פורום הריון ולידה (עמוד 293)

צריך להיבדק...

ובעיקרון במחזור הן יכולות להיפלט... 

כי ממש יש לי דקירות פתאומיות שמשתקות אותי

אני חושבת שגם היא מפריעה לביוץ כי אני ביום ה16 ואין זכא לLH בסטיקים

אבקש ממנו בדיקות הורמונליות לבדוק מה קורה

אוף אני מקווה שזה לא מסתבך לי שם

אבל למה מידי יום?

יש מספיק צריכה מהאוכל אם אוכלים מגוון פירות וירקות ביום

ויטמין סי כדאי רק כשחולים אין טעם לתת על בסיס יומיומי.. אלא אם התייעצת ויש צורך יומיומי לתקופת מסויימת

להוריד באוכל מעובד

כי לא כדאי לתסף קבוע

ובמיוחד בעגבניה, תפוז

נראה לי בכל הפירות והירקות יש, זה נותן לצמח הגנה מהשמש

למה שאנשים חושבים

מה שכן אפשר ומומלץ לחזק וידוע שחסר פה בארץ ועוזר למערכת החיסונית זה ויטמין די. 

יצא לי לדבר איתה על זה, אבל היא אמרה לי את נתת לנו תמיד את התינוקות.

יש לי גיסה שלא נותנת בקלות את התינוק שלה לכל אחד אבל לי יותר קשה לעמוד על שלי אז מרגישה שקצת מנצלים את זה.

אותו דבר היה עם האוכל, התינוק היה בוכה, אז הרבה פעמים היו אומרים לי הוא רעב והייתי הולכת באמצע שכולם אוכלים להניק וראיתי שעם הגיסות שלי אמא שלי כן נזהרת וכשהתינוק בכה הרבה והאמא נשארה לאכול היא לא אמרה לה כלום

אז חשוב שתאמרי לפני לאמא שלך מה הרצון שלך, מתוך הערכה על הדאגה והאהבה אלייך. ושתשמחי שהיא תשאל אותך ולא תקבע עובדות. למשל- את רוצה שאני אקלח את התינוק?

ולגבי הבכי, אני אומרת בצורה ברורה- "אני גם שומעת שהוא בוכה, תודה".

תהיי קשובה לצורך ולתחושות שלך ותשקפי את זה לסובבים

כמה זמן את אצלה אחרי הלידות? (מלבד הראשונה)

אנחנו תמיד נשארים הילדים של ההורים שלנו.

לא סתם המשל לעצמאות הוא הגוזלים שלי עזבו את הקן..

כל עוד את בקן של ההורים, הכי טבעי והגיוני שהם יקחו אחריות על התהליך וכל מה שקורה,

לא בגלל שלא מאמינים בך, אלא בגלל שהורים מטבעם הם מגוננים.

לדעתי לדבר על זה או להציב גבולות כשאת גרה אצלם למעשה (לא מדברת על להתארח שבתות) זה. לצאת נגד הטבע. אפשר לעשות את זה, אבל זה יותר מורכב.

ההיקשרות הראשונית לתינוק היא מאוד חשובה ולכן דווקא בהתחלה עוד פחות הייתי מאפשרת למישהו אחר לקבל החלטות במקומי על הילד שלי.

חוץ מזה. שהכי טבעי בבית.

אם יש בעיה אפשר להתמודד ריצה בעוד דרכים חוץ לנסוע להורים.

(למשל לבשל ולהקפיא מראש או לקנות אוכל מוכן, להביא מנקה או בייביסיטר או משהו..)

וגם אם אמר שלך באה לבקר בבית שלך זה לא כמו שאת בבית שלה.

את אמא למספר ילדים, אין סיבה שלא תצליחי לטפל בתינוק בכוחות עצמך.

את רק צריכה לתת לעצמך את ההזדמנות הזאת.

(אגב כדי להקל עלייך אולי אפשר לשלוח את הגדולים לסבא וסבתא בלעדייך ובלעדי התינוק)

בגלל שהילדים שלי נולדים מאוד קטנים ומלחיץ אותי לקלח אותם בהתחלה לבד, גם בעלי מאוד חושש מזה.

המשקל הכי גדול היה 2.800

וגם כי ככה הרגשתי שאני נחה קצת, אבל הפעם זו לידה רביעית ואני חושבת ללכת לבית החלמה או משהו בסגנון אז אולי זה יפתור לי את הבעיה.

בגיל הזה לא חייבים לקלח כל יום, אפשר גם לקלח כל שלושה ימים, אז אולי כשאמא/ חמותך/ אחות/ שכנה שאת מרגישה איתה בנוח מגיעים לבקר אז תבקשי מהם עזרה.

אפשר גם לקלח חצי גוף, לנגב, לעטוף במגבת או בגד, לקלח חצי גוף שני ואז תמיד יש בד להחזיק בו וזה קצת פחות נורא כי זה לא מרגיש מחליק מדי.

(הבגד/ מגבת אמנם נרטבים אבל אפשר להשתמש במגבת יבשה אחרת אח"כ)

ממה שזכור לי..

אלא אם כן זה בן ואז הברית זה מלאאאאא מקלחות

הגדול שלי נולד בחורף, ולקלח פעמיים ביום נשמע לי מאתגר.

אחרי לידה המון ובטח לא כל יום

אבל אחרי ברית כן מומלץ לקלח,לא המון אבל פעם או פעמיים נוספות בגלל ההגיינה של הפצע.

אבל וזה אבל גדול יש הבדל מאד ברור בין כאלה שמקפידות לקלח יותר מפעם בשבוע,זה בהחלט מונע זיהומים...

גלוי נאות- בעלי מוהל ולכן אני רואה ומודעת להבדלים הללו מכורח הנסיבות

אצלנו המוהל אמר שכדאי לשטוף אבל רק את אזור הטוסיק והברית (אפילו המליץ לא בכל הגוף כי עדיף במים פושרים- קרים ובשאר הגוף זה פחות מומלץ לתינוק)

בעיני לפחות זה ממש הבדל כי בשביל הטוסיק לא צריך אפילו להפשיט אותו לגמרי

חח

אבל אולי באמת עדיין שווה שרק החלק התחתון להפשיט כי אז הם פחות מבוהלים....

