פורום הריון ולידה (עמוד 3259)

צריך לתת 400. יש טיפות של 200 שנותנים מהם 2 ויש טיפות של 400 ונותנים מהם רק טיפה 1.
תבדקי מה כתוב על האריזה שלך

יש חברות שזה טיפה ויש חברות שזה 2 טיפות.

זה של טיפטיפות ולא רשום אם זה 200 או400 רק כתוב שלתת 2 טיפות ביום

ולכן יש לתת 2 טיפות

תרגול שרירי בטן ומתיחות לגבי יכול לעזור יותר שורשי , רק צריך לראות מה מותר בהריון לא מתמצאת

יש הרבה נקודות שאסור לגעת בהן
אני אישית לא העזתי ללכת לעיסוי בהריון

ומה לגבי נערה/ בחורה צעירה?

אולטרסאונד ברזולוציה טובה

בשביל עוד יומיים לא הייתי דואגת, את אומרת שאת ככה כבר שבועיים אז מה זה עוד יומיים

אבל לי במקרה של שאריות שלייה עשו היסטרוסקופיה ניתוחית והוציאו את השארית. גם אותי הרופאה שלחה לאולטרסאונד במכון כי האולטרסאונד שלה לא מספיק טוב.

 

ההנחיה שנתנו לי לגבי דימום, שכל עוד זה לא דימום מאוד מאוד חזק, אין צורך לפנות להיבדק בדחיפות. (מאוד חזק = החלפת פד ספוג כל חצי שעה)

 

אני מניחה שאם הרופאה אמרה לך שזה בסדר לחכות, זה בסדר. אם את לא רגועה ואת רוצה לוודא את יכולה להתקשר למוקד של האחיות. אבל הן יכולות גם לשלוח אותך ליתר ביטחון, לא כי באמת צריך.

בטיפת חלב יתנו לך

תמיד נתנו לי ויטמין די. ובילדה האחרונה גם ברזל

בירושלים לא נתנו בחיים

תמיד לכולן פה נותנים. בשום לידה לא קניתי.
והאמת שגם אני הופתעתי שהביאו לי .
אמרו לי שזה כדי לעודד לתת🤩

אז כנראה העיריה או משהו השיגו לזה תקציבים

אין לי הסבר אחר

אני מוחלשת?
אבל לא קיבלתי אף פעם בטיפת חלב
אולי נראיתי להם עשירה🤔

ממש לא לפי מוחלשת/עשירה .
לי ב"ה ממש לא חסר כסף וגם לא שאלו אותי.
הייתי בטוחה שכולם מקבלים.
מוזר
כנראה משהו פרטני

זה היה לפני כמה שנים.

מאז עברנו דירות (ובשום מקום אחר גם לא שמעתי על דבר כזה)

אולי זה חדש בבני ברק בשנים האחרונות?

או שזו טיפת חלב בשכונה מסויימת בלבד

פעם ראשונה שאני שומעת שיש דבר כזה

בבית מרקחת אפשר לבקש ויטמין די לתינוקות ויתנו לך.
יש לכל מיני חברות.

לקחתי עד שבוע 35 גם כי היו לי צירים מוקדמים

הדולה שלי אמרה לי שהסיכון הוא שכשיהיו לי צירים, אני לא ארגיש אותם בהתחלה כי האוטרוגסטן הרפה את הרחם ואז הלידה תתקדם מהר ואני לא אספיק להגיע לבית חולים. אבל שזה לא סביר.

בספר רפואה של האיש שלי כתוב שיש ויכוח אם זה עוזר בכלל... ובאמת יש רופאים שאמרו לי לקחת ויש רופאים שאמרו שזה לא עוזר...

מאז שהפסקתי לקחת לא היו לי צירים... כך שזה כנראה לא מה שהגן עלי כ"כ

ההריונות הקודמים לקחתי אוטרוגסטן, רק עד שבוע 35 (אני הבנתי מהרופאים שאח''כ אין לזה משמעות או השפעה, משהו כזה) ובאמת הלידות היו מהירות ובשתיהןהתעוררתי עם צירים חזקים שהביאו ללידה.

הפעם ב''ה ללא הנרות האלו, מעניין אם יהיה אחרת
..

אני מקווה ומתפללת שגם הפעם יהיה מהיר וטוב.

רק תהיתי אם זה קשור לזה שלקחתי את הנרות..

כדי להקל על נשים שהלידות שלהן ארוכות וכואבות וקשות..

לא נראה לי שפורום כזה אמור להיות המקור שלך להחלטה...

