הקדמה:
אני ידועה במשפחה שלי בתור זאת ששונאת את עבודות הבית, וגם בבית שלי - ניקיון זה בעיקר התפקיד של בעלי היקר.
רף הניקיון שלי לא גבוה במיוחד, כי אני באמת לא אוהבת להתעסק בזה, ולא נראה לי הוגן לדרוש מבעלי להתעסק בזה הרבה.. אז שחררתי ואני יודעת שאני לא מנקה כמו אצל ההורים שלי או כמו כל מיני אנשים שכנראה משקיעים בבית יותר מאיתנו.
בעז"ה בעלי מסיים מחר תקופת מילואים. סופסוף.
אני כ"כ רוצה אותו כבר בבית.
לא ניקיתי המון בתקופה הוא לא היה, בכל זאת, רק אני בבית, עם עייפות של היריון... ודווקא בשישי האחרון היה לי מצברוח וממש ניקיתי יפה והייתי מרוצה מעצמי.
היום, כל אחד מההורים שלי בנפרד הסביר לי שנורא חשוב איך הבית נראה וכמה הוא נקי לכבוד החזרה הביתה של בעלי.
אבא שלי קפץ לכמה דקות והתעקש לנקות את הכיריים.
אמא שלי התקשרה והציעה לבוא לנקות לי את הבית. ממש התווכחנו על זה כשאמרתי לה שאין צורך.
וואלה איבדתי ביטחון בעצמי אחרי השיחות האלה.
מרגישה אישה לא טובה בסיטואציה.
הם כל כך משוכנעים בזה.
ואני רק מחכה שיחזור.
מחכה לחיבוק.
מחכה להתרגל מחדש לזה שהוא בבית.
חושבת שהבית במצב סבבה ממש
וגם אם לא - מה זה משנה?
רק שיחזור כבר.
חפרתי קצת.
סליחה.
הייתי צריכה לפרוק את זה איפשהו.