פורום הריון ולידה (עמוד 3102)

בתחילת ההריון ואפילו מאוחר יותר בשליש הראשון, כאבים באגן יכולים להיות תסמין של הריון חוץ רחמי, מצב שבו הביצית המופרית משתרשת במקום כלשהו מחוץ לרחם – בדרך כלל בחצוצרה. תסמינים נוספים של הריון חוץ רחמי כוללים תחושה של כאב חד בכתף, דימום וגינלי או תחושת עילפון, סחרחורת או חולשה. הריון חוץ רחמי מחייב טיפול רפואי, אז אם הבחנת באחד התסמינים הללו, פני לצוות הרפואי מיד.

רק רציתי לדעת שהכאבים הם בסדר ולא צריך לרוץ לרופא

פעילות הורמונלית לבניית רירית הרחם להריון שמתחיל להתפתח, מצע עשיר בכלי דם שיתפתח לשיליה בהמשך.

הפעלות ההורמונלית המואצת יכולה לגרום לכאבי בטן ואי נוחות, בדומה לכאבי מחזור שגם נגרמים מפעילות הורמונלית ברחם והשחלות.

הרגעת אותי(:

דבר ראשון החזרת טיטול לפי מה שאני יודעת היא רק אם מגלים שהילד עדיין לא מוכן לגמילה כלומר אחרי תקופה שרואים שלא הולך מחזירים לשבוע שבועיים ומנסים שוב

אם הוא כבר גמול 4 חודשים נראה לי שזה פחות מתאים.. מצד שני הוא ממש קטן ולפי מה שתארת שנותנים לו יד והולכים איתו לשירותים כל שעה שעה וחצי לא נשמע שהוא באמת גמול ומודע לצרכים שלו ילד גמול צריך להרגיש ולדעת ללכת לבד מקסימום לבקש עזרה

 

עד כמה שזה קשה אסור אסור אסור להראות לילד שאתם מתעצבנים כי ברור שהוא משתמש בזה...אני ממש מבינה זה קשה וזה מנגן על העצבים אבל ממש רואים במוחש שכשמשחררים ומרפים ומאמינים בילד שהוא יכול ולא מתרגשים זה הולך הרבה יותר טוב

אווף מתוסכלים ממש. מרגישים שזה ממש הופך נושא לחיפוש תשומת לב שלילית מולנו...
הוא מאוד מודע לצרכים שלו, אבל לא הולך לבד... כן נראה שהגמילה תקועה

יש לי נטייה לקחת כל דבר כמחמאה

רק מחלישה

את צריכה לבוא בצום של לפחות 8-10 שעות מראש. אפשר לשתות מים עד תחילת הבדיקה.

האחות עושה לך בדיקת דם אחת, ואז מביאה לך לשתות את הסוכר.
מחכים שעה ואז עושים עוד בדיקת דם.
אחרי שעה עוד בדיקת דם. ואחרי עוד שעה עוד בדיקת דם. סה"כ 4 דקירות. שלוש שעות להישאר במרפאה.

תוודאי מראש שיש לך מקום נוח לחכות ואת לא צריכה לחכות כל הזמן הזה על הכיסאות המתנה...

ממליצה מאוד להביא אוכל כדי לאכול ישר אחרי הבדיקה. ולבדוק איך את חוזרת אח"כ הביתה כי לפעמים ממש לא מרגישים טוב!

תביאי לך תעסוקה מעניינת לכל הזמן..

עוד המלצה טריה שיש לי (כתבתי על זה בפורום לפני כמה זמן), לפני שבועיים עשיתי את ה-100 והרגשתי מצויין אח"כ. ונסעתי עם הילדים ופתאום הייתה לי נפילת סוכר מטורפת וכמעט נרדמתי בנהיגה😱 אז ממש ממליצה לא לתכנן שום דבר לאחרים העמסה..


לא יודעת לענות לך בנוגע לתוצאות.. מקווה בשבילך שיצא תקין (לי בשתי ההריונות האחרונים נתנו ישר לעשות את ה100 בלי ה-50 לפני כי העוברים שלי גדולים.. וב"ה התוצאות תקינות)

האמת היא שכשעשיתי את ה 50 הייתי חלשה מאד ולקח לי זמן לחזור לעצמי. וזה היה פעם ראשונה שזה קרה לי...
האםצריך.להיות דווקא במנוחה במשך כל השעות האלה? (כי השליח מגיע אלינו די מוקדם ואצטרך להתחיל ממש מוקדם, ותוך כדי לחזור הביתה כמה פעמים...)
והאם מותר לשתות בין לבין?
תודה!

ואסור לשתות בין לבין...
בבדיקה האחרונה קצת כאב לי הראש לקראת הסוף, והאחות אמרה לקראת הסוף אם ארגיש ממש לא טוב אוכל לשתות, אבל בסוף לא הרגשתי כ"כ רע אז העדפתי לא לשתות כי לא להרוס במקרה...

תבדקי טוב עם האחיות אם מותר לשתות..

הליכה משבשת את התוצאות

 

ובהחלט יש סיכוי סביר שיצא תקין (כמה יצא לך ה50?)

 

את של ה50 עושים נראה לי בכל סניף של הקופה, ואת ה100 בדרך כלל במרכזים גדולים יותר,
זה לא נעים ולא טעים אבל לא סוף העולם, כמה שעות בבוקר ואת אחרי...
גם לי זה יצא תקין בשל ה100, לא מחייב שזו סוכרת,
בהצלחה!

בכל קופה יש מדיניות שונה בהעמסה של 100.

אני בלאומית, בהריון הקודם היתה אפשרות לעשות רק בסניף הראשי את הבדיקה

כיום הם אומרים שניתן לעשות בכל הסניפים

להגיע עד 8

ואת שתי הבדיקות האחרונות הם שולחים יום למחרת ובנתיים שומרים בקירור מיוחד.

והעצות שנתנו לך בנ"ל מעולות!

אני כמעט התעלפתי בסיום העמסה מנפילת סוכר....

אחרי 140 בבדיקה של ה50.

לפחות אצלנו, צריך לקבוע לזה תור מראש.

באופן אישי לא נורא לי כ"כ לשתות את הסוכר.
כן הייתה לי חולשה חלק מהזמן, לא משהו מטורף.

