מקווה שיעזור...אנונימית לרגע1 ואם לא, אנסה לזכור לכתוב לך בהמשך...לפניו ברננה!בשנה הראשונה. את לא לבד, ולהרבה מאוד זוגות זה קורה.
אבל, נשמע שאצלך זה יותר מפחד רגיל ועל גבול החרדה הלא רציונאלית.
וזה גם קורה, וזה לא אומר שאת לא בסדר, אלא פשוט צריך ללכת לטפל בזה. ללכת למטפלת רגשית טובה.
תנסי לחשוב שכמובן שלא צריך להביא ילד לפני שבטוחים שרוצים ילד (וגם אז, הרבה פעמים עם הילד מגיע הרצון, אבל זה משהו אחר)
מצד שני, אם תמיד היינו חושבים על "מה יקרה אם..." לא היינו מתקדמים בחיים.
מה אם נביא ילד וח"ו אחד ההורים ימות? הילד יהיה יתום, אז למה להביא אותו בכלל?
מה אם נביא ילד ויקרה לו משהו? עדיף לא להביא..וכו וכו.
אי אפשר להיות מונעים מהפחד. זה לא בריא וזה לא חיים.
חייבים לטפל בזה.
על פניו, לא נשמע שיש איזה סיבה מוצדקת לפירוק הנישואין שלך. זה לא שאתם כל הזמן רבים או שיש משהו מהותי.
כל זוג רב לפעמים, וזה נורמלי ולא אומר שמתגרשים מחר.
אבל בפחדים צריך לטפל. נראה כי הפנמת שכדי לקבל נישואים טובים אפשר וכדאי ללכת לפעמים לייעוץ,
אבל לפי כתיבתך אני חושבת שיש משהו יותר עמוק שקשור בעבודה שלך עם עצמך ועם הפחדים שלך שלאו דווקא באמת קשורים לנישואים.
אז עצתי לך- תמשיכי כרגע למנוע, אבל תלכי בהקדם לטיפול ועזרה בנושא הפחדים.
באיזשהו שלב את כבר תרגישי לבד בטוחה יותר ושלמה עם הרצון לילד.
רק שאלה לימק"ר תרגישי טוב! אפשר גם לפנות לרופא משפחהמק"ראחרונהרק שאלה ליכדאי לגשת לאחות ולבדוק שבאמת החמצן בדם בסדר וזו רק התחושה
נסי למצוא תנוחת שכיבה שתקל רצת כדאי להגביה את החזה והראש (כמו ששוכבים על כורסא נשכבת)
בלידה זה לא מפריע עד החלק של הלחיצות העובר כבר יורד ובד"כ גם המים כך שאין לחץ על הסרעפת
היובש באויר ואולי גם צרוות יכולות להחמיר את ההרגשה
שזה קורה אם התינוק לוחץ על העורקים שיוצאים מהלב אל הריאות. מהלב יוצאים עורקים ראשיים לשני כיוונים - לצד שמאל יוצא אבי העורקים שמזרים דם לכל הגוף והוא עורק גדול ומאסיבי, ולצד ימין יוצא עורק הריאה שמביא אוויר לכל הגוף. עורק הריא לא חזק כמו אבי העורקים, ואם התינוק לוחץ עליו הוא יכול להימעך תחת המשקל שלו, מה שגורם לתחושת חנק. כששוכבים על צד שמאל התינוק לוחץ על אבי העורקים, שהוא חזק ולא יכול להימעך, ואז זה אמור להיפתר.
