היי
הרבה זמן לא הייתי כאן
אני בעה רוצה להרות ואני משתמשת במקלוני ביוץ כבר כמה חודשים ומשום מה לא מראה ביוץ
אני די חושדת שהביוץ שלי על ה7 נקיים לדוגמא היום למשל יש לי כאבי מחזור ממש חזקים הפרשות מרובות הטבילה רק בעוד 3 ימים.. ועשיתי 3 פעמים בדיקות עם מקל ביוץ יצא שלילי.. יתכן שפשוט לא עובד עלי ?
התחלתי לקחת שיח אברהם יכול להיות תופעת לוואי של זה? אולי גירוי יתר או משהו כזה
אני כנראה עם שחלות פולצסטיות ממה שהרופאת נשים אמרה
מנסה די הרבה זמן אבל אני אחרי רקע רפואי לא פשוט מתפללת לה שרופא יעזור לי ולא יסרב
נגיד לשים לו משחק מלהיב מעבר לרגל שלך כדי שיאלץ לטפס מעליה
יש עוד רעיונות דומים אפשר לחפש ברשת...
אנחנו בפיזיו בגלל ילד אחר. הבת שלי עכשיו בת 8 חודשים ורק עכשיו התחילה לזחול גחון. אמרה לי הפיזיו שאמירים לזחול גחון עד גיל 9 חודשים ואחכ על 6, אז אל תילחצי
מצד שני תנסי לעודד אותה עם תרגילים, לשים מתחתיה חבילת טיטולים/כרית/ לדלג על הרגל שלך שאת יושבת על הרצפה זה יעודד אותה להתרומם
זה הגיוני? תקין? ככה הדימום נראה עכשיו (זאת לא לידה ראשונה אבל אני כבר לא זוכרת🙈)
ואני רואה את זה רק בניגוב כי לובשת תחתוני מחזור רב פעמיים (שהם בצבע שחור אז לא רואים עליהם כלום)
עזבו את זה שאני לא מבינה איך פיספסתי את זה עד עכשיו.
האמת שמתי לב לזה כמה פעמים אבל זה כל פעם היה כשהייתי באמצע משהו/ילד אחר היה צריך אותי ואמרתי לעצמי שאחכ אבדוק את זה וכמובן שכחתי.
אתמול החלפתי לו טיטול על הרצפה והשארתי אןתו על הגב (בדכ הופכת אוטומטית) וחזרתי אחרי כמה דקות והוא באותה תנוחה מסתכל על התקרה.
עכשיו כשחושבת על זה, גם במיטה אם נרדם עם בקבוק הוא נשאר על הגב עד שאני הופכת אותו.
חוץ מזה הכל נראה לי תקין.
הוא זוחל מעולה, מרים את עצמו למדרגה.
מה עוד אמורים לעשות בגיל הזה?
ומה אני אמורה לעשןת עם זה שהוא לא מתהפך?
אם פיזיוטרפיה אז עד שיהיה תור הוא כבר יהיה בן 4
תתחילי אצל רופא ילדים והוא יפנה אותך אם צריך הלאה.
ולגבי התורים הם ארוכים אבל זה משתנה לפי גיל המטופל. נגיד בהתפתחות הילד הם מחוייבים לזמן מענה שונה לגילאים שונים. אז אל תדחי
להביא את הרגל מעל הרגל השנייה ואז לגלגל אותו לבטן..
יש פה דוגמא בסרטון
קצת תרגול וזה יכול לעזור
הבעיה שהוא כבר בן חצי שנה ומתהפך רק מהגב לבטן.
ילד מוזר חח
מכירה תרגילים הפוכים?
למצוא ביוטיוב.
בעיקרון כשהם על המרפקים ליישר להם יד אחת ולעודד שיניחו ראש על המזרן. משם פשוט יותר להתגלגל לגב
איך להניח להם את הראש עם הקיפול של הרגל?
אחרי זה לגלגל אותו עם קיפול של הרגל ו עיסוי עמוק
תנסי לערב את רופא הילדים שייתן תור בהקדם. או להתחיל בפרטי...
הבן שלי אמנם היה מעוכב יותר מזה (הוא גם לא זחל), אבל הוא בהחלט הספיק לקבל פיזיותרפיה בקופה. (ובהתחלה הלכנו באופן פרטי לפיזיותרפיסטית שהיא גם אוסתיופאתית).
כדאי להתחיל כבר עכשיו בתהליך. ויכול להיות שבינתיים תקבלו ייעוץ טלפוני מהקופה לדברים שאפשר לעשות בינתיים. (ככה היה לנו לאחרונה בכללית כשפנינו לטיפול של קלינאית תקשורת)
בהצלחה!
את יכולה לעזור לו בבית, לוקחים רגל ועושים איתה אלכסון על הרגל השניה...
ואז לעזור לו מעט להגיע לכיוון הגלגול.
כך כמה פעמים, אח"כ הצד השני.
זה מה שהפזיו' למדה אותי בזמנו אצל התאומות
כי הוא מתפתח יפה אז כנראה לא בעיה אמיתית.
יש המון תרגולים ביוטיוב איך ללמד תינוק להתהפך ותנסי להקדיש לזה קצת זמן כל יום, אני הייתי מנסה בבית לפני שמתחילים עם הכאב ראש של התפתחות הילד
בסוף זה מה שעושים גם בפיזיותרפיה רק עם ליווי יותר מקצועי
פרק זמן של עד חודש ממה שאני מכירה.
תנסי לקבל הפנייה מרופא הילדים שלך לאבחון, בגיל הזה זה גם ללא עלות בכלל מהקופה
בעיני עוד עין מקצועית שרואה את הילד נותנת ליווי מקצועי זה ממש מבורך
מנסיון אצלנו, אמנם ילדה עם עיכוב משמעותי ושלל דברים נוספים קיבלנו תור תוך שבוע, אז מה אכפת לך לנסות, מקסימום יגידו שהוא מושלם ויתנו לך כמה תרגילים
הבן שלי התהפך רק בגיל שנה + כשכבר עמד, ועשה כמה צעדים כשהוא נתמך... ועדיין הלכנו לפיזיו עד שהתהפך. הפיזיו אמרה שזה חשוב לחיזוק חגורת הכתפיים, ספציפית התהפכות מהגב לבטן.
זה לא משהו קריטי ברמות של לקבוע דחוף ופרטי, וגם מבחינת הפיזיו היה לנו תור פעם בשבועיים ולא פעם ביומיים...
זה בנחת, זה לא מלחיץ.. אבל כן חשוב כי יכול להשפיע על יציבה נכונה על תפקודים אחכ. הבנתי שאפילו על כתיבה בגיל גדול יותר, כי הרבה תפקודים קשורים לחגורת הכתפיים.
ויש לי כאבי ראש מעצבנים, לפעמים דפיקות לב מהירות וגלי חום הזויים.. זה לא נרגע עד שאני מתקלחת עם מים קפואים..
ולא באלי עם הכאבים ראש לקחת אקמול כל שניה..
מה עושים?
וזה הגיוני בכלל בשלב הזה?
כדאי ללכת לקופה לעשות אצל האחות סטיק
היי יקרות, אשמח לעצתכן
המתוקה שלי בת 9 חוד' ועוד ישנה איתנו בחדר, במיטה.
האיש שלי עוד כמה שבועות מתגייס למילואים לחודשיים ואני תוהה לעצמי אם כדאי להרגיל אותה לישון בנפרד.
חסרון: היא מתוקה ולפעמים ממש כיף לישון איתה ביחד, במיוחד כשהאיש שלי יהיה במילואים אז ארגיש פחות לבד בלילה.
יתרון: זמני ההרדמה שלה לפעמים ארוכים מהרגיל וזה די מגביל שהיא לפעמים צריכה שנחבק אותה ונישן לידה כדי להרדם, ובמילואים אצטרך כל טיפת זמן שיש בשביל להתאפס על החיים, הבית והלימודים.
תודה לקוראות ולעונות
וקחי בחשבון שכל שינוי שתעשי- יכול להיות רגרסיה בתקופת המילואים
העיקר שתבחר מה שנכון וטוב לה בסיטואציה הנוכחית...
לא צריך להציב בפנינו רף כזה של מה אולי אמור להיות האידאל כמצפן לכל בחירה
בטח לא במצב לא שגרתי כמו מילואים
ובאופן אישי לא מזדהה גם עם ההמלצה
אבל באמת עניין של דעות ומותר לכל אחד לחשוב אחרת וזה מצוין
אני אישית דוקא מאוד בעד להפריד
עזר לי מאוד עם 3 מהילדים שלא ישנתי כמעט והיו רק צמודים אלי כל הלילה וקמו מלאאא
וכשהעברתי. מגיל חצי שנה והלאה
פשוט תוך כמה לילות ישנו מהממםם והיה טוב לכולנו בזכות זה
נתן לי סוף סוף לישון נורמלי
וכל היום נראה אחרת אם ישנים
וגם לימד אותם להרדם יותר נורמלי וגם עצמאי בהמשך
במילואים אני משתדלת לבחור מה שעוזר לי בכאן ועכשיו כמה שיותר
לא לפזר אנרגיות
מצד שני לא תמיד יש כח לתהליך הסתגלות לשינויים
אז צריך להרגיש אם זה נכון לך
אולי יותר קל לך להשאיר ככה
בעיני מההשיעשה לך יותר קל וטוב זה עדיף
נשות המילואים? כי אני גם אחת כזו...
בעיני חלק מהבחירה מה נכון זה גם לקחת בחשבון המלצות של גורמי מקצוע.