וגם באמת מעל בטא 1000 רואים שק ברחם אז יש התאמה בין הבטא לבדיקת הא"ס.
אין סיבה להמשיך לבדוק בטאות כשיש ערך כזה גבוה, ב"ה. פשוט להמשיך מעקב לפי הוראת הרופא... הדימום הפסיק, נכון?

את מהאחוז הקטן שיש "שזכו" לדימום השתרשות.. בשעה טובה ובע"ה המשך הריון קל תקין משעמם ושיסתיים בידיים מלאות!

אם אני מבינה נכון את אמורה ללדת אחרי החגים שזה כבר קצת קריר ופחות יוצאים. אני הייתי ממליצה לך בהתחלה להשתמש לקטן במנשא והגדול בטיולון. עכשיו אם תיראי שאת כן יוצאת הרבה וזקוקה לעוד עגלה אז במידה ואת רוב הזמן לבד ממליצה על עגלת תאומים ואם רוב היציאות זה יחד עם בעלך אפשר גם טיולון נפרד. עוד משהו חשוב לדעת זה כמה מרחקים יש לך ללכת? אצלי רוב היומיום זה באוטו כמעט ולא הולכת ברגל לשום דבר. ובשבת בעלי איתי אז לוקחים שתי עגלות כשצריך.

כרגע עם הגדול אני פחות אוהבת להשתמש באוטו, ולפעמים בעלי צריך אותו. נראה איך זה יהיה עם שניים...יש לך המלצה למנשא מגיל לידה? השתמשתי בבד ולא היה לי נח

היה פשוט מעולה.

רק מניחה והיה נרדם גם אם הרגע קם

משכתי איתו כמעט עד שנתיים.

כדי לשמור על הגוף והרצפת אגן שלך..

ממה שראיתי אצל שכנות הכי נוח זה עגלת תאומים..

הרי בכל מקרה מחזיקים את התינוק מלא

ולכל ענין ודעה מנשא שמחלק את המשקל נכון על הגוף הרבה יותר בריא לנו מאשר על הידיים

ההמלצה היא לא להחזיק את התינוק הרבה זמן בעמידה. וכשמשתמשים במנשא אז אוטומטית עומדים יותר זמן ועובדים תוך כדי..

אז זה משהו של מודעות

אבל את מבינה שממילא מלא מלא תינוקות נרגעים רק בעמידה ואם האופציה היא בין ידים למנשא עדיף מנשא.

ממה שהפותחת שואלת..
וגם למצב כזה עדיף למצוא אם אפשר מישהו אחר שיעמוד עם התינוק.
אולי לא תמיד יש מישהו אבל השבועות האלה קריטים להחלמה מהלידה..

אני ממש לא תמיד עמדתי כדי להרגיע ילד...

ממש לא ענין של בחירה, לצערי, יש ילדים שפשוט צורחים כשמתיישבים איתם. 

ב"ה עבר אצלינו אחרי חודש-חודשיים, אבל בפירוש בהתחלה נאלצנו לעמוד הרבה, זה או זה או צרחות, מה הבחירה שיכולתי לעשות בנידון? אני לא "אתן לה לצרוח" בגיל חודש...

אני לא אעמוד שעות עם תינוק, דווקא ובעיקר בגיל חודש. כשגם אני עוד לא מספיק חזקה (חוזר לעניין נושא השרשור...)
וכן היו לי תינוקות שבכו הרבה, ותינוקות שלא לקחו מוצץ, ועשיתי את מקסימום ההשתדלות בדרכים אחרות... גם אם לפעמים עמדתי, זה לא לפרקי זמן ממושכים.....

לפעמים אנשים אחרים עמדו...

ומה נראה לך שלא ניסינו דרכים אחרות? ברור שאנחנו לא נהנים לעמוד

עשינו כל מיני השתדלויות, ובעיני כשזה או תינוק צורח או לעמוד, אז אין לי בחירה. אבל ככה אני רואה את זה, יכול להיות שאת רואה את זה אחרת

רק הצגתי את הצד השני של המטבע...

 

 

מדי פעם מישהי מעלה פה את השאלה ואז כותבים לה רשימה.. אני לרוב שוכחת את כולם חוץ מהזה הצוחק...

תודה רבה!!

תהיה לי עזרה, ככה שזה בעיקר לאחר כך

כשהקטן שלי נולד זה שלפניו היה בן 1.4 והתחיל ללכת לבד חודש לפני הלידה..
אנחנו קנינו את סיטי סלקט של בייביג'וגר (תסתכלי עליה באינטרנט) היא קצת יקרה.

