פורום הריון ולידה (עמוד 3128)

שבוע 34 זה אומנם לא השבוע האידיאלי אבל הוא גם לא מסוכן ממש, בעזרת ה יביאו לך הבשלת ריאות לעוברים רק כדי להיות מכוסה.
אני הצלחתי להיות עם צוואר 3 ממ משבוע 26 עד 37 הריון יחיד
יש ניסים מעל הטבע הכי חשוב שתיהי רגועה הלחץ לא עושה לך במצב הנוכחי יותר טוב.

דבר ראשון שבוע 34 זה מעולה!!
נכון שעדיף עוד שבועיים,אבל זה מצויין.

דבר שני אני הייתי עם 15 במשך 3 חודשים
אז זה גם לא מחייב.
אבל תתכונני לזה שאולי יאשפזו אותך להשגחה.

אני זוכרת שרק הרגע היית פה עם הבשורה על ההריון תאומים וכבר שבוע 34!

בהצלחה יקרה, רק בריאות בידיים מלאות

בהחלט הביאו הפניה לזריקת הבשלת ריאות.
זה כואב ?
יש לי ניסון עם זריקות פרוגסטרוגן וכו
זה דומה ?
אני בלחץ
הטיסו אותנו למיון

קצת כואבת,תנסי לא לחשוב על זה ולהרפות את השרירים, ולשים אחכ משהו קר (אולי חם? כבר לא זוכרת..).
יש קצת תופעות לוואי לזריקה. לי לא היו.
בדכ עושים את הזריקה פעמיים בהפרש של 24 שעות. אולי יגידו לך להישאר בהשגחה,אבל אם יש לך אחות שתזריק לך את יכולה לבקש גם.

זה די דומה לזריקות פרוגסטרון
יתנו לך 2 זריקות בהפרש של 24 שעות
לי זה עשה קצת גלי חום ואומרים שזה יכול להשפיע על תנועות עובר.

שבוע 34 זה לא נורא. אל תדאגי. משערת שישאירו אותך להשגחה, אבל שמעתי על המון בנות שהיו עם צוואר יותר מקוצר מזה בשבועות יותר מוקדמים וילדו בזמן.
אם אין לך משפוך ופתיחה אז עוד יותר מרגיע..

ממש בהצלחה ובשורות טובות!

זה לא בהכרח אומר משהו

ואם נותנים לך צלסטון בכלל אין מה לדאוג, מה שאני יודעת שלא נותנים אחרי שבוע 34 כי הריאות מסיימות את ההתפתחות שלהן, כדאי למשוך עוד שבוע אם אפשר שאז תנועות היניקה מתפתחות כדי שיוכלו לאכול טוב

תנוחי ותשתי הרבה ועוד כשבועיים זה אחלה זמן ללידה, בהצלחה

הלוואי ואמשוך קצת...
מפחיד אותי לידה בכזה שבוע..
אבל ב"ה שזה יחסית מתקדם

ילדתי תאומים בשבוע 34 (בדיוק), וב"ה הם למדו לינוק כבר אחרי יומיים, והיו בפגייה פחות משבוע וחצי. זה שבוע יחסית מצוין ללדת בו! ובמקרה שלך - ככל הנראה תצליחי למשוך עוד קצת... (לי לא הייתה ברירה, הייתי עם ירידת מים... אז משכו עוד יממה ואז זהו...)

לידה קלה בזמנה ובידיים מלאות!

תודה לכולן על התמיכה

נטול כאבים

דבר ראשון התזמון שלכם מצויין! בע"ה יש סיכוי לתפוס את הביוץ. ככל הידוע לי הבדיקות מראות חיובי טיפה לפני הביוץ, ב24 שעות הקרובות הוא יהיה. יש זרע שעוד חי מאתמול, ויהיה מחר בבוקר, ככה שזה די מכסה את הזמן של הביוץ.

יכול להיות שהכימי היה בגלל מחסור בפרוסטגרון ולא ההיפך? זה אחד מהגורמים לכך שהריון לא נקלט...

כאבי ביוץ- חיבוק חזק ומנחם. לא ברור למה השינויים האלו קורים. זה שינויים הורמונליים של הגוף. אמנם פיזית לא השתנה כלום, אבל במאזן ההורמונלי כן השתנה משהו, פתאום הייתה לך בטא גבוהה, ומסתבר שמשום מה זה משפיע על הביוץ.
אני אהבתי להגיד לעצמי שבגלל שהגוף הבין שהריון הוא באופציה אז הוא מגיב לזה באיזשהו אופן, מעדכן אותך שזה עכשיו.
לא מסביר למה הביוץ כל כך כואב.. כשהתחילו לי כאבי ביוץ באמצע החיים זה היה שוק, ופשוט לא יכולתי להמשיך לתפקד... וזה היה כל חודש, משני הצדדים.. ;)

הייתי מתקפלת...

ותקבלי עשרות רבות, אם לא מאות, של כתבות ומאמרים המאירים ומתייחסים לכל זווית אפשרית במשמעויות וההשלכות בעקבות הלידה הראשונה והתמודדות עם התינוק החדש.

(אגב, ברור שבן הוא זכר.. היה מספיק לכתוב ״אמורה ללדת בן״.
אם היתה בת, היית כותבת אמורה ללדת בת נקבה?).

רציני.
כנל, יש להגיד בת נקבה.
אני גם לא משתמשת בזה ביום יום אלא רק אומרת בן.
אבל מה זה משנה איך היא בוחרת לומר?

בנים שמתנהגים כמו נקבות. וכן להיפך.

לא שמעתי שאומרים על בת -בת נקבה.

 

ואלה שאומרים בן זכר,,זה בד"כ עדות\אנשים שמייקרים ומצפים ללידת בן..

וש'בת נקבה' לא ממש נחשבת אצלם..

 

בעייני,

גם אם הבן יצא מעט נשי,

או אשה תהיה יותר גברית

לא יקרה כלום

לי מאד יפריע.
אחד כזה יותר מדי איסטניסט או שמפחד מהצל של עצמו. או שלא מחזיר מכות אלא רק בוכה וכד.
לי מאד יפריע חחח
יש לי בן אחד ועוד בן בדרך.
אני רוצה אותם גבריים.
ויפריע לי אם יצאו נשיים.

וצודקת, יותר נפוץ לשמוע על בן זכר מבת נקבה.
אבל זה על אותו משקל. לפי מה שהבנתי ממי שנתן לי את ההסבר הזה פעם

יש בנים עדינים שלא מחזירים מכות. שבוכים הרבה כילדים. ויש גברים עדינים יותר. יעקב אבינו תואר כאיש תם, עדין, לא צד ולא נלחם. אם ייצא לך כזה תאהבי אותו פחות? תתאכזבי ממנו? מקווה עבור ילדייך שיעמדו בציפיות הקשיחות שלך.
כל ילד בן או בת הוא נשמה ייחודית שבאה לעולם.

את הילדים שלה בדרך שנראית לה.
יש הבדל בין גבר עדין לגבר נשי.
ותאמיני לי שאני מספיק חכמה בשביל לשים לב להבדל.
לא הייתי רוצה שבוקר אחד הבן שלי יביא בן זוג. ולשם אני מכוונת.

ואיפה קראת במילותי שאוהב פחות?
יהיה לך קשה אם יהיה לך ילד שיעשן? שיסתובב עם בחורות? אז תאהבי אותו פחות?
אין קשר בין יפריע לי התנהגות מסוימת שלו לבין אהבתי אליו.
תודה על הדאגה. אבל לא תודה .

בן שבוכה או מוותר או לא מרביץ זו ממש לא אינדיקאציה להומו.

יש כ"כ הרבה סוגי התנהגויות. שאפילו אצל אותו תינוק יכול להיות שישתנה מידי פעם.

משתנה מאוד מילד לילד וגם אותה ילד בתקופות שונו.. כדי ללמוד ולהתכונן להכל..  ומצד שני פשוט לזרום

אני חושבת שזה מאוד יפה שאת ובעלך רוצים להתכונן ואם כבר אני חושבת שלהתכונן לזוגיות החדשה  (שלשיה בעצם) לדעת שאחרי לידה יכול להיות קשה.. שיש הורמונים בלתי נשלטים.. לדעת שהכל נורמלי ולרוב עובר 

 

אבל באופן עקרוני
ככל שהתינוק יותר קטן ככה יש לו פחות סדר יום מסודר של יום ללילה כמו שלנו, מערכת העיכול שלו עדיין צריכה להסתגל, הוא עושה הרבה ביטול - וכן אם זה קקי אז מחליפים באמצע הלילה...
גם ההנקות יותר ארוכות בהתחלה, הרבה יותר.
כל תינוק קם מספר אחר של פעמים, נראה לי הרגיל כל 3 שעות, אבל גם זה בהתחלה יכול להיות הרבה פחות .
תינוק בוכה כל הלילה אם כואב לו משהו או מפריע לו משהו - לא סתם. בהתחלה יכול להיות גזים וכאלה ואז צריך לנסות כמה שיותר לעזור לו...

בקיצור, ההתחלה ממש אינטנסיבית ודורשת, ועם הזמן הכל מסתדר יכולה על מסלול לאט לאט - ההנקות מתקצרות, משך הזמן בין הארוחות מתארך וכו'.

מזל טוב גדול!

יהיה בסדר את יכולה לעשות את זה

טיפ קטן שלי- תהני מהתינוקייה בבית חולים כל עוד את יכולה

יפה שחשובנלך ללמוד לפני. בעיני זה מעשה מאוד חכם. כמו שכבר אמרו לך האננטרנט נותן ממש מענה ןאפש גם ספרים.
מה שכן ממליצה מאוד מאוד לקורא גםנאת ובעיקר לבעלך על השינויים שאת תעברי!
בעיני אישיתי, זה מכה יותר קשה לזוג מאשר הילד.

