או עוברת למשחק, נגיד אצלי בגיל דומה אוהב מרוצים, אז אני אומרת לו שהוא מכונית מרוץ ונראה כמה מהר היא יכול.

או שמציעה לעזור בעצמי.

מודה שכשלחוץ לקראת יציאה קשה לשנות ראש ולשחק משחקים, מצד שני אם לא, זה הופך למשחקי כוח בלי מנצחים.

תודה!

אם קשה לו להתארגן באיזשהו אופן

אני עוזרת לו

אני לא רואה בזה הפגנה

אלא קושי

בזמן של לחץ

אני לא חשה צורך לברר למה קשה לו

אלא עוזרת וזהו

אם משהו חוזר שוב ושוב

אני אנסה לפתור אותו בזמן לא לחוץ

לדבר עליו/ לנסות להבין מה קשה/ מפריע

זה אפילו לא שאני כזה בלחץ לצאת,

נראלי אני בלחץ מעצם הכאילו הפגנה שלו, שעצם הסיטואציה כבר מלחיצה אותי..

אז תודה. חשבתי על זה אחרי, שפשוט לעזור לו כי הוא ילד...

בע"ה שישתמש בחוכמה שלו לטובה

ובקשר להתנגדויות - מכיוון שהוא עוד יחסית קטן, אני חושבת שאפשר פשוט לעשות בשבילו. במקרה הזה לנעול לו את הסנדלים, לתת לו יד ולצאת מהבית.

הוא יסכים לדבר כזה? או שיגביר התנגדות?

אני לא אחזתי היום בסיטואציה הזו

שבעצם זה מה שנצרך פה.

פשוט לעזור כי קשה לו,

ישר המח שלי הלך למאבקי כח ומה הוא מנסה אותי.

אבל צריכה לשים לב לזה באמת.

טוב ששאלת פה, ככה בפעם הבאה העניין כבר יהיה לך במודעות❤️

אני עוברת לקטע משחקי

לפעמים מסיחה דעת (שמתי לך פה ביסקוויט, תנעל נעליים מהר ובוא לאכול)

ולפעמים ממשיכה בשגרת הבוקר שלי ומתארגנת ליציאה איתו או בלעדיו. בד"כ זה מאפס אותם עד מקסימום דקה לפני שיוצאים והם מהר עושים מה שצריך.

(ברור שלא אצא בלעדיהם, אבל אין לי את כל הזמן שבעולם והם מבינים את זה כשאני כמעט בדלת)

כי הוא לא ירוץ אלי כשאני בדלת, ישאר לבדוק אם אני באמת ישאיר אותו בבית...

שקלתי לעשות את זה, אבל לא נשמע לי דבר נכון. לא ידעת. לכן גם שאלתי פה...

הבת שלי הייתה עושה את זה הרבה

אולי זה גם משהו שאני צריכה לעשות.

לעצור שניה ולשאול אותו מה מפריע לו בסיטואציה הזו.

איך הכל אחר כשמסתכלים מהצד ולא בתוך הסצנה על הבוקר.

שמחה שכתבתי פה

לוויכוחים, אז לפעמים הופכת את זה למשחק, ולפעמים אם אני מרגישה שזה לא יעבוד המשחק, עוזרת להם מעשית לעשות מה שצריך.

משחקים בסגנון-

תחרות עם מישהו או השעון

אני מהמרת על מספר שעד אז הוא יעשה מה שצריך ואז עוצמת עיניים וסופרת בשקט. כשהוא מסיים בודקים אם היימור היה נכון

הופכת אותו להיות טרקטור/משאית זבל שאוספת משחקים/אופנוע שטס לעשות מה שצריך/גלשן במקלחת וכו'

משחק צבעים

כלומר, לפי קרבה סבירה, כמובן, אבל קודם כול לפי התאמה.

אצלנו הילדים לא צריכים לנסוע למוסדות הלימוד שלהם (עד התיכון). הת"ת של הבנים ממש צמוד לבית, רק כביש קטנטן מפריד, אז מכיתה ב' הם הולכים לבד. בית הספר של הבנות במרחק של כעשרים דקות הליכה מהבית, עם הרבה כבישים. אז מכיתה ה' בערך הן הולכות לבד.

