הכל טוב.נסיכה 100 ויצא תקין ב"ה, מה השלב הבא??
רוצה הריוןסליחה, יש פה כמה ניקיות של רוצה הריון מצפה להיון ובקרוב הריון (אמן לכולן!) אז אני קצת מבולבלת, את רוצה להזכיר לי רגע את הרקע?
הייתי אצל רופאת נשים עשיתי בדיקת דם הורמון יצא תקין ב"ה רוצה לדעת מה בודקים הלאה??
מניחה שכבר אמרו לך (אולי אפילו אני ) את זה קודם
בעיקרון מחכים שנה לפחות
אם את יודעת מתי הביוץ שלך ואתם מקיימים יחסים סביב מועד הביוץ אין מה להילחץ
בדכ השלב הבא בבירורי פוריות זה מעקב זקיקים ע"י אולטרסאונד ובדיקות דם לראות שאת מבייצת , עדיף להתחיל אצל רופאת פוריות ולא רופאת נשים
אבל, באמת באמת אין שום סיבה שבעולם, יש רק סיבות שלא. הלחץ לא עושה טוב והוא רק מזיק
חכי עוד שלושה חודשים לפחות ותקיימו יחסים סביב הביוץ
את יכולה לקבוע תור לרופא פוריות לעוד שלושה חודשים ובינתיים לחיות כרגיל.
בהצלחה!
ובדיוק באותו יום היא בדקה אותי ואמרה לי שאני בביוץ ושאם המחזור מסודר אין סיבה שהביוץ לא יהיה מסודר(כי בדקתי עם מקלונים ולא הסתדר לי) וגם נתנה לי הפניה של בדיקת הורמון ויצא תקין ב"ה..
איך משיגים רופאת פוריות? דרך קופת החולים?
אם הבעיה היא בלקום לשתות
מוריהאחרונהפשוט לא לקום!
תיקני שישיה של בקבוקים קטנים ותפזרי בבית. ככה הקושי לקום נעלם והכל בהישג יד.
אחד קבוע בתיק,
אחד ליד המחשב,
אחד בספה, אחד במיטה, אחד על השיש, על השולחן אוכל...
במקומות שאת נמצאת בהם הרבה במהלך היום.
אם את במשרד- לשים על השולחן לידך ולא בתוך התיק.
הצלחתן להרגע?
איך?
במה התבטא הלחץ?
אשמח מאד מאד לשמוע\\
ממני שלחוצה נורא
את כלה טרייה? נשואה הרבה שנים?
עם מה יש לך קשיים הכנות מקווה הלילה עצמו?
האם את מרגישה שאת מקפידה מדי בהכנות?
נשואה כמה וכמה שנים
אבל הזכות ההריונות והלידות הייתי במקווה בערך 10 פעמים..
הלחץ בהכל....
בבדיקות
בלבדוק שהן נקיות
בהכננות למקווה
בעיון לפני הטבילה
בספקות אחרי הטבילה...
נשים שאין להן שום ocd אבל מרגישות כמוה רק כי קיבלו הדרכה לא טובה בתור כלה או שקיבלו הפחדות וכו
אלו נשים שמתקלחות בחושך כדי שלא יראו שמא דם..
וכל בדיקה מסתכלות מליון פעמים ושולחות גם אם ממש ריק ואין כלום
ולא רק בפעמים הראשונות, אלא ממש בהתמדה בכל פעם שצריכות לבדוק..
לדעתי תלוי מה רמת החרדה והלחץ. לא בטוחה שנכון לקפוץ למסקנה שזו הפרעה
אני לא יודעת באיזה רמה הלחץ שלך.
אספר לך מה קורה אצלי,
יש שני תחומים בהלכה שבהם יש לי לחץ שאולי לא עשיתי נכון וזה מעיק עלי מאוד- כשרות וטהרה.
בטהרה, אני פשוט לחוצה.
