לאחרונה שמתי לב שיש לתינוקת שקעים סימטריים לצידי שתי העיניים ( בעצם שמקבילה )
לפעמים זה בולט יותר ולפעמים פחות
בה התפתחות תקינה לגמרי
והשקעים סימטריים
האמת שבמציאות לא בלט לי ככ
אבל בחלק מהתמונות ממש בולט לי
חושבת אולי זה מבנה פנים?
ותאורה בתמונות שלפעמים מבליטה
נשמע חשוד?
יש על מה ללכת לבדוק את זנ?
או שאני מחפשת מתחת לאדמה
ועכשיו חושבת שאת יכולה אולי לשלוח דרך האפליקציה תמונה לרופא ילדים ולשאול.
חשפתי כבר להכל, ורוצה לעלות קומה
איך להתחיל לבסס ארוחות ?
שילובים מוצלחים?
מתחילים בפירות בא. בוקר, כדאי עם שקדיה בשביל שומן.
בצהריים חלבון פחמימה וירק- דגש על ירק, חלבון ופחמימה יש בתמ"ל
שימי לב שזה לא תחליף לארחה בשלב הזה, ז"א מתחילים ארוחה במזון,
ומשלימים בתמל או הנקה, הכמויות ירדו עם הזמן, לפי יכולת.
ארוחה זה כמה כפות בגיל הזה...
עד גיל שנה בוודאי שמשארים 2- 3 ארוחות חלב אם.
אגב למה חשוב לך להתקדם בזה?
רב ילדיי לא אכלו ארוחות בגיל 6 ודשים, ולא מרגישה שהפסיגו משהו
ויש משהו בהנקה או תמל שיש שקט את יודעת שקבלו הכל, מה שצריך, יודעת כמה אכלו...
בעיני בגיל הזה זה תוספת או נשנוש האוכל המוצק, לתרגל חויה אורלית
אני נותנת לפני הארוחה כשרעב ולאט לאט מרחיקה את הארוחה הבאה..
בוקר: פירות בנינגה ומשתדלת להוסיף קוואקר (מניחה אותו ל2 דק במים רותחים ואז מוסיפה)
צהרים: מרסקת מה שאנחנו אוכלים או מכינה מרק..
ערב: סלט מגורד הכי קטן בפומפיה, אבוקדו, חביתה
אפשר גם יוגורטים וכו..
תלוי בתינוק וברצונו כמובן.
פירות: אני אהבתי לתת רסק תפוחים ואגסים עם דייסת אינטסט שיבולת שועל וכפית שקדייה.
לפעמים הוספתי בננה אבל בננה אי אפשר להכין מראש לכמה ימים
צהרים בתחילה מרק ירקות כתום
בהדרגה הוספתי חלבון, כלומר עוף, וכן פחמימה של אורז או פתיתים או קטנייה: שעועית, אפונה... כל פעם שילוב אחר. טחנתי הכל יחד. הוספתי גם קצת שמן זית כי אצלי היו צריכים תןספת קלוריות
הי
קרוב לגיל 40
עשיתי פרופיל הורמונלי
בעקבות המלצה של רופא
האסטרדיול יצא מעל 300
כל השאר תקין בטווח.
הרופא אמר שהנתונים תקינים לגיל.
רופא אחר המליץ לבדוק שוב כי התוצאה לא הגיונית.
מה הכוונה לדעתכן בתגובת הרופא שהתוצאה תואמת גיל ותקינה?
למחזור
אז האסטרודיול תקין. הוא עולה ככל שמתקרב הביוץ.
לפי מה שאני מבינה
הוא אמור להיות עד 200
מעניין באמת להבין מגורם מקצועי מה זה אומר. ומה המשמעות של הגיל שאמרו לך "שזה תקין לגיל"
חושבת המון על החטופים ומתפללת, והלוואי ובאמת אעשה יותר בהשתדלות שלי.
יוצא לי לחשוב על החוטפים שמחזיקים אותם - הם עושים להם סרטון ועוד סרטון רואים את החטופים במצב הכי טראומתי בעולם, ו... אין להם טיפת רחמים?
אחרי הזוועות בשביעי באוקטובר ברור לי שהתשובה היא שהם גרועים מחיות. ועדיין שואלת..
אני מרגישה שזה קשור לבירור של רע מול טוב וההבדל מול רע לבין עמלק שצריך להשמיד שזה כל הדיבור שיש בתקשורת בין הימין לשמאל.. גם רע צריך להילחם בו אבל זה שונה מעמלק לא?
בקיצור, מנסה להסביר לי בשכל ומבינה שזה מעבר לשכל, כי אנחנו יהודים רחמנים. והיינו פועלים אחרת ולא ככה
ולא פעם ראשונה בהיסטוריה (יום השואה מתקרב…)
לצערנו גם יהודים מתנהגים באכזריות לפעמים ואפילו הורים יהודים שהתעללו בילדיהם אבל גם מקרים פחות קיצוניים יש לא מעט.
אני גרה קרוב לאזור ערבי, הרבה פעמים יוצאים משם חיות פצועות , מורעבות ומאוד מפחידות, וזה מאוד בולט לעין. גם במרכז מסחרי בתלפיות בירושלים הרבה פעמים ראיתי אמהות ערביות מרביצות לילדים שלהם תוך כדי קניות. מכר שלנו התארח אצלם באיזה עניין והזדעזע מהיחס שלהם כלפי ילדיהם.
טוב זו המהות של יהודי, לכן ככ קשה לנו להבין (ואנחנו גם לא צריכים לנסות להבין-חבל לרדת במחשבה למקום נמוך ככ) איך אפשר להתנהג בצורה רעה ככ.
עמלק הוא המציאות היחידה בעולם של רע שאין לו עתיד טוב ולכן יש ציווי למחות אותו (וזה בא בציווי מעל השכל שלנו - כששאול המלך הכניס את השכל שלו בציווי הזה והשאיר את הכבשים בניגוד לציווי השם הוא נענש על כך), שאר המציאויות בעולם שיש בהם רע יש להם גם תיקון - ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז- וגר זאב עם כבש, וכתתו חרבותם לאיתים, גם לשאר העמים יש ייעוד טוב, חוץ מעמלק.
קיימות זוועות יותר גדולות
אכזריות ורוע זה דבר שהיה קיים מאז ומתמיד כמו שהטוב קיים
הקושי עם החטופים זה לקבל שהרוע הזה קיים סנטימטר מאיתנו ואין בידינו להושיע
מקווה מאד שימצאו את הדרך לשחרר אותם בהקדם
או על חמאס בעצמם?
חמאס זה חמאס, ראינו ושמענו את האידאולוגיה שלהם. אז זה לא שאלה בכלל
והעולם, כמו תמיד מאז ומעולם
לא מתרגשים מכאלו דברים ובטח כשזה קשור ליהודים.
איפה העולם היה בכל שנות השואה??
האם צורת האכזריות הזאת חדשה?
לא
פשוט או שאנחנו לא זוכרים או לא רוצים להזכר, או לא מכירים
אבל אכזריות היתה וקיימת ותהיה עד שהרוע יימחק, זה לאו דווקא עמלק...
יכולה להגיד לך על עצמי, שעד היום אין לי מושג מה העניין היה ועודנו של ה7.10
זו בכלל לא שאלת כפירה, להיפך.
קשה לנו למרות כל מה שראינו להאמין שיש אנשים בלי נקודת טוב, שיש בהם רק רע..
אבל הנה מגיע יום השואה ומזכיר לנו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו מתוך רוע צרוף
ורק הקב"ה מצילנו מידם..
מי שפה בפורום יודעת שאני עובדת על ספרון המסע שלי
מגרושה עד להקמת משפחה ב"ה
ותכננתי כבר הרבה זמן לעשות הדסטארט...
אז נכון שיש לי רעיונות מעולים
אבל ה"הריון" הזה נמשך כבר כמה שנים
ולבעלי נמאס מההתעסקות בזה
אז סיכמנו שבעז"ה אני אעצב את הכריכה והעימוד
ואפשר יהיה לרכוש את הספרון במכירה מוקדמת.
מרגישה אכזבה
אבל גם הקלה...
אז בינתים אני אעבוד על זה
ואמשיך לחפש את עתידי התעסוקתי.
בחודש הבא יש לי גטולדת (תאריך הגט)
ופסח שני - "חג ההזדמנות השנייה"
ולהבדיל אלף הבדלות - יום הנישואין שלנו
ויומולדת לבעלי היקר!
אז זה אחלה הזדמנות.
תודה לכל מי שעוקבת אחרי המסע.
עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ,
מחכה להזדמנות לרכוש את הספרון,
בהצלחה רבה!
מקווה מאוד שתמצאי מקום טוב שיביא לידי ביטוי את הכשרון שלך,
יש לך בשורה חשובה להביא לעולם ואני בטוחה שעוד נשמע ממך..
האמת שיש הרבה תחומים שאפשר לעבוד בהם מתוך שליחות, גם אם במבט ראשון זה נראה מקצוע אפור ושגרתי.
הרבה הצלחה!
שימחת וריגשת אותי!!
ואולי עדיף לעשות כמעט את אותו דבר, רק בלי הטררם שלהם...
אז מחכה בקוצר רוח!
מתואמתיש פעמים שזה משפיע ומתחילים להרגיש ממש מאוחר תנועות
ויש פעמים שלא ומרגיישם כרגיל
פשוט זוכרת מהריונות קודמים שהיתה שליה אחורית.
זה יכול להשתנות במהלך ההריון?
גם לי בשני הריונות השלייה הייתה קדמית, ואכן הרגשתי תנועות מאוחר יותר.
יש בעברך קיסרי? אם לא אז אין למיקום הקדמי של השלייה כל משמעות.
מניחה שצריך לבדוק שהשלייה רחוקה מהצלקת של ניתוח הבקע (ככה עושים כשיש צלקת של קיסרי).
אם כי מן הסתם גם ככה רואים את זה כשעושים אולטסאונד.
שהתרופפו. אין קשר לרחם.
בניתוח קיסרי תופרים את החתך ברחם ונוצרת צלקת פנימית תמידית ברחם.
לכן ניתוח בקע לא משפיע על סיכונים פנימיים ברחם בהריון ומיקום השלייה.
אמנם לא קשור ישירות להריון ולידה אבל בתקופות לחוצות ורגישות כל דבר קטן הופך לרגיש.
מרגיש לי שאם שכנה או גיסה אומרות משהו שקשור להתנהלות הבעל (בעיקר בענייני סדר זמנים משימות שלא טופלו) זה ממש מפריע לי וגורם לי לתחושת מצוקה כי אני לא רוצה להאשים אותו במצב אבל לפעמים זה תוצאות של פעולות שלא לקח עליהם אחריות או שמבחינתו זה בסדר שנשארו דברים בלי טיפול.
לדוגמא הקרשים של הסוכה נשארים הרבה אחרי סוכות ומה שפורק עשיתי בעצמי כי התיאשתי מלחכות לו. ואז השכנה שואלת באמצע החורף למה לא מכניסים את הקרשים למחסן כי יושב בחצר משותפת.
או שמתארחים ונשאר אוכל בחוץ או צלחת שלא נזרקה ואחת האחיות או האמא זורקות מילה או מבקשות ממני לדאוג להעביר את המסר.
