פורום הריון ולידה (עמוד 3260)

לא יודעת אם בכל מקום זה אותן שעות
אבל אצלינו המקווה פתוח מספיק זמן גם בשביל מי שטובלת לפי רבינו תם שזה יותר מאוחר
אז אני מחכה לבעלי ליד בית הכנסת ומיד שמסתיימת התפילה הוא לוקח את התנוקת ואני הולכת למקווה ומספיקה
זה מתאפשר גם כי המקווה קרוב אלי 3 דקות הליכה

בהרבה בתי כנסת מגיעים אבות עם פעוטות. אם צריך, נשארים בכניסה איתם ולא מתיישבים במקום הקבוע שלהם.
מביאים משהו להעסיק את הילד, צעצוע, משהו לאכול.

ויש גם דעות שהבעל יישאר להתפלל בבית ביחידות כדי לאפשר לאישה לקיים מצוות טבילה בזמנה ולא לדחות.

טבילה בשבת היא בהרבה מובנים פשוטה יותר בכך שמגיעים, טובלים והולכים
את ההכנות עושים ביום שישי.
לגבי בית כנסת; אפשר להתפלל במניין מוקדם, או שבעלך ישאר בבית, או שיקח את הילד איתו אם זה לא מפריע.

זו אוירה מיוחדת וטובה

גם לי לאחרונה יצא פעם ראשונה -בליל שבת. ואחרי חודש בליל שבת שהיה ליל הסדר
וגם אני עם קטנהאחת בבית(בת שנה וארבע).

בעלי פשוט לקח אותה איתו לתפילה. עמד איתה בכניסה כזה..הביא במבה וכו'.. ואני הלכתי למקווה. הגעתי לפני צאת הכוכבים אז ישבתי והתפללתי קבלת שבת בנחת(!!) מה שלא עשיתי המון זמן...
ואז טבלתי והספקתי להגיע לפני סוף התפילה לבית כנסת והקטנה עברה אליי

בהצלחה גדולה! זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע..
השבת נכנסה הכי בנחת שהיה לנו אי פעם כי התכוננתי אליה המון מראש;)

או שיקח אותו לתפילה...שישאל רב אם אם יש לו ספק בעניין
זו מצווה ממש גדולה לטבול בליל שבת כי את מרוויחה כמה מצוות יחד

זו מצווה של שניכם. שיישאר בבית או ייקח את הילדון איתו.

נראה לי שאלך על האופציה שיישאר איתו בבית.

גרים בקומה גבוהה מאוד ללא מעלית שבת, נראה לי תהיה בעיה לעלות איתו את כל הקומות.

 

תודה רבה עזרתן לי מאוד!

אינני יודעת היכן את גרה ואם קיים באזורכם.

אבל יש כאלו המקבלים שבת ב'פלג המנחה' (עושים את זה בעיקר כשיש קטנים בבית והשבת נכנסת מאוחר)

יש מניין של מנחה וקבלת שבת ומיד ערבית ומגיעים הבית מהתפילה!! בזמן הדלקת נרות, כך שאז את יכולה בנחת בנחת ללכת לטבול והוא בבית משגיח אחרי תפילה.

ושישי לב שבליל שבת ספרדיות טובלות לפני צאת הכוכבים ואשכנזיות אחרי (כמו ביום חול)

וזה דוקא חויה מאד מרגשת בליל שבת, הכל חגיגי וטהור.

הכי כיף!

דיסה בכפית

תתני לה דיסה בכפית

אני קניתי 'קמומילו' שעשוי מרכיבים טבעיים, ככה אני חושבת שקוראים לזה.
זה גם מאלחש.
זה עוזר אבל אין פתרון קסם כלכך זה חלק מהשלבים שהקטנטנים צריכים לעבור.
הפעוט שלי איבד תאבון וגם העלה חום אז בעיקר תמכתי ודאגתי שיקבל נוזלים. הוא היה מוכן לאכול רק בקבוק אפילו שלא הפסקתי להציע דברים אחרים אז זה מה שנתתי עד שחזר לעצמו

נתתי קמומילו,וזה מאוד עוזר

מורחת דקה לפני שלוקח בקבוק ואז הוא שותה

עוזר ממש. אצלנו הקומימילו הזה לא עזר כ''כ..

כשבאתי לקנות עוד אמרה שכבר לא מוכרים

אולי בלאומית יש עודפים ומוכרים עד שיגמר

כי אמרו שזה מאוד לא בריא

גם אני חשבתי שכבר לא מוכרים.

אולי שינו בו משהו?

רק מחפשת גם אלחוש למקום בזמנים שבין לבין...

 

היא אוכלת בד"כ ממש טוב ולכן כואב לי עליה

אתמול היא רצתה רק לינוק כל אחה"צ, אז זה מה שנתתי לה..

עוזר מאוד מנסיון שלי על הילדים שלי וגם על עצמי כשצמחו לי שיני בינה

כם ביתי בדיוק בשלב הזה. עם חום כבר יומיים
יוצאות הטוחנות
כמה זמן לוקח עד שהן בוקעות?

שיניים קדמיןת הם חלקות בחלק העליון שלהן, ואילו השיניים הטוחנות הם לא אחידות בחלק העליון (תרגישי אצלך רגע)...
לכן לדעתי זה יותר כואב ויותר ארוך, כי לוקח זמן עד שבאמת כל השן בוקעת.

למרוח אקמולי נוזלי על החניכים.

ויש גם את השרשרת ענברים, שיש שטוענים שזה עוזר.

זה מאלחש

אם במילא אני נותנת לה אקמול

תודה!

זה כמו לתת אקמול.
צריך לשים לב שלא עוברים את המינון ואת הזמנים בניהם.

בשעה טובה ובבריאות!

יש לי רופא אבל הוא אף פעם לא בדק אותי אם זה הפחד שלך

 

רק נותן הפניות ומסתכל על התוצאות, ואחרי ההריון את גם ככה חוזרת לרופאה הרגילה שלך

כך שאין מה לדאוג מהבחינה הזו

אנסה גם בפורום תאומים

תלכי כשהרופא שולח ואז לא תצטרכי לבקש עוד הפנייה

לא מדויק.
1. לא צריך הפנייה לביצוע החיסון. צריך רק מרשם לתרופה.
2. אין עדיפות לשבוע מסוים בין השבועות. חוץ מהעובדה שאסור לקבל אם החיסון בזמן שיש לאישה חום.

כי לפני ההנחיות של קופ"ח אין צורך בהפניה לזריקה כי זה תפקיד שנמצא ברשות האחות לבצע.

אבל ייתכן וזה משתנה בין הקופות השונות.

כי פחדתי מצירים מוקדמים

אם כך בהחלט עדיף לעשות מאוחר יותר

אני הייתי עושה מאוחר באמת כדי לא לקחת סיכון למרות שבאמת אין הוכחה לזה

גם בגלל שקראתי פה דברים כאלה וגם כי לא רציתי ללכת במיוחד לקו"ח שבסוף הייתי צריכה ללכת במיוחד בגלל שהמרשם פג תוקף

ולא היתה שום השפעה, עד עכשיו הלידה עדין לא הגיע ועוד מעט זה הריון עודף

היתה פעם אחת שממש ניטרל אותי..
אז תעשי בשבוע שתוכלי לשרוד עם יד לא מתפקדת...

על פי מחקרים עדכניים, מבחינת יעילות מקסימלית בהעברת נוגדנים להגנה על התינוק.