לנו זה היה ממש ממש שימושי! שניהם איתי בבית כל הזמן ולכן כל פעם שהייתי צריכה לעשות איתם סידורים היה לי מאוד נוח ששניהם קשורים בעגלה ואני לא צריכה לרדוף אחריהם..

החסרונות שלה היא שהיא ממש כבדה (כשהם היו גדולים יותר הייתי צריכה שאחד ירד כדי שאצליח לעלות במדרגות)

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת בשמחה!

כתבת שאתם משאירים את העגלה למטה בלי בעייה. האם אתם נועלים אותה עם שרשרת?
כי אם כן, העגלה הזו עלולה להיות בעייתית כי המושבים של מתפרקים מהשלד בלי בעייה אז צריך למצוא דרך לנעול גם אותם...
כדי לחשוב על זה מראש.

זה פשוט ממש ממש מקובל פה ועוד לא קרה שנגנבה עגלה

בפועל הוא התחיל ללכת ממש כשהיא נולדה אבל זה קשה להיות תלויים בבעל תמיד ויש לכל אחד מהם עגלה, אבל החלטנו לקנות עגלת אחים כי הוא לא הולך מרחקיםארוכים וטרמפיסט קצת מציק גם במדרגות וגם שזה מאחורי העגלה ומקשה על הסחיבה וגם אם הוא נרדם אי אפשר להשכיב אז אנחנו בעזרת ה קונים עגלת אחים של גואי מתקפלת קטן יחסיתולא יקרה 900 שקל היא עולה רק תבדקי שיש לך אופציה אם את יוצאת רק איתו לדוגמא שיש לך עגלה שמתאימה לו

אין לי מה לבנות על בעלי, כל השבוע הוא יוצא בחמש שש וחוזר אחרי שמונה בערב

יש לנו ןאנחנו נאודדדדדד מרןצים!
עולה סהכ 550 כולל משלוח עד הבית!!!

אנחנו השתמשנו במנשא לקטנה והגדול בטיולון. היה ממש מעולה. זה היה חורף וככה הרגשתי שהוא מוגנת בתוך המנשא. קיבלנו מנשא של בייביורן והיה מעולה ונוח. צעדתי ככה למעון כל יום.

מרחקים קצרים - הוא היה הולך ברגל והיא בעגלת אמבטיה.

מהרגע שהיא עברה מהאמבטיה לטיולון (7 חודשים בערך, היא הייתה קטנטונת) - אז הם היו בעגלת תאומים.

עגלת תאומים-מליצה לחפש ביד שניה -יש מציאות מעולות ממש אם מתמידים
אני קניתי עגלת תאומים של פג פרגו במצב כמו חדש ,וקלה כמו נוצה-ב150₪!

ואם יש לך תקציב של 400_500₪ את יכולה למצוא כל דגם בערך..
הכי הרבה המלצות שמעתי על הקוקו ביבה שהיא קלה ונוסעת חלק וצרה

לי היה בייבי ג'וגר תאומים-היא מצויינת אבל יותר כבדה לי -וזה תלוי כבר איפה את גרה אם יש הרבה עליות או מדרגות
היא נחשבת קלה אבל בפועל יש קלות ממנה

לא ממליצה על עגלת אחים-רכבת כי בדר''כ ההגיה שלהם מסורבלת והן לפעמים יותר כבדות


והרבה יצא לי גם ללכת עם עגלה רגילה לגדול ומנשא לפיצי- תלוי לאן הולכים.יש מקומות שלא נח להתנייד עם עגלת תאומים

אני בעד שתי האופציות ותחליטי מה נכון לך

ואני נגיד לפעמים קניתי ביד שניה ואח''כ מכרתי אם לא היה לי מקום לאחסן

אצלי ההפרשים יותר קטנים ברובם
אבל גם בשנה ו9- כן כדאי עגלה כי קשה ללכת איתם יד ביד ושלא יתעקשו ללכת לבד..ובקצב נורמלי..

ורק קחי בחשבון שבהתחלה לא יוצאים המון..ואח''כ הילד יגדל ולא יצטרך עגלה אז בעיני לא כדאי להשקיע ים כסף..

בגלל הביביג'וגר יחיד היה לי בראש שגם התאומים ממש קלה. הארת את עיני, אז את אומרת שיש עגלות תאומים יותר קלות?
נראה לי שזה אכן הפתרון הכי טוב...

