למי שהיה- מתי עבר לכןן?
כאבים ברצועות העגולות, מיד אחרי הלידה הבטן התחתונה הייתה ממש קשה וכואבת, היה איזה שיפור ועכשיו כל פעם שאני קצת הולכת או מתאמצת הכאב חוזר. מי שמכירה את הכאב? מתי זה נעלם?
כאבי ברצועות העגולות בבטן שלושה שבועות אחרי לידהרחלי:)
תגידו מותר טיפולי שיינים אם אני לוקחת אספירין?אנונימית בהו"ל
ברור שאשאל את הרופא שלי
פשוט אני על הקו בזימון תורים כבר מלאא זמן מתלבטת אם להמשיך לחכות או שבכלל אסור
ולמה כל יום אני מחכה שעות שיגיע תורי? אתמול התייאשתי אחרי חצי שעה של המתנה
ממה שאני מכירהמקרמה
לפני פרוצגורות רפואיות שכוללות דימום
אומרים להפסיק את האספירין שהוא מדלל לתקופה ולעבור לקלקסן דהוא תקף ל24 שעות
ואז מפסיקים צמוד לפני הטיפול
אבל- לא בטוחה שטיפול שיניים נחשב טיפול עם דימום
אולי עקירה
זה שאלה לרופא שיניים
ולהמטולוג
תודה יקרה! אני עדין מחכה על הקו.. יש מצבאנונימית בהו"ל
שבחרתי את השעה הכי עמוסה ביום
אני לוקחת פעמיים בשבוע אספירין. מה אני עושה במצב כזה? את יודעת?
אין לי מושוגמקרמהאחרונה
את צריכה תור מיידי?
כי מקסימו תקבעי לעוד שבוע
ובמקביל תתחילי בירור אצל ההמטולוג/הרופא שיניים
אז ב"ה בהריון רביעיאנונימית בהו"ל
ושכחתי כבר מה הבדיקות שעושים בהתחלה 🙂
אשמח לתזכורת, חוץ מבדיקת דופק
באים לרופא נשיםמדברה כעדן.
נותן הפניה לבדיקות דם ולשקיפות
יש גם מעקב אצל אחות?אנונימית בהו"ל
זכור לי מהריונות קודמים
כן אבל משבוע מתקדם אולי 18מדברה כעדן.
משבוע 14תוהה לעצמי
במכבי לא מפנים מ14... לפחות אותי אף פעם לאמדברה כעדן.
כולל כשהייתי בהריון בסיכון😅
אותי הפנו בלאומית גם בשבוע 13אתחלתא דהריונא
אבל מודה שברוב ההריונות בקושי עשיתי
במכבי השבוע אמרו לי מ14תוהה לעצמי
אולי משהו השתנה?
מי אמר לך?מדברה כעדן.
אולי זה גישה של הרופא נשים עצמו...
הרופאה אמרה שבוע 10תוהה לעצמי
האחות אמרה שבוע 14
טוב זה בטוחמדברה כעדן.
לא היה לי בשום הריון... אז נשאר לי להסיק שזה גישה של רופא
גם האחות אמרה שזו טעות וזה מוקדם מידיתוהה לעצמיאחרונה
מקפיצהאנונימית בהו"ל
ממש אשמח לתגובות
עבר הרבה זמן מההריון האחרון..
תמיד אפשר לגגל אבל ממה שאני זוכרתהמקורית
בדיקות דם כלליות, דופק, וצריך הפניות בהמשך לבגיקות כמו שקיפות עורפית אם את עושה וסקירות
זה מה שעולה לי כרגע
בשעה טובה ❤️
תודה ❤️ התכוונתי למעקב אצל האחותאנונימית בהו"ל
עושים סטיק שתן וב. לחץ דםהמקורית
אבל את זה עשיתי רק בחודשים מתקדמים יותר
^^^ תשאלי את הרופא מתי להתחיל ללכתיעל מהדרום
מה עושים עם זה שהילדונתאחת פשוטה
בת 3 וחצי כל לילה בזמן האחרון קמה בצרחות אימים שהיא עשתה פיפי.
ברור לי שזה ריגשי, היא היתה קמה כמו גדולה לפני הלידה באמצע הלילה לעשות פיפי בשירותים.
אני קמה בלילות להניק והדבר האחרון שאני צרעכה
לשמוע עכשי זה עוד צרחות בלילה. . אני חושבת שאם אכיל את התופעה הזו ולא אתעצבן על הילדונת ופשוט בסבלנות אקום איתה ואארגן אותה ואחזור לישון אז התופעה הזו תעלם מתי שהוא.
הבעיה שאין לי סיכוי לעשות את זה זה מבחן בשבילי שהתוצאה ידועה מראש. יש לי 0 סבלנות בלילה לקום גם בשבילה.
עצות הבו לי עצות
בדקתם דלקת ? היא בוכה גם ביום?צוףלבוב
לפעמים אחרי כמה שעות שלא עשו באמת יש הרגשה כזאת של כאב.
היא לא מתלוננת שכואב להאחת פשוטה
היא צורחת שהיא רטובה
נראה ליתקומה
אם את קמה להניק, אז כדאי שהארגון של הילדה הגדולה יהיה התפקיד של בעלך.
זה באמת ממש קשה ומתיש.
רק לקחת בחשבון שגם רגשי זה "באמת", אפילו אם זה לפעמים מתסכל יותר. אבל רגשי זו התמודדות לא פחות ממשהו טכני.
וגם לבדוק האם קר לה ולכן בורח
אחרי לידהבאתי מפעם
לרוב אני קמה לתינוק החדש ובעלי לפעוט הקודם...
זה באמת קשוח ביותר לקום לעוד אחת ועוד מתוך צרחות...
חוצמיזה, יכול להיות שפשוט קר לה, ולכן בורח לה, לא בטוח שזה רגשי..
ריגשי דורש יותר תשומת לבים...
אם זה ניבע ממשהו גופני מטפלים בו ונגמרה הבעיה. גירשי זה אמיתי זה לא אויש תתגברי על.... זה קעשי אמיתי שדורש פתרון.
ברור שתינוק חדש דורש הרבה, אני לא יכולתי חהניק זה התיש אותי. גבל תינוק חדש משפיע על כל בנע הבית וקודם כל על האחים הגדולים. היא סה"כ עוד קטנה... תנסי למצוא זמן שלך איתה לבד במשך היום, לעזור לתת לה את המקום שלה מחדש
קודם כל תבדקי אולי יש לה תולעים ואולי פשוט קר להאמהלה
שתי הסיבות הנ"ל הן קודם כל הסיבות הפיזיולוגיות להרטבה.
אח"כ נעבור לרגשי....
ובאמת השיטה היחידה שעובדת, במיוחד בכזה גיל צעיר זה סבלנות והכלה
והכי מובן בעולם שלך אין את הסבלנות הזו כרגע
מה עם בעלך? הוא מסוגל לקום אליה?
ואם לא- לנסות למזער נזקים מראש
לחמם את החדר
לשים סדינית כדי שלא תצטרכי להחליף את כל המצעים
להכין באמבטיה ערכת פיג'מה/גופיה וכו' מוכנה לשעת חירום
ולהתפלל- קודם כל ואחרי הכל
זה העצה הכי טובה שיש לי
חיבוק גדול
זו תקופה באמת קשה
אבל היא עוברת (מנסיון של ילדה שהרטיבה פתאום מגיל 5 עד 8-9)
איך לה בגן? מאוד עזר לי להבין שיש צורך רגשיאוהבת את השבת
חזק,שמתבטא בלילה..
חסך רגשי שנוצר ביום ובלילה מתפרץ...
אצלנו זהממש קורה הרבה
אולי לנסות לתגבר זמן אישי, חיבוקים, מבט בעיניים במהלך היום...
ושולחת חיבוקים וחיזוקעם על התקופה והזמן שנדרש לגוף ולנפש להתאושש מהלידה...
קודם כלאמאשוני
לשלול בעיות פיזיות כמו תולעים, קור וכו'.
זה ממש נפוץ שילדים בגיל הזה חוזרים לפספס.
דבר שני לחשוב אם בעלך יכול לקום אליה.
אם לא אופציה בעלך, ואין בעיה פיזית, הייתי מציעה אלטרנטיבה:
במקום לצרוח שתקום להחליף מכנסיים לבד (או שלא תחליף כלום)
ותבוא לישון במזרון עם סדין נרי ושמיכה לידך.
הבן שלי בן 4 עושה את זה.
לפעמים הוא מחליף מכנסיים, לפעמים לא.
חולצה וגופיה הוא לא מחליף.
לי זה לא ממש מפריע (אני כן מתעוררת כשהוא בא וגם שמה לב שהוא מכוסה היטב בשמיכה כי החדר שלנו לא מחומם)
אבל אין רעש, כי אם הוא בוכה הוא עף על טיל, אין לי טיפת הכלה לבכי רועש בלילה. אז אם הוא רוצה אותי זה רק בשקט, והוא כן מקבל את הקרבה שהוא זקוק לה. אני מכסה ומלטפת אותו כמה רגעים, הכל מתוך שכיבה בלי לקום פיזית בכלל.
אפשרות נוספת זה לומר לה שאת לא באה אליה בלילה. היא יכולה לבחור בין טיטול/ תחתוני לילה לבין לקום לשירותים לבד.
בכל מקרה הייתי מדברת איתה על השינוי ביום ולא בלילה.
יכול להיות שיקח כמה לילות קשים עד שהיא תלמד לקבל את ההסדר החדש.
כדאי לבדוק גם דלקת בדרכי השתןתוהה לעצמיאחרונה
בא לי לשתף אתכם במחשבות שלי בזמן האחרון ואשמח לעצותודה לה'.
לעצות והרגעות מטובות ומנסות ממני
קודם אתן קצת רקע אנחנו נשואים ארבע שנים עם שתי ילדים מהממים תמיד הרגשתי שיש לנו זוגיות מהממת,(נראה כך גם כלפי חוץ ) תמיד אמרתי לבעלי שהוא מושלם ובאמת יש בו הרבה תכונות טובות. הוא אבא נפלא ובכללי איש ממש טוב.
תמיד ראיתי את החסרונות שלו ועם הזמן אני מרגישה שזה מתעצם ומתחיל להתגבר על הטוב.
לא כל כך בא לי לפרט את הדברים רק אהגיד שזה חסרונות שאני רואה שקיימים גם בהתנהגות מולי, גם מול הילדים, וגם בתור בן אדם. ברגעי משבר אני מוצאת את עצמי עם מחשבות רעות עליו, שאולי אני לא אוהבת אותו, פחד שיום אחד זה יתגבר וארצה להתגרש, (מדגישה שבחיים לא חשבתי שארגיש כך כי אם היית שומעות אותי לפני חצי שנה הייתי אומרת שהוא בעל מושלם, אני אוהבת אותו לנצח, ולעולם לא ארצה לעזוב אותו)
כשאני רואה סרטונים עכשיו של נשים שבעליהם חטופים או נהרגו ואומרים איזה בעל מושלם הכי טוב בעולם יש להם אני פתאום מוצאת את עצמי בוכה שאני לא יכולה להגיד ככה על בעלי וזה מחשבות שהורגות אותי. איך זה יכול להיות? איזה פער מטורף
תוך כדי שאני כותבת הוא שולח לי הודעה איך הולך לי בעבודה וכו, כן הוא באמת יש בו הרבה מידות טובות והרבה דברים מיוחדים והוא מדהים אליי אבל גם כל כך כל כך הרבה דברים שהוא פוגע בי, שקשה לי איתם, שלא מבין, נקודה דברים שתמיד היו אבל רק מת עצמים ומתעצמים עוד ועוד. וגם אני רואה אותו מתנהל מול אנשים אחרים ויש דברים באופי שלו שפתאום אני ממש לא אוהבת. אני לא מפרטת אבל תשמחו עליי. כמובן שזה משפיע על המשיכה ועל גבריאות שלא בעיניי. אשמח לשמוע מכן איך אפשר לא להישאב להרגשות האלה, להצליח שהטוב ינצח ולא להיבהל.
אניאנונימית בהו"ל
לא חושבת שצריך לחשוב שבן הזוג מושלם.
אולי זה דווקא שלב בוגר יותר בזוגיות, להכיר גם בחסרונות שיש לבן הזוג.
אני לא חושבת שבעלי מושלם
זה לא סותר את כמה שאני אוהבת אותו.
בעבר הסתכלתי בביקורת על החסרונות שלו, היום אני מסתכלת עליהם בחיבה.
ודווקא נוח לי להיות נשואה למישהו לא מושלם, ככה זה בסדר שגם אני לא מושלמת.
איך מכניסים את החסרונות לפרופורציות ולא צובעים את כל הבן אדם לפי החסרונות שלו?
קודם כל בהכרה שאף אדם לא מושלם.
דבר שני, מכירים גם בדברים הטובים.
מחזקים אהבה - נותנים לשני, מלמדים את עצמנו לראות את השני. לא נותנים פרשנות שלילית לכל מעשה שלו, אלא מנסים להסתכל בחמלה ובהבנה.
וגם - מוחקים מהראש את המחשבות של האם יום אחד ארצה להתגרש. אם יגיע היום הזה, הוא יגיע. כרגע, בחרת בו. תשקיעי בבחירה שלך בו, אל תחשבי כל הזמן מה יהיה אם. זה רק מסיח את הדעת, ולא מאפשר לנו להשקיע באמת בעכשיו.
אולי יתן לך מחשבה.אונמר
כתבה @נגמרו לי השמות בפורום מקביל.
https://www.inn.co.il/forum/t1412782#15393796
בהצלחה וחיבוק על התחושות.
לדעתי הכי חשוב לא להיבהל.
זה לא אומר שתתגרשו מתישהו וזה לא אומר כלום.
זה החיים וכמעט תמיד מגיע החלק שיורד הפרפרים והלבבות ויש צורך בבחירה יודעת מודעת.
אני ככה ויש לי בן סוג ככה ואני רוצה אותו מאותן סיבות שרציתי לפני. ולעולם.
