פורום הריון ולידה (עמוד 339)

פשוט תסחטי קצת לכוס 

בכל מקרה לא צריך בשביל זה כמות גדולה

יש לזה ריח חמוץ...

לא הייתי נותנת בחיים לשתות את זה אבל על העין כן כל עוד אין לזה ריח חמוץ 

הרי חלב יוצא מהגוף הוא לא מפוסטר, כשהיא עומד בחוץ החיידקים מתחילים להתרבות.

הייתי משתמשת בחלב חדש. זו כמות קטנה.

ומה שלומכם חוץ מזה? חושבת עליך.

הקטנה מתחילה לעלות במשקל?

ב"ה היא עולה במשקל. עדיין במעקב קבוע ועדיין צריכה תוספת פעם או פעמיים ביום, אבל נראה שעלינו על הגל בע"ה... (ועדיין צריך להעיר אותה בלילה, כי היא מפתחת פערים של שש שעות אפילו - שזה כאילו כיף, אבל במקרה שלה לא...)

זו כמות כל כך קטנה, שכשעשיתי את זה (וכאמור, אני כבר לא...) , הייתי סוחטת ידנית כמה טיפות לתוך כוסית קטנה של תרופות.

לא שווה להרכיב וללכלך את המשאבה בשביל זה...

אני אמורה לשאוב לה כל יום לפחות פעם או פעמיים, אבל לא עושה את זה כי אני שונאת לשאוב, וכבר מעדיפה שהבקבוק היומי שהיא חייבת יהיה של תמ"ל

אבל אם כבר הייתי צריכה חלב אם בשביל העיניים שלה, אז כבר החלטתי להתאמץ ולשאוב שיהיה לה גם כדי לאכול.

בכל אופן, לא חזרתי על זה אתמול הרופא אמר שזו בכלל לא דלקת עיניים, אז באמת אין לי מה להתאמץ על זה...

עיניים זה איבר רגיש שצריך סטריליות.

לא הייתי משחקת עם זה

בטח לא עם תינוקת קטנטנה.

רופא עיניים המליץ לנו מאוד על קומפרסים של תה קמומיל פושר ומגבוני עיניים של ד"ר פישר.

זה היה בתקופה שהייתה אצלנו בעיה שהתוצאה שלה הייתה דלקות עיניים חוזרות ורציתי להימנע מכמויות לא סבירות של אנטיביוטיקה/סטרואידים וגם הוא רצה.

לנקות מבחוץ פנימה, בטפיחות עדינות.

מגבונים להחליף בכל שימוש, תה אפשר לשמור מכוסה ולהחליף פעם ביום בתנאי שמכניסים אליו רק פדיות נקיות.

אבל זה מתאים בגיל כזה?

מגבונים באמת תכננתי לקנות.

זה רופא עיניים מדהים שאני סומכת עליו הכי בעולם.

ובאמת הכי ממליצה על המגבונים

יקר קצת אבל לגמרי שווה את זה.

להשפריץ ישירות לעין אני לא מצליחה...

בכל אופן, מסתבר שזו לא דלקת, אלא כנראה צינורית דמעות חסומה. אז זה שההפרשות עברו בהתחלה לא קשור לחלב האם שהשפרצתי...

אבל הרופאת ילדים שלנו ממש מתנגדת לשיטה הזו.

גם אני הייתי עושה את זה פעם, אבל הרופאה שלנו טוענת שחלב, שהוא נוזלי ומתוק, הוא סביבה שדווקא מעודדת התפתחות של חיידקים. ולכן התועלת שבנוגדנים לא שווה את זה.

גם לגבי ההמלצה להשתמש בזה כדי לרפא סדקים על הפטמות

אבל נראה לי שאם שמים ומנגבים אחרי מעט זמן זה לא יפריע.

אני גם מכירה המלצה לשים תה קמומיל זה מתאים בכל גיל

גם כשהבן שלי נגמל משתי הנקות ביום, לא היה גודש.

אבל יש כאלה שזה יותר משפיע עליהן.

ההנקות ומייבשת את החלב. אני עושה את הייבוש הדרגתי וכשאני מגיעה להנקה אחת עדיין יש לי גודש..

אני פשוט שמה כרוב במשך 5 ימים ואז זה מפסיק הגודש(אבל החלב ממשיך...פעם שעברה המשיך להיות לי חלב במשך שנה וחצי לפחות🙈)

בראשון התעצלתי לעשות לפי ההוראות, זה נמשך כמה חודשים ועבר רק שהקפדתי יותר (לאחר שהרופא נזף בי)

בשני כבר הבנתי את הקונספט והשתדלתי להקפיד, גם המטפלת בקשה מגבוני עיניים כדי לנקות לו, זה גם נמשך כמה חודשים, אבל היה לסירוגין, אולי לפי הימים שיותר הקפדתי, אולי בימים שהיה מצונן יותר.