גם לא בכיתה ב

אלא אם יש המון ילדים אוחי וי גם ילדים גדולים שעושים ממש את אותה דרך והוא יכול ללכת איתם

אם אים שום הסעה או אפשרות לארגן, עם כל הצער הייתי שולחת אותו לראשונה

אצלינו הבת הגדולה בדיוק התחילה השנה לחזור לבד. בית הספר שלה מרחק כחצי שעה הליכה, והיא חוזרת עם אופניים (=כעשרים דקות). לפעמים אם היא מעדיפה לא לקחת אופניים - ברגל. יש לה גם יום אחד רחוק יותר של מרחק שעה הליכה שאת זה היא תעשה באוטובוס בע"ה (כחצי שעה). ונצייד אותה בימים האלה בטלפון פשוט.

אני חושבת שכתה א' זה צעיר בשביל לחזור לבד בכל מקרה (גם באוטובוס וגם ברגל). באוטובוס צריך לחשוב גם מה קורה אם הוא מפספס תחנה? זה יכול להיות מלחיץ.

אולי יש דרך לתאם עם הורים אחרים או ילדים בוגרים שהוא יצטרף? אפילו לקבוע עם ילד בוגר בתשלום (עשינו משהו כזה ליום אחד בשבוע שלא היה לנו פתרון אחר בשנה שעברה)

עדיף לחפש ילד אחראי בתשלום שילווה אותו עד מקום מוסכם בשכונה.

בבית יהיה מי שיחכה לו?

אצלי כולם בשלב כזה או אחר חזרו באוטובוס בכיתה א' לבד, אבל לא מתחילת השנה והם בוגרים ועצמאיים מאוד.

אנחנו רק בתחילת השנה, יש שנה שלמה לסלול את הכביש.

בכל מקרה תחשבו גם על אמצעי תקשורת ומעקב מיקום אחריו.

ובכל מקרה הייתי שולחת לבי"ס טוב, גם אם זה יצריך מאחד ההורים לצאת מוקדם. ביה"ס טוב זה ממש ממש חשוב, מסגרת לא טובה זה המון התמודדויות שיגזלו זמן יותר מלדאוג לתחבורה בטוחה.

וגם זה רק בימים שלא יכולתי להוציא או נתקעתי. בבקרים הייתי לוקחת..

אבל אני חרדתית

מדובר על אוטובוס, כי ברגל רחוק

ךמרות ששלי בכיתה א כבר היה חוזר מדי פעם לבד.

אבל בית הספר במרחק של דקה הליכה. אני רואה אותו מהבניין

זה מבחינתי גיל 9+ ולא מתאים לגיל 7.

אוטובוס צריך גם קצת להתאמן איתו יחד או עם ילד גדול יותר מהבית ספר.

אגב גם להיות בבית לבד לא מתאים בגיל 7 אולי לממש מעט זמן.

לא פחות מגיל 12

לעניות דעתי

אבל אני היסטרית.

רגלית לבד- מגיל קטן יותר, אבל השאלה אם אפשרי.

(בדיוק היום נסעתי באוטובוס לעבודה, והזדעזעתי ממה שהולך בשעות של תחילת וסוף הלימודים באוטובוסים. צפוף ורועש, ילדים ונערים דוחפים, מקללים וכד'. לא הייתי נותנת לילדים שלי לעלות ככה לבד, גם לא לבן בכיתה ד').

אבל אולי תהיו זכאים להסעה?

נראה לי שאצלנו ממרחק מסוים זכאים להסעה.