בשביל סטורציה
אם החמצן בסדר וזו רק תחושה אין הרבה מה לעשות הרחם לוחצת על הסרעפת
מק"ר ..בתי 123טוב גם אם הוא כבר הלך לישון לא מאוחר להתפייס... אם את רוצה כמובן כי מבאס ללכת לישון ככה
אם הוא הלך לישון כנראה שזה לא פגע בו... לכו תתכרבלו והכל יעבור! בבוקר... עכשיו ב"ה אני לא ככה..... סיעתא דישמיא. כי זה היה סיוט
שלום לכולן, אשמח לשתף ולשמוע מניסיונכן (:
אני נשואה כבר שנתיים וחצי, ובחודש האחרון (ואחרי לבטים קשים) התחלנו לנסות להיכנס להריון. לבטים קשים כי אני מאוד פוחדת מזה - מאי הוודאות, מהקושי הגופני, מהלידה, מהעתיד הלוט-בערפל... בשבועיים-שלושה הראשונים של החודש (כן, זה כמעט כולו) הייתי בהיסטריה של ממש, לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר מלבד השאלה האובססיבית "האם אני בהריון? אני לא בהריון?". בשבוע האחרון נרגעתי סופסוף, ברוך השם, אחרי שגיליתי שלא חישבתי נכון את מועד הביוץ ואני בכלל לא בטוחה מתי הוא. ההבנה שבאמת אין לי שום שליטה על שום דבר בעניין הזה מאוד הכתה בי, וזאת הייתה הקלה גדולה. ההיסטריה הייתה סיוט וסבל מנטלי באמת נוראי. אחרי ההירגעות החלטתי שלא משנה מה, לא אעשה בדיקת הריון לפני שיהיה איחור משמעותי כדי לא להיכנס שוב למקום המאוד לא בריא הזה.
בתחילת החודש הרגשתי הרבה סימנים של כאילו היריון - עוד לפני שבכלל היה ביוץ - ככה שידעתי שהכל זה תופעות פסיכוסומטיות והיסטריה. בשבוע האחרון התחלתי להרגיש דברים משונים קצת, כאבי בטן, רגישות לריחות, פרצי עייפות בפתאומיים באמצע היום וכו', וגם אותם ייחסתי לפסיכוסומטיות כי כל רגע שאני חושבת על היריון (כמעט כל רגע החודש) אני מרגישה דברים כבר חודש שלם. כן שמתי לב שבאזור שש בערב מתחילה לי קצת בחילה, אבל לא משהו שמשפיע עליי ולא משהו חמור. אני יודעת שזה יכול לקרות גם רק מהציפייה עצמה. בכל מקרה, היום הכאבים הגיעו לשיא. הייתי בעבודה וכאב הבטן ממש התחזק, נוספו לו כאבי מחזור (כאבי גב ורגליים אצלי) והכל היה לי לא נעים - ואני שבוע לפני שאני אמורה לקבל מחזור בכלל. הלכתי לשירותים וראיתי שיש לי דימום, גם לא במועד של המחזור וגם לא דימום אופייני למחזור. הכאבים הלכו והתחזקו עד שכבר ממש הרגשתי עייפה וחלשה. עכשיו שאני שוכבת כבר איזה שעה-שעתיים, הכאבים חלפו מעצמם (במחזור זה בחיים לא קורה בלי אקמול).
רציונלית אני יודעת שזה יכול להגיד גם שיש היריון וגם שאין היריון, ושאין טעם לבדוק כי האיחור במחזור (אם יהיה) יהיה רק בעוד שבוע. אני גם יודעת שזה רק החודש הראשון לניסיונות והסיכויים קלושים, ושזה יכול לקחת גם שנה שלמה. אבל חוסר הידיעה הזה פשוט קשה... דימום כזה יכול להיות משהו מלבד דימום השתרשות? אם אעשה עכשיו בדיקת הריון, היא בוודאות לא תוכל לזהות הריון בשלב הזה? אי אפשר לגלות היריון מייד אחרי ההשתרשות? גם היריון כימי יכול להתאים לתיאור הזה, נכון? ממש קשה לי להרגיש כל כך הרבה דברים מוזרים בגוף ולא לדעת מה קורה לי! התחושה שהגוף שלי פתאום זר ולא מובן לי נורא נורא קשה.