אבל מההודעה הזו ברור איך הגעתן למצב הזה,

את הגעת לאמא שלך אחרי הלידה כדי שהיא תקלח את התינוק.

ובין ה"תלונות" שלך זה שהיא קילחה את התינוקת כל הזמן...

נשמע שאמא שלך מאוד רוצה לעזור ולתת ולגונן. איזה כיף שיש כזו אמא! והיא עשתה את זה בדרך שבה היא הבינה שאת רוצה ושהיא יכולה להועיל.

זה באמת מורכב.

הייתי מנסה לחשוב מה בדיוק מפריע לך, ואיך מגדירים את העזרה שלא תכלול את הפרטים שמפריעים לך.

יש לך דפני?

אם היא גרה קרוב אולי את יכולה להקש ממנה לבוא אלייך ולקלח אצלך פעם-פעמיים עד שתצברי בטחון.

שככל שאת תאמיני בעצמך ותהיי בטוחה שאת אמא טובה לילדים שלך ככה תצליחי לשדר את זה יותר טוב לאחרים...

את יודעת הכי טוב מה הילדים שלך צריכים

מי שרוצה יכול לעזור אבל את האמא

נשמה אחת

השארת אותי בלי מילים

איזה כתיבה נוגעת ויפה

ואיך התוכן כל כך מדוייק....

חושבת שיש ככ הרבה שיכולות להזדהות איתך.

מתפללת בשבילך שהחזרה הביתה תהיה לשניכם נעימה. רגועה. שלווה. ומנחמת. בלי דרמות. בלי סצנות.

תחזרו אחד אל השני. לאט לאט. תבנו קומה חזקה ואוהבת יותר יחד.

זכות העם הארץ והתורה בטוח יעמדו לכם ולזרעכם.

אשריכם.....

חיבוק חזק

מתפללת איתך

איזו כתיבה נוגעת ומרגשת

זה שכתבת ואת מודעת למה שאת מרגישה זה כבר היה משמעותי

חיבוק גדול, מתפללת עלייך ♥️♥️♥️

גם אני הרגשתי בפעם האחרונה אחרי שהשתחרר מסבב ארוך..מאוד מבולבלת

מצד אחד הקלה

מצד שני

מן קהות רגשית כזאת

הוא נראה לי כבר כל כך שונה ממי שפעם הכרתי אימשם לפני השנתיים האלה

פעם הינו כל כך דומים

ועם חלומות דומים

עכשיו קשה לי למצוא מה דומה

הכל השתנה ביננו

כל הדינמיקה

לפעמים כמו לא מכירה

אבל מתגעגעת לקן הבטוח שהיה לי ףעם איתו

ועכשיו..הוא מפחד ושברירי צמא להרגיש בחזרה בטחון שהוא באמת אוהב

וזה מתערבב יחד

וזה לוקח זמן למצוא מחדש את מי אנחנו עכשיו

יכולה לומר שעם כל שבוע הז עוזר קצת

והלב מעז לקלף את החומות הגנה ולהרגיש קצת יותר

וכתבת כל כך נוגע וכל כך פוגש

וגם חושבת שנכון להציף את זה

כי מהצד התחושה היא שאנשים כאילו מבינים מה קשה לך ומה עובר עליך

אבל האמת אין להם מושג

אם היה להם מושג מה הזוגיות שלנו עברה בשנתיי האלה

כאלה טלטלות..וישנויים..וריחוק..וקרבה..ועוד

יש לזה כל כך הרבה השלכות

וזה באמת מטורף לחיות ככה.

השבוע לפני שהוא חזר מהסבב האחרון היה קשהההההה. לא חיכיתי בכלל. הייתי במין מתח מטורף שאפילו לא הבנתי למה.

ומזדהה גם עם ההשתק של הרגשות. לא לבכות. לא להתגעגע. לא להתרגש. זה יותר קל.

המון הצלחה בימים עד החזרה, ועוד יותר אחר כך.

וחשוב לדעת שזה בסדר. זה נורמלי שהשבועות הראשונים אחרי החזרה יותר מורכבים. שלוקח זמן להסתנכרן יחד. שכל אחד מגיע עם המון מתח שהוא צריך לפרוק וזה יכול לצאת בכל מיני דרכים. ולהיות בהמון הכלה וחמלה כלפי עצמך וכלפיו.

חזרה מהמילואים זה צרה צרורה בפני עצמה 😅

אחרי ששרדתי לבד 3 חודשים כולל מלחמה עם איראן, חופש גדול בשלמותו, עבודה של משרה מלאה+, שבתות חמות ארוכות נצח לבד,

הוא חוזר לשבת ובשבת הוא שואל בעצבים:

מה קשה לך לשים שעון שבת למזגן בקומה למעלה?? (לא מרכזי אל דאגה, מזגן קטן שהדלקתי בשבת האחרונה שניה לפני שבת לרגל השמועות על גל חום קיצוני כשאני מחשבת שבלי מזגן למעלה, הילדים לא יתנו לי לישון צהריים כי חדר הורים בקומה למטה)

אני בתגובה: מה קשה לי??? מההה קששששה לללללי?????

עדיף לכולנו שתחזור למילואים 🤣

(וזה היה רק אפטר.. אבל באווירת סוף קורס, לפחות טעמנו ממה שהולך להיות לנו אחרי ועוד ישר לתוך החגים)

חיבוק אחותי!!!

וגם - יש שם ממש ממש הרבה חיידקים

היה לי וירוס שלשולים למשך איזה שבוע, השאלה הראשונה של הרופא הייתה אם הייתי בג'קוזי (זה היה אחרי החופש, אולי בגלל זה שיער כך)

אמר לי שיש שם כמות חיידקים פסיכית והזרמים גורמים לחיידקים להיכנס ממש בקלות לגוף וד''ל..

לקח לי הרבה זמן להחלים מהוירוס הזה. לא הייתי לוקחת את הסיכון הזה בהריון.

