אני אמא ל2 קטנים.
הייתי אישה מאוד חזקה מבחינה פיזית, ילדתי צפוף, חזרתי מחופשת לידה מיד (מסיבות כלכליות)
היתה לי תקופה קשה של חוסר שינה, עבודה במשרה מלאה ועוד השלמות הכנסה שעשיתי. המקצוע שלי הוא עבודת שטח, וההשלמות היו עבודה פיזית.
הרגשתי שאני מתאמצת אבל הרגשתי שאני יכולה.
ביחד עם המאמץ הפיזי, היו לי קשיים גדולים עם המנהלת בעבודה. היא היתה ביקורתית מאוד ולא נעימה, הפרידה בין אנשי צוות, ולא הדריכה אותי טוב ככה שהרגשתי מאוד בודדה ועמוסה בעבודה.
מפה לשם, מקצת לפני פורים הייתי חולה ולא הרגשתי טוב כמה שבועות.
אחר כך חטפתי דלקת פנימית והייתי חולה שבועיים.
חזרתי לשבועיים אינטנסיביים מאוד בעבודה, ושוב חטפתי דלקת והייתי שבועיים במיטה.
החלטתי להתפטר ולשנות מקום עבודה כי חשבתי שאולי המחלות מגיעות מלחץ נפשי.
החלפתי עבודה וירדתי בהיקף משרה, מקום נחמד עם צוות ומנהלת נפלאים. אחרי שבועיים - מחלה. אושפזתי לשבוע לצורך בירור. (לא עלה כלום בבירור ולא בהתייעצויות ובבדיקות שעשיתי מאז)
מאז אני חולה. חולה בכל דבר שזז, כל וירוס נידח מתלבש עלי.
עכשיו אני כבר חודש עם מונו. והיום קיבלתי תוצאות שיש לי שוב דלקת פנימית.
אני עצובה.
אני מנסה להחזיק את החיים שלי כבר הרבה זמן.
מנסה להיות עובדת טובה, להוכיח את עצמי
מנסה להיות אמא טובה עם סבלנות וכוח
מנסה להיות אישה טובה שלא רק בוכה ומתבאסת ונרדמת עם הילדים.
עשיתי שינויים גדולים מאוד בחיים כדי להרגיש טוב מבחינה נפשית בתקווה שזה יעזור מבחינה פיזית (עברנו דירה לדירה מרווחת יותר וליד חברים, משהו שמאוד היה לי משמעותי ועד עכשיו התקמצנו על העלות הכספית)
ואני לא מצליחה...
אני הולכת לעבודה חולה, באופן קבוע. חיה על אקמול. ימי מחלה נגמרו לי כבר בחודש מאי וכל חודש אני מנצלת את ה1.5 יום שנוספים. (גם ימי חופשה נוצלו כבר לטובת מחלה)
אני מפרנסת עיקרית. ההכנסה נמוכה גם ככה. וההוצאות גבוהות בגלל המחלות והעזרה שאני לוקחת בתשלום (רק כשאין ברירה, אבל זה יוצא הרבה כי בעלי לומד ועובד עד מאוחר מאוד)
היום בבוקר הגדולה שלי הרגישה שאני לא מרגישה טוב, היא הסתכלה אלי בעיניים היפות שלה ושאלה "מה קרה לך"? ואמרתי לה שאני חולה, שוב. והיא היתה עצובה מאוד ואמרה "אני לא רוצה שתהיי עוד חולה". זה מילים שאני שומעת ממנה הרבה בחצי שנה האחרונה. פעם היא ניסתה למשוך אותי מהמיטה בבכי ובצעקות...
מה עוד?
כבר לא נעים לי לקבל עזרה מהמשפחה. אני לא מספרת להם שאני עדיין/שוב חולה כדי לא להעציב.
לוקחת הכל, תוספים, ויטמינים, פרוביוטיקה. אני בתת משקל גדול שמעולם לא הייתי בו, בגלל המחלות. כשיש לי שבועיים טובים אני עולה 2 קילו ומאושרת, ואז יורדת אותם בשניה.
אני לא חולה באיזה מחלה נוראית, ב"ה
ולא במחלה כרונית
ואני מתפקדת באופן מינימלי ומספיק איכשהו (ערימות כביסה בסלון וכלים בכיור, כבר השלמנו עם זה... יעבור)
ויש לי בעל מתוק ותומך ומשפחה שעזרה הרבה וגם עכשיו שולחים אוכל מדי פעם.
אבל אני עצובה וכבר מרגישה חוסר אונים.
ואין לי כוח ללכת לעבודה ולהמשיך להחזיק. (מצד שני העבודה מחיה אותי, עוזרת לי להיות עסוקה ומשפרת לי לפעמים את המצב רוח)
כל פעם שהגעתי לתחושות האלה של עצבות וחוסר אונים, היה לי רעיון מה לעשות כדי לשפר את המצב. ועשיתי.
ועכשיו אין לי...
ולכן החלטתי לכתוב ולשתף ואולי לשמוע מנשים אחרות.
סדר עדפויות להיום
) 
