הרופאה כבר הוציאה לי פעמיים הפניה דחופה למרפאה בסיכון,
בקופה יש רק לעוד 3 חודשים ולא מעניין אותם שזה דחוף אין להם מה לעשות
ובבית חולים יחזרו אלי אחרי 7-10 ימים כדי לקבוע תור ללא יודעת מתי… לא מעניין שזה דחוף אין מה לעשות.
מתלבטת אם פשוט לבוא יום אחד למיון מצד עצמי וזהו?
או לחכות ללידה וזהו?
תלוי אבל מה הבעיה. אם זה משהו שסובל דיחוי אז גם במיון ימרחו אותך
וכן, זה באמת הזיה. תואין להריון בסיכון זה סיוטטט
עובדת בתור מחנכת בבית ספר עם דרישות מאוד גבוהות, תלמידים לא פשוטים והמון עומס שיש לכל מורה.. צריכה לתפקד מאה אחוז, תמיד לשים לב להכל, לתת יחס הכי טוב לילדים ולהורים ובקיצור לעמוד בדרישות של כולם ובצפייה שלי מעצמי.
בימים רגילים אני בסדר עם זה. זה התפקיד ואני משתדלת ליישם את מה שנדרש.
בשבועות האחרונים אני עוברת נסיון רפואי מאוד מאוד מאוד קשה וקשוח שאני ובעלי מתמודדים איתו כרגע לבד ואני בתחושת בדידות מאוד גדולה ובתחושה של פחד אמיתי שחונק לי את הגרון
ומאוד קשה לי להמשיך לתפקד כאילו לא קרה כלום
לחייך לתלמידים, להקשיב, להיות בשבילם
וגם לדאוג לפן החברתי, הלימודי, למשמעת, ולעוד אלף ואחת דברים
אני פשוט מגיעה לעבודה עצובה מאוד ומנסה להרים את עצמי כל הזמן, אבל זה קשה
אני צריכה להחזיק את הכיתה
יש לי את המנהלת על הראש
את ההורים
ואני לבד מול כולם
צריכה לשדר עסקים כרגיל
כי את מי מעניין שאתמול נפלו עלייך השמיים ואת בוכה כבר שבןע ברצף
ולא יכולה לשתף בכלל כי זה משהו מאוד רגיש
ולמה במיוחד בתפקיד הזה מרגיש
שאתה עושה הכל למען כולם
אבל אותך אף אחד לא רואה בתור בן אדם?😔
אני מבינה מאיפה זה מגיע אבל זה נורא כואב לי.
ואם בזכות מה שכתבתי, מישהי אחת תשים לב גם לנשות החינוך של הילדים שלה ותבין רגע שהחיוך שלהן בבוקר לא מובן מאליו - שווה לי
אולי יש מישהו מהמערכת שאפשר לשתף בקושי כדי להקל על עצמך קצת?
תגידי שאת עוברת מצב רפואי מורכב, ואת נאלצת להוריד הילוך לX זמן.
זה כמו שאם תלמיד שלך היה עובר בירור רפואי היית רוצה לדעת כדי שתוכלי להתייחס לזה ולהתחשב בו במידת הצורך, אותו הדבר בדיוק גם את.
אמרו תרגישי טוב ולא מעבר
הקושי העיקרי הוא מול ההורים
שלכי תסבירי להם שאת גם בנאדם...
חיבוק ❤️
באמת ההורים לא תמיד שמים לב שיש לאנשי החינוך חיים מעבר. לא מתוך רוע, ולא כי לא אכפת להם, פשוט כי הם עסוקים בחיים שלהם, דואגים לילד שלהם, וחושבים עליו.
זו באמת צריכה להיות נקודה למחשבה בשביל כולנו.
התפתחה לי בהריון, ומאז היא שם ולא עוזבת...
מה אפשר לעשות???
השתמשתי כמה פעמים בנרות ומשחה, עזר לתקופה ואז היא חזרה...
התחלתי לאחרונה להשתמש בטבעת למניעה, וזה החזיר את זה אחרי כמה חודשים שנרגע. יש פיתרון??
ושאלת בונוס בהקשר לטבעת- האם עייפות מטורפת ועצבים זוועה הם תופעות לוואי הגיוניות של טבעת? יש מניעה שהיא לא התקן שיותר שפויה מבחינת תופעות לוואי?
תתייעצי עם הרופא שלך
לקחתי כמה פעמים את הכדורים האלה, עם פטרייה שכלום לא עזר לה
ניסית לקחת גם פרוביוטיקה?
וכן, מצב רוח זוועה בהחלט יכול להיות תופעה הורמונלית
לגבי אמצעי מניעה - התקן לא הורמונלי או דיאפרגמה (אם זה חשוב לך, לא כל הרבנים מתירים)
פרוביוטיקה לא עזר לי, לוקחת תקופה
ללבוש רק כותנה
להפחית סוכר, קמח לבן ושמרים!! תדעי לך שזה מאוד משפיע
לי זה מאוד עזר
לא לאכול סוכר ושמרים
ואין לי פניות לטפל בזה כרגע....
משפיע כמו לחיצת כפתור...
זו בדיוק הסיבה שהפסקתי להשתמש בטבעת. הפכתי למפלצת עצבים הורמונלית, בכיתי וכעסתי והתחרפנתי לגמרי, לא הכרתי את עצמי כבר.
עם טבעת ואיזה 5 סוגי גלולות
אבל יש נשים שהחלפה כן עוזרת להן. למשל התקן הורמונלי (שכתבת שאת לא רוצה) או הגלולות החדשות מסוג קלייר
גלולות והתקן הורמונלי לא השפיעו עלי ככה
כבר תכף חוזרת לעבודה ואז לא יהיה לי זמן לחפור פה 🤭
עוד שאלה ברשותכן
אשמח לחכמתכן!
הפיצית בת ארבעה חודשים
בעז'ה חשבתי להכניס למעון בגיל חצי שנה.
מתלבטת אם יש טעם לקחת לה מטפלת שתשמור עליה אצלנו בבית או צמוד לעבודה שלי (יתרון 1. אחד על אחד, 2. להניק ולא לשאוב) *רק לחודשיים* ואז מעון
או
כבר להכניס למעון..
לכאורה יש הבדל, בגיל הזה עדיין צריכה ידיים ויחס אישי ןבגיל חצי שנה יותר זורם שתהיה חלק מקבוצה.
או שלא?..
אולי לא להתחיל עם מטפלת וישר מעון?
אשמח מאד לדעתכן בנושא לעשות לי קצת סדר.
תודה
🎉
עם הסיפורים שיש היום מעדיפה עוד עיניים..
אבל מטפלת צמודה לעבודה שאת יכאלה לקפוץ במהלך היום להניק נשמע לי שלימות. בגיל הזה חודאיים זה זמן משמעותי ממש, ולתת לה יחס אישי עודבר חודשיים נשמע לי רק טוב.
יש למישהי עוד תובנות?
ב2 האפשרויות,במעון היא תהיה אחת מתוך 6 תינוקות ובבית בד"כ זה עם פחות תינוקות.
אם יש מטפלת שאת מכירה לדעתי זה עדיף, יש יחס יותר אישי.
ותמיד אפשר לשים מקליט ולעקוב ולשמוע שהכל בסדר.
כמובן שצריך מישהי שתסמכי עליה.
אבל ללא ספק תינוק בגיל הזה יוכל להרוויח ממישהי שתהיה ממוקדת כולה בו, ולא תצטרך לחלק את הקשב והידיים לעוד תינוקות.
ובגיל הזה ממש אין רווח מזה שיש עוד חברה...
(לא התנסיתי בזה, כותבת לפי ההיגיון שלי).
חונקת אותי.
אני עם שני ילדים בבית, אחת בת שנה וחצי והקטנה שנולדה, רק העובדה הזו כבר מעלה לי את מפלס החרדה- איך אני אסתדר עכשיו כל יום שעות לבד? לצאת להביא מהגן, לחזור, להכין ארוחות צהריים, לארגן את הבית , לעשות כביסות לדאוג לניקיון.