האם יש לי מה לעשות היום כדי להשפיע לטובה על התוצאה במקרהש זה עלול להיות גבולי?
למשל לאכול פחות/ יותר מתוק? או סתם לאכול טוב?
בימים האחרונים אכלתי ממש גרוע... יותר נכון הקושי אכלתי...

לגבי הישארות באותו זמן במשך כל הבדיקה זה ממש בעיה. השליח יוצא מנישוב שלנו ב 9 וחצי. אז האחות הציעה לי לבוא אליה הביתה ב 6 וחצי ולהתחיל. וזה אומר לחזור אליה ב 7 וחצי ולמרפאה ל2 הדקירות האחרונות. אמרה שזה מה שנשים אצלנו בישוב עושות...

לגבי מה שעושים אצליכם בישוב. ממש מוזר ולא תקין בכלל

זה מטה את התוצאות לטובה וסכרת הריונית בלתי מאובחנת היא מסוכנת ממש. 

אני אישית הייתי שוקלת נסיעה לעיר הקרובה לעשות את הבדיקה אם זה שייך.

אולי תשתדלי לא להגזים לשום כיוון ביום שלפני אבל כן לאכול כרגיל

זה הריון שביעי ב"ה. ועד עכשיו הכל היה תקין לגמרי. והעובר שלי מתאים בדיוק לשבוע. לא נראה גדול.וממש לא בא לי שהבדיקה תראה תוצאה מסוימת שמשקפת רק את האכילה שלי היום ולא את המצב הכללי שנראה לי שהוא טוב. מקווה שהובנתי...

ולא את התזונה שלך...
(הגיוני בעיניי שהתמודדות הגוף מושפעת מהתזונה, אבל לא עד כדי יצירת פער בטווח של מספר ימים)

אבל הרבה פעמים יוצא גבולי סביב ה140 וה100 יוצא תקין

הענין הוא שמספר הלידה והגיל הוא גם גורם סיכון, כך שלומר אף פעם לא היה לי זה לא רלוונטי.

גם מה שאת אוכלת פחות רלוונטי, אפילו אם שמרת מרגע ההריון ועד הבדיקה, זה לא מה שמשנה, סכרת הריון היא איך הגוף מתמודד עם כמות גדולה של סוכר בבת אחת, וזה לא מושפע ממה שאכלת בשבועיים האחרונים, זה היכולת של הגוף להפריש אינוסלין. זה כן קשור לאם את שמנה בד"כ.

בקיצור, אין איך להשפיע ואין סיבה להשפיע.

לי האחות אמרה שאת 2 הבדיקות האחרונות השליח לא יספיק לקחת, לכן ישלחו אותן רק מחר, והתוצאות יגיעו רק מחר.

בלי קשר, יש מרכזים גדולים יותר בהם יש בדיקות מעבדה עד מאוחר יותר.

ולא שייך לנסוע לעיר כי הבנתי שלא כדאי שאנהג לבד אחרי הבדיקה.

אולי לא אמורות להיות אצלכם בכלל העמסות של 100, והאחות מנסה לעזור?
עדיין מוזר. בפרט שאומרים להיות כל הזמן הזה בהשגחה במרפאה ולא ללכת כ"כ...

יום לפני שמגיע השליח? אצלינו יש שליח על יום אבל את כל הבדיקות של ההעמסה של 100 אספו רק למחרת..
לא טוב לעשות דברים בין לבין, צריך לנוח..

@חמניה זוכרת שכתבה פה פעם על זה.

זאת אומרת אין מה להתנזר עכשיו מפחמימות וכד. תאכלי כרגיל, בלי צומות.
נשמע ממש ממש מוזר מה שעושים בישוב שלך.נראה לי עדיף לך לנסוע למקום אחר, זו במילא בדיקה מאוד ארוכה. כל הנסיעות האלה תוך כדי שלא תמיד מרגישים טוב לא נשמעות להיט.
והכל בסדר, גם אצלי וגם אצל הרבה בנות סביבי העמסת 50 יצאה לא תקינה וה100 יצאה תקינה.
בשביל לא להקשות על הגוף תביאי לך אוכל ותאכלי ממש אחרי שהבדיקה האחרונה מסתיימת, כדי למנוע נפילות סוכר. (עדיף סנדוויץ וכד, פחמימה מורכבת ולא סתם חטיף או פרי).

תבקשי מהרופא מרשם לפוליקוטן/טבעקוטן.

וחיבוק גדול לך!!

קודם כל סתם, למה לא? גם לך מגיע חיבוק!!!
(אבל האמת שהתכוונתי לפותחת על הכאבים שלה, מהדברים שקורים כשלא משרשרים נכון. קבלי חיבוק אמיתי עכשיו!😁)

התגובות שלך תמיד אכפתיות ובכלל את שופעת ידע בהרבה תחומים!

ששטפת את האזור טוב עם סבון, וייבשת היטב - לשים סביעור ולתת לזה להתייבש באוויר. (נגיד להתכסות בשמיכה כשאת יושהת על המיטה או משו כזה). עובד כמו קסם..

בנוסף למשחה.
ושימי לב שהןא יושב טוב. ולא חלקי.

ולמניעה שימי משחה שקוראים לה אקילן ספורט
המשחה הזו מצילה לי את החיים
כל בוקר בקיץ מורחת קצת ואין כלום

כותבת איך אני מונעת שפשפת ואיך אני מטפלת כשיש:
מניעה: טייטס במיוחד כשאני יודעת שיש לי הרבה הליכה/סיבובים/ סידורים.
טיפול: טאלק- עוזר במיידי, להרגיע, לא מאוד מרפא
מקלחת- לפני השינה, ואז מורחת קרם ידיים פנג׳ל או אורה קרם, ועד הבוקר יש שיפור ניכר.
אם המצב ממש קשה- להשתמש באגיסטן. שפשפת זו בעצם פטריה, ואגיסטן מאוד עוזר לרפא את זה

שימי ספריי דאודורנט על השפשפת.
שורף מאוד, אבל עוזר פלאים

עוזר מיד ומרגיע את המקום 

ובמצבים קלים יותר משחות של תינוק, בייבי פסטה וכו...
אני שמה לפני השנה וקמה חדשה.

אתמול לפני השינה מרחתי משחת החתלה... קמתי הרבה יותר טוב! מקווה מחר כבר להיות אחרי, איך לא חשבתי על זה....