צריך גם לזכור וגם ליישם, זה מצריך אנרגיות.. נראה לי שקבעתי לעצמי זמנים לעשות את זה וממש ספרתי שאני עושה מספיק עיסויים 

לעשות 20-30 עיסויים 3 פעמים ביום

אני ניקיתי עם עיגול צמר גפן רטוב במים

המטפלת בקשה מגבוני עיניים אז קניתי לה

רק אמר שאפשר לנקות ושיש עיסוי שאפשר לעשות אבל כמעט תמידמלא עוזר😅

בקיצור, רופא שנחמד לאמהות.. לגדולה הקפדתי מאד ועבר רק בגיל חצי שנה (אחרי שנסצי ללכת לרופאה שמתמחה בזה והיא אמרה לבוא רק בגיל שנה), עכשו לקטנה שחררתי וניקתי רק כשהפריע לי ולה ובזכותך קולטת עכשו שעבר לנו לגמרי (4 וחצי  חודשים)

עשיתי עיסויים בהנקה, תוך כדי

והקםדתי ממש על קומפרסים.

תוך יום זה עבר!!

לבין גיל כמה שבועות...

בכל אופן,אנסה לעסות תוך כדי הנקה...

אלא כדי שלא תשכחי לעשות את זה מספיק פעמים ביום

האמת תוך כדי הנקה כמו שהציעו נשמע יעיל ונח. תדאגי שיהיה לך מגבוני ניקוי בהישג יד וכשיש לך סבלנות וכח או מישהו שיכול לעזור לך אז גם לחמם אותם קצת לפני

מה שבטוח שזה לא הכל או לא כלום- תשתדלי כמה שאת מצליחה

באמת קשה כל ההתעסקות הזו שניה אחרי לידה עם עוד ילדים גדולים ב"ה 

ושזה בעיקר עניין של זמן עד שהצינורית תתרחב קצת יותר.

העיסויים זה בעיקר לעזור לזה לצאת ולהקל ממה שהבנתי.

פשוט מגבונים וזה עובר לבד לא?

לנו תינוק שהיו לו הפרשות מצינורית דמעות חסומה...

זה בא והולך (גם הרופא אמר כך). כשיש הפרשות אני מנקה אותן, אבל זה לא "מרפא" את זה לגמרי.

לרופא עיניים ספציפי, שיודע ללחוץ על קצה העין סמוך לאף, לחיצה חזקה מאוד מאוד (היא ממש בכתה)

והצינורית נפתחה במקום

היו הפרשות ודמעות עוד יום או יומיים, וככה זה נגמר

לא זוכרת בדיוק

זה היה לפני כמה שנים

הבנתי ממנה שלא כל רופא יודע לעשות את זה

ממש לא צריך להלחץ מזה.. קורה להרבה ובסוף זה עובר

אני ניקיתי כל פעם שהיתה הפרשה, לא דווקא עם מגבון מיוחד. ועיסויים מידי פעם כשזכרתי

בנחת❤

ממש מבאס!

זה מתפרק? אפשר להפריד מהגוף החשמלי?

אם כן, הייתי זורקת וקונה אחרים עם כל הצער

ואז להרתיח את הכל

מצטבר לפעמים על הפטמה..

מרססת אקונומיקה (אל תהרגו אותי( ושוטפת טוב טוב עם סבון כלים אח''כ והרבה מים

ואח"כ לעשות סטריליזציה ולייבש

מה שלא מתפרק אפשר לנסות עם חומץ

שמהחברה אמרו רק לשטוף במים וסבון ולהרתיח רגיל

וזה נשמע לי ממש לא מספיק אבל הם מתעקשים

ותודה לכל מי שענתה!

זה שהיא לא מקשקשת אלא מנסה לצייר משהו מסוים ולכן גם יותר מדייקת בציור זה בעיני יותר מפותח ולא משהו שצריך להדאיג.

אבל לא כותבת מידע מקצועי, רק ממה שנראה לי...

יש פה עיגול ובפנים גבינה תוספות וכו

אני ממש רואה פה פיצה

זה מזה מתוק השלב הזה שהם מנסים לצייר משהו מסוים ואיכשהו אותו עיגול משחק תפקיד לכל הבית כמעט 

אני אישית ממש לא אשת מקצוע, רמת ההבנה שלי שואפת לאפס

בעיניי זה מדהים!

הוא כמעט ולא ממלא דף בקשקושים, לרוב זה קווים, כשהוא היה קטן זה גם היה נקודות.

הוא גם מאד אוהב לצייר, היום כבר יוצא לו לפעמים ציורים ברורים של צורות. 

כשאני נותנת לו דף לצייר, הוא מספר לי אם הוא עושה ציור גדול או ציור קטן

אם ציור קטן, אז זה נקודות וקוים ממש קצרים בסגנון מה שאת שלחת

ואם הוא בוחר לעשות ציור גדול, אז הוא מקשקש בחוזקה על כל הדף
לרוב כשהוא מצייר, זה ציורים קטנים.. ואז אני שואלת אותו אם הוא רוצה גם ציור גדול, והוא נזכר ומקשקש...