תקראי מה היא כתבה אולי יתן לך מחשבות יותר נעימות ❤️
תודה רבה יקרה על התיוג והפרגון 🙏❤נגמרו לי השמות
(ומצרפת כאן את ההודעה עצמה אליה קישרת למי שאין כוח להעתיק ולהדביק 😅)
"או לקבל את זה שזה לא מושלם"
ולא יכול להיות מושלם
וזו המציאות
וזהו העולם שברא הקב"ה
אז לא, את לא תמיד תהיי מוקפת בשקט ושלווה והרמוניה מושלמת עם הילדים,
והם *בהכרח* יריבו
ובהכרח יצעקו לפעמים
ובהכרח יבכו לפעמים
ובהכרח תרגישי שאת רק רוצה שקט
כי ככה זה ילדים
וככה זו המציאות
וככה העולם עובד
ואת יכולה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב
או להרגיש אמא לא מספיק טובה
או להרגיש שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הריבים בין האחים, של הבכי של החמודים שלך לפעמים, של הרעש, של החוסר אונים,
כי כל זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "חיים"
ולצד כל זה יש עוד אינסוף חיוכים ורגעים יפים
ואחים מחבקים וצוחקים ומאוחדים
ומשפחה
וחיות
כי כאן גרים בכיף המשפחה שלכם
וכאן חיים 😊
ולא, את ובעלך / אתה ואשתך לא תמיד תהיו מוקפים בפרפרים ולבבות בעיניים,
ולא תמיד תסכימו זה עם זו, ולא תמיד תרגישו הכי קרובים ומסונכרנים ומאוחדים שיש,
ואתם *בהכרח* תריבו (או תגיעו לקונפליקטים וחילוקי דעות)
ואתם בהכרח תכעסו לפעמים
או תהיו מתוסכלים ומאוכזבים אחד מהשנייה
ובהכרח תרגישו לפעמים שמי זה היצור הזה בכלל?! או מי זו היצורה הזו בכלל?!
כי ככה זה זוגיות
וככה זה נישואין
וככה זו המציאות
וככה העולם עובד
ואת/ה יכול/ה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב
או להרגיש שהעולם נגמר מבחינתך
או להרגיש שאתם לא זוג מספיק טוב
או להרגיש שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הריחוק, והתסכול, וחילוקי הדעות,
עם הקונפליקטים וחוסר ההסכמות
כי זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "זוגיות וחיי נישואין"
ולצד כל זה יש עוד אינסוף חיוכים ואהבה וקירבה ואחדות ושלמות ובהירות
ואתם מחובקים וצוחקים ומאוהבים
ואיש ואישתו
וחיות
כי כאן גרים בכיף את ובעלך / אתה ואשתך
וכאן חיים 😊
ולא, לא תמיד תדע/י את הכיוון שלך בחיים,
את המקצוע המתאים לך בדיוק,
את המקום המקצועי בו את/ה יכול/ה לתרום ולהיתרם הכי הרבה
ולא תמיד תרגיש/י עם עצמך הכי טוב
*ובהכרח* יהיו רגעים שלא תמצא/י את עצמך
*ובהכרח* יהיו רגעים שתהיה/י מתוסכל/ת מעצמך
ותכעס/י על עצמך
ולא תסבול/י את עצמך
כי ככה זה הנפש, עם כל המורכבות שבה
וככה זה החיים, שפעם אתה למעלה ופעם פחות,
וככה זה הפן האישי
והאנושיות שבנו,
וככה העולם בנוי
מתנועה
ערב – בוקר
חושך – אור
קושי – רווחה
למטה – ולמעלה
ואת/ה יכול/ה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב מעצמך
או להרגיש שאתה כלום ושום דבר
ושהכל שחור
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הכאב, והבילבול
עם הרגעים של חוסר הידיעה וחוסר האונים
עם הרגעים של הקושי העצום,
כי זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "אדם" וחיים של אדם,
ולצד כל זה יש עוד אינסוף הצלחות, וחלומות שמתגשמים, ועשייה ברוכה, ותקוות,
ולצד כל זה יש עוד אינסוף סיפוק והרגשה של התמלאות ומלאות בפן האישי
שהצלחנו, שאנחנו טובים, שעשינו משהו טוב, שאנחנו חשובים בעולם הזה ולא כאן "סתם"
ואין העולם נברא אלא בשבילנו
וכמה כמה כוח יש בנו
וזה רק אומר שאנחנו –
חיים 😊
אז בפעם הבאה שאשמע את הגוזלים רבים ומשתוללים בעיצומה של הדלקת נרות השבת,
והנפש שלי תשווע לשקט וןשלווה וכיף עבור כולם
אני לא אגיד לעצמי: "איך זה יכול להיות?! ומה קורה?! משהו כאן ממש לא בסדר!
אלא אומר לעצמי:
תקבלי את זה שזה לא מושלם.
כי זה לא יכול להיות מושלם.
ולא צריך להיות מושלם.
ורק הקב"ה לבדו מושלם.
ואז עצמי תענה לעצמי: "אז זהו? לוותר מראש על הכל? אז לזרוק הכל ויהיה מה שיהיה? אז איפה העבודה שלנו? ואיפה ההשתדלות? ואיפה השאיפות? ואיפה האידיאלים? ואיפה עבודת המידות"?
ואז עצמי גם תענה לעצמי: ממש לא 😊
וכל זה לא סותר את ההשתדלות
את התפילות
את התקוות
את המאמץ
את העבודה
ובעיקר עבודת המידות
את המשאבים, הזמן, הכוח, ההתבוננות שאני צריכה להשקיע בכל דבר ודבר
את ההשקעה
זה יבוא ביחד.
זה יבוא זה על גבי זה.
על גבי כל ההשקעה והעבודה והשאיפות –
תבוא גם המציאות,
אותה מציאות לא מושלמת
כן שלמה הרבה פעמים,
כן טובה ומטיבה המון פעמים
אבל לא מושלמת
לא חפה מטעויות או נפילות בצורה הרמטית ובכל מאת האחוזים.
זה לא.
אבל אנחנו?
אנחנו כבר נדע.
נדע שרק הקב"ה לבדו מושלם
נדע שאנו שואפים להיות כמו מרדכי היהודי שרצוי *לרוב* אחיו – ולא כל,
והוא כל כך שונה מהמן הרשע שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי..."
הרשע הזה חשב ש*הכל* צריך להיות מושלם, ואם לא – הכל לא שווה!
או הכל או כלום!
ולא משנה שהיה עשיר ומכובד ובעל מעמד והכל – הוא ראה אדם אחד שלא השתחווה לו – אז זהו! שוברים את הכלים ולא משחקים!
אז לא! אנחנו לא כמוהו
אנחנו כמו מרדכי
שגם שהוא רצוי לרוב אחיו, כי אף פעם אף פעם אי אפשר להיות ולצאת הכי טוב עם כוווולם, אבל הרוב – הרוב זה הכל!
הרוב זה מספיק!
אנחנו מספיקים!
אנחנו הורים מספיק טובים
אנחנו בני זוג מספיק טובים
אנחנו אנשים מספיק טובים
כי זה הרוב
והרוב טוב
ובשאר?
בשאר אנחנו עושים עבודה וקמים ונופלים וקמים ושוב נופלים ושוב קמים
וממשיכים לעבוד
להתאמץ, להשקיע,
כמה שרק אנחנו יכולים
ובשאר?
בשאר אנחנו מתמלאים בענווה, וזוכרים שלא הכל מושלם.
ומקבלים את זה
בחיוך,
בחיים 😊
אני חושבת שאת העבודה הזוגית שלךעל הנס
את מתחילה עכשיו.
בכולם יש את הדברים המעצבנים,
אף אחד אינו מושלם.
אהבה אמיתית בין בני זוג זה שאת רואה את החסרונות של השני רואה את הטוב שיש בו ואוהבת אותו כמכלול של כל זה.
בכל זוגיות יש כל הזמן עליות ומורדות,צריך לדעת למנף את הירידה לצורך עליה.
ההתפקחות הזאת נשמעת נורמלית וטבעית לחלוטין.
וחלק ממנה זה בפרוש על מנת לחזק את הזוגיות ולהגיע לעומקים ורבדים נוספים בקשר.
שבלי ההתפקחות הזו לא תגיעו לזה...
וכן הגיע הזמן לעבודה אישית וזוגית,
בהצחלה
בדיוק חשבתי על זה היוםשוקולד פרה.
ולמרות שאמרו לי את המשפט הזה כבר אלף פעם, כנראה שלא הפנמתי אותו-
החיים זה לא מושלם או נורא
וגם לא גירושין או תחושת זכיתי
החיים הם תנועה בתוך המרכז הזה שיש בין לבין.
וכמה ששמעתי את המשפט הזה, שהחיים הם בתחום האפור ולא שחור או לבן,
לא האמנתי לו ולא קיבלתי אותו.
והיום הייתה לי מחשבה על זה, שלהתבגר זה בהכרח אומר להבין את העולם.
זה אומר להבין שאם בעלי פגע בי אבל גם עשה משהו טוב,
ואני מוחקת את הטוב,
כי אז קל לי יותר להאשים אותו,
אז....
אז לא לקחתי אחריות אישית לבחור לראות גם את הטוב.
אז בחרתי באופציה הקלה שהיא לראות רק את השלילי, ואז ברור שהוא יהיה הבעל הנורא
וחא באופתיה הקשה יותר של להכיר בטוב שמעורבב עם הרע ולהתמקד בו.
האחריות שלנו היא להבין את המורכבות של השני (וכמובן של עצמנו) ולבחור לראות את החיובי ולהינות ממנו.
כמה זה קשה? ממש קשה.
העין נמשכת להביט בפגמים. נמשכת להשוואות עם אחרים.
אבל האמת היא שהכי קשה זה לעשות את העבודה הזאת בפנים. וזו עבודה שנכונה בכל זוגיות, כי לכולם יש חסרונות
לבחור להסכים לקבל את בן הזוג עם כל מה שהוא ולראות את תכונותיו הטובות.
תכונות טובותלב אוהב
זה מדהים
כל מה שיש טוב בינכם לחבק ולהוקיר
כלום לא מובן מאליו
ובאמת לשמוח מהרגעים האלו!!!
תסלחי לי שאני לא מתייחסת לכל מה שכתבת ורק לחלק:
בנוגע לפגיעות
בעיניי פגיעות בקשר זה משהו שאמורים ללמוד אותו עם הזמן לא להגיע לשם בשום מצב.
אם יש משהו שקריטי לעבוד עליו קודם זה זה.
זה פתח למרמור ותלונות וחוסר אמון ועוד מלא.
אני לא מדברת על בלי כוונה ובטעות
אלא אם יש מציאות שבה הוא מודע לזה שיש משהו בהתנהגות שלו, במילים שלו, פוגע
זה פשוט לא אמור להמשיך...
תא זוגי זה התא בעיניי הכי רגיש שיש
צריך לשמור אותו נקי
ממש למסור נפש על זה.
אני כותבת לא כדי להחליש אותך חלילה
קשה לשנות מה שלא תלוי בך
אבל כן אפשר לדבר על זה
ולהעצים את החשיבות של הנושא הזה
ואני מאמינה שבע"ה שאר הדברים ייראו באור חיובי ונעים יותר
מה השתנה בחצי השנה הזו לדעתךהמקורית
שבגללו שינית ככ את ההסתכלות?
את כותבת שיש דברים שהוא עושה ופוגעים בך, יש לכם שיח על זה? איך התקשורת ביניכם בכללי?
דינמיקה זוגית היא דבר שיכולים להיות בו שינויים, חלקם בגלל שינוי אצל בן הזוג, חלקם בגלל שינויים אצלנו. ו2 ילדים ב4 שנים זה בהחלט שינוי שמזמין התבוננות ויכול לאתגר זוגיות.
נשמע שאתם בריחוק גדול, אם אלו המחשבות שלך,או שלפחות את בריחוק ממנו, מהטוב שבו, שפעם ראית
אני ממליצה לא להישאר עם הדברים בבטן כי הם מצטברים וגדלים. שבי לשיחה כנה, תביעי פגיעות, תגידי לו שאת פגועה מכך וכך. תני לו לפייס אותך
אל תיבהלי, זה ממש חלק משלבי הנישואיםיעל...
וזה מאד בריא.
מכאן- צריך לגדול.
ממליצה לך לשמוע טת הפודקאסט של הרבנית נעמי שפירא, היא מדברת על זה במספר 4, משהו כזה..
תודה עצומה לכל המגיבות!תודה לה'.
קראתי אתכן ומקווה להפנים ולהתחזק...
בעיקר הבנתי שיש לי עבודה ואני צריכה לצאת מהסרט חחח
חיבוק יקרה 
נגמרו לי השמותאחרונה
רוצה לכתוב על שני כיוונים, שלענ"ד שניהם חשובים *גם יחד* ולא רק אחד מהם:
1. להתמקד בטוב, להמשיך ללמוד זוגיות ולהשקיע בה.
2. לפתור לעומק את המקומות בהם יש מטענים ולא רק "להחליק/להדחיק/לטאטא מתחת לשטיח/ להתעלם/לומר לעצמנו שאם יש טוב אז הרע נעלם" וכו' -
אלא ממש כמו בבחינת "סור מרע"
ורק אח"כ - "ועשה טוב"
חשוב לתת מקום ולנטרל מטענים שליליים.
כי כאשר אוגרים ואוגרים בסופו של דבר זה עלול להתפרץ בצורה לא מבוקרת ולא מווסתת.
ודווקא כאשר נותנים מקום גם לרע, גם למטענים, כמובן בצורה נכונה, עדינה, מקרבת - אפשר באמת לנטרל ולפתור אותם ולהגיע לצמיחה אמיתית מהשורש.
לכן לגבי 1 -
זה מדהים שהרגשת *תמיד* שיש לכם זוגיות מהממת
שאת מרגישה שבעלך מושלם
שיש בו הרבה תכונות טובות
שהוא אבא נפלא
שהוא איש ממש טוב
שהוא שולח הודעות התעניינות
שיש בו באמת הרבה מידות טובות
שיש בו באמת הרבה דברים מיוחדים
שהוא מדהים אלייך
אפשר בהחלט להדגיש ולהעצים את זה, בתוכך פנימה, בפניו
ולהמשיך להשקיע ולהצמיח גם מהכיוון בחיובי והנפלא (!) הזה
- ולהרחבה (מאוד מאווווד רחבה 
) על איך להגיע לאהבה גדולה גם לאחר החתונה, פירטתי כאן:
אז זה יהיה ארוך (מאוד) כרגיל - נשואים טריים
ולגבי 2 -
כתבת שיש חסרונות בבעלך, שזה כמובן טבעי ויש לכל איש ולכל אישה חסרונות לצד הייתרונות, כולנו אנושיים ורק הקב"ה לבדו מושלם.