כל פעם סיבה אחרת גורמת להם לא לישון ולגרום לנו להיות זומבים. אין באמת פתרונות קסם (אלא אם משהו כואב ואז כדאי לתת תרופה) חוץ מלהוריד את הראש ולחכות שהגל יחלוף....

מקווה שהיום יהיה יותר טוב

אומרים להם לילה טוב ומשכיבים וחוזר חלילה עד שהיא מתרגלת לזה זה תהליך של כמה ימים עד שבוע

היה לי את זה עם הגדולה שלי..
לקח שבוע בערך להרגיל אותה

איך את מניחה אותה במיטה כשהיא כבר ישנה? כי אם היא עומדת אני מניחה שהמיטה בגובה הכי נמוך.
אצלי היא כרגע נרדמת רק בידיים אז תהיתי מה אעשה באמת כשאצטרך להוריד את המיטה (מקווה שהיא תירדם לבד עד אז, אבל מי יודע...)

נכון זה הכי למטה, מתכופפת ומניחה 🤷🏻‍♀️

לתת לה לתפוס את העמודים של הגדר של המיטה,
ותוך כדי שהיא תופסת תעזרי לה להוריד גובה לאט לאט. עד שתתיישב.

להרים ולהוציא

אלא מתוך הלול ללטף, לתת מים וכו'..

ממש קשה ומתיששש

מצחיק אבל מתסכל...
אולי תקחי אותך איתך למיטה? שם אין לה איך לטפס...

היא תלמד לרדת לבד לא? 

או תחליק כזה למזרון..

 

עומדת ובוכה (היא אמנם יודעת לשכב לבד)

אבל במיטה אני צריכה לבוא ולהשכיב אותה

ואז יושבת לידה ומלטפת אותה...

בנות זה עם מפונק!

מפונק זה מי שמפנקים אותו

 

(ממה שאני רואה סביבי אימהות נוטות לפנק את הבנים הרבה יותר דווקא)

הבן הגדול גבר קטן

והיא כזאת בת - בכל המובנים!

 

סה"כ זה מהמם ההתפתחות..

הם מתלהבים מעצמם ולכן מראים את כישוריהם בעמידה

הורים מצפים מבנות ובנים להפגין תכונות שונות ומעודדים אותם

אם היא היתה מפגינה לך תכונות של "גבר קטן" כנראה לא היית מעודדת אותה

יש המון בתת מודע בנושא הזה

 

כמובן לכל ילד יש תכונות משלו ויש תכונות נשיות וגבריות אבל יש המון דברים שהם כתוצאה מחינוך ומעידוד תת מודע שלנו כהורים

 

בכל מקרה פינוק הוא לגמרי משהו שמגיע מההורים ולא מהילד (למשל תסתכלי בהרבה בתים את ההבדל בין בת בכורה מול בת זקונים, ההורים פינקו, זה לא קשור למגדר)

הסברת כ"כ מדויק.

 

חחחח מילה אני צוחקת פה. שימחת אותי ! תודה

סתם, האמת היא כזו חמודה אין כמוה

וכל כך שמחתי שהיא נזכרה בגיל שנה ללמוד להיעמד! ואחרי יומיים אני כבר אומרת לעצמי מההההההההההה זההההההה למה כל הזמן עומדת??? 

 

זה העייפות , קשהההה

 

חח בעיניים עצומות מזכירה לי שכשהקטנציק התחיל להעמד הוא היה נרדם בעמידה ומנקר על הסורג

בקיצור.. זה כמה ימים- שבוע של התלהבות- "היי אני עומד, אמא תראי!!" הפגנת היכולת בכל עבר... ואפילו מתוך שינה..

אני גם הייתי בטראומה של מה יהיה עכשיו...

אבל עבר.. לימדתי אותו להתיישב- לדגדג במאחורי הברך זה גורם להם לקפל אותה ולהתיישב (המלצה של פיזיו).

לי גם עזר להרדים אותו איתי על הכרית.. לטוף חיבוק ואז להניח אותו חורפ לגמרי

זה כבר פחות מלהיב כי כולנו יודעים שהוא עומד בקיצור.. עובר!! 

אנחנו בשלב הסלטות למיטה של אמא הוא עולה על הסורגים מתכופף מתכופף והופ נוחת לי על הראש... שה' ישמור אותו..

בהצלחה!! תחזיקי מעמד!! 

לא יודעת. אין לנו זמן לכלום

מדברים מדברים על זה וזה לא פותר

אני מאד בדיכאון ומנסה לא לחשוב על זה יותר מדי

 

מציעה לך לצאת לסיבוב בשכונה עם התינוק כשהוא ישן ואת הגדולה לשם אצל סבתא\בייביסיטר

הרגע ילדת, לא סביר בעיני באמת לצפות לצאת לבד לבד בחצי שנה הראשונה . אצלי לצאת עם התינוק כל עוד הוא כזה שישן טוב בעגלה ולא צורח זה לגמרי לצאת לבד.

וגם להנמיך ציפיות, כלומר לא יודעת מה זה היה "לצאת פעם בשבוע" אצליכם. אצלינו לצאת להליכה פעם בשבוע זה מצב מדהים.

יציאה ממש למסעדה או בילוי, פעם בחודש זה נהדר

צריך לדעת את ההבדל בין יציאה לבין לבלות זמן לבד איתו. זמן לבד איתו זה גם סיבוב במקום קרוב לבית ולא רק יציאה של ממש.

 

לא חייבים לצאת מהבית בשביל זה... אחרי שהילדים נרדמים - אפשר לשבת עם הספה עם אוכל מפנק (אפילו להזמין מבחוץ אם רוצים), לפטפט קצת, לשחק במשחקי קופסה, לשמוע מוזיקה ואפילו קצת לרקוד, ללמוד משהו ביחד...

כשלנו היו שני ילדים יצאנו דווקא הרבה בערבים. היינו עושים הליכות ברחוב, כל אחד עם עגלה. אבל אנחנו לא אוהבים מסעדות וכדומה - תמיד טיולים היו הדבר המועדף עלינו. ואז הם היו נרדמים בעגלה, או מפטפטים ביניהם בלי להפריע לנו - והיה לנו זמן לעצמנו...

אבל העניין העיקרי הוא לשנות קצת את הסטנדרטים. לא חייבים "לצאת" כל שבוע בשביל לשמור על זוגיות טובה...

