פורום הריון ולידה (עמוד 316)

ועוד עם מזג האוויר שצפוי

שיהיה לנו בהצלחה

סתם, אצלי זה גם אריזות עד לחמישי הבא, עם ילדה בגמילה אז בכלל😵‍💫

נצחצח שיניים בבית לפני שניסע...

גם אני אצחצח שיניים רק לפני שבת

ומזל שכך כי אני ממש ממש רגישה בחניכיים ומדממת בכל צחצוח.. אז זה בלאגן בשבת. בגדול מה שאני עושה בשבתות זה רק מי פה. ההחלטה של חמי שאוכלים רק מצה עשירה חסכה ממני שאלות...

מה פתאום לכולן

ב. גם לי היו כאבי גב עברו אחרי איזה חודש וחצי חודשיים

ג. כמה כואב? כמה זמן את אחרי לידה?

ג. כמה שבועות אחרי הלידה..

כואב במהלך היום 4 פעמים בערך במהלכו, לאיזה עשר דקות 

בכל מקרה, מומלץ ללכת לפיזיו' רצפת האגן אחרי לידות.

ממש לא נכון.

2 הריונות לא היה לי כלום

היריון שלישי היה לי מיד אחרי הלידה בגלל הלחיצות ועבר.

או בנוסף?

באיזה גיל התינוק?

בעיקרון, בשאיבה בלעדית עדיף לשאוב כל 3 שעות. בפועל אני שאבתי פחות והסתדרתי, אבל זה יכול לגרום לחלב להתמעט.

אני שאבתי דו צדדי רבע שעה.

אם שואבים כל צד בנפרד, צריך לחשב זמן לשני הצדדים.

תראי כמה זמן לוקח לך לשאוב כמות מספיקה, או לרוקן את השד.

זה תלוי גם בסוג המשאבה, ומשתנה בין אחת לשנייה.

אם את שואבת בנוסף להנקה, זה תלוי מה המטרה שלך.

יש הבדל בין שאיבה כדי לייצר מלאי של מנות במקפיא, או לשאוב כדי לתת תוספת לתינוק שמתקשה בהנקה, וכד'.

מאחלת לך שיגיע בקרוב ממש

בשמחה ובריאות

כמוני כמוך...

ולא היינו כמה שנים טובות אצל ההורים בפסח כי כל פעם מגיע זוג אחר כי האישה בהריון...

אז אתם תסתדרו...

ונכון אנחנו מסתדרים. אבל הרעיון מזכיר לי מה שאני גם רוצה...
 

וכל הכבוד לך ממש על העידוד העצמי. לי לאחרונה זה ממש קשה.

מותר לבכות. אני מנצלת בכי לתפילה.

אם כי לאחרונה אפילו קשה לי להתפלל ..

וזה הכי עצוב לי

אבל בטוחה שתפילות לא ישובו ריקם!

שבעז"ה תחזרי בקרוב לבשר בשורות טובות!!

ובטח שאני בוכה, המון🙈 פשוט באותו רגע העדפתי שלא, כי היה חשוב לי לסיים לתקתק את הבית.

ב"ה הצלחתי להתגבר ועבר לי והבית נקי שיהיה חג שמח של חירות אמיתית!

בעז"ה שנבשר שתינו בשורות טובות בעניין הזה..

תודה יקרה❤️

לק"י

שקשוקה

טוסט מצה (אם זה פחות "מצתי" לטעמך)

חביתות

פנקייק

הכל עם סלט או ירקות חתוכים

סלט גדול עם גבינת שמנת ואגוזים

אפשר בלינצס תפוא אם זה נחשב וגבינות 

פירות

שקשוקה

פשטידות

קרפ צרפתי במילוי מתוק/מלוח

פנקייקים

שקשוקה/עין/מקושקשת

יוגורט ופירות

סלט שווה עם אגוזים, גבינות, ביצה קשה, אבוקדו

שייקים למיניהם

פנקייקים (יוצא עם טעם של פסח, אצלנו אוהבים עם ריבה וגבינת שמנת)-

חצי כוס קמח מצה

3 ביצים (לערבב עם מזלג עם שיש בועות קטנות)

2 כפות סוכר

כפית מלח

3/4 כוס מים/חלב

לערבב הכל חוץ מהמים. כשאחיד להוסיף את המים ולתת בלילה לשבת כרבע שעה, קריטי לספיחת נוזלים. לטגן כמו פנקייקים רגילים.

קרפים (לדעתי הרבה יותר טעים)-

6 ביצים

חצי כוס מים/חלב

חצי כוס קמח תפו''א

כפית מלח

2 כפות סוכר

לערבב הכל בלילה אחידה, למזוג כל פעם מעט למחבת רותחת לוהטות לצדדים לקבלת העובי הרצוי (כמה שיותר דק).

ואז לאכול את זה עם מה שאת אוכלת בדרך כלל עם לחם.

ואם את רגילה לאכול בבוקר משהו מתוק (כמוני🤭) אז להכין או לקנות עוגיות כנ"ל.

