פורום הריון ולידה (עמוד 302)

ולדינמיקה שלהן עם הבעל.

מצד שני שאני עם הקטן התואם בעלי יותר על הילדים האחרים.

יש לי חברות שבדינמיקה שלהן להן זה לא מתאים והן מתחלקות 

זה הילד שלו בדיוק כמו שהוא שלי. 

אני גם קצת מצפה שבעלי ירצה להיות עם הבייבי ולא רק כי ''צריך''.. 

זה שאני בחופשת לידה - לא אומר שאני בחופשה ויכולה או צריכה לעשות הכל.

לגבי יציאות - מגיל חודש וחצי של הבייבי אני מתעמלת פעמיים בשבוע - בזמן הזה בעלי עם הילדים. 

ככה זה בכל אופן אצלנו,

משערת שיש כאלה שזה אחרת.  

בעלי עם עוזר יותר עם שאר הילדים בהתחלה, כשקשה לי לצאת

אני עובדת בדיוק כמו שהוא עובד ויותר מזה!

בסוף את תחזרי לעבודה ותמצאי את עצמך ממשיכה לטפל בתינוק לבד כי הוא ״רגיל רק אלייך״ ו״רק את מצליחה להרדים אותו״ או ״רק את מבינה למה הוא בוכה״.

יש תינוקות נוחים, שאני לגמרי יכולה "להשתלט" עליהם לבד, ויש תינוקות שקשה יותר איתם, ואז צריך עזרה... (גם הילדים הגדולים יכולים לעזור לפעמים, תלוי בגילם וביכולותיהם)

בכל אופן, חוץ מאשר בילד הראשון - יש בבית עוד ילדים, ובהם בהחלט הבעל הוא זה שמטפל כל עוד האישה במשכב לידה... גם אם הוא עובד.

מן הסתם אצל התינוק אני עושה הרוב כל מה שקשור להנקה וסדר יום. אני גם קמה בלילה בד"כ,

אבל עם הגדולים יותר זה התפקיד של בעלי. לפחות עד שאני מסיימת להתאושש ואז לוקחת אותם יותר לפעילויות אחר"צ שלא יוצא כשאני חוזרת כבר לעבודה.

מהבחינה הזאת שהוא עובד, זה לא שיקול. גם אני בהריון עובדת משרה מלאה בחוץ+ מגדלת תינוק 24/7 

שלא לדבר על הלידה עצמה, 

זה בהחלט מצריך התאוששות.

וזה לא ש"בחופשת לידה" האשה בחופש, זה שהיא בבית לא אומר שהיא עושה בינג בנטפליקס.

אני יודעת מה זה לעבוד 12-15 שעות במשרד, זה לא משתווה לעבודה סביב הבית 24/7

אולי בגלל שאני ממש יודעת איך זה מרגיש כשיש עבודה אני לא מרחמת על בעלי.

גם כיום כשאני לא אחרי לידה, אם אני חוזרת מאוחר מהעבודה, אני שוטפת כלים, מארגנת את הבית, מרימה כביסה מהרצפה מכל רחבי הבית. מפעילה מכונות. הולכת לישון. קמה תוך כדי שהילדים מתארגנים מנקה שירותים, מפעילה מייבש, מקלחת את מי שצריך, מכינה להם אוכל, מפזרת, חוזרת מסדרת ומטאטאת היטב/ שוטפת את הבית ויוצאת לעבודה.

בימים של עבודה מהבית אני מבשלת גם עבור ימים שאני לא מהבית.

ואני זאת שקמה לילד כשצריך.

בקיצור אני לא מרחמת על עצמי וגם לא על בעלי.

לחזור מהעבודה ולעזור בבית זה עניין של הרגל. זה לא באמת קשה.

לטפל בילדים כל היום ואז לארגן את הבית כשהם נרדמים- זה קשה!

להרים לגרפס, לעשות סיבוב עם תינוק בעגלה או לשים אותו במנשא אחרי יום עבודה- זה לא קשה.

לגבי לקום בלילה, רק את זה אני מסייגת כי זה קשור למנגנון שינה שמשתנה מאדם לאדם.

למרות שגם בזה אני חושבת שבסוף מתרגלים להכל, התהליך עצמו עשוי להיות קשה לחלק מהאנשים. 

אז אצלנו הבעיה בי נראה לי

אני תופסת שליטה

הנקה אין ברירה, רק אני.

אבל מקלחת, גזירת ציפורניים, לחתל- עם שום ילד לא היה לי אומץ שיהיה שותף בפעולות האלה עד גיל גדול יותר (שנה+) למרות שהוא בהחלט יכול לעשות במקומי.

