פורום הריון ולידה (עמוד 340)

מאיימים עם טילים- אדישות.

מאיימים שלא יהיו לימודים- חרדה!

🤣🤣

איום ממשי לעומת איום רחוק חח

שיהיו בריאים..

לק"י

חופש מתאים לי.

אבל מקווה שיוכלו לחגוג את סוף השנה בכיף. אני והבת שלי חיכינו למסיבת הסיום בגן, שאמורה להיות בשני הקרוב.

לק"י

שלפחות נרגיש חופש😂

לי זה מקל שאני לא צריכה לפזר ולאסוף ביום שישי. אבל עדיין זה יום של עבודות, ולא של מנוחה אצלי.

וגם פה השתוללו ועשו שטויות.

מקווה שבראשון יחזרו לשגרה.

זה סוג של חזית חדשה

לא חושבת שיש מה לצפות בכלל ךשגרה בתקופה הקרובה 

אחרי שהבית איבד את צורתו בשבועות האחרונים.

ואני דוקא מקווה שימשיכו להלחם בהם עד חורמה, ושנגיע לניצחון מהר🙏

לק"י

כדי לקבל זמן מחשב.

בפועל, יש מצב שאחרי עזרה סבירה, אשחרר אותם למחשב שלא יפריעו לי להמשיך😂

לק"י

הקטן באמת הופך יותר.

אבל אם האחים שלו יהיו במחשב, והוא איתם, הוא לא יהפוך כל היום....

בכל אופן שולחת חיבוק. זה באמת קשוח

אבל לי עוזר לחשוב שקורה פה משהו היסטורי, זה ממש פרק משמעותי בגאולת ישראל. אז נכון שלא נוח, אבל תכלס גם יציאת מצריים לא היתה הכי נוחה. הבחירה שלנו אם להישאר רק בחוויה האישית שלנו, או להצליח גם להסתכל במבט רחב ולהבין את גודל השעה...

(זה לא אומר שאסור להתלונן או להתעצבן. אבל זה כן עוזר לקחת את הקשיים בפרופורציה. וזה מרגש כשמבינים את גודל מה שקורה לנו)...

ניסים ענקיים..

ממש 

שנטחן עד דק המונח מאורע היסטורי/ גודל השעה,

אנחנו במאורע היסטורי על מלא.

חזק ונתחזק!

עד לכתיבת כל ספר הגאולה השלמה.

כשמתקרבים לגאולה הכל מואץ.

בעז"ה בקרוב בבניין בית המקדש! 

ראיתי בדיחות שצוחקות על זה שרק בישראל יעירו את כל התושבים ב3 בלילה כדי להודיע שאנחנו במלחמה, כשאנחנו כבר יותר משנה וחצי במלחמה...

אז על אותו משקל - גם אחרי שנה וחצי בתוך מאורע היסטורי בסדר גודל תנ"כי, עדיין יש עוד מה להתרגש מזה ששוב קורים פה דברים עצומים בסדר גודל לגמרי תנכ"י...

מהאסון ההיסטורי

שצריך לתקוף ראשונים

זה מאורע אחד גדול מתמשך

עם פצצה גרעינית אי אפשר לחכות שיתקפו אותנו כדי לתקוף בחזרה...

מצרפת דברים שקראתי הבוקר וחיזקו אותי -

נתנאל אלינסון כותב נהדר גם הלילה:

תראו את התמונה הזאת ותכפילו במאה, בעצם באלף, בעצם בעשרת אלפים. זה מה שאמור היה להיות אם לאיראנים הייתה פצצת אטום. מאות אלפי הרוגים. הרי הנה- הטיל הצליח להגיע למרכז הארץ, וכל ההבדל הוא ראש נפץ אטומי.

אני כותב את הדבר הכל כך פשוט הזה כי אני רואה בשוליים אנשים שמפרסמים את התמונה הזאת ומשמיצים את מקבלי ההחלטות ומבכים את זה שישראל יצאה למלחמת המנע, כאילו הם לא מבינים מה היה מונח פה על כף המאזניים.

אז אני כאן כדי להזכיר דווקא את הדברים הפשוטים. וחשוב להזכיר אותם כי אנחנו נצטרך הרבה כוחות גם הלילה וגם לימים הקרובים:

1. איראן, בוודאות של מאה אחוז תכננה להשתמש בפצצת האטום שלה נגדנו. אם יש משהו שלמדנו מהשביעי באוקטובר, זה פשוט להקשיב למה שהאויב שלך אומר. ואיראן הודיעה בבירור שהייעוד שלה הוא לייצר פצצת אטום שתשמיד את ישראל והיא הייתה ממש שבועות ספורים מלהשיג את המטרה הזאת. ככה פשוט.

אנשים מתייחסים לזה כאילו זאת הייתה איזו אגדת עם או קונספירציה של הממשלה. אבל זו האמת. אם היינו נמנעים מהתקיפה היינו מקבלים את השביעי באוקטובר כפול אלף. מה שקרה פה ביומיים האחרונים זה הצלת חיים של מאות אלפי ישראלים ואולי של גורל המדינה היהודית כולה. הכאב על כל הרוג מההפצצות האיראניות הוא גדול וההרס הוא נורא. אבל חשוב לזכור ולהזכיר מה עמד פה על כף המאזניים.

2. ולא היה זמן טוב יותר מלתקוף. זה חלק מהנס הגדול שמתרחש לנו מול העיניים. איראן במשך שנים תכננה את הרגע הזה: שתהיה לה פצצה, ונרצה לתקוף אותה, אבל תהיה חגורת אש אדירה שתרתיע אותנו מלעשות זאת.

יום שיש האחרון, י"ז בסיוון, 13.6, היה אמור להיראות ככה: עשרת אלפים טילים ביום מלבנון, 5000 טילים ביום מעזה (כפי שקרה בשביעי באוקטובר), פלישת מיליציות מסוריה, ומאות טילים בליסטיים מתימן ואיראן. אלפי הרוגים. זו חגורת האש שאיראן בנתה במשך עשרים שנה בשביל הרגע הזה. כדי להרתיע אותנו מתלקוף.

אז עכשיו אתם מבינים מה קרה פה בשנתיים האחרונות? קריסה מוחלטת של כל חגורת האש. עזה הפכה לעיי חורבות שבקושי מסוגלת להוציא טיל אחד, סוריה השתנתה לבלי הכר וצבא סוריה- הנ.מ המטוסים הספינות הושמד לחלוטין, חיזבאללה בלבנון חטף את מהלומת חייו גוסס ומדינת לבנון כבר הודיעה שתעצור אותו מלסייע לאיראן, והחותים בתימן חלשים מאי פעם. מכל חגורת האש נותרה רק איראן, וגם היא בעמדת הנחיתות הכי קשה שלה מאז עליית שלטון האייתולות. אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. אז ההרס שקורה כעת הוא קשה מאוד, אבל שוב, פרופורציות.

3. ועוד משהו מרתק שאפשר ללמוד מהתמונה הזאת- ההבדל בינינו לבינם. האופוזיציה של המשטר באיראן שלחה היום כרוז ובו רואים את תמונת ההרס בישראל ולצידה את התמונה של הפגיעה הישראלית בבכירים האירניים. בתמונת הפגיעה שלנו בבכירים רואים איך השתדלנו לפגוע בטיל מדויק שישאיר כמה שפחות נפגעים מהעם האיראני. המתקפות שלנו היו על מטרות צבאיות ואילו הם יורים למרכזי האוכלוסייה האזרחית של ישראל, זקנים נשים וטף.

האופוזיציה האיראנית אמרה בכך דבר חשוב לעולם: ישראל לא נלחמת רק את המלחמה שלה, אלא גם את המלחמה שלנו העם האיראני. העם המדוכא והרמוס, שמשטר רצחני שולט בו כבר עשרות שנים, טובח ומוציא להורג את בני עמו. כשישראל בשיאם, גם מה שהם עושים עבור האינטרס הישראלי- זה בעצם אור לגויים; שחרור העם האיראני ומדינות האזור מתוכנית ההרס הנאצית-עמלקית של איראן.

4. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק. יש בינינו אנשים מופלאים שמתנדבים בחילוץ ובהצלה, בהגנה ובשמירה. אבל האמת היא שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מה לעשות. הדברים הקטנים הם לפעמים הדבק הכי גדול שלנו: הכנת מאפה או בייבי-סיטר לשכנה הקרובה שבעלה הוקפץ למילואים, בדיקה עם השכן מהקומה למעלה האם הוא מצליח להגיע למקלט בזמן והאם הוא צריך עזרה בלסגור את חלון הממ"ד.

חשוב לזכור, שכשאנחנו חושבים איך לסייע לאחר, אנחנו מסייעים גם לעצמנו. זה מוציא אותנו מתודעה פאסיבית שגורמת לחרדה, ושם אותנו בעמדה אקטיבית שרק מסייעת להורדת לחצים ונותנת לנו משמעות ויציבות בתוך אי הוודאות הגדולה.

שוב. כנראה שלא יהיה קל, לא הלילה, ולא בימים הקרובים. אבל רשמתי את הדברים הללו כדי שנזכור מה היה מונח על כף המאזניים, ומדוע אנחנו למעשה במהלך אדיר שאולי מתוך רעשי היום-יום עוד קשה לנו לעמוד על גודלו. אם ננמיך כעת מריבות סרק ונגביר את הערבות ההדדית בינינו, לימים עוד נגלה, שדווקא מתוך הקושי הגדול, זו הייתה שעתנו היפה ביותר.

אבל זו בהחלט עליית קומה בהתפחות. אולי השיא.

אולי ברמת "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"

מהלך משנה היסטוריה לדורות.

מלחמה כוללת מול איראן עצמה, ראש התמנון אחרי שכל הזרועות נחלשו משמעותית.

מקווה שהפעם נגיע להכרעה ולא ניכנס למדיניות סבבים מולם.

נראה כמו השיא

מהלך שמביא שמחה עם כל המחירים הכבדים

בתקווה שהמדינה תהפוך  למקום יותר בטוח ושלו

אגב, גם התקיפה של הכור העיראקי, לפני 44 שנה היתה בערב שבת פרשת בהעלותך. מצרפת את מה שכתב אז הרב צבי יהודה קוק -

וזה מה שאני כתבתי, בהשראת השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה (שמעתי את השיעור ביום חמישי עוד לפני ההתקפה, אבל חלק מהדברים שהרב דיבר שם ממש התחברו למציאות העכשווית) -

כשאנחנו רוצים להזכיר ניסים גדולים, בסדר גודל שאין מה להתווכח עליו, בדרך כלל נדבר על יציאת מצרים.

חומשים שמות ובמדבר מתארים לנו את התקופה שבה הקב"ה הלך עם עמ"י יד ביד, והתגלה להם בניסים גדולים ועצומים - במכות מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה, וגם לאורך כל השנים של הנדודים במדבר ובניסים שליוו אותם לאורך השנים - המן שירד מהשמים כל בוקר, עמוד הענן שיישר לפניהם את הדרך, הבגדים שלא היו צריכים להחליף, באר מרים שליווה אותם, ועוד…

אבל החוויה של עמ"י ביציאת מצרים לא תמיד היתה קלה. בפרשת בהעלותך, שקראנו בשבת האחרונה, אנחנו רואים שהמסעות במדבר כללו הרבה חוסר וודאות, והסתגלות לשינויים לא צפויים.

התורה מאריכה בתיאור הזה, שמספר איך עמ"י נסעו על פי הענן -

"וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ עַל־פִּ֣י יְ-הֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְ-הֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְ-הֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" (במדבר ט', י"ז-כ"ג).

והרמב"ן מפרש את הפסוק ומרחיב עוד על המורכבות והטורח שזה הביא על עמ"י -

"לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם… וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם*ף יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך או יומים…" (פירוש רמב"ן לבמדבר ט', י"ט).

גם אנחנו היום בימים שמזכירים קצת את החוויה הזו. מצד אחד - ניסים גדולים ועצומים. ניסים שאנחנו מרגישים את יד ה' איתנו, לא רק פועלת מלמעלה כמו ביציאת מצרים, אלא ניסים שבהם הקב"ה 'נותן לנו כוח לעשות חיל' ועוזר לנו לנצח את האיום הכי גדול שהיה על עמ"י, ובגדול…

אבל מצד שני - זה גם פוגש אותנו בחיים הפרטיים עם חוסר נוחות, פחד, חוסר וודאות, יציאה מהשגרה, ועוד הרבה התמודדויות פרטיות,, כל אחד עם הסיפור שלו.

אבל חשוב בתוך הקושי, לראות את הדברים במבט רחב. להבין שאנחנו בתוך פרק משמעותי בגאולת עמ"י, בתוך ימים היסטוריים שייזכרו לדורות.

ומעל הכל חשוב לזכור שכל מה שקורה לנו זה ברצון ה' - "עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ", גם הניסים הגדולים, וגם התמודדויות האישיות והטורח שנגרם לנו בתוך המציאות הזו.

שנזכה לעוד הרבה טוב, ושנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה איתנו…

באת לי בדיוק בזמן ♥️

תודה שעזרת להרים את המבט, כי השגרת חירום הזאת לפעמים ממש מתישה..

המציאות הזו באמת לא פשוטה.

גם לי לא קל.

אבל באמת מחזק אותי לראות את המציאות במבט על, להבין באילו רגעים היסטוריים אנחנו חיים, ולנסות להודות לקב"ה שאנחנו זוכים לחיות בדור המדהים הזה...

בהנחיית הרופאה שלי

ב''ה הילד בריא ושלם וגם באמת פסקו לי הדימומים והיא נספגה מהר

ואחרי עוד קצת נעלמה

היא נספגה ונעלמה!!!

ממש יהיה טוב בע"ה

תנסי לא להיות  בדאגות כי זה לא בריא ללב, לגוף, לנפש ולעובר😉

אבל אחרי 5 הפלות אחת עם המטומה בחודש שלישי קצת קשה לי לשחרר.. מתפללת על זה המון!

תודה ❤

אבל באמת יש סיכויים טובים

אז מקווה איתך ביחד שהפעם זה יגמר בשמחה, בידיים מלאות ומתוך בריאות ❤️

לאחר IVF ועד שבוע 9, נתן לי רופא בכיר מאד.

ובכלל חוצפה של הרוקחת להביע את דעתה על מרשם של רופא, זה ממש לא בתחום האחריות שלה

היא אמורה לספק לך תרופה בדיוק לפי המרשם

כבר קרה לי שרוקח הזהיר אותי על התוויית נגד לתרופה שרופאה לא אמרה לי מחוסר תשומת לב או מחוסר אכפתיות.

זה בהחלט מתפקידו והם הרבה יותר מונחים בחומר בהשוואה לרופאים.

והוא אמר לי שאולי כדי לרדת במינון מ3 לשתיים.. בוקר וערב..

בעיקרון הרופא במיון נתן לי את ההנחיה הזו והרופאה לא יחסה לזה חשיבות היא נתנה לי מרשם חדש ורשמה 3 פעמים ביום..

לא יודעת.. אולי כן שווה להקשיב לרוקחת.. בכל אופן להוריד כדור אחד לא נראה לי קריטי.. 

שאם אני ושכחת אחד הז עלול לעושת כתמים

וי שפה 2 שכתבו שגם להן הרוףאה הנחתב 3

לא היתי מורידה בעצמי

אם כבר מוצאת דרך להתיעץ עם רופא 

בבקשה אל תורידי על דעת עצמך

היא רוקחת,עם כל הידע שלה היא לא רופאה

אפשר לבדוק שוב בעקבות אזהרה של רוקח

אבל רופא רואה מה קורה ועוקב אחרי המקרים השונים...

רוקחים לא מנהלים מעקב....

למרות שהם באמת עם הרבה ידע..

יש דעה שדופסטון יכול להשפיע על העובר אבח היא לא נפוצה כ"כ בקרב ברופאים. מביאים אותה עדיין הרבה

אם זה מדאיג אותך אל תורידי מינון אלא תבקשי אוטרוגסטן או קרינון. זה תרופות שעושות אותה פעולה. 