מרגישה שזה בגידה בגוף שלי שרק רוצה לנוח ולעכל את הרגע ואת המעבר מהריון לאחרי לידה, הסימפיזיוליזיס והכאבים באגן עדיין באותה עוצמה, איך אני מניעה את עצמי עכשיו לשגרה?
מעבר לזה שפשוט באלי הזדהות והבנה נשית כי בעלי פשוט לא מבין מה נפל עליי, ולא הצלחתי להסביר לו את הרכבת הרים שיש לי בלב. הוא מבחינתו איתי והכל בסדר, אבל לא, אני יודעת שבמבחן המציאות הוא לא יכול להחזיק על עצמו את הבית. ובטח שאין לו איך להקדים את השעה שהוא חוזר מהעבודה.
מפחדת להרוס את הגוף שלי עוד 😐 ואיך בכלל מסבירים את כל המצבי רוח האלה לבעל? הוא לא מצליח להיות איתח רגישית רק פתרונות טכניים ולא משנה כמה אני מסבירה שאני צריכה אותו איתי רגישית הוא לא מצליח ברגע הנכון ליישם.
ישבתי ובכיתי ובכיתי והוא פשוט נרדם
לא מכירה את עצמי ככה בתוך גלים של רגשות, והוא ככ רגיל שהרגשות שלי כאלה מאוזנים ונחמדים שהוא לא יודע מה לעשות עם זה.
אשמח פשוט לעידוד 
עוד 3-4 חודשים הכל כבר יהיה הרבה יותר פשוט, גם מתאוששים ומחלימים כבר וגם מתרגלים ולומדים להסתדר עם שניים. זה הרבה זמן, אבל זה לגמרי משהו שאפשר לעבור אותו.
והקטע הטכני- איך אפשר כמה שיותר להוריד ממך ולהקל. יש אולי הורים אחרים בגן שיכולים לאסוף את הגדולה חלק מהימים, או קבוע בתשלום? ארוחות צהריים אפשר לאכול סנדוויצ'ים או פסטה ושניצל תירס או כל דבר דומה שממש קל להכין, סדר וניקיון לעשות את המינימום שאפשר או בכלל לא, או להביא עוזרת... בקיצור כמה שיותר להעזר ולהוריד סטנדרטים. בתקופה הראשונה אחרי לידה- בעיני להתמודד עם שניים לבד, ושיהיה להם אוכל לאכול ובגדים ללבוש זה כבר סטנדרט גבוה מאוד🙂 לא צריך יותר מזה. בהצלחה!!
תמיד, אז גם השינת בוקר שחשבתי שאולי תהיה לי כבר בסימן שאלה... ונכון זה באמת יעבור ובטוחה שאתרגל, פשוט בינתיים לא רוצה ומפחדת לעשות נזק.
וכן, קשה לי לנוח כשיש מהפכה מסביבי 😑
אני גם עם שניים איתי בבית כל הזמן, בת כמעט 3 ובן 3.5 חודשים. ובהחלט לא הייתה לי חופשת לידה, וזה ממש לא קל. אבל באמת את הקושי המטורף של ההתחלה עברנו, ואני לגמרי גאה בעצמי שעברנו את זה🙂 גם אם זה כלל המון זמן מסך וחטיפים לגדולה, וקצת צעקות🙈
ותכלס על הבלגן יש 3 אופציות, או להעזר (בתשלום או בבעל), או ללמוד לנוח עם הבלגן, או לשלם את המחיר בגוף (ובנפש)... לא נראה לי יש עוד אופציות🤷
אנונימית בהו"לעשית לי סדר בראש עם האופציות, חייבת להחזיק אותן בראש מול העינים ולא להיכנע לבלאגן.
שבועיים אחרי לידה, את צריכה לעשות רק מה שהכרחי.
אם את חייבת להיות איתם עד שהוא מגיע, ומרגישה שזה איכשהו אפשרי, תעשי את זה.
אבל ממש לא לתפקד כרגיל - בלי לאפס את הבית, בלי להשקיע באוכל, מינימום כביסות וכלים.
מותר להשתמש בחד פעמי בשביל זה, מותר לקנות אוכל קל להכנה או לחימום (או שבעלך יבשל בערב מדי פעם סיר, שיהיה לך לכמה ימים). מותר להביא נערה לעזרה מדי פעם.
ממליצה לרחוץ את הקטנה כשהגדולה במסגרת. וגם לא חייבים כל יום,בטח לא בחורף.
בעלך יכול לרחוץ את הגדולה כשהוא מגיע?
את יכולה לשטוף מלפפון ועגבניה בבוקר, ואז כשהיא באה רק לחתוך לה. בימים שיש לך זמן, תוסיפי חביתה. בימים שלא, אפשר רק לחם עם חומוס או גבינה (אפילו בלי הירקות).
בעלך לא יכול להבין את המצב הרגשי שלך, וזה טבעי ובסדר, אפילו שמעצבן.
תחשבי איך את רוצה שהוא יגיב, ותגידי לו במפורש - אני רוצה עכשיו לספר לך כמה היום שלי היה מתיש, ואני רוצה שתקשיב ותגיד לי שאתה מבין שהיה לי יום ממש קשה, ומעריך את זה שטיפלתי בילדים שלנו, ואז שתגיש לי כוס תה וסלט מושקע ומפנק.
תחזיקי מעמד, הכל יהיה קל יותר בעוד כמה שבועות ♥️
זה דיוק חשוב- מי מצפה ממך?
את מתארת מצב מאוד טבעי של לחץ בזמן של שינוי כ"כ גדול- כניסת ילד/ה נוסף למשפחה.
את עדיין חלשה ומעורערת מהלידה- פיזית ונפשית, ואי הוודאות לגבי ההמשך מוסיף לעומס וללחץ. אל תבהלי מהבהלה הזאת. אל תלחצי מהלחץ- זאת תקופה ,נכון שהיא לחוצה, מחשישה, אי ודאית, אבל היא אמורה להיות בדיוק כזאת. אז אל תלחמי בזה. תקבלי את העובדה שזה ככה כרגע.
זה יעבור.
בנוסף, תני לעצמך את השהות "להיות" במצב הקיים בלי להישאב למשמתיות ולשגרה של "אחרי"- את עוד לא שם.
אם לך יהיה ברור שזה מגיע לך -ולא בחסד, לא תצטרכי "לשכנע" או "לרתום" את הבעל להבנה הזאת. ברור וטבעי שאת רוצה את התמיכה שלו, אבל את לא תלויה בה.
את תסבירי בנחת ותגידי את שלך. אם הוא לא יבין-חבל,אבל אל תבזבזי כרגע כוחות על זה, תארגני לך את התמיכה לה את זקוקה מבנות משפחה קרובות או חברות קרובות, משיחה קבועה עם הקב"ה, כתיבה אישית לעצמך.
את תתני לעצמך את הזמן והמנוחה הנדרשים לך.
בשלב הבא כשמפלס הלחץ ירד דברים יתבהרו.
יהיה אפשר לחשוב על הקטע הפרקטי-
האם יש אפשרות לעזרה בתשלום?
האם יש מטלה אחת קבועה או שתיים שהבעל יכול לקחת על עצמו?
האם יש מטלות בית שאפשר להוריד כרגע? (את רגילה נניח לשטוף את הבית כל שבוע, עכשיו -רק פעם בשבועיים. את רגילה לבשל אוכל טרי? עכשיו קונים קצת מוכן או אוכלים ארוחות קלות ממש- שקשוקה, מרק).
ההערכה שלך לא תלויה ברמת ביצועי המטלות או המשימות- האישה שאת /האמא שאת לא נמדדות בפרמטרים האלו בעיקר.
את נשמה יקרה, ואת ראויה להערכה ולאהבה מעצם היותך. את אחרי לידה ,הגוף והנפש שלך דורשים מנוחה ואת תתני לעצמך לנוח. אף אחד לא יעשה את זה במקומך.