ממש "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
אומנם,
באותם חסרונות יש דברים שמשפיעים גם *עלייך*, ופוגעים גם בך.
כתבת זאת רק ככותרת ובלי לפרט, שאותם חסרונות קיימים גם בהתנהגות מולך -
שיש כל כך כל כך הרבה דברים שהוא פוגע בך,
שקשה לך איתם,
שהוא לא מבין,
דברים שתמיד היו אבל רק מתעצמים ומתעצמים עוד ועוד.
גם מול הילדים
וגם בתור בן אדם ובהתנהלות שלו מול אנשים אחרים, דברים באופי שלו שאת לא אוהבת.
שמשפיעים לך על המשיכה אליו ועל הגבריות שלו בעינייך.
ובכל אחד מהתחומים הללו מאוד כדאי כן לפתור לעומק את הדברים.
כן להציף בצורה נכונה ומקדמת בינך לבינו, בינו לבין הילדים, ובכללי.
להנכיח איפה זה פוגש אותך ומה קורה לך כאשר את חווה זאת בהתנהגות מולך וכן הלאה.
ולראות מכאן איך גדלים.
לא רק לקבל את זה כגזירת גורל ופשוט להדחיק, אלא כן לפתוח בצורה נכונה וטובה ולגדול מכך.
כאשר תתני, תתנו, מקום אמיתי גם לפירוק המטענים השליליים,
אותו מקום נכון יכול להועיל להפחתה במחשבות הרעות עליו, בפחד שאולי את לא אוהבת אותו, בפחד שאולי יום אחד זה יתבהר ותרצי להתגרש וכו' -
כיוון שכאשר נותנים לדברים *מקום* אז יש להם מקום ואז הם לא צריכים להיכנס לנו מכל כיוון אפשרי למחשבות או לרגשות כי הם כבר מבוררים, מעובדים,
ובהמשך אפילו בדרך לפתרון וצמיחה ב"ה.
כמובן כמובן שצריך לעשות זאת בצורה נכונה.
לא רק "להטיח" או להציף הכל בבת אחת, אלא בעזרת תקשורות מקרבות ודרכים יעילות לניהול קשיים ומטענים. ואם לא מצליחים לבד להיעזר באנשי מקצוע.
לזכור שכאמור זוגיות היא לימוד
גם באיך לשמר את הטוב ולהגדילו
וגם באיך לשפר ולעבוד על הרע, הקושי, הקונפליקט, המטען, הכאב וכן הלאה.
מחזקת אותך להשקיע בשני הכיוונים הללו גם יחד וב"ה לראות את הפירות המתוקים מתוקים של פרי עמלכם 🙏❤
לידת מיםתודה_לה'
היי בנות, אשמח לשמיע מהניסיון שלכן-
1. האם יש שיפור בכאבי הצירים בלידת מים בהשוואה ללידה טבעית רגילה? בלידה הקודמת ילדתי בלי אפידורל אבל לצערי בשכיבה במשך כללל התהליך של הלידה הפעילה (לא עמדתי בתנאים שמאפשרים לידת מים). הפעם בע"ה מקווה שאוכל לנסות לידת מים, זה שונה לגמרי? מקל מאוד? אשמח כל מידע
2. אני בחודש תשיעי, בימים האחרונים הבת שלי הייתה חולה והרבה פעמים הושבתי אותה על הברך שלי או שהיא נרדמה איתי במיטה וכו' והייתי בכל מיני פוזות לא הכי וואו בהיריון.. בימים האחרונים התחלתי לסבול מכאבים בעיקר באזור המפשעה, מימין. אני מוטרדת מזה ממש.. חוץ מזה, הבטן שלי ממש ממש יצאה בשבועות האחרונים, אולי זה קשור? הרבה שינויי תנוחה ממש כואבים לי, וכמובן כבר לא מצליחה לישון על הבטן. מנסה לתאם תור לבדיקות אבל בינתיים מקווה שיש לכן משהו לומר🙏🙏🙏
מקפיצהתודה_לה'
מקפיצה לך. מאחלת לך לידה קלה כמו בחלומותאמהלה
לגבי 2 זה קצת נשמע סמפוזיולסיז, את כבר ממש בסוף וזה טבעי ונורמלי.
להקלה בכאב מומלץ לעשות טיפול אקוויבלריו
תודה רבה רבה!תודה_לה'
זה נשמע לך תקין? אני מוטרדת מזה שזה פתאום הגיע, ובצד אחד
כן בהחלט. אופייני מאד לסימפי'אמהלה
לגבי 1מנגואית
אין לי נסיון בלידת מים אבל יש בתי חולים שזורמים עם תנוחות אחרות חוץ משכיבה על הגב
ממליצה לך לברר
תודה על התיוג ועונהשושנושי
הייתה לידה מדהימה ב''ה
המים לגמרי מקלים על הכאב
אולי תלוי למי
הלידות הקודמות שלך עשה לך טוב להעביר את הצירים במים? מים חמים הקלו?
אם כן אז תחשבי שגם את שלב הלחיצות שזה השיא - את עושה במים נעימים
אמאל'ה חלומי
לגבי 2טארקו
היה לי בסוף ההריון
התברר שזה סוגשל צירים...
באמת? מה זה אומר?תודה_לה'
שהצירים אצלי הורגשו במפשעהטארקו
אפילו בחיבור בין המפשעה לירך
ולא בבטן..
רק לומר112233445566
בשביל לידת מים צריך לקבל אישור
אבל בכל לידה כמעט אפשר להעביר את רוב הצירים במים, ולי לדוגמא זו הדרך להעביר את כל הצירים!! למרות שלא עשיתי לידת מים רשמית[
ושכיבה על הגב זה לא דבר שקורה אצלי במהלך הלידה כולה
ילדתי במים..ואילו פינו
היה שיפור בכאבי צירים משמעותית..
כל הלידות שלי העברתי במקלחת עד ללחיצות
והאחרונה הייתה בתוך המים
וואו לידת מים ממשמקילה!! מאחלת לכל בנות ישראל!אוהבת את השבתאחרונה
נשמע סימפיזיוליזיס בסעיף 2
חיבוק על כל המחלות!
ממליצה לך לשלוח מייל ל simfi.help@gmail.com
בחורה אלופה שריכזה מלא מידע על סימפיזיליזיס
ויש שם הרבה מידע על איך להיזבר שלא יחמיר
ממלחצה ממש לקרוא!
בהצלחה ממש!!
אז אחרי כמעט שבועיים בפגייה ,אנחנו משוחררות!!!פיצית קטנה
וואוו רגשות מעורבים!
שמחה גדולה , לחץ מהבאות
אסתדר? היא תמשיך לעלות יפה במשקל ? מה יקרה אם תפקשש לי בהאכלות?
ואיך מתחילים לקום שוב בלילות?? (למרות שקצתי כל לילה לשאוב אבל זה לא אותו דבר )
עדכנו אותנן ממש היום בהפתעה ולא הייתי מוכנה
וואו כמה חיכינו וכמה זה מרגש
מנסה לעכל את כל מה שעבר ואת מה שבדרך
וואי! שיהיה בשעה טובה ובבריאות!!יעל מהדרום
לק"י
מבינה את הרגשות המעורבים. צריך קצת הכנה נפשית לשינוי הזה.
איזה משמח!! בשעה טובה יקרההמקורית
ב"ה! בהצלחה במעבר ובהסתגלות למצב החדש!מכחול
וואו! איזו בשורה משמחת!כתבתנו
וגם הלחץ כל כך מובן, אבל מאמינה שתרגישו כמה טוב להיות כולם יחד בבית וזה כבר יתן כח לטיפול בה והיא תתחזק ותגדל יפה.
מזל טוב! שמעכשיו ועד עולם היא תהיה בריאה ותביא הרבה נחת עם כל האחים שלה!
תודה רבה אהובות, בזכותכן עברתי את התקןפהפיצית קטנה
הקשוחה בצורה רכה יותר!
ובע"ה שמפה והלאה באמת נדע גידול נוח ונעים עם כמה שפחות דרמות
😅❤️❤️❤️
איזה יופי בשעה טובה!!shiran30005
הימים הראשונים והלילות ילוו בהרבה מתח וחרדה. היא נושמת/אכלה מספיק/טיטולים מספיק רטובים/ישנונית/בכיינית....יש עוד מלא
הכל בסדר! את תתרגלי אליה והיא אלייך תלמדי אותה לאט לאט.
תהני ממנה מלאאא! ❤️
תודה רבה יקרה על הכל עזרת לי כ"כפיצית קטנה
בכל התקופה הזו, מדהימה!!!
בשעה טובה! מרגש ממש!מתואמת
יש לי שתי המלצות:
מיטה מתחברת
ומשקל תינוק ביתי.
מיטה מתחברת זו הצלה להנקות לילה, במיוחד אם את מיניקה בשכיבה.
משקל תינוק - כדי שתוכלו לעקוב בעצמכם אחר המשקל שלה ולראות שהיא עולה כמו שצריך, בלי להיטרטר יותר מדי (ולהילחץ מרופאים/אחיות טיפת חלב...)
את שני הדברים אפשר גם להשיג מגמ"חים, בעיקרון...
מצטרפת להמלצה על המשקלהשם שלי
כשהבן שלי השתחרר, עקבנו אחרי המשקל שלו כדי לדעת מתי לעשות לו ברית.
המוהל השיג לנו משקל תינוקות.
היינו שוקלים אותו כל יום.
אבל זה מתאים רק אם לא נלחצים מכל פעם שאין עלייה במשקל, או שיש ירידה.
(יכולים להיות הבדלים במשקל, אם התינוק עשה בדיוק בטיטול או לא וכד'.)
אפשר גם לא לשקול כל יום, אלא פעם או פעמיים בשבוע, כדי לעקוב אחרי הגדילה אבל לא צמוד מידיי.
עכשיו אני עוקבת אחרי המשקל שלו, בלי המשקל הביתי שכבר החזרנו.
וזה באמת מטרטר כל פעם לקחת אותו לטיפת חלב לשקילה.
דווקא אנחנו נשקלנו אחת לשבוע בקופהshiran30005
והיה לי מעולה, סיבה טובה לצאת מהבית 😄
ויש לי 4 פגים, כולם עשו ברית אחרי חודש וחצי
טיפת חלב ממש מתחת לבית שלי פיצית קטנה
אז זה באמת לא טרטור
ומטחברת זה החיים ברווורררר במיוחד אחרי ניתוח
🥰❤️❤️❤️
וואי בהצלחה גדולה!!!!!❤️❤️❤️❤️אוהבת את השבתאחרונה
בן 3 ושרותיםדרקונית ירוקה
בן 3 וקצת שגמול כבר שנה וחצי. כל פעם שהוא הולך להתפנות השירותים מתלכלכים מאוד.
הכי גרוע כשהוא צריך קקי. בזמן שהוא יושב על האסלה הוא משפריץ לכל עבר. הסברנו לו שצריך להכניס את האיבר פנימה ועדיין כל פעם צריך לשטוף רצפה אחרי (במקרה הטוב. לעיתים קרובות צריך גם לשטוף קירות ודלת).
ברור לי שזו לא אשמתו. הוא ממש משתדל. אבל הוא ואני מתחילים להיות מתוסכלים מזה
1. האם זה תקין לגיל?
2. מה עושים עם זה?
זה נראה לי לגמרי תקין לגיל אבל יכול להשתפראני אמא
יכולה להגיד מה מקטין נזקים אצלינו-
כשהוא עומד, הוא על שרפרף בגובה כזה שיחסית קל לכוון לבתוך. הוא צריך להיות מספיק גבוה כדי שיגיע אבל לא גבוה מדי כדי שהכל יכנס לבפנים.
אני מדריכה אותו לנסות לכוון למים שבאסלה.
כשהוא יושב באמת הכל משפריץ. מדריכה אותו קודם כל לעשות בעמידה ואחר כך לשבת להתפנות אם צריך, לפעמים ההדרכה הזאת גורמת לתחתונים והמכנסיים והכל להתלכלך, כיום הוא כבר יודע שאם הוא צריך דחוף הוא מיד מתיישב.
כשהוא יושב אני לא אומרת לו לדחוף את האיבר כי למדתי מבעלי שכדאי כמה שפחות לגעת באיבר, אני מדריכה אותו להתכופף קדימה ואז הזוית של האיבר משתנה לכיוון פנימה (כשהבטן שלו כמעט מונחת על הברכיים).
תודהדרקונית ירוקה
שרפרף יש לו, בעמידה הוא באמת השתפר מאוד. הוא לרוב הולך בשניה האחרונה, אז לעמוד קודם הוא לא מוכן.
ננסה עם התכופפות.
^^^ לפשק רגללים ולהתכופף.אפונה
יש פלסטיק כזה עם הגבהה מקדימהאמאשוני
זה נראה כמו מקטין אסלה,
טבעת עם הגבהה
זה ממש עוזר כשבן מתפנה בישיבה.
אולי הגיע הזמן לעבור לעמידה.
תתחילו ללמד אותו לעשות בעמידה בחוץ,
אח"כ שימי לו מדבקה באסלה בחלק הפנימי האחורי,
שיכוון לשם.
זה מקטין אסלה, לא רק נראה כמו...יעל מהדרום
חח צודקתאמאשוני
נראה לי יש בכמה גדלים
הרעיון זה ההגבה מקדימה. יש מקטינים אסלה שזה רק טבעת בלי ההגבהה
קרה לי עם הבן שלי. במקרה הייתי אצל הרופא ילדיםאמהלה
בשביל דבר אחר
והוא עשה לו בדיקה יסודית בכל הגוף
והוא אמר לי שפתח השופכה שלו צר מדי והוא צריך ניתוח להרחבה.
אחרי הניתוחון- התופעה הזו פשוט נעלמה.
ממליצה לך לבדוק את הכיוון הזה, כי אני לעולם לא הייתי עולה על זה, אם לא הרופא...
תודהדרקונית ירוקה
האמת שהיינו אצל הרופא בהקשר הזה כי הוא גם התלונן שכואב לו להתפנות. הרופא טען שזה התנהגותי ולא עשה בדיקה גופנית. אולי באמת נלך שוב
אז אני ממש ממליצה ללכת. עדיף כבר ישר לאורולוגאמהלה
זה נפוץ. ולא כל רופא שם לב לזה.