בנוסף, החום של המים גורמים ללחץ דם לעלות - בגלל זה גם ממליצים לא לעשות אמבטיה חמה

לק"י

ונראה לי שהכי הגיוני לשאול את הרופא שלך.

חלק מהדברים מושפעים מכל מיני דברים, למשל מההריון או ממחלה קלה כמו צינון.

אולי יגיעו לפה מומחיות ממני ויעזרו לך.

רק בריאות!

אני רואה שכתוב בבדיקות שערך אחד יצא גבוה ב15% . בבדיקות שתן משהו קשור לקריאטנין אולי או לחלבון. ולא כתוב את הערך אפילו

יש לציין שאני בהריון בסיכון וגם בהריון הקודמת היה לי כולסטזיס עם ערכים מטורפים

עשיתי היום גם מלחי מרה אבל זה מגיע אחרי יומיים בערך

אה ואני עם אספירין שבוע האחרון פספסתי מלא מלא

בטח ידעו להגיד לך יותר טוב.

בכללית יש מוקד אחיות שאפשר להתייעץ בטלפון.

בהצלחה!

אולי יש עוד מישהי שיש לה מידע?

כי אסור לה

אבל נראה לה שזה קשור להתייבשות

כדי שהחיידק לא יעבור לתינוק או משהו כזה

לא משהו מעבר

אבל תכף יבואו מבינות יותר ממני

כמה זמן לפני הלידה..

משהו כזה

אבל בפועל הגעלי פעמיים ברגע האחרון ונתנו לי מיד שהגעתי.. קצת לפני הלידה עצמה..

זה דרך הוריד או דרך הפה?

אף פעם לא היה לי... ממה זה קורה? מה זה אומר בעצם?

אין סיבה מיוחדת נראלי..

פשוט אומר שיש את החיידק בנרתיק ...

אמרו לי שצריך 4 שעות לפני כדי שזה ישפיע

אבל בכל אופן מחברים אותך גם אם הגעת בסוף הלידה.

אני אישית לא מבינה את ההגיון... 

נשמע סתם שדוחפים בכל אופן ....

ואני בדכ לא מגיעה 4 שעות לפני הלידה לבית חולים ...

 זה שאם הלידה הייתה בטווח של 4 שעות מהאנטיביוטיקה אז זה משפיע (אם סיימת את המנה..), ואם לא צריך עוד מנה...

כלומר כל 4 שעות צריך לקבל אנטיביוטיקה אם יש gbs כדי שזה יהיה תקף לעובר בזמן המעבר בתעלת הלידה.

שלא משפיע עלייך, אבל יכול לפגוע בתינוק במהלך הלידה.

מקבלים בלידה אנטיביוטיקה דרך הוריד. אם עוברות 4 שעות, נותנים עוד מנה.

היה לי פעמיים.

פעם אחת קיבלתי מנה אחת, וילדתי אחרי שעה וחצי

פעם שנייה לא הספקתי לקבל. אחר כך עשו לתינוקות מעקב של חום, והכל היה תקין.

את שתי המנות של האנטיביוטיקה.

אם מספיקים לקבל אין צורך במעקב חום לתינוק

אצל הגדול יותר קיבלתי פעם אחת. לא זכור לי שעשו מעקב חום. אבל זה לא היה בביות מלא, אז אולי עשו ולא הייתי מודעת לזה.

אין לך מה לדאוג.. זה לא מפשיע בכלום על הלידה..

הסבירו לך- לעדכן מיד כשמגיעה 'את חיובית לחיידק

הם יחברו אותך מהר לאינפוזיה ויתנו אנטיביוטיקה

אם תספיקי- תקבלי כל 4 שעות מנה

אם לא הספקת- יעשו מעקב חום לתינוק

שזה כלום..רק למדוד חום

ככה שחוץ מזה אין ה'פעה נוספת הכל כרגיל

היו כמה פעמים לשא הספקתי לקבל כלום

פעמים מנה אחת

ופעם אחת עם זרוז קבלתי 4 מנות חח

הקטן (1.9) אוהב להביא דברים (פירות וירקות מהסלסלה, להביא טישו מגבונים וכו', להעביר משהו לאבא, להביא את הסנדלים שלו שננעל לו...), לזרוק לפח, לזרוק זבל (כשאנחנו הולכים מביאה גם לו שקית לא כבדה והוא מאושר), להוציא כביסה מהמכונה לסל, לשפוך חומרים לקערה כשאני מבשלת, לערבב איתי.

הגדול (4) אוהב לקלף ירקות (לא מאוד שימושי אצלינו, כשצריך אז שומרת לו), מסוגל לסדר ולאסוף אבל לא מאוד אוהב את זה, אוהב להכניס חומרים לקערה, לערבב וללוש, להביא מצרכים לאפיה.

אצלי 2 ילדים בני 2.5,  3.5 ו5

מכינים סלט (על כל שלביו- הוצאה מהמקרר, שטיפה, חיתוך לסלייסר, ניקיון אחריהם. בת ה2.5 רק שמה בסלייסר)

מורידים כביסה

מכניסים למכונה

מפזרים כביסה מקופלת בבית לחדרים (אני מסדרת בארונות)

שוטפים עם בעלי את הבית

זורקים איתו את הפח (כל אחד לוקח משהו ביד)

עורכים שולחן

מכינים איתי בצק

עושים צורות לחלות

מכינים עוגיות בצורות

קודם ההנחת בסיס שלי זה שלא באמת עוזר עדיין בגיל הזה.

לשטוף כלים - אני שמה לב איפה מניחים ושוטפת אחריהם...

לנקות את השיש או השולחן עם סקוצ ואז סמרטוט - לא קשה והם מרוצם שיוצא מבריק

לנקות חלונות הם אוהבים מאד, הספריי מגניב רואים מאד את הניקיון. אפשר להוסיף על זה את כל המראות בבית.