יש דברים שלא מתאפשרים באותה התדירות בתקופות שונות
לצאת זה לא העניין
יוצאים כדי להרגיש שיש מרחב לא לדבר ולהיות שקועים רק בבית והילדים ובטכני
אפשר להתרגל לייצר מרחב כזה גם בבית
ללמוד לנהל שיח משתף ופנימי שלא עוסק רק בטכניקות ובמשימתיות
להתעניין בעולם הפנימי ובמה מעסיק כל אחד
אפשר לדבר על הורות אבל לא ברמת איזה טיטולים לקנות אלא מהותית- מה התחושות של כל אחד מול ההורות החדשה מה החלומות הרצונות הלאה
אפשר לשחק יחד,
לעשות סדנא-פסיפס או גבס או פלסטלינה או כל מה שרוצים
אנחנו הכנו פעם ציור בגואש לחדר ילדים אפילו
לראות סרטון של 'עשה זאת בעצמך ולהכין יחד
יש ספרים עם לימוד זוגי וסדנא-למשל של אילן והילה יפרח
קלפים זוגיים
חברותא
ובעיקר לדבר
להכין משהו טעים או לא חייב
ואם לומדים את השפה הפנימית אז באמת לא צריך הרבה בחוץ...
ועדיין אפשר לצאת לפעמים במינון מתאים
אם מצפים למימון של פעם אז מתאכזבים
אבל צריך לצפות בצורה ריאלית למצב הנוכחי

1. לשים את שניהם בעגלות ובערב לצאת להליכה/ טיול. הרבה פעמים אנחנו עושים ככה הליכות, הם נרדמים תוך כדי ולנו יש זמן זוגי ונעים מחוץ לבית.
2. להשאיר את. גדול אצל סבתא/ ביביסיטר ולצאת עם הקטן. עדיף מכלום, תינוק בן חודשיים עדיין יכול לאפשר זמן זוגי, בדרך כלל.יצאנו ככה גם לנופש זוגי, זה לא כמו לבד אבל עדיין זוגי.
3. לייצר זמן זוגי בבית.
4. למצוא ביביסיטר קבועה, להזמין אותה כמה פעמים לעזור לך כשהם ערים, שיכירו אותה ולקבע איתה ערב בשבוע שהיא באה אליכם. אם היא דמות מוכרת, זה כמו להשאיר עם סבתא.

עכשיו צריך למצוא לזה זמן...

חודש זה ממש כלום.. האהבה הזו הגדולה תגיע,
לפעמים לוקח לה זמן, מפני שנדמה שכל מה שאת כרגע זה בשביל התינוקת: אוכל, שינה, נחמה,
לאט לאט היא תגדל, ועוד מעט תתחיל לחייך אלייך, ולהגיב לסביבה, המרחקים בין הנקה להנקה יגדלו, תוכלי לישון מעט יותר ותרגישי פתאום שאת לא רק אוכל, שאת אמא
שאת יכולה להיות את בחזרה, שאת גם אישה פתאום שוב,
קחי את הזמן, תנשמי עמוק, זו תקופה לא קלה והיא תעבור
ובאמת לפעמים מרגישים שהחיים נגמרו
אבל כשהם טיפה גודלים, מגלים שהחיים רק החלו

ובאמת ילד ראשון הכל מלחיץ 

ולכל אמא יש את הדרך שלה להתחבר לתינוק אין שום צורך לעשות דברים מאולצים.. אחרי הלידה הראשונה שלי הסתכלתי על אמהות שמדברות לתינוק שלהם המומה 

בקיצור תזרמי תדאגי לעצמך ולתינוקת  תני לעצמך להוציא את הרגשות (אני מקווה שיש לך עם מי לדבר על זה) 

אם ח"ו במקרה שאת מרגישה שהרגשות נהיים קיצוניים או לא משתפרים עם הזמן או שאת מרגישה דיכאון וכו תפני לעזרה

יש המון נשים שמקבלות מן הלם ראשוני כזה בכל זאת החיים מתהפכים, סדרי העדיפות משתנים והזוגיות גם.

ואת תרגישי את זה בקרוב זו באמת התאהבות משוגעת מטורפת אפילו..וואו 

 

באופן אישי אין משהו שלא הספקתי בין גיל 16-29 שמתגעגעת אליו .

 

דוווקא אני בראש של איך עושים את זה בגיל מבוגר? 

 

מקווה לסיים בגיל 31 שלושה

אהבה זה דבר נרכש, במיוחד אם הלידה היתה חוויה לא פשוטה אז זה גורם לקשר להיות אחר וצריך לעבוד על זה . כשאת נותנת לה מה שהיא צריכה, את גורמת לחוטי האהבה בינכן להקשר שוב.
את בעלך בחרת לאהוב, ע"י היכרות מעמיקה,
הילדה שלך זה אהבה שקיימת בפנים, רק צריך לנער אותה מכל חוסר השינה, הטיטולים, העייפות , הכאבים... היא קיימת, זה ברור, רק לאט לאט יוצאת.
בעז"ה תראי בהמשך שבאמת! זו האהבה הכי גדולה שקיימת. זה ילד שלך, את מכירה אותה, היא מכירה את דפיקות הלב שלך, את הקול שלך, את הריח שלך, היא משהו ממך ממש. שימי אותה עלייך, היא תנשום שנייה תשמע את דפיקות הלב ותזכר כמה אתן אחת. וגם את...
ולוקח זמן...
אל תלחצי
אני זוכרת שבחדר לידה מרוב לחץ שיחשבו שאני לא אוהבת את הילדון ומתכחשת אליו, אמרתי לו מלא מילות חיבה...
תדברי אליה, היא יקרה לך הרי.
המילים פותחות את שערי הלב💜

וגם,
אכן, ילד זה דבר שמשנה את המציאות לגמרי.
כבר לא זוג רווקים שלא אחראי על שום דבר.
זה קשה! באמת! שינוי מטורף
אבל אחרי שהאהבה שדיברנו עליה תתעורר,
תראי איך התחושות הקשות מתחלפות והרגשה בסיסית של אחריות הופכת חלק ממך, ולכן הקושי תופס מקום אחר.
מדי פעם חוזר , אבל לא באופן תמידי. מדי פעם קשה לי ובאלי שיגיע מלאך משמיים שישמור עליו עד שאני יוצאת מהשירותים או גומרת את הקפה. אבל לומדים להסתדר. מבינים מה נכון ומה לא, סדרי עדיפויות (ברור שהילד עולה על הקפה;) וגם לומדים איך לתכנן את הזמן נכון שכשהוא ישן מתקתקים שבת שלימה +שטיפה...
בהצלחה!!

