ילדה בת 4 גמולה לגמרי לגמרי כבר שנתיים
פתאום לפני שבוע פספסה, הייתי בהלם
והיום אחהצ פספסה פעמיים
מה יכולה להיות הסיבה? מה לעשות?
ילדה בת 4 גמולה לגמרי לגמרי כבר שנתיים
פתאום לפני שבוע פספסה, הייתי בהלם
והיום אחהצ פספסה פעמיים
מה יכולה להיות הסיבה? מה לעשות?
לפני שהולכים על רגשי
הייתי בודקת אם קר לה
ואם יש לה תולעים
או דלקת בדרכי השתן.
לא בטוחה לגבי תולעים באמת.. חושבת שגם.
אבל קור בטח שמשמעותי גם לא בלילה.
הלידה?
ואולי מישהי יודעת אם מותר לקחת במצב של קרישיות יתר?
רק לקראת לידה אחת ולא נראה לי שעשה לי טוב אז הפסקתי
באופן כללי בכל הלידה מה שעזר לי בעיקר זה ויטמין סי שלקחתי בחודש תשיעי כי הבנתי שזה מגמיש את הרקמות.
והקשבה לגוף ,לתנועתיות לביסוס העובר, ומנח לידה מה שטוב לי רק לא בשכיבה על הגב!
בעלי יוצא מוקדם לעבודה ואני איתו גם בבקרים וגם אחר הצהריים.
יש לי קושי גדול לקום בבוקר, הבן שלי קם בין 6-6:30 ופשוט אני לא מצליחה לקום ואני שמה לו חצי שעה בטלפון שירים שהוא גם רואה.. עד שאני מצליחה לקום ואני מרגישה ממש אמא גרועה על זה ומנסה למצוא פתרונות.. אשמח לעזרתכן ❤️
לפעמים הם היו נשארים ערים במיטה ומשחקים עד שהייתי תופסת ראש ומצליחה להתעורר
יכל לקחת חצי שעה
אם ממש קשה לך לקום, הפתרון הוא לישון יותר מוקדם פשוט..
אבל זה לא תמיד עוזר.. פשוט קשה לי לקום..
אולי באמת אנסה להביא לו קצת משחקים.
תודה לכולן
אם זה גורם לך לקום על הצד הטוב שלך אז מושלם כי הוא מקבל אמא רגועה ושמחה
אני בבוקר אמנם קמה מוקדם אבל צריכה זמן לעצמי להתארגן וכו אז מכינה לכל ילד בקבוק חלב והם שוכבים בשקט עד שאני מסיימת להתארגן וזה ממש סבבה מבחינתי
אני גם הייתי מורחת עם הבן שלי בבוקר. אני מנמנמת והוא בנתיים עושה ככל העולה על רוחו חחח
עכשיו יש כבר עוד אחד אז בכל מקרה אני מניקה🙄 ואסרתי על בעלי מאז הלידה ללכת לתפילה לפני שהוא שם את הגדול במעון (אנחנו רק חודש אחרי....)
אישית אני גם לא רוצה להביא לו טלפון, (בכל גיל אגב לא קשור לגיל שנתיים)
משחקים זה ממש יכול להיות אופציה
מחזקת את ידייך!!
(למען הסר ספק הוא מתפלל מוקדם ואז נוסע לעבודה..לא שהוא מתחמק מלשמור על יוצאת חלציו הצרחנית חלילה וחלילה)
ולפותחת המקסימה @רק מתייעצת אישית אני לא בעד מסכים אבל גם לא בעד ייסורי מצפון לאימהות עייפות.. ולפעמים מה שאנחנו צריכות זה באמת את הזמן הזה לישון ❤️
קטנים. היו כמה שנים שבוקר היה חמש וחצי 😱.
כשהיה אפשרי, בעלי היה קם אליהם בבוקר ואני בלילה.
מתישהו כשלקחנו ייעוץ שינה, היא טענה שאחד הדברים שממש אסור לעשות זה לתת מסכים בבוקר כשקמים. מבחינתה זה כל כך ממכר שילדים יכולים אפילו לקום יותר ויותר מוקדם כדי להגיע כבר למסך.
לא יודעת האם הוא צדקה אבל זה היה נראה לי הגיוני, אז קחי בחשבון...
אני ניסיתי להרגיל אותם לקום ולקחת לעצמם אוכל שהשארתי על השולחן במטבח, בדיעבד אולי הייתי משאירה אצלי שקית עם אוכל טעים( כמו בייגלה או קורנפלקס בשקית ) וספר או שניים שהם אוהבים, ושישבו לידי לנשנש ולדפדף בספר כשאני עדיין מנמנמת במיטה, מעניין האם זה היה עובד... הגדול שלי ממילא היה במיטת מעבר מגיל שנה וחצי, אז זה לא שהיה צריך לקום ולקחת אותו, הוא קם לבד...
אה, ואני ממש לא חושבת שאת אמא גרועה!
זה באמת היה אחד האתגרים הכי קשים, מבחינתי יותר מאשר לקום בלילה לתינוק. פשוט לקחנו ייעוץ שינה עוד לפני גיל שנה והיא ממש הדגישה, כידע כללי כזה להמשך, לא לתת מסכים בבוקר, כך שזה התקבע אצלי כדבר שממש אסור. אחרת יכול להיות שגם אני הייתי עושה את זה...
ייעוץ שינה עזר לכם לאחר את שעת הקימה?
אני כבר תקופה מתלבטת אם לקחת ייעוץ שינה, כי התינוק שלי (שנה ו8) ישן מצוין, נרדם לבד, לרוב לא מתעורר באמצע הלילה, לפעמים פעם אחת אבל נרדם בחזרה מהר (עם ליטוף, ששש או מים, לא צריכה להוציא אותו מהלול או להניק), הבעיה היחידה היא שהוא מתעורר בין 4:20 ל5 ולא מוכן לחזור לישון, וזה מחרפן ברמות. ל5 כבר התרגלתי (למרות שלא בטוחה אם זה תקין לישון רק 10 שעות בגילו), אבל בואו 4:30 זה מוגזם. אני רק לא יודעת אם ייעוץ שינה יכול לעזור לזה
בעיקרון לפי מה שהיא אמרה לנו אז( הילדון היה קטן יותר, בן שבעה שמונה חודשים נראה לי),
יש זמן שנחשב בוקר 'נורמלי', נניח 6 זה ממש בוקר ואין מה לגעת בזה גם אם אנחנו אוהבים לקום מאוחר יותר.
אז 6 מבחינתה היה 'קו אדום',
אבל כמו בכינרת היה גם 'קו שחור' 🤣
שאותו כבר ממש אסור לעבור.
אז בעיקרון לדעתה, לכל קימה לפני 6 אמורים להתייחס כמו לילה - ולהחזיר לישון, בדיוק כמו שעושים אם מתעורר בלילה.
אבל אפשר להתגמש, נניח אם מתעורר ב 5:30 אז אפשר לזרום איתו שבוקר ולא להשכיב חזרה,
אבל לפני 5:00 בשום פנים ואופן לא לזרום עם זה שבוקר אלא להתייחס כמו לילה ולהשכיב חזרה.
עכשיו, עם הילד הנ"ל הייתה לנו בעיה שהיה לו קשה מאוד מאוד להרדם, היה מתעורר לעיתים קרובות והיה קשה להרדים חזרה. לא היה איזה פיתרון קסם אגב, אבל עזר שיש לנו שיטה עקבית והמצב כן השתפר.
אבל לא נראה לי שהייתי מתחילה את הכל בשביל לטפל רק בעניין הזה של הבוקר, פשוט לא הייתי מתחילה 'מאבקי כוח' סביב נושא השינה.
מה שכן, הייתי מנסה לשחק עם שעות השינה שלו, להשכיב מוקדם יותר בערב ולראות האם עוזר קצת.
ואגב, הוא לא רעב כשמתעורר? אם תתני לו משהו לאכול לא יחזור לישון?
