שאלה / פריקה ("יש לך ילדים?")הריון ולידה2

תהייה לי,

עם נימה אישית. אבל לא רק.

 

כשאתן פוגשות מישהי נשואה שאתן לא מכירות, נניח בעבודה חדשה,

או מישהי שלא פגשתן הרבה זמן,

אתן מרשות לעצמכם לשאול את השאלה 'יש לך ילדים'?.

 

כבר לא סופרת כמה פעמים ב3 שבועות מתחילת שנה עניתי שלא,

והסברתי ש'אני נשואה פחות משנה'.

 

אבל למה לעזעזאל אני אמורה להסביר.

זה תמיד היה לי כ"כ ברור שזה משהו שלא שואלים.

שמקסימום אפשר לשאול 'מה איתך היום'. 

שאי אפשר לדעת על איזה יבלת אנחנו דורכים.

שבחיים בחיים בחיים לא שואלים מישהו אם יש לו ילדים.

 

 

כששאלו אותי קצת אחרי החתונה - זה היה משעשע.

אבל כבר אז הופתעתי מהשאלה.

כי מי ששאל - לא ידע כמה זמן אני נשואה.

ולפי המראה שלי - חשבו שיש לי ילד בגיל גן, אז אם אני יכולה להיות אם ילד בגיל כזה - איך את מרשה לעצמך לשאול.

איך את לא מפחדת מלשמוע 'לא, אין'. (זאת הייתה התשובה, עם נחמדות מצידי של 'התחתנתי לפני חודשיים'. רק לחשוב על התגובה שלה אם לא הייתי נחמדה)

 

 

ובנימה אישית,

נכון, נשואה פחות משנה.

אבל בעצם בעצם, זה לא הרבה פחות משנה.

כבר 11 וחצי חודשים.

ונכון שזה לא הרבה זמן, ואם לא מה שעברנו, לא נראה לי שהייתי לחוצה.

רק שעברנו,

וכבר הייתי אמורה להיות אמא. ולצערי שני הריונות הסתיימו מהר מדי. מוקדם מדי. בדם וכאב וידיים ריקות.

אז פחות משנה,

ובכל זאת - לא כיף לי לענות על השאלה הזאת. 

ב"ה אנחנו במקום חזק ומתמודד, ככה שזה לא מכאיב מאד, השאלות האלו.

אבל זה לא כיף. בכלל בכלל לא.

 

 

למה לעזעזאל לכ"כ הרבה אנשים זה לא ברור שזאת לא שאלה ששואלים.

 

 

 

ואם יש לכן נקודות זכות על כל האנשים האלו,

אשמח לשמוע.

כי אני פשוט בהלם מזה.

 

וגם לבקש,

אל תעשו את זה.

אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת.

יש דברים שלא עושים.

 

צודקת גם לי מאודאני זה א
הפריעה השאלה כשחיכיתי לילדים וזה לקח קצת זמן אצלנו.. אבל באמת גם היום לפעמים השאלה מציקה ולא נעימה לי אם זה בהקשר של מה רק 4 את נשואה מלא שנים.. ואם זה בהקשר הפוך של וואו 4 ילדים את לא חושבת לעצור?!
כאילו מה זה עניינכם.. אז יצא ככה שחיכיתי הרבה שנים לפני הריון ראשון ולפני הריון שני. ולמרות שזה קשה צפופים אני שמחה בזה ובכלל למה למישהו יש זכות להתערב ככה בחיים הפרטיים של מישהו..
בקיצור תודה שהעלת את הנושא
ומאחלת לך שבקרוב תהיי אמא❤️
חוסר מודעות נראה לייעל מהדרום
כנל לשאול את נשואה? ויש כאלו גרושותסיה
או במה את עובדת? כשאת מובטלת ומשוועת לעבודה
או במה ההורים שלך עוסקים? ואין לך הורים כי הם נפטרו
אז מה לעשות פוגשים מישהיא חדשה והיא מתעניינת אז טבעי ששואלים נשואה? ילדים? עבודה? וכו זה לא בכוונה רעה אז מה ישאלו מה את אוהבת לקרוא? אפילו לשאול גיל היום אני פוחדת
נכון, את צודקתהריון ולידה2

ואני אכן נזהרת עם שאלות על עבודה וזוגיות,

עוד הרבה לפני שאני בהתמודדות הזאת.

 

 

אני לא חושבת שמה שאת אומרת מוכיח למה צריך לשאול כזאת שאלה.

זה מוכיח כמה אנחנו צריכים להיות הרבה יותר זהירים כשאנחנו בהכרות עם אנשים חדשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

(ולמרות שלא התמודדתי עם זה,

ואני לא מזלזלת בשום קושי שבעולם,

מרשה לעצמי לשער שהכאב הענק של לאבד הריון פעמיים, 

הוא כאב גדול יותר מאבטלה.

זה כאב עצום של אובדן ואבל,

ופחד ענק על העתיד שלך, כי אין לך מושג אם הגוף שלך יכול לשאת הריון במשך 9 חודשים.

ואני חושבת שלשאול מישהי אם יש לה ילדים זה הרבה יותר חסר טאקט מאשר לשאול האם ובמה היא עובדת)

^^באורות
בדיוק.. כשאני חושבת על זה יוצא לי המון לפגוש מישהי ולשאול כחלק מהתעניינות טבעית של היכרות מה עושה בחיים, איפה גרה, יש ילדים... זה נטו מנחמדות וממש לא מציצנות רחם.
בעקרון מסכימה איתך. זה כבר מגיע למצב שקשה לתקשר44444
ולפתוח סמול טוק עם אנשים כי פוחדים לדרוך על יבלות. גם זה מצב בעייתי ופוגע.

אני אישית למדתי לשאול נשים על העבודה שלהן. בדר"כ אצל נשים זה הכי פחות דורך על יבלות ופותח שיחת סמול טוק. בעיקר שהיום מובטלת זה לא כזה נורא- בטח אצל אישה עם ילדים. והיום זה נפוץ כי הרבה אנשים מחליפים עבודות כל הזמן.
ולרוב- נושאי משפחה להשאיר לסוף.
אבל זה לגמרי למידה מהחיים.....
הם פשוט מחפשים נושאים לשיחהרינת 29
כי אם יש ילדים מתחילים לדבר על השמות שלהם ועל הגילאים שלהם וכדו'.

מבינה את הכאב שלך... עברתי לידה שקטה ואני מכערה את התחושה של "רק שלא ישאלו אותי על..."
היי יקרה בלי לשפוט ח"ו ח"ו אני רוצה לתת לך נקודת מבט נוספתהריון ולידה2

יש לי חברות טובות וגם קרובת משפחה שמתמודדות עם קושיים בפוריות

ואת לא הראשונה פה שפותחת שרשור כזה כאן.. מובן ביותר שזה מצב קשה כי זו גם התמודדות אישית וגם התמודדות מול כל העולם (במיוחד בארץ שלנו) אין בכלל ספק  ובטח אני לא חושבת שאפשר להשוות את זה לקשיים אחרים למרות שכל אחד והניסיון הזה

כל אישה שמתמודדת עם זה מתמודדת בצורה שונה .. אחת נעלבת כי שאלו ואחת נעלבת כי לא שאלו.. אחת לוקחת קשה שהזמינו אותה לברית ואחת לוקחת קשה שלא הציעו לה להיות קווטר

אחת רוצה לנתק קשר עם חברות עם ילדים ואחרת נעלבת שהחברות לא מדברות לידה על ילדים

 

אני ממש לא חושבת שזה חוסר מודעות אלא יותר חוסר עונים אנשים מבינים אנשים מנסים להיות רגישים.

לשאול כמה זמן את נשואה ואם יש ילדים זו שאלה רגילה ונורמלית לאחת שאין ילדים זה בסדר גמור ואפילו אוהבת לשתף בבעיות ולך זה נראה חוסר רגישות

אני לגמרי איתך שיש גבולות של טקט שצריך לשמור עליהם וחוץ משאלות כלליות כמובן שאסור לחקור ולהתעניין אם זה לא מגיע מהאישה בעצמה ומרצונה.

 

שמעתי פה בקשות כמו לא להגיע למקווה עם תינוק כי זה לילה רגיש לנשים מסויימות (למרות שברור שאם משהי עושה את זה ממש ממש אין לה ברירה) שמעתי על נשים שבקשו שלא לארח או להזמין חברה מסויימת כי יש לה ילדים והיא לא מסוגלת להיות לידה.. חברה שלי סיפרה לי שהכל צובט לה בלב.. גם לראת עגלה ברחוב או קרובת משפחה בהריון

 

עם כל הכאב העולם לא עוצר אני חושבת באופן אישי שכל מי שמתמודדת עם נושא כזה חייבת חייבת תמיכה ועזרה נפשית ולחנך אנשים אחרים לא יעזור ולא ירפא את הכאב ..שמעתי כבר על ארגון כזה של קבוצות תמיכה הרצאות ואפילו ארוחות בוקר כמו ליולדות..

 

סליחה שיצא כזה ארוך.. אם בכלל קראת את כל זה

 

מאחלת לך שממש בקרוב תזכי לזרע חיא וקימא בבריאות ובשמחה!!!

(הפותחת)הריון ולידה2

מסכימה עם מה שאת כותבת,

בכל קושי יש אנשים שונים שמתמודדים איתו אחרת ומצפים ליחס שונה מהחברה ואנחנו לא יודעים מה נכון מול מי שמולינו.

אף פעם.

 

 

מה שדיברתי עליו, זה משהו אחר,

זה בכלל לא קשור לשיתוף או לא.

אני בנאדם שמשתף המון, ודיברתי המון על ההפלות שלי. וזאת אכן דרך ההתמודדות שלי, שאולי מפתיעה חלק מהאנשים. ואני לא מצפה לכלום.

זה לא אומר שאני ארצה לדבר על ההפלות עם אישה זרה ביום הראשון שבו אנחנו עובדות ביחד.

ממש לא.

 

אני לא מדברת על חברות,

אני מדברת על אנשים שפוגשים מישהו בפעם הראשונה,

האם זה מתאים לשאול 'יש לך ילדים'.

לדעתי ממש לא.

ולא בגלל מה שעברתי.

מעולם לא חשבתי שזו שאלה לגיטימית. 

אם אנחנו נעבוד ביחד - בסוף אנחנו נדע, דברים עולים. אנשים מספרים על התינוק שבכה בלילה ועל התור לרופא ועל החוג של הילד. דברים עולים מעצמם. ובאיזשהו שלב כבר יודעים על מה אפשר לדבר.

 

ולפי הפרצוף המבועת שהיה על הפנים של האישה ששאלה אותי ראשונה אם יש לי ילדים,

בחצי שניה לפני סוף המשפט המסביר שאני נשואה רק חודשיים,

אני יודעת שזאת שאלה לא לגיטימית.

למרות שזה היה אז נורא מצחיק.

כי אם הייתי נשואה 5 שנים- לא היה לה מה להגיד. ואיך היא אמורה לדעת מראש? היא לא, אז שלא תכנס לזה. 

קראתי את התגובה שלך ואת התגובות האחרותבתי 123

בשרשור ... בפתיחה רשמת שתשמחי לשמוע נקודות זכות על האנשים האלו אז חלק מהמגיבות ענו על השאלה שלך.. ולא בתור הצדקה שלהם

אני חושבת שמאוד חשוב שאת מעלה את הנושא הזה למודעות ובהחלט צריך להיות רגישים ולמצוא נושאים פחות אישיים כדי לפתח שיחה

לא מצליחה אף פעם להוסיף אימוג'י מהמחשב אז (אימוג'י של חיבוק ושל לב )

נכוןהריון ולידה2

את צודקת, בהחלט ביקשתי עזרה בללמד זכות,

 

אבל כנראה שהתגובות הראשונות היו בשבילי כן קצת יותר מדי,

במיוחד שבהתחלה היו פחות תגובות שמסכימות עם דעתי,

והמון תגובות שמסבירות.

 

תודה בכולופן.