לרוב, האישה ממש סמרטוט מעייפות ובלי סבלנות לבעל בתקופה הראשונה, ממש כל יום זה משתפר אבל חשוב לדעת שהגוף מפוצץ הורמונים, וצריך.לדעת הרבה מזה פשוט צריך לשחרר ולא להילחם, לא לכעוס על עצמך שאת אומרת שטויות ובוכה המון. הרבה לא בשליטה אחרי הלידה.

לא באה להפחיד חס ושלום רק ככה לתת תמונה ובאמת שבסוף תחזרי לעצמך ויהיה מהמם וכייף עם התינוק החדש

המון המון בהצלחה

תודה רבה !
לגביי את השינויים כבר לא נראלי שיכול להיות יותר קשה מההריון הזה.. לא רוצה להתלונן חס וחלילה אבל עבר עליי 6 חודשי הריון הכי קשים שאישה יכולה לדמיין
הקאות בלתי פוסקות בחילות בלתי פוסקות עצרתי את העבודה וכל השגרה.. כנראה זה היפראמזיס.. מספיק אני בתת משקל ועוד לא מסוגלת לאכול ולשתות כלום.. חוסרים תזונתיים.. ועוד ים של בעיות ותסמינים שאין לתאר חח אבל ב״ה מתנחמת שמחכה אוצר בסוף!
ובעלי ספג הכל ותומך בי ועוזר לי בצורה שאין לתאר לזכותו!
אז לדעתי אחריי הלידה החיים שלי סופסוף יוכלו לחזור לשלוותם בנושא הזה בע״ה

האמת שגם לי בהריוו הראשון היה מה שאת מתארת וסיוט ממש.
ואז באה הילדה ואיתה ההתמודדויות הבריאותיות שהיו...
ועוד משהו שבטח כבר
קראת כאן בפורום, כי כל כמה ימים זה עולה, זה שבילד הראשון להרבה הרבב אמהות איןהאליו חיבור בהתחלה.
מצפים לאור גדול ואהבה עצומה ובסוף יש יצור בוכה שרק דורש ודורש, זו תקופה פסיכית שבמבט לאחור כולם עוברים "זה רק כמה חודשים ועובר"
אבל בהתחלה זה כל יום נראה נצח.

ונכון שבאמת כל יום טיפה יותר קל אבל בילד הראשון קשה לזכור את זה, יש גיל שבאמת הכל מסתדר והופך לטוב.

אגב, היום כבר הרבה שנים אחרי אני יכולה להגיד ששהריון הסיוט, הלידה הקשה והגידטל בהתחלה העצימו את הזוגיות שלנו. ואם עד עכשיו התנהלתם נכון בטח שזה יחזק אתכם.

אבל עזבי אותך מה שאני כותבת בעזרת ה' יהיה לך תינוק "כמו של השכנים" ישן לילות רצופים ושמח כל היום מההתחלה

חג שמח

כשההריון מאוד קשה.
כמה שהגידול קשה זה כלום לעומת הריון קשה

תשני עכשיו והמון!! חחח, סתם.. זה לא פשוט תקופה מאוד לחוצה כזאת הכל סובב סביב התינוק.. ופתאום הקרקע לא יציבה אבל לאט לאט מתאזן ובע"ה זה שווה הכל...

מבחינה זוגית ממליצה ללכת להדרכה קטנה לפני איך להתנהל נכון כזוג..

אבל זה בכל אופן יפה שאתם מתכוננים.
כל ילד הוא משהו אחר - זה גם תלוי הרבה במזג שלו.
בהצלחה רבה!!

 

הכי פחדתי מהלידה,

אבל את צודקת שהכי חשוב זו התקופה שאחרי.

 

ב"ה יש לנו בת רגועה,

אבל למרות זאת לא הכינו אותי לזה ש-

- ההנקה כאבה לי. מאוד. עבר רק אחרי שבועיים. כל פעם מחדש הרגשתי דוקרנים כואבים שלא פסקו.

- החרדה לגורל התינוקת הקטנטנה.  הייתי קמה (ואני עדיין קמה) כמה פעמים בלילה רק לבדוק שהיא נושמת. גם מאוד הלחיץ אותי לקלח אותה. 

- השהייה בבית כמעט כל היום ממש (אצלך נראה לי שזה לא שינוי גדול)

- הכאבים של התפרים 

- ההרגשה שכל הרגשות ביחד דחוסים. מצד אחד אושר גדול לראות אותה ומצד שני דאגה גדולה לשלומה.

 

מבחינה זוגית:

אני הרבה פעמים נדנדתי לבעלי שיחזיק אותה בצורה מסוימת שנראתה לי יותר בטוחה.

הרגשתי שהוא פחות זהיר ממני.

וזאת למרות שהוא אבא מנוסה..(זאת לא תינוקת ראשונה שלו..)

ההרגשה היא שאני הרבה יותר "אחראית" ממנו על התינוקת. בלי כל קשר להנקה או לא. פשוט הרגשה אינטואיטיבית שאני יותר אחראית.

 

*לי היה קושי עם היחסים במהלך ההריון. במיוחד בחודש תשיעי וסוף חודש תשיעי (ילדתי בחודש עשירי)

אז מבחינה זוגית גם היה צריך להתרגל לתקופה הזאת שמהלידה עד לזמן שמותרים.

בהתחלה אין על מה לדבר עד שאת נטהרת,

אבל גם אחרי זה לא פשוט כמו לפני ההריון...

 

הכי חשוב זה שתבואי בראש פתוח וגמיש.

תתפללי על דברים שחשובים לך!

אני ממש ראיתי ישועות ע"י התפילה..

 

התפללתי שתהיה לי חוויה טובה מהלידה (למרות שכ"כ כ"כ פחדתי)

שאני אצליח לקבל אפידורל (למרות שיש לי עקמת)

שלא יהיו לי תפרים רציניים

ועוד ועוד...

 

וזה קרה!

לידה זה לא דבר כיפי,

אבל יכולה להגיד לך שהיתה לי חוויה טובה! 

זה אפשרי, כי לה' השליחים שלו..

 

תבואי פתוחה וגמישה,

יהיה בסדר!

הרבה מזל טוב!

איזה כיף!!! הלידה אצלי היתה ממש טובה,אך ארוכה מאוד, וחששתי מאוד לפני.
כתבו לך דברים יפים ונכונים, רק רוצה להוסיף שהתינוקת שלי ב"ה רגועה מאוד, אני והיא ישנות טוב (קמה רק לינוק וגם זה מתוך שינה... ככה שהיא לא מתעוררת לגמרי בלילה), אז לגבי שעות שינה למשל אני לא כל כך מרגישה קושי...
כנ'ל לגבי גזים וכו', ב"ה כמעט ולא היו לילות קשים.
וזה הדבר הכי מדהים שקיים!!! אני נהנית מכל שניה. פשוט נמסה מאושר
ההנקה קצת התחילה ברגל שמאל אצלי, אז אם את מתכננת להניק, יכול להיות שיהיה קצת קשה בהתחלה...אל תתייאשי! אצלי היא לא הצליחה לתפוס את הפטמה, הזמנתי יועצת הנקה ממש אחרי שהשתחררתי מהביח, והיא הביאה לי פטמות סיליקון שהצילו לי את ההנקה, ואחרי כשלושה שבועות גמלתי אותה מהם והיום (בת חמישה חודשים) יונקת המון ומדהים!!!
בשעה טובה, בשמחה ובקלות!!!

רק אומר שהגיוני מאוד שיהיו לך פתאום התקפי בכי, יותר מריבות עם הבעל. קבלי את זה בהבנה אם זה קורה, הע וי לם לא הולך להתמוטט ואף אחד לא נגדך, זה מתקפת הורמונים שקוראת להרבה נשים.

שיהיה בשעה טובה, בקלות ובידיים מלאות.

אף אחד לא יכול להגיד לך מה הצרכים של הילד, במיוחד לא לפני שהוא נולד

מה שברור שטיטול כן צריך להחליף, ותינוק צריך לאכול, הוא לא ישן לך 9 שעות רצוף, לפחות בהתחלה.

לגבי הטכני זה משתנה מתינוק לתינוק, כמובן שקמים בלילות לפחות בחודשים הראשונים.
ועם כל ההתרגשות והשמחה שהתינוק מביא, תכינו את עצמכם לתקופה לא פשוטה שתדרוש ממכם הרבה סבלנות ומאמץ גדול לשמור על הזוגיות שלכם בטוב. הרבה לימוד זכות על השני ודיבור והחלטה שהזוגיות זה הדבר הראשון בסדר העדיפויות. ברור שבפועל הזוגיות נדחקת בגלל התינוק אבל לפחות שזה יהיה במודעות, לשים לב אחד אל השני. וכשאתם יחד תומכים ומחזקים אחד את השני זה משפיע לטובה על הכל.
ולדעת שההתחלה הקשה עוברת, וככל שהזמן עובר בעיקרון נעשה קל יותר גם פיזית וגם מהבחינה שנקשרים לתינוק יותר והוא גדל ונהיה יותר חמוד

עוד משהו שעוזר לי בטיפול הפיזי של התינוק (עם העייפות והמאמץ והזמן שלך שמתנהל לפי התינוק),
פשוט לדעת שזה זמני. שזו תקופה של השקעה ענקית בדבר הכי הכי מדהים וגדול בעולם. זכות עצומה.

וגם מותר שיהיה קשה ומותר לפרוק.. בשביל זה יש את הפורום;)


וחוץ מכל הקשיים, לא כדי להפחיד רק כדי להיות מוכנים ולדעת להתמודד טוב יותר, באמת שזה כל כך טוב ומתוק ותמצאי בעצמך אהבה שלא הכרת!!