זה יצא קצת ארוך גם כי אין לי למי לספר את כל זה מחוץ לאינטרנט (אני לא מספרת לחברות שאנחנו מנסים), וגם כי אני באמת אשמח לשמוע חוויות מנשים נוספות או אפילו את דעתכן... אני רציונלית יודעת שאין טעם לבדוק ושזה לא אומר כלום, אבל כשזו רק אני שאומרת את זה לעצמי, נורא קשה לי לא לקום ולעשות מייד בדיקת הריון.
יש אצלי ממש הפרדה בין מה שאני יודעת לבין מה שאני מרגישה... אני יודעת שעוד מוקדם מדי לדעת אבל לא מרגישה את זה, ולכן אני מנסה לדבר על זה עם נשים אחרות (:
אותו דבר לגבי ההיסטריה. הייתי בהיסטריה מוחלטת עד שראיתי שאני אפילו לא מצליחה לחשב נכון מה אורך המחזור שלי (אם הוא 32 יום או 34 למשל), ואז נפל לי האסימון ולגמרי הצלחתי לשחרר. עכשיו אני במתח ואני סקרנית נורא, אבל אני כבר לא בהיסטריה (:
את כן צודקת לגמרי שאני מנסה להירגע, לכן גם כתבתי בכותרת "צורך בהרגעה" 
בוודאות לא הקדים לי המחזור. גם כאבי המחזור חלפו מעצמם אחרי כמה שעות, דבר שבחיים לא היה קורה במחזור, וגם הדימום עצמו שונה מאוד מהמחזור הרגיל שלי. כבר קרה לי בחיים שהמחזור השתבש בגלל לחץ ושינה את מועדו, אבל הפעם אני ממש משוכנעת שזה לא מה שקרה.
המחזור שלי יותר ארוך מחודש ואמור להגיע רק ב28 או ב29.
בהתחלה לא יכולתי להפסיק לקרוא, ובשבוע האחרון הצלחתי להימנע מזה (: אבל קל לי להגיד לעצמי לא לקרוא ולא לחשוב על זה, בפועל מתחשק לי מחר בבוקר כבר לעשות בדיקה, אפילו שאני יודעת שזה חסר טעם ):
רוצה לדעת הכל.
אני רוצה לעשות את הבדיקה במקום סיסי שליה ודיקור מי שפיר.
משהי עשתה?
באיזו מרפאה?
ממליצה?
כמה הקופה השתתפה?
התוצאות אמינות?
אודה לסדר בבלאגאן..
בשל הפלה קודמת.
צהריים טובים
שבוע 25 מרגישה בימים האחרונים פחות תנועות מבעבר.
האם זה בסדר?
בשנים האחרונות המשקל שלי בין ההיריונות היה יחסית קבוע. (וזה אחרי שעליתי הרבה מהמשקל שהיה לי לפני ההיריון הראשון).
עכשיו, חצי שנה בערך אחרי לידה (קיסרית, אם זה משנה), המשקל שלי פתאום ירד בחמישה-שישה קילו (אחרי הלידה ממש היה אותו משקל שיש לי תמיד בשנים האחרונות). לא ייחסתי לזה חשיבות בהתחלה, ואפילו שמחתי שירדתי ככה בלי מאמץ בכלל, אבל אח"כ קראתי איפשהו שירידה פתאומית במשקל בלי שום דיאטה עלולה להיות מחשידה...
מישהי יודעת לומר לי אם יש סיבה לדאגה?
תודה!
בדקתי את זה קצת אחרי הלידה והיה תקין (כי בהיריון זה לא היה תקין לגמרי). עדיין יכול להיות שהשתנה משהו מאז?
צריך להיבדק. לי האחיות הגדירו דימום מסיבי ככזה שצריך להחליף פד כל חצי שעה
יורד כמויות של דם. ברור שזה לא תקין.
מצויין שניגשת למרפאה.
בהצלחה. תרגישי טוב!