 

ואת יכולה לכתוב בתוך סוגריים (חיבוק ) או (נשיקה ) רק בלי הרווח, ויצא לך

 

אה חחח תודה בתי 123
וואו. איזה קשה.ושוב אתכם
בע"ה מאחלת לך בקרוב הריון תקין וידיים מלאות.
אני תמיד שואלת בסגנון של "מה איתך היום" ולא שום דבר ספציפי. אף פעם אנחנו לא יודעים על מה זה דורך.
יקרה שבעז"ה תזכו בקרוב ממשבתי 123
עד כמה שזה קשה זו שאלה מאוד לגיטימית כדי לפתח שיחה
אבל בהחלט חשוב מאוד לעלות את המודעות ולהיות רגישים לנושא הזה
וואי מזדהה!רות א

בתור אחת שנשואה שנה וחצי בלי ילדים (מבחירה..) גם לי מציק השאלות האלה ('נו, יש כבר משהו?' 'למה את מחכה'? ועוד..)

 

אבל ברור לי שבגלל שאנחנו עוד מונעים זה פחות מפריע לי מאשר הייתי רוצה ולא היה הולך. 

 

אני חושבת שהארת פה נקודה חשובה, אבל מסכימה גם שהרבה פעמים שואלים בשביל התעניינות נחמדה ולא מתוך להיכנס לחיים של בן אדם. (אני בעצמי אחת כזאת שבעבודה מתעניינת בעובדות חדשות, סתם שאלות בשביל להכיר יותר..)

 

בעז'ה בשורות טובות!!

אל תצפי שהשאלות יעברו אחרי ילד אחדיעל מהדרום
לק"י

אחר כך זה כזה "בן כמה הוא? מה עם עוד אח בשבילו?"

למדתי לענות שלא הכל תלוי בנו......
אני עונה - בעזרת ה'ושוב אתכם
התשובה הקלאסית- "עובדים על זה"...באורות
משתיק...
אני עובקת במקום לא דתי, כך שלא בטוח שזה יביך את הציבוריעל מהדרום
לק"י

ואני גם לא אחת שתענה ככה, לא רוצה להביך.
אני אחרי הפלה (השואלת לא ידעה עליה) עניתינועה נועה
"תשאלי את מי שלמעלה, לא אותי" או משהו בסגנון
שאלות כאלו יצא לי להשאל רק ע"י חילוניות44444
וזה תמיד מפתיע אותי.
גם בתקופה שעבדתי רק עם נשים הפתיע אותי שהתלבטות על ילד נוסף של מישהי פרטית זו שיחה לגיטימית של קבוצת חברות לא קטנה....
מה פתאום, גם אחים שלי שואלים אותי את זה..מיואשת******
קשור אך ורק לטקט. ואני עונה בהתאם
על תכנון ילודה?44444
לרווקים צעירים ומטה זה בדר"כ לא במודעות ולא במילון המושגים שלהם בכלל....

לא אצל כולם האחים הם רווקים וצעירים נועה נועה


חחחח. יש לי אחים גדולים ונשואים מיואשת******
השארת אותי בפה פעור......44444
זה קשור גם לרמת הקשרחולת שוקולד
אם יש חברות בקשר ממש טוב שמשתפות בזה אז הגיוני לשאול בעיני
גם לי יש אח כזהלאחדשהפה
שמרשה לעצמו להיות חסר טקט בתוך המשפחה, וזוכה לתשובות בהתאם..
זאת ממש לא הכוונהאמאשוני
לשאול בת כמה את, איפה את גרה, אם נשואה, אם יש ילדים- מראה על התעניינות ותו לא.
את לא צריכה הסברים לאף אחד וגם לא מצפים לזה..
במקום להגיד "ספרי על עצמך" שואלים שאלות קצת יותר ספציפיות זה הכל.
לא באים לבחון את מעמדך ולתת לך ציונים אם הספקת להביא ילדים...

ועם כל הכאב למה שעברת וברור שזאת שאלה רגישה אצלך, לא צריך לשפוט דרכי עולם לפי זה
גם אותי שאלו, לא הפריע ליים...

קרה לי גם ששאלו אותי אם אני נשואה כשהייתי רווקה ובלי כיסוי ראש- דתייה שאלה, היה לי שיער קצר ואולי היא חשבה שזה בגלל שאני נשואה במקום כיסוי ראש

לא כיף להיות רווקה מעל גיל 30.....

אל תקחי כלום אישית, אז אין לך ילדים עדין, אז מה

זה לא מוריד ממך בכלום

וזה יבוא בזמן הנכון

זו שאלה חצופה של ישראלים.יש מדינות שממש לא מקובל לשאול אתזהאין ייאוש בעולם
ממש לא מסכימה עם כמה מהתגובות כאן שזו שאלה לגיטימית, מי שלא מתמודדת לא תבין למה השאלה הזו קשה.
ולהפך,
אין אחת שמתמודדת שהשאלה הזו לא תדגדג לה איפשהוא.

על זה נאמר - זר לא יבין זאת.

יש תרבויות שהשאלה הזו ממש לא לגיטימית, למשל בארה"ב, זה נחשב חדירה לפרטיות, ואכן זה מה שזה.
לא חושבת ששואלים כדי לחטט אלא כדי לפתח שיחהבתי 123


זה לא משנה למה שואלים, זו שאלה לא במקום.אין ייאוש בעולם
ואני מאחלת לך שלעולם לא תביני למה...
אמן לא אמרתי שזו שאלה במקום וברור שזו שאלה שצובטת בלבבתי 123

אני רק אומרת שזה לא מובן מאליו וזה מקובל בישראל לשאול וזה לא בא בכוונה לחטט אלא בכדי לפתח שיחה

הריון ולידה2

תודה יקרה.

 

 

וואו בחיים לא הייתי חושבתהבוקר יעלה
שזו בעיה לשאול שאלה כזאת.
כמו שמישהי אמרה יש הרבה שאלות שיכולות להתפרש לכיוון לא נעים, השאלה לאן לוקחים את זה. ולדעתי זה תקין לגמרי. הרי לא שאלו אותך למה אין ילדים, או אם אתם עוברים טיפולי פוריות ושאלות חטטניות באמת.
לדעתי קרה ששאלתי שאלה כזאת ואני ממש ממש לא אדם חטטן..
לצערי אחרי השאלה אם יש לך ילדים מגיעות שאלות נוספותמצפה בקרוב22
ואז את עונה זה מתפתח ללמה לא וכמה שנים את נשואה וכו'.. מכירה מקרוב ומאוד מזדהה עם הפותחת.. אנשים מרשים לעצמם לשאול הכל..
זו ממש חוצפה ! אנשים מעצבנים!בתי 123


זה כבר באמת לא נעיםאם ל3+
זה כבר משהו אחר לגמרי!באורות
חטטנות הזויה של דודות לרוב.
ב"ה לא נתקלתי הרבה, והיינו שלוש שנים בלי ילדים.
אאחל גם לך שלעולם לא תביני למה השאלה הזאת לא תקינה....אין ייאוש בעולם
אבל הלוואי שפשוט לא תשאלו נשים את השאלה הזאת גם אם אתן לא מבינות למה.
פשוט תאמינו לנו שזו שאלה קשה מנשוא עבור חלקנו.
מה אני אגיד לך?
ברור לי שמי שמגיבה כמוך פשוט לא עברה נסיון משמעותי בתחום.
ואני לא כועסת.
פשוט מקנאה בכן על התמימות הזו.
מסכימה איתךאנייי12
חוצפה לשאול ...
אצל חברה שלי רק אחרי שראיתי בטן קטנה, אז אמרתי לה בשעה טובה ? אחרי ששנה+ לא הצליחה להיקלט, ורק שהיא אישרה אז בהחלט הרגשתי נוח יותר לדבר איתה על זה
אני ממש מבינה את הרגישות ולמה זה מציףמעין אהבה
אולי בגלל שזאת באמת שאלה כ''כ פשוטה במהות
וזה רק מדגיש לפעמים שאם הכל היה פשוט ורגיל אז התשובה היתה שכן יש לי ילדים...
ממש מבינה את הקושי

אני לא חיכיתי לילדים הרבה זמן

אבל התחתנתי אחרי לא מעט שנות רווקות אז יודעת מה זה להמתין
ומאוד הכאיב לי כל משפט כמו-. אה טוב זה כי את עוד לא נשואה...או -חכי כשתתחתני...


אבל רק רציתי להאיר משהו

שזה נכון שזה מציף אצלך קושי
וטוב להציף לאחרים מודעות שלא כדאי לשאול ישירות כזאת שאלה.יש דרכים עקיפות להתעניין...
אבל
בכל מקרה חושבת שכל אחת יש לה אחריות על עצמה להיות עם עין טובה
מותר להרגיש את הכאב והחוסר שצף
אבל לא צריך לכעוס על מי ששאלה אם מורגש שזה מתמימות
היא לא התכוונה ולא מודעת לתחושה שזה עלול לייצר
היא לא חוצפנית
ולא כל מיני מילים שכתבו פה
פשוט לא מודעת
וזה שונה
כי כולנו יש לנו חוסר מודעות בנושאים מסויימים
וטוב להציף מודעות
אבל חבל לך -בעיקר בשביל עצמך לצבור בפנים כעס על מישהי שלא התכוונה באמת לפגוע ורק טעתה
לא הבנתי מהיכן הסקת שאני צוברת כעס?אין ייאוש בעולם
אמרתי שבחברה הישראלית יש נטיה לחוצפה. דיברתי על החברה הישראלית ולא על מישי ספציפית כאן.

באשר לאלו שהגיבו כאן דווקא הייתי עם עין טובה וכתבתי שמי שלא עברה קושי כזה לא תבין.
עכשיו אני רואה שהגבתי אליך ובאמת התכוונתי להגיב בכללותמעין אהבה
את לא כעסת
נכון
אבל היו פה בשרשור הרבה ביטויי איזו חוצפנית ואיזו חטטנית וכו
והרגשתי צורך להעלות את ההבנה שזה שמשהו פוגע בי לא אומר שהאדם הוא פוגעני
אלא שלא מודע
ולכן להציף מודעות זה מצוין
אבל חבל על הכעס

וסליחה שטעיתי
מסכימההריון ולידה2

זה לא מרגיש לי כמו חוצפה,

בד"כ לא.

(יש אנשים חטטנים, וכשפוגשים בהם - בהחלט מרגישים את זה, לא משנה באיזה נושא.

לא משנה אם ילדת מהר מדי או לאט מדי, אם יש צפופים מדי או מרווחים מדי.)

 

אני לא מדברת על זה.

 

אני לא כועסת,

אני פשוט מתפלאת ותמהה.

 

אין מה להתפלא כ''כמעין אהבה
כשאת רואה בחורה עם מטפחת את שואלת איפה אתם גרים?
אבל אולי היא גרושה..אז היא בטח תתפלא איך בכלל חשבת לשאול דבר כזה

מסכימה עם הקושי, מסייגת לגבי שאילת שאלותאם ל3+
יש אנשים שלא מוצאים מקום עבודה קבוע, אז לא נשאל איפה את עובדת?
יש אנשים שלא מוצאים מקום בו הם רוצים לגור, אז לא נשאל למה עברתם דירה או איםה אתם גרים?
יש אנשים שחינוך הילדים קשה להם, אז לא נשאל איך מסתדרים עם 5-6 ילדים?
יש אנשים יתומים או עם הורים גרושים וכל מיני, אז לא נשאל שאלות שקשורות להורים?
כלומר, לכל אחד יש את הנסיונות והקשיים שלו,

נכון, אני לא אבין את הנסיון שלך, אבל גם את לא תביני את שלי.
ושתינו צריכות לקבל את זה שלפעמים ישאלו שאלות שלא נרצה לענות עליהן.
באמת למה לשאול את כל השאלות האלה?באג2000
אם יש משהו שיכול לדרוך על נקודה רגישה - כן, לא צריך לשאול על זה.
אני אף פעם לא שואלת אנשים על המשפחה אם הם לא סיפרו לי מראש עליה.
כן, יש יתומים, אז לא אשאל על הורים ועוד כל הדוגמאות שהבאת.
ברור שאפשר לשאול ולא להתחשב, אבל קודם כל כמו שכבר אמרו פה, הרבה פעמים גם השואל מגיע למצב לא נעים, כשהנשאל עונה שהוא יתום/בלי ילדים וכו'. אז למה לא למנוע את אי הנעימות של שני הצדדים מלכתחילה?!
(אגב לגבי השאלה איך הם מסתדרים עם הילדים- למה לשאול את זה בכלל באיזשהי סיטואציה??)

