פורום הריון ולידה (עמוד 3291)

גם אמצע גם תחתון יותר.לאזור הצדדים והצלעות

כאב מתמשך אולי ישנת בתנוחה לא טובה?
בכל מקרה כאב חד ופתאומי לדעתי עדיף לבדוק ולהיות רגועה שהכל בסדר

אבל אין לדעת....

רוב העוברים ממש סבבה בשבוע הזה.

לוקחת לזכור.
רק שימי לב שאת לא מוגנת עד שעובר שבוע מאז שהתחלתי לקחת שוב אחרי הכדור ששכחת.

אני יכולה לשלוח לך בפרטי אם תהיי מעוניינת.

עלה לי בערך 60 כולל משאבה ידנית..

קישור לאתר-
כדור פילאטיס פיזיו בקוטר 65 ס"מ + משאבה

בירושלים

אני מסדרת לי הרבה כריות במיטה מכל הצדדים כך שההנקה ממש נוחה וגם נרדמת בקלות איתו יחד

למה חייב הדום? בקטע של נוחות או משהו נוסף?
והייתי שמה מלא כריות, עדיין לא היה לי משהו.. גם יש לנו חלון טיפה מעל המיטה שזה די מציק להישען לכיוונו

יש ידיות נמוכות יותר
לפעמים התינוקות גדולים או שהם גדלים ולכן צריך שהידיות יהיו נוחות

ממליצה אם כבר לקנות כורסא רגילה ונוחה ולא כורסת הנקה דווקא
כורסת ההנקה בדכ נזנחת אחרי כמה חודשים..

ומשענת טובה לגב..
הדום נראה לי פחות קריטי היה לי כורסא עם הדום ושימש יותר ככיסא לאחות הגדולה בזמן שהינקתי

כבר כמה שנים בשימוש! מחזיקה מעמד מעולה!!! מצליחה להניק עליה גם את התאומות...

גם בהריון היא ממש הצילה אותי....

ממליצה בחום

שכדאי פשוט לשבת בחנות ולראות..

לא כל מה שנח לאחת יהיה נח לשניה, וגם לא כל הכורסאות בסגנון הזה באותה רמת נוחות..

צריכה הדום, כמו שכבר הגיבו מעלי.

ואנו מוסיפה שאת צריכה משענת לראש. בימים הראשונים, בחודש הראשון, ההנקה מאוד תכופה ומעייפת. ההנקות ארוכות, מעייפות, את עייפה מחוסר שינה, ולכן תחפשי להניח את הראש ולנוח בזמן ההנקה.

אז ממליצה על כורסאות של איקאה
כמו שכתבו לך לפני, חייב להיות גב גבוהה כדי שיהיה לך על מה להניח את הראש! זה חובה!
הכורסאות של איקאה, הן גם מתנדנדות קצת,
כמובן אלו של ד"ר גב הן ליגה! אבל אם זה יקר מדי אז החלופה הסבירה, לדעתי הן אלו של איקאה.

אני השתמשתי בכורסת טלויזיה נפתחת ככורסת הנקה. מאוד היה לי נוח.

מי שתפנה אלי, אכתוב לה בפרטי למה...
(מטעמי דיס המלצות שלא אמורים לכתוב בפורום)

גם כדי לא להירדם באמצע

כי פעם דיברתי עם שכנה שקנתה כורסא שלא ייעודית להנקה, והיא אמרה שזה נוח לה עד גיל 3 חודשים, אח''כ כבר אין מקום...

לכל אחת נוח משהו אחר

בחיים לא לקנות בלי לנסות, זה הכל

כדי להקדיש מחשבה לעניינים שלא היית חושבת עליהם...
אני נגיד לא הייתי חושבת על החשיבות של משענת ראש כמו ש@@קרן-הפוך אמרה לה שכדאי שתהיה, והייתי מתבאסת אח''כ על הקניה...

מנסיון של לידות קודמות:

לא קונים בלי שבודקים!!!

נקודות לבדיקה:

כשאת נשענת עם הגב התחתון אחורה עד הסוף איפה נמצאות הרגליים? כשתחזיקי תינוק להנקה את נתמכת עם הרגל: חשוב שיהיה הדום בגודל ובזוית מתאימה, או שהרגל תגיע לרצפה בנוחות בזוית של תשעים מעלות. מנסיון: נמוך יותר או גבוה יותר ממש מכאיב!! כנ''ל לגבי העומק של הכורסא: האם כשאת נשענת עד הסוף הקיפול של הברך מחוץ לכורסא כדי שתוכלי להגיע לרצפה? זה ממש חשוב!

האם נח לך (ממש!! לא בערך..) בגב התחתון? באיסור האגן ועצם הזנב? בכתפיים ובשכמות? בצואר ובראש? אני לא סתם אומרת, כי אחרי הלידה הכל כואב ו''מתפרק'' וממש חשוב שיהיה לך נח ושכמו שאמרו לפני תוכלי אפילו לנמנם..

האם הכורסא קצת מתנדנדת? זה נח כשאת מנסה להרדים תינוק בהנקה.. האם להדום יש כמה מצבים (ולא רק סגור/ פתוח) וכנ''ל למשענת של הגב.. האם הוא נפתח ונסגר בקלות בלי שאת צריכה להפעיל כח פיזי רב?
האם כשאת נשכבת עם הגב אחורה הזווית של הרגליים עדין נוחה לך (היתה לי כורסא שהיה ממש לא נוחה עם הרגליים וזה ממש הפריע..)

האם את יכולה להתרומם מהכורסא בקלות ובלי עזרה גם כשבע''ה תחזיקי תינוק שרק נרדם ביד שלך?

וכמו שכבר אמרו לפני.. האם הגובה של הידיות נח לך? ממש חשוב להנקה.. ואצלי אני אוהבת להניק לפחות בהתחלה עד שההנקה מתבססת כשאני יושבת בזוית יחסית ישרה - האם גם בזוית כזאת נח לך עם כל שאר האיברים בתנוחת הנקה? שלא תהיי חייבת מלא כריות כדי לסדר אותך ואת התינוק..

ממליצה לבדוק בחנויות למוצרי תינוקות - יש לפעמים כורסאות יעודיות להנקה.. היתה לי פעם לפני הרבה שנים אחת כזאת שקיבלתי יד שניה מדודה של בעלי והיא היתה מצויינת..

תעדכני אם מצאת כי אני גם מתכננת לקנות חדשה לקראת הלידה.. בלידה הקודמת בעלי החליט להפתיע אותי וקנה לי כורסא שיכולה לזכות בפרס הכורסא הכי לא נוחה להנקה בעולם!! שרדתי את זה לתינוקת אחת (ועוד הקפדתי בכל פעם שבעלי היה באיזור לשבת עליה כדי לשמח אותו..). אבל מתכוונת לצ'פר את עצמי עכשיו..

(עכשיו השווינו כי את לא הבנת אותי ואני לא אותך... 😅)

הנוזל מעצבן אבל ככה זה.
איזה נרות את לוקחת?
לי סוג מסויים עשה עייפות ממש...

לצערי לא זוכרת איזה סוג, זה היה מזמן..
אבל אם יש סוגים שונים אז אולי שווה לך לבדוק מ'הו אחר..

מאד מלכלך וגורם למלא הפרשות.

כללית ברוב חוצפתם החליטו על זה כי אין זמן לאחיות.. את משלמת להם אני פשוט סירבתי בזמנו ועשיתי אצל האחות בקופה

אני עושה בכללית קבוע מעקב היריון, אומנם לא בסניף שליד הבית, אלא בסניף בשע"צ.
בחיים לא אמרו לי טיפת חלב או תור של שעה

קרובה

1. להתייעץ עם מכון פועה בקו הפתוח שלהם. הם יוכלו להסביר לך מה משמעות התוצאה ולהמליץ מה כדאי לעשות ואפילו להפנות אותך למומחים מומלצים..