זה ממש בדרכ מה שאני אומרת לעצמי, אבל פתאום הכל נעלם לי כזה - כי הופפ המציאות צריכה להמשיך להתגלגל ואני לא שם כדי לתת לה יד נילחצתי נוראא
לדוגמא- ללכת עם שתי תינוקות לקחת את הגדולה מהגן, בסוף תודה להשם מצאתי שכנה שתשמור עליהן בזמן הזה.
אוכל אני כן אצטרך להכין אבל יש פתרונות לאוכל מהיר שאני מקווה ליישם.
בקיצור ממש לקחתי את הדברים שאמרת, מתחבר גם למה ש @חושבת לעצמי כתבה, לדאוג לעצמי למקורות כח ולא לחכות ל...
בלידה הקודמת (תאומים). וגם לי זה היה מלחיץ בהתחלה ומאוד מאוד חששתי.
יש משהו באחרי לידה שכל הבית משתנה, הצורה, הסדר, ההתנהגות של כולם, ההורמונים שמשפיעים כל פעם בצורה אחרת...
הכל הכל שונה.
ומה שאני עשיתי היה לומר לעצמי: המשפחה שלנו מתארגנת מחדש עכשיו, וכל אחד ימצא את המקום שהכי מתאים לו בקרוב.
הבלאגן הפיזי, הנפשי והמשפחתי- הכל יסתדר עם הזמן.
לי נותר- לשים ראש על עצמי, כי עם כמה שהסביבה מבינה, אני צריכה לתמוך בי כי אני מבינה אותי.
לטפח את עצמי, לאכול אוכל מיטיב ולנוח כמה שאפשר.
בסוף הכל יבוא על מקומו בשלום בעז"ה.
חיבוק גדול, אחרי לידה זה זמן משמח, שטומן בחובו גם בלבול וגם רגשות אחרים.
ומותר לך.
לשים ראש על עצמי...
חד משמעית, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי.
ממש לקחתי מכל מילה.
זמן לשחרר ציפיות
איך את מצפה מעצמך לקחת מהגנים כרגע..? זה מעל הטבע בעיניי
תבקשי מבעלך שיצא מהעבודה כדי לקחת אותם, או שתשלמי לאחת האמהות אפילו
כנל נקיונות וכביסות
בטח ובטח שזה לא זמן לעמוד במטבח
ממש לא אמור להיות עלייך בשלב הזה
את לגמרי בשלב של משכב לידה, הגוף עוד מפורק
ועוד משו - ברגע שאת תביני שזה לא הגיוני הציפיות האלה ותשתחררי מהן, תוכלי לבקש ולקבל עזרה
ולגבי הבנה של הבעל - לפעמים הם לא מבינים, אבל זה לא הכרחי בעיניי שיבין. מה כן הכרחי? הבעת מצוקה, צורך - שיתן מענה. גם בלי להבין. הרי הוא לא עובר הריון ולידה
חיבוק❤️
את עם 2 תינוקות בבית, לא ילדים
זה כבר מופרך האמת בעיני
שתהיי כרגע עם עוד מישהו חוץ מהתינוק הנולד
בחיים הם לא יבינו מה זה להיות אחרי לידה,
זה גם כ''כ לא רק טכני.
אני רק יכולה לעודד שמה שעוזר זה לפמפם- ולחזור על זה שוב ושוב. משכב לידה זה שישב שבועות בשכיבה - בגדול. תספרי לו שבתקופה הקודמת סך הכל, אישה אחרי לידה היו סובבות סביבה כל נשות הכפר, מבשלות לה , עושות לה עיסויים בגוף, מטפלות בתינוק ומביאות לה אותו רק להנקה. לא היתה עושה כלום! אני פעם ראיתי במוזיאון שכחתי את שמו, מיטה של יולדת, זה היה נראה וואו אחד גדול, במצב שהיה עוני גדול, ליולדת היו דואגים מאוד! שוחטים לכבודה תרנגולת וכו'.
תביני ותפנימי את קודם כל מה את אמורה לעשות, אח''כ יהיה לך יותר קל להעביר לבעלך.
הילדה בת שנה וחצי- איתך בבית כל היום?? תנסי למצוא לה מסגרת לפחות לחודשיים. זה ממש קשה לבד וגם לא יתן לך להתאושש!
אל תעשי הכל בבית, תשאירי לו לערב ותגידי לו, מאמי, אני משאירה לך את הכלים והשןלחן כי אני פשוט לא יכולה לעשות את כל זה, הגוף שלי ממש מפורק מהלידה ואם אני לא יתן לו להתאושש עכשיו זה יכול לגרום להתאוששות לקחת סתם זמן נוסף.
גם אפשר להגיד לו שנשים שעבדו אחרי לידה ולא מספיק נחו כשהן הגיעו לגיל 50 זה פגע להן ברצפת האגן, דליפות שתן ועוד... לא מומלץ.
וגם בסוף תזכרי שזה יעבור. ולא יקרה כלום אם הבית בלאגן תקופה. העיקר שיהיה בגדים ואוכל... הבגדים לא חייבים להיות מקופלים.
זו רק את
אם תשכבי במיטה ותנוחי רוב היום עם הסבר קצר וברור שזה מה שאת צריכה, אז לא תהיה ציפייה שתעשי כל כך הרבה דברים. אם תקרעי את עצמך ותעשי, הציפייה תהיה בהתאם.
לקח לי הרבה שנים לדייק את הצרכים ואת הציפיות של אנשים (בעל, ילדים, אנשים בעבודה, משפחה) לא להתאים את עצמי אלא להציב את הצרכים שלי ואת גבולות הציפיות ממני כעובדה מוגמרת.
את צריכה לנוח!
אם בעלך לא יכול לעזור לך אז לקחת מלאאאא עזרה מבחוץ לשבועות הקרובים.
את מקסימום תשבי על הספה ותתני הוראות.
וחוזרים לשגרה, בטח שחוזרים. אבל לאט ובהדרגה. ככל שתנוחי עכשיו יותר, התקוד שלך בעוד חודש וחודשיים יהיה טוב יותר.
ולהפך- אם חוזרים מהר מדי לפעילות, בהמשך הגוף קורס
את שניה אחרי לידה...
המקסימום שאני חושבת שמצופה ממך זה לתת יחס לילדים בערב שיקבלו גם קצת אמא
אבל ממש לא לארגן אותם בבקרים ולפזר , ולא להכין ארוחות ובטח שלא ניקונות ומקלחות.
תתני לעצמך את הזמן לנוח, לישון טוב בבקרים רצוף, בלי הפסקה של לקום לארגן את הילדים.
גם מבחינה רגשית.
לידה זו הצפה רגשית, זאת חוויה מאוד מאוד חזקה בפני עצמה.
פלוס ההורמונים שמציפים את הגוף לדעתי זה מאוד הגיונית שאת מרגישה ככה
אני מבינה שזה מאתגר לגרום לבעל להבין אבל אני חושבת שזה חשוב.
תדברו על זה תנסי להסביר שאת לא מסוגלת.
לאט לאט את תראי שיחזרו לך הכוחות אבל ממש אל תדחקי בעצמף.
תקומהאז רק מוסיפה שגם אם בדרך כלל את עם בת השנה וחצי בבית כי אין לה מסגרת, לתקופה הקרובה צריך למצוא פתרון. אולי מישהי שתבוא לעזור לך איתה בבקרים. כי היא בעצמה עוד תינוקת, ולטפל בשני תינוקות מיד אחרי לידה זה קשה מאוד מאוד. וגם להרים תינוקת בת שנה וחצי אחרי לידה, עלול לעשות נזק.
ממש נירמלתן ונתתן לי עוד חיזוק לתמוך בגוף שלי ולא לדחוק בו לפני הזמן.
חייבת לדייק לגבי בעלי שהוא כן מבין את הצורך במנוחה וזה ברור לו, מול המצבי רוח והבכי - שם הוא לא יודע להתמודד ולתמוך.
הוא ממש עוזר כמה שהוא יכול ואחרי שגם כתבתי לו בפירוט את מה שאני מרגישה והחרדה הזו שאין לי כוחות כרגע מול הצורך של המציאות - הוא ברוך השם סידר שהוא מגיע לעבודה קצת יותר מאוחר כל בוקר ומאפס קצת את הבית בזמן הזה. ממש מקל עליי.
