הפסקתי לקחת גלולות לפני כשנה ו3 חודשים בערך, מאז מחזור לא סדיר בכלל בכלל אפשר אפילו פעם בכמה חודשים עם התערבות של פרימולט נור.
ב3 חודשים האחרונים הוא פתאום נהיה סדיר ממש פעם ב30 יום, והחודש- שוב פעם איחור, כבר שבועיים עברו.
אני מרגישה תסמינים של כאבים חזקים בחזה וקצת מיחושים בבטן התחתונה אבל 2 בדיקות של סנסוטסט יצאו שליליות.
מה אתן אומרות? לעשות בדיקת דם?
בעלי קיבל בהפתעה הודעה שבתחילת שבוע יגוייס לסבב מילואים של עד 3 חודשים. מהרגע שאמר לי את זה שלשום אני חסרת מוטיבציה ללמוד (סטודנטית), עייפה (ישנתי שעה בצהריים ועוד שעה אחהצ ועכשיו גם עייפה כשברגיל אני מסתדרת בלי שנצים בכלל), ופשוט בלי מצברוח.
וגם לו זה ממש קשה, והוא כן מנסה ומשתדל ומצליח לראות את החיובי ואיך אפשר לצמוח מזה ולעשות דברים שיקלו עלינו ויעשו לנו טוב ומבקש גם ממני שאתאמץ ופשוט אני לא שם.
אני רוצה לצאת מזה, לחזור לגרסה שלי האנרגטית, השמחה, בראבק עם הלימודים והמטלות בבית ולא מצליחה לגרור את עצמי לעשות דברים שיעשו לי טוב.
מרגישה שחסר לי חברות לדבר איתן ולשתף מה שעובר עליי.
מבואסת שלא יצאתי להרקדה בליל העצמאות למרות שיש פה יחסית קרוב ובעלי ממש רצה שאצא כי יעשה לי טוב אבל אני כבר עייפה ונראה לי בלאגן ובטח כבר סיימו שם.
מבואסת שאין לנו תכנונים למחר שיהיו נחמדים גם עם הקטנה.
אוף, לבת שלי ולבעלי יש קשר ככ טוב, היא ככ אוהבת אותו. פשוט קשה לי המחשבה שהיא תגיד שבוע הבא "אבא אבא אבא" ואני אצטרך להגיד לה שאבא לא בבית ובתקופה הקרובה לא ככ יהיה.
תודה למי שקראה.
אם יש לכן עצות איך לצאת מזה אני אשמח. בינתיים בא לי רק לשכב במיטה ולישון..
בס״ד
אין לי עצות. מילואים זאת זכות גדולה אבל זה קשה מאד, בהרבה רבדים. ממני שאיבדה את זה מול הילדים אתמול והבוקר 😔.
זה פשוט קשה, מרוקן, ועוד.
מבינה אותך מאד ושולחת כוחות ותפילה שתצליחי לפלס לעצמך דרך כמה שיותר קלה בתקופה הזאת. אנחנו חזקות ויש לנו את יכולת להמציא את עצמינו מחדש איפה שצריך.
אבל עד אז הירידה בתפקוד ובשמחה שלך עם ההודעה הלא פשוטה על עוד סבב הכי הכי מובנים שיש!
ושוב חיזוק ❤️
ושוב תודה!!!
המוזר היה אם היית מתפקדת נורמלי.
קחו את מחר בבוקר - תגידו לעצמכם - זה באסה. באמת. לא נמחק את הבאסה אבל ננצל את הביחד של הסופש. ותתנהלו בהתאם לכוחות הנפש שלך/ם לפני התקופה הזאת.
שמרי את הפגישות עם החברות שיהיו הסחת דעת בתקופה שהוא במילואים ;)
הצלחתי להוציא את עצמי ל10 דק ריצה בחוץ עם שירים !
אולי שמירה על פעילות גופנית קבועה תעזור לי
ובכל זאת, גם אם יהיו זמנים שלא תצליחי, תדעי שזה גם ממש בסדר והגיוני. וחשוב לדעת לקבל את עצמך גם עם הבאסה ובלי כוח בחמלה והכלה.
איזה אלופה שהצלחת להרים את עצמך ולרוץ..
שימי לך עוגנים קבועים כאלה של פעילות גופנית ושל דברים שעושים לך טוב..
בהצדעה 🩷
ותודה לך!! בהצלחה ענקית ותספרי לנו איך את 🩷
אז בטח כשזה בהפתעה זה קשוח ממש!❤️
איך אפשר שלא?
אני תמיד בעד לתת לעצמך להרגיש להתבאס..זה בסדר
אחרי שתאספי קצת תמצאי לאט לאט את האחיזות שנותנות לך כח ואיך לעבור כל חום בפני כצמו
אני בהתחלה היתי כמו רובוט לא חושבת מדי קדימה לא נותנת לעצמי להציף רגושת.פשוט מתפקדת רואה 'עבר יום ועוד יום ואני בחיים
לאט לאט מנסה להוסיף מעבר...
תודה רבה!! והרבה הצלחה!!!!
בזכותכם המדינה פה!!!
ותני מקום לקושי. זה הכי הגיוני בעולם שאת בלי מצברוח! הימים שלפני המילואים זה אחד החלקים היותר קשים.
ואם את רוצה לשתף כאן תמיד את יכולה. ❤️ ברור שזה לא כמו חברה אמיתית אבל לפעמים יותר קל לשתף ככה דברים קשים.
שולחת חיבוק!!
עכשיו גם יש ימים נששברת
אבל יותר נורמלי מהפחד לש לפני והתחושה שזה לא נושי ולא אפשרי לעבור את זה 'שוב מההתחלה
תוך כדי איכשהו חיים את זה
וכן נורמלי גם שיש ימים שנברים ומתיא'ים..חלק בלתי נפרד מהסיטןאציה ךדעתי
כל תגובה פה עודדה אותי❤️
ועכשיו להמשך פריקה,
ב"ה ממש הודיעו לנו בחמישי שהגיוס נדחה בשבוע
ועדיין יצאה שבת ואני עם הרגשה מבואסת, של חוסר כוח לשבוע הקרוב..
כל פעולה שאני עושה ומבקשת עזרה מבעלי (המתוק שעוזר המון) אני חושבת לעצמי שתכף אני אצטרך להתסדר לבד לתקופה. זה גורם לי להרגיש ריחוק ממנו, כי תכף אצטרך להסתדר בלעדיו והוא לא יהיה לידי.
קצת מוזר..
הוא מבואס שאני בלי מצברוח, ומאוד חשוב לו שאתמודד מול זה ואצא מזה מהר..
זה כ"כ מובן!!!
אני חושבת שאת לא צריכה להילחם בזה
להיפגש, להבין מאיפה זה בא, כמו שהסברת כאן מדהים..
ואולי אם תדברי על זה עם בעלך ותסבירי לו שאת כ"כ נהנית מהעזרה שלו אבל המחשבה על זה שתצטרכי להסתדר בלעדיו כ"כ הרבה מעיקה עלייך וגורמת לך להיות בחשש וריחוק..
מתוך פחד להיסמך ולהתרגל להיסמך ואז יש את הפחד שפתאום לא יהיה על מה להיסמך ו"תפלי על הרצפה" כי מה שנשענת עליו פתאום זז..
אז הפחד הפנימי הזה מפריע לך עכשיו פשוט להיות מנוכחותו ולנצל את הרגע...
ואולי אחרי שתדברו על זה,
זה יכול קצת לשחרר
ואז אפשר לנסות לחשוב על פתרונות ביחד..
אני מקווה..
כמובן מה שטוב לך🥰🥰
בכל מקרה חיבוק ענקקקק
ומלא מלא בהצלחה!!!!!
כל פעם ישש רגע קשה עם הילדים ישר מועקה- אז איך איך למען ה' אני אעשה את זה לבדדד כל המזן וכל יום?
