מאז ומתמיד עסקתי בספורט (לא כמקצוע אבל בתור תחביב שכן רציתי להתפתח בו.. למשל תחרויות מקומיות לנשים וכו).
טרם ההריון / לידה הרגשתי שבעלי מאוד תומך בי (אחת לשבוע היה מתאמן איתי ביחד, נותן לי דגשים לעבודה נכונה וכו).
מאז שהצטרפה הקטנה יש לי תחושה שהוא לא מאמין בי (מצפה שאסתפק בקבוצת אמהות/הורים 1-2 לשבוע) למרות שהוא יודע שהרמה שם לא גבוהה מספיק לתחרויות.
ניסיתי כמובן להסביר לו את זה והוא אמר לי שאני יכולה להוסיף אימונים בבית אחרי שהקטנה ישנה (למרות שזה לא אפשרי עבורי מבחינת עייפות, סוף יום וכו).
נוצרה בי תחושה שהוא לא מאמין בי מספיק או שזה פשוט לא חשוב לו כי אם זה כן היה המצב הוא היה עושה שמיניות באוויר למצוא זמן למשל במוצאי שבת כשלמחרת אני בחופש והוא עובד אחה׳צ (ואמא שלו זמינה לבייביסיטר כמעט כל יום). או לכל הפחות להגיד לי: אני תומך בך אבל אין לי יכולת / זמן מספיק אז קחי מאמנת אישית.. (אבל גם זה לטענתו יקר ואני צריכה להסתפק במה שיש=קבוצת אמהות/הורים שלא תקדם אותי).
איך הייתן מרגישות? אני יודעת שזה לא מקצוע ואולי כלפי חוץ זה נשמע מתבכיין, אבל אני רוב היום עם הקטנה בבית ועד שיש לי משהו שאני אוהבת ורוצה להשקיע בו אז אני צריכה להסתפק בקבוצה שאני לא נהנית בה (מרגישה שלא תורמת לי ממש).

)