אבל באמת הבקרים של פסח קצת מאתגרים... במיוחד שלא כיף להתחייב בנטיל ידיים וברכת המזון יותר מדי פעמים 🙈 (אנחנו אוכלים לפעמים דגני בוקר כשל"פ, אבל הם קטניות. ויש אפשרות גם להכין מעין דגני בוקר ממצה - שוברים מצה לחתיכות ושמים בתוך חלב חם מעורבב בדבש/סילאן ואוכלים בכפית. אולי זה יהיה לך יותר טעים ממצה כמו שהיא?)

אפשר לעשות המרה😉

רעיונות:

חביתה וסלט

קרקר תפוחי אדמה עם ממרחים וסלט חסה

בלינצס או קרפים

מצה פיצה (במחבת.. לצילאקים אנחנו עושים מקרקר תפוא ויוצא מעולה)

עוגיות ועוגה ושוקו

אבל בדכ אני אוכלת משהו מלחם וסלט. טוסט, פיצה, חביתה, לחם מטוגן וכו'...

הבעיה היא שאני לא אוהבת מצה.

ואם משקיעים אז שייק או חביתה.

זה באמת לא משביע להרבה זמן אז בדרך כלל אוכלים ארוחת צהריים מוקדמת.

בעצם נזכרת שאנחנו מכינים גם "עוגות" לארוחת בוקר 

מטגנים בצל ואז מוסיפים חלק מהאפשרויות הבאות:

פטריות, גזר מגורד, קישוא מגורד, פרוסות שרי, זיתים...

מתבלים במלח, ואז כשמטוגן טוב, מוסיפים מלמעלה 2 ביצים מקושקשות מתובלות במלח. ואז מלמעלה פטרוזיליה ו/או כוסברה...

מעדןןןן

לצד סלט קצוץ עם אגוזים... יאמייייי

ומוכרת מה שיש

אני לא רואה סיבה שאת צריכה לעשות מעבר

אם יש עוד מקומות עם סבירות לחמץ תבדקי

אבל זהו..

תגידו להם שזה המצב..

להגיד להם שעלול להיות חמץ במשחקים וכאלה

ולשטוף. ואם אין לך כוח-לטאטא יסודי.

רק שתדעי שזה ממש חסד שאתם נותנים את הבית לפסח! 

מעבר לזה, אתם עושים בדיקת חמץ ותראו אם יש עוד חמץ בגודל של יותר מכזית בטיטוא הרצפה

לא יוכלו להיות בבית בפסח 😁

בלי קשר לפסח כשנותנים את הבית ראוי לעשות שטיפה כללית, להחליף מצעים ולנקות שירותים,

אז זה סבבה בגדול.

בכל מקרה תעשו מגירת חמץ, גם אם יש חטיף בארון הם לא אמורים להגיע אליו, כי לא אמורים לפתוח לכם ארונות וכזה..

כדאי לשים מגבות בהישג יד.

לא מצליחה לחשוב על משהו מעבר..

אלא אם כן מקבלים תשלום מכובד על נתינת הדירה.

מעולם לא השארתי מגבות לאורחים שהיו אצלנו בדירה (וגם לא חשבתי להשתמש במגבת של אנשים בדירות שהתארחנו בהן).

מצעים - כריות ושמיכות לפעמים השארתי ולפעמים המארחים (המשפחה שביקשה את הדירה עבוכ האורחים שלה) הביאו משלהם. סדינים וכדו' - אף פעם לא השארתי. כן הורדתי את שלנו מהמיטות שישנו בהם (אבל גם יצא לי להתארח בדירות שלא הורידו כלום, אנחנו הורדנו בצורה מסודרת המיטות שישנו עליהן, שמנו את המצעים שלנו, ובמוצ"ש החזרנו הכל בחזרה למה שהיה).

שטיפה כללית של הבית - בעלי בכל מקרה שוטף כל שבוע. ובמיוחד לפני פסח נראה לי שזה כדאי. אבל בגדול אם הבית במצב סביר אחרי טאטוא, בעיני זה גם יכול להיות מספיק.

לנקות שירותים - בהחלט כדאי גם בעיני.

ובקשר לפסח (מתייחסת עכשיו לפותחת @רינת 35 - עד כמה שאני יודעת, חובת בדיקת חמץ היא בכל מקרה על כל אחד, גם מי שלא בבית בפסח.

אבל מספיק לבדוק שאין כזית חמץ בשום מקום. פירורי חמץ לא בעייתיים. וכל עוד לא אוכלים שם - אז גם לאורחים זה לא בעיה.

אולי כדאי להתייעץ עם רב כדי לדעת על מה באמת חשוב להקפיד - גם בשביל המארחים, וגם בשביל המתארחים. לא בטוחה שזה כזה הבדל משמעותי כל עוד לא אוכלים כלום בדירה.

(ובכל זאת - ממש מבינה את הכעס שלך. האמת שאני הייתי מבקשת מבעלי שלהבא כל החלטה על נתינת הדירה תהיה תמיד משותפת. אצלנו זה תמיד ככה, לפני שמדברים בינינו ורואים שזה אפשרי לא מבטיחים את הדירה לאף אחד...)