מתאים לה- אחלה
לא מתאים לה- גם אחלה
אין פה שום הצבת רף
היא עד גיל חצי שנה
כנראה שמעבר לזה זה רצוי אבל לא חובה
שאגב הן ממשש לא וודאיות ומוחלטות
ולהציב אותן במצב ההז.הז רק להעמיס על המצפון בהחלטה
ובעיני
הז מיותר
אם היא תרגיש שנכון לה להשאר איתו -כי זה טוב לה ולתינוק א ז מצוין
מאמינה שאנחנו לא חולקות ובתכלס אומרות אותו הדבר
והבנתי שגם את מגוייסת
פשוט בחויה לשי נשים כאלה מסורות וקהש להן גם ככה לסחור במה שנכון וטוב להן מרוב מצפון ורצון להיות הכי הכי טובות לילד
ולי בתקופה האזת לא נכון להעמיס רף גבוה של ציפיות
ולי כאמור ההמלצה האת היא ממש לא מתאימה כי וואלה משעתיים שינה בלילה הלהעביר חדר גרם להם ליושן לילות כמעט לשמים
אז לי אין התלבטות
ולכן בעיני העקרון זה החלטה שלה לפי מה שטןב לה ולא לפי מה מומלץ
אבל צודקת וטוב קם לדעת ולהכיר את ההמלצה אני ממ שלא התכוונתי לחלוק עליך 🥰
ובכללי אלופות כל האמהות במצב ההזוי הזה ועוד רק טובת התינוק לנגד עינהם ממ שראוי להערכה
אבל לקח לה מלא שעות להרדם שם והייתי חצי לילה על כסא בחדר שלה והבנתי שאני לא אשרוד ככה כמה לילות
אבל גם הייתי באמצע סמטר, אולי עכשיו בחופש אני כן אצליח
מצד נוסף, היא עוד לא ביססה מוצקים ככ אז היא כן מתעוררת כמה פעמים בלילה לבקבוק
לכן זה היה עוד גורם שהשאיר אותה איתנו
לא אכפת לי כעיקרון להתחיל עם הרדמות עצמאית במיטה נפרדת אצלינו בחדר, הבעיה היא שיש לנו מיטת תינוק גדולה כבר בחדר ליד ובשביל להעביר אותה אלינו אני אצטרך לפרק ולהרכיב מחדש..
וכשהיא אצלינו אז היא עוד במטחברת = ישנה ממש איתי צמוד.
אני חושבת לעבוד על זה במילואים, ולא לפני, לא חכם?
יכול להיות שתספיקו לעשות שינוי לפני המילואים
ואז במילואים עצמם זה תהיה הקלה גדולה
ויכול להיות שבמילואים עצמם תהיה רגרסיה - ודווקא אז יהיה לה צורך להיות קרוב אליך וכל ההשקעה לפני כן תהיה לשוא (ילדים מגיבים למילואים בצורות שונות... בן ה5.5 ובת ה4 ישנים כבר מזמן בחדרים שלהם- וכל לילה במילואים הם קמים ועוברים אלי...)
מחליטה בהתאם למה שיתאים לך עכשיו, ולא בהתאם למה שיתאים לך אחר כך.
אם עכשיו את רוצה שהיא לא תישן איתכם, בסדר גמור.
מקסימום אחרי זה תחזירי אותה.
מילואים זה דבר שיכול להשתנות ברגע אחד. לי דווקא עוזר לנסות לנהל את השגרה שלי כמה שיותר (כשהוא לא במילואים), וכשהוא יוצא אז לשנות בהתאם לצורך.
אם לא הייתי עושה ככה, כל השנה הזו לא הייתי מצליחה לעשות כלום
הי, ילדתי לפני בערך חמישה חודשים לידה ראשונה ואני מניקה (הנקה מלאה אבל לא ממש כל 3 שעות)
קיבלתי כבר כמה מחזורים מאז הלידה (כנראה שההנקה לא בדיוק מונעת לי... ) אבל הם היו מחזורים סטנדרטיים לגמרי, אצלי זה אורך בד"כ עד 6 ימים וככה באמת היה.
אבל לפני שבוע וחצי (לפני 11 יום) התחיל לי מחזור רגיל לגמרי, אחרי שישה ימים הרגיש לי שזה כבר נגמר וזה באמת לא מכתים לי כלום מאז, אבל יש כמו דימום חלש חלש בצבע ורוד כזה (סליחה על התיאור המדויק...) שממשיך כבר חמישה ימים בלי להפסיק... כל פעם שאני מנסה לעשות הפסק זה יוצא מלוכלך מאוד ובניגוב אני רואה מידי פעם כתמים ורודים חלשים. הלכתי ביום השמיני בערך לרופאת נשים והיא עשתה בדיקה פנימית וא"ס ולא ראתה כלום, אתמול הלכתי לאחות בודקת והיא ראתה שם פצע קטן אבל היא טענה שזה לא משהו שאמור לגרום לכזה דימום וזה יותר נראה לה משהו מהרחם.
האחות טענה שהכל בסדר ופשוט לחכות עד שהדימום ייפסק אבל חוץ מהבאסה שזה לוקח כל כך הרבה זמן אני ממש לחוצה, בחיים אבל בחיים לא היה לי מחזור יותר ארוך מ7 ימים, גם לא המחזור הראשון אחרי הלידה ולא שום מחזור אחר, אני לא מכירה את הצורת דימום הזאת וזה ממש ממש מוזר לי.... אין לי שום כאבים וחוץ מעייפות מעצבנת שאני לא בטוחה שקשורה לזה אין לי שום תחושה אחרת, אבל עדיין מלחיץ אותי הסיפור הזה.... יש מישהי שיש לה מושג מאיפה זה נובע?
תודה!
לא עשיתי בדיקת הריון כי אני לא מרגישה שום דבר שקשור להריון, וגם באולטרה סאונד לא ראו כלום...
הלכתי כבר לבודקת, היא באמת ראתה פצע אבל קטן מאוד וגם די גבוה, היא אמרה שזה לא משהו שאמור לגרום לדימום שרואים על ניגוב וגם בבדיקה זה אמור להיראות כמו נקודה קטנה ולא עד מלא דם ורוד כזה כמו שאני רואה.....
זה התחיל כמו מחזור רגיל לגמרי, עם דימום חזק ממש, רק אחרי כמה ימים זה הפך לדימום חלש... איך יכול להיות בהריון דימום חזק כמו מחזור? אם כן זה בטח בעיה, לא?...
הרבה מהם מסתיימים בידיים מלאות
ויש גם שלא.
אישה שמקבלת וסת סדירה, לא מונעת ומקיימת יחסים- היא אישה שיש סיכוי שהיא בהריון
ואם היא סובלת איזשהו שיבוש הורמונלי- הריון יכול להיות הסיבה לכך
את זה שלא ראו כלום באולטרה סאונד? אם זה היה הריון בטח כבר היו רואים שק או משהו, לא?
באופן אישי מישהי שככה התחיל לה ההריון.
הכי פשוט לעשות בדיקת הריון ביתית
וממש מוזר שזה לא הייתה השאלה הראשונה של הרופאה.
ושהיא לא הפנתה אותך לבטא.
אופציה אחרת ומוכרת לי מקרוב לצערי-
חוסר איזון הורמונלי
או דימום בין ווסתי לא מוסבר
אז הגיוני יותר שזה חוסר איזון הורמונלי?
ממש מפחיד אותי כי הריון שמתחיל ככה נשמע לי לא כזה טוב...
כנראה שההנקה לא מונעת לך.
ולא חושבת שזה סימן על טיב ההריון במידה וישנו,
כדאי פשוט לבדוק
(הגיוני מאוד גם שזה לא הריון)
מאז הלידה.
והרבה הריונות מתחילים עם דימומים ומסתיימים ב"ה בידיים מלאות.
אבל במקום להיות עם מלא תהיות
פשוט תתחילי עם בדיקה ביתית
לשתן הראשון פשוט...
הבדיקה יצאה לי חיובית.... מה עכשיו עושים?
יכול להיות שאת בתחילת הריון תקין, עם דימום
ויכול להיות גם שהיה הריון צעיר שנפל אבל הבטא עוד לא התאפסה.
לכן תעשי שתי בדיקות דם בהפרש של יומיים
שיהיה בשורות טובות ❤️
אם זה הריון תקין עם דימום לא צריך להזהר יותר?
זאת אומרת שיש עדיין מה לעשות בטא שנייה עוד יומיים?
כן בודקת הכפלה, בעצם אולי זה מיותר בכזה בטא.... לא יודעת.
אבל בכ"א הייתי פונה לרופאה לבדיקה חוזרת.
אני אישית לא הייתי מתאפקת, ושואלת אותה איך היא לא העלתה את זה כאופציה ראשונה....
בעזרת ה' הריון תקין! בבריאות וידיים מלאות
בגלל שההריון התחיל בדימום כבד כמו מחזור אז כדאי לוודא שהוא תקין. האמת שבבטא כזאת אמורים כבר לראות משהו בא"ס...
בחדר, ומפספסים כזה דבר
עדיף ללכת לטכנאית
ואני אומרת את זה מנסיון שבשבוע 7 הרופא לא ראה כלום כלום וטכנאית כן
אבל כבר אמורים לראות משהו באולטראסאונד.
אם כי, לפעמים מה שרואים יותר מלחית מאשר מרגיע... כלומר יכולים לראות התחלה של הריון אבל עד שאין דופק לא יודעים אם הוא מתפתח או ח"ו לא.
וראו את השק ועדיין לא דופק... אבל בקשר לדימום נראה שהכל בסדר וכנראה שיש מחסור בפרוגסטרון או איך שלא קוראים לדבר הזה... מחר אני עושה בדיקת דם לודא שזה הסיבה.
ויכל מאוד לעזור
גם אם לא חסר בבדיקות אפשר לקחת
אמהלההאמת שזה היה די לא צפוי אני עדיין מתאוששת מהטראומה של לידה קודמת... אבל אני תמיד שמחה לקבל מתנות... 😊
ושתצליחי תמיד לראות רק את הטוב.
מאחלת לך הריון תקין וקל ולידה קלה קלה- פיצוי על הקודמת.
ילדים צמודים זה ברכה עצומה, וגם אתגר גדול, שבעז"ה יהיה רק טוב. (לי אין בכלל צמודים, אבל זכיתי לברכה כפולה אחרת... תאומות, אז מבינה בזה קצת)
וגם למדת משהו חדש על עצמך... ההנקה אצלך לא מונעת....
ואני באמת אקח את זה בחשבון פעם הבאה..רוצה לשאול שאלהאחרונה האמת שדי צפיתי שזו תהיה התוצאה.... לכןאמהלההופתעתי כ"כ שהרופאה לא דבר ראשון בדקה את זה...
ממליצה מאד להתייעץ עם רב לגבי הצום.
בשורות טובות יקרה
תרגישי טוב
רוצה לשאול שאלההיי, הרופאה המליצה לי להתחיל לקחת ויטמין די (טרימסטר שני). די פקששתי.. אני יכולה לקחת כמה טיפות ביום מסויים כדי להשלים על ימים אחרים ששכחתי? איך זה עובד? (אם הבנתי נכון, אז באופן שגרתי מומלץ לקחת טיפה אחת ביום).
תודה לעונות
פעם רופאה אמרה לי לתת לאחד הילדים.
היא אמרה שאפשר במקום שתי טיפות ביום, לתת 14 טיפות פעם בשבוע.
