פורום הריון ולידה (עמוד 3501)

כמובן שצריך לקחת הכל בערבון מוגבל.. תלוי אישיות המספרת והתכונות שלה..

שלוש פעמים הקבלה הייתה מהירה מאוד, יעילה והמיילדות היו נהדרות.. יש זמינות לאפידורל טובה, ורוב הרופאות שם נשים..

ישנו חדר לידה טבעי שיש בו שירותים ומקלחת, ניתן להיכנס אליו במידה ופנוי.. כשהייתי שם, ביקשתי מהמיילדת ללדת בתנוחה אחרת משכיבה על הגב, והיא אמרה שהיא לא יודעת ליילד אחרת.. קצת הצחיק אותי שיש מיילדת בחדר לידה טבעי שלא יודעת ליילד אחרת משכיבה על הגב, אבל לא משנה.. היא הייתה נהדרת בכל מקרה..

עד כאן מבחינתי החלק הטוב בקפלן..

מחלקת יולדות- מבחינת תנאים פיזיים, מבחינתי מדובר במעברה.. שלוש נשים בחדר.. השירותים במסדרון, כך שצריך להתלבש בלילה כדי לצאת לשירותים.. מערכת הניקוז עושה רעש אדיר וגם כשמישהי מורידה את המים בשירותים בחדרים אחרים, שומעים את הרעש של הזרימה.. מבחינתי, הלילות שם הם ליל שימורים רצוף בגלל הרעש הנ"ל..

בנוסף, מאשפזים באותם החדרים נשים אחרי לידה ונשים בשמירת הריון או בתהליך לידה מתמשך.. כשהייתי בחדר, הייתה איתי אישה שהייתה עם צירים שלא התקדמו.. היא בכתה כל הלילה.. הלכה וחזרה מחדר הלידה וכמובן הייתה עם בעלה ואמא שלה צמוד.. ממש תענוג.. לא נחתי רגע..

רוצה לציין לחיוב את הצוות הרפואי והסיעודי.. כולם היו אנשים נעימים, נחמדים ומחפשים להטיב.

תינוקייה- לא הייתי שמה שם את בע"ח המחמד שלי.. גם מבחינת החומר האנושי וגם מבחינת התנאים.. הייתי פעמיים באשקלון ואין מה להשוות בין התינוקיות.. זה כמו לשים חפץ בשמירת חפצים ואין שום מחויבות כלפיו.. פעמיים הצלתי תינוק מחנק כי פשוט במקרה עברתי שם וראיתי שהוא הכחיל מפליטה אדירה.. אף אחד לא שם לב ולא התרגש גם כשדיווחתי על המאורע.. בלילה, כשבאתי לבקש משהו מהן.. התינוקות צורחים.. הן מדברות ביניהן.. זה לא חלק מהעבודה שלהן להרגיע את התינוקות.. אין לי מושג מה תפקידן, חוץ מלהתעמר באמהות ולדבר באופן לא מנומס.. 

רוצה להסתייג ולומר שיש לי קושי בוויסות חושי ורעש מפריע לי מאוד.. לא כולן ככה ואז הקשיים שהעליתי פחות קריטיים להן.. שנית, אני חרדתית לגבי היפרדות מהתינוק שלי לאחר הלידה.. כך שאני מגיבה באופן קשה למראות של תינוקות בוכים ולא מטופלים.. מכירה אמהות טובות ממני, ששמות שתינוקייה שם ולא מוטרדות כלל ממה שהעליתי פה.. 

אם יש לך שאלות נוספות, בשמחה..  

הייתי שם בשמירה דבועיים וחצי וילדתי נהנתי מהצוות הרפואי ומהמיילדת ממש עשו לי גם אפידורל, מבחינת המחלקת יולדת הבנתי ממישהי שילדה שם ששיפצו אותה הבן שלי היה בפנסיון בתיעוקיה כך שהיה לו מעקב צמוד ולא חשתי כל כך בעניין של העומס גם בחדר הייתי רק עם עוד אישה אחת כי לא היה מלא באותה תקופה ולי סהכ הייתה חוויה מדהימה שם ואני אפילו יחזור לשם בעזרת ה

נהנתי מאד.

הצוות בחדרי לידה מעולה!!!

האישפוז פחות, אבל אני לא מפונקת אז פחות הפריע לי ולקחתי ביות מלא אז כמעט לא השתמשתי בתינוקייה.

מיילדות מדהימות. אחיות אחרי לידה מקסימות.

רופאה שהזרחקה לי אפידורל- מזעזעת.
רופאת ילדים- מזעזעת.

שאר הצוות נחמדים פלוס.

המבנה עצמו כאילו חזרתי 80 שנה אחורה.. מיטות מעץ שבשביל לעלות ולהוריד את המשענת את צריכה לקום וללחוץ ידנית (!) בגדול הייתה לי חוויה חיובית בעיקר בזכות המיילדות, הצוות, ושהייתה זמינות טובה להתייחס אלי ולא תורים של יולדות...