‏https://www.ncbi.nlm.nih.gov/m/pubmed/25173476/

Third-Trimester Tdap Immunization and Neonatal Pertussis Antibody Concentration

קודם כל דיברת על מצבי לחץ רגשיים, אז לגבי מה שקשור בבית - קחי את הדברים באיזי ואל תתרגשי אם יש בלאגן או לא הספקת בדיוק מה שתכננת.
דבר שני - לגבי העניין הפיזי, אני חושבת שזה הרבה תלוי בך. טכנית אפשר כמעט הכל כל עוד את מרגישה טוב. כמובן לא להרים כבד ולהיעזר כמה שאפשר אבל אם את מרגישה טוב פיזית לא הייתי נמנעת מכלום

זה עיניין של בריאות
זה לא מומלץ. כי המערכת חיסונית עדיין חלשה.
וזאת ההמלצה עד גיל שנה.
תרתיחי קומקום בבוקר. שמתקרר תעבירי לבקבוק. שימי במקרר ויהיה לך מים.

אני עודדתי את הפעוט שלי לתפוס לבד על ידי הוספת ידיות לבקבוק.
ולגהי המים הרתוחים - מודה שאני לא השתמשתי במים רגילים לפני גיל שנה, אבל רק בגלל שזה היה מאוד חשוב לבעלי ורציתי לכבד אותו. קראתי פה שהרבה בנות עושות את זה ולא נרשמו בעיות. רק שימי לב שבבוקר למשל עדיף לפתוח את הברז כמה דקות באופן כללי ולא רק לבקבוק של הקטן כי אם מדובר בצנרת ישנה לפעמים המים לא יוצאים כלכך נקיים בהתחלה
טיפ שלי: הייתי מרתיחה 2 קומקומים מלאים ונותנת למים להתקרר ואז מעבירה לקנקן זכוכית ולבקבוק פלסטיק גדול של מים מינרליים

תחזיקי מעמד!

היו לה כאבים מטורפים.
היא בסוף הייתה צריכה לעשות ניתוחון קטן כדי שזה יעבור.. בע"ה שזה יעבור לך לבד..

רפואה שלמה!!♡♡

ראיתי בעיניים מקרים קשים מהאפידורל שנעלמו כלא היו אחרי יום-כמה ימים!!

תישארי רגועה, שמחה בתינוקת שקיבלת ותתפללי..

בעז"ה הכל יעבור.. כנראה צריך עוד קצת תפילות..

תבקשי מהסובבים אותך (משפחה) שיתפללו עליך..

בהצלחה!!! 

שלך

בלידה האחרונה של אמא שלי זה קרה, והמצב שלה הי פשוט מזעזע שום דבר לא עזר לה חוץ מהרבה תפילות כמובן ודיקור סיני כדאי לנסות
רפואה שלימה

נשמע ממש ממש קשה, איך מטפלים בקטנטנה ככה?

את לגמרי לא יכולה לקום מהמיטה? גם לא שירותים ומקלחת?

 

ומצטרפת לכל אלה שכתבו, תתפללי על זה, שכינה למראשיתו של החולה.

מקווה להרגיש יותר טוב בימים הקרובים

מלחיץ... רגל אחת מהברך למעלה המשיכה להיות רדומה הרבה אחרי האשפוז אפילו... ממש פחדתי והלכתי גם צולע כזה בא נוירולוג לבדוק אותי שם והביאו מרדים שגם בדק.. אמרו שזה אמור לעבור יכול לקחת קצת זמן.. ב'ה בסדר עכשיו ..חזרתי להרגיש אחרי שבועיים בערך.. גם אותי זה הפחיד ממש חששתי כבר שזה לא יעבור.. אבל התאוששות מלידה לפעמים לוקחת זמן

או משהו כזה... לא הרגשתי כלום אחרי ההזרקה אפילו לא לחץ של התינוקת יוצאת כלום כלום .. זה השפיע עליי ממש חזק כנראה ..

תשתי הרבה קפה, קפאין מאוד עוזר לכאבי ראש האלה.

 

הכאבים היו נוראיים.

ברגע שהרמתי את הראש . רק שכיבה מאוזנת לגמרי מקילה על הכאב. לאחר כמה ימים עשו לי סוג של אפידורל חוזר שמחובר ישירות לוריד ביד שלי, הדם שלי מילא את החור בדורה(שזה החלק בעמוד השידרה שעל שמו קרוי  האפידורל) והכאב עבר מיד. 

זה נקרא טלאי דם.(blood patc)

לצערי אחרי יממה, ממש במוצאי שבת זה השתחרר והכאב חזר. 

הפתרון שנאמר לי זה לשכב חודש... מה שהיה מאוד ריאלי בהתחשב שזו היתה לידה רביעית והגדול שלי היה בגיל 3.5....

 

בסוף הפתרון היה דיקור סיני ! יד השם שהגיעה אלי מדקרת והתייעצה הרבה ולאחר שעשתה לי טיפול (המחטים נשארו עלי עד הבוקר !!) הכל עבר לגמרי ! 

לי כאמור זה עזר חלקית בלבד. לדעתי שווה לנסות...

ויש פעמים שהכל בסדר גם אם לא מחכים

גם נותנים לרחם להתנקות.
אבל בלי קשר זה עניין של גישה, יש גם רופאים שלא יגידו לחכות

כמו שכתבו לך יש בזה הרבה דעות, יש רופאים שסוברים שאין שום סיבה לחכות.

הרופא שלי למשל כזה, אמר לי שאין סיבה לחכות ואפילו בחיוך אמר שהוא חושב שזה התרופה הכי טובה (כמובן למי שזה מתאים לה ולא צריכה עוד זמן להתאושש פיזית ונפשית). מה גם שהגוף פורה יותר אחרי הפלה.

 

בשורות טובות!

 

(זוכרת אותך וחשבתי עליך, מקווה ששלומך טוב יחסית לנסיבות)

שהרחם יתכווץ נותנים את זה תמיד אחרי לידה לפי מה שידוע לי

באמת בלידות הראשוות פחות הכרחי במיוחד אם את מניקה ישר אחרי הלידה מה גורם להפרשה של אוקסיטוצין שמכווץ את הרחם.

אבל בלידות מתקדמות הרבה פעמים הרחם כבר יותר רפוי ופחות מתכווץ יפה והחשש בוא מדימום מוגבר שלא מצליחים לעצור אותו ויכול להיות ממש מסוכן ליולדת, ולכן יותר חשובה הזריקה.

יש הגיון לבקש להימנע בלידות ראשונות, בהנחה שאת ישר מניקה. אבל אחרי לידה חמישית, לדעתי, ספק גדול אם יקחו את הסיכון לא לתת ואפילו מלידה מסויימת נותנים מינון כפול בזריקה.
זה ממש חשוב ויכול להציל חיים (שלך!)

זה פיטוצין כדי שהרחם תתכווץ יותר מהר כדי למנוע דימום מסוכן

וראתה שוני באופי הדימום?

(בלידה השניה) והסכימו להמתין ולעקוב, אבל דיממתי המון ונתנו לי אותה אחרי כמה דקות.

כלומר שהיית מחוברת לאינפוזיה לאיזה צורך אחר אז כבר שמו לך בזה ולא כזריקה

אני ילדתי לידה ראשונה בלניאדו והמיילדת אמרה לי בפירוש שזו התערבות שהם לא תמיד עושים אבל בגלל שאני מאבדת יותר מדי דם הם שמים לי...

ברוב בתי החולים זה הנוהל.

יש כאלה שזה בזריקה.
יש כאלה שעושים את זה דרך העירוי.

בלידה האחרונה נתנו לי לחתום על טופס שקשור לתינוק.
ואם רוצים לידה עם כמה שפחוץ התערבויות אז גם צריך לחתום על זה בנפרד. (פתיחת וריד למשל זה לא משנה אם זה טבעי או רגיל)

הפעולה.
אחרת זה עלול להוות בעיה פלילית.

אבל סביר להניח שהאחות הסבירה לך לפני וייתכן ואת לא זוכרת.
יכול להיות שעם כל ההתעסקויות סביב הלידה והביקורים שהיו לא שמת לב למה שהיא אמרה וכו.
ו...
ייתכן והאחות לא הסבירה לך על התרופה לפני שהיא נתנה אותה.
עצוב אבל קורה .