אולי יהיה יותר קל להקפיד
מראש תקני של 1000 ואני מכירה שממליצים גם לקחת 2 ואפילו 3 בבת אחת במיוחד אם ידוע לך שחסר לך. תחשבי שתינוק לוקח 400 ליום...
נספג בגוף טוב יותר...
בעולם אחד
עכשיו ערב:סוכות
שמחה ונקיון של אחרי יוה'כ
בונים סוכה
קונים דברים לחג
מקשטים את הסוכה
התרגשות והתחדשות
מתכוננים לארוחות חג חגיגיות
בוחרחם בשמחה 4 המינים
בעולם אחר
האבא במילואים
אין מי שיבנה סוכה, וגם אין בשביל מה, גם ככה האבא לא אמור לצאת לחג בכלל
אין קישוטים כי אין מה לעשות איתם
האמא עצבנית כי עייפה ומותשת וגם בלילות לא נרדמת מהדאגות לאבא בחזית
אמכ מתוסכלת מנסה להשיג מאיפושהוא 4 המיניפ לילדים לפחות
סליחה שאני פורקת
מודההשאני פשוט מקנאה
כל השנה כמעט הוא היההבמילואים
שום חג ןשום כלום
3
רק לשרוד את היום זה המשימה
אבל לשרוד את החגים זה משימה ענקית.
ה' תעזרנו
אני יודעת שיש עוד כאבים ועוד דבריפ ולא כולן שמחות בחג. מתפללת לכולכן לכל הישועות
צערך הוא צערנו.
עד שלא כל החיילים והחטופים יהיו בבית בע"ה בבטחה
אין לנו שבת ואין לנו חג ואין לנו חיים
וזה באמת מעומק הלב
חיבוק גדול את לא לבד!!!!!!!
חגים זה טריגר לא פשוט.
לגבי הקישוטים, תקשטו את הבית אם קשה לכם להתארגן על סוכה.
זה ממש משמח וממלא!
תתלו שרשראות ותמונות, וברכות ומוביילים.
ועוד כיד הדמיון..
אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אחרי שמחת הילדים בע"ה תידבקי גם את בשמחה ובאופטימיות שלהם.
תחילת שנה, זו הזדמנות שהכל התהפך לטובה ובע"ה השנה החדשה תביא איתה ישועות ונחמות!
תחשבי כשהכל ייגמר, תסתכלי אחורה וכמה תהיי גאה בעצמך!
תדמייני איך כשתהיי סבתא, הילדים יבקשו ממך שתספרי לילדים שלהם על ההתמודדות בתקופה הזו..
את בונה עכשיו במו ידייך את ההיסטוריה!
אמן שה' ישלח לך כוחות יש מאין 🤗🤗
מקווה שלפחות שותפות גורל יעודד אותך קצת
❤️❤️❤️
אולי אני אבקש סליחה שאני בעולם המקביל?
ולא מספיק שותפה
ה' שם אותך בנסיון הזה קודם כל ההערצה והודיה גדוךה לך אבל זה לא אומר שזה לא קשה
האמת מתכווצת רק מלקרוא חיבוק גדול ותודה גדולה
מתפללים עליכם וחושבים..
ומכירה את המקום הזה ממש ... אומנם בעלי לא במילואים עכשיו,אבל גם בתפקיד מסויים שנעדר הרבה מן הבית גם בשבתות, חגים וכו'. וזה גם בשביל הציבור. פיקוח נפש.
רוצה להגיד לך שכתבתי הודעה לרב שמואל אליהו שהיום כיפור שלנו לא כמו של כולם. וזה קשה לי מאד. והוא ענה לי שהיום כיפור שלנו במעלה הרבה יותר יותר גדולה והלוואי על שאר האנשים להיות במעלה שלנו וכנ"ל החיילים(זה הרב הוסיף על החיילים.. לא אני)
אז לכי תדעי, אולי בזכותכם גם נחתם עם ישראל לשנה טובה. וכל דמעה שלך וכל צער שלך ה' אוסף ברחמים , שוקל אותה ודן את עם ישראל לחיים טובים ולישועות בזכותך.
תודה לך יקרה
שעל כל צער שלך ה' יחזיר לך טוב כפל כפליים.
אין לך על מה להצטער
חיבוק!
לטובת מי שאין לה פייסבוק:
שקעתי, אבל קמתי.
זה פוסט קצת אחר, אשמח שתקראו ותצטרפו אליי.
כבר כמה שבועות שאני קוראת פוסטים בקבוצות פייסבוק.
של נשים מדהימות שפשוט נשברות.
ואני רוצה להביא פה את נקודת המבט והניסיון שלי.
אני יפעת, אישה של גל, אמא ל-3 בנות. נכנסתי להיריון עם פרוץ המלחמה, עכשיו הקטנה בת שלושה חודשים, אנחנו בסבב נוסף.
בעלי קפץ בשמחת תורה, אני עברתי לגור אצל ההורים המדהימים שלי, כי אני גרה בדרום ואין לי מקלט.
בשבועות הראשונים הייתי שבר כלי. הורמונלית עם בחילות. צריכה לתפקד בשביל 2 בנות. בוכה המון, לא מצליחה להחזיק השכבות.
הותר לפרסום ראשון שאני מכירה - התקף חרדה.
כשהגוף שלי הגיב ככה, הבנתי שאני חייבת, פשוט חייבת להתחזק, לצמוח מהמשבר. אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח. הבנות שלי צריכות אותי, העובר שצומח לי בבטן צריך אותי ובעלי צריך אותי חזקה.
ואז שיניתי גישה.
הייתה לי הבנה עמוקה - אני חייבת לעמוד בפני עצמי, לא להיות תלויה באף אחד. גם לא בבעלי, שהוא בעזה ואני לא יודעת מה יהיה.
התחלתי לעשות עבודה עצמית אינטנסיבית. לאסוף את כל הכלים שצברתי עם השנים ועם המשברים שהיו לי במהלך החיים, ממש מילדות.
התקופה לימדה אותי המון על עצמי, כמה כוחות יש לי.
אני בלתי מנוצחת! יש לי את עצמי!
כמובן שנשברתי בדרך. בכיתי המון, לא תפקדתי בעבודה, צעקתי על הבנות שלי ולא ישנתי בלילות.
כשגל חזר, סיפרה לי הגננת של האמצעית שהיא סיפרה לה שאבא חזר ואמא כבר לא בוכה.
זה כאב לי, אבל ידעתי בכל ליבי שעשיתי מה שיכולתי וזה חלק מהחיים.
עכשיו אנחנו בעיצומו של סבב ב׳.
כל כך פחדתי ממנו. איך הגוף שלי יגיב כשהוא יחזור ל7.10, ללחץ ולחרדה.
וגיליתי שאני הרבה יותר חזקה. כי יש לי את עצמי חזקה ומתפקדת.
אני בוכה, קשה לי ועצוב לי. אני נותנת לעצמי לשהות ברגשות הקשים.
אבל אני יודעת שאני אקום מיזה.
אני כותבת את זה לא כדי שיגידו לי שאני אלופה ולביאה. אני לא. אני פשוט לקחתי אחריות על המצב הנפשי שלי, את השאר אני לא יכולה לשנות.
אין לנו מושג איזה עוד משברים מחכים לנו.
אבל אני רק יודעת שאנחנו יכולות ומסוגלות לפתח חוסן. לכל משבר שלא יבוא. כדי לא להרגיש קורבנות של המצב, אלא להרגיש תחושת מסוגלות גבוהה, להצליח לנהל את עצמי בתקופות קשות.
ולהיות בלתי מנוצחות! אנחנו יכולות!
אהיה אמיתית ואגיד שאני לא יודעת לאן היוזמה שלי תלך. אבל,
אני מזמינה אתכן, להצטרף לקבוצה שתעסוק בחוסן. איך אנחנו מחזקות את עצמנו כדי לעבור את התקופה הזאת ואת המשברים שנצטרך לעבור בהמשך.
המטרה שלי היא קבוצה שבה נשים יוכלו להתחזק ולפתח חוסן בעזרת כלים שניתנים מתוך הקבוצה.
כל אחת מגיעה עם סל של קשיים.
אבל גם עם סל של חוזקות.
מי שתצטרף לקבוצה,
גם תיטען בעצמה וגם תטעין אחרות מסל החוזקות שלה.
כי יש לנו את עצמנו.
תצטרפו אליי!
ו… תשתפו🙏🏽
לינק לקבוצה - צומחות ממשבר:
https://chat.whatsapp.com/CJ1SvbMkXZ82OMp6I2jFZt
חיבוק ענק. רק לבכות איתך לרגע.
והלוואי שתסעו לאנשהו משמח ושתלכי לקנות לך תכשיט מהמם. מגיע לך כל כך!
שולחת לך הרבה הרבה חיבוקים❤️❤️❤️
כתבת כ"כ נוגע, מרגישים את הלב העצום שלך,
אני כל כך מעריכה אותך ❤️ שככה את נותנת למען העם! תודה רבה ❤️
יש המון המון יוזמות מכל הסוגים , אשמח תשלחי לי הודעה ונוכל מעט שבמעט להביע הערכתנו ולתת מעט כוח.
להשכיב את הילדים ירדתי רגע לרכב. שמעתי מכל כיוון קולות פטישים, שמחה וצחוק, שירי סוכות, והדמעות פשוט זלגו.. בדרך כלל זה ערב כל כך מיוחד בבית, ועכשיו הוא היה כל כך ריקני וחסר 🥺 וזה אחרי ראש השנה לבד, ולפני סוכות לבד..
ממש הרגשתי שאני חיה בפלנטה אחרת מהשכנים והחברים, וזו חוויה ממש קשוחה.
מאחלת לכם עוד הרבה חגים ביחד עם שירים ושמחה.
הלבד הזה ככ קשה.
בעלי לא לוחם אז רק מעט חגים עשינו לבד בגלל המילואים, וזה לא משתווה לקושי שלכן אבל הלב איתכם
תתארו לי רגע איך זה צירים 🙏🏼
לידה קודמת התחילה בירידת מים ככה שאני מרגישה שאני לא כל כך יודעת..
עכשיו אני כבר שעה שוכבת מנסה להרדם ולא מצליחה מידי פעם יש תנועה חזקה נורא שתופסת לי את הבטן וכמובן כל הריכוז שלי בכאב
זה תנועות חדות? זה צירים?
זה כואב אבל לא ביליתי סביר
איך זה מרגיש לכן??