2. לשקול לעשות ניפט שיכול לתת יותר מידע - אין שום בעיה הלכתית לעשות אותה. הבעיה היחידה היא המחיר.. תראי האם הביטוח שלך בקופה מממן חלקית מהסל הריון כי זו בדיקה יקרה..

3. לשקול בדיקת סיסי שיליה אם את בשלב שאת עדין יכולה ואם לא אז מי שפיר - לגבי הבדיקות אץהאלה לדעתי כדאי לשאול במכון פועה כי לא פשוט לעשות אותן בלי היתר של רב כי יש בהן סיכון מסויים להפלה..

בהצלחה!
לי באחד ההריונות התוצאה של השקיפות והבדיקת דם הראתה סיכון של 1:15 לתסמונת דאון וב''ה הוא נולד בריא לגמרי! וכיום ילד חכם, נבון ומתוק במיוחד!

וואו 1:15 אוקיי תודה רבה !!

מבינה את הלחץ שלך, גם לנו היה דבר דומה.

האם היה לך דימום בתחילת ההריון? אם כן, ייתכן שהערך הגבוה הוא כתוצאה מהדימום.

זה לא וודאי, הרופאים לא ידעו להגיד בדיוק ממה זה נובע.

אבל כאשר עשיתי את בדיקת הסקר השנייה (חלבון עוברי קוראים לה?) הערך כבר היה תקין.

ב"ה נולד תינוק בריא ומתוק

 

זה ירד בחלבון עוברי ונולדה תינוקת בריאה ב"ה.

התוצאה המשוקללת שלך היתה תקינה?

 

כדאי לך לקבוע תור כבר עכשיו לייעוץ גנטי לתאריך שכבר יהיו תוצאות של חלבון עוברי. מקסימום תבטלי אם לא יהיה צורך.

אני קבעתי תור עוד לפני שהיו תוצאות של חלבון עוברי ושלחו אותי לאקו לב עובר ולסקירה מאוחרת מורחבת.

לפעמים צריך גם מעקב יותר הדוק של לחץ דם ומוניטור (הריון בסיכון גבוה- לא להילחץ מהשם).

 

ושבוע 17 זה לא מאוחר. לצערי מתקבלות החלטות קשות גם בשבוע 37 אבל בע"ה אני מקווה שבקרוב תקבלו בשורות טובות.

אחרי שנה היא המלצה כללית ברור שאם את צעירה שווה לחכות עוד חצי שנה במיוחד אם את לא בלחץ
צריך להבין שברגע שנכנסים לבירורים נכנסים לתהליך שיכול להיות ארוך ולא תמיד חד משמעי זה יכול להכניס להרבה לחץ
מציעה לך גם לנסות דברים טבעיים ומרגיעים לפני שפונים לרופא

בס"ד

תפנו למכון פועה.
יכולים מאוד לעזור בעניין. הדרכה, הכוונה וכד'.

כלומר, האם את כוללת את החודשיים בהם עוד לא קייימתם יחסים מלאים בתוך השנה?
מבחינה רפואית נטו ההנחיה היא להתחיל להיבדק אחרי שנה של *ניסיונות*, כלומר זוג שנשוי שנתיים וחצי אבל מנע שנתיים מתוכן כמובן ייחשב שמנסה רק חצי שנה. אתם צריכים לספור את תקופת הזמן בה קיימתם יחסים ולא את תקופת הנישואין כולה. זה עדיין סטטיסטיקות ולא מדע מדויק ולכן זו החלטה של שניכם - ברגע שעוברת שנה, האם אתם מעדיפים לחכות קצת עם הסחרחורת של הבדיקות וכו' ולדחות קצת טיפול פוטנציאלי במידה ותזדקקו לו, או מעדיפים לרוץ קדימה בכל מחיר. כן, יש גם זוגות שנכנסו להריון טבעי אחרי שנה וחצי של ניסיונות, ואתם צעירים. מבחינתי בשאלות במקומות שונים אבל עם רעיון דומה שאלתי את עצמי מה ילחיץ אותי יותר, לנסות או לחכות, ולפי זה בחרתי איך לפעול.
מאחלת לכם בקרוב הריון טבעי וקל

של בירורי פוריות וכל הנובע מכך - בדיקות, מעקבים, טיפולים רפואיים לא הכי נעימים ואף מתישים, קיום יחסים בתזמונים מאוד ספציפיים.

לוקחת לעצמנו, לזוגיות שלנו, לנסות עוד כמה חודשים.

בפרט אם את כרגע עדיין לומדת, סטודנטית, ואין לך את מלוא הזמן הנדרש להקדיש לבירורים וטיפולי פוריות.

תמתיני את הכמה חודשים שציינת בהודעה הפותחת ואחרי זה להתחיל את הבירורים המעמיקים.

למה רק את הלכת לבדיקות? שגם הוא יילך. בעיות פוריות זה 50/50. האישה תמיד סובלת יותר אבל היא רק בחצי מהזמן "הבעיה"

לעומת בירור רפואי של פוריות הגבר.

לברר שהביוץ מתקיים, ואחרי הטבילה, בדיקת דם לפרופיל הורמונלי ביום השלישי לווסת - בדיקות פשוטות.
לעומת בדיקת זרע, כמות, תנועתיות.

קופ״ח כללית, אגב ה 50:50 שציינת, מביאה מספרים אחרים:

באופן כללי ניתן לומר שבשליש מהמקרים מקורה של בעיית הפוריות הוא באישה, בשליש מהמקרים מקורה בגבר, ב־15% מהמקרים מקורה אינו ידוע ובשאר המקרים מדובר בבעיה משולבת.

השאלה כמה רוצים לחכות..

בעקרון ההמלצה הרפואית כאן בארץ היא שכעבור שנה של נסיונות (לצורףך העניין יש לכם עוד חודשיים)

מומלץ להתחיל להיבדק.

מכאן זו החלטה של כל זוג מה לעשות עם זה...

 

(לנשים בגילאי 30+ ממליצים לחכות רק חצי שנה)

 

אם את זקוקה לחצי שנה של רוגע אף אחד לא מכריח אותך למהר...

 

אפשר להתחיל לחכות ואם תרגישי שוב שזה מלחיץ אותך תחזרי להיבדק.

בלי לחץ, בשקט נפשי ובביטחון
ומה שצריך לקרות, יקרה.

כמו שכתבו כאן, אם אתם לא לחוצים קחו לכם עוד כמה חודשים,

תהליך הברור הוא תהליך לא קל ובדר"כ הוא אל-חזור

אם מחליטים ללכת על ברור ממליצה לרכוש ביטוח רפואי פרטי לפני שיודעים שיש בעיה

מאד עוזר בהמשך

בדיקה פשוטה תגלה.
ובאופן כללי להוריד לחץ .... אתם צעירים וזה יגיע

צמודים לרב שינחה אתכם אפשר להתיעץ עם מכון פועה

שנה זה טווח
זה ממש לא מחייב
יש שלוקח להם טיפה יותר מזה
ויש שפחות.

זה עדיין לא אומר שצריך ללכת לרופא פוריות
מפתח לידה בידי ה'


ממש לא כפי שאנחנו מתכננות או הרופאים...