זה נחשב רמה גבוה?
בתור אמא לבכור... הכל חדש לי. לא יודעת מה מתקדם ומה לא

אז כיף לשמוע!! תודה!

זה באמת נראה פיצה.

נראה ממש טוב לגילה

קווים לנקודות מראה על רצון לצייר מדוייק

היא תשתכלל לאט לאט

וזה באמת נראה פיצה!

אולי נדאגתי סתם כי תקוע לי בראש סיפור ששמעתי לפני הרבה שנים, על קלינאית תקשורת שזיהתה על ילד זר שהוא חירש כי ראתה שהוא מצייר ציורים קטנים בצד הדף ולא מתפרס על כל הדף כמו שילדים בדרך כלל עושים...

אבל אני אפילו לא בטוחה שאני זוכרת את הסיפור נכון

בכל אופן, אפסיק לדאוג, ואשתדל לא לכעוס על כמות הדפים שמתבזבזת פה על נקודות וקווים בודדים בכל דף...🤭

את יכולה מראש לגזור לה את הדפים. כלומר לתת לה דף בגודל A5

ולהרחיק את דפי המדפסת מהישג ידה...

תודה על הרעיון!

חבילת דפדפות גדולה

כל פעם אני מוציאה דפדפת אחת שתהיה בהשג יד לתת לו דפים לפי דרישתו (יש ימים שהוא מצייר וגוזר גם 10 דפים)

(אבל לא רב"ע. אז אין לי הכשרה בתחום, אבל כן שנים של צפייה בילדים).

בגדול, כולן כאן צודקות. והציור שלה ככל הנראה תקין לגיל.

אבל כן הייתי בודקת משהו אחד קטן לפני שהייתי שמה את החששות בצד-

היא מציירת תמיד באותו הצד של הדף? או לפעמים בימין ולפעמים בשמאל?

והכי חשוב- אם תבקשי ממנה למתוח קו מצד לצד של הדף- היא תצליח? (נגיד תציירי בצד אחד ילד ובצד השני בית והיא צריכה לקחת את הילד לבית...).

אם היא מצליחה למתוח את הקו מצד לצד בלי להחליף את היד שאוחזת בצבע באמצע- הייתי רגועה לחלוטין.

(ובלי קשר- נראה שהציור צויר בטושים. בגיל הזה אני ממש ממליצה להרחיק את הטושים מהישג ידם של הקטנים ולעבוד רק עם צבעים. הצבעים עוזרים לאחיזה נכונה ולוויסות כח. וילד שמתרגל לצייר בטושים, בד"כ לא ירצה לחזור לצבעים. וחבל).

סביב גיל שלוש הילדים בד"כ מציירים דברים, ואז אחרי שהם ציירו- הם מסתכלים מה יצא להם ונותנים לציור 'כותרת'.

לעומת גילאים קטנים יותר שהילדים פשוט מציירים כי החוויה החושית כיפית להם, בלי לחפש משמעות בציור.

אז היא כן קצת מפותחת לגילה- אבל בגדול זה תואם גיל, והציור אכן נראה כמו פיצה .

ולא לקשקש.

היא צודקת! זה לא משולש זה פיצה! את לא רואה את התוספות??

היא צודקת שפיצה לא משולש.😂

מבחינה גיאומטרית פיצה היא גזרה ולא משולש, כי אין לה שלוש צלעות אלא אחד החלקים מעוגל

דווקא נראית מיומנות יפה לגילה

התארגנות יחסית הרבה זמן מראש? קודם לכתוב ולתכנן בדיוק מה היית רוצה ולהכניס ממש כל מה שעולה בדעתך. ואז לעבור שוב על הרשימה ולסנן את המיותר והמוגזם. אולי למנף את הרצון לנסות להרשים --- אבל לנסות להרשים ברוגע, בטוב הטעם שלך, בסולידיות

גרים ב"ה בקהילה של ישיבה ובחגים הרמים והאברכים המבוגרים מארחים הרבה- היינו כבר בסעודה של נוסף ל12 ילדים של המשפחה - הם אירחו זוג ועוד 6 בחורים!! ונשאלת השאלה - איך?

אז מה שלמדתי מזה זה שבזכות הפשטות אפשרי לארח. זאת אומרת, אלו סעודות שאוכלים בחד פעמי(לא נותנת את זה כאידאל אלא כדוגמא לירידה בסטנדרטים מבחינתי) , אוכל פשוט יחסית- תפוחי אדמה, אורז, מנה בשרית גג שתיים.. תוספת של ירקות.

למדתי מזה שבשביל לפתוח את הלב ולארח לא צריך פנפון אלא בעיקר רצון טוב ואהבה וזה לגמרי עושה תעבודה. 

כשאני מארחת אז גם נלחצת אבל משתדלת להקדים כמה שיותר הכנות ולזכור לעשות דברים פשוטים וטובים שבטוח יצאו לי טוב. ולא מתכונים של הרבה שעות שיתקעו לי את כל המטבח..