מבחינתו אחרי 4 זה כבר בוקר. נגיד ב3:30 אני יכולה להצליח להרדים אותו בחזרה. אבל אם הוא מתעורר ב4:15 אז כל נסיון הרדמה מועד לכישלון. הוא מקסימום יניח את הראש ל5 דקות ואז יבקש שוב לצאת. ב"ה לרוב זה קרוב יותר ל5, אבל הבקרים שלא מעייפים מאוד. וגם הוא עייף ובכיין, אבל זהו אחרי השעה הזו אם הוא מתעורר הוא לא נרדם בחזרה.
הוא לא רעב, ואם אתן לו משהו לאכול הוא ישמח מאוד כי הוא אף פעם לא מסרב לאוכל, אבל לא ירדם בחזרה 🤦♀️
היו פעמים שהשכבתי קצת יותר מוקדם (רבע ל7 כזה) וזה עזר, אבל לא באופן עקבי, ולפעמים זה גרם לו להתעורר יותר מוקדם, אז אני כבר מפחדת לנסות 😭
🤣
( בדגש על לנסות יותר מיום אחד)
ואם זה פועל הפוך חס וחלילה חס ושלום מקווה מאוד שהשינוי הפיך 🙃
כמה ומתי הוא ישן במהלך היום?
לגבי תהליך שלם של ייעוץ שינה, שוב אני לא נראה לי הייתי עושה למרות שזה מחרפן.
אבל אולי כן שווה להתייעץ עם יועצת שינה ולראות מה היא מציעה. אם זה בגדול סוג כלשהו של הרדמה מחדש הייתי שוקלת היטב האם זה מתאים לי.
אבל אולי דווקא תהיה לה עצה בכיוון אחר, של שינוי שעות השינה במהלך היום, שינוי בארוחות וכדו'.
אגב לא קר לו מדי/חם לו מדי? זה גם יכול להשפיע
רק עייפות יתר ביום שאחרי זה (מקווה ששרדתם..)
אבל אצלנו אני ממש רואה שכששעת ההשכבה מתאחרת באופן עקבי (קורה אצלנו כל חופש מחדש), אז גם שעת הקימה מתאחרת בהתאם.
אצלנו הם לרוב נכנסים למיטות לא לפני 8 (את הקטנה אני לפעמים מצליחה להתחיל להשכיב ב7 וחצי או קצת לפני, לרוב אחרי), ומתחילים לקום בערך ב-7, לפעמים קצת לפני (הקטנה יכולה להתעורר ב-6 וחצי, אבל לרוב לא לפני).
ובחופש הרבה פעמים שעת ההשכבה מתאחרת לכיוון 9, ויש לילות שאפילו יותר מאוחר (שבתות קיץ, חגים, אירועים משפחתיים וכדו'), ואחרי כמה לילות כאלו הם מתחילים לקום יותר בכיוון 7 וחצי-8, לפעמים גם אחרי (אבל בהתחלה באמת לא רואים שינוי, זה לוקח כמה ימים עד שזה מתבטא בשעת הקימה).
זה ממש שעות אחרות ממה שמוכר פה בשרשור. ויכול להיות שאלו פשוט ילדים שונים וזה לא היה עובד עם ילדים אחרים.
אז לא יודעת להגיד לאחרות מה לעשות.
אבל רק מספרת מהניסיון שלי, שאני ממש רואה ששעת הקימה מתאחרת כששעת השינה מתאחרת, פשוט לא מיד...
אבל אצלי גם כמה שבועות לא בהכרח משנים את שעת הקימה
( לדוגמא בת שבע שכבר מהמעבר לשעון חורף לפחות, הולכת לישון בתשע וגם אחרי תשע בדרך כלל, וקמה בשש וחצי. והיא עייפה, לצורך העניין אם תלך לישון בשבע וחצי תרדם בלי בעיה, זה פשוט לא קורה מכל מיני סיבות)
חשבתי ללכת לדיקור סיני, הלוואי יעזור לי עם הבחילות והחולשה.
מישהי ניסתה? עזר/לא עזר?
תודה!
כובע שמשלא מניסיון אישי...
שאמרה שעשתה דיקור ועזר לה לבחילות מאוד
שוקלת גם
אז אין חשש שיזיק זה בטוח
ויש סיכוי שיועיל
וגם אם לא - אז ניסית
יאאא הלואיי
מייחלת איתך לבשורות טובות
לא ממש ברור
תנסי שוב עוד כמה ימים...
בשורות טובות!
כך היה נראה אצלי בערך 11 ימים אחרי הביוץ.
בדיקה עוד יום יומיים תתן לך תשובה יותר מדויקת.
בשורות טובות!
מדי יום אני מפרסמת קטע מתוך #סיפורהתשובהשלי. תודה על הקריאה!♥︎ מעריכה ממש.
ממה מתחילה התשובה שלי?
מהכרת טוב ענקית לבורא עולם.
מפל מים טהורים שוטף אותי ממלא אותי בהודיה עמוקה.
פתאום שום דבר לא ברור מאליו. בבוקר צריך להודות שקמתי, לברך ולהודות לו על הבננה שאכלתי, אחרי סעודה עם לחם לברך ברכה ארוכה, שכולה הודיה אחת גדולה,
אחרי שמתפנה בשירותים להודות שהכל שם עובד כמו שצריך. בחגים, בשבתות להודות להלל ושוב פעם להודות על כל הניסים והמתנות שהעם שלנו קיבל.
וכמה אני צריכה להודות לאנשים הקרובים על כל מה שעושים עבורי.
פתאום הראייה שלי משתנה, מתבהרת, אני רואה המון טוב. רואה ורוד. וכמה שאני מודה , כך, מוצאת עוד סיבות להודות.
לפעמים גם היום ההרגשה הזאת קופצת לביקור.
אבל לרוב היא לא ספונטנית.
היום אני צריכה לעבוד קשה בשביל לייצר את ההכרת הטוב שבי, להזכיר לעצמי את כל הטוב שיש לי ויש בי, היום לברך אפילו ברכה אחד בכוונה זה הישג גדול עבורי. אני יודעת שלראות את הטוב באנשים סביבי ובעיקר בי ,צריכה להיות עבודת חיי, עבודה יומיומית.
בורא עולם נוכח כל רגע בחיי, גם בלי "אורות גבוהים", אני יודעת שהוא פשוט כאן. מלווה אותי, צופה מרחוק כמו אבא על ילדה שכבר למדה ללכת.
רוצה שאתאמץ, אחפש, אבקש שהוא יתן לי עוד מרווח קטן לנשימה.
את כותבת ממש יפה ונוגע...
חזק ממש
הלוואי שנזכה!!
תודה שאת משתפת 💗
♥︎אם_שמחה_הללויהילד שני אז כבר יש בבית הרבה דברים..
יש- עגלה בובות, מטבח וכלים, חיות, מגנטים, ספרים, בימבה ועוד כל מיני..
תקציב של 100₪
תודה!
שפושיש לקטנטנים
ויש שעת סיפור 1 ושעת סיפור 2.
ואפשר גם משהו לגדול/ה
ספרים מוזיקליים…🙂
בס״ד
אבל קטנטנים מה זה אוהבים את זה…
גיל שנה זה בול ממש…
מה שלא תבחרי, מזל טוב!

שולחן וכיסא (נראה לי עולה יותר מ100)
בימבה ג'וק או בימבה רגילה.
בובות פרווה
הך פטיש
כדור גומי
קוביות עץ
מגה בלוקס
מכוניות
משחקי חצר- נדנדה שתולים על פרגולה אם יש מקום כזה. או מגלשה קטנה, או נדנדה כזאת שמונחת על הרצפה.
אבל יש גם משחקים שמתאימים לגיל יותר קטן. להזיז צורות מעץ מצד לצד, או להכניס כדורים למסלול.
גם סתם לדפוק על זה עם הפטיש יכול להיות נחמד אפילו אם לא מצליח להעביר את המקלות/כדורים מצד לצד.
