שאלה / פריקה ("יש לך ילדים?")הריון ולידה2

תהייה לי,

עם נימה אישית. אבל לא רק.

 

כשאתן פוגשות מישהי נשואה שאתן לא מכירות, נניח בעבודה חדשה,

או מישהי שלא פגשתן הרבה זמן,

אתן מרשות לעצמכם לשאול את השאלה 'יש לך ילדים'?.

 

כבר לא סופרת כמה פעמים ב3 שבועות מתחילת שנה עניתי שלא,

והסברתי ש'אני נשואה פחות משנה'.

 

אבל למה לעזעזאל אני אמורה להסביר.

זה תמיד היה לי כ"כ ברור שזה משהו שלא שואלים.

שמקסימום אפשר לשאול 'מה איתך היום'. 

שאי אפשר לדעת על איזה יבלת אנחנו דורכים.

שבחיים בחיים בחיים לא שואלים מישהו אם יש לו ילדים.

 

 

כששאלו אותי קצת אחרי החתונה - זה היה משעשע.

אבל כבר אז הופתעתי מהשאלה.

כי מי ששאל - לא ידע כמה זמן אני נשואה.

ולפי המראה שלי - חשבו שיש לי ילד בגיל גן, אז אם אני יכולה להיות אם ילד בגיל כזה - איך את מרשה לעצמך לשאול.

איך את לא מפחדת מלשמוע 'לא, אין'. (זאת הייתה התשובה, עם נחמדות מצידי של 'התחתנתי לפני חודשיים'. רק לחשוב על התגובה שלה אם לא הייתי נחמדה)

 

 

ובנימה אישית,

נכון, נשואה פחות משנה.

אבל בעצם בעצם, זה לא הרבה פחות משנה.

כבר 11 וחצי חודשים.

ונכון שזה לא הרבה זמן, ואם לא מה שעברנו, לא נראה לי שהייתי לחוצה.

רק שעברנו,

וכבר הייתי אמורה להיות אמא. ולצערי שני הריונות הסתיימו מהר מדי. מוקדם מדי. בדם וכאב וידיים ריקות.

אז פחות משנה,

ובכל זאת - לא כיף לי לענות על השאלה הזאת. 

ב"ה אנחנו במקום חזק ומתמודד, ככה שזה לא מכאיב מאד, השאלות האלו.

אבל זה לא כיף. בכלל בכלל לא.

 

 

למה לעזעזאל לכ"כ הרבה אנשים זה לא ברור שזאת לא שאלה ששואלים.

 

 

 

ואם יש לכן נקודות זכות על כל האנשים האלו,

אשמח לשמוע.

כי אני פשוט בהלם מזה.

 

וגם לבקש,

אל תעשו את זה.

אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת.

יש דברים שלא עושים.

 

צודקת גם לי מאודאני זה א
הפריעה השאלה כשחיכיתי לילדים וזה לקח קצת זמן אצלנו.. אבל באמת גם היום לפעמים השאלה מציקה ולא נעימה לי אם זה בהקשר של מה רק 4 את נשואה מלא שנים.. ואם זה בהקשר הפוך של וואו 4 ילדים את לא חושבת לעצור?!
כאילו מה זה עניינכם.. אז יצא ככה שחיכיתי הרבה שנים לפני הריון ראשון ולפני הריון שני. ולמרות שזה קשה צפופים אני שמחה בזה ובכלל למה למישהו יש זכות להתערב ככה בחיים הפרטיים של מישהו..
בקיצור תודה שהעלת את הנושא
ומאחלת לך שבקרוב תהיי אמא❤️
חוסר מודעות נראה לייעל מהדרום
כנל לשאול את נשואה? ויש כאלו גרושותסיה
או במה את עובדת? כשאת מובטלת ומשוועת לעבודה
או במה ההורים שלך עוסקים? ואין לך הורים כי הם נפטרו
אז מה לעשות פוגשים מישהיא חדשה והיא מתעניינת אז טבעי ששואלים נשואה? ילדים? עבודה? וכו זה לא בכוונה רעה אז מה ישאלו מה את אוהבת לקרוא? אפילו לשאול גיל היום אני פוחדת
נכון, את צודקתהריון ולידה2

ואני אכן נזהרת עם שאלות על עבודה וזוגיות,

עוד הרבה לפני שאני בהתמודדות הזאת.

 

 

אני לא חושבת שמה שאת אומרת מוכיח למה צריך לשאול כזאת שאלה.

זה מוכיח כמה אנחנו צריכים להיות הרבה יותר זהירים כשאנחנו בהכרות עם אנשים חדשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

(ולמרות שלא התמודדתי עם זה,

ואני לא מזלזלת בשום קושי שבעולם,

מרשה לעצמי לשער שהכאב הענק של לאבד הריון פעמיים, 

הוא כאב גדול יותר מאבטלה.

זה כאב עצום של אובדן ואבל,

ופחד ענק על העתיד שלך, כי אין לך מושג אם הגוף שלך יכול לשאת הריון במשך 9 חודשים.

ואני חושבת שלשאול מישהי אם יש לה ילדים זה הרבה יותר חסר טאקט מאשר לשאול האם ובמה היא עובדת)

^^באורות
בדיוק.. כשאני חושבת על זה יוצא לי המון לפגוש מישהי ולשאול כחלק מהתעניינות טבעית של היכרות מה עושה בחיים, איפה גרה, יש ילדים... זה נטו מנחמדות וממש לא מציצנות רחם.
בעקרון מסכימה איתך. זה כבר מגיע למצב שקשה לתקשר44444
ולפתוח סמול טוק עם אנשים כי פוחדים לדרוך על יבלות. גם זה מצב בעייתי ופוגע.

אני אישית למדתי לשאול נשים על העבודה שלהן. בדר"כ אצל נשים זה הכי פחות דורך על יבלות ופותח שיחת סמול טוק. בעיקר שהיום מובטלת זה לא כזה נורא- בטח אצל אישה עם ילדים. והיום זה נפוץ כי הרבה אנשים מחליפים עבודות כל הזמן.
ולרוב- נושאי משפחה להשאיר לסוף.
אבל זה לגמרי למידה מהחיים.....
הם פשוט מחפשים נושאים לשיחהרינת 29
כי אם יש ילדים מתחילים לדבר על השמות שלהם ועל הגילאים שלהם וכדו'.

מבינה את הכאב שלך... עברתי לידה שקטה ואני מכערה את התחושה של "רק שלא ישאלו אותי על..."
היי יקרה בלי לשפוט ח"ו ח"ו אני רוצה לתת לך נקודת מבט נוספתהריון ולידה2

יש לי חברות טובות וגם קרובת משפחה שמתמודדות עם קושיים בפוריות

ואת לא הראשונה פה שפותחת שרשור כזה כאן.. מובן ביותר שזה מצב קשה כי זו גם התמודדות אישית וגם התמודדות מול כל העולם (במיוחד בארץ שלנו) אין בכלל ספק  ובטח אני לא חושבת שאפשר להשוות את זה לקשיים אחרים למרות שכל אחד והניסיון הזה

כל אישה שמתמודדת עם זה מתמודדת בצורה שונה .. אחת נעלבת כי שאלו ואחת נעלבת כי לא שאלו.. אחת לוקחת קשה שהזמינו אותה לברית ואחת לוקחת קשה שלא הציעו לה להיות קווטר

אחת רוצה לנתק קשר עם חברות עם ילדים ואחרת נעלבת שהחברות לא מדברות לידה על ילדים

 

אני ממש לא חושבת שזה חוסר מודעות אלא יותר חוסר עונים אנשים מבינים אנשים מנסים להיות רגישים.

לשאול כמה זמן את נשואה ואם יש ילדים זו שאלה רגילה ונורמלית לאחת שאין ילדים זה בסדר גמור ואפילו אוהבת לשתף בבעיות ולך זה נראה חוסר רגישות

אני לגמרי איתך שיש גבולות של טקט שצריך לשמור עליהם וחוץ משאלות כלליות כמובן שאסור לחקור ולהתעניין אם זה לא מגיע מהאישה בעצמה ומרצונה.

 

שמעתי פה בקשות כמו לא להגיע למקווה עם תינוק כי זה לילה רגיש לנשים מסויימות (למרות שברור שאם משהי עושה את זה ממש ממש אין לה ברירה) שמעתי על נשים שבקשו שלא לארח או להזמין חברה מסויימת כי יש לה ילדים והיא לא מסוגלת להיות לידה.. חברה שלי סיפרה לי שהכל צובט לה בלב.. גם לראת עגלה ברחוב או קרובת משפחה בהריון

 

עם כל הכאב העולם לא עוצר אני חושבת באופן אישי שכל מי שמתמודדת עם נושא כזה חייבת חייבת תמיכה ועזרה נפשית ולחנך אנשים אחרים לא יעזור ולא ירפא את הכאב ..שמעתי כבר על ארגון כזה של קבוצות תמיכה הרצאות ואפילו ארוחות בוקר כמו ליולדות..

 

סליחה שיצא כזה ארוך.. אם בכלל קראת את כל זה

 

מאחלת לך שממש בקרוב תזכי לזרע חיא וקימא בבריאות ובשמחה!!!

(הפותחת)הריון ולידה2

מסכימה עם מה שאת כותבת,

בכל קושי יש אנשים שונים שמתמודדים איתו אחרת ומצפים ליחס שונה מהחברה ואנחנו לא יודעים מה נכון מול מי שמולינו.

אף פעם.

 

 

מה שדיברתי עליו, זה משהו אחר,

זה בכלל לא קשור לשיתוף או לא.

אני בנאדם שמשתף המון, ודיברתי המון על ההפלות שלי. וזאת אכן דרך ההתמודדות שלי, שאולי מפתיעה חלק מהאנשים. ואני לא מצפה לכלום.

זה לא אומר שאני ארצה לדבר על ההפלות עם אישה זרה ביום הראשון שבו אנחנו עובדות ביחד.

ממש לא.

 

אני לא מדברת על חברות,

אני מדברת על אנשים שפוגשים מישהו בפעם הראשונה,

האם זה מתאים לשאול 'יש לך ילדים'.

לדעתי ממש לא.

ולא בגלל מה שעברתי.

מעולם לא חשבתי שזו שאלה לגיטימית. 

אם אנחנו נעבוד ביחד - בסוף אנחנו נדע, דברים עולים. אנשים מספרים על התינוק שבכה בלילה ועל התור לרופא ועל החוג של הילד. דברים עולים מעצמם. ובאיזשהו שלב כבר יודעים על מה אפשר לדבר.

 

ולפי הפרצוף המבועת שהיה על הפנים של האישה ששאלה אותי ראשונה אם יש לי ילדים,

בחצי שניה לפני סוף המשפט המסביר שאני נשואה רק חודשיים,

אני יודעת שזאת שאלה לא לגיטימית.

למרות שזה היה אז נורא מצחיק.

כי אם הייתי נשואה 5 שנים- לא היה לה מה להגיד. ואיך היא אמורה לדעת מראש? היא לא, אז שלא תכנס לזה. 

קראתי את התגובה שלך ואת התגובות האחרותבתי 123

בשרשור ... בפתיחה רשמת שתשמחי לשמוע נקודות זכות על האנשים האלו אז חלק מהמגיבות ענו על השאלה שלך.. ולא בתור הצדקה שלהם

אני חושבת שמאוד חשוב שאת מעלה את הנושא הזה למודעות ובהחלט צריך להיות רגישים ולמצוא נושאים פחות אישיים כדי לפתח שיחה

לא מצליחה אף פעם להוסיף אימוג'י מהמחשב אז (אימוג'י של חיבוק ושל לב )

נכוןהריון ולידה2

את צודקת, בהחלט ביקשתי עזרה בללמד זכות,

 

אבל כנראה שהתגובות הראשונות היו בשבילי כן קצת יותר מדי,

במיוחד שבהתחלה היו פחות תגובות שמסכימות עם דעתי,

והמון תגובות שמסבירות.

 

תודה בכולופן.

 

ואת יכולה לכתוב בתוך סוגריים (חיבוק ) או (נשיקה ) רק בלי הרווח, ויצא לך

 

אה חחח תודה בתי 123
וואו. איזה קשה.ושוב אתכם
בע"ה מאחלת לך בקרוב הריון תקין וידיים מלאות.
אני תמיד שואלת בסגנון של "מה איתך היום" ולא שום דבר ספציפי. אף פעם אנחנו לא יודעים על מה זה דורך.
יקרה שבעז"ה תזכו בקרוב ממשבתי 123
עד כמה שזה קשה זו שאלה מאוד לגיטימית כדי לפתח שיחה
אבל בהחלט חשוב מאוד לעלות את המודעות ולהיות רגישים לנושא הזה
וואי מזדהה!רות א

בתור אחת שנשואה שנה וחצי בלי ילדים (מבחירה..) גם לי מציק השאלות האלה ('נו, יש כבר משהו?' 'למה את מחכה'? ועוד..)

 

אבל ברור לי שבגלל שאנחנו עוד מונעים זה פחות מפריע לי מאשר הייתי רוצה ולא היה הולך. 

 

אני חושבת שהארת פה נקודה חשובה, אבל מסכימה גם שהרבה פעמים שואלים בשביל התעניינות נחמדה ולא מתוך להיכנס לחיים של בן אדם. (אני בעצמי אחת כזאת שבעבודה מתעניינת בעובדות חדשות, סתם שאלות בשביל להכיר יותר..)

 

בעז'ה בשורות טובות!!

אל תצפי שהשאלות יעברו אחרי ילד אחדיעל מהדרום
לק"י

אחר כך זה כזה "בן כמה הוא? מה עם עוד אח בשבילו?"