מניסיוני הדל -

לפעמים בגיל הזה הם צריכים הרבה מגע, אז גם לתת אותו כמה שאפשר וגם לנסות עיטוף.

אם את רואה שהילדון סובל הרבה מגרעפסים (מתבטא גם בהרבה קולות אה אה אבל לא יודעת מאיזה גיל) - להקפיד לשחרר לו ולשקול אוסטיאופטיה, לנו זה שינה ממש את החיים בהקשר הזה.

הרבה נחת!!

ניסית עיטוף?

וגם אם עכשיו זה ככה, הם משתנים כל יום עכשיו, אז מקווה שישתנה בקרוב

בהצלחה!!

אצלי הם תמיד ככה בהתחלה.

אבל גם ככה גם אני מנסה לנוח כמה שיותר, אז פשוט נחה איתם, הספה או במיטה...

כשגדלים יותר (מגיל שישה שבועות בערך) אז אני עוברת למנשא ואז אני יכולה לעשות דברים והתינוק עדיין עלי ומרגיש אותי.

גם לי היו ילדים כאלה. ישנתי כשהם ישנים עלי...

ממליצה על עיטוף.

ולהיות איתו כל היום במיטה

כי את לא צריכה לעשות עכשיו כלום!!!!! חוץ מלנוח ולהיות עם הבייבי!

כל רגע ורגע

אז כמה שיותר להתכרבל להיות צמודים..

אם את שוכבת לידו, הוא ישן טוב?

אם חייבים לעמוד איתו אז מנשא זה באמת פתרון (אבל עדיף שזה יהיה מישהו אחר, שהאמא תצליח קצת לנוח).

אבל אם אפשר לשבת או לשכב עם התינוק, זה הרבה יותר עדיף. רצפת האגן צריכה להחלים עכשיו...

כדי שגם היא תוכל לנוח

ברור שלא לעמוד!

דגש חשוב

זה חייב להיות עלייך, או פשוט על מישהו?

אבא, סבתא, סבא, בייביסיטר יכולים לעזור לפעמים? אפילו לחצי שעה מדי פעם, כשהם צריכים הפסקה מה ניקיונות, יכול לעזור לך ממש

ממש שמחה לקרוא בשורה כזאת טובה

מלא מלא נחת!

לגבי הבייבי, מוכר לגמרי

גם לי היה מאתגר בהתחלה

הוא רצה רק אותי

לא את בעלי ולא בעריסה, רק כדי שאוכל רגע לאכול להתקלח ולנמנם (מי ידבר על שינה בכלל?????)

התייעצתי כאן וכולן אמרו לי שמה אין מה לעשות

הבייבי צריך אותי וכו'

אני מסכימה, הבייבי צריך אותך

אבל וואלה את חייבת לחשוב על עצמך כדי שתוכלי לספק לו את הצורך הקריטי הזה.

כדי שזה יוכל להתרחש,

אחרי הנקה, הילד נרדם

תנסי לעטוף

להניח חיתול שספוג בחלב אם (אחרי שהתייבש כמובן)

או להניח את הראש שלך על חולצה שלך

, החולצה הכי מזיעה ומטונפת שלך

אצלי החיתול חלב והחולצה עבדו בצורה מעולה

רק ככה הצלחתי רגע לנשום

המון כוחות

התאוששות קלה 

כיף לקרוא את העדכון!!

הרבה הרבה נחת ושמחה!!

על מה שהוא הביא לך

לפעם הבאה - תקני לעצמך בגד לחג. זה עדיף על פני מתנה לא ידועה וזה משו שאת בוחרת

אם הוא רוצה לתת גם מתנה, או שאת רוצה גם מתנה, תבקשי בדיוק מה שאת רוצה

זה מה שאני חושבת

האמת מפתיע אותי.

חלק מהרעיון של מתנה בהפתעה זה גורם ההפתעה.

אם לא מתאים לך הפתעות, לא חייבים.

אפשר לצאת לקנות יחד מתנה בתקציב מוסכם מראש.

לא הייתי מנסה לזייף שום דבר אלא להתבונן על המקרה בשביל ללמוד להבא.

תחשבי עם עצמך עוד קצת אם את מעדיפה לדעת הערב כדי שאם לא תאהבי תוכלי להחזיר את המתנה מחר ולקבל זיכוי כספי ולקנות משהו אחר שאת אוהבת.

מה שאת כן יכולה לעשות, ז לדבר שיחה כנה ופתוחה עוד הערב עם בעלך לפני שאת פותחת את המתנה,

כי המתנה עצמה זה לא מה שמשנה אלא כל מה שעומד מאחורי זה,

כלומר דווקא בגלל שאת לא יודעת מה המתנה, את יכולה להודות לו על המחשבה שהוא חושב עליך באופן לא מאולץ. ולפרוק מהלב את כל התחושות.

ולהודות על האמת שקיבלתם החלטה שגויה שהוא יקנה לך מתנה בהפתעה.

אני נזכרת שפעם אחת (ויחידה מאז ועד עתה..) בעלי הפתיע אותי עם מתנה- עגילים מחרידות.

