מתלבטת מה לעשות ואם לעשות...
ילדה בת 7
לאחרונה משמיעה קולות של כמו משיכה באף חזקה
(נשמע קצת כמו קול של נחירה קצת
)
וזה כללל הזמן...
בהתחלה הייתי בטוחה שזה מנזלת שלא מקנחת
אז הערתי לה שתקח טישו ותקנח
היא הגיבה שזה לא יוצא
ומאז זה כל הזמן...
מרגישה שאם אני מעירה זה מתגבר...
להעיר? להתעלם?
בהערת צד הילדה קצת מלאה.. לאחרונה גם גילתה את זה יותר
אז הדבר הנכון לעשות זה להתעלם
כי אם זה נהיה מודע זה יותר גרוע, כך אמר לי פעם הרופא.
גם לבן שלי יש טיקים, באים והולכים מגיל 3 כל פעם בצורה אחרת
אותנו גם שלחו לברור נוירולוגי בגלל זה
בעקרון יש טיפול תרופתי וטיפול CBT אבל עד שהשגנו תור לנוירולוג זה כבר נעלם מעצמו (מאז כבר הספיק לחזור ולהעלם שוב כמה פעמים)
אני לא חושבת שזו הנחיה גורפת כי טיקים מאד נפוצים בגילאים האלה. הרופא ילדים בקושי הסכים לתת הפניה.
מעניין, אותנו מייד הפנו כרוטינה לשלול פעילות מוחית לא תקינה
היום הבן שלי בן תשע וזה עדיין בא והולך בתקופות
אולי זה כן עניין פיזי שמציק לה, קולות של נחירות זה ממש התחום של רופא אף אוזן גרון.
אם הבעיה שיש לה גירוי במערכת אפשר לשים משחת מנטה כל בוקר, זה ממש עוזר לפתוח ולנקות את מערכת הנשימה.
בהתחלה זה היה ברור לי שזה גודש באף...
אכן היה
אבל ואחכ הבנתי שזה כבר לא בגלל גודש
וחשבתי שאולי זה כבר טיק שפתחה לעצמה
אז כדאי ללכת לרופא אאג ?
אני לא מבינה בטיקים, אבל הרבה פעמים כשיש תופעה פיזית מציקה, והגוף כבר מגורה, אז התחושות המציקות ממשיכות גם אחרי שהתופעה נעלמת.
ולפעמים זה מרגיש שזה כבר לא יעבור לעולם, אבל עבר בסוף
(משיכות באף, כחכוח)
צריכה ללדת כל יום ועדיין סבלנית ורגועה איתם כמה שאפשר. אין שום שינוי מיוחד שקורה לאחרונה. גם לא בי. היא יודעת שצריך להגיע אח קטן כבר מלפני הרבה זמן אז זה לא נראה שקשור.
אין לה משמעת! היא מדרבנת את אחיה הקטן להתחצף אלינו ובעיקר אליי ולא להקשיב.
החלק הכי קשה זה בהרדמות בלילה. היא ילדה טובה אבל יודעת להוציא ממני את מה שהכי לא חשבתי שאהיה. ואני שיא הסבלנית והמכילה.
היום ניסיתי להרדים אותם. מדלגים מהמיטה אחד של השני התעלמתי יצאתי מחוץ לדלת. יוצאים מהחדר רצים לא מקשיבים לי למילה אחרי שכל היום אני סביבם נותנת את הלב והנשמה. סבלנית חייכנית מפנקת. מרגישה שלא סופרים אותי. חיכיתי שבעלי יחזור מהתפילה וישתלט על העניינים ופתחתי תהילים וקראתי בינתיים. היא אמרה לאח שלה בוא נפריע לאמא ונרביץ לה. פשוט התחילו להרביץ לי! לתת לי מכות ברגליים ולצחוק. אני מאוד מוגבלת פיזית עם הבטן ובכללי עבדתי מאוד קשה בימים האחרונים בשביל הבית וזה פשוט שבר אותי!! לעשות שטויות זה דבר אחד אבל מנקודת מבטי (ובטח שהם רואים את זה אחרת אבל אני בן אדם..) להרביץ לי בגוף שהוא מאוד רגיש עכשיו וחלש וכבד וכואב זה שובר.. גם אם זה זאטוטים ובעיקר שזה הם שאני מנסה כל כך להיות טובה להם. צרחתי עליהם ותפסתי אותה בחוזקה ומשכתי לחדר. צרחתי שלא עושים כאלה דברים ולא מרביצים לאמא. שטפתי אותם כמה דקות והם בכו. נבהלו. ואחרי שבעלי חזר גם אני בכיתי מייאוש. הם יכולים להתחצף אליי מאוד ולגם לבעלי. להגיד את מסריחה מטומטמת וכו (למדה את זה מהגן שאמור להיות דתי חרדי!!!!!). והגדולה גוררת אחריה את הקטן. ממש שומעים איך היא מדרבנת אותו לעשות דברים ואז מלשינה עליו. ממש קשה לי להכיל אותה עם כמה שאני אוהבת אותה. אני מרוחקת ממנה נפשית ומנסה לעבוד על עצמי אבל כל מקרה כזה פשוט מקשה עליי להתקרב אליה. ומייסר אותי גם במצפון. אני חושבת שאני יותר מדי טובה. יותר מדי מפנקת יותר מדי מאפשרת. שמטפסים עליי. לקחנו על עצמנו הרבה שינויים לבצע כי השבת והחג גרמו לנו להבין שאנחנו לא מבינים דבר וחצי דבר על חינוך עם כל הרצון הטוב..
מה אתן עושות שהילדים מרביצים?? לא מקשיבים לכם כשאתה אומרים זה לא נעים לי זה כואב לי וכו? מה לא ניסיתי. עד שהגעתי לקצה ופשוט צרחתי את נשמתי..שהשם יתן כוח.
לתת את הנשמה ולקבל בוקס (תרתי משמע).
לדעתי את עונה בעצמך על העניין - אני יותר מידי טובה.
גבולות. גבולות. גבולות.
ילד שמעז לצייץ מילה כזאת על אמא שלו זה צריך להיות קו אדום בוהק, במיוחד שזה לא מתוך כעס ותסכול. לא להכיל.
לק"י
עוד לא מצאתי פתרונות להכל.
אני כן חושבת שלפעמים הפתרון להשתוללות המשותפת שלהם זה לנסות להסיח את דעתם למשהו אחר. להציע משחק או משהו.
מכות- גם פה זה קורה לאחרונה. אני מאוד ברורה שאסור להרביץ להורים. לא עוזר....
בת 4.5 היא עדין קטנטונת בעצמה וצריכה הובלה והכלה שוטפים
אחיה הקטן בטח ובטח שצריך
הריון במצב כזה זה קשוח מאד
הגיוני שהם מנצלים את המצב שאין הרבה סבלנות
ככל שמוצאים יותר
סבלנות/ שליטה עצמית/ הכלה
יותר קל להתמודד עם קפריזות של ילדים
הילדים מרגישים יותר בטוחים שההורה מוביל בשלווה את הסיטואציות ומתנהגים בהתאם
אצלנו גם הילדון בן 3 וחצי מרים ידיים לא מעט גם עלינו ההורים
וגם אומר מילים לא יפות ממש כמו שכתבת וגם כל הזמן: לא בא לי, לא בא לי
אצלנו מאוד עזר להבין בעצמנו את הגבולות שלנו
לדוגמא מכות מחוץ לתחום.
כל פעם שהוא מרביץ, אני עוצרת הכל. תופסת לו את הידים ואומרת בקול שקט וחמור: אצלנו בבית לא מרביצים
ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ממש כמו מנטרה
על מכות אני לא עוברת לסדר היום.
במקרים חמורים אחרי שאני מזהירה יש גם עונשים. למשל שמה למעלה את הבימבה שלו או משחק שהוא משחק לעשר דקות.
וכשהוא בוכה כי זה מאוד אכפת לו, אני באה להיות איתו מרגיעה מנחמת ומסבירה שזה תוצאה של המעשים שלו אבל לא מוותרת על העונש.
בהרגשה שלי יש שיפור בעניין המכות. הרבה פחות מרביץ מפעם.
מילים לא יפות אני משתדלת להתעלם, כי מרגיש לי שאם אתייחס זה רק יתגבר
אז משתדלת לעשות את עצמי כאילו לא שמעתי ומקסימום אומרת זה לא יפה לדבר ככה/ אצלנו בבית לא אומרים מילים כאלו
זה הגבולות שלי, תחליטו בעצמכם מה הגבולות שלכם.
אבל את גם רגע לפני לידה, מאוד קשה רגשית לעשות תהליך כזה.
אם זה ממשיך אחרי הלידה אולי שווה הדרכת הורים.
וחיבוק גדול. קורה בבתים הכי טובים גם שההורים מאבדים את זה...
גפ אני בשלב הזה ומרגישה שהקטן שלי תופס עלי טרמפ כי אני פיזית לא יכולה עליו כרגע. נניח בורח לי שלא אקלח אותו כי יודע שאני לא יכולה לרדוף אחריו
דבר ראשון לא קרה שום אסון מזה שפעם אחת איבדת את העשתונות וצעקת עליהם מאוד. גם אם זה לא תגובה אידיאלית...
דבר שני אני מציעה לעשות כללי בית ויזואליים וברורים עם ציור כמו: לא מרביצים, אומרים רק מילים נעימות וכן הלאה מה שאת מרגישה שצריך. לא יותר מארבעה הכי חשובים
ותחליטו את ובעלך מה התוצאה כשלא עומדים בכללים. ללכת לחדר לשתי דקות? לקחת משחק? מפסידים סיפור או משחק עם אמא? תחשבו מה מתאים אצלכם
וזה ממש בסדר לחגות עם זה גם לכך שתתאוששי אחרי הלידה. הסוף באמת ממש קשה
גם אני חסרת סבלנות ויחסית לרגיל שלי ממש עצבנית וצןעקת הרבה. אנחנו רק בנאדם או כמו שהבן שלי אומר, בנאדמת 😄
א. קרה לכולנו
ב. לומדים מטעויות אחרת קשה ללמוד
ג. אז הכל טוב אל תאכלי את עצמך
ד. חשוב מצד אחד לפתח קשר
ה. מצד שני להעביר גבול ברור, בצורה רגועה אך באמת בטוחה בעצמך "חושך שבטו שונא בנו" ילדים וכולנו גם- חייבים גבולות
ו. לי מאוד עוזר לדבר על כיבוד הורים, שזו מצווה מהתורה הקדושה, חשובה מאוד, כמובן להרחיב יותר בזמני נחת ושזה גבול ברור.. על כיבוד הורים לא עוברים.. אמא אמרה אז עושים
אסור חס וחלילה להרביץ לאמא
ז. לקחת הדרכת הורים- מתנה לכל החיים!! אצל מישי טובה זה שווה כל שקל!!!
ח. לבדוק אם זה גן טוב ואם לא- להעביר
חיבוק גדול, סיטואציה באמת קשה.
אותי תפס שאת אומרת עבדתי קשה, מוגבלת פיזית ובעצם את מצפה מהם שיבינו אותך. לצערי, אני אגלה לך שהם לא מבינים, וגם אם הם מבינים זה לגמרי לא שיקול שיעמוד להם מול העיניים, והחדשות הפחות טובות שזה לפעמים עד גיל 18 ויותר שהם לא מכניסים לשיקולים את כמות האנרגיות שהבקשות או המרידות שלהם מפעילות אצלך..
מה שאני רוצה להגיד, זה שעם כל כמה שזה פוגע שהם לא חושבים על זה ככה, אם תצפי שהם יתרגלו לחשוב ככה ולהתחשב את תתאכזבי כמעט כל פעם מחדש. בעיני זה משהו שכדאי כבר מעכשיו לנסות שלא יפעיל אותך, זה פשוט לא ביכולת שלהם כרגע להבין את זה ככה, מה גם שהם לא באמת 'נגדך', הם למעשה 'נגד' הגבולות. ברור שזה יוצא עליך אבל האמת היא שזה לא אישי. אז תנסי ממש להוציא את זה מהמשוואה.