שיהיה בשעה טובה!

זה מה שאפשר לומר על רגל אחת;)
בגדול קחי בחשבון שעד היום הייתם חופשיים לעצמכם, מהיום את כבולה ברמה אבסולוטית, אם בא לך לקפוץ דקה למכולת את צריכה לקחת את הילד או לדאוג שישמרו עליו, וודאי שיציאות יותר ארוכות צריכות לוגיסטיקה, יש מישהו שתלוי בך ב100 אחוז, אין מצב ללכת לישון כמה שעות ולשכוח מהעולם כי יש קטנטן שיכול להיות רעב או לעשות בטיטול או סתם לבכות,
חוץ מזה כמובן שהלילות הולכים לפחות בהתחלה, ועל רגל אחת- הכל משתנה,
אבל זה שווה את זה לגמריייייייייי
אז תישני עכשיו מלא בשביל השנים הקרובות והעיקר שילך בשמחה ובקלות!!

אנחנו לא חטפנו איזה הלם של תינוק ראשון ...הגענו מאוד מאוד מוכנים וערוכים מכל הסיפורים והופתענו לטובה.

קודם כל תזכרי שכל תינוק זה משהו אחר..שלי למשל ישן 6 שעות רצוף מהיום הראשון כולל לילה.

הייתי קמה פעם אחת סביב הבוקר וזהו..פעמיים היה גג.

 

הטיפים שלי:

סדר יום! מגיל 0 ושאף אחד לא יגיד לך שאין להם, בבית החולים הביאו לי כרטיסיות כאלה שרושמים מתי ינק,החלפות ושינה ותראי שיש להם דפוס מדהים! רק צריך לעקוב (היום יש גם אפליקציות..).

 

לשתף לשתף את הבעל! אין דבר כזה שאני קמה, אני מחתלת , אני אני...זה הבדל של שמיים וארץ ואני רואה את זה עם חברות ש"יודעות הכי טוב" העיקר שהבעל לא יתערב וזאת טעות זה גם מחבר בינהם וגם נותן לך נחת.

 

לטייל המון ! מלא..זה מוריד במשקל ומאוורר את הנפש..אני טיילתי שעות עם העגלה...

 

מה שכן נעלם זו הספונטניות, הרוב ידרוש יתכנון...לפחות בהתחלה.

לא משהו מורכב אבל כן גם יציאה קטנה למטה זה כבר לא טלפון וארנק.

 

להנות מהזמן הזה! השנה הראשונה היא כל כך מדהימה ועוברת מהר..תינוק ראשון זה חלום חלום!!

מתגעגעת לזה!

ורק גרם לי לתסכולים.
היה לי יותר קל בחודשיים הראשונים לזרום עם התינוקת.
גם ככה הלו"ז משתנה כל הזמן.

מהבית חולים עטוף בשמיכה בסלקל,
בדרכ תמיד בלילה הראשון בבית יש לי הלם והתרגשות, אצלי היה בכל הלידות.. ואחכ לאט לאט לומדים להכיר אחד את השניה
לגבי ההנקה בהתחלה זה די כואב וקשה להניק אבל לאט לאט זה נהיה קל וכיפי
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות

החיים עם תינוק הם מצד אחד מדהימים ומרגשים ועל כל פיפס שהוא עושה יש התרגשות גדולה.
מצד שני יש הרבה שינויים.
אתם בץור זוג כבר לא פנויים כל הזמן רק אחד ךשניה ויש כאן יצור קטן שקודם. וכל אחריותו וצרכיו הם עליכם. לא עלייך בתור מניקה/ אמא. אלא על שניכם יחד.
דברו לפני הלידה שהכי חשוב אחרי הלידה זה תקשורת. לומר מה קשה, לומר מה הציפיות, לעבד את הרגשות והחוויות. החוויה של גידול תינוק כאחריות זוגית ובין חוויה של אמא שאחראית בלעדית על התינוק שונה שמיים וארץ. לפעמים הבעל מקנא בתינוק על כך שכל תשומת הלב של אשתו הולכת אליו והבעל נזנח בצד. לא מטפל, ולא עם אשתו..חשוב לדבר על זה.

חייבת לציין שאצלי בגדולה לא היה שוני גדול בשינה. היא ישנה טוב, התעוררה נאמר פעמיים רק לינוק וישר חזרה לישון. לא הבנתי מה הורים עושים סיפור מתינוק יונק...לעומת זאת בקטנה היו לנו חודשיים של סיוט כל לילה. היא הייתה עם גזים והיה די קשוח. עזר לנו מנשא, טיפות לגזים, עיסויים וכו. וזה עבר..עכשיו ישנה לילה שלם. טפו טפו..

רוב התינוקות ממש לא צורחים כל הלילה, אם כי יש גם כאלה שיתקשו לישון ויגלו כוחות ריאה של בעל תוקע מיומן..כך שאין לדעת.

לגביי קימה להחלפות, זה באמת תלוי בתינוק. יש תינוקות שלא ככ עושים בלילה. אני משתדלת לא להעיר בשביל החלפה אלא אם כן אני רואה שהמצב לא סובל דיחוי (טיטול מפוצץ/ קקי. קקי תמיד מחליפה כי זה עושה להם כוויות בטוסיק אם נשאר הרבה זמן)
אם היא כבר ממש מתעוררת אני מחליפה. בשבועות הראשונים הקטנה עשתה המון קקי אז בטמת היה צריך כל הנקה להחליף לה. מצד שני, בלילה היא פתחה יותר פער בין ההנקות מאשר ביום אז היה פחות קקי..

תתכונני לזה שיכול להיות שההנקה לא תלך לך בקלות. וגם אם הכל הולך חלק, לרוב יש כאבים שונים בהתחלה וזה בדכ מסתדר לאחר כמה שבועות. (כאב בחיבור של התינוק, כאב גודש, כאב כשהחלב מתחדש בשד- אלו דברים שכיחים. לפעמים יש גם סדקים, פטריות, דלקות...)
לא באה להפחיד ח"ו אלא רק שתהיי מודעת שזה עלול לקרות.
אני ממש ממליצה ללכת כשבוע אחרי הלידה ליועצת הנקה מוסמכת שתדריך אותך בהתחלה. אני מגיעה ממשפחה שכולן מניקות ולמרות זאת זה הדבר הכי חכם שעשיתי אחרי הלידה. בדכ יש החזר מקופות החולים כי זה עסק לא זול.

אחד הדברים שחשוב לומר לגביי הנקה זה שלאחר התקופה הראשונית בה השדיים מלאים בחלב, מרגיש כאילו הם רכים וריקים. זו טעות נפוצה. בהתחלה הגוף מייצר הרבה חלב לתינוק עד שהוא קולט את המינון המתאים לו. כשהגוף מתוכנן כבר לייצר בכמות המתאימה לתינוק, השד מרגיש רך כי הכמות מדוייקת לתינוק ולא גדולה יותר.
וגם אם אחרי שניסית, לא הולכת לך ההנקה,לא להיות עם מצפון.אל תהיי קשה עם עצמך ואת אמא נהדרת גם אם הבן שלך אוכל לפעמים או רק תחליף חלב.

עוד דבר- תקין להרגיש שינויי מצב רוח ובכי ללא סיבה. זה לא אומר שאת לא אמא טובה..זה נקרא 'בייבי בלוז'. בעקבות השינויים ההורמונליים והרגשיים יש ככה דאון הרבה פעמים. זה תקין. חשוב לשים לב שאם זה ממשיך הרבה זמן או שהדאון חמור עד למצב של חוסר תפקוד וטיפול בתינוק, לפנות לאחות טיפת חלב או רופא משפחה.

קצת חפרתי..הרבה מזל טוב!! שץהיה לידה טובה וידיים מלאות

אבל זמנית. עם הגדול שלי כל פעם שקיבלתי מחסור, מיומיים לפני ועד 4-5 ימים לתוך המחזור החלב שלח ירד דרסטית. זה היה מתסכל נורא, התינוק ינק שעות בעצבים ועדיין היה רעב. תיספתי כל פעם ואז כשנגיע מחזור זה חזר לנורמה.

הוא לא גמר לך את ההנקה.
מחזור גורם פעמים רבות למיעוט חלב, אבל זה אמור לחזור לכמות הרגילה אחרי המחזור. בעזרת ה'!

פעם ראשונה. תמיד לקחתי מניעה עד סוף ההנקה..
אז פשוט להניק רגיל ואז להוסיף?
תודה רבה על ההרגעה!

קיבלתי כל חודש בלי רחמים....

הנקתי 15 חודשים...

היצור חלב מסתדר לקראת סוף ימי המחזור

ואולי היא בוכה כי הטעם משתנה..
חייבת להגיד שבדכ זה די השפיע..

ראיתי ברשת בסביבות 100 שח ל120 כמוסות

כל פעם שהיה לי מחזור בזמן הנקה היה לי פחות חלב באופן משמעותי וגם התינוק שלשל בימים הראשונים. וזה שקיבלתי מחזור סדיר מחודשיים אחרי לידה.
הפעם ב"ה הקטן בן חצי שנה וטרם קבלתי ולא חווה את כל הדברים האלו אז זה בהחלט משפיע אבל לא אמור לגמור עם ההנקה.

אם זה מעודד
שבוע שבו השתגעתי, לא הבנתי מה עובר עליה, ינקה בלי סוף, ואחרי שבוע זה פשוט עבר כלא היה.
אז אם את רוצה להמשיך להניק, מציעה לך לנסות להמשיך באמונה. בעזרת השם זה יעבור!

הבעל שלי מקסים באמת! אני אוהבת אותו המון, הוא אוהב אותי המון, יש לנו זוגיות מהממת, יש לנו ילדים מקסימים (נשואים 3 שנים ב'ה, שנים צפופים)
יש לנו תחומי עניין משותפים ובכללי אני מאוד מאושרת וכיף לי.