הלחץ שלי זה פשוט מול המציאות עצמה - בעלי חוזר מאוד מאוחר נשאר לשעתיים בבית ויוצא שוב לעבודה נוספת אחרי שהבנות ישנות, ככה שגם אם הוא מאוד רוצה לא מתאפשר לו בדרכ להתעסק יותר מידי עם הבית.
אני לא גרה ליד המשפחה והסביבה כאן חדשה לנו, אבל בעזרת השם מקווה למצוא בייביסיטר לשעות הצהריים שתהיה איתי ותעזור...
כמו שאמרתן זה ממש לחזק את ההבנה בעצמי שהכי חשוב כרגע גם אם יהיה פה בלאגן חריג זה לשמור על הגוף שלי (צריך להנחיל לנפש רוגע גם כשמבולגן, משימה לא קלה בשבילי 🫣)
הכי חשוב שנרמלתן את זה שגברים לא תמיד מבינים, זה טוב, כי הוא באמת משתדל חבל עכשיו לבזבז כח על לכעוס עליו שהוא לא איתי ריגשית, אני צריכה את הכח הזה כרגע והוא צריך את ההערכה שלי למה שהוא כן עושה.
אני פשוט מגדירה את זה כברירת מחדל
אין מה לעשות הז לתקופה וזה יעבור
הבנתי שבעלי לא יכל לתחזק את הבית אותו הדבר..ולא באותו קצב.. הוא משתדל וגם עובד הרבה ועושה בקצב שלו וזה מה יש
אם משהו קריטי לי- אז עזרה חיצונית
והמון חד פעמי ואוכל פשוט
ובלגן
אבל הז לא לנצל
ואם תתחזקיצותתאוששי אז הכל אחר כך יראה אחרת ןתחזריצלעצמך יותר מהר
יש לי נקודה שחורה בחיבור בין השן(קדמית ) לחניכיים. חניכיים לא מודלקות לא נפוחות וכו'
לא פס שחור. אלא ממש עיגול.
אני עם חרדה בכל מה שקשור לשיניים ובצורך ללכת לרופא וכל מה שקשור לזה.
הצילוו
וזה עוד מקדימה וכמעט שרואים בחיוך..
אולי יש למישהי מושג? 
אבל לפי התיאור זה נשמע פשוט חור... (זה באמת יחסית נדיר חור במיקום הזה)
הגדולות.
במגע שם לא מרגישה חור. זה מה שמוזר לי.
אם לא - אין ברירה, לכי להיבדק לדעתי
ומי כמוני מבינה את החרדה שלך מזה🙈
תבקשי אפילו מבעלך שיקבע לך תור, כדי שתהיי מוכרחה ללכת...
יש את זה לבעלי ולחלק מהילדים שלנו.
זה נראה כמו התחלה של זה... אם כן - שיננית.
אם זה מנחם אותך, החיידק הזה מקטין את הסיכון להיווצרות חורים בשיניים.
סתם זו לא באמת הכותרת
לא מצאתי ניסוח טוב .
מה דעתכן? סתם ניסיתי ללבן את זה עם חברה ומאז חושבת על זה
נגיד זוג רנדומלי
שרוצים משפחה ברוכה . כבר ב'ה יש להם שלושה ילדים ובעז'ה רוצים עוד....!
אלא שלאישה השלב הראשוני של גיל לידה עד חצי שנה - מאתגר לה.
חלק מהאתגר זה שהיא מאמינה בלהניק הנקה מלאה. ולא לשלוח את הילד למטפלת עד גיל חצי שנה. ומצד שני ההתפתחות שלה בעבודה חשובה לה.. ובכלל העצירה הזו של החיים (כי הנקה וכי התינוק איתה) מקשים עליה.
ואז הם מגיעים לדיון של - יאללה עוד ילד בע'ה? או לא?
אומרת האישה אין מצבבבבב!!
סבבה לי ההריון סבבה לי הלידה אבל אין מצב הנקה וחצי שנה בבית. פשוט לא.
אומר האיש- חיים שלי מה הבעיה. תצאי לחופשת לידה רק חודש וחצי ותחזרי לעבודה. (זה המינימום בחוק). אל תניקי ניתן מטרנה. נשלח למטפלת. יהיה בסדר.
אל תתני ל ''פרפקציונזם האידיאליסטי'' לנהל אותך.
היא אומרת - אבל אם ללדת ילד זה לגדל אותו ''כמו שצריך'' (בעיניה כמובן.. ברור שכל בחירה אחרת לגיטימית. לא באה פה בשיפוטיות לאף אחת)
הוא אומר- אפשר לגדול מהמם עם מטרנה ומטפלת ועדיף להביא עוד נשמה לעולם!!
סכמנו את הדיון ב: יאללה נשאל בפורום.. 😅
אז מה אומרות?
🤩
ולכן גם התגובות שלך היו קצת קיצוניות ממה שחווית.
באופן אישי אני רואה את זה אחרת.
קודם כל- אני בעיקר אמא, זה תפקידי, מרכז עולמי ושמחתי.
ילד צריך להגיע ברצון ובאהבה. שמחה מאד במרווחים שיש לי בין הילדים, משתדלת להיות קשובה כל הזמן לכוחות הגוף והנפש ולא מרגישה בתחרות עם אף אחד.
מהמקום הזה אני אומרת- להביא נשמה לעולם זה דבר גדול!! ולמרות שאני פריקית של הנקה ובחיי לא קניתי מטרנה אחת (ויש לי 7 ילדים ב"ה) אני לא חושבת שזו דווקא ההגדרה היחידה לאמא טובה.
אמא טובה, זו אמא שקשובה לכוחות הגוף והנפש, ששמחה בתפקיד ובילדים שלה, שמעניקה חום ואהבה בדרך שנכונה לה ולילדיה.
האם זה אומר שבגלל הנקה לא להביא נשמה לעולם? בעיניי, לא..
צריך להיזהר שאם גדלנו בקיצוניות אחת, לא ניצור לילדים שלנו ולעצמנו קיצוניות שנייה...
שנזכה לעשות טוב!
יש למישהי?
למי שיש שואב שוטף של דרימי
איך עוברים ממצב של שטיפה למצב של שאיבה בלבד?
ליד הכפתור כיבוי, שם את בחורת מצב שאיבה - section mode
אבל עדיין יוצא מים
היום כשהחלפתי לה טיטול, פעמיים שמתי לב שיש לה הפרשות.
ראיתי על הגוף ולא בטיטול (האמת שגם לא בדקתי אם יש בטיטול)
זה תקין?
ואני לא בטוחה, צריכה לעקוב אחרי זה אבל התלוננה היום פעם אחת שכואב לה והצביעה על השפתיים, צריכה לראות אם תתלונן על זה שוב.
לא יודעת אם יש קשר להפרשות ולא יודעת אם צריך ללכת לרופא על זה.
מה אתן אומרות?
כשיש פטריה רואים גם חיצונית, לא?
לבת שנתיים לא אמורות להיות הפרשות מהנרתיק. ופטריה גם לא אופיינית לגיל הזה.
אמשיך לעקוב ואם אראה שןב אז אלך לרופא
עכשיו החיים יכולים להמשיך כרגיל
🤣
יש פה עוד כמה שצריכים להיסגר על עצמם לפני שאצא בכלל לקניות ראשונות של חומרים...
אבל לפחות אצלי חלק מהילדים מכינים בעצמם. ואני נהנית מזה, בסופו של דבר גם אם זמן פנוי אין לי כל כך...
המקוריתאחרת כבר קשה להשיג את הדברים הטובים
אבל למזלי, הילדים שלי עוד בשלב שהם במידה של הקנוי ולא מחפשים דברים יצירתיים מדי, ואני יכולה להתפנות לחשוב על דברים אחרים שקשורים לחג
מתואמתאבל אנחנו כבר בשלב שיש תחפושות שאפשר למחזר מילדים קודמים...
הגדולה רוצה להתחפש לוופל בלגייי
צריכה להביא קרטון מהקרטוניה שנצייר זאת ונרסס אולי משהו?