ועכשיו, לראות מה יש לך לעשות כדי שהם לא יסלימו כשהם נכנסים למצב רוח כזה ולא יגיעו ללהרביץ וכד'. כתבו לך אופציות טובות, אם לא עובד, אני הייתי מנסה אסטרטגיה של לעזוב את השטח. לתת להם לפרוק את האנרגיות שעוד יש בהם בינם לבין עצמם ונועלת את עצמי בחדר עד שהם נרגעים. כמובן להגיד להם, אתם משתוללים, אתם מדברים מילים שלא נעים לשמוע, אני הולכת לחדר עד שתרגעו. אם תצטרכו אותי ותרצו שבאמת אבוא, תעשו כך וכך (תדברו נעים, תדפקו על הדלת, או כל סימון אחר בינכם שמעיד שהם הבינו שעכשיו נרגעים ושרק ככה תצאי אליהם). ואז לתת מים ולהכניס למיטה או לתפעל את מה שנדרש.
ואם את רוצה ללמד אותם שיח של התחשבות בכוחות, אז בסוף הגן כשנפגשים ושואלים מה נשמע, את יכולה אחרי זה לספר להם מה שלומך. היום עשיתי כך וכך, ובגלל שהייתי צריכה להיות הרבה זמן בעמידה או בנסיעה וכד' אני מרגישה שאני צריכה לנוח ולא להתאמץ מידי. אחר כך אפשר להזכיר, אמרתי לכם שאני עייפה, בבקשה תעשו/ אל תעשו כך וכך, כי אם לא/כן תעשו ככה, לא יהיה לי כח גם לספר סיפור לפני השינה, להכין אוכל שדורש עמידה לארוחת ערב וכד (עדיף על דברים שהם מיד ירגישו שחסרים להם, ולא משהו שיקרה מחר, גם את זה הם לא מספיק יודעים לחשב. מחר רחוק מידי מכדי לאיים עליהם הפסד כלשהו).
לא להיכנס ריגשית ולהפעיל להם את המצפון אלא שיבינו שהתוצאה של התנהגות בעייתית היא פחות אפשרות ופניות שלך לבקשות שלהם
סוף סוף אחרי 4 שנות הורות לקחתי לעצמי חופש עם בעלי ל2 לילות. השארתי את הקטנים עם חמותי. התקשרתי אליה באותו יום בערב והיה לה שם איזו בעיה עם ההרדמה כנראה כי היא ענתה לי "אויש נו למה את מתקשרת?!?!" בכעס. אמרתי לה אוקיי ביי וזהו לא התקשרתי יותר וגם חששה שאם אתקשר הילדים יבכו אז לא הייתי בקשר איתם פעם ראשונה בחיים במשך יומיים וחצי בכלל. בעלי כן עשה להם 2 שיחות וידאו.
היא לא התנצלה על זה לא הסבירה את זה, כלום.
כועסת על עצמי שלא עניתי לה לעניין וחוששת לפתוח את זה עכשיו כי היא לא טיפוס שיבין לדעתי. היא תהיה יותר עסוקה בלהפגע ולהגיד אז לא תשאירי אצלי אותם יותר. לא שאני מתכננת אחרת.
הרגשתי שנטשתי אותם ולא התקשרתי להתעניין מה קורה איתם והם לא הבינו זו פעם ראשונה אבל כל כך חששתי ממנה שפשוט לא העזתי להתקשר או להתעניין איך הם והתסמכתי רק על מה שבעלי שאל.
עכשיו אני אצלם ולא בא לי לדבר איתה בכלל או שתעזור לי בכלום..אבל מחייכת ומדברת בנימוס כדי לכבד מרגישה צבועה
פורקת..
ברגע האמת שהתקשרת כנראה תפסת אותה ברגע לא טוב שהיא לא התכוננה אליו
האם לדעתי התגובה שלה היתה נכונה ומידתית? לא
האם תמיד אנחנו מגיבים נכון ברגע מלחיץ? לא
אבל לדעתי גם התגובה שלך אחכ והפחד להתקשר וכתוצאה מזה להתנתק ליומיים היתה לא מידתית וזה כבר היתה בחירה שלך
(שאני מבינה לגמרי שנבעה מפחד/הלם או מה שלא יהיה) ולא הייתי משליכה את זה עליה...
זה הרי לא שהתקשרת אחכ והיא סירבה לתת לך לדבר איתם
אני כן הייתי פותחת מולה ומיישרת הדורים
אומרת במפורש שאת מבינה שתפסת אותה ברגע לא נוח
וגם אומרת שהרגשת אחכ לא נעים להתקשר ובדיעבד זה לא היה נכון לך ולילדים
ולהבא- לא משנה איפה משאירים את הילדים
אני למדתי שחלק מהעסקה הזאת וההוראות הפעלה זה גם תיאום ציפיות על איך מתקשרים עם הילדים בזמן הזה (וגם מול הילדים לעשות את זה... לדוג. אבא ואמא נוסעים. אתם תשארו אצל סבא וסבתא, אנחנו נספור 2 לילות ואז נחזור, כשלא נהיה אנחנו נדבר כל ערב בוידאו טלפון או בכלל לא ואם אתם תתגעגעו אפשר לצייר לנו ציור או ללכת לסבתא לחיבוק או מה שעובד לכם- ולעדכן את סבתא עלממה שסיכמתם)
בעיני להשאיר ילדים אצל סבא וסבתא/להישאר עם הנכדים זה אירוע גדול ולא מובן מאיליו ויכול להוציא רגעים פחות יפים
אם הקשרים בניכם טובים בדרכ- לא הייתי שורפת אותם על רגע אחד של תגובה לא טובה
בסוף יכולה לתאר לעצמי שאולי תפסת אותה ברגע של לחץ..או של בכי של אחד מהם
לדוגמא בעלי מגוייס וכמעט תמיד כשמתקשר לילדים זה פשוט מציף אותם רגשית ולפעמים בדיוק ברגע הכי לא מתאים
ואחת משתבללת השניה בוכה והלך לי כל ההרדמות לאותו יום
אז מאוד הגיוני שאם למחרת יתקשר באותה סיטואציה אני אגיב ב' לא לא רק אל תדבר איתם עכשיו '
זה לא אותו הדבר כמובן
אבל כן רציתי לשתף שיכולה לדמיין תגובה כזאת
שכמובן נאמרת מהבטן וללא כוונה רעה
לא הכי מתוקן כמובן
אבל גם לא נורא
תלוי איך מפרשים את זה
ואגב עם השנים למדתי שדוקא בגלל שחמותי מרגישה איתי בנח היא לפעמים פולטת דברים פחות סטריליים
אבל זה לא מכוונה רעה היא פשוט מרגישה יותר משוחררת וטבעי ת
וזה גם סוג של מחמאה לקשר
לעניינך
היתי האמת עושה ביני לבין עצמי הפרדה
היה רגע לחוץ
היתה אמירה בהחלט לא נעימה ומיותר
אבל זה היתה מעידה של רגע
זה שלא התקשרת -מובן מה הרגשת אבל זה בחירה שלך סה''כ...יכלת למחרת לשלוח הודעה-מתי מתאים להתקשר אשמח לדבר עם הילדים ..
ובעיני אין שום מניעה לשלוח בפעם הבאה אם הם יכולים
וגם בתואחת שאין לה אופציה לשים אצל ההורים אף פעם...בא לי לומר שזה ראוי להערכה הנכונות שלהם
גם אם לא נעשה באופן מושלם..
זה באמת לא נעים התגובה שלה
אבל זה רק אמירה ברגע אחד
אפשר לראות גם מעבר שסה''כ השקיעה עבורכם ורצתה לעזור
ולא יודעת..אני היתה מנסה לשחרר ולשים מאחורה ולראות בעין טובהבשביל הקשר העתידי
לא כדאי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
היא מבחינתה מצפה להערכה בסדר גודל של וואו... את מבחינתך כועסת שהיא הגיבה בעצבנות.
איפה האמת?
האמת היא שזה גם וגם. היא עדיין ראויה להערכה על זה שלקחה אותם לשני לילות. זה שונה מאמא שלך. זה כאילו היא עושה טובה לך אישית. כנראה שהיא מאוד אוהבת אותך ונכונה להתאמץ עבורך.
אבל מצד שני, היא באמת הגיבה באופן לא מכבד, באופן מלחיץ ומרתיע. וזה חבל...
אני לא הייתי פןתחת איתה את הדברים, כי בעיניי זה ממש תלוי סיטואציה.
הייתי כותבת לה תודה רבה, ושאני מעריכה, וכמה שהחופשה הזו הטעינה אתכם (גם בעצבים...אבל את זה היא לא חייבת לדעת)
וזהו.
עדיף להשאיר עם טעם טוב.
לכי תדעי, אולי בחופש הגדול תרצי שוב עזרה ממנה?
עשית בשכל שהיית נחמדה ומנומסת. בסוף משפחה זה רגיש, בטח שכלה וחמות, ועדיף לא לשרוף את הגשרים.
סביב ההרדמות (כמו שלנו קשה הרבה פעמים)
אבל לסבתא זה משהו חדש שהיא לא רגילה אליו
ולא היתה מידי רגועה באותו זמן (גם אנחנו לפעמים מאבדות את זה..)
תנסי כמה שאת יכולה להפסיק לחשוב על זה
סביר להניח שהיא אפילו לא תזכור על מה את מדברת
אבל לדעתי תנסי לדון אותה לכף זכות.
בסך הכל זו עזרה ענקית ואני מכירה סבתות שלא מוכנות לשמור על הנכדים כשההורים לא באזור.
כנראה היא היתה עצבנית כי היה לה יום מתיש או רגע קשה. אמנם זה ממש לא יפה לענות ככה אבל אל תשפטי אותה רק לפי משפט אחד.
איך היחסים שלכם באופן כללי?
זה שהיא ענתה לך בחוסר סבלנות לטלפון?
נו אז התקשרת בדיוק בזמן לא מתאים והיא חששה שזה יערער/ יעיר את הילדים.
שתדעי שזה בכלל בכלל לא מובן מאליו שהיא הסכימה לשמור עליהם.
יכול להיות שבלי קשר אליה את הרגשת לא טוב בדיעבד עם התוכנית וזה ממש הגיוני, זה קשה להשאיר את הילדים רחוקים גם כשצריך את זה לזוגיות אז הכי קל להויא את זה על איך שעונה לך לטלפון.
להבא בלי קשר לחמותך, גם לבייביסיטר כדאי לשלוח קודם הודעה אם זה זמן טוב להתקשר.
תביני שלאחרים הרבה יותר קשה להתמודד עם הגעגוע של הילדים אליך וטלפון זה דבר שמציף את זה.
ובלי קשר לכל זה,
לחייך ולדבר בנימוס זה מצווה, לא להיות צבועה זה לא מצווה.
כלומר זה בסדר לחייך ולדבר בנימוס ולהרגיש צבועה. זה עדיף מאשר לא לדבר בכלל.
את לא חייבת לאהוב אותה, אבל את חייבת בכבודה.
ברור לי שזה פוגע
וזה באמת לא נעים למשוע אמירה כזאת
ומותר להפגע
ומותר בלב גם לצפות להתנצלות
זה הכי מובן בעולם
השאלה מה הלאה
כמה לתת לזה לתפוס מקום ולהמישך איתנו..
האם לפתוח את זה או לא
אני את דעתי שלא כבר כתבתי א לא אכתוב 'וב
אבל הז שיש מקום ללהרגיש כאב אן פגיעה- אין ספק שיש ומותר🙏
איך לתת לזה לנהל אותנו- זה כבר סיפור אחר🙏
זמן הרדמות ועןד כשאמא ואבא רחוקים הוא לא פשוט, אולי בדיוק כשהם עצמו עיניים אחרי סיפור ושמע ישראל התקשרת וזהו הם קמו ובכו...
התקשרת בעיתוי לא טוב כנראה, וזה לא אשמתך, אבל למה לא להתקשר שוב אחר כך ולשאול מה היה? ולהודות לה בפעם האלף?
בכל זאת, לקחה את ילדייך לכמה ימים, לא ברור מאליו.
אם שיחררת והחלטת ללכת לנופש, תהני, וחבל להתבאס על משהו קטן שהיה. מאמינה שברור קטן מול הסבתא יעלה לך חיוך ויביא לך רוגע.
נולד ממש בסוף השנתון -בסוף דצמבר
ככה שהוא קטן בגיל
לא מפרטת פה עליו כי לא רוצה שיזהו
אבל אשמח לשמוע מכן
מי שהשאירה בגן-/מי שהעלתה לכיתה א'-
מה היו הסיבות..?
איך היא רואה את זה כיום?
מה המחירים ומה הרווחים?
איך הסתדר חברתית עם ילדים שקטנים/שגדולים ממנו?