הקוקו ביבה יותר קלה
ולי היה עם כמה ילדים את הבייבי ג'וגר תאומים והפועל העליות היתה לי כבדה קצת- בשטח מישורי היא מעולה וממליצה. העליות או מדרגות הייתי בוחרת משהו קל יותר

ועוד נק' לתשומת לב קיפול קל!!
בזה נגיד הבייבי ג'גר אלופה בעיני -ביד אחת ובקלות
והבנתי שגם הקוקו קלה -אבל לא התנסיתי

אבל את זה הייתי בודקת

נגיד העגלה שקניתי עכשיו מאוד בזול -הקיפול שלה פחות מוצלח. אני מסתדרת אבל לפעמים זה מסרבל כי יש לי תינוקת ביד..

באמת להתחלה הכי נח להשיג עגלת תאומים, או מנשא ועגלה.

בערך כשהקטן יהיה בן 4-5 חודשים כשכבר מחזיק הראש וקצת יותר יציב, יש פתרון נוסף ליציאות קצרות. לא פורמלי אבל נח והרבה אצלנו משתמשות. (לא מתאים ליציאות ארוכות אבל מעולה לקפיצה קטנה למכולת או ללהוצי את הגדולים יותר מהגן בצהריים וכו..):

להשתמש בעגלה משולבת רגילה או טיולון שמתאים. חשוב שיהיה פגוש! את הקטן לשים קצת יותר אחורה מהרגיל ואת הגדול מקדימה, יושב בין הרגליים של הקטן. למרחקים קצרים זה ממש נח.

אבל קשה לבנות על זה כי הגדול שלי ישב לבד רק בגיל תשעה חודשים נראלי

קנינו עגלת תאומים זו הייתה הדרך הכי נוחה לי להתנייד. הייתי רוב היום לבד עם שתיהן. עד היום משתמשת בזה המון בכל יציאה שדורשת הליכה גם היום שהגדולה אוטוטו בת 3 מתחילה לחשוב על עגלת שלישייה

להתחיל ולנסות כל מיני דברים אחרי הלידה מבלי לקנות בתור התחלה

להתחיל ממנשא. לשלבים ההתחלתיים
אני לא מצליחה להחזיק הרבה זמן עם מנשא כי נעשה לי כבד ולא מצאתי אחד שיכול להיות מוצלח מהבחינה הזו..

אח''כ לבקש או לנסות להשאיל מחברה עגלת תאומים
ולבדוק - איך זה עובד לך. את עם רכב? או שמתניידת באוטובוסים?

אולי הוא כבר יילך ואז תוכלי לשים טרמפיסט..

בקיצור, לדעתי אין מה לעשות אלא לחכות קצת ולראות איך דברים יתפתחו ובהתאם לזה קודם להתנסות ואחכ להחליט מה טוב לכם ולרכוש אם צריך

והשתמשתי בעגלת תאומים. זה הציללל אותי! גם כשהוא ילך טוב בע"ה עדיין זה מאוד עוזר כשיש לך אפשרות להושיב אותו בעגלה, בעיקר בחורף. אפשר גם לקנות יד 2.
כשהקטן גדל מספיק יש עגלות שאפשר להושיב את שניהם ביחד.
ועוד אפשרות מעולה, תחליף לטרמפיסט, אם את גרה במקום בלי עליות ומרידות חדות מידי-
הגדול יושב על בימבה גוק , את הגלגל הקדמי מכניסים לעגלה מאחורה (הפס שמחבר את הגלגלים, כמו ברוב העגלות). הוא שם רגליים על הפס של העגלה מבסוט וזה עובד יופי!

לא יודעת אם זה במקום, אבל מקווה שאני אעזור

בת דודה שלי הייתה שמנה מאוד וניסתה את כל הדיאטות שבעולם אבל מה שעזר זה טיפול פסיכולוגי. היא הבינה למה יש לה אכילה רגשית שכזו וזה עזר לה מאוד. היה לה ליווי בדיאטה אח"כ וזה היה יותר מדרבן.
משהו שעזר לדוד שלי- אבא שלה, זה שיטת daytwo, פיתוח ישראלי מדהים.

זהו... המלצות טכניות, אני יודעת אבל אולי גם זה יעזור...

בהחלט עזרת

אני חושבת שטיפול פסיכולוגי באמת יהיה במקום

אין לי זמן וכח, אבל... 