ואם הוא התלונן, אז בוודאי שצריך לבדוק.
צריך הפניה לאורולוג?דרקונית ירוקה
אני בכללית
בלאומית צריך. תשאלי פשוט בקופה אם צריך אצלכםאמהלה
כן124816
גם אני צריכה לבדוק את זהאוהבת את השבת
תודה!
איך מחליטים אם ללעת לניתוח?
הלכתי לרופא מומחה. הוא נתן המלצה חד משמעיתאמהלה
לניתוח.
הוא הסביר לי שבנוסף לאיכות החיים בתור ילד.
היצרות השופכה עלולה לגרום לדלקות שתן.
וחלילה לבעיות פוריות.
הוא אמר לי שהילד יברך אותנו כשיגדל שעשינו לו את זה בגיל 3.....
כי בגיל מבוגר זה כבר הרבה יותר בעייתי.
זה ניתוח בהרדמה מקומית עם משחה מאלחשת בלבד.
העיקר והכי חשוב זה הטיפול אחרי הניתוח
במשך כ3 שבועות- 3 פעמים ביום, צריכים לשים משחת סנטומציטין. ממש להכניס את שפופרת המשחה כדי למנוע הדבקות חוזרת.
הרופא המומחה שהלכתי אליו טען שזה קורה בגלל הטיטול. כלומר יש ילדים עם היצרות מסוימת וזה נסגר יותר בעקבות השימוש בטיטול.
זה נפוץ ביעקר אצל ילדים נימוליםעל הנס
כתוצאה משיפשוף של החיתול
הניתוח עצמו הוא דיי פשוט יותר פרוצדורה.
וואווווו תודה רבה שפירטת!!!אוהבת את השבתאחרונה
רופא מוזר.ואילו פינו
הוא לא יכול לטעון שזה התנהגותי בלי לשלול שיש בעיה פיזית.
הייתי בודקת פתח שופכ אצל אורולוג
נשמע קצת מוגזםיעל מהדרום
לק"י
הוא מכוון את האיבר פנימה?
למרות שגם אם לא, זה נשמע מוגזם שהכל נרטב.
אולי שווה פעם לראות איך הוא מתפנה. כי יש ילדים שאוהבים להשפריץ לכל עבר בכוונה🙊
(שמעתי מחברה).
זה לא בכוונהדרקונית ירוקה
הסתכלתי...
זה עוד יותר מחזק לי את ההרגשה שאת צריכה לבדוק אתאמהלה
זה מבחינה רפואית.
^^^^^^^^^רק טוב!
לגמרי לבדוק! נשמע לגמרי שזה פתח צר.
היה לנו גם.
במצב כזה אין לילד אפשרות לעשות לתוך השרותים. לא משנה כמה יכוון. באמת אין מה לצפות ממנו.
אנחנו במצב הזה הפסקנו גמילה. חיכינו לאחרי הניתוח ומיד אחריו נגמל.
אצלנו אורולוג אבחן.
ניתוח ממש פשוט. קצר. בערך 20 דק. שיחרור באותו יום.
לא יודעת אם רופאי ילדים מבינים בזה או יודעים לאבחן.
תודה לכולכןדרקונית ירוקה
חיזקתן לי את ההרגשה שזה דורש בירור
נכון שמה שאני מרגישה נורמלי? איך מתגברים על זה?שושנושי
תינוקי בן חצי שנה עוד שבוע, התחיל מעון עם מטפלת מהממת.
הילד חוזר רגוע שמח, ב''ה.
אני חזרתי ב''ה לעבודה
כל היום יש לי תחושות מגעילות, מלאת מצפון
קשה לי מאוד שאני לא איתו.
מה עושים?????
כבר חושבת להתפטר
פשוט קשה לי
איך שחוזרת הביתה הוא רק רוצה לינוק, יונק שעתיים רצוף
מסכנוני שלי 😭😭😭😭
הוא לא מוכן להפסיק
אני מתענגת על כל דקה, לא רוצה לעצור
עם הזמן יהיה לי קל יותר?
בטח נורמלי המקורית
יש לך אופציה להוריד משרה או לעבוד מהבית?
יש לי יום אחד מהביתשושנושי
אבל גם זה לא ממש קבוע
כי אין קורונה אין מלחמה - מבחינתם אין סיבה..
ואם תדרשי?המקורית
איזה מהאס זה, גם אצלנו זה ככה
בטח שזה נורמליפרח חדש
הכי קשה בהתחלה היה בזמנים של השאיבות
זה עשה לי כזה געגןע מטורף!!!
זה באמת נשמע קשה...מתואמת
אני זוכרת שאחת הבנות שלי, שנכנסה למשפחתון קצת לפני גיל שנתיים, גם הייתה מבקשת לינוק מיד כשהיינו מגיעות הביתה... (והיא ידעה לבקש במילים
)
אז לא בטוח שאם היית מחכה עוד לפני שהיית שולחת אותו למסגרת, זה היה לו קל יותר...
אבל באמת זה קשה להיפרד בגיל כזה מהתינוק❤️ זו הסיבה שאני עובדת מהבית... אבל לא בכל עבודה זה אפשרי...
וואי כ"כ מזדהההבוקר יעלה
גם הכנסתי לאחרונה וזה בדיוק המצפון הזה..
כ"כ קשה ומבאס שאי אפשר להשאר עוד...
מזדהה מאודמחכה עד מאוד
שואבת עכשיו בעבודה
כולי געגועים לבייבי
בדיוק סיימתי שאיבהשושנושיאחרונה
וכן - יש בזה משהו נכון
ההתעסקות סביב זה בכל פעם מציפה מחדש את הגעגוע
פורקת פה..הילושש
היי לכן,
אתמול ישבתי לשיחה עם בעלי, והגעתי למסקנה שאנחנו זוג שפשוט ניזון מהפירורים שמשאירים לנו. ואנחנו אשכרה מסכימים לאכול את אותם פירורים.
אבל בעלי חולק עליי- לא, אנחנו פשוט אכפתיים.
אוקיי. עד איפה?! עד מתי?!
יש לציין כי אני לא מתלוננת, תודה לה' גם על זה, פשוט לפעמים זה קשה ולא פייר!
כל האחים שלי נשואים חוץ מאחד שלומד בישיבה רחוקה שחוזר אחת ל 3-4 שבועות.
אמא שלי עובדת משמרות (כולל שבתות).
וכך יוצא שאבא שלי צריך לשבת לבד בסעודות שבת. לבד.
אחים שלי הנשואים מבינים שזה מה יש והם לא עושים יותר מידי בשביל לסגור את הפינה הזו.
אני.. לא מסוגלת לסבול את זה שבנאדם גידל ילדים ובסוף צריך לשבת לבד בשבתות.
דיברתי עם אמא שלי- היא לא יכולה להוריד משמרות משבת כך ש.. זה מה יש.
אז אני ובעלי שיהיה בריא נוסעים לשם הרבה.. ולפעמים זה לא נוח, בלשון המעטה.
אנחנו לא ניידים. עם 2 ילדים+מזוודה באוטובוסים. ולפעמים בעלי עובד ימי שישי אז זה תמיד מוסיף ללחץ. אבא שלי תמיד מחזיר אותנו הביתה ברכב במוצש- וזה אמנם נוח טכנית. אבל ממש מכביד על תחושת האי נעימות. הוא נוסע 40 דק' הלוך 40 דק' חזור.
גם השבת עצמה.. קצת קשה לשבת רק עם אבא. לא תמיד יש על מה לדבר ואבא שלי לא תמיד מבין מה בעלי מדבר דברי תורה כי העברית של אבא שלי לא ממש חלקה.
ולאחרונה נפלטות לו פה ושם טענות על בעלי (בשפה שבעלי לא מבין) וזה ממש גורם לי לאי נעמות!!! כאילו, הבן אדם מגיע רק בשביל שאתה לא תשב לבד ויש לך מה להגיד נגדו (נכון שהוא לא מבין אבל.....)
בגדול, ההורים שלי הכי עוזרים לנו בעולם, בהכל!! ממש! ואנחנו מרגישים שמן הראוי.. וזה המעט... ולפעמים גם בימי חמישי בלילה אנחנו נזכרים שוואלה אין לנו כוח עכשיו לבשל וכו' אז אני מרימה טלפון לאמא שלי ואנחנו תמיד נתקבל בשמחה.. אז מהמקום הזה אנחנו מרגישים שזו 'חובתנו' באיזשהו מקום.
ואבא שלי מבין (לפעמים) שאנחנו עושים את זה למענו והוא תמיד מודה על זה לבעלי..
כאילו הרעיון שאני מנסה להעביר פה זה ש- אח א- עם הרבה מידי ילדים ולא מוכן לצאת מהבית שלו. אח ב- אשתו לא מסתדרת עם הבית הקטן של ההורים שלי אז ל מתאים להם לבוא. אח ג- יש לו קהילה באזור שלו אז הוא לא יכול.. כאילו כל אחד שם לעצמו את החיים שלו ואנחנו- 'אהה אף אחד לא מגיע..אז אנחנו נכבה את השריפה.'
ואתמול, דיברנו על פורים.
בגדול אנחנו ממש רוצים להיות בפורים אצל אחי הגדול- הוא מזמין את כל המשפחה אליו ותמיד זה אוירה מטורפת אצלו ובעלי ממש אוהב.
אממה............. ההורים שלו לבד בפורים.
הוא עשה סבב טלפונים לאחים שלו- ואותו דבר- כל אחד החליט איפה הוא בפורים ואף אחד לא חשב שההורים יהיו לבד. ואף אחד לא חשב לברר איתנו..
אז מי בתפקיד סמי הכבאי???? אנחנו! ברור שלקחנו את זה על עצמנו!!
ואין לבעלי מושג מה לעשות!! כאילו מצד אחד כיבוד הורים ברור. ומצד שני.. ממש רוצים להיות אצל אחי!! כי אצל ההורים שלו ממש ממש ממש לא מרגישים את פורים. עושים סעודה בקטנה, בקושי שירים ובקושי שמחה..
אז בעלי אומר אני אחכה לדקה 90 אולי מישהו יזמין אותם (כלומר מהדודים) מה שלא נראה לי כי זה יוצא יום שישי..
ואז הבנתי שאנחנו פשוט ניזונים מהפירורים שמשאירים לנו.
זה מעצבן.
זהו,
פרקתי.
תודה למי שקראה.
אני חושבת שזו מחשבה מהממת שההורים לא יהיו לבדהמקורית
בחגים ובשבתות
ואתם זוכים לשכר מטורף
אבל מצד שני, כדי להמשיך לקיים את זה לאורך זמן, אתם תצטרכו לפעמים לסרב למלא חורים כדי להתמלא
אתם לא הבייביסיטר של ההורים שלכם, והורה שחיתן ילדים יצטרך לקחת בחשבון לעתים שהוא לא יארח ילדים בחג/ שבת. ממש כמו לפני שהילדים הגיעו. ככה זה בחיים
לא אומרת להפוך את זה למשהו שבשגרה, אבל מצד שני - תחשבו אם זה משהו שתצליחו להתמודד איתו בתדירות הזו לאורך שנים
בעיניי זה שונה אבא שלךך שעושה שבתות לגמרי לבד (בעיניי זו בעיה שלו לפתור מול אמא שלך אם זה מפריע לו ורק אם מתאים לכם ומסתדר אז תלכו. ראוי להתאמץ על זה, אבל לא ממקום שפותר להם את הבעיות ) לחמיך וחמותך שלא יתארחו אצלם ילדים בפורים.
יש מצב לקחת איתכם את ההורים לאחיך?עוזרת
אם קראתי נכון, אז בפורים מדובר דווקא על ההורים שלהשקט הזה
בעלה, לא שלה
היה לנו מצב דומה שנה שעברהמאמינה-בטוב
ההורים שלי נסעו איתנו לסעודת פורים אצל ההורים של בעלי שכל המשפחה של בעלי היתה.
והיה ממש שמח ונחמד
מצטרפת. והייתי מחכה שהאבא יבקש במפורש שנבוא שבתירושלמית במקור
כי על פניו מהצד הייתי חןשבת שאתם כנראה הולכים כי נוח ששם לא צריך לבשל.
(בטח אם יש מצידו טענות)
לא חושבת שזה הכרחי מצד כיבוד הורים. מכירה הרבה סיפורים אחרים. אם כבר חשוב מצד הקשר בין הנכדים לסבא או באמת מצד הלא לבשל ובטוחה שאתם מביאים גם אוכל משלכם
חלופה אחרת היא תורנות,רק אחת לכמה חודשים,בין האחיםירושלמית במקור
כל יחסי הורים וילדים זה מעגל סגורמקרמה
היחסים בניך לבין ההורים דלך הם מעגל סגור
ושל אח שלך עם ההורים זה מעגל סגור
יש לך ציפיה שזה ישלים אחד את הדני
ואז את מתאכזבת
אם אך שלל בוחר שלו ללכת להיות עם אבא להשאיר אותו לבד- זה שלהם
ואם את בוחרת שביחסים בניכם- הקו הרדום זה שאבא לא נשאר חבד- זה שלכם! (ואני איתך בזה)
אבל זה לא יכול לבוא עם כעס על שאר האחים
וגם כאן- את יכולה עדיין להיות בת מהממת ועדין להציב גבולות
יש לי הרגשה שההורים שלך יבינו.
וכמו שאת מקבלת את ההחלטות שלך
ואח שלך מקבל את ההחלטות שלו
ואמא שלך מקבלת את ההחלטות שלה (לעשות משמרות בשבת)
ואבא שלך את ההחלטות שלו (לקחת אתכם הביתה בצאת שבת)
ולגבי פורים אצל ההורים של בעלך.
קומו מוקדם לכו לקריאת מגילה ותברחו מהבית לפני משלוחי מנות
סעו להורים שלו עם משלוח מנות, תהיו שם עד 12 תשמחו אותם ואיתם
ואז סעו לאח שלך לסעודה מאוחרת ואולי תשארו שבת
נכוןירושלמית במקור
בהחלט מורכבSARITDO
וההתמודדות מובנת מאוד!!
אין לי עצות ככ כי זה באמת לתמרן.
מה שכן אני יכולה להגיד מניסיון
שכחבוד הורים זו מצווה מאוד מאוד חשובה!!!
גם אם לא בטוח לכם שההורים מבינים שזה התעלות על עצמכם וכו
בשמיים יודעים איזה מאמץ עשיתם.