רק תפילות ובע"ה תצליחו

שפשוט הגעתי לבי''ח בפתיחה 7 (חשבתי שהפתיחה הרבה יותר קטנה, לידה ראשונה...) ואז כבר הקפדנו יותר, ובכל זאת השיטה שימשה אותי כמעט עד הסוף (בצירי לחץ שכחתי הכל, ולא רק ששכחתי, גם התווכחתי עם בעלי שזכר ואמרתי לו שזה לא נכון מה שהוא אומר.. לך תתווכח עם יולדת.) חוץ מהצירי לחץ הייתה לידה מדהימה (כלומר יחסית לאיך שדימיינתי שתהייה) ואני ממש ממליצה...

תודה על התשובה!

אנחנו לפי הפסיקה של הרב עובדיה, נאסרים רק אם יש דימום או כשהראש יוצא.
בלידה הקודמת בעלי עזר לי מאד בהתאם לשיטה, כך שהגעתי לבית החולים בשלב מאד מתקדם. כשהתארגנתי לבדיקה ראיתי שאני קצת מדממת אבל ילדתי תוך 10 דקות בערך ולמעשה לא ראיתי בכלל את בעלי מאז שנאסרנו ועד לאחר הלידה. (גם אחותי, שקראתי לה כדי שתעזור לי אם נאסר, הגיעה רק לאחר הלידה).
בלידה האחרונה לא היה דימום, הגענו בפתיחה 6.5 ובעלי היה איתי עד הסוף ממש - כשהראש יצא הוא התרחק.

מוסיפה שלקראת הלידה האחרונה ביררנו את העניין עם רב (אם מותר לבעל להגיש לאשתו היולדת עזרה פיזית בהנחה שאין שם אשה שיכולה להחליף אותו) ונענינו שכן, ועדיף שלא יהיה מגע ישיר אלא דרך בגד וכד'. וכמובן כל אחד יתייעץ עם רבותיו.

במגוון תנוחות / סביבות.
חלק מהתנוחות מתאימות ללא עזרה חיצונית, ורובן כן דורשות סיוע חיצוני.
אני מלכתחילה התמקדתי באלו שלא נזקקות לבעל. וזה היה שווה בהחלט. אבל בשלבים האחרונים של הלידה, כבר כאב לי, ולא הייתה לי סבלנות ליישם את התרגיל (לא הצלחתי לעמוד במקום אחד...).
המסקנה שלי הייתה שללידה הבאה בעז"ה, אקח איתי מישהי שתגיע איתי לתרגול השיטה אצל המדריכה.


המשפט ששכנע אותי, כששאלתי על זה כאן, כתבה לי מישהי - אם בעלך לא יהיה איתך בלידה, חשוב עוד יותר שיהיו לך כלים להתמודד.

חלק דורשות סיוע וחלק אפשר לבד.
הבחירה באיזה תנוחות להשתמש זה גם שאלה של נוחיות והתאמה אישית, וגם של תנאים סביבתיים ואפשרויות.
בכל מקרה מצטרפת להמלצה לשאול רב.
גם אני לא הבאתי מלווה נוספת ללידות ונעזרתי בבעלי כשהיה צורך.
ואני כן השתמשתי בשיטה עד הסוף כולל צירי הלחץ ולידת התינוק.
ממליצה בחום!

נשקול גם לגבי עזרה מאמא שלי..

אני מבינה שלא כיף שם, אבל נשמע לי קצת מוקצן התגובה שלך

אני חושבת שאת צריכה לחשוב קצת יותר לעומק עם עצמך , לא יתכן שרק בגלל שאת לא נהנית בשבת את מתחילה לבכות בימי שישי. כנראה יש משהו עמוק יותר

בינתיים ממליצה לעשות כל שב שלישית בבית כזוג ולבנות את עצמכם ואת שולחן השבת שלכם ויהיו לך גם המון חופש והנאה בבית שלך עם בעלך. זה ממש כיף ומומלץ לנסות

ואצל ההורים של בעלך תביאי ספר טוב שאת אוהבת ותנסי להנות איתו או לבד בזמנים שהם לא הסעודות

מצד שני תנסי גם להכיר אותם וליזום איתם שיחות יותר לעומק, אני מבינה שאתם זוג צעיר ואולי עדיין נראה לך מוזר וביישניות וכו ואת צריכה יותר לנסות ליצור את הקשר בעצמך ולגלות שהם נחמדים

בהצלחה!

אחת לא יכולה לומר לך שזה בסדר או לא בסדר כל אחת רגישה למשהו אחר ואם ההרגשה שלך ממש רעה זה דורש התייחסות ושינוי
גם לי היתה בעיה עם השבתות בתחילת הנישואין לא רוצה לבאס אבל הפיתרון היה להוריד שבתות התארחות משני הצדדים ולהשאר בבית עם הבעל

לפעמים צריך להיות בקשר עם המשפחה של הבעל ולהתארח רק בשביל הבעל והשלום בית גם אם פחות נוח לך תתארי לך סיטואציה שלו לא היה כיף אצל המשפחה שלך והיה מחליט שהוא לא רוצה להתארח אצלם יותר או לא לעיתים קרובות..
עם זאת צריך לדעת איפה עובר הגבול ..

אני מודה לך על הדגש שרגשות זה דבר אינדווידואלי.
אני באמת באופן יחסי לחברות שלי הרבה הרבה יותר צריכה להרגיש חופש פעולה, וממש מאיים עלי כשיש לי תחושות של "חייב" ו"צריך" וכשאני מרגישה מוגבלת. ורשמיות ושיעמום נחווים אצלי באופן לא כזה פשוט וגורמים לי לדבר אחד- רצון לברוח.
ויש גם המוןןןן דוגמאות שלא כתבתי. איך האבא שלו מכתיב לפעמים לאחרים מה לעשות ואיך לנהוג. ואיך יש לפעמים אווירה ממש לא נעימה בשולחן כתוצאה מהשקט מצד הנשים והשתלטנות מצד האבא. ואיך שבת שלימה אף גיסה לא התעניינה בי, בעבודה שלי ובחיים שלי למרות שאני מצידי עשיתי כל ניסיון להתעניין ולשאול בנחמדות על העבודה, והלימודים והמשפחה.
ואני חושבת שבאמת להוריד שבתות יהיה פיתרון מסויים. תודה!
וברור שבחיים לא אטיל וטו על ללכת למשפחה שלו. זו זכותו הבסיסית של כל אדם לבלות זמן משפחתי. אני גם מאמינה בחיי משפחה פעילים.

דבר ראשון באמת לא כתבת מספיק דוגמאות מה שמביא לזה שההתייחסות לדבריךי תהיה שונה. שוב, אני חושבת שאת צריכה לברר יותר לעומק ואת מוזמנת לכתוב פה בדיוק מה קורה וגם העצות שתקבלי יהיו יותר טובות ומכוונות לדעתי.

 

מה שכן, גם בהודעה הראשונה שלך וגם בשניה עולה הצורך בחופש, לברוח, להיות עצמאית מאד וכו. אני חייבת לומר לך שאחת לאחת כלומר, גם אני מאד מאד מאד אוהבת חופש ועצמאות וכשאומרים לי מה לעשות מתחרפנת וכו, אז שיא המבינה אותך

אבל היום אחרי שנים כאשה וכאמא אני אומרת לך שהתכונה הזו לפעמים יוצרת צרות צרורות, לצריך ללמוד למתן אותה. כאמא החפש שלך מאד מוגבל וכאשה צריך להתחשב הרבה בבעל...

אז לא שאני חושבת שהתכונה רעה, להיפך כי יש לי אותה, אבל תנסי להתייחס לשבתות האלו כסדנת לימוד, ללמוד איך להתאפק, איך להתמודד עם מגבלות על החופש שלך, איך לנשוך לשון ולא לענות. זה נורא קשה, אבל נצרך לאורך החיים, אז לפחות יצא לך מהן משהו טוב...