אם זה בא והולך אז סביר שזה צירים
אבל לא בהכרח שזה יתפתח אולי זה רק ברקסטון
מה שמסמל התקדמות בד"כ זה שהם מצטופפים ומתחזקים
לרוב גם הכאב יעבור מהבטן לגב תחתון ולכיוון למטה יותר
אבל לא בהכרח זה ממש סובייקטיבי
לי אמרו גם חצי כוס יין אבל אני לא שותה
ולנסות לישון
אם זה באמת לידה את תתעוררי כשהם יתחילו להיות יותר רציניים אל דאגה 😉
שיהיה בשעה טובה
שונה מאישה לאישה.
תתזמני מהתחלת תנועה ועד הסוף ומה המרווחים. אם זה סדיר תלכי למיון
אהלןן
ידוע לכן על מקומות שמאפשרים לידת מים ללא מעקב הריון מסודר?
אני מבצעת שקיפות ו2 סקירות ואולי גם הערכת משקל בסוף
אבל לא עכשיו את כל התורים לרופא בין לבין ומעקבי אחות והעמסת סוכר וכו...
יש חיה כזאת או שהגזמתי לגמרי?
באמת בודקים בכל מקום את המעקבי הריון?
בחיים לא היה לי תיק הריון אין לי מושג איפה מקבלים אפילו חחח
נשאר לך לעשות רק העמסת סוכר
תעשי העמסה
שליש שלישי הערכת משקל
פעם ב - תעשי סטיק ולחץ דם
תיק מעקב הריון את לוקחת מרופא נשים בשבוע 37 ונגמר הסיפור..
לא נשאר לך להוסיף הרבה מעבר לבייסיק שאת עושה
ממש ממליצה להשקיע
בסופו של דבר אין על לידת מים (מניסיון)
אני במקומך הייתי משקיעה בשביל זה
אני גרה ביישוב כל הגעה למרפאה זה סרט..
בכלל מה זה אומר פעם ב?
מאיזה שבוע צריך? כל כמה זמן?
ואני אחרי שלוש לידות כן? חחח איזה בורותת
באיזה בית חולים ילדת לידת מים שאת ממליצה?
אני באמת שוקלת אם לעשות את המעבר בשביל זה אבל זה ממש סרט והשקעה בשבילי.....
מתי בדיוק צריך..
אצלי הייתי מאוד מסודרת עם הבדיקות כי הייתי בהריון בסיכון
בדקו את התיק הריון בחדר לידה
כזה רפרפו מלמעלה ושאלו אם עשיתי מאוחרת והעמסה - זה הכי קריטי להם
במקום כמובן עושים מוניטור כדי לוודא שהכל תקין
לא עושים במשקל נמוך או גבוה מידי (מעל 4 קילו)
לא עושים אם היה בעבר קיסרי
ואולי יש עוד כללים
בכל אוםן אני ילדתי בעין כרם
היה מעולה!!!!
כי העמסת סוכר אפשר לעשות בכל מרפאה. וגם מעקב הריון של האחות לדעתי אפשר. אני עשיתי במרפאה בישוב שלנו את שניהם (מעקב של האחות למעשה עכשיו אני עושה ביחד עם הביקור אצל הרופא. אבל בהריון הראשון עשיתי במרפאה בישוב).
העמסת סוכר זו בדיקה חשובה, לא הייתי מוותרת עליה.
אז כל בדיקת דם אפילו זה ממש סרט
האמת שאני הייתי עושה מאמץ לעשות בכל זאת העמסת סוכר.
במעקב הריון אצל האחות מה שהכי חשוב זה לראות שלא מתפתחת כעלת הריון. וזה מתבטא בחלבון בשתן ובלחץ דם גבוה. מד לחץ דם אפשר לקנות ולבדוק בבית. ואולי אפשר לבקש בקופה שאת שייכת אליה כמה סטיקים לבדיקות שתן והסבר איך לפענח את התוצאה, כדי שתוכלי גם לבדוק בבית. בקופ"ח מכבי כתבו פה שיב אפשרות רשמית כזו לעשות מעקב הריון מהבית, עם טלפון של האחות שמדריכה אותך. אבל אולי גם בקופות אחרות יסכימו לתת אפשרות כזו, אם אחרת לא תעשי בכלל מעקב.
(לא יודעת לגבי החשיבות של זה עבור לידת מים. אבל כן חושבת שזה חשוב בפני עצמו, כדי לשמור עלייך ועל העובר...)
אמורים משבוע 12.
ככל שההריון מתקדם, זה יותר חשוב.
גם אם לא עשית עד עכשיו, אפשר להתחיל.
במכבי עשיתי מהבית. ממש נוח.
העברתי את הצירים במים והתינוק יצא מחוץ למים, והאמת שהיו לי לידות מהירות
ככה שאני תוהה לעצמי כמה זה יהיה משמעותי בשבילי גם שהלידה עצמה ממש במים...
בכל אופן תודה רבה!!
ותבררי מה התנאים.
אני זוכרת שהעמסת סוכר זה כן תנאי לגבי מעקב רופא ואחות לא זוכרת שזאת דרישה.
למה צריך עוד תורים לרופא בין לבין?
העמסת סוכר צריך (וזה גם ממש חשוב)
צריך בדיקות דם שליש שלישי. לא יודעת אם זה בין הדרישות שלהם.
כנראה צריך גם בדיקות gbs. כדאי לברר.
מעקבי אחות אני לא חושבת שזה בדרישות.
איזה רלוונטים לך? במרכז וירושלים בדקתי
בעקרון התקשרתי והם עןנים על זה ואפילו בדקתי איתםמהכל לפני ככה הייתי בטוחה
ולא כתבתי😂
זה שלכל בית חולים חשוב משהו אחר למשל לעין כרם סקירות ולשערי צדק העמסה ונתנו לי לידת מים בלי סקירות
כי לא ייקחו סיכון במצב של ספק סוכרת
כל השאר לא קריטי
העמסת סוכר זו בדיקה חשובה, ממש לא כדי לפספס אותה
מבינה את הקושי בנסיעה לכל בדיקת דם, אבל כמו שעל סקירה את לא מוותרת, ממש לא כדי לוותר על זה.
ובהקשר ללידת מים זה גם הדבר היחיד שחסר לך... נראה לי גם חייבים לעשות הערכת משקל בסוף.
במיוחד שאני ב"ה מקפידה בזמן האחרון על תזונה.
ההתלבטות שלי אם כן זה נטו ללידת מים
יש נשים שאוכלות רק ג'אנג ולא יפתחו סוכרת הריון, יש כאלה שאוכלות סופר בריא ויפתחו. גם מבחינת הטיפול, למי שתפתח סוכרת, לא תמיד רק שינוי תזונתי עוזר (אם כי לרוב כן). ולא תמיד הקפדה על תזונה בריאה זה בדיוק מה שצריך לסוכרת, זה הרבה יותר ספציפי.
ובגלל שהסיכונים של סוכרת יכולים להיות משמעותיים, ממש חשוב לבדוק גם אם את גורו תזונה... למרות הקושי. זו בדיקה מאוד מאוד חשובה.
אני ממש לא גורו בתזונה אבל בחצי שנה האחרונה זכיתי להקפיד ולא לאכול סוכר כמעט.
איזה טיפול נוסף יש מלבד תזונה מותאמת??
לא יודעת למה יש לי ממש אנטי לבדיקה הזו.
ואז מוסיפים טיפול תרופתי. נכון שב"ה בסוכרת הריון זה נדיר. בכל מקרה, תזונה לסוכרת זה גם עניין של איזון נכון של פחמימות, של סוכר פירות וכו'. גם במקומות דווקא של מה כן לאכול וכמה.
אני מבינה את האנטי, זו בדיקה לא כיפית בכלל בלשון המעטה... אבל בואי נגיד שליד ההשלכות שיכולות להיות לסוכרת הריון לא מטופלת זה פיקניק
ולגבי טיפול נוסף - לפעמים צריך גם אינסולין. לא בכל מצב, אבל בלי לבדוק אי אפשר לדעת.
כתבו פה שיש אפשרות חלופית לבדיקה - לעשות מדידות סוכר במשך שבועיים (שעה או שעתיים אחרי הארוחה, לא זוכרת בדיוק), ולראות אם יש ערכים שחורגים מהנורמה. אם את ממש לא רוצה לעשות את ההעמסת סוכר, את יכולה לבדוק לגבי האפשרות הזו.
אבל לא הייתי נמנעת לגמרי מבדיקה. ההשלכות של סכרת לא מטופלת יכולות להיות קשות.
נועה נועהבעיקר חשוב שתביני שלסוכרת הריון יש סיבוכים מאוד מסוכנים, ושהתזונה הנוכחית שלך לא בהכרח מתאימה לה. ככה שאם יש לך והיא לא ידועה זה עלול להיות מסוכן, לא סתם לא נעים ולא נוח.
החלטות טובות ❤️
יש תזונה ממש ספציפית, ופחמימה זה חשוב ממש בסכרת הריון אבל בצורה מאד מדודה(30 גרם בארוחות מרכזיות ו-15 בארוחות ביניים. נמנעים מפחמימה פשוטה וגם הפחמימות המורכבות כל אחת זה אחרת בשבילה ובשביל זה יש לנו מכשיר למדידת סוכר אחרי כל ארוחה.
סכרת הריון זה משהו שלפעמים עולים עליו רק בהעמסה(לי לא היה שום גורם סיכון! אני רזה ואוכלת ממש בריא בדרך כלל!) ויש לו סיכונים מאד גדולים. מסוכן גם סוכר גבוה וגם סוכר נמוך. הסיכונים יכולים לנוע מסיכון של העובר לסוכרת בעצמו ועד לדום לב חס ושלום לעובר. ממש לא כדאי לא לעשות את הבדיקה... זה חשוב ממש(ויש עוד סיכונים וסיבוכים לאמא בלידה .. אם הסוכר לא מאוזן ולא התייחסתי לזה בכלל) בקיצור כדאי מאד מאד לעשות
ממש מבינה את הקושי והסרט להגיע למעקבים ובדיקות אבל הן באמת למען בריאותך או בריאות העובר.
סכרת זה סיבוך לא נעים בכלל שעלול אם הוא לא מטופל לגרום לנזקים לך ולעובר.
ומעקב אצל אחות הוא לנטר תסמיני רעלת שעלולים להיות מסוכנים ממש.
ממליצה ממש לנסות לעשות בדיקה לסוכרת ומעקב אחות
בריאות ושמחה
אני לא רוצה לריב...
אבל אני ממש ממש עצבנית
איך מתגברים???
אם זה מנחם.
את יכולה לנסות להתאפק ובערב לדבר בנחת על כוס תה. יותר נחמד מלהתעצבן. אבל גם אם לא, אנחנו בני אדם, מלאכים רק ליום אחד...