למדתי לענות שלא הכל תלוי בנו......
אני עונה - בעזרת ה'ושוב אתכם
התשובה הקלאסית- "עובדים על זה"...באורות
משתיק...
אני עובקת במקום לא דתי, כך שלא בטוח שזה יביך את הציבוריעל מהדרום
לק"י

ואני גם לא אחת שתענה ככה, לא רוצה להביך.
אני אחרי הפלה (השואלת לא ידעה עליה) עניתינועה נועה
"תשאלי את מי שלמעלה, לא אותי" או משהו בסגנון
שאלות כאלו יצא לי להשאל רק ע"י חילוניות44444
וזה תמיד מפתיע אותי.
גם בתקופה שעבדתי רק עם נשים הפתיע אותי שהתלבטות על ילד נוסף של מישהי פרטית זו שיחה לגיטימית של קבוצת חברות לא קטנה....
מה פתאום, גם אחים שלי שואלים אותי את זה..מיואשת******
קשור אך ורק לטקט. ואני עונה בהתאם
על תכנון ילודה?44444
לרווקים צעירים ומטה זה בדר"כ לא במודעות ולא במילון המושגים שלהם בכלל....

לא אצל כולם האחים הם רווקים וצעירים נועה נועה


חחחח. יש לי אחים גדולים ונשואים מיואשת******
השארת אותי בפה פעור......44444
זה קשור גם לרמת הקשרחולת שוקולד
אם יש חברות בקשר ממש טוב שמשתפות בזה אז הגיוני לשאול בעיני
גם לי יש אח כזהלאחדשהפה
שמרשה לעצמו להיות חסר טקט בתוך המשפחה, וזוכה לתשובות בהתאם..
זאת ממש לא הכוונהאמאשוני
לשאול בת כמה את, איפה את גרה, אם נשואה, אם יש ילדים- מראה על התעניינות ותו לא.
את לא צריכה הסברים לאף אחד וגם לא מצפים לזה..
במקום להגיד "ספרי על עצמך" שואלים שאלות קצת יותר ספציפיות זה הכל.
לא באים לבחון את מעמדך ולתת לך ציונים אם הספקת להביא ילדים...

ועם כל הכאב למה שעברת וברור שזאת שאלה רגישה אצלך, לא צריך לשפוט דרכי עולם לפי זה
גם אותי שאלו, לא הפריע ליים...

קרה לי גם ששאלו אותי אם אני נשואה כשהייתי רווקה ובלי כיסוי ראש- דתייה שאלה, היה לי שיער קצר ואולי היא חשבה שזה בגלל שאני נשואה במקום כיסוי ראש

לא כיף להיות רווקה מעל גיל 30.....

אל תקחי כלום אישית, אז אין לך ילדים עדין, אז מה

זה לא מוריד ממך בכלום

וזה יבוא בזמן הנכון

זו שאלה חצופה של ישראלים.יש מדינות שממש לא מקובל לשאול אתזהאין ייאוש בעולם
ממש לא מסכימה עם כמה מהתגובות כאן שזו שאלה לגיטימית, מי שלא מתמודדת לא תבין למה השאלה הזו קשה.
ולהפך,
אין אחת שמתמודדת שהשאלה הזו לא תדגדג לה איפשהוא.

על זה נאמר - זר לא יבין זאת.

יש תרבויות שהשאלה הזו ממש לא לגיטימית, למשל בארה"ב, זה נחשב חדירה לפרטיות, ואכן זה מה שזה.
לא חושבת ששואלים כדי לחטט אלא כדי לפתח שיחהבתי 123


זה לא משנה למה שואלים, זו שאלה לא במקום.אין ייאוש בעולם
ואני מאחלת לך שלעולם לא תביני למה...
אמן לא אמרתי שזו שאלה במקום וברור שזו שאלה שצובטת בלבבתי 123

אני רק אומרת שזה לא מובן מאליו וזה מקובל בישראל לשאול וזה לא בא בכוונה לחטט אלא בכדי לפתח שיחה

הריון ולידה2

תודה יקרה.

 

 

וואו בחיים לא הייתי חושבתהבוקר יעלה
שזו בעיה לשאול שאלה כזאת.
כמו שמישהי אמרה יש הרבה שאלות שיכולות להתפרש לכיוון לא נעים, השאלה לאן לוקחים את זה. ולדעתי זה תקין לגמרי. הרי לא שאלו אותך למה אין ילדים, או אם אתם עוברים טיפולי פוריות ושאלות חטטניות באמת.
לדעתי קרה ששאלתי שאלה כזאת ואני ממש ממש לא אדם חטטן..
לצערי אחרי השאלה אם יש לך ילדים מגיעות שאלות נוספותמצפה בקרוב22
ואז את עונה זה מתפתח ללמה לא וכמה שנים את נשואה וכו'.. מכירה מקרוב ומאוד מזדהה עם הפותחת.. אנשים מרשים לעצמם לשאול הכל..
זו ממש חוצפה ! אנשים מעצבנים!בתי 123


זה כבר באמת לא נעיםאם ל3+
זה כבר משהו אחר לגמרי!באורות
חטטנות הזויה של דודות לרוב.
ב"ה לא נתקלתי הרבה, והיינו שלוש שנים בלי ילדים.
אאחל גם לך שלעולם לא תביני למה השאלה הזאת לא תקינה....אין ייאוש בעולם
אבל הלוואי שפשוט לא תשאלו נשים את השאלה הזאת גם אם אתן לא מבינות למה.
פשוט תאמינו לנו שזו שאלה קשה מנשוא עבור חלקנו.
מה אני אגיד לך?
ברור לי שמי שמגיבה כמוך פשוט לא עברה נסיון משמעותי בתחום.
ואני לא כועסת.
פשוט מקנאה בכן על התמימות הזו.
מסכימה איתךאנייי12
חוצפה לשאול ...
אצל חברה שלי רק אחרי שראיתי בטן קטנה, אז אמרתי לה בשעה טובה ? אחרי ששנה+ לא הצליחה להיקלט, ורק שהיא אישרה אז בהחלט הרגשתי נוח יותר לדבר איתה על זה
אני ממש מבינה את הרגישות ולמה זה מציףמעין אהבה
אולי בגלל שזאת באמת שאלה כ''כ פשוטה במהות
וזה רק מדגיש לפעמים שאם הכל היה פשוט ורגיל אז התשובה היתה שכן יש לי ילדים...
ממש מבינה את הקושי

אני לא חיכיתי לילדים הרבה זמן

אבל התחתנתי אחרי לא מעט שנות רווקות אז יודעת מה זה להמתין
ומאוד הכאיב לי כל משפט כמו-. אה טוב זה כי את עוד לא נשואה...או -חכי כשתתחתני...


אבל רק רציתי להאיר משהו

שזה נכון שזה מציף אצלך קושי
וטוב להציף לאחרים מודעות שלא כדאי לשאול ישירות כזאת שאלה.יש דרכים עקיפות להתעניין...
אבל
בכל מקרה חושבת שכל אחת יש לה אחריות על עצמה להיות עם עין טובה
מותר להרגיש את הכאב והחוסר שצף
אבל לא צריך לכעוס על מי ששאלה אם מורגש שזה מתמימות
היא לא התכוונה ולא מודעת לתחושה שזה עלול לייצר
היא לא חוצפנית
ולא כל מיני מילים שכתבו פה
פשוט לא מודעת
וזה שונה
כי כולנו יש לנו חוסר מודעות בנושאים מסויימים
וטוב להציף מודעות
אבל חבל לך -בעיקר בשביל עצמך לצבור בפנים כעס על מישהי שלא התכוונה באמת לפגוע ורק טעתה
לא הבנתי מהיכן הסקת שאני צוברת כעס?אין ייאוש בעולם
אמרתי שבחברה הישראלית יש נטיה לחוצפה. דיברתי על החברה הישראלית ולא על מישי ספציפית כאן.

באשר לאלו שהגיבו כאן דווקא הייתי עם עין טובה וכתבתי שמי שלא עברה קושי כזה לא תבין.
עכשיו אני רואה שהגבתי אליך ובאמת התכוונתי להגיב בכללותמעין אהבה
את לא כעסת
נכון
אבל היו פה בשרשור הרבה ביטויי איזו חוצפנית ואיזו חטטנית וכו
והרגשתי צורך להעלות את ההבנה שזה שמשהו פוגע בי לא אומר שהאדם הוא פוגעני
אלא שלא מודע
ולכן להציף מודעות זה מצוין
אבל חבל על הכעס

וסליחה שטעיתי
מסכימההריון ולידה2

זה לא מרגיש לי כמו חוצפה,

בד"כ לא.

(יש אנשים חטטנים, וכשפוגשים בהם - בהחלט מרגישים את זה, לא משנה באיזה נושא.

לא משנה אם ילדת מהר מדי או לאט מדי, אם יש צפופים מדי או מרווחים מדי.)

 

אני לא מדברת על זה.

 

אני לא כועסת,

אני פשוט מתפלאת ותמהה.

 

אין מה להתפלא כ''כמעין אהבה
כשאת רואה בחורה עם מטפחת את שואלת איפה אתם גרים?
אבל אולי היא גרושה..אז היא בטח תתפלא איך בכלל חשבת לשאול דבר כזה

מסכימה עם הקושי, מסייגת לגבי שאילת שאלותאם ל3+
יש אנשים שלא מוצאים מקום עבודה קבוע, אז לא נשאל איפה את עובדת?
יש אנשים שלא מוצאים מקום בו הם רוצים לגור, אז לא נשאל למה עברתם דירה או איםה אתם גרים?
יש אנשים שחינוך הילדים קשה להם, אז לא נשאל איך מסתדרים עם 5-6 ילדים?
יש אנשים יתומים או עם הורים גרושים וכל מיני, אז לא נשאל שאלות שקשורות להורים?
כלומר, לכל אחד יש את הנסיונות והקשיים שלו,

נכון, אני לא אבין את הנסיון שלך, אבל גם את לא תביני את שלי.
ושתינו צריכות לקבל את זה שלפעמים ישאלו שאלות שלא נרצה לענות עליהן.
באמת למה לשאול את כל השאלות האלה?באג2000
אם יש משהו שיכול לדרוך על נקודה רגישה - כן, לא צריך לשאול על זה.
אני אף פעם לא שואלת אנשים על המשפחה אם הם לא סיפרו לי מראש עליה.
כן, יש יתומים, אז לא אשאל על הורים ועוד כל הדוגמאות שהבאת.
ברור שאפשר לשאול ולא להתחשב, אבל קודם כל כמו שכבר אמרו פה, הרבה פעמים גם השואל מגיע למצב לא נעים, כשהנשאל עונה שהוא יתום/בלי ילדים וכו'. אז למה לא למנוע את אי הנעימות של שני הצדדים מלכתחילה?!
(אגב לגבי השאלה איך הם מסתדרים עם הילדים- למה לשאול את זה בכלל באיזשהי סיטואציה??)

ברור שצריך לחלק בין מישהו חדש למישהו שאת מכירה.
פגשת מישהי חדשה? תתענייני *בה*. מה היא עשתה לפני, מאיפה היא וכו'. יש גרושות? אז אל תגידי איפה אתם גרים, אלא איפה את. זה שינוי כל כך קטן בשאלה ויכול להיות כל כך אחר בשביל מי שאת מדברת איתה.
וממה שהיא מספרת ומרגישה בנוח לומר - אפשר להמשיך את השיחה. היא אומרת 'אנחנו גרים ב..'? אפשר לשאול דברים גם על שניהם. אבל אם מישהו לא רוצה לפתוח איתך נושא, קטן ככל שיהיה, למה לכפות את זה?

אם זה מישהו שכבר מכירים, זה שונה בגלל שכבר מן הסתם במהלך הזמן שאתם מכירים כבר עלו נושאים ושמעת על ילד/בעל/משהו אחר בחיים שלה, ואז אפשר לדבר על זה.