לא מצליחה למצוא את התגובה הנכונה לא מצליחה לעשות הפרדה וומגיבה בהאשמה כלפיו וזה מציף אותי
לא לקחת אשמה של אחרים עליך
מה שהוא עושה זה שלו, גם אם אחרים משייכים את האשמה אליך, הוא יישות בוגרת נפרדת ממך.
בסיטואציה של הקרשים ממש לא הייתי עושה משהו אלא אומרת שהשכנה בקשה לטפל בעניין
בסיטואציה של הצלחת לא היה איכפת לי לפנות בעצמי אבל לומר לו שזה מפריע להם ושיותר יקפיד
בשניהם בלי כעס, לא עליו ולא על אחרים, פשוט מסירת מידע.
אבל רגשית מחפשת מה עוזר לעשות את ההפרדה.
מה עוזר להעביר את המסר בצורה עניינית ולא רגשית כי מדובר לרוב בדברים שכבר ביקשתי לטפל לא פעם ולא פעמיים ומאוד מפריעים לי מולו.
כמובן שמול השכנה אני אגיד שבאמת קצת עמוסים ולא מצליחים להגיע לזה.
כן יש לי קושי להגיד שאנחנו מבולגנים כי זה נקודה רגישה אצלי.
כנ״ל מול השכנה בעיניי לא צריך להתנצל, זה שלו, אלא להגיד שתמסרי לו שצריך לבצע.
אחד הספרים שמתכננת לקנות ולהשקיע אבל לא מספיק פנויה לקרוא שום דבר... והאמת שקצת הזנחתי את תחום הקריאה.
שמעתי על הגישה והרעיון יש בזה הרבה מוטיבים שמוכרים לי מעוד שיטות שאני עוקבת כמו שושי זליקוביץ.
אבל זה מצריך פניות. מכירה אולי מישהי שמעבירה את הרעיון כפודקאסט?
באנגלית אם רלוונטי לך
The empowered wife
אחרים, אני מתייחסת אלי ואל בעלי כאל יחידה אחת.
נגיד הורים שלי ניסו לארגן מפגש כלשהו, ולבעלי היקר לוקח קצת זמן להחליט, אז מולו ביקשתי שנחזיר תשובה עד x. אבל להורים אמרתי שיש *לנו* קצת קושי בקבלת החלטות, ונשתדל להחזיר תשובה בהקדם.
אם ישאלו אותי למה הקרשים בחוץ, מבעלי אבקש להחזיר אותם, אבל לשכנה אגיד "את צודקת, אנחנו קצת מפוזרים לפעמים וזה באמת לא בסדר".
כנ"ל לגבי אוכל שנשאר, או צלחת. אני אענה בחיוך "את צודקת, *נשתדל* לשים לב לזה יותר.
זאת אומרת, מול ביקורת אנחנו יחידה אחת ואני מדברת עלינו ברבים.
אגב, גם אם בעלי שכח לקנות משהו לקראת שבת, אני לא אגיד לו "שכחת לקנות, מה נעשה עכשיו". אלא אגיד "*שכחנו* לקנות עוף לקראת שבת, בא נמצא פתרון".
שבו ההורים לוחצים לקבל תגובה ומול הבעל לא מצליחה לקדם החלטות.
ואז זה מגיע משני הכיוונים.
או שאת מבקשת ומקבלת מהבעל תגובה שאומרת זה לא חשוב (לא חשוב לפעמים אומר זו צורת ההתמודדות שלי) אבל לך זה חשוב.
או מבקשת לא לאחר והוא אומר תפסיקי לנדנד ומהצד השני מקבלת טלפון מה קורה איתכם למה אתם מאחרים (נגיד למסגרות)
הגננת התקשרה וביקשה שנתאמץ לא לאחר.
ואם זה לא עוזר - להפנות אותה ישירות אליו.
אני כבר בעבודה, אבא מפזר בבקרים/הבוקר. דברי איתו ישירות על הנושא הזה.
שמתי לב שלצוות הנטייה הטבעית היא לעדכן את האמא למרות שהרבה פעמים האבא בעצמו הוא זה שמביא את הילדים או לוקח אותם.. והרבה פעמים מסרים לא עוברים בין אם זה בגלל שהאמא שוכחת להגיד או שהאבא מרגיש שזו סתם נקודה של האמא ושזה מיותר.. אם הוא זה שיצטרך לעמוד מול הצוות במקרה של איחור יכול להיות שזה יעזור.
הגננות כל הזמן איימו שיקנסו אותנו בכסף כי הוא מאחר.
אמרתי תקנסו. שישלם.
והרבה פעמים האמת המסר עבר אליי כשהוא זה שאוסף, וכשהוא בא הן גם לא אמרו לו כלום, שזה הכי הזוי, ןאז הפילו את זה עליי בפעם במאה שנה שאני אוספת
אמרתי בשיא הרצינות: אם הוא בא מאוחר ואת לא אומרת לו כלום ואז מתלוננת אצלי, הוא חושב שאני סתם באה אליו בטענות. אז למה לי בעצם..? דברי איתו ישירות, הוא זה שמגיע לאסוף הרי.
כנראה שלגננות ולמורות יותר נוח לפנות לאישה. וזה עוד עניין שברוב קבוצות העדכונים של הצהרון והגנים הם בעיקר כוללות את האמהות.
כשאמרתי למורה שתצרף את בעלי לקבוצת העדכונים היא שאלה אם הכל בסדר בבית... הסברתי לה שהוא אוסף ומפזר ועם הילדים הרבה ולכן חשוב שיקבל עדכונים
הרבה פעמים אני אומרת שאין לי מושג איפה בעלי אני בעבודה ושיתקשרו אליו.
יש כאלה שכן אמרו לו שהוא מעכב אותם או שגרמו לו אי נעימות עם האיחור ולמד להקפיד יותר מולם.
אבל כל מסגרת חדשה זה למידה מחדש.
קרה לי בשני מעונות שונים באזורים שונים בארץ.
באחד התקשרו אלי כמה וכמה פעמים כי הילד לא הרגיש טוב או משהו כזה. לא חשבו על האופציה שאם אמא לא עונה מתקשרים לאבא.
באחר בעלי לא שם לב לשעה לאסוף את הילדים, התקשרו אלי, בסדר. אבל בדיוק הפלאפון לא היה לידי ולא שמעתי. לא הצליחו להשיג אותי אז התקשרו לגיסתי (לדודה של הילד, יש לה גם ילד במעון הזה) שתבוא לקחת.
יש כאן שני דברים, והם לא קשורים אחד לשני.
אחד זה הלחץ מההורים (או גן, או כל גורם חיצוני אחר)
ואחד זה הפער מול בעלך.
לגבי הלחץ מגורמים חיצוניים - אני משתדלת לכבד, להקשיב, אבל אם זה לא בר שינוי, גם להבהיר את זה. בעיניי אנשים צריכים לכבד גבולות וכללים של אחרים. ואם אמרת להורים (בכבוד) שאת עוד לא יודעת, ראוי שיכבדו את זה. ואם לוחצים, זה לא משנה שהאדם הוא בעלך, הייתי מבקשת בכבוד שלא ילחצו, ושתעדגני כשתדעו.
ממול זה, יש את הפער מול בעלך. וכן זה עניין של שיח ותקשורת לצד הבנה שלא נוכל לשנות את בן הזוג שלנו.
נקודת ההנחה שלי היא שאני מקבלת את בעלי כמו שהוא, על כל היתרונות והחסרונות. הוא כזה ואני לא מנסה לשנות אותו במילימיטר. משהו מפריע לי? אני אגיד. אבל לא כדי שהוא ישתנה, אלא כדי לשקף את הקושי *שלי* ולראות האם אפשר לגשר על הפער. אני לא אאשים שהוא לא מכניס למחסן, אלא אסביר שקשה לי עם הבלאגן בעיניים, והאם הוא יוכל לעשות את זה. אמר שכן ולא עשה? אמר שוב שכן ולא עשה? כאן אנחנו חוזרים להתחלה, אני לא אשנה את בן הזוג שלי, זה מה שיש, הוא לא עושה את זה. אז או שאשלים עם הבלאגן, או שאעשה את זה בעצמי.
וככה גם אני עושה
נותנת לו הגנה מלאה מול אנשים אחרים
ומה שרלבנטי מדברת כלשון רבים
זה עוזר ממש!
גם בעלי ככה..
האמת מה שאני יכולה עושה בעצמי ולא מעירה לו. ומה שלא, אני מבקשת נגיד פעמיים ואם לא עושה אני לרוב אומרת לו בלי כעס שאם זה בסדר מבחינתו אני אשלם למישהו לעשות את זה.. אפילו לבן של שכנים או משהו כזה. אם עושה מיד אחרי זה אז סבבה, ואם לא- אני באמת מבקשת ממישהו לעשות את זה בתשלום.
אבל כן אגיד שבעלי עובד מאד מאד קשה בלפרנס את הבית ועוזר לי בכללי די הרבה ..
אבל עוברת לי מחשבה שאולי זו הבעיה.
יתכן שפשוט זו הדרך שלו להתמודד מול עומס משימות שהוא לא מצליח להתמודד איתם או להתארגן אליהם.
אני לא מצליחה לנהל את כל המשימות שנשארות לטיפול גם להשיג מישהו שיעשה זה לא תמיד פשוט.
אני מעבירה אותה אליו במלואה, למשל מול השכנה -עונה לה שאגיד לבעלי וממש לא עושה בעצמי
מודה שזה הרבה פעמים עשה לי כאבי ראש, אבל אצלנו זה היה תהליך בריא של הפרדה בין מה שבאחריותו לבין מה שבאחריותי. קודם כל בינינו לבין עצמנו, ואחרכך מול האחרים
ואגיד עוד: אנשים מבחוץ הרבה פעמים רואים אתכם כיישות אחת, או רואים אותך בתור ה״גננת שלו״ שצריכה לתזכר ולומר לו מה לעשות וזה לפעמים יכול לעורר טריגר, במיוחד במקרים כאלה שבהם הוא לא מצליח להניע את עצמו לעשייה במה שבתחום אחריותו, ואז את מרגישה שיש עלייך ביקורת שהיא לא שלך וזה מתווסף לביקורת שממילא יש לך עליו ואת משליכה את עצם הפנייה אלייך ואת התחושות שזה גרם לך, עליו.
אז ההפרדה צריכה להיעשות בכך ש- גם אם פנו אליך בדברים שקשורים אליו, זה בסדר כי הם לא יודעים איך אתם מתנהלים ביניכם, והם רוצים פשוט שהדבר ייעשה אבל לא מודעים להשלכות של זה עלייך.
ומולו - אם זה באחריותו, אז שיישאר באחריותו.