אז הפעם ביקשתי ממנו שינסה להרדים, או שיהיה איתו כשאני מתקלחת/מתפללת - הפעולות הכי מינימליות, ומרגיש שקשה לו , ואני תוהה אם הרגלתי את בעלי רק להנות ממנו שהוא נינוח או שבאמת זה משהו שאני לא יכולה לצפות ממנו כי הוא עייף מהעבודה וחסר סבלנות 🙈

מלכתחילה הכי חשוב לי שבעלי יהיה שותף מלא בהכל 

הוא לימד אותי איך מקלחים קטנטנים בלידה הראשונה בכלל חח

לא יכולה לדמיין מצב דתינוק רגיל רק אלי נרדם רק אחתי ורק אני מכירה ויודעת מה טוב לו

אין לי שום מחשבה שאם הוא בוכה או דורש אני יכולה להתמודד ולא הוא

הוא אבא 

אני אמא

חוץ מהנקה כמובן 

בפועל כשיש כמה ילדים אז העזרה המרכזית שלו אחרי לידה זה עם. השאר והקטני איתי רוב המזן כי זה יותר מאפשר לי לנוח

אבל אם נגיד הוא ינק ובוכה בלילה מהבטן או סתם אז כן נותנת לו להיות איתו כדי שאוכל קצת לישון

כן למרות שהוא עובד

אני כן משתדלת להתחשב 

אבל כמעט אף פעם אין מצב שהוא בכלל לא ישן

מקסימום שעה- שעתיים פחות -תלוי במצב

כנראה זה גם מאוד תלוי בבעל

בעלי אין לו ביטחןן עם תינוקות וזה מה שהוא משדר ולכן זה מלחיץ טותי לתת לו לעשות דברים שחייב אחריות גדולה

והוא נרכש כשיש להתחכך בסיטואציה שוב ושוב

כמה שיהיה איתו יותר

אבללל לא עם הנחיות מפורטות והוראות שלך

הוא עייף אשמח שתנסה להרדים אותו

ולתת לו ללמוד את זה ולעשות איך שנח לו

גם אם לדעתך זה לא יעיל או לא נכון

הוא יתנסה

יסיק מסקנות יתרגל וירכוש בטחון

בעלי היה מרדים רק במנשא

ככה נח לו

אורז במנשא וזהו

לעמוד על הידיים לנד ד לא בשבילו ומבינה אותו

כמה שמשחררים ונותנים אמון כמובן מאליו

ומפרגנים אגב

זה יכל להשתנות לאט לאט

תבקשי ממנו להחזיק את התינוק במנשא/ עגלה/ טרמפולינה למשך שעה.

בזמן הזה הוא לא צריך לעשות עוד משהו משמעותי נוסף. 

תראי אם זה מצליח לכם יותר.

בד"כ הצלחה מעוררת מוטיבציה. אז חשוב להגדיר את המשימה כך שיחווה הצלחה.

וכמובן לשבח ולשתף כמה שזה עוזר לך ומקל עלייך שהיא החזיק אותו בזמן שיכלת להתפנות לצרכים שלך.

חשוב שאת לא תהיי באיזור שלהם בזמן הזה.

במקלחת אם אפשר לא לצאת מהחדר ובתפילה אולי להתפלל בחוץ אפילו.

אם את באזור זה מכניס עוד מתח למשוואה גם מהצד שלך וגם מהצד של בעלך. ומתח מביא ליותר פאשלות.

הוא מנסה להרדים תמיד בחדר סגור כשאני לא נוכחת

אבל מהר מאוד יוצא ואומר לי שקשה לו והוא עייף

זה לא קשור ליום עבודה.

אם הוא חייב להתמודד, הוא יתמודד. כמו שאת מתמודדת כשאת חייבת. אני בטוחה שלא תמיד קל וזורם לך ולפעמים הכי בא לך להתייאש ולהעביר את הטיפול למישהו אחר.

אין לצאת מהחדר, שיצא עם התינוק וירגיע אותו בכל דרך שהוא מוצא לנכון.

הוא אבא שלו, אפוטרופוס, לא בבייביסיטר או סבא.

כשהוא מתייאש תגידי לו אולי נחזיר אותו לחנות.. למה אתה בא אלי עם זה, אני סיימתי את ההריון.  מה זה להתייאש, הבאתם ילד, מגדלים אותו גם כשקשה ממש וגם כשקשה ממש ממש ממש ממש.

כשלהתייאש לא יהיה בלקסיקון, והמשימה תהיה לא להרדים אלא לשהות עם התינוק שעה, ככה שכל דקה שעוברת מקדמת ליעד בלי קשר לשאלה אם הקטן נרדם או לא, אז אולי תראו שינוי. 

הוא לא מקלח אותו בכלל? וואו, 

זה אחת הפעולות הכי מתישות אותי, וברור שבעלי מקלח,

זה גם זמן שלהם בכיף להיות ביחד, 

אני מניקה ואיתו כל הזמן, אז זמן מקלחת זה לגמרי זמן להתחבר לתינוק, מגע, התלבשות. ככה מנשנשים אותו... 

כל בנאדם שלא רגיל לטפל בתינוק זה יהיה לו קשה, ברור שזה הכרות והרגל ...

