של העגלה על בטן ולפתוח את הגגון לגמרי...לא צריך להיתקע בבית כדי להשכיב על הבטן...

צי מהבית מתי ואיך שאת צריכה ורוצה.

הכל טוב!

שום דבר לא יפגע בגלל זה.

עצם זה שיש לך מודעות שחשוב גם לשים מידי פעם על הבטן, זה כבר המון. יש אמהות שגם את זה אין להן (וגם הילדים שלהן ברובם יתפתחו היטב).

לא יודעת בת כמה הקטנה שלך, אבל בהתחלה מדובר ממש על רגעים בודדים, ואת זה אפשר לעשות ממש בין לבין או תוך כדי דברים אחרים. אני למשל שמה על הברכיים שלי על הבטן בכל מיני הזדמנויות, אפשר 2 דקות כשהיא לידך במיטה, או אחרי החתלה, או כשאת מדברת או משחקת עם הגדולה.

זה יכול להיות גם פעילות משותפת עם הגדולה. לשים את הקטנה על הבטן ולעודד את הגדולה לשכב מולה פנים אל פנים עם צעצוע או סתם בדיבור לקרוא לה ולעודד אותה כשמרימה ראש וכו.

בגילאים גדולים יותר זה כבר הולך ונהיה קל יותר וזורם יותר

בהצלחה!!!

מה לגבי סטריפינג?

זה יכול לעזור לתהליך להתחיל אם יש תנאים

מתפללת בשבילך שהכל יעבור בשלום ובקלות ממש בקרוב 

קודם כל לדעתי את צריכה להיכנס קצת למערה שלך.

יש מערה כזאת שנכנסים אליה לפני לידה

פחות לענות לטלפונים והודעות, פחות ליצור אינטראקציה עם אנשים מסביב.

להקשיב למה שהולך בתוכך...

אולי כדאי ללכת לדיקור סיני או לנסות זירוז טבעי (כמובן אחרי ייעוץ של רופא, אני לא מוסמכת), לעשות תרגילי ספינינג בייביז יכול לעזור, להקשיב לאיזה פודקאסט מרגיע, אולי ללכת לשחות קצת במים.

להתפלל וגם להרפות.

חיבוק חזק, זה ממש לא פשוט.

ה' איתך 💙💙💙

לק"י

לידה בהחלט יכולה להתחיל פתאום. בלי שום הקדמה. מאחלת לך בעז"ה לידה קלה ומהירה, בנחת, ובידיים מלאות ובריאות🙏🏽

(ואגב, אני גם ילדתי בן במשקל 3.800 ב-41+2. הוא היה פשוט ארוך. ויצאתי בלי כלום ב"ה. אבל מלכתחילה העריכו אותו בפחות).

אולי יש באזור שלך בית חולים פחות מלחיץ?

סתם כי היה נשמע לי שיש סיכוי שככה אני אהיה עוד 30 שנה...

את אמא שלי ויש לנו קשר טוב , כשהיא רוצה להתעניין היא יודעת , פה זה נטו שהיא שכחה אותי ומתרכזת בעצמה .. ואני מאוד פגועה מזה , באמת שזה לא על העניין של תהיה או לא תהיה בברית ואני גם הכי אפרגן לה שהיא תטוס ותהנה משהו שהיא לא עשתה שנים למען עצמה , אבל אל תהפכי את עצמך לסיפור המרכזי עם החישובים של איך ומתי זה יהיה, כשאני סובלת

לחץ

של רופאים .. 

האמת שזו קצת הזיה, להגיד לך למשוך כדי שהיא תוכל להינות. עם כל הכבוד לזה שהיא לא הייתה בחו"ל, זה לא עכשיו הראשון בסדרי העדיפויות.

מה עם בריאות העובר? בריאותך שלך?

יש לך תמיכה? דולה?

יש לך את התמיכה של ה' תתפללי ובע"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. מחזיקה לך אצבעות!

היא ממש מלאה באגו וגם כשהיא זו שפוגעת , אם מוכיחים אותה היא מתנהגת כמו הקורבן . אז מראש נמנעתי מלהגיד לה ישירות , היום רק העזתי להגיד לה שזה מעצבן אותי שהיא מאחלת

לי למשוך עד סוף השבוע כשאני כבר לחוצה ועייפה והיא אמרה לי "מה קרה אסור לי להגיד כלום מה כבר אמרתי ", אפילו לא התקשרתי אליה אחרי הבדיקה , נטו עדכנתי בוואצאפ של המשפחה שהשתחררנו שוב, והיא אפילו לא התקשרה (ככה היא כשהיא מבינה שהיא טועה אבל בחיים היא לא תודה או תחזור בה, להפך היא תצפה שאת עוד זו שתזמי שיחה). ובעלי בכלל עצבני עליה פיצוצים אני עוד אדם שיודע לספוג ולשתוק , בעלי ממש רותח ופגוע.

