בטווח זמן סביר,
מועברות היום דרך הווטסאפ שמחייב את כולם להגיב אליהן באופן מיידי

זו בעיה חברתית, וצריך לתת לה מענה חברתי רחב, מעבר לשינוי אישי של פרטים בודדים

דרך הפתרון שמצאתי בינתיים:

1.קבוצות מאוד קריטיות וספציפיות (נניח שקשורות להודעות לילדים) נמצאות בווטסאפ של בעלי

2.שאר הקבוצות נמצאות על הווטסאפ שלי במחשב

3.משתדלת לדגום אותו אחת ליום- יומיים 

4.הרבה פעמים חברות טובות מעדכנות אותי כשיש משהו חשוב

5. לא יאומן אבל שומעים על דברים גם מכל מיני מקורות מידע אחרים 

6. לפעמים יש פספוסים. צריך לקחת את זה בחשבון. היו דברים ואירועים שפספסתי. השאלה אם כשאנחנו עם ווטסאפ- אנחנו אף פעם לא מפספסים דברים? האם בלי ווטסאפ אנחנו מפספסים בהכרח יותר? או שיש אחוז מסויים שתמיד נפספס?
ואולי השאלה הגדולה ביותר היא-
האם יש מצב, שבעודנו תקועים עם עיניים במסך, אנחנו מפספסים דווקא את הקשר עם האנשים החשובים לנו ביותר- המשפחה?

אני אוהבת מאד לשמוע את הרב אייל ורד

אבל יש בערוץ מאיר מלא רבנים ורבניות במגוון רחב של נושאים.

גם לבנין שלם יש. אפשר לעשות מנוי וידאו או דרך ערוץ היוטיוב שלהם

סתם, מי שבמרכז, וודאי שמי שבצפון, סובלת מזה הרבה יותר... (לנו הייתה הלילה רק אזעקה אחת - כלומר שתיים ברצף - ועוד התרעה בבוקר, אבל ב"ה בלי אזעקה).

לפחות אצלנו ילדה אחת חזרה היום למסגרת💪 (חינוך מיוחד) אבל לא להרבה שעות, ואני עייפה מכדי לנצל את הזמן לנקות לפסח...

איכשהו נצטרך לשרןד את התקופה הזו, בתקווה שלא תהיה ארוכה מדי😑

שלא רק שעובדות כרגיל אלא עושות שעות נוספות!

וזה מלחיץ אותי מאוד

יודעת שמאוד מעריכים אותן על זה וקרנן עולה

לא מזמן היה אצלנו גל פיטורים ככה שזה לא מוסיף לרוגע

ואני באמת לא מבינה איך הן עושות את זה!!!

אני שבורה מעייפות

אין שיגרה

ב"ה יש לי עזרה עם הילדים אבל זה לא רק זה

זה גם הפניות הנפשית שפשוט אין

בקיצור אני בהישרדות

מי אתם אנשים שפורחים בזמנים כאלה?

סליחה שפרקתי פה, פשוט מסתבר שלא כולם ככה...

עושה תחלופה עם בעלי.

אחד מאיתנו יוצא לעבודה בבוקר, חוזר בצהריים ואז השני עובד מהבית.

סליחה ממש, אבל הייתי מ-ש-ת-ג-ע-ת להיות כל היום עם הילדים בבית

עושה משמרות עם בעלי, הוא עובד אחה'צ וערב. אין ברירה, אצלנו אף אחד לא מאשר עבודה מהבית. אז מגיעה מוקדם בבוקר לעבודה, יוצאת מוקדם, ואז נמצאת עם הילדים לבד עד הערב ומנקה לפסח יחד איתם מה שאפשר. כמובן גם יוצאים החוצה ויש גם מקלחות ארוחת ערב וזה... ולא ישנים בלילה כי אנחנו במרכז ויש מלא אזעקות.

אבל ב"ה יש לנו ממד בבית, ואיך בעלי אמר, אם לא נעבוד קשה בגיל 30 מתי נעבוד? חחח

ועוד את מנקה לפסח!

מאיפה הכוחות? ומשאבי הנפש?

לק"י

יש גם מוזרים כאלה😉

ואפילו התחלתי ניקיון יותר יסודי לפסח, אחרי שבשנים האחרונות ניקיתי בעיקר חמץ (ומצב הבית נהיה זוועה בהתאם).

אבל אני כרגע בחל"ד. כך שאין לי עוד עבודה על הראש.... (ובעלי כרגע בבית).

בעיקר קשה לי זה שרוב היום נמצאים כולם יחד בבית. וגם לצאת לקניות לבד, לא יודעת כמה יאוורר אותי כרגע.

וברור שיש גם קושי. אבל סך הכל בסדר....

לבד עם הילדים בבית ומספיקה גם קצת לעבוד במקביל (לא בהיקף העבודה הרגיל) 

וממש נהנית מהמצב (חוץ מהפחד מהטילים...)

אבל בגלל שהורדתי היקף משרה משמעותי ואנחנו מתנהלים לאט, קמים מאוחר וכו

לא מסוגלת לחשוב על לעבוד 9-10 שעות ביום ולנקות לפסח ולהיות עם הילדים כל היום בבית עם בעל מחוץ לבית.

והיום בלי כוח להתחיל את היום.

ילד אחד שכבר איבד את זה ואחים שלו סובלים.

מיציתי מיציתי מיציתי.

מרגישה כמו הלביאה פה בתמונה למטה:

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

זה שנה פחות מהבן שלך.

אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות

אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)

ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).

שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?

ממה שאת כותבת זה מעט שינה .

צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?

לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).

בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה  אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

אני מניחה שזה שלא יישן גם משפיע עליו

אבל בשש וחצי הגדולים נולכים לישון ורשמית 'משכיבה' גם אותו אבל הוא קם שוב ושוב..

עיסוי, לגלגל בשמיכה, שמיכה כבדה

בגדול דוחף עם הלשון החוצה, עושה פרצוף חמוץ, לא מתחיל פעולת יניקה. ניסיתי לגרות חך.

יכול להיות שהמוצץ גדול לו, תנסי אחד קטן, כמו האוונט אולטרא סטארט (נראה לי שככה קורים לזה) שמיועד לגיל 0-2 חודשים.

וגם לפעמים קשה להם קצת לתפוס, כדאי אם הוא מוציא להחזיק את המוצץ ליד הפה עוד קצת, ולנסות להכניס בעדינות בעדינות ולראות אפ הוא כן ינסה לקחת אחרי שהוציא. ה8 מתרגלים לאט לאט

יש לי של חברה אחרת ל0-2 חודשים, ויש לי את של nuk בהמלצת האוסטאופט.  

אני מחזיקה לו, לפעמים במנשא כשצמוד אלי. עבד פעם, ההצלחה לא חזרה. כמעט נעלב שמציעים, כאילו נגעל מזה. לכן התלבטתי אם חומר אחר יתקבל טוב יותר

חשבתי על זה שאולי אני צריכה יותר פעמים ביום להציע. אבל אם רדום אחרי הנקה לא פותח לזה פה, אם לא בני גורם לו כאילו רצון לפלוט, אם עצבני לא נרגע מזה... אז לא יודעת מתי.

אנחנו נותנים בעיקר כשבוכה ואז ממש מחפש (עושה כמו תנועת 'לא' עם הראש בפה פתוח כדי לקחת) אבל לקח  כמה ימים ללמד אותו. בשאר הזמן אצלי לא רוצה, אני רואה שזה דבר שמשתנה מילד לילד, רמת הרצון למוצץ.

התכוונתי לזה

זוג מוצצי סיליקון 0 2 חודשים Avent Ultra Start צבע פסטל ירוק

אצלנו גם זה קצת גדול לו לפה, אבל לא מצאתי משהו קטן יותר. יגדל אז יהיה לו יותר קל

הפטמה שלו קצרה יותר והוא יצוק מיחידה אחת מסיליקון כך שהוא ממש קל משקל, מה שמקל לשמור עליו בתוך הפה.

מוצץ קומפורט סיליקון 0 חודשים MAM צבע

לק"י

אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.

אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.

זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.

בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור

היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה

אז חיבוק כי מזדהה ממש

רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'

קשוח

את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?

אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.

גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.

אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.

נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.

מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?

גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)

בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.

פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.

כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.

התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.

אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.

מבחינת חלוקת תפקידים,

בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.

אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,

כמו לנקות שולחן, לטאטא.

יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות

כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח.. 

התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.

יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?

לק"י

אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.

לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.

היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.

לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.

תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי 

יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.

ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.

אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.

איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.

בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.

או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק. 

זה עוד תינוק לא שלך בבית

הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע

זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים

לא שווה את התמורה בעיניי

תתמקדי בך ובילדים שלך

אני גם שוקעת לי

הימים רצים לי במין רוטינה מדכאת כזו סביב הילדים והמשימות שלהם. עובדת עם הילדים בבית. גם בעלי עובד. ולא פשוט להם ולא לנו.. כבר נמאס משגרות מלחמה

אני לא מצליחה למצוא מספיק זמן להתאוורר בלי אף אחד לידי

וכל זה ואני לא בהריון ואין לי תינוק

נשמע קשוח ממש

אם יש לך איך לפנק את עצמך אפילו בדברים קטנים (להחביא שוקולד שווה איפשהו, לקחת כמה דקות במיטה עם ספר...) נשמע שזה ממש דרוש

(אלא אם כן הילדים ממש רוצים)

הלמידה מרחוק קשה ממש, גם לילדים וגם להורים, וגם ככה לרוב היא לא יעילה כל כך.

אז תוותרו, תנוחו, תכייפו, תנקו לפסח בקצב נינוח (עם ויתורים ככל האפשר). תנסי כמה שאפשר להחזיר לעצמך את השפיות❤️

אשמח לתגובות נוספות

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

תודה על המענה!

תודה על הפירגון

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

בדיוק על נשים כמוך וכמוני אני חושבת... 

כמו הצורך שהיה לי בשלב ההוא

היה צריך להגיע עד ה8...

לא חושבת שכדאי.

אולי פורים הבא תהיה לבת שלי תחפושת חחחח

והזמנתי שמלות הריון לחורף חחח עוד שניה אין חורף וגם ההריון ייגמר 

הגיע היום 😅

ודוקא לפני פסח בכלל..

תזמון דפוק המלחמה הזאת🙈🙈

בכללי פורים פסח הצילו 

כל השמלות הן ואן סייז מתלבטת אם להזמין

יש שם שפע מטורף

לדעתי @אם_שמחה_הללויה המליצה על החנות הזו.

גיסתי קנתה משם 2 שמלות מאוד יפות (אותה גיזרה עם הדפס שונה), לאחת מהן היה דפקט מוזר בכפתור למעלה, לא משהו בולט מידי.

אני חושבת שזה באיכות של שיין או קצת יותר במחירים יותר יקרים

בגדול השמלות ישבו עליה ממש יפה והיא היתה מרוצה.

אני שונאת להמליץ ולקחת אחריות, אז לא לוקחת אחריות

זה אוברסייז עם המון בד.

מניחה שזה גם תלוי דגם..