היי בנות אני נשואה די טריה. החלטתי שבעלי פשוט נמאס עליי
ההתנהגות שלו, היחס זה לא מי שהתחתנתי איתו.
לפניי החתונה המשפחה שלו ניסתה לרמוז לי שהוא לא פשוט, ושהוא אדם מאוד עצבני. אבל לא התייחסתי, כי אליי היה נחמד ופינק אותי.. רוב הזמן נחמד לנו, אבל אני מרגישה שהוא לא מביא לי את מה שאני צריכה מבחינה רגשית. לא מכיל, אם אני מדברת איתו הוא יכול לקום באמצע וללכת לחדר, בלי קשר לכלום. התחלתי עבודה חדשה ואינטנסיבית מאוד, והוא בכלל לא מבין. רק פוגע בי שאני לא עושה כלום בבית,
לפני כמה רגעים הוא תיקן את הידית של הדלת שנפלה והיה מאושר, אמר לי 'בבקשה אל תריבי איתי, היה לי יום קשה'
ואחרי כמה רגעים התחיל לצרוח עליי, שאני לא עושה כלום
משהו הזוי. החלטתי שדיי נמאס לי, לא רוצה לחיות עם אדם כזה.. שלאחרים הוא נחמד ונעים, ואליי מתנהג בצורה כזאת.
מרגישה שלא אוהבת אותו כמו פעם, פעם ראיתי בו הרבה דברים טובים.. אבל זה מתחיל להעלם.
התחלתי לחשוב, על להתגרש, להכיר אדם אחר שיעשה אותי מאושרת באמת.
הוא לא רואה את הטוב שיש בי, וכל הזמן רק רואה את המגרעות שלי, אני מרגישה שהתעייפתי, אם פעם הייתי מגיבה לצעקות שלו, היום לא. פשוט עייפה.. שותקת.
נמאס לי מהחיים איתו, מההתנהגות שלו.
אני רואה את הזוגיות של חברות שלי, את התמיכה של הבעל
האהבה שלו. ופשוט מקנאה בהן.
שהבעל שלי לא מפסיק לצרוח כמו חולה נפש, ואיך לא ראיתי את זה קודם. מרגישה שזה לא בריא לי, ולא טוב לי
לא רוצה ללכת לטיפול, כי דיי. הוא ילך יספר כמה אני גרועה, וכמה הוא מדהים ממשפחה מדהימה. פשוט לא רוצה.
מתחננת לאלוקים שיעזור לי, לשקם את החיים
שהוא ישתנה, יראה את הדברים הטובים שבי. יגיד לי מילים טובות. אבל אין פשוט אין.
אני רואה את היחס שלו לאחרים, יחס מדהים הם בטוחים שהוא אדם טוב.
ואת היחס שלו אליי, או להורים שלו. צרחות, עצבים.
לא מתאים לי, פשוט לא.
איך אפשר לשקם חיים? לא רוצה להתגרש, כי אני צעירה, וזה חתיכת כתם.
ויש ימים טובים.. אבל גם לא יודעת כמה זמן אשרוד בחושך הזה
ההתנהגות שלו, היחס זה לא מי שהתחתנתי איתו.
לפניי החתונה המשפחה שלו ניסתה לרמוז לי שהוא לא פשוט, ושהוא אדם מאוד עצבני. אבל לא התייחסתי, כי אליי היה נחמד ופינק אותי.. רוב הזמן נחמד לנו, אבל אני מרגישה שהוא לא מביא לי את מה שאני צריכה מבחינה רגשית. לא מכיל, אם אני מדברת איתו הוא יכול לקום באמצע וללכת לחדר, בלי קשר לכלום. התחלתי עבודה חדשה ואינטנסיבית מאוד, והוא בכלל לא מבין. רק פוגע בי שאני לא עושה כלום בבית,
לפני כמה רגעים הוא תיקן את הידית של הדלת שנפלה והיה מאושר, אמר לי 'בבקשה אל תריבי איתי, היה לי יום קשה'
ואחרי כמה רגעים התחיל לצרוח עליי, שאני לא עושה כלום
משהו הזוי. החלטתי שדיי נמאס לי, לא רוצה לחיות עם אדם כזה.. שלאחרים הוא נחמד ונעים, ואליי מתנהג בצורה כזאת.
מרגישה שלא אוהבת אותו כמו פעם, פעם ראיתי בו הרבה דברים טובים.. אבל זה מתחיל להעלם.
התחלתי לחשוב, על להתגרש, להכיר אדם אחר שיעשה אותי מאושרת באמת.
הוא לא רואה את הטוב שיש בי, וכל הזמן רק רואה את המגרעות שלי, אני מרגישה שהתעייפתי, אם פעם הייתי מגיבה לצעקות שלו, היום לא. פשוט עייפה.. שותקת.
נמאס לי מהחיים איתו, מההתנהגות שלו.
אני רואה את הזוגיות של חברות שלי, את התמיכה של הבעל
האהבה שלו. ופשוט מקנאה בהן.
שהבעל שלי לא מפסיק לצרוח כמו חולה נפש, ואיך לא ראיתי את זה קודם. מרגישה שזה לא בריא לי, ולא טוב לי
לא רוצה ללכת לטיפול, כי דיי. הוא ילך יספר כמה אני גרועה, וכמה הוא מדהים ממשפחה מדהימה. פשוט לא רוצה.
מתחננת לאלוקים שיעזור לי, לשקם את החיים
שהוא ישתנה, יראה את הדברים הטובים שבי. יגיד לי מילים טובות. אבל אין פשוט אין.
אני רואה את היחס שלו לאחרים, יחס מדהים הם בטוחים שהוא אדם טוב.
ואת היחס שלו אליי, או להורים שלו. צרחות, עצבים.
לא מתאים לי, פשוט לא.
איך אפשר לשקם חיים? לא רוצה להתגרש, כי אני צעירה, וזה חתיכת כתם.
ויש ימים טובים.. אבל גם לא יודעת כמה זמן אשרוד בחושך הזה