ברור שצריך לחלק בין מישהו חדש למישהו שאת מכירה.
פגשת מישהי חדשה? תתענייני *בה*. מה היא עשתה לפני, מאיפה היא וכו'. יש גרושות? אז אל תגידי איפה אתם גרים, אלא איפה את. זה שינוי כל כך קטן בשאלה ויכול להיות כל כך אחר בשביל מי שאת מדברת איתה.
וממה שהיא מספרת ומרגישה בנוח לומר - אפשר להמשיך את השיחה. היא אומרת 'אנחנו גרים ב..'? אפשר לשאול דברים גם על שניהם. אבל אם מישהו לא רוצה לפתוח איתך נושא, קטן ככל שיהיה, למה לכפות את זה?

אם זה מישהו שכבר מכירים, זה שונה בגלל שכבר מן הסתם במהלך הזמן שאתם מכירים כבר עלו נושאים ושמעת על ילד/בעל/משהו אחר בחיים שלה, ואז אפשר לדבר על זה.

עם כל היופי שבהתעניינות ויצירת קשר, גם צריך לשים גבול בין זה לבין הרצון שלנו לדעת על האדם דברים. אם מה שאכפת לנו זה לדעת על מי שמולנו דברים - נשאל את הכל. אבל אם אנחנו רוצים שהאדם הזה ירגיש טוב ונעים, אז לא נשאל שאלות שיכולות לגרום לתחושה לא נעימה.
מעדיפה להכיר אנשים יותר בהדרגה, ואפילו להכעיס מישהי קצת שלא שאלתי אותה על המשפחה שלה מאשר להרוס למישהי את השבוע בשאלה חסרת טקט.
לגמריחנה צוריה
כואב כששואלים למשל בני כמה ההורים שלך...
אבא שלי לנצח נשאר בן 38..
כל אחד מודע לכאב שלו, קשה להיות מודעים לכאבים וההתמודדויות של אחרים, אבל כן חשוב להעלות למודעות כמו שכתבה הפותחת.
אבל לגמרי לא לשפוט את מי ששואל בטבעיות ולא ממשיך לחפור בחוסר טאקט.
אני למשל מאד מודעת לנושא של יתמות מהחוויה שלי, אז לעולם לעולם לא מעיזה להגיד לילדים אתה יכול להביא להורים שלך? אלא אשאל למשל מי נמצא בבית? למי אתה יכול להביא את זה? וכד'.
לפעמים מאד מאד כואב לי מהצד לראות איך למשל יש אנשי חינוך שלא נזהרים בזה ופתאום שואלים ילד להורים גרושים/יתום/הורה בכלא וכד'..
אותי למשל שאלו פעם איך קוראים לאבא, או במה אבא עובד, זה שותל במקום בתור ילדה (לפעמים היה לי כוחות להתפלפל ולענות רק שהוא לומד תורה בלי להכניס את האנשים לקישקע, אבל לפעמים גם לא..)
צריך להיות מאד זהירים.
לכן אני מאד עקיפה כלפי ילדים ובכלל כלפי אנשים ולא ישירה בכלל בכלל.
אבל כל אחד מודע לכאב שלו כמו שאמרתי, ולכן גם אם מהצד כואב לי לראות שאנשים לא נזהרים בזה מספיק, אין לי זכות לשפוט אותם.
המקסימום שאני יעשה זה להאיר בעדינות ולהסביר קצת שכדאי להזהר, גם זה רק במקרה שבאמת ארגיש בנח ומספיק קרובה ולא סתם לאדם זר כמובן.
השרשור הזה. הפך להגזמה מטורפתמיואשת******
עמוסה דוגמאות למה אי אפשר לשאול אף אחד כלום


אנשים יקרים, אני מקווה שלעולם לא אתקל בכם. חבל. אתם נשמעים נהדרים באמת אבל אין לי את היכולת לעבור את הקורס המיוחד של להכיר אתכם תוך כדי שתיקה רועמת. פשוט לא. ואני לא רוצה לפגוע בכם. אז נשאר לי רק לקוות שלא אתקל בכם. 🤷🏻‍♀️
תודה על התגובה האמפטיתחנה צוריה
אלמד לא לשתף כלום.
לא אמרתי שאסור לשאול, דיברתי על זהירות כלפי ילדים.
אמרתי שאי אפשר לשפוט את מי ששואל וזה בסדר גמור כל עוד זה לא ממשיך בחטטנות.
הוצאת את דברי מהקשרם, וחבל, כי ממש הארכתי בכתיבה כדי שיהיה מובן.
וגם יש דרך להגיב ביותר אמפטיות גם אם את לא מסכימה עם הדברים.
התגובה לא ספציפית אלייךמיואשת******
ועל כן כתבתי ״השרשור הזה״
בכלל השרשור גם לא מדבר על יחס לילדים.
באופן כללי כתבו פה אנשים לא לשאול על עבודה ילדים הורים ודירה. בעיני עבר את הגבול לגמרי אבל ממממממששששש
לא התכוונתי אלייך אישית, עימך הסליחה 🌷
נכון הוספתי את שלי כלפי ילדיםחנה צוריה
כדי להסביר שכמו שיש לי את הראיה על זה, לכל אחד יש את הראיה על ההתמודדות שלו, וזה לא אומר שצריך לשפוט אנשים ''חסרי טקט'' ששואלים, זה מחוסר מודעות כי כל אחד מודע לקשיים שלו.
לכן כתבתי שחשוב להעלות למודעות אבל יחד עם זה לא לשפוט.
וגם להעלות למודעות זה לא אומר שעכשיו לא נשאל ולא נתקשר אחד עם השני, אלא ב*טקט*.
זה הכל.
יקרההריון ולידה2

התלבטתי אם להגיב לך אחרי התגובה הראשונה שלך,

אבל עכשיו אני ממש חייבת.

 

קודם כל, כמישהי שקוראת אותך הרבה בפורום, מעריכה, וחושבת שאת נותנת למקום הזה המון - ממש מתפיע אותי לקרא כזו תגובה פוגענית שלך.

במיוחד שאת כותבת אותה בתגובה למישהי שכותבת על התמודדות של עצמה, וכותבת כ"כ יפה - איך מצד אחד היא נזהרת, ורגישה בנושאים נוספים, ומצד שני היא ממש לא שופטת את מי שכן שואל.

 

 

 

כמה דברים בתגובה למה שכתבת, גם בתגובה הנוספת שלך:

1. אנשים פה לא כתבו שאסור לשאול.

אנשים העלו נושאים בהם כדאי להזהר. זהירות אין פירושה שתיקה, זהירות פירושה רגישות.

כמעט כל מי שכתב את זה שצריך להיזהר - הביע קבלה והבנה לזה שאנשים לא מודעים.

2. אני לא מכירה אנשים תוך כדי שתיקה רועמת.

אני פשוט שואלת בכלליות, ונכנסת לנושאים - רק אחרי שאני יודעת שאפשר.

אולי תופתעי אבל אני אדם חברותי מאד, מכירה אנשים לעומק, וידועת עליהם המון פרטים אישיים.

זה לא אומר שב5 דקות הראשונות שאני פוגשת בנאדם אני אשאל אותו שאלות ספציפיות.

אני עובדת עם אנשים תקופה קצרה מאד, וכבר יודעת כמה ילידם יש להם. זה לא אומר ששאלתי אותם על זה כחלק מ3 השאלות הראשונות. אנשים שעובדים ביחד מספרים - התינוק בכה בלילה, לילדה היה ככה, לגדולה שלי היה ככה. בעלי עשה ככה.

אם מישהי מספרת על תינוק - אני אשאל בן כמה הוא, איפה היא משאירה אותו.

אם היא מזכירה ילדים (ברבים) אני ארשה לעצמי לשאול כמה יש.

אם היא מספרת על בעלה או ההורים - אפשר לשאול יותר.

אין לי כללים, ואני לא חיה בזהירות מתמדת. אני פשוט לא נכנסת עם אנשים למקומות שהם לא הכניסו אותי. כי אין לי מושג מה יש שם. ועל איזה פצעים פתוחים אני יכולה לדרוך.

3. כתבת שאם את  יודעת שזה נושא רגיש - את לא תשאלי, אבל אם את פוגשת מישהי שאת לא מכירה - אין לך סיבה להניח שהשאלה תכאיב לה, אז את שואלת אם יש ילדים.

אני באמת לא מבינה איך אפשר להניח שהשאלה לא תכאיב.

נקודת המוצא שלי היא לא - אני לא מכירה וכנראה זה בסדר. נקודת המוצא שלי היא - אני לא מכירה, אז אין לי מושג אם זה בסדר או לא. אני לא מכירה = לא יודעת, וממש לא שווה שזה בסדר.

הכאב משאלה כזאת יכול להיות עצום.

אני תוהה לעצמי האם ביום שבו תפגשי אישה בת 40 ותשאלי אותה אם יש לה ילדים בצורה כ"כ ישירה, רק כי איו לך רקע מקדים עליה אז כנראה שזאת שאלה מתאימה ובטח יש לה ילדים כי היא כבר בת 40, והיא תענה לך 'לא', ולא תוסיף, כי הרי את לא מחכה ליותר מכן/לא וגם לה אין בדיוק מה להוסיף על זה - האם גם אז תחשבי שהשאלה הזאת לגיטימית. והאם אחרי החוסר נעימות שתחווי במצב כזה - את תנסי שוב.

אז גם לפני גיל 40 יכול לכאוב לאנשים.

 

לא צריך להגזים, ואף אחד לא כתב לשתוק.

אבל אני חושבת שלשלול בכלל את המודעות לנושא, את הצורך להיות רגישים - זה ממש לא נכון.

וגם את אם לא נוהגת ככה - אל תפסלי אנשים שכן. 

 

 

 

תודה על התגובה שלך!חנה צוריה
הסברת ברור יותר את כוונתי
ואני כמעט לא נכנסת לכאן, זה פשוט היה שירשור שקפץ לי בראשיחנה צוריה
שגם לראשי אני כמעט לא נכנסת..
ובגלל הנושא החשוב ושהרגשתי שיש לי מה לומר שיהיה משמעותי, החלטתי בכל זאת להגיב.
אז בהחלט היה לא נעים לקבל תגובה פוגעת אחרי כל הנ''ל ובפרט ששיתפתי משהו על עצמי (ואני לא אנונימית).
הריון ולידה2

כתבת מקסים, באמת!!

מצד אחד כ"כ רגישה

ומצד שני כ"כ לא שופטת את מי שלא.

 

תודה שנכנסת והגבת ושיתפת, לי (הפותחת) תגובות כאלו עשו טוב על הלב. ממש תודה.

ומצטערת בשבילך שזאת התגובה שקיבלת.

נשלח כפול בטעותחנה צוריה
מותר שיהיו גישות שונותמיואשת******

קודם כל כתבתי במפורש שלא התכוונתי להגיב ספציפית אליה. אז את הפסקה הראשונה שלך אניח בצד ברשותך.

 

דבר שני כתבתי על *כל השרשור הזה* 

אנשים כתבו פה לא לשאול על עבודה, לא להניח שמי שיש לה מטפחת נשואה, לא לשאול על הורים ולא איפה אתם גרים

אני נוטה להאמין שאת כנראה שאלת אחד מהדברים האלו מישהי פעם. לכי תדכי אולי היא הלכה ובכתה אחר כך למה את לא רגישה?

אני כתבתי בתגובה למה שהשרשור הזה התפתח- שזה נראה לי לא נורמלי. זו דעתי האישית. אם לא נשאל שום דבר מהדברים האלו פשוט לא תהיה שיחה.

 

וכן, זו דעתי שאם לא פגשתי מישהי מעולם ואני מחכה איתה על הספסל בתור לרופא, היא לא תחווה את השאלה  שלי כחטטנית 

וכן, אני כותבת את זה בתור מישהי ששאלו גם  אותה - אה, הקטנה שלך בת X? או "אין לך בנים"?

