פורום הריון ולידה (עמוד 2994)

הריון 9 ועדיין מרגישה רק מידי פעם קצת פרפורים.

וזה התחיל רק לפני שבוע.

הרופא שלי תמיד צוחק על מי שמספרת לו שהיא מרגישה תנועות

בשבוע 14-15, הוא אומר שזה לא הגיוני, ואו שהיא מדומיינת,

או שזה פעולות מעיים.

לפני שבוע 20 אין מה להיות לחוצים!

או מין בועות כאלו , קצת כמו גזים?

לא חייב להרגיש בעיטות ,זה עוד לא השלב..

גמני התחלתי יחסית להרגיש מאוחר סביב ה20 תנועות ברורות ממש.
יש לי שילייה אחורית ,אין לי מושג מזה אומר קידמית/אחורית.

לא הייתי דואגת אם בבדיקות הכול תקין

זה גם דפוס התנהגות של עובר.
יש עוברים שקשה יותר להרגיש אותם.

תהיי רגועה.
רק בשבוע 24 מתחילים מעכב תנועות.

התחלתי להרגיש רק בשבוע 20-21.. אין ממה להלחץ בשבוע שלך

שתכלס אומרים שזה מעכב, נגיד אם אשה באה ואומרת שעדיין לא מרגישה- אז ירגיעו אותה שזה בגלל שליה קדמית... אבל לא אומר שאם יש שליה קדמית- בהכרח מרגישים תנועות מאוחר יותר.
אצלי שליה קדמית התחלתי להרגיש שבוע 18-19. ובכל זאת כמו שכתבו לך עד שבוע 24 ממש אין מה להלחץ שמשהו לא בסדר(ברור שיותר מרגיע כשכבר מתחילים להרגיש תנועות, אבל בינתיים נראה לי אין יותר מדי מה לעשות חוץ מתפילות לטוב בע״ה.) המשך קל וידיים מלאות בע״ה!!

לי אפילו בין הריונות היה אחרת
יש גם עוברים פעילים יותר ופעילים פחות

עד שבוע 20 זה נורמלי לא להרגיש או לא להיות בטוחים שזה באמת זה...

זה לא ברמה של בעיטה אצל כמו תחושה של דג קטן שזז

רק בשבוע 19...

שקלת אותה?
יש טיטולים מלאים? הילדה חיונית?

תתיעצי עם רופא ילדים

אני צריכה לשקול אותה, פעם קודמת אמרו שלא עולה מספיק אבל שזה בסדר כי יש כאלה תינוקות..

היא ממלאת טיטולים בפיפי, ויציאות אחרות רק פעם בשבוע ורופא אמר שזה תקין לתינוק יונק..

 

הן אמרו שהיא כל הזמן לא רגועה ואולי זה בגלל זה.. אשמתי שהן מתקשרות תמיד כשהיא בוכה?!

אוף.. סתם מלחיצות אותי..

יציאות פעם בשבוע זה נורמלי לחלוטין לתינוק יונק.
לפעמים תינוק נודניק זה באמת סימן שהוא לא מספיק שבע, אבל את אמורה לשים על זה, לא הן מהטלפון
תנסי לראות אם היא רגועה אחרי ארוחה, אם היא נראית לך חיונית, מחייכת, ההתפתחות שלה טובה.

כמה זמן היא מחכה עד הארוחה הבאה?

זה שהיא בוכה יכול להיות לזה עוד סיבות: גזים, סתם נודניקית שרוצה ידיים
ועוד

היא נודניקית בגלל הגזים וידיים ואם היא רעבה אני שמה לב ונותנת לה עודד..

אבל היא שבעה אחרי האוכלת, מחייכת ומשחקת עם עצמה.. מבחינתי היא מתפתחת טוב.

היא מחכה 2-3 מהרגע שהתחילה את האוכל..

בהצלחה!

אני אישית הייתי אמא לא שפויה אם הייתי מקשיבה לכל מה שהן אומרות.
אמא שלי - אל תביאי עוד ילדים זה פוגע בבכורה
חמותי - אל תתני להם להסתובב, העולם מסוכן
חמי - אל תשלחי את הקטנה (מעל שנתיים) לגן! לא מחליפים שם חיתולים
אני כמובן מקצינה, אבל בגדול הבנתן.....

(לא חייב לעלות בדיוק לפי האחוזונים במיוחד לא תינוקות יונקים. העיקר שיש קצב עלייה יפה ביחס לעצמה) היא רגועה רוב הזמן?

ועכשיו ברצינות-

אם תלכי לפי כל העצות מהדור הקודם שכל אחת מדברת לא רק מהשכל אלא גם מתוך- הטראומות שלה כאמא לכל ילדיה, הפחדים שלה, הדברים שהיא לא הכי זוכרת בדיוק מתי הלכו אצלה וכמה אכלו...

כמובן שהן נשים מקסימות ובעלות חוכמת חיים- פשוט יש כאן המון רגש וכמובן שהן נורא דואגות כי זה תפקידה של הסבתא !! אז כדאי להתייעץ עם דמות יותר נייטרלית

וגם אולי הן מושפעות ממה שהיה בזמנם של חוסר אמון שחלב אם זה מספיק לתינוק ודחפו לכל אמא שניה שחייב חייב תוספת מטרנה

אצל רופא ילדים בטח יש משקל ואולי גם טיפת חלב יתנו לך רק לשקול.

אם הן לא רגועות- שחררי...
תמיד יהיה מי שילחיץ אותך מתוך כוונות טובות. אני בטוחה שיש לך מספיק דאגה אליה משל עצמך ;)

מה שבטוח שאל תתחילי תוספות רק על סמך זה! זה יכול לחרב לך את ההנקה, תוספות נותנים כשבאמת יש צורך

תותח. מקצועי נחמד והילדים מתים עליו.

ואם כבר סימפיזיוליזיס- אני שנה אחרי הלידה ועדיין מידי פעם אחרי שכיבה ארוכה על הצד כואב לי כמו בסימפיזיוליזיס  זה ככה יהיה לנצח??? יש מישהי שעברה דבר כזה?