בהצלחה רבה! נשמע סיטואציה לא פשוטה בכלל

הייתי צריכה להרחיב כדי להיות יותר מובנת.
אבל המטרה שלי היא לא לקבל אישור או חוסר אישור האם הרגשות שלי מוצדקים. אלא מה אני עושה במצב הקיים.. כי הרגשות קיימים.. ונראה לי רק טיפול פסיכולוגי יעזור לי לעבוד על הסכמות האלו של חופש אל מול הגבלה, וכרגע אין לי את הזמן והכסף.. (הלכתי לטיפול וזה מאד עזר בזמנו)
המטרה שלי היא בעיקר איך אני יכולה להתמודד עם זה עכשיו. והרעיון של לקרוא ספר הוא רעיון מהמם ואני באמת עושה את זה. נראה לי אני ארחיב את זה וגם אדאג לקנות לי עיתונים ולהביא משחקים ולצאת עם בעלי יותר לטייל.
ועוד הערה לגבי החופש. יש הבדל. כי את בעלי אני בחרתי. וללדת ילדים בעזה זה גם יקרה מבחירה. אבל את המשפחה של בעלי לא בחרתי. לכן שם הקושי שלי מתעצם.
תודה לך!

הראשונה שלהם?
אולי הם כולן שקטות כי גם הן לא יודעות עדיין איך להתנהג איתך ועדיין לא מרגישות בנוח..
כמה זמן אתם נושואים?

הכי צעירה. שזה גם מבאס, כי זה נראה שהכל הולך להשאר סטטי.. נשואים כמעט חצי שנה.
והן שקטות כי זה האופי שלהן. יש כמה יותר דינאמיות, אבל הן כמעט לא מגיעות כי גרות רחוק ואחת הבנות לא מגיעה כי היא לא מסתדרת עם אבא שלה (אבא של בעלי) מה שנותן לי גם הצדקה לתחושות שלי.

אבל תביני שבילדים את בוחרת ללדת אותם אבל את לא בוחרת את הקושי

את לא בוחרת אם יש לך תינוק צווחן מאד למשל שלא נותן לך דקה להתאוורר ואז את רואה את שכנה שלך הולכת בכיף לקניון עם תינוק באותו גיל... לא חסר דוגמאות

אני לא אומרת שאת צריכה לקבל את המשפחה של בעלך ולא לנסות למצוא את הדרך שלך, להיפך, את בהחלט צריכה למצוא את הדרך להתמודד איתם בצורה שלך יהיה נעים

אני רק אומרת שאם תגידי לעצמך שזה נותן לך כלים והכנה לחיים, אז זה יקל עלייך קצת בזמנים של קושי

כל דבר הוא התמודדות בזמנה.

עכשיו יש לך את ההתמודדות הזו, בפעם אחרת תהיה לך התמודדות אחרת ולאט לאט עם החיים וההתבגרות לומדים ומקבלים כלים. זה לא משהו שצריך לפתור או לעקור מן השורש או משהו

אני עד היום לפעמים צריכה חופש ומבקשת מבעלי לשחרר אותי ליום אחד מבוקר עד לילה והולכת להסתובב ברחובות, בשוק, בים, או מה שבא לי לבד לבד. ככה אני צריכה וזה בסדר גמור. ב"ה בעלי למד להכיל אותי ואני למדתי מה חשוב לי יותר ומה אני מצליחה להתגבר וכו. זה תהליך שקורה עם החיים. כל פעם מתקדמים קצת. 

 

שלא צ ר י ך טיפול פסיכולוגי, אבל לחלוטין זה היה עוזר לי לפרוק קצת מהמעמסה... זה היה ממש פינוק בשבילי בזמנו ומאד עזר לי שיש לי שעה בשבוע לשתף ולקבל שיקוף והכלה ועיצות. ממש מתגעגעת לזה..
זה מרגש איך את דואגת למלא את המרכים שלך לחופש. זה כזה חשוב!

אם את בהריון אז ודאי. לקום לשרותים. לקום לנוח במיטה.
וכשיהיו ילדים זה יהיה יותר קל. תמצאי תרוץ ללכת להאכיל את התינוק בחדר אחר. להשכיב אותו לישון וכו.
לדעתי את יכולה מידי פעם לעשות הפסקה ללכת לחדר . למטבח .לשרותים וכו

באמת כשאני שם אני ממש מרגישה צורך שיהיה לי ילד שאוכל להיות איתו. בעזה..

זה יפה שהבכי שלך רק כמה שעות לפני.. חח למזלי לא מזמינים אותנו בקושי אולי אחת לחצי שנה ...
והאמת שיש לי חמה מדהימה פשוט הגיסות מזעזעות ולא אוהבות ילדים. אז אני צריכה לדאוג כל היום להשתיק את הילדים המסכנים שלי וזה קשה להם ואז לי.. ובשעות הצהרים הם רוצים שקט דממה בבית אז צריכה לסגור את עצמי בחדר עם הילדים או לברוח אחוצה לכמה שעות..חח אמיתי!
מה שבאה להגיד לך בזה שמשפחה של הבעל זה תמיד דבר מורכב.. לפעמים הבעייתי זה החם לפעמים הגיסה ולפעמים החמה.. כולנו באותה סירה .. קחי אוויר ותשרדי את השבתות למען בעלך.. בהמשך הביקורים יפחתו.. גם אני התחלתי בשבת כן שבת לא..

על ההזדהות והשיתוף. נשמע לא פשוט בכלל מה שאת מתארת! איך אפשר שלא לאהוב ילדים את צודקת שבהמשך הביקורים יפחתו..

אני חושבת שהרבה כלות צעירות/ותיקות נתקלות בקושי סביב הנושא הזה. את ממש לא היחידה. ככה שתרגישי נורמלית
קודם כל לדעתי כדאי מאוד לעשות שבתות בבית, תדברי עם בעלך ותחשבו ביחד איך מתאים לעשות את זה. אנחנו עם הזמן הורדנו קצת את המינון של השבתות אצל ההורים וממש רואים איך כל שבת ביחד עם עצמנו מגדילה ומחזקת אותנו כזוג.
כדאי גם לחשוב על פתרונות יצירתיים למה את עושה במהלך השבת.. אולי ללכת לבית כנסת בבוקר/בערב אם מתאים לך. לראות קצת אנשים. להביא ספרים מעניינים (תשמרי לך את הכי מעניינים לשבתות האלה שקשות לך..) כנ"ל לגבי אוכל אהוב- לפנק את עצמך אם משו בתיק או להכין משו לכולם את מתאים לך.. תמצאו לכם את הזמן להיות עם עצמכם בחדר/ לצאת לסיבוב.. שתרגישו את האי שלכם בתוך השבת המשפחתית.
ומשו בכיוון קצת אחר- לפעמים ששותפים יותר מרגישים יותר בנוח, אולי אם מתאים לך ולהם תנסי להיות שותפה בהכנות/בעזרה לשבת, זה יכול להכניס ל"עניינים".. אולי..
הרבה בהצלחה בהתמודדות!