צריך לזה בגד גוף בצבע מסוים?
מה שמים על זה???
מעבר לזה - היצירתיות ממני והלאה😝
הייתי הולכת על בגד שעליו מצוירת הדוגמה של ופל בלגי, כדי שיהיה לה נוח ללכת עם זה. ואולי כתר שעליו "מפל שוקולד" שעשוי מפלסטלינה חומה.
וכמובן - שתכין ופל בלגי ותחלק לחברות
עכדיו נראה אם אולי זה יעזור גם בתחפושות אצלנו
שישפך מתוך הכתר מלמעלה על הצד, אם את מבינה למה אני מתכוונת
רק צריך לחשוב איך "לעגן" אותו על התחפושת, שלא יזוז.
ולא סתם סגרתי תחפושת משפחתית חברות
אנחהו גם סגרנו על רעיון לתחפושת משפחתית. אבל מכאן ועד הביצוע - הדרך ארוכה...
אבל אתמול התחלנו ב"ה ילד אחד קנה לעצמו אביזר לתחפושת ומצא עוד אביזרים בבית, ועוד שני ילדים התחילו להכין לעצמם אביזרים לתחפושת.
אני בעיקר צריכה עכשיו לחפש בארון התחפושות כדי לבדוק אם התחפושות בשביל שתי הקטנות (שכבר היו ילדים שהתחפשו בהן) עדיין קיימות...
ויש עוד ילדים ואבא שצריכים להחליט סופית למה הם מתחפשים
(הרעיון המשפחתי שלנו הוא קונספט אחיד לכולם, אבל בתוכו כל אחד יכול לבחור משהו אחר)
ואז תפרתי בקטנה ממש
עכשיו נשאר לי לטפל במשלוחי מנות
(אני לא, כי לא אוהבת ולא יודעת. אז רק מחליטים על קונספט ואני כותבת ברכה מושקעת ומעצבת, והרבה פעמים אנחנו מכינים גם משהו מעבר לאוכל, שהוא כן דורש השקעה.)
נגיש שנה שעברה קניתי את הסוג של מגש הזה ששמכניסים אליו עוגות עם המכסה השקוף ועשיתי ערכת תה
כוסות שוקולדים בפנים סוגי תיונים וקפה ליד ועוגיות ארוזות בצלופן
בשנה עוד לא נסגרתי על קונספט
המקוריתהאמת שההודעה שלך נתנה לי דחיפה רצינית לשבת להזמין מה שצריך ולגמוררר. לפעמים טוב שיש אנשים מלחיצים🙃
המקוריתהיי 🩷
הייתי אתמול בהערכת משקל
שבוע 31+ 3 .. בסוף הבדיקה הטכנאית שואלת אותי אם אני יודעת מה מיקום השיליה אמרתי לה שכן אחורית
אז היא אמרה לי נכון היא אחורית .. אבל היא ממש נמוכה ברמה שבקושי רואים אותה באולטרסאונד הבטני
ועברה לאולטרסאונד וגינאלי
אמרה שהוא אכן נמוך מאוד אבל היא תציין שהיא לא מצליחה לבדוק למרות שבדקה. ואמרה לי לחזור לרופאה שלי.. שהתור אליה הוא עוד חודש היא בקושי נמצאת .. וגם שנמצאת עמוסה. על פניו לטענתה הבדיקה תקינה אבל היא לא גורם רפואי מוסמך יצא שכל איבר שבדקה יצא תואם לשבוע אחר .. יש אחד שיצא תואם לשבוע 33
אחד יצא תואם לשבוע 30 לא הצלחתי להבין איך זה תקין.. ואין מי שיסביר לי חשבתי לנסוע למיון נשים בעיר הסמוכה .. דברנו בטלפון והיא אמרה שהיא לא תוכל לתת מענה רחב בנושא.. רק הרופאת נשים שלי
קרה למישהי דבר כזה? 🤦🏻♀️
האמת ולבזבז את הזמן
הייתי מחפשת רופא פרטי זמין
יש אפשרות להתייעצות פרטית דרך הביטוח המשלים, אצלנו 3 פעמים בשנה בלאומית
לבוא לשרוף את היום ולנסות את המזל ..
איך אני מגיעה לרופא פרטי🤦🏻♀️
מי הרופאים שאפשר להגיע אליהם לייעוץ פרטי/ איך עובד החזר
ולדחוף תור דרך מזכירה, תגידי לה שטכנאית אמרה לך להגיע לרופא בהקדם
בינתיים תשמרי יותר
ולהכנס בין התורים
במיוחד אם יש סיבה,
אולי גם אצלכם?
והן עובדות פעם ב
אז עד שהן פה עומס מטורף..
הייתימבקשת באפליקציה הפנייה לבדיקה חוזרת ונבדקת אצל טכנאית אחרת. אולי זה חוסר מקצועיות שלה/ משהו במכשיר שלא היה מכוון טוב
קודם כל לא קובעים בעיה בגדילה על סמך בדיקה אחת
דבר נוסף, תבדקי בטבלה של הגדלים בו כתוב לאיזה שבוע זה תואם - תבדקי אם המדידה בטווח של השבועות שלך
אצל הגדול שלי הראש תמיד היה גדול בשבועיים, ב''ה נולד מתוק והכל בסדר איתו
הקטן הראש היה גדול בשבועיים, הרגליים קטנות בשבועיים והבטן תואמת גיל
נולד גם ילד מושלם תודה לה'
אני הכי מבינה את החששות שלך, גם הייתי שם
נשימה עמוקה
לדבר עם הרופאה
בעז''ה גם אצלך יהיה בסדר
השאלה אם המדידות בטווח הנורמה ומה הערכת המשקל. אם יש ספק לגבי מיקום השלייה זה משהו שחשוב לבדוק, תנסי להגיע לרופאה או לקבוע תור לבדיקה חוזרת אצל טכנאית עוד שבועיים.
פעם ראשונה נבהלתי, אחר כך כבר התרגלתי
זה הריון שני שלי
ההפרשים גדולים.. אז לא זוכרת מה היה אצל הגדולה
בטלפון בלבד
אמרה שעד הבדיקה שהיא תעשה לשילייה לנוח ולהיזהר יותר .. בגדול אני צריכה להימנע בלי קשר מלהרים כבד ולהתאמץ .. יחסים בכלל לא ככה שזה עוד בסדר אבל בקשתי שתציין את זה
לגבי השוני במדידה
היא אומרת שזה עדיין בטווח הנורמה
הערכת משקל יצאה 1.500 שזה תקין לטענתה בנות בדרכ יותר קטנות 🤷🏻♀️
בת 1.8 והבכי שלה פשוט מכניס אותי לסטרס!
אף פעם לא הייתי טובה בלהתמודד עם בכי של תינוקות, אבל אחרי שהם גדלים קצת קל להבחין בין בכי של דחיפות לבכי אחר. ורק הבכי ה"דחוף" של מצוקה מכניס אותי ללחץ, אבל זה לא קורה הרבה.
איתה - זה כל הזמן. היא בוכה בהיסטריה בכי מלחיץ אם לא מרימים אותה על הידיים או אם היא רוצה עוד אוכל בצלחת. זה בכי ארוך ומלחיץ ואני פשוט לא נרגעת.
כבר אין לי כוחות אליה, אני כל הזמן מפחדת שהיא תבכה (והיא באמת כל הזמן בוכה כי היא רוצה דברים). ולא, לא תמיד היא מקבלת. זה לא ש"היא בוכה כי זה עובד".
חוץ מזה בכנות אין לי בעיה עם בכי שנועד לנדנד עד שאביא משהו, אבל שהבכי יהיה פשוט בכי ולא פקעת לחץ כמו אצלה
יש ילדים שעוצרים את הנשימה שלהם וזה התנהגותי.
תכלס לא יודעת איך בגיל כזה קטן אפשר לומר בוודאות אם זה התנהגותי או לא.
אולי לבדוק אם גם כשאת לא בסביבה היא עושה את זה או רק כשאת נמצאת.
היא יחסית גדולה לגיל שבו מלחיץ שיקרה לה משהו מרוב בכי.
