ממש הרגשתי את זה ולא מבינה בכלל איך זה נוח למישהי
יש לציין שמעולם לא עברתי לידה, רק קיסריים, אז גם אני חשבתי שזה בגלל זה שהאיזור מאד צר
אבל אחרי חודש בערך שכחתי קיומה ולפעמים הייתי בודקת אם היא נמצאת מרב שלא הרגשתי מאומה.
תהייה לי,
עם נימה אישית. אבל לא רק.
כשאתן פוגשות מישהי נשואה שאתן לא מכירות, נניח בעבודה חדשה,
או מישהי שלא פגשתן הרבה זמן,
אתן מרשות לעצמכם לשאול את השאלה 'יש לך ילדים'?.
כבר לא סופרת כמה פעמים ב3 שבועות מתחילת שנה עניתי שלא,
והסברתי ש'אני נשואה פחות משנה'.
אבל למה לעזעזאל אני אמורה להסביר.
זה תמיד היה לי כ"כ ברור שזה משהו שלא שואלים.
שמקסימום אפשר לשאול 'מה איתך היום'.
שאי אפשר לדעת על איזה יבלת אנחנו דורכים.
שבחיים בחיים בחיים לא שואלים מישהו אם יש לו ילדים.
כששאלו אותי קצת אחרי החתונה - זה היה משעשע.
אבל כבר אז הופתעתי מהשאלה.
כי מי ששאל - לא ידע כמה זמן אני נשואה.
ולפי המראה שלי - חשבו שיש לי ילד בגיל גן, אז אם אני יכולה להיות אם ילד בגיל כזה - איך את מרשה לעצמך לשאול.
איך את לא מפחדת מלשמוע 'לא, אין'. (זאת הייתה התשובה, עם נחמדות מצידי של 'התחתנתי לפני חודשיים'. רק לחשוב על התגובה שלה אם לא הייתי נחמדה
)
ובנימה אישית,
נכון, נשואה פחות משנה.
אבל בעצם בעצם, זה לא הרבה פחות משנה.
כבר 11 וחצי חודשים.
ונכון שזה לא הרבה זמן, ואם לא מה שעברנו, לא נראה לי שהייתי לחוצה.
רק שעברנו,
וכבר הייתי אמורה להיות אמא. ולצערי שני הריונות הסתיימו מהר מדי. מוקדם מדי. בדם וכאב וידיים ריקות.
אז פחות משנה,
ובכל זאת - לא כיף לי לענות על השאלה הזאת.
ב"ה אנחנו במקום חזק ומתמודד, ככה שזה לא מכאיב מאד, השאלות האלו.
אבל זה לא כיף. בכלל בכלל לא.
למה לעזעזאל לכ"כ הרבה אנשים זה לא ברור שזאת לא שאלה ששואלים.
ואם יש לכן נקודות זכות על כל האנשים האלו,
אשמח לשמוע.
כי אני פשוט בהלם מזה.
וגם לבקש,
אל תעשו את זה.
אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת.
יש דברים שלא עושים.
הריון ולידה2תודה!
אל תפחידי אותי.
אופמרדקס יש איתו בעיה??....??????
תאומים, שילייה קידמית ואחורית, אני חושבת שבשבוע 19
אבל רק שבוע אחרי היו תנועות ברורות יותר
️בהיריון אח"כ, לשם ההשוואה, בשבוע 17 כבר הרגשתי בבירור...
רק שאלה לישמעתי מכולם איך אהבת ילד זה אהבה ממבט ראשון,
איך עוד בחדר לידה בשניה הראשונה כבר מתאהבים,
אבל אצלי זה פשוט לא קרה,
כן דאגתי לה מהרגע הראשון וגוננתי וטיפלתי והיה לי אכפת וכשכאבה לה הבטן כאב גם לי,
וכשלא רצתה לאכול דאגתי, ושפלטה נבהלתי,
אבל לאהוב ממש? לקח המון זמן, חודשים ארוכים,
אולי לקראת גיל חצי שנה מצאתי את עצמי מסתכלת עליה בשינה ויודעת ומרגישה שאין משהו בעולם שאני אוהבת יותר ממנה.
ההתחלה היא לא קלה, הטיפול האינטנסיבי, חוסר השינה, הבלבול, חוסר הודאות לגבי הצרכים שלהם,
ממה נובע כל בכי וכו,
התסכול מהשהיה הארוכה בבית, השיעמום הפנימי מהתעסקות של 24/7 בהאכלות/הרדמות/החלפות - נותן את אותותיו
אבל הנתינה האינסופית הזו בסוף מולידה אהבה ענקית שאי אפשר לכמת במילים,
וכשהם לאט לאט גדלים ומתחילים לתת פידבקים בכלל הלב הופך לחמאה..
זה עוד יבוא, אל דאגה, רק הרבה הרבה סבלנות
זה גם נמהל אז בכלל כנראה שזו כמות מזערית ואין מה לדאוג
בכל אופן לשמור יותר בפעם הבאה
(לפני שידעתי שאני בהריון שתיתי לא מעט, בכל ה' הכל בסדר)
יש לנו מלכודת דבק בבית...