אם יש חצר אז מגלשה או נדנדה
צמיד עם השם
עגילים
כובע לחורף עם השם שלה
וכאלה
זה הסגנון?
הילדים מאוד אהבו, יהיה טוב גם לילדים הקצת יותר גדולים
עלה לי 100 שקל
מתאים מגיל שנה עד 6 בערך.
רק תופס קצת מקום בבית...
נוח מאוד גם לילדים שמחליפים מקום שינה בלילה. באים לחדר של ההורים וכו.
אצלינו ממש הלך אוטו נוסע ושר ויש בו גם אופציה להכנסת צורות ולימוד צבעים וחיות..
בכללי כל הדברים האלה..
בית מנגן, אורגן שירים קטן וכו..
שהתקופה הזאת אחרי לידה עוברת
והפיצית גדלה
ומכירים אותה יותר ולומדים את השפה שלה
שהגוף חוזר לעצמו
שיש זמן שמותרים ולא אסורים לנצח
שיהיה זמן שאשב לאכול בנחת ולא בסטרס שהיא צורחת
שהזוגיות מתאוששת
הצילוווווו
עידודים יתקבלו בברכה רבה מאד
ממני המיואשת והעייפההההההה
בס״ד
זוכרת פריקה כאובה שלי לחברות שלי ואז משהי ענתה לי ״הוא ממש קטן, זה יירגע, אל תדאגי״. וכך היה ב״ה.
פתאום תמצי את עצמך רצה (!) ברחוב כדי לתפוס אוטובוס או רכבת ותגלי שחזרת לעצמך.
עם השקעה נכונה, הקשר עם האיש יחזור ויגדל לעומקים חדשים!
שוב תהיו מותרים, בטח…
היא תתחיל לחייך, להשמיע קולות, לצחוק, להתהפך, לתקשר, למחוא כפיים והכל יהיה ניסי וממיס.
ובוודאי שתביני אותה יותר ויותר.
ויום אחד היא אפילו תישן לילות שלמים…
שולחת לך כוחות וסבלנות ❤️
ההתחלה לא פשוטה…
אבל זה עובר!
עשית גם ליולדת שאני טוב
תודה❣️
מאמינה שאחרי קצת שינה טובה, מקלחת חמה וארוחה משביעה את גם תזכרי בזה🤪🤗
ותנסי כבר עכשו למצוא זמן רגוע לעצמך לכל בדברים האלה.. חיבוק!🤗
השאלה מה אפשר לעשות עד שזה יעבור. איך להשאיר את הראש מעל המים.
אם עוד לא עברו שישה שבועות אז לבקש עזרה ממי שרק אפשר.
אם עברו שישה שבועות אז לצאת להליכה בחוץ בשעה נעימה, לדבר עם אנשים, לעשות ספורט, לשמוע מוזיקה..
להרים את עצמך בין לבין ותוך כדי תנועה..
תנשמי עמוק!
זו תקופה מתישה ממש
שולחת מלא חיבוקים וחיזוקים
יש תקציב יש חשק.. ב"ה
לזוג.
אשמח ממש להמלצות
ואז לא צריך לעשות זוגות.
אני חושבת גם שזה גרביים שלי עקב ככה הם מתאימות לטווח רחב של מידות ואפשר שלכל הילדים בערך יהיו אותם גרביים במקום להסתבך במיונים
ממידה 23 עד 35
ולגדולים הזמנתי בלבן
כדי שנבדיל בקלות
וזה ממש נח שלא צריך יותר לחפש גרביים
ואז כל הגרביים אותו דבר
אבל המידות קצת שונות
הגרביים לטווח גילאים רווח- אותה הגרב?
או שהדוגמא זהה וקונים מכמה מידות?
בין עד 35
ומ 35
כנראה לילד בן 4 זה יגיע גבוה יותר ולילד הגדול הגרב תגיע עם הקרסול
יש גרביים לילדים וגרביים למבוגרים. אם מסקרן אותך תיכנסי ותקראי באתר שלהם.
זה עדיין נחמד כשילדים בני 5-12 נניח משתמשים באותן גרביים זהות.
אחת לכולם
ומאוד מקל בכביסות ובמיונים
זה יוצא ממש זול
אם את צריכה עכישו תקני
אבל אם לא דחוף תדעי שיש
שאני קונה את זה במחיר הרבה יותר נמוך יחד עם קופון
היה עכשיו לא מזמן בנובמבר...
אני בעד שכללל הגרביים שיוצאות מהכביסה נכנסות לארונות
גם מה שאין להן זוג חוזרות לארון ומקסימום הן ימצאו את הזיווג שלהן שהיה שם מאז הכביסה הקודמת או בהמשך..
ככה לא נאגר ערימות גרביים וזה חלק אינטגרלי מהקיפול
אריזה של גרביים אותו צבע או גזרה
יש גם בנקסט בצבע שחור / לבן
הזמנתי לבן שלי שלובש בארץ מידה 24, זה קצת גדול עליו (אולי אפילו קצת הרבה, ייתכן וכדאי מידה פחות אם המידה של הנעל בטווח התחתון)
מצרפת קישור:
פשוט חלומי
לבן שלי יש מארז לבן לסניקרס
שחור לנעלי שבת
לבעלי יש מארז דומה שקנינו בארץ (גרביים עד הבית אם לא טועה..)
אני לא משקיעה דקה בזיווג
לכבס אותן כשהן קשורות על-ידי גומיית שיער קטנטונת (כמו של הקוקיות לתינוקות). מקצר את התהליך ברמות.
מתי את שמה את הגומיות?
לא רק אני מכניסה את הבגדים לסל כביסה, גם הילדים מכניסים..
אני אישית משתמשת בשקית גרביים (רשת כזאת) וככה מכניסה הכל למכונה,ואז הגרביים לא מתפזרות בין כל הבגדים וממש קל לפתוח את השקית, לעשות מיד זוגות ולהכניס לארון
אבל הרעיון של הרשת מעולה!
הרשת זה הרשת של הציצית?
בן ה4 שלי למד להכניס לבד גרב אחת בתוך השנייה לפני ששם בסל כביסה
לבן ה3 זה עדיין מסובך קצת
או כשרואים זוג על הלמעלה של הסל שבלי גומייה. יש לי שקית קטנה עם מאות גומיות ליד ואני מחברת. קורה עדיין שגרביים בודדות מסתובבות - ובכן, בודדות 😅 - אבל הרוב הגדול מזווג!
10 יחידות.
ממש ממש נוח
פשוט פצמה, שמה לפני דמכניסה לסל וחסל סדר זיווגי גרביים...
מארז 12 תופסני גרביים לי-גרב - גרביים עד הבית
חושבת שיש כמעט בכל חנות מסוג סטוק...
הם מגרדים לי ואני לא מסוגלת ללבוש...
אבל קופאת בחורף..
יש למישהי רעיון?
או ללבוש חצאיות צמר עבות כאלו
אולי מכנסיים לא צמודות לא יגרדו לך? כמו טרנינג כאלו.
מבאס לקפוא מקור, הלוואי ותמצאי פתרון
שיהיה נושם
שמש בשמייםהם ממש קלילים
הכל מגרד לי ומציק
חייבת רק משהו נעיםםם אלסטי כזה בלי שום גומי
ראיתי רק באתר מיוחד להריון אבל יקררר
הוא ממש רך ונוח, לא לוחץ בכלל בכלל
אבל מה עושים בהריון?
לא אהיה עם איזו בטן החורף כי רק בהתחלה האמת אבל עדיין אשמח שיהיה נעים ולא לוחץ
יש המלצות?
ממש טובים
יש להם איזה דגם שהחלק של המותן/ גומי כזה רופף יותר ונעים למרות שהרגל צמוד ויושב יפה
לי ממש כיפי
אבל זה שוב- רק אם יש לך מישו שבא מאירופה😅
יש להם גם טייצים טרמיים של הריון
מאוד מחממים ומאוד נוחים
טייץ להריון
הזמנתי שם פעם כזה
אבל כדאי לשים לב שהמידות שם גדולות יחסית
עם בד במותן ממש נעימים
מנאני
יש להם חנות בירושלים ופתח תקווה אבל אני הזמנתי מהאתר שלהם...