גם לא מחליף טיטולים האמת, או מכין בקבוקים,או שוטף כלים, או מרדים

ויש לי עוד להמשיך.. 😅 

אבל מבחינתי זה בסדר

ואת עובדת? 

וואי נשים חזקות אתן 😅

באמת בשנתיים האחרונות יצא לו לקלח מדי פעם, אבל הגילאים הקטנים יותר - לא

וכן, עובדת

כשהילד היה בן שנה וקצת הוא היה איתי בבית איזה שנתיים וחצי האמת עם אחותו

אבל בלי קשר לעזרה הטכנית של טיפול בתינוק, שפחות הסתדר כי ממילא לא הייתה לי בעיה לעשות את זה, בכל עת וזמן שאחפוץ, אני יכולה ללכת לישון, ואני יודעת שהוא יסתדר. מקסימום יקפוץ לקבל עזרה מחמתי 

כנל לגבי עוד דברים שהם עוגנים מאוד חשובים עבורי. כמו לצאת מתי שבא לי, או העובדה שאין לו ציפייה אף פעם שאבשל או אנקה. 

בתקופה הראשונה ממש אחרי הלידה (משהו כמו חודש ראשון) 

אנחנו דיי בחלוקה שאני עם הניו בורן והשאר עליו. כמובן שזה לא דיכוטומי לחלוטין..

כשאני יותר מתאוששת ויש לי באמת את הפניות של החופשה אני משתדלת לקחת על עצמי יותר ולתת לו להנות מזה שאני בבית בנחת 

ולא חיכית לשבת?🥳🥸🤠🤡🍬👠🍧🍪🎂

איזה כיף שחזרת לכבוד פורים!!

ואיזה עצות מחכימות וטובות, מוסיפה עצה משלי - תאכלו אגוזים  בננות!!

אותנו הן ממש מחכימות ומשמחות! 😁😄

ועוד עצה בפי יעוצה - 💡

לשתות יין🍷 ולאכול אצה🍽️

או אם זה לא היה ברור 💭

לחפש חרוז גם אם הוא לא קשור... 🪢

ואם לא מוצאים עם מה לחרוז ⛓️

נותר כבר מכאן רק לארוז.💼

(אין באמת קשר בין משפט למשפט 🤯

אבל זה מה שמוסיף לי פה שמחה ונחת... 😌)

לרבנית פורים היקרה, 

ברכה וחום,
על שמחה שהבאת לזה הפורום.

עצותייך החכמות כמו פנינים יקרות,
מאירות את דרכי בחושך, כמו נרות.
הרמת את רוחי כשהייתי שבורה,
ולימדת אותי לראות בכל דבר את האור.

בימי מלחמה קשים, כשהלב דואג,
ובעלי במילואים, רחוק מהבית וחַג,
הבאת אלי שמחה במילים מנחמות,
כמו טיפות גשם בימים של בצורת.

כמו מלכת אסתר בסיפור המגילה,
את מביאה גאולה וישועה גדולה.
בפורים ומעבר לו, את מתנה לכולנו,
תודה על הלב הרחב שנתת למעננו.

שתזכי תמיד לשמוח ולשמח אחרות,
ושהקב"ה יברך אותך בכל הדרכים.
כמו שהארת לי, כך תאירי לכל העולם,
ותמיד תהיי ברוכה, מהיום ועד עולם. 

בטוחה שיהיה פה מעניין השבוע...

כבר מנסה לנחש מי את...!

מאחלת קודם כל שבעלך הגיבור🎖✊

יחזור הביתה לבריאות ולשלום🇮🇱🇮🇱🇮🇱

לשמוח מדברים קטנים זאת בחירה מצוינת!🥳🥳🥳

מקווה שרק להשמיד קבלות את זוכרת😝🤑👗👠💍🍨

קודם כל ממך 

שאת כל כך נותנת ממך

שמחתי מכל הטוב של העולם

שנשפך ממנו אור מושלם

על כל יום להודות .

על כל רגע מאושר לבקש עוד

העולם באמת שופע בטוב🌅☀️🌻🌞

אלופה שמצליחה לראות את הרוב!

לשמח אותכן זאת לא זכות, זאת חובה😍

לילה טוב וקסום 🌙😴😴😴

נתראה מחר הולך להיות יום נפלא🤩

שרדתן את המקלחות?🚿👶👩‍🍼

את ההרדמות? טענות/מענות?🗣🗣🗣   

הפתרון שלי זה לשים אוזניות!😎🙉🙈🎧🎧🎧🎧

במיוחד אם יש הרבה בכי וצעקות (לפעמים מגיע גם למכות🙊🙉🙉🙉)

ועצה נפלאה של @בארץ אהבתי עם היין ואצות🍷

עשתה לי חשק לסושי ולמשהו טעים לשתות🍻🍸🍣😋

(בלעדי) צוות דרייבפליקס Qbzn בחורים_טובים_2.mp4 

התאוששות קלה והמון נחת!!