אגב, במכתב שיחרור רשום את כל התרופות שקיבלת.
ואם הוא נאבד - לקופ"ח יש עותק.

בהצלחה

לי אמרו 'עכשיו ניתן לך פיטוצין לכיווץ הרחם' בלידה השנייה זה לא הספיק והיה לי דימום מוגבר אחרי שהעבירו אותי למחלקה ואחרי טיפול תרופתי שלא הצליח במחלקה החזירו אותי לחדרי לידה לעוד טיפול והייתי שם כמה שעות עד שכל המכווצים שדחפו לי השפיעו.
בלידה השלישית בנוסף לפיטוצין נתנו לי משהו נוסף בשביל למנוע את מה שקרה בלידה השנייה.

בלידה הרביעית לא נתנו לי. לא שאלו בכלל.


(אני בטוחה בזה, כי לא היה לי וריד פתוח, ואין מצב שנתנו זריקה ואני לא זוכרת... אני כ"כ מפחדת מזריקות😵)

זו גם זריקה די לא נעימה ...:/

בראשונה לא שמעתי בכלל על דבר כזה.
בלידה הזאת הם פשןט הודיעו לי שהם מזריקים לי פיטוצין לכיווץ,
ניסיתי להתנגד אבל הם היו עקשנים ונתנו לי בכל זאת.
יכול להיות שזה תלוי בית חולים?
כי נגיד בלידה הזאת גם התעקשו לפתוח לי וריד בחדר הלידה לכל מקרה ש-, בעוד שבלידה הקודמת (בביח אחר) לא.

יש גמישים יותר ויש כאלה שפועלים לפי הנוהל.

זריקה שעושים בישבן ולא מרגישים אותה אחרי כאבי הלידה כשהאוצר בידים שלך

לי חוץ מהלידה האחרונה לא פתחו בכלל וריד
לא חברו לכלום ואחרי הלידה הזריקו לי בישבן
לכיוץ הרחם

לכן התכווצויות הרחם אחרי הלידה כל כך כואבות?

ובכל אופן נראה לי שההשפעה היא רק בהתחלה כדי למנוע דימום

הזריקה רק עוזרת לעשות את זה יעיל יותר.

נגעת עמוק, כל כך!

אפשר לשאול אם עברת עוד הריון אחרי זה המתואר?

ממני שלא סובלת כל ההריון ברמה הזאת, אבל בהחלט מושבתת ל-4 חודשים לפחות וקיוותי שההריון השני יהיה יותר קל, והוא לא...

 

מזדהה מאוד גם בקטע שכתבת על המשפחה של בעלך, גם אצלנו כולם במשפחה שלו עברו ועוברים הריונות בקלילות מדהימה, רק אני הכלה שמיד יודע מה עוד מעוללת לבעלה.. :-/

(ובמשפחה שלי גם אני הראשונה שבכלל סובלת מאיזשהו תסמין הריון, אף אחד לא פצה פה, רק עזרו בצורה מדהימה,  מלבד אחות אחת שלקחה אותי לשיחה וניסתה להגיד לי שאולי זה פסיכולוגי וכו', העמדתי אותה במקום באותו רגע, ומאז היא רק עוזרת..  חמודה כזאת אבל אולי ההבדל נעוץ בזה שהמשפחה שלי מכירה אותי, יודעים מי אני וכמה לא מפונקת אני ביום יום, והמשפחה של בעלי פחות מכירים אותי..)

איך עושים את זה?
רק לא הבנתי, זה נגמר עם תינוק בריא?
וכן, אני ממש מבינה, למרות שאצלי ב"ה זה לא ככה. ומאוד מוזר לי שאנשים חושבים שאת מדמיינת ושזה פסיכולוגי...

רק כותבת שמזדהה מאוד.. גם אני היפראמסטית לצערי וממש הוצאת לי את המילים מהפה. בעיקר הטראומה שאחרי, זה פשוט נורא איך כל דבר מזכיר לי... והשיקול לילדים.. מי היה מאמין שאני, שתמיד אמרתי שלא אמנע ומה שהיה ייתן... והלוואי שייתן כמה שיותר.. עכשיו רצה לרבנים להתייעץ על מניעה

2 אחרות גם נורא.. אבל ברמה פסיכית כמו שתיארת הראשונה והואחרונה.. אני קיבלתי עירוי דם שהעבירו לי בתשיעי לפחות את הבחילות..בחיים לא סבלתי ככה פיזית..וכולם ידעו כבר בשבוע 6 שאני בהיריון... ביקשתי למות מרוב סבל... בעלי בכה מרוב שהיה לו צער עלי בחיים לא בוכה לידי גבר כזה... ועכשיו אחרי שעברתי כלכך סיוטים...הפלתי פעמיים.. והייתי עם בחילות נוראיות בהיריונןת שהעובר מת אבל לא עם הפסיכיות של אותם היריונות. ואמרתי לקב"ה שאני מצטערת על איך שדיברתי בהיריונות הקודמים. אבל זה היה כל כך מצער והסבל... הגעתי למסקנה שאני לא אשמה... זה התיקון שלי. לגיסות שלי ואחיותי עובר מעליהן.. מי בכלל יודע עד חודש חמישי שהן בהיריון? אבל אז יוצאים לי ילדים מדהימים. נשמות כל כך גבוהות. ואני מבינה למה סבלתי ככה. פעם אחרונה כולם טענו שבגלל הסבל הזה בטוח אני בהיריון עם המשיח.. חחחח בסוף יצא בת כל כך מעלפת מכל הבחינות... כל אחת ותיקונה. גם אותי שפטו. הרגשתי רע עם עצמי כאילו אני אשמה ולא מספיק עושה. למדץי לא לספור אנשים... מי מתייחס היום? שיקפצו. חחח. התבגרתי כנראה.

עם המשפט ״הריון זה לא מחלה״ ובא לך להעיף אותה מהחלון...

ואחרי הלידה המשפחה של הבעל ״עולה על הגל״ שאת סובלת ומתחילה להכנס לורידים בנושא של כמה ילדים להביא בטענה של : מסכנה את סובלת בהריונות....( כן ממש אכפת לכם!!)

( כי גם ככה הם לא רוצים שנביא הרבה כי זה הוצאות וכסף ואין רמת חיים כי כל אחד צריך סוויטה ובריכה פרטית אז שניים בחדר זה כבר מוגזם הבנת?! כאילו מישהו ביקש מהם משו...)

שימי פס ענק ואדום על כל אלו שאומרים שזה פסיכולוגי..( איך מגיעים למסקנה שזה פסיכולוגי בכלל?!?!).

והלוואי שהריון הבא ילך לך יותר בקלות

רק בהריון האחרון היו לי מעט בחילות, את ענקית

לא הייתי שורדת את זה.אני מעולם לא הקאתי בהריון,אולי פעם אחת. ותמיד לא הבנתי איך אתן עושות את זה. ממש מעריצה אתכן,זה נראה בלתי אפשרי

לפחות מקבלים מתנה טובה בסוף

מאחלת לך הריונות קלים

איזה סבל!!!

 

שמעתי שעין כרם היחידים שמתיחסים ללבעיה כבעיה ולא מנפנפים את האישה כמפונקת עלי אדמות.