מעדיפה להרשים באוכל טעים ופשוט מאשר באוכל מסובך שאולי גם לא יצא לי טעים

ולתת דברים למתארחים גם להביא!! אם נהוג . זה כיף שהמתארחת גם מרגישה שהיא שותפה

ואני אוהבת לארח ומארחת הרבה, אז כמה טיפים-

אם אין מדיח (וגם אם יש🤭)-אז חדפ! אחרי שטרחת כל כך הרבה על ההכנה של לפני-שלא תצטרכי לטרוח גם אחרי, תוכלי להנות מלהיות עם האורחים אחרי הסעודה.

לקחת מתכונים שאת רגילה ומתורגלת בהם, הם הולכים מהר יותר, מקסימום מאכל-שניים שלוקחים יותר זמן-אבל גם לא מתכונים שאת לא מכירה, יש שלהם נטייה להתחרבש ולהלחיץ.

סדר עדיפויות-את מארגנת עד שעה מסוימת, מה שאת מספיקה-את מספיקה, ואת מתחילה מהדברים הקריטיים מתוך הבנה שיש דברים שאולי תוותרי עליהם.

מה שאפשר לעשות מראש, לחלק את העבודה. למשל אני יכולה לקנות בשר טחון, להכין ממנו קציצות בלי לטגן, להקפיא ואז אני שמה בנינג'ה ומכינה רוטב, דקה וחצי ויש אוכל טרי .

לנקות ולסדר רק חללים שהאורחים נכנסים אליהם, אפשר לדחוף את הכביסה הלא מקופלת לחדר שינה שלכם🤭

והכי חשוב-לזכור שהעיקר באירוח זה האנשים והחוויה, לא המסביב

אוכל טוב (לא חייב הכי יקר ומפונפן)

מרחב נקי ומזמין

ואווירה טובה

תעשי רשימה של תפריט שאת לא זזה ממנו

תדאגי שהבית יהיה במצב טוב

ותפחיתי לחץ

כל המטרה באירוח הוא להעביר כמה שעות בטוב עם אנשים שכיף לנו איתם (לרוב .)

יש מצב שהלחץ יושב על - מה יחשבו עליי..?

1. להתחיל להזמין אנשים שאת יותר בנוח איתם ופחות חשוב לך להרשים.

2. להתכונן מראש ולהקפיא.

3. ככל שמתרגלים להזמין יותר, הלחץ והחרדה יורדים.
 

4. לעבוד עם רשימה ולנסות כל פעם לשחרר משהו במודע, למרות שאת מאוד רוצה להרשים בעוד סוג עוגה/בשר/סלט לוותר על זה במודע ולגלות ולראות שזה לא כל כך היה חסר.

5. כוס יין צמודה תוך כדי הבישולים וכשמגיעים אורחים (;

בזה אני אעשה קצת יותר מהרגיל...

ובאוכל, לא משתגעת וגם מבחינתי קנוי זה אחלה השקעה 

מקסימום קצת יותר ממה שרגילים או תבשילים מיוחדים

חשוב שכולם ירגישו בנח, האורחים והמארחים  

להתחיל אפילו ביום שלישי

נגיד שלישי אפיה

רביעי בישולים

חמישי סדר ועריכת שולחן

שישי שטיפה והתארגנות אחרונה

סתם חילקתי ככה כמובן שתעשי מה שנח לך

ואז את ממוקדת בכל יום מה לעשות ולא מקבלת לחץ בשניה האחרונה

לגבי הלהרשים מסכימה ממש במה שהבנות אמרו שצריך בעיקר אוירה ותחושה טובה וכו וכו

אבל אם זה האופי שלך יהיה קשה בבת אחת לותר על הכל לכן ממליצה לך בכל פעם להחליט על דבר *אחד* בשביל הרושם

למשל פעם אחת עוגות, פעם אחרת כלים יפים וכו

לאט לאט תראי שאפשר להוריד מההיסטריה והלחץ והאורחים כלכך נהנים

וחיבוק ענקי ענקי לך!!

ואיזה כיף לכם שהצלחת קצת להרפות אפילו בתקופה הזאת בין לבין...

ובא לי לשלוח לך קפה ענקי רותח!! (האמת שלא הייתי מתנגדת לשבת איתך לקפה 😁)

מקווה שיש לו מספיק יממים גם אחרי העיבוד בצבא כדי להתחיל עיבוד בבית ❤️

הלוואי שהזמן יעבור מהההררררר עד ששוב יהיה בבית והשהות שלו תהיה מובנת מאליה ולא הלם..

בהצלחה אהובה!

משיחה עם חברות- זה לא רק אצלינו

הרי עוד יום ימיים-לבד, עוד לילה באלכסון

זה כבר לא באמת באמת משנה

ואני חושבת שזה נובע מהחוסר הגדול בהבנה של המערכת על מה עובר על בית של משרת מילואים?