מקווה שעבר בשלום ואת מרגישה טוב.

בריאות ונחת!!

באמת לא מעכלים חחחח

ופתאום הם גדלים ולא מעכלים שהם כבר נולדו וגם גדלו😅

המון נחת והתאוששות קלה!

היה ככה לפני ההריון..

אז עזר לי קפה שוקולד ולשכב הרבה זמן 

עכשיו הלחץ דם נמוך אבל לא עושה לי סחרחורות.

את שותה מספיק?

אולי זה השלב של ההריון כי עד עכשיו לא היה לי את זה. לא הריון ראשון.

תמיד נזהרת לא להכנס לחנויות שצריך לעמוד בתור.

אבל היום כבר נלחצתי שממש יציאה קצרה עם הילדים גמרה אותי

בבטן.

ולעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם רב.

זמן שיותר עדיף לעשות אותה? כלומר כמה שיותר מאוחר או כמה שיותר מוקדם?

לא עושה אותה אז לא יודעת להגיד אבל מקפיצה😀

בין שבוע 16 ל 18. לא בטוחה.

לא נראה לי משנה מתי התוך הטווח.

אני ממש הרגשתי רע אח"כ, עדיף שלא.

אבל בד"כ בהריון יש לי לחץ דם נמוך אז אולי לכן זה השפיע עלי כ"כ מהר.

אם את הולכת במסגרת כלשהי ולא בא לך להפסיד- תכנסי לפרקי זמן קצרים ותשתי מלא בין לבין.

אז אם זה רק להכנס לכמה דקות וזהו אז כבר לא שווה לנו..

אם כי זה הניסיון האישי שלי, אולי יש אחרות שניסו ועבר להן בטוב..

בדכ אבל בשבועות מתקדמים מרגישה טוב אז נכנסתי באיזה שבוע 20 ומשהו והיה לי בסדר גמור כמובן לשתות הרבה

שמתחת 38 מעלות זה בסדר אחרי שליש ראשון אבל לא רוצה להתחייב

באופן אישי פחדתי לקחת סיכון ולא נכנסתי גם לפחות.

(בהריון של התאומות שלי)

אני הרפיתי לחלוטין מכל עבודות הבית.

נעזרתי בכל מי שרק יכולתי.

אמא שלי הגיעה פעם בשבוע לגהץ ולהיות קצת עם הילדים

בעלי התגייס ב100% לעבודות הבית ולבישול- והוא הכי לא כזה... לא עשה את זה מעולם.

לי המליצו לא להרבות בנסיעות כך שהשחרור הכי זוגי שהיה לנו היתה שבת ששלחנו את כל הילדים להורים, בעלי קנה את כל האוכל לשבת- בלי להתקמצן

ערך מהמם שולחן

ופשוט עשינו שבת בית מלון בבית.... זה היה מושלם.

הבילויים הכי רציניים שלנו באותה תקופה, היו נסיעה שבועית/דו שבועית לבית החולים וחזרה ישירות הביתה

היה לנו רופא מיוחד שליווה אותנו בהריון, והוא היה זרקור של אמונה. חיזק אותנו בכל ביקור מחדש.

זה נתן לנו הרבה כח ותקווה.

קחי חיבוק גדול. כבר לא נשאר לך הרבה מדי זמן.

תזכרי שכל יום שהבייבי בבטן, הוא גדל ומתחזק.

כל יום שהוא בבטן את מעניקה לו חיים טובים יותר

וגם לכם....

א"א להשוות בין תינוק שנולד בשבוע 32 לשבוע 32+5

כל יום נוסף הוא מתנה.

ולהיות במעקב צמוד צמוד לפי הוראות הרופאים.

ולזכור שאבא שבשמים רואה אותך, יודע מה קורה איתך והוא הכי אוהב אותך!!!!

ויהיה לכם רק טוב ועוד יותר טוב

והנקודה עם כל יום שעובר, ממש ככה. תודה.

ומעריכה שהגבת אמן ואמן!

נזכרתי בעוד משהו חשוב- 

להתחזק באמירת אשר יצר מתוך הכתוב.

שמעתי מהרב זילברשטיין שאנשים מחפשים כל מיני סגולות ועצות

ולא שמים לב שיש בידיהם את התרופה הטובה ביותר לכל המחלות והבעיות

לומר אשר יצא בכוונה.

הוא אמר שכדאי לקחת על עצמינו לפחות 3 פעמים ביום לומר מהכתוב.

אני לומדת את הספר בשנה וחצי האחרונה ושינה לי את החיים. ההסתכלות ועוד הרבה ניסים!

עוד משו שהייתי בודקת זה מזוזות ותפילין. 

מזוזות מהודרות ממש שומרות עלינו.. ובאופן טבעי זה משרה רוגע...

בפן הגשמי חשוב להזיז את עצמך בזמנים קבועים לשיפור זרימת הדם וזה יוצר רוגע בגוף. אכילה מאוזנת תרגול נשימות. שיחה עם חברה טובה ומערך תמיכה

לי באופן אישי כל הדברים האלה עזרו לי מאוד !