(ואגב, אני לדעתי הייתי בוחרת בכל מקרה במסגרת השניה, ובפועל מוצאת פתרונות. זה ממש חשוב בעיני. שווה לי להפחית משרה או לג'נגל בהסעות בשביל מסגרת יותר טובה. אבל העבודה שלי יחסית גמישה ב"ה)

שהיא לא עד הבית, לא בהלוך ולא בחזור

מצאתי ילדון חמוד ואחראי בכיתה ה' שמוכן לשמור עליו בהסעה, לוודא שעולה/יורד וכו', ואני משלמת לו 2 שקל ליום (בתיאום עם ההורים כמובן)

כילדה הלכתי הרבה פעמים הרגל לביהס אבל רק עם אחיי הגדולים/ חברות (נניח אבא שלי היה מוריד אותי אצל חברה שגרה קרוב בבוקר והולכת איתה יחד)

זה נשמע לי גיל ממש צעיר

אגב הילדים שלי לומדים מרחק 15 דק נסיעה בבוקר ( בלי פקקים. וכמעט תמיד יש😵‍💫) עכשיו עוד מסיימים בשנות שונות וזה קשוח אבל שום סיכוי לנסיעה בתחבצ בקרוב מבחינתנו, כיתות ב וג

וכשאני חושבת על זה,גם אם נניח היו לומדים בביהסשהכי קרוב לפה מרחק 10 דקות גג ברגל לא הייתי נותנת להם ללכת לבד, גם לא כשהם ביחד

אני התחלתי לנסוע באוטובוסים בכיתה ח וגם אז לא לבד. וגם ז העדפתי ברגל חצי דרך עם חברה ולא באוטובוס כי העומס וכו

אי אפשר לסמוך על אוטובוסים. לפעמים לא מגיעים, מפוצצים, מפספסים תחנות...

ממש ממש,ממש לא ממליצה.

חלשה נאד, מתפרקת ומקבלת שריטות. התנסתי גם עם ספרוטליין והיא פחות נוחה מהן.

תודה רבה

מה הכוונה בחלשה?

איכשהו.. הנסיעה שלה פחות חלקה מעגלות אחרות להרגשתי.

אבל הטיולון היה לנו זוועה, כל רגע החלקים התפרקו, הלכנו פעמיים לחנות לקבל תיקון על האחריות ואמרו לנו שככה זה. מהר מאד התייאשתי וקניתי טיולו אחר

איזה שנתון ספציפי

גם בדודה של בעלי אותו סיפור, גם אחותה

וכשבאנו לקנות שאלנו המוכר אמר לנו כן הם סחדרו את זה (מה שהתפרק לך היה הידית שמשכיבה את הטיולון?)

לא ידענו כן או לא להאמין אבל ממש אהבנו את העגלה והיה לנו שווה

ברוך ה' חמסה היא בריאה ושלמה לנו 😅

מעניין מאוד

האם היה לך מקרים בהם התינוק שכב באמבטיה והחליק כלפי מטה?

עברה שתי ילדות

עד גיל שנה לכל אחת בגיל שנה אני מעבירה לטיולון פשוט ומאחסנת לילד הבא

להרגשתי היא יציבה וקלילה

נוח לקפל ולפתוח גם ביד אחת

הרגליים מתקפלות ממש דק לי זה היה משמעותי

והיא יפייפה שזה כיף תמיד

ברוך ה' לא נשרטה לי מידי או משו (בילדה השנייה כשהוצאנו אותה היא היתה נראת חדשה, עוד מעט בעז"ה נוציא שוב ונראה איך תראה לנו עכשיו לשלישי חח)

ולא נתקלת במצב שכשהתינוק באמבטיה הוא גולש כלפי מטה?

היא לא נוטה, אם לזה כוונתך

הילדות שלי פיצפוציות ממש אז הן כן 'נעלמו' מידי פעם חח אבל לא משו מורגש

האמבטיה ב180 מעלות.

מעולם לא קרה לי. היא יחסית גדולה האמבטיה, זה נוח.

יש לי את הישנה יותר 3 נראה לי.

אני זוכרת שהפריע לי שאת הגגון צריך לפתוח בעזרת 2 ידיים עם לחצנים בצדדים, זה לא פרקטי שמחזיקים את התינוק.

ובנוסף הטיולון ממש גבוה, גם ילד בין שנתיים מתקשה להעלות לבד וצריך להרים ולהוריד אותו.