הכל תלוי גם באינטונציה של השואל\ת ואיך זה נאמר ובאיזה מנגינה. יש אנשים שנעלבתי מאד ויש שבכלל לא

וכן זה גם עבודה עצמית שלנו לשמוע את המנגינה של השואל ולעשות עבודה שלא כל שאלה תתקבל ברגישות עוצמה 10 במצבים שבהם ברור לגמרי שאיזה אשה חביבה סתם התכוונה להכיר אותך ולהתעניין בך

 

ואם מישהי תשאל אותי אם אני מרגישה טוב בגלל שאני חיורת בתחילת הריון למשל גם אז אני יכולה לקבל את זה כחטטנות או כדאגה לשלומי. הכל תלוי סיטואציה.

אז כן, ככה אני חושבת

אני לא כתבתי בשום מקום שאני פוסלת אנשים שלא ישאלו כלום

אבל בכנות אני לא מאמינה שיש כאלו

את תדאגי לא לשאול אף אחת על ילדים

מישהי אחרת יתומה יש לה רגישות והיא לא תשאל על הורים

מישהי שלישית שפיטרו את בעלה לא תשאל אף אחד איפה את עובדת

 

אבל הסיכוי שיש מישהי שלא שואלת שום שאלה מכל מה שעלה פה בשרשור הוא אפסי. באמת. 

את לא יודעת לעולם על מה תדרכי

אז אמרתי, טוב שאת מעלה למודעות, אני אזהר יותר (יצא לי לשאול את השאלה הזו אולי פעם בחיים. אבל עדיין אני לאהתייחסתי אליה בכזו רגישות כמוך)

עדיין לא נכון בעיני לא לשאול כלום ושום דבר

נכון לחשוב, נכון להיזהר

ונכון גם להבין שאנשים הם אנשים ולצאת מנקודת הנחה שרובינו לא מתעיינים לפגוע או לחטט אלא סתם להיות חברותיים

 

בשורה התחתונה, לעבוד על עצמינו להיות פחות רגישים הרבה יותר ישפר את החיים שלנו מאשר לנסות לחנך אנשים אחרים להיות רגישים יותר (סיסמת חיי, אני מנסה כל הזמן לעבוד על זה, שלא תחשבי שזה אני אומרת סתם כי קל לי או משהו. קשה מאדדדדדד)

ממשיכה להתפלל עבורך שבקרוב יבוא האושר המצופה

באהבה רבה!

חיבוק

 

לגזור ולשמור. כתבת כ"כ מדויק ונכון.הריון ולידה2


תודה על התגובותהריון ולידה2

תודה למי שחיבקה ושלחה כח.

 

 

האמת שממש (ואני יכולה להוסיף עוד כמה ממש) הפתיע אותי רמת הלגיטימציה שניתנה לשאלה הזאת.

(הסבר קצת יותר רחב למה זה כ"כ מפתיע אותי (הפותחת) - הריון ולידה)

אולי גדלתי בסביבה שלימדה אותי את הרגישות לזה,

ואולי זה סתם משהו שהתפתח אצלי.

אבל עוד לפני שהתחתנתי ולפני שחויתי, ידעתי שאני לא שואלת שאלה כזאת.

כנראה שיש עוד סגנונות ותרבויות בעולם...

מקווה שזה לא יגרום, לי או לאחרות, יותר מדי כאב בעתיד...

ואם מישהי תחשוב פעמיים לפני שתשאל כזאת שאלה, היה זה שכרי.

 

 

תמימות וחוסר מודעותהתמסרות
כמה שאני הייתי עם הרבה היכרות עם חברות בקשיי פוריות במשך הרבה שנים!
קרה שבטעות אמרתי לחברה (שיהיה לה כבר ילדה גדולה) אם לא בא לה עוד אחד, כשהיה לי ברור שהיא לא בקטע ולוקחת את הזמן ואז ענתה לי שזה לא הולך.
התייבשתי במקום ולמדתי לכל החיים!

ומאז יותר קל לי לדון לכף זכות ואני פשוט לא מדברת על זה.

אבל באמת שהרבה אנשים זה התמודדות שהם לא חשופים אליה, סתם יכולה להעיד שבמשפחה של בעלי מעולם לא הייתה הפלה למישהי, אז כשזה קרה לי זה היה שוק ענק.

וגם גבולות המידע האישי שונים מאחת לאחת, אני לא יכולה שישאלואותי מליון שאלות על העבודה שלי ולאחרים זה פשוט לא מזיז...


ובלי קשר ממש שולחת חיבוק! ובהצלחה, בשורות טובות וידיים מלאות.

גדולה לחפש בקושי הזה איך.ךא לשפוט, במיוחד בימי אלו. אשרייך
אני לא שואלתחיים של
כי אני יודעת שזה נושא שיכול להיות רגיש
ויש לי חברה שאין לה ילדים כבר 7 שנים
האמת שלא תמיד אני יודעת איך להתמודד עם זה...
כשהייתי נשואה חודשיים קיבלתי את השאלה הזאתשירוש16
לא הופתעתי. לא הפריע לי.
פשוט אמרתי שאני כולה נשואה חודשיים וניתן לזה קצת זמן.. (בחצי קריצה).

כשנכנסתי לעבודה חדשה חודש אחרי החתונה מייד התחילו עם שאלות הכרות:
בת כמה את, מה התפקיד שלך, את נשואה, יש לך ילדים, איפה את גרה, במה בעלך עובד...
לא לקחתי את זה באופן אישי. פשוט עניתי תשובות כנות.
אולי חלק חשבו שאני מידי צעירה בשביל להתחתן אבל כשהסברתי להם על הציבור הדתי ופגישות וכ'ו הם הבינו את הנושא.
כנ"ל לגבי העובדה שבעלי אברך ולא עובד (וגם לא סטודנט... הוא לומד, לאיזה תואר?, לא לתואר...)

לדעתי לגיטימי לחלוטין לשאול שאלות כלליות כמו :
נישואים, ילדים, תעסוקה, משפחה, מקום מגורים...
אבל לא להביע את הדעה האישית על תשובה מסוימת . זה יכול להיות ממש חסר טקט.
כמו לשאול על ילדים, לקבל תשובה שאין, ואחר כך לזרוק הערה "מה נשואה שנתיים ואין ילדים?". (גם הבעות פנים זה מספיק...)

אני מבינה את הכאב שלך. תסכול. חוסר עונים.
מול שאלה כל כך פשוטה שמעלה בך כל כך הרבה היסטוריה כואבת.
(ואת בקושי נשואה שנה!.. זה נשמע כמו ניסיון קשה ביותר. אישית לא יודעת אם הייתי עומדת בזה)

רק רוצה להשב את תשומת ליבך לכמה דברים שרשמת בהודעה הפותחת:
1. מספר אינטראקציות אישיות שהיו לך בנושא פרשת בצורה מסוימת. וזו זכותך.
אבל לא תמיד השני התכוון לכך.
2. כתבת "אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת."
אהל לא כל אחד חושב ששאלת הכרות פשוטה כמו "האם את נשואה, איפה את גרה " הן שאלות *מכאיבות*.

(אני למשל לא שמחה במקום שאני גרה בו ומחכה לרגע שאעזוב את המקום. האם זה מכאיב לי כששואלים על מקום מגורים? כן. כי אני ממש סובלת וזה מזכיר לי את הכאב היום יומי. אבל לא חושבת שהכאב הוא כתוצאה מהשאלה ועל כן אשמת השואלת אלה כחלק מהמציאות בה אני חיה.)

מאחלת לך המון הצלחה בדרכך!
ובעז"ה כשתזכו לכך, יהיה לך רק הריונות קלים ומשעממים ובידיים מלאות.
..הריון ולידה2

תודה על התגובה

 

1. לא כתבתי על דרך פרשנות.

כתבתי ששאלו אותי.

לא הסתכלתי על זה כחטטנות, לא כעסתי ולא נעלבתי.

אני עדיין חושבת שזאת שאלה לא במקום.

(שוב, חשבתי ככה גם לפני שנה)

 

2. אני באמת חושבת שזה לא הנושא היחיד שצריך להיזהר בו ובאופן כללי אם יש נושא שנראה שלא נעים למי שמולינו - צריך להיות רגישים.

אבל, כמו שכתבתי למעלה, בלי לזלזל באף קושי,

אני חושבת שבד"כ (לא תמיד, בד"כ) קשיים מהתחום של שידוכים, פוריות, זוגיות - יכולים להיות כואבים יותר מנושאי עבודה ומגורים (בלי לזלזל בכלל בכלל בכלל!!).

ואישית אני רואה אותם כנושאים שבהם צריך יותר להזהר. וכשאני פוגשת אדם חדש - אני לא אתחיל ישר לשאול אותו עליהם.

 

 

מגיבה מהמקום הכואב12111
הי לך. משתתפת בכאבך.

גם אני בלי ילדים,
גם אני עברתי הפלה,
ונשואה מעט יותר ממך.

וגם לי השאלות האלה מכאיבות לפעמים.
אבל דןקא מהמקום הכואב אני מרשה לעצמי לחלוק עליך.
אמרו פה רבות לפני שכל שאלה יכולה להכאיב למישהי, ולא את הטענה כי לא כואב להן.
אז לי כואב ואני מסכימה איתן. מציאות כזו של לחשוש לשאול כל שאלה שהיא כי אולי תפגע בצד השני תשאיר אותנו בחברה אפתית ולא מתעניינת, תגרום שנעבוד במקום שבו אנחנו לא יודעחם דבר וחצי דבר על מי ששותף איתנו לשולחן, ואין ביכולתנו לעזור לשכנים, כי לא שאלנו כלום כדי לא לפגוע.

אז נכון, זה כואב לפעמים ששואלים דבר שמזכיר את החוסר שלנו, וכואב שעושים סבב היכרות וכל אחץ מגלה לכמה אוצרות זכתה.

אבל נראה לי, שבמקום הכואב שלנו אנחנו צריכים להשתדל לעבוד על עתמנו ולקבל קצת יותר בסלחנות כל מיני שאלות.
ברור שלא מתאחם לשאול למה אין ילדים, או להביע דעה וכולי, אבל כשאלת היכרות-אני חושבת שאסור לנו להיכנע לכאבים ולהסתגר כל אחד בנקודתו הוא..

מקוה שלא פגעתי.. היה חשוב לי להאיר.
אהבתי את התגובה שלך. צודקת מאדמיואשת******
ולפותחת-
אני משתדלת לא לשאול שאלות כאלו כשאני מכירה ולא ברור לי מה המצב, משתדלת לברר בעקיפין
אבל אם זה מישהי שפגשתי סתם, לא מכירה אותה משום מקום, אז אני מניחה שהשאלה הזו לא אמורה להכאיב לה כי זה ממקום של התעניינות, כמו איפה את גרה במה את עובדת. ביים אני לא אצפה לתשובה שונה מכן או לא.
אם מישהי תענה לח על זה ב- אבל אני נשואה רק שנה, אני אבין שזה היה ממש לא במקום, אבל בחיים לא ציפיתי לתשובה מפרטת ומבחינתי ברגע שהיא אמרה לא , אז מחפשים משהו אחר לדבר עליו.
זה סתם למצוא נקודות השקה לפטפט עליהן
ואגב שאלו אותי מלא פעמים אם יש לי ילדים ובני כמה ו- בת כמה הקטנה שלך. ולמרות שחויתי קשיים בפוריות לא תפסתי את זה ככואב
אם זה ממשיך משם ליותר עמוק אז זה כבר כואב
אני חושבת שאם שואלים את זה כחלק מסמול אוק כזה ולא מתעכבים על הנושא זה שאלה סבירה

אני תוהה לאור דברייך אם אשאל אותה שוב, אבל כמו שציינו פה אז לא לשאול במה את עובדת כי אולי מובטלת ולא מה בעלך עושה או אולי לא לשאול על ההורים כי אולי אחד מהם נפטר... מרגישה שזה קצת בעיה כי אין לזה סוף
וכן, יש בהחלט גם מקום מצד מי שיש לה נושא רגיש וכואב קצת להכיל את החברה, בגבול ההגיוני והטקטי כמובן. אחרת כולנו נשתוק

חיבוק גדול גדול לך!!!
בחיים אני לא שואלת!!! רק אם מספרים לי...רק אמונה


אבחנה בין שאלותyr

יש להבחין בין שאלות התעניינות גרידא כמו האם את נשואה והאם יש לך ילדים. שהן שאלות תמימות ונחמדות של היכרות או התעדכנות. ופה אני מתחבר למי שכתבה שאדרבה אם מרוב רגישות לא יישאלו שאלות כאלה זה מביא להסתגרות וריחוק.