האם חוץ מהקול של הבכי משהו אחר מלחיץ אותך? את מפחדת שקרה/ יקרה לה משהו?
תנסי להיות יותר אסופה מול הבכי שלה מבחינה נפשית, לא יודעת איך אפשר
אולי בהדרגה.. אולי לתרגל נשימות של שליטה בסיטואציה
מעריכה שכתבת
מה זה נותן לה שאני נלחצת? למה שהיא תעשה את זה? את מתכונת שזה מודע?
מטבע הדברים לא יודעת אם היא עושה את זה כשאני לא בסביבה, אבל האמת גם אין הרבה הזדמנויות כאלה חוץ ממתי שהיא בגן, ושם ברור שההתנהגות שונה.
אני לא ככ לחוצה שיקרה לה משהו, פשוט הטון של הבכי מלחיץ. זה לא הבכי עצמו, כשהיא בוכה מכאב או עייפות זה לא מלחיץ אותי, אבל כשהיא בוכה כי היא לא מרוצה זה טון אחר והוא פשוט מעורר בי סטרס וכאב ראש. אנסה לתרגל אבל זה באמת מוציא אותי מאיזון.
זה לא כזה ברור שבגן סה שונה,
אם יש משהו פיזי אובייקטיבי, אז ההתנהגות לא תהיה תלויה בסביבה.
אם בגן זה שונה רוב הסיכויים שזה התנהגותי והדרך לשנות את זה רק כשאת תשני את התגובה לבכי הזה מבחינה נפשית.
יום אחד שהיתה חולה אמרו שבכתה ממש במצוקה ושזה חריג אצלה. ממש אמרו שלרוב היא מבקשת דברים בעדינות יחסית.
גידול ילדים הוא דרישה אינסופית לשיפור מעצמנו, אין מנוס 🙃
הקב''ה טבע בנו מנגנון שמהווה הגנה לתינוקות , כשהם בוכים, את לא מסוגלת לשמוע, ובאינסטינקט שלנו אנחנו נעשה הכל כדי 'לכבות' את הבכי הזה. במיוחד בכי של תינוק קטן קטן, כמה שתהיי גמורה מעייפות, תשמעי את הבכי- זה פשוט מפעיל אותך אוטומטית.
הבעיה כשהבכי מנהל אותנו בלי הגיון ובצורה לא נכונה.
כשהיא בוכה תנסי לדבר לעצמך בקול, שושנה, הכל טוב. לא קרה לה כלום היא רק רוצה עוד אוכל בצלחת. תפני אליה ותתמללי את זה בקול איטי וברור, 'את רוצה עוד קציצה? אמא, אפשר בבקשה קציצה? כן בטח! הנה, קחי. תודה!!' את כאילו מדברת את השיח שלכם. היא בגיל שהיא יודעת מה היא רוצה מעצמה ולא בטוח שקל לה להפיק את זה למילים, אז הכלי הכי זמין ויעיל זה הבכי. בהצלחה!
כמו אזעקה שאני לא מסוגלת לחשוב על כלום חוץ מעל איך לכבות אותה.
והיא באמת מנסה לדבר ומאד מתוסכלת כי קשה לה. אנסה את השיטה שלך . תודה ❤❤
אני ראיתי שלכל ילד יש בכי שונה, וכל אמא מגיבה לסוג אחר של בכי. אותי הטריפו היללות, ודווקא בכי דחוף ולחוץ פחות.
היללות הוציאו אותי מדעתי.
אין לי עיצה כאן, רק חיבוק
אין ככ כיוון או רעיונות כרגע.. אשמח לשמוע מכן ולפי זה אכוונן
תודה מראש
אהרן
אוהד
זאב
משה
בנימין
רפאל
מהתנך: דוד, משה, מלאכי, יהודה, אליה, ישי, יצחק, יעקב, יוסף, בנימין, ידידיה...
בכללי: איתן, בניה, דביר, נווה, הלל, שילה, סיני, מבשר, לביא, אריאל, עדו, עמיחי, אורי, עז, מעין, נועם, אלרואי, שחר וכו..
אם יש כיוון מסוים אז בשמחה נחפש עוד😀
מתואמתאבל ממליצה לך כן לנסות לכוון איזו משמעות ואיזה סגנון אתם רוצים, ולפי זה לחפש שמות...
חן, חנן, נדב,נועם, ליאור, בועז,דביר, ניר, אסף, אילן...
תרשמי אולי שמות שהתחברת שנחשוב בסגנון
ניתאי, נהוראי, חגי,איתן, אלעד, גלעד, נווה, אורי, מתן.
אז -
אריאל, דניאל, מיכאל, אוריאל, נתנאל
דניאל, יונתן, בניה, יהודה, אחיה, מיכאל
שמות תנכיים אבל פחות "עתיקים"
ואז אם יש כאלה שבסגנון אבל לא בדיוק, אםשר לחזור לפה והתגובות כנראה יהיו יעילות יותר..
עוז
עמיחי
דוד
יהודה
אסף
בועז
אלקנה
אלישע
אליה
ינון
מבשר
טוביה
ישי
נועם
אורי
נווה
איתן
דביר
גלעד
הראל
רועי
כדי שיהיו 2 שמות
מהרשימה שהעלית.
אני פשוט מחפשת 2 שמות שיההי ביניהם קשר או שיישמע מתאים כזה..
יש כאלה שקוראים 2 שמות ואין ככ קשר בין שניהם..
אז חשוב לי שאם בחרתי שם מסוים, כן יהיה קשר גם לשם השני...
לדוגמא הרעיון שהעלתה בהודעה אחרייך-
אור יוסף, או זיו יוסף מראה על קשר בין שני השמות
וננסה לקשר לך שמות שניים..
אורי חיים
אורי ישראל
יוסף שלום
יוסף חיים
פורת יוסף
דוד רועי
צור איתן
יוסף אור
מבשר שלום
אור נתן
מכירה גם
מבשר טוביה (מבשר טוב)
מבשר חיים
צור ישראל או רק צור/י
רועה ישראל
מעין חיים חושן טוהר
ידידיה עילאי ישעי זיו זוהר
טוב רואי/ טובאל/ טוביה
אור יוסף/ זיו יוסף/ יוסף חן
סיני סנה ניתאי נטע
אחיה אליה אהוביה אליאב
צוף אמיתי בארי יהל הילל
לביא אוריה דעאל גלעד
אלישמע יונתן דוד עזרי
דותן דולב רותם בניה רז
מלאכי מעוז נוה נצר בועז
עדיאל פאר פלאי
אין סדר כתבתי שמות שמכירה
אנחנו נוהגים לקרוא בשני שמות, לכן פה יותר מצאתי
תודה 🥰
איתן אברהם
בנימין זאב
אליקים ישראל
אלישיב ישראל
אלישיב חיים
יוסף חיים
יוסף טוביה
עמיחי
ידידיה
אלישע ישראל
עמיחי ישראל
איתן ישראל
עוז ישראל
(כל הנ"ל מתאימים מאוד לתקופה...)
יוסף חיים
יוסף אור
אור שלום
נצח יהודה
נתן חיים
יהודה אריה
צור דוד
נזר דוד
נטע דוד
הוד יוסף
אלחי רועי
אלישיב נווה
חן ציון (מכירה בן , לדעתי יפה יותר לבת
יוסף ישועה
יוסף שלום
מעיין חיים
מעיין שלום
מבשר שלום/ חיים/ ישועה/ טוב
שיר ציון , אור ציון
מכירה כמה דוד אורי
עברי דוד
יגל חיים
אור חיים
כמו יוסף חן אפשר גם יוסף אור, טוב יוסף, מנחם דוד
אעביר לבעלי את הרשימותת.. שיתחיל לחשוב
אם יש פה עוד מישהי שמכירה אותי ולא זיהתה עדיין חחח
לעיתון 'אמיתי' - מישהי ניסתה ויש לה תובנה איך ומה וכמה עולה? איפה להדפיס?
את התוכן יש כבר, אבל השאלה היא לגבי ההדפסה עצמה.