 

אני הגבתי בשרשור כהימפרסטית.. רק לומר שילדתי בשערי צדק, וברגע שראו שאני עם עבר כזה הציעו לי בלידה תרופות לוריד, ככה שזה לא מדוייק, זה יכול להיות תלוי במיילדת  

הלוואי שיהיה יותר קל בהמשך

מנסה גם לשתף קצת... מהלב באמת...
חודש אחרי החתונה. אנחנו מאושרים, כיף לנו וטוב... עוברים שבועיים מהמחזור האחרון, ופתאום יש לי טיפה דם על הנייר (מאז למדתי לספור, לא להסתכל וכו'). אני מתקשרת לנשמת, בעלי מתקשר גם לרב. שניהם אומרים - כנראה דימום השתרשות. מההה? לזה לא ציפינו... קונה בדיקה בדרך ללימודים, מחליטה שאני בודקת רק בבית... כל היום במתח, ובבית, 5 דק' לפני שבעלי חוזר מהתפילה (בכוונה... רציתי שנראה יחד) אני עושה את הבדיקה. מגיע, מתרגש, מסתכלים, 2פסים!! זה אמיתי!! וואו!!! לא ציפינו לזה כ''כ מהר... מתרגשים בטירוף, חולמים חלומות... תוך שבוע-שבועיים זה התחיל. בלי שום הכנה מוקדמת, וללא קשר גנטי... הקאות ובחילות עד בלי די... לא יכולה להריח אוכל, תנור דולק, סיר עם פסטה על הגז, לאכול בשרי היה מעל ומעבר, ובכל פעם שניסיתי בכל זאת לבשל בשרי - הקאתי את חיי... הריח של בעלי הטרי והיקר היה מעל ומעבר, וכל מגע הכי קטן עם כל אדם בעולם,. ובטח שעם בעלי, היה מעלה לי תוך רגע מלא קיא... אפילו אם זה לתת יד. אפילו אם זו חברה שחיבקה אותי או שמה יד על הכתף... אפילו כיפ מהתלמידים שלי... הכל הכל... ובאוטובוס, אנשים מריחים כ''כ, שלא תדעו... וזה לפני שהם פותחים את הבמבה או הפלאפל הריחני שלהם.. כל שבוע קראהו באינטרנט על התפתחות העובר ועל השינויים אצלי. היה כתוב שם שבחילות והקאות זה דבר שבשגרה בהתחלה. טוב,. אם ככה, מה נעשה? נחכה שתעבור ההתחלה... וואי, כמה שחיכיתי וחיכינו... 10 חודשים מאז שהכרנו ועד לחתונה, זוג דוס שממש הקפיד לשמור נגיעה, ופתאום, חודש וקצת אחרי החתונה - כל מגע הכי קטן והכי פשוט מקפיץ אותי לאסלה או הכיור הקרובים.. וככה עוברים להם הימים, השבועות לאט לאט מתקדמים לעבר סוף השליש הראשון, החודשים מתקדמים, והנה - הגענו!!! לא עבר. כלום. די החמיר האמת. והרופא אומר - עוד שבוע אולי, ניתן עוד שבועיים... כלום. נאדה.. ואני אומרת לעצמי, די, כולן עוברות את זה, גם את יכולה, זה עוד יום-יומיים נגמר ואז אפשר יהיה להתחיל לחיות, ביחד, ולהנות מהיצירה המושלמת שבתוכי... מתישהו החלטתי שאני רוצה לנסות טיפול תרופתי... ניסיתי פראמין, לא השפיע בעליל .. (דיקלקטין לא ניסיתי בשל עניין ביוקרטי לחלוטין, לא רוצה להיכנס לזה.) הסמסטר מתחיל בלימודים, יש לי חןבת נוכחות בקורסים.. אין ברירה! קמה שעה לפני שצריכה לצאת. צריך לרוץ להקיא. לשטוף פנים, לשבת לנוח. להתלבש, להקיא, לנוח. לצחצח שיניים היה החלק הכי קשה בבוקר. כשמצחצחים שיניים רפלקס ההקאה עובד נהדר... ואיזה באסה זה שאחרי הקאה מה שהכי רוצים זה פה נקי - אבל היי, צחצוח שיניים מעורר הקאה... (טיפ משיננית - אחרי הקאה לשטוף במים. רק כעבור שעה מותר לצחצח שיניים. זה כדי להגן על השיניים מהחומציות של הקיבה.) באוטובוס הייתי יושבת ליד הפח האחורי. מקיאה לי את חיי (היו סיבובים קבועים להקאות) לתוך שקית, טישו-שניים, ולפח. וחוזר חלילה.. ללימודים הייתי מגיעה מרוקנת מכוח (הידעתן שלהקיא זה מעייף כ''כ??), צריכה ללמוד, לתפקד, לסכם... חוזרת הביתה, הנסיעה חזור לא משו. מה עושה אישה סטודנטית כשחוזרת הביתה? יש הרבה משימות, גם לימודיות, גם בבית, גם להשקיע בזוגיות, להתקלח... נראלכן שיש לי כוח או מסןגלות לרבע מזה? אבל מה נעשה? החיים ממשיכים, צריך לעמוד בקצב... מזל שבעלי היה בישיבה, וקיבל ארוחה חמה, מבושלת עם חלבונים... אני לא הייתי מסוגלת להגיע לרף כזה או נמוך ממנו... בחודש שישי הרופא החליט שהגעתי למצב שמצריך זופרן. כן כן, תרופה של מטופלי כימו, שעולה הון... הייתי לוקחת את הכדור מיד שקמה (,טוב, אחרי ההקאה של הבוקר), ואז מחכה שעה שבה אסור לי להקיא, כי אז זה מסובך לקחת שוב את הכדור... שעה של סבל, של נשיכת שפתיים ואצבעות, של ניסיונות מתמידים להירגע ולהעביר את הזמן איכשהו... מסכן מי שהיה לידי באותה השעה... אמא שלי לא הייתה מסוגלת לראות אותי ככה.. כמה כוחות נפש בעלי היה צריך.... אחרי השעה - כמו קסם, אין הקאות (לרוב). כן יש בחילות, אבל ברמה הגיונית, שיותר מאפשרת תפקוד... ב''ה שמצאתי את התרופה הזו (וב''ה שלא ידעתי כמה היא יכולה להיות מסוכנת לעובר, כי אז לא הייתי מסכימה לקחת אותה ..)
ללידה הגעתי מצויידת עם שקיות, והקאתי כ''כ במיומנות, שאפילו המיילדצ שהייתה בסביבה לא שמה לב שהקאתי... התרגלתי לעשות את זה נקי (אחרי שמקיאים ברכבת, באוטובוס, ברחוב, בטרמפ וכו' כבר אין ברירה אלא להתרגל).. הפלא ופלא, נולדה לי נסיכה מהממת ו- זהו!!! הפסקת אש!!! נגמר, פשוט נעלם כלא היה...

אז לכתוב על ההיריון הנוכחי עוד קצת קשה לי, אני עדיין בתוך החוויה הזו, הלא פשוטה, אבל הפעם נכנסתי לזה בידיעה. במודעות. עם בעל שמבין מה הולך לקרות לאשתו, ומוכן לעזור בכל רגע (כמו בהיריון הקודם). נכנסתי מודעת לתרופות, לזה שלא לא בדימיון שלי, שזה לא כמו רוב הנשים, שאני לא מפונקת או רוצה למשוך צומי. לא. יש לי היפרמאזיס גרבידרום (הקאות יתר בהיריון) עם כל הנלווה לזה.

ואם את, ששרדת עד לפה מרגישה ככה, או מכירה מישהי שמרגישה ככה, אז שתדעי - יש לזה שם, יש לזה טיפול שיכול לעזור, יש הכוונה, יש תמיכה. והכי חשוב - זה לקבל תמיכה, הבנה והכלה מהמשפחה והסביבה הקרובה ולמצוא רופא שלא מתכחש לתופעה..
(ובלי לחץ, כן? זה קורה רק ל2% מהנשים, ולרוב זה גנטי...)

ממש דמעות כשקראתי אותך

הריון קל קל וידיים מלאות

איך למען ה' המשכת ללכת ללימודים ולתפקד כאילו כרגיל?

בלימודים זה המון עזרה ותמיכה מחברות (שעד היום מפחדות להיות בהיריון בגללי...) ובבית זה בזכות בעלי היקר והמדהים... שזה נפל עליו בדיוק כמו שזה נפל עלי..

