פורום הריון ולידה (עמוד 360)

אני הייתי ככה (די בטעות)

בעלי הגיע ממש בסוף, ורוב הלידה הייתי לבד

לי היה ממש סבבה ככה סה''כ (למרות שכן הייתי מעדיפה שאמא שלי תהיה) אבל זה יכול להיות גם מורכב כי אין מישהו שאיתך כל הזמן, הצוות הרפואי לא תמיד איתך

כמובן שאת יכולה להגיע לבד. אבל רוב הסיכויים שתהיי לבד רוב הזמן כי המיילדת מתחלקת עם עוד 2 או 3 חדרים.

אם לא תעשי אפידורל, לא בטוח שיהיה מי שיתמוך בך בשלב הצירים, מי שיעודד ויעזור. אפיו לדבר איתך ולהעביר את הזמן (אף פעם אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח)

אם תקחי אפידורל זה גם בעייתי, תרצי לשתות, לאכול משהו קטן. אפילו אם יפול הטלפון מהמיטה ולא תוכלי לקום לקחת אותו..

תנסי לחשוב על מישהו שאת כן מרגישה שסומכת עליו ויעשה לך טוב..

המיילדת לא איתך בחדר כל הזמן ואם קורה משהו או שאת צריכה כלשהי מאד כדאי שיהיה עוד מישהו.

אחותי הגיעה ממש בדקה שהתינוקת יצאה

הייתה לי מיילדת אחלה אז היה סבבה

בגדול זה אופציה...אחיות שלי קבוע יולדות לבד והן אוהבות ככה

גם לי יש ילד מדהים, עם מובילת צהרון ממש גרועה, שלא רואה אותו, וזה מאד מקשה וכואב ועצוב.

ואני בעבודה שלי כ"כ רגישה, וקשובה ומשתדלת בשביל הקליינטים (התלמידים). משתדלת לשלב בין רמה לימודית גבוהה לבין יכולת בין אישית ושירותיות הכי גבוהה. שכל ולב וראיית האחר.

 והפער הזה בין מה שאני מציעה למה שאני מקבלת עם הילד האישי שלי הוא לא פחות ממכאיב.

והמערכת מוגבלת וחדלה ואומללה וגם הפער בין הציפייה והאידיאל ומה שהאמנת בו לבין היכולת בפועל, מאכזבת מאד.

וגם אני בכיתי. מי היה מאמין שההורות גורמת לך להיות כ"כ טוטאלי ובהזדהות עם מישהו אחר? לי זה עדיין פלא.

יש גננות שה פשוט לא זה..

נראה לי חשוב שתנסי לשחרר את המטען הרגשי ולהתייחס באופן שכלי למצב. להבין מה קשה לו ומה יכול לעזור לו.

יש בעיה ספציפית עם הגן עצמו? הילדים? הגננת?

קשה לו להסתגל?

אתם גרים במקום עם אזעקות? היו לימודים במשך כל התקופה עד עכשיו? אם יש אזעקות ואין רצף לימודי זה לגמרי יכול להסביר את הקושי שלו.

שנה שעברה בשלב הזה של השנה היה לבן שלי ממש קשה, הוא בכה כל בוקר והמטפלת אמרה שהוא עצוב במהלך היום. אבל בהמשך היתה בשבילו שנה של פריחה וצמיחה מדהימה, הוא יצר קשר מהמם ומיוחד עם המטפלת והיה מאושר.

זה כל כך כואב לנו כשלא טוב לילד.

גם כלפיו וגם בתחושות מול עצמנו.

תחבקי את עצמך על הקושי שלך קודם כל, תני לעצמך מקום,

תתפללי עליו את כל הכאב ובע"ה הלוואי שיהיה לו טוב

ותצליחו עם הגננת לעזור לו.

בגן שלוש שלי, לא אהבתי את הגננת, הרגשתי שהיא לא אוהבת אותי, הסייעת הייתה קשוחה מדי בעיני, מצצתי אצבע והן כל הזמן אמרו לי להוציא. עד היום אני זוכרת את זה שזה היה הגן שהכי פחות אהבתי.

אבל חוץ מהזיכרון הזה הכל בסדר, שנה אחר כך היה לי טוב יותר, בגן חובה בכלל היה מדהים. אני זוכרת את עצמי עושה השוואות בין הגנים שלי מגיל שנתיים עד חובה, מדרגת אותם, והגן הזה הגיע למקום אחרון. וזהו, אני אישה שמחה בסך הכל, הייתה לי ילדות נהדרת, יש לי ביטחון עצמי, הכל טוב באמת.