בהצלחה עם בשורות טובו  

לדבר עם נשים שמתמודדות עם אותה בעיה או דומה 

להבין את הבעיה ומה ההשלכות, ידע זה כח

לקבל ברכה מרב 

להתפלל 

להבין שזה לא בידיים שלי

לקבל שלפעמים קשה ומפחיד וזה חלק מהמסע וכל רגש הוא לגיטימי

מאחלת לך בידיים מלאות ובקלות 

והשאלה שלך ממש העלתה לי דמעות בעיניים, להיזכר בחוסר אונים הזה, בחרדה, בדאגה.. חכמות וחזקות ממני יענו לך, אני פשוט חשבתי על לעבור רק את אותו יום, ולהודות להשם על כל יום שעובר, להסתכל על הצדדים החיוביים (לא חייבים ללכת. למפגשים משפחתיים שלא מתחשק, לא לאירועים, לא לאסיפות הורים.. ) ולחשוב שהמטרה חשובה, ןבסוף יהיה טוב בעז"ה

גם אם יש גדר!

אצלי זה לא היה סימפי,

ככל הנראה כאבים סיאטיים.
בבקרים בד"כ קמתי בסדר (אם ישנתי עם כרית גבוהה בין הרגלים, ואם הצלחתי לישון חח..)
הגיע ממש לכאבים שסבלתי מכל תזוזה.

זה התחיל מההריון השני ובכל הריון "התקדם", הגיע מוקדם יותר.. בהריון האחרון התחיל לי בתחילת שליש שני. נורא..

הדבר היחיד שעזר לי - אוסטאופתיה. 

אחרי שניים שלושה טיפולים ממש ממש השתפר.לא נעלם לגמרי אבל ממש נסבל. שבעבורי זה היה שינוי עצום!
הלכתי למישהי פרטית בירושלים. זה יקר....
בהריון הקודם הלכתי דרך הקופה שזה הרבה יותר זול. זה גם הקל מעט לתחושתי, אבל הרבה הרבה פחות. עדיין הכאבים ליוו אותי כל הזמן אבל בעצמה נמוכה יותר.

שמעתי גם שאיזון אגן יכול לעזור, אקוובלירו או משהו כזה, לא מכירה ולא ניסיתי
תרגישי טוב !

ומה עושים באוסטאופתיה?

תגגלי קצת ותראי אם זה נראה לך תואם פחות או יותר את הכאבים שלך.

לי הרופאת נשים והאוסטאופטיות אבחנו ...

יעידו אחרת. 

נשמע של @-יהודית- לא היה בין ההריונות. נכון? 

זה מעודד...

כלומר, אצלי מגיע בהתפרצויות. יש תקופות טובות ויש פחות.

גם כן עם אותם כאבים 😬 הלוואי ויעזור 

ואגב, לפותחת,  לי לא עזר אקוויליבריו לכאבים האלה. 

משתמשת בטנס ביומיום וזה קצת עוזר. 

ללכת לפיזיותרפיה...

אני גם סובלת מאוד

לי עזר מאוד

אבל רק בפרטי

של הקופה כמעט לא עזר

בכולל ולא עשה צבא, אני חושבת שאי אפשר.

אם הוא עשה צבא, למיטב ידיעתי זה נחשב כלימודים ואז יש זכאות לדרגה. 

העבירו לי את ההודעה הזאת

אלא אם יש לו פטור מאיזו סיבה ואז זה לא משנה

רק אם הבעל עשה צבא, או שיש לו פטור, או שהוא מעל גיל 27.

אני לא יודעת אם שנה הבאה זה ימשיך אותו הדבר או שיהיה שינוי.

אם זה השיקול, את יכולה לרשום עכשיו ובהמשך להחליט אם להמשיך ברישום או לא.

ועדיין לפני גיוס- אבל עתיד להתגייס בשנים הקרובות (כלומר, אין לו פטור אלא כל שנה מגיל 18 הוא דוחה את הגיוס).

ברזל, B12, בלוטת התריס.

אלה 3 דברים שחסר בהם גורם ישירות לעייפות, ונפוץ שבהריון יש חסר.

זה הרגשה שאין כח לעשות כלום

TSH

זה גורם לעייפות?

כלומר, תת פעילות בלוטת התריס זה משהו שקורה לפעמים לנשים בהריון (אגב, גם אחרי לידה) ויכול אח"כ לחזר למצב תקין.

אבל בזמן ההריון חייבים לטפל בזה.

TSH  זה בעצם החומר שהמוח שולח לבלוטה כדי להפעיל אותה, וכשיש הרבה ממנו זה סימן שהבלוטה לא מתפקדת כמו שצריך. 

החסר הוא בהורמונים T3 T4, 

וכשיש תת פעילות אז יש חולשה ועייפות חבל על הזמן.

אגב.

