לא שמעתי שאומרים על בת -בת נקבה.
ואלה שאומרים בן זכר,,זה בד"כ עדות\אנשים שמייקרים ומצפים ללידת בן..
וש'בת נקבה' לא ממש נחשבת אצלם..
בעייני,
גם אם הבן יצא מעט נשי,
או אשה תהיה יותר גברית
לא יקרה כלום
משתנה מאוד מילד לילד וגם אותה ילד בתקופות שונו.. כדי ללמוד ולהתכונן להכל.. ומצד שני פשוט לזרום
אני חושבת שזה מאוד יפה שאת ובעלך רוצים להתכונן ואם כבר אני חושבת שלהתכונן לזוגיות החדשה (שלשיה בעצם) לדעת שאחרי לידה יכול להיות קשה.. שיש הורמונים בלתי נשלטים.. לדעת שהכל נורמלי ולרוב עובר
יהיה בסדר את יכולה לעשות את זה
טיפ קטן שלי- תהני מהתינוקייה בבית חולים כל עוד את יכולה
אנונימית לרגע1
הכי פחדתי מהלידה,
אבל את צודקת שהכי חשוב זו התקופה שאחרי.
ב"ה יש לנו בת רגועה,
אבל למרות זאת לא הכינו אותי לזה ש-
- ההנקה כאבה לי. מאוד. עבר רק אחרי שבועיים. כל פעם מחדש הרגשתי דוקרנים כואבים שלא פסקו.
- החרדה לגורל התינוקת הקטנטנה. הייתי קמה (ואני עדיין קמה) כמה פעמים בלילה רק לבדוק שהיא נושמת. גם מאוד הלחיץ אותי לקלח אותה.
- השהייה בבית כמעט כל היום ממש (אצלך נראה לי שזה לא שינוי גדול)
- הכאבים של התפרים
- ההרגשה שכל הרגשות ביחד דחוסים. מצד אחד אושר גדול לראות אותה ומצד שני דאגה גדולה לשלומה.
מבחינה זוגית:
אני הרבה פעמים נדנדתי לבעלי שיחזיק אותה בצורה מסוימת שנראתה לי יותר בטוחה.
הרגשתי שהוא פחות זהיר ממני.
וזאת למרות שהוא אבא מנוסה..(זאת לא תינוקת ראשונה שלו..)
ההרגשה היא שאני הרבה יותר "אחראית" ממנו על התינוקת. בלי כל קשר להנקה או לא. פשוט הרגשה אינטואיטיבית שאני יותר אחראית.
*לי היה קושי עם היחסים במהלך ההריון. במיוחד בחודש תשיעי וסוף חודש תשיעי (ילדתי בחודש עשירי)
אז מבחינה זוגית גם היה צריך להתרגל לתקופה הזאת שמהלידה עד לזמן שמותרים.
בהתחלה אין על מה לדבר עד שאת נטהרת,
אבל גם אחרי זה לא פשוט כמו לפני ההריון...
הכי חשוב זה שתבואי בראש פתוח וגמיש.
תתפללי על דברים שחשובים לך!
אני ממש ראיתי ישועות ע"י התפילה..
התפללתי שתהיה לי חוויה טובה מהלידה (למרות שכ"כ כ"כ פחדתי)
שאני אצליח לקבל אפידורל (למרות שיש לי עקמת)
שלא יהיו לי תפרים רציניים
ועוד ועוד...
וזה קרה!
לידה זה לא דבר כיפי,
אבל יכולה להגיד לך שהיתה לי חוויה טובה!
זה אפשרי, כי לה' השליחים שלו..
תבואי פתוחה וגמישה,
יהיה בסדר!
הרבה מזל טוב!
אף אחד לא יכול להגיד לך מה הצרכים של הילד, במיוחד לא לפני שהוא נולד
מה שברור שטיטול כן צריך להחליף, ותינוק צריך לאכול, הוא לא ישן לך 9 שעות רצוף, לפחות בהתחלה.
אנחנו לא חטפנו איזה הלם של תינוק ראשון ...הגענו מאוד מאוד מוכנים וערוכים מכל הסיפורים והופתענו לטובה.
קודם כל תזכרי שכל תינוק זה משהו אחר..שלי למשל ישן 6 שעות רצוף מהיום הראשון כולל לילה.
הייתי קמה פעם אחת סביב הבוקר וזהו..פעמיים היה גג.
הטיפים שלי:
סדר יום! מגיל 0 ושאף אחד לא יגיד לך שאין להם, בבית החולים הביאו לי כרטיסיות כאלה שרושמים מתי ינק,החלפות ושינה ותראי שיש להם דפוס מדהים! רק צריך לעקוב (היום יש גם אפליקציות..).
לשתף לשתף את הבעל! אין דבר כזה שאני קמה, אני מחתלת , אני אני...זה הבדל של שמיים וארץ ואני רואה את זה עם חברות ש"יודעות הכי טוב" העיקר שהבעל לא יתערב וזאת טעות זה גם מחבר בינהם וגם נותן לך נחת.
לטייל המון ! מלא..זה מוריד במשקל ומאוורר את הנפש..אני טיילתי שעות עם העגלה...
מה שכן נעלם זו הספונטניות, הרוב ידרוש יתכנון...לפחות בהתחלה.
לא משהו מורכב אבל כן גם יציאה קטנה למטה זה כבר לא טלפון וארנק.