תהיי את המקום הבטוח בשבילו, תדאגי שבבית כן יהיה לו טוב וזהו, השנה הזאת תעבור, הילד יגדל גם מזה, אל תדאגי כל כך.

אולי לפתח קשר עם חבר שמתחבר אליו אפילו קצת, בשעות אחה"צ?

ממש מבינה אותך. זה לא פשוט להרגיש שהילד שלך לבד. את רוצה להרגיש שהוא אהוב ושהוא מוצא שם את עצמו.

את חושבת שיש איזה משהו חברתי שחסר לו?

קוטג זה לא ממש חלבון למשל... יש בזה גם פחמימות ושומן

חביתה עם ביצה או שניים זה גם לא הרבה מדי

את אוכלת בשרי כל יום?

אני לא כזה מבינה בתזונה אבל אני לא מכירה הנחיה כזו.

זה נכון שרובנו אוכלים יותר ממה שהגוף צריך אבל זה לא בהכרח רע

אישית מאמינה בתזונה מאוזנת, אכילה של מרכיבים בריאים וכו

פחות בלפרק אותה לרכיבים

אם את מרגישה בטוב,לא נפוחה או עייפה מדי כנראה שזה טוב לך

אם כבר מה שכדאי להגביל זה סוכרים ופחמימות ריקות

פעם עשיתי דיאטה מסוימת שהיתה מבוססת על כמות עצומה של חלבון

וכמעט כלום פחמימה ושומן

באמת יורדים בטיל, כי חלבון מפרק שומן...

אממ אבל זה לא כזה בריא בכלל...

בכל אופן מה שאת מתארת נשמע רגיל יחסית...

ותלוי מה אוכלת בשאר היום

תגידו לי אם נשמע לכן שאפשר קצת להוריד במשקל כך

(חייבת לציין שזה ביום שאני בבית אך אם לא זה קצת מתבלגן לי ואוכלת בחוץ)

בבוקר : 7 בבוקר בערך כוס קפה עם חטיף בריאות, תמר ו3 אגוזים ולפעמים מוסיפה יוגורט לא משנה איזה

ב11 בערך ארוחת בוקר פיתה ביס מקמח מלא עם חביתה, סלט וקוטג'

או אבוקדו סלט וקוטג' עם הפיתה 

ארוחת צהריים לא תמיד יוצא לי לבשל (יותר נכון בכלל לא)

אז נגיד אתמול אכלתי מרק עם קישוא, גזר ובצל .. את הפחמימות לא אכלתי במרק למרות שממש אוהבת בטטה למשל

עם 2 כוסות קוסקוס וסלט סלק

אחה"צ אכלתי פרי

בערב שוב חביתה סלט עם פיתה ביס ואבוקדו וקוטג'

קשה לי לוותר על החלבונים.. ואני מוסיפה עד שאני מרגישה שובע

בגדול אני לא סגורה שמה שאני אוכלת ממש ארד מזה במשקל אך אני מרגישה עם זה שובע וטוב לי

אני כן רוצה לרדת אך יותר מבחינה בריאותית

קשה לי מאוד ההגבלות בדיאטות ואני רואה שככל שאני מגבילה את עצמי, אחרי תקופה אני חוזרת בריבית והצמדה, אז חבל לי ממש

 יכולה להגיד שאת יכולה לאכול אפילו יותר ועדיין לרדת...

את צריכה להיות בגירעון קלורי

אבל יש הרבה מזונות שאפשר להכניס פה ושם ועדיין לרדת.

(נגיד עוד פירות, וגם אפילו פחמימות של ירק או של קטניה וכו') 

עוד פירות... 

עוד ירקות 

וכן איזה פחמימה מורכבת, קטניות (יש המון אפשרויות)

אה וגם כמובן חלבון של עוף ולא רק גבינות או ביצים... 

חלבונים.

מכל מה שכתבת רק החביתה זה חלבון, לא? אולי גם בקוטג'...

כל הכבוד שאת משקיעה בעצמך!

אני אישית אפילו הייתי מוסיפה חלבונים, זה באמת נותן הרגשה של אוכל משביע ומזין. למשל לצהריים מוסיפה טונה או עוף

אז בימים שיש לי זמן לבישולים מוסיפה גם בשרי .. חזה עוף או מוקפץ עם בשר

רק קשה לי ממש בצהריים כי יש לי חיבה יתרה לפחמימות.. פחות מתחברת לבשרי

ש*תוסיפי* חלבונים,

ואת כתבת שאת מרגישה שאת צריכה *להגביל* את החלבונים, לא הבנתי למה...