לפני חצי שנה בערך.
הייתה לי לידה טראומטית אבל זה לא בטוח אשמת הצוות. חלק מהרופאים/רופאות היו מדהימים וחלק תחתית האנושות.
לא אהבתי את המילדות שהיו איתי והייתה לי לידה ארוכה, כך שפגשתי הרבה. לדעתי חלק מהבעיות בלידה היו בגללם. הרופאה שעשתה את האפידורל הייתה מממממש לא נחמדה, בקיצוניות. אבל עשתה את העבודה ואני ב''ה לא משותקת או משהו..
הגעתי עם צירים שלא התקדמו אז הייתי במחלקה וירדתי מידי פעם לחדרי לידה לבדוק מה קורה, חשוב לי לציין שהסנכרון בין חדרי הלידה למחלקה הוא זוועתי. גם לפני הלידה וגם אחרי. הרופאה במחלקה הייתה אחת המגעילות והלא אנושיות.
בחדר התאוששות לאחר הלידה אמורה להיות מיילדת שתשגיח שהכל בסדר. הייתי לבד בחדר התאוששות בלי עוד יולדות אז היא פשוט הרשתה לעצמה ללכת כך שנשארתי לבד לחלוטין (בעלי היה עם התינוק) הייתי אחרי תפרים קשים וההרדמה לאט התפוגגה והכאבים הגיעו במלוא עוצמתם כשאני שוכבת שם לבד בלי שום עזרה.. זה היה מחדל נוראי מהחינתי. מיילדת אחרת עברה במסדרון ושמעה את הבכי שלי ובאה לעזור לי.
ההתאוששות שלי הייתה קשה אז היו עלי יחסית הרבה אחיות כל הזמן.. לא יודעת איך הייתי עוברת את ההתאוששות בלעדיהן, מקסימות אחת אחת.
לגבי התנאים הפיזיים- אני הייתי עם עוד אחת בחדר. היו לי נמלים בחדר וזה היה ממש לא נעים. כן, יחסית ישן שם ובאמת השירותים בכניסה של החדר מבחוץ.. אבל זה לא כזה הפריע לי, אולי בגלל שאין לי למה להשוות את זה וגם ככה המצב שלי היה על הפנים אז לא היה אכפת לי מכלום.
התינוקיה- לא אהבתי. לא יודעת להסביר מה לא אהבתי.. אבל פשוט לא.

אני לא יכולתי להניק מיד אחרי הלידה בגלל תרופות. ולצערי לא הייתה שם שום תמיכה נורמלית מצד הצוות שיכוונו אותי מה לעשות.. ולדעתי בעיקר בגלל זה ההנקה נכשלה כשניסיתי אחרי שהיה לי מותר כבר להניק.

יש מצב שהרופאה ששמה לך אפידורל זו מי ששמה לי... היא הייתה הזויה.. היא צעקה עלי שאני אהיה בשקט כי אני מלחיצה אותה (!) היא צעקה גם על בעלי ועל המיילדת שהייתה איתי. לא לקחתי קשה כי ידעתי שעוד שניה היא עפה.. אבל זה היה הזוי.

כמה צריך להתפלל על שליחים טובים... בכל בי''ח אפשר ליפול על מלאכים ואפשר ליפול על גרועים

אם יש באפשרותך להגיע.

בהצלחה!

גם אחרי לידה וגם כל הלחץ שבעלך לא נמצא ברור שזה גורם לעייפות נוראית

אולי בכל זאת תראו איך הוא יכול להיות בבית חלק מהזמן להיות איתך ולעזור לך

אפשר לומר שאני די מסתדרת והוא משתדל לעזור והגדולות עוזרות וסהכ פיזית זה די בסדר
אני מרגישה שקשה לי מאד נפשית שהוא כמעט לא פה ואין לנו חיי זוגיות נורמליים, זמן לשבת בנחת לדבר, תמיכה נפשית לפעמים, שהוא יחזיק את התינוקת ויהיה איתה. שאני אקום בבוקר והוא יהיה פה
לא יודעת
אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה מדי פעם בלי סיבה ומרגישה בדידות איומה ושבקושי יש לי בעל מעבר לדברים טכניים דחופים

בתשלום להיות שם 

ברור שמאוד חשוב שהוא יהיה שם כמה שיותר אבל גם את צריכה אותו יותר מתמיד אתם חייבים לחשוב איך אפשר לשלב

ומאוד הגיוני שהעייפות היא נפשית, ביחד עם האתגר הפיזי של להיות אמא לתינוקת.
את לא נשמעת בדיכאון, אבל כן נשמע שאם זה ימשיך ככה זה יכול להגיע לשם. אז מצטרפת לכל העצות שנתנו לך כבר, ומקווה שתמצאו בקרוב את הפתרון המתאים. חיבוק!

אם חלילה תגיעי לדיכאון הקושי שלך ושל בעלך יהיה כפול ומכופל ויהיה הרבה יותר בעייתי להגיע לאמא שלו ולסייע.
אני חושבת שזו בהחלט סיטואציה שבה את צריכה לשים את עצמך במקום הראשון, אבל לפעמים עוזר לדעת שכשאת עושה את זה את בעצם מועילה מאוד מאוד גם לכל שאר המעורבים (זוגיות, ילדים, בית, בעלך, חמותך והאחים שלו)- כולם יצאו נשכרים מזה שתתחזקי ויפסידו הרבה מאוד אם תחלשי יותר.