ומצופה ממי שאצלו זה נקודה רגישה שיאמר איזו תשובה כללית בלי להיכנס לפרטים.

לבין שאלות חטטניות כמו - למה אין ילדים? האם לא הגיע הזמן לעצור עם יותר מדי הלידות שלך? למה אתה בררן בשידוכין ועוד כהנה וכהנה שאלו שאלות שלא שייך להיכנס אליהן אם אתה לא באיזה שחנ"ש אמיתי. שאלות כאלה באמת צריך חוסר טקט עצום בשביל לשאול אותן בפגישה מקרית ואפילו בהיכרות בינונית.

ותודה על העלאת המודעות.

בלת"קרקשאלה
אני אחת שלא שואלת ומאוד נזהרת
אבל מבינה את המקום הזה ששואל ומתעניין. הרבה פעמים זה יוצר חיבור וקשר כשמכירים לראשונה

מה גם שכל שאלה תמימה יכולה להיות מאוד לא תמימה לנשאל.
את יודעת כמה פעמים שאלו אותי "נו... יש מישהו על הפרק?" בדיוק יום אחרי שנפרדתי?
או את הפעמים ששואלים מה הגיל, ואני חושבת על זה שהנה הגעתי לגיל הזה ולא חשבתי שאהיה בסטטוס כזה...?
או הרבה שאלות הכי תמימות שיש, שנוגעות בנקודות רגישות. זה לא נגמר
ואם לא נשאל בכלל- אני חוששת שזה יהפוך אותנו לאנטיפטים...
לי יש ילד אחד(מתוק ומיוחד) בינתיים, בן 8 כבר.רוצה להוסיף
ועברתי 2 הפלות בחודש רביעי לפני שלוש שנים ושנה.
מאז ומתמיד הייתי טקטית, כך שהתנהגות זהירה ומכבדת היא נר לרגליי, ולאור הניסיונות שאני עוברת בנושא-אני זהירה שבעתיים, בנושא זה ובנושאים הסובבים סביבו.
לא אשאל אשה עם מטפחת לראשה בשלבי הכרות עימה איפה בעלך עובד/לומד כי אולי היא גרושה/אלמנה. לא איפה את עובדת כי אולי היא משתוקקת לעבודה ולא מקבלים אותה, או שפוטרה, או שעובדת בעבודה שהיא מתביישת בה. בכלל, לעולם לא אשוויץ במה שבעלי עושה עבורי, מה קנה לי וכמה עוזר/מייעץ/תומך וכו', או כמה הילד שלי מחונך מקסים ועוזר כי את אף פעם לא יכולה לדעת מה עובר לשני בלב, ועל איזה פצע אני דורכת לה.
לא כולנו כאלה לצערי... אבל טקט זהו דבר נרכש. גם אם אין לך-אתה יכול ללמוד..
היי יקרהסוסה אדומה
הרבה פעמים השאלות האלה, הם בסה"כ שאלות התעניינות לגיטימיות לחלוטין שפוגעות לנו בנקודה רגישה.

כמו, במה את עובדת? כשאת עובדת במשהו שאת לא גאה בו, או שאת מובטלת.
את רווקה? כשאת ממש רוצה להתחתן...

אנשים לא יפסיקו להתעניין, וטוב שכך.
ואנחנו לא נפסיק להיות חסרי בעיות.

כמעט בכל תחום יכולה לבוא שאלת התעניינות שעלולה לפגוע בנו.

יהיו אנשים שימנעו בכל מחיר משאלות מהסוג הזה, אבל השאלות תמיד ישארו.

אני חושבת שהפיתרון הוא להיות שלמים עם עצמנו.
את לא אשמה בזה שאין לך ילדים עדיין, ואת לא חייבת לאף אחד דין וחשבון.
אף אחד גם לא יודע מה הסיבה שבגללה אין לך עדיין ילדים.
את יכולה להגיד בחיוך, לא, עוד לא...
הם יחשבו שבחרת למנוע, או שהפלת, או כל מה שבא להם לחשוב. את לא חייבת לפרט יותר מזה.
מה שבטוח, את לא צריכה להתבייש.

גם בנוגע לעבודה, אותו סיפור. אנשים שואלים, לא תמיד צריך לספק תמונה מלאה. את לא חייבת כלום לאף אחד.

אבל אין ממה להיפגע. הבעיה היא לא אצל השואלים
הבעיה היא אצלנו. שאנחנו מאשימים את עצמנו, לא מרוצים מעצמנו, חושבים שמשהו מעיד עלינו משהו, שאנחנו לא בוטחים בה' ובמה שהוא נותן לנו.
כשאנחנו נדע שעשינו הכל כדי שיהיה לנו טוב, וכל השאר בידיים שלו, נצליח לענות מה שבא לנו, איך שבא לנו, בלי להרגיש חייבים לאף אחד. ובלי להרגיש לא נעים כי מישהו שאל אותנו משהו.

מאחלת לך ישועה בקרוב, שמה שאת רוצה, ה' ירצה ויתן לך בטוב ובנחת.
נכוןניצנים
משהו קצת אחראורוש3
סוג של זכות. אני בגלל כל הסיבות שעלו בשרשור ועוד מאפיינים אישיים שלי כנראה, פשוט לא יודעת מה לשאול כשאני פוגשת מישהי חדשה או אמורה לפתוח בשיחה.
וכל כך גרועה בסמול טוקים וזה כזה מבאס ומשאיר חברתית בצד..
אז אחרות ששואלות ולעיתים פוגעות, כנראה הרבה יותר בעלות חברות ממני.
לכל צד במטבע יש מחיר. כנראה שאני פחות פוגעת בבנות עם עניין רגיש. מצד שני אני גם לא כל כך נעשית חברה שלהן או של אחרות. וכבר אמרו לי בעבר במקומות עבודה חדשים שבהתחלה חשבו שאני ממש קרה ולא נעימה...
הריון ולידה2

אולי באג שלי, אבל אני חושבת שעדיף שייקח עוד קצת זמן להתחבר,

מאשר לדרוך על כאב חשוף של אנשים בדרך, כל כך בלי כוונה, אבל להכאיב

תודה חמודהאורוש3
צודקת. זה לא נראה לי מרוע...בתאל1

אולי כי פשוט אין דרך לדעת את זה אם לא שואלים...בעצם... או אם ההיכרות איתך היא עדיין קצרה...

אני לא הייתי שואלת מישהי עד שאני לא רואה שהיא מדברת על הילדים שלה..ורק אז אולי אעיז לשאול כמה או בני כמה הם...

בכל זאת, חברה חדשה בעבודה ורוצים להכיר קצת מעבר לנושא העבודה... אבל לא הייתי שואלת אם יש לה ילדים...

 

 

ממליצהIce cream
בגלל שהיה לי בתקופה מסוימת קשה עם שאלות מסוימות החלטתי להפסיק לשאול כל דבר שעלול להיות מביך. בהתחלה היה לי קשה למצוא על מה לדבר ועכשיו זה ממש טבעי וקל. אז אני ממליצה לחשוב אם יש אפשרות שהתשובה תהיה מביכה ולא לשאול גם אם נתקעים בשיחה זה עדיף מאשר להביך. אם תוציאו את האפשרות הזאת של לשאול שאלות לאט לאט לא תרגישו את הצורך למצוא נושא שיחה ע"י שאלות
בעיקר חוסר מודעות.44444
לפני שאני הייתי נשואה לי אישית לא יצא לשאול כי לא היה את מי אבל גם הייתה לי אפס מודעות.
מתפדחת להגיד- לא היה לי שמץ של מושג כמה זמן לוקח להכנס להריון. גם הפלה זה משהו שמעתי עליו פעם משהו ולא מעבר.....
לא התעסקתי בכלל בעניינים האלו וכמעט לא היו בסביבתי נשים בגיל הפוריות בתקופות האלו. רוב המורות שלי מהיסודי היו בדרך לפנסיה.... איכשהוא יצא ככה......
אני לא קשורה לפורום הזההפי
נשמע מאוד כואב
בכללי כל חוסר רגישות היא לא נעימה
מהכאב שלך את יכולה להתחבר לרגישות של אנשים אחרים ולא לזלזל באפחד בחיים כי את לא יכולה לדעת מה עובר עליו.
יש המון שאלות חסרות טקט ששואלים:מודדת כובעים

הדירה שלכם?

כמה ילדים יש? אתם רוצים עוד?

אתם מרוויחים טוב?

ההורים לא עוזרים??

 

ועוד כהנה וכהנה.

 

החוכמה לצאת מההסתכלות הצרה, ולא לשאול לא רק שאלות שרגישות לי, אלא גם שאלות שיכולות להיות רגישות לאחר.

 

מצד שני, החטטנות הזו באה יחד עם הצבריות והאכפתיות שלנו הישראלים אחד מהשני....

 

זה העוקץ שבערבות ההדדית

 

למה הדירה שלכם? זה חסר טקט.44444
אם לא "חופרים"בעניין זו שאלה לגיטימית בעיני.
הבופו של דבר כדי להביע התעניינות וליצור קשר עם אנשים צריך לשאול משהו-
נושא המשפחה באמת הכי עדין אז הגיוני בעיני לשאול על עבודה ומקום מגורים.
אם זו שאלה להכרות והתעניינותניצנים

זה בהחלט חסר טקט לשאול

כשחברים יותר טובים אז הגיוני לשאול. 

יש גם את הטון שבו הדברים נאמרים 

 

יש הבדל בין "זו הדירה שלכם?" 

לבין "מה, הדירה שלכם??" 

 

 

הנה, אתם רואים כמה דעות יש פה?!מודדת כובעים

לא שואלים שאלות על הצד הכלכלי, לא משפחתי, לא הורים, ילדים.

תנסו להכיר את האדם לפי מה שהוא מספר, לא לפי שאלון תחקיר.

עדינות.

 

 

שתזכו בקרוב.נחמיה17

אכן חושב שאין מה לשוות רוע לב לשאלה תמימה זו.

אמנם את ועוד רבות נדקרות אולי משאלה כזו אבל כך גם יתומים רבים שנשאלים על הוריהם אבל הרוב המוחלט אינו כך והשאלה הזו לגיטימית. אי אפשר לצפות מחברה לחשוש כ"כ למיעוט.

את מצפה לילד וזה באמת חכיון שמלווה בהרבה צער וגעגוע, אבל "אמפתיה מספק" לזה- זה לא מובן מאליו, אפשר אפי' לומר שזו צפיה מוגזמת מאנשים.

אין חס וחלילה נסיון זלזול בעומק הכאב או חוסר אכפתיות אלא תום פשוט ונורמטיבי.

מקווה שתביני ושיוסיף עין טובה.

 

ממש לא מסכימה!אנונימי300

לצערי הרב זוגות מטופלי פוריות הם מיעוט גדול מדי.. ובעיניי השאלה הזאת לא לגיטימית בכלל. זה לא משנה מה הסיבה שאין ילדים. זה לא לגיטימי להכנס לחיים הפרטיים של אף אחד. בטח לא בהכרות ראשונית! אני בטוחה שזה נובע מחוסר מודעות ואולי גם חוסר רגישות ולא בכוונה, ובדיוק בשביל זה מעלים את הנושא הזה למודעות.. קראתי הרבה מהתגובות כאן, ובתור אחת שחוותה את זה, ממש צבט לי לראות את הלגיטימציה שנותנים לחוסר רגישות.. זאת בעיה שצריך לטפל בה.. אבל קודם צריך להבין שזאת בעיה

..אנונימי300

ובוודאי שאם אין בך רצון לפגוע באף אחד- אתה תתאפק ותשאל שאלות אחרות במקום

לא רוצה להיות ציניתהריון ולידה2

אבל אמנם לא כתבתי 'לנשים בלבד',

אבל בכל זאת בחרתי לכתוב בפורום נשי ולא בצמ"ע למשל.