אוףףףףף
אני בוכה פה
נמאס לייי
הוא בכלל לא אשם
אין לי כוח
אני מידי מוצפת רגשית בשביל לדבר ולהסביר את עצמי
עכשיו רק מחכה שיחזור ויקרא אותו....
תודה לך!
אשמח לשמוע מדעתכן.
אנחנו 5 כלות, 3 בקשר עם החמות כי גרות קרוב היא עוזרת עם הילדים וכו
הרביעית גרה רחוק אבל קוראת לחמותי אמא ומטעמי כבוד מתקשרת כל שבת
ואנוכי
אנוכי שונאתתתתתתתתת לדבר בטלפון ועוד יותר שונאת שיחות מאולצות.
הממה חמותי לא בדיוק מקבלת את זה וכל פעם שואלת למה אני לא מתקשרת. פעם זה הגיע אליי במסרים דרך גיסתי, פעם ישיר אליי ולאחרונה האי כל פעם שואלת את בעלי.
אנחנו נוסעים לשם שבת פעם ב3 שבועות \ חודש ושם מתראים, היא חמות מהממת באמת אנחנו אוהבים אותה מאוד
אבל הקטע הזה של להתקשר אליה מעיק עליי אני לא אוהבת את זה
ניסיתי להתרגל להיכנסלה לשיחת וידאו שבעלי עושה עם הילדה אבל לא זורם לי בכלל ולא באלי לדבר וידאו.
אני מגזימה?
ממש מציק לי העניין שחרריי
רק לפני ראש השנה ופסח.
אבל עם משתדלת לשלוח לה תמונות של הילדים מידי פעם.
אבל אם הייתי יודעת שזה ממש חשוב לה הם הייתי עושה השתדלות מידי פעם..
מעדיפה כשנפגשים פעם ב בטלפון מאולץ לי ומוזר.....
ומבינה שיש ציפיות זה מורכב....
בטח כשמצופה שאת תתקשרי....
אני לא מתקשרת.. אם חמותי מתקשרת אני זורמת איתה בשיחה קצת מאולצת
הבת גרה לידה, הכוונה באותה עיר...
אנחנו גרים במרחק מאוד רב מהם, ולא שומרים על קשר טלפוני וגם לא מתראים.. כך יוצא..
האמת, אני בסדר עם זה..
אני אחת שיכולה לדבר איתה בטלפון, אבל כשניסינו בעבר, ראיתי שהיא לא ככ דוברת אמת בטלפון, ומהצד שלה נשמעת שיחה מאולצת אז וויתרתי על ההשקעה של הזמן מצידי עבור שיחה שכזו עם מישהו שלא באמת מתעניין ולא משתף באמת...
אז שיחות טלפון הן רק לדברים ענייניים, ולרוב מתכתבות בווטסאפ (גם על דברים ענייניים או תמונות של הנכדים).
וכשנפגשות מדברות כמו שצריך...
לא יודעת איך גיסתי השנייה מתנהלת, אבל מניחה שדי אותו דבר. (אין עוד גיסות)
מקווה שתמצאי את דרך האמצע עם חמותך ❤️
שחררי מזה...
גם אני ככה זה אופי של בן אדם תעשי מה שטוב לך בסוף היא תקבל את זה
זה לא שאת עושה בכוונה רעה
תנסי אולי להתקשר רק בימי שישי להגיד שבת שלום? שיחה קצרה ואז את ״חייבת״ לסגור כדי לעשות משהו דחוף לכבוד שבת. או ליד איזה ילד שמפריע לדבר 😂
אני מאמינה שעם הזמן תרגישי שזה קל יותר.
באמצע שבוע אולי תשלחי מדי פעם תמונה חמודה או משהו כזה.
חמות מהממת זה מצרך נדיר ושווה להשקיע בקשר.
גם אני לא מתקשרת לחמותי אז ממש מבינה את ההרגשה שלך (לשמחתי היא לא מתלוננת…)
חמותי חשבה שאתקשר אליה המוןןןן
היא דיברה על זה מלא בהתחלה
ואני לא טיפוס כזה.. אין לי זמן ולהורים שלי לא מתקשרת ככ הרבה כמו שהיא מצפה.
פשוט הפסקתי להתקשר ככ הרבה והיא הבינה
וגם נכנסה כלה שגם לא ככ בקטע..
והשיחות וידאו שבכלל מרגיש לי שנכנסות לי לחיים כי הרבה פעמים אני בלי כיסוי ראש וכו… .
היום היא כבר מבקשת שהילדים יתקשרו וגם לזה אין לי כח כל יום
והיא מתלוננת..
והקשר הוא טוב
והולכים אליהם גם פעם ב3 שבועות חודש כזה
וכשצריך לדבר אז מדברים
אבל מה לעשות שאני לא בנויה לקשר צפוף כזה…
אבל כן בקבוצת הווצאפ אני שולחת הרבה תמונות של הילדים
מצלצלת אליה מדי פעם כשאני בנסיעות
לאף אחד כמעט אני לא ארים טלפון אם אני לא בנסיעה
אולי כשיהיה לי יותר זמן עוד 10 שנים כזה? חח
יש לי קשר ממש נחמד
והואציכל להתפתח אם הייתי מדברת בטלפון
אבל אני שונאת ממש
עם כל אחד פשוט לא אוהבת שיחות מעבר לחייב בטלפון ממש ממש לא עובד לי
אז מקבלת את עצמי ומסבירה שצריך ומשקיעה במקומות אחרים
כל אחת והקרבה וההשקעה שלה
אפילו כחסד
לעשות תזכורת להתקשר אפילו שיחה קצרה
לספר לה משהו על הילדים או משהו מארועי השבוע
להתעניין מה שלומם
ולא לתת לה לצבור בלב העלבות מזה ולך הצטברות תסכול
לעשות ענייני ולחזק את עצמך שמלעשות טוב אף פעם לא מפסידים
רציתי להתקשר לאמא שלי לפני הצום אבל הטלפון שלי היה אצל אחד הילדים, אז לקחתי את הטלפון של בעלי, חיפשתי אמא וחייגתי, לקח לי שניה להבין שהתקשרתי לחמותי וגם היא היצה נשמעת מופתעת 😀
אז מזה אפשר להסיק את כמות השיחות איתה..
היא יותר בנאדם של מדבקות וכאלה ואני פחות משתפת פעולה.. שולחת תמונות של הילדים כשיש משהו מיוחד.
אני קצת מתביישת לעשות את השיחות חובה האלה ואפילו לפני חגים לא מתקשרת אלא רק שולחת דרך בעלי.. מקווה שלא יחזור לי בגלגול עם הכלות
וניתקתי =O
ואני זאת ששומרת על קשר
גם עבור בעלי...
ואחרי שנתיים בערך אחרי החתונה של בקשות לשמור על קשר.. אני מתקשרת המון. האמת אני משתדלת להתקשר לשני הצדדים כמעט ברמה יומית. חושבת שזה חשוב להראות לילדים מצוות כיבוד הורים.
עברנו שנים קשות של לידות ומשברים וקורונה ומלחמות ומה לא, אז עושה את המאמץ מתוך אמונה שמשפחה זה הכי חשוב בעולם ויש קשרים שחייבים לתחזק.
האמת שגם אני שונאת לדבר בפון..וחמותי גם הייתה שואלת אז פשוט אמרתי בפנים שאני לא מתקשרת לאף אחד סתם כי אני לא אוהבת לשוחח בטלפון אלא בסמס
וזהו...
אבל אם חמותי הייתה מהממת הייתי מתאמצת להקליט לה שבת שלום כל שבוע🤪
ארשום לי
אם כן, הייתי לוקחת ממנו בסוף השיחה להגיד שבת שלום. ולקוות שייעצר בזה..
(קרה פעם אחת, כשבעלי היה מגויס)
אני ממשששש לא טיפוס של טלפונים. מתקשרת לאמא שלי רק לשיחות ענייניות, ולסבתא שלי לפני חגים.
מזל טוב, שבת שלום וכולי רק בוואצפ…
אולי כדאי להכניס באיזה שיחה איתה סתם דרך אגב שאת פחות אדם של טלפונים, להנמיך ציפיות.. האמת, נשמע מעיק.
זה מאוד מאוד מחבר.
והזכות היא בגדול כולה שלך.... במיוחד אם היא חמות מהממת.
אצלי לפני שהתחתנתי סבתא שלי ממש עשתה לי שיחה כמה זה חשוב וכמה כדאי לי להשקיע בזה.
התקשרתי.. והיה מביך ברמות.... לא היה לנו מה לדבר...ככה עוד שבוע ועוד שבוע וכמעט ויתרתי ואז פתאום יום שישי אחד שהחלטתי שהוא האחרון שמעתי ב"שלום" שלה ככ הרבה שמחה.. שהבנתי פתאום שזה כן משמעותי למרות שהיה נראה לי יבש.
בכל אופן.
חושבת שזו אחת הסיבות העיקריות שהקשר שלי איתה יותר חם ובאיזשהו מקום יותר קרוב מאשר הקשר של גיסתי איתה.
אגב
סבתא שלי עודדה אותי ממש גם לשלוח תמונות של הילדים...
אין מה לעשות.. כנראה סבתא שלי החכמה הבינה שאין מה לעשות, תמונות של נכדים זה אחד הדברים שהכי משמח סבתות, והקטע הזה שהכלה מראה התייחסות לחמות כנראה נותן לחמות להרגיש שחשוב לכלה שלה שתהיה בעולמה אפילו קצת... בסוף, זה באמת שומר על קשר. ונותן לה מקום של שייכות בחיים...
זה הפרשנות שאני נותנת לזה.
וההוכחה שלי שזה באמת מקפיץ את הקשר- בעיקר מצד החמות. זה ממש נותן לה תחושה של חשיבות, של כבוד, וזה חוזר אליך בסוף פי כמה.....
תחשבי שאם היום היא מהממת- אז עם זה היא תהיה עוד יותר.....
בעיני זה גם מהמם שחמותך מבקשת את זה.
היא מודעת כנראה לצורך הזה שפשוט יכול להקפיץ בינכן את הקשר.... איזה כיף לך שהיא אומרת לך את זה ונותנת לך בעצם מקום לשדרג את הקשר...
זה גם מראה בעיני על פתיחות ואהבה כמו לבת- שהיא מרגישה בנוח לבקש ממך את זה... חשוב לה הקשר איתך.....
ולגבי הצמידות לשבת.