מכנסים ממש נעימים.. ששמים מתחת לחצאית.יש להם גם באורך ארוך. אני הייתי כל ההריון איתם... פשוט קניתי מידה יותר גדולה מהרגיל..
אני אנסה להעלות קישור
אני משתמשת בו גם לאימונים
טוב אז צריכה לטבול ב"ה השבוע
ולפני איזה שבועיים גיליתי באקראיות כצה ביצי כינים על הראש
מאז כבר איזה 4 פעמים חפפתי ןסירקתי במסרק סמיך.
ויוצאוץ כל פעם איזה 10 ביצים
אפילו לא כינה אחת...
נגיד מוצש סירקתי מסרק סמיך יצאו איזה 10
אז שוב היום טשוב 10
רק ביצים
למה זה לא נגמר?
יש לציין שרוב הביצים בכלל נראות לי מתות.
כאילו לא עושות פאצ' כשלוחצים עליהם
וכיניפ אין
מה אפשר עוד לעשות כדי להיות מוכנה לטבילה בשלישי????
כאילו מרגיש לא נגמר
אשמח לעצות ותובנות במקרה כזה
אגב לא רוצה להשץמש בחומרים כאלה מיועדים לזה... לא מתחברת לרעיון...
כנו שכתבו גם חומץ יעזור אבל זה די מסריח, אולי גם מרכך יספיק
אם הביצים מתות כנראה סיימתי עם הכינים ב"ה וזה באמת רק שאריות
מבחינת טבילה ממה שאני יודעת מספיק מסרק סמיך ומה שאת רגילה לעשות, אם נשארות ביצים אחרי טיפול נורמלי זה לא דבר שמקפידים עליו (אלא אם כן את בד"כ רודפת אחרי כל ביצה...)
אין צורך לצאת מגדרנו בשביל טבילה
את רוצה עצות איך להיפטר מכינים באופן כללי?
(בערך באותה כמות, לא משנה בדיוק)
נגיד רבע כוס חפ מכל אחד.
למרוח על השיער, להשאיר 5-10 דקות ואז לסרק במסרק סמיך כשהחומר עדיין על הראש.
ולסרק במסרק אסי2000. מסרקים אחרים לא מצליחים להוציא ביצים.
נשמע שאת עושה את ה-150% השתדלות שלך וזה מספיק לטבילה
היה בסדר, מתחיל כמו בדיקה גניקולוגית, מרגישים לחץ בבטן. אצלי היה צורך בצריבה ובטיפולון, לא הרגשתי יותר כאב כשהוא צרב. יכול להיות שאם יש משהו גדול יותר, מרגישים יותר...
לקחתי אופטלגין שעה לפני, כמו שממליצים.
אחרי הכל, כשהיה מאחורי התחילה לי קצת סחרחורת, אבל נראה לי שזה משהו שיותר אופייני לי (אחרי צילום רחם כמעט התעלפתי, ובלידות התעלפתי ממש.)
אחרי רבע שעה כבר הייתי בסדר לגמרי, חזרנו אני והתינוקת לנוח, ואחרי שעתיים כבר לא זכרתי כלום ואירחתי מסיבת חנוכה....
אנחנו שאלנו רב רק בדיעבד (בערב) ובעקרון לא נאסרנו, אבל מניחה שיש דעות שונות.
בגלל משהו במבנה שלי.
אבל בכל מקרה תבואי עם מלווה ותתכנני מנוחה ושימי פד סופג.
ושתביני שכששמו לי התקן כמעט התעלפתי…
עשיתי את זה בשביל להוציא את ההתקן שהיה תקוע בשריר הרחם (אם היו מוציאים רגיל זה יכל לנקב לי את הרחם)
בהתחלה היא מחדירה מצלמה (זה בעובי של שיפוד בערך) וממלאת את הרחם במים. את המילוי של המים לא הרגשתי, את המעבר בצוואר הרחם כן הרגשתי אבל יחסית בקטנה… אח״כ היא מטפלת שם בפנים מה שצריך (במקרה שלי להוציא בעדינות את ההתקן). כמובן כשחוזרים את צוואר הרחם שוב הרגשתי. סה״כ היה כאב יחסית בקטנה, אח״כ כשקמים קצת יוצאים ממך עוד מים😅
אבל זה ממש תלוי לאיזה צורך ההיסטרוסקופיה אני מניחה… לי זה עבר לגמרי בשלום, לא כאב הרבה יותר מבדיקה רגילה אצל גינקולוגית.
אבל גם הייתי אצל רופאה מהממת ורגישה… ממליצה ללכת למישהי מומלצת
לא צפיתי שככה זה יהיה, ופשוט הייתה בטראומה נוראית
ואני בד"כ ממש בסדר עם בדיקות רפואיות/גניקולוגיות
אפילו החדרת התקן היה לי הרבה פחות כואב.
אני באותו יום לא הצלחתי לקום מהמיטה, גם מההלם הנפשי וגם מהכאבים
ולקח לי זמן רב להתאושש מזה.
ד"א, בגלל שלא הבנתי מראש מה זו הבדיקה הלכתי לבד.... אין לי מושג איך חזרתי הביתה בשלום
זה היה בהריון על מנת להוציא התקן.
במרפאה באיכילוב. הצוות היה מאוד קשוב ורגיש.
עבר ללא כאבים מיוחדים. לא נעים אבל לא נורא. באופן כללי הרגשתי לא טוב אבל בגלל ההריון.
אני חושבת שזה תלוי מי מבצע וגם לאיזה צורך. יש פעולות שנחשבות יותר כואבות.
אני עשיתי אבחנתית. רק בדיקה עם מצלמה.
0 כאבים.
אולי בניתוחית זה יכול לכאוב?
אבל בסוף התברר שמה שראו בא"ס זה לא משהו שהיה צריך להוציא אז היה רק את החלק של הsee בלי treat...
הלכתי לבד וזה היה טיפה מלחיץ אז האסיסטנטית של הרופא שהיתה ממש חמודה ראתה שאני לחוצה ונתנה לי יד 🙈
הרופא הסביר מה הוא עושה והראה לי על המסך וזה היה די מענין. לא כאב גם כשהכניסו את המים, ואחכ בעיקר תחושה מוזרה באזור הרחם, אבל לא כאב או משהו.
כי ראו נקודות שלא נשטפו בווסת ולא זזו מבחינת מיקום ומצד שני היו קטנות ולא גדלו.
בסוף זה היה משהו אחר בכלל שלא דרש טיפול
לשאריות שליה
במהלך הבדיקה קצת כאב לי הבטן
ואח''כ היה דימום
אבל לא זכור לי כמשהו נורא
בגדול ממלאים לך את הרחפ במים, מכניסים צינור עפ מצלמה, ואז מכניסים גם כלי טיפול זעירים כדי לנתק את השארית מהרחם.
לי זה עבר ממש בסדר בכל הפעמים, תיפקדתי מעולה אחכ, כולל לחזור ליום לימודים וכולל לנהוג לבד הביתה.
טיפה תחושות של אי נוחות בבטן באותו יום..
המלצות שלי:
א. אם רלוונטי אז לקבוע במעייני הישועה לד"ר מירב רז. אלופה!
ב. להביא פד גדול ולא להבהל מהכמות של הדם שיוצאת אחכ, חלק גדול מזה זה המים שהכניסו לך
ג. לא להסתכל על המסך.. זה נראה יותר מלחיץ ממה שזה באמת . אני שוכבת, עוצמת עיניים ונושמת. עברתי ככה היסטרוסקופיה של כמעט שעה שבדיעבד הרופאה אמרה (דווקא לא מירב רז, מישהי אחרת) שהייתה צריכה לעשות את זה בהרדמה.