למיין זוגות גרביים - זה משחק חידות נחמד

לקלף תפוחי אדמה אוהבים מאד

לעזור בבישול/אפיה הם מאד אוהבים ואני לא ממש פשוט עומדים לידי על כיסא ורוצים לעשות את מה שאני עושה

לחתוך ירקות או סלט לארוחת בוקר - אוהבים מאד! נשאר טעם טוב של עזרה מההתחלה עד סוף הארוחת בוקר

ספריי חלונות וסמרטוטים יבשים

ואת הדלת של הבית.

עם סקוטצ' וסבון את השולחן ואת השיש..

היום בן 5 וחצי ובת 3 וחצי שלי שטפו את הבית לבד.. (בהשגחה כמובן)

הם גם קילפו גזר וגרדו אותו..

בעלי אוהב לתת להם לנקות את האוטו מבחוץ.

להפעיל כביסה

לתלות כביסה יחד איתי/להעביר למייבש לבד.

ממיינים סכו"ם במגירה

מכניסים כביסה למקום המתאים בארון

עוזרים למרוח רוטב ולפזר גבנ"צ על פיצה

עוזרים להכניס קניות הביתה

מכניסים פירות וירקות למגירה במקרר ומצרכים למדפים הנמוכים

מנגבים שולחן או פלייסמט עם מגבון

עוזרים לערוך שולחן

שום דבר לא באופן קבוע, הכל לפי החשק...

רק לסדר משחקים אני דורשת

לשטוף כלים (סכום או צלחות שלהם)

להביא לי דברים לחתל את התינוק

אני יושבת על הספה והוא מביא לי דברים מהגיגית שעל הרצפה לקפל

לתלות את המגבת אחרי המקלחת

לפנות כלים בסוף הארוחה

להעביר מגבון על לכלוך נקודתי

להוציא מהמקרר גבינה/קוטג' לארוחה

לחתוך טישו לשבת (אני נותנת גם אם לא חייבים זה מעסיק אותו מעולה)

להכין איתי רשימת קניות (הוא אומר מה צריך ואני כותבת , זה לא באמת עוזר אבל הוא מרגיש שהוא עוזר)

לקחת כלים שאני מביאה לו מהמטבח לשולחן

בן השלוש וחצי עושה את אלה רז אולי יתאים גם לו

בגיל הזה, זו שותפות לא עזרה.

ההתמודדות עם העשייה שלהם הרבה פעמים לוקחת יותר אנרגיה מאשר חוסכת לעומת כשעושים הכל לבד.

בעיני השיתוף הוא מטרה בפני עצמו, לא כדי שזה "יעזור".

בן 4 יכול לקלף ירקות, בן שנתיים יכול להביא דברים ממקום למקום (להביא לך את המלחיה נגיד)

אפשר לאסוף לתוך קופסה.

בן ה4 שלי משתתף בשטיפת רצפה אסל יש לו אחים גדולים אז זה קצת שונה.

מצד שני בכור הרבה פעמים עושה יותר מהבאים אחריו אז אולי גם אצלכם יכול לעבוד. (הוא גורף מים והכי אוהב להוציא את כל המים למרפסת ומשם לחור ניקוז)

אפשר לגלגל כדורים לקיינדלך. לחתוך מלפפון עם סכין מותאמת לילדים.

אצלי גם ממש אוהבים לנקות מראות וחלונות.

אפשר גם לנקות דברים עם מגבונים.

כתבתן דברים מעולים

ברור שזאת שותפות ולא עזרה (למשל כשהילד מקלף כל הקליפות על הרצפה, הוא אוסף אחר כך חצי לפח וחצי אני אוספת, והרבה יותר קל לי לקלף תפוחי אדמה חמש דקות מלחכות 20 דקות שהוא יקלף אותם ואחר כך לאסוף קליפות מכל הסביבה, אבל זאת שותפות שהוא אוהב לעשות ומרגיש משמעותי אז אני שומרת לו את התפקיד)

מעניין מתי יהיה לי אומץ לתת לו לשטוף כלים או לחתוך בסכין (פעם נתתי לו בסכין לא חד לחתוך פטריות, אבל סלט צריך סכין אמיתית, עם איזה סכינים הילדים שלכם חותכים?)

הבן שלי בן חמש וחצי כבר מסתדר יפה עם הסכין החד (לא הרשיתי לו עם סכין חדשה..)

בגיל 4 הרשיתי לו רק ממש יחד איתי, ואחר כך רק בהשגחה..

הבנתי שיש סכיני פלסטיק שמיועדות לחיתוך ירקות לילדים.. שהן מספיק חדות לירקות אבל לא מסוכנות.

עם סכיני פלסטיק/עץ. ועוד כל מיני דברים. קניתי מתנה לבת שלי בערך בגיל 5 כשמאוד רצתה לעזור לי במטבח. בואי נגיד שגם עם זה לוקח לה זמן, אבל אם נניח היא חותכת לעצמה סלט, אז לפעמים יש לי מספיק זמן לתת לה למשחק הזה (מלפפון מקולף יותר קל לחתוך)

ולגבי הקילוף הזכרתי לי שאחת הבנות נורא רצתה בגיל קטן לעזור לנו לקלף ביצים. נתנו לה ביצה אחת והיא לקחה קלפן ורצתה לקלף איתו ולא הבינה למה זה לא עובד... 

אם את באה מוכנה מראש שלא באמת עוזר זה מונע את התסכול.

לגבי סכין תכתבי בגוגל סכין בטוחה לילדים,מיעחו לך אפשרויות.

אפשר גם לקנות ערכה מונטסורית.

שיחתכו (לקלף תפוח אדמה?)

או שישפכו חומר כביסה למכונה או יגעו בספריי חלונות אז עדיף לא לגעת בחומרי נקיון.....................

למשל להכניס את חומרי הכביסה כשאת מודדת ומשגיחה והילד שופך לתא המתאים, בעיני זה לא שונה בהרבה מזה שאני מודדת כוס קמח והילד שופך אותה לקערה של הבצק. החומר של הכביסה לא מאוד מסוכן, כאילו, בהנחה שהילד לא אוכל אותו אז מקסימום יגע לו בעור, לא יקרה כלום.