אחרי הלידה הראשונה ממש חשבתי שיותר בחיים לא אוכל לעשות כלום חוץ מלדאוג לתינוק ולטפל בו.. הרגשתי שכל העולם סוגר עליי... במובן מסוים זה נכון אבל לא באמת זה ככה.

אני חושבת שהשלב הראשוני של גידול הילד הוא הרבה פעמים יותר דאגה מאשר אהבה. אנחנו פועלות באינסטינקט של אמא שדואגת לשלומו של התינוק בלי סוף, מצד שני לשיר לו, ולפטפט איתו צריך קצת להכריח את עצמינו לפעמים. .. זה בסדר, היא תגדל ותתקשר איתך יותר ואז תרגישי שזה בנאדם עם אופי , עם רצונות, עם הבנה קצת ותראי איך את מתאהבת כל יום יותר... עכשיו זה יותר יצור קטן שזקוק להמון חמלה ורחמים...

את עושה מצוין. את רק צריכה לחזק את הבטחון שלך שאת אמא מעולה. אמא מעולה זו לא אמא מושלמת, זו אמא שרוצה בטובת הילד שלה ומשתדלת במה שאפשר. הקב''ה בחר בך להיות האמא של הבת שלך וזה הכי מדוייק ומתאים לה בעולם. דווקא את עם כל הטריות שלך, וכן, גם עם הטעויות שלך... מה שמחזיק אותי שאני מדמיינת את הילדים שלי כשהם ממש גדולים ואני סבתא שמספרת שעשיתי כך וכך כשהיה תינוק וכולם צוחקים מזה.. (למשל, לא החלפתי לו טיטול כל היום כי לא ידעתי שצריך להחליף וכל הטוסיק שלו היה אדום...- לא באמת זה קרה, רק נותנת דוגמא למשהו שבאותו רגע נראה מזעזע, אבל עוד 30 שנה זה יהיה מצחיק ותראי שלא קרה כלום. מבינה?...)

אל תרגישי שאת שונה כי רוב ההורים מרגישים ככה.
עם התינוק נולדים שני דברים: דאגה ורגשות אשם.
נכון, את פוחדת שהיא תחלה, תקבל מכה וכו. וזה יקרה כמובן. כמו כל ילד ממוצע🙂
וזה לא אומר שאת אמא פחות טובה אלא כי אלו החיים. ילדים נופלים, קמים, חולים, מבריאים, נעלבים ומתפייסים.
ולנו ההורים לרוב אין מה לעשות בנידון. זה לא אומר שאת פחות מוצלחת או לא הורה טוב, פשוט ככה זה הטבע וחלק מהחיים ומההתבגרות של כל תינוק וילד בעולם כולו.

את רגע אחרי לידה ולוקח לדברים זמן לשקוע. כן, לפעמים זה מפחיד, לפעמים יש בכי ודאגה ורגשות אשמה, אבל תזכרי שאף אחד ממנו לא מושלם, וכל ילד חווה קשיים שונים וזה בריא לו. זה מלמד אותו ועוזר לו להתמודד מבחינה פיזית ונפשית מהדברים הבאים.
ילד שגדל בתוך צמר גפן מגונן לא חווה את החיים והרבה פעמים זה יגרור קשיים גדולים כשיגדל מבחינה פיזית או נפשית.
אני מאמינה שצריך לתת לילד להתמודד, ולהיות שם לצידו שיידע שיש מי שמשגיח ויש למי לפנות אבל נותנים לו לחוות, להתנסות, ליפול ולהצליח בכוחות עצמו.

החודשיים הראשונים הם החם לא רק להורה אלא גם ובעיקר לתינוק. תחשבי שהוא יצא מעולם שכל צרכיו מסופקים במיידי ונעים לו ושקט לו לעולם מלא גירויים- קולות, מגע, ריחות, אכילה, גזים, יציאות..הגיוני שיש הרבה דברים שגורמים לו לבהלה וחוסר שקט. בגיל הזה צריך הרבה מגע. לעשות את היציאה מהרחם לדבר הדרגתי. פשוט לחבק וזהו. את לא צריכה להיות ברגשות אשמה שאת לא מספקת לה כרגע תוכנית בידור של שירים וסיפורים...

ולגביי המנשא- פעם אחת לא מעידה על אהבה/שנאה למנשא...
הגיוני שהיא לא הייתה רגועה מסיבה כלשהי ולכן לא אהבה את הבד החדש הזה שעוטף אותה. תנסי שוב כשהיא רגועה, שבעה ומוחלפת.
(שלי מאוד אוהבת מנשא, ויש פעמים שהיא צורחת שם כי משהו אחר כמו גרעפס למשל מפריע לה)

לגביי 'נגמרו לי החיים', כן יש לפעמים תחושה כזאת שאני לא חופשיה לתוכניותיי כמו בעבר. אבל זה לאו דווקא דבר רע..לפחות אני כרגע מרגישה שזה הזמן להוריד הילוך, להתכנס בעצמי ולדאוג לעצמי ולתינוק בנחת. (ואת הגדולה ילדתי לפני שנתיים בגיל 21..)
כדאי ומותר להתייעץ עם הורים מנוסים כדי לקבל פרספקטיבה ועצות.

מקווה שנתתי לך נקודות הסתכלות חדשות🙂
אל תהיי קשה וביקורתית על עצמך. הרבי לנוח ולהתפנק. זה בדיוק הזמן!

בעיקר מזדהה עם התחושות של לא להרגיש אהבה מטורפת.
תחשבי שיש לך עוד מלא דברים בלב שמסתירים את האהבה, המון דאגה, פחד, חוסר אונים, זאת פעם ראשונה שאת חווה דבר כזה!!
וזה כל כך נורמלי!!
רק בערך 5 חודשים אחרי הלידה הצלחתי להגיד שאני מאוהבת. שזאת אהבה מטורפת שלא הכרתי לפני.
זה כל כך נורמלי להרגיש ככה.
תתני מקום לכ---ל הרגשות, אל תדחיקי כלום!! בבקשה!
תקבלי את הרגשות האלו והם יעברו מהר בעז"ה!

לתינוק מוסתרת...
היא נמצאת רק פחות מרגישים אותה בגלל כל הדאגות והפחדים.