והוא יוריד הרבה משמרות, נקפיד לצאת ובעיקר להיות עם יד על הדופק כל הזמן איך אני מרגישה
ואני אפסיק להיות גיבורה ואלמד שלהיות ולהודות בחולשה זה מותר וחשוב
שוב תןדה לכולן על כל העצות ובחיזוקים! מאד הועלתן

איזה מציאות לא פשוטה!!
עוד לפני שהגעתי לסוף עברה בי מחשבה שאולי זה זה.
די הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
את אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט, לא ייתכן המצב הזה לאורך זמן.
הלוואי והייתי יכולה לכנס את האחים של בעלך ולהציב להם מראה מול הפנים.
לא ייתכן להמשיך ככה, לא ייתכן
עם כל הצער על המצב של חמותך, אי אפשר לעצור את החיים ולהתעסק רק בזה.
כמו שיש עבודה שחייבים להתייצב בה, ככה יש אשה וילדים שזקוקים למעט שגרה, נחת, יחס...

אל תתני למצב הזה להימשך. תגידי לבעלך שאם הוא לא רוצה לראות בקריסתך שיהיה גיבור ויגיד עד כאן.

שינסו למצות זכויות לעזרה בתשלום לאמא או נופשונית או משהו כזה ושישחררו אותו לפחות פעמיים בשבוע וגם שיממנו עזרה בשבילך.

ואת מהצד שלך תנסי לצאת בבקרים קבוע תצאי להליכה, לראות עולם...
תראי אם יש מישהי בסביבתך בפנסיה/ חופשת לידה שאפשר לתאם איתה מידי פעם להיפגש לכוס קפה.

תקפידי בנוסף על פעילות גופנית לאכילה בריאה.

שולחת מפה חיבוקים חמים,
מבינה אותך ממש!!

אהבתי את הרעיון של לצאת
באמת זה חשוב ואני אנסה יותר
אולי גם אנסה לקבוע עם בעלי שפעמייים בשבוע יוצאים להליכה וככה גם יהיה לנו קצת זמן זוגי לנשום
אני בעיקר מרגישה בדידות ועצב, פחות קושי פיזי אוביקטיבי (כלומר כביסות וכאלו אני. מסתדרת)
ובאמת גם הוא אמר שיציב גבול לאחים שלו. רק שאני מרגישה קצת רעה כי ״על הניר״ אני מסתדרת ויכולה לעמוד בזה שהוא יהיה שם , אבל מעשית, אני מרגישה קצת בדיכאון ואין לי כאילו סיבה לומר, זה לא שאני קורסת פיזית, אבל תכלס אני בןכה ועייפה, זה המציאות

ש"על הנייר" את מסתדרת. כי להסתדר זה גם נפשית ורגשית.
ואיך אישה אחרי לידה יכולה להסתדר נפשית בלי בעלה?
את כל כך נורמלית, וגם אם אחים של בעלך חושבים אחרת, את צריכה את בעלך איתך, לפחות כמה שאפשר אם לא כל הזמן.
התמיכה הנפשית אחרי הלידה חשובה לא פחות מהעזרה הפיזית, וברור שזה מתכון טוב להידרדר לדכאון. ודכאון אחרי לידה זה לא כיף, מניסיון (היה לי בקטנה, ועדיין. לא נהנתי..)

את כל כך גיבורה שאת ככה בלעדיו, אבל זה כנראה הגיע לגבול שלא טוב לך יותר. הלוואי שתצליחי לדרוש אותו ושגם הסביבה תבין. וגם אם לא, שיסתדרו הם.
בהצלחה. מחזיקה לך אצבעות ❤

טוב לקבל לגיטימציה למה שאני מרגישה ולהבין שאני לא מוזרה או חלשה ושזה טבעי. תודה

את סוחבת הריון, יולדות, מתמודדת עם שינויים הורמונליים, לא ישנה ברצף, ללא שגרה נורמלית.
הוא תפקידו זה לתמוך.
פשוטו כמשמעו.
כמו שלא ייתכן שאת תעזבי את הבית והילדים כך גם הוא לא יכול לעזוב ולהפקיר את הצורך הרגשי, הנפשי.
צריך למצוא את האיזון הנכון.
אל תחכי להתמוטטות. תקחי יוזמה ותשני דברים לפני שהם יצאו משליטה.
מי אמר שהצורך הפיזי יותר חשוב מהצורך הנפשי?
מה זאת אומרת שאם את לא קורסת פיזית את לא צריכה את בעלך בבית?
את אחרי לידה ואת צריכה אותו נוכח בחייך.
זה לא אומר הכל או כלום.
אבל זה כן אומר לשים לו ברקסים. עדיף מאוד כל עוד אתם מתפקדים לא כדאי למתוח את החבל יותר מדי...