על העיצות החכמות וההזדהות. ממש עיצות שאני הולכת לאמץ לעצמי. להיות יותר חלק מהמשפחה ולגוון לעצמי את התעסוקות.
תבורכי

הן עוזרות לי בלי שפתחתי את השרשור הזה

קשה לי עם שבתות אצל ההורים שלו, ובחצי שנה- שנה שאחרי החתונה היה קשה ברמה מטורפת. ולא כי פגעו בי או משהו כזה, הם אנשים טובים בסך הכל. אבל היה לי מאוד קשה עם הסגנון שאני לא מתחברת אליו (ממש מזדהה איתך עם הדברי תורה של אבא של האיש שלי... בכללי נורא קשה לי בעיקר עם האופי שלו)
ועם זה שאני לא יכולה לבטא את זה. כי האיש שלי לא אובייקטיבי, וגם הסעודות אצלם ארוכוווווותתת ברמות הזויות. פשוט נמרחות ולא נגמרות. וכי הרבה מהמקרים אתה פשוט תקוע בסיטואציה שאפילו החלפת מבטים מיואשים עם האיש זה לא שייך..
ואם היינו אסורים אז בכללללל.
אז מה עזר? האמת שהרוב כתבו לך פה. ואני אגיד בכל זאת.. שבתות של שנינו לבד הגדיר לי מה עושה לי טוב וככה גם הבנתי איך לשפר את השבתות שם- אנחנו יוצאים לסיבוב בצהריים או בערב רק שנינו. בהתחלה יחסית גם היה לנו הסכם שאם אני קמה והולכת לחדר באמצע הסעודה (לא בבוטות, זה נראה לשירותים או משהו) הוא בא אחריי אחרי קצת זמן (לא התעכבנו, רק כשרציתי לומר לו משהו ולא היה לי איך.)
מביאים משהו ללמוד ביחד, משחק קלפים וכו'.
ולהשתדל לנסוע כשאנחנו מותרים שאפשר להחליף לחיצות ידיים מחזקות מתחת לשולחן...

ועל השיתוף.
כיף לשמוע שאני לא לבד ושזה נורמאלי. באמת זו תחושה מערערת להכנס למשפחה שהיא לא רעה או בעייתית באופן חריג, אבל בכל זאת יש תחושה לא נעימה ומעיקה. אז הידיעה שיש עוד אנשים שחווים את מה שאני חווה, מאד מרגיעה. אני שמחה בשבילך שמצאתם דרך להסתדר איכשהו למרות הקושי. תודה על העיצות המחכימות ובהצלחה רבה!

מה נראה לך יקרה אם תשימי עליהם פס?
אצל ההורים שלו אני ממש חופשיה אז אני לא יכולה להגיד כלום אבל קרו פעמים שהתארחתי אצל משפחות רשמיות כאלה וגם האמת שזה נכון לגבי המשפחה שלי יותר ואנשים כבר הספיקו להכיר אותי שאני פשוט עושה מה שבא לי... או שלא באה

נראה שזו הכפלה סבירה.. אבל אני לא רופאה
תתקשרי מחר למרפאה
בהצלחה

מהיום הראשון של הווסת..

הבעיה שמי שנתן לי את ההפניה זה רופא משפחה הוא יידע להגיד לי?

השאלה אם זה תקין באמת..

ותודה על המענה!!!

אולי האחיות ידעו להגיד לך.

חיבוק! קשה הכי וודאות

בשעה טובה!!

כך שהתוצאה של בדיוק

יעזור!

בשעה טובה.

(צריך מיני' כל יומיים הכפלה של 1.5)

ילדתי לפני שבוע ואפילו בגדים שעוד עלו עלי בהיריון לא עולים עלי/לא יושבים נורמלי. וקיץ, וחם, ומיניקה, ושוב אין לי מה ללבוש😑
נשקלתי שבוע שעבר וירדתי רק ארבע קילו - שזה המשקל של העובר! מה עם מי שפיר? שיליה? משהו??

איפה הצדק?

אוף איזה באסה, מסכנה

אבל במיוחד בקיץ לוקח למים זמן , המון נפיחות ומים. אין לך בצקות ברגליים? נפיחות בפנים?

שבוע אחרי לידה זה מוקדם. לי אחרי שבועיים ירדו פתאום איזה 3-4 קילו מים...

ועכשיו גם אם יש עדיין בצקת זה הרבה פחות ממה שהיה (נעליים כבר עולות עלי כרגיל. טבעות עוד לא)

בכל זאת לוקח לזה זמן להופיע על המשקל. עוד שבועיים שלוש בטוח תראי ירידה משמעותית נוספת

כולי הזדהות , אני הייתי ממש רזה אחרי הלידה והיום אני פילת היפופוטם מההנקה... אז מה זה עזר לי בחיים?

אותו דבר!! זה היה שוק. כאילו, הורדתי מלא מים, עובר ענק, שעליה ענקית... אז איך הכל נשאר?? כנראה החלב והנפיחות בהתחלה. באסה לגמרי הקטע של אין מה ללבוש אחרי לידה. ואני לא סובלת חזיות הנקה זה כזה מכוער ובהתחלה חייב...

באמת מבאס הקטע הזה שאין מה ללבוש, והשוואה להריונות קודמים. לי אגב היה יותר קל בשלב יותר מתקדם, אז הבטן ממש נראית הריונית ולא סתם ענקית

אני בשבוע 23 ובגדים שבהריון הקודם לבשתי בתשיעי (וזה היה רק לפני קצת יותר משנה!!) כבר ממש צמודים עלי..

אם לא הייתי יודעת בוודאות מאולטרסאונד שיש רק עובר אחד הייתי משוכנעת שיש לי תאומים..
באסה שאי אפשר לתלות בזה את ההשמנה..

כבר לא פרה ולא פילה. נראה לי היפופוטם..
וקיץ.. וחם.. ויש לי עוד יותר מארבעה חודשים.. כולל חופש גדול עם כולם בבית..
מיואשת מראש...

1. ניסוי וטעיה - תבדקי באינטרנט יש טבלת כמויות למנת בקבוק לפי גיל. רק לא ללכת איתה ראש בקיר, יש תינוקות שואכלים יותר, יש שפחות. תתחילי לפי מה שרשום, אחרי כמה ארוחות תראי: אם דורש יותר (בוכה אחרי האכול, לא נראה שבע, מבקש לאכול את הארוחה הבאה מהר יותר וכו') או משאיר בבקבוק. תנסי אבל כמה ארוחות לפני שאת מגיעה למסקנות

2. אפשר לאחד בין שני הצדדים, בוודאי. ואפשר לאחד כמה שאיבות לבקבוק אחד, הם רק צריכים להיות באותה טמפרטורה (אז אם שאבת ביום איקס והכנסת למקרר, ביום למחרת שאבת עוד ואת רוצה לצרף - תכניסי בנפרד למקרר שתתקרר גם המנה הטריה, ואז לאחד אותן). אם זה קפוא וטרי, אפשר לאחד לפני הארוחה, אחרי שהבאת את המנות לטמפרטורה זהה. מקווה שהבנת את העיקרון.

3.  בוודאי שאפשר! אפשר גם לשקיות אם אין לך מספיק בקבוקים. אני אישית העברתי לבקבוק- שיהיה מוכן לחימום והאכלה.

4. כשאת איתה והיא עדיין יונקת סדיר, זה באמת בעיה. צריך למצוא את הזמן המתאים: לדוגמא בבוקר הרבה פעמים יש יותר חלב, אם היא יונקת כל ארוחה רק צד אחד אפשר לשאוב במקביל את הצד השני. אפשר גם לנסות לשאוב קצת כשעה וחצי אחרי הארוחה (שזה כשעה וחצי לפני הבאה). אבל להיות עם יד על הדופק שזה לא על חשבון הארוחה שלה הסדירה. תוך כמה ימים אמור להתגבר לך החלב עקב השאיבות.

כשאת חוזרת לעבודה, זה כבר לא בעיה, שואבים כל 3 שעות במקום ההנקה.

 

הרבה הצלחה

מאותו יום רק, לא?

אבל אחרי שמביאה לטמפרטורה זהה. (כמובן אם זה ארוחה אחת שנאכלת ביחד, לא משהו שאולי ישאר למחר ואז..)

 

בשביל להתחיל להכין מאגרים או בשביל להרגיל את הגוף לשאיבות (שזה אגב סיבה יותר טובה להתחיל, לגוף לוקח זמן להתרגל לשאיבות), אפשר גם להתחיל חודש ויותר אחרי.