יש רק את גיסתי. בעצם שתיים, אחת רווקה שהיא פחות צרה ויש את הגדולה הנשואה, שהיא הפיל היותר גדול. היא פשוט עומדת חוצץ ביני לבין בעלי.
רק בהרגשה שלי כמובן.

שתי הגיסות הם היצורים הכי נערצים על ידי המשפחה שלהם שפגשתם בחייכם. הן באמת מקסימות. בכל הכנות. הם מוכשרות ויש להם מלא רעיונות מקוריים ומלא סבלנות לילדים והם מבשלות מעולה ואופות כמו בקונדיטוריה. אחת מסודרת ובלעבוסטע מאוד ואחת מבולגנת אבל סבלנית לילדים שלה שזה משהו.
הנשואה מסורה לבעלה בצורה בלתי רגילה, ביטלה את כל עצמה וישותה בשבילו. לא מבקשת ממנו שיעזור לה בכלום. סופרוומן בכל המובנים.

ואני עד שהתחתנתי, עם כל העוונה, גם הייתי די מוצלחת: מסודרת ופדנטית, אוהבת לבשל שונאת לאפות, מתה על ילדים ובנוגע לכל השאר יש לי פתיל די קצר.

ואז הכרתי את בעלי, יצאתי איתו ושמעתי על האחיות, התארסתי איתו וראיתי והבנתי שהם שם דבר במשפחה. התחתנתי והבנתי שמהיום והלאה כל מעשי ודיבורי יושוו אליהן.
אז ניסתי לדבר עם בעלי עזר לקצת זמן, ואז ניסתי שוב ושוב וכל פעם עזר טיפה.
והחג פשוט התפרקתי. בכיתי לו כמו שלא בכיתי בחיי, היה משהו ששבר את גב הגמל. והוא הצטער והבטיח שישים לב. ומאז מחמיא לי על כל אפצ'י שאני עושה, שהוא היה מושלם. יופי מרגישה ככה נהדר.

אז נכון אני לא אוהבת לאפות, שונאת אפילו. לא חושבת שצריך להזכיר כל הזמן שהם אופות מעולה ולמה אני לא רוצה לנסות? ומה לעשות? אני היפרמזיסית קשה אז בשתי הריונותי בעלי היה אבא ואמא כאחד. אז מה אם גיסתי עוברת הריונות ולא מבקשת עזרה בכלום מבעלה?? למה אני צריכה לשמוע את זה שוב ושוב מחמותי? משאר האחיות?

וכן אני חושבת שהאבא של הבן שלי יכול להחליף לו טיטול גם אם אני לא עסוקה כרגע בכלום, סתם כי הוא אבא שלו ושותף לחיים. אז מה אם גיסתי חלילה לא מבקשת כלום כלום מבעלה?

וזה רק דוגמאות, הכל הכל בחיי מושווה אליהן, בעיקר לגדולה. מה שאני לובשת אם היא היתה לובשת כזה, ואיך שאני מעסיקה את הילדים אם היא היתה נוהגת ככה וכו'
מה ואיך אני אמורה לעשות עם ההשוואות האלה? אוף אוף אוף

נשמע כואב וקשה נורא.
אני חושבת ששיחה עם בעלך לא בהקשר לאירוע מסויים יכולה אולי לעזור. ממש לפתוח הכל להסביר את התחושה שאת מרגעשה כל הזמן השוואה ל.. ושלא רואים אותך כעצמך, כישות נפרדת. אולי אם קשה לך לפרט אז מכתב יכול לעזור.
אני פעם רציתי לדבר עם בעלי על נושא מסויים שהיה קשה לי לפתוח אז כתבתי מכתב וישבתי ופשוט הקראתי לו אותו. ואחכ היה לי יותר קל לנהל שיחה על הנושא.

הגיסה המעצבנת שאחים שלי משווים את הנשים שלהם אלי.
ומנקודת מבטי אני אומרת- אל תרפי. אל תאפשרי את זה לבעלך. זה לא מגיע לך.
יש לך גיסות נפלאות? איזה כיף! אבל גם את נפלאה! ואין שום בסיס להשוואה! אין סיבה שתאפי אם את לא אוהבת, ואת מה שאת מבשלת הן לא עושות מעולה כמוך, ואם הן היו היפרמזיסיות- ה' ירחם הן לא היו מצליחות להתגבר ולהיכנס כל כך מהר להריון שוב כמוך, וזה שאת משתפת את בעלך בגידול וטיפול בילדים את לא צריכה, להתנצל. זה מקסים! הבעלים שלהן יצטערו בעתיד שלא היה להם את זה.
בקיצור- לא חושבת שיש בכלל מקום להשוואה.
בעלך חייב להבין שאת הכי הכי! וזה באמת! האחיות שלו מפריעות לו לראות את זה, וזה חבל מאוד... בשבילו!

 

ממש מטריף.

 

זה חונק. זה מקצץ לך את הכנפיים. זה מדכא את שמחת החיים. זה פשוט... עוול.

 

ת'אמת אני גם עושה השוואות בין בעלי לשאר גברברי המשפחה,

ולא בכל הקריטריונים אני שמחה בתוצאה,

אבל בחיים אני לא אומר לו את זה!

מה זה עוזר לו?

זה ייתן לו מוטיבציה להשתפר? לא! זה רק יגרום לו לחשוב שאני אישה שקשה לרצות אותה וששום דבר לא מספיק לי..

 

זה לא נותן לך מטיבציה לשנות. בעלך חייב (!!) להבין זאת.

זה רק מרחיק אותך, רק מעצבן, מדכא, וכל מה שכתבתי למעלה.

 

מילא, לשמוע מהאמא שלהן כל מיני אמירות זה ניחא (למרות שזה גם מעצבן מאוד. את ראויה בזכות עצמך!)-

מבעלך זה ממש חץ ישירות ללב.

 

תקחי את בעלך לשיחה.

תדברי אתו על מה זה עושה לך. איך שזה הורס לך את חדוות העשייה כי הכל תחת ביקורת ורף אימתני.

תגידי לו שאת לא רוצה לשמוע יותר בכלל השוואות כאלה.

שזה לא כיף לך. שזה רק מעכיר לך את מצב הרוח.

 

נכון,

לא תוכלי לשנות את החשיבה שלו.

קרוב לוודאי שהוא ימשיך להשוות בראש שלו, במחשבות,

אבל לפחות יהיה לך שקט. את חייבת את זה לעצמך.  

אני מתהה מזה שנותנים צלש לבעל על כל פיפס שהוא עושה עם הילד! הוא אבא שלו, נקודה!!! נמאס לי שחושבים שהוא עבד שלי הילד הזה הוא שלו בדיוק באותה המידה ! ונמאס לי שמשווים אותנו לחמותי אן לגיסתי. וגם אני שונאת לבשל ולאפות!

השוואות זה הדבר הכי מוטעה והכי הרסני שיכול להיות.
אני לא יודעת אם זה יעזור לך בפועל, אבל כדאי לך להזכיר לעצמך שאין כזה דבר מושלם...גם מה שנראה מושלם, מסתיר מתחתיו איזה משהו.
והגיסה הנשואה שבעלה לא עושה כלום...לא יודעת אבל לא רואה כאן משהו להערצה. היא מבטלת את עצמה, זה טוב? עושה הכל זה טוב? לא רואה מה טוב בזה... יתכן שמתחת למסכת המושלמות יש תסכול שלה? לעולם לא תדעי.
אני לא הייתי קונה את המושלמות הזו.

צריך להתחזק באמונה מאוד, שה' נתן לכל אחד תכונות שונות, התמודדויות שונות, מסלול חיים שונה, ולכן אין בכלל סיבה וטעם להשוות. אולי גם את זה כדאי להזכיר לבעלך...

בהצלחה, לא פשוט העסק הזה..

להחמיא על כל פיפס זה לא פיתרון. הוא צריך לעבוד על עצמו למחוק את ההשוואות האלה מראשו איכשהו. איך שרדת עד עכשיו... כל אחת היא שונה ומוכשרת בדברים אחרים. ואי אפשר לדעת מה הולך באמת בבית ובלב של אלה ש''מושלמות''. חוץ מזה שבעיני אישה שביטלה את עצמה לבעל ולא נותנת לו להרים סיכה היא בכלל לא מושלמת. הבעל הוא שותף לחיים וממש לא צופה מהצד. באידאל בעיני.
ובטח כיום כשהאשה אמורה לעבוד גם מחוץ לבית. ומה יקרה כשהיא חולה? יולדת? חס וחלילה מסיימת את חיה מעט לפניו? גידלה איש חסר אונים. את אוהבת לבשל? איזה מהממת את! אני לא אוהבת. יש להן כישרון אפיה? בטח גם לו יש. יאללה קדימה שיאפה בבית! בעלי גם אופה וגם מבשל לפעמים זה בהחלט אפשרי לגבר. סתם כל זה כדי שתרגישי טוב יותר. באמת שאין שום מקום להשוואות האלה! בכלל! אני בטוחה שאת מהממת ובכלל עם הסיפורים פה שאני קוראת לפעמים אין לי מושג איך אתן ההיפרמזיסיות שורדות הריון! ראויות להערצה אינסופית! ועוד עושות את זה שוב?? אין. מושלמות!!! ברצינות...
תמשיכי לדבר לדבר ולחזק את הזוגיות שלכם! ושהוא ידבר עם אמא שלו אולי. ואם לא עוזר- תשמרו קצת יותר מרחק. כמה הנפש יכולה להכיל כבר... תנסי לסנן את ההערות האלה.. בשביל הנפש שלך

בכל נושא נמצא את זה. בדיוק רשמתי איך שמשווים בין הבן שלי לבן דוד שלו בקשר לגמילה.
השוואות תמיד תמצאי ובאמת צריך ללמוד להעביר את זה... לא פשוט בכלל. אבל כשזה בא מבעלך כלפיך זה באמת בעיה (כמובן שהוא עושה את זה לא מרוע.. הרגל כזה) אל תעלבי ממנו

בעלי פעם אמרתי לו שקשה לי משהו כל פעם היה אומר ״אז מה נשים אחרות עושות״ ואני לא כמוך לצערי אני ישר מתפוצצת ממשפטים כאלה..(מציינת שהתפוצצתי אחרי שזה חזר כמה פעמים ) ישר אמרתי לו מה אכפת לי מנשים אחרות מעניין את סבתא שלי... ואם אותך מעניין אז לך תשאל אותם או בעצם תלך ותתחתן עם ה״נשים האחרות״ האלה שיודעות להתמודד ואני לא, הכל אצלם מושלם ואני לא... אני היפרמזיסית והן מושלמות עושות הכל מכל כל בהריונות שלהם ואני-מושבתת.. יודעות להתנהג עם ילדים ואני לא, רגועות שמחות חייכניות וואלה יצאו מאיזה סרט , נסיכות דיסני!