 

ואכן, מגברים אני פחות מצפה שיבינו את הרגישות הזו.

אם כי גם להם היא לא תזיק.

 

צר לי לבשר לך, אנשים שמחכים לילדים הם ממש לא מיעוט.

גם אם החברה סופרת רק את אלו שמחכים כבר מס' שנים, גם עבור אנשים שנשואים פחות משנה - זו יכולה להיות נקודה כואבת מסיבות כאלו ואחרות.

 

 

ממש לא שואלתאנונימית לרגע1
וגם כשהן כבר בהריון אני לא אוטומטית אומרת בשעה טובה וכו. מודעת לזה שלפעמים זה ממש מביך
אומרת רק בשלבים ממש מאוחרים וגם זה בדכ כבדרך אגב ( נניח אם היא מעלה את הנושא)
ממש לא שואלתאנונימית לרגע1
וגם כשהן כבר בהריון אני לא אוטומטית אומרת בשעה טובה וכו. מודעת לזה שלפעמים זה ממש מביך
אומרת רק בשלבים ממש מאוחרים וגם זה בדכ כבדרך אגב ( נניח אם היא מעלה את הנושא)
מבינה.אבל אני תופסת את זה כמו שאומרים,"לא נעים אבל לא נורא"לצמוח ולהצמיח
ועונה דווקא כמי שחוותה שנות ציפיה לילדים ומספר הפלות בחייה...
אני לא צריכה להיפגע ולא להרגיש שלא בנח מול אף אחד, לא עשיתי שום רע.
השאלות נובעות מאופי ישראלי אכפתי ומתעניין. ולא מרצון לצער או לפגוע חלילה.
לעומת זאת יש לי חברה שכבר תקופה שהיא לא עובדת מסיבות אישיות והיא מתייסרת כל פעם ששואלים אותה איפה היא עובדת והיא מרגישה לא נעים ומתחילה להתפתל ולא תמיד בא לה להסביר לכל אחד למה היא לא עובדת....
בקיצור לקחת יותר בקלות ולדון לכף זכות.
ואם מישהי שואלת בכל זאת ואת רואה שהיא נבוכה לשמוע שאין ילדים, אפשר להקל על המבוכה ולומר עם חיוך, "בע"ה יהיו, בעתו ובזמנו" או משהו אחר בסגנון. מקסימום נזכה לברכה ממנה.
שנה טובה ובשורות טובות לכולם.
תש"פ- תהא שנת פוריות. בעז"ה!
התשובה "בע"ה יהיו" לא תמיד מתאימהyr

מה לעשות, לפעמים כבר יודעים שלא יהיו לפחות לא בדרך הטבע.

בואו נהיה רגישים באשכול הרגיש הזה שעוסק בלא לדרוך על נקודות רגישות בטעות.

זה אכן ניסיון קשה מנשוא וכאב נוראי! הלוואי שאף אחד לא יתנסהלצמוח ולהצמיח
אך התפילה-תקווה-משאלה "בעז"ה יהיו", מתאימה תמיד, לעניות דעתי.
א. אין יאוש בעולם כלל. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
ב"ה חיים "ילדי ניסים" רבים בעולם!! גם לכאלה שהרופאים לא נתנו שום סיכוי!
ולחלק מהזוגות יש היום פתרונות שלא היו בעבר, (רק בימים האחרונים הציבור שמע בקמפיין של מכון פועה סיפורים מופלאים)
אופטימיות וחשיבה חיובית רק עוזרת במצבים כאלו (אפילו מבחינה רפואית מדעית ובטח רוחנית ונפשית. זה מוכח מחקרית)
ב. גם כשאין שום מוצא בדרך הטבע, לאיש, לאשה או לשניהם, יש משפחות רבות שזכו לחיים מלאי אושר ושמחה עם ילדים מאומצים. זה שינה את עולמם מעולם עצוב וקודר לחיי משפחה מלאים וטובים כמו כל משפחה אחרת.

ובעז"ה הלוואי שכל עם ישראל יזכה בפרי בטן באופן טבעי ובלי יסורים!

צודקת במליון!!בוטחת בהשם
אחותי הבכורה חיכתה 8.5 ארוכות ומייסרות, לא על אף אחד!!
תכלס תמיד כשהייתי לידה והיתה החסרת טקט (כן!! חסרת טקט!!) התורנית ששאלה כמה ילדים יש לך? הרגשתי שתוקעים לי סכינים בלב, לא רוצה לדעת בכלללל איך היא הרגישה.
כמובן שלי יש רגישות יתרה לנושא, אבל לא רק כאן, אני תמיד נזהרת גם אם אני רואה אישה נשואה עם כסר''ש/פאה לא לשאול על בעל כי יכול להיות שהיא גרושה/אלמנה, וכו...
תזכרו, תמיד עדיף מילה אחת פחות מאשר מילה אחת יותר מדי!
כמה מדויק המשפט האחרון שלך הריון ולידה2אחרונה

תודה!

עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤אחרונה
ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אני מסכימה וגם לאחנוקה

זה לא שהוא נשאר רעב כן?

הוא רצה שאכין לו משהו ספציפי אחר משל כולם

אמרתי לו שאני בשמחה אכין לו אבל זה לא יתכן שהוא מתעלם מההוראות שלי

ואז רוצה שאני אשמע את כל הבקשות שלו

ולכן קודם כל הוא יפסיק את ההתנהגות שלו (כאמור משך בחצאית וכו')

ואז אני אכין לו את האוכל.

הכל קרה תוך כדי אמנם הסאגה התמשכה אבל עדיין עמדנו באותו מקום במטבח (ובאמת כשיצאתי זה נגמר.. כי הלכתי והוא נשאר וזהו)

 

ואני מסכימה שסילחה זה מעושה

במיוחד אם אומרים לך מה להגיד

אבל אם זה כל כך מעושה- למה זה כל כך קשה?

 

אני אשאל אחרת- את מכירה דרך אחרת שבה אנחנו אומרים הייתי לא בסדר?

(שוב, הוא עדיין מושך לי בחצאית וצורח, לא משהו שקרה שלשום- על זה אני באמת לא חושבת שיש ענין 'לבקש סליחה')

אם הוא היה מפסיק, היה אומר די, משהו, באיזשהו אופן מביע שינוי- הייתי זורמת איתו.

אני אומרת לו תגיד סליחה כי הוא אומר לי אבל אני לא יכול, אני לא יודע להתנצל אני לא יכול להפסיק אז אני אומרת עזוב, תגיד סליחה- מילה קצרה ופשוטה שאתה מכיר ובזה נסיים את הסאגה

אתoo

לא צריכה להיות תלויה במה שבן 6 אומר (וגם לא באף מילה שאי מישהו אומר)

את צריכה לסיים את הסאגה לא הוא

הוא ילד קטן

הוא לא צריך לנהל אותך

אם את רוצה לגרום לאדםאפונה

להודות שהיה לא בסדר

למרות שהוא לא חושב ככה,

יש לך שתי אפשרויות:

1. להשתמש בכח כדי לגרום לו להגיד את זה

2. לתת לסיטואציה לשקוע ולייצר סביבה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית ואינטגרטיבית, כזו שיכולה לקחת בחשבון את הצרכים והרגשות שלו וגם של הזולת בו זמנית, ובמקרה כזה יכול להיות שבין השאר יעלה בו הצורך להתנצל (אבל לא בטוח).


אבל

במקרה שלכם

אני ממש לא חושבת שהוא היה לא בסדר

ובעיני ממש לא כדאי להכנס לנישות האלה.

ילדים מונעים מדחפים

המח שלהם עוד לא בשל לראות את התמונה השלמה ולעשות מה שנכון

לפעמים הדחפים גורמים לפגיעה באחר

וזו אחריות שלנו המבוגרים לנהל את הסיטואציה.

כן כולל פגיעה בין האחים

וחוצפה (שהיא בכלל מגננה מובהקת).


אם התינוקת שלי צרחה כל הלילה ובגללה לא ישנתי

או נשכה ופצעה אותי בהנקה

זה בוודאי פוגע בי. אבת אין לי שום ציפיה שהיא תיקח אותי בחשבון כי היא לא בשלה לזה, היא עושה מה שהיא צריכה ויכולה בהתאם למה שעולה בה באותו רגע.

ילד בן 6 בדרך כלל מסוגל ליותר מזה, אבל לא תמיד. לפעמיפ הוא מוצף, לפעמים עולות בו אגרסיות, או מגננות מכל מיני סוגים וזה בסדר וטבעי שהוא מרביץ, מתחצף או לא רוצה לעושת מה שאמא אומרת.

אנחנו צריכים לנהל את הסיטואציה ולעזור לו שם, לא להפוך אותו למבוגר שעושה מה צריך אלא להתבונן בו ולהבין מה הוא מרגיש וצריך, לעזור לו להתווסת, לעודד אותו לעשות דברים שמתאימים ליכולות שלו באותה סיטואציה ולשלב ההתפתחותי שלו באופן כללי ולהמנע מלדחוק בו לעשות דברים שאינו מסוגל אליהם כרגע - מה שיפחית רצון נגדי.

אני פשוטתקומה

חושבת, שלא כל סיטואציה בהכרח מחייבת הזדמנות חינוכית


זה נכון שכהורים אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו

אבל פשוט לא תמיד זה בדיוק הזמן המתאים, ואני לא חושבת שיקרה משהו אם נחליט בסיטואציה מסויימת לוותר על החינוך (הספציפי)

מה זאת אומרת בהקשר הזה?

את שואלת האם אני מכירה דרך אחרת שבה אנחנו אומרים הייתי לא בסדר?

באופן כללי, כן. דווקא לפעמים שהילדים שלי לא רוצים לדבר, אני מבינה שהם הבינו. זה לא תמיד נכון. אבל לפעמים אני אתחיל להגיד משהו, והם יגידו "אני לא רוצה לדבר על זה. הבנתי הבנתי" זאת אומרת, הם מתביישים, מבינים, אבל להגיד את זה ממש בפה מלא? זה כבר קשה. אז למה להקשות עליהם?

אותו דבר פה

השאלה מה המטרה

האם הוא עושה פעולה לא נעימה שאת רוצה שהוא יפסיק אותה מיד - והדרך שחשבת לנכון היא שמבקש סליחה

או שרצית ללמד אותו שהוא לא מתנהג יפה, ולכן רצית שיבקש סליחה


אלו שני דברים שונים


אם זו הסיטואציה הראשונה, כשרואים שזה לא עובד, ואם המטרה היא להפסיק התנהגות, אז עדיף היה לעבור לדרך אחרת. זה יכול להיות התעלמות, זה יכול להיות חיבוק גדול מרגיע, זה יכול להיות להגיד לו להירגע בחדר. לכל אחד מתאים משהו אחר.


אם זה היה לצורך חינוך, אז אני שוב חוזרת לנקודה שלי, שא. לא תמיד חייב לחנך, ב. לא תמיד חייב לחנך מיד, זה בסדר גם לחכות להזדמנות אחרת

לגביoo

'שלא כל סיטואציה בהכרח מחייבת הזדמנות חינוכית'


אני חושבת שכל סיטואציה בה ההורה מגיב נכון

זו הזדמנות חינוכית לילד

לראות הורה מגיב בסלחנות/ בסבלנות/ באסרטיביות/ באמפתיה

וזה רוב החינוך

דוגמא אישית טובה 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אולי זה באמת סמנטיקהכורסא ירוקה

השיחות הרגועות הן הכי מועילות, וכן אני מתעקשת על הסליחה אבל לא ראיתי סיטואציה שבה יש שיחה טובה והבנה של הילד ועדיין הוא לא מוכן לבקש סליחה.

אולי את צודקת והשיחה זה העיקר, כל עוד הילד לא רק מקשיב ומנסה להצטדק אלא אקטיבית מביע הבנה לעובדה שהוא היה לא בסדר.

למרות שעדיין יש משמעות בעיניי, גם אם סימבולית,,לבקשה של הסליחה ממי שנפגע. כאילו, יכול להיות שהילד שפגע הבין והפנים, הכל טוב, אבל הילד שנפדע הוא גם צד פה, הוא גם בנאדם, ומגיע לו גם לעשות קלוז'ר למה שקרה ולא רק שהשני יבין. גם אם הוא מבין אז למה ככ בעיה לבוא לנפגע ולתת תוקף לפגיעה שלו?