 

ורוצים ליצור מאגר ולהרגיל את הגוף והתינוק לבקבוק.

כי הוא לא הסכים לינוק, ואחר כך כתוספת כי עלה מאוד לאט, ממליצה להרפות מהשאיבה בחודש הראשון, זה זמן ואנרגיות שאת יכולה להשקיע במנוחה וצבירת כוחות, ולא לדבר על החשש אחר כך שאת לא בטוחה שבהנקה הבאה יש מספיק חלב

חכי תראי איך את. בעיקרון אין כח להוסיף את זה למשוואה

אז אם רוצים לשמור על כמויות עדיף כמה שפחות לשאוב...
לקראת חזרה לעבודה אין ברירה אבל עדיף לדעתי לדחות כמה שיותר..

אם יש גודש בימים הראשונים, ממש כדאי לשאוב עד להקלה.
לי רק מהשאיבות האלה נוצר מלאי מכובד..

כי זה יגרום לכך שיקח הרבה יותר זמן לגוף להתאזן על כמויות, ועלול לגרום לעוד יותר גודש ודלקות. היא אמרה לי לסחוט קצת, אבל לא לשאוב.
(אגב, ראיתי פעם בעליאקספרס פטנט מגניב- משהו שנדבק לחזה עם ואקום ואוסף את הטיפות שמטפטפות תו"כ הנקה בימים הראשונים...

פשוט רק עד הקלה.
לסחוט במצבי לא היה עוזר..

גם חודשיים אחרי הלידה עוד היה...
אז מי יודע, אולי כן היה עדיף שאשאב 🤔
תכלס אי אפשר לדעת מה היה קורה אם...

אם אני נותנת בקבוק של חלב שאוב והיא לא מסיימת - צריך לזרוק את השאר???
אני יודעת שמטרנה צריך לזרוק אם התחילו ולא סיימו, אבל לא יודעת מה הדין לגבי חלב שאוב.

אבל יענו המומחיות, בכל מקרה אל תזרקי, תשימי באמבטיה חלב שכבר לא טוב לשתייה

באמבטיה של התינוק התכוונתי

אפשר לתת בטמפרטורת החדר, אם היא אוהבת.
אם לא חממת (מומלץ לפחות בהתחלה לחמם מנות קטנות) אפשר לתת

קודם כל להסביר. היא גדולה ומבינה.
ואפשר להתחיל מליצור תבנית מסודרת ומוגדרת של זמנים להנקה. ואז היא יודעת שבזמן כך וכך היא תקבל. ואז בהדרגה להוריד. את מספר הפעמים ביממה ואת משך ההנקה כל פעם (נניח סופרים עד 20 ועוצרים וכדומה)
בהצלחה!

היא לוקחת גם בקבוק?
היא רואה שאת מוותר לה אז היא מתעקשת
נסי לדבר איתה להסביר לה שזהו נגמר החלב אין הנקה יותר ואת אוהבת אותה
כל גמילה היא קשה ובמיוחד בהנקה שיש לה גם צד רגשי של האמא
לדעתי תעשי החלטה בעצמך שזהו וזה הכל שאת לא מוותרת גם אם היא ממש בוכה.. תחבקי נתשקי תנסי להסיח את דעתה.. ותני לה לבכות שמעתי פעם הרצאה שעשתה לי ממש שינוי במחשבה על העניין של הבכי עד כמה זה חשוב לתת להם לבכות ולא להבהל.. תני לה להוציא את כל התסכול

היא קצת בוכה? זה לא נורא.. מותר לה להביע תסכול. זה טבעי.. נסי להסיח את דעתה
אני חושבת שכשהם מרגישים מאתנו עמדה ברורה, זה השדר שעובר אליהם
ממש בהצלחה!!!

ואז תדעי שאת חייבת ללכת לשטוף לפני ההנקה וזה יעזור לך לעמוד על שלך

לי הרבה יותר קשה עם זה, חשבתי לרדת לפעמיים ביום : בוקר וערב שהן ההנקות הכי חשובות בשבילה.

בגלל שהיא ממש מבינה הכל - אני מרגישה צורך להסביר לה - מה להגיד?
לאמא אין חלב
לאמא כואב
את גדולה

או משהו כזה. כואב או גדולה פחות מתחברת

אפשר לומר שעכשיו נגמר, כמו שהיא רואה לפעמים שבבקבוק נגמר

אישית יותר מתחברת להוריד לגמרי אבל מה שמתאים לך 

אחת אבל איך שאת מרגישה..לאמא יש אנטואיציות הכי טובות אם את מרגישה שיהיה יותר טוב בהדרגה אז לכי על זה העיקר להיות עקבית
אם החלטת רק בערב אז תסבירי לה שמעכשיו רק בערב
אם את רוצה להפסיק לגמרי פשות דגידי לה מאוד ברוא לאמא אין חלב יותר נגמר החלב

למרות שבסוף ההמרות כבר היו ממש קשות והייתי משתגעת...
ההנקות כבר היו מסודרות יחסית, התחלתי להקפיד לא לתת לא בזמנים הרגילים, והצלחתי בעזרת הסחות דעת.
כשרציתי להוריד הנקות, הסברתי לו מראש שאמא ראתה שההנקות כבר לא טובות לשנינו, (אני הייתי משתגעת ומתעצבנת, מנתקת אותו כדי שלא ינשוך, וכו', והוא כתגובה היה נכנס להתקף היסטריה) ושהוא גדול ויכול להתגבר בלי, ושחבל שנהיה עצובים...
נתתי לו לבכות ולהביא תסכול, הבעתי אמפתיה לרגשות שלו, אבל ידעתי שאין מצב שאני שוברת את המילה שלי, וזה היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי...
הורדתי בהתחלה את ההנקה שהיה לי הכי קשה איתה, זאת שעל הבוקר, וביחד איתה את זאת של החזרה מהמעון כי הוא לא תמיד ביקש, אז לא היה מסובך, ההנקה של הבוקר היה קשה, עם הרבה בכי ותסכול מצידו, אבל באופן מפתיע את ההנקה של הערב היה ממש קל להוריד.

מובן לילד אם אמא תגיד נגמר החלב או אין חלב מאשר כואב או לא נעים כי כי לא נעים אם הוא בכלל מבין..תלוי בגיל יכול ללכת לכיוון של לשפר ולעשות שזה לא יכאב
כשאומרים שאין זה הרבה יותר מוחלט

הסברתי לו בפעם פעמיים הראשונות שזה עושה לאמא איה והוא אחר כך בוכה...
זו הייתה גם אמירה לעצמי שחיזקה את הביטחון שלי בכך שמה שאני עושה זה הדבר הנכון לעשות.
הוא הבין בדיוק על מה מדובר, ולדעתי הוא גם מבין מה זה נעים ולא נעים.
כשמשהו גורם לך לבכות, הוא לא נעים לך.
אולי זה קשור לכך שגמלתי אותו יחסית מאוחר, חצי שנה אחרי השאלה של הפותחת, אבל לדעתי לחשוב שתינוק לא מבין מה זה נעים או לא נעים, זה קצת זלזול באינטילגנציה שלו. כי תינוק יודע להביע את חוסר שביעות רצונו מדברים, ואם פשוט נותנים לזה שם בשבילו הוא ידע מה זה לא נעים...

אמרתי שהוא מכאיב לי (במילה שהוא יבין עושה לי איה...)
ואז -הוא- בוכה
(קיצרתי... כשהוא הכאיב הייתי מנתקת אותו, והוא היה נעלב ומתעצבן...)

