שעיקר הפער הוא באיך אתם מתקשרים ובצורות ביטוי שלכם לאהבה, הערכה והשקעה בבית. ובכלל שכל אחד מבטא את זה אחרת, אז קשה לראות שלאחר זה גם חשוב, פשוט הוא משקיע בזה בצורה שונה.
זאת אומרת, כתבת לו מכתב. אני ממש מבינה מאיפה זה מגיע.
אבל זו שפה *שלך*, זו הדרך *שלך*, ולא שלו. ולכן לא משנה כמה זה באמת היה לו חשוב, מכתב זו לא הדרך לגעת בלב שלו. את רואה מכתב מהלב, יכול להיות שהוא רואה המון מלל שהוא לא יודע מה הוא אמור לעשות איתו.
ואני לא אומרת את זה בזלזול חס וחלילה לאף אחד מכם. זה פשוט שוני בדרך תקשורת, וכל עוד כל אחד מתקשר בדרך שלו, יהיה קשה לראות את השני.
את כותבת שהוא עושה משהו אחד בבית, ובזה מרגיש שעשה את חלקו. נראה שזו הפרשנות שלך לזה, וגם אמרת לו את זה. משמע, זה לא משמעותי עבורך. אבל אולי מהצד שלו זה - אני ממש אוהב את אישתי, חשוב לי להיות חלק מרות שאני מגיע ממש עייף מהעבודה. אז אתאמץ על זה. אבל את לא רואה את ההשקעה הזו כביטוי לאהבה, אלא כסימון וי. ולכן אולי את לא מצליחה לראות דרך המעשה הזה את האהבה שלו אלייך ולהתחבר אליו דרך זה.
הוא עובד, עובד קשה. גם עבודה יכולה להיות ביטוי לאהבה. לדאגה. לרצון שלא יחסר לאישתו האהובה וילדים האהובים כלום. אבל אולי אצלך זה *הוא שוב נעלם לי, הוא לא פנוי בגלל העבודה הזו*. ואז מה שאצלו זה ביטוי לאכפתיות, אצלך זה ביטוי לריחוק. ולכן זה לא נפגש. כי הוא עושה מעשה שמביע אהבה, אבל את מדברת בשפה אחרת, ולכן לא מרגישה קרובה אליו דרכו.
יש כאן עוד משהו שאת מתארת, שהתרגלתם למציאות מסוימת שבה הקשר הזוגי מתבטא בצורה מסוימת ויש לו זמנים מסוימים. אחרי לידה הדברים משתנים, וזה הגיוני שזה מתערער. אבל זו הזדמנות טובה לחשוב האם יש עוד דרכים לקשר. למרות שהמציאות משתנה.
באמת הדבר המובן זה להתערער פתאום מזה שהשגרה השתנתה. להיבהל שפתאום אין לכם את הזמן שלכם בצהריים. אבל אחרי הבהלה הראשונית, אפשר לחשוב מה התחליף.
ולצד זה ללמוד דרכים נוספות לאהוב, שמתאימות ללו"ז שלכן ולחיים שלכם שהשתנו