אגב, בעלי גם קשר ועם קושי ארגוני וזמנים. היה לו הרבה יותר קשה כשחיפיתי על ההתמודדות שלו כי זה יצר בינינו המון חיכוכים. כלפי חוץ אני מגוננת, ובאה אליו בטענות בבית. וגם, זה שם אותי מולו בעמדת האמא/ גננת ולא כאישה
והבנתי שצריך לשחרר. שיתמודד עם האחריות שלו. ואומרת את זה גם לאחרים: זה בטיפולו/ באחריותו, תגידו לו בעצמכם. זה עזר גם לו, כי לא השארתי לו ברירה אלא להתמודד
הייתי צריכה לעשות את זה אפילו מול אמא שלו, שאמרה לי בלי להתבלבל שאני צריכה ״לחנך״ אותו שיעמוד בזמנים לעניינים משפחתיים/ לדברים שהוא קבע איתה. ואמרתי בשיא הבהירות והקלילות: אני לא מכניסה לבית שלי מלחמות של אחרים. בעלי אדם בוגר, תתאמי איתו ציפיות.
זה כנראה תהליך שנבנה צעד אחורה וצעד קדימה.
יש דברים שלמדתי לבקש שיגידו לו ויש דברים שברור לי שנוח להתקשר אלי או לבקש ממני ואני צריכה להחליט אם אני מעבירה את המסר או לוקחת אחריות בעניין או אומרת שיגידו לו ישירות.
יש לי בהחלט נטיה לרצות ולקחת אחריות אבל לומדת שיש לזה מחיר והמחיר הוא לא טוב לזוגיות או לי או לבניה של הקשר שלנו או ליצירת אחריות אצלו.
כן עוזר לשקף את המצב בצורה רגועה שזה לא נעים לי להיות במקום שבין המשימות שמחכות לאנשים מבחוץ או שלאנשים אחרים מפריע התנהלות כזו וכזו ואולי הוא לא רואה את זה כדבר חשוב אבל שיקל לתשומת ליבו.
והוא באמת משתפר עם הזמן ולומד לא להתנגד לצורך בסדר והתארגנות ומכיר בזה שיש לו קושי עם זה.
אבל כשאני על הקצה או מאותגרת גם ככה בתמרון בין משימות מרובות עבודה בבית ובחוץ והריון אז זה מגיע לפיצוץ.
והוא הרבה פעמים יותר גבוה מהמחיר של לפתח אסרטיביות ולהעביר אליו את השרביט
לגבי תקופות קשות ועמוסות, מבינה אותך❤️ אבל ברגע שתהיו על הגל מה שנקרא, כבר יהיה לך פחות עמוס כי תוכלי להיעזר בו בעז״ה
ומה שלא קרה אז לא יקרה היום...
כמובן בהומור והאוירה טובה ולא בצורה מאשימה.
אבל ממש לא מקבלת מחמותי הערות על איך בעלי מתנהל.
נשמה אם היית מרגילה אותו לשים צלחת בפח אחרי האוכל או לא לאחר למוסדות - הוא לא היה מאחר לך היו לאירועים ולא משאיר צלחת בסלון.....
ולפותחת-
אני לגמרי יודעת שזה נקודה שנוגעת לתחושה שלך מולו ופחות לאיך להגיב.
גם כמו שהעלו פה - זה מן הסתם נוגע בהפרעת קשב כזו או אחרת.
אני התמודדתי עם זה הרבה.
בעלי ככה בדיוק. גם האיחורים וגם העשייה של דרים, קצת רחפנות כזה. או דחיה.
והמשפחה שלי כולם מתקתקים אין דבר כזה לאחר ואין דבר כזה להשאיר משו.
מבחינתי הפתרון האמיתי הגיע - כשלא צבט לי בלב *בכלל* כשראיתי משהו כזה קורה.
קרשים שנשארו בחוץ - כל עוד זה הפריע לי בפנים, יפריע לי גם מול השכנה.
ברגע שהצלחתי להסביר לעצמי בעומד שזה שלו וענין שלו ואם הוא לא יעשה את זה זה ישאר וילך לזבל גם מהגשם והוא יקנה שנה הבאה חדש,
אבל בשום צורה זה לא נושא שלי.
לא בקטע מזניח. באמת לחלק ולשחרר לו את מה ששלו.
אני יכולה לנסות בעצמי. אבל לא חושבת שזה נכון.
ברגע שהרגשתי באמת ששיחררתי - רהבה פחות יפריע לי כשהשכנה תעיר לי
או שחמותי או אמא שלי יעשו פרצוף על האיחור.
אנחנו אנשים שמאחרים וזה בסדר לנו וטוב לנו וזהו.
כשכן חשוב - הוא יודע לעשות מאמץ אם אני אגיד מראש והכל בסדר.
אבל אין לי את האישיו מול ההורים לדוגמא.
תנסי לעבוד מול עצמך באמת להפריד את מי את ומי הוא לשני דברים.
שתי אחריויות שונות.
שני נושאים.
ואת שלמה ומקבלת ואוהבת את שניהם.
אני היום אין לי בעיה ואני אוהבת אפילו את הרחפנות של בעלי.
יש לה יתרונות וחסרונות וזה סבבה לי.
כייף להיות משוחררת מהתחיבויות של דברים כאלה.
כשלך אין כח לעשות משהו לא יבואו אליייך 'למה השארת גבינה צהובה בחוץ???'
כי הקרשים זה סבבה בחוץ , אז עוד דברים..
בקיצור זה צורת חיים.
בהצלחה 💕
אני בטוחה שעצם זה שאת רואה את זה ככה ומנסה להגיב בצורה הנכונה והמשחררת זה הנקודה הכי חשובה פה...
כל השאר יבוא לך...
"אין לאפשר לידה נרתיקית בלידה הבאה"
זה לא שלא ידעתי את זה,
אבל לראות את זה ככה חד וחזק במכתב-אמאלה, סכין ללב
ואני יודעת שזה לא הכי חשוב, אבל וואלה- לי זה חשוב
מתואמתובלידה השנייה ניסתה רגיל והכל היה בסדר אבל שוב ירידות דופק והלכו לקיסרי ובנוסף גם נהיה לה קרע ברחם.
והקיסרי לקח הרבה זמן והיא איבדה דם עד שמצאו את מקור הדימום וסידרו. היתה גם יכולה למות כתוצאה מזה.
בלידה הבאה הלכה ישירות לקיסרי...
כן זה כואב שאין את הבחירה הזו, אבל אולי בזה שמלכתחילה בחרת קיסרי מנעת מעצמך סיכון מיותר, שגם כך היה מחייב אותך ללדת רק בקיסרי בהמשך..
הכל לטובה
ואמא בריאה.
ב"ה שאנחנו בדור שאפשר ללדת קיסרי.
ותמיד אני אומרת שהקיסריים שלי הם נסיכים!!!
זו ההמלצה גם אצלי, כבר הרבה שנים.
לפני הקיסרי השני הלכתי להמון רופאים ובדיקות, כולם ללא יוצא מכלל המליצו על קיסרי.
בשום אופן לא אקח סיכון ואנסה ללדת באופן אחר, הסיכון גבוה מידי.
זה אבל אישי, של אובדן החלום. יש חלום כזה, שהלידה תהיה חלומית, טבעית, קלילה. וזה מתנגש חזיתית עם המציאות..
בקיסרי האחרון הלכתי על מנתח פרטי, מינימום הפרדה, ראיתי איך מוציאים את התינוק. ניסיתי כמה שיותר להתאים את החלום למציאות, וזו הלידה הטובה ביותר שלי, מכל הבחינות.
ועדיין, הכאב שלא אעבור לידה וגינלית צובט.
בעז"ה בהריון הבא לכי להתייעצות חוזרת.
ומותר לך להיות עצובה. למרות שברור שהעיקר זה שיש לך יכולת ללדת תינוק בריא וזה המון!
עדיין מותר לך לכאוב על החוסר. זה בסדר.
וזה גם לא טפשי. כי יש חסרונות לקיסרי
ויש גם יתרונות
ומותר לך להתמקד כרגע במה שאת חווה ולא ברציונל
מתן אלעמי מבית חולים לניאדו.
כמובן בהמשך וברוגע
וגם אם לא
שתדעי
שהאמצעי שלי ויבק
והיתה לי חוויה קשה מאוד
החלמה קשה מאוד מאוד
הרבה הרבה הרבה יותר מהקיסרי.
יש כמה צדדים למטבע
ח'אני כ"כ רוצה
ותמיד בזמן הביוץ הוא בצבא
וזה שובר כל פעם מחדש..
יש מצב לנסות לדאוג שישתחרר בפעם הבאה לקראת הביוץ?
יש מקומות שזה מתאפשר בהם
אם הוא לא בדיוק בכוננות מבצעית וכולי
יש הנחיה לשחרר לליל טבילה. ואם אתם מנסים להכנס להריון אני ממליצה גם לשתף את הרב שיאפשר יציאה הביתה בחופף לביוץ
אם את צריכה עוד עזרה פני בפרטי
מה קורה פה?
זה רק מחמיר ומחמיר. היא מתעוררת כל 20 דקות כל חצי שעה כל שעה. ככה כל הלילה. אני מותשת. ביום הכל רגיל והיא ישנה שעתיים בבוקר ואז עוד שעה וחצי אפילו פחות בסביבות 4-5..
אוףףף היא לא היתה ככה ושבועות אחרונים זה נהיה גרוע מיום ליום. יש לי עוד ילדים בחיים לא קרה לי כזה דבר. בבקשה רעיונות מהזה.. אוףףףף אני עיפה.
היא יונקת לא לוקחת בקבוק. לפעמים קמה ואני שמה לה מוצץ חוזרת לישון לפעמים רוצה הנקה.
עד שהיא לא עלי היא לא מוכנה בשום אופן לחזור לישון. אני עיפההההההההההה
היא צריכה לישון שנת צהרים ארוכה של כשעתיים אפילו שלוש לפעמים.
ולא בשעה כה מאוחרת.
היא מפתחת פער גדול מדי בין שנת בוקר לשנת צהרים (שזה כבר אחה״צ אצלכם)
אני יודעת שזה נורמלי, והוא פשוט מפחד... אבל יש איך לעזור לו?
הוא כן הצליח פעם אחת לעשות, אבל מאז כבר כמה ימים יש לו עצירות.
זו המלצה של מדריכות/יועצות גמילה אם העצירות נמשכת.
כמובן באישור רופא. כמה ימים עד שבועיים.
חשוב כדי לא ליצור שרשרת של קשיים סביב שחרור הצואה, חרדה משחרור - קושי רגשי שמתווסף לפיזי.
זה קורה יחסית הרבה.
חשוב גם לבחון את כל ההתייחסות סביב כל עניין הגמילה והתגובות לשחרור ולפספוסים
ותוך כדי להפריח בועות סבון/ לנפח בלון בכאילו.
הם טוענים שהם שייכים לאסף הרופא.
אבל אין שום מידע עליהם באתר של אסף הרופא והצורה שבה הם רוצים תשלום לא עומדת בשום כלל בטיחות של איך מוסרים פרטי אשראי.
ויש לי איזו מחשבה שגם אם יעשו בדיקת דם ויתנו לי תוצאות אין לי איך לדעת שזה אמיתי.
את יכולה לפנות לאסף הרופא ולשאול שם.
או ללכת לחברה אחרת...
זה דרך אסף הרופא באיזושהי צורה אך לא ישירות בשירות שלהם.
הרופא שאחראי על זה עושה את המחקר באסף הרופא. הייתי צריכה הפניה בשביל ההחזר מהביטוח והם סידרו לי את זה דרך אסף הרופא.