להריון הבא

מה עושים עם הסימיזיולוזיס הזההההה?????????????
אני רק בהתחלה וכבר צולעת ממש!!!

מה עושים??

חחח סליחה על הציניות והייאוש.
היו פה המלצות על טייצ צמודים, סידן, ואוסטופאטיה.

אין מה לעשות..ללדת

ולהאציל סמכויות קצת בעייתי בעבודה, וגם בבית...

לי הסידן מאוד מאוד עזר.

אבדוק.. ץודה!!

וגם להימנע כמה שאפשר ממאמצים שכוללים הרבה מדרגות ותנוחות מאתגרות...

שמעתי מחברה שגם לה היה שחגורת בטן עזרה לה מאוד. וכן דיקור..

תתיעצי עם הרופאה שלך לגבי שמירת הריון. הרופאה שלי סרבה לתת לי אבל אולי שלך תפרגן לך..

 

אצל תמרה קדמי מירושלים. היה שיפור משמעותי. עשיתי 3 טיפולים סך הכל לאורך ההריון.

כבר הרבה זמן מחפשת משהו כזה, עכשיו בזכותך עשיתי חיפוש ומצאתי כרית זהה באתר של ד''ר גב ב-₪69!
לי אישית יותר נח מאשר לחכות עכשיו למשלוח מאליאקספרס... וההפרש במחיר לא משמעותי לדעתי עם משלוח וזמנים.
אם זה עוזר לעוד מישהי

ואצלי גיליתי הריון אחרי חודשיים

עזר מאוד, לא השפיע על החלב. מבחינת אסור בהנקה, כדיא להתייעץ עם המכון הטרטולוגי ולוודא מולם. בכל מקרה אם יש לך בת ולא בן אז שתדעי שאצלנו רופאת הילדים הציעה טיפול באובסטין לבת שלי כתינוקת על עניין אחר . ככה שגם אם עובר לתינוקת לא נשמע שזה סוף העולם

התופעות בד"כ 5-12 יום... חוץ מזה שאנחנו בתחילת החורף ויכול להיות וירוס בלי קשר לחיסון

רפואה שלימה!

ונתתי רק את הMMR (בלי האבעבועות). ובשבוע אחר כך לא היה כלום.
ואותו דבר אצל אחיינית שלי.
בגלל שזה חזר על עצמו אצל שלושתם אז ברור לי לגמרי שזה מהחיסון. כנראה שלא כולם מגיבים באותו אופן לפי מה שאומרים..

העיקר האחות במוקד אומרת לי שאין קשר... בכל מקרה קבעתי תור לרופא.

תודה

רק הסתכל חיצונית על החתך ושאל מה מצב הדימום. לא עשה בדיקה פנימית ולא אולטרסאונד. וכמובן נתן מניעה.
מניחה שזה משתנה מרופא לרופא.
אם חשוב לך לדעת מראש אולי כדאי להתקשר ולשאול במרפאה שלו לפני התור, שתדעי ותהיי רגועה.
בהצלחה!

הייתה גם בדיקה פנימית.

אולי בניתוח הקודם לא, כבר לא זוכרת.

רופאה בקופה

לאותה פיצקית מתוקה יש בשבוע האחרון ריח חזק ומ מ ש מסריח מלמטה...
יש מצב שמשהו עובר עליה באיזור?

עוד היום לבדוק את זה אצל רופאת ילדים

זה ריח מאזור הנרתיק עצמו או בשתן/צואה?

נשמע מאוד קשור לזה שהיא קמה הרבה

לי יש קטנה בגיל הזה ואין ריח
אולי משהו ממש מציק לה שם

הבת שלי בת שנה, היתה מתעוררת הרבה בלילה.  (לפני חודשיים)

לפעמים בוכה לפעמים לא.

והיה לה ריח נוראי שם למטה.

לא ידעתי מה זה, לא היה חום ולא כלום.

לאחר כמה ימים הסתכלתי וראיתי תולעים.

כן תולעים בחלק הקידמי. שברור שבאו מפי הטבעת.

 

הרופאה הביאה לי וורמקס.

וזהו.

היא ישנה מעולה. ונעלם הריח הנורא.

 

 

 

 

אז הן יותר פעילות.

פשוט כשהילדה מתעוררת , תורידי הטיטול ותביטי לשם . חלק קידמי הן יכולות גם להכנס פנימה או לשוטט בחוץ, ופי הטבעת אם תשימי פנס חזק הן יצאו.

אצל הבת שלי היו 3 ממש סמוך לאזור הקידמי. זה היה נוראאאאא.

מחזה לא מרנין. דוחה במיוחד.

אך לפחות תדעי אם זה הכיון.

 

אם לא, הייתי מנסה לבדוק שתן. יכול להיות דלקת בשתן.

כשיש דלקת בשתן יש ריח של דגים מסריחים מהאיזור (סוריייי)

בהצלחה.

היתר אם לא קשור לזה. יכול להיות שיניים. איתך במצב דומה. חיבוק

מה שעזר לי זה להפסיק לגמרי עם המרכך והשמפו
ולשים רק שמפו טבעי.... פ ל א

אלא אם כן ממש מגעיל. זו עצה שספר נתן לי, הצילה אותי אחרי הלידה האחרונה.

אישית משתמשת בשל מיכל סבון טבעי

ער כדי לשמור עליכן (אצלי אין סיכוי אבל רק הצעה חח) לקרוא משהו בטלפון

יודעת שזה שנוי במחלוקת, אבל אצלי מחזיק אותי ערה אז עדיף על הכל.
(רואה כמובן בלי קול/עם אוזניות...)

וברגע שמרגישה שיש ניתוק מעבירה או מזיזה רחוק ממני וככה אני גם ישנה

כמה אופציות שזכורות לי..

שמה את הבייבי עטוף בתוך האמבטיה של העגלה כשזה מנותק.
והייתי שמה ליד המיטה שלי ומנדנדת עם הרגל אם מתחיל להתעורר.