זה כל המזן היה ברקע
כל המן העיק והכביד על הלב
אז שוב מרגיעה - כמה טבעי שהז ככה כשזה פתאומי ובהנחתה
אל תנסי לצאת מזה בשבילו תני לעצמך להרגיש
בעיני הז יותר מרגיע ומשחרר
התחוושת שלך טבעיות והגיוניות
בפועל בזמן אמת את תסתדרי כנראה מתוך האין ברירה..מקבלים איזה כוחות שלא מכירים
וגם נשברים לפעמים ובוכים
וחןשב להעזר אם יש ממי
ולהקל על עצמך
את תלמדי תוך כדי תנועה
אני גם מרגיהש ככה יצאה שבת
הוא עוד פה
אבל המחשבה על השבועיים הבאים עד ישצא שוב..כבר מעכשיו גורמת לי להתכווץ ולהיות עם מועקה בלב
קיבלתי משימה ממישהו מדרג בכיר להוביל איזה חלק מאוד משמעותי במערכת. החמיא לי, זאת האמת
אבל הלכתי לאיבוד
אני מקבלת ממנו פידבקים, בעקרון הוא בנאדם מאוד נחמד ואנושי אבל לאחרונה מרגישה שהוא פשוט לא מרוצה.
מכל פגישה אני יוצאת בטעם של טעון שיפור וזה ממש קשה לי ומוריד לי את הבטחון.
אני מרגישה שהראייה שלי היא עדיין ראייה יותר בוסרית ואני לא מצליחה לראות את התמונה המלאה או לחשוב מחוץ לקופסה.
באמת אני פחות כזאת באופי שלי אבל אני רוצה דווקא לקחת את ההזמדנות הזאת ולמנף אותה ולרכוש כלים שיעזרו לי בכיוון הזה.
כתבתי מבולגן כי אני קצת בבלבלה ובטח גם קשה להבין כשאין דוגמה קונקרטית אבל אם למישהי בכל זאת יש רעיונות בשבילי אשמח מאוד לשמוע!
מתייגת את @אמאשוני כי זה מתבקש😅
באיזה תחום, אז מנסה לכתוב בקווים כלליים, מקווה שיעזור.
א. תיאום ציפיות. מה בדיוק רוצים שתעשי. לא ברמת האיך, אלא ברמת המה. מה התוצר הסופי צריך להיות, מה הוא צריך לכלול, באיזו רמה של יעילות. באילו פרמטרים נבחנת הצלחה. זה בשביל התחלת הפרויקט, בירור מול המעסיק / בוס / מנהל. זה שלב שבו אם עולות לי שאלות, אני שואלת כדי לוודא שהבנתי נכון. אז בעצם מצופה ש...
ב. פירוק המשימה לתתי משימות אצלך. מה היעד הסופי? מה המשימות שצריכות להתבצע בדרך? האם יש לוח זמנים? האם יש משימות שקל לך לעשות? קשה לך? האם יש משימות שבשבילם תצטרכי עזרה?
לפי זה, אני מתכננת את הזמן שלי. גם לפי הסדר שבו זה צריך להתבצע, אבל גם לפי אתגר. מצד אחד לא אשאיר את הכי מאתגר לסוף. מצד שני, לא ארצה להתמודד במקביל עם שלשה אגוזים קשים לפיצוח.
אם יש משימות שבהם את צריכה עזרה, לכתוב לעצמך מאיפה. מאיפה את לומדת, עם מי את יכולה להתייעץ וכו'.
ג. שקיפות בתהליך. זה בעיניי ממש חשוב. כמובן מינון תלוי בדינמיקה ובאמת לשתף כל רגע זה מעיק. אבל אם נתקלים בקושי שהוא יותר מ"קצת נתקעתי", אז לשתף. עדיף שכל התהליך יהיה ברור, גם ההצלחות וגם העיכובים, מאשר שפתאום יתברר שזה לא הכיוון.
ד. ואיך לא - בינה מלאכותית. את יכולה להתייעץ, את יכולה לשאול. את יכולה לשאול שאלות ספציפיות שנתקעת בהן, ואת יכולה להתייעץ באופן כללי איך נכון לעבוד. לי זה מאוד עוזר לסדר את הראש.
במשימות כאלה:
1. פורטת את המשימה לתתי משימות לפי הסדר הנדרש
2. מוודאת הבנה שלי ושל האחרים המשתתפים בפרוייקט על כל תת משימה, אם לא הבנתי מבקשת הסבר עד להבנה, אם מישהו לא הבין אותי, עוצרת ואומרת שאני רוצה להגיע להבנה.
3. משקפת בכנות את הקשיים שנתקלתי בהם, דברים שלא הצלחתי/ אנשים שלא משתפים פעולה/ תהליך שמסתבך מעבר לצפוי וכו׳
לא מהססת לומר:
אני צריכה עזרה
משהו לא עובד, צריך חשיבה מחדש.
4. אני מנהלת את המשימה, לא מחכה שישאלו אותי איך זה מתקדם, אלא מדווחת בתדירות מתאימה.
ככה אני מצליחה לנהל משימות מורכבות, לקבל פידבקים שוטפים ולכוון את המשימה למקום המתאים. אם משימה הסתבכה, מי שאחראי עליה יודע בזמן אמת ויכול לכוון ולסייע.
אני רוצה לחזק אותך לא להתייאש.
זה מעולה למתוח את עצמנו קצת יותר, ללמוד דברים חדשים.
ונכון שעכשיו את קצת מתקשה אבל בסוף תצליחי ותשארי עם הרבה סיפוק.
מעבר לכל מה שאמרו לך מציעה לך גם לחזק את עצמך מנטלית.
שאת יכולה שאת תצליחי שאת אלופה
ושאם נתנו לך את המשימה סימן שהאמינו בך.
ממש להגיד לעצמך את זה ולהאמין בזה.
נראה לי שאני בתחום אחר לגמרי ומן הסתם הניסיון שלי לא דומה לשלך בכלל.
אבל בכל זאת כותבת משהו שעל עצמי ראיתי שזה מוצלח. ותראי אם זה נכון גם לך.
אני ראיתי שהרבה פעמים מה שעוזר לי במצב שאני לא מספיק יודעת איך להתמודד איתו, זה שילוב של חיזוק הביטחון העצמי, יחד עם כנות ובקשה לעזרה איפה שצריך.
חיזוק הביטחון העצמי - קודם כל כלפי עצמי, לדעת שאני כן יודעת וכן מבינה בתחום שלי, גם אם אני לא יודעת הכל. וגם כלפי חוץ - לא לשדר לחץ שאני לא יודעת כלום, אלא לתת הרגשה שאפשר לסמוך עלי ואני יודעת לעשות את העבודה שלי.
ויחד עם זה כנות לגבי מה שאני לא מספיק יודעת - להגיד בפירוש איפה אני צריכה עזרה, במה אני צריכה שייעצו לי כי יש לי פחות ניסיון בזה, לא לחכות ש'יתפסו אותי לא מוכנה', אלא ליזום בעצמי ולהגיד - פה אני צריכה שתתנו לי הדרכה, זה תחום חדש עבורי ואני מרגישה שכדי לעשות את הדברים בצורה מקצועית אני צריכה מישהו עם ניסיון שיכוון אותי איך לעשות את זה כמו שצריך.
היה סופש משוגע
אבל הספקתי לקרוא את כולכן ועזרתן לי לעשות סדר.
קודם כל ראיתי שהרבה מהדברים אני כבר עושה וזה נתן לי תחושה טובה וגם הבנה שאולי כדאי לי לשקף את הדברים כדי שהממונים מעלי ידעו איך אני עובדת.
עוד משהו שהבנתי זה שיצא שאני אחראית על אנשים יותר מבוגרים ממני עם הרבה יותר שנות ניסיון וזה גורם לי להרגיש לא בנוח להגיד להם מה לעשות או לנסות לדון איתם על הדרך פתרון שלהם.
התגובות פה ממש עזרו לי לזהות את זה, צריכה לחשוב איך אני מתנהלת אחרת.