אם נותנים לרגשות מקום ומציפים אותם ולא מדחיקים, הם יוצאים החוצה ומגלים את גודל האהבה. אם מדחיקים אותם הם נשארים שם....

אבל כל כך נורמלית

חבל"ז

 

אין לי המון זמן אז בקצרה, אהבה ממש לא מגיעה ביום אחד. ממש ממש לא. אולי אצל חלק כן לי זה לקח בילדה הראשונה הרבה זמן 

אהבתי אותה, חיבבתי אותה, טיפלתי בה במסירות הייתי אמא מצוינת. אבל את האהבה הלוהטת הזו לקח לי הרבה זמן לפתח. וזה ממש בסדר

 

וכן, מרגישים שנגמרו החיים. לגמרי. וזה הרגשה קשה ממש (לי לפחות) ועוד יותר קשה אם את צוציקית שלא הספיקה כלום בחיים ולא טיילה מעולם ולא היתה לה חופשת סוף לימודים לפני שהיא ילדה וישר מלימודים לעבודהכי מאיפה יהיה כסף ו...

לא קל ולא פשוט בכלל

 

אבל זה מתאזן, ולומדים מחדש את החיים, והתינוקות נהיים פחות תלותיים ויותר עצמאיים לאט לאט (שנה פלוס) ולומדים לחלק מטלות ולצאת להתאוורר לפעמים לבד או זוגית, זה ממש חשוב שהבן זוג יתן לך להתאוורר לבד מדי פעם

 

ולנשום עמוק עמוק, ולדעת שאת האמא הכי מדהימה וטובה בשבילה, ואין כמוך מטפלת בה ולא משנה אם הגרוש שלך יש לו נסיון או לא - את עדיין תדעי תמיד מה הכי טוב בשבילה כי את האמא שלה. הכי טובה בעולם!

תכל'ס - בחורה בת עשרים עוד לא באמת התחילה לחיות, אז היא אפילו לא מרגישה שהחיים שלה "נגמרו"... זה פשוט חלק טבעי מהחיים.

אצלי אישית (ילדתי בגיל 21) זה היה לגמרי המשך טבעי של החיים - שלוש שנים לפני-כן אמא שלי ילדה, למעשה כל החיים "גידלתי" ילדים - אז לא הרגשתי כאן משהו מוזר או קשה. (הרהורים כאלה אולי הגיעו בהמשך החיים, אחרי שכבר היה לגמרי "אבוד" לי... )

 

בכל אופן - תני לעצמך זמן להתאוששות, ותנסי להתעסק בכל מיני דברים שיעסיקו לך את המחשבה, כדי שהמחשבה לא תברח למקומות חסרי-תכלית כאלה...

בת21 או 31 אן 41...

תגידי לעצמך שוב ושוב שאם הקב"ה נתן לך את הזכות להיות אמא (שוב), אז הוא נתן ונותן את הכח לתת וגם אם את טועה בשיקול דעת או במעשה, אם עשית את ההשתדלות והרצון שלך הוא טוב אז מותר לטעות. ורוב הטעויות הן לא קריטיות ברמה מסכנת חיים... ואת והיא תעברו את זה ורק תצמחו ותשמחו.

 

אהבה זה נתון מתפתח ולא תמיד נתון ראשוני קיים.

 

הרבה סבלנות והצלחה!!!!!!!!!!!!

 

נראלי כל פעם להוציא ולהכניס...
לי כרגע כל המוסדות (3) נמצאים די קרובים במרחק הליכה. אבל מאוד מוטרדת מה יהיה בחורף, כי בעז"ה עד אז אהיה עם עוד פיצי, ובגשם לא נראלי אצליח ללכת איתם ברגל בין המוסדות.

חושבת לקחת שכנה בגילאי יסודי/חטיבה שתישאר איתם באוטו וכל פעם אכניס ילד אחר ואז אקח אותה לבית הספר שלה.. אין לי עדיין רעיון לסוף היום..

יש לך בגיל בי"ס כבר?

איפה... הגדולה בת 3

אז אני משאירה אוטו ממונע וחלונות פתוחים.. אם אתץ עם תינוק קטן גם תחני ותלכי איתו לקחת את הילדה.. ותקני סלקל דונה בחורף זה בכלל להיט

אם הגדולה בת שלוש כמה ילדים יש לך לאסוף

בעיניי ראיתי רכב שהתדרדר כשילדים שיחקו בהגה, למרחק של 500 מ' בנס נס נס לא פגע באף אחד בדרך, והילדים שהיו בפנים נשארו בחיים.
אל תעשו את זה!!!
בעיני אם אין ברירה עדיף להשאיר רכב כבוי עם חלונות/דלתות פתוחים

את הילד הבא

בלם יד

באמת לרוב אני פותחת חלונות אבל בימים חמים מאוד אין ברירה אבל אצלנו זה אפשרי כי החנייה צמודה לפתח ויש מבוגרים בסביבה זה בערך כמו שאני אצא שנייה לבדוק את הגלגל 

זה להוציא אותם , או לקחת קודם את הקטן ואז לסכם עם הגננת שאת מתקשרת כשאת מחוץ לגן והיא שולחת את הילדה למעלה, אם זה אפשרי.

כי לא בכל מקום מסכימים לקחת לפני הזמן 

ולגבי להשאיר ילדים להעזר באמהות נוספות שהילדים שלהם בגן שרק ילוו את הילדים עד הרכב

אני מבקשת מאמא שלא ממהרת לשים עין על התינוק ברכב בשתי דקות שאני מכניסה ילד לגן.
הגדול שלי בן 5 אז אני כן משאירה אותו לפעמים לבד באוטו צמוד למעון (הוא יודע לצאת לבד כמובן ורק בצד של המדרכה).אף פעם לא משאירה רכב מונע

וזה שאת עוד לא מרגישה את זה עכשיו זה טוב, אבל זה יבוא לך בבום יום אחד ויהיה קשה לקום משם

אז תתחילי לקחת עכשיו שלא תגיעי למצב של הבום.

שבוע הבא התל"מ ואני ככ מתחרפנת באלי שכבר יהיה צירים של לידה.. 

אממ.. תנסי להציב לעצמך מטרות, נגיד אני החלטתי שאני סורגת 3 כיפות לבעלי אז זה מה שאני עושה ומנסה פחות לחשוב על הרצון ללדת כבר, חוצמיזה שאמרו שהלחץ לזה מעכב.. לא תמיד מצליחה להתנתק מזה אבל אין לי פתרון יותר טוב..