וגם הוא מנסה לשים ברקסים
היום בלילה נדבר על זה יותר לעומק. ב״ה הוא יודע לעשות סדר עדיפויות נכון רק באמת צריך לדבר על זה והרגשתי לא נעים עד עכשיו לומר די אני לא יכולה. יותר
אבל אני מבינה מכן כמה שאני חייבת לעשות את זה ואין לי ספק שהוא יבין מיד

הצורך שלך מובן גם אם הוא לא צריך לעזור פיזית בבית.
הנפש שלך חלשה וזה משפיע גם על הגוף.
את מרגישה שאת צריכה את בעלך שזה נותן לך תמיכה הקשבה והבנה.
ואישה אחרת צריכה את בעלה שיעזור בבית.
כל אחת והצרכים שלה. ואל תזלזלי במה שאת מרגישה. כי זה יכול להתנקם בך. וברור שזה ישפיע גם עליו ועל הילדים.
אז עכשיו הוא חיב להבין שאי אפשר להמשיך כך לפחות בתקופה הקרובה. עד שתתחזקי נפשית יותר

נשמה את אחרי לידה
בקושי 3 חודשים לא?
ועוד אחרי ניתוח...
ובעלך בקושי בבית
ברור שאת עייפה!!

הייתי ממש בעננים והיה לי מלא כח ללכת לצאת ולהנות
ומאז שכל הסיפור התחיל אני מרגישה יותר ויותר עייפה ומדוכדכת. זה נורא מתסכל כי אני רוצה לאפשר לו ללכת ולהיות אבל אני מוצאת את עצמי יושבת על הספה ובוכה

היית ב high אחרי הלידה, וחשבת שחזרת לעצמך ולכוחות שלך, ושכחת (או לא היתה לך אפשרות) לנוח ולהתאושש, ועכשיו זה פתאום מגיע ב"בום".
זה נורמלי. תרשי לעצמך לנוח ולא לתפקד קצת...

ואז חטפתי את הדיכאון. מיום ליום עיפות ומצב רוח רע...עד להתקפי חרדה.
שלא תדעי!
לכן עכשיו תדאגי שזה לא יקרה. שיהיה איתך שיתן לך לישון. תצאו לאכול משהו טעים ביחד בערב. לא יזיק אפילו פעמים בשבוע.
את צריכה את זה.
דיכאון אחרי לידה יכול להתפתח עד שנה מהלידה.

בלידה קודמת עברתי משבר ריגשי קשה. וגם פיזית הייתי לא משהו.
הדבר היחיד שאני זוכרת מכל התקןפה ההיא זה את התמיכה הריגשית של בעלי. ולפעמים זה הסתכם בלשבת לידי. בשקט. בלי לומר מילה. פשוט להיותם נוכח.
מדברייך אני שומעת בין השורות הערצה גדולה לבעלך ולפועלו עם אמא שלו. נראה לי שקשה לך לבד וכשהוא מגיע, את שוכחת מהעצב והקושי והוא פתאום נעשה קטן ולכן גם אם אתם מדברים על זה זה לא בעוצמה שבה את חווה את זה. כי הוא כבר לידך ועצם הנוכחות מרגיעה.
הייתי מציעה דווקא בזמן של קושי ועצבות להרים אליו טלפון. לספר לו שאת מרגישה נורא לבד ועצובה. הרגשות יעברו בעוצמה האמיתית שלהם ובטוחני שזה ישקף לו את המציאות. כדאי אפילו שכשאתם משוחחים בבית תגידי לו מראש שהיית רוצה בפעם הבאה כשאת בדאון להתקשר אליו. תכיני אותו לזה. ותספרי לו מה הציפיה שלך מאותה שיחה.
אני מאד בעד הידברות ושיקוף הרגשות. אצלינו זה עבד טוב. מאחלת לך שגם אצלכם.

לכל אישה אחרי לידה, בטח!
ובטח ובטח כשאתם מתמודדים בעוד זירה.

יקרה, לא צריך לחכות שיקרה משהו ח"ו בשביל לעשות שינוי, צריך לעשות אותו קודם.
וטובים שאת מודעת, טוב שאתם מודעים.

בטוחה שתמצאו את דרך המלך, בהצלחה רבה!
והרבה כוחות

השיטה של זיהוי הימים הפוריים נועדה לחסוך אמצעי מניעה ״בימים הבטוחים״.

אבל מה עם הימים הפוריים? יום הטבילה ועד יומיים אחרי הביוץ?

את לא מתכוונת להימנע, אני משערת...

אז ברור שצריך אמצעי מניעה גם בשיטת המודעות לפוריות.

נשים משתמשות בדיאפרגמה+קוטל זרע, או שקפים או נרות.

אין פתרון המאפשר לוותר על שימוש באמצעי מניעה.

שיהיה יותר בטוח..

להיות בקיאה ומיומנת בשמ״פ (שיטת המודעות לפוריות) תאפשר לך להינות להיות ביחד עם בעלך בלי אמצעי מניעה כשבוע בחודש, אחרי הביוץ.

אבל בימים הפוריים - חייבת להשתמש בשקפים... ותוספת דיאפגרמה תאפשר שיפור היעילות והגדלת הביטחון במניעה.