כדי שיהיה לך שקט הייתי קונה עוד כמה (3 אולי).

יש עכשו מבצעים טובים בכל מקום...

קרטרס, פוקס, שילב עדיין טיפה יקרים אבל בסדר...

תבדקי איפה נשאר משהו שאת אוהבת.

לק"י

לבן שלי יש יותר אוברולים/ בגדים עליוניים (חלק קניתי, קיבלתי, נשארו מהגדול יותר).

אני מחליפה לו בערך פעם ביומיים, כי היא כמעט ולא מתלכלך. וכרגע אני מקלחת אותו פעם בשבוע, אז מחליפה בלי קשר למקלחות.

קצב הכביסות פה מאוד משתנה.. במיוחד שבהתחלה אני מכבסת לניו בורן בנפרד.. אני אקנה עוד קצת..

עוד לא מכירה את התינוק כי עוד לא ילדתי 😀אז לא יודעת להגיד אם יהיה פלטן או לא..

קצת תלוי איפה את גרה וכמה קר.

אם יש לך שפע שמיכות אז זה כן בסדר, ממילא בגיל הקטן הם כל הזמן מתחת לשמיכה.

לי יש 3 שמיכות ומה שבאמת הייתי רוצה זה עוד אחת...

ומקסימום אם יש לך של המידה הבאה זה כן תגבור- אפשר אם נתקעת לשים אוברול קצת גדול בגיל הזה, זה לא זוחל שזה מסרבל אותם...

רק לדאוג שיהיה לך בנגישות

אני גם צריכה אוברולים חמים ורגליות

חוששת שמה שקניתי יהיה קטן אז בכלל הבעיה

ונראה לי אני צריכה להיות חברה שלך, השאלות שלך בול שלי ואני גם צריכה ללדת כל רגע

מקסימום אחזיר.

ומחר אמורה לצאת לקניות אז אנסה לחפש..

רגליות דווקא לא חסר לי.. אני הרבה יותר אוהבת אוברולים בגיל הזה.. 

אז זה בגד גוף וגטקס, ומעל אוברול/ חולצה ומכנסיים.

אנחנו בדרום, ועדיין בן כמעט 3 חודשים לובש 2 שכבות חורפיות (פלנל ומעל פוטר/ פליז).

ולא באמת חושבת שזה קריטי העוד כמה חודשים

ולרוב במילא רק לנסיעות קצרות

לילד הבא כן אקנה בתוקף

מציעה לך למכור אותה עכשיו יד שניה כמובן לציין שבלי תוקף

ולפני הלידה הבאה לקנות ביד שניה אחת טובה עם תוקף ארוך

אני לא יודעת מה דעתי על סוגיית התוקף

אני לא אקנה בלי נגיד .

באמצע

יש לי לגדולים יותר כסאות בלי תוקף שמשתמשת 

אם הקפדת להכניס הביתה אז יש יותר מקום להקל

בכל אופן לא חושבת שהייתי שומרת לילד הבא

אבל בתור עגלה, אני חושבת שזאת עגלה לא בטיחותית בעליל

זה מצויין בתור כיסא בטיחות ולא מעבר.

(לפי התמונות היה נראה שהתינוקות שנפטרו שבוע שעבר היו בכזאת עגלה. איך אפשר להשאיר תינוק קטן לישון ולהיות שעות בכזה דבר מקומר?? אפשר לנשום תקין ככה?? אם הוא מרגיש חוסר אויר יש לו אפשרות לזוז??)

אולי לא הכי בריא לאורך זמן וגם על זה שמעתי שזה קשקוש.🤷🏼‍♀️

יותר מידי סיבות נותנים למוות של התינוקות ה' ישמור ..

אבל זה אולי הגביר את הסיכון.

ואני הסברתי בהודעה למעלה למה *לדעתי* העגלה לא בטיחותית.

כך הסביר לי רופא ילדים

הזווית הזו פחות בריאה מבחינת נשימה,

לכן בנסיעה זה בסדר כי זה זמן מוגבל

הבעיה שמשתמשים בזה כמו עגלה והילד כל היום בזה וזה כבר לא בריא ולא מומלץ.