לא חייב לענות על הכל
פשוט מעניין אותי לשמוע
הגננת שלו יש לה דעה מאוד אחידה לכמעט כל המקרים ככה שלא מרגישה שסומכת על מה שממליצה כי זה מה שאוטומטית אומרת לכולם כמעט
יכולה לספר על ילד שאני מכירה, שנשאר שנה בגן והגיע לכיתה א כבר יודע לקרוא (והיה לו מענה שם, לא השתעמם).
אבל השנה הזאת בגן ממש ביגרה אותו ונתנה לו המון. לפני כן הוא היה הרבה יותר תלותי במבוגרים, והשנה הזאת שבה הוא היה חלק מקבוצת הבוגרים בגן, עם אחריות, ממש עשתה לו טוב.
גם אם הילד יודע אותיות פיקס
אם הוא ילדותי, בוכה מכל שטות, מעדיף לשחק על פני למידה, חסר מוטיבציה לעבודה, כל אלה אינדיקציות להשאיר
מצד שהי אם הוא בוגר, נהנה מלמידה, אוהב לעבוד בדפי עבודה, גם אם הוא יודע את האותיות פיקס זו סיבה להעלות
להגיע לבית ספר ללא מוכנות רגשית זה משו שיכול להיות לו השלכותלשנים קדימה
תמצאו את הדרך לאתגר אותו לימודית מחוץ למסגרת החינוכית
יש לי ילד קטן יותר בגיל (עוד רחוק מכיתה א)
מהפיציים בשנתון
א
האווירה, המורים, הלמידה של כולם מכניסה אותם לזה.
ילדותיות בגיל חובה, זה די נפוץ, לא משהו שמראה על כשל רגשי.
והם מצליחים ומסתדרים יפה מאוד אחר כך.
כמובן אם יש עוד דברים נלווים, התייעצות עם גננת, פסיכולוגית הגן וכו תסייע מאוד
ילד עם קושי רגשי אמיתי יהיה מטופל בדרך כלל אז גם התייעצות עם המטפלת, מנחת ההורים תסייע בהחלטה.
ואם הקושי דיין ניכר, ומחליטים להשאיר שנה נוספת בגן, אפשר לבקש ועדה שתיתן סיוע לילד בגן לפי הצורך (גננת שילוב, מטפלת רגשית, קלינאית וכדומה)
חד משמעית
הרגשי הרבה יותר חשוב
הרבה גננות טועות בזה
אצלנו ב"ה זו היתה החלטה נכונה. הוא ממש פורח בכיתה, יותר טוב לו מאשר בגן, וכשאמרתי פעם למורים שלו שהגננת חשבה שעדיף להשאיר עוד שנה בגן, הם לא הבינו למה בכלל.
אבל זו באמת היתה התלבטות ארוכה.
אני יכולה לפרט יותר בפרטי אם תרצי (לא רוצה לחשוף אותו פה יותר מידי).
ונראה לי שבאמת זה מאוד אישי ושונה בין ילדים, וזה שעבורו זה היה נכון ממש לא משליך על אף ילד אחר...
מסייגת שהוא לא מהכי קטנים בשנתון, אבל כן הגננת מאוד לחצה שיישאר שנה וגם קיבלנו אישור פסיכולוגית לזה(אם כי לא המלצה חד משמעית)
החלטנו להעלות לכיתה א שנה הבאה
חוץ מזה שהיא מאוד חכמה ובגן כבר למדה המון ומבינה מהר, היא רוצה ללמוד, בוגרת ויודעת לשבת
יש לי ילד שנולד בסוף דצמבר
ואנשי מקצוע אמרו לי להשאיר .
בסופו של דבר העליתי וזה היה הדבר הכי נכון בשבילו,
למרות שכולם כולל פסיכולוגית ועוד אנשי מקצוע אמרו להשאיר ושמחה שהלכתי עם הלב שלי...
גם חברתית מעולם לא היו לו בעיות, והוא גם לקח אחריות על שעורי בית ועל הדברים שלו למרות שבגן בכלל לא לקח אחריות על כלום.
מצד שני יש לי ילדה בכיתה א' שנולדה בסוף פבואר ופשוט בזבזה שנה שלמה בגן ואני גם מרגישה פער עצום בינה לבין החברות שלה,עלתה לא' קוראת כותבת ובוגרת נפשית מאד,ההרגשה שלה שהיא עם ילדות קטנות בכיתה...היא לא מאותגרת בשום צורה מבחינה אינטקטואלית ובקושי יש לה חברות בכיתה מצד שני מכיתה ב' כן יש לה חברות...
מצד שלישי יש לי בן שנולד ב5.1 ובסופו של דבר הייתי צריכה להקפיץ אותו כיתה...וזה היה פשוט מתבקש...
ועדיין זה לא איתגר אותו בכלל,אנחנו גם גרים במקום שלא מפותח מבחינת מסגרות למוד והוא מעשיר את עצמו דיי לבד.
אבל הילדים שלי מאד בוגרים ומאד חכמים
תחשבי עם עצמך אם הוא מספיק בשל ובוגר ומה יוסיף לו עוד שנה בגן....ילד חכם שישתעמם בגן זה גם לא משהו שתורם לאף אחד ולפעמים מספיק חודש בחופש בשביל לצמצם פער רגשי.(ולפעמים גם 120 שנה לא יעזרו)ולפעמים זה בדיוק מה שהילד צריך...
מבינה את ההתלבטות
וזה בעצם קשור..כי הרגשי גורם לו לא להיות נוכח ולא להשתלב..כמעט אין לו חברים..ולא בגללם
.אלא כי הוא לא משחק איתם ולא משתתף
( בבית כשמזמין חברים אין שום בעיה והוא פעיל ויוזם וחברותי מאוד)
אבל הוא מאוד חכם וקולט מהר גם קריאה וגם כל ידע משועבר לו..ברמה גבוהה
ולכן ההתלבטות
לק"י
וידע חשבון ואנגלית מעבר לגיל שלו. במבחני מחוננים גילינו שהוא מחונן.
הוא נולד בסוף ינואר, ועלה לכיתה א' בין הגדולים.
לא חושבת שהוא השתעמם בגן. לומדים בגן עוד דברים מעבר ללימוד אותיות, תלוי גם בגננת (אבל גם בכיתה א', הוא רצה לעבוד עם כולם, ולא בדפים מתקדמים יותר).
אני חושבת שזה כן תרם לו בצד החברתי והרגשי, לקבל עוד ביטחון.
יכול להיות שגם אם היה עולה שנה לפני, זה היה עובר בסדר. אין לדעת🤷♀️
אבל חשוב לי להביא גם את הצד של ילד חכם, שעוד שנה בגן לא הזיקה לו.
(גם השניה שלי שנולדה ב2.1 ועלתה גדולה לכיתה א', נראה לי שסך הכל אהבה את הגן. היא לא גאונה בצד הלימודי, ממוצעת. אבל אני חושבת שעוד שנה בגן, של להתבשל עם עמידה במטלות ומשימות, ולשחק, והכל יותר בנחת, תרמה לה).
את בטוחה שזה לא אופי?
יש כאלה שבחוץ הם כאילו "מנותקים"
מתביישים,סגורים ועוד...
בבית במקום הבטוח שלהם קל להם יןתר עם חברה..
אצלי חלק מהילדים שלי בפרוש חסר להם מיומנות חברתית ושנה נוספת בגן לא רק שלא יעילה אלה גם יצרה פער...(הבת שלי שבא')
לאחותי היתה את ההתלבטות הזו לגבי אחת הבנות שלה ובסוף היא החליטה לעלות וזה רק טרם לילדה לא ההפך....וראיתי גם ילדים שאצלם היה קשר ישיר לדינמיקה שלהם עם הגננת בגן,כמה שתהיה מקסימה ונהדרת לא תמיד הדינמיקה שם נכונה...
בדיעבד עם אחת הבנות שלי שספרה לי כל מיני דברים שזכרה אחרי שנים, ולא האמנתי אפילו עד כמה זה השפיע....וכן הגננת היתה ממש מקסימה.
השאלה גם כמה אחריות הוא יכול לקחת ?
כמה יכולת ריכוז? להתרגל לצוות שונה?
יעל מהדרום כן תארה פחות או יותר את הבן הגדול שלי שנולד בתחילת ינואר ומבחינה חברתית זה דווקא לא נתן לו שום ביטחון חברתי שהוא היה הגדול.....
עדיין לא חושבת בהכרח שהוא השתעמם מאד בגן,אבל כן באיזה שהוא שלב הבנו שהפער בינו לבין הכיתה גדול מידי והקפצנו אותו בשנה ,ועדיין הוא היה בוגר יחסית לכיתה שלו...דברים הסתדרו חברתית בגיל העשרה וכשהוא עבר למסגרת שאיתגרה אותו שכלית.
לק"י
מה גם, שזה לא ילד שנשאר שנה ולכן הוא הגדול-גדול. יש עוד ילדים בגיל שלו, כל אלו שגדולים בשנתון.
פשוט יש ילדים חכמים, שעדיין נהנים יותר לשחק מאשר ללמוד. וזה בסדר.
(היום הוא בכיתה ד'. לומד פעם בשבוע במסגרת של מחוננים ואוהב את היום הזה יותר מאשר את שאר השבוע. ועדיין יש לו את החברים שלו בכיתה שהוא אוהב, ולא בטוח שהיה לו כיף יותר עם חברים גדולים יותר).
יש לי בבית הכל....גם ילדים שהם קטנים בשנתון אבל הם גדולים רגשית...דווקא אלו שהיו רגשית מפותחים יותר התקשו אצלי ליצור מיומנויות חברתיות.
זה פשוט תלוי באופי בגרות וכו'
ילד חכם אבל לא בשל לא יעזור לו לעלות לכיתה א
ולא משנה הגיל שלו...
אם הוא בשל אבל חסר מימנות חברתית לא בטוח שמה שיעזור זה להשאר שנה תלוי למה הוא חסר מיומנות...ומהנסיון שלי זה יכול להיות כמה סיבות,שפשוט כדאי לבדוק
אצל כל הילדים שלי הייתי נכנסת לגן ומשקיפה כמה דקות ופשוט ראיתי בעיניים את ההבדלים בין ילד בשל ללא בשל.
לקיחת אחריות ,הבנה סביבתית,ביצוע מטלות,יכולת ריכוז מיומנויות שונות....ועוד
ואז גם משווה למה שאני רואה בבית אצל חלק מהילדים באמת היה פער משמעותי...
חלק מהם היו ממש חסרי ביטחון בגן ובבית לא
והיו כאלה שבאמת לא היו בשלים.
ואז באמת הבנתי איפה המקום של הילד עצמו,ומה הגננת לא יודעת ורואה או לא רואה
לא תמיד זה יושב על חוסר בשלות לפעמים זה דינמיקה בין הילד לגננת,היתה לי ילדה שהגננת היתה מקסימה אבל היא לא היתה מאפשרת ואק מה שהיא חושבת הוא נכון והילדה בגן פשוט התנהגה בצורה אחרת לגמרי ממה שהיא...
לפעמים החוסר בשלות התבטא במלוי מטלות...ועל זה השכל לא כיפר....(היה לי קטע עם אחד הילדים שפשוט לא עניין אותו צורות וצבעים בגיל קטן ופשוט היה עונה שטויות מחוסר עניין והיה ממש קשה לעלות על זה כי זה נעשה ממש ברצינות והגננת היתה בטוחה שיש לו בעיה)
שוב כל מקרה לגופו ואי אפשר לענות בלי להכיר ממש.
הדרישות של ביס גדולות יותר מגן, זה לא רק חברתי ומעמיס רגשית על הילדים. ילד שקשה לו רגשית פשוט יסבול מזה וחיזוק של עוד שנה יכול להיות ממש משמעותי.
עוד נקודה חשובה - העלאה היא חד כיוונית. אם תצטערו לא תוכלו להוריד לגן חזרה. אם תשאירו טתטערו אפשר להעלות לכיתה א באמצע שנה
זה עוד שנה לצבור ביטחון, בגרות, יכולות...
(אלא אם כן, באמת אין שום התלבטות והילד מוכן לגמרי++).
לא הרגשתי שום בעיה עם להסתדר מבחינת הגיל, הם בין הגדולים בכיתה אבל יש עוד ילדים שקרובים מאד אליהם בגיל (שהם הגדולים של השנתון הבא) ועם הזמן זה מתאזן ולא מבחינים יותר מדי בהפרשים.
היה גם ילד שלא השארתי והרגשתי קושי כל השנים אפילו עד התיכון...