האמת לא זוכרת כמעט סיטואציהטרכיאדה

שהענשתי ילדים. ענישה היא דרך מאד מאד בעייתית לחנך, בטח אם זה כדרך חיים.

ברור שיוצא שאני כועסת/גוערת/מעירה/מסבירה

אבל להעניש? לא יודעת, לא זכור לי שיצא לי.

גם לי לא יוצא הרבהכורסא ירוקה

אבל כשצריך לדעתי אני עושה את זה. אולי זה גם תלוי מה את מגדירה עונש, אבל גם אם לא,  אם זה עובד אצלכם ואף פעם אין צורך בענישה - נהדר..

מניחה שגם ההודעה השניה שלך מכוונת אליי - זה בסדר גמור שזו הגישה שלך, הגישה שלי שונה, ואני רואה שזה מה שנכון לעשות אצלנו.

גם לא יודעת מה את מדמיינת, זה לא שאני לוקחת יום ויושבת עם הילד בחדר עד שיסכים לומר סליחה, אבל כן מדברת, מוודאת הבנה גם אם הוא לא מסכים להודות בזה, ואם הוא מבקש משהו אקסטרה, אז כן אסרב עד שיאמר סליחה.

בעיניי זה גם לפעמים עוזר להם לרדת מהעץ 

חינוך זה תהליךטרכיאדה

גם אם חשוב לך מאד בקשת סליחה והכרה בטעות, התעקשות על כך לא תוביל למקום הזה!

הוא בן 6 בסך הכל, יש לו מספיק שנים ללמוד להכיר בטעות ולבקש סליחה, להתעקש

ולהתווכח ולעמוד על כך במשך שעות, בודאי לא יוביל לתוצאה המבוקשת.

לאט לאט, בנועם, בדיבורים ולא בוויכוחים ובטח לא בעונשים- זה יגיע

עריכה, הגבתי לפותחת.קודם כל יפה מאוד שלא כעסתנעומית

 ואת מפעילה שיקול דעת עכשיו.

אני חושבת שיש הרבה דרכים לבקש סליחה, אפשר לבקש סליחה ואפשר להגיד לו: ''לאחותך היה לא נעים לפני כן, תעשה משהו שנעים לה, לדוג' תביא לב את הספר/ אוכל/ משחק שהיא אוהבת, תשיר לה שיר מצחיק, תעזור לי לגרוב לה גרביים/ להחליף טיטול''

הוא בעצם עושה מעשה כהכרה על זה שעשה משהו לא נעים, אבל לא מבקש סליחה באופן חיצוני ומעושה.

ולומד שהוא יכול בפועל לתקן טעויות ואיך.


 

ואת גם נותנת לו דוגמאות, אז הוא יכול לבחור. ו

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

יש סיפור מקסים של אמונה אלון - "איך מבקשים סליחה"תהילה 4
בעיני משקף מאד יםה את הקושי של בקשת הסליחה מצד הילד הפוגע ואת הרווחה כאשר מצליחים.


יכול להיות שאולי אן תספרי לו את זה ותעשו דיון סביב הסיפור על הילד ולא עליו זה יוכל לתת כלים לפעמים הבאות 

מה זה סליחה?אפונה

אם סליחה היא תשלום שצריך לתת לצד הנפגע תמורת הפגיעה שפגענו בו -

אז את צודקת.

פגעת - תשלם.


בעיני זה פספוס מהות של הסליחה.

(ולפעמים הילדים בעצמם מציפים את זה - "לא סולח!")

סליחה זה רגש

כמו הודיה

וככל שאנחנו מחנכים את הילדים לנפק "סליחה" ו"תודה" לפי דרישה - ככה החיבור שלהם לתחושות האלה ילך ויתרופף.


נכון שאנחנו צריכים גם לחברת את הילדים, ולהשתמש במילים כאלה בין השאר כקוד נימוסין, אבל לשים לב על מה אנחנו שמים את הדגש.


ילד בריא וטוב רוצה להיטיב, רוצה לפייס אם פגע. ואם זה לא המצב כנראה שחסר לו חלק בפאזל (לא מבין את האירוע, מרגיש פגיעות ואשמה שגדולים עליו, מגננות מכל מיני סוגים) ואם נטפל במה שצריך הסליחה תעלה מבפנים.


ואיך כן לעודד את הילד לתקשר את הסליחה? מצא חן בעיני - כמעט בטוחה ששמעתי מרותי דריאל - "אם אתה מרגיש שיש לך סליחה על קצה הלשון - אתה יכול לגלגל אותה החוצה".

לא עברתי על הכל אז אולי חוזרת על מה שנאמרקופצת רגע

לדעתי אין שום טעם לנסות לחנך ילד שנסער כי הוא רעב. מבינה אותך שאת רצית לראות שהוא מצטער ורוצה לתקן,

אבל מנסיוני ארועים כאלה, שנכנסים לאיזה 'מלחמה ראש בראש' עם הילד כשהוא ממילא נסער בגלל משהו פיזי רעב/עייף/צריך שרותים, עלולים להביא להחרפה לא רצויה במצב. לדעתי תפקיד המבוגר האחראי הוא למצוא את הדרך לרדת מהעץ, לטפל בצרכים הפיזיים, ולהמשיך את החינוך אחרי שהילד נרגע.


בהקשר הזה אזכיר גם את 'להכות בברזל בעודו קר', שהרבה פעמים יהיה עדיף לנהל שיחה, ואפילו להעניש אם נראה שיש צורך, אחרי שכולם כבר נרגעו, אין חובה להגיב להתנהגות השלילית דווקא באותו הרגע( כמובן אם זו התנהגות מסוכנת או מפריעה מאוד צריך להפסיק אותה. אבל לא חובה לעבור ישר לשלב ההשלכות, להפך, הרבה פעמים עדיף דווקא לתת לכולם להרגע ואז לחזור לנושא ). 

אני רוצה לכתוב משהו שונה לגמרי ממה שכתבו לךשמש בשמיים

הסיטואציה הזאת מוכרת לי מאוד מהילד שלי ודווקא לא על לבקש סליחה בכלל, זה יכול להיות אצלינו על לאסוף משחק, להתפשט למקלחת, להרים משהו שזרק, לא יודעת, גם בקשת סליחה אבל גם הרבה דברים אחרים שהם לא קשורים שאני או בעלי דורשים ממנו ובדרך כלל אין בעיה אבל לפעמים הוא לא יכול.

הוא גם אומר שהוא לא יכול וגם יכול לצרוח שעה ולא לעשות פעולה פשוטה מאוד מאוד כמו להרים טישו מהרצפה ולזרוק אותו לפח.

נשמע לי שאת מכירה את הילד שלך ובהזדמנויות אחרות הוא כן מסוגל לבקש סליחה, אחרת לא היית דורשת ממנו את זה, נכון? אלא שבסיטואציה הזאת היה משהו מאוד מציף עבורו והוא הרגיש שהוא לא מסוגל להיענות לדרישה ואחר כך הוא כבר היה תקוע על העץ ולא הצליח לרדת ממנו.

 

כיוון שיש לא מעט סיטואציות כאלה אצלינו, אז למדתי, כשהבן שלי אומר שהוא לא יכול, אני מאמינה לו. טכנית ופיזית הוא יכול וזה אפילו קל קליל, אבל רגשית הוא באמת לא מסוגל. ומה שהוא צריך בזמנים כאלה זה סולם לרדת מהעץ, יחד עם עמידה על הגבולות שלי (למשל, לפעמים אני אאסוף את המשחק וזהו, אבל מותר לי גם להחליט שאני דורשת ממנו לאסוף ולא אוספת במקומו וזה לגיטימי, אחרי שיקול דעת שלי כאמא, מותר לי גם לדרוש דרישה הגיונית מילד גם אם זה גורם לו לצרוח עכשיו שעה).

 

המקרה שלך כבר עבר ואת גם מכירה את הסיטואציה יותר טוב ממני, אבל לדוגמא- אני אתחיל בהבנה של המקום שלו- מאוד קשה לך, אתה מרגיש שאתה לא מסוגל? ואז אני אשאל אותו מה אפשר לעשות? אם אין לו פתרונות אני אציע בעצמי, פתרונות שמשנים את הסמנטיקה של הדרישה, למשל- באמת קשה לך לבקש סליחה, אתה רוצה שאני אלך במקומך להגיד לאחותך שאתה מצטער? או שאני ארפה ואחכה לזמן רגוע יותר...

או בדוגמא שלי בוא נאסוף ביחד, או אין בעיה, אז לא נאסוף עכשיו הכל רק נשחק משחק הצבעים, עכשיו תשים בקופסא את כל החלקים האדומים...

השראה ההתנהלות שלך. ❤️אונמר
לדעתי התנהלת מצויןדיאן ד.

מאוד אהבתי שאמרת לו שככה לא מתנהגים ומה שהוא צריך לעשות עכשיו זה לבקש סליחה

כי לפעמים אומרים לילדים מה לא ופחות מה כן

 

הדבר היחיד שאני חושבת שלא היית צריכה לערב את עניין האוכל

זה לא קשור אחד לשני.

וגם כנראה הכניס אתכם ללופ לא נגמר של אני רוצה לאכול X, לא קודם תבקש סליחה.

 

לגבי זה שהוא לא ביקש בסופו של דבר,

חינוך זה תהליך, לא אילוף

זה לא צריך להיות שאם את אומרת לו אתה צריך להתנהג כך וכך ואם תתנהג ככה אני אתן לך

ואוטומטית הוא יעשה מה שאת אומרת.

 

זה הגיוני שאמרת והוא לא עשה.

תתני לזה לחלחל לו למודעות.

 

אני אישית חושבת שתניחי לכל הסיפור, אל תזכירי ואל תעוררי.

מה שכן את יכולה לדבר באופן כללי מה עושים אם התנהגנו לא יפה

ולמה כדאי לבקש סליחה ולהביא דוגמאות מעצמך שלפעמים לא נעים לך לבקש סליחה וכו'

אבל את רוצה להתנצל וכו' וכו'

 

שאלת אותומהותאחרונה

מה הייתה הסיבה להתנהגות לאחות בבוקר? אולי הוא הגיב כי נעלב ממנה ממשהו ואז גם נעלב ממך שישר הנחת שהוא האשם ולכן הרגיש שנעשה לו עוול ולא רצה לבקש סליחה?

כדאי לדבר איתו על האירוע כשהוא רגוע בלי שום שיפוטיות ואשמה. רק לדובב אותו כדי לברר מה גרם למה ומה היו הרגשות שלו בסיטואציה שהניעו אותו.

ילדים לא מודעים לעצמם ולדברים שמפעילים אותם ולכן לטווח הרחוק ,אם רוצים למנוע אלימות/דיבור לא ראוי- כדאי ללמד אותם להכיר מה הם מגישים ולתמלל את זה וככה לעזור להם לווסת את הרגש שלהם.

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

בוירוס אפשר להידבק מכל אחד..אמא לאוצר❤

זה בכלל לא קשור לחיסונים ואין לך מושג ממי נדבקת...

החורף הזה ממש קשוח וכל סוגי הווירוסים בערך מסתובבים בכל מקום..

תינוק בן חודשיים עם חום 37.8 צורח מלא ומצונןמולהבולה

ממש מסכן,בוכה איתו

כמובן שאלך לרופא היום

אני יודעת שזה לא נחשב חום אבל רק נובימול מרגיע אותו

שולחים למיון על חום בגיל הזה?

כשהבן שלי היה חולה בגיל חודשייםהשם שלי

לא שלחו למיון.

הלכתי איתו לרופאה, ואחרי כמה ימים שעדיין לא עבר לקחתי אותו שוב.

היה זמן שהוא לא הסכים לינוק, ואז טפטפתי לו חלב לפה, כדי שלא יתייבש, וב"ה הוא חזר לאכול.

אם זה היה ממשיך יותר זמן, היה צריך לבדוק את זה.