או בנדנדה על מצב שכיבה.

או לידי במיטה ,על יד הקיר ,הייתי מרפדת ליד הקיר שלא יהיה מגע עם הקיר .

וכשאין מנוס אז על הבטן ,כאשר אני צמודה לקיר
מימיני כרית ענקית ושמיכה מגולגלת .
והתינוק עליי וכך יש לי תמיכה לכתף.

נוח? זה לא..

אבל זה איפשר לישון כמה שעות רצוף וזה היה קריטי מאוד לשפיות שלי 😆

יש לי פצעים אז אני צריכה ממש בתנוחה מסוימת..
פעם קודמת בערך בגיל שלושה חודשים הצלחתי להניק בשכיבה ואז התמכרתי, זה החיים הטובים בלי ספק

התאוששות קלה ומהירה! רפואה שלמה בקרוב לפצעים, זה סיוט... הרבה נחת מהקטן!
אני הנקתי בישיבה במיטה (נשענת על כריות מאחורי) והייתי קוראת דברים בפלאפון, עונה להודעות בוואטסאפ שלא היה לי זמן לענות במשך היום... בימים הראשונים זו אכן תשישות מטורפת וקשה נורא לא להירדם, אבל זה משתפר עם כל יום ב"ה...

מה אם לתת לו לפני שהוא נהיה רעב ממש?

תנסי להשפריץ לו לפה מהשד במקום לשאוב לבקבוק..
שיגרה אותו לינוק

אבל אין טיגל זה נכון?!
אז מה עושים?? ממש פוחדת מהלילה הקרוב.....

בעיניי זה עדיף על פני כל מיני משככים מקומיים שלא בהיכרח בריאים יותר.

ואגב, לא בטוח שמותר לתת משכך כאבים אם מורחים כל מיני משככים מקומיים.
כדאי לברר.

כואב לו. אני נותנת

קמומילו

זה ללא מרשם

כשאת מורחת
חשוב ידיים נקיות שטופות
ולעסות את המקום של השן יחד עם המישחה.

למהלך היום , נשכן יכול גם להקל על הגירוי.


ראיתי שיש איזה תרופת סבתא לשפשף את המקום עם חיתול בד וחילבה אולי??
כבר לא זוכרת..
תעשי גוגל ,שמעתי שזה עושה פלאים.

אצלי קצת ממנה הרגיע לו את ההיסטריה. השפיעה לא להרבה זמן אבל מספיק כדי להרגע, לתת נורופן (בלילה. ביום פשוט ישן לא טוב ולא הרבה) ובהמשך להרדם

ועל הצד שאולי התינוקי באמת לא מרגיש טוב, הוא ממליץ להתרחק מזה...

כן אמר והוסיף שיש כיום תחליפים טבעיים מומלצים (כמובן הרבה יותר יקרים)

ממליצה בחום

האם גם מכיר בקבוק? אולי מעדיף..? ואש זו סוגיה אחרת, איך להחזיר להנקה.. אם תרצי, בפרטי.

אולי אקמול..?

גם לי היה נשמע קצת כמו שביתת הנקה...

@קיווי הוציאה ספר בנושא.

לפני מספר חודשים היה כאן שרשור זהה.
בין השאר המליצו בשרשור על ספר חדש יחסית, מותאם לבנות דתיות:

מתבגרת באהבה, מאת דפנה פלר.


שאלה לאמהות לבנות מתבגרות - הורות

שרשור ישן יותר:
נושא רגיש: איך לספר לבתי? - הורות

אכן כתבתי ספר על הנושא. הוא לא מחליף לדעתי שיחה פתוחה בין אימא לבת אבל יש בו הכל. וזה עוזר לא לפספס כלום ולדבר על הכל בצורה ברורה מובנת ונעימה.

יש באתר של הספר "אמהות שואלות" שם יש תשובות לשאלות שיש להרבה אימהות סביב הנושא הזה אולי זה יעזור לך

בואי בתי | ספר ההתבגרות הראשון לנערות לקהל הדתי והחרדי

 

(אוף יצאה לי תגובה קצת פרסומית. כשזה באמת לא הייתה הכוונה..הספר נמכר מצויין ב"ה ואני לא מנסה לדחוף לבמות חינמיות. הרבה ממה שנתן לי דחיפה לכתיבת הספר היו שאלות כאלה כאן בפורום הזה בנושא. כל פעם שאלתי את עצמי איך ייתכן שאין כזה דבר? אז מקווה שאכן יעזור לפותחת.. 

אם בכל אופן זה עובר על חוקי הפורום מנהלות מוזמנות למחוק)

אם היו מדברים איתי רק בגיל 11 זה היה כבר לא רלוונטי

אבל גם היא ממש לא נראית לי בכוון של התבגרות...

אני בכ"א התחלתי לקבל רק בגיל 16...

ממש חשבתי שזה תורשתי...

ומזל שהקשבתי לחברות שאמרו לי לספר כבר מסביבות גיל 9. זה התברר כמתאים מאד ואם הייתי מחכה לגיל 11 הייתי מאחרת את המועד..

מה שכן- לבנות את זה בהדרגה. לא ליפול עליה בשיחה אחת עם כל המידע. יש ב"ה הרבה ספרים תומכים היום..

גם אמא שלי קיבלה בגיל מאוחר מאוד ואני ממש לא.
בכל מקרה יש כמה תסמינים לפני מחזור- הפרשות, הנצת שדיים, שיעור בבית השחי ובלמטה, ריח חריף יותר של זיעה.

אם חלק מאלה מתחילים כדאי לדבר איתה
וגם הגיוני שאם היא בת 11 זה כבר מדובר בין החברות וראוי שהיא תדע על זה ממך לדעתי.

גם אם היא ממש לא בכיוון של התפתחות. זה כבר מתחיל להיות מדובר בין הבנות. וכדאי שהיא תשמע ממך ולא מחברות.
יש בכיתה שלה כבר בנות עם מחזור.