לגבי התוקף- אם הכסא לא נשאר באוטו רב הזמן חושבת שכן הייתי משתמשת...

עוד לא החלטתי מה לעשות

בינתיים ארוז יפה במחסן

הייתי בודקת דבר ראשון מבחינת ביטוח- האם הם מתנערים במידה והסלקל לא בתוקף ולפי זה גם מסיקה מסקנות

הדונה שלי באמת במצב מעולה וכואב לי עליה, הסיבה היחידה שארצה להחליף זה כדי להשתדרג לנשכבת

אנחנו לא משתמשים אחרי שעובר התוקף, אלא מעבירים הלאה למעוניינים. תמידיש מי שלוקח אז זה בטוח נפוץ...

מקפידה על התוקף ולא מחליפה. לא אומרת את זה כהמלצה. ואני יודעת שכמעט אף פעם אין פה תשובות כאלה...

אבל למעשה ככה זה אצלנו.

ג'יפיטי טוען שלדונה יש תוקף של 6 שנים אם זה עוזר לך.

האמת שאם אף פעם לא השארת בשמש, הרכב לא עבר תאונה עם הדונה ואת בטוחה שהילדים לא שיחקו איתה וזרקו בצורה חזקה או משהו (לצערי אני לא יכולה להגיד את זה על הדונה שלנו) אני כן הייתי משתמשת. 

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

ולי זה סבבה.

העלית נקודה

כל פעם בלילה מחדש

לכן ערה עכשיו

ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .

לפחות יש לכם ממד לא כמונו?

לק"י

אצלינו 2 הגדולים (11 ו-8) יורדים לבד. עד הלידה, בעלי ואני הרמנו את שני הקטנים (כרגע בני 5.5 ושלוש ורבע).

סביר להניח שעכשיו נרים את 2 הקטנים. ובת ה-5 וחצי תרד לבד.

(אנחנו גרים בקומה שניה ויש לנו מקלט בבניין).

אם יהיה כנראה אשאר רגועה...

"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."

מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.  

מצד שני

כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?

הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל

בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה

והפעם ילכו עד הסוף.

המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.

צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.

האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.

אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,

זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.

אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.

במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.

שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.

לברוח ממשהו זה מלחיץ,

לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.

כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,

מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,

אבל אפשר להרפות מהמחשבות.

הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר

🤗

ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף

ולפעמים היתה בלי התראה

ואין ממד או חדר בלי חלונות

ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים

בטח לא בלילה

בחיים לא נספיק

אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה

אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח

אני לא היחידה

זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים

הפותחת תיארה מצב שיש להם מקלט והיא הייתה כל השבת בדריכות אם יצטרכו לרוץ אליו ועל זה עניתי.

אם יש לך שאלה אחרת, את יכולה לשאול בנפרד ולקבל תשובות שרלוונטיות למציאות שאת מתארת.

או מתחת למדרגות גם נחשב מרחב מוגן, כשאין משהו אחר.
אותי זה היה מרגיע...

לא יכולה לסבול את זה יותר. כל פעם לחיות עם חרדה ממשהו אחר

התפרצות חצבת. מלחמה. יוקר מחיה. סופה. מלחמה

פשוט לא שומעת חדשות ולא מתעניינת בזה. לא רואה איך זה עוזר לי להתכונן למלחמה כל הזמן.

יש בבית אוכל ויש בקבוקי מים.

חיה את היום ומשתדלת להנות ממנו ומהילדים ומהמשפחה.. כשתגיע מלחמה כולנו נדע ונצטרך להתמודד..  

ודרך אגב גם לנו אין ממד , גרה בבית פרטי יש מקלט שצריך לצאת מהבית וללכת, לרדת מדרגות עם מס' ילדים ותינוק.. רוב הזמן בעלי לא בבית... 

מקווה שזה יעזור 🙏

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,

אלא חופש מנטלי.

לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?

זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.

ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.

ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.

אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.

אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.

אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.

או בכלל לרצות לראות זה את זו.

אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.

ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.

השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.

רצון להיות אתו. רצון לקרבה.

נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,

אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.

בהצלחה!!

יש הרבה על מה להודות, רק לפעמים אני צריכה קצת מרחק וגם הוא, יש לו התפרצויות ממש לא נעימות, שבאחרונה ממש יצאתי מהבית במהירות..