(חוץ מזה שהיו כמה פעמים בודדות שבכיתי מזה, ותמיד זה היה תוך כדי ובפניו... זה מה שגרם לי להבין שאי אפשר להמשיך ככה וההנקה חייבת להסתיים...)

ממש דבר שלא יעשה.
נכון שלא היה הרבה, אבל היה, ויצא כשסחטתי, נכון שרוב ההנקות היו מציצות על ריק, אבל כן היה חלב.

כדי לקחת דיקלקטין (שאסור בהנקה).
עשיתי את זה בצער מטורף ובכאב לב עצום, אבל החלטתי שאני עושה את זה.
הגברת חזרה מהמעון, ואמא שלה החליטה ש-אין!
היום הראשון היה קצת קשה, בעיקר לפני השינה... הצעתי לה בקבוק מטרנה (היא רגילה אליו המעון) והיא אכלה קצת וויתרה. כשהתעוררה בלילה - הצעתי לה שוב מטרנה. היא סירבה וחזרה לישון כשאני לידה.. בבוקר התעוררתי מופתעת בטירוף! מתינוקת (גיל שנה) שמתעוררת כל שעתיים +- להנקה של כמה דק' טובות ולא מסכימה לישון בלי זה, היא פשוט התחילה לישון לילות שלמים!! לדעתי זה היה לה טוב אולי יותר משזה היה לי טוב

רק מאוחר יותר, אבל אני גם לא מתחברת לגמילה בבום.
את יכולה לטפטף לה במשך כמה ימים שהיא כבר גדולה ואוכלת אוכל של גדולים (אפשר לפרט כמובן מה שהיא אוהבת לאכול) ותינוקות קטנים יונקים חלב מאמא אבל היא כבר לא צריכה, ועוד מעט היא תפסיק לינוק ותאכל רק אוכל של גדולים. וככה להוריד הנקות ולהסביר לה כל פעם שהיא כבר גדולה ואוכלת אוכל אמיתי ולא יונקת.

זהו.... שאני עוד לא שם, ואני נשברת.
לוקחת את העצה של להעצים אותה כ'גדולה' (למרות שהיא ממש תינוקת בשבילי... עד שיגיע תינוק אמיתי בה) ולנסות לצמצם לפעמיים ביום.
אם לא אצליח אלך על הגישה של בום וגמרנו. כי אני לא יכולה מותר. יש לילות שהיא מעירה אותי כל 3 שעות... כאילו רק ילדתי

כאן זה עניין של גבולות: כשחושך בחלון לא יונקים. בע"ה אחרי כמה לילות היא תוותר.

ותשאירי אותה אצל אחת הסבתות.
זה אפשרי?
אצלי בכמה פעמים זה מה שגמר סופית את ההנקה.
והכי מדהים: עד שחזרנו מהנופש (24 שעות!!) התינוק כבר ממש שכח מה זה ולא ביקש יותר..

והקטנה בגיל שנה ועשרה חודשים נגמלה לחלוטין

הבעיה היא שצריך שהסבתא תזרום על זה...
כי חמותי יש לה חשש משמירה על ילדים יונקים גם בשעות שהם לא אמורים לינוק...
ואני משערת שגם אמא שלי לא תתלהב...
(דווקא יצא לי שהיא שמרה עליו כשהייתי בחתונה, אבל זה בכל זאת שונה, ולא הייתה לה עבודה למחרת... בדכ יש לה..)

ואני שבוע 29 מרגישה בהריון עודף.
אני חייבת לציין שאני לא פרה.
עברתי כבר את שלב הפרה
אני פילה
זהו

הריון של פילה לוקח 22 חודשים, אני כבר אמיתי לא רחוקה משם 🙄

אז פילה תרתי משמע

אבל בעז"ה שיהיה לך לידה קלה בידיים מלאות!!

מכירה ממש.. ומבינה אותך הכי הכי

מחמם את הלב ♥ ♥

סתם

 

אני רק בתחילת תשיעי ומיציתי..

מצדיעה למי שסוחבת עוד אחרי התאריך זה מורט עצבים!

 

מציעה (אם עדיין לא עשית) לכבס ולסדר את בגדי הניו בורן, לקנות מתנות לאחים הגדולים אם יש,

להתאבזר במוצרים לאחרי לידה (משחה/ ספריי לתפרים, רפידות וכו')

להכין לך אוכל מפנק שאת אוהבת

להכין בטלפון/ על נגן רשימת השמעה של שירים אהובים ללידה

 

ולנסות לחשוב על כך שכרגע הילד הזה הוא בחיבור הכי הכי קרוב אלייך שיכול להיות וכל יום ברחם מחזק ומחשל אותו

 

זה באמת לא פשוט!

ליבי איתך

נעלמת מפה קצת או שלא שמתי לב?

חיפשתי אותך

הרבה נחת!!

גידול קל ובנחת!

ב'ה שהכל בסדר!
ילדת באמת בניתוח?

כן, אבל היו ניסים גלויים ממשששש

דאגנו לך פה בפורום... מה שלומך? איך את מרגישה?

מחכים לסיפור שלך כשיהיה לך זמן, ובינתיים ללכת כל יום קצת, מזרז את ההחלמה מהקיסרי מאד.

ואם את צריכה שאלות את תמיד מוזמנת בפרטי

פרופסור יודסין לפי מה שביררתי לא מתיר אם הןא לא רואה סיבה אולי כדאי לך ללכת להתיעץ איתו..

קלינאית תקשורת שמתמחה באכילה המליצה לי לבדוק

אוכלת רק די נוזלי כרגע, וסמיך יותר גורם לה להיחנק. רופא אחד העלה סברה שבגלל שהלשון לא מגיעה מספיק למעלה לחיך האוכל נתקע וגורם לה לרפלקס הקאה, אבל זה רק סברה וממש לא בטוח שזו סיבה, הוא בעצמו לא היה בטוח אז מחפשים עוד חוות דעת

אבל להשמע להוראות מה שצריך לעשות אחר כך.

ד"ר פורר לחלוטין תולה חצי מהבעיות הרפואיות שיש בלשון קשורה.. יש לו מאמרים ארוכים על איך דלקות גרון/אוזניים/ריאות, כאבי בטן, הפרעות בדיבור, קשב וריכוז ומה לא- הכל בגלל לשון קשורה שלא הותרה.
זו דעתו, לא חושבת שזו הדעה הנפוצה בקרב הרופאים.
אם את מחפשת מישהו לחוות דעת, לא בטוחה שהוא הכתובת.
אם כבר בחרת להתיר, נראה לי שהוא אחד המומחים הטובים לעניין.
ממני, שעשתה אצלו התרה לתינוקת בת חודשיים, והתחרטה על כך מאד..
(לא בגלל ד"ר פורר עצמו, אלא בגלל שלא שהפרוצדורה עצמה היתה טראומתית עבור שתינו, ולא באמת הצלחתי להתמיד בתרגיל שהוא נותן כדי שזה לא ידבק ויתאחה בחזרה, לא מעצלות אלא מזעזוע שצריך בעצם כל יום מחדש כמה פעמים ביום לקרוע את הפצע שוב ושוב. לא עמדתי בזה.
אז זה התאחה מחדש ובעצם יצא שלא עשינו כלום.. הלשון נשארה קשורה.
עשיתי את זה לא בגלל שהיא לא ינקה טוב, אלא בגלל שהיא היתה מאד לא רגועה וחשבתי שיש לה גזים בגלל הלשון הקשורה.
בסוף ראיתי שהגזים עברו בערך בגיל ארבעה חודשים,
ולא נרשמו שום בעיות נוספות בגלל הלשון הקשורה. והיא היתה ועדיין מאד קשורה...
הילדה היום בת שמונה. בריאה, מדברת תקין, שום בעיות ברוך ה'..)