עם כל המורכבות.
וגם חשוב שכל מה שתעשו עם ההורים שלכם והילדים יהיו שותפים. יחזור אליכם בעז"ה עם הילדים שלכם שילמדו ממכם.
לטוב ולרע כמובן.
כל הכבוד לכם על האכפתיות והמאמץדיאן ד.
אני חושבת שיש פה שני חלקים:
1. החלק של האחים שפחות בשליטתכם
2. החלק שלכם
לגבי האחים, לדעתי אפשר לדבר איתם או לשלוח מייל ולכתוב שאתם מעוררים את כולם לשים לב יותר לכך שההורים נמצאים לבד וזה צריך להתחלק בין כולם
מפה זה שלהם, אולי יקחו לתשומת ליבם אולי לא. וזה ממש לא קשור אליכם
החלק שלכם, לדעתי תחשבו מה מתאים לכם כזוג וכמשפחה
מתאים לכם להיות פעם בחודש אצל אבא שלך אז תבואו פעם בחודש
פעם בשבועיים אז פעם בשבועיים
כן לנסות לבדוק ואם יש מישהו בשבת הזאת אז תבואו שבת הבאה ככה ששתי שבתות יכוסו אצל ההורים
אבל אני לא חושבת שאתם צריכים להתאמץ לבוא כל שבוע כל שבוע בפרט מה שאת אומרת על אבא שלך שלא מכבד את בעלך.
יש מצב שזה גם ישפיע על אחים שלך, כי כשמישהו לוקח את כל האחריות עליו אז כל השאר משחררים אחריות
וכשאתם תשחרר את האחריות כנראה שהם יהיו יותר מודעים.
לגבי פורים באמת קשוח ונורא מבאס להפסיד.
יש מצב להיות חלק מהיום אצל ההורים וחלק אצל אח שלך?
כל הכבוד לכם, מה עם לנסות לחשוב על עוד אפשרויות?רות כ1
אבא יכול ללכת להתארח אצל האחים?
אולי יכול ליסוע אליכם מידי פעם?
סעודת פורים יוצאת בשישי? אז אולי לבקש מההורים שלו שיעשו מוקדם ואח''כ ליסוע לאחיך
תנסו לשבת ולחפש עוד פתרונות
לדבר עם אחים שלך על עוד פתרונות לאבא שלך
חייבת להגיד שמרגש הדאגה להורים ולאבא...לב אוהב
אתם מדהימים, ממש!!יעל...
ולעניות דעתי, בשמיים לא מסתכלים על זה שאתם אוכלים את הפירורים,
אלא נותנים לכם כתר!!
לגבי פורים- נשמע באמת שזו הקרבה גדולה. אולי ההורים יכולים לבוא איתכם לאחיך?
ולגבי אבא שלך- אמרת לו בפירוש שזה פוגע בכם שהוא מדבר ככה על בעלך?
קודם כל יישר כח על כיבוד ההורים.שלומית.
חוץ מזה, שאלתם פעם את אבא שלך כמה מפריע לו להיות לבד והאם זה חשוב לו שתבואו?
יש אנשים שממש לא מפריע להם להיות מדי פעם סעוד שבת לבד.
לגבי האחים שלך זה באמת מעצבן ולא יפה, אבל זה לא עניינך. תקבעו את גבולות הגזרה שלכם, כמה מתאים לכם לנסוע וכמה הגיוני מבחינתכם להתאמץ על זה וזה מה שתעשו. בסוף אבא שלך הוא לא ילד קטן שחייב שתדאגו לו כל הזמן... מתי שזה כבר גובה מכם מחיר גבוה מדי, אז לא.
ולגבי ההורים, זה ברור שהילדים חייבים לבוא אליהם? אצלינו נניח לא ממש מקובל סעודות פורים משפחתיות ורוב האנשים עושים עם השכנים. אולי גם ההורים של בעלך יכולים למצוא פתרון כזה? או לנסוע לאחד הילדים? ברור לך שמצופה מכם לבוא אליהם?
זה נשמע שאולי אתם לוקחים על עצמכם (כמובן מרצון טוב!) דברים שלא מצופה מכם ואתם יכולים לשחרר קצת אחריות ולסמוך על זה שיסתדרו בלעדיכם...
דרך אגב ייתכן (אבל לא בטוח) שאם אתם תשחררו אחריות ותלמדו לומר שלא מתאים לכם, אחים אחרים ייקחו קצת יותר יוזמה
אשרייך!כובע שמש
אנחנו היינו במצב מזכיר (לא עד כדי כמו המצב שלך). בצד של בעלי במיוחד בעזרה לסבתא אבל גם מול חמי וחמותי שהרבה גיסים מנצלים אותם ונעזרים בהם ובעלי ממש ההיפך. היה לו ממש קשה.
לי עזר ללמוד הלכות כיבוד הורים בצורה מקיפה דרך ארגון "ייטב לך" שזה חומר במייל ומבחן כל שבועיים. (יש גם לשמירת הלשון ולדון לכף זכות).
זה ממש פתח לי את העיניים ושינה לגמרי את צורת ההסתכלות שלי.
אני כבר לא מתוסכלת מהאחים/גיסים שמתחמקים, אלא מסתכלת על זה מתוך ראיה שלנו בלבד ומתוך בחירה במצוות כיבוד הורים בהידור (כשלומדים ההלכות רואים כמה זה טיפה מן הים ממה שצריך). לי זה ממש עזר בנושא. אם יש מצבים ממש דחוקים עם קושי או הפסד אנחנו עושים את השיקול שלנו ובוחרים בהתאם.
אני בטוחה שיש לכם הרבה מאוד זכויות מהמצווה הגדולה שאתם מקיימים!
במצבים מסובכים לעצור, להתייעץ במידת הצורך ומה שעושים שיהיה מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ ותחושה של פראיירים.
תזכו למצוות!!!
איזה כיבוד הורים מטורף אתם עושים! וואו, ממש ראויאולי בקרוב
זה ממש ראוי להערכה!
דיברתם על זה עם ההורים פעם? מפריע לאבא שלך בכלל להיות לבד? זה משמח אותו כשאתם באים? כי אולי לכם נראה שזה הדבר הטוב והנכון אבל לו סבבה ואולי אפילו כיף להיות לבד, הרי זה היה בחירה של ההורים שלך (מניחה שאמא שלך הלכה על העבודה הזאת עם המשמרות האלה בדיבור עם אבא שלך..) ובקשר לזה שהוא לוקח אותכם במוצ"ש-גם על זה דיברתם? זה הוא מציע? אתם מבקשים? אולי זה הכיף שלו לעזור לכם ככה, וזה לא מטריח אותו אז לא צריך ייסורי מצפון? האמת שאני בכל מקרה חושבת שלא צריך פה יסורי מצפון, כי הוא בנאדם בוגר והוא החליט לעשות את זה.. אם כ"כ לא נעים לכם תבקשו שיפסיק..
ובקשר לפורים- שוב- מפריע להורים של בעלך להיות לבד? אולי הם רוצים ללכת לחברים? יש אפשרות אולי שתלכו איתם לאח שלך? מה הם רוצים? זכור לי שגם עד לך מורכבות בקשר איתם, נכון? את תחשבי טוב טוב אם זה יעשה טוב לקשר שלכם לעשות ויתור גדול בשביל להיות איתם לבד בחג כזה.. אם זה יצור לך עוד משקעים זה לא יתרום לקשר ולא יקדם במצוות כיבוד הורים ואז יצא שכרך בהפסדך (ככה לדעתי..)
אז נתתי לך כמה נקודות למחשבה, וגם הבנות קודם כתבו לך דברים טובים, תחשבו על זה .
תזמיני אותו אליך מדי פעםים...אחרונה
יותר קל להזמין אדם אחד מאשר משפחה שלמה.
בכלל ששאלת אותו מה הוא חושב, אולי הוא מעדיף קצת שקט ולא לארח כל פעם גם אם זה אומר שיהיה לבד לפעמים.
חבל ליצור רגשות טינה כלפי האחים האחרים. אם אתם נוסעים, תסעו בלב שלם מתוך מקום של נתינה ואהבה. אחרת אין טעם בזה, אני בטוחה שהאב יעדיף שכל היחדים שלו יחיו בשלום ואהבה זה עם זה- זה יותר כיבוד הורים מאשר לדאוג שלא יהיה לבד בשבת.. ואם כבר אפשר להעלות את זה בשיחה עם האחים האחרים.
מתי מגיעות תוצאות בטא בכללית?אנונימית בהו"ל
עשיתי בבוקר ואני במתח,
בדיקה ביתית חיובית אבל תמיד עושה גם בדיקת דם.
שאלה נוספת איך מחשבים את גיל הההריון?
אני יודעת מתי היה הביוץ אז זה לפי זה או לפי וסת אחרונה?
מקפיצהאנונימית בהו"ל
.
אתמול היתה תקלה באפליקציה ובאתראנונימה123
מקווה שהיום זה, הסתדר (אני עשיתי אתמול וקיבלתי למייל שיש תוצאה, וכשנכנסתי לאפליקציה לא הופיע כלום. אחרי כמה שעות התקשרתי למוקד אחיות והיא נתנה לי את התשובה) בהצלחה ותעדכני
קיבלתי את התוצאה בצהריים, שכחתי לצייןאנונימה123
אוף באמת לא עובד באפליקציה ואחות בטלפוןאנונימית בהו"ל
לא הסכימה להגיד את התשובה 😞
קיבלת במייל שהבדיקה מוכנה?אנונימה123
אם כן, אפשר לנסות להתעקש מול אחות אחרת, או לנסות בבדיקומט באחת המרפאות, אם את קרובה
כן קיבלתי במייל הודעה שהבדיקה הגיעהאנונימית בהו"ל
טוב דיברנו עם אחות במרפאהאנונימית בהו"ל
והיא הדפיסה את התשובה.
ב"ה חיובי 😊
איזה כיף 😃מכחולאחרונה
בשעה טובה, בקלות ובבריאות!
צהריים, בטח תקבלי עוד מעטלב אוהב
ולפי ווסת אחרונה , ככה שואלים בכל אופן...
תודה ושאלה נוספת,אנונימית בהו"ל
הגיוני להרגיש חולשה בשלב הזה?
בערך שבוע 4+ 5
אתמול עשיתי כמה דברים בבית ופתאום הרגשתי חולשה כזו, שלא הצלחתי להמשיך והייתי חייבת לנוח
כן בטח... חולשה בהתחלה זה הגיוני מאודלב אוהב
עצירות בהתחלת מוצקיםפולניה12
אז הבייבי בן תשעה חודשים ב"ה, ולאחרונה התחיל לאכול כמויות גדולות יותר ב"ה בשעה טובה
הערב הוא ממש ממש התאמץ לעשות בטיטול ורק כשצרח (והפעיל לחץ כזה) הצליח והיתה לו יציאה קשה. אחר כך ניקיתי לו וראיתי קצת דם😔
הדם לא אמור להלחיץ אחרי שממש ממש התאמץ, נכון? נראלי פעם ראשונה שהוא עושה ככה. מה גם שהייתי איתו אצל הרופא ביום שישי שבדק אותו בדיקה גופנית ואמר שהכל בסדר.
אבל מה יכול להקל לו על העצירות?
אצל הבת שלי גת חצי שנה קרה אותו דברתהילנה
מסתבר שזה טחורים. לא ידעתי שקיים בגיל הזה.
הרופא המליץ על משחה מיידית לטיפול.
היא גם פחדה שבוע אחר כך לעשות בטיטול מרוב כאב אז השתמשנו בנרות גליצרין.
ממליצה להתייעץ עם רופא בהקדם
תודה!פולניה12
וואי
מזה אין לי כח עכשיו לסרט סביב זה...
נראלי אני מחזלשת הכל נותנת רק הנקה ומטרנה🤦🏻♀️
לי רופא אמרמומו100
לתת עגבניות (מרוסקות כמובן) עם שמן זית, זה עוזר טיפה
הבוקר ב"הפולניה12
הוא מילא טיטול ביציאה רכה יותר..
אבל אשמור את הטיפ!
ב"התהילנה
אז יכול להיות שזה באמת היה חד פעמי. הייתי ממשיכה לעקוב.
רק בריאות!
ב"המומו100
איזה סיוט זה עצירות לתינוק ממש רחמנות
להשרות שזיפים יבשים במים רותחיםתוהה לעצמי
לקרר ולתת לו לשתות מזה קצת.
ובעיקר בעיקר להציע המון מים. הלמידה של הגוף לעכל אוכל יכולה להיות קצת קשה, והם עודבר לא רגילים לשתות מים חוץ ממטרנה.
צודקתפולניה12
אני באמת צריכה לתת לו יותר מים
היית דואגת מהדם, או שזה הגיוני?
אני חושבת שכדאי להסתכל קודםתוהה לעצמי
לראות אם את רואה פצע בפי הטבעת. אם זה ממשיך ואת לא רואה פצע הייתי בודקת את זה.
נכון.. אתמולפולניה12
זה היה נראה קצת פצוע, היום לא ראיתי
אם יחזור על עצמו אבדוק
תודה!
למישהי יצא להשתמש בטיפות של ד"ר k להקלה על עצירות?פולניה12
אני משתמשת בפרוביוטיקה, רואה שזה עוזרחושבת לעצמי
תודה!פולניה12אחרונה
מה אתן עושות כשעשיתן פדיחה רצינית בעבודה?וואלה באלה
וזה בעקיפין גם מול מישהי מלחיצה קצת שכבר קרה לי איתה מקרה לא נעים.
אוף
אני במשרד ופשוט נכביתי לגמרי.
לא בא לי כלום
מתביישת ומרגישה כישלון
ביקשתי סליחה פעמיים וזה רק היה מביך יותר
אוףףףף
יואו איזה מבאסססססדיאן ד.
קרה לי כמה וכמה פעמים
אני רק זוכרת גל חום ענק מתפשט בגוף ושפשוט בא לי לברוח
איזה באסהה זה
כשאני נרגעת ומתאפסת וצריכה לעדכן אני משתדלת לא להגיד שאני עשיתי את הטעות אלא שאני גיליתי שיש טעות/ בעיה עם כך וכך
ניטרלי, לא קשור אלי. אני רק גיליתי שיש בעיה
ואת ממש לא צריכה להתנצל, כולנו טועים אין מה לעשות.