אם היא סובלת מגזים אז זה יכול להימשך כמה חודשים.
אבל באמת כדי לעודד
לרוב, בגיל 6 שבועות הם קצת נכנסים לאיזה "שגרה" והלילות יותר מסודרים. עדיין יקומו לאכול כל כמה שעות אבל יש איזה דפוס וסדר פחות או יותר.
בגדול בגיל שנה מצופה להצליח לישון לילה שלם. ובעיקרון לפני כן תינוק שקם כל שלוש-ארבע שעות וחוזר לישון אחרי האוכל זה נורמלי לגמרי.
אם זה לא כך, אז יש לבדוק מה אפשר לעשות... (לדוגמה אני הבנתי שהתינוקת שלי, בת חצי שנה, צריכה לאכול מוצקים כדי שלא תקום בלילה. עכשיו נותר "רק" שהיא תשתף פעולה עם הרעיון🙄)
הזה..
למיטב ידעתי מצופה ככה בגיל שנה
היא הייתה קטנטונת מדי... (הייתי צריכה להעיר אותה בשביל לינוק, זה יותר גרוע מלקום לתינוק
)
היא הייתה ככה מגיל לידה והמשיכה גם קצת אחרי שכבר הגיעה למשקל תקין. אז היו לי חודשיים של כיף לפני שהיא הפכה להיות כמו תינוקת רגילה
הבן שלי בגיל חודשיים-שלושה התחיל לישון רצוף. ואז זה עבר....
הרבה פעמים זה השתבש בהמשך 😉
בכל מקרה מגיל חצי שנה תינוק יכול וצריך לישון לילה שלם (כמה בדיוק? לא יודעת..אבל 6-7 שעות רצוף לפחות)
לפני כן- הם עוד צריכים האכלות לילה אבל בטח לא יותר מאשר ביום
בגיל חודש אני לא חושבת שיש מה להנדס אותם חוץ מלוודא שאוכלים טוב ביום ומבלים כמה שיותר זמן עירות פעיל ובאור (בהתאם לגיל)
אבל מגיל 4-5 חודשים יש מה לעשות. בעיקר להרגיל להרדמה עצמאית במיטה ולא למהר להאכיל באמצע הלילה כאמצעי הרדמה
(קל להגיד קשה ליישם. אבל יש מה לעשות)
השלב הכי קריטי זה באמת סביב גיל 4 חודשים (המכונה משבר 4 חודשים)
שפתאום הם מתעוררים בגלל שנגמר להם מחזור שינה ולא בגלל שרעבים. וצריך לשים לב שלא מאכילים כאמצעי הרדמה (גם אם יש האכלות לילה אז הם בזמנים הגיוניים ולא כל שעה) כי אז מתחיל לופ נוראי של לילות בלי שינה
לק"י
במשך הלילה.
אז אפשר לנסות למשוך קצת ולראות אם זה בסדר. אבל לא לבנות על זה. ואם תינוק זקוק לאוכל, אז לתת לו.
אבל עדיין - במרחק גדול מספיק מהאכלה קודמת (גם תלוי מה ההגדרה ל"לילה" שלם) ובטח לא כל 3 שעות כמו ניובורן
אם נראה שהתינוק זקוק
אני לא גורם רפואי חלילה וכל תינוק הוא ספציפי
אבל האמירה הזו מגובה ע"י גורמים רפואיים מוסמכים
רקלתשוהנכאבי בטן וגזים?
הנקות?
היפוך יום-לילה?
כי היא קמה לאכול?
או כי יש לה כאבי בטן?
אישית, אני תמיד מניקה במיטה, הם צמודים אליי.
ככה שאני לא ממש קמה, ולא מרגישה אחכ שחסר לי שעות שינה.
אם זה כאבי בטן- כדאי לבדוק למה זה קןרה, ולשנות תזונה שלך אם צריך, חבל ששתיכן תסבלו
בעיקרון אם היא יונקת ואת לא מניקה בשכיבה, אז הנקה היא לפי דרישה ויכולה להיות תכופה מאוד
לפעמים זה גזים בכלל
אצלי ישנו לילה שלם סביהות גיל 4 חודשים. אחד ינק וקיבל גם שאוב וגם תמל, השנייה רק תמל
אבל לפעמים הם חולים, לפעמים שיניים.. ככה זה תינוקות 🤷♀️
אם את צריכה לישון תדאגי שבעלך ייקח אותה כשהיא לא רוצה לאכול ויאפשר לך
סביב גיל 4 חודשים במקסימום לדעתי, כבר מתחילים להיוצ ערניים יותר ולחקור את הסביבה, ואפשר להתחיל להרגיל ליום ולילה.
(הכוונה שבלילה אחרי אוכל מידמחןזרים לישון ולא נשארים ערים סתם)
רוב התינוקות מסדרים את זה עוד הרבה לפני ולכן כדאי להיות אופטימית ולשים לב אם אפשר לשנות משהו בהרגלים כך שתישן לפחות חלק מהלילה.
1. אוירת לילה, מניקה בחושך ובשקט , לא מחליפה טיטול בלילה( רק כשעושים גדולים ואז אין בררה). זה גורם להם להבין מתי יום ומתי לילה תוך כמה שבועות, ואז להתעורר, לאכול ולחזור לישון.
2. כשלמדתי להניק בשכיבה ובבטחון, השתנו לי החיים. את כל הקטנים שלי הנקתי ככה( עם הגדולים עוד לא ידעתי לעשות את זה). הנקתי בלילה מתוך שינה, כשהתינוק ישן איתי( יש דרכים לעשות את זה בטוח).
ולא היו לי לילות לבנים , חיים אחרים. מחברת את התינוק מתוך שינה וממשיכה לישון ושמתי לב שכשאני מניקה מתוך שינה, יש בחלב משהו שמרדים אותם, ככה ישנתי ליחות שלמים ממש מגיל 0.
לק"י
למרות שישנו לידי והנקתי בשכיבה.
אז לא לכולן זה עובד. שווה לנסות כמובן, ואין ספק שיותר קל להמשיך לנוח כשמניקים בשכיבה, גם אם לא ישנים.
התינוקי שלי המתוק עולה אבל לא תקין במשקל. טרם הגיע למשקל לידה. (עברנו את השבועיים)
הוא יונק, מקבל תוספת בקבוק לאחר ההנקה של חלב שאוב או מטרנה.
פולט גם אחרי הנקה וגם אחרי מטרנה...
אשמח לחוכמת ההמונות מה הסיבות האפשריות ואיך עוזרים לו לעלות במשקל.
היינו אצל הרופא, אמר להעלות את התוספות שמקבל.
אפגש שוב עם היועצת הנקה...
אבל אשמח בינתיים לשמוע מכן.
והם פשוט לא עולים מספיק במשקל. עולים, אבל לא ''מספיק''.
גם הבן שלי לא עלה מספיק לפי הטיפת חלב, וגרמו לי לצאת משם כל פעם בוכה.
בסופו של דבר הבנתי שככה הוא. אין מה לעשות.
בעיני, כל עוד הילד שלי עולה במשקל (ולא מפסיק לעלות/יורד במשקל), זה תקין.
כמובן, שכדאי להתייעץ עם רופאים.
(יש גישות שונות. בין רופאים שונים. למזלי הרופאה שלנו בגישה שלי).
סיפור לסיום:
מכירה מישהי שהתינוקת שלה לא עלתה במשקל כמו שצריך. והיא הפסיקה להניק ועברה לתמ''ל.
ולהפתעת כולם- גם אחרי התמ''ל היא לא עלתה מספיק במשקל 🫣
ב''ה היום התינוקת היא אמא ל-10 ילדים וסבתא ל-3 נכדים (שאחד מהם זה הבן שלי שגם הוא לא עולה ''מספיק'' לדעת האחות טיפת חלב)
רק בגיל חודש אמרו שהם סבבה (אצל אחת גם לא זה) ופשוט התרגלתי שככה זנ..
בדקתי שחיתולים מלאים ויש מספיק ארוחות וזהו, שיחררתי..
(אצל האחרונה כן הלכתי ליועצת הנקה בשביל להיות רגועה ואחרי שאמרה שהכל בסדר שיחררתי וב"ה בגיל חודש היתה סבבה..)
לפני ריפלוקס, היועצת אמרה שצריך לשלול זרם חזק של החלב, ואז רגישות לחלב ובסוף שוללים ריפלוקס. אמרה שיש בשנים האחרונות איבחון יתר לריפלוקס...
זה לא קל. אבל אצל הרבה מאוד תינוקות זה עוזר.
צריך לחכות לפחות שבוע לראות את ההשפעה
ובמקביל גם לעבור לתמל מפורק,כמובן להתיעץ עם רופא או אלרגולוג
ההמלצה של הרופא קצת מיושנת. האם את נחה או ישנה סביר? מה יועצת הנקה אמרה? אני לא רוצה להלחיץ, אבל דוקא צריך לתת לו לינוק כמה שצריך כדי שיהיה יותר ייצור של חלב בהתאם לדרישות )אם משלים עם בקבוק למה בעצם שכמות החלב תיגבר לפי הדרישה שעולה ?) כל עוד עולה במשקל ויש חיתולים מלאים ולא צורח כל הזמן מרעב, נשמע לי שמוקדם מידי להילחץ.
תשתי המון, תנוחי כמה שניתן, ותניקי לפי דרישה.
בהחלט שווה להתייעץ עם יועצות הנקה מוסמכת. ואם את ממשיכה להרגיש שהעליה לא מספיקה- פני לדיאטנית תינוקות בקופה.
אני שואבת (משתדלת לפחות) מיד לאחר שאני מניקה שני צדדים אז יש גירוי לשד לייצור מוגבר...
אני מניקה לפי דרישה, פשוט בסוף ההנקה הוא מקבל עוד תוספת וכך ייעצה לי גם היועצת הנקה (מוסמכת, למה לא?) כי משהו בהנקה בלבד, לא נותן לו מספיק. בהתחלה הוא בכלל ירד במשקל הרבה מעבר למצופה מתינוק שרק נולד...
בכל מקרה, רק שיתפתי מה אמר הרופא, לא אמרתי שאני מיישמת דווקא את העצה הזו. ידוע שהם לא מומחים גדולים להנקה.
רציתי לשמוע מנסיון דומה של אימהות אחרות מה עזר להן.
כי אני מרגישה שיש פה נקודה שלא הצלחתי (וכרגע עדין גם לא היועצת) לעלות עליה.
אגב, היועצת חישבה, ואמרה שהעליה כן תקינה פשוט בטווח התחתון, אז אני מדייקת את מה שכתבתי בהודעה הפותחת.
ויכול להיות שככה הוא כמו שכתבו פה כמה אימהות, זה בהחלט הרגיע אותי...
אני בליווי של היועצת מגיל 6 ימים של הקטני...
(שקלתי אותו לא בטיפת חלב כי זה נסיעה, אצל מישהי שיש לה משקל תינוק בבית כי למרבה הפלא היא יועצת הנקה).