וזהו, בעיקר לנשום עמוק ולהרגע. זה נשמע מלחיץ, זה ממש לא סוף העולם.
קצת כאב אבל העדפתי על הרדמה
כמו כאבי מחזור, קחי נורופן לפני
תודה לאל. טוב שעשיתי כי היה יותר שארית שליה ממה שהיה נראה באולטרסרונד.מנצלת לעוד שאלה.
אני צריכה לקחת את הכדור פרוגילוטון ל 3שבועות כדי לשקם את הרירית של הרחם שנראית קצת דלקתית .אחר-כך כשמפסיקה מקבלת ווסת מלאכותית וזה אמור לעזור לרירית להיות בריאה יותר. הבאסה שזה עלול לפגוע בחלב בתפוקה .אין ברירה כל-כך וצריכה לקחת כדי לא לפגוע לפוריות בהמשך..
מישהי לקחה גם את הכדור הזה במצב הזה?
אצלי ב"ה לא פגע בחלב בכלל..
לא כשהיונקת הייתה בת חודשיים- שלושה ולא כשהיונקת הייתה בת 9 חודשים..
אצל שתיהן המשכתי להניק עוד הרבה אחכ.
אבל כל אחת מגיבה שונה אז אי אפשר להשליך .
מה שכן, יכולה להגיד שאצל הגדולה, כשעברתי היסטורסקופיה חודש וחצי אחרי הלידה הרופאה התלבטה והחליטה לא לתת לי פרוגלטון כדי שלא יפגע בחלב, ואחכ באמת היו לי הידבקויות והייתי צריכה לעבור עוד היסטרוסקופיה ניתוחית כדי להפריד אותן ואצל השניה היא כבר נתנה לי אחרי הוצאת השארית וב"ה זה באמת לא פגע בחלב אבל זה גם היה "שווה" את זה שלא יווצרו לי שוב הידבקויות וכל הסאגה הזו
שבועיים
ואז שבוע גם אסטרופם וגם פרמולט נור
ואז עוד שבוע רק פרמולט נור
אמרו לי לשתות הרבה
לא היתה לי בעיה בחלב
פניתי לי שעה, התינוק ישן ולא מצליחה למצוא את הסרט
יש מישהי שמוכנה לשלוח לי?
זה יעזור מאדד
גם אם כבר הפיצו אותו זה בדרכים לא חוקיות (סטייל טלגרם וכו')
יצא ב17 לחודש
אני כתבתי את זה עוד לפני שהוא יצא...
יעזור לי מאד!
ממש ממליצה להשקיע וללכת לקולנוע לחזק עד שיוצא סרט צנוע ומצחיק..
באמת שנהנינו ממש
רוצה ללכת לראות אותו בעז"ה.
שמחיות אותנו, עם שלם
שכל מה ששלנו - שלכן ושל האיש שלכן הוא.
סיפורה של חיה
הכל התחיל משמחת תורה בשנה שעברה.
כמו כל העם שלה
והיא בתוכו
חיה והמלחמה
המלחמה וחיה
בעלה גויס.
מילואים.
נשמע ברור ומובן מאליו, רגיל, צפוי
אבל כל כך כל כך לא.
המילואים לא מילאו, הם רק רוקנו.
אותה.
אותו.
אותם.
ומה שהיה לה הכי קשה
זה הרגשת הלבד
זו לא הרגשה, זו עובדה
היא הייתה לבד
לבד לבד לבד
ו"כי חיות הנה"
היא המשיכה לחיות
ולהחיות
גם את ילדיה
לבד
לבד ביום
לבד בלילה
לבד כאשר הניחה ראשה על הכרית בסוף יום עמוס-עמוס וקשה-קשה
ושוב, הלבד הזה עלה
עלה וחנק והיא לא יכלה להירדם
לא יכלה לשחרר אפילו לרגע
היא כל כך רוצה
כל כך צריכה
לישון קצת
להרפות, לשחרר
אבל היא לא יכולה
לא יכולה לא יכולה לא יכולה
כי מי אם לא היא?
מי ידאג?
מי יהיה?
מי ירגיע?
מי יהיה בהיכון לילדים?
מי יהיה בהיכון למה שקורה במלחמה?
רק היא.
אין אחר.
אין.
אז היא לא יכולה גם להרפות.
אפילו לא לרגע.
וזה כ"כ קשה לה
אפילו חתיכת שלווה ביום או בלילה אין לה.
איך אפשר ככה בלי חתיכת שלווה אפילו?
היא כבר לא יכולה יותר
אבל היא חייבת
חייבת
אתה מבין עולם? חייבת. זה פיקוח נפש אתה מבין שזה פיקוח נפש עולם? היא צועקת בדממה בראשה.
שיעשו משהו, שיצילו אותה.
ובינתיים בחזית,
בעלה, חיים
נלחם. שומר.
מחייה את העם שלו, עוזר להעניק חיים.
מתמודד
עם כל כך הרבה
אי אפשר למנות כמה.
ומגיע הבוקר
אחרי לילה נטול שינה של חיה
והמציאות לא מחכה לה ולא מתחשבת בה
והשיגרה שוחקת ועמוסה יותר מתמיד
צוחקת לה בפנים ואומרת:
הופ הופ הופ תספיקי
הופ הופ הופ תעשי
זה לא מעניין שאת קורסת
זה לא מעניין שאת לבד
אבל רגע!!!
זה *כן* מעניין!!!!
היא מנסה לצעוק לשיגרה ולמציאות בחזרה.
אבל אז
אזעקה
רצה
בטירוף
את מי לקחת קודם?
התינוק. הפעוטה. לצעוק לגדולים.
כולם כאן? בואו נזדרז למקלט.
מנסה עוד איכשהו לשמור על טיפת שפיות וטיפת רוגע בקול שלה בשביל הילדים המבוהלים, למרות שבפנים הכל רועש וגועש ומפחד כ"כ.
אוי ה' מה זה הקול הזה של האזעקה?
בעצם גם בלב שלי יש אזעקה-זעקה עם קול יותר מחריד, היא חושבת.
מגיעים למקלט.
מחכים.
מקווים שמוגנים.
היא רואה שם שני בקבוקי מים שהשאירו השכנים.
שני בקבוקים, היא חושבת לעצמה,
כמו המציאות של חיים ושלי לפני המלחמה בבקבוק אחד והמציאות שלנו עכשיו בבקבוק השני.
בבקבוק הראשון חיים ואני בתוך קפסולה, והבקבוק מלא במים.
משקשקים אותנו, אנחנו מתערבבים לא מעט בחיים, הקפסולה שהיא אנחנו מיטלטלת אבל יכולה כל פעם לשתות קצת מים ולהירגע, ולחזור לנשום.
אבל בבקבוק השני יש קפסולה בלי מים, קפסולה עם רעל בבקבוק הזה.
ואנחנו, חיים ואני, הקפסולה, מיטלטלים ונחבטים שוב ושוב עוד ועוד ואפילו אי אפשר לאגור כוחות ולנשום אוויר ולשתות קצת מים קרים על נפש עייפה וגוף עייף כי הכל רעל שם בחוץ! טילים ואזעקות ומילואים ומלחמות ודם ואש ותמרון עשן ולבד לבד לבד והישרדות ופחד וחרדה ועוד פחד קיומי.
אני לא רוצה למות! לא רוצה לשתות את הרעל הזה!
אבל הוא בכל מקום!
לפחות כשהיינו בבקבוק עם המים הייתה לנו שגרה רגילה, עם הטלטלות הרגילות של החיים, עם הטלטלות הרגילות של זוג,
אבל עכשיו, כאשר אנו בתוך הבקבוק עם הרעל זו שגרת חירום מתמשכת.
זו טראומה מתמשכת.
בום. ועוד בום. וטראח. ושוב ושוב. כבר כמה פעמים התרסקנו? הפסקתי לספור.
התרסקנו קמנו
חיים התרסק – וקמנו
אני התרסקתי – וקמנו.