אז כמו שאמרתי לך כמוני אל תגיבי כי הוא עושה את זה באמת בתמימות ובאמת לא מבין שיש שוני ... צריך להסביר..

תגידי לו ישירות ( ברמזים הם לא תמיד מבינים)
תעבירי לו את המסר ש:
אני זאת אני הקב״ה ברא אותי שונה מאחיות שלך- טבע העולם נשים שונות זו מזו, נכון יש דברים אולי שצריך לשפר אבל אני ממש לא מתכוונת לנסות לחכות את אחיות שלך... הן מיוחדות בנושאים שלהן ואני מיוחדת באיך שאני! ואפילו תגידי לו בעדינות איך את מרגישה שינסה לחשוב איך ההרגשה שאת משווה אותו לגבר אחר...לא נעים...

אם ישלך משהו שמפריע לך אצלי אז נדבר על זה וההיפך. אבל בלי ההשוואות לנשים אחרות...

הוא צריך לשמוע את המסר שאת זה לא אחיות שלו, כל הזמן עד שהוא יפנים... בהדרגתיות הןא אמור להשתפר בזה בע״ה אבל אל תתיאשי את מיוחדת בפני עצמך! הקב״ה נתן לך את התפקיד שלך ולהן את שלהן! אל תפלי להשוואות האלה ואל תתאכזבי מהן... ובטוח יש לך דברים טובים ומיוחדים!

להפך, אם אני הייתי גיסתך אני הייתי מקנאה בך, שיש לך שותף לחיים ולא מלך לסגוד לו ולמלא את צרכיו. ובעצם לא, זה פשוט נשמע שלכל אחת מכן גישות שונות לחיים, מה עניין הקנאה פה.

זה לא קל ואין לי מה לייעץ.
אולי לכתוב לבעלך מה שאת מרגישה, לא לומר לו.
נראה שהכתיבה זורמת לך דווקא.
ומכל שאר המשפחה להתעלם.

באיזשהו מקום קצת מזדהה איתך, גם לי יש גיסה שאני קצת צל שלה...

שיהיה בקלות בשעה טובה בידיים מלאות נחת ושמחה!

קודם כל רוצה להודות לחברות הפורום.
אומנם לא פעילה פה מידי אבל הפורום ליווה אותי מידי יום לכל אורך ההיריון.
מרגישה צורך לשתף דוקא כאן .
אז בשעה טובה בשבוע 40+5 נולד הנסיך
כשכבר כמעט התיאשתי...
הלידה הייתה חויה מדהימה, מקווה בקרוב להצליח לכתוב את סיפור הלידה.
תודה לה' על כל הטוב הזה, ולהדסה עין כרם שהיו שליחים מדהימים מרגע הקבלה במיון ועד הרגע שיצאנו הביתה.
בשורות טובות לכולן!

איזה יופי, כייף לשמוע
מקווה שמעכשיו נכיר אותך יותר!
וסיפורי לידה תמיד מתקבלים בברכה

איקקלומין מעודד ביוץ

נשים הרבה פעמעם נכנסות להריון תאומים איתו

אני לקחתי אותו והוא תמיד גרם לביות שלי להגיע ביום ה17 בערך במקום ב13 ברגיל.

טבעיים מבית מרקחת מירושלים. לי עזר ב"ה. בפרטי.

וגם מסוקרנת מתי אלד...

ולגמרי מרגישה כמוך (לפני לידה 7).
כבדה ממש, בקושי מצליחה לתפקד. והלחץ סביב הלידה- דיונים איפה נהיה בכל שבת וחג, מה נעשה אם יהיה בחג, ביו"כ וכו'.
הלא נודע- מתי, ואיך תהיה הלידה (אחרי לידה ממש לא פשוטה פעם קודמת)- זה לגמרי מספיק כדי לגרום לעצבים(גם בלי כל ההורמונים).
מאחלת לך לידה קלה בזמן הנכון ביותר, בשמחה ובידיים מלאות!

מרגישה שזה ממש הזדמנות לעבוד על אמונה וביטחון 

 

שנזכה לעובר בריא ושלם וגם אנחנו לצאת בריאות ושלמות 

וגם אני במתח. לידה שניה.
לידה ראשונה זירוז ב39+1

ובדיוק אתמול בלילה עברנו דירה. הכל יחד😎🤗

לא מאמינה!!!

אכתוב את הסיפור בהמשך

מאתמול אני מאד מסוחררת,

הלכתי לרופאה והיא בדקה לחץ דם,סוכר,סיטרואציה ואפילו עשיתי us והכל בסדר

היא אמרה לנוח המון, לשתות ולא לצום

מישהי יודעת מה עוד יכול להיות?

אני עם ברזל מאד נמוך (עם עירוי כרגע, אל דאגה..), והיו לי כמה סחרחורות מטורפות ממש, הרופא אמר שזה קשור...

הבוקר בבדיקת דם היה 10.9 אמרו לי שזה תקין רק להקפיד לקחת כל יום 2 ברזל

אולי זה קשור אבל ..
וזה נראלי ירידה קצת דרסטית תוך שבוע, לא? שווה לכתוב לרופאה באפליקציה או משו כזה שלא דורש ממך המון, רק בשביל להיות רגועה... זה מה שאני הייתי עושה לפחות. ושוב - שימי לב לבדוק, אחרי תק' שאת מקפידה בה לקחת, שהברזל אכן עולה...
ובדקו לך פריטין? מה המצב שם? (פריטין זה מאגרי ברזל)

האחות עברה איתי על זה ואמרה שהכל בסדר,

אנסה לכתוב לרופאה

תודה

4 ימים

 

אני גם חשבתי אבל האחות אומרת שלא,

 

טיפה מלחיץ הסחרחורות 

אולי זה קורה אחרי לידה אבל כשלי היצה ירידה חדה הייתי במעקב די צמוד עד שראו שהכל בסדר. בהצלחה ורפואה שלמה

ובדקו לה כל כמה זמן והיתה במעקב...

וגם חום וכשבדקתי גילינו שאריות ברחם (לא של שליה) ולקחתי אנטיביוטיקה ועברו הסחרחורות והחום, תבדקי גם בכיוון של מה קורה ברחם

מה יכול להישאר בפנים?

אין לי חום

הטכנאית אמרה שקשה לראות בשלב הזה כי הרחם עוד גדולה ולא סימטרית והרירית עדיין עבה אבל לא ראתה שום גושים

אם נוזל או קישי דם, העיקר שעבר, החלמה מהירה

איזה כייף!

הרבה נחת וגידול קל 💖

ואחרי לילה של צירים אני רק עם מחיקה של 20% 

ניצלוש: אני רוצה לקנות משחה טובה לתפרים ולסדקים בפטמות

על מה אתן ממליצות?

ופטמת סיליקון לכל מקרה

תתפללי שלא יהיו

ובשעה טובה העיקר

מחכה לעדכון

תתחילי למרוח כל יום כבר לנסינו(משחה לפטמות). כמה פעמים ביום, עד הלידה.

לסדקים אקנה לנסינו נראה שכולם ממליצות עליו

לתפרים יש לכם עוד המלצות? 

עזרקאין זה לא משחה שרק מאלחשת? אולי יש משהו שגם עוזר בריפוי?

אם שוטפים הרבה זה עוזר ממש,

אני שבועיים אחרי לידה וכבר אין זכר לכאבים, כבר בברית שבוע שעבר היה בסדר עם התפרים

מזל טוב

פדים קפואים של מגנזיום(יש בבתי חולים ואפשר גם לקנות בסופר פארם). מקלים על הכאב ומורידים נפיחות. עזרו לי מאוד להקלה.
את יכולה לנסות אלופירסט של פוראוור, לי אישית לא עזר.
בנוסף קיבלתי המלצות על:
פלא ג'ל של אינוקלינה
דבש עם טיפות לוונדר- לערבב ולמרוח על התפרים
לקנות פרחי קמומיל ולהכין מהם תמצית, לשים באמבטיה.
לשטוף בכל פעם שאת בשירותים.
במידה והכאב נמשך- ללכת להבדק, אפשר לשחרר תפרים.
בעז"ה שלא תצטרכי(ואצטרך;)) אף אחד מאלו .