זהו אני כבר לא זוכרת מה היה עם הגדולים יותרמולהבולה

יש לי תור ראשוני שקבעתי ממזמן והייתי אמורה ללכת כדי לבדוק את הסיפור עם המרפס... על הדרך אבקש לבדוק אותו כמובן

 

העניין הוא שאני מרגישה גודש מטורףמולהבולה
אבל הטיפולים שלו רטובים והוא אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל 
הגיוני שיאכל פחותהשם שלי
כל עוד הוא אוכל ויש טיטולים רטובים, זה בסדר.


אם יש לך גודש, את יכולה לשאוב ולשמור, או לתת לו את החלב השאוב (אם ככה הוא אוכל יותר טוב).

אני ממש מוטרדתמולהבולה

מצד אחד היינו אצל הרופא הבוקר

הוא קצת מתנשם מהרגיל הוא אמר שזה נראה לו מהצינון

אבל החום כבר כן 38 ויולה ממש כל כמה שעות והוא כולה בן חודשיים בדיוק!!! ממש פיצקי וזה מדאיג אותי

נראה שפוך אבל כן מתעורר בין לבין ויונק פחות

הרופא אמר שאם ימשיך חום מחר נעשה בדיקת שתן ואני תוהה מה הסימנים שאני אמורה לחשוש מהם כבר היום

אני חושבתחולמת להצליח

שולחים למיון רק בחום יותר גבוה.

רפואה שלימה!

קראתי שבגיל חודשיים כבר לא שולחיםמולהבולה

הענין שנולד עם אגן כליה אחד מורחב

ובאולטראסאונד שעשינו בקהילה לפני שבוע אמר שלא רואה את זה כבר

כזכור לי שכן שלחו אותנו למיוןבאתי מפעם

אבל מן הסתם הרופא זוכר יותר טוב ממני.

בכל אופן, נשמע כמו וירוס. למה את כ''כ מוטרדת? כנראה נדבק מאחד הילדים (יכול להיות שהביאו וירוס והם עצמם  לא חלו ב''ה).

רק להקפיד שהוא חיוני ולא אפאתי ומרטיב טיטולים. יעבור בע''ה. ואת בנתיים תשאבי שלא תהיי עם דלקת וגם זו הזדמנות לאגור חלב. 

בגלל הכליותמולהבולהאחרונה
יש לו אגן כליה מורחב
כבר יומיים עם צירונים לא סדיריםאנונימית בהו"ל

לא חזקים אבל כן מציקים, מפריעים להרדם... אחרי שנרדמת לא מתעוררת מהם. רואים אותם גם במוניטור, גם אתמול וגם היום.

אני רק התחלתי שבוע 38, יש סיכוי למשוך ככה חודש?? כמה זמן סחבתן עם צירונים?

ואיך אפשר לקדם? אני כבר לא מצליחה לעשות כלום מרוב עייפות וחוסר ריכוז. כבר לא עובדת, אבל כן צריכה לתפקד עם הגדולים... מתקשה לנהוג בפיזורים ואיסופים. כואב לעמוד הרבה, ללכת... 

אני סוחבת כמה חודשים עם צירים.לפעמים חזקיםמולהבולה
וואוווו איך מתפקדים ככה??אנונימית בהו"ל
אצלי היה יום וחציהשם שלי

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

התחילו בזירוז, לכן אין לי שום מושג למה לצפותאנונימית בהו"ל
אז קחי בחשבון את שתי האפשרויותהשם שלי

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).


ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

הייתי ככה כמעט 6 שבועות. משבוע 36 עד כמעט 42אמהלהאחרונה

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

 

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
לי איןיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

תעזרו לי להגיע להחלטהשושנושי

הציעו לי בעבודה תפקיד אחר,

מדובר בקידום גם בסוג התפקיד וגם בשכר (עלייה של כ 3 אלף שח שעבורי זה משמעותי, יותר ימי חופשה, רק 8 שעות תקן ועוד).

תפקיד במחלקה אחרת לגמרי, אני לא צריכה את האישור של המנהלת הישירה אבל בגלל ששתי המחלקות עובדות ביחד היה לי חשוב לעדכן אותה בתהליך.

מה גם שהמנהלת במשרה החדשה אמרה שאחת מאיתנו הרי תהיה חייבת לדבר איתה אז העדפתי שאני זאת שתעשה את השיחה.

מדובר במשרה שהם מנסים לגייס אליו כבר מספר חודשים ללא הצלחה.

שיתפתי את המנהלת בקטע הכי טוב שיש שחשוב לי לשמור על שקיפות ולעדכן אותה בזה שאני מועמדת, זה ממש לא סופי למרות שיש לי יותר פלוסים מהמועמדים האחרים.

 

בקיצור, המנהלת ממש התהפכה עליי שזה תפקיד מזעזע ואיך אני בכלל חושבת על זה, אחרי שציינתי שדיברתי גם עם מי שהייתה בתפקיד - שהיא חברה טובה שבחרה להתקדם אחרי שאיישה אותו למספר שנים

אחר כך ציינה שזו מחלקה איומה, עם שעות עבודה מטורפות

אני ממש מתלבטת.

לא יודעת אם אומרת את זה בגלל שהתפקיד באמת גרוע או כי היא רוצה להשאיר אותי אצלה

ציינה בסיום השיחה שאם כלכך קריטי לי לשנות ולגוון קצת היא יכולה להציע לי אצלה תפקיד אחר, שאני לא ממש מעוניינת בו.

 

איך מגיעים להחלטה? אוף מעצבן.

ממש התלהבתי מהמשרה הזאת ועכשיו ממש חוששת לטעות.

הייתי אוספת עוד מידע:ירושלמית במקור

גם לגבי התפקיד החדש שהיא יכולה להציע לך אצלה (תבקשי שהיא תציע),

אבל גם לגבי המשרה הכביכול לא טובה: למצוא עוד אנשים, בארגון ומחוץ לארגון, שיכולים לספר עליו ואיך הוא באמת...

אם היא ככה יצאה עלייךבאתי מפעם
זה נשמע שהיא במצוקה שתברחי לה ולא באמת כ''כ חוששת לחייך שאת הולכת לתפקיד קשוח. בנאדם לא יצא עלייך כשהוא דואג לך שיהיה לך קשה...
תצאי מנקודת הנחה שלמנהלת שלך יש אינטרסיםדיאן ד.

ולכן אל תסמכי על מה שהיא אומרת

 

הייתי מבררת עוד קצת

אפשר גם לעשות יתרונות וחסרונות לכל תפקיד כדי לנסות לקבל החלטה מושכלת.

ציינת שלפני כן היתה בתפקיד, מס. שנים, חברה טובהנייקיי

היא עשויה להיות מקור המידע הכי אמין שתוכלי לשמוע על המשרה.  תדברי איתה. תשתפי אותה ותתייעצי איתה.


מצטרפת לתחושה החזקה שהמנהלת הנוכחית פשוט לא רוצה לתת לך ללכת.  עכשיו היא תהיה בבעיה, אחרי שהמשרה ההיא, שלא הצליחו לאייש תקופה ממושכת, תתמלא בעובדת מעולה, והמקום שלך יישאר ללא איוש והמנהלת תצטרך להתאמץ מאוד כדי לאייש אותו.  

לגייס עובד טוב למשרה, זה ממש תיק לא פשוט למנהלים.  

לפרסם, לראיין מועמדים , לבחון, לברור, לבדוק, להתפלל ולקוות שמי שייבחר/תיבחר, אכן יהיה עובד מוצלח ומסור ואחראי.  וגם אז יש תקופת הסתגלות והכרות עם סביבת העבודה, ובתחילה העובד עוד לא כל-כך עצמאי וחלק לא מבוטל מהאחריות ממשיך ליפול על המנהל, עד שהעובד החדש הופך למיומן ועצמאי.


בהצלחה!!!

ההתנהלות הארגונית ממש מוזרהמקרמה

לא ברור לי למה שולחים עובדת להודיע למנהלת שמיעדים אותה לתפקיד אחד

וזה לא נסגר בדרג הבכיר לפני שזה הוצע לך


התגובה שלה גם מאוד מוזרה

ונשמע שזה נובע ממצוקה


אבל בשבילך זו הזדמנות לשפר תנאים

לעשות משא ומתן

ומי שמציע את הכי טוב- יזכה בך

את ממש צודקתשושנושי

מה גם שהיום עדכנו אותי שנשארנו שני מועמדים במכרז ויש ריאיון נוסף שהם רוצים שאעבור

ממש מוזר שלחצו לדבר עם המנהלת אם זה עדיין לא סופי.

ממש מעצבן

התנהלות אכן מוזרה. באסה.

 

ההיפך…רוני 1234אחרונה
המנהלת הנוכחית שלך אמורה להיות מודעת לתהליך עוד לפני שהוא מתחיל. מנהלים בארגון לא אמורים לפעול אחד מאחורי הגב של השני.
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרום
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

בלת"קחנוקה

אצלי בת השלוש התלהבה על שיבולת שועל (קוואקר)

עם חלב

וכולם אוהבים (אבל זה יקר) גרבר עם שיבולת שועל.

משביע בריא  מאוזן.

הייתי נורא רוצה לתת פירות אבל אצלי זה מלכלך (לא רוצים תפוח נניח, רק תפוז בחורף, שזיף בקיץ)

ואין לי סבלנות בבוקר לדברים מלכלכים

לגבי הגרבר עם שיבולת שועלמוריה
אפשר לנסות לקנות רסק תפוחי עץ ללא סוכר, ולהוסיף קוואקר שהושרה במים.
לדעתי הכיף שלהם בזה זה הצנצנתחנוקה
אז תשמרי כמה צנצנותהשם שלי
ותמלאי להם
רק שימו לב אם רוצים למלאות מחדש את הצנצנות צריךאמהלה

לטבול אותם...

וואלה מענייןאפרסקה

למה בעצם?

אם צריך לטבול, איך אוכלים בהן מלכתחילה?

ואיך לוקחים קפה מצינצנות קפה? סיקרנת

אוקיי עכשיו אני רואהאפרסקה

שזה במחלוקת, יש כאלה שאומרים לטבול בלי ברכה ויש כאלה שאומרים שלא צריך כי ריקון המזון מהצנצנת זה סיום הכלי וזה נעשה ע"י יהודי.

החכמתי בזכותך 😀

ממש חידשת לינעומית
תודה
וגם עוד דעהרק טוב!אחרונה
שאומרת שלי שמלכתחילה יועד לשימוש חד פעמי כמו צנצנות כאלה, אינו צריך טבילה גם אם הועבר לשימוש רב פעמי. 
הפירות-באתי מפעם
אני חותכת לקוביות קטנות ואז עם מזלג זה לא ממש מלכלך.
תפוחיםמוריה
אצלי היא מקבלתעלמא22

ביסקוויט

עוגיה

קורנפלקס צהוב בשקית (אוכלת בגן, אין זמן בבית)

2 פנקייקים - אם הכנתי בערב ונשאר

אקטימל , גבנ"צשומשומ

פריכיייה עם ממרח (אצלי אוהבים קוטג'/ חמאת בוטנים)

תפוח

מלפפון


כל דבר שלא מלכלך מבחינתי הולך ;)

קאפקייקס בננהשלומית.
אני מכינה לפעמים וזה יחסית יותר בריא מסתם עוגיות...
כל מיני-באתי מפעם

יוגורט עם תמרים בפנים

פירות חתוכים (תפוז, תפוח, מי שאוהב בננה..., תמר, אגס, קלמנטינה,מה שיש לך בבית)

קורנפלקס עם חלב - פחות רעיל מבסקוויטים ...

עוגה משבת גם עדיף מבסקוויטים כי מן הסתם אין מרגרינה וחומרים משמרים..

קרקרים

אצלי מאוד אוהבים בייגלה, גם לא להיט בריאותי אבל לפחות לא סוכר

גרנולה שאני מכינה בבית מאוד בריא וטעים. 

אצליהתלבטות טובה

שיבולת שועל דקה עם מים, דקה במיקרוגל.

אח''כ מוסיפה קצת חלב לדלל את זה.

מגוונת עם תפוח מגורד/בננה/קינמון/סילאן/חמאת בוטנים


יוגורט וגרנולה

מאפינס בריאים

קורנפלקס עם חלב

עוגיות כעכים

פרי חתוך עם כוס חלב

אולי יעניין אותך