פשוט צריך להיות סבלניים, זה קשה ולא תמיד עובד אבל זה המצב.

בהצלחה נשמה!

החלק הקשה של השנה מאחורייך!

 עוד מעט יהיה פה מהמצרך הזה שקוראים לו אוויר, וכזכור לי זה משפר מאד את ההרגשה

 

בינתיים חיבוק!

מקווה שזה יעזור..

בנתיים העתיד רק נראה לי קודר יותר ויותר

משום שאני רק הולכת וגדילה

מותשת ממש

(לוקחת גם עירוי אז בכלל...)

מחכה לשלב הזה שיהיה נעים יותר, ואנשום אויר..

ומתנחמת בזה שכל יום שהם בבטן זו ברכה

שיהיו בשורות טובות

אני איתך לחלוטין, חוץ מהעבודה (אני סטודנטית)...
מנסה להרגיע את עצמי שעדיף שהקטנה שלי תתרגל למשפחתון החדש, ורק אז אלד, שהאוויר יהיה יותר נעים (שיהיה אוויר קודם...), שהקטנה שלי תגדל עוד קצת ותהייה יותר עצמאית וכו'.
באמת שמפחיד אותי יו''כ, אני הולכת לצום ככל הנראה, ואני עדיין מקיאה, אז לא רוצה לחשוב מה יקרה ביו''כ... וגם סוכות, נראלי ממש הר... אנחנו נהייה אצל ההורים כל החג, כי אין לנו סוכה או מקום לבנות אותה, וזה יהיה קשה לי נפשית ופיזית, מבחינת להיות שבוע עם כל המשפוחה שאני מאד מאד אוהבת, עם הצפיפות והשמחה והרעש ושבעלי ישן בסוכה ובעעעע....

חוצמזה שאני לקראת לידה ראשונה.

 

אבל כן, יו"כ (ב"ה שכמעט לא מקיאה! חזר לי לאחרונה אבל ממש סביר)

וסוכות.. איפה נהיה? אין לנו מקום לסוכה.

שנה שעברה היינו אצל חמי וחמותי והיה ממש קשה.. לא רוצה להיזכר בזה...

הלוואי נהיה עם תינוק כבר!!!!!!!!

נראה לי איתו יהיה קל יותר...

לקבוע תור??
אני ממש דואגת

את צריכה לגשת לרופא משפחה, לתאר לו את המצב ולהסביר את החששות. אם המצב באמת מדאיג- הוא ייתן לך הפניה דחופה לכירורג שד, והפקידות יאלצו לקבוע לך תור דחוף.
אם המצב לא מדאיג- רופא משפחה ירגיע אותך.

דבר ראשון תלכי לכירוגית שד 

אבל 5 חודשים אחרי הנקה יכול עדיין להיות חלב בשילוב של הכנסת והוצאת הנוברינג וזה שהיית לפני מחזור נשמע ממש הגיוני כל התופעות אז תלכי להבדק אבל לא נראה לי שיש לך ממה להיות היסטרית עכשיו

שיהיו בשורות טובות

תנסי להחליף סוג. אולי באמת צמחי? לא יודעת, שווה להתייעץ

בינתיים אפשר לנסות לשים חיתול מידה גדולה יותר מעל החיתול הרגיל

זה 'לשול ברמה שהיא מלוכלכת כולה מהכתפיים ומטה+כל המיטה

אבל מכירה הרבה שנתנו. זה לא נורא כמו שעושים מזה כי זה סויה שלא עובר עיבוד כמו שניצל סויה וכאלה.

אם היא בת שנה אולי אפשר לוותר על התמ"ל הזה ולתת משהו אחר במקום (דייסת שיבולת שועל מדוללת נגיד, בלי חלב כמובן. זה גם מועיל נגד שלשול)

בהנחה שהתמ"ל לא חדש לה- תעברי לתזונה של אורז ומים לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

בלילה.

לא הייתי מחליפה לצמחית.

נקווה לתשובות טובות.

ככה אצלי בהתחלה לא מרגישה כלום עד התנועות זה פשוט ברכה

קצת ותעשי אולטרסאונד

לא מעידות על תקינות הריון..

זה כמו שאם תקחי אנטיביוטיקה ולא תרגישי חולשה

זה לא אומר שהיא לא משפיעה.

ב"ה! 

בעז,ה הכל תקין,

ואת פנויה רק להנות ולשמוח..

שלי גם בידיים לא מחברת מחזורי שינה 🙄

שיש לי חברה שבנה היה כפי שאת מתארת את ביתך והיא נכנעה לבכי,

היתה מרימה את הילד שעות. ורק כך היה נרדם.

בפועל סבלה מאוד מהתופעה ,כיון שהילד התרגל לישון רק בידיים של אמא.

אף מטפלת לא הסכימה לקבל אותו.

והיא נשארה בבית איתו, בלי עבודה ועם ידיים כואבות.

והכי גרוע שהילד הזה יצא מאוד מאוד מפונק . עושה לה בית ספר.

וזה בהחלט קשור לנ"ל.

 

את הילדים שלי מעולם לא הרגלתי לישון על הידיים. רק בעגלה או בעריסה עם מעט נדנוד.

מלטפת, שרה , מדליקה מוזיקה מרגיעה וכ"ו..

זה קשה ודורש הרבה מאמץ והשקעה. אבל שווה.

להרגיל את הילד לישון בכוחות עצמו מגיל אפס.

לא אומרת לא להרים אותו.

אך לא להרגיל אותו/ה לישון על הידיים של אמא.

זה נזק עתידי.

 

אפשר להדליק מוזיקה מרגיעה, ללטף, הציעו כאן עיטוף (לא ניסיתי), לצאת לסיבוב קטן וכ"ו..

 

בהצלחה.

מכירה הרבה ילדים שישנו על הידיים בגיל הפצפון והם ילדים מקסימים, עצמאיים ועם ביטחון רגשי.
אין לי פתרונות קסם, רק למתן את הסיפור הנ''ל שיכול סתם להלחיץ.
הגישה שלי בגדול זורמת איתם בחודשים הראשונים. אם טוב לך שהיא ישנה עליך, כנסי למיטה ותתכרבלו יחד, תראי סדרה, תגלשי בפלאפון.
אם לא טוב לך, תמשיכי לנסות...
ממליצה על הספר ''לישון בלי לבכות''. גם לה אין קסמים (כי פשוט אין) אבל יש עצות טובות וסדר בראש...

