פורום הריון ולידה (עמוד 2952)

א. אני חושבת שהתקופה הראשונה היא קשה בעיקר כי את אחרי לידה, תשושה ולא מתפקדת כרגיל. זה עיקר הקושי. קנאה וכד-- בכלל לא בטוח שתרגישי בהתחלה. בטח התינוק החדש יעניין אותה מאוד. קנאה יכולה להגיע גם בגיל 8 חודשים, למשל, כשאז התינוק כבר זוחל ומורגש יותר בבית.
לכן- תנסי לקבל עזרה כמה שתוכלי
ב. לגבי ההנקה- לא תמיד ההנקות ארוכות. עם הגדולה שלי היה מאוד ארוך, עם השניה- חמש דק' כל צד וסגרה ענין. הפתיעה אותי לטובה..
ג. אומרים שכל לידה זה רעידת אדמה בבית. זה נכון. כל מערכות היחסים קצת מתערערות עם הכניסה של נפש נוספת. מעין ענן אבק גדול שמתרומם לו, וכשהוא לאט לאט שוקע, כל אחד מוצא מחדש את מקומו במשפחה.
אל תילחצי. וגם לדעתי אל תחשבי ותהיי טרודה יותר מדי ממציאות שאולי תתברר כאחרת לגמרי ממה שחשבת.
בהצלחה!

קראתי המון עצות, כמו להכין קופסה עם צעצועים רק לזמן הנקות, כדי שתשב לידך . נדמה, לי קניתי כל מיני ספרונים עם תמונות של חיות, קופסא עם דמויות של חיות וצללים שלהם שהיה צריך להתאים בין תמונה לצל ולחבר אותם יחד כמו פאזל היה להיט. בקיצור כל המעניינים רק לזמן הנקות. לפעמים גם נעזרתי במסכים,אין מה לעשות. כשלבד בבית וחייבת זמן לטפל בקטן ושהגדול לא יפריע- מסך הציל אותי
לא מעט הנקתי בישיבה על השטיח, ותוך כדי היא הייתה לידי ושחקה.
בשלילי הצמוד שלי, נעזרתי המון במנשא, כי התינוקים שלי לא ישנים טוב במיטות לבד.רק עלי. כך שאיזה 4 חודשים הקטן היה עלי במנשא כמעט בכל שעות השינה שלו ביום.
תקופת ההסתגלות קשה, בעיקר כי את עייפה. נדמה לי שאחרי חודשיים ככה, כשתינוק כבר ישן יותר בלילה, והכוחות קצת חוזרים- נהייה יותר קל.

אם יש אפשרות לקבל עזרה- מישהי שתשחק איתה אפילו בבית, כשאת תופסת תנומה/ תעזור בערב עם מקלחת / ארוחה/השכבות . או תוציא אותה לגן שעשועים- זה חובה לדעתי, בחודשים הראשונים

לשתף אותה בטיפול לתת לה להביא טיטול להחזיק משהו
להדגיש לה שהוא/י אח/ות שלה שתדע שהתינוק לא רק שלכם הוא גם שלה
בהנקה להושיב קרוב אליך בצד של הרגליים של התינוק ולתת לה ללטף
לזכור שבהתחלה יכול להיות משבר גם לך שהלב פתאום חצוי גם לילדה גם לבעל. לזכור שזה נורמלי וזה עובר
לתת לה להתקרב רק בהשגחה צמודה לא להשאיר תינוק בעגלה או טרמפולינה . אני ממליצה מאוד לקנות לול גדול

זה ממש לא קל בהתחלה למרות שייתכן שיש ילדים נוחים יותר/ קנאים פחות. הבת שלי היתה שנה ושלוש בערך כשנולד השני והיה מאוד מאוד קשה במיוחד החודש הראשון. חברה שלי אמרה לי לפני הלידה- תכיני את עצמך להרבה בכי. וזה היה נכון, התינוק בוכה, הילד הגדול בוכה וגם אני הצטרפתי לבכי... אבל בסוף זה עובר תזכרי תמיד! ונהיה הרבה יותר קל בהמשך! תחפשי שיהיה מישהו שיעזור לך לפעמים לשמור על התינוק שיהיה לך זמן צומי רק לגדול זה מאוד חשוב! אפילו שבעלך יקח ילד אחד לשעה ואת תהי עם השני..

הגישה שלי שהילד הגדול צריך להרגיש שהוא עצמו קיבל מתנה אח חדש. מה זה אומר? כשמקבלים מתנה מותר להתקרב אליה, מותר לגעת בה, מותר להתנהג איתה כפי 'ההוראות הפעלה' שלה וכו'.