לגבי המינון- אחרי שהיתה לי לידה מוקדמת (הפלה..) בגלל המטומה הייתי אצל רופא ממש מומחה והוא נתן לי מינון של ארבע כדורים דופסטון..אז 3 נראלי בסדר (:

ומעודדת אותך שהיו לי גם הפלות בגלל המטומה ועוד הריון שהתחיל עם המטומה ונלחצתי מממש כבר חשבתי שלי אין סיכוי עם המטומות, ואחרי ממש מנוחה, כמובן תפילות ותמיכה היא נספגה וההריון המשיך כרגיל ב"ה

מבינה אותך ממש לגבי הלחץ מכל רטיבות וואי זה סיוטט

תנוחי מלאאאא!!!!!

בע"ה הריון תקין בידיים מלאות!

לקחת בנטילה הראשונה 4 בבת אחת ולאחר מכן 3 פעמים ביום.

שמחה לשמוע שההריון הצליח ב"ה

אתן לא מבינות כמה ההודעות שלכן מחזקות אותי!

אין עליכן בעולם!!!

אצלי זה היה 4 במשך היום, לא בבת אחת

עד השבוע שההריון הקודם הפסיק..

בשורות טובות!

איזו חצופה הרוקחת הזאת!! אין שום סיכון לעובר בדופסטון וזה מינון מקובל! נתקלתי בכל כך הרבה פעמים שרוקחים התערבו בטיפול, עם כל הכבוד (ויש כבוד), הידע שלהם הרבה יותר מצומצם והם לא מודעים לכל התמונה. רוקח שבאמת רוצה להתנהל בצורה מכובדת לא מלחיץ את המטופלת אלא מתקשר לרופא לברר ישירות מולו.

מזכיר לי סיפור שהיה לי לאחרונה, שרשמתי למטופלת התקן נחושת כי זה מה שהיא רצתה, והיא רצה לבית מרקחת לקראת שעת סגירת המרפאה כדי להביא מהר והרוקח התעקש שמה שרשמתי זה הורמונלי. המטופלת המסכנה חזרה למרפאה בלי ההתקן, וזה כשהיא מיטרטרת עם תינוק ואמרה שהרוקח אמר שזה הורמונלי. בדקתי שלא טעיתי- ואכן מה שרשמתי היה לא הורמונלי כפי שהיא ביקשה. בסוף נאלצה לחזור בזמן אחר. אבל ממש הכעיס אותי הרוקח הזה.

(בעזריאלי מודיעין)

אם תגידי שמות אולי אזכור

קבעתי

גם בעקבות ההמלצה של @מקרמה

הריון ראשון שלי, היא תענה לי על שאלות וכזה?

מרגישה שהנוכחית לא סבלנית אליי...

מאוד ענינית

לא מתרגשת או מלחיצה

אבל גם מאוד יסודית

אבל גם מאוד עמוסה וקשה להשיג אותה

טיפ שלי- 

כשאת יוצאת מהתור לשאול במפורש מתי היא רוצה לראות אותך שוב

לצאת לדלפק ולהגיד שהרופאה אמרה שהיא רוצה לראות אותך בעוד x שבועות

והןמכניסות טותך ליומן 

אחרת אין סיכוי לקבוע תורים

ואין לי מושג מתי הפעם הבא שאני צריכה לפגוש רופא באמת

לא תמיד תצאי עם המלצה חותכת

יש מקרים שהיא מציגה את הנתונים ולכאן או לכאן ומשאירה לך את ההחלטה

(לרוב אפשר להבין בין השורות מה ההמלצה שלה ואני לפעמים שואלת במפורש מה היא היתה עושה...)

אני מטופלת שלה הרבה שנים

ולא מחליפה אותה גם כשעברתי דירה

ממליצה ממש

אבל גם מבינה כאלו שהסגנון שלה פחות מדבר אליהם

מה הכוונה שלך הסגנון שלה? שלא אומרת במפורש?

ויש כאלו שמחפשות מישי אמפטית- במיוחד שמדובר ברופאהמוחא רופא

(זה לא שהיא אפטית או לא רגישה, פשוט מאוד ענינית)

בעיני היא ממש מעולה

לק"י

כמה תורים מראש.

אצלינו במכבי זה ככה, וזה ממש נוח שיש תורים.

בריטקס נחשבים חברה ממש טובה ובטוחה וזה בין הכסאות הזולים שלהם..

לדעתי עלה לי באזור 800-900 שח אם אני זוכרת נכון.

מאד מרוצים מהשירות והאיכות של המיטות.

רק חשוב לשים לב שהן גבוהות מאד. 

תגידי אזור בכללי..

מקומות שיש בהם בוקר לימוד שבועי.

אישית אני לומדת ימימה

וכן לומדת פ"ש עם קבוצת נשים בימי שישי בבוקר.

שפותחים קבוצות לימוד ברחבי הארץ , אולי יש משהו באיזור שלך...

של מבשר שלום

וקשה ממש שאין ממד בתוך הבית וצריך להוציא את הילדים!

יש אולי חדר פנימי מוגן?

לק"י

לא חייבים לרוץ בלחץ.

אצלינו 2 הגדולים יורדים לבד, ואנחנו מרימים את 2 הקטנים.
 

שיהיה לילה טוב ושקט!

יש לך אפליקציה של פיקוד העורף?

כי עכשיי הם התחילו לתת התראות רבע שעה לפני ואז אפשר ללכת עם הילדים בנחת ולא לרוץ.

זה עדיין מלחיץ אבל לפחות נותן קצת זמן

בהחלט סיטואציה מאתגרת!

בע"ה שבקרוב ממש זה יהיה מאחורינו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו 🇮🇱

היה שבת מזעזעת

איי לנו שום מרחב מוגן ושום כלום

היה בומים מטורפיםםם

חוויתי התקף חרדה פעם ראשונה בחיים

הלכנו להורים שלי עכשיו

מקווה שיהיה בסדר

האמת שהפתעתי את עצמי ויחסית לעצמי במצבים כאלו, הייתי רגועה

אולי הילדים גרמו לי להתאפס ולא לאבד עשתונות.

מצאתי את עצמי באישון ליל ממלמלת את פרק צ"א- יושב בסתר עליון, זה היה מרגיע וחיזק קצת את האמונה.

ה' ישמור על כולנו ויאמר די לצרותינו

ישועת ה' כהרף עין

פתאם הלב מתרחב

חוזר למקום

איזה מילים מדויקות

לא שפעם ראשונה שאני אומרת תהילים בחיי

אבל פשוט מרגישה שעכשיו אין מדויק מזה

וזה פשוט נותן כח ואחיזה במשהו אמיתי

ממ שמכוונת על כל אחד ואחד מאיתנו ברחבי הארץ ו

מרגישה שיושבת כאן בחדר חשוך ושולחת אור וכח ושמירה לכל עמ''י..

גם הקטע שאבא לא בבית בשבת לא מוסיף לחרדה...

אבל באמהתרכז להתפלל על עמ''י ולפרט - על החיילים, הזקנים, החולים, הנשים ההרות , הילדים... שה' ישמור על כולנו. 

באמת..

ואצלי היום הוא עוד פה..עד מחר...

(חאני מודה שאני מפחדת ממש מלהיות לבד..מכינה את עצמי מרא שללילה לבן ונרב מתוח בלב)

אז באמת בא לי לפרגן לך!❤️שלא תחשבי שזה מובן מאליו בכלל..ואשריך על התהילים והתפילות

תודה יקרה!

תהיי חזקה, אני בטוחה!

אנחנו עברנו להורים במוצש

לא להאמין כמה ממד זה מרגיע...

אבל לצערי לא נוכל להישאר פה הרבה אז מקווה שהכל ירגע מהר

מקווה שיסתדר לך מהר

והלוואי שזה השתרשות

בהצלחה יקרה, בשורות טובות

להיות דימום מחוסר איזון הורמונאלי.

ויכול להיות שהמחזור עוד לא הסתדר.....

חיבוק

זה מאכזב ומאתגר

היא וואו.

אישה גדולה. ומקצועית מקצועית.