משהו שלא הייתי עונדת או נותנת למישהי אחרת לענוד. הוא ממש התלהב לתת לי אותן ומאפקט ההפתעה. אני התבאסתי בטירוף מבפנים שזה מה שקנה, אבל זה לא סתר את רגשות התודה מהמחווה שהיו חשובים בעיניי הרבה יותר מהעגילים. אמרתי תודה ושזה מאד שימח אותי שחשב עלי, השקיע ובחר והביא בהפתעה וקצת יותר מאוחר אמרתי לו שהעגילים לא הטעם שלי וזה לא משנה לי כל כך, כי מה שבעיקר שימח אותי זה המחווה ושווה לי פי כמה. מניחה שזה היה קצת מבאס, אבל מאז סיכמנו שאני קונה לעצמי מה שאוהבת, אם אפשר ללכת יחד לקנות עוד יותר טוב ואפקט ההפתעה אצלנו זה מכתב שהוא מביא לרגל האירוע. ב"ה זה עובד אצלנו מצויין- אני מתרגשת מכל פעם שמקבלת מכתב וזה נותן לי את התחושה שחשב עלי והשקיע בי פי כמה מאשר כשקונה לי מתנה. 

שגבר שמעודד את אשתו לקנות לעצמה מתנה לחג קיים את מצוות היום.

בעלי ברגל מעודד אותי לקנות מתנה לעצמי ואני עושה זאת בכיף.

לא רואה עניין לחשוב, קנה לא קנה, יקנה לא יקנה, אני אוהב את זה יותר או פחות.

הוא לא אוהב אותך פחות אם הוא לא בוחר מתנה בעצמו.

ואם את מפנטזת על משהו, פשוט תגידי.

אני מנחשת שאת נשואה צעירה, ואני מאחלת לך עוד שנים טובות וארוכות בשמחה.

אל תבזבזי את החיים ברצונות שאת משתיקה, וזה טוב לכל התחומים בזוגיות.

ולעניין הנקודתי, הלך קנה- תביעי הערכתך על שחשב עלייך אבל כן כדאי שתוסיפי אולי בזמן אחר שהיית מעדיפה להחליף או שהייתה ציפיה אחרת.

חג שמח.

מתפללת עלייך❣️

בן כמה הקטן? כי זה נשמע לי ממש כמו דיכאון אחרי לידה. זה באמת חזק, והרבה נשים עוברות את זה, ואת תצאי מזה בעז"ה חזקה ושמחה!

ממליצה להתקשר קודם כל לארגון ניצה ולדבר איתם, הם יוכלו לייעץ לך הלאה.

ובינתיים סבלנות, וחמלה כלפי עצמך ♥️

מבינה שאת בחופשת לידה אבל מה היה לפני כן?

והאם את מתכוונת לחזור לעבוד?

להיות כל היום בבית ולנקות זה משעמם בטירוף!! גם אני השתגעתי בחופשת לידה והרגשתי ממש חיות כשחזרתי לעבודה. בנתיים אני ממליצה לך למצוא תעסוקה שמתאימה עם התינוק- לדוגמא הליכות בחוץ, קבוצת אמהות בחל״ד (אצלנו יש במתנס בוקר בשבוע עם ארוחת בוקר, שיעור פילטיס מותאם לאמהות עם קטנטנים והרצאה קצרה בנושאים מעניינים).

לפני 20 שנה

אמא ל2 תינוקות

תוהה איך הגעתי למצב שאני 24/7 עובדת בבית/ בחוץ בלי טיפת חופשיות ועם נשים מסביבי שזה מה שהן עושות 20 שנה ועם גברים שמצפים שזה מה שיקרה

זה גרם לי לעצור רגע מהחיים, להבין שאני חייה חיים של מישהו אחר ולהתחיל לשאול את עצמי מה אני רוצה מחיי.

לא עשיתי שינוי ביום אחד, זה היה תהליך ממושך וקשוח, זה התחיל מעצירת הילודה, המשיך משינויים בקטע הדתי, שדרוג התעסוקה ופינוי זמן מספיק לפנאי ולעצמי.

אחרי שהייתי מספיק מרוצה מחיי התחלתי גם להתעניין בהתפתחות אישית ובהרחבת אופקים במגוון נושאים.

החיים שלך הם בחירה, כל יום מחדש, איך הם יראו. מה שקרה עד עכשיו לא חייב להמשיך.

להשתנות זה לא דבר רע, בעיניי זה אפילו טוב, כשאני רואה אנשים שנשארים כל חייהם אותו דבר זה מוזר לי שהם אף פעם לא משנים את דעתם, זה הכי טבעי להשתנות ולהתפתח.

אגב אם רוצים להגשים רצונות ולהתפתח כנראה צריכים קודם כל פחות לשים על אנשים, אחרת חיים את החיים מנקודת המבט של הסביבה ולא מרצון אישי.