גם אני מבינה שבעצם אין לי למי לפנות כשאני נתקלת בבעיה. המנהל הישיר לא בקטע לעזור, מבחינתו הוא לא קשור לזה והאחריות היא עלי.
אז גם פה אני צריכה לחשוב איך אני עושה את זה בצורה הכי חכמה כי גם מנטלית זה עוזר לדעת שמישהו פה איתי.
בעקבות מה שכתבתן לקחתי את גיפיטי ממש כחברותא, יחד ניתחנו כמה דברים והגעתי לתוצאות שלא היו לי כבר הרבה זמן! האמת שזה גם היה ממש סיפוק.
וזה היה גם הרבה בזכות התגובה שלך @דיאן ד.
קראתי אותך ועלו לי דמעות כי באמת שכבר הרגשתי כישלון ושזה גדול עלי ואין לי כח לזה והתגובה שלך גרמה לי לחזור ולנסות שוב. אז תודה רבה!!
בקיצור תודה רבה לכולכן! ממש שמחה שפרקתי והתייעצתי פה! ❤️
כל יום שישי מסכימה להם לראות במחשב זמן חופשי מה שרוצים, עד עכשיו זה הסתכם במצוירים למינהם וערוץ מאיר. עכשיו הילדים גדלו ואני מחפשת משהו לתת להם, הם בני 10 ו12. פחות בקטע של משהו לימודי או עובדות מעניינות וכאלה לצערי, גם לא בקטע של יצירה.
מכירות תכנים מתאימים ?
צריך להירשם למנוי, עד כמה שזכור לי יש תקופת ניסיון או כמה פרקים לניסיון.
בעיני לשלם על תוכן איכותי זה שווה.
מעניין אותם גם ליצור דברים במחשב? אם כן כדאי לנצל את ה לקורס תכנות לילדים או יצירת תוכן בAI.
דווקא לגילאים האלה, ערוץ מאיר זה לקטנים יותר.
הבן שלי מאוד נהנה כשרשמתי אותו והוא בוגר לגילו.
אפשר לנסות את הימני קודם ובכל מקרה אפשר לבטל את המנוי אם הם ממצים.
בתור ילדים אהבנו מאוד ליצור מצגות בפאוור פוינט.
היינו עושים חידונים, יושבים על זה שעות...
אפשר גם להכין סרטונים בmovie maker אם זה עוד קיים...
עבר עריכה על ידי Nuna בתאריך ה' באייר תשפ"ה 20:24
עבר עריכה על ידי Nuna בתאריך ה' באייר תשפ"ה 20:22
עבר עריכה על ידי Nuna בתאריך ה' באייר תשפ"ה 20:00
קבלתי מחזור בקושי שלושה ימים
יומיים היה דימום רגיל כזה ולאחר מכן בקושי,
ובדרך כלל המחזור שלי נמשך כ5-6 ימים עם דימום יחסית חזק בימים הראשונים.
לאחר 4 ימים עשיתי בדיקת הריון יצאה שלילית
לאחר יומיים עשיתי שוב יצא פס בהיר מאד,
ולאחר עוד יומיים עשיתי שוב בדיקה יצאה שלילית לא היה בכלל פס למישהי קרה דבר כזה?
אבל הוא נראה קצת מוזר.. אולי הבדיקה לא תקינה.
אם יש לך אפשרות הייתי הולכת לעשות מחר בבוקר ב. דם.
הזה את כל הזמן זוגי שאין לנו ולא יהיה לנו ביומיים הקרובים..כבר מצאתי מטפלת לתינוקי ותכננו לנסוע לבוקר
מה הקשר
מה הקשר עכשיו שביתה
אין לי אוויר לקחת לשבועיים הקרובים בלי הבוקר הזה
בא לי לבכות
וגם, מציעה בזהירות, שבעלך יבקש הארכה.
אפטר זה מושג שמתאים למישהו בסדיר, לא לאדם במילואים עם משפחה אחרי 550 ימי מלחמה.
אם את חייבת את האוורור הזה, שווה לנסות לבקש עוד זמן.
אני יודעת שלא תמיד אפשרי, אבל לפעמים אנחנו חושבים מראש שאי אפשר, אבל בפועל אם רק נבקש זה יסתדר.
בשלב הזה של המלחמה, אני חושבת שקצת אסרטיביות יכולה מאוד לעזור בשביל לעבור את זה.
למדתי לא לבנות על זה מראש
אז באמת כרגע פרקתי את התסכול
ועכשיו מקווה לקחת אוויר ולהגיע לשבת בלי המחשבות האלו
ונחכה ונראה מה יתפתח
תודה רבה
ואחת קטנה יותר לא מסכימה ללכת לחברות אף פעם..ביישנית מאוד
אני בעיקר פורקת את התסכול מהתזמון המבאס
בדיוק בבוקר שכ''כ חיכיתי לו..
תודה רבה ❤️
מקווה שבסוף יתבטל
ואולי יסתדר בבוקר למחרת אם יאשרו לו
אבל חכי, אולי כמו בפעם הקודמת גם הפעם ערב לפני יבטלו?
מתפללת בשבילך!
והאוצר לא באמת נכנס למומ
אז הפעם לא יוותרו
פותחת-
וואיייש איזה קשההה
ממש!!
תנסי להשיג פתרון כאילו בעלך במילואים ויש לך דבר ממש ממש דחוף... מה הייצ עושה?
ובטח לא בבוקר שבאמת אין פתרון פה
בטח לא לכולם
בחופש הגדול לדוגמא אני באמת לא אקבע כלום בבקרים
היי
יש לי התקן נובה טי כבר חודשיים פלוס
למה אני בפחדים שההתקן יזוז?
בעצם יש את החוטים.שאני מרגישה אותם מאוד כשאני מכניסה אצבע
איך זה הגיוני שהאיבר של הבעל לא מזיז משהו בהתקן?מזיז בחוטים
למה אני בחרדות מזה
סתם דמויונת מפחידים
וגם.אחרי יחסים אני לא מרגישה את החוטים בכלל.אולי כי נדחפים מהאיבר?
וביום יום מרגישה אותם ארוכים
תרגיעו אותייי
את אמורה להרגיש.
זה לא יכול להכנס בפנים. אם מושכים זה יוצא
קרה לי פעמיים
זה לא אומר שההתקן עצמו זז. החוטים לא קשורים למיקום של ההתקן. הם גמישים. הם נועדו להוציא בבוא העת את ההתקן בקלות.
אני חושבת שזה לא מדד לזה שההתקן במקום.
איך זה הגיוני שהחוט זז וזה לא מזיז את ההתקן?
פעם הוציאו בגרידה עם הריון שלא התפתח...
פעם שניה בהיסטרוסקופיה (עוד הריון...)
פעם שלישית (התקן הורמונלי), הלכתי למישהי מומחית (כי מראש אמרתי לה שזה מה שקורה לי) והיא אמרה שיש מיכשור מיוחד לזה והיא אכן הוציא את ההתקן בשניה (לרווחתי, כי כבר חשבתי שאצטרך שוב היסטרוסקופיה).
אני יודעת שזה די נדיר, אל תילחצי. (אני משוכללת 🤣🤣🤣)
אני הוצאתי אותו ובלי נדר לא מכניסה שוב .
היה לי קשה עם כל מה שמתלווה לזה
הרגשת שזז?
זה קרה מהחוטים או לא קשור?
כי לכולם יש את החוטים אז למה אני מפחדת?הרי ההתקן מיועד שיעשו יחסים איתו
חוששת שיש לקטנציק חום, בן חמישה חודשים? איך מודדות בגיל הזה? מפחיד אותי בפי הטבעת.... אפשר בבית שחי?
ואם ח''ו יש חום - מה עושים ובאיזה מספר?
תודה תודה
מדדתי רק בפי הטבעת זה היה הכי מדוייק.