תכלס כשאני חושבת על זה, לא מובן מאליו בכלל איך שבעלי רגיש ותומך בצורה מעוררת התפעלות. כי כל הרקע והידע שלו על הריונות מסתכמים בזה שיש בטן ואז יולדים
כל מי שראה סביבו עברה את ההריונות שלה בקלות ממש... ואז הגעתי אני והוא לא פקפק לרגע.
וגם אנחנו היינו דקה וחצי אחרי החתונה (הקלטתי מיד להריון שנפל בחודש שני שגם בו מהרגע שלפני הראשון הייתי עם בחילות והקאות וכל הטוב הזה ואחכ עוד שלושה חודשים ואז שוב הריון ב'ה)

ומודה לה' על הבעל המדהים שלי שמדוייק כ''כ בשבילי... ובאמת שבהיריון הראשון היה לנו תהליך שעברנו, זה לא היה כזה חלק כמו אצלכם... אבל ב''ה עברנו תהליך טוב ובריא..

מדהימות. פשוט מדהימות איזה מסירות!!

לגבי זופרן- התייעצת עם רופא בכיר? אני שואלת כי יש לי חברה שגם לה חלק מהרופאים אמרו שזה מסוכן לעובר, אבל אח"כ גם שני רופאים בכירים על סמך הנתונים שלה קבעו שזה בסדר גמור לקחת וזה שאומרים שזה לא טוב זה תלוי בנתונים של כל אשה.

אז אולי שווה להתייעץ עם רופא בכיר (אפילו פרטי) לברר אם את כן יכולה לקחת...

כשחזרתי לרופא עם ההקאות והבחילות שהדילקלטין לא עוזר ולא משפיע, אלא רק יש לי תופעות לוואי ממנו, הוא הציע לי זופרן. אמרתי לו שאני מפחדת מזה, לא רוצה ח''ו לגרום נזק לעובר שלי, והוא בעצמו שיכנע אותי שממש לא כדאי... אז הוא אמר לי שזו לגמרי החלטה שלי, ושיש לו 2 נכדים מתוקים שהאמא שלהם לקחה חצי היריון זופרן... הוא אמר שאין מספיק מחקר על התרופה הזו על נשים בהיריון, ושהרבה בגלל זה, ןגם בגלל מחקרים לא כ'כ חיוביים, מפחדים ממנו..

כי הקאות מרובות בהכרח מסוכנות מאשר זופרן שבספק

מסוג הסיפורים שנותנים לי לראות את היתרון
בזה שלקח לי זמן להיקלט מהחתונה 😯
ממש קשה לבנות זוגיות כשאת לא את, כל כך שמחתי לקרוא שעברתם את זה ונשמע שיש לכם זוגיות טובה

מעריצה אותך!!
גיבורה אמיתית.
מאחלת לך שההריון הזה יהיה בבריאות, ולכולכן שימצאו פתרון שיציל את המצב...

כתבת נוגע ללב ותיארת באופן מעורר הזדהות...
היו לי דמעות בעיניים כשקראתי.

ואו, כמה שהחברה ובמיוחד המשפחה צריכה להיזהר מלשפוט...

אנחנו באמת ממהרים לשפוט כל מצב

פשוט צריך להעלות את הנושא למודעות

אם הייתי יודעת שיש דבר כזה בתחילת ההיריון הראשון, נראלי שההיריון שלי והחוויה ממנו היו אחרים לגמרי.. רק עכשיו חמי מתחיל להשתכנע שזה אמיתי, ולאט לאט אמא שלי גם מבינה ומפנימה...

פה בפורום קראתי על זה מעט

התכוונתי מודעות במרחב הציבורי

בעיתונות וכאלה

דווקא היתה על זה כתבה ב"בתוך המשפחה" לפני כמה חודשים.

גם הנסיכה מאנגליה העלתה את זה לסדר היום

ההיפראמזיס קיבל' אישור' שיש דבר כזה.
כלומר, עד אז התייחסו לנשים כאלו כאל מפונקות, ואז כשזה קרה לנסיכה התחילו לחקור את העניין יותר ברצינות וגילו שזה אכן קושי אמיתי ולא פסיכולוגי/ פינוק יתר...

פעם ראשונה ששומעת על זה.... חיבוק ענק!

רק מספרת שאני מזדהה מאוד.

ושכ"כ חשוב לשים את זה במודעות!!!!

אין לי מילים להביע את הערכתי לבנות שעברו הריון עם היפרמזיס.. ישלי חברה מאד מאד טובה שזה היה לה והייתי בערך החברה היחידה שהיא שיתפה אותה קצת.. באמת ניסיון מטורף..
מעריצה אתכן, אתן גיבורות. פעם אחת בשבוע 10 שקלו לתת לי אבחנה של היפרמזיס וחשבתי שהשמיים נופלים עלי בערך..
חיבוק ענקקק

ובברית לבשתי בגד של השבע ברכות

את הדימום לעומת מה שהיכרת ללא התקן בעבר.
מאריך ביום ואף יומיים אצל משים רבות.

אם זו רק הפעם הראשונה, את צריכה ללמוד להכיר את המצב החדש מבחינת ימי הדימום.

וכמו כן תמיד לזכור להתייעץ עם רב כשיש ספקות. ייתכן ויתיר להיטהר לפני שאת חושבת שאפשר.

בדרך כלל אחרי 5 ימים נטהרת ועכשיו כבר היום השביעי… לקחתי את עצתך לשאול בכל זאת את הרב. תודה!

וכמה ימים עד שהיא מצליחה לעשות הפסק.

אשמח לעזרה - הריון ולידה

הניק @צימוקים באמצע השרשור.

נחמד לדעת שזה לא רק אני ושאפשר למצוא היתרים (ומבאס לדעת כמה זה יכול לקחת… לא ידעתי את זה).. בהנחיה של הרב עשיתי הפסק.. יהיה טוב בעזרת ה'

כמו שכתבתי אז,
יום - יומיים ראשונים, יש רק הפרשות.
זה נקרא תסמונת קדם ווסתית - קורה בעיקר עם התקן.
הרב אמר לי שכל עוד לא ראיתי את ההפרשות, טהורה.
כאשר מרגישים( וכבר רואים ) ממש דימום כבד - נאסרים.
יומיים ראשונים יש כמויות רבות של דימום ולאט לאט זה נחלש.
בימים אלו נוח לי להשתמש בתחתון של קוקטס שמיועד לאחר לידה.

לגבי ההפסק - לרוב מצליחים ביום השביעי או השמיני.
הרב התיר לי לא לעשות מוך דחוק.

בהצלחה!

שיהיו בשורות טובות

נשמע מוקדם מגי, וגם תופעות פחות מובהקות להריון ויותר לוירוס.
בכל מקרה מאחלת בשורות טובות!

הקאות ושלשולים. זה כנראה וירוס..
מאחלת לך רפואה שלמה! זה מתיש
ושתיקלטי במהרה בע"ה

הבדיקות של לייף מראות פס חלש כזה אפילו כשהתוצאה שלילית.. אולי הגיע הזמן שנשים ירימו טלפון ויתלוננו..
ספציפית אליך כמובן שאי אפשר לדעת בודאות וגם לא רשמת פרטים האם את מצפה להריון? מחזור סדיר? אחרי לידה?
חכי יום יומיים ואם לא תקבלי מחזור תבדקי שוב... ממליצה מאוד על סנסוטסט היא הכי אמינה לדעתי

יש הבדל בין פס ורוד בהיר לפס לבן שקוף.
לבן שקוף זה הסימון. וזה לא מראה כלום.

ולפותחת-
התמונה לא ברורה.

כן באמת התמונה לא משהו.. אצרף עוד אחת אולי זה יותר טוב..