כל דחיפה קטנה עוזרת

 

נשמע מענין השיטה הזו, אנסה לקבל עליה עוד מידע

ופתאום.. אולי בלי שהתכוונת זה מתחבר לי לתגובה שרשמת בשרשור על עניין המשיכה של הבעל
יש הרבה ביקורת על אנשים שמנים ונראה שאת מבקרת את עצמך ומאשימה את עצמך..בטח ובטח אין קשר לכמה את אוהבת את בעלך והילדות!
זו ממש לא אשמתך ! אנשים לא מבינים שטיפול בהשמנה זה לא רק עניין של כוח רצון .מוטיבצייה.. יכולת לשלוט על היצר לאכול ..זה הרבה יותר מסובך לא סתם אנשים מגיעים לניתוחים וכו..
מצד אחד אכילת יתר היא ממש התמכרות גופנית ונפשית מצד שני אוכל זה לא משהו שאפר להגמל ממנו ולנתק חייבים להמשיך לאכול אבל צריך למצוא את האיזון
בקיצור לא קל בכלל

כמו סיגריות. אני כועסת על עצמי מאד

בקטע של משיכה, דווקא לבעלי זה לא כל כך מפריע ואני לא יודעת אם לשמוח מזה או לא. 

מצד אחד איזה כיף שלא מפריע לו

מצד שני אם היה  מפריע לו ממש זה היה נותן לי מאד דחיפה לשנות, כמו שאני מכירה את עצמי

זה נושא כאוב

כל החיים אני מתמודדת

וסבלתי בעבר מהפרעת אכילה

ועכשיו אני כל כך שמנה

בחיים לא הייתי כל כך שמנה

כל הטיפולים

והשומן שצברתי לאורך השנים

והאכילה כבריחה מבעיות

וההנקה

הכל הכל התחבר לי ואני מרגישה ממש ברבאמא עגולה ובצקית

אוף

תודה על המילים התומכות!

במצבך ממש!!!
לאחר הכחשות והתעלמות נאלצתי בחודש שעבר להישקל כדי לפתוח מעקב הריון מסודר ופשוט הזדעזעתי!!!
אני כמעט 40 קילו יותר מבחתונה!!

וממש נכון, הכי מזעזע לראות את עצמך בתמונות...

ואני יודעת שבהנקה רק אשמין עוד ועוד..
ממש יאוש!!

וגם אתלי בעלי די אדיש. אומר שאוהב אותי גם ככה, ושקיבל מאז החתונה הרבה ריבית..
אבל כבר גם הוא מסכים שמבחינת הבריאות כדאי שאעשה משהו.. וזה לא יקרה בשנה הקרובה בזכות ההריון וההנקה...

אז רק חיבוק גדול (תרתי משמע..) והמון הזדהות!!

אני מתקרבת ל30, אבל אני ממש נמוכה אז האפקט הוא כאילו 40. אני ענקית

כי אז היית סובלת גם מהבאסה על עצמך שאת לא מרזה וגם מבאסה ועלבון מבעלך

כל כך הרבה מחקרים מראים שהשמנה נובעת גם בכלל גנטיקה ומבנה מוחי. ודווקא הדוגמה שלך של התמכרות ממחישה את זה. גם להתמכרות פעמים רבות יש נטייה מולדת. זה חלילה לא אומר שאי אפשר לטפל או לרדת, אבל מה שזה כן אומר כנראה, זה שלך בהשוואה לחברתך הרזה והמעצבנת (בטוח יש לך כמה כאלה) הרבה יותר קשה לרדת במשקל והרבה יותר קל לעלות. השנאה העצמית שלך מאד מובנת, במיוחד בעולם שבו ההשמנה היא חטא והרזון הוא אל. רזון הוא כרטיס כניסה אוטומטי לחברה והשמן צריך להתנצל שהוא תופס מדי הרבה מקום במרחב הציבורי, וכל ביס שהוא מבצע הוא צריך לתרץ.
מקודת הפתיחה שעליה אין בכלל ויכוח הוא שאת מהממת ויפה וומיוחדת וייחודית ואף אחד בעולם הזה לא יכול לקחת את זה ממך גם לא את עצמך. אם את רוצה לעשות שינוי שמתאים ליכולות שלך ולגוף שלך, כמובן שזה אפשרי, אבל לא בגלל שאת לא שווה כלום במצב הקיים.

ממש לא משווה למודל הרזון, ולא לחברות, לא מתעצבנת שיש רזות ממני, ורזות בקלות, ורזות שעושות דיאטה ומצליחות

ב"ה אלף פעמים, אני ממש לא שם

אני מבואסת ממני לחלוטין

ממני בהשוואה לעצמי

ממני בהשוואה למה שאני יכולה לעשות וצריכה לעשות

אני בכלל לא שואפת לרזון, הבנתי שזה לא אני, אני תמיד אהיה עגלגלה ומאושרת, ואני יודעת לקנות את הבגדים שמחמיאים לי

אבל עכשיו אני אומללה כי אני ממש שמנה, וזה ממש מסוכן בריאותית

ומדכא

תודה על המילים החמות והתומכות!