זה כזה פעם בשבוע.. וגם אולי יותר קל ליישם את זה ככה בלי לשכוח, וגם אולי המינון הוא סביר.. לא כל יום.. מצד שני לא משהו רחוק מידי..
חחחחח
כשמסתכלים על זה ככה זה באמת יותר קל.
ותאמת.. לא מצופה הרבה.
להתקשר, לשמוע מה שלומה, איך עבר עליה השבוע, ובקטנה לספר מה שלומך (ואם לא זורם לך אז משהו מיוחד שהיה השבוע עם אחד הילדים..)
חמש דקות שיחה וקנית אותה🤗
השפע ממנה אליך יגיע פי כמה..... מבטיחה לך...
אגב הסיבה שאני מאנונימי כי סיפרתי את זה כמה פעמים בהזדמנויות שונות..
בהחלט אסתכל על הזוית הזו
והיא םתחה את השיחה ב"למה אשתך לא מתקשרת???"
האמת שהיא צדקה בעניין הזה כי לא התקשרתי לאחל שנה טובה וזה באמת כבר לא יפה
אז התקשרתי להתנצל ובצדק ולמזלי היא לא יכלה לדבר.
אז התנצלתי בהודעה
היא אמרה שהייתה בטוחה שאני כועסת או פגועה (היא חושבת שכל מי שלא מתקשרת כועסת או םגועה...)
בכל אופן החלטתי שאני לא מתכוונת להתאמץ ככה כל שישי כי זה לא ייגמר.
בחלט להתקשר לחגים מידי פעם
ובאמת לשלוח הודעה של שבת שלום זה רעין טוב, מקווה שייספק אותה ;)
ופעם טלפונים זה מה שהיה, כנראה בגלל זה היא חושבת ככה.
(אגב, אני אוהבת לדבר בטלפון. לא עם חמותי... אבל גם עם מי שכן, אני בקושי מתקשרת. גם עמוסה וגם דוחה).
אני שולחת לפחות פעם בשבוע תמונה של הילדים לה ולחמי.
חמי מאוד רוצה לדבר עם הבת שלי בשיחת וידיאו, וזה קורה פים בחודש, בלעדיי.
אני מתכתבת עם חמותי לפעמים, אבל לא עמוק מידי. מה שלומכם וכו'.
מאודד לא זורם לי טלפונים ואני אחת שדוחה ממש כל טלפון
אבל נראה לי הרגל מאוד מכבד וחשוב
חמותי היתה מאוד רוצה שאשוחח איתה
כשהיא מבקשת ממני כשהילדים איתה בוידאו אז אני מכניסה את הראש ואומרת כמה מילים
(תמיד היא מסבירה לי שזה רק היא וזה בסדר אם אני בלי מטפחת 😉)
אבל היא התרגלה....
המזל שלי שאין לה למי להשוות אין עוד ילדים נשואים.
בכללי היא היתה רוצה קשר הרבה יותר חם, היא תמיד מנסה אבל מה לעשות זה לא אני
כמובן אני מכבדת אותה, מנומסת, נחמדה
אבל לא משהו מעבר
והיא באמת חמודה והכל ועוזרת ונותנת מלאאא אבל אנחנו הרבה יותר מדי שונות
מה עם הודעות?
אצלי זה הרבה יותר נח להתכתב עם אנשים, פחות מחייב
שונאת לדבר בטלפון ולא רואה שום סיבה לדבר עם אנשים בכח.
מודה שאני גם לא מתערבת בשיחות שלה עם בעלי, אני פשוט לא רואה עניין בלאחל כל שבת שבת שלום.
גם לאמא שלי אני לא מתקשרת כל שבוע וגם לא לפני חג.
וגם בעלי לא מתקשר להורים שלי לאחל להם שבת שלום...
בהתחלה הפריע לחמותי, עכשיו נראה שכבר השלימה עם זה מחוסר ברירה.
גיסתי כנראה מתקשרת אבל זה לא ענייני....
ואני גם לא קוראת לה אמא, אם אין ברירה קוראת בשם שלה, אבל כמעט ולא יוצא.
אלא אם כן צריך משהו טכני...
אנחנו מגיעים לבקר וזה מספיק בעיניי
כשבעלי מדבר איתה לפעמים אני מתערבת קצת בשיחה אבל לא יותר...
שאם היא שלחה את גיסתך,
ושלחה את בעלך,
ואמרה לך ישירות..
כנראה זה באמת חשוב לה.
אז קודם כל קחי את זה כמחמאה!
היא מתעניינת בקשר *איתך* ולא רק עם הבן שלה והנכדים...
אני חושבת שאפשר לעשות מאמץ, לפני שבת לשיחה קצרה. תתכנני לפני הטלפון איזה סיפור אחד על אחד הילדים שלך, איזה משהו מצחיק שאמר או עשה, תשאלי מה איתה בהכנות לשבת? התארגנתם כבר? ושבת שלום וזהו. אם יזרום מעבר לזה מה טוב ואם לא, לפחות זה.
אני גם שונאת שונאת שונאת שיחות טלפון, גם עם אמא שלי, אני אחרי שיחה צריכה לפעמים להתאושש. אמיתי. הבעיה שלי עם השיחות עם חמותי שהן מתארכות עדלא ידע... ואני מאבדת ס ב ל נ ו ת . וכבר פספסתי את הפואנטה ואני כבר .. אה.. וואו... כן... בטח .. יפה... נכון .. וואי וואי... וכו'... חחח
תכווני לשם מצוות כיבוד הורים, זה כולל גם חמות...
חרשת🤭
אנחנו מדברות יחסית הרבה בווטסאפ ואני שולחת לה תמונות ומשתדלת לפרגן ולהביע הערכה להתעניינות שלה וכו'
יש מצב גדול שאם היא היתה שומעת היא היתה מצפה לטלפונים ואני שונאת את זה הכי שאפשר
ואני משתדלת ממש לדבר גם אמא שלי וגם עם חמותי מידי יום, ככל שמתאפשר.
לא בהכרח שיחות ארוכות, סתם לשאול בשלומם, איך מרגישים.
חוץ מזה שזה אור חוזר ממש, מרגישה שזה מחזק את הקשר בנינו ובינה לבין הילדים
ומוסיף להם עורף משפחתי וחוסן נפשי. בקיצור, גם אם מתחיל מאולץ זה יופי של מנהג.
מצד שני, עם אמא שלי אני מדברת כל יום וזו מן ציפייה לא כתובה שלה, שכן - אם לא התקשרתי היא נלחצת ובודקת אם הכל בסדר
לדעתי עצם הדרישה יוצרת אנטגנויזם, ומצד שני - לא רואה בזה רע.
אני מדברת עם חמתי לפעמים יותר מפעם בשבוע על כל מיני דברים, נותנת לה להרגיש חלק מחיי הילדים ומשתפת בכל מיני דברים. לדעתי זה חשוב
נכנסתי לתומי ולא הבנתי איך יכול להיות שיש 27 התראות
עכשיו קוראת הכל
תודה לכןןן3>
אם את יודעת שזה חשוב לחמתך וזה כל כך משמח אותה- בעיני ברור שלהתקשר. (במיוחד שהיא חמות מהממת ונשמע שמנסה להיאחב איתך בפעמים אחרות).
גם לחמותי זה חשוב ואני מתקשרת אליה פעם בשבוע- או תוך כדי נהיגה ואז זה לא כשאני עסוקה או ביום שישי. אני מדברת איתה יותר מאשר אמא שלי. כי בשבילה זה הדרך לשמור על קשר ויחס (ולאמא שלי זה לא).
זה משמח גם את בן הזוג שלי שאני בקשר טוב עם אמר שלו.
שיחה של כמה דקות. לפעמים מאולצת- לא נורא.
אני מוכנה לעשות משהו שאני בכלל לא אוהבת ולצאת מאזור הנוחות שלי בשביל חמותי.
היום אחרי כבר 14 שנות נישואין- התרגלתי כבר לשיחות האלה והן אפילו כבר פחות מאולצות.
בבדיקת רופא האחרון הוא ראה שיש לבייבי היקף ראש קצת גדול וביקש שניבדק שוב עוד שבוע.
בדקתי בטיפשותי בגוגל וראיתי שזה יכול להיות תסמין לאוטיזם.
כתבו שם גם על קשר עין. ואני מרגישה שהוא לא לגמרי יוצר קשר עין. בעיקר מסתכל לכל כיוון ולא לעיניים שלי.
הוא גם בקושי מחייך, היו לו בערך 5 חיוכים...
וגם לא ממש עוקב אחרי חפצים, עוקב קצת ומפסיק.
מתחילה להיות קצת לחוצה.
הוא בן חמישה שבועות. זה עוד תקין?
כך שזה עוד לגמרי תקין.
לא מכירה את התסמין שציינת בקשר לאוטיזם, אבל ידוע שלא כדאי לקרוא בגוגל על תופעות אפשריות, כי תמיד נגיע לגרוע מכול...
מקווה שעוד שבוע תשמעו אצל הרופא דברים טובים! ואולי גם הקטן כבר יתחיל לחייך, אז לגמרי תהיי רגועה
שלי רק עכשו יוצרת קשר עין טוב (כמעט 3 חודשים).. אמרו לי שסבבה והעיקר שרואים שרואה..
לגבי היקף ראש- אין לאף אחד במשפחה ראש גדול? אצלינו יש לסבא וזה ממש מורגש בנכדים😀
לבן שלי יש היקף ראש גדול ושכל גאוני (;
שךי בן 6 שבועות התחיל לחייך שבוע שעבר השבוע לא מפסיק
חכי תני לו את הזמן
הוא עלה באחוזונים או שמהתחלה היה גדול?
אם יש עליה זה יכול להצביע על דברים נוספים ופתירים, מוזמנת לפנות בפרטי וארחיב אם רלוונטי
לק"י
לא חושבת שיש הרבה ילדים עם ראש גדול.....
וגם אף פעם לא שמעתי על זה.
אבל כמובן כמו שאמרו לפני, תקין לגמרי ההתנהגות של התינוק ולא נראה סיבה לדאגה;)
ובבקשה בבקשה אל תחזיקי את האוטיזם בראש
פליז
יש כזאת אבחנת יתר בארץ שזה נורא
המתוק שלך בקצב מצוין אם בגילו היו לו חמישה חיוכים
ממש תקין
גם המעקב וכל מה שתיארת נשמע תואם גיל לחלוטין
חיבוק גדול
הוא נשמע מותק של תינוק שלומד את העולם
שלום יקרות,
אני קצת דואגת.