שוךחת חיבוק❤️

האמת שבלי ההקשר הדתי נשמע שאת חווה סוג של דכדוך/ דכאון

ממליצה למלא שאלון אינטרנטי על דכאון אחרי לידה ולקבל אינדיקציה למצבך

אני חושבת שדכדוך ודכאון הרבה פעמים מגיע מריצוי וחיים באוטומט וחוסר חיבור לרצון האמיתי שלנו, וגם - מתחושת חוסר משמעות

תכלס את צודקת בעיניי וגם אני הייתי מרגישה כמוך אם כל חיי היו סובבים סביב הבית והכביסות, ובאמת הרגשתי כך באיזשהו שלב כשהייתי בבית עם הילדים והחלטתי לעצור ולצאת לעבוד

כנל לגבי מערכת היחסים מול הבעל. אנחנו צריכות התחדשות וריגושים. אבל זה הרבה פעמים מגיע מעצמו או מנחע את עצמו  כשיש לאישה חיים מלאים משל עצמה. כשאת כל היום סביב השוטף של הבית, וכל הימים נראים אותו דבר, ואת מרגישה אשמה על המחשבות שלך אפילו, ברור שזה נדחק הצידה. זו מן הסתגרות והתכנסות בקושי הפנימי שלך שלא מאפשרת פניות לשום דבר אחר, וזה רק הולך ומתעצם אם לא מטפלים בזה

בקצרה, מציעה לשקול כאמור יציאה מהבית, שינוי. תשאלי את עצמך שאלות ותעני בלי לבקר את עצמך. והייתי פונה גם לטיפול

חתונה, זוגיות, ילדים, הם ברכה בד"כ ויכולים להביא הרבה טוב לחיים

אבל לא משם בהכרח תבוא תחושת משמעות וחיבור לעצמי...

ולפעמים אפילו להפך. עומס החיים, עומס המטלות יכול מאוד להרחיק אותנו מעצמנו ומהאני שלנו.

וכן, אין כיף בלרדוף אחרי המטלות, לסמן וי, ללכת לישון וכל יום נראה בערך אותו דבר.

הייתי הרבה שנים רווקה בלי הרבה עומס על החיים ואלו היו שנים נפלאות של משמעות אפילו שלא היה לי ילדים ובעל, ואפילו שהייתי בחיפושים אינסופיים אחרי הבעל...

כי היה לי את עצמי כמה שאני רוצה ונהניתי מהשקט הזה, והחיבור לה' היה כל כך ממלא ומספק...

אני רואה את זה הרבה, בני אדם רוצים המשכיות, רוצים מסגרת ומשפחה בד"כ... ומאוד רוצים ילדים

אבל הרבה פעמים זה סיפוק והמשמעות מתחבאת שם...

וצריך למצוא את עצמנו, אולי מחדש, בתוך כל העומס הזה.

נשמע שיש כאן הרבה הלקאה עצמית ומצפון...

מול עצמך, מול הסביבה, מול דרישות החיים, מול ה'.

אז קודם כל את טובה כמו שאת.

ואת לא נמדדת בפינצטה. את מכלול של הרבה דברים...

ויכול להיות שספציפית עכשיו את מוצפת והכל נראה גדול ומשמים וריקני...

אני לא יודעת איפה בעלך פה בסיפור, אבל ייתכן שזה קשור גם לשם...

בכל אופן דבר ראשון לפני הכל תמצאי את עצמך, את הטוב שבך!! תגלי במה את טובה, תראי את עצמך באור טוב וחיובי...

וחיבור חיבור עם אמת...

אפשר להעזר בטיפול.. לבד זה נשמע לי קצת מאתגר לפי התיאור שאת מספרת...

אדם צריך שיהיה לו את עצמו באהבה ושלום לפני הכל.

ואח"כ אפשר לדבר על הבחירות שלך בחיים לגבי שמירת מצוות...

צריך תמיד רענון גם אחרי חזרה בתשובה

תהילים

שיעורי תורה

קריאה תורנית

התחברות .

זה מתמשך 

זה אף פעם לא בא בקלות , זה חדשים לבקרים

מאחלת לך יקרה שתראי אור  במה שתעשי 

צריך רענון בשביל לפתח את האמונה ולהעמיק אותה, אחרת היא נשארת אמונה לא בשלה וגם די מובן למה אין לך כח להמשיך לקיים

וגם צריך רענון ולמידה מה באמת היהדות אומרת על דברים, כי נכון שיש הלכה אבל יש גם הרבה מקום לגמישות בכל מיני דברים ואם תבררי ותלמדי יכול להיות שתגלי שיש דברים שיש בהם מנעד רחב יותר

סתם לדוגמא שנתת על התפילה-

נכון שבעקרון ראוי מאוד להתפלל תפילת עמידה כמו שחזל תקנו

אבל צריך לדעת שמעיקר הדין החובה הבסיסית של אשה היא להתפלל תפילה ביום, אבל זאת יכולה להיות גם תפילה במילים שלך! היא רק צריכה לפתוח בשבח לקב"ה, ואז בקשה ולבסוף הודיה (כמו בסדר של תפילת 18). אז כן הקבה ישמח גם בהתבודדות שלך וגם מבחינה הלכתית זה באמת הבסיס.