לי היו כמה וכמה גלים כאלה של תת פעילות בהריונות האחרונים ועכשיו זה כנראה נהיה מצב קבוע. אני מטופלת ע"י תוספים מסוימים, בע"ה מקווה שזה יעזור לבלוטה הנחמדה שלי לחזור לעצמה.

t3 ו t4 תקינים ב"ה

כמובן אתייעץ גם עם הרופאה

אבל את יודעת מה זה אומר?

אבל אם ההורמונים תקינים אז אולי זה בסדר. כדאי לשאול את הרופאה.

דודה שלי כבר מעל חצי שנה מנסה לאזן (כמובן בעזרת רופאים) את הבלוטה שלה ללא הצלחה

והיא פשוט סמרטוט, כואב לראות את זה.

אולי מפה תבוא הישועה

אי אפשר לעשות העתק הדבק. צריך מישהו שיודע שיתן מינון בצורה מדויקת.

אז יש חלק של סור מרע- המנעות מאכילת כל משפחת המצליבים- כרוב, כרובית, וכו' חרדל וגם סויה. אלו מאכלים גויטרוגנים, שמה שהם עושים - הם נקשרים לרצפטורים שאמורים לקלוט יוד (שזה חומר שהבלוטה חייבת) וככה מונעים מהיוד להיקלט. אז זה קודם כל.

עשה טוב- 1. להגביר צריכה של יוד (זה קשה...אצות ים וכאלה..) או לקחת תוסף יוד. (אני קניתי תוסף מסוים באי-הרב, שהוא ללא ריח בכלל והוא גם ממש לא יקר). אני לוקחת 600 מ"ג יוד ביום

2. לקחת ויטמין D - המינון תלוי בתוצאות בדיקות הדם שלה. אני לוקחת 5000 יחב"ל ביום, שזה המיונן הכי גבוה כמעט שנותנים.

3. לקחת תוסף סלניום או לחילופין לאכול 2-3 אגוזי ברזיל כל יום (אני אישית מעדיפה ת'אגוזים)

4. לתמיכה בכל התהליך הזה- יש צמחי מרפא שמאימים אותם למטופל. בהתחלה אמרו לי לקחת פטריית ריי-שי אבל אני רגישה לפטריות אז בסוף אני לוקחת תמצית אשווגנדה (ויתניה) שהיא נותנת תמיכה לתהליכים הורמונליים בגוף. (אגב, את ההשפעה שלה ראיתי ממש מהר. כי בגלל תת הפעילות של הבלוטה המחזור שלי התחיל להשתגע, וכבר במחזור שאחרי שהחלתי לקחת את האשווגנדה היה שיפור משמעותי מאוד)

אבל חוץ מכל זה- למה היא מרגישה כ"כ רע? הרופא לא רשם לה אלטרוקסין? בדר"כ הרופאים מיד אומרים לקחת. 

אני גמורה בתחילת הריון וקשה לי שעושה הרבה פחוצ מהרגיל שלי, אבל מנסה לקבל גם בהבנה שהכוחות של הגוף פשןט מושקעים במשהו אחר כרגע. 

החולשה משתלטת עליי, וגם העייפות- נרדמת בכל מצב.

זה בדכ עובר לי לקראת השליש השני

אני כרגע בתחילת הרעיון עם בדיקות דם מעולות ומרגישה זוועה. לא עושה בבית כמעט כלום חוץ מלהיות עם הילדים ולקפל כביסה לפעמים, פשוט לא מסוגלת.

מה שכן, דיברנו על זה עוד לפני ההריון בצורה הכי ברורה שיש, שאם אנחנו רוצים הריון אני חייבת את הגיבוי שלו בבית כי אני באמת ברע. 

ממליצה לך לדבר עם בעלך ולשקף לו שאת מרגישה חלשה, שאת לא יכולה בתחילת הריון לעמוד בקצב חיים הרגיל שלך. שזה נורמלי וקורה אצל רוב הנשים. נשמע שהוא לא מספיק מודע לכמה הגוף עובד קשה בשלב הזה.  

שוקולד 

אבל נראה לי שחבילת שוקולד איכולים תעשה את העבודה

או קופסת שיצורים של אננס/טונה, משהו כזה

או לוותר על יין ולהוסיף משהו שקשור לשתיה או למנה אחרונה כמו נגיד פיצוחים או שוקולד.

ממני

חברת האגודה להפסקת הלחץ מסביבי למשלוחי המנות

גם נראה מתאים 

יכול להיות סוג של שוקולד

אולי קופסת קפה קטנה

אולי גליליות

והוספתי גרנולה ביתי עם יוגורט ו2-3 אזני המן

פיצוחים, בשקית נייר/צלופן/בקבוקון קטן מהכל ב1 וכד'

זה מהמם

שלוקח שתי שניות לפרק אותו.. 

אל תשכחי שפורים השנה ביום שישי! אין זמן לכלום ואי אפשר להכנס לשבת עם ערמת משלוחי מנות על השולחן. 