התמודדות עם תסכולים, האם הוא יודע להתגמש?
אם הוא מפסיד במשחק, מתבאס או שובר את הכלים או לא מוכן לשחק יותר? אם הגננת אומרת לו לשבת פה והוא מאוד רוצה לשבת שם דווקא, הוא יכול לקבל את זה?
כשהוא מתוסכל, הוא בוכה שעה ולא נרגע, או שהוא מסוגל לעשות סטופ?
האם כשהוא מתעורר בבוקר, הוא מסוגל להעסיק את עצמו ולהמתין בסבלנות שתתעוררי או שישר מגיע להעיר אותך?
הוא יכול להכין לעצמו אוכל ברמה בסיסית פשוטה, לקחת קרקרים מהארון כשהוא רעב או שיבכה שיבואו להכין לו אוכל?
השאלות האלה יכולות לכוון קצת מה זה בשלות רגשית. בהצלחה!
לבן ה10 חודשים.
לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.
מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?
להפחית חלב עוזר?
לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?
אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.
העברתי את השאלה לכאן מפורום אמהות השלב הבא,
אשמח לעוד דעות בעניין.
אתמול הילדים רצו ללמוד עד מאוחר.
בן ה6 החליט שהוא רוצה לקרוא את כל חומש בראשית (שהוא לומד בכיתה).
אמרתי לו שהוא יכול ללמוד כמה שהוא מצליח אבל כשהוא כבר עייף אז שילך לישון. לא הגבתי בשעה כי חשבתי שלא נכון לחסום את הרצון שלו ללמוד...
בסוף הוא למד עד 12 וחצי בלילה (הגיע עד אמצע פרשת נח), והלך לישון אחרי כולנו (רק בעלי עוד היה ער...).
והיום הוא היה עייף כמובן.
ניסיתי לארגן פה מנוחת צהריים. היתה הרבה התנגדות, אז אמרתי שמי שלא רוצה לישון יכול לקרוא בשקט במיטה.
הוא לקח ערימת ספרים וקרא בשקט, אבל לא נרדם.
דווקא רוב היום הוא היה בסדר והיתה פה אווירה נחמדה והרבה משחקי אחים חמודים.
אבל בערב הוא כבר איבד את זה. מריבות בלי סוף, על שטויות באמת. היה מבאס לסיים ככה את החג...
מתלבטת מה לעשות שנה הבאה. יש עוד זמן עד אז, והוא גם יגדל... אבל בכל זאת תוהה אם היה צריך להגביל את שעת השינה. או שהמחיר של ילד עייף זה חלק מהחבילה של החג הזה, והיה נכון לעודד את הרצון שלו ללמוד תורה למרות העייפות והעצבנות אחר כך...
איך עבר אצלכם החג?
(זה היה תנאי) והיה עם אבא שלו בלימוד עד התפילה בנץ ואז בעלי כבר החזיר אותו שיישן.
הוא נרדם בבית הכנסת בתפילת ערבית היום החמוד
הוא בן 7, והוא רגיל לישון מאוחר מדי פעם (לא ככ מאוחר אבל בסביבות 1 וחצי נגיד) כי הוא הולך עם בעלי לעונג שבת כל כמה שבועות בישיבה. גם אז התנאי הוא לישון צהריים.
ברגיל אני ממש מקפידה על שעות שינה כי זה משפיע על ההתנהגות מן הסתם. לא נצפו בעיות יוצאות דופן ב"ה כי אני לא מעירה אותו בבוקר למחרת.
1 וחצי זה ממש מאוחר בגיל הזה, אבל באמת עם שנת צהריים זה אחרת. וכשהוא רגיל לזה אז זה מן הסתם יותר בקלות.
כיף שעבר אצלכם בטוב...
כי אנחנו בעיקר אלו שמתמודדות עם ההשלכות של החוסר שינה של הגברים והילדים
אצלי כל הבנים מתעקשים להיות ערים (הבן 6 הלך לישון ב3 וחצי)
באמת במהלך הלילה הם לומדים נהדר יש הרבה פעילות לילדים בבית כנסת וזה עושה להם טוב
המשך היום... פחות מוצלח 🥴🥴
אבל אני כבר התרגלתי
ויודעת שזה סהכ חג אחד כזה בשנה.
רק יצא החג אפילו בלי מקלחת כולם נכנסו למיטות וזהו
מחר בעז"ה יום חדש ויותר שפוי.
לא רוצה להרוס להם את ההתלהבות הזאת גם אם היא ילדותית ברמה מסויימת של להיות ערים בלילה
הם רואים הרבה אנשים לומדים
זה חוויה ולימוד בשבילם.
טוב לדעת שזה לא רק אצלנו שמתעקשים להישאר ערים, ואז אני צריכה לספוג את ההשלכות...
אבל אני מתחברת למה שכתבת - שחבל להרוס להם את ההתלהבות והחוויה של הלימוד בלילה (אצלנו לומדים בבית. בעלי גם מעדיף ללמוד בבית, אז זה פחות חוויה של הרבה לומדים. אבל עדיין יש פה חוויה מיוחדת).
בן ה13 ניסה לישון 4 שעות אתמול ולא נרדם (היה במיטה כל הזמן הזה)
למד כל הלילה, התפלל ותיקין, אחרי קידוש הלך לישון ל3 שעות עד הסעודה, ואז שוב ישן כ5 שעות.
סה"כ ישן הרבה וזה בסדר כי זה העניין של החג.
(אם הייתי צריכה עזרה הייתי מגבילה, אבל בעלי היה בחג בבית אז לא הייתי צריכה מהגברברון עזרה מיוחדת)
בעיני גיל 6 זה גיל ממש קטן לקחת אחריות על הזמנים הוא עוד לא מכיר את הגוף שלו ואת ההשלכות של הבחירה שלו.
קידוש של ערב חג יוצא בשעה מאוחרת אז בטח שאי אפשר עוד ללמוד אח"כ.
לדעתי הקו עובר איפה שהילד יכול להתמודד עם ההשלכות לאיפה שההורים צריכים להתמודד עם זה.
האם מדורת לג בעומר אפשר עד מאוחר כי זה העניין של החג? לא. אז לא רואה הבדל, אפשר ללמוד גם ביום.
לשם השוואה אצלנו בן 4 נרדם קצת אחרי הקידוש (האכלתי אותו לפני התפילה) ובת ה8 התאמצה להישאר ערה עד שהבנתי שהיא ממש מחכה לעוגה שהכינה, אז נתתי לה חתיכה תוך כדי שהיינו במנה עיקרית והיא נרדמה בשניה וחצי (לפני 22:00)
בת 11 יצאה לשיעורים עד מאוחר (אני לא הייתי מרשה, אבל בעלי כבר אמר לה שכן)
בבוקר מצאתי אותה עם בגדי שבת נרדמה על הספה.
אמרתי לה פעם הבאה אם זה קורה היא לא תוכל לצאת עד מאוחר יש לה אחריות לחזור ולהתארגן לשינה כמו שצריך ושתשים לב לסימנים כשהיא מתחילה להתעייף לא למשוך יותר מדי.
היה חג ממש מהמם וכיף!!
הרבה זמן משפחתי ונהניתי גם מהתפילות.
למה מגבילה?
הוא כבר בגיל מצוות.
האם לדעתך העזרה בבית עדיפה על הלימוד והתפילה שלו?
זאת אומרת, איפה בעינייך עובר הגבול בין הרצון שלו לקיים מצוות לבין הצורך שלך בעזרה בבית?
ואם הוא היה מתנגד למשל?
אז אם הוא לא היה בבית בחג ברור שעזרה בבית קודמת על מנת לאפשר את המשך המילואים עם יותר רצון/ כוחות/ לא להחליש את הלוחמים איך שתקראי לזה..
הבן שלי יודע שאם אני מבקשת ואני מדברת איתו ברצינות הוא לא יסרב.
זה גם הקו של הת"ת.
חשיבות לימוד תורה היא גם לקיימה.
אני לא מדברת עם דברים שאפשר לדחות נגיד לשטוף כלים וזה, מתכוונת עזרה עם הילדים שאוכל לנוח כדי לתפקד בהמשך היום.
מקווה שזה עונה על שאלתך, ואם לא, אולי יש פה פער השקפתי כי גם בעלי לא יצא ללמוד כל הלילה אם זה אומר שאני אקרוס מטיפול בבית במהלך היום.
(אין לי תינוקות אז זה כבר לא רלוונטי אבל אז זה היה הדיבור)
השנה בכלל לא היה רלוונטי כי היה שפוך וגם צריך לחזור עירני למילואים.
אני לא מדברת על זמני תפילה, אלא על הגבלת זמן לימוד תורה.
אני לא מכירה מצווה שחובה הלכתית ללמוד כל הלילה, אלא יותר מנהג טוב. לכן בעיני אין פה השוואה לתפילה או עניין ספציפי עם גיל 13 אלא יותר בכיוון של "כל המרבה הרי זה משובח" בלי התייחסות לאורך ספציפי.
דווקא השיקול לאפשר לו ללמוד זה יותר עניין חברתי מהלכתי.
ועייפות זה לא רק טכני, זה גם הרבה נפשי, ואנחנו משתדלים לנתב את הצרכים והכוחות בין כולם.
ב"ה זכיתי בילד מהמם שממש "מתעלה לגודל השעה" ודווקא מתוך הכרה בזה חשוב לי שיחווה גם ילדות וקצת מרד נעורים.
אבל כשאני מרגישה שזה הפתרון שלי אז אני מבקשת ממנו והוא נענה בשמחה תמיד.
ואני בטוחה שההשתדלות של ילדי מגוייסים עושה הרבה רעש בשמיים גם אם לא מתאפשר לילה שלם מפאת המצב בבית. אנחנו פה בריצה לטווח ארוך ואי אפשר להחזיק שגרה או חיים רגילים בכל מחיר.
אז מתמרנים..
אשרייך שזכית ❤️
כי הכיתה עושה מדורה, והוא חזר הביתה רק ב22:00, ואז עוד צריך להתקלח.
אז נכון שלא הרשיתי להישאר עד 12 (כל הכיתה סיימה ב-22:00, לא היה פה דיון. דווקא אצל אח שלו כן סיימו יותר מאוחר ואנחנו אמרנו לו שנאסוף אותו ב-22:00 ביחד עם האח הקטן. מניחה שאם היה מאוד מתקשה עם זה אולי היינו מוותרים ונותין לו יותר, אבל ב"ה הוא זרם).
וכן, זה חלק מהעניין של היום. אני לא אהרוס לו את החוויה כי כל יום הוא צריך להיכנס למיטה עד 8 וחצי.
אז גם פה, אני כן חושבת שיש מקום להתגמש ולאפשר לו להרגיש את החוויה של החג.
אבל אולי באמת נקבע שצריך לישון בצהריים לפני, כדי שיעבור יותר בטוב...
בעיני ילד שרגיל לישון ב20:30, לסחוב עד 22:30- 23:30 זה מכובד, מעבר לזה, זה כבר שיבוש שעובר את גבול הטעם הטוב,
אבל אם זה עובד לכם אז אחלה.
ואם הם לומדים בבית אז בכלל זה מאפשר גמישות ולהיות עם יד על הדופק.
יש לי פה 2 ילדים (אחת בת 11 ואחד בן 8) שלא כדאי להיות לידם כשהם עייפים..
לקטן יותר היו תוכמיות ללמוד עם אבא, אבל בסוף האורחים שיבשו אותו לחלוטין והוא יצא מאיפוס והתנהג בצורה מחפירה 😞 מצד אחד מרחמת עליו מצד שני כועסת
אז גנזתי את כל התוכניות שהיו לי ועליתי להרדים אותו, זה עדיין היה מאוחר, בסביבות 23, אבל התבאסתי ובכיתי.. ב"ה הרבה זמן לא היו לו התפרצויות כאלה, אבל תמיד בקיץ כשהשעון מתאחר והוא עייף יותר זה מגיע בתדירות גבוהה יותר.. ו מש מרגישה איך ההתנהגות שלו קובעת את הסדר יום בבית..
היום דיברתי איתו קצת והיה יותר טוב, אבל היה קשה לילדים למלא את היום והרגשתי שמאוד מאוד נמרח למרות שבעלי יש ולמד איתם.. חושבת כבר איך אפשר לטפל בזה שנה הבאה.
אצלנו כל מי שרוצה ללמוד בלילה צריך לישון צהריים.