וגם לאדם בריא אין צורך בהגבלת חלבונים.

אם כבר להפך.

רק במחלות מאוד ספציפיות צריך להפחית חלבונים

נשמע מושלם ויש חשק לאמץ אבל אין לי סבלנות

בצהריים אכלת רק פחמימה ומרק בלי ירקות כמעט....

2 ביצים וקצת מוצרי חלב זה לא הרבה חלבונים...

כשאוכלים מזון מזין בכמות פחותה

אם אוכלים את אותה כמות שרגילים לאכול, כנראה שלא תהיה ירידה במשקל.

יש הבדל בין נניח לאכול צלחת קטנה של סלט לבין קערה גדולה

לכן התפריט שלך לא אומר הרבה

הרבה האנשים רגילים לאכול הרבה מעבר למה שהגוף נזקק ולכן מרגישים רעב גם אחרי ארוחה שמספיקה לגוף

השיני צריך להיות קודם באמונה מה הגוף צריך ואח״כ יישום הרגלי תזונה נכונים

זה קשה לעשות שינוי כי ההנאה מאוכל גדולה וצריך כוח רצון ושליטה חזקים

אולי לחלק זה עובד ככה

אני ירדתי עשרות קג כשאכלתי מזון מזין ללא הגבלה!

השינוי היחיד היה שהוצאתי סוכר קמח ומזון מעובד מהתפריט.

וירדתי מלא

ואכלתי חופשי...

עושה הרבה הבדל

רוב האנשים לא מורידים סוכר וקמח ומזון מעובד לגמרי מהתפריט. משכך, כמות הקלוריות שהם אוכלים תהיה יותר גדולה בהרבה ממי שלא אוכל קמח וסוכר סביר להניח

מה אכלת באמת בלי קמח וסוכר..? סיקרנת

שאפו על ההתמדה! הלוואי עליי 🥴

תוך כמה זמן ירדת?

מעבר ליותר פחמימות מלאות מריקות, הרבה יותר ירקות ומים.

לאכול חלבון לפני הפחמימה וכד'.

אז נכון שאם סופרים את הקלוריות אכלתי פחות,

אבל בתחושה מבחינה מנטלית אכלתי לשובע ללא שום הגבלה.

פשוט הכרתי את עצמי וידעתי שיש לי הרבה מקום לשינוי תזונתי עוד לפני ספירת קלוריות. ובתוספת ספורט, ב"ה זה הספיק.

אם יורדים כשאוכלים חופשי זה סבבה

אם לא יורדים ורוצים לרדת וכבר אוכלים בריא/ מזין, כנראה צריך לאכול פחות.

זה לא זהה לאדם ואדם, גם תלוי בעיכול של בן אדם.

יש פחמימות בריאות מאוד ואותו דבר עם חלבונים ולהיפך.

ממה שכתבת לא הייתי מפחדת לאכול בטטה, להיפך זה מאוד בריא. ירקות (במיוחד מבושלים) מתעכלים מהר. לפיתה (גם מכוסמין) לדוג' לוקח יותר זמן.

אולי את המרק הייתי אוכלת דווקא בערב.

עדיף מבושלת..

הערך הגליקמי של בטטה מבושלת הוא 50, ושל בטטה אפויה בתנור הוא 90! 

בכל מקרה שתיהן זה בריא מאוד.

מעניין איפה נשמרים יותר הערכים התזונתיים

אני לא יודעת אם ההבדל הוא בגלל בישול במים לעומת אפיה או הנחות אחרות

אבל למשל בתפוחי אדמה אני יודעת שברגע שהופכים לפירה הערך הגליקמי עולה וזה הרבה פחות משביע לטווח ארוך למרות שזה אותו תפוח אדמה אבל תהליך הלעיסה מול מעיכה משנה את איך שזה מתבטא בגוף 

כמות האוכל כל עוד את שבעה אחרי הארוחה אבל לא מפוצצת

וגם אוכל איכותי, ביתי ולא מעובד זה גם בעיני עיקרון

מוצרי חלב/בשר/דגים/ביצים אני אוכלת אבל בכמות לא בהפרזה ולא כל יום

לעומת זאת חומוס שהוא חלבון אני אוכלת דיי הרבה

וגם באופן כללי את יודעת אם יש לך חוסר איזון בגוף שזה מצב יותר קריטי לפינוי פסולת מיטבי באופן יומיומי אז כן הייתי עקרונית בדגש על כמויות וסוג האוכל הוא קריטי ומשפיע

ממה שא י יודעת, כדי לרדת במשקל מומלץ להוריד פחמימות ולהעלות כמות חלבונים כי הם תורמים לתחושת שובע לאורך זמן ושורפים שומן

לא נשמע שאת הולכת הרבה חלבון בכלל..