אבל אני לא מפסיקה לבכות מרחמים עליו!
מה עושים??
נגעלת בטירוף!! מפחדת שהוא יזיק לחפצים וחס וחלילה יפגע בבריאות של הילדים...
אבל רק מהציוץ שלו אני בוכה.
אז לא נספיק לקנות מלכודת.
וחצמיזה ששמעתי שגם אם תופסים אותם במלכודת הזו כדי להרוג אותם כי הם חוזרים לאותו מקום...
וגם זו המלכודת היחידה שמצאנו.
בעלי ראה אותו שבוע שעבר רץ בסלון ועכשיו שמענו ציוצים מכיוון החדרים שלנו ושל הילדים...
אז לא יודעים איפה הוא. וגם אני לא חדר לסגור.
עדיין לא נתקלתי, אבל לפעמים הם עושים קקי בארונות...
וגם אני בהריון ויש ילדים קטנים בבית (ואחד מהם קטנציק שעלול לאכול אותו...)
אין לי ספק שצריך להיפטר ממנו... רק כואב לי הלב...
כרגע יש 2 מלכודות, אחת בחדר שלנו (לא רוצה לשים בלילה בחדרים של הילדים) ואחת במטבח...
אז ככה-
המטפלת של הבן שלי אישה מקסימה ומיוחדת( מטפלת פרטית)
היא מטפלת בו ממש כמו בן שלה,
אממה-
יש דברים שאני מקפידה עליהם (מבחינת בטיחות ומבחינת הנחיות משרד הבריאות)והיא לא, היא לא עושה בכוונה, פשוט נראה לי חוסר מודעות וסטנדרטים.
לדוגמא- אני פועלת לפי ההנחיות של משרד הבריאות, ולא משאירה תמ"ל מעל שעה. והיא כן. מביאה לו גם אחרי כמה שעות.
אחרי שגיליתי את זה אמרתי בעדינות ולא בטוחה שהיא הפנימה...
ועוד דוגמא-אני רואה שם משחקים שאני לא הייתי נותנת לו מבחינה בטיחותית.
זה רק דוגמאות היו עוד כמה עינינים...
עכשיו, אני נתקלת בשתי בעיות-
א. לא נעים לי להעיר לה. היא אישה מבוגרת, יש לה ניסיון והיא גידלה כמה וכמה ילדים ומי אני הקטנה שאעיר לה.?!
ב. לא יודעת אם אני סתם היסטרית וחשדנית. אני יודעת שזו תכונה שדי מאפיינת אותי ולא יודעת אם אני עוברת את הגבול. זה הרי לא נגמר. אני אפעם לא אדע בוודאות מה קורה שם, במה היא מאכילה אותו וכו'...
אז-
אשמח מאד לשמוע -מה דעתכן ומה אתן הייתן עושות...
אבל בדרך מנומסת..
תגידי לה אני סומכת עליך אבל אותי זה מאוד מפחיד המשחקים האלו אז אני מבקשת שבשבילי תעשי טובה ולא תתני את המשחקים האלו
בקשר למטרנה איך את יודעת מתי היא נותנת וכמה שעות מההכנה?
עכשיו (קרוב לשעה שבאתי לקחת אותו) הוא סיים מה שהכנתי לו בבוקר...
אני לא רוצה להתפשר על בטיחות,ברור!
אבל הענין הוא שיש דברים שזה לאו דווקא בטיחות אלא גם ענין של סטנדרטים-
כמו כל כמה זמן להחליף טיטול, איך לנקות בקבוק וכו'
שלא יודעת כמה מותר לי ל'החיל' את הנוהג שלי עליה....
מקווה שיצאתי מובנת...
ברור לי שאני צריכה להעיר ולודא שהם נעשים,
רק צריכה לחשוב טוב איך...
האלו
על הבטיחות כבר רשמתי לך
על המטרנה את יכולה להגיד לה בדרך אגב שבדיוק ששמעת מחברה שאסור לתת מטרנה אחרי שעה..ולשאול אותה בתמימות אם היא יודעת על זה כי זו פעם ראשונה ששמעת על זה? יכול להיות שהיא תבין את הרמז ותגיד כו ואם היא תגיד שלא תגידי לה ששמעת שזסה חשוב וזה בסדר גמור שיתבזבז מטרנה (את קונה את המטרנה בעצמך כן?)
בקשר לשאר הדברים צריך לעצום עיניים אין מה לעשות את הבקבוק את יכולה לבקש לפני שבת ואז לפחות פעם בשבוע תעשי שטיפה טובה וסטריליזציה
יראת גאולהלגבי מטרנה- אני אגיד לה שאמרו בטיפת חלב... כי היא גם יודעת שאני אמורה להיות שם...