מקבלת בירושלים.

תשאירי הודעה קולית, היא תחזור אליך 

הן יועצות ולא מטפלות.

אם רוצים טיפול מיני חשוב ללכת למישהי מוסמת מטעם איט"ם, עם לפחות תואר שני בתחום טיפולי והכשרה רשמית של טיפול מיני.

ומציעה להביא אישור כתוב למטפלת.

תשאלי רופא. 

אבל קל יותר...

מתחת גיל שנה - לא הייתי שולחת. (הוא גם לא מחוסן)

מעל גיל שנה - לא הייתי חוששת. אבל לוקחת בחשבון שאולי יחלה בצורה קלה. (ואז זה שיקול של מחיר, אם למשל יש אירוע עוד כמה ימים לעומת אם אין לך מי שיישאר איתו מחר...)

כמה ימים לפני

הלוואי שאני טועה....

אבל אם היא מחוסנת זה בעז"ה יהיה הרבה יותר קל

שאלתי את השאלת פתיחה כדי להבין אם כני חריגה שלא שלחתי...

היא התחילה את הפצעים מיום חמישי שעבר

המטפלת אמרה שנראה מחרתיים כזה כבר יתייבשו הפצעיםץאבל אני חוששת שהבן של המטפלת שהוא איתם במשפחתון גם נדבק והפצעים יצאו רק אחרי...

אז תוהה מתי כן לשלוח?

למה אני חוששת?

כי הבנתי שמאוד מדבק ואין לי כוח לשיירה

כי הבנתי שגם למחוסנים לא מומלץ

וכי אני בתחילת הריון, ולא יודעת אם חליתי בילדות...

וכי לא באלי שנדביק חלילה מבוגרים שעלולים להגיב לא טוב...

בינתיים קצת מג'נגלים

לשבוע הבא אין לנו פתרון

שבוע אחרי בעלי יוכל להיות איתו..

זהו חפרתי ממש ואשמח לדעתכן 🙏🙏🙏

גם כדי לתת זמן לבחון האם הילד השני לא נדבק. 

מה שכן חשוב לי להגיד שאני חושבת שהיא צריכה לפצות אותך על הזמן הזה. 

לק"י

מציעה להתייעץ עם רופא מתי זה לא מדבק, ולשאול לגבי הדגירה אצל הילד השני.

אנסה לשלוח שאלה

הצורים הטלפונים רחוקים...

יומיים לפני שהפצעים מופיעים זה כבר מדבק, מצד שני כל עוד פצעים עם שלפוחית אפילו פצע אחד זה מדבק מאוד, לא רק בנגע עם הפצע אבל גם במגע עם אחריות, מספיק שמשחקת באותם משחקים ( לא רשמת בת כמה היא)  ובאותו חלל סגור לא מאוורר , חשוב לדעת שהדגירה מאוד ארוכה יכול להיות 3 שבועות גם, אם הילד מחוסן מוריד סיכוי להידבקות אבל עדיין יכול לקבל מחלה בדרכ יותר קלה.

מבחינת הריון, יכול להיות שנבדקת לנוגדנים הבדיקות של בהריון הזה או בעבר, בכל מקרה אולי תבקשי בהקדם הםניה ליתר ביטחון כדי לדעת כמה את צריכה להיזהר כי בהריון זה באמת מסוכן...

בהצלחה

לק"י

אני יודעת שאני נודניקית.

אבל יש כללים לאנונימי, ומאחר ואת מאנונימי גם אי אפשר לפנות לשאול באישי.

כם מחוסנים עלולים להידבק.

יותר בקלות, אבל זה לא כיף. 🙄

אבל עדיין עדיף להיזהר ולהתשתדל לא להיחשף...

מקווה שנחזיק בבית עוד ימים כי זה מסובך..

הבת שלה תסיים אבל אולי ילד אחר יידבק...

אני רוצה גאולה

מפחדת פחד אימים מהדרך שלה 

אנחנו עכשיו בתוך חבלי משיח, וממש כמו חבלי לידה - זה כואב, זה מטלטל, וזה גם מרגש ועוצמתי, לפעמים זה קשה מידי, ולפעמים זה מרגיש שזה לא ייגמר לעולם, ולפעמים עיקר הפחד הוא ממה שעוד עתיד להיות וכמה זמן זה עוד ייקח. אבל אנחנו לגמרי בשיא הלידה, הראש כבר כמעט בחוץ...

ומימה יהיה לפני

מעולם לא המלחתי להאמין ולהיוצ רגועה בעניין

ב"ה הקב"ה איתנו יד ביד. והוא כבר גילה לנו את הסוף. ואנחנו מתקרבים אליו כל רגע...

לק"י

מתישהו זה השתחרר.

ות'כלס עם כל מה שעברנו ועוברים, לא חושבת שיש לנו מה לפחד מהגאולה😅 אני גם מאמינה שאנחנו בדרך. 

בעלי לקח והחזיר כמעט שלושה שבועות אחרי.. וגם עכשיו חודשיים אחרי הוא עדיין מוציא אותם בבוקר

תנסי למצוא מישהי שלפחות אחד מהצדדים תעזור לך (אולי מישהי שהילדים שלה באותן מסגרות..)

בעלך לא גמיש קצת בשעות של העבודה?

ולנפש!!!!

אתם חייבים למצוא מישהו שיקח ויחזיר את הקטנים,

מישהו שיהיה איתך בבית אחה"צ ועזרה בבישולים, קניות וכביסות.

זה ממש קריטי בשבילך!!!!

אני מסכימה איתך שהאידיאלי זה שהבעל ישאר בבית, אבל זה לרוב לא אפשרי

לכן חובה להעזר גם אם זה יעלה כסף.

חייב למצוא פתרון, אם בעלך לא יכול אז מישהו בתשלום. 

אחרי שהם חוזרים מהגנים, בעלך נמצא בבית?

אולי שכנה שיכולה לעזור אולי בחורה בתשלום

ואם לא אז בעלך.

אני לא מסוגלת שבוע אחרי לידה לקחת ילדים לגנים בפרט שאני חייבת לקחת את הניו בורן כי לא יכול להישאר לבד בבית כמובן

אחרי שבוע נוסף, תראי מה הכוחות שלך. תהיי קשובה לגוף

אם עדיין קשה אז למשוך עוד שבוע ועוד שבוע

עד שתרגישי בעצמך שיש לך את הכוחות לצאת איתם

וגם אז רק צד אחד.

והלידה עברה חלק

חשוב חשוב חשוב מאוד לנוח..

לגוף, לשרירים...

שבוע אחרי לידה זה כלום ושום דבר...

ואת צודקת המציאות כאן לא מותאמת לבית עם ילדים ...

תמצאי נערה שתעזור לך, יש עכשיו הרבה בבית, החופש מתחיל להראות את אותותיו.

לבין שבוע אחרי לידה. זה בכלל לא אותה קטגוריה...

זה לא עניין של שינה/כושר/תזונה...יותר דומה להתאוששות אחרי ניתוח

ועניתי שלאחר שנתיים (התחלתי ליחשון טוב יותר, לחזור לעצמי מבחינת הכוחות)

קל וחומר לאחר לידה, ובטח שלאחר שבוע.

המודעות הזו ממש חשובה, ואצל הגדולים שלי כשהייתה פחות מודעות, חזרתי מהלידה ישר לתפקוד.

וזה לא טוב בכלל!!! לא ממליצה

ניתוח.
לידה זה הליך טבעי ונפלא של הגוף, כל עוד עבר טבעי ההחלמה היא נצרכת וחשובה, אבל לא כמו אחרי ניתוח

את חייבת לנוח יקירה.

אני חודש נחתי ממש! ועוד כמעט חודש עשיתי ממש מינימום הכרחי.

והיו לי כמה ילדים בבית שצריכים אוכל/ בגדים ומה לא...

עם הכל אפשר להסתדר אבל אם את עכשיו מתאמצת הנזק הוא בלתי הפיך.

בבקשה תשיגו נערה/ שכנה מישהי אפילו בתשלום. ולארגן אותם בישיבה ושיבואו אלייך להיעזר.