הם יוצאים לעיבוד של יומיים- שלושה באיזה בית מלון או אכסניה

מנקים ראש

הולכים קצת לנשום האוויר

צוחקים עם החברה

ואנחנו הולכות לאיבוד בכל הסיפור הזה

אולי אני יותר מודעת לזה, כי בתחילת המלחמה באירוע שבעלי כמעט נהרג (היו שם גם הרוגים לצערינו)

אח"כ ביקרנו אותו בצבא ודיברתי קצת עם החבר'ה

וקלטתי כמה הם בהלם מהאירוע.

את רואה חבורת גברים, לוחמים, חסונים, עם מדים ונשק וראבק,

וכשהם שומעים שאני אשתו של..

הם מחליפים פנים, הנשימות נעשות מהירות, מתחילים לגמגם, לא מדברים במשפטים ברורים..

זה לא בדיוק מסיבת סוף קורס. זה באמת ימים של עיבוד.

בעלי אמר לי שבעיבוד האחרון האירוע ההוא שוב עלה למרות שהיו עוד אירועים ועוד הרוגים מאז, אבל זה היה להם קשה נפשית. ויש נפגע נפש מהאירוע ההוא לצערנו.

לא היית רוצה לקבל חזרה בעל הלום קרב, נכון?

אז שילכו לעוד יימיים- שלושה ויחזרו עם ראש קצת יותר מסודר. כל שעת סדנא שהם מקבלים שם זה רווח נקי שלנו בסוף.

אני חושבת שהקושי הוא דווקא שיש את הביניים, קצת בבית, מתחילים להרגיש אותו ואז כאילו אומרים לך:

פוטומורגנה! לא באמת! הוא יוצא לעוד כמה ימים.

יכול להיות שזה הקש ששובר,

אבל אם זה בגלל שאת רואה את זה כנופש, אז תדעי שזה שיווק יפה כדי שיבואו אבל זה טיפולי לכל דבר ועניין וסופר סופר חשוב.

יכול להיות שאת זקוקה לחופשה, יכול להיות שאת זקוקה לעיבוד זוגי של התקופה, בשביל זה אמור להיות לו יממים עוד אחרי העיבוד. תנצלו את זה!

גם אם זה אומר שאת תקחי חופש (או שאת עדיין בחופשת לידה?)

תצאו קצת לטייל, טבע, ים, מסעדה, מה שעושה לכם טוב. תרשו לעצמכם לשהות כמה ימים בתוך החזרה שלו, לפני שבאמת חוזרים לשגרה השוחקת.

הוא היום חוזר מהעיבוד?

בסבב הזה הם לא היו בלחימה
 

והחופשה המשפחתית כבר הוזמנה...

(וזה בהחלט גם זה שהוא היה םה כמה ימים והתחלתי קצת להשתחרר ופתאום שוב הכל עלי

וכמו מרפי

אתמול נשפך פה אגרטל של מי פרחים מסריחים

ואז המכונת כביסה התחילה לנזול

ומצאתי אבן קטנה במייבש

ולקינוח- עכשיו הארון חשמל עושה רעשים מפחידים)

אולי זה הנהלים של הצבא בלי לעשות הפרדה בין מי שהיה בלחימה לבין מי שלא, בכל מקרה זה אוטוטו נגמר,

ואיזה כיף שסגרתם חופשה,

יא אלופים!

תהנו מלא!

אבל האמת אני הרגשתי שזה גם היה חשוב לי

כי הרגשתי שהוא כל כך מונח שם..וקהש לו להתנתק כי זה מבחינתו פסגת שאיפותיו לעשות מילואים מבחינתו 365 יום בשנה

אז הרגשתי שאני מעדיפה את העוד קצת ההז שקצת יעזור לו לקלוט שזהו (לבינתיים חחח🫢😂)

וקצת יעזור לו לעבד דברים שעבר

ולפעמים זה גם הקשרים בתוך היחידה וכל מיני..

והיתה פעם אחת שגם עברו חוויה טראומתית ובאמת היה צריך עיבוד

זה באמת מהשו מושקע הם מצליחים לגרום לגברים הכי גברים לחפור ולשתף במשך שעותת זה הזיהה

אז כנראה נצרך

האמת היתי מעדיפה שישארו עוד יומיים ברצף לסיום ולא שיחזרו ואז יסעו שוב

בעלי ישב בחמ"ל ליד עזה, ולדעתי גם אצלם היה חשוב העיבוד. בסבב הראשון, שהיה גם עם כל הבלאגן של תחילת המלחמה זה הציף וחידד הרבה פערים שהיו להם מול המפקדים ואני חושבת שזה חשוב שהמפקדים יבינו את החיילים ולכן זה היה חשוב. בסבב השני (לא שניפטרו כי הדברים מהסבב הראשון 😉) לא עשו עיבוד, נראלי שגם ללוחמים וזה היה קשה.. הם סיימו באוגוסט אז המג"ד אמר אני לא מחזיק אותכם עוד תחזרו למשפחות. בעלי מיד חזר לעבודה, בלי היממים של הבית כי הוא התחיל עבודה חדשה בתחילת הסבב והם התחילו ללחוץ עליו.. והוא אומר כמה היה לו קשה והוא לא היה מרוכז..