אבל אם זה מפחיד אותך עדיין אפשר לתת להם להכניס ולהוציא את הבגדים עצמם.

לקלף אז הוא באמת נחתך פעם אחת ומאז הוא למד להיזהר ולא נחתך שוב (וגם כשהוא נחתך, זה היה אשמתי כי החזקתי ביחד איתו, הגיוני שאם מההתחלה הייתי נותנת לו להחזיק לבד הוא לא היה נחתך בכלל.

סכין חד עוד לא ניסיתי.

לק"י

אני נתתי לבן פחות משלוש לקלף גזר בקולפן, ופעם אחת הוא נחתך.

אז עכשיו הוא מעצמו נראה לי לא רוצה לקלף לבד.

שמכינה לבד וזה בבקבוק כזה כמו הספריי שאני משתמשת לשמן ואז זה כאילו 'בסדר' לגעת

ובחומרי ניקוי הם יודעים שלא נוגעים

(הם מנקים עם זה דלתות ארונות שולחן וכו לא חלונות) 

הם יודעים לזהות מה סכין שלהם ומה סכין שלי

ויצא שנחתכו, לומדים להיזהר יותר בפעם הבאה

ואז הם מתבאסים ואומרים לי "נכון גם את נחתכת לפעמים?" ואני עונה שכן וככה לומדים ובפעם הבאה נדע להיזהר יותר

עוד לפני גיל שלוש נותנת לחתוך, וגם לקלף.

ממש מהר הם לומדים להשתמש בזהירות. ואין כמו הסיפוק שלהם לאכול סלט שהם בעצמם חתכו.

הרבה מהפחד הוא בראש שלנו.

סכין מצטייר לנו כמשהו מסוכן. אבל אם זו לא סכין קצבים, אז מה כבר יכול לקרות?

מקסימום נחתכים - לא נורא. קורה מדי פעם. נשיקה ופלסטר, ותוך כמה דק' זה עובר. גם אני בגילי עוד נחתכת לפעמים😉

ממש אוהבת לעזור עם הכביסה-להכניס ולהוציא מהמכונה

ואתמול גם "עזרה" לי לטאטא, הסתובבה עם היעה והחזיקה אותו איתי כשאספנו את הלכלוך.

גם אוהבת לעשות סדר-תקחי את זה ותשימי שם וכו.

היא לא עושה את זה מושלם, אבל ממש משקיעה מביאה כריות נוי וכו'

מקלפת תפו"א

אוהבת לעזור לי בבישולים מאוד

הבוקר הצעתי להם לנקות את הדלתות של הארונות והמקרר (ובהחלט היה מה לנקות מכל הטביעות ידיים הקטנטנות, ארונות מטבח לבנים ומקרר בז') בן ארבע עשה לי פרצופים אז לא קיבל אבל בן השנה ותשע קיבל מטלית רטובה וניקה והיה מאושר! וגם המקרר יצא באמת הרבה יותר נקי מלפני כן, אז גם ממש החמאתי לו ונראה לי שפעם הבאה גם בן הארבע יצטרף בחשק

עורכת,

 לא צריך לחכות לפעם הבאה, בשקט בשקט הילד בא ולקח את המטלית שאח שלו הקטן הניח והתחיל לשפשף דלתות של ארונות

אצלי הוא ממש אוהב לקלף תפוחי אדמה ובטטה (במיוחד כאלה שהקליפה והתוך בצבעים שונים ואז התוצאה בולטת) אבל גזר הוא ניסה פעם אחת ולא אוהב, תוהה לעצמי אם זה כי הוא יותר צר או מה הסיבה?

בן כמעט שנתיים אולי כבר יכול למיין כביסה נקייה לסלסלות , אם הוא מזהה מה של מי (כמובן תעשי את זה איתו)

בן ארבע יכול להתחיל ללמוד לקפל חלק מהכביסה 

אנסה להיזכר, יש להם טיפול בעלות זולה יותר

אצלי היום החופשי הוא שישי אז אם יש מעון באותו יום (יש מסגרות שגם ככה סגורות בשישי) משאירה בבית. והאמת שגם ילדי טרום טרום השארתי איתי בשישי, קשה עליי הפרידה 😅

וגם אם אני נשארת עם ילד חולה בבית, משאירה את התינוק איתי ולא שולחת.. בקיצור כל הזדמנות בערך שאני בבית, הקטנטנים איתי. לא נרשמו בעיות

יום אחרי שנשארה איתך לא היה לה קשה יותר מהרגיל?

חשבתי שזה כמו הימים שאחרי חגים, שאלו ימים קשים יותר במסגרת

לק"י

לא נרשמו בעיות מיוחדות ביום ראשון.

רק שזה היה יום שהוא לא תמיד רצה לעשות עבודות וכאלה (זה היה משפחתון פרטי, אז היתה יותר גמישות בנושא. כי זה פחות ילדים וגילאים שונים).

אני רק לא בטוחה שזה לא היה ככה בכל מקרה אחרי שבת (גם אם בשישי היתה מסגרת).

את יכולה לנסות ולראות איך הולך לה.

ולאט לאט היא תגדל, ותזחל,

ותצטרך ארוחות מושקעות ולא בקבוק/ הנקה

והשינה שלה תתקצר,

ולא תוכלי לעשות כלום בבית ...

ותראי איך את שולחת אותה .

זה לפחות מהניסיון שלי. אבל בכל אופן, לא יקרה כלום אם תשאר איתך. 

אני שילמתי על ארבעה ימים במסגרת , כך שבשביל לשלוח ביום החופשי הייתי צריכה לשלם בנפרד. לפעמים כשהיה צורך (תורים רפואיים בעיקר) אז שילמתי ושלחתי, אבל כשהייתי בבית התינוק תמיד היה איתי.

רק עם אחד הילדים, כשהוא היה כבר בן שנתיים וחצי, ראיתי באיזשהו שלב שהוא משתעמם להישאר איתי בבית בלי האחים שלו, אז התחלתי לשלם על חמישה ימים ולשלוח גם ביום החופשי (שישי בכל מקרה היה חופש).