המבנה של הפה שלו ביחס למבנה של השד שלי לא יצר ואקום מספיק. הוא ינק רגיל מבחינת כמות ארוחות והיה רגוע בין לבין. היועצת (על הדרך, היא לא הסכימה לקחת תשלום) אמרה שהלשון שלו קשורה וכדאי להתיר- והיא ציינה שעדיף לא בטיפת חלב כי שם לפעמים לא עושים את זה מקסימלי וחבל. הלכנו להתיר, ויחד עם הגיל והעליה הקטנה שהגיעה סביב 3 שבועות (עוד לא משקל לידה אבל כן עליה סוף סוף) גם היניקה היתה יותר מוצלחת. היועצת גם אמרה שהמספרים שאומרים בטיפת חלב הם 'מחמירים' ולא כוללים תינוקות עם עליה איטית, ושבסביבת יועצות ההנקה ההמלצה היא עליה במשקל סביב 150 גרם בשבוע וכחצי קילו בחודש.
כמובן האחות בטיפת חלב בגיל חודש לא אהבה שהוא שבר אחוזונים והמליצה יעוץ הנקה, אני עם האמירה של יועצת ההנקה הייתי רגועה ומבחינתי בחרתי שהאחוזון שהוא היה בו בשקילה שבה הגיע למשקל הלידה הוא הקובע והעליה מאז תהיה לפיו ולא לפי האחוזון בלידה עצמה.
פירטתי, ושיתפתי דברים שעשיתי בהמלצה או על דעת עצמי ואמרו לי בצורה חצי רישמית. אז בבקשה אל תראי בזה המלצה.
תעשי מה שהלב שלך, לב של אמא, אומר לך אבל לא לזלזל בשקילות ומעקב וכד'.
שורה תחתונה, יש דבר כזה תינוקות שלוקח להם יותר זמן להגיע למשקל הלידה, אין צורך להיות פסימית אבל לעקוב שהכל תקין. 🤍
שאם את צריכה (או רוצה) לעקוב אחרי המשקל - אפשר לקחת משקל מיד שרה.
ככה אני עשיתי, אחרי שטיפת חלב רצו שאחזור כל יומיים לשקול אצלם...
היועצת הנקה הסבירה לי מה אמור להיות הקצב ואני עקבתי לבד בבית.
לי זה היה יותר רגוע מכל מה שערערו אותי בנושא בבי"ח ובטיפת חלב, והרגשתי שהרוגע שלי שהתאפשר - הרגיע את הכל...
עכשו עולה לי עוד משהו -
אולי שווה להתייעץ עם אוסטיאופת תינוקות. לפעמים לחץ בבטן עושה בלגן וכשמשחררים דברים נרגעים.
ברוך ד' טסט שלילי אבל אני משקשקת לתת חלבי, הרופא אמר לתת בהדרגה פעם ראשונה..
נכנסתי לחרדות שאולי טעה בטסט או שאולי כן יש לו עדיין אלרגיה..
מישהי התנסתה בזה?
יש להם את המזרקים והיידע לטיפול במקרה הצורך.
(ומוזר שככה הוא אמר. אצלנו למשל היינו צריכים ללכת לבי"ח לעשות את זה. אפילו שעבר כבר 5 שנים מתגובה אלרגית.)
וזהו. מאז לא קיבל משמש. 😅
עד גיל 8 בערך.
לחלב, אחרי שעשינו טסטים, הוא אכל.
אם את מניקה, אז אפשר להוסיף בהדרגה גם ע"י האכילה שלך.
עכשיו בן שנה וחצי, מגיל חצי שנה הגיב מיד בפריחה רק בפנים שעברה אחרי חצי שעה לבד ( בהתחלה לא ידעתי שצריך לתת פניסטיל) , בטסט הראשון לפני חצי שנה יצא מאוד חיובי, הפעם יצא תקין לדעתו של הרופא.. לא נחשף בכלל כמעט 8 חודשים בערך.
מה היה אצלכם עד גיל 8? בדקתם טסטים?
ובכל מקרה, אצלנו התגובה לחלב הייתה במערכת העיכול.
התגובה הפריחתית הראשונה הייתה למשמש.
ועל זה לא ידענו עד שאכל לראשונה משמש.
אם את אומרת שאת צורכת חלבי, ואין עם זה בעיה, אז לגמרי הייתי מתייעצת עם האחות בטיפת חלב או במרפאה אם אפשר לבוא לעשות אצלם את ההדרגה.
(לי כן אמרו להפסיק עם חלבי עד הטסטים.)
1. אובחנה בבית חולים בגיל חודשיים וחצי לחלב. בלי טסטים. רק לפי סיפור ורקע. בגלל דם בצואה.
בגיל שנה וקצת בטסט יצא "נקי".
2. גיל שנה וקצת אכל משמש ופרח מיידית.
בגיל 6-7 בטסט יצא "נקי".
אבל הרופא שלח לעשות בבית חולים את החשיפה.
2 רופאים שונים.
לא מניסיון אישי, אבל באחת הפעמים שהייתי במרפאה להעמסת סוכר מאה גרם - 3 שעות, הייתה במרפאה ילדה מתוקה שקיבלה בהדרגה בקבוק חלב 😃
(יצא לה טסט שלילי אחרי אלרגיה לחלב, וההנחיה שהם קיבלו הייתה לתת בתוך המרפאה. בהתחלה כמות קטנה ואז להמתין, ואז כמות גדולה יותר ושוב המתנה וכו'... עד שנתנו לה לסיים את הבקבוק, ואח"כ אמרו לאמא שהיא יכולה לתת חלבי בלי חשש)
זה באשפוז יום.
גם לנו היה רק פריחה.
לא התכוונתי לשם הרופא כמובן אלא לסוג ההתמחות שלו
ילדים/אלרגיה
לק"י
עדיף בעיני.
עם השגחה של צוות רפואי. וגם לך יהיה יותר רגוע. זה באמת קצת מלחיץ לנסות לבד (למרות שאם הטסט שלילי, זה כנראה בסדר).
הבת שלי אלרגית לחלב.
שאני בעצם עושה עכשיו.
ומדובר בגיל גדול יותר אצלי.
ד"א, אם אכן הוא אלרגי, ויש אפיפן, את יכולה לקבל כסף מביטוח לאומי, מודעת לזה?
כסף מקבלים ברוך ד'.
אני ממש מתלבטת מה לעשות, נראה לי מרפאות בית חולים תורים יהיו רק עוד איזה חצי שנה, רופא ילדים פה נמצא רק איזה 3 שעות בבוקר ואחהצ ולא נראה ירצה לקחת על עצמו, מה עוד האופציות? ללכת על פרטי? יש כזה דבר בפרטי?כמה עולה?
בעלי לוחץ עלי כן לנסות בבית ואני נכנסתי לחרדה כללית..
למצוא גם בפחות מזה.
אני באופן אישי הייתי בהדסה גם בשלוחה בבית שמש וגם בעין כרם.
לק"י
(לפחות לפי המייל מהם. לא זוכרת מתי פניתי אליהם).
ואם את בלחץ מלנסות בבית לבד, תסבירי את זה לבעלך. פחד זה לא דבר רציונאלי. מקווה שהוא יבין אותך🙏
אולי לבקש לתת לה חלב במרפאה כשיש מרפאת אחיות פתוחה?
ואז במקרה הצורך יטפלו בה?
באיזה גיל האלרגיה, מה היה התגובה וכמה זמן עבר..
לנו היה דומה (אלרגיה גם לחלב שאני אכלתי ובגלל זה נשארה קטנה ואחכ אלרגיה לגבינה שאכלה והגיבה בפריחה מיידית) בגילאים קטנים ואחכ כשיצא שלילי (האמת היה גבולי אבל החליטו שזה שלילי) הרופאה אמרה לנו לתת בבית ולהתחיל עם מעדן שלדעתה פחות מרוכז ולראות אם באמת אפשר להתקדם..
הבאתי בבית ובאמת עבר לגמרי ב"ה..
חוץ מחמאה אגב חח
אבל מתישהו פשוט אעל בטעות לא קרה כלום
ניסינו שוב הכל בסדר
וזהו
אבל הוא מעצמו לא אוהב כלום חלבי חח
בגיל חודשיים בערך התחילו שילשולים ברמה של 10-12 פעם ביום עם ריר , היתה באי שקט ובכי כל היום 24/7 משהו הזוי , הרופאה אמרה כנראה אלרגיה לחלב עברנו לנוטרמיגן , השילשולים פסקו הבכי נרגע קצת. אחרי מס חודשים ניסינו לחזור לחלב -לקחה תמ"ל מהלידה ושוב חזרו השילשולים עם הריר והבכי פה הרופאה אמרה זהו זה כנראה מהחלב את מפסיקה עם זה. בגיל 9 חודשים עשינו טסט שיצא חיובי , נשלחנו לאמת גם בבדיקות דם והופ-יצא שלילי. חזרנו אחרי כמה זמן על הטסט (אצל רופא אחר) ולטענתו יצא שלילי. בכל זאת שלח לחשיפה באשפוז יום. בהתייעצות עם הרופאת ילדים החלטנו לתת לה בבית קצת מעדן, כפית כל כמה ימים, עבר חלק וחזרנו לתמל החלבי. (בדיוק היה גם חוסר בנוטרמיגן ולא מצאנו בשום מקום) אבל הילדה חזרה לבכות, ממש בוכה כל היום וכל הלילה. עברנו לצימחי ואחרי כחודש הפלא ופלא-ילדה חדשה!! מהממת! מתפתחת! (אחרי עיכוב בהתפתחות)
אצלנו יש כנראה רגישות-לא כנראה בטוח אבל זה מתבטא בעיקר במערכת העיכול. קיבלתי הנחיה לתת לה אחת לכמה ימים מעדן חלבי/גבינה כדי שהגוף לא ידחה את החלבי בעוד תקופה וזהו.
גם אנחנו קיבלנו פניסטיל שיהיה קבוע בבית מחשש ל...היום היא בת שנה ו 3 חודשים נשארנו על צימחי וב"ה הכל בא על מקומו בשלום. כנראה שגם הנןטרמיגן החלב מפורק עשה לה לא טוב כי עדיין זה מכיל חלבי, ראינו את השינוי הקיצוני שעברנו לצימחי.
תלכי לפי הלב שלך, לא תמיד הרופאים יודעים. אין כמו אינטואיציה של אמא. אני מההתחלה ממש עוד לפני שחשבנו על חלבי בכלל ידעתי שיש לה בעיה זה, הרגשתי. ובסוף צדקנו
אנחנו במעקב גסטרו אחת לכמה זמן בגלל המשקל כי היה בעיות בהתחלה אבל מעבר לזה כלום.
אז נתחיל בהבעת תודה למחזור היקר שחיכה עד שבעלי ייצא לעוד סבב מילואים, שלפחות אתן לו חיבוק ביציאה..
אבל, הוא כבר יצא והמחזור לא הגיע ועוד שבועיים יש לבעלי אפטר ארוך של כמה ימים שממש תיכננו חופש ארוך עם הילדים, ובקצב הזה אהיה אסורה עד אז😭😭
קצת רקע, 7 חודשים אחרי לידה. בגדול הנקה מלאה, אבל התחלנו קצת טעימות וארוחות פה ושם, לא בצורה מסודרת.
עם התקן לא הורמונלי.