כדי להיות בטוחה שאת עובדת עם זה נכון אחרת אין לזה הרבה סיכויי הצלחה

את לא יכולה ללמוד את זה מקריאה באינטרנט

 

וכמו שאמרו לך לגבי הימים הפוריים - את צריכה אמצעי נוסף אם את לא רוצה להמנע מקיום יחסים בימים האלה

תחפשי בגוגל - סדנאות שיטת המודעות לפוריות

ואת חייבת לדעת שהשיטה מאפשרת לזהות ימים פוריים, זהו. תוכלי לותר על אמצעי מניעה בימים הלא פוריים. אבל בימים הפוריים תצטרכי אמצעי מניעה או להמנע מיחסים. וזה לא תמיד פשוט, הרבה פעמים זה יוצא כמעט שבוע מהטבילה.
ולא כדאי ללמוד רק באינטרנט, כי צריך להיות ממש מומחית כדי לזהות נכון.

אני אומנם לא חייבת, אבל גם מעוניינת למנוע לכמה חודשים...
הפסקתי סרזט לפני כמה חודשים כי עשה לי ממש לא טוב! מנסים למנוע בדרך טבעית..
השאלה שלי, הם השקפיים עדיין עוזרים אם אני מניקה רק פעם-פעמיים ביום, ולא הנקה מלאה?
ואני דווקא חשבתי להשתמש במקלוני ביוץ ובימים שיש ביוץ להשתמש בשקפיים. יכול לעזור?
אשמח לשמוע מכן, כי אני ממש לא מבינה בנושא🙈

את המכשיר של דייזי למניעה וידיעת הימיים הפוריים

כי לוקח לו 3-4 חודשים ללמוד אותך.
שמפ גם דורש תרגול של כמה חודשים.
במקום סרזט אפשר להשתמש במיקרולוט, הרבה בנות הסתדרו איתו אחרי תקופה רעה של סרזט...

מודעות לפוריות זה מצויין למי שרוצה הריון מי שרוצה למנוע צריכה להמנע המון ימים וגם זה לא ודאי 

במיוחד לפי חום השחר לא יעזור לך לחודשים הקרובים

שמ״פ פופולרי דווקא בקרב דתיות כדי לצמצם למינימום את השימוש באמצעי מניעה הדורשים התעסקות רבה ולכלוך - דיאפגרמה וחומר קוטל, נרות, שקפים.

לאותם נשים שלא רוצות / יכולות אמצעים קבועים - גלולות או התקן.

שמ״פ מצמצם את השימוש באמצעי מניעה לימים הפוריים בין הטבילה ועד לאחר הביוץ ואז יש עוד כשבוע ליחסים ללא שום אמצעים.

אני מכירה את השיטה ורבנים מתירים אותה במקרים מאוד מסויימים 

אם משהי רוצה להשתמש באמצעי מניעה רק בימים הלא בטוחים זה עניין אחר לא חושבת שלזה התכוונה הפותחת אלא להמנע לגמרי מיחסים בימים הפוריים

״שיטת המודעות לפוריות״ נזרקת לאויר בלי להבין ובלי להתמצא, בלי להשלים ולומר שזו לא שיטה למניעת הריון בימים הפוריים.

קצת חדשה בעולם הזה של מניעת הריון.. עד לא מזמן מנעתי עם כדורים שעשו לי נורא. ועד עכשיו עם שקפים. מה שקרה שרפואית אסור לי כרגע הריון אז השקפים מן הסתם לא מסימקים. כנראה שאחזור לכדורים ודי..

ומפחדת להתנסות. אני ממש רגישה באיזור הזה

עם שקפים

ואני לא רוצה לקחת סיכון..

הרווח היחיד שלך יהיה שבימים הלא פוריים לא תצטרכי כלום. אבל בימים הפוריים היעילות של השקפים תישאר אותו דבר. ואם אסור לך הריון רפואית, יעזור לך רק להמנע מיחסים בימים הפוריים. וזה לא תמיד פשוט, כי זה יוצא בתקופת הטבילה, ומדובר ב5 ימים בערך.

שקפים רק בימים הפוריים זו *פחות* מניעה משקפים כל החודש.

כי גם לשמ"פ, כמובן, יש אחוז מניעה מסוים, וטעויות יכולות לקרות...

התופעות של זה בדרך כלל פחותות בהרבה מגלולות

איך הברזל שלך ושאר המדדים? לפעמים אנמייה יכולה לגרום לזה ולפעמים הלחץ הגדול של הרחם על מערכת העיכול

בחילות וצרבות ברמה מטורפת.

וגיליתי אחרי הלידה הליקובקטור.

זה בהחלט אפשרי, אולי תנסי להתנזר ממאכלים שמעוררים אותו ותבדקי אם זה עוזר

כי אחד מהסימפטומים שלו זה לחץ בבטן עליונה כזה קרוב לחזה....וצרבות...

אם זה מתאים אפשר לקחת סותרי חומצה מרופאת משפחה... או לאכול מאכלים שירגיעו את ה״חבר״ כמו חמוציות...

(לי עזר מאווד המשקה חמוציות של פוראוור...)