בערב החג בשעה 16:00 הבית היה חשוך כולם ישנו חוץ ממני, שהייתי במטבח, והגדול (11) שמתקשה להירדם אבל היה מוכרח להשאר במיטה.
אז בלילה הם למדו
בבוקר קמו מאוחר וזה היה בסדר, מי שעוד היה עייף יכל להירדם בצהריים.
להוציא את בת ה8 שהתעוררה מוקדם מידי ככה שישנה בלילה רק 6 שעות, וגם לא נרדמה בצהריים. רק ב5 נרדמה לשעתיים....
היום היחיד בשנה שאני מצליחה לגרום לילדים לישון צהריים זה ערב ליל הסדר. ככה גדלתי וזה חלק מהסדר של היום הזה. כי שם השותפות שלהם בלילה זה חובה, אז חשוב לי שהם יהיו עירניים ורגועים.
בערב שבועות לא עשינו את זה אף פעם.
אבל גם לא חשבתי שהם יישארו ערים ככה. בשנים קודמות למדתי איתם את מגילת רוב כשהם כבר במיטות, וכשסיימנו הם נרדמו.
השנה זו היתה פעם ראשונה שהם רצו ללמוד בעצמם לימוד משלהם.
הבן הגדול יותר הלך לישון בערך ב-11 כי הוא רצה ללכת לתפילה בבוקר. אבל הקטן יותר ניסה ללמוד כמה שיותר. (ולמרות שהוא לא הלך לתפילה בבוקר, הוא בכל שאת התעורר מעצמו ב-8 וכבר לא חזר לישון...). זה היה מאוד חמוד, אבל באמת כנראה היה קצת יותר מידי בשבילו.
זה חג שצפויים בו אתגרים סביב העייפות והשינה
אצלנו בן 14 כבר רגיל להישאר כל הלילה
בן ה5 חזר עייף באמצע התפילה בערב וקלט שאין לו כוח לסעודה ובוודאי שלא ללכת אח"כ לבית הכנסת (הוא לא הצליח לישון בצהרים) והתחיל לבכות
עזרתי לו להרגע ונתתי לו לאכול מהמאכלים של הסעודה
אח שלו אמר לו שיביא לו ממתקים ופרסים שמחלקים בבית הכנסת
הוא נרגע לחלוטין והלך לישון כרגיל
אבל לגמרי הלכו לישון מאוחר וגם בערב החג השנצ של הקטנה היה קצר ממש והגדולה לא ישנה.
ב"ה החג הגיע אחרי ליל שבת שישנו מאוחר ומוצש שישנו מאוחר אז בשבועות בבוקר הן קמו בעשר רק וזה היה נחמד גם לי וגם להן😅
בעלי ער בלילה אז פשוט מכינה את עצמי טוב לבוקר- דואגת שתהיה פה עוד חברה עם ילדים, קונה מעדנים ומכינה ארוחת בוקר כיפית כדי שהאווירה לא תהיה "איזה באסה צריך לחכות שאבא יקום" אלא "איזה כיף שיש מעדן שווה שחיכינו לו כל השבוע".
הרשנו להישאר רק אם יישן צהריים.
הוא ניסה אבל לא הצליח
אז זה היה תלוי בשאלה איך הוא יהיה, ובגלל שהחזיק מעמד אז הרשנו להישאר. למד עם סבא והיה בשיעור ומבחינתי זה מבורך. עד 12 וחצי.
בבוקר קם ב8 (שזה מאוחר עבורו)
ובצהרי החג המלצתי שוב על שנת צהריים והוא נרדם.
בעיניי המריבות בסוף זה חלק מזה
זה מבאס, אבל לא צריך לעשות מזה דרמה גדולה.
אפשר לשקף בפעם הבאה, "פעם קודמת כשלא ישנת היית עייף, אולי כדאי לישון". אבל לא חייב, וזה בסדר שלפעמים גם רבים כשעייפים.
אם זה משהו שהיה קורה כל שבוע, אז הייתי עושה חושבים.
אבל זה פעם בשנה, אז לא נראה לי נורא
ראיתי את רויאל של אינפנטי וגם את רובוסטו של מונה, שנמכר רק ברשת מוצצים. מישהי מכירה אותם ויכולה לחוות את דעתה? יש לכן רעיון לטיולון אחר עד 600 ש"ח? חשוב לי שיהיה עם פגוש, סל, וידיות מחוברות. עד 7 קילו.
יכול להיות שנוכל לקבל מתנה לחג את הוייפר של ספורטליין. שווה לנו? עדיף מעגלות אחרות?
רק קחי בחשבון שהגלגלים שלו קטנים אז הוא נוסע פחות טוב בשבילים לא סלולים, אנחנו בעיר אז לא מפריע לי.
חוץ מזה הוא מעולה. קליל, מתקפל בקלות, נוח להיגוי ונוח לתינוק.
פחות טוב בשבילים לא סלולים, אבל כן יודע להתמודד.
אגב איזי ווקר זהה לו לחלוטין
היינו בשוק שזה כזו תמונה נהדרת למחיר🤣
מושב נוח ומרווח אבל מתקפל קטן וביד אחת
בל שנכנס בו כל מה שכזה צריך לתקוע
מגן שמש לא קטן
ולי אישית גם היה חשוב הצורה של היסית שזה ידית אחת ארוכה ולא שתיים כמו שיש בטיולונים שמתקפלים כמו מיטרייה
מינוס יחיד שאני חושבת עליו- המושב בד, אז זה לא פלסטיק שדוחה לכלוך
מצד שני- היה לנו קל לנקות הוא לא בד שנדבק אליו מידי
אנחנו ממש אהבנו
לק"י
דבר שלא נתקלתי בו...
יכול להיות שהעמסתי עליו שקיות כבדות על המתלים, וזה מה שגרם לזה להשבר בסוף.
היה אצלינו שנה אני חושבת.
אנחנו לא הכי שומרים על הטיולונים ומעמיסים עליהן. אבל נראה לי שהשאר החזיקו מעמד יותר.
למדתי שלנו אישית לא שווה להשקיע בטיולון.
איזה קטע
אנחנו היינו נוסעים איתו לחול מסכנה הידית היא כבר צעקה דאיייי כבד ליייי🤣
אבל היא עמדה בזה בגבורה😂
לק"י
ונתקענו במדרכה העקומה, ניסיתי לתמרן, ופתאום הידית נשברה מצד אחד, ואז מהצד השני.
זה לא כשהיה על זה עומס אני חושבת.
קניתי משהו אחר עכשיו. הכי זול שמצאתי. מקווה שישרוד יותר.
לק"י
השאלה האם אתם מעמיסים עליו ילדים וקניות או שאתם שומרים עליו?
וכמה בערך המחיר?
את הקניות המשמעותיות בעלי עושה לוקח הביתה ברכב.
לפעמים קורה שאני בסיבוב עם הילדים ועוברת במכולת לקנות כמה דברים, אז אני כן אתלה על הידית של העגלה. אבל לא קניות בכמות גדולה...
וגם ילדים - אני לא מעמיסה. ילד אחד כל פעם. האחרים מקסימום נותנים יד לעגלה.
היא כן עולה ויורדת מדרגות לעתים קרובות יחסית (בכניסה לבית יש 15 מדרגות, שאני כל פעם צריכה לעבור. לא משאירה את העגלה למטה...).
אבל באמת יחסית השימוש שלנו בעגלה עוזר לשמור עליה. מניחה שבשימוש יותר מעמיס היא לא היתה שורדת באותה מידה.
אני לא זוכרת בכמה קנינו אותה (זה היה לפני כ-10 שנים...).
אבל חושבת שסביב 400-500.
עכשיו מצאתי אתר שהעגלה הזו כן במלאי, ובאמת המחיר הוא כ450.
מכירה חברה שיש לה את העגלה הזו מפעם וקניתה כזו לפני 3 שנים זה לא אותו דבר.
קנינו כזו גם ומאוד התאכזבנו.
הגגון מתנתק בכל קיפול וגם הגלגלים נופלים בקלות וצריך לחבר מחדש.
חוץ מזה די נוחה והשכיבה עד הסוף כך שמתאימה מגיל 0 (עם מזרון לעגלה)
היתה לי כזו שקנינו לפני 10 שנים, שרדה 3 ילדים וממש אהבנו.
אח"כ קנינו עוד אחת והיתה מעפנה מההתחלה, בקושי שרדה ילד אחד (היגוי על הפנים, הגגון כל הזמן מתנתק ועוד דברים מעצבנים ממש).
כשהיה בן שנתיים העפנו אותה והסתדרנו בלי עגלה.
טכנאית א"ס אמרה לי את מין העובר וגם הדפיסה תמונות שראיתי לשנייה
והועברו לרופא לחתימה אז לא קיבלתי אותן...
מה הסיכוי שטעתה אם צילמה 😯
ובכללי אתן יותר סומכות על טכנאים או רופאים?
לפני סקירה
כי אני לא עושה סקירה מוקדמת,
ולרוב עשיתי מעקב אצל רופא בלי אולטראסאונד.
אם היא אמרה לך, כנראה שהיא בטוחה.
על טכנאיות.
אבל שמעתי על טעויות גם של רופאים וגם טכנאים
כי כן עושה סקירה מאוחרת אבל יש עוד טיפה זמן
הגעתי לאורך צוואר השבוע שוב והיא אמרה שאין לה זמן לבדוק שוב
כי יש תור ארוך
פשוט רופאה בועז קודם אמרה משהו אחר אבל האולטראסאונד היה גרוע
וטכנאית לא הצליחה לזהות בשבוע 15
נראלי זה עניין של ניסיון לא משנה טכנאי/ רופא
שכל אחד מהם יכול לטעות. הכי טוב לחכות לשבוע שכבר יודעים בוודאות
אצלי בשבוע 12 בשקיפות אמרו בן
בגלל שהייתי בהריון בסיכון עשיתי כל שבוע - שבועיים אולטראסאונד ובכל פעם אמרו לי משהו עד שאמרו בוודאות שזה בן בסקירה
ממליצה לחכות, אם כי לגמרי מסכימה שזה קשה!!
זה קשור למקצועיות.
יש רופאים שבכלל לא מבינים ככ טוב א"ס ויש כאלה מעולים
ויש טכנאיות שהן עוד בתחילת דרכן אז עוד לא כ"כ מקצועיות וכאלה שיהיו סופר מדוייקות כי זה מה שהן עושות כל יום.
כמובן שזה קשור גם לאיכות המכשיר, לתנוחה של העובר וכו'..
הפתרון שלי בעניין הספציפי הזה הוא לחכות ללידה ואז אין סיכוי לטעות, המיילדת מרימה, מסתכלת בין הרגליים ואומרת לי
בשנים שאחרי צריך שנתיים של שני שליש משרה..
אה וכל פעם מינימום חצי שנה עבודה בשנת לימודים
לק"י
ולא זכור לי שהיינו צריכים יותר משליש משרה.
אבל בכל מקרה החל מהשנה השניה עבדתי יותר משליש משרה גם ככה...
(אולי זה השתנה באמת)
צריכה בשנתיים אחרי הסטאז' שני שליש משרה.
אבל אפשר לחלק את זה עד חמש שנים.
ככה שאם עובדים במשך חמש שנים שליש משרה כל שנה (כולל הסטאז') מסיימים את זה בזמן.
רק מפחדת שעמותה פתאום כבר לא נחשבת..
בעקרון מספיק לי שליש משרה..
מממש מתלבטת.
בהריון שבוע 8
מקום העבודה שלי נסגר מהיום למחר
אופציה א - לחזור לעבוד במקום העבודה הקודם שלי. משרד קטן.עבודה מהבית. עבודה נוחה מאוד אין הרבה התפתחות מקצועית. כן אבל ממשיכה לצבור ניסיון שזה בכא דבר חשוב הלאה
התכנון עד אחרי החלד בעז"ה. אז אחפש בנחת עבודה. (בינתיים תמיד יכולה להמשיך שם באותו מקום עד שאמצע)
העבודה שם במקור חוץ - סוג של פרילנסר. הם טוענים שיש מספיק פרויקטים לחודש. רק זה סוג של חשש. על בטחון תעסוקתי
אופציה ב - לנסות למצוא מקום עבודה חדש (יש בשבילי לא הרבה מידי אופציות בשוק אבל מצד שני אין הרב היצע לאנשים עם ניסיון כמומי) רק הבעיה היא שאני אולי כן אשרוף את עצמי שם. כי נניח אתחיל שם הכי מוקדם עוד שבועים. במקרה שאמצע מיד וכו וכו. זא אהיה שבוע 10.