עם כל היופי שבהתעניינות ויצירת קשר, גם צריך לשים גבול בין זה לבין הרצון שלנו לדעת על האדם דברים. אם מה שאכפת לנו זה לדעת על מי שמולנו דברים - נשאל את הכל. אבל אם אנחנו רוצים שהאדם הזה ירגיש טוב ונעים, אז לא נשאל שאלות שיכולות לגרום לתחושה לא נעימה.
מעדיפה להכיר אנשים יותר בהדרגה, ואפילו להכעיס מישהי קצת שלא שאלתי אותה על המשפחה שלה מאשר להרוס למישהי את השבוע בשאלה חסרת טקט.
לגמריחנה צוריה
כואב כששואלים למשל בני כמה ההורים שלך...
אבא שלי לנצח נשאר בן 38..
כל אחד מודע לכאב שלו, קשה להיות מודעים לכאבים וההתמודדויות של אחרים, אבל כן חשוב להעלות למודעות כמו שכתבה הפותחת.
אבל לגמרי לא לשפוט את מי ששואל בטבעיות ולא ממשיך לחפור בחוסר טאקט.
אני למשל מאד מודעת לנושא של יתמות מהחוויה שלי, אז לעולם לעולם לא מעיזה להגיד לילדים אתה יכול להביא להורים שלך? אלא אשאל למשל מי נמצא בבית? למי אתה יכול להביא את זה? וכד'.
לפעמים מאד מאד כואב לי מהצד לראות איך למשל יש אנשי חינוך שלא נזהרים בזה ופתאום שואלים ילד להורים גרושים/יתום/הורה בכלא וכד'..
אותי למשל שאלו פעם איך קוראים לאבא, או במה אבא עובד, זה שותל במקום בתור ילדה (לפעמים היה לי כוחות להתפלפל ולענות רק שהוא לומד תורה בלי להכניס את האנשים לקישקע, אבל לפעמים גם לא..)
צריך להיות מאד זהירים.
לכן אני מאד עקיפה כלפי ילדים ובכלל כלפי אנשים ולא ישירה בכלל בכלל.
אבל כל אחד מודע לכאב שלו כמו שאמרתי, ולכן גם אם מהצד כואב לי לראות שאנשים לא נזהרים בזה מספיק, אין לי זכות לשפוט אותם.
המקסימום שאני יעשה זה להאיר בעדינות ולהסביר קצת שכדאי להזהר, גם זה רק במקרה שבאמת ארגיש בנח ומספיק קרובה ולא סתם לאדם זר כמובן.
השרשור הזה. הפך להגזמה מטורפתמיואשת******
עמוסה דוגמאות למה אי אפשר לשאול אף אחד כלום


אנשים יקרים, אני מקווה שלעולם לא אתקל בכם. חבל. אתם נשמעים נהדרים באמת אבל אין לי את היכולת לעבור את הקורס המיוחד של להכיר אתכם תוך כדי שתיקה רועמת. פשוט לא. ואני לא רוצה לפגוע בכם. אז נשאר לי רק לקוות שלא אתקל בכם. 🤷🏻‍♀️
תודה על התגובה האמפטיתחנה צוריה
אלמד לא לשתף כלום.
לא אמרתי שאסור לשאול, דיברתי על זהירות כלפי ילדים.
אמרתי שאי אפשר לשפוט את מי ששואל וזה בסדר גמור כל עוד זה לא ממשיך בחטטנות.
הוצאת את דברי מהקשרם, וחבל, כי ממש הארכתי בכתיבה כדי שיהיה מובן.
וגם יש דרך להגיב ביותר אמפטיות גם אם את לא מסכימה עם הדברים.
התגובה לא ספציפית אלייךמיואשת******
ועל כן כתבתי ״השרשור הזה״
בכלל השרשור גם לא מדבר על יחס לילדים.
באופן כללי כתבו פה אנשים לא לשאול על עבודה ילדים הורים ודירה. בעיני עבר את הגבול לגמרי אבל ממממממששששש
לא התכוונתי אלייך אישית, עימך הסליחה 🌷
נכון הוספתי את שלי כלפי ילדיםחנה צוריה
כדי להסביר שכמו שיש לי את הראיה על זה, לכל אחד יש את הראיה על ההתמודדות שלו, וזה לא אומר שצריך לשפוט אנשים ''חסרי טקט'' ששואלים, זה מחוסר מודעות כי כל אחד מודע לקשיים שלו.
לכן כתבתי שחשוב להעלות למודעות אבל יחד עם זה לא לשפוט.
וגם להעלות למודעות זה לא אומר שעכשיו לא נשאל ולא נתקשר אחד עם השני, אלא ב*טקט*.
זה הכל.
יקרההריון ולידה2

התלבטתי אם להגיב לך אחרי התגובה הראשונה שלך,

אבל עכשיו אני ממש חייבת.

 

קודם כל, כמישהי שקוראת אותך הרבה בפורום, מעריכה, וחושבת שאת נותנת למקום הזה המון - ממש מתפיע אותי לקרא כזו תגובה פוגענית שלך.

במיוחד שאת כותבת אותה בתגובה למישהי שכותבת על התמודדות של עצמה, וכותבת כ"כ יפה - איך מצד אחד היא נזהרת, ורגישה בנושאים נוספים, ומצד שני היא ממש לא שופטת את מי שכן שואל.

 

 

 

כמה דברים בתגובה למה שכתבת, גם בתגובה הנוספת שלך:

1. אנשים פה לא כתבו שאסור לשאול.

אנשים העלו נושאים בהם כדאי להזהר. זהירות אין פירושה שתיקה, זהירות פירושה רגישות.

כמעט כל מי שכתב את זה שצריך להיזהר - הביע קבלה והבנה לזה שאנשים לא מודעים.

2. אני לא מכירה אנשים תוך כדי שתיקה רועמת.

אני פשוט שואלת בכלליות, ונכנסת לנושאים - רק אחרי שאני יודעת שאפשר.

אולי תופתעי אבל אני אדם חברותי מאד, מכירה אנשים לעומק, וידועת עליהם המון פרטים אישיים.

זה לא אומר שב5 דקות הראשונות שאני פוגשת בנאדם אני אשאל אותו שאלות ספציפיות.

אני עובדת עם אנשים תקופה קצרה מאד, וכבר יודעת כמה ילידם יש להם. זה לא אומר ששאלתי אותם על זה כחלק מ3 השאלות הראשונות. אנשים שעובדים ביחד מספרים - התינוק בכה בלילה, לילדה היה ככה, לגדולה שלי היה ככה. בעלי עשה ככה.

אם מישהי מספרת על תינוק - אני אשאל בן כמה הוא, איפה היא משאירה אותו.

אם היא מזכירה ילדים (ברבים) אני ארשה לעצמי לשאול כמה יש.

אם היא מספרת על בעלה או ההורים - אפשר לשאול יותר.

אין לי כללים, ואני לא חיה בזהירות מתמדת. אני פשוט לא נכנסת עם אנשים למקומות שהם לא הכניסו אותי. כי אין לי מושג מה יש שם. ועל איזה פצעים פתוחים אני יכולה לדרוך.

3. כתבת שאם את  יודעת שזה נושא רגיש - את לא תשאלי, אבל אם את פוגשת מישהי שאת לא מכירה - אין לך סיבה להניח שהשאלה תכאיב לה, אז את שואלת אם יש ילדים.

אני באמת לא מבינה איך אפשר להניח שהשאלה לא תכאיב.

נקודת המוצא שלי היא לא - אני לא מכירה וכנראה זה בסדר. נקודת המוצא שלי היא - אני לא מכירה, אז אין לי מושג אם זה בסדר או לא. אני לא מכירה = לא יודעת, וממש לא שווה שזה בסדר.

הכאב משאלה כזאת יכול להיות עצום.

אני תוהה לעצמי האם ביום שבו תפגשי אישה בת 40 ותשאלי אותה אם יש לה ילדים בצורה כ"כ ישירה, רק כי איו לך רקע מקדים עליה אז כנראה שזאת שאלה מתאימה ובטח יש לה ילדים כי היא כבר בת 40, והיא תענה לך 'לא', ולא תוסיף, כי הרי את לא מחכה ליותר מכן/לא וגם לה אין בדיוק מה להוסיף על זה - האם גם אז תחשבי שהשאלה הזאת לגיטימית. והאם אחרי החוסר נעימות שתחווי במצב כזה - את תנסי שוב.

אז גם לפני גיל 40 יכול לכאוב לאנשים.

 

לא צריך להגזים, ואף אחד לא כתב לשתוק.

אבל אני חושבת שלשלול בכלל את המודעות לנושא, את הצורך להיות רגישים - זה ממש לא נכון.

וגם את אם לא נוהגת ככה - אל תפסלי אנשים שכן. 

 

 

 

תודה על התגובה שלך!חנה צוריה
הסברת ברור יותר את כוונתי
ואני כמעט לא נכנסת לכאן, זה פשוט היה שירשור שקפץ לי בראשיחנה צוריה
שגם לראשי אני כמעט לא נכנסת..
ובגלל הנושא החשוב ושהרגשתי שיש לי מה לומר שיהיה משמעותי, החלטתי בכל זאת להגיב.
אז בהחלט היה לא נעים לקבל תגובה פוגעת אחרי כל הנ''ל ובפרט ששיתפתי משהו על עצמי (ואני לא אנונימית).
הריון ולידה2

כתבת מקסים, באמת!!

מצד אחד כ"כ רגישה

ומצד שני כ"כ לא שופטת את מי שלא.

 

תודה שנכנסת והגבת ושיתפת, לי (הפותחת) תגובות כאלו עשו טוב על הלב. ממש תודה.

ומצטערת בשבילך שזאת התגובה שקיבלת.

נשלח כפול בטעותחנה צוריה
מותר שיהיו גישות שונותמיואשת******

קודם כל כתבתי במפורש שלא התכוונתי להגיב ספציפית אליה. אז את הפסקה הראשונה שלך אניח בצד ברשותך.

 

דבר שני כתבתי על *כל השרשור הזה* 

אנשים כתבו פה לא לשאול על עבודה, לא להניח שמי שיש לה מטפחת נשואה, לא לשאול על הורים ולא איפה אתם גרים

אני נוטה להאמין שאת כנראה שאלת אחד מהדברים האלו מישהי פעם. לכי תדכי אולי היא הלכה ובכתה אחר כך למה את לא רגישה?

אני כתבתי בתגובה למה שהשרשור הזה התפתח- שזה נראה לי לא נורמלי. זו דעתי האישית. אם לא נשאל שום דבר מהדברים האלו פשוט לא תהיה שיחה.

 

וכן, זו דעתי שאם לא פגשתי מישהי מעולם ואני מחכה איתה על הספסל בתור לרופא, היא לא תחווה את השאלה  שלי כחטטנית 

וכן, אני כותבת את זה בתור מישהי ששאלו גם  אותה - אה, הקטנה שלך בת X? או "אין לך בנים"?

הכל תלוי גם באינטונציה של השואל\ת ואיך זה נאמר ובאיזה מנגינה. יש אנשים שנעלבתי מאד ויש שבכלל לא

וכן זה גם עבודה עצמית שלנו לשמוע את המנגינה של השואל ולעשות עבודה שלא כל שאלה תתקבל ברגישות עוצמה 10 במצבים שבהם ברור לגמרי שאיזה אשה חביבה סתם התכוונה להכיר אותך ולהתעניין בך

 

ואם מישהי תשאל אותי אם אני מרגישה טוב בגלל שאני חיורת בתחילת הריון למשל גם אז אני יכולה לקבל את זה כחטטנות או כדאגה לשלומי. הכל תלוי סיטואציה.

אז כן, ככה אני חושבת

אני לא כתבתי בשום מקום שאני פוסלת אנשים שלא ישאלו כלום

אבל בכנות אני לא מאמינה שיש כאלו

את תדאגי לא לשאול אף אחת על ילדים

מישהי אחרת יתומה יש לה רגישות והיא לא תשאל על הורים

מישהי שלישית שפיטרו את בעלה לא תשאל אף אחד איפה את עובדת

 

אבל הסיכוי שיש מישהי שלא שואלת שום שאלה מכל מה שעלה פה בשרשור הוא אפסי. באמת. 

את לא יודעת לעולם על מה תדרכי

אז אמרתי, טוב שאת מעלה למודעות, אני אזהר יותר (יצא לי לשאול את השאלה הזו אולי פעם בחיים. אבל עדיין אני לאהתייחסתי אליה בכזו רגישות כמוך)

עדיין לא נכון בעיני לא לשאול כלום ושום דבר

נכון לחשוב, נכון להיזהר

ונכון גם להבין שאנשים הם אנשים ולצאת מנקודת הנחה שרובינו לא מתעיינים לפגוע או לחטט אלא סתם להיות חברותיים

 

בשורה התחתונה, לעבוד על עצמינו להיות פחות רגישים הרבה יותר ישפר את החיים שלנו מאשר לנסות לחנך אנשים אחרים להיות רגישים יותר (סיסמת חיי, אני מנסה כל הזמן לעבוד על זה, שלא תחשבי שזה אני אומרת סתם כי קל לי או משהו. קשה מאדדדדדד)

ממשיכה להתפלל עבורך שבקרוב יבוא האושר המצופה

באהבה רבה!

חיבוק

 

לגזור ולשמור. כתבת כ"כ מדויק ונכון.הריון ולידה2


תודה על התגובותהריון ולידה2

תודה למי שחיבקה ושלחה כח.

 

 

האמת שממש (ואני יכולה להוסיף עוד כמה ממש) הפתיע אותי רמת הלגיטימציה שניתנה לשאלה הזאת.

(הסבר קצת יותר רחב למה זה כ"כ מפתיע אותי (הפותחת) - הריון ולידה)

אולי גדלתי בסביבה שלימדה אותי את הרגישות לזה,

ואולי זה סתם משהו שהתפתח אצלי.

אבל עוד לפני שהתחתנתי ולפני שחויתי, ידעתי שאני לא שואלת שאלה כזאת.

כנראה שיש עוד סגנונות ותרבויות בעולם...

מקווה שזה לא יגרום, לי או לאחרות, יותר מדי כאב בעתיד...

ואם מישהי תחשוב פעמיים לפני שתשאל כזאת שאלה, היה זה שכרי.

 

 

תמימות וחוסר מודעותהתמסרות
כמה שאני הייתי עם הרבה היכרות עם חברות בקשיי פוריות במשך הרבה שנים!
קרה שבטעות אמרתי לחברה (שיהיה לה כבר ילדה גדולה) אם לא בא לה עוד אחד, כשהיה לי ברור שהיא לא בקטע ולוקחת את הזמן ואז ענתה לי שזה לא הולך.
התייבשתי במקום ולמדתי לכל החיים!

ומאז יותר קל לי לדון לכף זכות ואני פשוט לא מדברת על זה.

אבל באמת שהרבה אנשים זה התמודדות שהם לא חשופים אליה, סתם יכולה להעיד שבמשפחה של בעלי מעולם לא הייתה הפלה למישהי, אז כשזה קרה לי זה היה שוק ענק.

וגם גבולות המידע האישי שונים מאחת לאחת, אני לא יכולה שישאלואותי מליון שאלות על העבודה שלי ולאחרים זה פשוט לא מזיז...