מה זה אומר בתכל'ס- שרצוי לעודד מגע בין הילדים אם הגדולה רוצה את זה. להראות איפה מותר לגעת, ללמד אותה לתת מוצץ כשהיא בוכה, לעזור לכם לקלח- אם היא כבר עומדת בעצמה- שתעזור להרטיב אותה, להצחיק אותה, להביא לה משחק, לשכב לידה על השטיח/המיטה וכו', להחזיק אותה יחד אתכם.

הכלל הוא- הכל מותר! חוץ מדברים מסוכנים או שהתינוקת הקטנה בוכה/רואים שלא נעים לה.

אחת הבנות שלי היתה בת שנה וחצי כשנולדה לה אחות. היא נעלה לתינוקת (בת שבועיים) את הסנדלים שלה, כשהתינוקת שכבה בטרמפולינה. לתינוקת לא הפריע, אז גם לי לא. זה היה מחווה מבחינתה לתת לאחות הקטנה משהו שהוא שלה.

הגדול שלי היה נותן לאחותו מוצץ (אותו הפרש כמו שלך. היה בן שנה וחודש כשהיא נולדה). הוא לא היה מצליח לקלוע לפה שלה, אבל עיקר הכוונה.


ב"ה הגישה הזאת עבדה אצלנו בכל הלידות (יש לי 5 ילדים ב"ה) אף פעם לא היתה אצלנו קנאה כשנולד אח (פערים של שנה וחודש עד 3 שנים). ולהפך, תמיד האח שמעל התינוק הכי התלהב מהתינוק החדש.

עד כה ההפרשים פה היו בערך שנה ו4-שנה ו5
ודווקא בקושי היתה קנאה הם בקושי הבינו מה קורה- וממש היו חמודים לתינוק
בהתחלה היו רגישים מאוד אבל הרגשתי שזה בעיקר בגלל הימים שנעדרתי מהבית ובכללי הייתי פחות פנויה נפשית ופיזית.. ואז עם סבלנות ואיזונים ויחס אישי זה התאזן ונרגע
ודוקא כשהיה לי הפרש של קרוב לשנתיים- זה היה יותר קשה מצד הקנאה והרגשי..

בגיל שנה וחודש היא לא מבינה באמת בהתחלה.. ואם תקבל את היחס שזקוקה לו סביר להניח שהתקופה הרגישה תחלוף מעצמה מהר

להקפיד על זמן איכות אישי כל יום אפילו קצר

להכין קופסא עם משחקים מעניינים לזמני הנקות
לשים אותה לידך להסתכל בתמונות לעשות לה תוץ. כדי הצגה עם בובה או סתם משחק לתת לה משהו לאכול

גם לי עומד להיות עכשיו הפרש של שנה- אז טיפים ממוקדים לגיל הזה יהיוצלי בהמשך.

בכללי סבלנות
וזה תהליך עד שמתמקמים ומסתגלחם
לכולם
וזה בסדר

של שנה וחודש. ברור שהיה קצת הלם לגדול אבל נראה לי דווקא בגלל שהם כל כך קטנים מהר מאוד זאת הופכת להיות מציאות החיים שלהם והם מתרגלים מהר. הגדול ממש ממש אוהב את הקטנה ונהנה לשחק איתה. ברור שצריך להשגיח כל הזמן אבל רוב הזמן הוא ממש מתייחס יפה.

הנס שהקטן היה תינוק ישנוני אז ממש ישן המון ונשאר לי זמן לגדול.
תראי, זה לא פשוט, ובסוף את תמצאי את הדרך שלך להתנהל בתוך זה. גם לזכור שהתקופה הראשונה קצרה, וכל תקופה כשהם גדלים מזמינה אתגרים אחרים אבל בגדול זה הולך ונהיה פשוט יותר ככל שעובר הזמן, גם כי את לומדת להתנהל והם מתרגלים לסדר החדש וגם בגלל שהצרכים שלהם נעשים דומים.
בהתחלה עם ההנקות הארוכות זה באמת מאתגר, אולי תנסי שיהיה לך מלאי של משחקים פשוטים וחדשים וכל פעם תוציאי לו משהו כשאת מרגישה שהוא ממצה את הקיים? או להעלים משחקים ולהחזיר מדי פעם. לשנןת כדי שיהיה לו מעניין ויהיה עסוק יותר זמן.
יש כאלה שמצליחות לספר סיפור תוך הנקה אבל משערת שזה בתקופה שההנקה מבוססת יותר.

לגבי הקנאה, אצלי בקושי היתה. זה היתרון כשהגדןל בן שנה ולא בן שנתיים או יותר.. זה ממש תינוק עדיין, וגם אם הוא מקנא אפשר להסיח את דעתו בקלות יחסית. מה שכן, אפשר לתת לו לעזור עם התינוק החדש ולהשתמש בחפצים של התינוק כשאפשר, כמו טרמפולינה וכו.

תזכרי שאת תיהיי אחרי לידה ותיהיי חייבת מנוחה, לאככול טוב וכו- ממליצה ממש לשים לב לעצמך ולקחת עזרה במקרה הצורך שלא תקרסי ח"ו.