כמובן, אם תאכלי בדיוק 1734 קלוריות ביום + תעשי 2 אימוני כושר מפרכים - כנראה תצליחי לרזות.
אבל אם את אדם מן השורה שמנסה לארגן תזונה בריאה ולהתמיד, לצד חיים אינטנסיביים ותובעניים,הואין לך קייטרינג צמוד + - את מתמודדת עם קושי רגשי סביב האכילה = רוב הסיכויים שלא תצליחי.
דיאטה היא מן 'מרשם פלא' שהרבה מאד אנשים עושים ממנו המון כסף, אבל לגוף יש נטייה טבעית ומורשת גנטית.
חברה ממש טובה שלי שהגיעה למשקל מכובד, אחרי מליון סוגי דיאטות, קבוצות, טיפול ממוקד, וגם טיפול ארוך טווח אצל מומחית לאכילה רגשית - עברה ניתוח לקיצור קיבה למען הבריאות שלה. עכשיו היא רק כמה חודשים אחרי אבל התאוששה יפה, ולפי כל המעקבים תגיע למשקל שלא מסכן אותה בריאותית מבחינת הסכרת.
מקווה שתצליחי לחמול על עצמך כפי שאת מיטיבה לעשות עם כל אדם אחר.

לאכול מספר מסוים של קלוריות, או לעבור לתזונה בריאה, או לעשות  הליכות, כל זה תלוי כח רצון

בסופו של דבר אני רואה את הניתוחים האלו ככישלון של כח רצון לעשות שינוי - שהוא מאד מאד מאד מאד מאדדדד קשה, ולכן מעבר של תהליך רפואי שמונע ממך לעשות דברים. אחרי הניתוח הזה פשוט אי אפשר לאכול דברים

 מסוימים, כי זה מאד מאד כואב, אז במקום להגיע למצב שאוכלים אוכל מסוים בגלל כח רצון, יוצרים התניה של כאב במוח וזה גורם רצון לפעול. בסופו של דבר, זה מה שעושים.

נכון, בעולם של אמהות עבודה ובית וכו, מאד מאד קשה לעשות הכל, מאד 'קשה לעשות שינוי תזונתי, מאד קשה למצוא זמן צאת להליכה, אבל זה כח רצון

כי אם כמו שאת אומרת אין לי קייטרינג פרטי, איך לילדות שלי יש? אם אני מכינה להן כל יום\או שבוע אוכל טוב ומזין, למה לעצמי לא?

ואם אני מוצאת זמן כל שבוע שעה וחצי להקדיש לפיזיו של הבת שלי למה אני לא עושה לפחות פעם בשבוע כושר?

וכן הלאה

אז כן, לילדים שלנו אנחנו דואגים יותר

אני חושבת שאם אוהב את עצמי מספיק אשקיע בעצמי מספיק, וזה פונקציה של כח רצון וזמן

ואם אבין שכושר בשבילי חשוב לא פחות מפיזיו לבת שלי אני אעשה את זה 

ואם יש לי אכילה רגשית אני צריכה לטפל בזה כמו שאני דואגת לכישורים החברתיים של הבת שלי

 

אכן גנטיקה זה מאד משפיע, נכון, ולכן ברור לי שגם אחרי שאדאג להכל, לא אהיה מהרזות רזות, ולא יהיה לי גוף מחוטב , הרצון שלי הוא להגיע למצב שאני במשקל בריא, בכושר נורמלי (לעלות מדרגות הביתה בלי להתנשף, לא להרים משקולות) ולסגל לעצמי דרך חיים שבה אלמד לבשל מהר אוכל בריא, להתגבר על פיתויים, ושיהיה לי דרך חיים רגילה, נורמלית

 

לפני שאגיע למצב של ניתוח חס ושלום אני אקח חודשיים מהעבודה ואבקש מבעלי לנעול אותי בחדר ולהכניס לי מרקים שלוש פעמים ביום. ברצינות. הרי זה מה שעושים לגוף בניתוח, מונעים ממנו בכח את האפשרות לאכול וזה תהליך החלמה שנמשך חודשיים עד שחוזרים לאכול נורמלי. ממש מקווה שאצליח לעבוד על עצמי לפני שאגיע למצב שדורש ניתוח

כל כך כל כך קשה

אבל אני מאמינה שזה אפשרי

חוץ מהמשפט האחרון
ולגבי הניתוח. בשנים הראשונות נהיים רזים וכולם מקנאים בהם. אחרי 5 שנים אם לא עושים שינוי בראש הכל חוזר
מכירה כמה כאלה מקרוב ממש

בשבת גם נפל לי האסימון. והוא נופל לי מידי פעם אבל לא מצליחה לעשות עם זה כלום...
שאני חייבת לעשות שינוי. ואני אוכלת כל כך הרבה. וסתם. ולא מצליחה להזיז את עצמי לכושר. ותמיד יש תירוצים.
וכל כך רוצה.
ולא מצליחה להתמיד. לא מצליחה....