ובלי קשר ממש שולחת חיבוק! ובהצלחה, בשורות טובות וידיים מלאות.

גדולה לחפש בקושי הזה איך.ךא לשפוט, במיוחד בימי אלו. אשרייך
אני לא שואלתחיים של
כי אני יודעת שזה נושא שיכול להיות רגיש
ויש לי חברה שאין לה ילדים כבר 7 שנים
האמת שלא תמיד אני יודעת איך להתמודד עם זה...
כשהייתי נשואה חודשיים קיבלתי את השאלה הזאתשירוש16
לא הופתעתי. לא הפריע לי.
פשוט אמרתי שאני כולה נשואה חודשיים וניתן לזה קצת זמן.. (בחצי קריצה).

כשנכנסתי לעבודה חדשה חודש אחרי החתונה מייד התחילו עם שאלות הכרות:
בת כמה את, מה התפקיד שלך, את נשואה, יש לך ילדים, איפה את גרה, במה בעלך עובד...
לא לקחתי את זה באופן אישי. פשוט עניתי תשובות כנות.
אולי חלק חשבו שאני מידי צעירה בשביל להתחתן אבל כשהסברתי להם על הציבור הדתי ופגישות וכ'ו הם הבינו את הנושא.
כנ"ל לגבי העובדה שבעלי אברך ולא עובד (וגם לא סטודנט... הוא לומד, לאיזה תואר?, לא לתואר...)

לדעתי לגיטימי לחלוטין לשאול שאלות כלליות כמו :
נישואים, ילדים, תעסוקה, משפחה, מקום מגורים...
אבל לא להביע את הדעה האישית על תשובה מסוימת . זה יכול להיות ממש חסר טקט.
כמו לשאול על ילדים, לקבל תשובה שאין, ואחר כך לזרוק הערה "מה נשואה שנתיים ואין ילדים?". (גם הבעות פנים זה מספיק...)

אני מבינה את הכאב שלך. תסכול. חוסר עונים.
מול שאלה כל כך פשוטה שמעלה בך כל כך הרבה היסטוריה כואבת.
(ואת בקושי נשואה שנה!.. זה נשמע כמו ניסיון קשה ביותר. אישית לא יודעת אם הייתי עומדת בזה)

רק רוצה להשב את תשומת ליבך לכמה דברים שרשמת בהודעה הפותחת:
1. מספר אינטראקציות אישיות שהיו לך בנושא פרשת בצורה מסוימת. וזו זכותך.
אבל לא תמיד השני התכוון לכך.
2. כתבת "אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת."
אהל לא כל אחד חושב ששאלת הכרות פשוטה כמו "האם את נשואה, איפה את גרה " הן שאלות *מכאיבות*.

(אני למשל לא שמחה במקום שאני גרה בו ומחכה לרגע שאעזוב את המקום. האם זה מכאיב לי כששואלים על מקום מגורים? כן. כי אני ממש סובלת וזה מזכיר לי את הכאב היום יומי. אבל לא חושבת שהכאב הוא כתוצאה מהשאלה ועל כן אשמת השואלת אלה כחלק מהמציאות בה אני חיה.)

מאחלת לך המון הצלחה בדרכך!
ובעז"ה כשתזכו לכך, יהיה לך רק הריונות קלים ומשעממים ובידיים מלאות.
..הריון ולידה2

תודה על התגובה

 

1. לא כתבתי על דרך פרשנות.

כתבתי ששאלו אותי.

לא הסתכלתי על זה כחטטנות, לא כעסתי ולא נעלבתי.

אני עדיין חושבת שזאת שאלה לא במקום.

(שוב, חשבתי ככה גם לפני שנה)

 

2. אני באמת חושבת שזה לא הנושא היחיד שצריך להיזהר בו ובאופן כללי אם יש נושא שנראה שלא נעים למי שמולינו - צריך להיות רגישים.

אבל, כמו שכתבתי למעלה, בלי לזלזל באף קושי,

אני חושבת שבד"כ (לא תמיד, בד"כ) קשיים מהתחום של שידוכים, פוריות, זוגיות - יכולים להיות כואבים יותר מנושאי עבודה ומגורים (בלי לזלזל בכלל בכלל בכלל!!).

ואישית אני רואה אותם כנושאים שבהם צריך יותר להזהר. וכשאני פוגשת אדם חדש - אני לא אתחיל ישר לשאול אותו עליהם.

 

 

מגיבה מהמקום הכואב12111
הי לך. משתתפת בכאבך.

גם אני בלי ילדים,
גם אני עברתי הפלה,
ונשואה מעט יותר ממך.

וגם לי השאלות האלה מכאיבות לפעמים.
אבל דןקא מהמקום הכואב אני מרשה לעצמי לחלוק עליך.
אמרו פה רבות לפני שכל שאלה יכולה להכאיב למישהי, ולא את הטענה כי לא כואב להן.
אז לי כואב ואני מסכימה איתן. מציאות כזו של לחשוש לשאול כל שאלה שהיא כי אולי תפגע בצד השני תשאיר אותנו בחברה אפתית ולא מתעניינת, תגרום שנעבוד במקום שבו אנחנו לא יודעחם דבר וחצי דבר על מי ששותף איתנו לשולחן, ואין ביכולתנו לעזור לשכנים, כי לא שאלנו כלום כדי לא לפגוע.

אז נכון, זה כואב לפעמים ששואלים דבר שמזכיר את החוסר שלנו, וכואב שעושים סבב היכרות וכל אחץ מגלה לכמה אוצרות זכתה.

אבל נראה לי, שבמקום הכואב שלנו אנחנו צריכים להשתדל לעבוד על עתמנו ולקבל קצת יותר בסלחנות כל מיני שאלות.
ברור שלא מתאחם לשאול למה אין ילדים, או להביע דעה וכולי, אבל כשאלת היכרות-אני חושבת שאסור לנו להיכנע לכאבים ולהסתגר כל אחד בנקודתו הוא..

מקוה שלא פגעתי.. היה חשוב לי להאיר.
אהבתי את התגובה שלך. צודקת מאדמיואשת******
ולפותחת-
אני משתדלת לא לשאול שאלות כאלו כשאני מכירה ולא ברור לי מה המצב, משתדלת לברר בעקיפין
אבל אם זה מישהי שפגשתי סתם, לא מכירה אותה משום מקום, אז אני מניחה שהשאלה הזו לא אמורה להכאיב לה כי זה ממקום של התעניינות, כמו איפה את גרה במה את עובדת. ביים אני לא אצפה לתשובה שונה מכן או לא.
אם מישהי תענה לח על זה ב- אבל אני נשואה רק שנה, אני אבין שזה היה ממש לא במקום, אבל בחיים לא ציפיתי לתשובה מפרטת ומבחינתי ברגע שהיא אמרה לא , אז מחפשים משהו אחר לדבר עליו.
זה סתם למצוא נקודות השקה לפטפט עליהן
ואגב שאלו אותי מלא פעמים אם יש לי ילדים ובני כמה ו- בת כמה הקטנה שלך. ולמרות שחויתי קשיים בפוריות לא תפסתי את זה ככואב
אם זה ממשיך משם ליותר עמוק אז זה כבר כואב
אני חושבת שאם שואלים את זה כחלק מסמול אוק כזה ולא מתעכבים על הנושא זה שאלה סבירה

אני תוהה לאור דברייך אם אשאל אותה שוב, אבל כמו שציינו פה אז לא לשאול במה את עובדת כי אולי מובטלת ולא מה בעלך עושה או אולי לא לשאול על ההורים כי אולי אחד מהם נפטר... מרגישה שזה קצת בעיה כי אין לזה סוף
וכן, יש בהחלט גם מקום מצד מי שיש לה נושא רגיש וכואב קצת להכיל את החברה, בגבול ההגיוני והטקטי כמובן. אחרת כולנו נשתוק

חיבוק גדול גדול לך!!!
בחיים אני לא שואלת!!! רק אם מספרים לי...רק אמונה


אבחנה בין שאלותyr

יש להבחין בין שאלות התעניינות גרידא כמו האם את נשואה והאם יש לך ילדים. שהן שאלות תמימות ונחמדות של היכרות או התעדכנות. ופה אני מתחבר למי שכתבה שאדרבה אם מרוב רגישות לא יישאלו שאלות כאלה זה מביא להסתגרות וריחוק.

ומצופה ממי שאצלו זה נקודה רגישה שיאמר איזו תשובה כללית בלי להיכנס לפרטים.

לבין שאלות חטטניות כמו - למה אין ילדים? האם לא הגיע הזמן לעצור עם יותר מדי הלידות שלך? למה אתה בררן בשידוכין ועוד כהנה וכהנה שאלו שאלות שלא שייך להיכנס אליהן אם אתה לא באיזה שחנ"ש אמיתי. שאלות כאלה באמת צריך חוסר טקט עצום בשביל לשאול אותן בפגישה מקרית ואפילו בהיכרות בינונית.

ותודה על העלאת המודעות.

בלת"קרקשאלה
אני אחת שלא שואלת ומאוד נזהרת
אבל מבינה את המקום הזה ששואל ומתעניין. הרבה פעמים זה יוצר חיבור וקשר כשמכירים לראשונה

מה גם שכל שאלה תמימה יכולה להיות מאוד לא תמימה לנשאל.
את יודעת כמה פעמים שאלו אותי "נו... יש מישהו על הפרק?" בדיוק יום אחרי שנפרדתי?
או את הפעמים ששואלים מה הגיל, ואני חושבת על זה שהנה הגעתי לגיל הזה ולא חשבתי שאהיה בסטטוס כזה...?
או הרבה שאלות הכי תמימות שיש, שנוגעות בנקודות רגישות. זה לא נגמר
ואם לא נשאל בכלל- אני חוששת שזה יהפוך אותנו לאנטיפטים...
לי יש ילד אחד(מתוק ומיוחד) בינתיים, בן 8 כבר.רוצה להוסיף
ועברתי 2 הפלות בחודש רביעי לפני שלוש שנים ושנה.
מאז ומתמיד הייתי טקטית, כך שהתנהגות זהירה ומכבדת היא נר לרגליי, ולאור הניסיונות שאני עוברת בנושא-אני זהירה שבעתיים, בנושא זה ובנושאים הסובבים סביבו.
לא אשאל אשה עם מטפחת לראשה בשלבי הכרות עימה איפה בעלך עובד/לומד כי אולי היא גרושה/אלמנה. לא איפה את עובדת כי אולי היא משתוקקת לעבודה ולא מקבלים אותה, או שפוטרה, או שעובדת בעבודה שהיא מתביישת בה. בכלל, לעולם לא אשוויץ במה שבעלי עושה עבורי, מה קנה לי וכמה עוזר/מייעץ/תומך וכו', או כמה הילד שלי מחונך מקסים ועוזר כי את אף פעם לא יכולה לדעת מה עובר לשני בלב, ועל איזה פצע אני דורכת לה.
לא כולנו כאלה לצערי... אבל טקט זהו דבר נרכש. גם אם אין לך-אתה יכול ללמוד..
היי יקרהסוסה אדומה
הרבה פעמים השאלות האלה, הם בסה"כ שאלות התעניינות לגיטימיות לחלוטין שפוגעות לנו בנקודה רגישה.

כמו, במה את עובדת? כשאת עובדת במשהו שאת לא גאה בו, או שאת מובטלת.
את רווקה? כשאת ממש רוצה להתחתן...

אנשים לא יפסיקו להתעניין, וטוב שכך.
ואנחנו לא נפסיק להיות חסרי בעיות.

כמעט בכל תחום יכולה לבוא שאלת התעניינות שעלולה לפגוע בנו.

יהיו אנשים שימנעו בכל מחיר משאלות מהסוג הזה, אבל השאלות תמיד ישארו.

אני חושבת שהפיתרון הוא להיות שלמים עם עצמנו.
את לא אשמה בזה שאין לך ילדים עדיין, ואת לא חייבת לאף אחד דין וחשבון.
אף אחד גם לא יודע מה הסיבה שבגללה אין לך עדיין ילדים.
את יכולה להגיד בחיוך, לא, עוד לא...
הם יחשבו שבחרת למנוע, או שהפלת, או כל מה שבא להם לחשוב. את לא חייבת לפרט יותר מזה.
מה שבטוח, את לא צריכה להתבייש.

גם בנוגע לעבודה, אותו סיפור. אנשים שואלים, לא תמיד צריך לספק תמונה מלאה. את לא חייבת כלום לאף אחד.

אבל אין ממה להיפגע. הבעיה היא לא אצל השואלים
הבעיה היא אצלנו. שאנחנו מאשימים את עצמנו, לא מרוצים מעצמנו, חושבים שמשהו מעיד עלינו משהו, שאנחנו לא בוטחים בה' ובמה שהוא נותן לנו.
כשאנחנו נדע שעשינו הכל כדי שיהיה לנו טוב, וכל השאר בידיים שלו, נצליח לענות מה שבא לנו, איך שבא לנו, בלי להרגיש חייבים לאף אחד. ובלי להרגיש לא נעים כי מישהו שאל אותנו משהו.