בכל אופן ממליצה ללמוד, לחפש

גם לחפש לך דמויות רבניות שאת מתחברת אליהן ויוכלו להדריך אותך.. הרבה פעמים בכל מיני דברים יש את תשובות למענה אחר לחוזרים בתשובה כי זה באמת מאתגר ומורכב

להפסיק לְרָצות.

אני חושבת שזה בדיוק הגורם המחולל של הרגשת הזיוף, את עסוקה כל הזמן ברצונות של אחרים ובסוף נעשית זרה לעצמך.

מציעה כמו oo היקרה להתחיל לבחור כל פרט בחיי היומיום שלך מחדש. לא הכל בבת אחת, שינוי וניקוי יכול להביא איתו גם כאב ובלאגן, אז כל פעם לפתוח תחום בחיים שלא מוצא חן בעינייך לראות את המציאות שלך, לבחון את הרצון שלך מול זה, לראות מה את התחייבת לעשות והאם זה עדיין מתאים לך,  ואם לא לראות איך אפשר לעשות שינוי, ולבחור מחדש. לבחור במשהו זה לא תמיד במה שהכי כיף אבל זה אומר שאת מבינה שאת לא נמצאת שם בכפיה חיצונית כלשהי (גם עכשיו את לא בכפיה כנראה, אבל כנראה גם לא עשית את כל הבחירות שהובילו אותך לנק' הנוכחית במספיק מודעות, יותר בזרימה, ועכשיו החיים קוראים לך *לבחור* שוב).

בהצלחה רבה וחיבוק על תחושת הזיוף, זה אכן צורם להיות ככה כל הזמן...

זה כנראה אומר שזה פחות מתאים לך

אני לא הצלחתי לחבר יותר מחפיסה וחצי בלי כתמים

אז מה עשית? כמה זמן היה כתמים?

זה חכם שעברתילמשולבות?

שווה לי להפסיק לגמרי?

אם אפסיק, תוך כמה זמן מגיע מחזור? 

אם לא, עושים הפסקה רגילה של שבוע (אאכ ובגלולות האלה ספציפית זה אחרת. צריך לבדוק בעלון לצרכן)

ווסת מגיעה אחרי 3-4 ימים מרגע ההפסקה

מה עשיתי עם הכתמים? הבנתי שזה הזמן לעצור ולעשות הפסקה כי הרירית מתפרקת

אז הייתי אמורה להפסיק כדי לקבל כבר כשהתחלתי עם הכתמים?

אם מתחילים כתמים אחרי חיבור חפיסות, צריך לעשות הפסקה ולקבל ווסת.

וביום הראשון של הדימום הרציני מתחילים חפיסה חדשה

הפסקה לפי הוראות החבילה, שבוע או מה שכתןב

זה קריטי להגנה מפני הריון.

למרות שכם ביום הדימום זה הגיוני כי היא תהיה איתן לפחות שבוע האמת

אל תסתבכי עם זה

אם כצוב הפסקה של שבוע אז תעשי הפסקה של שבוע, כתוב משו אחר אז משו אחר

הרגע התחלת עם הגלולות האלו, כדאי לקחת לפי ההנחיות, לתת לגוף להתרגל.

כלומר לקחת נגיד שלשה שבועות (בהתאם לחפיסה), לעשות הפסקה בהתאם להנחיות ואז לחזור לקחת.

אחרי שאת רואה שאת מסתדרת עם הגלולות, אפשר לנסות לחבר.

באיזה שלב את של החפיסה?

בגלולות האלה זה לא לנצח

כמה שתצליחי לחבר מה טוב

אבל יש גבול

כשיש כתמים הגוף מסמן להפסיק

לעשות הפסקה של שבוע ולחזור (תבדקי מה כתוב בעלון כי לא זוכרת בדיוק כמה הפסקה)

מבינה לליבך מאוד!

גם לי היתה הפלה בהריון ראשון מיד אחרי החתונה

גם הרגשתי סוף העולם...וכאב לי מאוד (לא זוכרת אם ברמה שלא מסוגלת לראות אפחד)

כמובן אחרי שילדתי ב"ה מאז כמה וכמה ילדים הבנתי שהפחד מהעתיד הוא זה שגרם לי להכנס לקצת חוסר פרופורציה...

נכון זה חוכמה בדיעבד.

אבל את צריכה לזכור שהכל טוב אתם נשואים רק חצי שנה.

בינתיים תחויי את האושר בזוגיות בתור זוג צעיר זה משהו שלא יחזור אח''כ עם ילדים. ויהיו ילדים בעז"ה!!

תסתכלי אופטימי על העתיד זה מה שחשוב ורוס הסיכויים שהעתיד ורוד הרבה יותר ממה שהוא נראה

בנוסף. יש את גם האתגר האמונה - חייבים לזכור שכל מה שקורה הוא לטובתנו. אם כי קשה לראות את זה. אז להתפלל שלפחות האמין בזה.

ותאמיני לי שאני גם עוברת עכשיו אתגר גדול בנושא .. ככה שמדברת גם מניסיון וגם לעצמי

חג פסח כשר ושמח!