עד עכשיו (ניסיון של הרבה לידות ב"ה) אחרי לידה אם אני לא עם כדורים אני מקבלת מחזור כרגיל (עם הנקה מלאה, כן?!🥵), מסודר מאוד! כל 30(+-)
(גם עם התקן לא הורמונלי היה לי ניסיון בעבר.
הפעם, הכל מבולבל🥴
היו לי מחזורים רגילים, היו ממש קצרים (היה אחד של פחות מ-15 יום😤)
ופתאום ב-2 המחזורים האחרון הם מאוד ארוכים.
במחזור הקודם קיבלתי אחרי 36 יום.
ועכשיו כבר עברו 39 יום ולא קיבלתי עדיין, אפילו אין כתמים באופק🤷
עשיתי בדיקת הריון ביתית (שאף פעם לא איכזבה) ויצא שלילי.
על פניו פצצה מחזורים ארוכים💪 אבל כאמור, בעלי גם ככה לא בבית. ואני רוצה להיות טהורה עוד שבועיים.
הצילו, יש דרך לזרז את המחזור??
ובלי קשר, מצריך בדיקה?
מישהי נתקלה בתופעה כזו?
גם אם בעבר היה עקבי.
וגם תרופה של לחץ משפיעה מאוד...
לדעתי צריך להיזהר עם לנסות להקדים אותו זה יכול סתם לשבש הכל
אבל אולי אפשר להתיעץ עם רופאת נשים לבדוק באיזה שלב את אם את לפני ביוץ או אחרי ופרמטרים דומים שיעזרו לך לקבל החלטה יחד איתה אם יש איך להיות מותרים בנופש
אולי שווה לקחת סיכון ולהתחיל פרימולט נור?
צריך להתחיל מינימום 5 ימים לדעתי לפני הגעת המחזור.. אבל אולי שווה הצ'אנס
והאמת שהכי טוב אם יש לך אפשרות לעשות אולטרסאונד לדעת איפה את עומדת ואז להתחיל
מרגישה ממש חיבוק מהקב"ה!!
תבינו שהייתי אמורה לקבל בליל הסדר!!
מרגישה שהקב"ה "שינה" את הטבע ונתן לנו עוד כמה ימים להיות מותרים לפני שהוא חוזר למילואים.
דווקא היום, כמה שעות אחרי שהוא יצא הגיע המחזור.
אז נכון, רוב הסיכויים שגם הפעם אטבול והוא לא יהיה בבית.
אבל לפחות באפטר נהיה מותרים🥳
תינוקות נולדים, מחזורים חוזרים,
ורק המילואים עדיין ממשיכים.
❤️
בדיוק כמעט באותו שבוע הריון שבו היתי כשגוייס אז בשמחת תורה!
זה הרגיש לי כזה הזוי
בהריון הקודם כשהתחילה המלחמה היתי בטוחההה שהכלללל יגמר עד שאלד
מפה לשם אני באותו שלב לש ההריון הבא
ואנחנו סאותה הסיטואציה
ואז נכנסתי להריון ופתאום היה שקט לפחות בתחום הזה, לא היינו צריכים לחשב ימים ויציאות.
ואז לידה ב"ה, שוב חוזר המחזור שוב הפרימולטנור חוזר להיות החבר הקבוע🙈
אני בדרכ לא מהמוסרות
השנה רציתי לפנות מקום בבית
מסרתי הרבה חפצים ובגדים לפני פסח. על רובם טוב לי בלב.
ופתאום מתחרטת על חפץ אחד שלא השתמשתי שנים ופתאום חסר לי (רגשית בעיקר , גם פיזית) ועל שקית בגדים לקטנטנים. )לא צריכה כרגע אבל מחשבה על העתיד)
קניתי רהיט חדש גדול לסלון. וכבר כשהגיע התחרטתי על הצבע, הגודל. לא מתאים לשאר החפצים בכית
מבאס כי זה עלה הרבה כסף ורהיט מסוג כזה שמתחדשים פעם בעשור...
חרטה זו נקודת למידה
מכירה בטעות ולומדת ממנה לפעם הבאה
בעיניי הלמידה מטעויות היא הדרך העיקרית להפוך את החיים לטובים יותר
המחיר של הלמידה לפעמים כספי (הוצאה מיותרת) לפעמים רגשי (רגשות שלילים) הוא יהיה שווה אם הפעם הבאה תהיה טובה יותר
לאו דווקא כספי
אלא שכר למידה ברמה עקרונית
אני מזדהה עם הגישה של ללמוד מטעות
כי הגענו להחלטה שהייתה נכונה באותו הרגע
ייתכן והיא נכונה באופן כללי רק צריך זמן להסתגל או שנכונה לאותו הרגע ולא לקחנו בחשבון עוד נקודות ולכן חשוב ללמוד להבא (וגם אם בפעם הבאה תהיה שוב טעות להמשיך ללמוד מה הוביל אותנו להחלטה הזו לא ליפול להלקאה עצמית)
נסי לעשות תהליך שחרור פנימי מהם. תעלי אותם בעיני רוחך, תודי להם על השירות שנתנו לך בנוכחותם אצלך, ואז התפללי שהם ישרתו וישמחו את אלה שקיבלו אותם ממך. אם יש לך תמונה שלהם, את יכולה להשתמש בתמונה כדי "לדבר" איתם...
ובקשר לרהיט שלא מוצא חן בעינייך בדיעבד:
נסי לעשות לעצמך רשימה (בדמיון או במציאות) של נקודות זכות וחן שאת בכל זאת מוצאת בו.
ונסי לחשוב איך את יכולה לשדרג ולייפות אותו כדי שיהיה לך נוח יותר איתו.
ותני לזה קצת זמן...
אם גם אחרי חודשיים נגיד את עדיין מרגישה תחושות קשות ממנו, שהוא ממש נותן לך מועקה - אז אולי כן כדאי לנסות למכור אותו ולקנות אחר...
מזדהה מאוד עם מה שתיארת. גם אני מרגישה כלפי חפצים תחושות אנושיות כמעט... ❤️
בעלי מאוד אוהב את הרהיט.
ובאמת כבר הגיע הזמן לחדש... הקודם כבר לא היה משהו..
אני מקווה שהזמן יעשה את שלו ;)
תודה רבה לשלושתכן על המענה! אני מעריכה מאוד
אולי לחפש בפינטרסט תמונות השראה איך אפשר כן לשלב רהיט בסגנון הזה.
זה מה שאני עושה כקונה איזה בגד שלא מוצאת איך לשלב אותו
עוברת להסתכל שםמנגואיתאחרונהלנו כזוג + הבייבי?
כאלו שנותנים החזר כספי (כללית)
מקומות נעימים אבל לא בלי שום דבר לעשות בהם, כי אנחנו פחות אנשים של להתבטל יומיים במיטה או בריכה. אז בסביבת משהו מעניין?
טוב, זה נשמע לי (אולי אני טועה) שאצל לא דתיים או חרדים הנושא הזה של עדתיות מדובר יותר, ותמיד בצורה כזאת שמוציאה את האשכנזים כמורמים וכעשירים לעומת הספרדים (כמובן שיש נתונים ולא הכל בהכללה אבל בגדול)..
וזה מביא אותי לחשוב -
כמישהי בציונות הדתית אני גם חווה את זה בכל מיני היבטים, כשהייתי קטנה לא התעסקתי בזה ובכלל לא חשבתי שאפשר אחרת, כלומר יש את האשכנזים עם הבתים הגדולים והמקצועות הריאלים ויש את הספרדים בבתים יותר קטנים ומקצועות יותר יצירתיים (כמובן שזה הכללה גסה! כי יש ספרדים עם בתים גדולים וכו', מדברת על מכלול!)
גם כיום בשומרון, כמה משפחות ספרדיות יש?
ונגזר מזה שבשומרון יש בתים גדולים וכו'..
והספרדים יותר בדרום וכו'
וראיתי את הראיון הזה עם מירי רגב-
המראיין אומר לה על העניין הזה של החלוקה האשכנזית והספרדית בשכונה, פעם זה היה הבדלים יותר מובהקים..
ואני באמת שואלת-
זה לדעתכן ישתנה מתישהו העדתיות הזאת?
זה באמת מרגיש לפעמים שיש תקרת זכוכית מתסכלת שפשוט לא ברור איך בכלל אפשר להתחיל לעבור אותה..
למה לספרדים אין בתים גדולים? וירושות?
למה ספרדים פחות באוניברסיטאות?
למה לא היה ראש ממשלה או ראשת ממשלה ספרדים עד היום?
זה מעסיק מישי??
אשמח לתשובות..
ממש מעניין אותי לדעת אם כל מה שכתבת פה נכון.
מעולם לא שמתי לב לדבר כזה שלאשכנזים יש בתים גדולים יותר, שהם עשירים יותר, או בעלי השכלה ריאלית גבוהה יותר.
אז קודם כל ממש מעניין לבדוק אם זה נכון אובייקטיבית.
אין לי זמן ליראות את הראיון, אבל אענה בינתים
- זה לדעתכן ישתנה מתישהו העדתיות הזאת?
לדעתי זה כבר שונה *מאוד* ממה שהיה בזמן קום המדינה, שאז זרקו את הספרדים במעברות והתייחסו אליהם כאל אנשים נחותים, ופרימיטיביים, שמשמשים רק ככח לעבודה השחורה.
- זה באמת מרגיש לפעמים שיש תקרת זכוכית מתסכלת שפשוט לא ברור איך בכלל אפשר להתחיל לעבור אותה..
אני לא רואה שום תיקרה אשמח אם תחכימי אותי למה את מתכוונת.
- למה לספרדים אין בתים גדולים? וירושות? למה ספרדים פחות באוניברסיטאות?
כמו שכתבתי, אני לא חושבת שאובייקטיבית זה נכון. אולי בסביבה שלך יש כמה ספרדים שאין להם כסף\השכלה ואשכנזים שיש להם, ולכן נראה לך שזה סוג של כלל?
- למה לא היה ראש ממשלה או ראשת ממשלה ספרדים עד היום?
כי המדינה הוקמה על ידי אשכנזים, כמדינה אשכנזית. לא חושבת שאי פעם יהיה פה ראש\ת ממשלה ספרדי.
אז ככה:
אני חצי חצי.אמא אשכנזיה אבא ספרדי.
בעלי ספרדי גם חצי חצי
הילדים שלי הם 10 עדות!
אני 6 בעלי 4.
*כן יכולה להגיד לך שהיתה מין הסללה מסוימת.
כן יכולה להגיד לך שנעשה שינוי אדיר בנושא הזה בתוך החברה.
* אבל אני כן יכולה להגיד שהמדניות של ההסללה הזאת קצת הנציחה את המצב,חמי הוא ספרדי אדם עם אינטלגנציה מדהימה שלא ראיתי אותה הרבה,הסלילו אותו לעבוד בפוליש,הדברות וכו'.אין לו את היכולת לחשוב שהוא מסוגל לעשות משהו אחר,הפחידו אותו שזה לא בשבילו ושהוא לא בא ממשפחה מלומדת.