מאחלת לך ישועה בקרוב, שמה שאת רוצה, ה' ירצה ויתן לך בטוב ובנחת.
נכוןניצנים
משהו קצת אחראורוש3
סוג של זכות. אני בגלל כל הסיבות שעלו בשרשור ועוד מאפיינים אישיים שלי כנראה, פשוט לא יודעת מה לשאול כשאני פוגשת מישהי חדשה או אמורה לפתוח בשיחה.
וכל כך גרועה בסמול טוקים וזה כזה מבאס ומשאיר חברתית בצד..
אז אחרות ששואלות ולעיתים פוגעות, כנראה הרבה יותר בעלות חברות ממני.
לכל צד במטבע יש מחיר. כנראה שאני פחות פוגעת בבנות עם עניין רגיש. מצד שני אני גם לא כל כך נעשית חברה שלהן או של אחרות. וכבר אמרו לי בעבר במקומות עבודה חדשים שבהתחלה חשבו שאני ממש קרה ולא נעימה...
הריון ולידה2

אולי באג שלי, אבל אני חושבת שעדיף שייקח עוד קצת זמן להתחבר,

מאשר לדרוך על כאב חשוף של אנשים בדרך, כל כך בלי כוונה, אבל להכאיב

תודה חמודהאורוש3
צודקת. זה לא נראה לי מרוע...בתאל1

אולי כי פשוט אין דרך לדעת את זה אם לא שואלים...בעצם... או אם ההיכרות איתך היא עדיין קצרה...

אני לא הייתי שואלת מישהי עד שאני לא רואה שהיא מדברת על הילדים שלה..ורק אז אולי אעיז לשאול כמה או בני כמה הם...

בכל זאת, חברה חדשה בעבודה ורוצים להכיר קצת מעבר לנושא העבודה... אבל לא הייתי שואלת אם יש לה ילדים...

 

 

ממליצהIce cream
בגלל שהיה לי בתקופה מסוימת קשה עם שאלות מסוימות החלטתי להפסיק לשאול כל דבר שעלול להיות מביך. בהתחלה היה לי קשה למצוא על מה לדבר ועכשיו זה ממש טבעי וקל. אז אני ממליצה לחשוב אם יש אפשרות שהתשובה תהיה מביכה ולא לשאול גם אם נתקעים בשיחה זה עדיף מאשר להביך. אם תוציאו את האפשרות הזאת של לשאול שאלות לאט לאט לא תרגישו את הצורך למצוא נושא שיחה ע"י שאלות
בעיקר חוסר מודעות.44444
לפני שאני הייתי נשואה לי אישית לא יצא לשאול כי לא היה את מי אבל גם הייתה לי אפס מודעות.
מתפדחת להגיד- לא היה לי שמץ של מושג כמה זמן לוקח להכנס להריון. גם הפלה זה משהו שמעתי עליו פעם משהו ולא מעבר.....
לא התעסקתי בכלל בעניינים האלו וכמעט לא היו בסביבתי נשים בגיל הפוריות בתקופות האלו. רוב המורות שלי מהיסודי היו בדרך לפנסיה.... איכשהוא יצא ככה......
אני לא קשורה לפורום הזההפי
נשמע מאוד כואב
בכללי כל חוסר רגישות היא לא נעימה
מהכאב שלך את יכולה להתחבר לרגישות של אנשים אחרים ולא לזלזל באפחד בחיים כי את לא יכולה לדעת מה עובר עליו.
יש המון שאלות חסרות טקט ששואלים:מודדת כובעים

הדירה שלכם?

כמה ילדים יש? אתם רוצים עוד?

אתם מרוויחים טוב?

ההורים לא עוזרים??

 

ועוד כהנה וכהנה.

 

החוכמה לצאת מההסתכלות הצרה, ולא לשאול לא רק שאלות שרגישות לי, אלא גם שאלות שיכולות להיות רגישות לאחר.

 

מצד שני, החטטנות הזו באה יחד עם הצבריות והאכפתיות שלנו הישראלים אחד מהשני....

 

זה העוקץ שבערבות ההדדית

 

למה הדירה שלכם? זה חסר טקט.44444
אם לא "חופרים"בעניין זו שאלה לגיטימית בעיני.
הבופו של דבר כדי להביע התעניינות וליצור קשר עם אנשים צריך לשאול משהו-
נושא המשפחה באמת הכי עדין אז הגיוני בעיני לשאול על עבודה ומקום מגורים.
אם זו שאלה להכרות והתעניינותניצנים

זה בהחלט חסר טקט לשאול

כשחברים יותר טובים אז הגיוני לשאול. 

יש גם את הטון שבו הדברים נאמרים 

 

יש הבדל בין "זו הדירה שלכם?" 

לבין "מה, הדירה שלכם??" 

 

 

הנה, אתם רואים כמה דעות יש פה?!מודדת כובעים

לא שואלים שאלות על הצד הכלכלי, לא משפחתי, לא הורים, ילדים.

תנסו להכיר את האדם לפי מה שהוא מספר, לא לפי שאלון תחקיר.

עדינות.

 

 

שתזכו בקרוב.נחמיה17

אכן חושב שאין מה לשוות רוע לב לשאלה תמימה זו.

אמנם את ועוד רבות נדקרות אולי משאלה כזו אבל כך גם יתומים רבים שנשאלים על הוריהם אבל הרוב המוחלט אינו כך והשאלה הזו לגיטימית. אי אפשר לצפות מחברה לחשוש כ"כ למיעוט.

את מצפה לילד וזה באמת חכיון שמלווה בהרבה צער וגעגוע, אבל "אמפתיה מספק" לזה- זה לא מובן מאליו, אפשר אפי' לומר שזו צפיה מוגזמת מאנשים.

אין חס וחלילה נסיון זלזול בעומק הכאב או חוסר אכפתיות אלא תום פשוט ונורמטיבי.

מקווה שתביני ושיוסיף עין טובה.

 

ממש לא מסכימה!אנונימי300

לצערי הרב זוגות מטופלי פוריות הם מיעוט גדול מדי.. ובעיניי השאלה הזאת לא לגיטימית בכלל. זה לא משנה מה הסיבה שאין ילדים. זה לא לגיטימי להכנס לחיים הפרטיים של אף אחד. בטח לא בהכרות ראשונית! אני בטוחה שזה נובע מחוסר מודעות ואולי גם חוסר רגישות ולא בכוונה, ובדיוק בשביל זה מעלים את הנושא הזה למודעות.. קראתי הרבה מהתגובות כאן, ובתור אחת שחוותה את זה, ממש צבט לי לראות את הלגיטימציה שנותנים לחוסר רגישות.. זאת בעיה שצריך לטפל בה.. אבל קודם צריך להבין שזאת בעיה

..אנונימי300

ובוודאי שאם אין בך רצון לפגוע באף אחד- אתה תתאפק ותשאל שאלות אחרות במקום

לא רוצה להיות ציניתהריון ולידה2

אבל אמנם לא כתבתי 'לנשים בלבד',

אבל בכל זאת בחרתי לכתוב בפורום נשי ולא בצמ"ע למשל.

 

ואכן, מגברים אני פחות מצפה שיבינו את הרגישות הזו.

אם כי גם להם היא לא תזיק.

 

צר לי לבשר לך, אנשים שמחכים לילדים הם ממש לא מיעוט.

גם אם החברה סופרת רק את אלו שמחכים כבר מס' שנים, גם עבור אנשים שנשואים פחות משנה - זו יכולה להיות נקודה כואבת מסיבות כאלו ואחרות.

 

 

ממש לא שואלתאנונימית לרגע1
וגם כשהן כבר בהריון אני לא אוטומטית אומרת בשעה טובה וכו. מודעת לזה שלפעמים זה ממש מביך
אומרת רק בשלבים ממש מאוחרים וגם זה בדכ כבדרך אגב ( נניח אם היא מעלה את הנושא)
ממש לא שואלתאנונימית לרגע1
וגם כשהן כבר בהריון אני לא אוטומטית אומרת בשעה טובה וכו. מודעת לזה שלפעמים זה ממש מביך
אומרת רק בשלבים ממש מאוחרים וגם זה בדכ כבדרך אגב ( נניח אם היא מעלה את הנושא)
מבינה.אבל אני תופסת את זה כמו שאומרים,"לא נעים אבל לא נורא"לצמוח ולהצמיח
ועונה דווקא כמי שחוותה שנות ציפיה לילדים ומספר הפלות בחייה...
אני לא צריכה להיפגע ולא להרגיש שלא בנח מול אף אחד, לא עשיתי שום רע.
השאלות נובעות מאופי ישראלי אכפתי ומתעניין. ולא מרצון לצער או לפגוע חלילה.
לעומת זאת יש לי חברה שכבר תקופה שהיא לא עובדת מסיבות אישיות והיא מתייסרת כל פעם ששואלים אותה איפה היא עובדת והיא מרגישה לא נעים ומתחילה להתפתל ולא תמיד בא לה להסביר לכל אחד למה היא לא עובדת....
בקיצור לקחת יותר בקלות ולדון לכף זכות.
ואם מישהי שואלת בכל זאת ואת רואה שהיא נבוכה לשמוע שאין ילדים, אפשר להקל על המבוכה ולומר עם חיוך, "בע"ה יהיו, בעתו ובזמנו" או משהו אחר בסגנון. מקסימום נזכה לברכה ממנה.
שנה טובה ובשורות טובות לכולם.
תש"פ- תהא שנת פוריות. בעז"ה!
התשובה "בע"ה יהיו" לא תמיד מתאימהyr

מה לעשות, לפעמים כבר יודעים שלא יהיו לפחות לא בדרך הטבע.

בואו נהיה רגישים באשכול הרגיש הזה שעוסק בלא לדרוך על נקודות רגישות בטעות.

זה אכן ניסיון קשה מנשוא וכאב נוראי! הלוואי שאף אחד לא יתנסהלצמוח ולהצמיח
אך התפילה-תקווה-משאלה "בעז"ה יהיו", מתאימה תמיד, לעניות דעתי.
א. אין יאוש בעולם כלל. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
ב"ה חיים "ילדי ניסים" רבים בעולם!! גם לכאלה שהרופאים לא נתנו שום סיכוי!
ולחלק מהזוגות יש היום פתרונות שלא היו בעבר, (רק בימים האחרונים הציבור שמע בקמפיין של מכון פועה סיפורים מופלאים)
אופטימיות וחשיבה חיובית רק עוזרת במצבים כאלו (אפילו מבחינה רפואית מדעית ובטח רוחנית ונפשית. זה מוכח מחקרית)
ב. גם כשאין שום מוצא בדרך הטבע, לאיש, לאשה או לשניהם, יש משפחות רבות שזכו לחיים מלאי אושר ושמחה עם ילדים מאומצים. זה שינה את עולמם מעולם עצוב וקודר לחיי משפחה מלאים וטובים כמו כל משפחה אחרת.

ובעז"ה הלוואי שכל עם ישראל יזכה בפרי בטן באופן טבעי ובלי יסורים!

צודקת במליון!!בוטחת בהשם
אחותי הבכורה חיכתה 8.5 ארוכות ומייסרות, לא על אף אחד!!
תכלס תמיד כשהייתי לידה והיתה החסרת טקט (כן!! חסרת טקט!!) התורנית ששאלה כמה ילדים יש לך? הרגשתי שתוקעים לי סכינים בלב, לא רוצה לדעת בכלללל איך היא הרגישה.
כמובן שלי יש רגישות יתרה לנושא, אבל לא רק כאן, אני תמיד נזהרת גם אם אני רואה אישה נשואה עם כסר''ש/פאה לא לשאול על בעל כי יכול להיות שהיא גרושה/אלמנה, וכו...
תזכרו, תמיד עדיף מילה אחת פחות מאשר מילה אחת יותר מדי!
כמה מדויק המשפט האחרון שלך הריון ולידה2אחרונה

תודה!

נתק מאחות בגלל דעות קיצוניות. שיתוף ופריקהמעיין34

יש לי אחות גדולה

שהתרחקה מהדת ככל הנראה מתוך כפייה בילדות

משם היא התרחקה יותר, עזבה את הבית, עובדת עכשיו בתל אביב, ובקיצור כל סביבתה זה שמאל

היא מושפעת מאוד מהסביבה, תמיד.

יגידו לה שיש לה קמטים- תעשה הזרקה

יגידו לה שיש לה שיניים לא ישרות- תעשה גשר למרות שהיא בת 40

ובקיצור לא מעריכה את עצמה וחיה על דעות של אחרים בלי עמוד שדרה.

פה זו רק הקדמה

לאחרונה היא ואני עם המון חילוקי דעות ולאחרונה אפילו יש נתק.

היא אומרת לי שאני בתוך כלוב ומנסה לעשות עלי פסיכולוגיה הפוכה שלא טוב לי כדתיה ושאני רק חושבת שכן.

כל דיון שצץ במשפחה היא מראה בקיצוניות כמה היא נגד הדתיים

לא משנה כמה אני מראה לה שחילונים פועלים אותו דבר רק בדרכים שונות- היא ישר תחפש בכוח שהם לא למרות שהעובדות יעידו אחרת

לדוגמה לאחרונה דיברנו על גיוס חרדים והיא התעקשה שהם צריכים להיות בכלא אם הם לא מתגייסים בדיוק כמו שחילונים. אמרתי לה שגם חילונים מוציאים פטור אבל היא מתעקשת שהם מוציאים דרך ועדה אז זה בסדר ולא כמו חרדים שהם מוציאים פטור בגלל ישיבות.

ובקיצור הדיון נגמר רע

הרגשתי שהיא ממש אנטי ומחפשת את החרדים ושהיא לא אובייקטיבית ולקחתי את זה אישית למרות שאני לא חרדית אלא דתיה.