וואו כמה המלצות 

מה לעשות קודם חח

 

באו, אמרו שצריך בגלל:
א. הגיל שלי
ב. עודף משקל
ג. לידות חוזרות
והייתי צריכה להסכים. הם אמרו לי בפירוש שאני לא חייבת, ובאמת לא רציתי, אבל אני לא לוקחת סיכונים על הבריאות שלי

בכלל, אי אפשר לחייב אותך בבית חולים לשום דבר, גם לא ניתוח קיסרי חירום לדוגמא, אבל אם לא תקשיבי להמלצות שלהם, את מסכנת את עצמך בדר"כ

זה לא שקיבלתי את זה בשמחה והתלהבות, אבל בתכלס זה כמעט לא מורגש, וזה יכול להציל את החיים. אז לא שווה 10 זריקות לעומת חיים שלמים? אפילו אם הסיכון נמוך, למה להמר על החיים? זו סהכ זריקה, לא ניתוח בהרדמה מלאה...

מאישה לאישה

פשוט שבלידות ראשונות פחות שומעים על זה

סובלת מורידים לאורך ההריונות.
10 ימים, זריקה אחת ביום.

כל הלידות וגינליות רגילות, ללא ניתוחים

אבל אחרי שיצאתי מבית חולים לא המשכתי...

ולא הנחו אותי להמשיך
לא היה נורא בכלל

בחיים לא שמעתי על זה..
בת 35😆
זריקה איפה?
בשביל מה?

בגיל 35 ו37 , לידות רגילות ,לא נתנו. אני מבינה שזו תרופה שמדללת את הדם ומטרתה למנע כריש דם שיכול להיות מסוכן מאוד אחרי לידה, והסיכון לזה עולה ככל שהגיל עולה וגם ניתוח מעלה את הסיכון.
זו זריקה בבטן. אחרי שיצאתי מבית החולים הסבירו לי איך להמשיך לבד בבית, בהתחלה אמרתי שאין מצב שאני עושה את זה לבד בבית. בסופו של דבר עשיתי, זה מזרק שאת מניחה על הבטן והמחט יוצאת לבד. לא נעים , לא נורא. ( ואני הכי נרתעת מזריקות וכו .. היתי בטוחה שאלך כל יום לקופת חולין בשביל זה, אבל אחרי ניתוח לצאת כל בוקר לקופת חולים היה לי קשה). גם אם זה נוהל חדש , לא היתי לוקחת סיכון על החיים שלי.אם הכניסו נוהל כזה, הם יודעים למה, יש מחקרים חדשים וכו... אני לא לוקחת סיכונים בדברים כאלה ומעדיפה להאמין לרופאים, אין בזריקה הזו סיכון, זה רק לא נעים. ולעומת זאת, כריש דם זה מסוכן מאוד.

הבנתי שנותנים אותה למי שיש חשש שיהיו לה קרישי דם (או משהו כזה) - ובד"כ זה יכול לקרות לוולדנית, מעל גיל 35, ולפעמים גם ניתוח אחד או יותר בעברה. נותנים את זה רק אחרי הלידה, להבנתי.

5 ימים אחרי קיסרי

לשבוע אם אני זוכרת נכון.
זה לא היה כיף בכלל
מקווה הפעם שזה לא יהיה קיסרי ושלא אצטרך (אלד בעז"ה בגיל 35...)

בעקבות דלקת בוריד אחרי לידה שישית

למי שיש בעיית ורידים
או קרישיות יתר
אולי גם דימום מוגבר..

יכול להיות שיש בתי חולים שזה ממש אצלם בנוהל

ילדתי לפני 3 שנים בניתוח קיסרי, מעל גיל 40 וקיבלתי גלקסן רק בזמן שהייתי בבית חולים ( בערך 3 זריקות), שנתיים לאחר מכן, גם ניתוח קיסרי קיבלתי גלקסן לעשרה ימים....
לפני 5 שנים לא קיבלתי זריקות בכלל...

וזה משמעותי , ככל שהגיל עולה בשילוב עם מספר לידות גדול וניתוחים הסיכון לכריש דם עולה.

כשהייתי קרובה לגיל 40 + ניתוח קיסרי+ לידה תשעית, + עודף משקל , לא קיבלתי גלקסן....

ומתי (כלומר באיזו סיטואציה)
אולי יש מטפלת בגן שיכולה לקחת בתשלום את הילדים?
למשל:
בלילה: נערה, עד שעה איקס, אח"כ שכנים מפזרים לגנים,
ואז גיסה

והלו!! יש להם גם אבא.. שהוא יהיה אחראי לוודא שאף ילד לא "נפל בין הכסאות"

רשימה זה באמת רעיון טוב!

 

מטפלות מהגן לא רלוונטי...

 

ואכן, יש גם אבא מקסים בתמונה, אבל רוצה שהראש שלו יהיה עסוק רק בי בזמן הצירים והלידה  

(פחות חוששת מזמן האישפוז, אז נהיה בעז"ה יותר זמינים ומפוקסים.)

גם, עברנו דירה והמרחק הוא יותר משעה נסיעה (לא רואה את עצמי נוסעת עם כולם באמצע הלילה עם צירים...)

וגם, אמא שלי עובדת במהלך הבוקר ולאמא של בעלי יש גן פעוטון בבית, זה יהיה מורכב שהילדים יישארו שם כל הימים.

 

מקווים ללדת בסוף שבוע, אז יהיה הרבה יותר פשוט. אבל אף-אחד לא שואל אותנו  

אם זה יתחיל מהלילה אז תוכלו עוד להביא מישהי לישון בבית נגיד אמא שלך ,ובבוקר היא תפזר למסגרות ותחזור לעבודתה באיחור מאושר.

אם זה מהיום אז הילדים במסגרות השכנים יביאו אותם ומישהו ישמור בבית.

בכל אופן טוב להיות בקשר עם כולם
וליידע שיהיו זמנים בשבת בטלפון למקרה ותתפנו בשבת.

גם ביומיים שאחרי הלידה את תצטרכי.
אז אולי עדיף מישהי שלא לומדת כרגע.....עדיף שהילדים יהיו מרוכזים ולא מפוזרים בכל מיני משפחות .

ביניים בחיים, פסיכומטרי או משהו. שתבוא עכשיו איזה אח''צ שיכירו ותהיה זמינה. וליתר ביטחון גם שכנים אם פתאום היא לא תענה.

יש משפחה מספיק קרובה ביישוב שאפשר לתאם איתם שבמקרה הצורך אחד מההורים מגיע לישון אצלכם והוא דואג לפיזור הילדים בבוקר אצל משפחות לפי הרשימה שתכינו מראש?

יש לי את הדונה, היא נורא פרקטית וכייפית, ממש המצאת המאה, אבל היא סלקל עם גלגלים, לא עגלה. לא בריא לתינוק להיות בתנוחה של סלקל להרבה זמן, אז אם את רוצה דונה לנסיעות את צריכה עוד עגלה בנוסף שבה התינוק יוכל לשכב ישר.
אז כשתעשי הליכות עם התינוק הוא צריך להיות בעגלה אחרת, לא בדונה. ולא ממליצה לעשות הליכות כשהוא במנשא

גם זה לזמן קצר לא ? כמו שהבנתי לשישה חודשים ..

ובטח בחורף..

וזה משמש לעוד ילדים.

מספיק עגלה שנשכבת ל 180 מעלות.
ואם רוצים אפשר להוסיף מזרון לריפוד ו/או שק שינה לכיסוי.
אבל בהחלט דונה לא מספיקה בתור עגלה!
דונה מיועדת ליציאות קצרות מהרכב ולא לשמש כעגלה לשימוש יומיומי ומתמשך.

נגיד ללכת לשוק/ קניון זה שעה שעתים
לעשות קניות ללכת לקופת חולים , ובכלל ללכת להורים זה גם לוקח זמן
אז כנראה שהדונה לא מתאימה לי
איזה עגלה לא יקרה תשמש אותי מלידה
עגלת השלושה חלקים?
או שפשוט עגלה וסלקל בנפרד

מדי פעם מהסלקל.. אין הבדל בין הדונה לסלקל אחר מהבחינה הזו
הבעיה מתחילה שאמהות שמות את התינוק במשך שעות היום גם כשהן בבית או מרדימות שם את התינוק

שיציאה של שעתיים כן מומלץ להעביר לעגלה.
בעיני יציאות קצרות זה לצאת רגע מהרכב לקחת אח לגן או לקנות שניה שקית חלב במכולת. לא סיבוב של שעתיים בקניון.
לי אין דונה.
אבל זה כנראה אישי..

הכי טוב שתינוק יהיה חופשי יותר לזוז
בכל אופן אם לוקחים לזמן ממושך חשוב להקפיד להוציא את התינוק מדי פעם

זה לא להצטרך להוציא ולהכניס לסלקל בגיחות קצרות מהרכב. אם יוצאים לסיבוב של שעתיים וממילא צריך להוציא את התינוק מהסלקל מידי פעם אז מה הרווח??
כבר עדיף להעביר מהרכב לעגלה ולטייל בנחת. בעיני.

זה בסדר

הגדרת ׳לא יקרה׳ משתנה בין אנשים...
יש בייבי גוגר סיטי מיני
ברייטקס שמאוד דומה לה ויותר זולה (לא זוכרת שם הדגם)
יש סייבקס איזי טוויסט שיכולה להתאים מלידה בלי אמבטיה או עם אמבטיה (והרבה יותר זולה מהסייבקס מיוס שהמליצו פה)
יש יויו בייביזן (טיילון + עריסה רכה)
ויש עוד.
שוב- תלוי מה הרצונות והצרכים שלך.
בהצלחה!

אז עדיף לקנות סלקל ועגלה

לי עלה 3900 כולל סל קל

אם הן בתקציב שלה שתבדוק. אני פשוט המלצתי לפי מה שראיתי מניסיון אישי שלי ובמשפחה...