 

גם שלי ישנה ככה. אולי היא ישנה יותר פעמים ביום מתינוק שהשינות שלו ארוכות יותר.

ובכלל בגיל הזה אני בד"כ לא מנסה להרדים בצורה יזומה. פשוט נרדמים בהנקה/ בעגלה/ על הידיים/ במנשא ואני מעבירה למיטה אחרי שנרדמים. בגיל הזה כבר לא כדאי לעשות עיטוף אבל ביום אפשר להשכיב על הבטן תחת השגחה (שלי כבר התהפכה מהגב לבטן בגיל 4 חודשים וגם בלילה ישנה על הבטן אבל לא מבחירה שלי).

 

תנסי יום אחד לטפל בה בלי שעון ותראי ישועות.

אני לא חושבת ששתי הדברים נכונים

כלומר לדעתי אם היא תישן על הידיים היא לא תלמד שזה זמן השינה שלה, וגם לא חושבת שהיא תהיה מפונקת במיוחד. היא עוד קטנה

תעשי מה שנוח לך, בסופו של דבר אם אחרי השינה היא קלה יותר לטיפול רגועה יותר אוכלת יותר אז שתישן

אם את יכולה לראות סרט תוך כדי נגיד (זה מה שאני עשיתי) ולהנות בזמן הזה שהיא ישנה עליך, בכיף

ואם זה מעצבן אותך מאד, אז לא.

זו דעתי.

לגבי יחסים- רוקח אמר לי להמנע אבל זה לא כתוב בעלון לצרכן.

 

ככל הנראה זה לא מזיק אבל אין מידע חד משמעי שזה עוזר.
כן אומרים שלשים שמן שקדים וקומפרסים חמים בשלבים האחרונים של הלידה עצמה יכול לעזור במניעת קרעים.
את יכולה לנסות לעשות עיסוי ואם זה לא לא נעים לך אז מי יודע, אולי יעזור.

אני לא אוהבת את ההתערבות המלאכותית הזו

אבל יש נשים שמסתדר להן

פה?
אולי התכוונת שלא נעים לך ההתעסקות בנרתיק..

ובדכ הנרתיק מתנגד וזה לא נעים משמע זה לא טבעי

אם ככה גם התעמלות זה מלאכותי.. את מתכוונת שההתעסקות בזה מרתיעה אותך..
הנרתיק מתנגד???? זה תלוי באיך ואם את מחוברת וקשובה לגוף שלך!

בסוף ההריון (חודש שמיני-תשיעי ככה .) והמילדות השתמשו בזה בחדר לידה
וב"ה עברתי שתי לידות בלי קרעים..

ממש הגעיל אותי ולא הסתדרתי עם זה בכלל.

ובלידה הזו היו לי קרעים...

 

ובשאר הלידות לא השתמשתי בכלל ולא היו קרעים...

 

לא יודעת אם קשור או לא. אני אישית לי התחברתי.

משבוע 32 בערך כל לילה ... תקראי באינטרנט איך בדיוק אומרים שזה מאד עוזר

וגם לקחת ללידה אבל בלידה הבקבוק חייב להיות סגור לגמרי אחרת הם לא מסכימות להשתמש בזה

תכלס בלידה לא היה לי תפרים אבל גם בקודמת לא היה לי ואז לא עשיתי כלום אז אין לי הוכחות

מה שבטוח שלעשות השתדלות קטנה לא מזיק...

לידה קלה

בסוף חתכו אותי יזום כי הבחורה יצאה ענקיתת
אבל המיילדת אמרה שאם לא הייתי עושה היה יכול להיות גרוע יותר...
מזיק זה לא

(היו צריכים לחתוך אותי)
רק זהירות לא לעשות הרבה מידי!
מכירה מישהי שעשתה המון המון עיסוי, ברמה של כמה פעמים ביום, והעור שלה נהיה פריך כזה, והיא נקרעה קרעים קשים.
אמרו לה בבי"ח לא לעשות יותר אף פעם.

ונקרעתי בשתיהן 😛
אבל לא עשיתי כי אני עצלנית, ולא מאמינה בזה כ"כ.. עשיתי קצת בהריון הראשון אבל התחילה לי פטרייה אז הפסקתי..

את מודיעה לו
הכי טוב זה במייל
כי זה מהווה אסמכתא במקרה ויהיו בעיות אח''כ (מקווה בשבילך שלא...)

בגדול אני חושבת שלא צריך לעשות איתם כלום כמעט. מה שכתבת שאתם משחקים ביחד וצוחקים זה מעולה. את ממש לא אמא מזניחה. את מגדלת תינוק בטוח בעצמו ועצמאי, זה מצוין שהוא לא תלותי יותר מדי.

כדאי להשכיב לישון בסביבות שש וחצי. במהלך היום אני לא משכיבה בשעות קבועות.

לגבי טעימות- לא חייבים כל יום. בעקרון אמורים להתחיל רק אם מגלה עניין באוכל.

שש וחצי ללילה?
ואיך יודעים שמגלים ענין באוכל
שלי אותו גיל וגם מחפשת תשובות

היא כבר הולכת לישון לילה. לא זוכרת מתי בדיוק, אבל 4-5 חודשים, עד עכשיו (שנה ו5 כמעט).
ב6 ארוחת ערב, מקלחת ולישון. לפעמים מתחילים ברבע ל6, לפעמים ב6 ורבע, אבל העיקרון... משתדלים לשים לב איל היא ולפי זה. כנ''ל המקלחת - היום היא הייתה מאד עייפה, אז המקלחת הייתה זריזה, לפעמים המקלחת היא יותר ארוכה, ואז זה גם מעייף אותה עוד..

אם הם מושיטים ידיים לאוכל שלכם או לוטשים מבטים באוכל.

אצלי רק בסביבות 9. וכל יום מנסה להשכיב מ7.. אבל לא הולך. הקטני ערני..

שלי בת 4 חדשים ואני גם לא מרגישה שעושה איתה מספיק...
נהדר שאתם משחקים הרבה ביחד! מה לא מספיק בזה?

אצלי היא מראה סימני עייפות בסביבות 19.
אני צריכה להתרגל לקלח אותה לפני כן.