מהילדות בכל הנושא הזה....

שמעתי על זה בגיל די צעיר מחברה קרובה(אם זכור לי נכון- כיתה ו'- 11/12)

אמא שלי טיפוס מאד סגור ומלבד כמה מילים בנושא לא שמעתי ממנה עד החתונה...

נכון שהשיח שלי עם ילדי כתוצאה מהעבר שלי הרבה יותר משוחרר ופתוח

אך באמת קשה לי נפשית לגעת בנושא....

גם היום יש נושאים שנוח לי יותר לשתף את חמותי ואמא שלי לא יודעת עליהם....

 

ולקרוא אותו קודם בעצמך. זה ייתן לך את הפתיחה לכל הנושא, ואיך לפתוח אותו עם בתך...

יש בנות שמקבלות בכיתה ה וזה לגמרי מדובר בין בנות כבר בשלב הזה...

על זה צריך לדבר. ואני לא יודעת איך את חווית את זה אבל לי זה נשמע די מלחיץ לא לקבל עד גיל 16, משהו שמצריך שיחה בפני עצמו

אני קיבלתי בגיל 10. מזל שבבי"ס הספיקו לומר לנו כמה מילים קודם, אמא שלי כבר הסבירה אח"כ.
זה היה מפתיע וקצת מבהיל.. לא רוצה לחשוב אם לא הייתי מקבלת שום הסבר..

ותזכרי שתורשתי זה לא רק מהצד שלך.

לרוב בגיל עשר זה לא מוקדם מידי.
ואם יש סימנים מקדימים של התפתחות לפני אז להקדים.
.

לדעתי בגיל 9 להתחיל לדבר על זה כעל משהו שהולך לקרות בעתיד, ובמשך הזמן לתת עוד מידע וכמובן לענות על שאלות. ובאופן כללי אני פחות מאמינה בשיחה דרמטית ומביכה אלא בתקשורת פתוחה סביב הנושאים האלו מגיל קטן ככה שכשמגיעים לתקופת השינויים השיחה היא טבעית ומבוססת על מידע קיים.

כבר מגיל קטן מאוד כדאי שיהיה שיח פתוח ולקראת ההתבגרות בגיל שמונה תשע אפשר "להלות הילוך" לפי הרמה של הילדה הסקרנות שלה וההתפתחות שלה.

לא הייתי מעמיסה הרבה ידע מפורט בגיל הזה. עודף מידע בגיל צעיר מידי עלול לבלבל.

ולמרות שאני מאמינה גדולה בהדרגתיות ובחשיפת מידע במנות קטנות ותואמות גיל וסיטואציה (כך אני נוהגת עם ילדי) עדיין אצל בנות יש שלב שבו כן כדאי לשבת לשיחה מסודרת. זה לא אומר שהיא תשמע על זה בפעם הראשונה.. אבל שיחה מסודרת שתסביר לה את התהליך הביולוגי, מה בעצם קורה איפה ומה צריך לעשות.

ושיחה מסוג כזה לדעתי מתאימה מגיל עשר. (אלא אם כן יש סימני התפתחות מקדימים)

עודף מידע זה בדרך כלל מה שהם נחשפים אליו מחוץ לבית. אני חושבת על הילדות שלי וכמה דיסאינפורמציה הגיעה אליי, ולמדתי בכיתת בנות בבית ספר דתי מאד. אני מאמינה שהיום ילדים חשופים ליותר מידע ויותר מוקדם אפילו ולכן התפקיד של הורה הוא בדיוק לתת את המידע המדויק, הנכון הבהיר והתואם גיל. וודאי שזה מושפע מחברה ומערכת ערכים וכל אחד יבין תואם גיל באופן אחר אבל לחשוב שילדה בגיל 10 לא תחשף לשום דבר בנושא עד שתשבי לדבר איתה זה לדעתי מאד נאיבי.
בכלל בעידן שילדים גדלים היום בעיני בעיקר חשוב שיהיה ערוץ תקשורת פתוח ביננו לבינם, בכל הגילים, כדי שיוכלו לבוא ולשאול ולברר את מה שמטריד או ששמעו בנושאים האלו.

בת עשר לא תדע כלום בנושא.
תקראי שוב
התייחסתי לשיחה שמכינה לוסת עם כל הפרטים של בדיוק איך הדברים עובדים, את המהלך הבילוגי וכו...
שימי לב שציינתי שכדאי גם לדבר כבר לפני באופן מותאם לילדה, זו לא צריכה להיות שיחה אחת שבה היא נחשפת להכל לראשונה.

לדעתי להתחיל להסביר לילדה בת שבע נניח את המסע של הביצית, בצורה מפורטת עם המושגים הנלווים זה עודף מידע. זה גם כנראה פחות יעניין אותה. לילדה בת עשר לא.

אף פעם לא הרגשתי שזה ביג דיל...

יש לבנות שיחה בנושא בתחילת כיתה ו'. (כדאי לך לברר מתי אצלכם)
כדאי שהילדה תשמע ממך את עיקרי הדברים לפני כן.
א. כי תמיד עדיף שהיא תרגיש שאת מקור הידע שלה והמקום הנכון להתייעצות ושאלות.
ב. לפי מה ששאלתי את הבת שלי- בשיחה שהייתה להן, כל הבנות כבר ידעו מה זה מחזור, ולכן מן הסתם מתחילים דיבורים בין הבנות בנושא.

הייתה שיחה בנושא בסוף ה'.
בנוסף הבנתי שהן בגיל הזה כבר מתחילות לדבר הלאה. איך הן רואות את הבית שלהן בעתיד, איזה בעל, כמה ילדים, איך עושים ילדים. סיפרה לי שהיה להן וויכוח בנושא איך עושים ילדים. חצי כיתה יודעת וחצי לא. אז שאלתי אותה למה הן לא יכולות לשאול את אימא. אז היא ענתה " את לא מבינה, בבית שלהן לא מדברים על זה".
מצד שני אני גם לא בטוחה עד הסוף עד כמה ועל מה הן כבר מדברות.