משהו מעודד- כשהם גדולים זה כל כך כיף! ממש שמחה על הצפיפות בינהם למרות שחששתי. הם משחקים ביחד ומעסיקים אחד את השני, לומדים מיומנויות חברתיות בבית ויש מן עדריות כזאת שמקלה בהמון דברים.

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה!!

אצלי הרווח בין הגדולים הוא שנה ושבועיים (אבל הגדול היה בן שנה וחודשיים בשחרור מבית החולים...).
הגדול לא יודע לקנא בכלל, האח נכנס לו למציאות ממש טבעי.
די מהר הזמנים שלהם מסתנכרנים - זמני האכילה, השינה... הם משחקים ביחד וזה נפלא! הם כמעט כמו תאמין וזה כיף ונוח!
ממליצה כמובן על עגלת תאומים.

בהתחלה זה מעייף לטפל בשני תינוקות, אבל מאמינה שמתרגלים.
אפשר לקנות הרבה הפתעות מהכול בשקל ופשוט לפנק בהרבה חיבוקים...

מה שזה אומר שאת אמורה לקבל אנטיביוטיקה כ4 שעות לפני הלידה,

ולכן מומלץ ללכת לבית חולים כמה שיותר מהר

במקרה של צירים, ירידת מים או כל סיבה אחרת שמראה סימנים קרובים ללידה..

זה בגדול

 

לא שמעתי על 4 שעות לפני..

ובזמן הזה קיבלתי אנטיביוטיקה

ולא היה אח''כ שום מעקב מיוחד מעבר לרגיל

א. לי המנהל מחלקה פה אמר שהעיקר לקבל בזמן לידה פעילה.
רצוי כמובן כמו שכתבת

אבל

ב. לא תמיד זה אפשרי
אני ב3 הלידות האחרונות הגעתי בפתיחה 4
אבל ילדתי חצי. שעה-שעה אח''כ גג

לפי ההודעות לעיל.
כמובן שאם אין זמן אז אין 🙂 ועדיף כמובן מנה אחת צמוד ללידה על פני כלום

בלידה- לא לחכות לפתיחה מלאה למשל.. כדי להספיק לקבל אנטיביוטיקה בוריד לפני הלידה

זה כל הסיפור
לא מלחיץ,לא דורש הרבה
לא נורא בכלל
לא צריכה ללכת במיוחד עכשיו

הנהלים של כל בי''ח טיפה שונים..נגיד אם קבלת פחות מ4 שעות לפני הלידה או על אופן המעקב והבדיקה של התינוק אחרי הלידה..
את ירולה לברר מה אצלכם
אבל למעשה אין לזה הרבה השלכות..

אצלי נגיד אין שום דבר מיוחד

רק משתדלת לצאת לא ממש בסוף אלא כשמרגישה שמתחיל בלידה השלב הפעיל+

ביוטיקה. יש בתי חולים/רופאים שזו שיטתם ויש כאלה שבודקים כל פעם מחדש. תשאלי רופא (בהריון הבא...)

שיתנו לך אנטיביוטיקה, חוץ מזה הכל בסדר ואין מה לדאוג

כשהייתי בבית החולים אחרי הלידה עכשיו הייתה מישהי שלא הספיקה לעשות את האנטיביוטיקה לפני הלידה והיא הגיעה עם צירים די מתקדמים. היא הייתה לחוצה מזה והאחיות אמרו לה שהכל בסדר.
אם לא הספיקו לעשות את האנטיביוטיקה מראש אז עוקבים אחרי התינוק בשעות שאחרי הלידה ואם הוא יעלה חום אז הוא יקבל אנטיביוטיקה לוריד שלו, מחוץ לבטן. זה פחות טוב, כי לפתוח לו וריד.. 😲 אבל ההדבקה מהאמא לתינוק קורית באחוזים לא מאוד גבוהים, וגם אם הוא נדבק ח"ו התינוקי יהיה מוגן מפגיעה בעזרת השם כי הם מודעים לזה ויטפלו בזה...

הם אמרו גם שיש להם הרבה מקרים שמגיעות נשים שבכלל לא עשו את הבדיקה או כי לא מודעות או כי לא עושות הרבה בדיקות או כי לא הספיקו וילדו מוקדם וכמובן שהם לא יתקעו להם סתם אנטיביוטיקה לווריד שלהם אלא יעקבו אחרי התינוק...

