עד שהחלטנו לעשות שינוי ותחשוב ביחד מה גורם לזה.
הגענו למסקנה שזה בעיקר בגלל שהיינו מותרים המון זמן, עייפות, עומס מהעבודה, ושגרה שוחקת ואינטנסיבית כללית. וגם שני ילדים שאיתגרו אותנו במיוחד.
החלטנו לעצור,
כל יום ישבנו לאכול ביחד ארוחת ערב
לתת לכל אחד זמן קצר לנוח לפני ההתארגנות לאורחת ערב וההשכבות ואז העייפות הייתה יורדת
להוריד את היומס בעבודה, או לפחות לתכנן יותר את זמני העומס
לחלק את התפקידים בבית ולרשום את זה, ומי שיכול לעשות עוד זה מבורך
לבלות ביחד מחוץ לבית לפחות שעה בשבוע - הליכה ביחד, סרט, או כל דבר אחר מחוץ לבית
בערב שבת למדנו משהו ביחד מפרשת השבוע או על זוגיות
להחמיא לכל אחד לפחות פעמיים בשבוע
לדאוג אחד לשני בין אם זה הודעות סמס בבוקר ובאמצע היום - מה נשמע קטן עושה משהו גדול!
לגבי 2 הילדים שאיתגרו - לתת לכל אחד זמן לפחות 5 דקות ביחד, לפעמים יותר
ועם הזמן גם היינו אסורים, והמרחק והקירוב מחדש מאד היה משמעותי
זה לא היה כזה פשוט, אבל ממש רצינו לתקן. וזה בא ממקום כזה.
ולא תמיד הכל הסתדר אבל אחרי 4-5 חודשים של עבודה משותפת ביחד, זה שינה בצורה משמעותית את היחס, הדיבור והקשר ביחד.
מחזקת את כולכן!