צריך לשים בזהירות והכל בסדר
מצמידים טוב את הזרוע לגוף בזמן שהמדחום שם, זה רגע עד שהוא מצפצף
את יכולה גם בעדינות בטוסיק שמעתי על לשים משחה
צריך להעלות עוד חצי מעלה מעבר לחום שקיבלת. נגיד 37.5 בפועל זה 38.0
בגלל שלא תמיד מצליחים למדוד בבית שחי כמו שצריך, המלצה שלי למדוד בפי הטבעת- לשים מעט משחה של ההחתלה על קצה המדחום ולהכניס בזהירות. זה לא אמור להיות מסובך/לכאוב..
לק"י
וזכור לי שהיה כתוב שלא מעלים כלום.
אולי לא קראתי טוב, אבל ככה זכור לי.
בכל מקרה, אם אני הולכת לרופא אני מציינת שמדדתי בבית השחי, הוא כבר יתייחס לזה בהתאם..
לפותחת- אני מתייחסת לזה כמו מחלה שלי, הרבה פעמים היא חולה איתי או עם בעלי או בדיוק אחרינו וכו', אז אני יודעת בדיוק מה יש לה אז לא מרגישה צורך ללכת לרופא. אם היא לא רגועה (עכשו שהיא מדברת אז אם היא תגיד שכואב לה) אני אתן לה נובימול, או אם זה מפריע לה לישון. אם המחלה נמשכת יותר מידי זמן (יותר ממה שאני הייתי חולה או נגיד אם זה שבוע כזה בלי יותר מידי שיפור) אז אני הולכת.. או שיש חום ואני לא יודעת ממה אבל זה כי היא צריכה לבדוק דלקת בדרכי השתן במקרה כזה
לא צריך ללכת לרופא לבדוק ?
הוא נראה בסדר, רק טיפה לא רגוע אבל סה'כ די רגיל
הבנתי שאצל תינוקות זה שונה, חום זה מ38? צריך ללכת לרופא ילדים על חום?
הוא נראה בסדר, טיפה לא רגוע אבל סהכ די רגיל
בפי הטבעת. מכניסה בעדינות.
אצל תינוקות חום זה 38 ומעלה. אני מביאה נובימול אם החום מעל 38.5, או קאוב לזה אם זה לילה
אני לוקחת לרופא ביום השלישי או הרביעי של החום (תלוי בתורים הזמינים. בכל מקרה שבוע חום יכול להעיד על כל מיני מחלות (אצל שתי הבנות שלי היה דלקת ריאות במצב הזה), אז ממש כדאי ללכת לבדוק
פשוט טיפה בכניסה בפי הטבעת וזהו
עושה ככה תמיד ויצא הכי מדוייק
שלוקחת את הילדים אליה? באיזור המרכז.
לק"י
אבל אנחנו גרים בדרום. הגיוני שאצליכם המחיר הרבה יותר גבוה.
5 ימים, 7:15-16:00, כולל אוכל, 4 ילדים- משלמים 2400 לחודש.
אם אצליכם זה רק שני ילדים- אז המחיר כפול נניח. ואם במרכז, אז אולי גם יותר.
לק"י
ועובדת עם קבלות והכל.
אנחנו גרים בעיר בדרום.
אבל זה מחיר זול יחסית אפילו אצלינו.
הייתי משלמת 40. גם יותר אם היא הייתה מבקשת והייתי צריכה
בטח אם זה אצלה בבית, והיא לא צריכה לבוא.
זה מה שאני שילמתי כשהייתי צריכה מטפלת לפי שעות
אבל מטפלת לכל דבר ועניין, לא נערה צעירה
אצלנו בתל אביב, מחיר לשמירה לשעה 60 על התאומים בני 3.
אני עתידה ללדת עוד תאומים עוד חודשיים ואצטרך מטפלת מדי פעם לתאומים הקטנים והיא אמרה לחודש 12000 ... אני ממש מקווה שישאר מקום במעון החרדי לידנו אחרת זו קריסה כלכלית
ואתם לא שוקלים אולי לעזוב את תל אביב לערים פחות יקרות?
לנו הייתה בייביסטר שלקחה 20 שקל לשעה לשני ילדים והיא שמרה עליהם בבית שלה.
ילדה בתיכון, ואמא שלה שהיא מטפלת בהכשרתה הייתה שם להשגיח.
היו לה כמה אחיות שרבו ביניהן מי תחליף אותה כשהיא לא יכלה כדי להרוויח 20 שקל לשעה (נתנו טיפים מדי פעם מרוב שהרגשתי חצי ניצול. עוד אכלו אצלם ארוחת ערב הרבה פעמים)
ככה שלגמרי זה סגר לנו את הפינה שלא צריך לחפש מחליפות.
אמנם זה היה לפני הרבה שנים, אבל עדיין המחירים זולים בפער והאחריות של הבנות החרדיות (במיוחד הבכורות) את יכולה לסמוך בעיניים עצומות.
זוכרת שכתבת בתחילת ההריון...
שיהיה בקלות ובידיים מלאות!!
מתלבטת מתי לספר,
שבוע 14 הבטן קצת יצאה
אבל מצליחה להסתיר עם בגדים יותר רחבים
מרגישה מביך לספר את זה.
מספרים רק למעסיקה?
מתלבטת אם לספר גם למי שעובדת איתי,
בעיקר בגלל שמביך אותי.
סיפרתי לבוס
אני בתפקיד ניהולי ויש לזה משמעות לשנה הבאה... הוא מתחילת ההריון שאל אותי אם אני מתכננת להמשיך לשנה הבאה ועניתי תשובות שעוקפות את השאלה..
בשבוע 16 כבר התחילו לראות ממש בקטנה וכבר כל המשפחה ידעה אז כשהוא שאל שוב עניתי לו וזהו..
לחברות שבצוות שלי סיפרתי בשבוע של השקיפות.. רציתי שיבינו את החוסר כוחות שלי... (ולאחת מהן סיפרתי בשבוע 8 ממש כשנסעתי לראות דופק)
אותי לא הביך לספר לבנות.. הן חברות שלי. זה היה יותר בגדר של שיתוף.
לגבי הבוס זה כבר היה מביך יותר אבל זה נבלע בתוך שיחה אחרת ופשוט החלטתי שזה זמן טוב אז לא היתה לי שום מבוכה של לפני.. כמה רגעים בודדים.. וזה לא נוסח כהודעה רשמית אלא כתשובה לשאלה שלו, ככה שניסחתי את זה בצורה שאמרתי את זה ומיד עברתי הלאה..
היה לי חשוב שתבין למה אני מחסירה יותר מהרגיל (הריון ראשון)
אזור תחילת חודש רביעי נראה לי, לא זוכרת בדיוק
הבן שלי בן שנה וחודשיים, הולך, רץ, משתולל.
נמצא בגנון עד אחת וחצי, שם הוא ישן שעה וחצי,
ומאז ועד תשע בערב לפחות הוא לא נרדם.
בימים כמו אתמול שאי אפשר לצאת לגינה לפחות שעתיים הוא ער עד 11.
לפעמים ב9 כשאני מיואשת יורדת איתו לגינה שיוציא מרץ, חצי שעה ואז הוא מתעייף ועולים לישון, אבל זה לא ממש מתאים לי...
משתולל, מבלגן, מבסוט מאד ורוצה שאמא תארח לו חברה.
הוא שובב וחייב השגחה ב7 עיניים
וגם צריך לשמור שלא יעיר את הגדולים כי משעמם לו אז הוא מעיר אותם... ) הם מפחדים להרדם בדלת נעולה(
היום היינו בטיול, מסלול מים. הוא הלך, רץ, התיז, חשבתי שהתעייף כהוגן
בכל אופן אני התעייפתי..
בחזור ישן 10 דקות!! ועכשיו הוא עדיין ער
כמובן מקלחת לפני השינה
אוכל טוב וגם מקבל מטרנה לפני המיטה.
.
אם משאירים אותו במטה הוא צורח ומעיר את הגדולים, אין לי אפשרות להשכיב אותו במקום אחר.
בקיצור ב"ה אולי צרות קטנות אבל מתישות
מותר לתהות על הבטיחות של מלטונין בגיל שלו?
כי ממה שאני רואה כל עוד נותרה בו מעט אנרגיה הוא פשוט לא יכול לישון...