וואו דונה לא יודעת איך הסתדרתי בלעדיה עד עכשיו
אבל זה ממש לא מחליף עגלה ולא בריא שהתינוק יהיה בה הרבה זמן אז עגלה את במיא צריכה ואני גם לא הייתי מוותרת על אמבטייה ..דונה בעיקר מחליפה את הסלקל שמתחבר לעגלה
דבר נוסף את מתכננת לעשות הליכות את צריכה עגלה עם גלגלים טובים. הגלגלים של הדונה די עדינים

בייביג'גור סיטי מיני. עגלה טובה ואמינה ונשמע לי שמתאימה לך בעיקר בגל ההליכות בקצב והכל.
יש כאלה שמשתמשות בה בלי אמבטיה בתוספת מזרן מלידה. אבל היא לא שוכבת 180. כלומר כמעט כמעט ישר אבל לא לגמרי וצריך לקשור. אפשר כמובן גם לקנות או להשאיל אמבטיה.
לי יש בייביג'גור סיטי תור לוקס. מה שכיף בה ביחס לסיטי מיני שהאמבטיה מתקפלת (בכמה שלבים אבל אפשר גם להוריד אותה שלמה אם רוצים כמו יצר האמבטיות). וגם שהטיולון דו כיווני (טבל פחות מוגן בצדדים מהסיטי מיני). מצד שני הגלגלים פחות מתאימים בעיני. להליכה מהירה קבועה. עגלה יותר עירונית.
לכן המלצתי לך על הסיטי מיני.
בהצלחה

עלה לי 3050 ש"ח

ממליצה ממש!

הכי טוב ללכת לחנות ולבדוק

אין לי מה להגיד, רק שאני כל כך מבינה את הרצון הזה, שהוא למעלה מכל הגיון

את רוצה להביא עוד חיים לעולם! זה נפלא!!
ממה הפחד נובע? כלכלי? פיזי? נפשי?
בן כמה הקטן?

הקטן בן פחות מ3
פוחדת כי אני כבר לא האמא הקלילה שהייתי פעם, היום אני יותר רואה גם את הקושי ולא רק את הכיף וחוששת שיהיה לי קשה מדי, במיוחד שאני ממש לא מתפקדת במאה אחוז ואם יהיה לי עוד תינוק זה יכול להוריד עוד יותר את התפקוד שלי בבית

לתפקד במאה אחוז זו אשליה שלנו הנשים. זו בדיוק נקודה שאני עובדת עליה לאחרונה אז הנושא קרוב לליבי... עם הילד הראשון כל הזמן בדקתי את עצמי אם אני כבר מתפקדת מספיק, אם אני כבר מצליחה לתקתק את הבית ולבשל ולעבוד ולתת יחס לילד והכל במאה אחוז, והייתי מתוסכלת כל פעם שלא, ורק כשהוא היה בן 10 חודשים הרגשתי שסוף סוף עליתי על הגל ואני מצליחה לתפקד, פחות או יותר. לא מושלם אבל מצליחה לתמרן בין הבית-עבודה-משפחה.
ואז נכנסתי להריון נוסף והכל התהפך. חוסר תפקוד, הבית על הפנים, בעבודה עשיתי המינימום, הרגשתי ממש רע. אחר כך הלידה ותינוק קטן והתאוששות... ושוב אחרי 10 חודשים מרגישה שסוף סוף חוזרת לעצמי והבית חוזר לעצמו והתפקוד שלי יכול סוף סוף לקבל את הציון ראוי לשבח.
וכל הזמן מנקרת בי המחשבה - ועכשיו יהיה עוד הריון? ושוב הבית יראה כמו...?
ואז הבנתי שאני רואה את המציאות במבט מעוות. ההצלחה שלי בחיים לא נמדדת בבית מתוקתק ותפקוד של מאה אחוז. אני יכולה לקבל, לאהוב ולהעריך את עצמי גם אם הבית הפוך ואם אכלנו אוכל קנוי. ואם ה' ישלח לי הריון עכשיו זה יהיה הדבר הכי טוב ונכון בשבילנו, וזה יהיה בסדר גמור גם אם התפקוד שלי יהיה 50 אחוז או אפילו פחות. הילדים צריכים לגדול בבית אוהב עם הורים שממלאים את הצרכים הפיזיים והנפשיים שלהם. כל השאר זה בונוס. אף אחד לא מת מכלים בכיור ורצפה שלא שטפו אותה שבוע.
וזהו, עכשיו כולם ידעו שהבית שלי מבולגן רוב החיים 🙈

אצלי זה מעבר לחוסר תפקוד "רגיל"
יש ימים שאני פשוט רובצת כל היום ולא מסוגלת להזיז את עצמי מעבר לטיפול בסיסי בילדים
ואמנם יש לנו עזרה אבל זה לא מספיק

הרי בלי קשר לעוד ילדים, את רוצה לעבוד על זה? לתקן את זה?

השאלה כמה זה אפשרי
אני סובלת מדיכאון קל וזה מאוד מקשה על התפקוד, כמו מחלה פיזית כרונית

מצטרפת לכל מילה. רק שאצלי מעולם לא הצלחתי לעלות חזרה על הגל.. 🙄 הבית שלי מבולגן תמידית, כלים יש בכיור תמיד אם לא הרגע שטפנו, כביסה תמיד מחכה לשלב כלשהו של כניסה למכונה\תליה\הורדה\קיפול\החזרה לארון, אבל כולנו נקיים, לבושים, מסודרים, שבעים, אוהבים ומאושרים וזה מה שחשוב.

ולפותחת- לא יודעת מה לענות לך על השאלה, שיהיו החלטות טובות, רק מזדהה עם הבלבול בתחושות של לרצות עוד ילד מוקדם ממה שחשבתי שארצה, ועם החישוב של מספר הילדים.. (לא שזה בידינו כמובן אבל..)

או להתייעץ עם מישהו חיצוני
או לכתוב כאן..
הרצון הזה לילדים תמיד קיים אצלנו אבל באמת צריך לבחון האם יש לנו את היכולות האמיתיות לגדל ילד?
ואם אלו סיבות משמעותיות אז חשוב לבחון אותן לעומק..
ולגבי זה שיהיו יותר ילדים מהמתוכנן- לא ניתן לדעת
בסופו של דבר מפתח ילודה מאת ה'...
אנחנו יכולים לתכנן ולחשוב..
וה' מחליט.

מאחלת לך החלטות טובות בבהירות והרבה הרבה כח!!

פעם ראשונה שהילד הכי קטן שלי יחבית גדול ותכלס אין ספק שזה מאוד נח, מרגישה שקצת שכחתי מה זה תינוק (למרות שלא באמת עבר הרבה זמן) ופוחדת לאבד את החופש היחסי שיש לי עכשיו

לגבי התוצאה הסופית של מספר הילדים לא הייתי משקללת את זה. כל ילד בזמנו ומה שיהיה בסוף אלוקים גדול. אי אפשר לדעת מה יהיה אחר כך
לגבי הרצון רק אומרת בעדינות שאולי כדאי להתייעץ עם הגורם הרפואי שאת בקשר איתן להבין כמה זה בסדר או מומלץ לך כרגע ואם תלכי עם זה, איך להקדים רפואה למכה בצורה הכי טובה
המון אושר ובהצלחה בכל החלטה!❤️

ומבחינת המצב הנפשי שלי זה בסדר
זה לא אמור להוריד, זה לא קשור אצלי ללידות
אבל אני בטח אגיע לרופאה לפני זה אז אעלה את זה גם, תודה

שאת מדהימה.
אם אני זוכרת נכון מהודעות קודמות שלך, זה הרבה מעבר לקושי רגיל.
עצם זה, שאת כל כך רוצה תינוק, אבל מודעת להשלכות, ושמה בעצם את טובת שאר המשפחה במערך השיקולים שלך, מראה כמה את אמא מדהימה.
ולכן בע"ה, כל החלטה שתקבלי, תהיה מושכלת ובע"ה טובה ונכונה.

תרשי לעצמך להרפות קצת.
לעת כזאת נועדו המסכים (יאללה עגבניות)

יש בהרבה רשתות גדולות (שילב, מוצצים וכו')
בד"כ זה יותר יקר... אנחנו פשוט הלכנו והתחלנו לראות מה מתאים לנו.

באיזה אזור את? בירושלים יש את חסדי שמואל.
מבחר גדול לאללה מחירים.
וגם רהיטי אור בירושלים..

בפורום הזה שום שאלה לא טפשית
יש את מוצצים, ובטח יש עוד רק שאני לא ממש מכירה. תיכף יענו לך המבינות

תחפשי באינטרנט באזור מגורייך ופשוט תגיעי. הכי לא מסובך שיש!

אם לא הייתי מתחילה שם, זה קל יותר. אם כן והיא נראית לך מוכנה מוטורית, פשוט מלמדים- מפרקים את הפעולות שמרכיבות את ההתלבשות להמון המון פעולות קטנות, ועוזרים ומעודדים ומתאמנים ושמחים בכל הצלחה. לדעתי ללבוש תחתונים ומכנסיים זה יותר קל ואני תמיד מתחילה משם. לחולצה אני בהתחלה מכוונת לפתח של הראש ונותנת להם לגשש ולמצוא את השרוולים בעצמם. ובעיקר לא מצפים שתוך שבוע היא תעשה את זה לבד מושלם, כמו הרבה דברים יש הבשלה ואימון שהם תוך כדי תנועה

ננסה..
תודה

מתוך עיקרון או בגלל נוחות?
כי לי נראה יותר נח לחכות עם זה לגיל שיהיה פחות צורך "ללמד"

מכנסיים- לשבת על הרצפה, תסדרי לה את המכנסיים בצורה נוחה, להכניס רגל לתוך חור. ואז בהתחלה את עוזרת לה עם החור השני, (זה מצחיק שהם מכניסים 2 רגליים לחור אחד..).
הרבה עידודים. ולהתחיל במכנסיים רחבות ולא בטייץ צמוד...