תמיד מסתבכת ממש עם האריזות,יציאת מצרים לגמרי!
וגם אני לא מתלהבת מכל מיני יציאות בזבזניות ותמיד יוצאת האישה המייבשת, הממורמרת והמבאסת!!!
מבחוץ לגמרי כשזה לא נוגע לי אני יכולה להגיד לך לנשום עמוק, לפנק את עצמך במשהו קטן ולנסות להנות.
אחרי שהכל עובר לא זוכרים את כל הקניות אבל החוויה החיובית ממש יכולה להשאר. אולי בדרך תצליחו לעשות תיאום ציפיות, להסביר לבעלך שינסה להבין אותך ולמתן וגם את תבואי לקראתו ובעז"ה יכול לצאת מוצלח מאד!!!!

בהצלחה ותהני ממש!!!

שונאת את אילת
ואת הנסיעה
בעלי מאוהב בה
פעם בכמה שנים אני מוותרת ונוסעים לכמה ימי שיממון
שונאת אריזות

כולייי הזדהות גדולה!!!
חיבוק ❤️

גמני ממלאת את האוטו עד אפס מקום ומרגע שאני חושבת על הנסיעה הדבר היחיד שעולה לי בראש זה כמה זמן ייקח לי לפרוק את המזוודות לכבס הכל ולחזור לשגרה.
הזדהות מלאה

שלושה ילדים ב"ה נוסעים כמעט כל שבת...

מכינה לכל ילד את השקית שלו. בתוך השקית מחלקת לשקיות- שקית עם גרביונים והלבשה תחתונה, שקית לפיזמות וכו'.

כנ"ל בשבילנו והכל נכנס לתוך מזוודה אחת.

בחזור-

מחלקת את הכביסה עוד לפני שחוזרים, כבר במלון יש שקית לכביסה שחורה, שקית לצבעוני וכו לפי מה שאת מפרידה בבית.

וסה"כ אתם לא נוסעים לחור, זה אילת יש איפה לקנות דברים אם מקסימום תשכחי....

קחי את האריזות באיזי.

ותהני

שנתת לי להעריך את היותינו בבית בטטות דלות בלי גרוש לנופש😆

אבל אני ממש אוהבת נסיעות משפחתיות, (וחוץ מחופשה אחת שבאמת לא ככ נהניתי בה) הן היו מוצלחות עד עכשיו. לגבי הכביסות - זה תמיד נראה לי המון המון, בסוף מסיימת עם זה ציק צק (יש לי מייבש, והמכונה ענקית, 8 קג).
מקווה שתהני למרות הכל!!!!!!! 😁

כמה זמן ניסית פזיותרפיה? לבד או בליווי של פיזיותרפסיטית מומחית לרצפת האגן? זה דורש התמדה, וליווי של פיזיותרפיסטית שתראה שאת באמת עושה נכון את התרגילים

אצלי היה מצב די גרוע (צניחה של שלפוחית השתן דרגה 1-2, לא זוכרת בדיוק, וגם צניחה מהצד השני..).
עשיתי תרגילים, לא בהתמדה יתרה.
אחרי שנה!! הרגשתי שיפור ניכר. לפעמים לוקח פ צריך פשוט לתת לגוף זמן להחלים.

ואם יש עודף משקל מההריון או הנקה הוא מחמיר את הבעיה.

אם יש זמן שהיא פותחת פער קצת אז אפשר לנצל ולשאוב.
את יכולה גם לנסות לקום בבוקר קצת לםניה (כמובן אם הלילות נורמליים וחשאוב קצת) בעיקרון לא הייתי שואבת ממש שניה לםני שהיא צריכה לאכול אבל אומרים שהגוף יודע לייצר תוך כדי יניקה חלב.
פעם שמעתי שחצי שעה אחרי שסיימו לינוק כבר יש חלב חדש. אם את רוצה זמן קבוע אז תתחילי אפילו אם לא יצא הרבה בהתחלה ותוך כמה פעמים הגוף יבין שבזמן הזה צריך חלב וייצר אותו. מבחינת כמות תתחיחי מ60 ואם לא מספיק לה תעלי ל90 ואם עדין לא מספיק אז 120.אצלי שתו גג 90 בגילאים גדולים יותר אפילו. ושימי לב לתת בצורה תומכת הנקה זה חשוב גם בשביל הכמות וגם בשביל ההנקה עצמה שלא תתפתח העדפת בקבוק

אם זה במקרר אפשר לשמור עד 8 ימים בעומק המקרר. במקםיא הייתי מחלקת למנות של 30,60,90 ככה לא יתבזבז חלב. וכמובן למדוד את הכמות בבקבוק לא מה שרשום על השקית כי זה לא מדוייק. ועוד טיפ להקפיא בשכיבה ככה תופס פחות מקום במקפיא

כדי שהגוף ילמד לייצר חלב בזמן הזה.
הכי טוב בבוקר כשיש מלאות בדרך כלל, אבל גם בלילה עבד לי טוב

תנסי אמבטיה חמימה עשר דקות. תראי אם מקל. אצלי מיד שמתי באמבטיה כשחזרנו ולא היו תופעות מקומיות

תגובה אזורית (עיגול קטן סביב אזור החיסון) היא מאוד נפוצה וזה בסדר גמור. אבל לפעמים זה מעבר לאזור החיסון וכבר מצריך בדיקה לראות שלא מתפשט.