גם האחראית עלייך בטוח טועה. ככה זה
תרגישי בנוח.
בכללי אני חושבת שמנהלים מעריכים עובדים שבאין ויודעים להציף שקרתה טעות וגם מגיעים עם דרך לתיקון.
זה ממש בסדר לטעות אבל צריך לקחת את זה למקום של למידה ותיקון והכל בסדר.
איזה מהממת את!וואלה באלה
קראתי אותך יותר מוקדם ולא יכולתי להגיב
אבל הרגשתי כשקראתי אותך שקצת חוזר לי האוויר.
והגל חום הזה... בול!
ואחכ זה רק התחרבש יותר ומישהו אחר יצא עלי אבל אז המנהלת שלי יצאה עליו בחזרה וזה איכשהו שיפר את מצב הרוח הכללי😅
ממש תודה לך!
לגמרי מבאס!!!כובע שמש
אני חושבת שכן חשוב להתנצל, לקחת אחריות.
לא צריך להגזים בהתנצלות, אנחנו בני אדם... טעויות הם חלק מהחיים וכך אנחנו לומדים.
לי עוזר במצבים כאלה לחשוב שבטח בעוד 10 שנים אף אחד לא יזכור ולא יזיז לו, עוד חמש שנים גם לא, עוד שנה גם לא, עוד חצי שנה גם לא. ואולי גם עוד שבועיים לא יזכרו מזה, אז....
שווה לנסות
בעיקר הלחיץ אותיוואלה באלה
איך אני אתפס בעיני האנשים האלה.
כאילו הגיוני שאת הפספוס הזה הם לא יזכרו עוד שבוע אבל אם זה קרה לי כבר פעם שניה מול ההיא אז אולי היא חושבת שאני דפוקה וזהו
ורושם קשה לשנות...
אבל אחכ המשיכו לשאול אותי שאלות והיה נראה שאני בסהכ עוזרת אז זה קצת הרגיע אותי.
וגם לקחתי לי מזה פחות לדון אנשים בצורה חותכת וגם אם מישהו סביבי טעה זה לא אומר שצריך לעשות עליו איקס או לחשוב עליו מייד שלילי.
הלוואי שיעשו את זה גם איתי
תודה לך על התגובה שלך!
באהבה. אמן!כובע שמשאחרונה
עזרה - המלצות למשאבת הנקהטריה
מחפשת משאבה חשמלית, דו צדדית חזקה. לשאיבה יומיומית בעבודה.
עד עכשיו היתה לי מדלה פריסטייל והייתי מאוד מרוצה אבל מרגיש לי שהיא מתחילה קצת להחלש.
תודה מראש לעונות
אני שואבת בעבודה עם אוונט ידנישושנושי
הכי נוח לי..
אצל הגדול שאבתי בלעדית חמישה חודשים, בסוף אחרי החשמליות עברתי לאוונט והיה חלומי!! הכי מהיר הכי פשוט הכי פחות מסובך
והכי זול
תודהטריה
זה לא מאוד איטי? כמה זמן לוקחת לך שאיבה?
לא איטי בכלל כשעולים על הטכניקהאני10
בחשמלית דוצ (לנסינו) הייתי שואבת באזור החצי שעה, בידנית חד צדדי הייתי סוגרת את אותה כמות ב10 דקות לצד. אז זה קצת יותר מהיר וגם אם יותר לאט - זה אותו זמן של החשמלית.
אבל לעבודה אולי שווה לך ביאמבה. לא ניסיתי אבל יש עליה הרבה המלצות
מענייןטריה
אף פעם לא שאבתי בחשמלית חצי שעה, תמיד בעשר דקות הייתי שואבת כמות מספיקה.
ידנית את ממליצה גם על אוונט או חברה אחרת?
אוונט מעולה ממש!אני10
5-10 דקות שני צדדיםשושנושי
אני עושה כמה לחיצות עדינות במהירות.
אחר כך עושה כמה לחיצות ארוכות שכל אחת מהן ארוכה יחסית ויוצא מלא בוואקום
מקווה שהצלחתי להסביר טוב
ממש מהר אני שואבת מנה מלאה.
תודה רבהטריה
אולי אנסה
יש יותר זול ויותר פשוטאפונה
סחיטה ידנית.
אני מחפשת בעיקר שיעשה את העבודה מהרטריה
ההפסקות שלי קצרות ואני צריכה לשאוב לפחות 300 מ"ל ביום.
במדלה הצלחתי לשאוב את זה בדו צדדית ברבע שעה.
סחיטה ידנית לצערי לא ממש מצליח, זה לוקח לי המון זמן וכואבת לי היד
מניחה שזה אינדיבידואלי..אפונה
אני הייתי סוחטת ידנית 5 דקות הספיק לי ליום שלם (2 ארוחות).
אהל יש לי עודף חלב, והרפלקס מתעורר אצלי בקלות יחסית.
נשמע תענוגטריה
גם אצלי הכמויות תמיד היו טובות אבל סחיטה ידנית אני פחות מצליחה
אני הזמנתי מטמוחדשה כאן27
אם זה רלוונטי אחפש את הקישור
אני שואבת עם ביאמבה. לי היא מעולהפרח חדש
7 דקות שאיבה משני הצדדים בו זמנית ויש לי 2 מנות חלב ב"ה (120-140 מכל צד)
תודה רבהטריה
אני רואה שיש כמה דגמים שלה, יודעת איזה דגם יש לך?
אני קניתי את הsoftפרח חדש
לפני שאת רצה לקנות חדשה, בדקת את השסתומים?אולי בקרוב
אולי כדאי להחליף אותם קודם? הוואקום טוב? אולי השתנתה לך הפיטמה ואת צריכה קונוס אחר? סתם מציעה עוד דברים לבדוק לפני שאת קונה חדש..
לא יש הייגן אבל הצורך שלי היה אחר אז לא בטוחה שאת צריכה דווקא את היקרה הזאת..
הוואקום כן מרגיש לי טובטריה
איך אני בודקת את גודל הקונוס?
היא שואבת טוב אבל בשונה מבעבר אני מרגישה שהיא לא מרוקנת אותי עד הסוף
תבדקי את השסתומים אפילו תנסי חדשיםאולי בקרוב
לדעתי זה לא יקר אז שווה את הניסיון לפני שמשקיעים במשאבה חדשה
שסתומים זה משהו שצריך להחליף מדי פעםמיקי מאוסאחרונה
בטח בין לידה ללידה
וגם אולי יש עוד חלקים שנשחקים לא מכירה את המשאבה עצמה...
תנסי לבדוק
כי תכלס חבל להשקיע הרבה כסף אם אפשר במחיר של כמה חלקים להגיע לתוצאה טובה
אבל אם בד"כ הולך לך טוב עם שאיבות אולי כן שווה להשתדרג כבר למשהו יותר נח כמו ביאמבה
לי יש לנסינו דו"צ אבל שואבת כל פעם צד אחדדיאן ד.
לי היא ממש טובה
אני בעיקרון שונאת לשאוב ועדיין איתה הצלחתי לשאוב כמה חודשים טובים.
שאלה על בדיקת מי שפירהריון ולידה
אני בת 33 ומסתבר שההמלצה היא לעשות בדיקת מי שפיר מגיל 32. בעבר המליצו מגיל 35, והופתעתי לגלות שאני בקטגוריה שממליצים לעשות.
אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן האם כדאי לעשות את הבדיקה.
תודה רבה
אני לא עשיתי, גם מעל גיל 35מתואמת
לא רואה סיבה לעשות אם ההיריון תקין. זו בדיקה שסכנה בצדה (שלא לדבר על כאב), בסופו של דבר...
עשית פעם? כי זה לא כואב בכללמקרמה
כמו שכתבתי - לא עשיתי אף פעםמתואמתאחרונה
אבל כך שמעתי.
ומכיוון שאני רגישה (ובטח בסיטואציה של חשיפה) הנחתי שאהיה מאלה שזה כואב להן או לפחות מציק...
(רק עכשיו ראיתי מה שכתבת🙈)
לא עשיתיצוףלבוב
שקיפות וסקר היו בטווח סביר
לא עשיתיאמ פי 5
ולא עושה
אם ההריון תקין והכל בסדר
השאלה שלדעתי אמורה להנחות אותךשושנושי
זה אם חלילה יגלו משהו - האם תשקלי הפסקת הריון?
לנו בהריון היה סיכון למשהו
הרופא הריון בסיכון אמר לי שוב ושוב, אם תשקלי הפסקת הריון - תלכי על הבדיקה עם הסיכון שלו
אבל אם גם ככה הפסקה לא עומדת על הפרק - אין סיבה לעשות את זה
לכן בחרנו לא לעשות.
זה מה שנאמר לנו וכמובן שלא לוקחת אחריות
אותי הנחה משהו אחר-אם אני רוצה לדעת מראשאולי בקרוב
מה שאני כל הזמן חשבתי-אם יש ח"ו משהו, האם אני רוצה לדעת מראש, או שבסדר לגלות בלידה/אחרי.. גם חשבתי שאם יש משהו אולי צריך להיערך לזה מראש אז שכדאי לדעת. אני הופנתי בעקבות ממצא בכליות והחלטתי לעשות-שוב, בגלל מה שרשמתי בהתחלה, שאם יש משהו אני מעדיפה לדעת כבר בהריון גם אם אני לא מפילה בשביל ההכנה הנפשית שלי ואם צריך יותר מזה לדעת להיערך..
לפותחת-אם כן הבדיקות השיגרתיות תקינות אני חושבת שלא הייתי עושה
אני חושבת שזה גם תלוי במה חושדים שישיעל מהדרום
צודקתשושנושי
סליחה שאני אומרת ככה אבל מה שאת כותבת ממשמקרמה
דיכוטומי
לא הכל מסתכם בהפלה- כן או לא
א. גם מבחינה הלכתית- יש מקרים שההמלצה הגורפת היא להפיל,
וגם אם זה משו שהפלה לא על הפרק - לידיעה יש הרבה יתרונות הן רפואים והן פסיכולוגים
רק לדוג
מכירה 2 אמהות שבלידה גילו על ילד ת.ד.
אחת היתה בת 40, אחת בת 25
שתיהן אומרות במםורש שההתמודגות עם בשורה כזו אחרי לידה, כשהגוף שבור וההורמונים משתוללים היתה ממש טראומטית.
ידיעה מוקדמת של הבשורה בזמן הריון והבשלה ועיכול עד הלידה יכלו ממש לשנות את החוויה ולהשפיע על הקשר עם התינו בשלבי הראשוני
רפואית- יש היום עולם רפואה מפותח מאוד. יש טיפולי מצילי חיים עוד ברחם
אבל מה שהכי הרשים אותי כשעשיתי מי שפיר זה שאמרו לי שיש אפשרות לגלות מחלות שמתפרצות לעת זקנה שעם טיפול מוקדם אפשר לחיות חיים ארוכים וטובים ולהעניק את הטיפול להורה- ממנו ירש התינוק את הגן
לדוג סוגים של ניוון שרירים/אלצהיימר/פרקינסון
ובעזרת ה עד שהתינוק יגיע לבגרות כבר יהיה טיפולים מרפאים
לגבי הפלה - אין צורך בבדיקת מי שפירבארץ אהבתי
בשביל לדעת על דברים חמורים שבהם ההמלצה הגורפת היא להפיל.
וגם דברים שצריכים טיפול לפני הלידה - מגלים את זה בסקירות, לא בבדיקת מי שפיר.
(לפעמים כשיודעים שיש מחלה שיש בה סיכון גדול יותר לפגיעה בלב של העובר, אז יפנו בגלל זה לאקו לב עובר, ואז אולי יגלו דברים שהיו עלולים להתפספס בסקירה רגילה. אבל לרוב ברגע שיש איזשהו חשד - מפנים לאקו לב עובר, גם בלי מי שפיר).
שוב - לא אומרת מה נכון לעשות.
אבל כן חושבת שצריך להיות מדויקים.
ולגבי מה שכתבת על בדיקות של מחלות ספציפיות - זה בתוספת תשלום משמעותית (כמה אלפים), ולא כלול בבדיקה שממומנת בסל מגיל 32.
זה לא נכוןמקרמה
קודם כל פסיקה לגבי הפלה היא לא רק על סמך המצב של העובר אלא היא גם על סמך המצב המשפחתי, הזוגיות ולאיזה כוחות ויכולות הוא הולך להיוולד
בסקירות מגלים ממצאים פיזים שרואים בעיניים ולא כרומוזנלים או מוטציות גנטיות שאין להם ביטוי חיצוני
(לפעמים יש גם ביטוי חיצוני שמקורו במשהו כרומוזומי)
את צודקת לגבי טיפולים לפני הלידה אבל זה כן מזכיר לי שלא מזמן שמעתי על מישהי שכבר במי שפיר גילו על מחלת דם גנטית שהטיפול מיד אחרי הלידה (ולפני הברית) הציל חיים
פסיקה על סמך המצב המשפחתי היא לא פסיקה גורפתבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ט"ז בשבט תשפ"ה 12:25
אני התייחסתי למשפט שכתבת, שגם מבחינה הלכתית - יש מקרים שבהם ההמלצה הגורפת היא להפיל.
עד כמה שאני יודעת ומכירה - המלצה כמעט גורפת להפיל, זה במצב של עובר שאינו בר חיות. וזה תמיד יתבטא במומים משמעותיים שיראו גם בסקירות.
את צודקת שיש מחלות שלא ניתן לראות בסקירות, ושכן אפשר לגלות בבדיקת מי שפיר, שיש מצבים שבכל זאת יתירו להפיל, בהתאם למצב המשפחתי והנפשי, והיכולת של המשפחה להתמודד עם ילד חולה/פגוע.
ועל זה @שושנושי כתבה קודם - שהשאלה שצריכה להנחות היא האם במצב שיגלו משהו - אם נשקול הפסקת הריון.
ולמי שיש מחשבה שכן, אז בהחלט יש מקום לשקול לעשות בדיקת מי שפיר, ואם רוצים להקיף כמה שיותר אפשרויות, אז כולל גם בדיקת אקסום.
הסיפור שאת משתפת על מחלת הדם שהגילוי עזר להציל את התינוק - זה באמת מעניין, אבל כנראה שזה די נדיר. לא נראה לי שבשביל הסיכוי המאוד קטן הזה, כל זוג צריך להוציא אלפי שקלים על בדיקה... (ולכן גם משרד הבריאות לא מממן את הבדיקה הזו).