אני רוצה רק כמה עותקים בודדים. אני מניחה שלהדפיס ממש כמו עיתון, בבית דפוס אולי(?), יהיה יקר, ומחיפוש ראשוני בכלל לא מצאתי מי מתעסק בזה,
אולי מישהי כבר עשתה פעם ויש לה תובנה?
עיתון הוא A3 או A2 מודפס על נייר דק מאד. אם את רוצה עיתון עם 8 עמודים שזה המון תוכן זה בסהכ 2 דפים בגודל הרלוונטי.
כמעט כל בית דפוס באזור שלך יכול לעשות לך את זה. A3 זה ממש קל, וa2 אולי טיפה יותר מורכב.
פשוט צריך לחשוב אם אתם רוצים נייר רגיל או דק יותר, ואם אתם רוצים גודל a2 או a3 (הגודל הוא ביחס הפוך למספר. כלומר a2 גדול יותר).
ואז להדפיס ולצלם בצבע.
מניחה שגם את ההידוק תוכלו לעשות בבית הדפוס.
לגבי העיצוב אני מניחה שבקנבה אפשר לעצב a3 בקלות. לגבי גודל גדול יותר צריך לבדוק
רק שממה שביררתי עד כה הדפסת צבע של a3 זה קצת יקר...
עולה עשרה שקלים. לא דו"צ...
תכפילי בלפחות לפחות שמונה עמודים, ככל הנראה יותר לכיוון עשרה, זה יוצא שמונים ש"ח, ורציתי כמה עיתונים...
והאמת שמקומות שמציגים את המחירון שלהם אונליין, גם לוקחים ככה ומעלה על הדפסת a3 בצבע
לדעתי אפשר למצוא בפחות.
מאיזה אזור את (או מאיזה אזור רלוונטי לך לאסוף)? אולי מכירה משהו יותר זול.
8 עמודים? כלומר העיתון הוא 16 עמודי a4? (זה די הרבה תוכן למלא...)
עמודים... זה בערך הכיוון נראה לי
בדקתי במחירון של מקום שאני מדפיסה מידי פעם, 2.5₪ לa3 צבעוני (לא כרומו). לא יודעת כמה עולה דוצ.
עשרה שקלים זה באמת יקר ממש
רק הדפסה רגילה בצבע
ואז אפשר גם באיזה מזכירות לצלם במכונת צילום בכמה שקלים
אורטל קצובר הסבירה באינסטגרם שלה לפני שבוע בערך איך עושים שאפשר "לדפדף" את הקובץ
נגיד עמוד שער ואחורי בצבע (שזה תכלס a3 אחד ביחד) והפנימיים שחור לבן, וזה עוד יותר יוזיל לך
ואני גם לא בטוחה אבל נראה לי שלפעמים צילום יותר זול מהדפסה (אולי זה פחות איכותי?), אז אם זה המצב אפשר להדפיס ולצלם.
כי על ההדפסה עצמה - לא רואה דרך אחרת מאשר לעשות זאת בבית דפוס. אפשר לחפש בית דפוס כמה שיותר זול, אבל עדיף בית דפוס ידידותי, שיסביר לך בדיוק את גדלי הדף הנצרכים וכו'. זה תלוי גם כמה עותקים את צריכה.
אם את מדברת על העיצוב - אז בזה כן התנסיתי, אבל יש לי ידע בעיצוב.
אולי אפשר לבחור עיתון שהפורמט שלו מוצא חן בעינייך ולנסות לבנות אותו ב-word או ב-canva?
באמת ניסיתי להעתיק עיצוב של עיתון בקנבה.
חשבתי אולי מישהי כבר ניסתה בעבר להדפיס ויש לה רעיון איפה זה יוצא טוב ולא יקר, או מה כדאי לחפש
היי לכם,
מרגישה צורך לפרוק ולהבין אם אני בסדר..
התחתנו לפני חצי שנה בערך. ב"ה אחרי חודש כבר נכנסתי להריון וההתחילו כל הסימפטומים של בחילות הקאות.. היה לי נורא קשה. אני בשנה דיי עמוסה ומשלבת עבודה ולימודים לתואר אינטנסיבי ודורש במרחק של נסיעה ארוכה מהבית.. כבר תקופה מרגישה שלא מצליחה להיות ביציבות נורמלית בגלל זה.. הקושי הפיזי הכביד על הכל והרגשתי שאני צריכה להוריד הילוך כשבפועל אני חייבת לתפקד..מה שהוריד מההשקעה בבית מבחינת סדר, זוגיות, השקעה בעצמי ובנפש.. ב"ה אני כבר בחודש חמישי.. אמנם הבחילות פחתו אך עדיין קיימות, ופתאום תקפה אותי שפעת, בעלי במילואים ואני מרגישה שלא מצליחה לדאוג שהבית כל הזמן יהיה מסודר .מתבלגן מהר כאילו חיים פה 20 אנשים.. לא מצליחה לאכול דברים מזינים ולהשקיע בזה כמו פעם.. נכנסתי לחופשת סמסטר, מלא עבודות, לא אוהבת לישון לבד ונוסעת להורים והנסיעות משקיעות עליי לאמטוב פיזית.. הרבה פעמים מקיאה במהלכן או אחריהן ופשוט סיוט..
לא יודעת אם זה נורמלי, בסך הכל מצליחה להחזיק אבל מרגישה שכך התפקוד שלי מוגבל מאוד עכשיו ומשפיע לי על המצב רוח ועולים בי כעסים על בעלי שאולי לא מספיק מבין ולא מספיק עוזר, למרות שהוא באמת מנסה ומשתדל מה שיכול.. מפחדת שאת כל התסכול שלי אני יוציא עליו..
מוכר לכן? זה מוגזם?
אשמח לתמיכה ועצות 💓
נשמע שאת פשוט בעומס בלתי נסבל
זה מאוד הגיוני שאת מרגישה ככה, בהריון יש הרבה פחות אנרגיות להשקיע בשום דבר, תנסי למצוא דרכים להקל עלייך, אולי לישון אצל ההורים כשהבעל במילואים וככה מישהו ידאג לך ולא תצטרכי לסבול את הנסיעות?
היריון לא פשוט ביחד עם עבודה, תואר, נסיעות ארוכות ומילואים. זה עומס מטורף. ממש לא פשוט.
אם כבר מוגזם- אפשר לומר שכל הדברים שאת צריכה להסתדר איתם ביחד זה מוגזם. לא התגובה שלך.
תחשבי איפה את יכולה להקל על עצמך?
אולי לעבור לגור אצל ההורים לזמן המילואים.
אולי להביא נערה שקצת תעזור לסדר את הבית.
אולי קצת להפחית בעבודה שאת משלבת עם התואר.
איפה שאפשרי- קצת להוריד את הרף. בסדר של הבית. אולי אפילו להוריד את הציפיות לציונים אם זה אפשרי.
הגיוני שהתפקוד שלך מוגבל. הגיוני שיש מצבי רוח. ביחס לבעלך, אולי יעזור להגיד לבעלך שקשה לך ואת צריכה לפרוק לו את מה שקשה לך ושהוא יקשיב ויכיל ויהיה אמפטי. ואז לפרוק לו הכל ולאפשר לו להיות במקום האוהב והתומך, במקום להאשים אותו.
ואולי אחר כך תוכלו לחשוב ביחד איך להקל עלייך. כמו שכתבתי לפני כן.
ועוד נקודה קטנה- כל דבר שהוא עושה בבית שעוזר לך, אז תגידי לו- " תודה ש..... אני ממש מעריכה את זה! זה כל כך הקל עליי!" זה גם טוב לזוגיות, וגם ככה הוא ידע שזה עוזר לך והוא יעשה את זה יותר.
בהצלחה רבה בכל התחומים ותרגישי טוב!
לק"י
מזכירה לי את עצמי בהריון הראשון.
זה לא עייפות רגילה, זה "מותשות".