לכן די מוקדם עברתי ליויו, במיוחד כשהייתי בהריון צפוף.

חוץ מזה היא אסתטית, די קלילה בגדול רוב הזמן נהניתי ממנה.

אם אתם באזור עם שבילי דרך זה פחות מתאים, הגלגלים דקיקים.

זה תלוי כך בך, אם את אוהבת בהרגשה עגלה מאוד קלילה או עגלה מסיבית שמרגישים יציבות וחוזק.

כי היא נוטה יותר ליתרון של הקלילה.

1. אני הלכתי לקורס שהתחיל כשהייתי בשבוע 32/33 בערך. גם כן ידעתי הכל, ועדיין הרגשתי שתרם לי להקדיש לזה זמן ופניות.

2. טבלתי אחרי 4+0, 3+6, ו5+0 בהתאמה לידה ראשונה עד שלישית.

3. לא היו לי תפרים בכלל, חזרתי לקיים יחסים במקווה אחרי 4 שבועות בדיוק ולא היו כאבים בכלל בכלל

בשעה טובה בהצלחה!

לגבי קורס - השאלה לדעתי מה את רוצה לדעת, יש כאלה שרוצות לחוות את הלידה בצורה מסוימת ובשביל זה לא מספיק רק הידע הפיזיולוגי וכו'. וגם בקורס נותנים לך קצת שיטות לגבי התמודדות עם הכאב והצירים אז בכל מקרה יש מה להוסיף על השלבים הטכניים של הלידה

טבילה - ממש משתנה, אצלי בסביבות החודש וחצי אם אני זוכרת נכון

ולגבי יחסים - שוב, משתנה ממש. רוני_רון כתבה לך את הקיצון האחד אז אני אהיה לקראת הקיצון השני - עד היום (שנתיים בערך) אחרי הלידה אני מרגישה לפעמים את הצלקות ביחסים. זה ממש תלוי במה שהיה לך בלידה וכמה נקרעת

שיהיה לך בקלות ובשעה טובה ובלי תפריםם 🌸

ללידה, כדאי ללכת למשהו זוגי, המתייחס לפן הזוגי, רגשי.. זה לא פחות חשוב מהפן הפיזיולוגי. שבעלך ואת כמובן תבינו את הרכבת הרים ההורמונאלית, הרגשית שאחרי לידה. שישמע כמה חשוב שאת תנוחי אחרי הלידה...

לגבי דימום- לרוב עשיתי הפסק אחרי שישה שבועות מהלידה, זה אומר לטבול 7 שבועות אחרי הלידה. הדימום החזק רק כמה ימים אחר כך זה רק טיפטופים , עוצר וממשיך אחרי כמה ימים שוב .. אז לא לנסות לעשות הפסק אם יש רק יום אחד נקי...

יחסי אישות - ב"ה ממש לא חייב לכאוב .. ההמלצה הרפואית 6 שבועות אחרי לידה.

טבילה בין חודש לחודש וחצי

יחסים ללא כאבים, לא זוכר מתי אבל לקח זמן לגוף להתרגל.. לא מיד

בשאר הלידות ב"ה לא כאב אבל לידה ראשונה זה קצת טראומתי, לי לפחות.

לי לקח 7 שבועות בלילה הראשונה ו8 וחצי שבועות בלידה השניה 😒

לגבי 3.

לידה ראשונה 12 שבועות, שניה 8, שלישית 7 שבועות, רביעית 9 שבועות חמישית, 7

1 חושבת שכדאי, זה חשוב גם עבור הבעל

2 אצלי חמישה שבועות (לידה ראשונה והקפדתי ממש לנוח)

3 שבעה שבועות ורק בחודש- חודשיים האחרונים יכולה לומר שזה לגמרי לא כואב

וכל כך רוצה להירשם דוחה כל הזמן לא יודעת למה

עצלות

תנסי לחשוב לעומק יותר, מה עוד מונע ממך להירשם מלבד 'עצלות'...

ולקחנו חופש ויצאנו אני ובעלי, אבל זה לא הספיק, מרגישה שהבור עמוק מידי..