חוששת מכל סיב קטן שיש על הבדיקות, מסתכלת עליהן כמה וכמה פעמים, חוקרת אותן לעומק כדי לוודא שהכול נקי.
אני יכולה להגיע עם כל מיני שאלות לבעלי, שלשנינו ברור שאני יודעת מה התשובה ושהכול בסדר, אבל אני שואלת בכל אופן כדי להיות בטוחה ומכוסה.
גם בהכנות, לוקח לי הרבה זמן. מתקלחת הרבה זמן, מוודאת באובססיביות משהו שאין לכלוכים מתחת לציפורן.
גם בטבילה עצמה, אני חוששת אחר כך שאולי לא הרפיתי מספיק, אולי נשארה שערה על הגב ואולי ואולי ואולי.
זה מעיק וזה מתסכל. מאוד.
מה אני עושה כדי לשחרר את הלחץ הזה?
גם לי, לא יצא לטבול כל חודש. אז לפני כל טבילה מחדש אני מרעננת לעצמי את ההלכות. אני קוראת את ההכנות הנדרשות בספר "איש ואישה" של הרב קנוהל וככה נזכרת מה באמת צריך לעשות ולא מוסיפה החמרות מיותרות.
אני חושבת שללמוד את ההלכות אפילו לעומק יותר גם יכול לעזור. בעלי למד את ההלכות האלו בישיבה והוא אמר שהרבה מתוך ההלכות שאנחנו נוהגים היום הם דרבנן, והחמרות והנהגות. אז כמובן שזה לא אומר שלא צריך לקיים, צריך להקפיד על הכל. אבל בכל אופן יש בזה משהו קצת משחרר לדעת שעד ללעבור על איסור דאורייתא הדרך ארוכה. וזה גם יכול לעזור כדי להבין מאיפה ההלכה הגיעה, איך היא התקבעה כמו שהיא היום, מה עומד מאחורי זה ואז מבינים יותר מה צריך בדיוק ומה זו רק חומרה.
דבר נוסף, אני משננת לעצמי כל הזמן "אני עושה מה שאני יכולה, וזהו". לא צריך להשתגע, אנחנו עושות את ההשתדלות שלנו. וזה עוזר לי להזכיר את זה לעצמי כל פעם, כל פעם שיש לי שאלה, אני משננת לעצמי את המשפט הזה.
לגבי הלחץ סביב הבדיקות, לפעמים אני פשוט משאירה לבעלי ומשחררת את זה מעצמי, כדי שהוא יבדוק ואני לא אהיה בלחץ סביב זה. אבל לפעמים אני פשוט "מדברת" עם עצמי בהיגיון. יש פעמים שזה משהו שאני יודעת בוודאות שהתירו לנו בעבר, אז אני ממש אומרת לעצמי בראש "את יודעת שהתירו את זה כבר, את יודעת שזה בסדר, אז עכשיו תזרקי את העד בבקשה לפח ותפסיקי להסתבך".
בקיצור, הרבה הרבה זה בתודעה. אני עובדת על המחשבה שלי ומסבירה לעצמי בהיגיון שאין שום סיבה ללחץ סביב זה. אצלי זה עוזר, באמת הלחץ יורד מפעם לפעם וב"ה אני כבר יותר משוחררת
וגם, בעלי מודע לזה שאני בלחץ, הוא לא מזלזל בזה אבל כן עוזר לי להיכנס לפרופורציות. ואם אני מתחילה להיכנס לסרטים ולספקי ספיקות הוא מעמיד אותי במקום, לא נותן לי להילחץ מידי ועוזר לי להירגע.
הזכרת לי את עצמי בהרבה דברים...