מומלץ לחכות יומיים ולעשות שוב בדיקה.
או לגשת לבדיקת דם.

אני מכירה שהתוצאות בבדיקות של לייף היו אמינות.

מצפה להריון, מחזור לא סדיר אך במעקב אחרי ביוץ לכן אני יודעת שזה יום האיחור..
אחכה באמת כמה ימים ואנסה עם בדיקה של חברה אחרת.. תודה!!

הביוץ כבר באיחור או יום לפני את יכולה כבר לבדוק עם סנסוטסט

כדאי לחכות עוד כמה ימים ואם לא תקבלי לבדוק שוב.

זה ייצא ביום האיחור או ביום שאחרי..

עשיתי בדיקת דם, וחזרה תוצאה של בטא 93️
תודה רבה לכן על העזרה!!

בשעה טובה ובקלות!

היריון קל

לא הייתי נלחצת.בהצלחה.

לפחות זה מה שכותבים באינטרנט. אני עדין מחכה ללידה...

ממש אלימות מה שעשה לך! ועוד בהריון??
אין לי מילים

רק רוצה להעיר שלפעמים הגבר חזק יותר, ופשוט לא שם לב שהוא תופס כ"כ חזק, ומפעיל כ"כ הרבה כוח. לא אמרתי שזה בסדר, אבל לא בטוחה שזו אלימות מכוונת. סה"כ הוא לא היכה. ייתכן שמבחינתו הוא "רק תפס אותה" ולא שם לב כמה זה חזק ואפילו משאיר סימן.

אתם תצאו מיזה אל תדאגי. הנס המשותף שלכם יותר חזק מכל ריב.

תקופה בהחלט מטלטלת עבורך.
תנשמי עמוק ותשאפי החוצה - קודם כל תשמחי שהכל בסדר עם ההריון.
ועכשיו לדבר הקריטי - אתם צריכים לדבר. ולסכם על ייעוץ או משו, סוג של שיקום של הקשר.
לא יודעת מה הייתה הסיבה לריב אבל אני בטוחה שאם קדמה לכך תקופה של ציפייה מרטיטה להריון אז זה לא היה פשוט לשניכם.
תעבדו על התקשורת ביניכם ותלבנו את העניינים והכי חשוב - שיהיה פה קו אדום שלא עוברים אותו והוא מובן לשניכם. בעיקר לו.
בשורות טובות!

לכל בית יש גבולות שאותם לא עוברים

אצל אחד זה להרים יד ואצל אחר זה להרים את הקול, לכל זוג מה שמתאים לו (אמרה לי מישהי שאצלם לא מאיימים אני עוזב את הבית)

אין כזה דבר שהוא עושה לך דבר כזה ולא משנה מה עצבן אותו כ"כ

יקירתי, יש לך עובר לשמור עליו ויש לך גוף שה' נתן לך

אף אחד לא יכול לפגוע בך, תבהירי לו שזה לא קורה שוב

הרבה כוחות יקרה

ובשעה טובה 

בבקשה, בבקשה!
פורום זה מקום נהדר לתמיכה ושיתוף.
אבל הוא גם יכול מאוד לבלבל, להציף, ולתת עצות שלא מתאימות לכם ויכולות רק להזיק.
אם את רוצה לשמור (להציל?) את הבית שלכם, או לחילופין לשמור על עצמך ועל העובר שלך,
פני לאיש מקצוע.

ליבי איתך!

לצערי זו ממש היתה אלימות. הוא הכאיב לי ואני צעקתי שיפסיק והילדים הגיעו בריצה לחדר (הסיפור רק משתפר, נכון?) זה לא היה משהו ארוך, אבל זו בפירוש היתה אלימות והיא היתה מכוונת כי לקח לו זמן לעזוב.

אני הסתלקתי מהבית ופניתי באופן אנונימי לקו של אלימות, דיברתי עם יועצת מקסימה שמאד עזרה לי לארגן את המחשבות. אחרי לילה אחד חזרתי הביתה כי בכל זאת הילדים לא אשמים ולא רציתי לפגוע בהם יותר ממה שכבר פגעתי.

בינתיים אני לא מסוגלת לדבר איתו, לא מחליפים מילה. מתנהלים בזרות גמורה אחד ביחס לשניה. אני יודעת שהוא חושב שאני הייתי לא בסדר. הרקע לריב היה כמובן טיפשי, הוא היה מאד עייף והלך לנוח, והמטבח (לרוב באחריותו) היה מגעיל ומסריח ולא הצלחתי להיכנס כדי להגיש א.ערב לילדים והלכתי להעיר אותו שיבוא לעזור (היו לי בחילות איומות באותו היום) והוא לא הצליח להתעורר, גנבתי לו את השמיכה, ואחר כך כרית, וגם את השניה, ובסוף זרקתי לו כרית על הראש. הוא תפס את זה כאלימות מכוונת מצדי והחליט להעמיד אותו במקום. עברו כבר 48 שעות ועדיין יש לי סימן אדום וכואב לי לישון על צד ימין של הגוף (הוא תפס אותי בצד של המותן).

עדיין לא אמרתי לו מילה. אבל בעתיד כשנשב ונדבר אני אומר לו שאם זה יקרה שוב אני מזמינה משטרה ומסלקת אותו מהבית.

 

כרגע אני נזהרת לא לדבר איתו כי אם אנחנו מדברים אז זה הופך את הארוע הזה לריב רגיל. אני אומר את הטענות שלי, הוא יאמר את הטענות שלו, נתנצח קצת, נתפייס ונמשיך הלאה. אבל אני לא יכולה להמשיך הלאה מזה. הנפש שלי כל כך סוערת וכואבת והמומה. אז אני לא מדברת איתו לעת עתה עד שאדע מה כן לעשות.

 

 

והערה קטנה לגבי ההריון - לא חיכינו לו בכלל. לא חשבנו שייקלט. ההריון הקודם הושג בהזרקת זרע., אחרי המון זמן של נסיונות טבעיים, ואחרי שרופאת פוריות אבחנה אצלי "עקרות משנית עקב גיל". שנינו קרובים לאמצע שנות הארבעים. זה פשוט נס שקרה לנו. רק שעכשיו אני לא פנויה להרגיש את מלוא העוצמה של הנס הזה. לצערי הרב.

רציתי סתם לומר לך היום שאני נהנית לקרוא את התגובות שלך ואת נקראת לי מעניינת ומיוחדת
ואז באת לי עם ההודעה הזו
ואין לי מילים
רק דמעות
ולב כואב
וחיבוק גדול

וואו איזה כאב ואיזה קושי ועוד בהריון. אין מילים
כל הכבוד לך ששמת גבול, כל הכבוד לך שהתייעצת
וכל הכבוד לך שחזרת לילדים האהובים שלך

אין לי עצות כי באמת זה כל כך רגיש שלא פה המקום לעצות בנושאים שאנחנו באמת לא מבינים בהם
רק חושבת שאת צריכה להמשיך להתייעץ, לשקול, לחשוב, לקחת את הזמן שלך ולדאוג לעצמך ולא לוותר על הדאגה לעצמך בחוכמה הרבה ובאהבה שיש בך
אמנם המצב נשמע קשה אבל אני בטוחה שבר תיקון עם עבודה קשה כמובן
שולחת לך חיזוקים ואהבה
❤️❤️❤️

אני לא מפחדת מאתגרים ומעבודה קשה, רק לא צפיתי שאחווה כזה משבר בזוגיות. היו לנו כמובן ועדיין יש לנו קשיים בדרך, אבל בהרבה אהבה וסבלנות, ובחמלה, צלחנו אותם והגענו למקום זוגי נינוח ורגוע ובטוח

ועכשיו הבטחון התנפץ ואני כל כך המומה שאין לי מילים, אז לעת עתה שותקת.