דברים שממלאים באופן קבוע

ספורט

לצאת לטבע

מוזיקה

מדיטציה

זמן עצמי למחשבות

כל שבוע קצת מהכל:

משהו למוח (לימוד או פיתוח מחשבה)

משהו לגוף

משהו לרגש.

זמן עם עצמי

זמן עם חברה / חברות

בתקופה שעבדתי בעבודה שאהבתי היה שם הרבה מזה...

לקנות משו שבא לי

להיפגש עם אנשים שאני אוהבת

לקחת יום אחד רק לעצמי מהבוקר עד הערב

קצת תהיי עייפה אבל תצליחי לאכול וזה הכי חשוב

החיסרון שזה די יקר

וגם אומרים שזה גורם לעייפות, תכלס לא יודעת אם העייפות שיש לי זה מההריון או מהבונגסטה אבל עייפות זה לא נורא ביחס לבחילות.

ניתן לקנות כמות מועטה של כדורים ולנסןת. לוקחים בערב לפני השינה.

לא לכולם זה מאה אחוז אפקטיבי, אבל להרבה כן

מה שכן זה גורם לעייפות ויש הנחיה למי שזה מעייף אותה שלא תנהג

כבר אין את התחושה המגעילה הזאת של בחילות כל היום?? כל ריח קטן מגביר בחילה?

או שזה רק טכני עוזר להקאות?

אפשר גם לקחת רק אחד לפני השינה נגיד

אבל לא תוך יום, זה לקח כמה ימים

ומוסיפה שבאזור חודש רביעי כן היה לי קצת בחילות אבל עד אז ממש לא היה לי

אם הייתי בתפקוד של 40 אחוז, ומקיאה 3 פעמים ביום, ובגדול מחכה שרק היום יגמר..

אז עם הבונג'סטה אני בתפקוד נגיד 70 אחוז, מקיאה פעם אחת ויחסית לא סופרת את הדקות שהיום יגמר .. שווה את זה לגמרי.

גם b קומפלקס מפחית את הבחילות משמעותית, אבל לא גורם לעייפות מטורפת כמו הבונגסטה

הרופאה שלי אמרה שזה בסדר להחליף זמנית במקום פרנטל על סוף השליש הראשון

לא יודעת איך אפשר לקחת אותו עם בחילות..

אבל לי זה לא עזר בכלל,

סתם עשה אותי עייפה מאד ומסטולה כזו,

אבל גם זופרן לא עזר לי, אז אולי זה קשור לעוצמה של הבחילות

את יכולה לקנות רק 10 כדורים ולנסות ואם עוזר אז לקנות את כל החבילה.

כדאי לנסות בכל מקרה, מקסימום פשוט מפסיקים.

לי יש הקאות חמורות ממש (ירדתי בינתיים 6 קילו מתחילת ההריון, אני בתחילת שליש שני עכשיו וזה כרגע עדיין ממשיך)

ניסיתי בונג'סטה ולא עזר בכלל

המליצו לי זופרן אבל פחדתי כי הבנתי שזה לא ממש כדאי....

אני קצת בעודף משקל אז אני בהתלבטות אם כזה נורא הירידה במשקל בשביל לקחת כדור שלא מומלץ בהריון.... זה לא שאני בתת תזונה....

ואז להצמיד למיטה. פעם מישהו נתן טיפ איך אפשר לעשות את זה

לנו יש מתחברת של תאומים, והורדנו לה את הגלגלים כדי שתיכנס מתחת למיטה.

זה מה שהיה לנו עם הגדולות ואז נשארו בזה עד מיטת מעבר פשוט חיברנו להם את הדופן חזרה

אבל עכשיו זה נשבר וגם הציטה שלי עם מסגרת (שכאמור, נמוכה מהמזרון)

המזרון של המטחברת יושב גם על המסגרת עצמה.

שמנו חתיכת בד, לא זוכרת בדיוק מה, גלגלנו וששמנו שיהיה צמוד המיטת הורה למזרון של התינוק.

מבחינת הרגל, אצלנו המטחברת לא הייתה צריכה להיכנס מתחת למיטה שלי,

העיגון הוא במסגרת, לא מלמטה.