וכשמחליטים ששעת שינה אז להשאר במיטה. לתת לו ספר או משחק שיכול להתעסק במיטה אבל לא לתת לו לצאת, גם אם זה נראה שיש לו מלא מרץ להוציא.
היינו ממש במצבך, זה קשה מאד והחרדה שהאחרים יתעוררו מאד מפעילה, אבל מנסיון זה יוצר לו גבולות והרגלי שינה לטווח הארוך
לעשות טקס הרדמה מסוים- אני לפעמים מכינה לו בקבוק בכוונה כשהוא לידי ואומרת לו הנה הבקבוק שלך אתה תכף הולך למיטה..והולכת איתו לכבות את האור ולילה טוב לאחים בהגדולים וכזה סיבוב שחוזר על עצמו ועוזר לו לזהות מה עומד לקרות
להתחיל משעה נגיד 8וחצי
אם כרגע המצב הוא שישן ממש מאוחר
ואז לאט לאט כל פעם להקשים עוד קצת עד שתגיעי נגיד לאזור 7וחצי שזה נראה לי סביר ממש
אפילו 8 זה סבבה.
אפשר כמובן גם 7..אבל אני בעד להתחיל בלי שאיפות גבוהות😉
עכשיו כן טבעי שבהתחלה לא יהיה לו קל
אבל כן להחליט בעצמך בפנים עכשיו הוא הולך לישון
אפשר לבא לחבק ללטף לשיר לו לשבת לידו..או לצאת ולחזור אחרי כמה דקות אם בוכה
אפשר לתת מים
לעזור לו קצת לקלוט מה הסיטואציה ומה קורה עכשיו
לא לוותר מיד ולצאת
וגם
אני מלמדת אותם להרדם עם בקבוק לבד דוקא
מביאה בקבוק ווצאת מהחדר
בגיל הזה זה עובד הרבה יותר טוב אצלי
דוקא כשגדלים אני כן יושבת להגיד איתם קריאת שמע בחדר
אבל בגיל שנה+ יותר נח להם לבד להרדם. זה מה עשובד אצלי לפחות..
ולפעמים אחרי שמסיים את הבקבוק הוא מברבר לעצמו במיטה ומקשקש..ואני נותנת לו..לא נכנסת. ולרוב בסוף נרדם
כשלא נר-ם ובוכה יותר מ2 דקות אני נכנסת נותנת חיבוק, לפעמים עוד בקבוק או מים
במקרים מסוימים גם יושבת בכורסא ליד המיטה איתו כמה דקות עוטפת אותו ואחרי כמה דקות מחזירה למיטה..
בהצלחה..מקווה שתצליחי לאט לאט
בסוף התאזן שגדל קצת
למרות שעד היום שונא לישון
תתכוננו לחפירה חח, אני ממש בלבטים.
המטפלת של הבן שלי יצאה לחופשת לידה ואני מחפשת לו מטפלת חדשה.
אתמול הוא היה פעם ראשונה אצל מישהי וכשבאתי ראיתי שיש שם 10 ילדים(אני הבנתי ממנה שיש שם 8), 7 מתוכם ממש תינוקות, באיזור גיל החצי שנה, והבן שלי ועוד 2 ילדים בני שנה וחצי. כשבאתי לשם עוד לא כולם הגיעו וכבר כמה תינוקות בכו לה במקביל, היא לקחה את אחד התינוקות כשהוא בוכה וקשור בעגלה לחדר יחסית חשוך,הכניסה אותו לשם וסגרה את הדלת עד כנראה שהוא ירדם, לא הבנתי מה העניין חוץ מזה שהוטרדתי נורא. אל שאר הילדים הבוכים היא בקושי התייחסה, פה נתנה להוא בקבוק, שם ניסתה אותי להרגיע אחד אחר,אבל לא משו מתאמץ מדי, היא די הייתה בשנטי שלה. אחר כך ניסיתי לברר עם בנות באיזור שאני גרה ואחת סיפרה לי בדיוק את אותו סיפור שהיא הכניסה את הילדה שלה לחדר וסגרה אותה עד שהיא תירדם ישר אחרי שהם הביאו אותה(בעלה חיכה בחוץ ושמע). הבעיה שהבאתי לה כבר צ'קים מראש כי היא אמרה לי שמלא הורים מתקשרים ורוצים ואם אני רוצה לתפוס את המקום השמיני והאחרון אז אני חייבת להביא באותו יום צ'קים, אז מרוב לחץ הבאתי לה,היא הייתה נשמעת חמה וממש סבבה, ופתאום אני נורא מתחרטת על זה שהייתי פזיזה מלחץ שהבן שלי ישאר בלי מסגרת, כי אתמול שלקחתי אותו מלא תינוקות בכו והיא מותשת מולם לבד ולא מגיעה לכולם בשום צורה,הם יכולים מלא זמן לבכות. אמנם כשבאתי הילד שלי שיחק עם עצמו אבל אני תוהה לעצמי אם להוציא אותו משם מהר, או לתת צאנס כי בסוף נראה שהילד שלי כן מסתדר,אין לו יותר מדי חברה בגילו שם והיא ממש לא יושבת איתם על ספרים או משחקים או חיות, די זורקת להם משו על הרצפה וזהו. וגם מפחיד אותי שהיא הרדימה אותו כמו בשיטה שציינתי שהיא עשתה לתינוקות אחרים, היא טוענת שהוא נרדם לבד בעגלה ולא בכה, זה נשמע לי הזוי!הבן שלי מפונק נורא ובחיים לא נרדם לבד בעגלה בלי בקבוק מטרנה/נדנוד.
היום לקחתי אותו למטפלת יותר רחוקה-12 דקות הליכה כזה או שפשוט לסוע באוטו עם פקקים של בוקר. העניין שהמטפלת הזו התחילה רק לפני כמה חודשים והיא חדשה בתחום, יש לה שם 8 ילדים והרוב המוחלט פחות או יותר בגיל של הילד שלי. היא אמרה לי שהיא רוצה להביא מישהי שתעזור לה בשעות מסויימות לפחות, וזה גם קצת מרגיע בקטע של יחס אישי קצת לילד. הילד שלי בכה היום ממש והיא אמרה שהוא עדיין לא 100% נרגע, אבל תכלס זה הגיוני, הוא לא מכיר אותם והוא קטן ומחובר אלי מאוד, לא?
היא גם הייתה יותר נחמדה והיום הוא שם בתור יום ניסיון בניגוד לראשונה שסיפרתי שלא הסכימה לי לבוא לראות את הגן כשיש ילדים(שבדיעבד זה ממש מחשיד, כי אם הייתי רואה מה שראיתי אתמול לא הייתי רושמת אותו).
אני מתלבטת מה לעשות, מבחינת מחיר זה די דומה, פשוט אני ב"ה בהריון מתקדם ויש לי כאבי גב ואני מניחה שאצטרך לפעמים לקחת אותו או להחזיר(הגיוני שבעלי יקח הרוב) ויכול להיות שיהיה לי קשה. וגם העניין שיש למטפלת הראשונה שסיפרתי עליה צ'קים שלנו לכל החודשים הקרובים ואני ממש מפחדת שהיא תעשה לי בעיות, כי כשניסיתי לדבר איתה אתמול היא אמרה לי שזה בעייתי.
מה אתן הייתן עושות במקומי?
שמות אותו אצל השניה למרות שהיא חדשה בתחום אבל נראת יותר נורמלית עם ילדים בגילו, למרות המרחק.
או הייתן שמות אצל הראשונה למרות שקיבלתי כבר מ2 הורים דיס המלצה.
ומה אני עושה עם הצ'קים שאצלה??
אני בטלטלה נפשית מאתמול, בסך הכל רוצה שיהיה לבן שלי טוב, הוא העולם שלי!