ומה עכשיו?
כמה בומים עוד נצליח לשרוד?
נישאר שם שלמים בבקבוק הרעיל הזה?
כן.
כן.
היא ענתה לעצמה.
נישאר שלמים.
כן.
נעבור את זה.
כן.
גם אם הוא ילך קצת לאיבוד כשיחזור,
כי גבר הולך לאיבוד לפעמים, ובטח גבר שהיה במלחמה
לאיבוד. לאי-בוד. אי בודד. רוצה רק לברוח מהכל ולהתנתק.
וכמה המוח, הראש, הזכרונות עובדים חזק וחזקים, אפשר ממש לחוש דברים בלי להיות שם ובלי לגעת, אפשר ממש להרגיש, להריח, לחוות.
גם חיים. גם את חיה.
את כל מה שעברתם
כל אחד במקומו
והזכרונות והמוח והראש יכולים לשרוף ולדפוק חזק בראש ולעשות חתיכת כאב ראש
ופחדים
וחששות
גם אם בהווה יותר טוב
הזכרונות שצפים
העתיד שמפחיד
וההווה שמצריך את ההתמודדות שלו עם כל מה שהיה ועברנו.
"יש שכר לפעולתך"
מבעד לכל המחשבות המפחידות והמתישות היא דמיינה את אבא שבשמים לוחש לה
את הקב"ה מלטף אותה שם, בתוך המקלט
יש שכר.
מנעי קולך מבכי בת שלי
אתם מקיימים את העם שלי, אני אקיים אתכם.
לא ינום ולא ישן שומר ישראל.
אני שומר עליכם.
את לא לבד.
אתם לא לבד.
אף פעם לא לבד.
יש לך אותי. תמיד.
יש לך אותך.
יש לך את חיים שגם כאשר הוא רחוק הוא קרוב קרוב בלב ומתוככם הוא יוצא לבחוץ, להגן, וחוזר, אלייך, אליכם.
תחזיקי מעמד ילדה שלי
אני לא עוזב אותך לעולם
ואת תראי,
כמה מתוק יהא שכרכם
כמה טוב גלוי ועצום עוד יפציע על שניכם
כמה אור שמחה וצחוק עוד יהיו מנת חלקכם
כי יש שכר לפעולתך.
מגיבורי וגיבורות החיל
תודה לא תצליח להביע אפילו פסיק
אבל בכל זאת
תודה ❤
עבר כבר יותר מחודש מאז שבעלי חזר בפעם הקודמת והמילים שלך פשוט החזירו אותי לשם...
והכתיבה שלך ואו. תודה לך 💗
אז הקטן המתוק שלי כבר בן 7 חודשים
כשהיה פיצי ממש היה לו נטיה לשכב עם הראש לצד מסויים
הייתי פיזיותרפיה ונתנה תרגילים שאכן מאוד עזרו
אבל הוא כבר היה אז בן חודשיים וחצי
ועד היום יש לו משהו טיפה אסימטרי בחלק האחורי של הראש.
לקחתי אותו לאחרונה לאוסטאופט של הקופה הוא אמר לי לעשות איתו איזה תרגיל שלא מאוד התחברתי.
בגלל שיש לו כמו שפיץ כזה באחד הצדדים האחוריים של הראש
אז הוא אמר לי להחזיק אותו כמה פעמים ביום כשהוא עם רגליים למעלה והראש קצת לוחץ על החלק הזה של הראש.
מודה שלא עשיתי לו את זה אפילו פעם אחת.. היה נראה לי קצת אכזרי 🙄
מה עוד אפשר לעשות?
והאם כרית מיוחדת לשינה יכולה גם לסייע? יש לכם המלצות לכריות כאלו?
ב"ה מדובר במשהו ממש מינורי אבל בגלל שהוא כמעט קירח אז אני כל הזמן שמה לב לזה
והיום גם ראיתי ילד במעון יותר גדול ממנו שהגיע עם קסדה כזאת על הראש
וזה קצת הבהיל אותי
אז רוצה להיות בטוחה שאני עושה את המקסימום
רק להגיד שגם לבן שלי יש את זה, כיום הוא בן 10 ועם שיער לא רואים את זה בכלל.
כשהיה קטן זה יותר הפריע אבל אם זה לא ממש קיצוני אני חושבת שזה פשוט לא נראה מתישהו..
אם זה במצב חמור שווה לעשות את זה
משהו ממש בקטנה
הכרית עוזרת לתקן, או כדי שלא יהיה יותר גרוע?
זה זמן בטן
כמה שיותר שיהיה על הבטן ורק בשינה על הגב
הכרית עוזרת ממש שהמצב לא יחמיר ולאט לאט זה מסתדר
יש ראש קצת שטוח בצד אחד
הרופאה אמרה שבגלל שזה לא מאוד משמעותי, ובכל מקרה הראש משתנה ו'נסגר' עד גיל שנה לא לעשות עם זה כלום..
ויהיה לו שיער
ותהיה לו כיפה וזהו ..
מקווה שאכן זה לא יהיה בולט
לא מחייב שהתינוק יסבול מזה,
הרי תינוקות אוהבים גם שהופכים אותם וזורקים אותם וכו', ואז לדעתי שווה נסיון.
מה שכן, אם את מרגישה שזו התעללות ותהיי לחוצה סיכוי טוב שגם התינוק לא יהנה, אולי תבקשי מבעלך לעשות בהתחלה.
דבר נוסף, הייתי מתייעצת עם רופא ילדים. הרי זה כן מטריד אותך. או שהרופא יגיד שאין מה לעשות כרגע ותהיי יותר רגועה עם עצמך שאת לא מפספסת משהו,
או שהוא יפנה למה שצריך( קסדה? פיזיותרפיה? אין לי מושג לא מבינה בזה) ואז עדיף להתחיל מוקדם מאשר מאוחר...
הנקודה היא שתעשי עכשיו מה שאפשר כדי שתהייה רגועה שאת 'על זה' ולא מפספסת כלום. לפחות אותי זה מרגיע...
ומקשיבה לאינטואיציה שלי
סליחה אם אני מבלבלת אותך
לא כל מה שהרופאים אומרים קדוש ואם לא נראה לי אז אלך לקבל חוות דעת נוספת
כן הייתי דואגת להשכיב אותו על הבטן יותר ויותר..
כן, להשכיב יותר על הבטן. הוא כבר צריך להתהפך לבד ולזחול.. אין משמעות לכריות האלה בגיל כזה.
זה מסתדר לבד רק לוקח הרבה זמן- שנים!
עוד שנה שנתיים זה יהיה הרבה פחות בולט.
יש הבדלים בגישות לראש שטוח, הרופא שלי היה בגישה של לא לעשות כלום ולתת לזה להסתדר לבד. עד היום יש משהו אבל רק מי שיודע שם לב בכלל. בן 5.5. והיה לו עיוות גדול.
גישה נוספת היא קסדה שעוזרת לראש להסתדר בצורה הנכונה תוך כדי הגדילה שלו....
אוסטאופתיה עובד על לחצים בנקודות מסויימות, אפשר לנסות. גם אני הייתי פעם עם הבן שלי אבל זה הרגיש לי כמו וודו.. למרות שיש לזה הסמכות וזה מקובל גם ברפואה הקונבנציונלית ואולי חבל שלא המשכנו...
כל כך הרבה זמן ייחלתי לרשום את הפוסט הזה ועכשיו אני זוכה סוף סוף לספר את הסיפור שלי מהתחלה ועד הסוף.
שנים שאני נמצאת בפורןם ועכשיו אני זוכה סוף סוף לרשום את הסיפור המלא שלי.
הכל התחיל לפני כ6 שנים,
התחתנתי עם בחיר ליבי בעלי היקר.
מיד לאחר החתונה למעשה התחלנו בתהליך הקמת המשפחה.