נראלי שיש כאלה שיותר חרדתיות וזה בסדר.. אבל לא באמת יודעת לומר לך.

אז רק שולחת חיבוק!!
ובע"ה הכל יהיה בסדר!

ובטח תיכף יבואו החכמות ממני.....

אבל יש דבר כזה דיכאון הריון.
דיכאון שנובע משינויים הורמונליים בין הייתר.

תדברי עם הרופא/אחות ליווי הריון שלך.

חבל שתמשיכי לסבול ככה.
יש היום אפשרויות לעזרה.

לדבר איתם על זה...כי מבחוץ אני ניראת רגיל...והכי ניראת שמחה ולא מודאגת ומשדרת ההפך...
וקשה לי לדבר על זה עם רופא או אחות לא יודעת...משהו חסום כזה...

כשמרגישים תנועות כבר יותר קל (כמובן אם פתאום לא מרגישים שוב מגיעים הפחדים ), מרגישים את התינוק כל הזמן ואין את הספקות האלה אם יש דופק

הפחד חזר בגלל הסקירת מערכות הגעתי בגישה של זהו עוד בדיקה וניגמר ...מבחינה של הבדיקות של העובר אחריי זה אולטרסאונד שיגרתי כזה...אבל אז אמר לי לחזור כי לא הצליח לראות את העמוד השידרה והכליות...אז שוב פעם להיות בסרטים וחששות שמשהו לא תקין וגם כתב לעקוב אחריי חדרי המוח שהם כרגע על 8.1 מ"מ וקראתי באינטרנט שהטווח התקין 10 מ"מ ואני חוששת דואגת כי אם הם יתרחבו באמת?חס וחלילה...וכל מיני דברים מפחידים שעולים לי לראש


מתסכל!!

כתבו פה כמה שאחרי חיסון התחילו למצמץ.. לא יודעת אם זה טוב או לא.. תחכי למנוסות ..

כשהיה בן שנתיים וחצי שלש כזה.
כנראה מאיזשהו מתח/ לחץ, ועבר.
זה יכול להיות פשוט ביטוי נפשי וזה עובר.

 היה תקין ועבר לבד

 

מניקה רק בשכיבה.

אולי יש ירידה בלחץ דם, וזה לא משהו רגשי..?
לא יודעת, סתם מציעה אפשרות.

בגדול הלב לוחץ מעט על הריאות במצב שכיבה, אז קשיי נשימה מחמירים בשכיבה.
כמה זמן התופעה הזאת מציקה לך?

נראה לי זה בגלל התינוק יותר. הוא משתנק הרבה ואני נורא לחוצה עם האכלות שלו ולדעתי פסיכולוגית זה משפיע עלי

בגילאים הקטנים היינו כמו כל זוג אחים רבים ורבים אבל תמיד דאגנו אחת לשניה והגנו אחת על השניה. היום אנחנו החברות הכי טובות⁦⁩

אחות צמודה יכולה להיות חברה מדהימה לכל החיים, עד הסוף.
וזה מאוד חסכוני, לא צריך לקנות כלום;)

הפרש של שנה ביני לבין אחותי

והפרש של שנה בין הבנות שלי.

 

כייף גדול.

ברור שיהיו מריבות וכד'. כמו כל אחים נורמליים אבל הרווח עולה על ההפסד.

הן יושבות יחד ומעסיקות אחת את השנייה ומשחקות ומדברות ולומדות אחת מהשנייה וכו'.

 

גם אני ואחותי היינו חברות טובות. מאז שאני זוכרת את עצמי ועד היום ב"ה.

 

זאת ממש חוויה וכייף.

תהני מהן והמון מזל"ט ונחת

לי יש בן בכור

אח"כ 2 בנות צמודות (בהפרש של שנה בינהן)

ואח"כ 2 בנים צמודים (בהפרש של שנתיים בינהן).

 

הבן הגדול שלי די בודד, כביכול.

ו-2 הזוגות ה"צמודים" שלי נהנים מאוד מכך שיש להם חבר/ה צמוד/ה.

 

הבן הגדול שלי משתעמם יותר ורוצה כל הזמן לצאת לשחק בחוץ עם חברים/ ללכת לשכן/ להזמין חבר.

אין לו שותף טבעי בבית למשחקים ולתחומי ענין משותפים.

 

הוא כן משחק לפעמים עם הבנות אבל בד"כ הם לא חולקים תחומי ענין משותפים.

הוא כדור

הן גזירה וציור

וכן על זה הדרך.

 

וגם 2 הקטנים שלי גדלים ביחד.

