אוף, מזמן לא היתה לנו מריבה כזו.
אנחנו בכלל לא זוג שרבים ב"ה, מקסימום ויכוח פה ושם, חילוקי דעות. גם הפעם לא קרה שום דבר רציני, אבל האווירה עכורה וזה מדכא אותי.
התווכחנו על נסיעה חשובה שלו, ביקשתי שיחזור יום או יומיים יותר מוקדם ממה שהוא תכנן כי יהיה לי ממש קשה להישאר כל כך הרבה זמן לבד והיה נראה לי מוגזם הזמן של הנסיעה. בסוף שנינו הבנו אחד את השני, הבנתי למה הוא רצה להישאר יותר זמן והוא הבין שיהיה לי קשה אז הוא הקדים את הכרטיס ביום. יופי, אני אמורה להודות לו על ההתחשבות, אבל אני עדיין עצבנית על כל הצורה שבה הויכוח התנהל וההאשמות הדו צדדיות.
אחר כך הוא רצה להתפייס וניסיתי להיות נחמדה אבל לא היה לי ממש מצב רוח, ישבנו קצת ודיברנו יותר יפה וזהו, רציתי להתכנס קצת בעצמי. והוא ראה שאני לא ממש בקטע אז הוא קם ואמר שהוא הולך להורים שלו להביא משהו. בסדר. ואז הוא אמר שהוא רואה שאני לא רוצה לדבר איתו אז הוא הולך לדבר עם המשפחה שלו.
וזהו, עכשיו אני פה לבד, ואולי זה יותר טוב מלשבת כל אחד בפינה שלו ולשתוק, ואולי אני באמת אשמה בזה שהוא הלך, אבל זה עשה לי רע המשפט הזה שלו, כאילו הוא נוטש אותי לטובת המשפחה שלו.
זהו, רק רציתי לשתף במצב רוח המבאס הזה. עכשיו אין לי כח וחשק לעשות כלום.
ובטח כולכן ישנות בשעה כזו, אז אני מרגישה עוד יותר לבד בקצה הזה של העולם