לאחר מספר חודשים שאנחנו מבינים שאני לא נקלטת להיריון פנינו לעזרה רפואית ואז למעשה גיליתי את העולם של ״טיפולי פוריות״.
בהתחלה היה לי ממש קשה לקבל את זה, אבל הבנתי שאין דרך אחרת.
עברתי שנתיים וחצי של בדיקות, מעקבים, שאיבות, דקירות, מזרקים אינסופיים, אכזבה ועצב חודש אחרי חודש עד שלפתע זה קרה!
נקלטתי להיריון.
איזו שמחה, כמה אושר, לא מאמינה שאחרי מסע ככ ארוך סוף סוף נקלטתי!
לצערי מהר מאוד הכל מתרסק ואני מבינה שהקושי האמיתי שלי מתחיל רק עכשיו…
בשבוע 12 התבשרנו על היריון לא תקין, נלחמתי בשיניים בכל מחיר לא לוותר על ההיריון, בדיקה אחר בדיקה, מבטים של הרופאים שמנסים להסביר לי שאין מה להמשיך את ההיריון ואני מתעקשת לא לוותר עד שלצערי בשבוע 23 נאלצנו להפסיק את ההיריון באופן יזום עם הבנה שזהו המלחמה הסתיימה ושזה הדבר הנכון ולמעשה עברתי לידה שקטה.
התרסקתי. הלב שלי נשבר לרסיסים.הנפש כבויה ולא מעכלת את הכאב העצום.
אחרי שנתיים וחצי כל כך קשות, לסיים היריון יקר מנשוא? איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה?
החלטתי להרים את עצמי ולמרות הכאב והלב השבור שרק לפני שניה נפרד מהיריון הכל כך יקר חזרתי לטיפולים חודש לאחר מכן.
ידעתי שהחיים חזקים ממני ואני עוד לא הגשמתי את המטרה להקמת המשפחה ופשוט אין דרך אחרת.
3 חודשים לאחר מכן, זה קרה! נכנסתי להיריון!
לא האמנתי שזה קורה ככ מהר, לא אשכח את הרגעים האלה לעולם.
זכיתי להיריון ״קל ומשעמם״ כמו שאומרים.
9 חודשים של אושר (שכמובן מלווים בחרדות בגלל מה שחוויתי) אבל לבסוף זה קורה.
זכיתי ללדת את בתי הבכורה בשבוע 40 במדויק ביום הולדתי ה30.
כמה אושר, שמחה ונחת פשוט אי אפשר להסביר במילים.
3 חודשים לאחר הלידה, אני מבינה שאני חייבת לחזור לטיפולים כי אין ברירה אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח (למודת ניסיון מהעבר) ועל אף תינוקת קטנטנה בבית החלטתי לחזור למסע שוב פעם.
הפעם המסע החדש היה מטלטל במיוחד.
רגע לפני חזרה לטיפולים, כאמא צעירה וטרייה ניסיתי להניק- הנקה שהסתבכה ומצאתי את עצמי עם דלקת נוראית בחזה עד לכדי שבסוף נאלצתי לעבור ניתוח בחזה להסרת גוש.
נכנסתי להיריון לאחר מספר חודשים- אך היריון שלא התפתח דופק ועברתי הפלה יזומה.
לאחר מכן שוב נכנסתי להיריון, אך הפעם זה היה היריון כימי.
והדובדבן שבקצפת- לאורך כל השנים- עברתי מעל 15 היסטרוסקופיות אבחנתיות, ניתוחיות אחרי *כל* היריון נאלצתי להתמודד עם שאריות היריון.
אבל אני כל פעם מבינה שפשוט אין דרך אחרת… רק להילחם ולהמשיך קדימה.
מאז דממה.
שנתיים וחצי של שאיבות, החזרות, מזרקים, תפילות אינסופיות וכלום לא קורה.
חודש אחרי חודש אחרי חודש אני פשוט לא נקלטת להיריון.
מנסה לחפש תקווה, לא ליפול לייאוש, לחפש נקודת אןר ובעיקר כוחות איך ממשיכים? עד מתי להילחם?
המחשבות בראש כבר עוברות שאולי אני ראויה להיות אמא לילדה אחת וזהו לוותר.
הגענו לעובר האחרון מוקפא מהשאיבה.
אני מדליקה נרות בשישי ומתפללת לקב״ה שבבקשה שזה יהיה העובר האחרון שיתפוס כי אזלו כוחותיי.
לעולם לא אשכח את הרגע הזה של הדלקת הנרות, הדמעות פשוט זלגו ממני בלי שליטה
הנפש פשוט זעקה לבורא עולם שישמע את תפילתי.
לאחר 12 יום זה פשוט קורה.
אחרי שנתיים וחצי של שקט מוחלט אני מקבלת את תוצאת בדיקת הדם- בטא חיובית!!!!
הלם. אושר כמובן. אני מבינה שזה קורה! אני שוב בהיריון!!!
לאחר שבועיים מגיעה לבדיקת דופק שגרתית, אני במתח וחרדות רק שיהיה דופק. שלא יהיו עוד הפתעות.
ואז לפתע הרופא שואל אותי בתמימות, כמה עוברים החזרנו?
ואני עונה מז״א? אחד אחרון.
ואז לפתע הרופא מבשר לי שיש לי 3 דפקים.
3 שקי היריון, 3 עוברים.
אני פשוט בהלם. לא מבינה מה קורה פה.
רגע מלפני התעלפות מנסה להבין אם זה אמיתי? זאת בדיחה?
ואז אני מבינה שקרה פה נס גלוי
נכנסתי להיריון טבעי במקביל להחזרה.
מי היה מאמין? אחרי כל השנים אני נכנסתי להיריון טבעי!
אז כמובן ששוב אני נאלצת להתמודד עם אתגרים והחלטות שהן בידיים שלי ולא בידי הטבע.
אמרו לי בתחילת הדרך שרוב הסיכויים שעובר אחד לא ישרוד עד שהגעתי לשבוע 12 ואני מבינה שזה לא קורה לבד.
לאחר הרבה לבטים, התייעצויות, בדיקות מקיפות והבנה של המקרה החלטנו לדלדל מ3 ל2 בידיעה שעדיף להציל 2 מאשר לסיים את כל ההיריון.
החלטה קשה, לא פשוטה, כואבת מאוד אבל זה הדבר הנכון עבורנו.
וכך המשיך ההיריון המדהים הזה.
שבוע אחר שבוע, בדיקות, ביקורות הכל תקין.
אני מאושרת, פשוט מאושרת שזכיתי לגדל תאומות אצלי בבטן חויה מרגשת ומיוחדת.
הגעתי לשבוע 32, ואני מבינה שלבורא עולם יש תוכניות אחרות עבורי.
הייתה לי ירידת מים לא צפויה וכאשר הגעתי למיון אני מבינה שיש לי פתיחה של 2.5-3.
מהר מאוד אני מבינה שככל הנראה לא אצליח להחזיק את ההיריון יותר מזה ובימים/ שעות הקרובות אלד.
בכיתי. לא מצליחה לעצור את הדמעות.
לא ככה רציתי לסיים את ההיריון, בלי הכנה מוקדמת בידיעה שאני יודעת שהגוף שלי יכל להחזיק יותר.
היה לי היריון כל כך כיפי וטוב זה תפס אותי פשוט לא מוכנה.
לפנות בוקר התחילו לי צירים, במשך כמעט שעה אני מנסה להסביר לאחיות שיש לי צירים ואני לא מדמיינת ופשוט לא מאמינים לי.
עד שהתעקשתי לקבל מוניטור ושם ראו הכל.
4 לפנןת בוקר, מגיעה הרופאה ורואה שיש לי פתיחה 4.
לא עובר 5 דק, מורידים אותי בדחיפות לניתוח קיסרי .
אני עוד לא מבינה מה קורה סביבי, מסמסמת לבעלי שיבוא דחןף לבית החולים (מזכירה שיש לנו ילדה קטנה בבית ואני רציתי להאמין שאחזיק את ההיריון לפחות עוד כמה ימים ושלא תתפתח לידה).