כלכך לא רגילה להיות חולה ועייפה כל הזמן וממש צרכישה מוגבלת.. ב"ה בנסיבות משמחות אבל גם את זה תריך לדעת להכיל ולהתמודד
הבן שלי חוזר מהגן עם בעלי
שהוא מגיע הביתה לוקח לו זמן להתאקלם מחדש
לא מוכן שאני ייתן לו דברים , חיבוק, אוכל
כלום
מבעלי מסכים ( כי הוא לקח אותו מהגן)
והפוך אם אני מחזירה אותו
למה הדבר הזה?
הוא בן 3 , בכללי ילד מופנם וביישן
איך להתנהל מולו?
לפעמים בגלל זה לא רוצה לעצבן אותו ואז פשוט מתעלמת ממנו, אבל זה מבאס
זה לא בהכרח אומר להתעלם ממנו.
אני הייתי עוצרת את מה שאני עושה. פונה אליו בפניות מקסימלית ואומרת
שלום מתוק.
אני שמחה לראות אותך
כשתרצה חיבוק- תבוא אלי ואני אתן לך.
בלי שאלות שהוא צריך לענות כמו איך היה בגן ובלי מגע שהוא לא יוזם
נראה לי הכי נכון
זה רק יקבע את דפוס ההתנהגות הזה
תגידי שלום, תתני חיבוק
כרגיל לדעתי
בסוף הוא יתרגל
לא הייתי נותנת חיבוק אם הוא לא מעוניין.
אבל כן, דברים שאמא עושה לא לשנות.
לדוג' עכשיו אמא מחלקת ביסקוויט. מי שרוצה ביסוויקט בא לאמא.
כשאני לוקחת את בת השש שלי מהגן אני לא שואלת אותה (כהרגלי עם ילדיי) איך היה היום בגן, כי אני יודעת שהשאלה תעצבן אותה... (היא בתקופה קשה עכשיו)
לפעמים אין ברירה אלא לזרום עם הרצון (המעוות) של הילדים. העבודה הקשה היא לא להיעלב מזה... ולהישאר נוכחות יציבה בשבילם.
מכיוון שהבן שלך קטן יותר, אז נראה לי שכן כדאי ליצור איתו קשר כלשהו ולא לזרום עם ההתעלמות שלו - לא להכריח אותו לתת חיבוק, אבל כן לומר לו: "שלום, חמוד, איך אני שמחה שחזרת. אני יושבת כאן/מכינה לך אוכל/מטפלת בכביסה, ואני אשמח לשמוע איך היה לך בגן אם תרצה." וזהו...
ובעיקר להתפלל על זה שהוא ילמד להיפתח...❤️
זה נשמע ממש זה.
זה לא נגדך, זה בעדו.
מצטרפת למי שהציעה לומר שלום מרחוק ולהוסיף שעוד מעט תבואי לתת לו חיבוק/ אוכל.
לפעמים עצם הקבלה של הצורך תעזור ל"רכך"" אותו.
הריון ראשון, ב"ה כבר שליש שני ופשוט חולה כל הזמן...
מתחילת החורף כל שבועיים משהו אחר
לא מדברת על תסמינים של הריון... פעם שפעת, פעם גרון וכל פעם כזאת משביתה אותי במיטה עם חום וכאבים... הרופאה אומרת שזה הכל ווירוסים.
אבל אני לא מכירה את עצמי ככה
קרה פה לעוד מישהי?
מכירות אולי דרכים לחיזוק המערכת והגוף?
כבר נמאס לי להודיע על מחלה בעבודה כל יומיים 🤦🏻♀️
ולדעתי להימנע גם ממזגן על חום
השנה לא הדלקנו אותו כמעט בכלל, והשיפור במצב התחלואה פה - פלאים
אצלי לקח בערך שבוע, לא זוכרת בדיוק.
כולל כתמים בהתחלה, ואחר כך יותר דימום.
התחיל שבוע אחרי שהתחלתי לקחת.
הלוואי שזה יהיה רק שבוע
כי לא מחייב שיהיה בכלל לפעמים יש רק הכתמות שלא אוסרות לא בהכרח שיהיה ממש דימום אם את מניקה
לקחת קינמון עם מים או רבע כפית כל כמה שעות עם מים כדי שיבלע אצלי זה הפחית את הדימום ולפעמים עזר שהדימום לא יאסור
לא מרגישים כלכך טוב? לא ממש חולה ובלי חום.
המקרה היחיד שאסור להניק זה אם לוקחים תרופה שלא טובה לתינוק.
הנוגדנים עוברים בחלב ומגינים על התינוק מהוירןס שלך
הסיבה היחידה לא להניק אם חולים זה אם מקבלים תרופות שממש אסורות בהנקה(ואז כדאי להתייעץ עם המרכז הטרטולוגי)
לא כיף לא להרגיש טוב, ועוד יותא עם תינוקת..
שימי לב לכוחות שלך.
הנקה כשחולים היא לא קלה.
תקפידי על שתיה ותזונה טובה אם את מסוגלת.
אם קשה לך מדי זה ממש בסדר להיכנס למיטה ושמישהו יביא לתינוק השלמה בבקבוק. (בדומה לצום)
לבין "זכיתי בך" אלו לא שני קצוות...אלו שתי אמרות שיכולות ללכת יד ביד.
מרגישה שבתקופה האחרונה הייתי ממש לא אני.. מילואים, מפסיקה גלולות אחרי שנתיים, ואז הריון שמתחילתו משהו לא הסתדר לי בלב והיו כתמים ולא הצלחתי לתפקד ממש בגלל הפחדים והחשש להכנס לשירותים וכן יש כתם או אין וכן הפלה או לא, וגם כמובן בגלל העייפות המטורפת והבחילות של תחילת הריון..
אחרי זה הפלה, שארית שלא יוצאת גם בווסת, טובלת רק אחרי חודש, לחץ מהיסטרו והנחת של אחרי.. בואו נראה מתי אני אצליח לטבול עכשיו
בקיצור כמה חודשים שלא מרגישה אני, שלא מצליחה לתפקד, שלא מצליחה להתרכז עד הסוף
עוד 3 חודשים עוד סבב מילואים
מרגישה שהכי בא לי עכשיו זה הכי הכי פשוט!! בחיים לא חשבתי שאני ארצה שבועיים שבועיים, אני הכי שונאת שאסורים והייתי שנתיים בלי מחזור שזה היה לי מושלם. אבל עכשיו הכי בא לי זה פשוט להיות במחזוריות הטבעית שלי, לקבל מחזור נורמלי ולדעת שאחרי שבועיים אני טובלת בלי בלאגן וכתמים וחוסר ידיעה. ברור שאני אשמח אם יהיה הריון אבל לא דחוף לי וגם לא יודעת אם יש לי כח שוב להרגיש זוועה פיזית ובלחץ מהפלה כי מסתבר שיש לי מחיצה קטנה ברחם שאולי גורמת לסיכוי גבוה יותר להפלות.
אז בקיצור בא לי מניעה, לא גלולות, הבעיה שאני רגישה לקוטל זרע וממש רגישה בנרתיק ולא יכולה לחשוב על טבעת או משהו כזה
נשמע שפסלתי הכל ואני בבעיה.. אולי למישהי כן יהיה רעיון?
וגם אני מתכוונת לכמה חודשים אז נראה לי פחות
לא?
עם התקן לא הורמונלי יש כתמים וכזה?
פתרון אמין ובטוח.
יש להתקן, כמו לכל אמצעי מניעה, יתרונות וחסרונות.
הוא נוח מאוד, הכנסה חד פעמית ושוכחים ממנו עד להוצאה.
ואכן יש שזה גורם להן לכתמים, ובהכוונה הלכתית חיים עם זה.
לא אשרוד סיכוי לעוד תקופה כזאת של כתמים
וגם ללכת לרופא לשים ולהוציא בשבילי זה ממש קשה
אולי באמת אנסה קוטל זרע
או להיות בלי מניעה ואו שלא נכנס להריון או שכן.. תכלס שתי האופציות די בסדר כרגע
של caya ג'ל
אפשר להשתמש בזה גם ככה לבד?
איך שמים את זה?
זה שפופרת עם ג'ל שמגיעה עם כמו מזרק מוליך כזה
תרשמי בגוגל caya קוטל זרע ותראי, אני קונה באתר נשיותי