בחילות והקאות בסוף ההריון וזה היה משהו בכליות או כיס מרה, לא זוכרת בדיוק..
לי חזרו הבחילות מעט בסוף אבל לא ברמה של כאב פי כמה. אם נראה לך חריג אולי תתייעצי עם הרופא נשים

סל גדול למטה ויציבה מאד

 

אני אישית לא התחברתי לעיצוב ועוד פחות מזה למחיר. אבל גיסות שלי מאד מאד אוהבות

דווקא קונה כל מיני דברים מיד 2 אבל עגלה לא מרגיש לי נוח, סתם ענין של הרגשה.
וגם שוב, לא אהבתי את העיצוב אז לא התעמקתי

תנסי להרגע , לנשום נשימות עמוקות..
כשהגוף בלחץ הוא מפריש את הורמון הקורטיזול והוא זה שמעכב את הפעילות של הצירים..

לחץ לא מביא לשום התקדמות.


תנסי להירגע , מוסיקה מרגיעה ,
מקלחת חמימה ונעימה
מחשבות טובות.

את ממש בדרך , שיהיה בקלות ובנחת

ואני מצטערת שאני אומרת ככה כי יודעת כמה זה קשה לחכות..
(אני גם בשבוע 37 כרגע)
אבל לדעתי זה שאת יודעת על הפתיחה גורם לך לאבד סבלנות..כי נו זה כבר אמור לקרות...
תנסי לראות את זה אחרת..שיש לך נתוני פתיחה טובים..
שיש פעמים ששעות של כאבים לוקח להגיע למצב שלך..אז כבר עברת את ההתחלה ואת מתחילה מנק' פתיחה יותר טובה...

ואני באמת מבינה. גם אני עם צירים שבאים והולכים כל הזמן
וזה מתיש..כולל הכבדות והכאבים של הסוף


אבל תחשבי כמה את קרובה!
זה מרגיש כמו נצח
אבל תראי שמהר מאוד את פתאם תמצאי את עצמך אחרי...

בכל מקרה אני הייתי מחכה שבוע לזרוזים לפחות...בשביל העובר...

אבל מה שיכל לעזור -

דיקור ,שיאצו,רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות או שאיבות,קיום יחסים,

שהייה באגן מים
תנועות אגן
קימורים בגב
אומרים שגם תמצית עלי פטל ששותים משבוע 34 בערך

..

בשבוע 13 הרחם נמצא ממש על קו המפשעה מאוד נמוך . רק יצא קצת מבין העצמות. 

יכול להיות שזה משהו אחר שאת מרגישה ולא תנועות. 

מה גם בשבוע כזה גם מי שממש מצליחה להרגיש תנועות זה כמו בועות של דג או משהו כזה ולא בעיטות כמו שבועות מתקדמים. - וגם זה מוקדם להרגיש משהו.

לבדוק שמי שעושה יודע לעשות בהריון

אפילו שכואב.
למעלה-למטה, ימינה-שמאלה, ו"אוזן לכתף" (בלי להזיז את הכתף, רק את הראש).

אם תרצי אפרט על הנשימות (מתי שאיפה ומתי נשיפה).
להקפיד כל יום (גם אחרי שהשתחרר) והכי חשוב- בעדינות...

כתבתי לרופאת נשים אני מקווה שהיא תענה לי עוד היום

פעם הרופאת ילדים נתנה לי הפניה,
אולי תנסי לבקש דרך האחיות.

משתן ראשון של בוקר? או שאפשר גם המהלך היום?

פעם במרכז בריאות האישה האחיות דאגו לבד להפניה,
ופעם אחרת האחות אמרה לי איזו רופאה פנויה ואפשר להיכנס אליה.

תסבירי להן שאת חייבת דחוף, מקווה שינסו לעזור לך.

ותעשי בדיקה בייתית בנתיים.

אני כל כך מבואסת....

תשמחי שזה ככה ולא הפוך, ככה את לא משמינה סתם

טוב מאד שאת מקפידה על כל הויטמינים והתוספים - זה חשוב במיוחד אם את לא אוכלת הרבה

 

רק שימי לב שאת הברזל צריך להרחיק ממוצרי חלב - בערך שעתיים לפני ואחרי

 

את הברזל אני מפרידה מחלבי וקפאין, ככה הנחו אותי זה תמיד טוב להזכיר את זה.

נכון לעכשיו ירדתי כ-3 קילו ואז הירידה הפסיקה ואני כבר 3 שבועות באותו משקל.

 

האם זה בסדר שאני לא מכניסה את כל האבות מזון לגוף? שאני אוכלת כל כך מעט? 

מסביבי יש לא מעט נשים בהריון והן אוכלות די הרבה, אני מרגישה "עוף מוזר".

אני קוראת מה את אוכלת ומתמלאת קנאה 

במשך כמה שבועות אכלתי רק פתית או צנימים ומידי פעם "התפרעתי" עם פתי בר.

את האיש שלחתי להתאמן על הכנת חביתה לעצמו, רצוי כמה שיותר רחוק ממני כי הריח הרג אותי. 

 

אל תדאגי, בעז"ה זה יעבור בהמשך.

זה עובר? מעולה. אני מתגעגעת לאכול נורמלי ולהנות מאיזה שניצל טוב או מוקפץ..

 

קשוח לחיות על דברים יבשים בלבד. איך הצלחת? לא היו לך חוסרים בגוף בגלל זה?