חודש אחרי כבר צריכה להודיע על ההריון.
תכלס זה ככ לא נעים.
חשבתי אפשר להתחיל תהליך ואם מתקדם להודיע ואז שיקבלו החלטה.
מרגישה יחסית לא נורא ככ
יש ימים יותר גרועים.
אבל לרוב יחסית סביר ובכא אני מתקדמת בשבועות ככה מהתקופה הקשה בכא תעבור...
מתלבטת ממש.
לא רוצה לשרוף את עצמי במקומות.
בכל מקרה הייתי מדברת עם אופציה א שתהיה לך איזו שהיא עבודה שתבטיח לך דמי לידב בחופשת לידה
תקחי גם בחשבון שהרבה פעמים בהריון קשה להתחיל משהו חדש.
זה כמובן מאוד תלוי בכל אחת אבל ממה ששמעתי מבנות שהתחילו עבודה בהריון
אמרו שלא היה להן אנרגיות להשקיע כמו שמצופה בעבודה חדשה.
הריון ותינוק קטנטן זה לא זמן להתפתחות מקצועית אלא רק לשמור על הקיים
הייתי הולכת על א גם אחרי הלידה עד שהתינוק קצת גדל ויש את הפניות לחפש ולהשקיע בעבודה חדשה
ממה נובע החשש שלך שאין שם מספיק פרוייקטים?
שימי לב שתלושי השכר האחרונים הם אלה שקובעים את דמי הלידה
מה עם לחפש משרת החלפה לחלד?
ונכון זה הרבה יותר מורכב מבחינתי להיות עכשיו עצמאית.
מה הכוונה לחפש משרת החלפה לילד?
ולגבי להיות עצמאית יש לזה הרבה השלכות, ממליצה לך להתייעץ עם רוח בכללי אבל ספציפית לגבי ההשלכות בזכאות לדמי לידה.
אבל אז יום אחרי החלד שלי
אהיה בלי עבודה לחזור אליה.
אופציה פחות מועדפת מבחינתי
תתחילי את התהליך ותספרי לפי ההתקדמות
עדיין נשאר לך מספיק זמן לעבוד בע"ה אם הכל ילך חלק...
בחמישי יש לה פגישת טיפת חלב של חצי שנה
על הבוקר ב7:45
אני מתלבטת אם לשלוח למעון
איך הם אחרי זה? ברוך ה' עד כה הילדות שלי לא העלו חום אחרי חיסונים. כן היו ישנוניות.
שואלת כי אני עובדת מרחק של איזה שעה מהבית אולי ארבעים דקות אם אין פקקים אז אם עולה חום גו משו זה לא שאני עשרים דקות מגיעה…
כת יכולה גם לספר למטפלת שהיא אחרי חיסון, ושאם יש משהו אז שתגיד לך..
הם יכולים לא להרגיש טוב יום אחר כך. לא מיד אחר כך..
אם אני זוכרת נכון א הז החידון המחומש שכולל גם אבעבועות רוח?
לי נאמר אז 'התופאןת לא מיידיות ומגיעות תוך 'בוע גג שבועיים מהחיסון
ואכן היה כך היה לו פריחה וחום בשבוע אשחרי
אבל מיד לא היה כלום
שאר החיזונים זה 'ונה וכן אמור להיות ביום-יומיים הדמןכים
אבל
לא מחייב מיידית
ולא מחייב ישהיה בכלל..לרוב הילדים לשי לא היה בכלל תופעות. ב''ה
אז אני היתי 'שולחת
מעשכנת ש3יבל חיסון
ואשם יש משהו חריג שיעדכנו אותך
אין פה חשש הדבקה
חייבת להבין אם אצל כל המשפחות זה ככה שאין שבוע ללא וירוס או חום או תולעים או השם יודע מה.
והקטן שלי כבר בן 3.
ופשוט כל שבוע יש אצלנו משהו אחר. ואם אפשר אצל 2 ילדים אז מה טוב.
אני מיואשת ולחוצה כבר בו זמנית
אולי עזר
תכלס זה מעיד על חולשה של מערכת החיסון- גם המחלות וגם תולעים
אז נשאר להתפלל
להוסיף ויטמין סי, די, אם את רוצה גם מוחטיויטמין ופרוביוטיקה
ולקוות שיעזור
ואוכל בריא כמובןןןן
ירקות וחלבונים הכי משמעותי נראלי
בין וירוס או חום
לבין תולעים...
כשגם זה וגם זה גורם לשגרה להתערער.
הילדים צורחים את נשמתם כשיש תולעים ואני מוצאת את עצמי שעות ערה.
ובזמן מחלות מהלחץ אני ערה איתם.
אגב אחרי ההודעה הזו שלי באותו לילה נאלצנו להזמין אמבולנס.
הילד התקשה לנשום מאד. אי אפשר ככה.
הייתי פונה לרופה משפחה
בינתיים
פירות ירקות וחשיפה לשמש כשלא רותח
הקדמה: כשבן אדם כועס/פגוע, לכל אחד יש דרך משלו להביע את התסכול, לפעמים זה תגובות חזקות (לשבור משהו, לצרוח, לקלל וכולי.)
אז אצל בעלי הדרך היא: לשבות. להתעלם. ויהי מה.
אז מיום חמישי בערב בעלי היקר שובת, וכל הכבוד לי שביום שישי עשיתי הכל לבד. מקלחות, שטיפה, סדר, כביסות, אוכל לשבת, תעסוקה לילדים, אוכל לילדים, שעון שבת וכולי.
כל זה אחרי לילה לבן במיוחד עם ניו בורן שיונק בלבד.
יכלתי להגיד שאם הוא לא עושה אז בעיה שלו,
אבל זה שישי ולא יכלתי להשאיר בית מלוכלך או ילדים מלוכלכים או לא להכין אוכל לשבת או לא לתת לילדים במהלך היום…
אבל מי שהיה סובל בסוף זו אני והילדים כי מבחינתו לישון כל השבת.
בכיתי המון. תוך כדי שאני מבשלת- בוכה, תוך כדי טיטוי- בוכה…כי כמה שניסיתי לדבר עם בעלי לפתור את הבעיה הוא לא הסכים ובחר להישאר בתוך עצמו.
ולי היה כל כך קשה שהוא רואה שאני בוכה, יודע שאני אחרי לידה, יודע שאני לא ישנה, רואה שאני נקרעת בין המשימות… וכלום.
בשבת ב"ה דיברנו השלמנו כי סה"כ אנחנו אוהבים, ודברים כאלה קורים פעם ב.. כשיש טריגר. גם לי יש קיצון במקרים מסויימים .
אבל וואו זה היה קשוח!!! פיזית ורגשית.
ותמיד יש דרך אמצע. בטח אחרי לידה.
יכלת לא לקלח
לקנות אוכל או לעשות שבת מטבלים עם לחם וטונה וחטיפים לילדים
יש הרבה בין הקצה שהגעת אליו ללא לעשות כלום. שזה גם בסדר.
זה משמח שדיברתם
אבל תחשבי על 2 דברים:
1. מה הילדים שלך רואים
2. מה הוא מבין מההתנהגות שלך
ועוד -- איך את מתייחסת לעצמך. שזה הכי חשוב. מותחת את עצמך עד מעבר לקצה גבול היכולת בשביל קווים אדומים שיש לך בבראש.
נראה שכדאי לעשות שינוי חשיבה ומסלול מחדש
את מהממת שהתפייסת בכלל לדעתי❤️
ופרגון! כי זה באמת ממש לא פשוט.
אבל כן רוצה להגיד, שאני חושבת שזה לא תקין. וכדאי בזמן רגוע לדבר על זה ביניכם.
מהיכרות כן משהו דומה, זה לא לגיטימי בעיניי. מותר לכעוס.
אבל תהיה ענייני. לא חייב לפרגן, לדבר לכיף, או לעשות אקסטרה.
אבל --
להתעלם
לא לדבר
לשתוק
להיעלם ולא לתפקד מול הילדים
זה לא לגיטימי
במובן מסויים זו פעולה קצת אלימה. אלימות שקטה, גם אם לא מכוונת.
אז מותר לכעוס, אבל גם לכעוס יש דרך.
וואי ממש נסיון קשה
לא נכנסת לפרטי מה יכולת לוותר ומה לא
כי בסוף זה בחירה שלך
וזכותך להחליט להתאמץ
אבל
כעקרון אני לא היתי מוכנה לקבל התנהלות כזאת
כי בסדר שמישהו נפגע זה זכותו
אבל להתנער מאחריות זה לא ממש אפשרי לאורך זמן
לגיטימי ללכת לשעה- עשתיים לשקט ולהתאפס
אבל להשאיר את הכל עליך למשך השבת והערב חג?
וואלה מחילה אבל בעיני לא לגיטימי
אי אפשר להתנהל ככה בזוגיות
גם כאשנחנו פגועים יש לנו מחויבות
ואפ'ר לקבל ממנה הפוקה
אבל להעלם ככה לכמה ימים?
אם עכשיו אין לו פניות לשמוע
זה מהשו שהיתי מעלה לשיח ישיר ואמיתי בהזדמנות הראשונה
אם בינכם הז לא נפתר אז הולכת לטיפול זוגי יחד ללבן את זה
זכותך לקבל את זה כלגיטימי
אבל אם זה קשה לך ופוגע בך אז אפשר למצוא את הדרך לייצר שינוי
אם תיכנסי לחדר ותשאלי הפשטות- ירחמיאל אני צריכה עזרה עם הילדים. אתה מוכן לבוא?
הוא לא יבוא?
הרי הוא יודע שאת אחרי לידה, והוא יודע מה זה שבת
בעיניי אם את מבקשת הצורה מכובדת והוא נשאר לישון ולהתעלם,
אז אאת צריכה לחשוב עם עצמך אם זה סבבה לך שהןא דורך עלייך ככה. כי לא מגיע לך נשמה.
הוא יוצא קצת בזול מדיי עם הנתנהגות הזאת, סליחה אם זה ישיר מדיי.
לעשות את זה לאישה אחרי לידה... לא ראוי.
זה יפה מאוד שאת מעבירה על מידותייך ומסכימה למחול,
אבל באמת חושבת שכאן העבודה היא להיות אסרטיבית מולו. להיות יותר קשה ותקיפה כדי לאזן את הרכות הרבה שגורמת לך לספוג התנהגויות לא טובות.
המון בהצלחה!
האמת שלא יצא לנו אף פעם לדבר על זה בזמן רגוע,
כי ב"ה זה באמת קורה לעיתים רחוקות הפגיעות הקיצונית הזו… הוא בן אדם ובעל מאוד שותף בצרכי הבית והילדים.
אולי באמת אנסה לדבר איתו שמותר לו להתכנס בעצמו ברגע של קושי, אבל שיש קו אדום של דברים נגיד שקשור לילדים או לבית שצריך לעשות…
לא חשבתי על זה האמת.
כן זורקת לו משפטים באמצע הכעס אבל כמובן שזה לא עוזר באותו רגע…
תודה, הארתן לי.
תקראי על שתיקה כהתעלמות. זו תגובה לא לגיטימית שצריך לטפל בה. את לא אמורה לספוג את זה.
לגבי כל מה שהחלטת לעשות לשבת, אל תכניסי את ה"סבל" של הילדים למשוואה.
ילדים לא סובלים מלאכול יום אחד ביצים קשות, קרונפלקס, פיתות ושניצל תירס.
וגם מלא להתקלח (אלא אם יש ילד ששורף לו וגם זה אפשר לטפל נקודתית) וגם מבית מלוכלך.
ילדים הם יצורים שיכולים לשרוד תנאים הרבה פחות טובים מזה. במיוחד כשמדובר על יום/ יומיים ולא על תקופה יותר ארוכה.
זה לא שאין אוכל בבית. אז זו לא ארוחת שבת מבושלת כמו שרגילים.
זה יפה ממש שאת דואגת להם, רק תדעי שזה בחירה ולא הכרח למנוע מהם סבל.
בסוף יוצא שהתאמצת ממש ואף אחד לא עומד בתור לחלק לך מדליה, כשמי שגרם לכל הבלאגן זה בכלל לא את.
אני אומרת את זה ממקום טוב, שקודם את צריכה לראות את עצמך ולא להעמיס הכל עלייך.
וחוזרת לעניין התגובה שלו- לא חכמה להגיד עכשיו אנחנו בטוב אז הכל בסדר.
אם חלילה היה מקלל אותך אז גם אחרי שהייתם מתפייסים היית אומרת הכל טוב?