מורידים לי תכשיטים, מחליפים לי חלוק ומטיסים אןתי לחדר הניתוח
כל הדרך אני בוכה לא מבינה מה קורה סביבי.
מה קשור ניתוח? בעלי עוד לא הגיע, מה קורה פה??
רגע לפני שהמרדים שם את חומר ההרדמה נכנס רופא בכיר והחליט לעצור הכל.
החזירו אותי לחדר לידה כיון שראו שהפתיחה נשארה 4 ועל הצאנס שהצירים ירגעו אולי אוכל למשןך אפילו עוד יממה של היריון.
בסוף המטרה הייתה להחזיק את ההיריון כמה שיותר כיון שבכל זאת מדובר בשבוע 32.
לבינתיים אני סובלת מצירים קשים, מבקשת אפידורל אך נענית בסירוב נוכח הסיטואציה שזה יכול רק לסבך. ושרצוי שנחכה קצת אפילו שעה לראות אם הכל ירגע.
לשמחתי, בדיוק בעלי הגיע, אני נושמת עמוק ונרגעת לראות אותו.
בתמימותי אני שולחת אותו להביא את כל החפצים מהחדר הקודם שהייתי בו במקביל לצירים נוראיים שאני שורדת.
ואז… פשוט מ0 ל200.
בתוך דקות ספורות בזמן שבעלי הלך להביא את החפצים זה פשוט קורה.
התינוקת הראשונה יוצאת.
אני בלי אפידורל, בלי משככים, בלי כלום פשוט צורחת עם כאבי תופת התינוקת יוצאת!!!
הלידה פשוט התחילה בתוך שניות.
8 אנשים בחדר כולם עליי, ראיתי פשוט כוכבים.
תודה לאל הראשונה יצאה טבעי, תוך כמה דקות.
לשמחתי התינוקת השניה בדיוק התהפכה לראש- ניצלנו את ההזדמנות ואמרנו ננסה ללדת אותה טבעי.
אני מנסה ומנסה ומנסה וזה פשוט לא קורה! היא תקועה.
הדופק שלה צנח ולא התייצב ומשם פשוט הטיסו אותי לניתוח ריסרי חירום.
תוך דקות ספורות הוציאו את הילדה ואני התעוררתי בהתאוששות מבינה שהכל מאחוריי.
עשיתי מבחינתי את הלא יאומן, הגשמתי את החלום שלי.
הפכתי להיות אמא ל3 בנות מדהימות.
עברתי מסע מטורף שבו למדתי ככ הרבה, התכשלתי, למדתי ליפול ולקום, לא לוותר והכי חשוב להילחם.
לאורך כל הדרך לא וויתרתי אף פעם למרות שרציתי, למדתי על עצמי כל כך הרבה חוזקות שלא הכרתי שקיימים בי.
לאורך כל הדרך זכיתי בפרנטר מושלם, שהיה לי העוגן ולמדנו ביחד להתמודד עם הכל.
אין לי ספק שזכיתי בבעל הכי טוב שאפשר לבקש.
למדתי לאהוב את הקב״ה באמת מכל הלב.
למדתי מהי אמונה אמיתית .
למדתי שהקב״ה נמצא איתי גם ברע ולא רק בטוב.
למדתי מה המשמעות של ״גם זה לטובה״.
למדתי באמת להסתכל על החיים בצורה אחרת.
אני היום בן אדם שלם, מאושר וללא ספק לקחתי המון כלים להמשך החיים בעקבות מה שעברתי.
אני מקווה שאצליח לתת כוח ותקווה למי שעוברת מסע כזה או אחר ותמיד לזכור - אל ייאוש בעולם.
תודה לקב״ה על הכל.
אין עוד מלבדו.
❤️
אשמח לשמוע על חווית האשפוז במעייני הישועה ובילינסון באפס הפרדה..
תודה לכולן! (פחות מעניין אותי האוכל, יותר החדרים עצמם וכו')
אני אוהבת את השקט והשלווה
לא עמוס מדי
עכשיו שיפצו שם הכל ממש שידוע לי ויש סיכוי גדול יותר לקבל חדר לבד!
גם עד לפני שנה וחצי זה רק 2 ביחד
ובאפס הפרדה היה 2.
עכשיו יש אפשרות לאפס הפרדה בחדרים החדשים-לבד! חלום מבחינתי
וואי הלוואי!
תודה רבה על התגובה!
לעשות את זה בשביל ה'..
קשה עדיין בטוח...
אבך להזכיר לעצמך שזה מה שהם רוצה ממך..
לשמור על הכוחות שלך..
לקחת את זה למקום שזה ניסיון בלישות מה שנכון מבחינת ה' גם אם אנשים לא אוהבים את זה
וכלללללל הכבוד לך על הצעד הזה!!!
ממש לא קל!!!!!!!
ככה תבואי יותר מסודרת במחשבות למפגש.
תמיד יהיה לאנשים מה להגיד! אלופה שמקשיבה לעצמך.
ותחשבי על זה שאם הם יתבאסו עלייך, את אולי תתבאסי קצת, אבל אם תעשי משהו בניגוד לרצונך את תתבאסי הרבה יותר!
עושה סימולציות עם עצמי
מה התגובות האפשריות של השני
ואז מכינה תגובה לכל תגובה אפשרית
ככה יש לי תשובות מוכנות וזה גם נותן בטחון
היום קבעתי תור לרופאת הנשים כדי לשים התקן בפעם הראשונה בחיי
אני 12 שבועות אחרי לידה שלישית
מספר שאלות אם מישהי מכן יודעת
1.האם זה באמת כל כך כואב ההכנסה של זה? הבנתי שעדיף היה לשים סמוך ללידה ועבר כבר יותר מידי זמן וצוואר הרחם נסגר ואני ממש מפחדת
2.יש לי שחלות פוליציסטיות ולמרות שהעדפתי התקן לא הורמונלי, הרופאה אמרה לי שבמקרה של שחלות פוליציסטיות מעדיפים דווקא כן לשים הורמונלי
אני קצת לא סגורה על זה.. מעדיפה לא להכניס הורמונים לגוף אבל מצד שני רוצה להקשיב לרופאה
יש כאן פוליציסטיות עם התקן לא הורמונלי?
3.האם תופעות הלוואי קשות? האם הכרח אחווה אותן?
אני כל כך לא סגורה על עניין ההתקן ומתה מפחד אבל חייבת למנוע וזה האמצעי הכי נוח
12 שבועות אחרי לידה זה ממש בסדר, זה לא נחשב הרבה זמן אחרי מהבחינה הזו.
בדרך כלל לנשים שעברו לידה רגילה זה לא מאוד כואב כי צוואר הרחם נשאר קצת פתוח וזה נכנס בקלות.
לגבי השחלות הפוליציסטיות- זה תלוי. אם את מקבלת מחזור אחת לכמה חודשים (בכללי, לא מדברת על עכשיו שאת אחרי לידה) אז כן יש יתרון להתקן הורמונלי. אם המחזורים שלך סדירים אז זה לא משנה.
לגבי תופעות לוואי- זה משתנה מאשה לאשה. בדרך כלל זה עושה מחזור כבד וארוך יותר.
כן יש איזה כמה שניות של צביטה חזקה וזהו.
פעם אחרונה לא ידעתי שנגמרה ההתקנה כי חיכיתי לכאב חד ומסתבר שכבר נגמר.
לגבי פוליציסטיות לא יודעת
לגבי תופעות לוואי אתמול היה פה שרשור בנושא מוזמנת לקרוא שם.
יצא לך פעם לעשות בדיקת פאפ? זה בערך הכאב..
לי לא היה נעים התחושה של הספקולום, מעבר לזה לא הרגשתי משהו
זה ממש עניין של דקה ומסיימים
באותו יום היו לי כאבי מחזור חזקים
לאחר ההתקנה כתמים בזמן הסתגלות
בסהכ מרוצה