ולגבי בקבוק- היא מעדיפה שישאר אצלה...מקווה שתשחרר לי אותו לפעם בשבוע לפחות
ואייי מרגישה שחייבת לשחרר שליטה, כנראה עבודת החיים שלי. כל כך קשה!!
היא מאד חרוצה ומסורה ואיך שאני צופה-
התשובה תהיה" מה פתאום, זה שום דבר וכו'...."
היא באמת כל כך חמודה!
טוב שהיא קיבלה את זה יפה והינה שזה נובע ממקום טוב....(למרות השוקולדים והמשקל שצריך לרדת...)
זה גם ההנחיות, אולי זה מה שהיא עושה
חבל לזרוק כל פעם
לפעמים אין אפילו 10 דקות מנוחה כדי לשתות קפה בשקט
אבל מעדיפה את הקפה חם
מיואשת******הכל בסדר
כבר הרבה זמן מתלבטת אם לשאול את זה.. למנהלות, אם לא ראוי, אנא מיחקו!!
ב"ה בהריון רביעי. זוגיות מצויינת, פתוחה, מכילה ואוהבת!
מבחינת יחסי האישות כמובן שיודעים עליות ומורדות, תקופות של הריון, הנקה וכדורי מניעה שכמובן משפיעים חזק על החשק.
ב"ה הדיבור בנינו מאוד פתוחה ואנחנו מדברים על הנושא ואין לחץ מצד בעלי (הוא כן מנסה לשכנע ולדרבן לפעמים כשאין לי כוח/ חשק, אבל תמיד בצורה טובה)
תמיד קשה לי החוסר איזון הזה, שהוא תמיד רוצה ואני כמעט תמיד לא רוצה...
וסתם יצא לי לחשוב על מה כמות הפעמים שזוגות נורמלים נמצאים ביחד בשבוע, אולי אני קצת מגזימה וצריכה יותר לזרום עם הרצונות של בעלי, אולי באמת אני קצת מקשה.
ברור לי שזה משתנה מזוג לזוג ומתקופה לתקופה, אך האם יש כמות מינימלית הכרחית?
אוף, לא ממש מצליחה לבטא את התחושות שלי....
לפעמים מרגישה שאני משתמשת יותר מידי בהריון ובהרומונים שלי, אולי אני צריכה לפעמים "להקריב" בשבילו?
מתייחסת לפעמים שאין לי חשק / כוח. כי ב"ה בפעמים שיש חשק / כוח הכל מצויין, וממש טוב לי, גם פיזית וגם נפשית.
ממש מבאס אותי שיש מצבים שאין חשק, כ"כ טוב כשהוא קיים...
אשמח לשמוע תובנות..
ואם מישהי רוצה לשתף מה נראה לה "הנורמה" לכמות הפעמים להיות ביחד בשבוע / כמה פעמים היא ביחד בשבוע, אשמח לשמוע.
בעיקרון עם מיקרולוט לא מחכים למחזור או שתתחילי מיד את הנוברינג בגרע שאת מסיימת את המיקרולוט או שתסיימיתחכי שתקבלי מחזור (אבל זה יכול לקחת זמן)
בכל מקרה תתיעצי עם רופא מה הכי טוב
רק מציעה לך להוציא לגמרי מהראש את האקס שהיה לך (וגם להשתדל לא לכנות את בעלך "חצוף"). זה בעלך עכשיו, וזהו. מי אומר שלא היית סובלת מדברים אחרים עם מישהו אחר? בכל-אופן - את צריכה לראות מה אפשר לעשות במצב הנוכחי, בלי דמיונות של אם ואילו. (אני חושבת שמחשבות כאלה הן הגבול הדק שמתקרב לניאוף... סליחה שאני חריפה, אבל נראה לי שצריך קצת לזעזע פה משהו...)
רק טוב והצלחה!
תגידי לו שאת לא כמו אמא שלו והוא צריך ללמוד להתמודד עם זה אני בטוחה שיש לך מעלות אחרות כל אישה היא שונה
אף פעם לא כדאי לשאול את זה וזה גם לא משנה
אם משהו לא טוב לך בזוגיות אז לא טוב וצריך לשנות גם אם כל הבעלים של כולם אותו הדבר
חוץ מזה פעם שמעתי מרב שעל פי ההלכה אסור לספר לחברות מה הבעל עושה ולא עושה בשביל אישתו ומובן למה
יכולה להתקשר לבית חולים אחר לבדוק איך התור שם
אבל זה יחסית מהר, ברגע שמתפנה חדר ואין לידה דחופה יכניסו אותך, משהו כמו יום-יומיים הכי הרבה (לי חיכו גם למשמרת שיש רופא בכיר בגלל שזה תאומים אז לקח קצת יותר זמן)
יש שתוך כמה שעות יולדות ויכול גם לקחת יומיים
אין מה לעשות, להירגע ולתת לדברים לקרות, מה שיהיה יהיה, הכל לטובה
וגם ללכת הרבה , לקפוץ ולעשות סיבוב אגן על כדור פיז'ו .