רוב הבנות מקבלות מחזור בין גיל 12 ל-13. ההכנה צריכה להקדים את הקבלה אבל יש לזכור שהגוף מתחיל להיות בשל מינית בגיל 9-10 והנפש רק בשלב מאוחר יותר ולכן צריך לגלות רגישות וזהירות בשיחה על הנושא. יחד עם זאת כיום ההתבגרות המינית מקדימה להגיע וילדים חשופים מגיל צעיר לנושאים הקשורים להתבגרות מינית.

עניין של זמן – כדאי ליזום שיחה עם הילדה כשגופה מתחיל להראות סימנים של התבגרות מינית. אם רלוונטי אצלכם, לנצל את הסימנים של תחילת התפתחות השדיים והופעת שיער הערווה כדי להעלות את הנושא לדיון.

עניינים רק של נשים – המחזור החודשי מכניס את הבת המתבגרת לעולם של נשים. בשיחה על המחזור לא צריך לערב את האב. מדובר גם בעניין אישי שלא צריך לשתף בו את כולם.

אצלנו בבית כן מדברים על זה
זה לא צריך להיות טאבו – אצל בנות שלא מסבירים להן על הנושא עלולה הווסת הראשונה לעורר פחדים וחרדות בנוגע לתפקוד תקין של הגוף. צריך לספר לילדה שצפוי להופיע דימום ושזו תופעה נורמלית ורצויה ולא משהו מלוכלך או רע.

לפתוח את הנושא – מומלץ להתחיל לדבר עם הילדה על הנושא סביב הגיל בו אמור להתחיל המחזור, אבל לעשות זאת בעדינות. לתת הרגשה שזהו נושא שיחה לגיטימי ולאפשר לילדה להרגיש נוח לשאול שאלות. צריך להיות קשובים לתגובות הילדה וליחסה לנושא אבל אפשר לציין שלפעמים התופעה מלווה בכאבים וזה טבעי וניתן לטיפול.

ומה ת'כלס אומרים לה?
סימנים מקדימים – מעבר לשינויים גופניים שמתרחשים לפני הופעת המחזור הראשון (שיער ערווה, בבית השחי, ניצני שדיים ועוד) כמה חודשים לפני הופעת הבכורה של המחזור החודשי ייתכנו הכתמות והפרשות כהות. זוהי תופעה טבעית שיש להכין לקראתה והיא אינה מעוררת דאגה. המחזור עצמו יתייצב לאחר כמה חודשים.

סיפור אישי – כדי להקל על השיחה ולהפוך את הנושא למרוחק פחות האם יכולה להביא דוגמה אישית מהפעם הראשונה שלך (אם יש אחות גדולה בבית אפשר גם לרתום אותה לנושא).

המחשה – להראות לילדה את התחבושות ההיגייניות ולהכין לה בארון, שיהיה לה בשעת הצורך.

אין צורך להרבות במידע, לסבך ולהרתיע אבל אפשר לגעת בנושאים הקשורים באזור האינטימי ובהפרשות וגינליות שמתחילות להופיע בגיל ההתבגרות, ולהכין אותה לתופעה של הפרשות לאורך החודש.

בהצלחה.

עדיף שנה מוקדם מיום אחד מאוחר

שווה להרשם לרשימת התפוצה שלה

יש לה מלא חומר שווה וחינמי 

מעתיקה את מה שהיא כותבת

שאלת הטיימיניג והזמן הנכון לשיחה מעסיקה הרבה אימהות ונשים.

מצד אחד שלא יהיה מוקדם מדי כדי לא להכניס למתחים וחששות מיותרים, 

יש אימהות שחוששות לחשוף את הבנות לידע מוקדם מדי שאולי יפגע בתמימות של הילדה, 

מצד שני גם לא רוצות לאחר את הרכבת ולגרום לבהלה. 

 

אז איך יודעים שהגיע הזמן ?

הנה 3 סימנים לפיהם את יכולה לדעת שהגיע הזמן לשיחה ראשונית ובסיסית עם הבת שלך: 
 

א. התפתחות גופנית.

למרות שהתפתחות גופנית במצב תקין ונורמלי מתחילה בגילאי 10-15 שזה טווח שנים די רחב,

וכל נערה הגוף שלה מתפתחת בזמן אחר ובקצב אחר,

בכל זאת יש כמה סימנים שיעזרו לך לזהות:

1. קפיצת גובה של כ-10 ס"מ תוך פרק זמן קצר.

2. העור והשיער מתחילים להיות שומניים יותר.

3. צמיחה של שיער בגוף, בדרך כלל בהתחלה שיער בהיר ופלומתי.

4. סערת רגשות, עצבנות, כעס, ורגשות בעוצמה לא רגילה.

יש כמובן עוד סימנים- אבל 4 הסימנים האלו עוזרים לזהות את תחילתו של גיל ההתבגרות 

שכדאי להתכונן אליו. 
 

חשוב: עדיף שנה מוקדם מידי מאשר דקה מאוחר מידי!

 

ב. המצב החברתי של הילדה.

בתור הורים, אנחנו תמיד רוצים להיות הכתובת לשאלות של הילדים שלנו. בכל תחום. 

יש מקרים שהילדה מצד עצמה לא סקרנית במיוחד, 

וגם ההתפתחות הגופנית שלה לא מצריכה הכנה או התייחסות מיוחדת, 

אבל החברות של הילדה מאוד מתעסקות ועסוקות במגוון נושאים של נשיות, מיניות, בינו לבינה, מוגנות ועוד. 
 

אם אנחנו רוצים להיות כתובת לבנות שלנו אנחנו צריכים :

1. לעבור איזהשהו עיבוד בעצמנו לחוויות שעברנו. ללמוד. להשתלם בתחום.

סיפר לי פעם מטפל משפחתי מוכר שבתחילת דרכו עבד עם ילדים שהוצאו מביתם.