קומו תצאו תהנו את תודי לי על זה

עברתי כמה כאלו, ואחד היה גם ממש לפני פסח

איך היה לי קשה לקום מהמיטה ולהמשיך כרגיל בעבודות החג..

מה שמעודד קצת, זה לדעת קודם כל שיש התחלה כלשהי של הריון שזה כבר סימן טוב מאוד. ואפילו היה לכם פעמיים תוך חצי שנה.

זה באמת כואב מאוד

לרצות ולכסוף כ"כ כ"כ להריון...

ואז הוא מגיע

ואז כימי

ואז שוב

וואו.

ממש כואב 💔

שולחת לך חיבוק גדול גדול

ב"ה שתזכו לבשר ולהתבשר בבשורות טובות במהרה

ורציתי גם לכתוב לך שמאוד ריגש אותי לקרוא מה שכתבת על בעלך - שאת נשואה לבעל הכי טוב שיכולת לבקש ב"ה!

וואו 

זו מתנה עצומה

וזכות עצומה

ואושר צרוף

וב"ה ב"ה אתם עוד תזכו לחבוק ילדים מדהימים שהם פרי אהבתכם המדהימה הזאת ❤

לאט לאט יקרה

חצי שנה זה באמת לא הרבה זמן, ועוד שבתוכה היו 2 הריונות כימיים, זה מאוד כואב אבל גם מאוד מעודד יקרה ❤

בארצות אחרות נותנים אפילו שנתיים מעת הניסיון להרות עד שבכלל בודקים,

וכאן בארץ נותנים שנה (כי יותר לחוצים כאן בכללי )

זאת כמובן אם אין סיבה מיוחדת או ידועה...

זה יגיע

ב"ה

בדיוק בדיוק בזמן

ישועת ה' כהרף עין

בינתיים תהנו מכל האושר שלכם יחד

תמשיכו לבנות ולהעמיק ולהתברך ממנו עוד ועוד

ולהמשיך כך בעצם גם להכין את הקרקע לילדים שיבואו ויהנו מכל העבודה הברוכה הזו שלכם

אני אוהבת לחשוב גם על הזמן עצמו שממתינים להריון בתור "הריון שלנו, של הזוגיות שלנו", או "הריון של כוחות הנפש שלנו", או "הריון של האדם שאנחנו", כלומר להתייחס גם לזמן עצמו שעובר כהריון והכנה של משהו גדול וטוב, לפני ההריון של הילד עצמו. כי בעצם אם משקיעים בזמן הזה ובונים בנו, בונים בזוגיות, במידות, בחיים בכללי - זה באמת בסיס איתן גם לילדים שיגיעו ב"ה וגם לאיכות החיים והאושר עצמם

(ולסיום שיתוף קטן בתקווה שיעודד - אנחנו חיכינו לבתנו הבכורה 3 וחצי שנים עד שנולדה, כלומר שנתיים וחצי חיכינו להריון הזה, וב"ה עליה ממש (אוטוטו בת 15 )

ולאחריה עוד 2 אוצרות מדהימים תודה לה' הטוב.)

וכמובן מאחלת לך שיגיע במהרה, בקלות, בשמחה, בבריאות שלמה ובדיוק ❤❤❤

ומעצבן ומתסכל ומפחיד

מה שלי קצת עזר זה טיפה לקרוא ולהבין - מה קרה כאן בעצם

אז מה שקרה זה שהגוף שלנו התחיל תהליך של הריון, אבל התנאים לא היו הכי טובים שיש, ההשתרשות קרתה במקום לא אופטימלי, הזרע או הביצית לא היו הכי מושלמים, אז בניסי ניסים, השם טבע בגוף שלנו את היכולת לבדוק ולברור רק את הטוב ביותר, ומה שלא - עדיף שלא יקרה ולא ימשיך להתפתח.

ובכלל, הריון כימי זה בדרך כלל דבר שלא מבחינים בו, הוא מתבטא בכמה ימי איחור, ואז הווסת מופיעה, זה אומר שרק מי שכל כך רוצה ומחכה ובודקת - רק היא תזהה את זה.

לכן ייתכן מאד שזה נפוץ הרבה יותר, רק שרוב הנשים תולות את זה באיחור שגרתי אם זה דבר שבשגרה (כמוני)

אני לא מבטלת את הכאב, זה כואב. מאד.

אבל אני רק רוצה להרגיע את החששות ולהסביר שזה בסדר שזה קורה. הגוף שלך מפקד כמו שצריך. הוא בוחר בשבילך את התינוק הכי מושלם בעולם, ובעזה את תהיי אמא מדהימה, בקרוב

אני באמת מנסה לקחת את הדברים בפרופרציות עם כל הקושי ,

מודה על אמונה שמחזירה אותי לנשום ולהבין שהכל מהשם יתברך אז תודה לכן בנות מאחלת לכן פסח שמח וכשר(:

בשבוע 20 עוד הגיוני לא להרגיש.

כאבי בטן לא קשורים לתנועות.

איזה סוג כאב יש לך?