להנות מהזמן הזה! השנה הראשונה היא כל כך מדהימה ועוברת מהר..תינוק ראשון זה חלום חלום!!
מתגעגעת לזה!
הוא כבר שבועיים בערך מתלונן ששורף לו בישבן
הוא גמול..
לא רואים שם אדום בכלל בכלל. בכל אופן מרחנו משחה להרגעה די הרבה פעמים.
ניסינו כמה וכמה פעמים לבדוק תולעים, ולא ראינו.
בכל מקרה בשבת התחיל להתלונן יותר ויותר פעמים ששורף לו בישבן.
אמר שצריך לשירותים מספר 2, כל 5 דקות בערך הלכנו איתו, ישבנו שם, הוא קפץ ממש מכאבים ואז התייאש ואמר שלא צריך. לא יצא לו כלום...
והוא ממש בוכה מכאבים ששורף לו בישבן. לפעמים גם מתלונן על כאבי בטן.
לא נראה לי שזה עצירות. הוא עשה בשבועיים האלו המון פעמים רגיל. וגם אתמול בערב עשה רגיל. הוא כן בוכה שהוא לא מצליח לעשות מספר 2.
ניסינו לתת פתילה של נורופן, אחרי שממש ממש בכה, חשבתי אולי זה יעזור לו לשחרר אם יש עצירות. אבל לא יצא לו כלום אחכ.
הוא ממש ממש בוכה מכאבים. כל הזמן.
הערב הלכנו איתו לרופא מוקד של הקופה. הוא אמר שבגלל שזה כאב של שבועיים שרק התחזק זה לא נשמע לו משהו קריטי, והוא לא רופא ילדים ושנלך לרופא ילדים מחר.
למישהי יש רעיון לכיוון?
דווקא בלילה ישן ממש טוב
וכל היום בכה מכאבים.
היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...
קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?
ממש תודה!
להיות ביחד עם עצירות .
כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.
עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית.
בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.
לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.
זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה
גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם
שירגיש טוב!
אצלנו זה ממש תולעים
חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.
אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.
הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.
אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם
תינוקת חמודה בת חמישה ימים מחפשת שם
דרוש
שם עם משמעות חיובית (לא רק צליל יפה)
קלאסי (לא שם שהתחיל ללכת אתמול ומחר יפסיק ללכת)
עדיפות לשם תנכי אבל לא חייב.
לא מדי קצר
היא הולכת ומזדקנת
הסביבה לוחצת
ולא מוצאים שם ששתינו מתחברים
הדד ליין היה שבת אבל לא הצלחנו להיסגר על עצמינו ועכשיו אני מסננת פה את כל המשפחה שרוצה עדכון ואין לי!
מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי
שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה
זה שמות עם משמעות ברורה
בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):
ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'
ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)
חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.
יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...
אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.
אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.
תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉
ארבל
גפן
יסכה
נועה אביגיל נעמה נגה אורי
טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה
תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר
ועוד..
נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל
אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה,
רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.
אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב.
הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן
וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד
(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)
שבוע טוב
ב"ה בשבוע 28
אתמול במהלך היום פחות תנועות. בלילה פתאום התחזקו.
היום שוב, יש תנועות מידי פעם אבל יחסית חלשות ולא הרבה.
אכלתי מתוק, שכבתי על צד שמאל, וממשיך אותו הדבר.
תוהה אם זה מדאיג ומצריך בדיקה. כי ברור לי שאם אתקשר למוקד אחיות יגידו לי ללכת להיבדק.
מה אומרות? יש עוד דרך לשכנע את העובר לזוז יותר?
3 תנועות בחצי שעה.
עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪
ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג.
אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה
אנסה
ואעדכן בעז"ה
שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.
3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה
היו בהחלט מספר תנועות מכובדות בשעות האחרונות.
אז נרגעתי
מקווה שימשיך כך.
איזה תחליף יכול להוות למברשת צבע לשיער
מתקעתי בלי
האם מריחת הצבע רק עם כפפות יועיל?
לא כיסוי מושלם אבל נחמד, מסק אותי בהחלט
(כללית צביעה עצמית זה חובבני)
בכל מקאה, יש כיסוי ראש.
מקווה שהחובבני יספק אותי
זה נחמד לי ומגוון
אם הייתי מסתובבת ככה היה מלחיץ אותי לצבוע לעצמי אבל זה רק לבית ולעצמי אז למה לא
אני בשבוע 14, הייתי לפני יותר מחודש ומאז עשיתי רק בדיקות דם (לא עשיתי שקיפות עורפית)
שכחתי לשאול את הרופאה מתי לחזור...
לק"י
ונותנת הפניות חדשות.
אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
השבוע התפללתי שחרית כל יום!
חלק מהימים תפילה מלאה, חלק קיצרתי.
אבל הקפדתי כל יום!
זה התחיל ממשהו אחד שמאוד רציתי להתפלל עליו, ובחלק מהימים הצלחתי גם לכוון, שזה ממש לא מובן מאליו, כי בדרך כלל המחשבות מטיילות למיליון ואחד דברים אחרים.
זהו😌
הלוואי עלי
אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו
אמן השבוע אני אצליח גם
בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה
אין דבר יותר משמח מזה!
אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!