הרבה נושאים הילדים העלו מולו, אבל נושאים של גילוי עריות מעולם הילדים לא פתחו.

בשלב מסויים הוא השתתף בהכשרה מקיפה וארוכה על גילוי עריות ופגיעות מיניות בילדים

ופתאום הרבה ילדים גם החלו לדבר על הפגיעות וההתעללויות המיניות שחוו.

מדהים כמה שהילדים שלנו יודעים לקרוא אותנו ולזהות, מגיל כל כך צעיר-

על מה יש לנו נכונות לדבר, מה אנחנו רוצים ומוכנים לפתוח, ומה היינו מעדיפים שיחסכו מאיתנו.
 

2. הדרך להיות הכתובת לילדים שלנו היא באמצעות שיח על הנושא.

כשמישהו פותח שיח על נושא כלשהו (במיוחד אם זה נושא רגיש ולא שגור)

זה מראה שהוא הכתובת לשיח על הנושא.

למשל: אם בסביבה החברתית שלי לא מקובל לדבר על רגשות ולשפוך את הלב-

אני ארגיש לא בנוח עם שיח רגשי מדי

אבל אם אפגוש במישהי שתדבר בחופשיות על הרגשות שלה ועל מה שמתחולל אצלה בפנים-

גם אני ארגיש הרבה יותר בנוח לשתף דווקא אותה. 
 

ג. הסקרנות של הילדה. 

יש בנות שמבחינת ההתפתחות הגופנית שלהן ניראות רחוקות עדיין מהתבגרות מינית, 

גם המצב החברתי בכיתה נראה רגוע מאוד והילדות עדיין לא מתעניינות ולא מדברות ביניהן,

אבל הילדה בעצמה מלאת סקרנות ושאלות של: "מה זה?, ואיך זה קורה ולמה וכמה..." 

ומה שלא שעונים לה זה אף פעם לא מספק אותה ותמיד יש לה עוד שאלות ותהיות. 

לא פעם כתבתי על זה כאן, ואני אמשיך לכתוב על זה שוב: ילד/נער/ה (וגם אדם מבוגר- אבל לא בזה עסקינן)

שיש לו שאלות, תהיות, התלבטויות, סקרנות לגבי נושא כלשהו ימצא את המידע והתשובות לדברים שמעסיקים אותו

השאלה היא רק מה ומי יהיה מקור הידע שלו : 

מקור תורני, נקי, מהימן, אמין, מונגש בצורה שמתאימה לגיל של הבת בגיל ההתבגרות? 

או שהמקורות שלה יהיו חברות (בדרך כלל החברות שמספקות מידע אלו גם לא חברות כל כך חיוביות)

ספרים, עיתונים, אינטרנט.

לכל מי שחושבת לעצמה כרגע "בבית שלנו אין גישה לדברים האלה" -

לא תאמינו כמה הנערות יודעות להיות יצירתיות כדי למצוא את מה שהן מחפשות

(אולי בפוסט אחר אני אשתף על הסיפורים שאני שומעת מאימהות ונשים על הצורה שהצליחו לאתר מידע 

כשהיו נערות או על הצורה שהבנות שלהן הצליחו לגייס מידע).

בקיצור- אם יש שאלות וסקרנות- במקום לנסות לדכא אותה (מה שלא יעיל בעליל)

זה מצויין לעודד את הבנות לפנות דווקא אלינו, האימהות, לכל השאלות וההתלבטויות.
 

מה מבין 3 הגורמים הקובע? 

הראשון מביניהם. זאת אומרת, ילדה שלא מתפתחת עדיין אבל החברות שלה מלאות סקרנות ושאלות- סימן שזה הזמן.

  

GALIA.SAB@GMAIL.COM

עוד לא התפנתי לקרוא הכל.. בהמשך בעה
תודה רבה רבה על כל הכיוונים שעוזרים לי לדייק בזה
ואשמח לשמוע עוד

למרות שזה מאד תלוי בסוג החברה

החכמתן אותי...

אצטרך נראה לי להתבשל עם זה קצת בעצמי... 

ולפתוח בהקדם נושא זה לשיחה עם הילדונת...

אציין שוב שהיא ממש לא נראית לי עדיין בכיוון של התפתחות גופנית...

אבל רק החשש שתשמע ממישהו אחר גורם לי לפתוח את זה כמה שיותר מהר.

מעצבן אותי שזה כזה עול מבחינתי וכ"כ מפחיד אותי

מאז שהיא  נולדה כיוונתי והתכוננתי לשיח פתוח ובריא בכל נושא

ובכ"א אני עדיין חוששת מזה

כנראה שגם אני צריכה להתפתח-להתבגר ולגדול עוד קצת....

שוב תודה לכולכן

 

היא תזהה את החשש ותחשוב שיש משהו לא בסדר עם מה שאת אומרת לה

מציעה לך לברר את הנושא עם עצמך כמו שאת מרגישה ואז לפתוח איתה את הנושא

בהצלחה יקרה

פשוט לעקוב האם כבר יש לה הפרשות בתחתונים.
כל פעם שאת עושה כביסה, תסתכלי.

אם את מבחינה שיש כבר - זו הזדמנות לשיחת נשים ראשונה.

הרי הילדה תגדל וממילא תדע הכל.
התפקיד שלנו זה לדאוג רק שיגיע מידע מדויק, מזווית ראיה אמיתית, טהורה וקשורה לפלא שבו הקב''ה ברא אותנו.
אם נניח היית צריכה להסביר לה איך נוצר הר געש, אז היית לומדת קצת כדי להיות בטוחה שאת מבינה היטב, ואז נותנת לה א. מידע עקרוני מדויק ב.את תפיסת העולם שלך לגבי הנושא- פלאי הבריאה וכד'.

אז בנושא שלנו זה אפילו יותר קל. כי הרי געש, למעשה לא משמחים אותי או מעוררים בי רגשות.
ואילו קבלת המחזור אמור לעורר רגשות של שמחה וגאווה- הנה, אני גדולה, ב''ה המערכת שלי מתחילה לפעול, בע''ה אוכל להרות וללדת!