אוף זהו

נשמע שעדיף בלי דיונים כאלה, ולה עוד יותר עדיףירושלמית במקור

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

עונהמעיין34

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

תשאלי את עצמך מה את מעדיפהמקרמה

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

זה לא כזה פשוטמעיין34

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אפשר להגיד בהכי פשןטהמקורית

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

עשיתי שיחה כזו איתה לפני שנה בערךמעיין34

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

לגבי החוויה שלה מול ההורים אין לךהמקורית

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

וואי לא נעים😒 נשמעת די מסכנה...שיפור

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

תמיד עולה דיון ומעולם לא אני העלתי אותומעיין34

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

רגע אז יש במשפחה שלכם חרדים, דתיים וחילונייםירושלמית במקור

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

אנחנו דתייםמעיין34

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

אם ככה, זה שיקול של האח כמה דחוף לו נושא נפיץירושלמית במקור

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

באמת נשמע לא כיף להיות עם מישהי ככה😣שיפור

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

עצוב לי אבל מחזק אותי שזה כנראה הדבר הנכוןמעיין34

ממליצה לך ללמוד תקשורת מקרבתאמאשוני

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.

אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.

בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.

אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.

למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.

בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.

בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..

עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.

לי יש גם כל מי י במשפחה- לא מדברים על פוליטיקהאני נשארת אני..

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

צודקתמעיין34

אצלינו גם יש מגוון, ויש כאלה שדווקא רוצים להתווכחשיפור

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

מדויק זה בדיוק מה שקורהמעיין34

אני עכשיו נפלתי בזה וזה ממש יכול לתסכלנפש חיה.

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

צודקת אבל מה אעשהמעיין34

מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש

רחוק- מתוקנפש חיה.

אנחנו נפגשות פעם באף פעםמעיין34

אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל

מה זה אומר קבוצות של המשפחה?אמאשוני

אני פעם אחת יצאתי מהקבוצה המשפחתית בגלל זהמתואמת

אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...

ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.

לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...

נכון בקבוצת וואטסאפ לרוב אפשר לא להצטרףשיפור

אז למה להגיב?איזמרגד1

אם היא כותבת משהו פרובוקטיבי אפשר להתעלם ולא ללבות את האש...

אם היא רוצה קשרפילה

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

ואי תודה לה' שזה הסתדרמעיין34

וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..

וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.

הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.

באמת ב"ה שהסתדר

הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו

האמת שהפתרון זה פשוט לא להעלות נושאים נפיציםאורוש3

זה פשוט חסר טעם...

היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.

גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.

שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.

אני מכירה גם באופן אישי את המקום הזהמתואמת

(אפילו מכמה כיוונים)

הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.

אני חושבת שזה קשר חשוב ומשמעותיממשיכה לחלום

מכדי לוותר עליו.

והפיתרון די פשוט

לא להיכנס לפינות האלה

להכיד לה אחותי, אני אוהבת אותך, בואי לא נדבר על זה, זה סתם מרחיק...

האמת ממש עצוב לי השרשור הזהלא מחוברת

משפחה לא חייבת להיות מעל הכל אבל בעיני פשוט חבל

אני חווה את זה משני הצדדים

אצל בעלי אנחנו ב"חילונים" ואצלי אנחנו יחסית מהדוסים יש לי אח דתל"ש שמאוודדדד מתריס

ברמה שהוא עשה קעקוע בתשעה באב

אבל אנחנו בקשר הכי טוב בעולם

אני מתעלמת רוב הזמן ויש לנו כל כךךךל הרבה דברים נוספים לדבר עליהם

אנחנו יוצרים קירוב וחוויות חדשות כל הזמן

שלפעמים אני שוכחת

מצד שני אצל בעלי יש מורכבת כל הזמן

כל הזמן נושאים נפיצים עולים

כל הזמן יש מריבות

וממש עצוב לי להגיד אבל אנחנו מגיעים פעמיים בשנה

ואני ממש חושבת בשביל מה?

תלחמי על הקשר (כולכם כן?)

היא אחות שלכם ועזבי הכל היא חלק מעם ישראל

אם אנחנו לא מצליחים לחיות בשלום עם פיזית האחים שלנו

אז איך נצליח להיות בשלום עם כל עם ישראל גם החלק שהכי רחוק מאיתנו.

אני במקומך הייתי לוקחת הפסקה רגע ומנסה להבין איך אני כן חוזרת איתה לקשר טוב

ועושה הכל

אגב בעיני זה הכי חינוכי בעולם

להראות לילדים שלנו גם אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם אנחנו יכולים לשבת איתם

מתחברת ממשאמאשוני

חוץ מעניין ההתרסה של הקעקוע, בעיני מה שבן אדם עושה בגופו בזמן שנראה לו לא מהווה התרסה כלפי אף אחד כל עוד הוא לא נכנס לכם למרחב.

זה לא שהוא שם לכם מוזיקה או בישל משהו עם ריח חזק בבית שאתם צמים בו, שזו זכותו אבל שפוגעת באחרים.

פה זה ממש ממש שלו ולא אמור לפגוע באף אחד.

אבל כל מה שכתבת על הקשרי משפחה לגמרי מסכימה וממש חשוב שכתבת.

אם הוא לא רוצה להתריספילה

הוא לא חייב לספר מתי בדיוק הוא עשה קעקוע וגם לא חייב לספר על כל הקעקועים.

זה לא מעיד על קשר טוב עם מלא שיתופים, זו בדיקה עד כמה הוא יכול לעבור את הגבול שלה.

יש מצב שברגע שהיא כן תשים גבול , פתאום יתברר שהקשר לא כזה מושלם.

עונה לכולןמעיין34

העלתי את הפוסט מראש בגלל שקשה לי המצב הזה.

כי היא אחותי ובכללי אני באמת רודפת שלום. וזה עושה לי רע.

אבל אני באמת לא מוצאת פיתרון.

עכשיו גיליתי שהיא משתפת בני דודים על המריבה שלנו, לא יודעת מה אמרה אבל בטוח לא שיתפה את הכל אחרת הם לא היו נפגעים בשבילה.

זה באמת מורכב מאוד. יש לה בעיה איתי מאז ומתמיד זה באמת לא על רגל אחת

וכמה שניסיתי להתקרב היא לא בקטע של לאהוב אותי.

וההתנהגות שלה בהתאם היא עושה הרבה מהלכים פוגעיפ

אם היא משתפת מעגלים נוספיםהמקורית

הייתי בוחרת לשתוק ולא לנהל את הוויכוח הזה בחוץ / לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ

כן הייתי רושמת לה אבל הודעה אבל וכותבת שזה ממש לא לעניין לערב משפחה מורחבת לדעתך ושזנ מיותר ומלב את האש ושהיית מעדיפה שתסגרו את זה ביניכן ואם היא בוחרת שלא - זה שלה ושיהיה לה בהצלחה

הבן דוד שיתף אותי. היא לא יודעת על זהמעיין34אחרונה

אז מעדיפה לא להרוס את האמון בניהם

ובאמת אין ברירה ועם כל הצער כנראה הברירה זה לשמור מרחק וזהו

מה מלבישים עכשיו לתינוק בן חודש?שאלות חדשות.

לא קצר, נכון?

הוא עדיין עם 2 שכבות ארוך ודק

מרגיש ליי שחם לו קצת

וכשיוצאיםהחוצה בכלל הוא מזיע..

צריכה לקנות לו בגדים חדשים ומסתבכת מה כדאי

לדעתי לא 2 שכבות... אני ילדתי בקיץ וממש זוכרת שהרוליני(:

שהרופאת ילדים עברה לפני השחרור בחדרים וביקשה לא להלביש להם יותר משכבה אחת ארוך כי חם מאד!! אם נמצאים במזגן אפשר עוד או שמיכה... זה בעיני. סביבות גיל חודש הם גם מתחילים לווסת את עצמם.

אבל אם רוב היום אנחנו במזגן, הגיוני לשים 2 שכבות?שאלות חדשות.

אני משוטטת בכל האתרים לחפש ארוך ודק

משימה מורכבת..

תלוי כמה המזגן קרטארקו

בגדול הכלל הוא רמה אחת יותר ממך

אז אם בקיץ יש מצבים שאני אשמח להיות ערומה אם זה היה לגיטימי

אז קצר זה רמה אחת מעל...

נקסט.מוריה

יש להם אוברולים חמודים עם רוכסן.

אוברול בלי גופיה מרגיש לי לא נעים, אני טועה?שאלות חדשות.

אני הייתי מלבישההשם שלי

בגד גוף המןכנסיים/ רגליות.

לדעתי זה בסדר.מוריה

בשל נקסט ספציפית יש בד מתחת לרוכסן.

ואם את באיזור באר שבע, יש שם שילב עודפים, ויש שם בגדים מתוקים במחירים יחסית נמוכים.

אם הוא מבד נעים מה הבעיה?טארקו

בטוח לא שתי שכבותטארקו

הבן שלי נולד בתחילת יולי ויש לי תמונות שלו מגיל חודש עם קצר.

צריך לזכור שהגוף גם לא יודע לווסת חום עדיין, לא רק קור.

אני חושבת שהייתי מלבישההשם שלי

שכבה אחת ארוכה.

ושמירה לפי צורך.

זה תלוי גם איפה גרים.

תלוי.מוריה

אם יש מזגן וקר, שכבה ארוכה.

אם בחוץ, וחם קצר. ולדאוג שלא יהיה עליו שמש.

וזה גם תלוי ילד.

יש כאלה שחם להם יותר.

אוקישאלות חדשות.

תודה לכולם

נוריד שכבה

ונתארגן על עוד בגדים..

אני גם עם תינוק בן חודשבת.

ושמה שתי שכבות קבוע

עדיין כשיש מזגן זה לא מספיק לו.. והוא מתחיל לרעוד

אבל התינוק שלי עדין מאד "עוברי"

אולי זה קשור..

יש רעידות שלא קשורות לקור ולחוםמוריהאחרונה

יכול להיות שזה זה.

לקטנות שלנו יש רעידות כאלה לפעמים.

אני מלבישהרקאני
עבר עריכה על ידי רקאני בתאריך ט"ז באב תשפ"ו 21:13

ארוך דק

הוא כבר בן חודשיים

אבל רוב היום הוא מתחת למזגן

כשיוצאים לחום אני כן שמה קצר

קצר בהחלטממשיכה לחלום

מגיל חודש אפשר

וכדאי כי הם סובלים

ובמזגנים להוסיף שכבה או שמיכהממשיכה לחלום

🌷שרשור פעילויות חינמיות לחופש הגדול!!!🌷אין לי הסבר

מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.

לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩

על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.

בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)

בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.

אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.

תודה רבה לכולן,

וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉

יש זמנים שהמצפור לא מעניין בכללצהוב

רואים איזו ציפור אחת וצפרדע אולי

אני לא יודעת איך יודעים מתי זה מעניין

האם הבקשה שלי לגיטימית?השם גדולל

שני ההורים גרים באותה עיר. בדר"כ ישנים בצד השני, אך עם הזמן נהיה ממש צפוף והם התרגלו שאנחנו באים רק אליהם ומתחלקים בסעודות. הפעם בגלל הגעה עם תינוק נוסף והריון אמרתי לבעלי שאני מעדיפה שנישן בצד שלי ואת שאר הסעודות נעשה שם (מן הסתם שנאכל גם בצד שלי) ובעלי חושש מהתגובה של האמא כי קשה לה כשאנחנו הולכים לסעודות שם או סתם הולכים לבקר, היא לא אומרת את זה אבל רואים שהיא מחמיצה פנים והאווירה נהיית מתוחה.

ניביתי להסביר לו שהשבת הזו כל הצד שלו מגיע ואצלי אף אחד וזה הכי הגיוני כי אני סובלת שם מחוסר שינה בגלל שינה על מזרונים והוא לא מסוגל לעדכן את אמא שלו שנגיע רק לסעודות אז הוא החליט שהוא מוותר על ביקור ומעדיף להישאר בבית בטענה ששינה אצל הצד שלי תיצור אמירה מסויימת מול ההורים שלו...

ואני לא הבנתי מה הבעיה ולמה קשה להם לקבל את זה?

אני חושבת שזה באמת הגיוני שתישנו אצלהמקורית

ההורים שלך אם החלופה היא מזרנים

ושחמתך ובעלך יצטרכו להתמודד ושיהיה להם בהצלחה

למה חייבים לספר?כל היופי

אם אתם שם כל השבת האם הם צריכים לדעת?

נפגשים בבית כנסת או משהו?

הכי הגיוני שתשנו אצל ההורים שלךסטודנטית אלופה

באופן כללי אני לא חושבת שזוג צריך לדפוק חשבון לאף אחד אלא לעשות מה שטוב לו, בטח כשלאף אחד אין מטרה לפגוע.

למה אתם אף פעם לא ישנים אצל ההורים שלך?אר

כי בדר"כ מגיעים האחיםהשם גדולל

שהם חילונים והפעם הם לא באים אז חשבתי לנצל את ההזדמנות

אני לא מצליחה להביןרקאני

מה הבעיה של חמותך

הם ההורים שלך זכותך לרצות להתארח אצלם

זה לא אמור לפגוע בה

זה מה שאני חושבתהשם גדולל

היא פשוט רוצה את כל הילדים שלה סביבה יותר מידי

בהרגשה שלי עם אנשים כאלה צריך לדבר מפורש ומסודרשמשית123

שבעלך ידבר איתה ויגיד לה שעד עכשיו נהנתם אצלה אבל השבת קצת יותר חשוב לכם להיות אצל ההורים שלה, שיפרגן הרבה ויסביר שלא רוצים לפגוע.

אם מדובר באישה נורמטיבית ובלי בעיות אישיותית כאלה ואחרות מאמינה שהיא תבין.