שתסביר לך בדיוק מה הבסיס להלכות
בכלליות הטבילה מהתורה היא רק עיון וטבילה (אחת) כל עניין הרחיצה וההתארגנות והטבילות הרבות הן כדי שתהיה טבילה אחת ראויה וכשרה מהתורה.. דבר נוסף .. כאשר הבלנית אומרת כשר גם בשמיים מכריזים כך
עוד טיפ שלמדתי בשיעור בששנייה שיוצאים מהמים לא להסתכל על הגוף.. ישר חמרוח קרם גוף קרםם פנים להתאפר ולשים משהו בפה כדי שאם אמצא משהו אח"כ יהיה אפשר לתלות בזה
בקשר לבדיקות תשאלי רב אולי כדאי לעשות פחות בדיקות ואולי לתת לבעלך לבדוק או אפילו לשלוח לרב
צריך לזכור שהדברים נכתבים ברגע של כאב עמוק שחולף ומתאזן עם הזמן ומקבל פורפורציות....
הערה בונה,תודה!
שמעתי מעוד כמה ששיבוץ בגני שפה הוא פשוט זוועתי ואין שום התחשבות בהורים ובמיקום הגן
אוי וי
הייתי משגעת
די די איזו בירוקרטיה קשה יש פה בגנים ומעונות זה כל כך לא פייר!
אין לי מה לעודד רק לשלוח לך חיבוק גדול אני כל כך מבינה את הלחץ הזה והרצון שהכל יהיה מסודר מראש גם אני כזו, באים לי אורחים בהפתעה אני משתגעת.. אומרת להם רק תתקשרו רבע שעה קודם! אני כזו מאורגנת וזה
ממש סיוט לא לדעת מה קורה
ואיזה אמא מדהימה את שנלחמת שיהיה הכי טוב לבן שלך!
בצלחה רבה!
זה כנראה טחורים/פיסורה (או שילוב של שניהם).
כדאי ללכת לרופא משפחה לאבחן.
1. מאוד נורמלי אחרי לידה שיהיו טחורים תבקשי מהרוקח משחה (הרוב מותרות בהנקה לפי המכון הטרטולוגי)
2. כן .. אפילו יותר קל כי זה השלה האורלי בהתפתחות פשוט לתת כל פעם עד שיתרגל
העולם דרך הפה.. מכניסים צעצועים וכו
משחה לא זוכרת תבקשי מהרוקח
אחרי הברית נתתי להם אקמולי עם מוצץ, זה מה שהמוהל אמר לעשות כדי שלא יגיע לקנה הנשימה
והם מאוד אוהבים את זה
לו.. זה פשוט משחק מוצלח במיוחד
דורש מעט הכנה מראש, אבל שווה כל רגע (צריך שלכל אחד יהיה פלאפון/מחשב)
אני באמת מאמינה שאני היחידה,
אבל אולי מישהי מפה תזדהה.
מאז בואנו לבית ההורים והיציאה מבית החולים,
אני מוצאת את עצמי לא פעם במתח גבוה.
בעיקר אני מדמיינת דמיונות מפחידים שמקשים עליי.
למשל: בבית של הוריי יש מדרגות ואני ממש יכולה לראות שהיא נופלת לי...
אני רואה את זה כ"כ חי, והלב שלי נרעד.
ואז אני מחזירה את עצמי למציאות אבל זה רק עד הפעם הבאה.
או למשל עם בעלי.
בגלל שיש לו ילדים משלו (הקטנה בת 8, כך שעבר זמן מאז החזיק בתינוק), הוא בגדר ה"מבין"
ואני בגדר ה"חדשה".
ולכן הוא מחזיק אותה לפעמים בצורה שנראית לי ממש מפחידה.
(למשל כשראיתי אותו מחזיק אותה בתנוחת "נמר על העץ" חשבתי שנשמתי תפרח).
או כשהוא הולך לקלח אותה בלעדיי,
אני ממש יכולה לדמיין שהיא מחליקה לו.
ואז אני מרגישה שזהו. כל האושר שלי התחלף באסון.
ובלילה גם קשה לי לשים אותה לישון,
כי אני מפחדת שיקרה משהו.
ואני כל קמה שעות קמה אינסטנקטיבית לראות שהיא נושמת.
ובא לי לשחרר, ולא יודעת איך.