שבוע 31 תודה להשם
בשבועות האחרונים אני מרגישה תנועות ממש ממש חזק
ובימים האחרונים זה כבר הפך ללא נוח בכלל
אני מרגישה את התנועות ממש ממש ממש למטה וחזקותתת זה באמת כואב לי
אני קמה כל בוקר עם בטן קשה
וגם במהלך היום היא הרבה פעמים קשה וכואבת
אם אני מתאמצת ממש קצת או מתכופפת כל הבטן התחתונה ממש נתפסת לי
והתנועות כל כך למטה שאני מפחדת שהוא עומד לצאת
זה תקין כל הדבר הזה?
זה קצת מדאיג אותי והתחלתי לשים לב יותר לכמית המים שאני שותה, כי בהריון קשה לי ממש לשתות אני בקושי שותה משו מניחה שזה קשור….
לא התייעצתי עם מוקד אחיות כי מרגיש למ שזה קשור למים וגם כי הרבה פעמים הן נוטות לשלוח למיון כדי להיות רגועות…
כמובן שאם ארגיש צורך ממשי אתקשר
מה אתן אומרות??
זה לא בונוס נחמד. זה ממש בריאות העובר והבריאות שלך!!!!
זה ממש לא בסדר שאני לא שותה!!!
זה ממש מסוכן??
יכול להיןת שבגלל זה יש לי בלי סוף תנועות חזקות???
ונראלך זה קריטי ליעכשיו?? אני אחרי קפה ואם אתחיל לשתות מים עכשיו אני אקיא הכללללל
האוכל נשאר אצלי בקיבה רק בזכות הבונגסטה 🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️
אני חושבת שבמקומך אם זה היה ממשיך והייתי יודעת בוודאות שאני לא שותה אז הייתי הולכת להיבדק כדי לקבל עירוי נוזלים שיעצרו את הצירים (ההתקשויות האלה של הבטן זה יכול להיות צירים)
אני כמה פעמים בהריונות שלי נשלחתי לקבל עירוי בגלל צירים מוקדמים וזה באמת עצר אותם, זה ממש חשוב לשתות.
אני לא שמה לב להתקשות שבאה והולכת
זה פשוט כאב בטן והתקשות כללי כזה
ההמלצה היא 2/3 ליטר ביום, לא זוכרת כבר
ואחרי כמה ימים תראה אם יש שינוי.
כמובן שאם זה מתחזק או מרגיש לך שצריך להיבדק אז תלכי
רק להקפיד לשתות הרבה מים.
לפחות 2 ליטר ביום,
אצלי כשלא שתיתי מספיק היו צירים מוקדמים
וחיברו אותי לאינפוזיה
צריך להגיד לרופא שאני בקושי שותה??
כמובן שאני על זה
ותודה על ההרגעה
באמצ התאפסתי קצת, מתחילה להקפיד בע״ה
אם הוא עם הראש למעלה ורגליים למטה את באמת תרגישי את התנועות לתוך המפשעה, זה לא נעים..
מבחינת ההתקשויות (מנסיון עם צירים מוקדמים) אם את מזהה 3-4 בשעה , זה דורש בדיקה.
אם יש לך שניים שלושה ביום זה נורמלי ותקין
ממש ממליצה לך על טיפול אקווליבריו זה הצלת חיים עם בטן נוקשה וצירים מוקדמים
את יוצאת עם בטן רכה כמו חמאה
וגם מרחב לתינוק שעוזר לו להתמקם בצורה שנוחה גם לך ופחות מציקה
זה לא זול אבל שווה שווה
אגגל על זה, אין לי מושג מזה
התנועות באמת כואבות נורא
הבטן שלי קטנה לשבוע 31 אולי זה קשור…
לי עוזר לפעמים לשתות סודה בטעם,
להיות תמיד עם בקבוק פקק ספורט לידי, אני שמה במקפיא ואז שותה כשהמים ממש קרים - קפואים וזה יותר נח לי בהריון .
תראי מה עובר לך בטוב. לא בכח. ❤️
מטורף איך שהזמן טס לו חחחח
לשאלתך- גם אם לא הקפדת עד עכשיו על שתיה תתחילי מעכשיו זה זמן קריטי, שלא תתחילי עם צירים
תהיי צמודה לבקבוק קטן ותוודאי שאת מסיימת לפחות 3 בקבוקים כאלה, יותר קל לשתות מבקבוק מאשר בכוס, ככה יש גם מעקב
בשורות טובות 🙏
מה צריך לעשות? מבחינת נשימה הכל נראה תקין
זה לא ממתכת
(חצי גולה כזאת)
ואין סיבה שזה מסוכן במיוחד,
אז צריך ללכת, אבל בתוך כמה שעות, לא דחוף קריטי.
שלא יעשו כלום
חוץ מלחכות בבית שזה יצא
הייתי שואלת רופא, אם את יודעת בוודאות שבלעה, לא נראה לי שיש מה לדאוג (תלוי כמובן בגודל, ולא משהו חד
..) אבל אם נשמה זה סיפור אחר, אם את לא יודעת כמובן לשאול רופא אולי הוא יקשיב לריאות
(בדיוק עם אותו הדבר)
שלחו אותנו לצילום בטרם לוודא שזה במערכת העיכול ולא תקוע באמצע הקנה/בתוך הריאה. (גם אם זה לא מפריע לקנה הנשימה זה בעיה כי זה עלול לגרום לדלקת ריאות).
כשראו שזה במערכת העיכול אמרו לוודא שזה יוצא בשירותים ואם רואים עצירות או משהו כזה מהר למיון לפני שזה מחמיר...
או לא עלול לפצוע
הם רוב הסיכויים יגידו לך לחכות שיצא לבד...
מנסיון של מישהו מהמשפחה שבלע כמה וכמה פעמים..ולרוב זאת היתה ההנחיה
החלטנו לא ליסוע למיון כי זה באמת משהו לא חד ולא מתכת
עקבנו וב''ה ראינו שזה יצא
לבעלי אין סבלנות לילדים כמעט בכלל
וממש קשה לי עם זה.
יש לנו ב"ה שלושה ילדים ואני בהריון.
הילד הקטן כמעט בן 5,
ואיתו הכי מאתגר, הוא לא מקשיב הרבה פעמים כשאומרים לו לבוא להתקלח, או סתם יכול לפזר שקית קורנפלקס או להפריע כשאנחנו בדיוק עסוקים.
בעלי כל דבר שהוא מבקש אומר לו לא.
גם לי קשה איתו, אבל אני יותר נעימה אליו.
אבל מרגישה מיואשת מאיך שבעלי מתנהג, הוא עצבני כל הזמן ונחמד בעיקר לאנשים בחוץ.
מה עושים?
הוא אומר שהילד משגע אותו.
וכשאני אומרת לו שיפסיק להיות עצבני בבית, הוא אומר ככה אני.
זה מבאס, מוריד לי את כל המצב רוח שהוא ככה,
פעם הוא היה יותר שמח ונעים ובזמן האחרון הוא כל הזמן עצבני ובלי סבלנות 
להגיד תפסיק להיות עצבני זה בעצם ביקורת..וסוג של פקודה
זה אוטם את הלב אוטומט בדר''כ
השיח צריך להיות בזמנים ניטרלים ורגועים
לדבר יחד על אווירה בבית
על מה זה הורות בשבילך- איזה אבא אתה חולם להיות וגם את כמובן משתפת..
לדבר על מה לדעתנו יעשה אוירה יותר טובה בבית
מה יעזור לכל אחד להיות יותר בסבלנות ופניות לילדים
אולי יש לו צרכים שלא מקבלים מקום ,אולי נוגע בנקודות רגישות שלו מילדות..אולי הוא עמוס ונוטרד ואפשר לדבר ולשתף יחד ולחשוב מה עוזר לעשות הפרדה בין טרדות מבחוץ לזמן בבית עם הילדים
אולי אין לו בכלל זמן לעצמו בלו''ז ואין לו מאיפה להתמלא ולהתחדש בכוחות -ומגיע גם לו וגם לך זמן כזה וחשוב לייצר אותו .אפילו מעט
הרעיון זה שיח
לא ביקורת
מתחילת ההריון אין לי כ"כ חשק מיני ויכול להיות שזה גם משפיע עליו.