וכמובן תחילת הריון עם כל הקושי שלו (ואני גם חולה בלי קשר) זו מעמסה נוספת. מתנחמת בילדים שלי. זוכרת שלא משנה מה יהיה הוא האבא שלהם. מייחלת לראות בהמשך את הדרך הנכונה בשבילי.

תקשיבי אני שמחה שעבר קצת זמן מהמקרה...
אני לא יודעת עם מי התייעצת ומה אמרו לך אבל נשמע שלא הדריכו אותך בכיוון הנכון וחבל...
כל הכבוד שחזרת לילדים, באמת גבורה!

לגבי הבעל, משטרה זה לא הכיוון בכלל...
אני חושבת שזה לא נכון לזוגיות אבל בכלל פרקטית, זה לא יעזור לך.
על מקרים שמאוד קרובים לרצח המשטרה מתנהלת בעצלתיים...
זה רק נותן כח לצד הפוגע שהוא יודע שלא יעשו לו כלום והאיום שלך חסר שיניים לחלוטין. שלא נדבר על הטראומה לילדים

מצד שני גם לעבור על זה בשתיקה זה לא טוב.

הכי טוב שתיכנסו לתהליך אמיתי של ייעוץ זוגי.
לפתוח שם הכל, ללבן דברים.
ללמוד איך לפתור בעיות ואיך לשלוט בכעסים.

בהצלחה רבה!

(אגב פתרון פרקטי יכול היה להיות להזמין לילדים פיצה ולדלג על הכניסה למטבח)

תעדני אותנו אנחנו גואגות

סורי . פשוט התגובה האחרונה מראה שגם את לא טלית שכולה תכלת.. אם הייתי שוכבת עייפה במיטה ובעלי היה לוקח לי תכרית ואת השמיכה ולקינוח מעיף לי כרית על הראש והייתי רושמת כאן כולם היו מזדעזעות..... תהיי כנה עם עצמך.

זו כרית, זה לא אבנים...
זה אמנם לא נעים לקבל כרית כשאתה ישן, אבל זה לא פגיעה פיזית חזקה

אני מניחה שתפס אותה לאחר שהכרית הונחתה על ראשו.. ויכול להיות שלא רצה להכאיב פשוט המעיט בכוחו לרגע.. אפשר לפרש איך שרוצים.
היא ממש כועסת עליו ואפשר להבין אותה.. רק מציעה שתבדוק גם את עצמה ..

קודם מספרת -
הלכתי לשתי פגישות ייעוץ פרטיות ללבן את הנושא ולחשוב עם עצמי איך אני מתקדמת מכאן. מצד אחד לא לדבר ולהחזיק בבטן רגשות שליליים זה לא פתרון. מצד שני, לחזור לשגרה כאילו כלום לא קרה גם לא פתרון.
תפסתי איתו שיחה שקטה. הקשבתי לכל מה שהיה לו להגיד: על כמה שלא היה לו נעים איך שהערתי אותו וכמה הוא היה עייף. הסכמתי שלא התנהגתי בסדר ובכל זאת דחיתי לגמרי את האלימות שבה הוא השתמש.
הצלחנו לדבר רגוע וממש להקשיב אחד לשניה. ומה שהכי הפתיע אותי בסיפור הוא שהבנתי שבעצם אני חזקה יותר ממה שנדמה לי ולא תלויה בו. המחשבה שאני זקוקה נואשות לעזרתו הכשילה אותי ודחקה אותי לפינה.

עונה - זו היתה אלימות. הוא החזיק אותי ממש בכוח ולא עזב גם כשבכיתי, הוא עצמו מודה בכך שעבר את הגבול. לא טוענת שזה בסדר לזרוק כרית על הראש של מישהו ישן, אבל להחזיק ככה בכוח את המותן ולהשאיר סימן וכאב של יותר מ-24 שעות הם לא מעשים שקולים.

תודה לכן על העצות, התמיכה והחיזוקים.

בפורום ממש קשה לייעץ.. כי באמת שלא רואים את התמונה המלאה..
המשפט הזה שרשמת"הוא החזיק אותי ממש בכוח ולא עזב גם כשבכיתי" באמת כואב.
ומוסיף אור נוסף לסיפור אבל-
עזבי אנחנו לא אנשי מקצוע ואסור כאן למהר ולכתוב תגובות שהוא אלים וכו...
מה שנשאר זה רק לחבק אותך ולאחל לך שתעברי את התקופה הזאת כמה שיותר מהר.. ושיהיה לך הריון משעמם מכל הבחינות.. <3

אבל צריך להסתכל על כל הסיטואציה. בעלי הוא אדם אחר לחלוטין באמצע הלילה. מתפקד כמו זומבי במצבי חירום ונגיד אם הילדים מעירים אותנו בבכי היסטרי ממש שנייה אחרי שנרדמנו אנחנו יכולים להתעצבן מאוד הרבה יותר ממה שהיינו אם היה קרוב לבוקר או יום.

שיש אנשים שמגיבים לא רציונלי כשמעירים אותם משינה עמוקה. אז צריך לקחת את זה בחשבון. לא מצדיקה את המעשה אבל קצת פרופורציות ולא ישר לקרוא לו אלים

מצטרפת לכל מילה.
אין שום הצדקה למה שעשה. אבל נשמה, לקחת שמיכה ולזרוק כריות זה בהחלט אלימות! ועוד שהבן אדם גמור מעייפות. עדין אין הצדקה למעשיו אבל את גם צריכה ניעור. מחילה.
שתיכם צריכים לעשות חשבון נפש ולעבוד על התקשורת ביניכם.

בהצלחה!

קחי את התקופה הזאת כמקום של בניה ולא התפרקות. ה' שלח לכם את הילד הזה כדי לחבר בינכם. קחי את זה למקום של חוזקה ולא חולשה.

שאת לא צריכה לפרש את מה שעשה כאלימות
באותה מידה כמו שאת לא חושבת שמה שעשית לו עם הכרית וכו' זה אלימות.
שני הדברים לא ראויים והם קו אדום בזוגיות. אבל אם את עשית לו, למה את מצפה?!
ברגע שתביני את זה, תוכלי להתנצל בפניו על מה שעשית... ולא רק לחשוב איך עכשיו להתנהל עכשיו מול אדם אלים ואיזה צעדים לנקוט מולו.

זה בדיוק הגיל...
יש תנוחות שמקילות קצת על הכאב, תגגלי קצת.
ויש גם תרופות, אישית לא ניסיתי.
וכמובן תלוי בתזונה שלך, יש מאכלים שאת אוכלת וגורמים לגזים לתינוקת. למשל קטניות, מוצרי חלב, כרוב וכו'

רק לא התמעטות חלב...
מבועתת מזה...
שריטה שיש לי...

הוא גם אחרי ההנקה...
תינוקות אחרים כאלה שפוכים ורגועין אחרי הנקה....
אבל אולי זה באמת גרעפס.
פשוט הרבה פעמים גם אחרי הגרעפס לא רגועה...
אולי זה פשוט עוד גרעפס...
ה' ישמור.

אחרת עליה במשקל לא הייתה מדד.
אל תדאגי, זה גיל שהם הרבה פעמים לא רגועים.
אגב, גם טיול בעגלה יכול להרגיע. סלקל, טרמפולינה, נידנוד..

חסרים כמה פרטים כדי לבדוק מה זה-

אם היא מתפתלת תוך כדי הייתי הולכת על הכיוון של הגזים.

אם זה בא אם סימני רעב, מציצת היד, חיפוש אחרי השד- אולי זו קפיצת גדילה.

קפיצת גדילה זה כשהתינוקת גדלה וזקוקה כעת ליותר חלב, מכיון שחלב מתפתח בהתאם לביקוש, יש שלבים בהם יש כמו קפיצה של הצורך של התינוקת והיא מחפשת יותר, בימים האלה ניתן לה יותר והרבה, כדי שבעצם הגוף שלנו האמהות יפתח את החלב שהתנוקת זקוקה לו.