וכמובן ניקיון כביסות בישולים- להיעזר בתשלום מה שאפשר, ויכולה לגלות לך שאחרי הלידה היו ימים שהבית שלי היה נראה נורא! ואני אחת סופר מסודרת ונקיה, אבל עצמתי עיניים וטפחתי לעצמי על השכם שאני עושה את הדבר הנכון. אז רוצה לחזק אותך שתדאגי לעצמך, ככל שתנוחי עכשיו יותר וכלי אח’’כ לחזור יותר בקלות ובריאות לפעילות.

זה מאד מאתגר אבל חובה להתאמץ על זה ככל הניתן.

הרבה נחת ובהצלחה!💕

ובעלי מראש יודע את זה שחודש לפחות הוא לוקח ומחזיר אותם גם אם זה יורד לו מהשעות בעבודה אנחנו לוקחים הכל בחשבון

אחרי חודש+ אני מתחילה להחזיר אותם ואחרי חצי שנה אני חלק מהימים לוקחת גם בבוקר

אצלי לפני 6-8 שבועות אני עדיין מאד מאד חלשה ובעלי לוקח ומחזיר את הילדים, וכן זה ממש בעייתי מבחינת העבודה….😕

שהוא לא מצליח לסיים את כל השעות שלו. בעבודה שלו לא איכפת להם אם הוא מחסיר שעות. מבחינת המשכורת זה כן מורגש מאד כמובן.

אני לא לוקחת אותם בכלל עד שאני מרגישה שהגוף שלי יכול. הפעם היחידה שחזרתי להביא ולהחזיר בגיל 5 שבועות היה כשהוא היה במילואים. וממש הרגשתי איך רצפת האגן שלי סובלת מזה (ב"ה התייעצתי עם חברה פיזיותרפיסטית של רצפת האגן והיא אמרה לי שלא נעשה נזק מזה. אבל אני מאד סבלתי תוך כדי).

מבינה אותך זה ממש מורכב ולא תמיד יש ברירה……

אבל למען האמת - לי היה קל יותר אחרי הלידות האחרונות, מכיוון שהיו גם גדולים, שיכלו לעזור יותר...

(וטוב, גם הייתי אחרי קיסרי, אז *באמת* לא יכולתי לתפקד אני חושבת שאם מתייחסים לאחרי לידה - אולי לא שישה שבועות, אבל לפחות שבועיים-שלושה - כתקופה ש*אי אפשר* לתפקד בה, אז מוצאים פתרונות בכל הכוח...)

@הריונית2222, מציעה פתרונות אפשריים:

* שבעלך יאחר לעבודה וכך ייקח את הילדים בבוקר (ויחזור מוקדם יותר כדי לאסוף אותם ולהיות איתם).

* למצוא שכנים שיש להם ילדים במסגרות של ילדיכם, והם ייקחו ויחזירו (אולי גם כאלה שלא גרים ממש קרוב יסכימו לעזור בזה).

* למצוא בייביסיטריות - מישהי שתיקח איתם בבוקר, מישהי שתחזיר אותם, מישהי שתהיה איתם אחרי צהריים...

* במקרי חירום לעשות את השיקולים, ואולי להעדיף להשאיר את הילדים בבית (עם "בייביסיטר" בדמות סרטים וחטיפים🙊) מאשר לטרוח לקחת אותם למוסדות...

אחרי לידה זו תקופה קשה שדורשת התגייסות מהסביבה, אבל זה עובר בע"ה ונשאר אוצר של ילד נוסף למשפחה

מזל טוב!

שלא ישתמע אחרת ממה שאסייג עכשיו בדברי.

אני יודעת על עצמי ורואה סביבי נשים שיכולות להוציא ילדים לגן ולאסוף אותם סביב שבוע אחרי הלידה.

זה לנסר את עצמי מהמיטה ממש, אבל עשיתי את זה. ואחרי שהילדים יצאו אכלתי משהו וחזרתי לישון.

ויש לידות שהגוף היה צריך יותר זמן להתחזק (הרגשתי יולדת גם חצי שנה עד שנה) ויש לידות שהרגשתי שחזרתי לעצמי הרבה יותר מהר והיה הרבה פחות קשה להוציא ולהחזיר ילדים מהמסגרות.

אז שוב, אם יש לך איך להיעזר כדי שלא תצטרכי לצאת מהבית ולהסתובב בעצמך, ודאי שהרבה יותר נכון לנוח (ובעניין זה, אולי בעלך יכול לבקש פעמיים בשבוע מהמעסיק להגיע אחרי הפיזור של הילדים? זה ממש לא זניח, ואם המעסיק הוא בנאדם אז הוא אמור להבין את האתגר).

אבל למקרה שאין שום דרך כזאת, תדעי שאפשרי לעמוד בזה. ושלא תמיד המשוואה היא או לא לעשות כלום שישה שבועות או גוף מפורק לשנה, אלא ההתאוששות מהלידה תלויה בכל מיני משתנים ותקפידי על האחרים פלוס לסדר את הזמן שהוא כן בבית לתיפקוד מקסימלי שלו ומנוחה שלך ובעזרת ה' יהיה בסדר.

(למשל: מהרגע שבעלך חוזר מהעבודה, את הולכת לישון והוא עם הילדים כולל התינוק בין שתי ארוחות של התינוק. זה כבר משמעותי מאוד מאוד)

מזל טוב!! תהני מהתינוק, והלואי שתצליחי לקבל את הבלאגן שהוא מביא איתו בלב קל ומשוחרר, כי זה משבש את כל הסדר הרגיל עכשיו לתקופה. ❤️

כאן עובדים שכולם יכולים לאחר חודש ויותר....

אני מארגנת לבד את הילדים ויוצאת לפיזור שבוע אחרי לידה.

וכן, אני גם אוספת בסוף היום.

בעלי לא יכול להיעדר מהעבודה חודש.

ובהתחשב בעובדה שהוא מתחיל ב6 אז זה לא רלוונטי שכל יום יגיע ב8 כשאלה שעות דיי קריטיות בעבודה...

מאתגר מאוד אבל לא רואה אופציה אחרת.

הרבה כתבו שאפשר להיעזר בעוד מישהו.. בעלי באמת מפזר בבוקר ואני אוספת בדכ, אבל בשבועיים אחרי הלידה הוא עשה גם וגם.. ויצא לי להיעזר בבייביסיטר שתחזיר בשבילי את הילד..

ויצא לי גם הרבה להיעזר באמא של ילד מהמעון שתעלה לי אותו את מיליון המדרגות שיש מהמעון..

אבל בהחלט לא חודש

הקטנה נולדה בסוף אלול והודות לחגים זו פעם ראשונה שבעלי היה נוכח פה משמעותית בתקופה שאחרי הלידה (הקב"ה סידר לי את זה עם הנקה מאתגרת, כי הרי אין מנוחה לצדיקים בעולם הזה).

בלידות הקודמות בשבוע של הלידה הוא היה מפזר ואחר כך יוצא לעבודה, אבל איסוף וכל השאר כולל השכבות הייתי עושה לבד החל משלושה-ארבעה ימים אחרי, ובערך שבוע אחרי גם ארגון בבוקר ופיזורים. כלומר הכל. נעזרתי בשכנות ככל שהיה אפשר סביב האיסוף והפיזור.

לא שמחה בזה, לא חושבת שזה צריך להיות ככה, כן שמחה שהתאוששתי בקלות מהלידות וזה היה אפשרי.

אבל, אני עם שניים כלומר הייתי צריכה לקחת אחד

ועם רכב צמוד

באמת חיפשתי עזרה בתשלום ולא מצאתי כי אנחנו גרים באיזור אחר מהגן וילדתי בשיא החורף.. אז איכשהו עשיתי את זה בכל זאת וכל שאר היום נחתי. אין ברירה..

כן חושבת שצריך לחשוב איך אפשר לעשות את זה הכי פחות מורכב.

דונה? למצוא לחלק מהילדים חבר ללכת/לחזור?

לבקש ממישהו שיוצא מהגן שיוציא גם את שלך אלייך לאוטו?