צום קשוח, במוצאי הצום קצת דם בניגוב, כאבי מחזור
אני לא בשלב בחודש שזה אמור לקרות בכלל 
וב"ה לא קרה לי אף פעם דימום בין ווסתי...
מה זה יכול להיות?
תודה ובשורות טובות
מה זאת אומרת לעקוב שלא חוזר? עכשיו או בחודש הבא?
אני אמנם עם התקן שעושה כתמים לפעמים אבל כבר הייתי תקופה בלי
ואתמול חזרו
ב"ה בינתיים הפסיק
כמה זמן לקח לך לסיים עם הכתמים?
אני שבועיים אחרי התקנה ולא רואה את הסוף
לקח לי המון זמן.
שמתי אותו 5.5 שבועות אחרי לידה
וטבלתי רק 12 שבועות אחרי לידה, כלומר 6.5 שבועות אחרי ההתקנה 🙄
הדבר היחיד שעזר זה היה לקחת פרימולוט נור לשבוע. אחרי הטבילה הפסקתי, חזרו הכתמים אבל לא אוסרים. התמעטו לאט לאט
היום 5 חודשים אחרי לידה כמעט ואין כתמים.
אם בא לך זבנג וגמרנו, אז קחי את הכדור שלקחתי (ניסיתי כל מיני דברים טבעיים שבפועל רק בזבזתי מלא כסף כי זה דברים יקרים, פה 100 שח שם עוד 120.. )
זה עשה לי ממש ממש רע לפני החתונה
ברמה שהייתי חייבת לעבור לגלולוץ בגלל התופעות לוואי (בעיקר מצב רוח)
אני כל-כך רוצה להמנע מזה
אולי באמת נשקול אחרי החג
לפני שבחג תהיה כאן רעיה ואמא שפויה 🤥
אבל לקחתי רק שבוע אז היה בסדר
העיקר הצלחתי להיטהר
ועכשיו נזהרת מאוד לא להאסר
יש לכן רעיון איך לעצור את הכתמים שלא יתגברו?
חוץ מלנוח ולשתות הרבה שאת זה אני משתדלת לעשות
אבל לימון עזר להוריד
שכולם מנצלים על סדנאות שוקולד ונגרות?
אז בא לי לנצל אותו על טיפול זוגי.
ובא לי שהוא ינצל את האישי שלו על טיפול ועיבוד.
אבל זה כל כך מעט שלא נראה לי רלוונטי לטיפול של תהליכים, שאני מרגישה שמה שיש לעשות עם זה, זה באמת רק סדנאות חד פעמיות
אשמח מאד להמלצות אם בא לכן לתת בפרטי 🙏 אנחנו מהמרכז אבל ניסע זמן סביר. אם זה יועצ/ת גם זוגי וגם אישי מעולה, ואם במקרה זה מישהו/י שגם עוסקים ביעוץ מיני אז בכלל אש..
וגם כל אחת אחרת אם יש המלצות זה מצוין
כי לא יוודעת אם זה כזה קריטי לנו.
מכון יהל פנינו אליהם בעבר אחרי החתונה למשהו קטן ולא ככ אהבנו את מי שהפנו אותנו אליה...
מתחילה, גם אם זה יצא ארבעה מפגשים. זה עדיף מכלום.
במקביל, לפנות לקופת חולים להיכנס לרשימת המתנה. גם יהיה עוד שנה, אבל להיות בתור.
לברר האם יש זכאות דרך הקופת חולים או ביטוח אחר כדי להוזיל עלויות. נגיד דרך ביטוח משלים במקום. חולים טיפול פסיכולוגי יכול להיות 150₪ למפגש, ולא 400₪. שאפשר למצוא בזמינות טובה. אם זה נכלל בהחזרת, זה כבר נותן מימון של 10 מפגשים שזה כבר זמן מכובד
בטוחה שכל דבר שעולה בטיפול נרשם במחשב של הקופה. נשמע לי כמו משהו שאי אפשר להעביר, זה לא אתי.
אולי כדאי לברר.
זה שהטיפול במימון הקופה לא אומר שהוא חשוף לכולם
מאיפה קונים?
איך מתחילים עם זה בכלל??
מרגישה שלא יודעת איך להתעסק בנושא זה
אפשר בדלתא, באורבניקה, פוקס
בטח בכל חנות של הלבשה תחתונה
כמו ביגוד. באזרים למינהם.
ויש כאלה עם ריפוד (נשלף בד"כ) . וכאלה בלי.
וכל מיני סגננות.
נציעה לקנות 2-3 ולראות מה היא אהבה.
אני קונה את הסוג שנקרא גופיית בטן ולא גוזיה (המבנה טיפה שונה, אין סיכול בגב)
יש גם בבזאר שטארוס בעיקרון כל חנות שאת יכולה למצוא תחתונים לילדות כנראה יהיה גם גוזיות.
מבינה את ההלם הראשון.. אבל כדאי להתרגל לפני שממש צריכים.
הכי חשוב שיהיה נוח לילדה, אח"כ תראי שזה נראה יפה עם חולצה צמודה וזהו..
אצלי היא עלתה מידות ממש מהר. (מבחינת ההיקף של המותן)
בהחלט הלם ראשוני
תודה
היו לה נוחות הרבה יותר.
לדעתי תתחילי עם מידה 12-14 כי הן יחסית קטנות.
בהמשך, לפי ההתפתחות, את רואה אם צריך לעלות במידה/לקנות כבר משהו תומך יותר.
הכי חשוב לעשות מזה כיף ושמחה שהיא כבר גדולה וכו'....
ולהסביר לה איך ללבוש, מתי, ולתת לה את ההרגשה שתגיד בכיף מה נוח ומה פחות.
לאט לאט תמצאו את הקצב שלכן
בהצלחה והרבה נחת
בכללי הייתה לו עכשיו תקופה ממש קשה והוא היה עצבני וחסר סבלנות מלא, וזה פשוט משגע!
ואתמול בגלל הצום לא כ"כ הרגשתי תנועות והיו קצת צירים ורציתי ללכת להיבדק והוא טען שאני סתם הולכת.
בסוף הלכתי, אבל אמרתי לו שהוא לא צריך לבוא ובאמת הוא נשאר בבית והלך לישון אבל היה עצבני עליי שהיום אני אהיה עייפה בגלל הבילוי במיון.
בסוף אחרי כמה שעות שחיכיתי שם (כולל הנסיעות לשם וכו') היא התחילה לזוז יופי יופי וחזרתי הביתה.
ואין לי כוח עכשיו שהוא עצבני!! אז מה אם לא חשבת שצריך ללכת ואז מה אם צדקת!! הלכתי כי חשבתי שצריך, ואפילו לא הטרחתי אף אחד!! נראה לי שהייתי היחידה במיון שבאה לבד, ועוד אחרי שהרגשתי לא טוב בגלל הצום!!
וגם לקחתי היום חופש מהעבודה בגלל הצום אז השלמתי את השעות שינה.
וכל הלילה חלמתי שאני מזיקה לכולם וכולם צורחים עליי למרות שאני לא זוכרת שעשיתי משהו רע, ואז אומרים לי שאני חולת נפש.
אז קמתי עכשיו עצבנית בטירוף ואני בוכה כבר חצי שעה ואין לי כוח אליו.
איזה מבאס לריב יום אחרי כיפור!
אני כ''כ מכירה את זה שזה נכנס לחלומות🥴
תכניסי לך לראש שהעצבים של בעלך לא קשורים אלייך, היה לו קשה בגלל משהו מסוים. זה נפל עלייך כי את הכי קרובה אליו, את לא עשית כלום, ואת גם לא צריכה להרגיש אשמה על משהו. תחשבי שגם לפעמים עצבנית בגלל משהו מסוים בעצמך או בעבודה או ווטאבר ואז נופלת על הבעל.
תלכי אליו ותתני לו חיבוק, ותגידי לו שיחבק אותך. זהו. חבל על כל דקה של צער ביניכם... 💕
וכשזה קורה לי אני ממש מבינה את עצמי?
אוף, אבל זה מעצבן שאין לי מה לעשות עם זה, כי הקושי שלו הזה עדיין לא נגמר
אבל תדעי שאם את תבואי לקראתו כשלא מגיע לו, מצד הדין , בפעם אחרת גם הוא יבוא לקראתך כשלא מגיע לך (למרות שהאישה תמיד צודקת, אז תמיד מגיע לך 😆 ) וגם יהיה לו יותר קל בהתמודדות שלו עם עצמו, אז בסוף זה יחזור אלייך.
אל תבכי, תלכי לשתות קפה עם משהו טעים ותרגעי ואחר כך תבואי אליו. 💕
את עשית את הדבר הנכון לפי שיקול דעתך באותו רגע (בעיני זה היה הכרחי אבל ברור שזה לא חד משמעי)
ואם *את* תהיי עיפה או כל דבר אחר בגלל זה זו לא סיבה לגיטימית לכעוס עליך
אז קודם כל תהיי שלמה עם עצמך
ומותר לך גם לבכות ולשחרר אחרי זה תלכי להתקלח ולאכול או כל דבר שיעשה לך טוב (כמובן לשתות המון לאור חווית אתמול)
וכשיהיה לך כח כדאי ממש להגיד לו שאת פגועה
שאת מבינה שחשבתם אחרת
וזה בסדר
אבל ציפית שיגבה אותך, שיתן לך תמיכה, אהבה, הזדהות עם החוויה המלחיצה הזו של חוסר תנועות ואיזה אחריות זה מפיל עליך
ושנפגעת
הגיוני שהוא כבר עבר הלאה כמו גבר טיפוסי;) או שאולי יהיה לו הסבר למה זה הקפיץ אותו
או שבאמת זה היה נטו בגלל הצום
אבל הרגש שלך חשוב והוא כאן והוא כואב
תבואי פתוחה לשמוע ולא רק להשמיע
להיבדק הוא חושב שזה בזבוז זמן!!!!
אצלנו זה הפוך, כאשר יש חשש או ספק הכי קטן בעלי ישר רוצה שאלך להיבדק ואני יותר אדישה🙈
ואחרי זה אני כועסת עליו שבגללו בזבזתי את הזמן חחח.
העיקר רק בבריאות!
לא סביב ארוע ספציפי אלא בכללי - זה יותר רגוע.