אצלנו לא ראיתי שזה הקשה על ההסתגלות בחזרה אחרי הימים החופשיים (היה לנו חמישי-שישי-שבת בבית).

אבל אפשר שתהיה את האופציה

ומבחינת הילדה זה אחלה ממש. לרוב מוחלט של הילדים.

ואז נשארת רק השאלה מה נכון לאמא ולמשפחה..

יומיים בשבוע מטפלת אחת

ו3 ימים מטפלת אחרת

לא נרשמו בעיות

השארתי בבית עד גיל שנתיים וחצי בימי שישי

זה אמנם תפס לי את היום החופשי הקצרצר אבל הרגשתי שזה משמעותי עבורו

כשהגדולים שלי היו קטנים הייתי פחות בסבלנות על זה וכן הייתי שולחת בימי שישי

בעיניי זה תלוי בעלות תועלת

אם יש סבלנות ומשאבים פיזיים ונפשיים לעשות יום בשבוע של חינוך ביתי זה טוב

ואם אין אז עדיף לשלוח

החופשי שלי זה היום החופשי גם של המטפלת שלו

עדין כדאי לי להשאיר אותו בבית? זה אומר שהוא לא יכיר את המטפלת רוטציה

מעון תמת

לק"י

לשלוח בכל זאת (פעם ב.. אפילו).

אבל אם זו מטפלת רוטציה שנמצאת במעון בעוד ימים בקבוצות אחרות, הוא כנראה יכיר אותה קצת לפחות.

ובמחשבה שניה, יש מצבים שיהיו מחליפות בכל מקרה, והוא יצטרך להכיר פרצופים חדשים. אז ככה יהיה לו עם הרוטציה.

אבל אם טוב לאמא ולילד ולבית שיישאר איתה ביום החופשי

השיקול שאולי לא יכיר מחליפה כשיצטרך ותהיה- זה לא שיקול בעיני.

ואז היא לא תכיר אותו

והוא לא אותה 

בדרך כלל יותר קשה להם עם הרוטציה.

הם פחות מכירים אותה, היא פחות מכירה אותם, זה יום קשוח גם אם המטפלת עצמה מקסימה.

בעיני, אם מתייחסים לזה כשיקול- אז זה שיקול לטובת הישארות בבית.

מחדש..

בעיקר לילדים שהיה להם יותר קשה בהסתגלות הראשונית.

ופספסתי את זה שמדובר ברוטציה.. להסתגלות זה בהחלט לא יתרום

זה היה לה ממש סבבה ולא ראיתי הבדל בין ימי חמישי או ראשון לבין שאר השבוע

זה עובד לך ולתינוקת.

אני השארתי את הבייבי עכשיו ביום חופשי בבית

וגם כשיצאתי לחופש (מורה) כמובן השארתי בבית. ספרתי את השניות שיגמרו הלימודים ואחזור להיות איתו בבבית.

אבל

היו ימים שרציתי לצאת לקניות/סידורים, ולא רציתי להטלטל איתו באוטובוסים ובחום אז שלחתי למטפלת.

הוא כל פעם מחדש שמח לחזור אליה.

והיה יום אחד שלא הרגשתי טוב וגם שלחתי ונכנסתי למיטה....

תשאירי לך את הדלת פתוחה להתחרט ולשנות

מלא נחת

לא יבלבל אותה כלום, את תזכי והיא תזכה. היא קטנה ממש וכל יום איתך זה מתנה.

גם עשיתי ככה כשהקטנים היו במסגרות, ימים חופשיים- איתי!!

אבל אני כן חושבת שאחרי החודשים הראשונים הגיוני שיותר תצטרכי את היום חופש הזה לסידורים ופגישות שךא תוכלי לקחת אותה איתך, ופחות תרגישי את הקושי לשחרר.

אז מציעה לקחת את זה בחשבון בסגירת חוזה עם המטפלת אם תרצי להתחרט באמצע השנה ולהכניס למסגרת מלאה.

זה נחמד ואז את רוצה בכל זאת יום חופשי ולא יום "חופשי"..

זה לא יבלבל אותה בעיקרון אבל אם יש לי יום סידורים ליום הזה לא הייתי נסחבת איתה כי יש לי יום חופש, אני לוקחת גם אם זה באיחור

אבל יש ימים כאלה שהאמת אין לי כוח אז לא שולחת באמת אבל זה לא קבוע

סיכום, מעדיפה בחוזה מול המטפלת לשלם גם על היום הזה למקרה של בלתמ'ים

כבר קרה לי שסגרתי לפי ימים במחיר נמוך עם המטפלת וכשהייתי צריכה ימים ממה שלא סגרתי בחוזה שילמתי מחיר מלא של בייביסיטר אצלה

אבל מסכימה שאם משלמים פחות, אז כדאי לתאם מראש כמה משלמים אם כן רוצים לשלוח באופן חד פעמי. כי לפעמים זה נצרך.

גם הכתיבה וגם המסר...

אין עלינו הנשים!!

לק"י

לטיול ממש, רק אם בעלי בחופש ויצא לנו.

נוסעים גם לבקר משפחה. יש שנים שנסענו ליומיים לדודים שלי (אני והילדים).

(אם זה בהרכב משפחתי מלא, אז מדובר על יומיים - שלושה, לא יכולים לקחת חופש יותר מזה).

כשזה מתאפשר, אז יוצאים למלון / צימר / בית הארחה, מה שמתאים לנו באותו זמן 

בד"כ צימר עם המשפחה המורחבת, טיולים יומיים יוצאים די הרבה, גם חצאי יום, בית מלון פעם בכמה שנים, קמפינג אם אין תינוק קטן/הריון.

כל שנה והקונספט שמתאים לה

בכל מיני הרכבים..

עם המשפחה המצומצמת טסנו

עם צד אחד אנחנו נוסעים למלון

צד השני עושים קמפינג

בין לבין יוצאים מהבית לאטרקציות קרובות וביקורים משפחתיים… 

עם כל המשפחה המורחבת של בעלי

כלללל הדודים

במתחם נופש במשך 3 לילות

הילדים מפנטזים גם על קמפינג... נראה אם נספיק השנה.