וגם הוא מאוד מתוסכל מהעבודה שלו,
כבר הודיע להם שהוא עוזב ויש לו עבודה חדשה ב"ה.
1. ללמוד הנחיית הורים
אני מרגישה שזה חובה
עשיתי כמה קורסים כאלה וכולם מאד השפיען על האמהות שלי ונתנו לי כלים. לגדל ילדים זה משימה מתוקה ומשמחת אבל גם צריך ללמוד בעיני איך לעשות את זה טוב.
2. לעשות בירור למה הוא מתוח.
לפעמים יש משהו פנימי שלא נינוח ובגלל זה העצבים. בכלל לא בגלל הילד
למדתי הדרכת הורים ולצערי לא מספיק עזר .
(הכוונה למדתי להיות מדריכת הורים
אבל הכלים לא עזרו)
זה קודם כל לא להראות ליד בעלך שאת ככ מתוסכלת ממנו. הרבה פעמים קוצר הרוח מול הילדים נובע מכך שרוצים לפתור לאישה את הקושי כשהיא מתלוננת. לחילופין, להגיד לו שאת לא מצפה שיפתור לך אלא את רוצה לפרוק קושי ולגלות הבנה (אם זה רק פריקה של קושי)
בנוסף, ייתכן והתקופה עכשיו קצת יותר מאתגרת. שבי איתו לשיחה על הדרך בה אתם רואים דברים מבחינת חינוך הילדים ואפשר כם להגיד לו שלא נעים לך לראות אותו ככ עצבני
.
ועוד משו - לי זה הגיוני שילד בן 5 לא רוצה לבוא למקלחת, יש לו מלא דברים מעניינים לעשות ואתם מפריעים לו כביכול. תהיו יותר בחמלה והבנה מול הענין. אולי משחקים שהוא יכול להתרחץ איתם, משו שיגרום לו המאה מהמקלחת, או מקלחת מוקדמת שאחריה יוכל להמשיך לשחק
גם הטרמה מאוד עוזרת, לא לתלוש אותו מהמשחק למקלחת מעכשיו לעכשיו
שתארת שהילד עושה זה קלאסי לגיל 5 ואם מאבדים סבלנות בסיטואציות הללו התקשורת בבית אכן הופכת ללא נעימה
בעיניי כל הורה צריך להיות אחראי על ההתנהגות של עצמו ואין הרבה איך להשפיע על בן הזוג שהיה פחות עצבני
אפשר לשקף לו את ההתנהגות
רוב הסיכויים שזה לא יעזור
יש הרבה הורים חסרי סבלנות ויש הרבה ילדים שסובלים מזה
מה שיכול לעזור לילד במקרה כזה, שההורה השני יהיה עם סבלנות ויהיה לו כעוגן בבית וגם כדוגמא אישית להתנהגות תקינה גם לילד וגם להורה השני.
זה רכישת כלים פרקטיים מאוד שניתן להשתמש בהם באופן מיידי. נשמע שחסרות לכם דרכי פעולה פשוטות לביצוע עם הילדים, בלי תיאוריות ולימוד מעמיק. בגיל הזה מניסיוני וממה שלמדתי דרכי הפעולה פשוטות מאוד רואים את התוצאות שלהן מיד.
למשל: הילד לא מקשיב? זה אומר שצריך לבסס קשר משמעותי יותר בינו לביניכם. ליצור כמה שיותר חיבורים קטנים לאורך היום. בגישה ההיקשרותית הפעולות האלה נקראות איסוף: לגשת אליו כשהוא משחק, לשים יד ולהתעניין מה הוא עושה, ליצור איתו קשר עין כמה שיותר פעמים, לתת יותר. מגע גופני, גם אם זה לרגע, לא רק בשלבי מעבר כמו חזרה מהגן ולפני השינה. לפני שמבקשים ממנו משהו קודם כל להסתכל לו בעיניים, לשאול אותו מה הוא עושה, לשמוע אותו קצת, ואז להגיד את מה שרציתם (עובד כמו קסם!) לחבר אותו אליכם באופנים האלה וכך הוא יקשיב לכם יותר וירצה לעשות מה שאתם אומרים.
אז יש הרבה משמעות למילים טובות שלל כלפיו.
תנסי לעוף על דברים אחרים שהוא עושה, זה יתן לו דרייב לתת בבית יותר ויותר
הרגשתי חצי.
אתמול הייתי עסוקה בדאגה לבעלי שהיה בירושלים, עם חצי אזן כרויה לחדשות וכל ביטולי ההופעות בערים, ובערב המאוחר הייתי מותשת ושנאתי את הערבים שהציתו ובדיכאון על המדינה שכאילו הבנייה בה הסתיימה ועכשיו בדור שלנו אנחנו עסוקים רק בלשמור על הקיים ולהתגונן מכל תסריטי הבלהות שאויבנו ממליון חזיתות מנסים לכפות עלינו. ומה הסיכוי בכלל?
אז אתמול קרסתי לישון ולא נהניתי מהופעות, ספריי ושאר סמלי החג. מרגישה שגנבו לי את העצמאות ושהמדינה צריכה לבדוק מזוזות. דחוף! ו….נגמר החג. הכל טס! מרגישה שלא מספיקה לחוות. כאילו הזמן רץ.
המקוריתאז עשינו על האש משפחתי היום.
אבל בעצמאות כיף שיש גם את היום אבל בפרט את הערב! אפילו ללכת לסיבוב עם הילד או שאצא סתם אני בעצמי. לא נסלח להם שגנבו את ערב יום העצמאות. אין מחילה!
זה המוני לי מדי ואני באופן אישי לא נהנית, מעדיפה לראות זיקוקים מהמרפסת
אז לא יודעת כמה אוכל לעזור לך❤️
שאפשר להסתובב ולשאוף ספריי או אוויר נעים חצי חם חצי קריר ולהתהלך בתחושת גאווה שפעם היית ילד או נער ועשית כיף כזה! ושיערות סבתא ומלא בני נוער.
כמו הקסם של ליל שבועות
שהאור בוקע מחלונות בית הכנסת ואפילו כילדה אהבתי להתהלך בלילה מרגישה עטופה ושמורה! בדרך לאבא בבית הכנסת או לשיעור תורה.
אז גזלו את זה ואין מחילה.
לגזול לנו את שמחת החג.
והתפקיד שלנו - לא לתת להם לנצח! לשמוח בכל זאת! להודות מכל הנשמה על זה שיש לנו מדינה!
(בנימה אישית: אני דווקא לא עושה יותר מדי דברים ביום העצמאות, כי קשה לי עם המוניות ועם הריח של המנגלים. אז עשינו כמו בכל שנה כמעט - מפגש משפחתי קטנטן. דווקא הצטערנו שלא ניצלנו את זה שגן סאקר לא מוצף בריח ובעשן של מנגלים🤭)
היו לי הרבה מחשבות מה הקב״ה מנסה להגיד לנו…
מה העוגנים תורמים לחיים ומה הם מחלישים.
זה לימוד לחיים.
לא יודעת מה היה מצבכם המשפחתי בתחילת הקורונה, אחרי שנים של שקט ושגרה פתאום כ"כ הרבה עוגנים בבת אחת שהתבטלו.
אין ליל סדר משפחתי, אין תפילות בבי"כ, שלא לדבר על ילדים שלא היה להם מקום ולא יוצאים מהבית. בידודים משפחתיים ארוכים.
כל השגרה השתנתה מהקצה לקצה, ובתוך כל זה היה צריך להמציא את עצמנו מחדש.
המון משפחות נכנסו בדיכי לליל הסדר ויצאו ממנו באורות. כי לפעמים דווקא כשהמוכר והידוע לא מתקיים, זו הזדמנות לגלות דברים אחרים ולהפוך את המוצלחים שבהם למסורות משפחתיות חדשות שבאמת מותאמות לנו.