לקחת מונית אם אין רכב, למצוא אנשים בתשלום שיקחו או יחזירו, אפילו רק חלק מהילדים(זה יכול להיות הורה אחר מהגן ויכול להיות ילדה/נערה מכיתה ה-ו ומעלה) או מישהו שיהיה בבית שלכם עם התינוק לרבע שעה של פיזורים/איסופים 

כל דבר שיכול להקל הוא חיוני.

לפחות בסביבה שלי רואה שרוב האנשים מתחילים לעבוד משמונה ואילך.. (בבית הכנסת ליד הבית המניין של 8 כל יום מאד פעיל, וזה לא בית כנסת של פנסיונרים).

אז לשים בגנים בשבע וחצי ולהמשיך לעבודה זה סביר לחלוטין..

מה גם שיש היום הרבה עבודות שאפשר לעבוד מהבית ואז הבוקר רגוע יותר או שזה מאפשר להגיע מאוחר ולצאת מוקדם ולהשלים שעות מהבית אחכ (יודעת למשל על אחי שעובד בהייטק שכשנשאר עם ילד חולה בבית הוא לא לוקח מחלה אלא יושב בערב להשלים את השעות..)

אבל מן הסתם יש גם כאלה שלא יכולים ואז או שמוצאים פתרונות כמו נערה שתיקח את הילדים, שכנים וכו' או שהיולדת יוצאת לפזר כי אין ברירה. 

כשגרים בחור ועובדים במרכז למשל, צריך לצאת לפני הפקקים ואז כן, יוצאים ב6-6:30 ומגיעים לעבודה באיזור 8-9

כדי לצאת אחרי 9 שעות ולהגיע הביתה כשהילדים עוד ערים

רוב המשפחות פה מתנהלות עם לפחות אחד מבני הזוג ככה והשני קרוב יותר(וגם אז קרוב יותר זה לא לצאת אחרי שמונה.. מי שעובד משרה מלאה זה פשוט לא אפשרי לו..)

הלחוצות בעבודה..

זה לא כזה נפוץ לפחות ממה שאני מכירה .

לצאת לפני פקקים זה סיפור אחר.. ובאמת תלוי במרחק בין מקום המגורים לעבודה

וכן בחודש שאחרי לידה עושים פחות שעות, לוקחים יותר ימי חופש ומחלה. יש ירידה מסויימת במשכורת באותו חודש וזה עדיין משתלם.

יש מקומות שבהגדרה נותנים כמה ימי חופש לרגל לידה אז בהמשך לוקחים כמה ימי מחלה, וכל השעות חוסר יורדות מהחופשה. וגם יש הרבה שעובדים היברידי חלק מהימים מהבית.

אחר"צ בד"כ יותר קל למצוא עזרה בלהחזיר לפחות חלק מהימים.

עם זה משקה שוקו/אבקת חרובים והטעם פחות בא ןידי ביטוי

וגם רעיון שאת יכולה לטחון עם החלב פירות להוסיף שקדיה/אבוקדו (אפילו אולי לא צריך להוסיף קצת שומן כלשהו למיצוק כי יש בחלב אם שומן..) ולהקפיא ארטיקים קטנים

מסתפקת אם הקטן יתחבר לזה

זה שובה כל לב של ילד חחח

אני מכינה להם מכל מיני פירות צבעוניים וטובלת בשוקולד ויוצא כמו מגנום הם עפים על זה

הילדים שלי לגמרי יעופו על זה

(רק בלי חלב אם חח)

כן באדומים אבטיח ממתיק ממש טוב אז אפשר לחבר אותו לתותים/דובדבנים/פירות יער

כל השאר ממתיקה עם דבש או בננה אבל לא הרבה כי בננה זה דומיננטי

כדאי לשים שקדיה כי זה יותר גלידתי אבל לקרטיבים מספיק המים והמיץ של הפרי

בצבע הירוק והחום(שוקולד) אני שמה גם אבוקדו כשומן למרקם גלידה

לשוקולד אפשר לשים כל פרי מחיתי וקקאו אם רוצים להמתיק עוד אז אפשר להוסיף סילאן או דבש

בירוק אפשר גם ממחית פיסטוק 

הצבעים המיוחדים שהם נדלקו מהם זה פירות יער הסגול והאוכמניות שזה כחול

כן עדיף להקפיא את הפירות לפני אבל ממש לא חייב

בטוחה שיהיו כאלה שירצו גם בלי לדעת תאריך מדויק.

יש איזה אתר שאפשר לתרום דרכו, לא זוכרת את השם

היה מעל 4 ליטר חלב שאוב והיונקת בזמן ההוא סרבה לגמרי לקחת בקבוק, והוא לא נשאב לפי התנאים של בנק החלב פרסמתי בקבוצה של אמהות לתינוקות ופנתה אליי מישהי שעברה כריתת שד לכן לא יכלה להניק את הבת שלה והיא ממש שמחה לקבל את האוצר הזה.

אצל הסרבן הבא שנשאר לי מצבור ענק של חלב כבר ידעתי ליצור איתה קשר בעצמי

כי דיברתי עם בנק החלב יש להם מלא דרישות ואין לי זמן וסבלנות לזה.. למרות שבטוח יכול להתאים 

אבל זה התעסקות

מישהי שרוצה..

ואצלינו בקבוצת נשים הייתה מישהי שפרסמה לפני פסח וכמה פנו אליה. 

למסירה של חלב אם

מסרתי דרכם גם כמות של חלב... היה מרגש! 

אני פשוט כתבתי בקבוצת אמהות צעירות באיזור מגוריי. בטוחה שיש נשים שישמחו

בשביל תינוק שזו התזונה שלו.

אבל הוא אלרגי לחלב, אז רק אם את לא אוכלת חלבי.

אני כותבת את זה למקרה שזה לא האמא בקשה בלי חלבי, וזו הסקת מסקנות שלך.

נראה לי שסנונית יוצא הכי זול.

חוץ מזה, אצלנו יש חלקים שצריך להחליף מדי פעם - אני מניחה שזה גם בסוגים אחרים.

אני קניתי בקבוק קטן של tnx, כל פעם מכניסים ממש ממש קצת ככה שזה מחזיק נצח.

אני מאוד מרוצה ממה שיש לי

לא ידוע לי לגבי פרקט

אחרי בערך שנה של שימוש כדאי להחליף חלקים

מוצרי חילוף של דרימי יש באלי אקספרס לא יודעת לגבי שאר החברות

יש לי את הדגם הרגיל

עכשיו יש משודרג שלו עם ניקיון גם יבש מסילות רכב וכדומה

אני מרוצה

לא לוקחת אחריות

אני לא יודעת לתת תשובה מקצועית, רק לשתף מההתבוננות ומההתנסות שלי כאמא בארבע וחצי השנים האחרונות.

קודם כול, מאוד התחברתי לזה שאת בוחרת לפעול מולו מתוך מה שחווית כילדה.  

גם אם מבחינה התנהגותית הגישה אליו לחדר לא תמיד מומלצת, יש בזה הרבה מקום רגשי— הוא מקבל ממך נוכחות ותשומת לב שהוא ככל הנראה זקוק לה מאוד.

בנוסף, מה שאני לומדת לאט לאט הוא שילדים נמשכים למה שמביא להם תשומת לב, ונוטים להימנע ממה שלא.  

אז לפני שבוחרים להפחית מענה או לגשת אליו פחות, חשוב לוודא שהוא מקבל ממך תשומת לב חיובית, אישית ומחזקת – כזו שלא קשורה רק לרגעי קושי.  

ככה גם הוא ילמד שהוא לא צריך "להיעלם" או להיעלב כדי שיראו אותו, וגם את תרגישי שאת מחזיקה אותו רגשית.

ובנוסף – ברגעים רגועים, אפשר לעשות איתו סימולציות של מצבים יומיומיים: מישהו העליב אותי, לקחו לי, הקדימו אותי...  

כדי שהוא לא רק ידע מה *לא לעשות*, אלא גם ירגיש בטוח במה *כן* אפשר לעשות.