כל מה שאני באה להגיד זה שזה חשוב לא רק ללוחמים ולמי שהיה בפנים 🙂

וכתבתי פה דברים שיכולים לזהות אותי, אז אם מישהי זיהתה אשמח לדעת (יש דרכים גם בלי שאדע מי את 😉)

שכואבת לה הבטן

תנסי: 

*לקפל לה את הרגליים לכיוון הבטן

*לעסות את הבטן בכיוון השעון

*להרגיע עלייך בצורת נמר על עץ (נראה לי ככה קוראים לזה)- כשהיא שוכבת על הזרוע שלך

*לתת לבעלך להחזיק אותו קצת כדי שתוכלי לאכול/לנוח/להתקלח

*לשים מוזיקה נעימה ברקע ולנדנד בעגלה

*מוצץ

אני פשוט הלכתי איתו לחדר, ניסיתי להתנתק מכל מה שקורה בבית.

לעמעם אורות בחדר- ראיתי שמפריע לו תאורה חזקה

להניק אותו בצורה שהכי נוחה לי ולו במיטה

בהצלחה יקרה

אני כמובן ינסה

יש פה חלק שכבר עשיתי

אמן שזה יעזור🙏🏻

אני אגיד לך מה אני עושה

א. שימי לב אם אגלת משהו שאולי גורם לזה להחמיר- אני אצל כל ילד גיליתי משהו שממש מחמיר..האשר לא מאוד הפשיע ..אבל אצל אחד נגיד גבינה צהובה היתה פשוט אומרת שיהיה לילה לבן

ב. להניק וכשהיא שבעה- לתת לבעל לנסות להוציא גרפס כי זה גם גורם להם לצרוח ולגזים

או להחיזק אותה במנשא בד בתנוחת עירסול

או בתנוחת נמר על עץ-כשהבטן על הזרוע שלו

ואז את תוכלי קצת לישון בזמן הזה- שימי אטמים ומאוורר

לא אומרת שכל הלילה..אבל איזשהי חלוקה שמאפשרת לך טיפה לצבור כח אחרת אפשר להתמוטט

ההנקות גם ככה ארוכות

אני נגיד היתי איתם עד 3-4 לפנות בוקר והוא ישן יד אז רצוף

ומ4-5 אם היו בוכים ולא הנקה- אז זה היה תפקידו

ואז לפחות התחלתי בוקר אחרי שעתיים שינה רצופה

אבל הצרחות אמאלה ואבאלה!!!

3 שבועות היא הייתה מלאך מה זה פתאום??

ומסכנה היא לא מצליחה להרדם והיא סחוטה ממשש

יש בגיל 3 שבועות.

וכשהם בלחץ לינוק הרבה פעמים כבר אין חלב כי לוקח זמן עד שהוא נוצר..

אצלי עוזר להרדים אותם עליי ולא להזיז, הרבה זמן אמא..

נרמאלי הבכיות והאי שקט הזה?

לא זוכרת ככה מהגדול

כמה זמן עד שזה עובר?

וגם ברגע שאת יודעת שזה קפיצה ואת לא בלחץ מזה, התינוקי גם רגוע

בדר"כ כמה ימים עד שבוע

יכול להיות גם רק יומיים

או ישנים המון.

זה שהיא מסרבת לינוק נשמע לי קצת חריג.

זה תיאור ממש של גזים אבל גזים בד"כ זה התקף של כמה שעות,לרוב בערב

לא מסביב לשעון...

אם היא לא נרגעת בהנקה וזה לא עובר עד מחר וגם לא רואה שמשתחרר גזים הייתי הולכת לרופא אולי יש משהו שכואב לה.

מה הרופאה יכולה לראות?🤔

מתסכל ממש שהיא כלכך רוצה לישון, נרדמת לכמה דקות וכמה מבכי

סיוטט

לא יודעת מה הוא מצפה להרגיש אבל כנראה שהם יודעים...

אולי אני מגזימה (דווקא בד"כ לא ממהרת ללכת;) )

אבל אם זה מרגיש לך חריג או לא זה את יודעת...

כי הצרחות היו מוגזמות

הוא עשה לו בדיקה מקיפה מאד.

ב"ה הכל תקין.

זה באמת יכול להיות קפיצת גדילה/סתם משהו שאכלתי

היה לו את זה גם השבוע יום אחד, אבל קצת יותר קצר....עד הלילה הוא כבר נרגע ב"ה

ובגלל זה הצרחות

את משכיבה על הגב? תשקלי להפוך/ להשכיב על הצד בעיטוף

בנוסף, יכול להיות גזים. תנסי תוספים כמו ביוגאיה או סימיקול 

למרות שאם היא סובלת מזה אז כן יש מה לטפל...