בערב יום העצמאות הלכנו בהרכב מלא לתפילת ערבית חגיגית בבית הכנסת, היה מרגש ועוצמתי. אף אחד לא מיהר לשום מקום. שרו ורקדו דקות ארוכות.
(במובן מסויים מדובר בשינוי לטובה מבחינתי כי היינו מתוכננים לצאת כמו כל שנה לאזכרה ככה שערב יום העצמאות כל שנה אנחנו שפוכים והפעם התקלחנו והתארגנו בנחת יחסית)
חזרנו וארגנתי ארוחת ערב משפחתית חגיגית ספונטנית (כי כל שנה קונים נקניקיה בלחמנייה ופופקורן באירוע)
והחל מהבוקר בעצם הכל התנהל כמתוכנן.
היה כיף ועמוס ב"ה, נהנינו מאוד.
ב"ה.
וגיליתי שמחר יש לימודים, פעם ראשונה נראה לי שיש לנו גשר מבחינת ימי עבודה במשק ולא לילדים מבחינת ימי לימודים. נחמד ממש.
שלא היו הופעות כמו כל שנה,
היום היה לנו מפגש משפחתי, היה נחמד.
אולי תראי את טקס הדלקת משואות וחידון התנ״ך,
זה קצת מכניס לאווירה.
בס״ד
ממש יכולה להבין את הדאגה לגבי בעלך אתמול!! איזה פחד…
אם מתאים לך לקרוא זווית ראייה שונה ממה שחווית, אני אספר לך איך היה לי היום.
אתחיל מזה שאתמול גם לי היה יום קשהההההה.
עצוב, מדאיג, מפחיד, הכל.
ממש הרגשתי לא עצמי.
שבורה. מודאגת מאד.
אבל קישטנו את הבית בכל זאת,
התלבשנו חגיגי,
הלכנו לתפילה של יום העצמאות,
שקדמה לה שיחה קצרה של לוחם (לוחם שהוא כבר סבא לנכדים!) שהיה בעזה ובלבנון וסיפר דברים מרוממים על החיילים, על מסירות הנפש שלהם (בין השאר כל המאמצים שלהם לאתר חטוף מסוים) ועל הניסים שהם ראו.
התפללנו מתוך הודיה גדולה על זה שיש לנו עם כזה ומדינה משלנו, אחרי 2000 שנה.
היום דבר ראשון פתחנו את החדשות וגילינו שאין החמרה של המצב ב״ה ולא רק זה אלא שהכבישים פתוחים, מה שאתמול לא העזנו לקוות שיקרה עד הבוקר.
נסענו למקום יפיפיה בטבע שב״ה לא נפגע בגל השריפות.
טיילנו עם חברים.
לבושים בכחול לבן, לכבוד מדינתנו היקרה והאהובה.
אחד מאיתנו הכין הדרכה קצרה על המקום, ממש שיעור על מורשת קרב, גבורה ושורשים.
הרגשנו כל היום שזה נס שכמו בשני לילות השימורים שאיראן תקפה אותנו,
גם פה לא היו הרוגים ב״ה,
וגם הפצועים לא הוגדרו עם פציעות קשות מדי ב״ה (שה׳ ישלח להם רפואה שלמה בקרוב ממש!!).
הערכנו את עצמינו, את העם הזה שרק אתמול ראה שוב איך רוצים לפגוע בו, והיום ממשיך בתפילות, טיולים, והודיה על ארצנו היפה.
והרגשנו כמו בשיר ״לא, לא, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כי-כך מהר״.
הרגשנו שאנחנו מנצחים אותם רק על זה שאנחנו לא נותנים להם להשבית אותנו ב״ה.
ואיך שאני רואה ותופסת את הדברים, אנחנו כל יום בונים את המדינה!
וממש לא רק עסוקים בלשמור עליה.
אם זה פיזית בנקודות התיישבות חדשות,
חוות חקלאיות, גבעות,
ישובים חדשים,
שיקום העוטף!
אם זה בפיתוח הגשמי, החברתי והרוחני של ישראל,
אם זה בהבאה לעולם ובגידול של דור חדש,
ואם זה דרך כל הגבורה של החיילים שלנו שמעצים גבורתם מעמיקים את הקשר שלנו לאדמה הקדושה הזאת.
מקווה שזה עוזר…
חיבוק שוב.
אנחנו באמת עוברים דברים מאד לא פשוטים, אין ספק.
❤️
ובקשר לעוטף, הזכרת לי משהו שממש ריגש אותי שתושבי העוטף ותושבי הצפון הזמינו את מפוני השריפות אליהם,
סגירת מעגל מרגשת ומחזק מאוד כל ישראל ערבים זה לזה!
פעם אתה אורח ופעם אתה מתארח, ואתה אף פעם לא לבד ברוך ה'.
והתוספת שלך מאד מרגשת.
תודה יקרה! ממש שמחה שדיבר אלייך ב״ה.
תכננו לטייל היום ובגלל הבאסה מאתמול + חשש מגשם לא יצאנו לטייל בסוף וזה היה מבאס מאד.
תשיעיות להתפקד ❤️
איך אתן מרגישות?
מצד אחד ממש רוצה כבר ללדת ולהיות אחרי
מצד שני לא באלי בכללללל
יכולה בכל זאת?
אני מרגישה שפשוט הגעתי לקצה גבול הכוחות הפיזיים ובעיקר הנפשיים
רוצה שכבר יגיעעעעע
מקווה שהזמן שנותר יעבור לך בקלות עד כמה שאפשר!
קשוח!
יש לי חברה טובה שאינה שומרת מצוות אך היא אישה מאמינה.
לאחרונה חלתה במחלה קשה והיא מחפשת לשמוע שיעורי אמונה שיחזקו אותה בעקבות המצב.
היא מחפשת משהו שלא ״ינסה להחזיר אותה בתשובה״ אלא שיעזור לה להתמודד…
יש רעיונות?
מלמד בעיקר על התמודדויות בחיים, מהמם ממליצה ממש!
וגם הרבנית ימימה, לשים לב שבד"כ הרצאות של הרבנית ימימה זה בתשלום
לא חושבת לשלוח אותה מחר
אז זה ראשון רק
לעדכן לפני את הגננת בהודעה שהילדה נגמלת ולשים לב להציע לה ללכת?
או סתם כזה בבוקר (מציינת שבכיתה שלה במעון יש שלוש גננות, לא תמיד זו של הקבוצה שלה מגיעה בשעה שאנחנו שמים אותה, לפעמים הגננות של הקבוצות האחרות)
בעלי אומר לכתוב לה אבל מרגיש לי מיותר, נגיד לה בבוקר, לא?…
ברור לעדכן לפני.. מה זאת אומרת
אני הייתי גם מתייעצת לפני שאני מתחילה תהליך אם אני בונה על השיתוף פעולה שלה, ממש לא הוגן לבנות על זה שהיא תסכים בלי להתייעץ לפני
אבל מינימום זה לא ליפול עליה עם זה
מיום שלישי אחהצ
ברוך ה׳ היום לא היו פיספוסים
מתכננת לשלוח בראשון עם תחתונים מקווה שזה כבר לא מצב שכל רגע צריכה פיפי ומלכלכת
ויש בגן המון גמולים כבר ושירותים קטנים
אז לכאורה זה חלק מהתהליך שלהם בגן השנה
אני גם יודעת שיש ילדים שנגמלו במהלך השנה
ברור שלעדכן.
גם אם את חושבת שהכל בסדר.
זה עניין של כבוד ושיח בין הורים לצוות.
הרבה יותר קל ליצור פעולה כשמעדכנים ומתייעצים ולא מנחיתים את זה כעובדה.
אבל בשיתוף פעולה, לא בהנחתה מהרגע להרגע
אולי הגננת שלה ספציפית פחות פנויה השבוע? אולי יש עכשיו כמה ילדים בגמילה ולא מתאים לה?
צודקות
שלחתי לה
מקווה שתהיה on board 🤓
זה חשוב בשביל השיתוף פעולה...
אני הודעתי להן כמה ימים לפני, כדי שידעו ויהיו ערוכות לעניין