מנסה לחשוב אם יש דרך שאולי כן נצליח ללכת לטיפול

אין סיכוי להשהות סיטואציה שבה את מרגישה מאוימת או לא בטוחה.

אם זאת סיטואציה קיימת, אז קודם כל פתרון sos

לגבי אחכ. אני מאמינה שהמון זה גם איך את רותמת אותו לטיפול או איך למצוא דרך להגיד לו כך שהוא באמת יקשיב.

יכולה להגיד עלינו, שעוד בהתחלה הייתי אומרת לו שחסר לי זמן של ביחד, והוא היה אומר לי "אבל אנחנו ביחד", והייתי אומרת- אבל אנחנו בקושי מדברים! והוא היה אומר- אבל זה שאני בוחר לצפות/ללמוד/לקרוא כשאת יושבת לידי זה כי אני שמח כשאת בסביבתי ואיתי.

לקח לי קצת זמן להבין את זה. אבל ההבנה משחררת את שני הצדדים… ויכולה לתת רוגע וגם לשפר את הזוגיות לשני הצדדים. (גם עכשיו הוא לא דברן גדול. אבל שנינו מרוצים)

משהו שמציף אותך או שמאיים עליך?

באופן כללי הסיטואציה הזוגית נשמעת שזקוקה לשינוי משמעותי אם אתם רוצים להמשיך לחיות בזוגיות הזו לאורך זמן חייבים ליצור שינוי, מה השינוי, זה כבר תלוי בכם

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה

מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.

אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)

אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה

אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה. 

בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.

בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..

רלוונטי לך לקחת מדי פעם כמה שעות עם עצמך? להסתובב בקניון לבד? לקחת יום חופש לצאת לשתות קפה לבד או עם חברות? לשבת בחדר לקרוא ספר עם עצמך? ללכת לישון שעה אחריו ובזמן הזה להיות לבד? 

וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.

יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)

יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.

אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.

זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.

ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה. 

ממש מודה לך על ההתייחסות, זה ממש מרפא, כי בחיים האמיתיים אין איפה להניח את זה..

אבל כן הייתי מקפידה פעם בשבוע לפחות לקחת זמן לעצמי של כמה שעות  בין אם זה סיבוב התאווררות בקניון ובין אם זה לקפוץ לשתות עם חברה או כל דבר אחר. מנסיון הזמנים האלה נותנים אויר ממש

תתש תודה רבה!

אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?

תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי 

מהבנה מה החלק שלך

ועל מה את יכולה לקחת אחריות

לצפות ממנו- זה שלך

שיצפו ממך- זה שלו

אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות

זה פחות יעניין אותך

עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך

על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז

אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש

איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו

קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים

לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט

מה שלא מובן אחרי פעמיים

לא יהיה מובן

חבל על המילים והאנרגיה

לא חייבים להבין כל דבר

לא שהחיים יהיו תותים פתאום

אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך

לק"י

אם כן, אז כדאי להעיר אותו אם הוא נרדם בהנקה, ושיינק עוד.

ולפעמים ממשיך לינוק.

לא תמיד יש לו גרעפס.. 

את מרגישה שהוא לא אוכל מספיק, או שאוכל ובכל זאת לא עולה מספיק במשקל?

הוא מתעייף מהר, יונק בצורה לא יעילה, ישן ופותח רווחים גדולים בין הנקות, אין לך מספיק חלב?

את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקה, כדי להבין איפה הבעיה.

כמובן שכדאי שאת תקפידי על ארוחות מסודרות, שתייה ושינה, עד כמה שאפשר.

אפשר גם לאכול דברים שמדברים את החלב הופכים אותו לעשיר יותר.

את יכולה לשלב תמ"ל, אבל קחי בחשבון שזה יכול אולי לגרום לו להעדיף בקבוק על הנקה, ויכול לגרום להתמעטות של החלב.

אם בכל מקרה את רוצה לשלב תמ"ל כשהוא יתחיל מסגרת, אז לא נורא שהוא יתחיל כבר עכשיו.

אפשר גם לשאוב ולתת לו חלב שאוב בבקבוק, אם יש לך כח להתעסק עם שאיבות. גם ככה הוא יכול להעדיף בקבוק, אבל זה ישמור על כמויות החלב.

את עוקבת על המשקל בטיפת חלב?

מה אמרו לך על זה?

גם אם הוא עולה יותר לאט במשקל, זה יכול להיות בסדר.

אם הוא חיוני, ממלא טיטולים ומתפתח, לא צריך להילחץ.