אצלי היו ילדים שהתחילה להם עצירות נוראית כשעברו למוצקים/בקבוקי תמ"ל. נורמלקס עזר להם, לפחות זמנית.

לדעתי כן כדאי להתייעץ עם הרופא שוב. ואם היא לוקחת ברזל - לבדוק קודם כול אם היא בכלל צריכה, ואם כן - אז להחליף סוג...

כנראה באמת אין קשר למוצקים ,נשמע שאת ערנית לתזונה שלה ומקפידה לתת לה מים

בגלל שאת מניקה הייתי מנסה לעבור על התזונה שלך

לראות אם יש משהו שגורם לעצירות אצלה

בהצלחה 

והאמת אצלי יוצ ב"ה נוח כי יש לי 2 מסגרות צמודות אז מורידה את כולם בנגלה אחת..

לק"י

אבל נראה לי שהייתי מוותרת על מעיל בשביל 2 דקות בחוץ. מקסימום מניחה מעליהם כמו שמיכה.

לגן כן חשוב שיהיה, למקרה שיוצאים לחצר וקר.

אבל אולי עדיף קפוצ'ון במקום מעיל, ואז באמת לא צריך להוריד באוטו.

לא זוכרת מה בדיוק, רק שככה למדתי או קראתי פעם.

ראיתי פעם סרטון שמראים בובה שחגורה בכסא תינוק עם מעיל ובלי מעיל, ומדמים שם מצב של תאונה. כשהחגירה היא בלי מעיל, החגורות מגינות על התינוק מהבלימה החזקה ולא קורה לו כלום. כשהחגירה מעל המעיל, החגורות פחות מהודקות על הגוף של התינוק, ולכן כשהרכב בולם חזק בפתאומיות - התינוק ממש עף מתוך החגורה וזו סכנה גדולה.

אצלנו בנסיעות מחוץ לישוב אני כן מקפידה להוריד מעילים בזמן הנסיעה.

אבל בתוך הישוב זה באמת מסורבל מידי. אני נוסעת לאט ובזהירות, וכן חוגרת מעל המעיל.

לא בטיחותי, נכון, אבל באמת המחיר זה סרבול

וחייב אצלנו מעיל אפילו מהבית לאוטו ומהאוטו למסגרות, קפוא פה קיצוני.

זה ממש יכול להיות מערכון סטדנאפ! זה באמת ממש מסורבל...

בדרך כלל הם לובשים גקטים, ולקטן יש גקט שהוא עם מלא פרווה מבפנים ובכובע

בימים היותר קרים וגשומים הם עם מעילים ולא טורחים להוריד בשביל נסיעה של כמה דקות לגן. אבל בנסיעות ארוכות כן.

מסתפקים בקפוצ'ון.

אבל תלוי כמה קר וכמה גשם אצלכם בשתי דקות האלו... אם היו חייבים מעיל, הייתי חוגרת עם המעיל.

אז באמת לא צריך מעיל

אפשר להביא מקסימום עוד קפוצ'ון חם

אן לא

ואני הייתי משאירה את המעיל גם בנסיעה כל עוד זה כמה דקות 

כשהטמפרטורה בחוץ מתחת 10 מעלות, וגשם שוטף, גם חצי דקה בחוץ בלי מעיל זה ממש לא נעים. אני במקרה כזה משאירה את המעיל גם ברכב וחוגרת איתו. לנסיעה קצרה בתוך הישוב זה מספיק טוב בעיני.

בימים לא גשומים באמת לפעמים מוותרת על המעיל. לפעמים אם אני יודעת שעשוי להיות גשום בהמשך היום - לוקחת את המעיל ביד ושמה אותו עם התיק, אבל בדרך לובשים רק סוודר, אפשר גם כובע צמר.

וכן אני בעד חהשאר עם המעיל

אבל שוב..אם לא יום סופר בעיתי אז לא כזה נורא דקה להיות בלי בחוץ

במיוחד אם הגדולה שיש לה רצונות משלה רוצה לקחת מעיל לגן.

וגם לחגור עם המעיל זה לא כזה נוח כי זה להגדיל את החגורה ואחכ להקטין אותה חזרה ביום שלא הולכים עם מעיל.

בקיצור נראה לי שאשאיר את הסרבול הזה לימים קיצוניים ובשאר הימים אסתפק בקפוצון

אצלינו קפוא, אי אפשר להוציא את האף בלי מעיל, הילדים חודרים עם המעילים ואת התינוק בסלקל אני באמת מכסה בשמיכה.

מה גם שבאוטו די קריר, מזגן על חום חונק אותי 

וקפוצון פחות עבה בימים קרים אבל לא מאוד.

מעיל כמעט ולא שמים, אם שמה אז חוגרת עם המעיל.

תמיד יש לי שמיכות באוטו בדיוק למצב הזה שבדיוק שיורדים מהאוטו יורד גשם.

ההסתברות לא גבוהה, אבל אם יורד גשם אני לא רוצה שיישארו עם בגדים רטובים בגן.