אפשר לקנות חלק לעיגון שנצמד בכל עובי דפנה.

אצלנו ספציפית הצמדנו את המטחברת לקיר אז בכלל לא הייתה בעיה, אבל העיגון היה בכל מקרה חזק.

הזמנתי מתחברת גדולה עד גיל גדול אבל עוד לא קיבלתי אז לא יכולה להמליץ.

מה שכן רואים אצלהם בתמונות חיבורים של מיטות עם רוחב מסגרת כמו שאת מתארת אז נראה לי שאין בעיה עם זה.

בעיקרון כמה ימים אחרי הזמנה הם שולחים לך קישור בו את ממלא את המידות המדוייקות של המיטה שלך + תמונות של המיטה והם עושים את ההתאמה.

את יכול לוודא איתם לפני כדי להיות בטוחה שאין בעיה עם המידות של המיטה שלך.

אני עם מיטה עם ארגז במסגרת, הצמדתי את העריסה לקיר המיטות כבדות ולא היה צורך ברצועה. הסתדר לי גם עם מטחברת המקורי וגם עם עריסה מבד (דוקא השני פחות אהבתי).

קניתי מתחברת בד של ספורט ליין דגם נועה

הגלגלים היו צריכים לכנס מתחת למיטה שלי ויש ממש רווח קטן בין המיטה שלי לרצפה ולכן לא נצמדה.

בחודש הראשון הייתי אצל אמא שלי עם המתחברת, ישנתי שם בהיירייזר אז כן יש מקום להצמיד את המיטה, אבל עדין זה לא היה מחבר לחלוטין כי שם רוכסן שאפשר לפתוח את הדופן של המתחברת והיה מן מחיצת בד שאי אפשר לפתוח שהפרידה בין המיטות.

זה היה לי מאוד לא נוח ולכן אני מתכוונת למכור או למסור אותה ולקנות בפעם הבאה מתחברת עץ שמורידים דופן והרגלים שלה ישרות ומתחברת בקו ישר לגובה המזרון שלי ואז יהיה לי יותר נוח להניק בשכיבה ולהחזיר למיטת תינוק.

היתרונות שכן היו לי

יש גלגלים ואפשרות לסגור את הדופן עם רוכסן אז אפשר להוציא לסלון וכזה וזה בטיחותי...

(לא אשת מקצוע, מהניסיון שלי)

• אכילה חברתית. להושיב אותו לאכול יחד אתכם, בשבת וגם כל השבוע אם אפשר. שלא ירגיש שנותנים לו אוכל במיוחד אלא שהוא חלק מ"ארוע משפחתי"

• יש ילדים שאוכלים יותר טוב בעצמם, הייתה לי אחת כזו שכתינוקת אכלה לאט לאט, שעות, בקצב שלה... ואם לא אז היא לא אכלה. אי אפשר היה להאיץ בה.

  לעומת זאת יש ילדים שאם מאכילים אותם הם אוכלים יותר, תנסי ככה וככה או לשלב (לטווח הארוך ההרגל היותר טוב לאכול לבד, אבל כרגע את צריכה שבעיקר ייכנס יותר אוכל).

• להפתח לטעמים חדשים - אם את מתבלת את האוכל תנסי לתת לו אוכל עם מלח בלבד, אם נתת בלי תבלינים תנסי לתת פיקנטי. יש לי ילד שכתינוק הסכים לאכול רק מתובל!! ממש בשלב של הטעימות ראו שהוא נהנה מאוכל מתובל. מרק עם חוואייג', חומוס עם בשר טחון עם הרבה שום וכאלה... עד היום הווא זה שפחות אוהב מתוק אצלי.