כזה, אבל בגלל שגם אני הייתי ילדה כזו אני יודעת להגיד שכהורה חוץ מלהעלות את הביטחון אין מה לעשות

החיים לא יהיו תמיד כמו שאני רוצה

והלמידה וכלי ההתמודדות יבואו מאתגרי החיים שהוא מתמודד איתם

אני כן אומרת לו כשהוא נכנס להיעלבויות והעצבים האלו שגם הקב'ה מתנהג איתנו ככה וזה מאוד מרגיע לדעת את זה עבורו שהוא לא יחווה תחושה שהוא לא נורמלי אלא שזו מציאות בעולם הזה, כדי לעורר אותנו לצמוח ולהתפתח.

עכשיו ברור שהוא יותר גדול ואני מדברת איתו במושגים האלו אבל כשהוא היה קטן פשוט אמרתי לעצמי שאין מה לעשות הוא צריך להתמודד גם עם ה'לא' שהחיים מציפים עבורו ולא להתרגש מזה רק להכיל ולחבק ולהיות להקשבה שיוציא ויפרוק אבל ממש לא לנחם אותו ולתת לו מה שהוא תמיד רוצה לקבל כי עדיין יש פה עניין חינוכי והצבת גבולות בין היתר

וכל הכבוד לך שאת במצבך עוד מנסה לתמוך בה,

אבל נשמע לי שמשהו בקשר ביניכן לא במינון נכון כרגע,

מחזקת אותך לעמוד על שלך ולהציב את הגבולות שחיוניים לבריאות הנפשית שלך.

הצעת לה הצעה הגיונית פלוס פלוס פלוס,

שתארגני לה עזרה קרובה, זה מאוד מאוד יפה מצידך,

מכאן והלאה תשחררי קצת ואל תקשיבי ליותר הודעות ממנה היום. 

בגלל שאני מבינה כמה שזה קשוח

אני הייתי במצב הזה לא מעט פעמים

אבל ידעתי לבקש עזרה גם אם רזה אומר מאנשים זרים

הבנות בחב"ד באו ועזרו לי כל פעם שבקשתי

הציעו שאבוא אליהן לשבת הכינו אוכל ובאמת הצילו אותי פיזית ונפשית! אבל היא לא רוצה לשמוע!

מה גם שהיא גרה ביישוב קטן ממש סמוך אלינו.. אני לא יודעת אם יש להם שם בית חב"ד או בנו

שעסוקות בזה. ואי קשוח לי ממש !!! 

במי שהציע,

והיא לא מנסה לעזור לעצמה.

מה לעשות, את לא יכולה לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו.

את מדהימה שככה אכפת לך, אבל כשאת כותבת שאת לא יכולה להתעלם, את נהיית מעורבת בצורה שהיא לא בריאה, לא לך אבל גם לא לה.

לשים גבולות!

תגידי לה שאת הצעת את מה שיש לך להציע ומכאן שתבחר..  

זה החיים שלה וההתמודדות שלה.

תנסי לא להתערבב

אבל קודם כל את צריכה לדאוג לעצמך.

להכין לה אוכל - זה לא אפשרי מבחינתך כרגע , ולכן כשהיא אומרת לך שתבואי להכין לה - תאמרי לה אני לא יכולה להכין לך אוכל כרגע, אני אחרי לידה וזה לא באפשרותי.

ואם היא בוכה לך שוב ומבקשת - כואב לי שקשה לך אולי תבקשי מ.......  אני לצערי לא יכולה להכין לך.

לחזור על זה שוב ושוב ושוב. את חייבת חייבת להציב כאן גבול ברור! כי זה לא משהו שאת אמורה לעשות כרגע אחרי לידה.

ושימי לב - אם זה משפיע עלייך מדי ואת נהיית עצובה מזה - תשמרי על עצמך! ותראי מה המינון שנכון לך בשיחות איתה..

אני מבהירה שאני לא אשת מקצוע או מאבחנת, רק משליכה ממה שאני התמודדתי איתו - נשמע שהיא באיזשהו קושי נפשי קליני, מעבר לסתם קושי רגיל שאנשים מתמודדים איתו. בין אם דיכאון או  משהו אחר.

הרבה פעמים אנשים במצבים האלה מסרבים לקבל את העזרה המקוצעית שמגישים להם ומעדיפים עזרה אחרת של מישהו קרוב שהם בוחרים, ממקום לא בריא בכלל - של יצירת תלות.

זה כמובן לא מודע ולא בזדון או משהו כזה, אבל עזרה נפשית מקצועית, או בנות שבאות לעזור במשהו ספציפי לא מאפשרים מרחב תלותי והרבה פעמים האנשים האלה חווים קושי כל כך גדול שהם מחפשים מישהו באמת להשליך עליו את כל העצב והקושי ושיהיה זמין להם בלי שום גבול.

הדבר הזה עלול ללכת ולהחמיר, שוב לא ממקום זדוני שלה או איזו תכנית מרושעת, אבל הרבה פעמים כשהם רואים שאנשים שהם רוצים להיות בקרבה מוחלטת אליהם לא ממש נענים לזה אז זה מחמיר בכל מיני צורות - או דרישה לעזרה בלי להתפשר כמו שאת מתארת, או בצורות אחרות (נגיד כשאני הייתי בקשר כזה הבחורה איימה כל כמה זמן שתתאבד כי רצתה שאקום ואבוא אליה במיידי. ושוב, זה לא משהו מודע זה לא בכוונה)

מנסיון, לנתק את התלות שנוצרת קשה פי אלף מלהציב את הגבול בהתחלה, ותאמיני לי שאני מבינה כמה מרושע ואטום לב זה נשמע לך.

ממש ממליצה להציב גבול, בצורה נעימה אבל אסרטבית (ותתכונני שזה יגרור כעס מצידה).

אם יש בסביבתך דמות שמבינה קצת בנפש (פסיכולוגית, עוסית וכו) אולי יוכלו טיפה להכווין אותך מה נכון ולא נכון לומר ואיך להציב את הגבול. אבל גם אם לא - תסמכי על האינטואיציות שלך ואל תתני יותר מהכוחות שלך. כי באמת באמת זה לא בריא לא לך ולא לה. 

בן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו ולא מוכן לקבל פתרונות סבירים שישא בתוצאות של זה.

על מנת שתוכלי לתת, צריך לשמור על הגבולות שלך ולא לתת לה לערבב אותך.

זה שלה יותר נח הפתרון לבקש ממך לא אומר שלך נוח הפתרון של זה.

את יכולה לקבוע לה עובדה בשטח שיש מישהי אחרת שאת שולחת אליה/ לשלוח אוכל מוכן מקייטרינג ואם היא זורקת את האוכל או מגרשת את מי ששלחת, זו בעיה שלה בלבד.

להתקשר לבכות לך שתכיני לה אוכל??

היא מן הסתם לא במצב נפשי נורמלי וזאת לא אמורה ויכולה לתפעל את זה

המקסימום מצידך לדעתי זה להפנות אותה חגורם המתאים שיעזור לה

כואב הלב

מי עם הילדים ומי במיטה נח או ישן

(לדתיים בחו"ל יש פתרון נפלא של ראשון חופשי לפעילויות פנאי

אבל גם יום טוב שני של גלויות …. )

אני חושבת שגם ככה הבוקר ביום ראשון עד השעה 10 הוא מבוזבז

גם להורים וגם לילדים...

בעיני ההצעה שלך (גם אני חשבתי עליה כבר כמה פעמים;)) ראויה להצעת חוק

פעם אחרת לירושלים, לכותל (גרים בדרום)

וגם לים, לרפת

אבל זה כי אנחנו עם הילדים

חלום שלי שנוכל לצאת לבד יום אחד

או משפחה/ חברה

חובה לצאת גם לבד לפעמים

זה באמת קשה למצוא בייביסיטר טובה קבועה

אבל שווה לחפש

שווה את המאמץ ואת הכסף

אצל ההורים שלי יוצאים אחרי המוסדות

בבוקר מבשלים כשהם במוסדות וכשחוזרים יוצאים וחוזרים באזור 4 -5 ומקלחות 

הכל מוכן בחמישי

לשישי משאירה חמין ועריכת שולחן

ולשים פלטה, מיחם ונרות

אבל עם עוד שני קטנים, ושני הגדולים שמצטרפים אלינו ב2

אז לא באמת מספיקה משהו איתם במהלך היום
 

אני ובעלי עושים הכל ברביעי בערב וחמישי בערב.