גם בגדים תואמים (ואני יכולה גם להעביר מאחד לשני)

וגם משחקים הרבה ביחד והולכים לאותם מקומות ביחד וכו'.

 

 

תהני

לי יש רווח גדול בין 2 הילדים ומאוד קשה לי!

הם לא יכולים לשחק ביחד ולא משדרים על אותו גל.

משעמם להם כל היום בבית.

את לא סותרת את מה שאני אומרת...

גם אני חושבת כמוך.

 

בין הבן הגדול לבן השני שלי יש 6 שנים (באמצע יש 2 בנות). הם עדיין לא בכיוון של לשחק יחד וכד'.

לפחות, כשהבן השני שלי היה בן שנתיים ילדתי בן נוסף. כך שלשני יש מישהו קרוב אליו

אבל לגדול אין.

והוא באמת משתעמם לבד...

ולזה התכוונתי מהכיוון השני.

אבל 2 צמודים מאותו המין זה תמיד חמוד!
אני אוהבת להלביש אותם זהה אז זה לא כל כך חסכוני אבל בהחלט חוסך חלק.
יהיו להם תחומי ענין משותפים, ילכו ביחד לבית ספר, יריבו וישלימו, ויעזרו לך בבית

מקווה שעם השנים הן יתחברו..

אני מלבישה אותם אותו הדבר וזה מהמם..
חברה שלי לידי כרגע והיא אומרת שהם 2 אחיות צמודות והכיף שלהם זה לרכל ביחד על הגיסות.. חחחחח סורי שלא מצאתי דברים יותר חשובים

והן שמות שוקולד אחת לשניה בתיק בהפתעה לפני מבחן
והן מספרות לי כל אחת בשקט מאחורי דלת למה עכשיו לאחותה קשה/לא טוב ושאולי אני אעשה משהו
<תיאור של שתי מתבגרות>


(כל זה לא סותר מריבות וצעקות ומשברים, אני לא מתערבת ופתאום זה נהיה צחקוקים, לאלוקים פתרונים איך זה עובד בדיוק)

גם אני ואחותי היינו מדברות עד אמצע הלילה, לפעמים... ומריבות ברור. אבל כל השאר לא, ואנחנו ממש לא חתול ועכבר. נשמע שמאוד אכפת להן אחת מהשניה

היא בכורה ויש לה אחות מתחתיה צעירה ממנה ב-11 חודשים. פשוט מהמם לראות אותן יחד! הן חברות ממש טובות וזה ממש כיף שיש להן אחת את השניה. חושבת על הגדולה שלי שיש אחריה בן ועוד בהפרש של כמעט שלוש שנים ותכל'ס קצת מתבאסת בשבילה.

(אמא לשלושה בנים)

כיף לך ! (אמא לארבעה בנות)

דשא של השכן וכו...

כולנו ברציפות בזו אחר זו.

 לא זכור לי שהיתה תחרות בנינו .

היה כייף יצאנו יחד תמיד.

השלמנו כמעט מניין

השיחות תמיד היו מענינות, בשבתות ישבנו לשחק כולן יחד , בטיולים, עזרה בבית, היינו כמו חבורה.

כייף שיש חברות 24/7

בעיקר אהבנו לשבת יחד לשוחח בערבי שבת.

 

כשהיינו יוצאים עם המשפחה המורחבת ונניח פוסעים להתפלל בקבר של צדיק יחד הליכה של כמה דק', אוטומט היינו תוך כדי הליכה מתאחדות ופוסעות יחד . ולא משנה כמה בנות דודות היו מגיעות.

זה היה מחזה קבוע ,תמיד במשפחה היו מזכירים את העניין הזה בהנאה.

 

כן היו חיכוכים ומריבות ..אבל נורמלים.

אבל בתכלס זה היה כייף.

 

לא אשקר הפריע לי מאוד שאין לי אחים גדולים. וכשנולד הראשון היה לי מוזר וקשה לומר אח שלי.

מאחלת לעצמי חצי חצי בעזרת ה' בבריאות .

 

 

 

ולא משנה אם בנים או בנות

בעיני מתנה גדולה...

יוצר חברות קרובה

אנחנו צמודות וזה פשוט מתנה...
אומנם בתור ילדות לא זכור לי משהו מיוחד בקשר.. אבל דווקא כשגדלנו נהיינו חברות ממש ממש טובות.....
זאת המתנה הכי גדולה שאפשר להביא לבת שלך.

וכמובן שאם היה בן צמוד אז גם הכל לטובה וה' מדייק לכל אחד ואחד (גם כהורים וגם כאחים) את השילובים הכי מדוייקים שאפשר לעשות. תסמכי עליוכהותתפללי על זה... יהיה לכן חלומי!!!