בשנים לפני כן עשינו טיולים יומיים, ובחלקן נופשים משפחתיים מורחבים (שחלק מהם היו פשוט בבית של ההורים...)

זוג עם ב"ה ילדים בגילאים שונים, בשנים האחרונות שוכרים צימר עם בריכה ונהנים מהשהות במקום. השנה סיבלטנו בית אז זה יצא קצת יותר זול, מקווה שגם יהיה מוצלח.

חוץ מזה מנסים לצאת מפעם לפעם בקטנה למעיין או משהו בסגנון

לא כל כך מטיילים.

בעיקר בריכה.

היינו כמה ימים במלון ואחרי זה טיולים יומיים מדי פעם

השנה זרמתי עם הילדים על כמה ימים בבית הארחה עם פעילות אקסטרים וטיולים בטבע

הם ממש נהנו ובאופן מפתיע גם אני

עכשיו אנחנו בטיולים יומיים יחסית בקטנה אחרי הטיולים המשמעותיים שעשינו

ומה אתם עושים שם בערב?

ממש באלי לצאת איתם לקמפינג,אבל מניחה שהם קטנים מידי.. ועם התינוק בן חצי שנה לא מתאים.. 

לא הבנתי את השאלה לגבי הערב

מכינים מראש כל מיני פעילויות שטח:

* תחרויות ריצה במרחב (אפשר כשכל שני ילדים קשורים זה לזה ברגל).

* חפש את המטמון - אפשר להחביא דברים מראש, אבל אפשר סתם לשלוח את הילדים למצוא כל מינח דברים מעניינים שיש בשטח (אבנים בצורות מעניינות, פרחים מסוימים וכו').

* יצירה - קישוט אבנים. מצטיידים מראש בטושים (ארטליין/אקריליק), מחפשים אבנים עם צד שטוח, מנקים קצת במגבונים, ומציירים וכותבים עליהן.

* אם נמצאים במקום עם עצי אורן - אפשר להכין שרשראות ממחטי אורן (מן הסתם יש הסברים ברשת).

* כמובן - הכנת אוכל בשטח יכולה להיות אטרקציה בפני עצמה, בין אם במדורה ובין אם על אמגזית.

זכור לי שאמור לקחת סביבות שבועיים

מצד שני הפעם אמרו לנו לא לחטא באלכוהול

שהטבור נפל מהר יותר מאצל הגדולים שכן שמתי אלכוהול.

ואיך תמיד בהיסטריה לא הסכמתי לחזור לבית אם אין אלכוהול.

פעם הפחידו ממש, שמא יהיה זיהום או שהחבל לא יפול טוב.

דווקא לפני ארבע שנים אצל הגדול הנחו אותי לא לשים אלכוהול ולפני שנה וחצי עם הקטן הנחו אותי כן לשים. מדיניות שונה של בתי חולים שונים.

ביום הראשון אני מבטחת את עצמי גם עם תחבושת בנוסף.

תנסי וסת הבאה. זה לא כל הזמן ככה  אצלך?

אבל לא הפחד עד כדי כך. פשוט נוקטת את כל אמצעי הזהירות שאמרת. ואין מצב לטמפון.

מחליפה המון, דואגת גם בעבודה להחליף מספיק וזהו 

ששמים אחרי לידה

גם אחרי לידה לא היה לי איתו שום כתם

וגם התקן לא הורמונלי... (שעם זה אין מה לעשות..)

דימום מוגבר גורם לחוסר בברזל

לא?

וחוסר ברזל *יכול* לגרום לדימום מוגבר

ואז יש איזשהו לופ של ביצה ותרנגולת

גם טמפון וגם תחבושת. אבל שימי טמפון בספיגה מוגברת. ולהחליף כל שעתיים/ שלוש.

את הסוג של הספיגה הכי חזקה+טמפון.

ככה שאם בטעות ינזול זה לא הולך לשום מקום, ישר נספג ואין שום בעיה.

אני בעיקרון משתמשת בהלו דיסק וזה מעולה ונוח. ובימים הראשונים שמה עם זה גם תחתוני מחזור קלילים ליתר ביטחון

וגם פדים רב פעמיים מכותנה סופגים הרבה יותר מחד פעמי

לי מספיק הפד מהסוג הדק ליום שלם גם ביום של דימום ללא הפסקה

אני שמה פד על תחתון רגיל ועל תחתון הרגיל שמה תחתון של אחרי לידה ואז גם במחזור הולכת עם בגדים לבנים בהירים אם בא לי

אם כבר יודעים מה האזור אז יהיה קל יותר לחשוב על אטרקציות

מומלץ ממש!!

יש מעיינות...

יש פינת חי חמודה גם בפארק המשפחה בקצרין, ובכללי זה גם גן משחקים ממש מוצלח

פורסת חיתול גדול מתחת.

יש לי על השידה סלסלה עם כל הציוד.

המקסימום אם מתלכלך, אז מחליפים סדין. (זה בדרך כלל לא קורה).

לפעמים עם משטח החתלה חד"פ ולפעמים לא.

על המיטה שלי

השידה איכשהו תמיד מלאה דברים חחח

הפכה להיות השידת איפור שלי

בדכ אם הכל מטונף אני מעדיפה על הרצפה, אבל כמובן לא בגיל מאוד קטן.

לפעמים פורסת מגבת מתחת ואז המגבת לכביסה.

בגיל קטן על המיטה או הספה ושמה משהו מתחת, או שלא ואם יש צורך מחליפה סדין.

אף פעם לא הייתה לי שידה אבל לי הרבה יותר נוח להחליף בישיבה ולא בעמידה

בחיים לא השתמשתי במשטח החתלה

אני כנראה ממש לא עומדת בסטנדרט...

ולרוב מחליפה על המיטה או הספה חח

היא מתלכלכת.

לקנות במקום, שיאחסן את הבגדים של התינוק וכל האביזרים הנלווים.

תודה לכולן!