חשוב שיבין איך את מרגישה סביב זה
את הלחץ שיש לך על העובר
תחושת האחריות
העובדה שא. מחוברת כל הזמן לחוויה את בעצם המוניטור של ההריון הזה
וגם ההורמונים שמכוונים אותם להיות יותר רגישה ויותר דואגת (ב"ה! לא סתם הקב"ה ברא ככה)
ולכן זו לא שאלה טכנית או סטטיסטית כמו שקל יותר לגבר לחשוב על זה אלא משהו יותר עמוק מזה ולכן הבדיקה היא גם כדי להרגיע אותך ולא רק הצורך הרפואי ( שגם קים! לא יודעת אם כדאי להראות לו סיפורים שנגמרים אחרת....לך בטח לא כדאי לקרוא כאלה כמובן )
זה יעזור לויכוח הזה להשמע אחרת בפעם הבאה
כי כל עוד השאלה היא האם צריך ללכת או לא אז לא תגיעו להסכמה כי באמת אין פה תשובה אחת ואין מי שצודק.
השיח צריך להיות סביב מה הצרכים והרגשות *שלך* ומה את מצפה ומבקשת ממנו אם הוא יכול להעניק לך
פה אין מה להתווכח
בהצלחה!
ברור שלא קל לנהל שיחה כזו וברור שתקחי את זה רק לנקום שמתאים לכם
אבל אולי יעזור לך שיהיה לך כיוון חדש במקום הדיון שחוזר על עצמו ומתסכל ממש
אה, גם נזכרתי שהוא קצת חולה, אולי בגלל זה הוא היה כזה עצבני.
אתן עוזרות לי ללמד עליו זכות
חודש אחרי לידה הנקה מלאה
הולכת לבית כנסת כל נדרי ומנחה עד ברכת לבנה ובחסדי ה׳ מרגישה טוב!
חודש שמיני בהריון-
כמעט לא מצליחה לקום מהמיטה
גלי חום
מזיעה
לא הייתי בבית כנסת אפילו לא רגע!
כל עם ישראל אומר נעילה ומתפלל על השנה
ואנוכי מגישה דגנים עם חלב ומספרת מעשה בחמישה בלונים🤦♀️
ואם אתה דן אותי לפי מעשיי….
4 חודשים אחרי לידה, הנקה מלאה רק רוצה לשתות כל הזמן
חודש תשיעי עכשיו ישתבח שמו הצלחתי ללכת רק לנעילה וכל הצום היה כל כך טוב!!!
ב"ה נחתי הרבה אבל מזמן לא עבר לי צום כל כך קל
שתהיה שנה טובה עם רק בשורות טובות ומשמחות לכולנו!!
אבל הכי קשה זה לטפל בילדים.
הפעם עבר בסדר בהנקה.
הייתי עם הילדים בבית כל הזמן, ובקושי הצלחתי להתפלל.
בטח גם המתוקה יותר אנרגטית מאשר בגיל חודש
ואני ראיתי את כל עם ישראל בגינה, אז לא בטוחה שכולם היו בבית כנסת
ברור שזה לא לשכב לנוח כמו שגיסתי בהריון ראשון פה היתה
ברוך ה׳ יכלה לנוח ולצבור כוח
אבל בסך הכל
באמת ילדה שהיא חסדי ה׳
היה לי מצפון
נכון שכרגע התפקיד שלי הוא לגדל את הילדים
אבל בורא עולם - אני רוצה רק מילה אחת של קדושה
כמה מילים צהסידור
פשוט בכיתי עם סידור פתוח, הבן שנתיים מלטף שואל שוב ושוב אם תינוקי עשה לי כואב (כי למה בוכים?.. וואי זה היה קורע. כן תינוקי בן חודש עשה לי משהו 🤣) במקביל מביא מליוני ספרונים ועלונים שאספר לו
האמת - היה לי קשה להשלים עם זה
לא נעים להגיד אבל בקושי נעילה הצלחתי להתפלל
טוב, בטוחה שה' מקבל את זה
רק הוא יודע כמה רציתי
וכן - אפשר לומר שהיה לי זמן בחצי שעה ששניהם ישנו אבל לא ממש יצא הייתי עייפה מידי בשביל זה.
אחרי הבנה והשלמה המצפון עבר, אל תדאגו 😃 ב''ה תודה לה'
עכשיו לפחות למדתי לשנים הבאות
סוף פריקה.
אצלי התפילה הייתה נשמעת בערך ככה-
כככככלללל נדרי, אההה ואסרי - הי חמוד אני לא מרשה, וחרמי ו הי הי לרדת ממנו. הוא לא צעצוע.. וכונומי וכינוני רגע חמודה אני עוד שניה באה לעזור לך בשרותים
קיצר אחרי כמעט עשור שאני אמא ( יאו שהזדקנתי)
אני מבינה שכרגע זה התפקיד עם כמה שזה קשוח
וככה ה' רוצה שהתפילה שלי תראה
ובעזרת ה עוד כמה שנים הם יגדלו ונחזור לבית כנסת
תודה על זה
טוב שלמדתי את זה מספיק מהר 🤪
פתחנו אותו
ופתאום נפל לי האסימון
שזהו
נגמר יום כיפור
ומה עשיתי בו בדיוק?…
זה המוןןן
ללכת בכיפור להתפלל בוותיקין
לחזור הביתה לקרוא תהילים
ולחזור למנחה
אז זה כילו היה לי קשה…
ובכל זאת צריך להבין שזה לא מה שמתבקש מאיתנו עכשיו...
אני שנה שעברה ביום כיפור עברתי הפלה
היה לי מאוד קשה עם זה שלא התפללתי
זה אפילו לא הריון שאת נחה בשביל הילד או הנקה שזה בשביל החלב...
בעלי היה צריך ממש להכניס לי לראש שזה מה שה' רצה ממני באותו זמן
הוא החליט לקחת לי את ההריון בדיוק ביום כיפור
וממני נדרש לנוח ולתת לזה לקרות... (כמה שהצלחתי לנוח עם כאבים...)
השנה היה לי כבר יותר קל להבין את זה ברוך ה'
הרגשתי ממש שאני לא הולכת לתפילות בשביל התינוקת שלי
וזה מה שמצופה ממני...
זו זכות ענקית להביא ילדים יהודים לעולם ולגדל אותם!
כל נשמה שאנחנו מביאות מקרבת את הגאולה!
בהריון קשה לי ממש
זה הרבה מהקושי
ולכל אחת משו אחר קשה יותר- לצום בהריון או בהנקה..
לא משווה להריון אבל לי בהנקה מאד מאד קשה לצום.. מאד
אבל אף פעם לא הייתי חודש אחרי לידה בצום... (הייתי חודש וחצי אחרי לידת תאומים בצום תשעה באב, וצמתי את כולו כמעט. זה השיא שלי)
עכשיו הייתי שישה ימים אחרי לידה, ומזל שגם ככה נפסק לי לשתות לשיעורים, כי לא בטוחה שהייתי עומדת בצום מלא עם יונקת אינטנסיבית כזו...
אבל מאוד תלוי באיזה שלב בהנקה ובאיזה שלב הריון
וגם תלוי איזה צום
כי אצלי תשעה באב תמיד קשה יותר מכיפור
את הבכור ילדתי בין תשעה באב ליו"כ
חד משמעיתתת היה לי הרבה יותר קשה בהנקה
וזה עוד עם שתיה לשיעורים!! בחיים לא היה לי צום כזה קשה.
אלופה שתפקדת!!!
ולגבי התפילות
אני היום מראש החלטתי שלא ללכת לבי"כ
הבנתי שבבית יותר סיכוי שאתפלל משהו, אם בכלל. ובאמת ההחלטה היתה נכונה, אבל זה כמובן לא אותו דבר כמו בי"כ... ברוך ה' שאלו הסיבות🥰
אבל לא בגיל הקטנציק, אלא בגיל הגדול יותר.
צמתי תשעה באב בקלילות יחסית כשהייתי עם תינוק בן חודשיים וחצי, ועכשיו כמעט חמישה חודשים היה יותר קשה, וזו לא פעם ראשונה אצלי שקשה יותר בהנקה.
וחמוץי כל הצום
מסתכלת עלי בשוק
את מרגישה טוב????
לא רוצה לנח את מניקה!!!!
להזכיר את התגובות שלה בתשעה באב חודש שמיני??
איך היה הצום
זוועה צמתי עד אחת וגם זה כבר לא עזר
אויש יש לך מושג למה?
כי אני בהריון
חחחצצ
מתואמתכן! הקב"ה דן אותך לפי המעשים שלך ורואה שצמת למרות הקושי! ורואה שטיפלת בילדה שלך במסירות למרות הקושי! ורואה שהיית סבלנית וישבת וסיפרת לה סיפור למרות הקושי!
להעיף. את. המצפון. על. התפילות. לפח!
זה לא מה שהקב"ה מצפה מאיתנו בשנים האלה.
וואלה הרגשתי סבבה לגמרי בצום. ולא הלכתי עם הבנות לתפילה. כי אני יודעת שהן לא יהיו באמת בשקט ואז גם אני לא באמת אתפלל וגם אפריע למי שסביבי..
ואין לי שום הרהור על זה. מבחינתי כל התפילות בכוונה של בעלי, ושל כל מי שסבב אותו בישיבה- הן שלי גם. כי בשמירה שלי על הבנות, אפשרתי את התפילות האלה.
וזה שאת התפילות שלי מלמלתי מהר וחזרתי לבנות זה מעולה. כי תכלס, זה היה יותר בשביל עצמי שאני ארגיש שהתפללתי. מבחינת הקב"ה צמתי ואיפשרתי לבעלי להתפלל אז עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות.
וזהו. אני לא בוחרת לא לחיות בשנים האלה בפומו על מה שאני לא עושה.
אני בשנים האלה משתדלת לגדל את הילדות שלי באהבה ובשמחה וזו המצווה שלי בשנים האלה. התפילות בבית הכנסת יחכו לי "עד יגדל הנער"
ובהריון לא צמתי בכלל...
בתשעה באב ניסיתי והתחילו לי צירים אז הפסקתי...
אבל חד משמעית אם הוא דן אותך לפי מעשייך-
אז הם רצויים לפניו!
מה יותר טוב מאמא יהודייה שממלאה את התפקיד שלה ומגדלת את הדור הבא??
3 ילדים שלי היו בני חודשיים בכיפור והיה ממש לא קל לצום ולהניק יחד.
שנה שעברה הייתי בחודש תשיעי ועבר ממש בסדר!!
והשנה עם תינוק יונק בן שנה כמעט - הייתי חלשה ובלי כוח. הרבה יותר קשה משנה שעברה..
אבל הפעם בהנקה חלקית עבר מצויין ב"ה.
רק אחרי הצום התחילו כאבי ראש..
אין לי מה לומר על זה. רק חיבוק, ולעצום