את עכשיו אחרי לידה אז קודם תתאוששי ותתחזקי.
אבל בהמשך צריך לטפל בזה. לא ייתכן שכשיש טריגר זו התגובה שלו.
לא יודעת מה הכוונה "גם לי יש קיצון"
אבל זה לא אחד תמורת אחד. במה שצריך לטפל, מטפלים.
את גיבורה באמת ואישה מהממת אבל ואבל גדול זה לא לגיטימי ואפשר לטפל בזה! לא חייב להישאר כל החיים בדפוס כ'כ פוגעני שאת משלמת בו מחירים כ'כ כבדים. כמו שכבר כתבו זאת סוג של אלימות שקטה.
אנחנו היינו במצב דומה וככה היינו רבים.
בעלי הלך לטיפול וב"ה לרב זה כבר לא חלק מהחיים שלנו ואם כן לגמרי יודעים לדבר ולעצור את זה.
מוזמנים לקרוא בזמן רגוע על 'מובחנות' לקבל כיוון.
בהצלחה רבה!
גם בעלי יש לו קטע שהוא רב איתי הוא נכנס למוד של שביתה בעבודות בית, נניח אם ברגיל הוא שוטף כלים בערב הוא לא ישטוף אבל ממש לא ברמה שאת מתארת... להכין שבת לבד. מוגזם ממש ולא לגיטימי. פעם אמרתי לו, אני לא מבינה את הקטע כשאתה רב איתי אתה לא עושה ומסדר, כאילו , אני יכולה לריב ולבכות עד מחר אבל כביסה תהיה! אוכל יהיה! כאילו מה הקשר?! הוא אמר לי שפשוט לא בא לו כשהוא פגוע/ כועס לנקות. אז מה?? אז הכל יפול עלייך?!
בעיני זה חמור להשאיר אותך לעשות הכל הכל בגלל שכועס, תוציא את העצבים בדרך אחרת. זה ממש לא בסדר, ועכשיו כשאתם בטוב ב''ה אני חושבת שצריך להעמיד אותו במקום.
תגידי לו תאר לך שכל פעם שאני אפגע אני לא אבשל, לא אשים מפה לבנה על השולחן, לא אקלח את הילדים, לא אקום להניק, לא אשטוף ולא אקנח את האף לילדים .... מה הקשר?? אתה יכול לעבוד בכעס אם אתה רוצה, אבל לעשות שביתה על הבית זה להפיל את הכל עלייך. !
וגם בימים האחרונים היא בוכה המון תוך כדי שינה בלילה, קשה להרגיע אותה ולא מבינה מה יש לה, יכול להיות שזה מגרד יותר בלילה?
לק"י
אולי שווה למרוח קרם גם שם (לא יודעת אם זה יילך, אם יש לה מלא שיער).
והגיוני כשהיא מנסה לישון זה מציק לה יותר.
אולי האדום שיש לה בקרקפת זה כתוצאה מהגרד, איך אפשר לדעת?
בדקתי ממש לנסות לחפש ממה מגרד, חוץ מאדום מכמה מקומות לא ראיתי
ממה יכול להופיע יובש פתאומי ככה בהנחה שזאת הסיבה בעצם? מצריך רופא? לא החלפתי שמפו או משהו
ממליצה לשים משחה, גם ירגיע.
וגם- שלא תגרד עד מצב של פצע שיזדהם...
מניסיון מר..
את אומרת שיש קשר למזג אויר?
אוף עכשיו היא קמה בוכיה וממש מתגרדת ברגל באותו מקום ,נצטרך מחר לראות רופא גם על הרגל וגם על הראש
ממליצה לכן גם
בע"ה שנחגוג אותו בבית המקדש!!!!!!
אשתדל גם לצרף קישורים למתכונים טובים
ותליתי בארון בדלת בפנים
את ההשקעה
למרות שילדים ואנחנו מאוד נהנינו...
ויש דברים שבישלתי ונשארו במקרר
אז לזכור שחבל לבשל...
אם אהבתם אפשר לרשום לך להכין כמה ימים לפני החג את הבצק ולהקפיא (אני עושה את זה לפעמים)
וכן, בישול יתר זו תופעה ידועה🥴
שלום לכולן,
בעז"ה צפויה לנו ברית בקרוב ומן הסתם נעשה אירוע קטן באולם של ביה"כ.
אני רוצה לשים בלוני הליום במרכז כל שולחן.
ראיתי שעשו את זה באירועים אחרים אבל זה תמיד בא עם סטנד בלונים גדול כזה בכניסה ואני מניחה ששילמו למישהי שתעצב את זה.
כמה עולה דבר כזה? בעצם אני לא רוצה את כל השירות הזה אלא רק משהו כזה בקטנה. לעשות לבד זה בעייתי כי בעצם צריך להספיק את זה איכשהוא מיד על הבוקר...
אבל בגדול את בוחרת מה את רוצה מתוך השירות
יש שערי בלונים- סטנד, יש מרכזי שולחן, יש ספרות..
יכולה לבחור מה מתוך זה את רוצה.
המחירים משתנים בין סגנון העיצוב שרוצים- יוקרתי, פשוט יותר וכו', יש כאלה פשוטים ב30 לכל שולחן, מול יותר יוקרתיים שעולים 100, ובאמצע יש עוד כמה מחירים..
זה מה שאני מכירה ממעצבת באזור שלי
שיהיה בשעה טובה ומזל טוב😊
אולי שווה למצוא כמה נערות שירצו לנפח (תדאגו למשאבות טובות), ולארגן את כל זה.
לק"י
חשבתי על עיצובי בלונים שלא צריך הליום.
עדיין אפשר לקנות (אולי להזמין מראש), לדאוד שמישהו יאסוף לפני הברית ויארגן.
רק צריך לדאוג למתקן או משהו שעומד באמצע השולחן, ועליו תולים את הבלונים.
עולה בסביבות 150 שח
נראה לי שמתאים ל100 בלונים (תלוי גם בגודל)
זה מוסיף מאוד לאווירה, זה זול ולא נדרשים בלונים בכל שולחן לדעתי (ואז חסכת את הגז הליום).
מה שאת צריכה לעשות זה זה:
תכתבי בגוגל קשת בלוניים שיין
או קשת בלונים אלי אקספרס.
מיד יעלו לך מיליון תוצאות זולות מאוד.
לאחר מכן, תזמיני גם בלונים.
צריך לנפח אותם עם משאבה (כמו משאבה של בריכה) כי מדובר בכמות גדולה ופשוט מחברים אותם לקשת עם חוט.
פשוט מאוד, זול ומשדרג ברמות.
אצל מעצבים בלונים זה סביב האלף ש"ח - אני יודעת כי בדקנו.
אפשר גם להזמין רקע לצילום מעוצב עם שם הילד למאחורי הבלונים, אני הזמנתי מחנות בשם הילולה אבל אני לא מצליחה למצוא את זה כרגע באתר שלהם, אפשר בכיף כל רקע אחר לא מתוייג אלא כללי יותר מאלי אקפרס או שיין.
אם יש לך אחות או חברה טובה, זה באמת שעה של עבודה ועלות של 200-300 ש"ח.
אנחנו עשינו ליד זה את כל התמונות המשפחתיות ויצא מהמם ברמות.
נפחי אותו היום ובדקי איך הוא נראה מחר בערב.
הרי הקשירה עצמה, תחזיק בוודאות.
נשאר לך רק לבדוק האם הבלון יישאר נפוח במלוא גודלו וישמור על הברק והיציבות.
לגמרי הייתי מנפחת היום ובודקת מחר.
בהצלחה.
אופציה נוספת לקנות מראש בלונים (אפשר מראש באלי אקספרס וכו) ולקנות מיכל הליום ולנפח. לא יודעת אם זה מסובך או לא. כדאי לשאול מישהו שכבר עשה את זה.
אופציה שלישית- להזמין מאליאקספרס בלונים וגם מחזיקי בלונים- המקלות האלה שמשחילים את הבלון בעיגול בקצה. ואת כל זה מעמידים על השולחן. ואז זה רק ניפוח רגיל ולשים (עדיין תצטרכי למצוא מישהו שיתעסק עם זה, אבל זה יכול להיות גם נערים או לעשות כמה שעות לפני האירוע).
לתספורת מחנות צעצועים שמוכרים בלוני גז הלכתי מראש לבחור שם צבעים ובאותו יום שלחתי בחורה שתעמוד שם עד שניפחו הכל
צריך לקנות גם מעמיד לבלונים לשולחנות זה כמו אבן משקולת כזאת עטופה.
לברית לא יודעת אם מתאים להתעסק עם זה הייתי מזמינה ממשהי שמוכרת עיצובים מוכנים היא מביאה לך הכל קשור ואת רק שמה בשולחן
שיכולים לעשות את זה, אז זה לא מסובך בכלל לעשות לבד (לא הבנתי אם את כן או לא רוצה גם בכניסה. גם זה אפשרי לבד אבל צריך להסתכל קצת על סרטונים של עיצוב בלונים). אם את מדברת על 3-4 בלונים במרכז כל שולחן אז כל מה שאת צריכה זה איזשהו עצם לקשור אליו. זה יכול להיות בקבוק קטן או מסביב לפחות, אגרטל, דובי יושב שקושרים לו ליד, חלוק נחל או אבן סתמית, מרגמיש, שקית מתנה ולקשור לידית, קופסת תכשיטים או אפילו מכונית או טרקטור צעצוע שיש בבית.
אפשר להוסיף בעוד כמה מקומות באולם שיש לאן לקשור (נגיד אם יש מחיצה או מעקה של מדרגות או שולחן שתיה חמה ומתוקים שאפשר לקשור לכלים יעודיים או אפילו של ההגשה אם יש איך).
אם את רוצה קשת בלונים או משהו יותר בסגנון, זה כבר יותר מקצועי ודורש לפעמים ציוד יעודי ולכן יותר הגיוני לחפש מישהו שתעסק בעיצוב בלונים. (שוב, אפשר ללמוד ביוטיוב אבל זה סינג'ור יותר רציני לבקש בלי תשלום)
שיהיה בשעה טובה, בקלות ובבריאות
הזמנו בלונים משיין
וממקסטוק קנינו מעין מעמדים כאלו (בשיין יש משהו דומה:
ערכת מעמד לבלונים 1/2/3/5 יחידות, מרכז ובסיס לשימוש חוזר לקישוט מסיבת יום הולדת במקור תכננתי לעשות קשת בלונים, אפשר גם להזמין בשיין, אבל השתמשתי בחצי מהבלונים לברית של אחיין שלי, אז נשאר לי רק חצי מכמות הבלונים...
אבל זו גם אפשרות
ואז בבוקר אחים שלי ובעלי הגיעו לנפח,
וקנינו 8 בלוני הליום לכניסה, 4 לכל צד (והעמדנו עם בלון מים קטן)
היה מקסים...
מבטיחות לתמוך בע"ה
וממש חשוב לנו לשמוע!!!
(כותבת ברבים כי אני בטוחה שהרבה איתי במחשבה עליכן!!)
אז הוא חזר בשישי ב"ה, צריך לחזור בשלישי, אז שמחתי שזכינו גם בשבת וגם בחג❤️
הספקתי להנות ממנו קצת ואז הוא ממש נפל למשכב😔
מרגיש זוועה, חום וכל הסיפור...
אז במקום שאני אשתבלל לעצמי, ואתן לי מנוחה כמו שקורה כשהוא חוזר. עכשיו אני צריכה להמשיך לטפל בילדים (שהגדול שממש עוזר גם חולה) וגם בבעל חולה😥
וכדי להוסיף עוד קצת, היינו אמורים לסוע לחג להורים שלו. אבל אחיו גם יהיה ואישתו יילדה לפני פחות מחודש, אז אין סיכוי שאנחנו ניסע לשם עם החיידקים שלו🥴
אז גם צריך לבשל, מזל שנשאר בשרי משבת, נמחזר.
וחלבי אני אוהבת לבשל אז אפנק אותנו דברים שווים😋
ותודה לאל שהחג מגיע אחרי שבת, כי הבית כבר מסודר💪
ואיזה כיף שהבית נשאר מסודר...
ואיזה ראיית הטוב!!!!
וואו מעריצה אותך!
מאחלת שיהיה רפואה שלימה ומהירה!!!
ושיצא לטובה ובנוסף מחג שקט וכייפי בבית!!!
ותפנקי גם את עצמך במשהו שאת אוהבת!