• אם צריך נותנים מטרנה, גרבר, תוספי מזון- מה שהרופא ילדים ממליץ. ולא להרתע מזה, לי היה קשה בהתחלה והיה ילד שממש היה צריך את זה... עד שגדל ועבר את השלב. פשוט למצוא דמות מקצועית שאת סומכת עליה כמו רופא ילדים מנוסה או דיאטנית שאת מרגישה שהיא טובה, ולזרום איתם ובעז"ה הוא יגדל ותעברו את זה

• ויש משהו פחות בריא... אני נתתי לבררנית שלי וופלים וביסקוויטים כדי לעודד אותה לאכול מוצק. הרגשתי שהיא צריכה לעבור מחסום ואם היא תאכל בעצמה, כשהיא מחזיקה, זה יעודד אותה לאכול בהמשך יותר. אבל אם את מתחילה ייעוץ תזונתי אולי לא טוב לתת ג'אנק, תתייעצי איתם

היא יכולה לשמוע ממך מה הוא אוכל, ולנסות לבנות תפריט שיעשיר את התזונה שלו.

בדרך כלל ממליצים להוסיף לתזונה מאכלים עם שומנים בריאים, כמו טחינה, חמאת בוטנים, אבוקדו.

עושים מעקב של המשקל, בודקים באיזה קצב הוא עולה ובאיזה אחוזונים הוא נמצא.

יש לי ילד ממש כזה, בררן ממש משהיה תינוק. שלחו אותי לדיאטנית וזה לא עזר כלום. הציעה לי לשים למשל בדייסה חלב במקום מים, אז הוא לא אכל את זה... ועוד כל מיני עצות שלא היו ראליות. אבל תלכי בכל זאת כדי שיהיה במעקב. היום הוא בן חמש ואוכל ממש דברים ספציפיים.

אבל זו לא אשמתך בכלל. זה שלו. אני ממש ראיתי את זה שהצעתי לו אותם דברים כמו כל האחרים. הוא היה זה ששונה

ואני האמת הייתי מורידה בקבוק לגמרי, לא. דללת. גם מים סותם את התיאבון.

בהצלחה!

פגשת איש מקצוע לא טוב, אין זה מעיד על המקצוע או על ההתאמה לתחום.

יש גם רופאים ממש לא טובים ואני אישית נתקלתי בקלינאית תקשורת אחת הגרועות שיש.

בתחילה חשבתי שהתחום לא מתאים לילד עד שפגשתי מקצועית יותר.

אני מכירה משפחה שקיבלו סיוע מדיאטנית למקרה של בררנות והשתפר פלאים. אגב, היה מדובר בבעיה של וויסות חושי, כל שלדעתי ממש ממש שווה לבדוק.

של אי עליה במשקל וחוסר תיאבון אובחן צליאק, מציעה לך לבדוק.

יכול להיות גם טעויות בשקילה עצמה וגם אם הילד היה חולה בשבועות שלפני השקילה האחרונה אז הוא יכול להוריד במשקל מהמחלה.

אם עד גיל שנה הוא עלה ממש יפה ופתאום עכשיו הוא לא עלה אז שווה לבדוק את העניין הטכני של השקילה עצמה.

(הבן שלי בן עשרה חודשים, עלה ממש יפה עד גיל חצי שנה ובארבעה חודשים בין גיל חצי שנה לעשרה חודשים הוא ירד מלא באחוזונים ועלה סך הכל 80 גרם... אז גם אני (והאחות בטיפת חלב) מפקפקת בדיוק של השקילה הקודמת ומפקפקת בדיוק של השקילה הנוכחית ונוסיף על זה שבועיים של ילד משלשל וחולה שבטוח לא עזרו לו לעלות במשקל אז גם אני וגם האחות לא יותר מדי דאגנו)

אל תאשימי את עצמך, זה ממש לא קשור אלייך. יש ילדים בעייתיים באוכל, מכירה ילד בן 4 שממש לא אוכל כלום, הוא נראה בן שנתיים בגודל, זה ממש מפחיד.

אותנו הלחיצו יותר...

הלכנו לדיאטניות בקופה, שכל חודשיים בערך התחלפו (לא ברור למה), וההוראות שלהן היו להוסיף לה שמן לכל מאכל שהיא מוכנה לאכול ולתת לה לאכול הרבה ופלים, כי את זה היא אוהבת. לא הייתה שום התייחסות לבריאות של האוכל

במקומכם הייתי הולכת לדיאטנית פרטית עם המלצות.