נשמע שכל דבר שתעשו היא תחמיץ פניםמרגולאחרונה

אז יאללה כברתעשו מה שנוח ותישנו אצל ההורים שלך

להחמיץ פנים כשאתם הולכים לארוחה אצל ההורים שלך זה לא סבבה. אחלה שהיארוצה שהילדים יהיו לידה, אבל בדיוק בגלל זה היא צריכה להבין שגם ההורים שלך רוצים לראותכם

אבל מבחינת שיח איתה- שבעלך יעשה את זה, לא כדאי שאת

כמה צעררוצה עוד

עוד חודש, ושוב מסתמן שהתשובה היא שלילית.

לא ברור לי עוד איך אני עדיין אופטימית כל חודש אחרי שאני יותר מ4 שנים בסאגה הזאת.

הילד/ה הכי קטנים הולכים וגדלים. ואני מתקשה לשמוח כבר בימי ההולדת של הקטנים. לראות איך הכל מתרחק ממני.

מרגישה שאני תקועה בחיים, שאני כאילו בשלב נח שהקטנים כבר די גדולים, אבל אני בכלל לא נהנית מהשחרור רק מצטערת ודואגת ורוצה כבר עוד קטנ/ה.

מרגישה שיש לי הרבה תכניות לשנים שאחרי סיום הילודה. דברים שרוצה להתפתח בהם, דברים שחיכיתי לעשות.... אבל העוד ילודה לא שם. ואני לא מסוגלת לחשוב על סגירת הפרק הזה בכלל, מרגישה שעדיין לא זכיתי להקים ממש משפחה.

והשעון הביולוגי מתקתק ומתקתק. כבר חגגתי 40.

חנן אותנו ה', ב"ה, בכמה ילדים, חמודים וטובים.

אבל רציתי כל כך הרבה יותר!

פי כמה. ומה שאני מבקשת עכשיו הוא כחצי ממה שרציתי במקור.. וגם לזה כרגע לא זוכה. אני חשה כאובה כל כך,

על זה שמסלול החיים שה' נתן לנו כלל כל כך הרבה אתגרים ומורכבויות, וקרענו את עצמנו כדי לצלוח את הכל. אבל הקטע של הילדים כבר מעל לכוחותי יותרררר.

זה לא שעם הקודמים היה פשוט, כל ילד והסיפור שסביבו- ב"ה לא משעמם.

וחאלס. חאלס חאלס. מסביבי כולן הרות ויולדות, משפחות גדלות, כולם כבר "עקפו" אותנו או בדרך לשם;

שכנות צעירות, אחים ואחיות......

החופש הזה מציב אותי שוב,

עם החויה הזו שכבר כמעט אין לי על מי לשמור ובמי לטפל (יש לטפל אוהו במתבגרים שמעסיקים מאד.. הכוונה לקטנטנים).

עם התחושה שכולן הרות ויולדות ורק אצלנו משהו נדפק. כולם מתקדמים החיים ורק אנחנו תקועים מאחור .

יחד עם עוד דברים שתקועים אצלנו בזמן האחרון, מרגישה עצב גדול. ותקיעות. מרגישה שעשיתי השתדלויות בכל מיני תחומים ובכל הכיוונים;

התייעצתי עם רופא פוריות וב"ה הבדיקות שלי תקינות.

בעלי כרגע לא בקטע להבדק, כך שגם נסיון טיפולים לא רלוונטי.

עשיתי תהליכים שונים גם בזוגיות כדי שבעלי יזרום ויסכים לעוד ילדים, זה לקח לבד כמה שנים, ועוד תהליכים גם כדי שאני אהיה מספיק מוכנה, עם כל מיני חששות שהיו לי.

התפללתי, אפילו עשיתי כמה סגולות.

וחודש אחרי חודש אני בטוחה שהנה זהו. מקווה, מחשבת כבר תאריכים לחופשת לידה. ושוב מתבדה.

הבדיקות הריון צוחקות לי בפרצוף: שלילי, מה חשבת???

בטא קטן מ5.

כבר לא יודעת מה לעשות עוד. מרגישה באפיסת כוחות מול ה' ומול המציאות. בא לי פשוט לבכות לבכות לבכות ולהיעלם. עד מתייייייי טאטע

די.

וואי אני ממש רוצה לתת לך חיבוקהלוואייי

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

תודה רבה יקרהרוצה עוד

אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....

תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰

וואווו מרגישה את הכאב שלך❤️‍🩹😰🥺שיפור

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

אמן אמן אמן!!! תודה ממש!רוצה עוד

ואו חיבוק גדולמעיין34

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

תודהרוצה עוד

אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..

ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות

אני כל כך מבינה אותךמעיין34

למעשה אני הייתי במקום הזה

התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.

לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.

ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה

אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה

ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .

ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד

קודם כל חיבוק גדול♥️המקורית

נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..

את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד

אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול

♥️

תודה רבהרוצה עוד

אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...

מזדהה מאוד, לא יודעת מה לומר חוץ מלברך אותך בע"האור עולה בבוקר

גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .

מחזקת אותך ❤️

שולחת גם לך חיבוקרוצה עוד

ממש קשה...

אצלי הן מתסכלות ברחמים למרות שבעצם רוב הזמן מנענו... אבל באמת לא רציתי למנוע. גם אני עברתי תהליך של השלמה מלאה עם הרצון הזה כי היו לי כמה מעצורים.

אני מרגישה שהן מסתכלות עלי כזקנה בלה שלכ יכולה עוד ללדת, למרות שפעם באיזה שיחה אמרתי למישהי שאני מקווה בע"ה בהמשך ללדת ושעכשיו אנחנו במניעה.

ועוד מישהי אמרה בתום לב "לך כבר לא יהיו עוד ילדים קטנים" ועשתה לי כווץ' בלב.

מישהי שאני דווקא אוהבת וחברה שלה.. וברור לי שזה לא בקטע רע. לא כועסת עליה או צשהו אבל כן זה היה לי מבאס וגם זה שככה רואים אותי... ומבינה את זה גם אני כשרואה משפחה שהילד הקטן בן 4 5 והאמא כבר לא בת 20/35 יכולה לחשוב שאולי הם באמת כבר סיימו....

חיבוק ענקהדרים

יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה

למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!

תודה על החיבוקרוצה עוד

מוכר וכואב...

אמן על הברכות שלך, ומאחלת גם לך שכך יהיה בקרוב בע"ה.

ואם אפשר לחלוק משהו שכן למדתי בינתיים במסע הזה, שלפעמים ההתנגדות של הבעל משקפת משהו פנימי ולא מודע שלנו... רק כשבעלי הסיר את התנגדותו פתאום התפניתי יותר לזהות שהרצון שלי הוא בעיקר שכלי ומשימתי אבל בלב אני פוחדת מהרבה דברים וגם שם עשיתי ועושה תהליכים.....

מתבאסת על עצמי שאם הייתי מעלה את זה בדעתי הייתי עושה אותם מזמן והייתי היום במקום אחר... כמובן שהכל מדוייק מלמעלה, אבל אולי לך התובנה הזו תעסור.

חיבוק גדול ממשאורוש3

אני כיום כן בהריון ב''ה אבל אחרי כמה שנים ודרך.

ואני כן חושבת שצריך לחלק קצת את ההתמודדויות.

קודם כל אם זה בוער בך והבעל איתך ואת בת ארבעים ואחרי 4 שנים של נסיונות אז אין מה לחכות בכלל בשום צורה. לעשות בדיקת זרע במיידי. ולהתחיל טיפולים. גם אם הוא לא בקטע, זה כבר פחות הגיל לשלב הזה. אם מחליטים שרוצים אז במצב כזה צריך לפעול, וגם אז זה לא קסם... אולי שידבר עם מכון פועה. אם הבעל לא איתך ברצון בכללי, אז זה מקום אחר שהוא בעיני יותר לטיפול או לטיפול זוגי. בין אם זה לראות איך להתגמש למצב של כן לפעול או למקום של השלמה שלך שזו המציאות שלכם וכמובן יש ניסים, אבל שסביר שזה יהיה מספר הילדים שלכם. סיבות זוגיות זה הרבה פעמים נכנס לשיקולי הילודה...

מעבר לזה- לנטרל לגמרי ולחלוטין את הסביבה. אישית הייתי עם מספר הילדים שלי עכשיו שנים. וממש כיביתי את זה. בעיקר אצלי. כן, רוב החברות הכפילו אותי במספר. אבל לכל אחת הקשיים שלה והאתגרים שלה. ואלה החיים שלי (השנים הארוכות של הפער אצלי גם מחולקות לכמה שנות עבודה אישית והתבחבשות שהם סוג של בחירה, וגם לשנות ניסיונות וטיפולים, יחד זה יצא לא מעט).

אני חושבת שהמקום ה''תקוע'' שאת מרגישה מאוד פוגע בך, ובעיקר נמצא בנפש. ואולי באמת כדאי לפנות על זה גם קצת לטיפול. אני לא אומרת שזה קל. או שזה לא לגיטימי להרגיש ככה. זה מאוד מאוד מובן. אבל כרגע זו המציאות שלך. אז כן, להתחיל בתוכניות שאת מתכננת ל''אחרי''. זה לא בגידה ברצון. כי את ממשיכה להשתדל במקביל. להתקדם להתפתח לצמוח. ובע''ה אם יגיע עוד תינוק. הדברים ישתנו שוב. או ימתינו. זה בסדר גמור. אנשים דינאמיים. למשל לי זה יוצא על זמן מאתגר. ואנחנו נתמודד בהודיה אין סופית. זה לא משנה מה תכננו קודם.

דבר נוסף- אני ממש מבינה שזה לא מדבר אליך כרגע, אבל אפשר קצת לעבוד על זה... אני נהנתי מאוד מהחופש הזה. שאני יכולה לצאת בחופשיות, לא שאני מהמבלות אין סוף. אבל אפילו לערב צוות, בלי מצפון ואתגר גדול, לעבוד בלי להרגיש רע שאני משאירה אפרוח, לצאת עם בעלי מדי פעם, חברות, להשאיר ללילה לחופשה זוגית (אין לי אופציה להשאיר קטנטנים), לטייל בזרימה, להיכנס ברכב קטן, מותר להנות מהיתרונות בלי ייסורי מצפון למרות הציפייה...

וגם, בסוף לכל אחת התיק שלה כמו שכתבתי ואולי זה לא הכי נכון. אבל הייתי בקבוצות פוריות בפייסבוק וקצת מכירה גם מקרוב. ואיכשהו זה כן עזר לי לראות בנות שנלחמות את חייהם לילד ראשון. ולי היו הילדים המהממים שלי, מכניס לפורפורציות...

בהצלחה רבה!! מקווה שלא נפגעת ממשהו. אני מבינה שאת במקום אחר. אבל ממש כתבתי מהלב. אולי זה לא נכון לרגע הזה. אבל אולי בכל זאת משהו ייגע או יפתח איזה פתח בלב.

חיבוק!

תודה רבה לך יקרהרוצה עודאחרונה

איזו תגובה מושקעת...

האמת היא שזה 4 שנים בין מתי שהתחלתי לחשוב על עוד ילד (כשהקטנה הייתה תינוקת קטנטנה) ואולי זה אפילו לא היה ריאלי.....

לבין עכשיו.

אבל, בפועל, עד לפני חצי שנה מנענו, חוץ מהפסקה קצרה, שבה היה מסיבות אחרות לא ממש אפשרי להרות.

אני לגמרי נהנית במעשה, וגם סתם ככה, מזה שאפשר לצאת ואני יחסית חופשיה וכו (ועדיין- מוכנה באהבה רבה לותר על זה בשביל עוד ילדים, ובע"ה זה יקרה שוב עוד כמה שנים..)

רק שהמקום הזה של להרגיש: זהו, עשיתי את שלי, סיימתי עם השנים המאתגרות של הריונות הנקות ילודה וקטנטנים, ואני עכשיו במקום אחר- לא קיים אצלי. כי מבחינתי אני רק מחכה לחזור לשם.

הדברים שאני "מחכה" לעשות כשיגדלו הילדים, למשל לעבוד בעבודה שיש בה משהו ממש תובעני, זה לא משהו שאני רוצה לעבור אליו ואז לחזור לעבודה שלי היום שיותר מסתדרת עם ילדים.

מהאפשרויות המעשיות והיומיומיות אני בהחלט נהנית, אבל לא מתחושת השחרור והסיפוק שאני מדמיינת שתהיה בע"ה כשהקטנים החדשים יגדלו...

וגם לא לעשות סוג של הסבה בעבודה. ובעיקר, המקום הזה בנפש של: השלמתי את משימת בניית המשפחה מהבחינה הזו, ועכשיו אני עוברת לשלב שיש יותר מקום לעוד דברים ש"דחקתי" מתוך בחירה בשנות גידול הילדים, זה משהו שאני מסרבת להיות בו כעת.

לגבי טיפולים... בגלל שזו חצי שנה, וגם בחצי שנה הזו קרו דברים (לדוגמא התחלתי באמת לרצות עוד ילד, ומשפחה גדולה, מכל הלב ולא כ"משימה". הבנתי שיש דברים שאני אישית פוחדת מהם בעוד ילד/הריון ומשהו בי מתנגד לזה בעצמו ועבדתי על זה עם המטפלת שלי...)

בקיצור אני אכן חשה שיש כאן זמן שהוא גם בשבילי. אבל כן, הכיוון של טיפולים קלים לפחות, הוא משהו שנמצא מתחת לשטיח מבחינתי. ואני מניחה שאם חלילה, חלילה וחס, זה לא יקרה בטווח החודש חודשיים ננסה ללכת לשם (כלומר בעלי לא בעניין, אבל אעבוד על זה אם חלילה יהיה צורך). לא לאיי וי אף, אבל כן להזרעה, ובה כבר תהיה בדיקת זרע. זה מה שכן דיברתי אז עם רופא הפוריות.