את אלופה ברמות!!!!!
מדליות!!!🥇🏅🏆🎖
אשת חיל את.
כזה מבט אופטימי!!
בהצלחה רבה ורפואה שלמה במהרה ❤️
מחרפן שדווקא כשמגיע הזמן שלך להתפרק הוא נהיה חולה🙄
ולגמרי תפנקי גם אותך!
אני כבר קצת על הקצה, עם ארבעה ילדים קטנים בבית..
בוכה מכל שטות
ובאמת שאני לא צריכה עזרה, אני מסתדרת.
רק שיתעניינו, שירימו טלפון בשעות הערב לדרוש בשלומי♡
, אני משתדלת להיות בעיקר עם הילדים..
ולכן מצליחה לנשום ולחשוב על עצמי רק בערב.
וזה מאוד שואב.. יכולה להיות בחוסר מעש המון זמן בערב. ולכן שיחה קטנה יכולה להוציא אותי מהלופ הזה.
אבל באמת כל אחת ומה שמתאים לה
חיבוק ענק ענק ענק!!!!!
שיחזור מהר ושהחג יעבור בטוב!!!!
אולי תצאי לך לזמן קצר לאיזה התאווררות אחרי שהוא חוזר?
או שהוא חוזר עייף מדי?
אם את גרה באיזור ירושלים תגידי ואשמח לעזור!!!❤️❤️❤️❤️
חוזר עייף אבל אחרי יום כבר מתאפס..
באמת זה רעיון לנסות לקבוע מפגש עם חברה או משהו כזה
בבית עכשו עד רביעי אז מתרגלים להסדר החדש😉
והכנתי כמעט הכל ביום חמישי- שישי והקפאתי אז עכשו נשאר להכין בקטנה😀
ואתן פשוט מהממות שככה אתם מתעניינות! נותן מלא כח!
וואו כן זה כ"כ להתרגל כל הזמן, השינויים הם מאתגרים ודורשים התגמשות כזו כל הזמן..
מאחלת שיעבור לכם ממש בטוב!!!
ואיזה כיף ששיתפת!!!!
תודה לכן!!!!
אתן הלביאות בשביל כולנו❤️❤️❤️❤️
התגיסנו במפתיע לסבב הזה מעכשיו לעכשיו
(טלפון בא תגיע... בלי שום הכנות)
והוא לא נגמר וגם אין צפי או כיוון (התחיל לפני פסח)
מזל שהם עושים סבבים בניהם אז היציאות סבירות
אבל גם בזמנים האלו הוא הולך לעבוד
(הבוסים של שנינו ממש ממש בסדר ולא מצפים לכלום אבל שנינו מבינים שאם אנחנו רוצים להמשיך להתקדם ולהמשיך להחזיק בפרויקטים שלנו זה מצריך נוכחות כל שהי)
אני אפילו לא יודעת איזה סבב זה
חושבת חמישי... אולי אפילו שישי
וואי תודה ענקית לכן בשם כל עם ישראל!
כמה הקרבה
כוחות
מחירים
מאמצים יומיומיים
הכלה
התגברות
ועוד המון שזה דורש..
תודה ענקית ענקית על כל זה ועל עוד הרבה שאת ואתם עושים בשבילנו!!!!
שולחת לך המון כוחות ושתהיה הרבה סיעתא דשמיא וטוב בכל!!!!
בחג הוא בבית?
ואני לא מצליחה להסביר את זה
גם בשגרה הוא בקושי בבית
ועדיין הכל מרגיש אחרת
אפילו אם היה חוזר רק ללילה היתי מרגישה הבדל ענק
לא יודעת להסביר
שבוע שעבר ממש התיאשתי
נגמר לי הכח
כמה שפיסית קשה לי עם כולם וההריון במקביל
בעיקר קשה לי הבדידות הנפשית
שעוברים שבועות שלמים שאני חיה בעצם עם עצמי . והילדים..
ונחלשתי כי הסוף לא מתקרב...ויש עוד נצח .
הוא חזר
וכאילו שכחתי כמה נורא הרגשתי
פתאם הכל מרגיש נורמלי
לחלוטין בהכחשה מול אחרי החג
החשש מאחרי..
איך היה לך יקרה?
לק"י
יודעת שזה לא תמיד מרצונכם, אבל תודה ענקית!!
בעז"ה שתקבלו על זה שכר גדול בעולם הזה ובעולם הבא!
עושים כמה ימים פעם בשבועיים..
אבל מקפיצים אותו ממש מעכשיו לעכשיו..
אתמול בלילה הודיעו לו ששלישי עד חמישי צריך אותו וזה זמן שממש קשה להתארגן בו על עזרה..
במיוחד שיש לי איזה משהו בשלישי לשעתיים שחייבת ללכת והוא היה אמור לשמור על הקטן..
מתי ילדת? יכול להיות שפספסתי?
ומזל טוב גם ממני ללידה!!!
בהצלחה ממש!
שולחת הרבה כוחות🥰🥰
מרגישה שזה קצת מוגזם אצלנו, ורוצה לקבל קנה מידה.
והמלצות לחיזוק המערכת החיסונית יש למישהי?
מודה שאנחנו לא אוכלים הכי בריא, קשה לי עם זה נפשית (גדלתי בבית מאוד מאוד מאוד בריא).
הילדים ב"ה בסדר
ויטמין די וסי
חשיפה לשמש
ואוכל מאוד משפיע על הבריאות. גם פעילות גופנית. ושמחה כמובן🙃
ויש את הילדים שיותר נדבקים ואלו שפחות.
היה תקופה שבעלי היה במשך חצי שנה כל חודש עם דלקת במקום אחר
גרון, אזניים, עיניים, ראות
משהו הזוי
הלכתי לחנות טבע קניתי לו
ויטמין די
ויטמין סי
אבץ
Coq10
וקומפלקס בי
ב"ה השתפר מאוד מאוד
התינוק היה המון חולה
לקחתי אותו להומאופתיה והשתפר מאוד
אני שמעתי שיש אנשים שלא מכניסים חלב הביתה
הם טוענים שהרבה פחות חולים ככה.
אולי שווה לנסות?
וב"ה לא חולים הרבה
בלי עין הרע
אני שמתי לב שאם אני לא ישנה מספיק גוף שלי לא מצליח להתמודד עם ווירוסים וחיידקים, אני נהיית חולה.
גם בעלי ככה. ילדים שנה ראשונה -שניה במסגרת חולים הרבה. אחר כך מתאזן. מצד שני אם יש שפעת באזור או משהו אחר , בטוח מישהו מהילדים יידבק ויביא הביתה. בגלל זה בהתפרצויות קורונה ישר השארתי בבית , לא הייתי עומדת בבידוד הנצחי...
אני כמעט לא חולה ב"ה (אף שיש לי גוף די חלש בתפקוד היומיומי) ויש לי גם ילדים כאלה. ויש ילדים שחולים הרבה... (בחורף בעיקר, בקיץ הרבה פחות)
אנחנו גם לא אוכלים בריא לצערי...
ב"ה אלף פעם בקושי חולים אצלנו (לא מחשיבה צינון בלי חום).
אנחנו לא כאלה בריאים ולא הנקתי שני ילדים שבקושי היו חולים גם בתור תינוקות.
יותר משתנה לפי מקום המגורים אצלנו
מכלום ועד כל חילופי עונה
מדי פעם, והם מעדות המזרח (כלומר - בעלי חצי והבת שלי רבע).
אנסה לגגל מה זה fmf...
הכי הרבה פעם פעמיים של צינון וכאב ראש אבל לא חולה ממש
הילדים לרוב פעם אחת בשנה, גג פעמיים
הקטן קצת יותר, אולי שלוש
בשנה הראשונה במעון הם תמיד חולים יותר אבל השנה ב"ה כולם גדולים יותר
עם וירוס בערך פעמיים בשנה.
יש לי ילד בלי עין הרע פעם בארבע שנים בערך עם וירוס... שאר הילדים כמה פעמים בשנה, התינוק איזה 10 פעמים בשנה... סיוט. אנחנו אוכלים הכל, אבל משתדלת שיאכלו כל יום ירקות טריים/ מבושלים. חלבי חופשי (חוץ מהאלרגי שלי). חטיפים וממתקים רק בשבת, בגדול...
2 ילדים מגיל שנתיים
ו2 ילדים מגיל 6
חולים 1-3 פעמים בשנה
אני חולה 3-4 פעמים בשנה בתקופות טובות
כשהיו לי בעיות במערכת העיכול או חרדות, הייתי חולה הרבה.
אני רואה שאצל תינוקות וילדים קטנים זה בעיקר מושפע ממשהו מולד
אצל מבוגרים התזונה ואורח החיים משפיעה באופן ישיר
סביב המחזור, אבל לא בהכרח רק כאבי בטן. זה משפיע לי על כל המערכות. לא כל חודש מגיעה לרמה של חוסר תפקוד והיעדרות מהעבודה אבל נגיד פעם בחודשיים שלושה בממוצע מגיעה לזה.
הילדים בחורף חולים מלאאאא יוצא לי שבועות שלמים להיות איתם בבית, רק השנה לדעתי הייתי עם כל הילדים במצטבר משהו כמו 4 שבועות, אבל בעונות האחרות לא ככ חולים.
לא משהו ארוך מידי, עדיף חינמי
ואם יש משהו שמדבר יותר לנשים עוד יותר טוב.
תודה!
לרב שניאור אשכנזי
מעניין ומדבר מהר
שלחתי פה קודם אבל בעצם לא בטוחה שהקישורים להפצה, אז מחקתי...
אפשר להירשם פה כדי לקבל אותם למייל.
ואם זה לא מסתדר (הבנתי שיש איזו תקלה במערכת הדיוור אז לא יודעת אם הקישורים יגיעו) - אני יכולה לשלוח את הקישורים בפרטי בשמחה.
אני כל שניה רצה מהמיטה לשירותים
איך מתפקדים ככה עם כמה ילדים בבית תודה לה'
אני קורסת
שני כדורים ביום.
ואם זה לא מספיק, אפשר לשלב דברים אחרים.
תרגישי טוב ❤️
ומחר יהיה לי חופש מהמטבח (בערך) לפחות מהדברים שלוקחים זמן
מעשית, לא בא לי ואני נמרחת
אבל יכול להיות כיף מחר עם הילדים מחוץ לבית למרות שבטוח אהיה עייפה כי שנצתי היום אבל בכל זאת.. ואני שונאת להיות בבית
תנו לי כח
לק"י
כי גם ככה במוצ"ש אני ישנה מאוחר.
אבל חוץ מלהפעיל מכונת כביסה לא עשיתי כלום (כמובן שארגנתי ילדים לשינה, וישבתי איתם).
עד ששבת יוצאת וכו'.
אבל אם יש לך כח, אז ממש כדאי לך לסיים היום כמה שיותר. אני פשוט עייפה.
ילדים לישון
והוצאתי את ההכנות
אין לי הרבה עבודה כי חלק מההכנות היו במקפיא, ואת הקינוחים החלביים כבר הכנתי אתמול למזלי
אנסה לצאת לדרך בכל זאת
השאר יסתדר
כשאני לא ישנה בלילה היום למחרת נדפק...
חח ראיתי על זה בדיחה .
כמות האנדרלין וערנות והתכננוים שלי ב1 בלילה
100%
כמות הכוחות ב8 למחרת
0%
משהו כזה.. לא זוכרת בדיוק..
לק"י
ויש לי רצף בעבודה.
אבל בשביל צריך את ההתנעה הראשונית, ולא תמיד מגיעים אליה...
ותלוי אם משכימים אותך מוקדם בבוקר גם בחופש....
אז אני קרובה לסיום של החלק הבשרי ב"ה (מחכה לראות איך ייצא הניסוי של הכיסונים שעשיתי)
אולי רק את הרוטב לרביולי אשאיר למחר
אני בהלם שלא ניסיתי לפני
הולכת לאמץ את זה
ועשיתי כיסוני בצק ממולאים בבצל וחזה עוף קצוצים
פשוט ממש
בספונטניות עקב בלתם יצא שחמי וחמתי יבואו היום. אז הוספתי עוד דברים, וזה ממש ממש עוזר שחלק גדול מאחוריי!
שהשם יברך לי את הזמן כי יש מלאא מה לעשות
אני בישורת האחרונה בעז"ה
מטבל אבוקדו
2 קינוחים פרווה
להשרות חסה
לשטוף, לנקות מה שיש כח ולהתקלח
בטח שכחתי עוד מלא דברים😂