אם זה בדרך הביתה אז לא קריטי להתעטף מהאוטו עד הבית אז השמיכות באוטו.

אם יש ימים ממש גשומים אז אולי מטריה של מבוגר שהילד איתך?

בכל מקרה לעמוד ליד האוטו ולהלביש ולהוריד זה מרטיב גם את פנים האוטו אז זה גם לא פתרון.

האמת אצלנו בימים גשומים במיוחד בד"כ שנינו בבית בבוקר לתפעל את העסק. ככה שלא צריך להוריד יותר מילד אחד. אבל בכל מקרה הייתי מורידה קודם את הכי קטן ומשאירה באוטו את האחרים.

זה לא חמסין שיש סכנה או משהו. כולם משאירים ילדים באוטו (לא מונע!) במצב כזה.

אצלנו אי אפשר ללבוש מעיל באוטו סגור- חחחחחם

וגם כל פעם להתאים את המידות של החגורה עם מעיל ובלי..

אבל שוב, זה לא הסיפור בכל הימים. רוב הימים באמת שתי דקות מחוץ לאוטו זה סבבה.

אבל יש פתאום את הימים הממש חורפיים שבהם מתחילה להתלבט.. 

למה להוריד?

אני לא מורידה

בנסיעה מחוץ לעיר בכביש מהיר, כן. 

בימים הקפואים

מעל הראש של ושל הילדים בזמן נסיעה ולא הצלחתי לשחרר את כולם וכבר היו נפילות.. לא מתאים לי הלחץ הזה...

המסגרות קרובות אליי

עוטפת את הקטנות במעילים כמו שמיכה, לא לובשות.. ובאוטו כאילו מתכסות בהן..וכשמגיעה לגן ומורידה מהאוטו אז כן שמה להן מעילים... ביציאה מהרכב

בכל מקרה לא יודעת אם המרחק שלך לבית ולגנים מאפשר

נתתן רעיונות למחשבה..

צריכה לחשוב מה הכי מתאים לי😅

אבל העלתן רעיונות מעניינים

רותם פוקס, מעולה

רותי גולדיס, גם מעולה

יש גם את תמימה שעשוע, לא מכירה בשביל להמליץ

יש באריאל מישהי מלידה לה לצ'ה, לא זוכרת מה שמה

הוא גם מחמם לי את המים לפי השעות שאני רגילה לשתות

ויש גם מים קרים מסוננים וסודה

המון תועלות במכשיר אחד

אתם משתמשים בו הרבה?

אצלנו למשל זה בשימוש של פעמיים ביום לפחות בקיץ, וכפול ומעלה מזה בחורף. 

גם אצלנו אחרי כשנה שנה וחצי מתקלקל ומחליפים

לטעמי זה לא נורא. לא הייתי משקיעה על מוצר יקר אבל גם לא קונה זול ב30 שקל כי יתקלקל אחרי חודש.

אני גם קונה רק מזכוכית, הם ממש יפים.

גם בעיני הזכוכית יפים, וגם פרקטיים קל לראות כמה מים נשאר.

נכון שהמחיר לא יקר פשוט מבאס שמתקלקל וצריך לחפש חדש, רוצה שיעבוד וזהו, אם יעלה יותר וגם יחזיק יותר זה כן שווה לי

קונים את הסוג הזה ב30-50 שקל ומחליפים כל תקופה כשמתקלקל, לדעתי מחזיק לפחןת שנה

ככה שלא מופרך לי שמתקלקל אחרי כמה חודשים טובים, הוא עובד קשה

ובגלל זה גם לא רוצה להשקיע ואז אולי בגלל השימוש המרובה הוא יתקלקל כמו קומקום זול

האמת נראה לי פעם הבאה אקנה זכוכית כי הם יותר יפים

מחליפה כשמתקלקל זה כל שנה-שנתיים בערך. זה נורמלי זה מכשיר פשוט ולכן גם מעדיפה לקנות את ההכי זול.

כי ברגע שמצטבר קצת אבנית רואים את זה

יש לי קומקום שיש לו גם מצב שבת והוא מחזיק כבר שנתיים

אז אולי אני אקנה

וכל פסח מחליפים. סתם נהיה כבר הרגל, לא תמיד באמת צריך..

לא הכרתי שיש מזכוכית, נשמע יפה יותר, אבל הם לא כבדים? גם ככה קשה לי להרים את הקומקום כשיש בו מים..

הקודם היה קומקום שקיבלנו לחתונה.

נשואים 8 שנים 🙂

דווקא לא היה קומקום זכוכית... אבל של חברה איכותית

עכשיו קנינו פשוט של 40 שקל ומתבאסת על זה

גם עושה המון רעש, גם הידית שלו מתחממת, אין לו מסננת טובה וכשהורדתי אבנית ראיתי שהצבע של הציפוי התקלף. בקיצור מחכה שהוא יהרס כדי לקנות אחד טוב יותר 😅 

בלי עין הרע חחח

הקומקום של פיילוט ממתכת משופרסל