וגם, ממליצה לא להסתכל על זה כהפחתת פחמימות ומתוקים, אלא כהעלאת כמות החלבון

אני לא חושבת שזה נכון להגיד לעצמנו מראש 'אני לא אוכלת פחמימות כאלה וכאלה יותר' כי זה גורם ןאפקט הבומרנג שיוצר אכילה בריבית דריבית

מה שמומלץ כדי לרדת במשקל זה גרעון קלורי

גרעון קלורי משיגים הכי טוב על ידי הפחתה בכמויות האוכל. מצטרפת ל @oo שכתבה שבדרכ אנחנו אוכלים יותר ממה שהגוף צריך

וטיפ להפחתת פחמימות בריאות: לפני הצהרה על הפחתה, שינוי וכדומה.. ממליצה לך להתבונן ולהבין את הדפוס

אצלי למשל הבנתי שאכילת מתוק על הבוקר (גם אם טבעי כמו תמר) גורם לי לרצות לאכול מתוק במשך כל היום ופותח לי את התיאבון למעגל של סוכר שלא נגמר

7יש לי עוד תובנות אבל בעיקרון ממליצה לך להתבונן בזה

בהצלחה!

כל אחת מחכימה יותר ויותר

מבינה שזו אמורה להיות דרך חיים ולא דיאטת כאסח ואז חוזרים. זהו אני לא חוזרת לשם יותר בעז"ה

רוצה להיות קשובה יותר לגוף שלי

למשל כבר כמעט שבועיים אוכלת מאוזן ואתמול אכלתי ג'אנק אחד בערב והרגשתי ממש רע אחר כך. לא ייאמן איך זה משפיע על הגוף

גם לי ג'אנק עושה רע

ההתבוננות מאפשרת לנו ללמוד על מה טוב ומה פחות טוב לגוף שלנו ואיך אנחנו מרגישות אחרי. זה מונע אכילת ג'אנק כברירת מחדל, וגם השיח שלנו מול האוכל משתנה מ- בא לי/ לא בא לי, ל- עושה לי טוב/ לא טוב

עוד דוגמה להתבוננות שאוסיף ברשותך - שעת האכילה

שמתי לב שגם אם אני אוכלת משהו שהוא לא בהכרח ג'אנק סמוך לשינה ממש (וקל וחומר ג'אנק), אני קמה בבוקר עם הרגשה רעה וכבדה, לפעמים צרבת. אז החשק לא עולהעל ה- בא לי, וזה גם עוזר

אחרי החגים.

גם אני התחלתי תהליך, ובזכותכן ארוחת בוקר היום היתה שייק פירות עם גרעיני דלעת וגרעיני חמניות טחונים. עשה לי הרגשה טובה וגם השביע לזמן מספיק ארוך

אכילה בלילה זה זוועה

גם סלט עושה לי רע בלילה תאמיני לי

מחי מתפללת רק שנצליח להתמיד ונבריא מזה יחד

יש לי פיתויים.. בא לי פתאום קפה ושוקולד סתם באמצע היום

גיליתי שאני לא באמת אוכלת!!! רק מנשנשת כל הזמן. וזו הבעיה שלי.

אני לא אוכלת ארוחות מסודרות ומזינות. סתם שותה קפה ופרוסת עוגה או שתיים.. כך מעבירה את היום

וזו הבעיה העיקרית שלי שאני נשנשנית מטבעי.

רגע מה אצלך נחשב כבר לילה מבחינת השעות?

סתם מסקרן ...

וואי באמת קשה שלא אוכלים מסודר...

אני ממש משתדלת לעשות להם סדר

למשל בעלי כל כך מסודר. לכן הוא רזה ואני לא

אצלי לילה זה 9 וחצי בערך אם אוכלת מרגישה כבר רע אחר כך

אה אוקי גם אצלי 9 וחצי זה נחשב כבר לחלוטין לילה ובאמת כבר פחות כדאי לאכול משהו...