מאיזה גיל אתן נותנות לגדול להישאר ער אחרי כולם?אוהבת את השבת

הם בחדר אחד כולם אז גם איך עושים את זה?

אני אצטרך להסתיר את זה מהאחרים אחרת כולם ירצו או ימצאו תירוץ לצאת כל הזמן...

אבלאני מתחילה להרגיש שיש צורך משמעותי לזה...

וגם איךשומרים על השפיות?

כי זה השפיות שלי זה השקט שאחרי ההשכבות...

והיא לא רוצה להיות לבד בחדר של ההורים...

אצלנו הם גם בחדר אחדבארץ אהבתי

האמת שאצלנו זה קרה ביחד עם זה שנהיה קשה מידי להשכיב את כולם ביחד (יותר מידי אנרגיות ביחד, או מריבות וכדו'). אז אמרתי לגדולה כשאני משכיבה את הקטנים יותר אני מרשה לה לקרוא בינתיים משהו בסלון, ואחר כך היא תלך לישון. זה יצא נוח והקטנים הרגישו שהם מרוויחים כי אני משכיבה אותם ולא אותה.

אצלך נשמע שהמצב אחר.

אולי הייתי מגדירה את זה כמשהו שתלוי בגיל. מגיל 9 (תתאימי לגיל הרלוונטי) אפשר ללכת לישון בשעה x. גם כשאתם תגיעו לגיל הזה תוכלו ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר.

ולגבי השקט של אחרי ההשכבותבארץ אהבתי

אני מבינה אותך.

לפעמים הבת שלי כן מנסה לדבר איתי, ולא תמיד מתאים לי...

אבל מצד שני אין לה באמת הרבה הזדמנויות לדבר איתי לבד בלי עוד מאזינים ברקע.

אז לפעמים אני מחליטה לוותר על הזמן שלי וכן לשמוע אותה ולדבר קצת. והרבה פעמים בשלב מסוים (או כבר בהתחלה, אם אני באמת לא מסוגלת) אני מסבירה לה שאחרי יום שלם שאני בעבודה, אני צריכה עכשיו קצת שקט ומנוחה, והיא בדרך כלל מכבדת את זה.

ממש תודה!!אוהבת את השבת

ממש עזר לי התשובות שלך, שתיהן..

נתתי לה היום והיה יותר קל להשכיב אותם

אבל נמרחה אח"כ ונרדמה ממש מאוחר בסוף...

אולי אני צריכה להגדיר יותר טוב מה הלוז...

מצחיקמתיכון ועד מעון

חשבתי על משהו אחר לגמרי, מאיזה גיל הילד הולך לישון אחריכן...

פה חגיגה, יש לפחות 3-4 ילדים שבאופן קבוע בבין הזמנים ישנים אחרי שאני הולכת לישון...

ולשאלתך, אצלי מגיל 0 כל ילד הולך לישון שמתאים לו, לפעמים הקטן שעוד ישן צהריים הולך לישון לפני הגדול והכל טוב. אבל אצלנו מאז ומעולם כל ילד הולך לישון בנפרד ואני לא השכבתי אף פעם את כולם ביחד

באופן כללי הם יודעים שכל ילד מקבל את היחס שמתאים לו ואני לא צריכה לתת דין וחשבון למה כל אחד ישן בשעה אחרת

וואו. אף פעם לא הבנתי איך עושים את זה ככה בפרי סטיאוהבת את השבת

אם אני לא אקח את כולם אף אחד לא יישן פה עד 12 בלילה...

איך זה עובד בעצם?

מה ז''א איך זה עובד?מתיכון ועד מעון

הם ילדים גדולים, רובם באמצע השבוע בכלל לא נמצאים בבית, אלא ישנים בפנימייה ואין לי מושג מתי הם ישנים, אז קל לי לשחרר.

אני פשוט הולכת לישון ובאמת אין לי מושג מתי הם הולכים לישון, וזה גם יכול להיות בשש בבוקר

אצלי מפריע לי ממש לישון כשהילדים מסתובביםפרח חדש

ערים

הבית לא ענק וכל דבר שהם עושים בבית אני שומעת

זה ממש מעצבן

השינה שלי קלה מאוד ואחכ קשה לחזור לישון

הלוואי והייתי פחות רגישה לזה

אני ישנה בקלותמתיכון ועד מעון

ועייפה שהם רק מתעוררים, הרוב פה ציפורי לילה, בעוד אני מעדיפה ללכת לישון יחסית מוקדם.

אין מצב שאני אגיד לבחור בן 22 ללכת לישון, גם לא לנער בן 15.

ברור. איזה כיף לךפרח חדשאחרונה

אנחנו מתכננים שיפוץ בבית ואחד הדברים זה לעשות לנו יחידה עם איטום רציני בדיוק בגלל זה.

הוא בסלוןרוצה עוד

בשקט עם ספר בתנאי שמסיים לקרוא, מתאגגן והולך לישון בשעה מוסכמת. את כבר הולכת לעינייך ולא מתעסקת יותר. מרגילים את הקטנים שהגדול מתארגן אחריהם ובכלל לא נכנס איתם לחדר כשהם מתאגגנים.

תודה רבה! באמת צריכה להגדיר יותר...אוהבת את השבת

אצלי יש כלל מהגדולים מעל גיל נגיד 8הלוואייי

מעסיקים את עצמם בשקט עד השעה 8וחצי שאז זה הזמן שהם ישנים

לי הם לא בסלון..בעבר היו בחדר עם עצמם אז פשוט קראו או שיחקו בשקט בחדר ואז הלכו לישון לבד ב8וחצי.

הם גם מתארגנים לשינה יחד עם הקטנים..פיג'מות צחצוח שיניים וכו..

כיום יש איתם עוד קטן בחדר אז הם הולכים לחדר אחר שפנוי.

הכלל אצלינו שהסלון בערב הוא של אמא ואבא

הגדול יותר הולך לישון יותר מאוחר אבל גם הוא קורא או מעסיק את עצמו

לא מעלימה את זה מהאחים הרטנים זה לא יעבוד

אבל הם יודעים שיש כזה גיל ..ואז יהיה גם להם מותר

לילדה בת 7 שצמודה לאחות מעליה

אני מדי פעם מרשה גם כדי לפרגן לה..בערך אחת לשהוע

קצת יותר מאתגר איתה כי קשה לה לשמור על שקט.. היא יכולה לצעוק-לבכות-לדבר -לצחוק בקול רם מדי לפעמים..

ממש תודה על התשובה המפורטת!אוהבת את השבת

עוזר לי מאוד התובנות...

מדהים שהלכו לישון לבד... הלוואי שאגיע לזה כאן.. בינתיים היא נרדמת רק אחרי שאני אגיד להיכנס למיטה לשכב בשקט ולהירדם

אבל זה כנראה תהליך שצריך לעשות...

אצלנו ערב מתחיל לכולם יחדיראת גאולה

אני מחשיכה את הסלון, מכינה ארוחת ערב, וכולם מתחילים להתארגן,

ואז הגדולה בד"כ מתארגת עם כולם פשוט לוקח לה יותר זמן 😁 מתקלחת אחרי הקטנים, ואז היא קוראת במיטה או בסלון. אם אני שמה לב שהמנורת לילה שלה מפריעה לאחותה להירדם, אני מבקשת ממנה ללכת לסלון / לחדר הורים עם המנורת לילה.

בא לי להניח תסכול(מצב כלכלי, זוגיות ועגלה לתינוק)אני נשארת אני..

המצב הכלכלי שלנו לא משהו

לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..

ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.

מה הבעיה

ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך

וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר

כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..

ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה

וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב

אבל זה מייגע

נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.

כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!

אני בהריון חדש

נו אין לי כח

מה עכשיו

לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק

אבל לאחרי הלידה אין לי

ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה

אני לא זורמת עם כל סוג

וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל

אין הרבה כאלה

ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש

זה סיוטטט

גרים בחור

אוף

ומה הקטע הזוגי

שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות

הוא לא יבין תמיד מה הצורך

הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים

ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים

ומותר לומר

כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך

גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר

גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..

בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת

אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי

וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש

אבל בא לי לשמוח..

ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..

ואם כבר..תמליצו לי על

עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..

אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים

אה ושתתקפל בקלות חובה

ותתפללו שאמצא מציאה טובה

יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי

חיבוק גדול!באתי מפעם

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

יש לך תכנון כלכלי לעתיד?אמאשוני

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אנחנו לא זוג צעיר בכלל..עם כמה וכמה ילדיםאני נשארת אני..

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

אולי יש לי עגלה וטיולון של ספורטליין למסירההרמה

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

נשמע לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

מסכימה, גם אני עשיתי כך, מבחירה לגמרימתואמת

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).


@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!


(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

יש טיולונים מגיל לידהממשיכה לחלום

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

תודה רבה אבל אצלי ישנים על הבטןאני נשארת אני..

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

אפשר להוסיף לטיולון מעין מגן רגלייםמתואמת

ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)

תודה רבה אבל פחות מתחברת לרעיון🫣אני נשארת אני..

מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית

אז מקווה שתמצאי עגלת אמבטיב טובה במסירה❤️מתואמת

תודה רבה ❤️אני נשארת אני..

לא רלוונטי לי ..הם ישנים על הבטן בעגלה במשך היוםאני נשארת אני..

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

אפשר גם בטיולון (ולחגור רק את הרגליים)יעל מהדרום

אין מצב הם מתעוררים מכל פיפסאני נשארת אני..

קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️

המלצה על סוג עגלהרק טוב!

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

הלוואי אמצא אותה יד שניה..לא קיימת..אני נשארת אני..

אני מתחברת לקטע הזוגיניגון של הלב

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

נכון הוא באמת לא מודעאני נשארת אני..

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

וואו מזדהה ממשניגון של הלב

אני פשוט מסבירה לו למה אני רוצה, ובעיקר אחרי הקניה 😅 אומרת לו כמה זה היה שימושי וטוב שקנינו

ומה בעצם בהרגשה מפריע לך?איזמרגד1

כאילו אם הוא לא רואה צורך ועדיין סומך על שיקול דעתך ומפרגן אז למה לא בעצם...

הוא אחראי יל הכספים אצלינואני נשארת אני..

ואני כאילו מחפשת את האישור הפנימי שלו כדי להרגיש בסדר ודאני לא מגזימה בקניה שלי ובצרכים שלי

אז זה לא נראה לי קטע זוגי בכללאיזמרגד1אחרונה

זה נשמע שלך קשה לפרגן לך... ותכלס זה ממש מורכב לפרגן כשיש קושי כלכלי אובייקטיבי, אבל אני כן חושבת שיש פה איזשהו עבודה שאפשר לעשות על להרגיש שכל הצרכים שלך לגיטימיים ושמגיע לך לפרגן לך🙏🏻

אני קודם כל חיבוקשמעונה

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

לא ספורטליין...אני נשארת אני..

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

שוב אני ותהיות על מעבר דירהחמדמדה

מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)

ואני ככ חוששת…

קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית

מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי

אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול

איך אסתדר עם לנקות אותו?

ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?

ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')

אני מאוד נקייה

ואם יש דברים שלא יירדו?

ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?

ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…

וואי נראה לי די מהר לא תצליחי להביןפרח חדש

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אם זה ירגיע אותךהמקורית

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

אופ אני מקווהחמדמדה

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

אגב אני קוראת אותך וזה מזכיר לי שנכנסתי לבית שליפרח חדש

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

כן מאמינה שזה יעבור ליחמדמדה

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

ידיות של ארונות אפשר להחליףרק טוב!

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

נכון! אנחנו החלפנו וזה עולם אחרטארקו

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אני מרגישה ככה עד עכשיו😅המקורית

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

יווו לא טוב😂😂😂חמדמדה

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

ואו ממש מבינהAvigailh1

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

פרה פרהלומדת כעת

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

אני מרגישה שמה שעושה דירה לשלי זו השקעהממשיכה לחלום

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

וואי תודה לכולן חיממתן את ליבי (וצריכה המלצה לחומרחמדמדה

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

אני הייתי מחליפה את הצינוראוזן הפיל

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

כן הזמנתי מטמו, אבל עד שיגיע חחחחמדמדה

לדעתי תקני בארץ בנתייםטארקו

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

צינור חדש לדוש עולה פחות מ50רק טוב!

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

חומר מסיר אבניתרק לרגע9

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אנטי קאםק לא הזיז לוחמדמדה

מוזר...רק לרגע9

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

רק צזכרי בהריון חומרים חזקים לא מומלציםאני אאה

כן אני בשלב שאחרי🐒חמדמדה

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

איזה אנטיקאלק השתמשת?טארקו

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

של המקלחותחמדמדה

אז אולי תחפשי את של האסלותטארקו

למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅

ננסה גם וגםחמדמדה

חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣

ממליצה לא להשתמש הרבה ב00המקורית

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

כן זה לשלב שיירד כל השחור מהקרמיקה רקחמדמדה

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

רגע את מדברת על להוריד את השחור? את צריכהטארקו

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

זה לא רובהחמדמדה

זה הקרמיקה ממש

כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור

אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00

לא חשבתי על מסיר עובש…

צינור עדיף להחליף. עולה כמה שקלים בכל סטוק/טמבורטארקו

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

יש ליעקובי חומרים ממש טוביםמקרמהאחרונה

רק להיזהר... הם חזקים מטוד

לעבוד לפי ההוראות

אולי יעניין אותך