ואגב- אני לא זוכרת מבחינה הלכתית אם משקה נחשב למנה במשלוח (כי צריך 2 מנות. אבל תכלס צריך רק משלוח אחד שיעמוד בקריטריון ההלכתי.. כל השאר זה סתם תוספת)

לא יודעת אם לכל הדעות, אבל יודעת שיש דעות משקה חשוב כן נחשב כמנה במשלוח מנות (בעלי עכשיו אמר שמשנ"ב פסק שזה כן נחשב כמנה).

מביאה פרחים לשבת ען עוגת ויין/ליקר

זה נראה לי משמח ויפה

הרבה זמן. 🫢

זר פשוט יעלה 20 שח

אם מוסיפים ליד זה עוד 2 דברים(כי אחרת זה לא משלוח מנות כשר)

אז בכלל

איך את מחברת הכול ? כאילו בתוך איזה סלסלה ?

קצת בלחץ מזה שהתאריך קרוב לפסח, לא ממש יודעת איך לתכנן את עצמי לקראת זה... (ובפעם הרופא לא המליץ על זירוז, בניגוד לשלושת הלידות האחרונות שלי. אז בעיקרון זה טוב, אבל כשזה קרוב לפסח זה מוסיף לחץ וחוסר ידיעה).

משתדלת להרפות ולהאמין שהקב"ה יכוון שיהיה בזמן טוב ומתאים, בשעה טובה, והעיקר - בבריאות....

בעז"ה גם אצלך❤️

ב"ה הדולה שלי המהממת הרגיעה אותי ממש! 

שהכל יהיה בסדר ואנחנו נעשה ליל הסדר כדת וכדין ולא יהיה לנו חמץ בבית בפסח והכל יהיה בסדר... אחרי השיחה איתה מפלס הלחץ שלי ירד ממש... וזהו מאז לא חשבתי על זה יותר... רק כשאחד הילדים מגיע אליי לחדר עם איזה חמץ כלשהו אני ישר שולחת למטבח. וזה גם ככה כל השנה אבל עכשיו אני חושבת על פסח... 

אבל י לי עוד כמה שבועות😅

מרגיש כמו נצח!

לנסות להנות מכל רגע ולדעת שכל זמן ועת יש לו את החשיבות שלו... מדברת מנסיוני האישי שאני תמיד רוצה שהזמן יעבור... 

את צריכה שמירה?

או שזה המלצה כללית ?

יש סיבה רפואית?

אם יש הנחיה לשמירה

אם יש דימומים(גם המטומה ..אפילו שהרופאים אומרים שאין צורך לנוח)

קיצור צוואר

שיליה נמוכה חשש להפרדות קדומים

או כל סיבה רפואית אחרת לחשוש להריון-

אז שמירה זה שמירה

לשכב או לשבת( לפי ההנחיה)

לא לעשות כלום מכלום

להביא נערה שתעזור עם הילדים ובעבודות בית פשוטות

חד פעמי אוכל כמה שיותר מוכן או סנדביצ'ים וכו

מינימום של רף בהכל

וכן זה אפשרי ואין ברירה 

אם זה המלצה כללית בלי סיבה רפואית- אז על פניו אפשר להתנבל רגיל 

רק לא להרים מדי כבד ולהיות קשובה לכוחות

והכי קשוח שהכנות לפסח כלולות בזה, ומזה קשה להשיג פה מנקות. בגדול מתכננת להתנחל אצל ההורים אבל חול המועד בבית, נראה איך עושים את זה.

אבל הארתן את עיני ממש. תודה.

 יש בהחלט דברים שאוריד מעצמי, יש דברים שאעשה בישיבה או בהילוך איטי.

זאת בעיה כללית.. אבל אם את גרה בקהילה אפשר למצוא דמות מתאימה לשתף אותה במורכבות ואולי יהיה להם פתרון..

כמו שאצלינו היו נערות שלא בעניין לנקות בדרך כלל אבל למגוייסות הגיעו בשמחה.

יצאנו לנו משהו דומה.

צריך לרכז את החמץ מכל המדפים, להעביר ניגוב במדפים שמתפזר בהם חמץ (לא צריך להגיע לחורים ולסדקים.. לא צריך להוציא כלים מהארון)

זה חצי שעה עבודה.

כיריים עוד חצי שעה, תנור סוגרים כמו שהוא. רק בודקים שאין שאריות ממש (למה שיהיה.. אבל בית עם ילדים)

מקרר+ מקפיא שעתיים- שלוש.

מיקרוגל- רבע שעה.

שיש+ כיורים+ פינישים במטבח עוד שעה.

עוברים עם פנס היטב על כל הארונות בבית של הילדים לוודא שאין איזה משלוח מנות מוחבא.

שטיפה יסודית של הבית (ניקיון שירותים למשל זה נחוץ לשגרה אבל לא חמץ..)

לא לשכוח עגלות תינוק ותיקים שמשתמשים בהם בחג.