והוא אדם ממש חכם אבל מרובע,הוא יכל להצליח בחיים יותר,אבל למדו אותו שהוא לא יכול והוא לא מסוגל לצאת מתוך זה,תאמיני לי פגשתי אנשים הרבה פחות חכמים כרופאים מרצים וכדומה...
*התרבות הבסיסית הספרדית פחות מאפשרת תכנון כלכלי כמו של אשכנזים,השפע,כמות הילדים (פעם)
וכדומה....פחות איפשר לחסוך לכל ילד לתואר במקרה הטוב ובמקרה היותר גרוע הילדים הללו יצאו מבית ספר על מנת לעזור בכלכלת הבית מה שרק הגביר את הפער בין ילד ספרדי מפרפריה לילד עשיר בעיר,
הפער הזה הוא חדר גם לדור שבא אחריו.
ילד שלא הקנה לעצמו הרגלי חיים נכונים,
הרבה פעמים יעביר את ההרגלים לדור הבא,
ולכן ( ממש לא תמיד וממש לא כולם) אנשים יתקשו לצאת מהמעגל הזה.
שבעצם זה כולל : הרגלי חיים שונים,חוסר תכנון של החייםהצורך לשרוד וכו'
עכשיו תוסיפו הבדלי מנטליות ותרבות.
כשהייתי צעירה גדלתי בעיר גדולה ואחרי נישואי עברתי לפרפריה.
כשהייתי בעיר לא ראיתי הבדל גדול בין ספרדים לאשכנזים ולא הבנתי את הסיפור הזה של האפליה הזו שעברתי לפרפריה זה פשוט היכה בי.
תרבותית ומנטלית ממש ארץ אחרת.
השאלה של רוני קובן פשוט מראה שהוא לא מודע לפרפריה.וכנראה לא חי בה.
יש שינוי גדול אבל אני באמת מאמינה שעוד יש דרך להגיע לשם.וכן בסופו של דבר העירבוב הזה שבוך הערים הגדולות יטשטש מאד את ההבדלים.
אני גדלתי בעיר במרכז הארץ לא הבנתי בכלל כמה אפליה יש כלפי עדות המזרח
ואז התחתנתי עם ספרדי (שגדל גם במרכז)
ויצאתי לפריפריה וגיליתי כמה חייתי בבועה
אני גם הרגשתי השאלות של רוני קובן לא מבינות באמת מה הולך בפריפריה
אני מתלבטת כמה זה אפליה כלפי עדות המזרח או שזורקים על הפריפריה מול הקיבוצים האשכנזים שמקבלים פינוקים וזה יותר קשור לתפיסת העולם השמאלנית והפרורגסיבית
זה לגמרי עניין של תרבות בעיני. אני מגיעה מרקע מאוד מעורב ורואה שבצד האשכנזי משקיעים את הכסף בדירות ולעומת זאת בצד הספרדי הכסף יושב בבנק ממתין ליום זעם.
גם בנושא ההשכלה - אצל ספרדים כשהולכים ללמוד מקצוע הדבר הכי חשוב זה שיהיה מקצוע מכניס (לרוב בחשיבה לטווח הקצר). אצל אשכנזים - יותר מתמקדים באהבה לתחום ובתרומה שלו להשכלה הכללית ופחות למציאת עבודה אח''כ.
יודעת שכתבתי בצורה מאוד מכלילה. זה מה שאני רואה סביבי
המחירים ביו"ש זולים יחסית לשאר הארץ כי זה פריפריה, ממש כמו בדרום.
מכירה הרבה ספרדים עם בתים גדולים.
את לא יודעת מה קורה במשפחות אחרות. איך הירושות שלהם וכו'.. זה לא דבר שהולכים ומפרסמים אותו.
מה שכן, המון משפחות ספרדיות היו צריכות לוותר על כל הרכוש כדי לעזוב את ארצות ערב, מה שאמנם אשכנזים לרוב נאלצו לעשות בשואה אבל אח"כ היו השילומים...
אבל מאז עברו הרבה שנים ואני אישית מכירה לא מעט משפחות ספרדיות שיושבות טוב.
אגב ממה שאני רואה מבחינת תרבות התרבות האשכנזית היא יותר לחסוך לעת צרה והספרדית היא לחיות ברחבות.. שזה גם קשור לסכומים שיגיעו בפועל לירושה.
העובדה שהרבה ספרדים גרים בדרום קשורה לזה שהביאו אותם למעברות שם, ושמי שרוצה להישאר קרוב למשפחה ישאר באזור.
לגבי נתונים של אחוזי אשכנזים וספרדים ביוש - אין לי נתונים.. אבל לדעתי זה לא קיצוני כמו שאת מתארת.
הילדים שלי הם דור שלישי לערבוב בין העדות. הם (בעיקר הבנים) גאים בספרדיות שלהם, אבל תכל'ס הם שלושת רבעי אשכנזים...
ואני לא רואה הבדל עדתי במשפחות שלנו מהבחינות ההשכלתיות והכלכליות🤷♀️
ההבדלים הם נטו במנהגים ההלכתיים...
אבל ברור שיש אפליה עדתית.
מעולם לא היה ראש ממשלה ספרדי,
טייסים, בחירים בצבא, בבית המשפט, מקבלי ההחלטות למיניהם כמעט תמיד אשכנזים, וזה לא כי כל הספרדים לא חכמים, זה כי יש אפליה עדתית מובהקת.
בדור שלנו יש שינוי משמעותי, אבל עדיין אנחנו עוד רחוקים משוויון. אני חושבת שהציבור הדתי לאומי יש הכי פחות גזענות, אבל עדיין, זה לא אומר שאין.
גודל הבתים דווקא לא מסכימה, ספרדים הרבה פעמים דווקא יהיו בבית גדול ויפה, עם גינה.
אשכנזיה שנשואה לספרדי -
בין הסבים שלנו אני ממש רואה הבדל, שלו אנשים פשוטים שעלו לארץ, שלי יותר ישראלים (עלו לארץ דורות קודמים) ומשכילים (לא אומרת שמשהו טוב יותר, רק הסגנון)
ההורים שלנו זה כבר יותר דומה,
הייתי אומרת שהמשפחה שלי אולי בסגנון יותר משכיל, חנוני כזה, זה יותר אופי מאשר הבדלי מקצוע, בין האחים שלנו יש אותם מקצועות בגדול וההורים שלו יותר עשירים וברמת חיים גבוהה מההורים שלי.
גדלתי באיזור שנחשב אשכנזי, אבל זה לא העסיק אותי מעולם, ברור לי שסביבי היו גם וגם ופשוט לא הייתי מודעת לזה.
לדעתי הפערים הולכים ומצטמצמים, תמיד יהיו קצוות, והם יבלטו לנו לעין, כי מי שהוא סתם "ישראלי" לא נתייג כאשכנזי או ספרדי.
מצד אחד יש תפיסה שהספרדים נחותים ומקופחים כמו שהצגת, מצד שני היום דווקא אשכנזי זו מילת גנאי...
אני מאמינה (ומקווה) שזה ילך ויעלם, כי יש יותר ויותר ילדים "מעורבים" ולכן זה יהיה פחות משמעותי.
אני מעדות מעורבות אבל בעיקר ספרדי מזרחי חמות ורבע אשכנזי
בעלי רוסי
לגבי ישתנה...זה כבר השתנה רוב הילדים ביננו הם עדות מעורבןת (פרט לחרדים שנזהרים מתלערבב בעדות)
אני חושבת שהרבה קשור למקום מגורים בעיקר!!
ועבודות בהם הם בחרו ספרדים של פעם בדכ יותר עובדים בעבודות כפיים שיפוצים וכו..ואשכנזים במקצועות משכילים יותר כביכול
אצלינו במשפחה זה לא עבד לפי הסטיגמה סבים שלי המזרחיים סבא אחד היה תפקיד מאוד בכיר בתעשייה אוירית בפיתוח פצצות וכמובן עשה תואר מאוד נחשב ואבוייי למי שבמשפחה שלנו לא יעשה תואר
והסבא השני היה אדם מאוד עשיר שעבד גם במשהו נחשב שלא אפרט מפאת האווטינג כאן אבל רופאים מאוד בכירים נותנים לי עד היום טיפולים חינם שאני צריכה בגלל זה..וסבתא שלי עו''ד בינלאומית🤷♀️והם כולם מזרחיים אז ירושה יש יופי יופי וכנל כל הדודים המזרחיים שלי או רואי חשבון או עורכי דין או יהלומנים וכולם בעלי דירות אז הסטיגמה לא תפסה
ושוב אני חושבת שזה קשור גם למקום מגורים כולנו גרנו במרכז או באזור השרון (מאז העלייה לארץ...) מעולם לא גרנו בפריפריה שכמו שאני מבינה שם ההבדלים יותר מורגשים
אבל אם היה כנה אני חושבת שאנחנו ה"חריגים" כי בכל זאת הייתי המזרחיה היחידה בשכבה בבית ספר יסודי שלמדתי בו וחושבת שזה בעיקר מה שהשפיע עלינו בהמשך אנחנו מספר יחסית גדול של ילדים וכמעט כולנו נשואים וחוץ מ1 כולנו התחתנו עם אשכנזים..ואני חושבת שזה פשוט כי זה המנטליות שהתרגלנו לחיות לצידה
(אנחנו אשכנזים)
ואם כבר זה נושא, אז זה תמיד בצחוק
כשהכיוון הוא שהספרדים מכינים אוכל יותר טעים,
יש להם שירים יותר יפים, והם חמים יותר..
אבל באמת שזה פשוט לא קיים ולא תופס מקום בכלל
קודם כל יש הרבה ספרדים (או יוצאי עדות המזרח אם נקרא לזה נכון) שיש להם ירושות
רוב ככל החברות שלי הן ספרדיות, ההורים של רובן נתנו כסף להון ראשוני לדירה, מימנו לימודים גבוהים, קנו רכבים ותומכים המון.
הם לא מהעשירון העליון אמנם, ולא בעמדות מפתח במשק בהכרח, אבל יש להם כסף ב״ה שהם עבדו עליו חיים שלמים
דבר שני, לגבי אוניברסיטאות - באמת הרבה מאיתנו רכשו השכלה כזו או אחרת ולאו דווקא באוניברסיטה. אבל גם.
אם כי אם אני רגע מסתכלת מעבר לכתף ולמעגל החברות שלי, יש גם יוצאי עדות המזרח באוניברסיטאות. לא יודעת לכמת אבל, מעניינת הסטטיסטיקה
לגבי מקומות עבודה נחשבים וכו - יש לי קרוב משפחה עם שם משפחה נורא מזרחי מובהק שלמד רפואה והאמת שהוא שינה אותו (כל המשפחה אישכנזה את שם המשפחה, גם אחד האחים של אבא שלי שינה. גם אצל בעלי עברתו ו״אישכנזו״ האמת.. אמא שלו גם שינתה כבר בצעירותה. אולי זה עוזר או שזה גורם לנו לחשוב שאין הרבה כי משנים הרבה פעמים🤷♀️
לגבי ראשות ממשלה ועמדות מפתח - אני כן מאמינה שזה חלק מעניין האליטות. בואי נשאל גם למה אין שופט בית משפט עליון ספרדי? או חלילה נשיא העליון ספרדי? אפילו ערבי היה, ולא חסרים עורכי דין ושופטים מעדות המזרח. פה זה באמת לדעתי עניין של גילדה, הרבה מינויים הם גם של קרובי משפחה בקרבה כזו או אחרת.