אני גם הרבה דברים מכינה כמות ומקפיאה ואז זה חוסך עבודה לשבתות הבאות

הלוואי שהיה יום כזה בלי מטלות של התארגנות לשבת. גם אנחנו משתדלים לצאת בשישי אבל באמת תמיד יש לחץ לחזור לבשל לשבת.

מצד שני יש לי חברה לא דתיה בעבודה שתמיד כל שבוע שוברת את הראש מה הם יעשו בשבת הקרובה, כי חייבים לנסוע לאנשהו עם הילדים. בתחושה שלה אי אפשר פשוט לנוח בבית והיא משתגעת מזה. אז נכון ששבת זה לא ממש יום חופש במובן שאפשר לנסוע ולעשות מה שרוצים, אבל יש גם צד שזו באמת מנוחה כשלא חייבים לחפש מה לעשות כל שבוע, אפשר פשוט להיות בבית בנחת, בלי מסכים, בלי תוכניות מיוחדות, פשוט להיות...

ככה התחלנו לעשות עם סוכות, בעקבות הקורונה. לשחרר את הצורך בלעשות משהו מימי החופש, ופשוט להיות בסוכהההה….

(ועדיין הייתי שמחה כל-כך על יום מנוחה נוסף בשבוע…)

של שינוי סטטוס בחיים

לאט לאט יש כל מיני גילויים כאלה ..שפתאם זה שיש יותר ילדים פתאם מגלה לנו שמעכשיו שבת לדוגמא נראית אחרת

שבת כזוג צעיר  זה באמת לנוח להתפלל לקרוא להרפות

עם ילדים- וכן זה בדר''כ מהילד השני והלאה

זה פשוט שבת אחרת ...

זה נכון שבפועל זה מבאס

אבל תחשבי רגע על זה כחלק ממכלול

גם הבקרים נראים אחרת מפעםהרי פעם יכלתי לקום בנחת להתאושש בנחת להתארגן בשקט לשתות קפה...

ועם ילדים - זה אחרת

וגם כל דבר בעצם

החיים מתשנים

ונכון זה לא קל לקבל את השינוי

אבלל

זה לא אומר להפרד לגמרי

מה חסר לך בשבת של פעם?

זמן לקרוא/לנוח? תשבו ותחשבו איך אתם מחלקים את הזמן ככה שיהיה לכל אחד גם זמן לנחת והרפיה..נכון הז לא יהיה כל השבת

אבל זה יקבל מקום

חסר לך לנסוע - תמצאו זמן אחת ל.. אולי בשישי בבוקר

הרעיון הז לאט לאט להפנים ולקבל שדברים הם אחרת

אבל מצד שני לא להיות בפסיביות

למצוא איך כן מוצאים מקום למה שחסר

ואיך גם מוצאים מקומות אחרים שעושים טוב גם במצב הנוכחי

אבל סתם ככה זה נשמע לך הגיוני שבני אדם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, כלומר עד שקיעה?

ואת הימי חופש שנותנים אפשר לספור על אצבע, וגם בצמצום של הצמצום, בדחילו ורחימו, צריך לחשוב אלף פעם איך ומתי לנצל אותם... 

כי הם כל כך מעטים.

בעיניי זה לא הגיוני בכל אופן שעובדים כל כך הרבה, זה יוצר הרבה בעיות...

בכל אופן, שבת זה מנוחה, לצאת ולנסוע זה סוג של כיף שאנשים מסוימים יכולים לאהוב, אבל בהגדרה זה לא כל כך מנוחה... 

וגם יש בשבת עניין רוחני, שיש עונג יותר גדול אם זה מהשינה, מהאוכל, מהאווירה מסביב, זה חלק מהמתנות של השבת...

אז הייתי אומרת שבאסה שהעולם לא בנוי למציאות של יותר חופש, פחות עבודה... 

ושבת היא שבת. זה משהו אחר. 

היא אוכל ןמנוחה לנשמה ,

אבל חופש מהעבודה הוא גשמי, הוא מנוחה לגוף ולנפש,

אני מציעה דבר כזה:

חופש בראשון ,

עבודה בשני שלישי ורביעי,

חופש בחמישי להתארגן בכיף לשבת מי שרוצה,

שישי כמובן חופש,

ושבת מנוחה. 😁

יש קונים?

קשה שהכל משתנה לך..

הייתי מחפשת דרכים להפוך את השבת לנעימה וקלה יותר..

סתם דוגמאות שאולי יעזורו לך למצוא את הכיוון שלכם:

1. סעודת שבת מינימלית! לדוגמא חלות+ ממרחים (קנויים או מוכנים שהקפאת ולהוציא כל פעם קופסא) ורק דג או רק מרק

ואז זה להכין רק מאבל אחד..

2. להשכיב את הילדים מוקדם בשבת (סעודה שלידית מוקדמת ואז השכבה ואז נשאר זמן רק שלכם..)

3. לחלק את היום בצורה שתקל עליכם. לדוגמא לעשות סעודה יחסית מאוחר ואז זה מחלק את היום ל2. אולי יציאה בבוקר לגינה או תפילת ילדים ואז אחד ישן ובצהרים הפוך וכו.. (אם שתי הילדודים ישנים בוקר אז לעשות שינה איתם אחרי קידוש טוב ואז ארוחה מאוחרת..

ופדוט לחשוב מה יקל עליכם😀 בהצלחה ממש! שבת קיץ זה באמת סיוט😅

ילדים קטנים העומס גדל בזמנים שהם בבית שישי- שבת חגים וחופשים

טבעי שקשה

כשהם גדלים השבת חוזרת להיות יום מנוחה

אצלנו כשהם היו קטנים הינו עושים חלוקה שכל אחד יוכל לישון ולנוח 

3 ילדים, חודשיים אחרי לידה.

מה שאני עושה-

מחלקים משימות קבועות וברורות ביני לבין בעלי לקראת שבת, מתחילים חלק בחמישי בערב.

סלטים אני קבוע קונה מקייטרינג (130₪ לשבת)

מכינה רק את העיקרית ואת הפשוטות יותר, לא עכשיו מנות שף .

ולגבי מנוחה בעלי נותן לי לנוח בבוקר, ואני נותנת לו בצהריים.

יוצאים לגינה אחרי השעות החמות, בדרך כלל עם מישהו נוסף לתת יד.

אפילו דברים גדולים יותר מיום חופש נוסף בשבוע😉

ממש. מנסיון!

תמיד אפשר לפתוח את הראש ולחשוב .

אוקיי אז יש אפשרות שתהיה הצעת חוק שתאפשר יום חופש נוסף בשבוע (שזה סיכוי קלוש))

מה עוד יכול לאפשר את זה?

אולי הורדת אחוז משרה? או לעשות צעדים ולהיות עצמאית בתחום שלך?

אין דבר העומד בפני הרצון, לא צריך לפחד לרצות ואז דברים פשוט קורים🙂

סתם לצורך דוגמא זוכרת כשרק התחתנו בעלי חלם שיהיו לנו בקרים פנויים שנשתה קפה ביחד או שיעשה ספורט ואז זה היה כל כך רחוק מאיתנו (שמינו התחלנו ממש מוקדם לעבוד) והיום זה קורה

זה מתיש ואינטנסיבי, ואין לי כח לעמוד על הרגליים 3 שעות ברצף וגם אני עובדת וגם אמא.

הפטנט שלי שממש ממש עוזר -

להתחיל להכין שבת מתחילת השבוע. זה ישמע מצחיק, אבל זה מעולה בשבילי. יום אחד חלות עוגה, עוטפת היטב ומקפיאה, יום אחד סלטים מבושלים (מטבוחה, חצילים) ואז אני גם עושה כמות כפולה ומקפיאה מסודר. גם דגים ובשרי אני הרבה פעמים מכפילה כמויות וזה מאוד מקל עליי לשלוף תבנית דגים לפני שבת. ביום שישי בעלי מכין חמין, או אני, ומעמידה איזה אורז ושעועית ירוקה צ'יק צ'ק.