אני לא מאמינה שטיפול יעזור לי פה (כי יש לי כבר מישהי, רק שלקחנו הפסקה בגלל הלידה)
וקשה לי לשתף את אמא שלי.
אז איך מתגברים וחושבים חיובי?
באמת מאמינים שהכל יהיה בסדר ושוום דבר רע לא יקרה?
אני מתפללת שיהיה לי יותר בטחון בה',
אבל לפעמים הדמיון פשוט משתלט.
למישהי יש עצות?
הזדהות גם תעזור פה.
ההורמונים עדיין עובדים שעות נוספות רק תשימי לב שזה משתפר עם הזמן...
גם לי קשה לסמוך על אנשים אחרים במקלחת אני ממש לחוצה מזה אז פשוט אני מקלחת ואת יכולה להיות איתו כשהוא מקלח
בנוגע לילה אם זה ערגיע אותך תשתמשי בביביסנס
אםם תראי שלא מתחיל שיפור תוך שבועיים עד חודש כדאי אולי לפנות לעזרה מקצועית
תנוחי מלא ותתחזקי ובע"ה התקופה שאחרי הלידה תעבור
לי אמצעי מניעה הורמונליים עשו לי בדיוק מה שאת מתארת חרדות עם ממש דימיונות מציאותיים
שמחמיאה לך
יש קרם לחות לשיער אם יכול לעזור לך
משהו שדורש רק קצת לסדר כשאת מורידה את הכיסוי
דווקא אוהבת לפעמים להישאר בבית עם המטפחת, ככה לא רואים את כל הבלאגן שמתחת ;)
מה שכן, אחרי המקלחת אני מסתרקת ואוספת אותו בצורה שאני אוהבת ומחמיאה לי. זה הפתרון הכי טוב שמצאתי... יש לך אפשרות כזו?
אפילו לנסות להרטיב את המברשת וקצת לסרק ולסדר, אולי עם סרקל. זה ממש תלוי בסוג השיער
אמהות שבבית עם הילדים-
אשמח לשמוע איך אתן מעבירות את היום-
מה סדר היום באופן כללי, במה הילד/ים מצטרפים למה שהאמא רוצה לעשות,
ואיזה פעילויות או יציאות הן יזומות ומיועדות במיוחד לילדים.
מתי ואיך עושים דברים שהם לבית ומתי 'אוורורים ורענונים' לאמא?
אני כרגע בבית עם תאומים בני שנה וחצי ומנסה להבין איך נכון להתנהל...
נשמע כיף!
אצלי יותר גדולים ותמיד בקושי ישנו
באמת כל יציאה טובה לנו
גם להבין מה נורמלי כשאני איתם
וגם לקבל כיוונים מעשיים.
באיזור ירושלים
מוזיאון המדע כבר היינו מלא
וגם מוזיאון המוזיקה
אם למישהי יש רעיום לסיור\ביקור\טיול משהו לא קשה מדי לאיש מבוגר ממש יעזור לי
ומה עוד אפשר לעשות בסביבה ?
צריך שיעברו 30 יום ואז לשלוח.
תנסי לשלוח שוב, לא חושבת שידחו פעם נוספת אם יש הוראה חד משמעית ומחייבת שאת צריכה שמירה
בהצלחה רבה והרבה בריאות
אולי כדאי לברר במזכירות המרפאה.
ולא שוייכנו אוטומטית
(כללית)
אין מה להשוות לידה שאחריה עשו תפרים, לבין לידה שב"ה לא! (עברתי שלוש לידות עם תפרים - שתיים מהן קיסרי 
- ועוד שלוש לידות בלי. למרות שאחת הלידות בלי התפרים הייתה קשה יותר מהלידה הראשונה - עדיין ההתאוששות הייתה לגמרי אחרת!)
מאחלת לך שבע"ה בלידות הבאות לא תזדקקי לשום תפר...
משתנה בדיקת דם שעשית החודש לא אומרת כלום על חודש הבא