היו לי מלא מלא הפרשות נרתיקיות כשנה לפני שהתחלתי לקבל מחזור, וגם פתאום ריח חמוץ של זיעה, והופעות שיער בבית שחי ובפות. ומבטיחה לל שהייתי בטוחה שאני הילדה היחידה בעולם שזה קורה לה, כי אף אחד לא דיבר איתי על זה והכין אותי לזה.
ואחרי שאמא שלי ספרה לי על מחזור ורק על מיזור, פיתחתי תיאוריה שיש לי מחזור שקוף בגלל ההפרשות. נבהלתי למה הוא לא אדום.
אז ממליצה לך לשתף בכמה שיותר ידע רלוונטי

אני זוכרת שדיברתי עם חברה בכיתה ה' על ההפרשות (זה היה לפני שאמא שלי דיברה איתי, אבל משום מה זה לא היה נראה לי מדאיג או מוזר) והיא אמרה שאמא שלה אמרה לה שזה בגלל שהיא לא מתנגבת טוב. למרות שזה לא ידעתי ממה זה נובע, איך שהוא כן הבנתי שזו תופעה טבעית, והיה לי נורא מוזר שאמא שלה אמרה לה ככה.
אז תהיו פתוחות עם הבנות שלכן ואל תדחו את השיחה...

תראי עייפות וסמרטטת זה תופעה גם של תחילת הריון (או כולו...) וגם של הדיקלקטין. אבל גם בהחלט של הפריטין (אגב לא לכולן...).

אצ בשבוע מאוד מוקדם, יש לך עוד זמן עד הלידה. לכן לא מאמינה שיתנו לך ישר עירוי, אלא ברזל. גם לא בטוח שצריך ישר עירוי... אני לא מספיק מבינה בזה בשבוע מוקדם.

הכתובת להתייעץ זה המטלוג, לא רופא נשים ולא משפחה.
תקבעי תור בהקדם, צריך הפניה.

בהצלחה!!

אה ואין מה להיות בלחץ, זה לא מסכן חייל, אבל זה נותן איכות חיים

אני בכל הסיפור של הברזל הייתי בידי רופאת המשפחה היא באמת לא המטולוג אבל הצליחה לעזור מאוד, לעקוב ולטפל, בסוף המליצה על עירוי ואגב, הצילה אותי מקבלת מנות דם, כי דממתי מלא אבל הגעתי עם המוגלובין 12 שזה מעולה בשבילי

אז נכון שלא צריך להיות בלחץ וזה לא מסכן חיים אלא יותר קשור לאיכות חיים,
צריך לדעת שממש ממש כדאי לא להזניח ולהגיע ללידה עם מאגרי ברזל והמוגלובין גבוה !!
אף אחת לא יודעת איך תעבור עליה הלידה ודימום מוגבר בלידה כשבאים עם המוגלובין נמוך זה שילוב לא מוצלח..

גם הרופא משפחה שלי וגם הרופא נשים נחשבים מעולים, הייתי מרוצה מהם מאוד מאוד. יש להם נטיה לזלזל בזה, או לא לדעת את החשיבות של זה... לא יודעת. אבל זה גורף... ככה הבנתי.

וצודקת, אסור בתכלית האיסור להגיע ככה ללידה, לכן רשמתי לה לקבוע בהקדם תור.

ואגב, אני גם הבנתי שהומגלובין זה המאגר שמתרוקן אחרון, הוא יכול להיות גבוה עד הסוף, אבל כשנגמרים המאגרים האחרים הוא יתרוקן בדרסטיות. ולכן חשוב לבדוק גם מאבקים בהריון, ולא רק המוגלובין

ההמוגלובין שלי 11.5. קצת נמוך אבל לא נשמע מזעזע.
מה יותר משקף ברזל? ההמוגלובין או הפריטין?
אני אקבע תור להמטולוג בהקדם
אם קובעים דרך האפליקציה לא צריך הפניה..

גם 11.5 בתחילת הריון זה לא חגיגה, אמנם זה נורמלי אבל יש לך עוד זמן וזה יורד במשך ההריון...

בקיצור טוב שאת ערנית לעניין, תטפלי בזה.
לא צריך את ההפניה בקביעת התור, צריך את זה לרופא, ככה זה לפחות המאוחדת, זה חובה

אוקי, אני כבר קבעתי תורים לרופאים מיוחדים כמו כירורג שד ואורולוג, בלי הפניה בכלל, דרך האפליקצייה, אז חשבתי שלא צריך..
אני גם במאוחדת. אבקש מרופא הנשים הפניה להמטולוג..
תודה רבה רבה!

המטולוג זה לא אחד מהם כי זה פחות נפוץ שצריך ללא הפנית רופא

מכיוון שההריון ממשיך וצורך יותר ברזל,
ובשליש שני יותר מבשליש ראשון ככה שאם לא תתגברי הכל ילך וירד ואת גם תרגישי רע בהתאם...

אם יש לך ברזל שטוב לך קחי יותר ביום , ואם עוד לא מצאת המליצו לי לאחרונה על ספאטון שזה מים עם ברזל (שקיות קטנות של מים ללא טעם ככה אומרים)

כמובן שאני לא רופאה אז גם רופאת משפחה או רופא נשים יכולים לעזור בייעוץ ראשוני, בעיני רופאת משפחה אם היא טובה ולא מזלזלת יכולה הרבה יותר לעזור מרופא נשים (בסוף זה לא ממש עיקר התחום שלו)

ספאטוו באמת מומלץ, יש לו קצת טעם מתכתי, אבל לא נורא

יש לי ספאטון בבית, רק שהזנחתי ולא לקחתי.
מהיום אקח 2 ביום
אני דווקא אוהבת את הטעם..