אבל זה בשוטף אצלי אז לא התרגשתי. משלימים הכל אחר כך

מספר לא מבוטח של נשים מקיא כל היום ולא אוכל כלום עד סוך השליש הראשון (כולל אני ) ויורדות במשקל גם. על אוכל בריא אין מה לדבר וגם על לא בריא
ועדיין הכל טוב
הצינוק לוקח מה שהוא צריך
אני התקיימתי בשליש הראשון על אננס ואבטיח בערך, והתינוקת יצאה בהתאם, מתוקה מתוקה 😍
תנוח דעתך

אני לא מקיאה או עם בחילה, פשוט אין לי תיאבון.

ירדתי במשקל כ-3 קילו עד לפני חודש ואני כבר 3 שבועות באותו משקל לא עולה ולא יורדת.

 

תודה שאת מרגיעה! אני מפחדת שאני לא אוכל טוב וזה יכול להשפיע על העובר. מרגיע לשמוע שיש לו את כל מה שהוא צריך..

אחר כך באמצע ההריון חזר לי התיאבון ובגדול, ואכלתי מלא, ובסוף ההריון שוב הפסקתי לאכול כי הרגשתי שאין מקום בבטן

פחות מהרגיל

בערך כמוני ופעם הייתי אוכלת פחות

בערב כדאי משהו יותר בריא

גם לי אין חשקים בכלל ובזמן האחרון אפילו לא ממש בא לי לאכול

 

לגבי הברזל שאת לוקחת- ברזל לא נספג טוב עם מאכלים חלביים או קפאין. אז אם אוכלת חלבי צריכה לחכות שעתיים או לפני או אחרי ואז לקחת את הויטמינים

ועם אוכל.

אבל כל אחת וגופה..

עושה לי לפעמים בחילות איומות..
לא יודעת אם להמשיך לקחת אותה או לא

תנסי להחליף חברה.
זה הכי חשוב בתחילת הריון.

יש לסולגאר. לסופרהרב. למכבי. לכללית. ללייף. לאלטמן.

ממליצה שתתחילי עם סוג אחד לכמה ימים ותראי איך משפיע עליך, אם עושה לך לא טוב תנסי את הסוג השני

חשוב לבדוק גם פריטין וגם המוגלובין

לפעמים רואים את ההשפעה קודם על הפריטין (המאגרים של הברזל) ורק אחר כמה זמן רואים את ההשפעה על ההמוגלובין

הרוקחת אמרה שהספיגה שלו יותר טובה בגוף,
מקווה רק שלא יהיו תופעות לוואי

ללא תופעות לואי, רק יקר יותר יחסית

בהצלחה!

לקטנה שלי היו בעיות עם יציאות .. זה הגיע לרמה של יציאה פעם בשלושה שבועות וסבל נוראי!!מגיל חודש..
הרופאת ילדים לא ידעה מה הסיבה ואחרי שניסינו הכל עשיתי לה סדרה של טיפולים אלטרנטיביים שממש עזרו!
אם את גרה באזור ירושלים או מודיעין אני אשמח להמליץ לך על מטפלים מקסימים ..יש גם רפלקסולוגיה של ילדים שממש עוזרת.. בהצלחה ;)

איזור ירושלים

וגם התחלנו קצת מרק ופירות. לא ממש השפיע לכאן או לכאן

לפי הרופאה:
טווח יציאות אצל תינוק יונק הוא רחב, בין כמה פעמים ביום לפעם בשבועיים.
והיציאות שלה לא קשות,
ככה שלטענת הרופאה היא לא סובלת מעצירות.

אבל היא כן סובלת ממשהו... ואנחנו חייבים לעזור לה איכשהו.
הבטן שלה נורא נורא קשה עד שמשחררת, וגם מתאמצת מאד ונהיית אדומה. אבל יוצאים לה רק גזים... אוף

לפעמים אנחנו מקובעים על משהו ויכול להיות שהבעיה היא אחרת בכלל

מוצרי חלב,פירות הדר וכו

האם זה משהו שאת אוכלת.
ניסית להוריד מאכלים מסוימים?

הבסיסי זה כמובן ירקות מצליבים כמי כרוב כרובית וברוקולי ופירות הדר.
אבל לדעתי לנסות שבועיים בלי מוצרי חלב אבל ממש. לא חלב ניגר לא גבינה ולא יוגורט. כלום. אבל להתמיד שבועיים ככה לדעת אם זה עוזר, מכיון שלגוף שלך לוקח 3-4 ימים להתנקות, ורק אז החלב נהיה נקי, ואז עוד שבוע של חלב ״נקי״ לראות אם יש השפעה על מערכת העיכול שלה

או שהיא נמצאת במשך היום אצל מטפלת/מעון?

אם כן, אולי זה בכלל תולעים

שלחתי לך באישי טלפון ;) בהצלחה !

רפלקסולוגית מומחית ביותר בתינוקות (וגם בפוריות)

חרדית מביתר עילית מקבלת בי-ם ואולי גם במודיעין עילית.

מחירים סבירים, נותנת יעוץ טלפוני ולא תקבל לאיבחון וטיפול אם לא חושבת שזה בתחום שלה.

מדהימה!!