בכל אופן, אפשר להתחיל את זה בצורת משחק: "בואי נראה אם את מצליחה להשחיל לבד את השרוול! בואי תעשי לי 'קוקו' מהחור של החולצה!" ולגמרי לא להכריח אותה לעשות זאת בעצמה...

אני הנקתי פעם ביום.
כאשר הגדול היה סביב גיל שנתיים וחצי.
היו זמנים שיינק גם יותר. תלוי בגודש.

יש גם עיניין הלכתי מגיל שנתיים.
לא יודעת במדויק את ההלכה.

מלחיצים אותי במשפחה שלא מחזירים הנקה לתינוק בגלל עיניין של עין הרע.. אז רציתי לשמוע על כאלה שהמשיכו.. ולא מכירים את הדבר הזה..

האמת שזה נשמע לי מוזר מבחינת ההתפתחות של התינוק, כמו רגרסיה. אם הוא כבר עבר את השלב של הגמילה למה להחזיר אותו אחורה בזמן?
קחי בחשבון שגם לא בטוח שהוא ירצה או אפילו יזכור איך עושים את זה.

בקשר לעניין ההלכתי אין בעיה להחזיר הנקה מתחת לגיל שנתיים. מגיל שנתיים אם לא ינק 3 ימים זה כבר בעיה
פרקטית - אם הוא לא ינק חודשיים כנראה שהוא כבר שכח איך יונקים... לא בטוחה שאפשרי ללמד אותו מחדש

הבת שלי הפחיתה את ההנקה בהדרגה מאז שהתחלתי לתת לה בקבוק.. 

סרבה לחלוטין לינוק בגיל 8 ח"ד..

ילדתי כשהיא הייתה בת שנה וחצי..

כל פעם שהנקתי את התינוקת החדשה, היא ביקשה גם..

חשבתי לעצמי.. הרי אומרים שהם לא יכולים לחזור לינוק אחרי ששכחו.. ניתן לה לנסות והיא תראה שזה כלום ותאבד עניין..

בפעם הראשונה היא רק החזיקה את הפטמה בפה..

בפעם השנייה היא ינקה.. הייתן צריכות לראות את הפרצוף המופתע שלה כשיצא לה חלב.. היא נבהלה.. קפצה אחורה.. ירקה אותו מהפה.. הסתכלה עלי במבט מזועזע.. לדעתי היא חשבה שזה כמו מוצץ.. לאחר כמה דקות, היא קלטה שזה היה טעים וביקשה עוד..

אז למדתי.. שהם יכולים לחזור לינוק גם כשעבר פרק זמן נכבד..

והיא חזרה לינוק גם בהמשך?

בהתחלה באמת התלבטתי.. אני אוהבת להניק.. והיא סרבה לינוק הרבה לפני שהייתי מוכנה.. חשבתי שזה יהיה כמו תיקון..

התייעצתי עם מומחית בתחום.. והיא האירה את עיני כמו שמישהי כתבה למעלה.. זו מעין רגרסיה.. היא כבר נגמלה.. היה שלב והיא עברה אותו.. זה ממש לחזור אחורה..

מצד שני.. חששתי ממחלות.. שהגדולה שהולכת למעון תדביק את התינוקת הקטנה במחלות.. 

בסוף אמרתי לה, שהחלב רק לתינוקת.. והיא כבר גדולה.. ויש לה שניים.. והיא אוכלת אוכל של גדולים.. ביקשה כל פעם במשך כמה ימים וחזרתי על זה עד שהפסיקה..

אחרי הלידה של הבן השני שלי גם היתה לי מחשבה לנסות להניק את הבן הראשון שהיה בן שנה ו8, ונגמל 5 חודשים לפני כן כי כבר כאב לי להניק. ניסיתי פעם אחת אבל הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו.
גם אצלי זה נבע מהרגשה שהגמילה היתה מוקדמת מדי והייתי רוצה להמשיך להניק אותו יותר, ורצון "לתקן".
אז את מעודדת אותי עם העניין של הרגרסיה. באמת אם הם נגמלו זה שלב שעבר וזהו, אין טעם להמשיך לבחוש בזה, הם גדלו ועברו את זה.
עכשיו נשאר לי לחשוב אם בפעם הבאה אני רוצה להתאמץ להניק בהריון לפחות פעם ביום בשביל הנקת טנדם. (חח משוגעת אני. הילדון שלי בכלל לא מכור להנקה כמו שאחיו היה, הוא נהנה ממוצקים ומוכן לפטר אותי, חוץ מבלילה כמובן, ואני לא בהריון בכלל, אבל חושבת על הנקת טנדם. לך תבין )

הזדעזעה שיצא חלב
אבל באמת מעניין שזה אפשרי לחזור לינוק.
המשכת להניק אותה אחר כך?

מגניב, חידשת לי שאפשר ללמוד מחדש לינוק...

ואז להחזיר את ההנקה.

הנקתי כל ההריון. פעם ביום.

הינקתי בהיריון האחרון עד חודש שישי, והיונק (בן שנה וחצי אז) הפסיק מעצמו, כנראה כי החלב השתנה. שלושה חודשים אח"כ כשילדתי הוא בכלל לא זכר מה זו הנקה...

העניין של הרגרסיה אם ההנקה היא טנדם..(הרי זו כל המטרה)
בכל אופן שווה לנסות, מקס' אשאב לו

אחריה..

את מתארת מצב שהתינוק הפסיק לינוק ואת שוקלת להחזיר אותו..

בגלל זה עלה עניין האם מחזירים או לא וסוגיית ה"רגרסיה"..

תקשיבי ללב שלך.. לצרכים שלך..

בהצלחה בכל החלטה שתחליטי!!

אני לא יודעת אם באמת נהפך לה לקולסטרום בסוף ההריון אבל אם זה מה שקורה תמיד אז אני יודעת שהיא הניקה גם את הגדולה וגם את הבייבי

או שמשהו מציק לה וטוב שקבעת תור לבדוק,
או שהיא התרגלה להיות על הידיים, אז קשה מאוד להוריד אותה...
יכול גם להיות התחלה של חרדת נטישה

דווקא הרגשנו שהיא מאד "נוחה" ו"מגדלת את עצמה" ושאר ביטויים בסגנון...

מעניין מה שאתן אומרות לגבי חרדת נטישה...
דווקא במקומות לא מוכרים כמו גני שעשועים וכאלה פתאום אפשר לנוח ממנה... משחקת על המזרון או על הדשא בנחת רחוק ממני ולזמן ממושך לאחר שבבית לא נתנה לזוז ממנה..
דווקא מקומות כאלה נשמע שיותר מעוררים חרדת נטישה כי אינם מוכרים לילד... לעומת הבית...
האמת שהגדולה שלי בת השנתיים וחצי גם כזו. בבית מפחדת ללכת לבד לסלון (למשל אם מתעוררת לפנינו) ובגינות ומשחקייה מרשה לעצמה ללכת ולהיות לבד....
הולכת לקרוא על חרדת נטישה. זה מושג מקצועי ושייך לגיל הרך? הכרתי שמשתמשים למבוגרים חצי בצחוק...

בול ככה ..רואה אותי הולכת מתחילה לבכות רוצה שיהיו לידה...
לדעתי חדרת נטישה...
יכול להיות גם שיניים ופשוט מרגי אותה על הידיים

נשארת לבד עם בעלך או מישהי אחר?

כי שלי מסוגלת לבכות ולצרוח עד שאני אחזור😱

וגם רציתי להוסיף שבוכה המון בעגלה... וסרבנית מנשא... רק ידיים...

נשמע כמו חרדת נטישה כמו שמחי כתבה ,
כל ילד ורמת החרדה שהוא מרגיש.

תנסי לשחק איתה משחקי "קוקו" להתחבא מאחורי הידיים או מאחורי מפית ואז לצאת , זה עוזר להם להבין שאמא לא נעלמה לתמיד והיא חוזרת.

אפשר גם להושיב אותה לידך כשאת בעיסוקים שלך , שתהיה לה גישה אלייך ,
אם לא על הריצפה אז בעגלה .

מבינה את התסכול שלך ומקווה שישתפר המצב

בכל אופן , אפשר להתפלל תמיד ולבקש עזרה מאבא שבשמיים ! בהצלחה

שלי עזרה מאוד- מנשא. בגיל הזה כבר אפשר על הגב וככה זה נוח, כמו תיק על הגב.
זה חוסך את כל הבכי, התסכול ומה שכרוך בזה.

עוד מעט 5 חודשים

נרגעת על הידיים? נרגעה כשאני קרובה?

המגע שלך מנחם אותה או מסיח את דעתה.
אבל בד"כ זה מגיע עם התעוררויות מרובות בלילה, ריור וכדו'

בדיקת ביוץ חיובית הבוקר
ובעלי לא נמצא.
כרגיל.

ממה שזכור לי- מרגע שהבדיקה חיובית יש בין 24 ל48 שעות

פשוט פעם ראשונה שהתמודדתי עם זה

ממש מסכנה התינוקת, אין בבית חדר אחורי שקט יחסית?

אתמול, חזרנו מאיפשהו באמצע הלילה, והתבאסתי ממש ששוב הולכים לישון ב1 (בגלל העייפות שמתעצמת בגלל הריון... ממש קשה לי לגמור את היום...) אמרתי משהו לבעלי, אז הוא בתגובה אמר "בבית המקדש לא היו ישנים כל השבוע...".
מנחם?! לא יודעת ;) תהיתי איך להגיב לו...

(יש תיאור של זה בגמרא... "אמר ר' יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד, שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפילה משם לקרבן מוסף משם לתפלת מוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה משם לתפילת המנחה משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה." סוכה נג א)

אני סוגרת את כל החלונות אבל יש לנו בסביבה כמה בתי כנסת קרובים וכל לילה זה ממקום אחר
ה יעזור