אפילו לא חובה לשטוף מתחת למגירות הארון אם לא מתכוונים להוציא את המגירות במהלך החג. (אצלנו כן ביקשתי מבעלי לעשות אבל זה לא חובה אם עייף)

אם מתחילים כשהילדים ישנים בליל בדיקת חמץ, אפשר לסיים ב 3-4 לפנות בוקר ולעשות בדיקת חמץ כשהבית כשר לפסח.

רכבים לעשות לפני, אם צריך להעביר למיקור חוץ. יש מכוני שטיפה או נערים שמנקים רכבים כולל כסאות רכב והכל.

אפשר להתחיל את הבית לפני, אבל לדעתי זה סתם מכניס ללחץ מיותר. גם ככה הילדים בחופש ותצטרכי מלא עזרה בלשמור על הילדים. אין טעם להכניס גם לחץ נקיונות.

סורי אבל אני לא רואה אופציה אחרת. 

אני אוהבת את האימרה של רויטל ויטלזון : מתחילתם בהכי נמוך ולאט לאט מנמיכים. 

אוכל- קנוי ככל הניתן/הבעל מבשל

כלים- רק חד"פ ופעם בשבוע הבעל/העוזרת שוטפים

כביסה- יום כביסה פעם בשבוע ע"י הבעל לפני הנחיות שלך . מכונה מייבש מכונה מייבש וישר לסלסלאות לא מקפלים כביסה וודאי שלא מגהצים

 ניקיון- עוזרת פעם בשבוע/שבועיים

סדר- שיטת הארגזים-לתת לילדים להרים ולמיין

משקיעים את הזמן בלהיות עם הילדים במנוחה. רגל על רגל במיטה/על הספה כשהם לידך

רק בריאות והרבה כוח! 

ולהביא עזרה חיצונית.

דווקא לגבי הכביסה אני לא מסכימה איתך..

כשהייתי בשמירה זה היה הדבר הכי מתוחזק אצלי כי אפשר לעשות את זה בישיבה.

הייתי מקפלת הכל, שמה בסל, בעלי היה מעביר לחדר הרלוונטי ואז בנחת הייתי מכניסה את הבגדים..

אני בגישה שכל אחת ומה שהיא מסוגלת. כתבתי את המינימום שבית צריך כדי לתפקד בעיני. מעבר לזה כל דבר מבורך. אמא שלי למשל הייתה מבשלת על כסא גבוה במטבח בשמירה.   

ואגב, לא תמיד להכניס לארון בגדים זה "בנחת" ולא תמיד יש סבלנות... 

שמרגישה מושבתת לגמרי וחסרת מעש ויעילות,ומרגישה תסכול מכל מה שהיא צריכה לשחרר ומרגישה שמכריחים אותה באיזושהי מידה בניגוד לרצונה (כמובן שרוצה לשמור על ההריון, אבל כשיש הוראות חיצוניות שמכתיבות איך זה מקשה..) יכולה בקלות ליפול לדכדוך ולדיכאון.

ולכן כן היה חשוב לי לציין שיש אפשרות למצוא פתרונות לחלק מהדברים לעשות במנוחה.

לכן הכתיבה של המינימום כאילו זה מה שהיא צריכה לעשות וכל דבר מעבר זה כבר יותר מדי, זה לא נכון בעיני, וזאת הסיבה שהגבתי לך. יש דברים שלכל הדעות צריך להימנע מהם. ויש דברים שאפשר יותר לזרום איתם ולסגל שיטה, כמו שגם את אמרת שאמא שלך הייתה מבשלת בישיבה.

גם הפותחת לא ציינה עדיין מה הגורם לשמירה לא דומה דימום לקיצור צוואר דינאמי או לא דינאמי..

בלהיות עם הילדים בנוכחות כשנחים על הספה..

יש מסגרת חצי מהיום ואני אחרי שבועיים של  שמירה כבר השתגעתי משעמום.. הייתי חייבת לעשות משהו, והכי חשוב לי היה המסוגלות לעשות משהו אפילו קטן עם המצב הנוראי שהבית היה בו...

ולגבי לשים את הבגדים בנחת, נכון. לא תמיד זה בנחת. אבל שוב יש פה עניין סובייקטיבי...

ובכלל הכוונה שלי הייתה בנחת *שלי* כלומר שזה היה יכול להישאר מקופל בגיגית כמה זמן עד שהכנסתי למקום.

ל׳שב ואל תעשה׳ בעיניי

את יכולה לקחת 2 ביחד 

לפחות הרופאה *שלי* ייעצה לי לקחת

אולי לשים לה בסלסלה 

איך עושים סקוטית?

השמלה האדומה המשובצת תתפוס כבר את על ההצגה 

ברט אדום/ שחור, שרשרת פנינים, כפפות, תיק קטן , שקית בד (אפשר שיהיה עליה כיתוב בצרפתית נגיד " paris") שמציץ ממנה באגט,נעלי בובה אדומות