יש לי 2 בנים.
בהפרש של שנתיים.
ובאמת בהתחלה עם הקטן היה לי קשה לא הבנתי איך אפשר לאהוב אותו כמו את אחיו הבכור המהמם.
עכשיו הוא בן חודשיים ואני מכורה לשניהם
ממש.
זה אהבה מסוג שונה אבל אין יותר ואין פחות. מכורה אליהם בכל נימי נפשי.

לכולן. ממש משמח!!
מוזמנות להמשיך..
בשורות טובות שיהיו, לכולן🌷

אנחנו שתי אחיות בהפרש של שנה וקצת. אני הגדולה.
בתור ילדות היתה המון קנאה ביננו, מריבות והקשר היה לא טוב. אני חושבת שבתור הורים יש הרבה מה לעשות כדי שהקשר יהיה אוהב ומחבר ולא כמו שאנחנו חווינו (לא מאשימה חס וחלילה את הורי, הם היו הורים צעירים מאוד ושתי בנות מאתגרות, כל אחת מהכיוון שלה, ברור שכוונתם היתה טובה.. אם את רוצה שאפרט יותר על לקחים שלמדתי, תכתבי בפרטי)
ב'ה גדלנו ולאט לאט התקרבנו אחת לשנייה, זה היה תהליך ארוך ועבודה של שתינו ויכולה לומר שממש בסייעתא דשמייא אנחנו כיום אחיות מאוד אוהבות, קרובות, תומכות, משתפות אחת את השנייה וממש חברות טובות.
לדעתי זה לא בא מעצמו, יש קשר והשפעה רבים של החינוך ושל הסביבה לקשר שיווצר.. כשמצליחים להגיע לקשר כמו שאני חווה היום, יכולה להגיד, שהיה שווה אחות כזאת צמודה אלי
שיהיה מזל טוב ובהצלחה!

אם לא מכירים- ממליצה להכיר
אפשר למצוא מידע ברשת.
בהצלחה!

יש לה מרשם?
זה לא כזה יקר...

וכשהמצב הכלכלי דוחק.. ויש נשים שאחרי ההריון כבר לא צריכות ויש להן חבילות שבסופו של דבר לא משתמשים בהן.עד שפג התוקף והן הולכות לפח.
לקחתי על עצמי לעזור בזה.

מתמקם באותו מקום יכול להיות ראש, יד רגל.. אם הכאב לא מפסיק ואת לא רגועה אולי כדאי להבדק למען השקט הנפשי

קודם כל ברור שזו תקופה קשה
וטוב שאת מודעת לזה שאת בסוג של בריחה. מצד אחד האסקפיזם הזה הוא טוב כי ההתעסקות בלא נודע יכולה לחרפן. מצד שני את צריכה אולי למצוא איזון ולאפשר לעצמך להתמודד.
את עובדת? עבודה היא אפשרות להגיע למימוש עצמי מסוים וקצת להחליף אוירה מהמצב.
לגבי הבעל, זה יפה שאת מבינה שהוא לא יודע איך להתמודד ובגלל זה הוא לא ממש 'שם'.
אתם במסע שלכם כרגע, ואתם צריכים להיות חזקים ביחד. הוא צריך את ההבנה שלך לגבי היחס שלו ואת צריכה אותו כדי שיתמוך. תנסי לחזק את הזוגיות בזמן הזה ולהנות ממנה. אולי מתוך רגע של אינטימיות הוא ייפתח ויהיה לך לאוזן קשבת.
ואם לא, אז תחפשי תמיכה בכל זאת. זה לא קל רגשית ופיזית ואת צריכה את זה.
לגבי העניין החומרי, אולי תפתחי לך איזה תחביב שיוכל להרחיב לך את הנפש. בין אם זה הרכבת פאזלים, יצירה כלשהי, קריאה, יציאה לשיעורי תורה אם מתאפשר. הנשמה צריכה מזון בדיוק כמו הגוף.
הרבה חיבוקים ומאחלת לכם שתראו ישועות כמו בימים ההם כך בזמן הזה!

להבין שאת רק בשלב של הבדיקות ומאוד יכול להיות שהפתרון הוא קל
הייתי במצב שלך לא מזמן , עשיתי בדיקות לקראת טיפולי פוריות, קיבלתי כדורי איקקלומין ונקלטתי בפעם הראשונה, כלומר הלחץ שלי היה לשווא. כרגע את רק בשלב של בירור וידוע שלחץ נפשי מאוד משפיע על הגוף. לכן אין כרגע סיבה אמיתית להיכנס לעצבות ולפאניקה , המון בנות פונות לרופא פוריות והמון בנות מצליחות להיקלט מהר. בהצלחה !!