מתוסכלת ממש מזה הבוקר

אני באותה סירה

עצם המילה מעלה לנו קונוטציה של חוסר ושל מאבק
מדברת מניסיון. מכירות את זה שהרופאה אומרת לנו לעשות בדיקות דם ושצריך להיות בצום של 8 שעות ואחנו נלחצות בתוכינו. אבל תכלס אנחנו תמיד בצום בשעות האלה. כי אנחנו ישנות. אבל בגלל שאומרים לנו שאסור. אז בא לנו יותר. ככה בדיאטה. תפסיקו עם זה!!!
אנחנו מרגישות שזה פרויקט וזה דורש זמן. וזה ממש לא נכון. זו דרך חיים
אל תחליטו על דיאטה תחליטו על שינוי גישה. אנחנו נאכל רק כשנהיה רעבות באמת ואם בא לנו לאכול ואנחנו לא רעבות. נבדוק למה אנחנו רוצות לאכול. משיעמום? מפחד? מרצון לשקט? הילדים נרדמו ובא לנו פינוק? יש דברים בריאים יותר להתפנק בהם. טלפון לחברה או ספר
תעלו את הכל מודעות שלכם
אם יש לכם בעל או חברה רזים מטבעם. תחקרו את כל הגישה שלו לאכול. תבדקו מה הוא עושה כשהוא עצבני איך הוא אוכל? (לאט או מהר?) למה מפסיק לאכול למרות שיש עוד אוכל בצלחת
תחליטו ששבועיים עכשיו אתן אוכלות לאט יותר
אחכ שבועיים אתם מפסיקות לאכול כשאתן שבעות ( הגוף ישר יתנגד ויספר לכן סיפורים. אבל תקשיבו טוב טוב לקיבה שלכם) תגידו לעצמכן שתאכלו את האוכל שנשאר יותר מאוחר כשתהיו רעבות
בקיצור. מודעות מודעות ולא לתרץ תירוצים. תקשיבו לכל המשפטים שעולים לכן לראש בקשר לאוכל ותגלו המון על עצמכן
אני עושה את זה כבר תקופה ארוכה
ואני מתקדמת ממש יפה
בהצלחה לכולכן

להפחית בגאנק פוד ולהוסיף פירות וירקות

הייתי זקוקה לזה...
הייתי צריכה לדעת שזו לא רק אני...

אם זו עגלת אמבטיה אז הכי טוב- לפתוח את הגגון והיא תתאמץ כדי לראות עולם

אם זה טיולון, בחלקם גם אפשר להשכיב על הבטן.

של העגלה על בטן ולפתוח את הגגון לגמרי...לא צריך להיתקע בבית כדי להשכיב על הבטן...

במצבים כאלה לזכור שאת עושה את הטוב שאת יכולה (גם לנסות לעשות זאת כמובן. אבל כן, לפעמים חייבים לצאת לסידורים..)
ולראות איפה את כן מצליחה כמו הרעיון שנתנו פה. להתייחס גם בהנקה או האכלה.
ללטף, לחבק, לדבר איתה, לספר שאת אוהבת אותה וכמה היא מתוקה

(:
תגובה נעימה...

לי היה קורה הרבה יותר מזה
ב''ה זה לא פגעבשום התפתחות
ויום יומיים בטח שלא

מבאס.. אבל מעודד לשמוע שזה לא פגע התפתחות...

בהתפתחות של הקטנה. רק לא הבנתי למה השכבה על הבטן מצריכה ממך התייחסות מיוחדת את יכולה לשים בעגלה או סתם כשהיא לידך על הבטן. אני אישית שמה תמיד על הבטן אבל אם חשוב לך שיהיה רק בהשגחה אז נראה לי שבעגלה כשאת מטיילת או לידך עם הגדולה זה לגמרי נחשב השגחה..

וזה לא פוגע בהתפתחות אם זה לא קבוע.
אני בגישה שהילדים מצטרפים להוריה ולמשפחה בסדר היום שלה. לפעמים יש חרגיות בזמנים ובתנוחות בגלל יציאות ונסיעות, אלו החיים..

צי מהבית מתי ואיך שאת צריכה ורוצה.

הכל טוב!

שום דבר לא יפגע בגלל זה.

עצם זה שיש לך מודעות שחשוב גם לשים מידי פעם על הבטן, זה כבר המון. יש אמהות שגם את זה אין להן (וגם הילדים שלהן ברובם יתפתחו היטב).