זה ישמש אותך בילדים הבאים או לאחסון (אצלנו השידה ממש שימושית למרית שכולם גדלו. במגירות יש משחקים ומעל המשטח ספרים.

אפשר גם לקנות ביד2.

את הילדה הראשונה, עד שעברנו דירה.

שמתי משטח החתלה על המכונית כביסה.

קניתי מזרן החתלה דהיה קבוע על המכונת כביסה. מעל היה מתקן לטיטולים וכך האביזרים וזה היה ממש פרקטי ונח.

ממליצה לכל מי שבכל מקרה זה המצב אצלו 

הכי נוח לי כרגע זה להחליף לו במטחברת כשאני יושבת במיטה שלי

אבל בגדול מחליפה בכל מקום.. ספה, שטיח, מיטה שלי, עגלה. .

בגיל גדול גפ על הרצפה

מבחינת אחסון- קניתי מגירות כתר ודחפתי אותן בתוך הארון של הבנות מתחת לתליה שלהן.. 

עכשיו בלידה האחרונה, החמישית, השכנה שאלה אותי אם אני רוצה את השידה שלה כי היא מתכוונת לזרוק אותה לפח. והשידה הייתה חדשה, פשוט לא היה לה צורך בה...

אז לקחנו.

יש פעמים שמחליפה לו על שידת ההחתלה ויש פעמים על המיטה, מתוך ההרגל...

לא רואה כמה זה נחוץ.. אולי נוח מבחינת סידור הבגדים..

ממליצה בחום ללכת לאחד ההורים או למצוא מקום שבו תוכלו

להיות באותו יום למשך זמן ארוך

1. לארגן מזוודה קטנה כאילו נוסעים לשבת עם בגדים ליומיים וקצת מגבות ומצעים שיהיה אפשר להשתמש ביום של המעבר ויום אחרי

2. לתכנן מראש ללכת עם הילדים לאיפשהו או לפנות חדר שיהיה לכם (אם לא מעשי - לבקש מהמובילים קודם לרוקן חדר ספציפי, ואז שתהיי בו עם הילדים)

3. לשאול כיסא פלסטיק מהשכנים שתוכלי להיות ביום המעבר בנחת, להניק וכו

4. לארגן מראש תעסוקה לילדים - ספרים אהובים, משחקים (לא מליון, כמה..) שלא יסתובבו בין הרגליים

5. לקנות מראש 2-3 בקבוקי מים גדולים ושרוול כוסות ולשים בפריזר כמה שעות לפני שמנתקים את המקרר. בקבוק אחד למובילים, והשאר לך ולילדים

6. לקנות נשנושים ואוכל מוכן שלא צריך קירור. ואם רלוונטי - באמצע היום פשוט לרדת לקנות לכולם ארטיקים. מעסיק ומרענן (שמרי מגבונים בצד ;))

לא יודעת כמה זה מורגש.

לק"י

אבל בשבוע הזה הוא ממש פיצי. פחות מקילו.

תחשבי כמה מקום יש לו לזוז בחופשיות.

בשלב הזה הם יכולים להתהפך מלא פעמים מראש לעכוז.

במקרה כשנבדקת הוא היה עכוז, יכול להיות שביום אחר הוא יהיה ראש.

זה עדיין לא השלב שהם מתקבעים על תנוחה.

יצא לי לעשות אולטרסאונד בתדירות של פעמיים בשבוע, וכל פעם היה מנח אחר. זה היה בערך בשבוע 30.

לגבי זה שהוא גדול, הבדל של שבוע זה ממש בסדר.

זה שבוע קצת יותר מוקדם, אבל נשלחתי לאכול מתוק כדי שהוא יזוז שהרופא יוכל לבדוק עוד דברים וכשחזרתי העובר היה הפוך ממה שהיה לפני כן.

הם מתהפכים כל הזמן, משבוע 32-34 כזה את יותר יכולה לראות שמתקבעים על תנוחה (וגם אז יש אפשרות שיתהפכו עוד כמה פעמים עד הלידה, אבל לא כל חצי שעה...

חיבוק!

אפשר להגיד לך לנסות להנות מדברים אחרים איתו, אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מזה שזה ממש מבאס.

קרה לי משהו דומה

אחרי הפלה שהיינו אסורים יותר מחודש

סוף סוף טבלתי ושבוע אחר כך קיבלתי מחזור

וואו כמה שזה קשהההה

בכיתי אז והתפללתי וזה קצת עזר לי להתפרק ולשחרר

אני הרגשתי בכל פעם שזה קרה לי, שזה בסוף רק חיזק את הזוגיות שלנו

כי נאלצנו להתמודד עם סיטואציה כזו קשה שפשוט נתנו כח והבנה אחד לשני מרחוק....

אבל אין ספק שזו אחת הסיטואציות הכי קשות ומאכזבות שיש.

ב"ה שהספקתם לטעום לפחות קצת.....

כעת תנסו להתמקד בהרבה שיח.....

בעלי תמיד אומר לי "זה שאנחנו אסורים זה לא אומר שאנחנו צריכים לסבול..." מספיק הסיטואציה קשה, יאלה להנות.

ועוד משהו, אני בכל פעם טראומטית כזו הלכתי וקניתי לעצמי משהו... החל במשהו טעים ומפנק כלה במטפחת חדשה או בגד משמח אחר

אפשר לקרוא לזה אכילה רגשית אבל לי זה עשה טוב.... ונתן קצת כל להתמודד עם זה

חיבוק ענק אהובה

ריגשת בזמן ששמת בלהגיב ❤️

תודה!

עושה לי טוב על הלב

גם אני תקועה עכשיו אחרי לידה עם שוב אסורים בגלל כתם דפוק על מכנסי שבת לבנים

ואין לי עצבים ככ

גיבורה. חיבוק. ככ לא פשוט. אוףף ♥️

חיבוק גדול

וגם לך @מקקה ♥️

תודה על המילים החמות ועל ההזדהות

ב"ה הלכתי לבודקת והיה פצע!!!!

ישתבח שמו לעד!!!!!!!!!!

ואין ייאוש!