את נמצאת בתהליך שבו את מרגישה בדידות. החברה הטובה שלך כל כך זרה לך ורחוקה
תפנקי את עצמך, זה בסדר

לי זה גם מאד עזר לפנק את עצמי כמה שיותר אני לא רואה סיבה להתבייש או לחסוך בזה אם זה עוזר לך ואם כמובן יש אפשרות סבירה.
גם מאד מאד עזר לי טיפול פסיכולוגי אבל לקח לי הרבה זמן להחליט ללכת על זה. רק אומרת שתדעי שזה כדאי ממש אם תרצי יום אחד.
ובינתיים אל תכביד ינ על עצמך יותר ממה שקשה לך. תקני ותהני וצלכי להצגה או קונצרטים מה שבא לך.

לפנק את עצמך זה מצוין!
אבל זה קושי שהוא זוגי של שניכם וזה הדרך הכי טובה ונכונה לעבור אותו..
תיזמי יציאות מיוחדות שלכם יחד, תפנקי אותו את (אולי גם הוא רק מחכה לזה וזה הדרך שלו?) ותדברו תדברו תדברו, את צריכה לספר לו מה את רוצה ממני. הוא לא אמור לנחש...

בהצלחה!

ולבוא ממקום שלא תמיד מה שאני מרגישה הוא מצליח לראות במשקפיים שלו.
וגם החיזוקים ה'חיצוניים' האלה הם בסדר גמור,
ותמיד כיף להתחדש במשהו...

שתדברי ותשתפי את בעלך אם את מרגישה בנוח. מעבר לזה יכולה לומר מניסיון אישי שגברים פחות רגשיים ופחות מבינים את האישה, ורק תרחישי החיים הולידו בבעלי את הרגישות והתובנות מה חוויתי בנושא הזה דאז.
בהצלחה שתתבשרו בשורות טובות במהירות הבזק!

ותגידי לו בדיוק מה את רוצה שהוא יעשה בשבילך, מה להגיד, איך לתמוך בך
בעלך הוא לא נביא. אין לו מושג למה את מצפה ממנו אבל יחד עם זאת הוא אוהב אותך ומוכן לעשות הכל כדי שתיהי מאושרת. את צריכה לכוון אותו. תגידי לו שאת צריכה להרגיש שהוא איתך ותסבירי לו איך אפשר לגרום לך להרגיש שהוא איתך.
כמה שיותר תדברי איתו על זה. בהתחלה זה ממש להכניס לו את המילים לפה ואח"כ הוא כבר יבין מעצמו.
כשתגיעו לשלב הזה הזוגיות שלכם תהיה עוצמתית עוד יותר.
מניסיון.

שאת לא מ-מ-ש סובלת. במקומך לא הייתי לוקחת כי בכללי אני משתדלת לקחת כמה שפחות תרופות. ספציפית על דיקלקטין, קחי בחשבון שזה מורכב מכדור שינה, ממש ככה... תחשבי לעצמך אם זה שווה את העייפות (שאלתי פה בעבר ובודדות מאוד אמרו שזה לא השפיי להן על העייפות).
אה, וזה קצת יקר...
לשיקולך

רק שמעתי שזה עולה לא מעט...
כשהבנתי ממה הוא עשוי העדפתי לסבול עוד קצת (היהלי אז כמה שבועות בודדים לסוף השליש) ושטיפת הכוח שנשארה לי לא תלך בגלל העייפות מהכדור.

בלאומית זהב זה 150 ל100 כדורים, בשאר הקופות זה יותר יקר

ולקחתי כמה בחיי.
יש בזה אנטי-היסטמין שגורם לנמנום. הייתי בשוק מכמה זה הרדים אותי אבל אני מניחה שזה לא פועל ככה על כולן.

או שקשה לך לתפקד
ויש לך גם זמנים שאת מרגישה טוב לא הייתי לוקחת
גם העייפות וגם זה לא תמיד עוזר כמו קסם גם המחיר וגם כשמפסיקים יש רגרסייה
ניסית קודם דברים טבעיים? לאכול ארוחות קטנות לדחוף לפה משהו יבש לפני שקמים מהמיטה. גינגר ויטמין בי 6..

מכשיר פשוט וידני לתיקתקים.

 

מוצר פשוט גאוני💡💡

אקדח תיקתקים

נפל תיקתק מהסדין או מהגופיה של התינוק?

אפשר לתקן את זה בקלות👌👌

מעולה גם לתופרות..

אקדח+תיקתקים החל מכ42 ש"ח בלבד❣️❣️❣️

⬅️לרכישה -
US $6.54 5% OFF|Metal Plier Press Tools for 9.5 mm metal prong snap Buttons Fasteners Press rivets Poppers baby sliders buckles snap+free box-in Buttons from Home & Garden on AliExpress

אם התינוק מראה התעניינות.
להתחיל בגיל 6 חודשים זה גם בסדר גמור.

לק"י

מגיל חצי שנה אפשר להתחיל להחליף ארוחות של הנקה/ תמ"ל במנה של מוצקים (בהדרגה).

וגיל 4 חודשים זה לא יותר מטעימה בלבד.