אני לא הייתי עושההשם שלי
אם אין חדש למשהו ממשי, וזה סתם בגלל הגיל.
עונה כדי לאזןYaelL
חשוב להבין מה נותנת בדיקת מי שפיר. האמירה הזו שאם הכל תקין למה לעשות, מובנת מצד אחד, כי בהחלט יש סיכון בבדיקה אף שנמוך, אבל מצד שני אי אפשר באמת לדעת שתקין אם לא עושים מי שפיר כי הבדיקה מזהה דברים שבדיקות הסקר לאו דוקא יזהו. הבדיקה מזהה פגמים כרומוזומלים שונים שיכולים להווצר בלי לבוא לידי ביטוי בשקיפות או בסקירות. כיום חוץ מהצ'יפ הגנטי (הבדיקה הסטנדרטית) יש גם בדיקה נוספת שנקראת אקסום שבודקת עוד המון פגמים גנטים שיכולים להצביע על כל מיני בעיות אצל העובר כמו פיגור שכלי וכד'.
אני מאוד מבינה את מי שבוחרת לא לעשות, אבל חשוב להבין שזה שהבדיקות תקינות לא מבטיח שאין בעיות שפשוט לא נעשתה הבדיקה הנכונה כדי לגלות אותן.
בנימה אישית, מאז שהגעתי לגיל שבו ממליצים לעשות היו לי שני הריונות, הראשון הגיע אחרי שנים של קשיי פוריות ואובדני הריון ולא הייתי מסוגלת לעשות משהו שעלול לסכן את ההריון הכל כך יקר. למזלי ה' ריחם עלי והסיכון השתלם וזכיתי בילד בריא ומושלם. אחרי זה היה לי עוד הריון שהגיע דוקא די בקלות רק שיצאה תוצאה גבולית בשקיפות עורפית. רצתי לעשות סיסי שלייה וב"ה יצא תקין, אבל אחרי זה החשש שלי מהבדיקות האלה ירד וגם היה משהו מאוד מרגיע לדעת שיש לי תוצאה תקינה של בדיקה שהיא ודאית ולא בדיקת סקר. כיום ברור לי שאם יהיה הריון בוודאות אעשה וגם עם אקסום.
רוצה רק לחדד משהובארץ אהבתי
מגיל 32 יש מימון לדיקור מי שפיר, אבל זה לא מממן את כל מה שהזכרת.
המימון הוא רק לבדיקה כרומוזומאלית (שבודקת טריזומיות, וגם מומים כרומוזומאליים אחרים. ואגב, גם בבדיקב הזו לפעמים רואים כל מיני שינויים שלא ידוע מה באמת תהיה ההשלכה שלהם, כך שזה גם עשוי להביא ללחץ והתלבטויות, ולא רק להרגיע. אפשר גם לבחור לבקש שלא יגידו דברים שלא ברור מה המשמעות שלהם, ולקבל תשובות רק על מה שיודעים מה זה באמת אומר).
אם רוצים לעשות מעבר לזה גם בדיקת אקסום, זה כבר מצריך תשלום של כמה אלפי שקלים.
וכדי שזה יהיה עם יותר הבנה של התוצאות, כי גם שם לא תמיד יודעים את המשמעות של כל שינוי גנטי, אז ההמלצה היותר מקצועית היא לעשות בדיקה גנטית גם לשני ההורים, ואז מתוך ההשוואה בין הגנטיקה של ההורים לשל העובר, התוצאות יהיו כנראה עם פחות סימני שאלה (גם אז לא בטוח שיבינו הכל...). אבל כמובן גם כל בדיקה גנטית של ההורים עולה עוד כמה אלפי שקלים.
(כל מה שכתבתי זה מתוך הסבר ארוך שקיבלתי מגיסתי שהיא יועצת גנטית בבי"ח, בעקבות התלבטויות שהיו לנו במהלך ההריון).
באופן אישי, למרות שאני בגדול כן בעד בדיקות בהריון וחושבת שהן כן חשובות, אני מרגישה שיש גבול מבחינתי כמה נכון להשקיע ב'לדעת שהעובר בסדר'. כי באמת אין לנו שליטה על הכל. אוטיזם למשל לא יראו באף בדיקה כזו, ויכולים לקרות גם דברים במהלך הלידה שיגרמו לנכויות או פיגור ל"ע, גם אם מלכתחילה העובר היה בריא.
אז כמובן שכולנו רוצים תינוק בריא. אבל בעיני עודף השקעה בבדיקות ש'מוודאות' שהוא באמת בסדר מכל הבחינות, זה כבר ניסיון להיות יותר מידי בשליטה, כשגם ככה אין לנו באמת אפשרות שליטה על הכל.
כמובן לא כותבת כביקורת למי שבוחרת כן לבדוק יותר. ומבינה גם את המקום הזה והרצון לבדוק מה שאפשר. אבל כן מציגה גם את ההסתכלות שלי.
רק לגבי הבדיקות הגנטיותהשקט הזה
מדצמבר לדעתי יש בדיקות גנטיות ממש מורחבות בחינם בקופה.. ככה הבנתי מהרופא.. מקווה שהבנתי נכון
מדובר פה על משהו אחר, למיטב הבנתיבארץ אהבתי
מה שבודקים עכשיו יותר מורחב זה סקר גנטי שעושים לקראת הריון (אפשר גם במהלך ההריון, אבל זה לא משהו שבודקים ספציפית ביחס לעובר הנוכחי).
זה לא בדיקת אקסום מלאה, אלא בדיקה של רשימה הרבה יותר מורחבת של מחלות ממה שבדקו עד עכשיו (רובן המוחלט מחלות רצסיביות, שבודקים אם ההורים נשאים של המחלה. ויש כמה מחלות שרק האם עשויה להעביר לעובר, שגם אותן בודקים).
לא רואה סיבה לא לעשות אם זו ההמלצהכתבתנו
לפי איך שאני רואה את זה, כל מה שנכנס לסל זה אחרי השיקולים איפה יש סיכון גבוה יותר. לא היו ממליצים אם הסיכון של הבדיקה עולה על הסיכונים שבממצאים. כנראה הסיכון הוא מאוד נמוך אבל יחסי הציבור של הבדיקה הזו משום מה מאוד שליליים באופן יחסי.
לא מנסה לשכנע אף אחת, מביאה את דעתי.
בעניין הכאב, זה כמובן משתנה בין אנשים מה כואב להם ובאיזו עוצמה, אבל אם אני זוכרת מספיק טוב, זו דקירה כמו כל דקירה אחרת (חיסון/ בדיקות דם), נראה לי שמי שלא פוחדת ממחטים תעבור את זה ממש בסבבה.
בהצלחה
אני עשיתיהתחברתי במיוחד
עשיתי בגיל 36 בלי שום סיבה אחרת חוץ מגיל (יש לי רווחים גדולים ובהריון לפני כן לא הייתי בגיל שמומלץ לעשות). ביררתי והסיכון מאד נמוך- קבעתי בהדסה בזמן שידעתי שד"ר נילי ינאי עושה והיא ממש מומחית ונשמעתי לכל ההוראות אח"כ.
אני לא בטוחה שהייתי ממשיכה את ההריון אם הייתה בעיה עם העובר. ובכל מקרה הייתי מאד רוצה לדעת מראש.
אני עושה את כל הבדיקות שמשרד הבריאות ממליץ ומממן.
לפני שנים נולדה לנו ילדה עם iugr משמעותי מאד שהתגלה בהערכת משקל בשבוע 34 (ב"ה הכל בסדר איתה היום והיא נערה מהממת) ובין הגילוי ללידה בימים שניסו להבין מה קורה- היה לי ולרופאים מאד משמעותי לדעת שכל הבדיקות לפני כן היו תקינות. זה שלל הרבה חששות. בפגייה איתה היו תינוקות שבהריונות שלהם לא עשו בדיקות או כמעט ולא עשו ולהתחיל לבדוק תינוקות פיצים במיליון בדיקות שהיו יכולות להחיסך או ללדת ילד פגוע- יש לזה מחיר.
אחרי שכתבתי את כל זה
בניגוד לכל הבדיקות האחרות (שקיפות, סקירות וכו') אני דווקא כן מבינה את החשש ממי שפיר ואת באמת ממש צעירה (ולפני מעט בכלל לא היית בקבוצה שממליצים לה לעשות).
כתבתי רק לאזן פה את הטיית הפורום.
לי בכל מקרה היה משמעותי והריון הרבה יותר רגוע אחרי שעשיתי מי שפיר שיצא תקין (ברוך ה!!)
ומבחינת כאבהתחברתי במיוחד
לא כאב לי בכלל. פחות מבדיקת דם או חיסון
היום כשכבר אין כמעט סיכון-מקרמה
בטח אצל רופא מומחה
יש הרבה יותר מה להרוויח מבדיקה כזו מאשר להפסיד
היום הסיבה שלא ממליצים לפני גיל 32 היא כלכלית
נכון.. בדיוק כך היה לי..מותק 27
כשהגעתי לרופאה שלי, כשאני בת 34 והיא אמרה שההמלצה השתנתה.. אבל לא עשיתי..
תודה רבה לכל מי שהגיבההריון ולידה
נתתן כיוונים למחשבה, עוד לא החלטתי אבל נתתן כיוונים טובים לחשוב עליהם.
העניין של ממצאים לא וודאיים שלא יודעים מה הם אומרים, באמת מטריד אותי שנילחץ ואפילו לא נדע ממה.
באופן אישי אני כן מעדיפה וודאות ולדעת מראש, דברים שנצטרך להתמודד איתם, גם אם בוחרים לא להפסיק הריון, טוב לדעת עם מה אנחנו עומדים להתמודד.
אבל נראה לי מוזר שעושים בדיקת מי שפיר לכולן גם בלי ממצא מדאיג מהסקירות או מהשקיפות.
עוד צריכה לחשוב על זה.
את יכולה לבחור מה לדעתמקרמה
אנחנו בחרנו שלא לדעת על מוטציות שלא יודעים אם ואיך הן באות לידי ביטוי
גם על מוטציות שיודעים שיש סיכוי שהן יכולות לגרום למשהו יחסית קל (שאנחנו לא נפיל עליו) ושאין לרפואה היום טיפול עבורה (כמו לדוג- מה יעזור לי לדעת על ספק בעיית שמיעה שאין לה טיפול..
זה לא שאני יעשה עם זה משו חוץ מלדאוג כל ההריון ואז בכלל גם יכול להיות תינוק בריא)
ביקשנו רק דברים ודאיים
אני מכירה מישהי שהבדיקה גרמה לה להפלה.חצי שני
חשוב לקחת גם את זה בשיקול גם אם זה נחשב לנדיר
אבל בגלל זה בכלל ההתלבטות של הפותחת..אולי בקרוב
היום זה מאד נדיר, במיוחד עם הרופא מיומן, ומקפידים על ההנחיות
מה עם NIPT? לא הציעו את הבדיקה כאופציה?כובע שמש
תלוי במה חושדים, אבל יש דברים שאפשר לגלות בבדיקה הזאת והיא בלי סיכון (בדיקת דם)
מדברים פה על בדיקה בלי חשד למשהו ספציפיהשם שלי
אלא רק בגלל הגיל.
בגדול הסיבה של הבדיקה בגלל הגילבארץ אהבתי
היא שככל שהגיל עולה, עולה הסיכון למומחים כרומוזומאליים (המוכר והשכיח שבהם הוא תסמונת דאון, אבל יש עוד).
בדיקת ניפט נותנת לזה מענה כי היא בעצם בודקת את כמות הכרומוזומים השונים של העובר (לפי מה שמוצאים בדם של האם. לכן הבדיקה בלי סיכון, אבל גם לא נחשבת כ'אבחנתית' כי זה לא באמת ישירות מהדנ"א של העובר).
האמינות שלה היא כן גבוהה הרבה יותר מאשר הבדיקות סקר (מעל 99% נראה לי), אבל בגלל שזה לא אבחנתי, זה יכול להיות פחות מדויק.
וזה גם לא ממומן בסל. יש אפשרות לקבל החזר חלקי למי שיש סל הריון דרך הקופה, אבל זה עדיין עולה כסף.
אבל באמת היתרון העיקרי שלה זה העובדה שאין שום סיכון לעובר, והתוצאות יחסית באמינות גבוהה.
עשיתי ניפטדובדובה
שוב תודה לכולןהריון ולידה
מחר יש לי תור לרופאת נשים, אתייעץ איתה מה דעתה. למרות שנראה לי שתגיד שממליצה, אבל אבקש שתגיד עד כמה זה משמעותי בגילי כשהבדיקות תקינות.
מניעה אחרי לידהואני שר
אני כמה שבועות אחרי לידה (מניקה) וצריכה למנוע כמה חודשים מסיבות רפואיות.
מכל מה שלמדתי עד היום ומשיחה עם הרופאה - כל האפשרויות גרועות...
גלולות - סרזט לטענתה משפיע מאוד לרעה על המצברוח אז היא לא ממליצה (כשלקחתי גלולות רגילות תקופה קצרה בעבר זה גמר אותי נפשית)
התקן לא הורמונלי - פחות יעיל לדבריה, ויגביר דימום אם יהיה
התקן הורמונלי - יכול להיות חצי שנה של דימומי הסתגלות...
ההמלצה שלה כרגע היא להתחיל גלולות נורידיי שאמורות אולי להיות יותר טובות (וזה יבוא מחו"ל אז זה התעסקות טכנית) ולנסות שבועיים שלושה לראות איך זה.
הכל נשמע לי גרוע ומבאס ואין לי כוח לזה...
ועוד יותר כשיכול להיות שאני בכלל לא אבייץ כל התקופה הזאת וזה יהיה סתם סבל.
כמו שאמרה לי חברה חכמה - אי אפשר להתנגד לטבע ושלא יהיה לזה מחיר...
אבל זה פשוט מדכא.
כמעט עושה לי חשק לוותר על המניעה ולהשאיר את זה לקב"ה. אבל זה חסר אחריות כשיש המלצה רפואית, זה מעבר לכמה כוח אני חושבת שיש לי...
לא יודעת מה אני רוצה.
אולי רק להניח את התסכול הזה פה.
לא הבנתי למה אומרת שהתקן לא יעילמרימוש!
אחוזי המניעה די גבוהים. ..