הטלפון שלה: 052-7635600

עכשיו נהיה דימום חלש. לא חיברתי חבילות, לפני שבועיים עשיתי הפסקה וקיבלתי מחזור

סתם ככה הכל בסדר.
העובר מקבל את מה שהוא צריך לפנייך..

היא שיש לי כאבי ראש נורא חזקים,
וקוצר נשימה בימים האחרונים.

זה ממש מפחיד אותי,
כבר חשבתי ללכת למיון..

או אם אפשר לרופא המטפל שלך.

אנמייה יכולה לגרום לכל התופעות האלו במיוחד אם זו ירידה פתאומית

עד עכשיו לא לקחתי ברזל וויטמינים,
התחלתי את ההריון עם רמה של 13,
אבל עכשיו אני מתחילה להרגיש את ההשלכות..

יש לי כאבי ראש וקוצר נשימה שלא ידעתי כמותם בחיים
(שבוע 28)

תבדקי חלבון בשתן אצל האחות ותשללי רילת להיות רגועה כאבי ראש וטשטוש בראיה אלה סימנים לרעלת, ואז זה יכול להיות מסוכן

אמנם יקר אבל היחיד שאצלי גם אפקטיבי וגם לא גורם לתופעות לוואי.

לעובר? לא העובר הוא פרזיט. הוא יקח מגופך כל מה שהוא יצטרך.
לך זה מסוכן- את זו שתרגישי חלשה מאד.
ממליצה לשלב סוגי ברזל שונים לסירוגין.
ממליצה על אקוסאפ וספאטון לסירוגין

תרגישי טוב ,

לגבי הברזל של חברת סופהרב -אני ממש ממליצה , הוא קל לעיכול לא עושה תופעות לוואי.

לאחות אפילו רגילה, לא דוקא אחות ליווי הריון, לעשות בדיקת סטיק בשתן ושתבדוק לך גם לחץ דם. כדי לשלול רעלת.

 

לגבי הברזל - כל אחת משפיע עליה אחרת, תנסי סוג אחד, אם לא עושה לך טוב תעברי לסוג אחר עד שתמצאי מה שטוב לך או עד שתתחילי עירוי ברזל..

 

מה שקורה איתך עכשיו לא מסוכן לעובר, הוא מקבל מה שהוא צריך, זה יכול להיות מסוכן לך (אם זה רעלת למשל) וחשוב שתטפלי גם בעצמך

תעקבי לראות אם נותנת שתן בטיטול, אם יש דמעות ורוק..
אם ממשיכה להקיא, תתקשרי למוקד אחיות, הרבה פעמים הם מפנים למיון לקבלת עירוי נוזלים

ולשים לב שלא מתייבשת.

ישנה שעה ומשו, מדדתי לה חום (38.4), קיבלה נורופן, אכלה קצת, ונראית יותר עירנית ועם כוחות... עכשיו אכלה שוב טיפה, מקווה שזה מתחיל להיות מאחורינו... יש צורך ללכת לרופא על דבר כזה?

אם תקיא שוב, נראה לי שכדאי לקחת...

במשך 12 שעות. הקיא איזה 6 פעמים.

ב. כנראה וירוס. תדאגי שלא תתייבש! מים מים!!! לעקוב אחרי שתן ויציאות.
ג. אם היא נראית ישנונית מהרגיל, אפאטית או לא מגיבה, לקחת למיון או מוקד עזרה ראשונה.
ד. לרוב וירוסים כאלו עוברים אחרי יומיים שלושה, ולא נשארים. רק תעקבי אחרי ההתייבשות.
ה. וודאי שללכת לרופא!!!

יש וירוסים שתוקפים את מערכת העיכול בתקופה הזו ,
עדיף לתת נוזלים מאשר אוכל , אפשר קצת קולה מדוללת במים .

רפו"ש

אם היא יונקת עדיף להניק בכמויות קטנות.
אפשר גם מים של מרק עוף.

אבל סבתי (רופאת ילדים במקצועה) תמיד מעודדת לשתות מעט מהמשקה במצבים כאלה.

ולמרות זאת הייתי נמנעת..

ביקור אצלו. לא נתנו לך הנחיות?

 

היא בודקת חלבון בשתן, לחץ דם ומשקל. 3 פרמטרים שאמורים לאותת לנו אם מתפתחת ח"ו רעלת הריון

גם ככה מחכים בתור..
מודדים לחץ דם, משקל, וסטיק בבדיקת שתן פשוטה.
לא משהו כואב.

בד'כ היא גם שואלת על בצקות ועוד כל מיני..

ואיך עובר עליך ההריון.
יש כאלה שילכו אחת לחודש,
יש כאלה שאחת לשליש
ויש כאלה שילכו רק אחרי התאריך המשוער/משבוע 38/ אם יש בעיה חריגה

יש אחות ליווי טלפונית.
ממליצה.
(אם כי הבנתי שבהריון ראשון פחות מומלץ).

אז משבוע 12 בערך.

היא בודקת לח"ד, חלבון בשתן ומשקל.

בכללית נכנסים אליה כל פעם לפני התור לרופאה.

תשאלי את הרופאה שלך ביקור הבא