לא יודעת בת כמה הקטנה שלך, אבל בהתחלה מדובר ממש על רגעים בודדים, ואת זה אפשר לעשות ממש בין לבין או תוך כדי דברים אחרים. אני למשל שמה על הברכיים שלי על הבטן בכל מיני הזדמנויות, אפשר 2 דקות כשהיא לידך במיטה, או אחרי החתלה, או כשאת מדברת או משחקת עם הגדולה.

זה יכול להיות גם פעילות משותפת עם הגדולה. לשים את הקטנה על הבטן ולעודד את הגדולה לשכב מולה פנים אל פנים עם צעצוע או סתם בדיבור לקרוא לה ולעודד אותה כשמרימה ראש וכו.

בגילאים גדולים יותר זה כבר הולך ונהיה קל יותר וזורם יותר

בהצלחה!!!

(:

דומה גוש דם שפשוט הסתיר את העובר והכל היה בסדר
מקווה שזה גם המקרה אצלך... היא התעקשה לחכות ולא לסיים את ההריון
שיהיו בשרות טובות!

תודה ❤️

חיבוק חם!!!!

נקווה לטוב בע״ה🙌🏻

שמציק לו
רופאת ילדים הסבירה לי שכל התינוקות יש להם ריפלוקס רק שחלקם סובלים מזה וחלקם לא.
אחרי האוכל אל תשכיבי אותו ישר
תחזיקי אותו עומד עליך איזה רבע שעה
קחי אותו לרופא הוא גם יכול לבדוק בגרון אם זה אדום אז סימן שזה שורף לו וכואב לו מהריפלוקס.
רפלקס סמוי זה כשהאוכל עולה יורד שוב (לא פולט) לפעמים זה יותר כואב מרפלוקס רגיל. ושוב- לפי הגרון הרופא יכול לדעת יותר טוב.

להסיח את הדעת
לחשוב על דברים שאת רוצה לעשות והרבה זמן לא יצא לך
להיפגש עם חברה שרצית
לסרוג
לצייר
לעשות סדנא
דייט כיפי עם הבעל

בהצלחה!

יש חברות לא אמינות

עוד כמה ימים
יש לך תמונה של הבדיקה?

אני אמורה לקבל ברביעי מחזור רוצה לשמוח לפי מה שכתוב באינטרנט אבל מפחדת להתאכזב כי עשיתי בדיקת דם לפני רמה ימים שיצאה שלילית וכנראה מהרתי מדי

תחכי לאיחור ותעשי.. בשורות טובות בקרוב!!!!

חלש כן
אבל היו לי הרבה יותר חלשים שכיום הן ילדות מתוקות

זה פס בקרה אחד, שתמיד יופיע (ואם לא מופיע סימן שהבדיקה לא תקינה), ועוד פס שאם מופיע (אפילו חלש)- יש הריון, ואם לא- אז לא.
בתמונה שהעלת נראה שיש פס אבל הוא די חלש. כנראה בגלל שזה ממש מוקדם. אולי תעשי עוד בדיקה עוד כמה ימים, או בדיקת דם

בדרך כלל זה אומר שאכן הורמון הריון קיים אצלך!
כדאי לחכות מס' ימים ולבדוק שוב שמתחזק.
בשעה טובה!

בעיה בכלייה אחת בדרך כלל לא משפיעה על חיי היום יום.
אבל..
בזמן הריון הכליות עובדות בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ולכן צריך 2 בתפקוד טוב ומעלה.

במקרה כזה יושבים עם רופא, על פי התוצאות הוא ייתן לך את ההמלצות הנכונות אם להיכנס להריון או לא. ואם כן - מתי ואיך צריך לעשות את הבדיקות בהריון.
ממליצה לבדוק מול רופא נפרולוג וגניקולוגית.

בהצלחה!

לעשות

תלוי עם היה על כיבה ריקה או מלאה.
תלוי לפהי כמה זמן אכלת ומה אכלת.

במקרים כאלה כדאי להתייעץ עם רופא.

זו עריסה שא"א להנמיך, וברגע שיש חשש שהתינוק יצליח להתרומם - זה כבר מסוכן.
באופן אישי, הנמכתי לתינוקת שלי את העריסה (פלסטיק, לא מיד שרה) רק בגיל כמעט 6 חודשים.

שלי בן 9 חודשים
אבל לא יודע לטפס עדיין אז הוא עודנו בה (כשאצל הוריי)

רחל פיקאר רופאה מקסימה בלאומית, רק נראה לי שתור זמין יהיה לך רק להריון הבא, בערך...