בכל אופן, יכולה להרגיע אותך שלמרות כל ההפחדות ("היא רגע לפני נזק מוחי", ככה אמרו לנו בטפ"ח) היא גדלה והתפתחה מצוין, והיא כיום בחורה מוצלחת מאוד. עדיין בררנית, אבל עם השנים למדה לאכול דברים נוספים ומגוונים יחסית. (יש לי עוד ילד בררן, הרבה יותר גרוע ממנה, וגם עליו אנחנו לא נלחצים, כי אנחנו רואים שהוא מתפתח וגדל מצוין...)

הרבה הצלחה!

גם אצלינו התחלפו כמה דיאטניות, אבל אף אחת מהן לא עודדה מאכלים לא בריאים.

כן הציעו להוסיף שמן זית למאכלים, ובעיקר לתת שומנים בריאים.

מוסיפה שגם אף פעם לא אמרו לי להפסיק הנקה או לתת תמ"ל.

אצלינו לא מדובר בילד בררן, אלא בילד שלא אוכל הרבה ולא מצליח לעלות טוב במשקל.

אמא שלי מספרת על אחד מהאחים שלי שהיה קטן, שאז כן אמרו לה לתת לו פודינג וכד'.

אבל זה היה לפני יותר מ 20 שנה.

אצלנו היא כבר הייתה אז בעיקר על תמ"ל, אז לא היה דיבור על ההנקה.

מקווה מאוד שהמצב היום אצל הדיאטניות בקופה אחר!

רציניות עם עצות טובות והגיוניות

בקופת חולים כללית, הייתה לנו גם דיאטנית טובה בעבר, לפני מעל 17 שנה בשניידר במרפאה להפרעות אכילה.

ב"ה לא זוכרת שפגשתי המלצות הזויות כגון לתת וופלים במקום אוכל, שמעתי הרבה על העשרה קלורית איכותית

כאלה? זה היה בכללית, לפני כ-18 שנה.

אוף...

לפחות היה לנו השכל לא להקשיב להן עד הסוף... (אף שהיינו הורים טריים)

והיא גם די הגיונית האמת

לא משפיע על הטעם

אבל הבת שלי אהבה למשל גרבר, ואמרו לנו לערבב בזה דייסה ושמן... זה כבר מגעיל

אני הוספתי דייסה במקום

זה טעים, וזה שומן בריא. ואפשר גם להוסיף כפית או שתיים של דייסת דגנים.

או דייסת קוואקר עם פרי וטחינה/שקדיה

אבל ברור שהשילוב הזה בריא. (הבת שלי גם לא הסכימה לאכול רסק ביתי...)

פשוט יוצא גרבר סמיך יותר

אולי חסר לו ברזל, יכול להיות קשור לתיאבון. אולי כדאי לבקש בדיקת דם מרופא משפחה ולראות

גם לי יש ילד בררן, אבל מה שהוא אוהב הוא אוכל בכמויות יפות ועולה טוב במשקל. נשמע שמעבר לבררנות יש גם חוסר תיאבון

יש לי כמה ילדים שהיו, מידת העזרה הייתה אצל חלק יותר ואצל חלק פחות.

אני ממליצה להגיע לפחות פעם אחת לבנות אחלה ביחד תפריט, לחשוב איך נכון לארגן את הארוחות.

חשוב לדעת שאכילה עלולה להשפיע לא רק על המשקל אלא גם על הגובה אז כדאי לעודד אכילה נכונה.

בשולי הדברים אכתוב שהאנדוקרינולוג שלנו אומר שהוא לא מעודד דיאטת השמנה, אם ילד אוכל סביר ולא משמין (כל עוד הוא ממשיך לגבוה) הוא לא לחוץ, בעיני זה לא סותר את ההמלצה לנסות להתייעץ ולבנות תפריט מותאם לצד ההמלצה לא להתרגש מדי

אנחנו היינו בליווי אצל דיאטנית בטיפת חלב

וזה עזר לנו מאד מאד!