למטה, בעיקר אחרי שאני מתאמצת... אבל אין לי דרך להוריד את המאמץ.

גם ככה בעלי עובד כל היום ואני מסתכלת עליו... אבל בקצת שאני כן עושה- בכל זאת ערב פסח והחמודים פה צריכים התייחסות... אח"כ אני מרגישה כאלה כאבים... אוף

כי א זמאוד הגיוני עשדיין לא

אני שבוע 21 ++ ובקושי מרגישה אחת ל..

בהתחלה תנועות מרגישות כמו מן בועיות קטנות כאלה..או דגיגונים..חח

אחר כך מרגיישם כמו בעיטות אבל מאודדדד עדינות

עד שהעובר גדל ןזה מתחזק. ומורגש

זה לא כאבי בטן בכלל

הגיוני שאם השיליה קדמית לא תרגישי

מתחילים יותר מאוחר להרגיש וגם לדעתי פחות חזק מאחורית

אבל אם עבר הרבה זמן מהבדיקה הקודמת תבדקי למה לא

אחרי פסח יש לי כבר סקירה מאוחרת, אז אין לי כח להבדק שוב- בעיקר לא זמן.

בשבוע 20 יש כאלה שכבר מרגישות, אבל גם ממש תקין לא להרגיש.

לא סתם עוד לא עושים מעקב תנועות...

אצלי תמיד היתה אחורית אזז הרגשתי מאוד מוקדם

אבל מכירה כאלו שהתחילו להרגיש רק בשבוע 22,23

נשמע שבאופן די דומה לאמא שלך, לא הייתי קוראת לזה לקרוא "הכל"

יש ספרים נקיים גם בספרות הכללית אבל באמת לרוב אני הולכת שם לכיוון של ספרי ילדים או ספרות יותר ישנה וקלאסית כדי "ללכת על בטוח". 

קוראת ספרי קודש, סיפורי צדיקים  

לא קוראת ספרים שכתבו גויים ןלא ספרות לא דתית (כי התרבות אינה יהודית)

יהודי הוא קדוש (משמעו גם מובדל) וזה בכל תחום ובכל המובנים כולם.

אני חושבת שדווקא בעניינים של תרבות נכון עוד יותר להיזהר,  שירים, סרטים, ספרים שם מובא אורח החיים, דעות והתנהגויות - גם אם החיים של כל בני האדם חיצונית נראים אותו דבר בבסיס ההתנהגות (אנושית) . אנחנו שונים במהות ובתפקיד (חלק אלוקה) ולא נכון לקבל השפעה מהם, בייחוד לא כשאת בהרפיה ונהנית מהכתיבה והתפאורה ולא במשמר על משמעויות התוכן- וזה דווקא בגלל המעלה באומנות לקחת מסרים ולהנגיש אותם בצורה חלקה ככ ואפילו סמויה.

[קראתי לאחרונה דווקא על חנוכה, שהיוונים לא השמידו את השמנים בבית המקדש אלא פשוט טמאו אותם, אם הם רצו לבטל את העבודה של בית המקדש הם היו יכולים לקחת את השמנים, אבל הם רצו שהאור במקדש יהיה משמן טמא, ועלזה המכבים התעקשו למצוא שמן טהור.  כל יסוד המלחמה שלהם היה על ההישמרות והקדושה היתרה שבני ישראל נוהגים בה, על המושגים שלא נראים לעין הבדל בין טהור לטמא]

ספר טוב זו יצירת אומנות

כשיש הגבלה על תוכן/ ניסוח זה הרבה פעמים פוגע ביצירה

הרבה שנים לא קראתי ספרות דתית/ חרדית אבל שקראתי אותה היא היתה הרבה פחות מספרות שאינה דתית (אולי משהו השתפר עם השנים)

אני קוראת הרבה ומפיקה מהספרות שאינה דתית גם הנאה וגם לימוד מידע וכלים לחיים

לא הייתי מוותרת על זה בגלל טעמים דתיים

(אם כי אני לא גאה בזה..)

הייתי מעדיפה לקרוא רק על טהרת הקודש אבל לדעתי הספרות לוקה בחסר

אבל כשיש סצנות לא לעניין ממש אני כן מדלגת...

מעדיפה ספרות חרדית ודתית או ספרות עולם לנוער, בדרך כלל רק קלאסיקות מפעם, כי בימינו גם בספרי הילדים והנוער נכנסות דעות פרוגרסיביות ורעות.

ספרים מסוגים אחרים - בדרך כלל אבקש המלצות מאנשים שאני סומכת עליהם כדי להחליט אם לקרוא או לא.

לילדים אני עוד יותר מסננת - כרגע נותנת להם לקרוא רק ספרות חרדית, וספרות דתית שאני מכירה את סגנון הסופר. (גם בספרות החרדית יש מה לסנן... אבל הם יודעים את הכללים הבסיסיים, ויודעים להראות לי בעצמם ספרים שהם בעייתיים - כי בעצמי אני לא יכולה לקרוא הכול קודם, לצערי)

תתחדשו!

שש שנים, נראה לי עשה את שלו