^^ ממשמיקי מאוס
נכון שהורמונלי נחשב יותר אבל גם התקן לא הורמונלי זה אחוזי מניעה גבוהים מאוד
לגבי דימום כבד - ברגיל הווסת שלך כבדה? אם לא אז אין סיבה לחשוש כל כך
אם הנורידיי טוב לך אז סבבה אבל אל תפחדי לנסות התקן יש המון שזה עובד להן מעולה והתופעות לוואי מינוריות
רק להגיד שהיה לי סבבה עם נורידייאנונימית בהו"ל
וזה לא כזה מסובך טכנית..
בהצלחה במה שתבחרי!
לא יודעת למה היא פסלה את האופציה של התקןמשתדלתלהיותאני
התקן לא הורמונלי נחשב יעיל, האחוזים מניעה גבוהים, קצת מגביר דימום אבל לרוב הנשים לא משהו משמעותי.
התקן הורמונלי יכול לגרום לדימוי הסתגלות, אבל מלא חברות שלי משתמשות ואומרות שהיה בסדר גמור.
נכון ששתי האופציות האלו זה לקחת סיכון שתהיי מהנשים שזה מגביר להן דימום או שיש להם דימומים הסתגלות ארוכים, אבל לא תדעי עד שתנסי, ותמיד אפשר להוציא...
בנוסף,לפניו ברננה!
התקן לא הורמונלי בתקופה שאת לא מבייצת אמור להיות ממש כמו שהיית אילו לא היית מונעת, כלומר לא בייצת = אין מחזור, נקייה לחלוטין.
אמנם זה קצת יותר יקר אם מחלקים את המחיר בחודשים בהשוואה לגלולות. אבל בעיני שווה לשלם מחיר יותר גבוה ולקבל שקט.
והאחוזים שלו הם אחלה.
לגבי הגברת דימום - יש כאלה שמגביר להן, יש כאלה שלא, יש כאלה שמקצר את ימי הדימום ויש כאלה שמאריך.. יצא לי לשמוע ע מישהי שהיה לה דימום מוגבר אבל אז היא יכלה לעשות הפסק ביום הרביעי, ולפני הלידה שאחריה התקינה את ההתקן לא היה סיכוי להפסק לפני היום השישי.
לדעתי באופן כללי בענייני מניעה אין נכון ולא נכון. הכל זה הרע במיעוטו. וכל גוף מגיב אחרת לכל דבר.
כמו שאם קוראים את העלון של התופעות לוואי של תרופות ממש אפשר לפחד מזה. ואם מבינים שהקונספט הוא שיש הרבה דברים שיכולים להיות וגם יכול להיות שלא יהיו אז זה מרגיע. יש גם נשים שמעידות שההורמונים היו להן בסדר. ויש כאלו שזה נורא ואיום..
לא הבנתי את הרופאהאפונה
דבר ראשון אם גלולות השפיעו עלייך לא טוב אני במקומך לא הייתי חוזרת אליהן.
דבר שני כמו שכתבת יכול להיות שאת בכלל לא מבייצת וההנקה תהיה יעילה אצלך במניעת היריון (זו לידה ראשונה או שיש לך כבר אינדיקציה?)
אם את שומרת על האינטנסיביות של ההנקה ולא פותחת רווחים ההנקה מגינה עלייך ביעילות גבוהה מאד.
את יכולה להוסיף לזה התקן לא הורמונלי (שגם הוא אמצעי יעיל)
התקן הורמונלי (כשמתקינים סמוך ללידה זה מפחית דימומי הסתגלות משמעותית)
או דיאפרגמה.
אני הייתי עם התקן לא הורמונלי פעמייםאמ פי 5
והיה בסדר גמור סך הכל
לא איזשהם תופעות לוואי שלא מוכרות
את העבודה שלו זה עשה
והולכים לבקורת אחת לכמה חודשים כדי לראות שזה במקום
תמיד יש סיפורי ניסים של נשים שנקלטו עם התקן או גלולות
זה לא סיפורי ניסים, זה באמת קורה, ובשכיחותהתייעצות הריון
לא כזו נמוכה. אני סמכתי על זה, ונכנסתי להריון עם התקן לא הורמונלי.
גם השכנה שליאמ פי 5
לא אמרתי שזה לא קיים
אבל מה שעבד לי טוב פעם אחת
היה ברוך השם בסדר פעם שניה
תודה לכולן!ואני שראחרונה
קראתי.
נרגעתי.
התחלתי נורידיי.
עכשו תפילות שילך טוב ובלי דימומי הסתגלות רגע לפני המילואים...
תוצאת בטא <5 אחרי קבלת ווסת, זה שלילי נכון?אפרתילה
נכון.💕לפניו ברננה!
למה בעצם בדקת אחרי הווסת?
קבעתי את הבדיקה לפני שקיבלתיאפרתילה
ביחד עם עוד בדיקות נובפות ואז קיבלתי ווסת. האחות אמרה שהיא כבר תעשה הכל
הבנתי..לפניו ברננה!
שיהיו בשורות טובות בחודש הבא💕💕
אמן.אפרתילהאחרונה
יש פה מישהי שנסעה לסקי בתחילת הריון?אנונימית בהו"ל
שבוע 12 כזה.. מנסה להבין אם זה ריאלי ולא מסוכן. מציינת שמעולם לא עשיתי סקי אבל אני יחסית בכושר ועושה יוגה באופן קבוע.
מאנונימי כי יש יותר מדי פרטים מזהים😅
אם בחיים לא עשית סקי, לא חושבת שכדאייעל...
את יודעת ליסוע טוב על רולר?
כן יודעת ממש טובאנונימית בהו"ל
וואי אני לא הייתי עושה את זה בחייםהשקט הזה
שבוע 12 זה הזמן שבו הרחם כן כבר מתחילה לצאת מהאגן, וכבר פחות מוגנת וסקי, גם לאנשים שכן יודעים לעשות עלול לכלול נפילות על הבטן, על האגן.. נשמע לי סופר לא בטיחותי.
אני גם די בטוחה שאם תבררי בכללים של אתר הסקי הם בטח לא מאפשרים לנשים בהריון.
"פעילויות שאינן מומלצות כלל בהריון אלו כל סוגי הספורט שיש בהם מגע עם אנשים אחרים כמו האבקות, משחקי כדור, בהם הסיכוי לפגיעה בבטן גבוה או פעילויות עם סיכון מוגבר לנפילות כמו סקי, גלישה, רכיבה על סוסים, צניחה וכדומה. במקביל רצוי גם להימנע מאימונים הכרוכים בשכיבה ממושכת על הגב ולהעדיף אימונים המפעילים את כל הגוף"
מאמינה שבסקי עצמו לא מאפשרים לנשים הרות...באתי מפעם
בדקתי שוב את התאריכים. אני אהיה בשבוע 11+אנונימית בהו"ל
מבדיקה קצרה שעשיתי ברשת ראיתי שהרחם מתחילה לצאת מהאגן בשבוע 13.
וסתם פריקה - זה הריון לא מתוכנן ומבאס ממש אם נצטרך לוותר גם על החופש😢
מבאס אבל קחי בחשבון שזה אולי יכול לעשותהמקורית
בעיות עם ביטוח במקרה וצריכים אותו חלילה
אני לא הייתי עושה סקי האמת בתחילת הריון
באמת מאתגר יותר שזה לא מתוכנןיעל...
אבל באמת שילד בריא זה אוצר יקר... בעז"ה עוד תהייה לך בעתחד הזדמנות להשלים
סתם מתעניינת, לא אפשרי לכם לצאת לנופש בלי סקי?קופצת רגע
אפשרי אבל מה האופציות בחורף?אנונימית בהו"לאחרונה
אנחנו אנשים של טבע
בעיני ממ ש מסוכן בחיים לא היתי עושהאתחלתא דהריונא
לא הייתי עושה. ואני אחת שעשיתי מלא שטויות בתחילתפרח חדש
הריונות (כשהייתי צעירונת 🫣)
ב"ה לא קרה כלום
אבל הייתי צעירה ולא לקחתי בחשבון שיכול להיות לזה השלכות ואז לא הייתי סולחת לעצמי בחיים.
וואו לא הייתי עושה בחייםאנונימיות
אלא אם כן זה לא רצוי ברמה שלא אכפת לך שיקרה לו משהו...
אסור בהריוןרינת 24
אולי לצאת לחופשה ביעד אחר?
לא יודעת אם בטא נמוכהאנונימה123
היי... חוזרת שוב אחרי הריון כימי. נקלטתי החודש שוב ב"ה, בדיקה ביתית חיובית ביום שישי (יום האיחור), מחזור סדיר. ביום שני (אתמול) עשיתי בדיקת דם ויצא 129...
אני מרגישה שזה נמוך, כמובן שאבדוק מחר שוב אבל אשמח לדעת האם לדעתכן זה שוב הריון כימי או שכן יש סיכוי שיתפתח טוב...
תודה
הבייבי שעלי עכשיו ב"ה, התחיל מבטא כזו....אמהלה
תבדקי הכפלה ובעז"ה יהיה הריון תקין ובידיים מלאות
תודה!אנונימה123
גם אצלי היו הריונות שהתחילו מבטא נמוכה, אבל בשלב מאוד מוקדם ולא 4 ימים אחרי שגיליתי בסטיק... לכן חוששת...
הפעם כשהיה לי חיובי בבטא הסטיק שלי היה שלילי....אמהלהאחרונה
נשמע לי תקין, בשורות טובות!עדינה אבל בשטח
לגמרי סיכוי טוב❤️ לא תמיד הביוץ מדויקאתחלתא דהריונא
היו לי כמה וכמה הריונות ככה
וכן היו גם כמה שזה היה כימי(היה לי מלא כימי)
אז מציעה להיות אופטימית ולבדוק מחר ובעז''ה תעדכני טוב❤️
תודה על התמיכה!אנונימה123
שיעול טורדני לתינוקי-באתי מפעם
החמודי בן 9 חודשים ,
יש לו אסטמה של העור,
בזמן האחרון מנוזל בטירוף ונהיה לו שיעול די מלחיץ...
הרופאה (הערביה, יש לציין), אמרה לי שזה אלרגיה ולתת לו טיפות פניסטיל.
נתתי לו כבר כמה פעמים,
פתאום חוששת שאולי השיעול בגלל שהמטרנה חלבית ויש לו אלרגיה.... זה יכול להיות? כי הוא עם מטרנה חלבית כמה חודשים, אבל השיעול הזה זה משהו חדש...
שיעול זה לא אלרגיה יקירתיהמקורית
זה כנראה בגלל שהוא מצונן
ממליצה להוסיף אינהלציה/ ספריי מי מלח
אם השיעול חריג בעינייך, תפני שוב למרפאה שיבדקו, יכול להיות שצריך תרופות כדי שלא יחמיר חלילה
שיעול כן מתקשר לאלרגיהאוזן הפיל
אולי לא באופן ישיר, אבל הבן שלי גם סובל מאסתמה של העור ועכשיו הוא מתגרד נורא, ובכל פעם כזאת הוא גם משתעל וסובל מקוצר נשימה. הוא מטופל בתרופות נגד אלרגיה ובמשאף. אין לו אבחנה של אסתמה, אבל יש קשר בין התגובה האלרגנית בעור לשיעול.
הטיפול בשיעול הוא עם סטרואידים, זה מה שיש במשאף, ובטניזול, במקרה של קוצר חמור יותר.
זה הסיפור אצלנו, אני ממליצה לבדוק אצל רופא, ואם זה משהו שחוזר ייתכן שיתנו גם מנע
שיעול מתקשר לאלרגיה (אני סובלת משיעול אלרגי בעיקרדיאט ספרייט
בחילופי עונות)
גמני. אבל זה לא תגובה אלרגית לחלבהמקורית
אולי הנזלת אלרגית, לא השיעול.... אבל הכי מומלץאמהלה
לשיעול זה אנילציה.
את הטיפות פניסטיל הביאה כנראה בשביל לייבש את הנזלת.
כשיש אלרגיה לחלב זה לרוב מתבטא אחרת- פריחהאמהלה
והתנפחות וכד'.
יכולה להיות רגישות לחלב, זה כבר מתבטא בנזלת, ליחה מרובה/כאבי בטן
אצלינו יש רגישות לחלבshiran30005
לא אלרגיה, וזה התבטא שביעול עם מלא מלא ליחה. עברנו לצימחי (בהמלצת רופא כמובן) וב"ה זה פסק
אם השיעול הוא חד פעמי אז כנראה מחלה מסויימת שנדבק אם זה משהו שחןזר על עצמו לעיתים קרובות תתחילו עם רופא ריאןת -לפעמים יש קשר לאסטמה של העור שתיארת
אז חוזרת לעדכןבאתי מפעם
עבר עלינו לילה מפחיד עם שיעולים מטורפים,
עד שהוא נרדם סוף סוף,
אחרי כמה זמן קם לאכול (מטרנה חלבית)
והוא התחיל עוד נגלה מפחידה של שיעול.
הבטחתי לעצמי בבוקר לקנות לו מטרנה צמחית והשיעול פחת בצורה משמעותית!
לגבי האלרגיה - @המקורית -יש לי ילדה עם אלרגיה מסכנת חיים לחלב ואני מכירה את התגובה לאלרגיה לחלב, לא חשבתי שהאלרגיה היא לחלב, אלא אלרגיה למשהו באוויר (פריחה או ווטאבר) והחלב גורם לליחה, לכן חשבתי להוריד חלבי עכשיו.
תודה רבה לכולן! מקווה שלא יחזור על עצמו.
את עושה לו אנילציה? אצלנו זה ממש שיפר את המצבאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך כ' בשבט תשפ"ה 19:34
רק עם מי מלח. ממש שיפר את השינה בלילות ולאט לאט העלים את השיעול
קודאירוק מנטה
חברה לעבודה שתפה אותי שהיא חברה לתמיכה בקודא.
חשבתי שזה יכול להתאים לי למשהו מסויים והתפדחתי.
אשמח לפרטים מי/מה/איך כמה עולה עבור מי מיועדות קבוצות קודא
מומלץ?
מקפיצהירוק מנטה
עונה קצתהרקולסיתאחרונה
למיטב ידיעתי זה בחינם אבל מבקשים ממי שרוצה לתרום קצת כשהוא מגיע למפגש.
מידע למי זה מתאים תוכלי למצוא פה באתר שלהם או להתקשר לאחד מאנשי הקשר של הפגישות כדי לקבל מידע נוסף
אודות - קודא