בכל מקרה התורים רחוקים

"לא נראה לי. יותר סביר שאת חלשה מהדיקלקטין כי ההמוגלובין שלך בסדר".
וזהו.
שום המלצה לקחת ברזל, שום סימני אזהרה. ההמוגלובין שלי גם יחסית נמוך, 11.5.
ביקשתי ממנו אחר כך הפניה להמטולוג מקווה שייתן לי. אם לא אלך לרופא משפחה. הבעיה שיש רופאים סתומים מאד.

כתוצאה מהדיקלקטין. גם יובש בפה.
הייתי צריכה לבחור בין בחילות והקאות לבין עייפות ויובש.

ככה עד סוף ההריון

זה הרי כולל בתוכו כדור שינה.
אבל זה לא סותר שהפריטין שלי נמוך מאד

לגרון סטרפסילס או לימוסין

לגרגר עם מי מלח ולירוק

כי זה סוג של פלאצבו נכון?


סתם סתם.. 😆

על הריאות, על החזה

על מוצרים של פוראבר..
ממש נהיה פופלארי .

לא ניסיתי האמת

והרגשתי שזה ממש כמו אגרופים מהירים..

🤔

ממיסה את המלח במים. ואז מספיגה את הפדים בתמיסה ומקפיאה אותם.
משחה נוספת שמאוד עוזרת היא הממליס של אלטמן.

גם המשחה לכיווץ.

אני לא פנויה עכשיו לענות בצורה נורמלית, מקווה שתהיה מי שיכולה ואם לא, אנסה לזכור לכתוב לך בהמשך...

לאף אחד אין תעודת ביטוח גם לנישואים המושלמים ביותר, מ

כי מה שכתבת בהתחלה יכול להשתמע לשני פנים...

מאידך, זו עצה בחודשים הראשונים.

אתם כבר שנה ביחד.

אם עדיין את לא מגישה שלמה ובטוחה בשלמות הנישואים שלך, אחרי שנה תמימה, זה בעייתי.
מה יכול לחזק את האמינה שלך בעצמך ובחוזק הנישואים?

לו אני את הייתי פונה לטיפול אישי של כמה חודשים כדי להבין את מקור הפחד ולהגיע שלמה יותר להחלטה על הקמת משפחה.
אני בת להורים גרושים. גירושים - הגם שהם נחוצים ועדיפים על המשך חיים זוגיים רעים - הם לא פיקניק. לאף אחד מהצדדים.

את צריכה לחזק את הביטחון שלך בלי קשר לזוגיות שאת כרגע חיה בה.
כי אי אפשר לנהל זוגיות כשברקע יש כל הזמן פחד מגירושין. כמו שכתבו, לאף אחד אין תעודת ביטוח ובכל זאת אנשים מתחתנים וחיים ביחד, רבים ומתפייסים והכל בסדר. בכל זוגיות יש מימד של אי וודאות שמתגברים עליו עם אמון בבן הזוג. וצריך לדעת ולהרגיש שברגע שבחרנו אחד בשני - אנחנו שם ומתאבדים על זה ואין אלטרנטיבה בפינה.

תאמיני בעצמך שגם אם תגיעי לגירושין את חזקה ותוכלי להתמודד עם זה.
ואם את רואה שיש בסיס טוב, שאיך שזה נשמע לי יש לכם בסיס טוב, אז אין מה לדאוג.
ילד ראשון זה אתגר לא קטן לזוגיות אבל זה לא צריך לערער הכל ואין מה להתרגש מכמה מריבות פה ושם. בסופו של דבר זה כן מחזק את הקשר והופך אתכם למשפחה ממש

ובמקביל רצון חזק יותר לילד, וזה ירגיש נכון ומתאים יותר. לא טוב לעשות צעד כזה מתוך חרדה

לא כך כך הגיונים.
אני בת להורים גרושים , ותמיד חלמתי להפך, להתחתן ולהביא ילדים כמה שיותר מהר, העבר לא הפחיד ולא הלחיץ אותי, להפך התקדמתי הלאה והיום אני נשואה +3
שווה ללכת לטיפול פסיכולוגי להבין מה מקור הפחד ולטפל בזה, כי מהמילים שלך נשמע שאין לך מנוח ושאת חיה בחרדות

בשנה הראשונה. את לא לבד, ולהרבה מאוד זוגות זה קורה.

אבל, נשמע שאצלך זה יותר מפחד רגיל ועל גבול החרדה הלא רציונאלית.

וזה גם קורה, וזה לא אומר שאת לא בסדר, אלא פשוט צריך ללכת לטפל בזה. ללכת למטפלת רגשית טובה.

 

תנסי לחשוב שכמובן שלא צריך להביא ילד לפני שבטוחים שרוצים ילד (וגם אז, הרבה פעמים עם הילד מגיע הרצון, אבל זה משהו אחר)

 

מצד שני, אם תמיד היינו חושבים על "מה יקרה אם..." לא היינו מתקדמים בחיים.

מה אם נביא ילד וח"ו אחד ההורים ימות? הילד יהיה יתום, אז למה להביא אותו בכלל?

מה אם נביא ילד ויקרה לו משהו? עדיף לא להביא..וכו וכו.

אי אפשר להיות מונעים מהפחד. זה לא בריא וזה לא חיים.

חייבים לטפל בזה.

על פניו, לא נשמע שיש איזה סיבה מוצדקת לפירוק הנישואין שלך. זה לא שאתם כל הזמן רבים או שיש משהו מהותי.

כל זוג רב לפעמים, וזה נורמלי ולא אומר שמתגרשים מחר.

אבל בפחדים צריך לטפל. נראה כי הפנמת שכדי לקבל נישואים טובים אפשר וכדאי ללכת לפעמים לייעוץ,

אבל לפי כתיבתך אני חושבת שיש משהו יותר עמוק שקשור בעבודה שלך עם עצמך ועם הפחדים שלך שלאו דווקא באמת קשורים לנישואים.

 

אז עצתי לך- תמשיכי כרגע למנוע, אבל תלכי בהקדם לטיפול ועזרה בנושא הפחדים.

באיזשהו שלב את כבר תרגישי לבד בטוחה יותר ושלמה עם הרצון לילד.