ואצלו היא הסתכלה על הלשון שלה פעם ראשונה

ושאלה אותו, הוא אמר שהלשון שלה קשורה... מעל גיל 50 היתה...

אבל לה זה לא מפריע ולי זה כן... לה אמר שאין לה צורך לעשות התרת לשון. 

רק לי...

כואב ומשבית 3 ימים.

אוכלים רק מעדנים...

אז כנראה שנרד מזה

ממש חשוב לי לעשות את זה אך ורק אם יש צורך אמיתי, וכרגע ממש לא ברור שיש צורך כזה.

תודה

טיפת חלב. זה חלק מהתפקיד שלהן.

היינו בקורס הכנה ללידה ודיברו שם על הנקה, אבל אני מניחה שעד שלא עושים את זה בפועל לא יודעים איך זה

יש קשיים בתחילה.
התמודדות עם כאבים, תפיסה לא טובה, פצעים בפטמות, צריך לדעת לאבחן מקרים של לשון קשורה.
הדרכה לטיפול בפטמות המצריך להשתמש בקונכיות שיאפשרו לרפא פטמות פצועות.

אם לוקחים יועצת הנקה טובה מהתחלה

או שכדאי לחכות ולראות מה מציעות האחיות בבי"ח?

משהי שתגיע אליך

עברו יועצות הנקה. כל יום מישהי אחרת. כל אחת הכווינה אותי עוד קצת, ולא היה לי צורך ביותר מזה, ב''ה

לי מאוד עזרו היועצות (הדסה עין כרם)

לא נזקקתי ליותר מזה

לא יודעת איך זה במלא

אם למרות ההדרכה בבית חולים יש קשיים, כמובן שכדאי לפנות בהקדם ליועצת הנקה.
אבל לא בהכרח שיהיו קשיים.

אני הייתי בביות מלא יומיים, ואז במשך עוד יומיים הוא היה צריך אשפוז ואינפוזיה וכו' אז כבר לא יכולתי ביות בכלל.

ולמ שמיואשת כתבה - לא נראה לי שלפני הלידה ראיתי אישה מניקה לא מכוסה. אבל הסתדרתי ב"ה. זה ממש תלוי בתינוק איך הוא יונק, יש כאלה שמצליחים מיד ויש כאלה שלא וצריך ללמד אותם.

על העניין הזה .. שחבל שנשים צריכות לבוא אליה פצועות חבולות ועצובות לטיפול ולא ליעוץ פשוט ישר אחרי הלידה
אי אפשר לדעת מראש אם יהיה קושי בהנקה או שההנקה תלך חלק לדעתי שווה להשקיע קצת כסף ולקחת את ה"סיכון".. מנסיון יועצות ההנקה של המחלקות לא מספיקות

וכמה מוכר לך הענין.

אם ראית הרבה נשים מניקות (לא מכוסות) או אשה אחת מניקה הרבה ;) וקיבלת הדרכה בעל פה וקראת על הנושא אז לדעתי לא חובה. אני לא הלכתי והסתדרתי מצוין

מה שכן ממש חשוב לבוא עם מידע, מה זה סדקים, מה זה גודש, מה זה פטריה, ומה הטיפול הראשוני שתדעי לזהות סימנים ולטפל מיד. לי היו כרטיסיות כאלו שהיה כתוב- גודש- תסמינים ..1.2.3, טיפול 1.2.3 וזה מאד עזר לי

אבל אם לא ראית אף פעם אשה מניקה ממש, בלי כיסוי, ואיך התינוק תופס ואיך זה נראה ,אז כן. כדאי.

יש קושי לינוק בגלל כל מני סיבות וזה לא תלוי רק באמא

כדאי כן לברר על מישהי ושיהיה לך את המספר למקרה הצורך
אבל לא תמיד תמיד צריכים. הבן שלי ב"ה יונק נהדר, בן 11 חודש, ולא ראיתי אף יועצת הנקה. גם לא בבית החולים(הייתי מאושפזת שישי-שבת שזה זמנים שהיועצות הנקה לא עובדות)

שבאה אלי כבר אחרי שינקנו מצויין ב"ה )

 

תבואי מוכנה עד כמה שאת יכולה תאורתית, תקראי הרבה: איך להחזיק, איך הוא צריך לתפוס, איך לעזור לו לתפוס טוב, בעיות שיכולות להיות (סדקים, כאבים וכו') ואיך למנוע אותם מראש ואם כבר קיימות- איך לטפל. איך י ודעים שהתינוק יונק טוב (חיונית, טיטולים מלאים, עליה במשקל וכו'). 

ואם יש צורך, תמיד אפשר לפנות לאחת טובה שתעזור בתהליך. אבל לדעתי לא חייבים מראש לקבוע עם אחת.

 

בהצלחה! (ממני שלא האמינה בכלל שאצליח להניק והסתדרתי לבד לבד)

תודה!

עקבתי המון המון על שאלות ששאלו פה ועל התשובות.

באינטרנט (אם למשל נתקלתי במושג פה בפורום, חיפשתי עליו עוד בגוגל).

בתקופת ההריון הראשון עקבתי כקוראת סמויה גם בעוד פורומים ברשת (אח"כ נשארתי רק פה), ככה שצברתי המון ידע.

בספרים (את צמודה לאיזה ספר של הריון ולידה? אם לא ימליצו לך פה בפורום)

היה שיעור טוב על הנקה בקורס שלקחתי

ובכללי לא התביישתי לשאול

לרוב אחרי לידה ראשונה יש צורך בעזרה ממקצועיים. לפעמים אלה של הבי"ח מספיק. לא תמיד.

הספיקה לי הדרכה מינימלית בקורס הכנה ללידה ועוד טיפה עזרה מהיועצת של בית החולים.
בהתחלה היה לי גודש ופטמות פצועות שאולי יועצת היתה יכולה לעזור לי להמנע מזה אבל זה עבר כשטיפלתי בזה ולא הפריע לי להניק יותר מדי...

לא חייב בשום לידה, אבל יכול להיות נצרך מאוד גם בלידה רביעית ועשירית

זה לא תלוי באיזה מספר לידה את נמצאת, זה תלוי בניסיון שלך, בילד היונק, ביולדת עצמה נכון לאותה לידה (כוחות, שקט נפשי,כמות חלב וכו')

 

כן אפשר להגיד, שהגיוני יותר שיולדת בלידה ראשונה תצטרך אותה יותר.

וברוב בתי החולים יש יועצות שיוכלו לעזור לך בצעדים הראשונים.

כמובן שאם תרגישי צורך תוכלי לפנות 

מה זה פס חלש? יש לך ספק לגבי התוצאה?

אז אולי גם אצלך 

ביום הראשון של האיחור נשמע סביר.

תרגישי טוב!

ומזה אני מבינה שניצלת
אם זה כמו סרזט, לא צריך לחכות עוד שבוע

כשאומרים לקחת סרזט בשעה קבועה זה אומר בטווח של 3 שעות?? ואם כבר... כמה זמן אחרי שמתחילים מוגנים?

תקראי בעלון של התרופה 

 

ופומיניק- אם שכחת ולקחת בתוך 12 שעות מהשעה הקבועה, את עדיין מוגנת
מיקרולוט- את מוגנת אם לקחת תוך 3 שעות משעת הלקוחה הקבועה

רק אם עברו השעות האלו צריך לחכות שבוע (או להשתמש באמצעי מניעה אחר במקביל)

בכל אופן זה יכול לגרום להכתמות גם אם לקחת בטווח הזה, אבל זה לא מעיד על חוסר הגנה

את ההכתמות ניתן לצמצם אם לוקחים כל יום בדיוק בדיוק בזמן