 

בכל מקרה החלב מתאים מבחינת הרכב למה שהתינוקת זקוקה לו גם כדי לגדול וגם כדי לשבוע, זה בעיקר עניין של כמות והרבה סבלנות.

עולה יפה במשקל
לדעתי זה גרעפסים תקועים..הם אף פעם לא נגמרים

בן 3 שבועות ולפעמים לא נרגע 3 שעות וכבר צריך לאכול שוב..לפעמים אני פשוט מניחה אותו ליידי במיטה ומניקה בשכיבה הוא מרגיש את הגוף שלי ונרדם עלי גם התנוחה שהוא על הצד ליידי מרגיעה אותו ונרדם טוב יותר..זה גיל שמחפשים חום וקירבה עד לא מזמן הוא היה דבוק אלייך אל תשכחי

למיטב הבנתי, מכתב מהרופא נשים ומשם לביטוח לאומי.

 

תכף יבואו המנוסות

רק חודש אחרי שהפסקת להגיע לעבודה, מגובה באישור רפואי.
את יכולה בינתיים לדאוג למסמכים מהרופא שמעדים מתי התחיל הסיפור, להוציא טפסים מהאינטרנט ולהתחיל למלא, להעביר את החלק שהמעסיק ממלא להנהלת חשבונות בעבודה, ואת החלק של רופא הנשים לרופא שלך בקופה.
כשיעבור חודש תוכלי לחתום ולהגיש הכל מוכן.
כשיאשרו תקבלי כסף מהיום הראשון שבו פרשת מהעבודה.

תרגישי טוב,
בריאות טובה עד סוף ההריון בעיתו ובזמנו..

רצופים מהרופאת נשים.
תבקשי מכתב גם מהרופא בבית חולים.
יתנו לך בעזה בקלות

שהרופאה תתין לך אישור ל30 ימים רצופים.
ואז את מגישה.
ביטטח לאומי מתחיל לשלם רק אחרי שעוברים 30 ימים

לי לא היו בכלל וישבתי 30 יום בבית בכל זאת

ומה הסיכוי שהרופאת נשים בקופה תתן לי אותו בלי בעיות?

ולא הבנתי מה הקטע עם ההנהלות חשבונות...

אחר כך כבר מספיק מכתב שחרור מבית חולים אם כתוב בהמלצות לשחרור שאת צריכה מנוחה בבית או שמירת הריון.

לגבי המעסיק- יש חלק בטופס שאותו ממלא וחותם המעסיק שלך לגבי השכר שלך בחודשים האחרונים כדי שידעו איך לחשב את הסכום החודשי המגיע לך בתרופה הזו. בדרך כלל מי שממלא את זה הוא מי שמכין את תלושי השכר. תורידי טפסים מהאתר של ביטוח לאומי ותראי.

תראי את הטופס של בקשה לגמלת שמירת הריון.
יש שם חלק שאת צריכה למלא, חלק שהרופא נשים צריך למלא וחלק שהמעסיק צריך למלא.
את הטופס את יכולה להגיש רק אחרי ששהית 30 יום בבית באישור רופא- שמוציא את זה בצורה של אישור על לפחות 30 ימי מחלה.
לטופס של ביטוח לאומי את מצרפת כל מסמך רפואי רלוונטי- ביקורים אצל הרופא, פניה למוקד או מיון, מכתב שחרור אחרי אשפוז, הכל.
כדאי כבר מעכשיו שיהיה לך תיעוד מדויק של כל דבר.
אחרי שתשתחררי בעז"ה, ובהנחה שתקבלי הנחיה רפואית להיות בשמירת הריון ולא לעבוד- תדאגי שזה יהיה מתועד בכתב בצורה ברורה, את צריכה ללכת לרופא הנשים שלך שיוציא לך את האישור על ימי מחלה ל30 יום (אצלי הוא הוציא כבר עד התל"מ). את לא משתמשת בו או מגישה למעסיק (כי בעצם אין לך כ"כ הרבה ימי מחלה) אלא מודיעה בעבודה שהרופא הוציא אותך לשמירת הריון.
במקביל- את צריכה לתת למי שמתעסק עם זה בעבודה- חשב שכר או הנהלת חשבונות, למלא לך את החלק של המעסיק על גובה המשכורת שלך וכל שאר הפרטים.
אחרי שיעבור חודש שתהיי בבית, את יכולה להגיש את כל הטפסים לביטוח לאומי- הכי טוב ומהיר לסרוק אותם ולהעלות לאתר, ואם וכאשר יאשרו את הבקשה שלך, יכניסו לך את הכסף רטרואקטיבית מהזמן שהרופא יכתוב שהפסקת לעבוד, לחשבון בנק שכתבת בטופס.

בהצלחה בבריאות ובידיים מלאות!

הקופה... הם אלה שפינו אותי לבית החולים

תרשמי לעצמך את התאריך ותבקשי מהרופא שיוסיף את זה במעקב הריון שלו.
או- תבקשי שיהיה כתוב במכתב שחרור מהבי"ח שהגעת אחרי שפינו אותך מהמוקד.

יתנו לך שמירה רק אם יש לך המלצות רפואיות לשמירה ומנוחה. (לצורך העניין, יש נשים עם פתיחה 2 כל ההריון..).

טכנית- את צריכה לקבל ימי מחלה במשך 30 יום ואז לבקש מביטוח לאומי שמירת הריון עם כל הטפסים.
אם הם מאשרים הם ישלמו לך מהרגע שהפסקת לעבוד.
אם הם לא מאשרים- זה על חשבונך.

את צריכה להחליט אם את לוקחת את הסיכון שהם לא יאשרו. כי לפי הנתונים שכתבת זה לא בטוח. (אולי כן אבל לא פרטת..).

אפשר להגיד שעם נתונים מסויימים לרוב מאשרים אבל אל תבטיחי..
זה תלוי הרבה ממה היו הצירים, עם איזה המלצה ישחררו אותה, באיזו עבודה היא עובדת ומה יגיד הרופא שלה.
לפי הנתונים שהיא נתנה נראה סביר שיגידו לה להיות בשמירה אבל אין לנו את כל התמונה..
עד שביטוח לאומי לא מאשרים והכסף נכנס, שום דבר לא בטוח...

אני מנהלת מעון זה עבודה מאד פיזית וגם נפשית מאד מלחיצה... וכמה שהשתדלתי לא להרים ילדים, לא לנקות, וכו, הרגשתי מחויבות ולא יכלתי לתת להם לבכות, ברור שניגשתי אליהם...
וזו התוצאה...
אני לא יודעת מה נחשב צירים רציניים... הם היו כל 3 דקות, לא מאד חזקים, צירים של התחלה, פתיחה 1-2 כזה... הייתי נשארת בבית אם הייתי בשבוע 38 בלי לדאוג בכלל ומחכה עד ההגעה לבית החולים. אבל לא בשבוע 29!

קיצר, מקווה שיתנו לי כי יהיה לי מאד קשה לחזור לעבודה.

שמירת הריון ניתנת או בגלל סכנה לאם או לעובר שנובעת מההריון או בגלל סביבת העבודה שמסכנת את ההריון
את חייבת המלצה של רופא/ת נשים.
במקרה שלך עדיף גם רופא תעסוקתי
קודם כל יושבים 30 יום בבית (עם ימי מחלה או בלי) ורק אז ניתן להגיש את הטפסים
חשוב להגיד שלא בטוח שמאשרים כי ככה זה ביטוח לאומי.
את צריכה לבדוק עם הרופא/ת נשים שלך ותלוי כמובן אם ירשמו לך גם במכתב השחרור ויכול לעזור.
הכי הרבה יכולים להגיד לך גם שתשבי ואל תתאמצי וזהו. וזה לרוב מה שעושים למי שאין לה היסטוריה רפואית נוספת .