הרפורמה המשפטית באה לשים לזה סוף, וטוב שכך.
אני מאמינה שזה לאט לאט יתחיל לחלחל אבל אני כן רואה שינוי בכל אופן לעומת דור או 2 אחורה.
כל האחים של אמא שלי לעומת 2 (ויש לא מעט) משכילים ויש להם ב״ה כסף, גם מהצד של אבא שלי ב״ה.
אבל היום הצעירים עם השינוי של הרשתות וכו ויוקר המחיה לפעמים בוחרים לשנות כיוון וללכת לאיפה שהכסף נמצא ולאו דווקא לעולם ההשפעה הפוליטי, שיש בו הרבה מהמורות וגם כמובן - פוליטיקה על חשבון אידאולוגיה.
וגם לא חיה ככה
יש לי מה שיש לא בגלל שאני ספרדיה/אשכנזיה/ עדות מזרח או משהו אחר
זה בא בגלל מאמץ ועבודה
אך כיום זה בעיקר סביב תפיסת העולם הפרוגרסיבית
אני מדברת על תפקידי מפתח והתברגות לתפקידים משמעותיים לא פקידותיים (אוניברסיטאות, תקשורת ממשלתי וכיו')
שלא לדבר על סוגיית הרפורמה המשפטית שדיברה על חוסר ייצוג מעבר לחונטה האשכנזית השמאלנית
וגם במגזר הדתי הלאומי זה היה כך כשהיינו קטנים בני עקיבא היה בעל אופי אשכנזי , הישיבות היו אשכנזיות, את צודקת שגם ישובי ישע היו אשכנזים בתפיסת עולמם.
אגב, דווקא הציבור הספרדי שאמור היה להיות מזוהה הרבה יותר עם הציונות הדתית תקופה ארוכה הצביע לשס או הליכוד שזה אבסורד כי בפועל הספרדי המסורתי הרבה יותר קרוב לתפיסת הציונות הדתית אך הציונות הדתית שנים לא קיבלה את המסורתיות הספרדית והחינוך היה בעיקר בתפיסה האשכנזית (בעיקר בבני עקיבא..)
אגב, בפוליטיקה מי ששינה לאחרונה את המפה הפוליטית זה בן גביר שמדבר בשפה של האוכלוסיה המסורתית הספרדית, והוא קיבל את הקולות שלו בעיקר מאוכלוסיה זו.
היום הדברים בציונות הדתית כבר נראים אחרת כאשכנזיה שנשואה לספרדי אני רואה שהתפילות, המנהגים והתרבות הספרדית נוכחים יותר בבית הספר של ילדי ואני שומעת על זה גם מחברותי שילדיהם לומדים במוסדות ברחבי הארץ. מאוד מקווה שזה יתקדם וישפיע הלאה לדורות הבאים
והתחתנה עם ספרדי מהמרכז..
ההבדלים בעיקר זה מקום המגורים.
קודם כל את רוב הספרדים דחפו לפריפריה כדי ליישב אותה לכן רוב מובהק שלהם גדל שם.
עם כל הכבוד לכל התוכניות שנותנים לפריפריה זה אפילו לא אחוז מהאפשרויות שיש במרכז כדי להצטיין/להתקדם/לשאוף גבוה.
ובסוף בפריפריות מה שרואים בעיקר זה מקצועות שלא בהכרח זקוקים לתואר, עבודת כפיים, חקלאות, שוק וכד'
ולכן רוב הילדים יגדלו ויהיו כאלה. מעטים הילדים שילכו למקצועות כמו הייטק, רפואה וכו'.
וגם כשילכו הם יצטרכו להתמודד עם חוסר קשרים וכד'...
מקווה שלאט לאט זה ישתנה.
סתם אנקדוטה, כשהייתי בת שירות בעיר בפריפריה ככשאלנו ילדים ביסודי מה החלום שלך? של רובם המוחלט היה להיות כדורגלן.
ואחכ כשעבדתי במרכז אחרי שהתחתנתי רובם ענו מחשבים/הייטק/רפואה וכד'.
בדור של היום אין תקרת זכוכיות לאף אחד
הידע נמצא בכל מקום ויש שוויון הזדמנויות כמעט בכל מקום
הנושא העדתי הוא עוד נושא (כמו הרבה נושאים) שמשתמשים בו כדי להתקרבן כשלא מצליחים
אבל האמת שחוסר הצלחה תלויה אך ורק באדם עצמו ולא בשום גורם חיצוני אחר
יש אנשים שיש להם יותר סיכויי הצלחה מול אחרים.
אני גדלתי בבית שעודד אותי ללמוד, ההורים שלי נתנו לי שעורים פרטיים שאצליח בלימודים ולא רצו שעבוד על מנת שאצליח, גם שלמדתי תואר ראשון ושני וכבר הייתי נשואה עם ילדים הם עזרו לי גם כלכלית וגם בייביסיטר.
לעומת זאת יש לי חברות שכבר בתיכון היו צריכות לעבוד, אף אחד לא עזר להן לממן לימודים גבוהים, והן היו צריכות לעבוד תוך כדי. ברור שהן לא הגיעו למה שאני הצלחתי, חלקן גם נשרו מלימודים גבוהים בשל כך
שוק העבודה פתוח לכולם, גם לכאלה שאין להם תואר, נכון שיש משרות עם תנאי סף של תואר אבל יש מספיק משרות טובות בלי. הצלחה בעבודה קשורה בעיקר ליכולת להיות עובדת טובה ולהתפתח, ופחות בהכשרה הלימודית.
שיש את הספרדים עם הבתים הגדולים והראוותניים
והאשכנזים עם הבתים הקטנים והפשוטים....
לא מבינה מאיפה ההנחה על הירושות
בתור מישהו שגרה רוב חייה בשומרון לא מבינה מאיפה את מביאה את ההנחה שאין ספרדים בשומרון
בישוב הנוכחי שלנו המניינים הספרדיים מפוצצים
ספרדים פחות באוניברסיטאות? לא בטוחה בכלל שזה נכון
בכלל היום יש ככ הרבה משפחות מעורבות
שלהחליט שמישהו הוא אשכנזי או ספרדי זה לא ככ פשוט
אנחנו 3 אחיות שנשואות לספרדים (ועוד אחת שנשואה לאשכנזי). אז מה הילדים שלנו? ספרדים או אשכנזים? ומה יהיו הנכדים שלנו?
ובקשר לראש הממשלה
יכול להיות שלא היה אחד ספרדי מסיבות היסטוריות וגם מסיבות גזעניות במובן מסויים.
אבל כרגע מה שחשוב זה שיהיה אדם ראוי, משכיל, מדינאי טוב ולא מה העדה שלו.
יש גם פוליטיקאים ספרדים חזקים לא חושבת שמישהו מהם לא יכול להיות תאורתית ראש ממשלה.
הטחונים עם הירושות😅
אבל בהחלט יש הבדלים תרבותיים שלאו דווקא הספרדים או האשכנזים מעוניינים לשנות.
בכל דור השוני מתמעט ובעוד כמה דורות כבר לא יהיה הבדל לדעתי.
יהיו פשוט ישראלים. זה כבר התחיל להיות ככה.
ראש ממשלה זה רק עניין של זמן, רמטכ״לים כבר היו.
יש מנטליות שונה, ויש גם באופן גורף תכונות אופי מסויימות שאפשר יחסית לשייך כמו חום, זרימה,לעומת יותר מחושבות או קור רוח וכו.
זה כמובן גורף כי תמיד יהיו כאלה שלא עונים על ההכללות, הכללה תבניתית שיש לנו במח נועדה לעזור לנו לעשות סדר במציאות,
אבל כמובן שזה ממש לא מחייב.
בפועל, ככל שעוברות השנים ומתחתנים וחיים ביחד מאמינה שההבדלים מטשטשים.
אני למשל, כבר לא מאד צעירה ואחד מהורי אשכנזי והאחר ספרדי
כאלה גם ההורים של בעלי, הילדים שלנו הם שמינית אירים שמינית יקים רבע מרוקאים וכו
בילדים שלהם, בע"ה עוד לא המון שנים, כבר יהיה קשה להגיד אפילו את זה. כבר עכשיו כשצריך בגן כשצריך לכתוב מאיזה ארצות הגיעו סבא וסבתא יש לנו איזה 8
אני קוראת לזה ילדים של קיבוץ גלויות
זה לגבי העתיד, לדעתי.
לגבי ההוה ולמה הוא ככה זה נושא שלם ומורכב יותר באמת
אני אמא ל4 די קטנים (2-10)
עובדת בבקרים, אבל עדיין מרגישה בדידות גדולה, ביישוב שאנחנו גרים אין לי כמעט חברות, יש כמה ידידות אבל אני לא מצליחה להעמיק את החברות..
גם לבעלי אין,
אנחנו גרים בדירה ממש נוחה ביישוב מבוקש במחיר טוב ולכן קשה לנו לעבור למקום אחר...
מה אפשר לעשות שלא תהיה לי את ההרגשה הזאת? כדאי לעבור בשביל זה דירה? אולי הבעייה היא בי בכלל..
קהילה? עוד נשים רלוונטיות? משפחות דומות לשלכם?
הורים של ילדים בגילאים שלכם? שכנים מעניינים?
ואיך את מגדירה חברות וידידות.
חברות אמיתית לא צריכה להיות קשורה למקום מגורים,
ביישוב לדעתי זה בעיקר קשר חברי חביב ולא מעבר,
לדעתי יש משהו לא בריא אפילו בחברות ממש עם שכנות.
מהבחינה שלחברה טובה אני מספרת הכל והיא לא מכירה את בעלי והילדים,
וידידה שכנה חשוב לשמור על גבולות ושהיא לא תדע מה מתרחש בין כותלי הבית..
מבחינת לייצר דינמיקה, אז תנסי דרך חברים של הילדים באיסופים, בפארק, באירוח של הילדים אחד אצל השני, יש כל מיני הזדמנויות מפגש כאלו של הי הי.
אפשרות נוספת דרך חוגים ותחומי עניין.
כמו קבוצת ריצה, אימון סטודיו, חוג קבוע וכד'.
וחוץ מזה בטח יש אירועים אצלכם בישוב, לא?
נראה לי לעבור דירה בלי לשים את האצבע על הנקודה זה לא ממש כדאי, כי אין סיבה לחשוב שהמקום אחר יהיה שונה.
בנוסף, כדאי לדעת שדברים כאלה לוקחים זמן. עוד חג, ועוד חופש, ועוד מפגש, ועוד שלום שלום ברחוב ועוד שני משפטים בסופר. זה יכול לקחת גם כמה שנים. אם אתם גרים ביישוב הזה פחות מ3 שנים אפילו, זה לדעתי נחשב שאתם עדיין חדשים,
וגם אם נגיד אתם גרים 5 שנים אבל לא נעשה צעדים מספיק משמעותיים ליצור מעגלים אז גם לא מפתיע..במיוחד שיש לך כמה קטנים ובטח את עסוקה איתם המון.