אולי רק ירקות שהם לא חומציים במיוחד... (נגיד לא עגבניה) 

בד"כ משתדלת נשנושים בריאים יחסית. וגם לא הרבה אז משקל זה לא מה שמטריד אותי

אבל ממש קשה לי לאכול ארוחה. במיוחד בבוקר.... גם צהריים מעדיפה משהו קליל לפעמים זה סנדוויץ

מזל שבד"כ בערב עם הילדים אני אוכלת טוב הרבה פעמים בשרי וכאלה

בעקרון אחד ההרגלים שהכי חשובים זה לשבת לאכול ארוחות מסודרות, זה גם דואג שתהיי שבעה ולא תתפתי לשטויות וגם כשיושבים בד"כ אוכלים יותר מודע ויותר בריא ואפילו לועסים יותר זמן אז גם מרגישים יותר שובע עם אותם קלוריות

כמו שאת מבינה מתחילת התגובה אני טובה בדיבורים ;) אבל חד משמעית כשאני אוכלת מסודר אני אוכלת הרבה יותר טוב

גם בתור בן אדם, וגם בתור אשת מקצוע.

לא התייעצתי איתה אישית אף פעם, אבל כן שמעתי ממנה כמה שיעורים דרך מכון פוע"ה.

יד לה תפיסת עולם בריאה מאוד בעיני, מחוברת לקודש ולתורה, וגם מחוברת מאוד למציאות, מעודכנת בידע אקדמי ומחקרי, אבל לא מקבלת כל דבר ולפעמים מבקרת מה שלא מסתדר עם התפיסה היהודית.

חכמה תורנית מבינה

ועם רגליים בקרקע

אישית לא התייעצתי איתה, אבל פעם התקשרתי לבקש ממנה ייעוץ בעניין מסויים והיא אמרה לי בכנות שהיא פחות מבינה בזה והפנתה הלאה.

אבל מכירה אותה קצת בכללי ומכירה אנשים שהתייעצו איתה

שלימדו אותי

וכולן מאד תופסות ממנה בפן ההלכתי ובפן המקצועי וגם הנפשי

אישה מיוחדת ואצילית

(מכירה אותה מהחיים ולא בפן המקצועי)

האלה בעצמה

1. לא נכון שאנשים לא חושבים על להביא עוד ילד ברצינות. הם חושבים, מבינים שזה תקופה קשה/ עמוסה/ אמוציונלית/ משמינה/ וואטאבר, אבל הרצון להגדיל את המשפחה גובר על הקושי העכשווי.

ז"א, רוב האנשים שמצלילים לעשות את זה עושים עבודה עם עצמם של עיקר ותפל, וכשהם מבינים מה העיקר - הם הולכים עליו, נקודה. למרות ש...

אני אגב חושבת שכח רצון והתמדה זה א ב בכל מה שכתבת, כמו זמן לעצמך, בילוי,פנאי, ספורט וכו.

זמן אף פעם אין, זמן עושים. וגם צריך לדעת איך מנהלים אותו ובכלל, איזה ציפיות יש לנו בהתאם למציאות הקיימת ואם זה ישים בכלל עבורנו

ואיך עושים .? מתעדפים ומחליטים שזה חשוב. ואי אפשר שהכל יהיה חשוב באותה המידה

2. זה לא - או להיות טוטאלית ולהישאב לעבודה, או להיות מזכירה זוטרה (אני אגב בחרתי להתזטר לי כי העבודה ממלאת אותי, אבל לא בא לי שתגביל אותי ותחנוק אותי ככ וחשובה לי גמישות)

מאיך שאני קוראת אותך את פרפקציוניסטית ברמות. אי אפשר להיות פרפקציוניסטית ולהרגיש שאת בסדר וטובה בהכל, זה תרתי דסתרי.

לדעתי פרפקציוניזם זה דבר לא בריא (מדברת בתור אחת שעובדת על לשחרר את זה שמרחיק אותנו מעצמנו, כדי לקיים אידאל שאיננו קיים) אז את בעצם מזינה את התחושות שלך, והשיקולים והמחשבות שלך הם בהתאם

ועוד על זה שאת כבדה - מציעה לך לקרוא על אנשים רגישים מאוד. בטוחה שתחכימי.

לגבי מה שכתבת,

1. נכון שאנשים שמביאים עוד ילד מבינים שזו תקופה אמוציונלית\משמינה-אבל אם ארבע שנים אחרי אני עדיין עם עודף משקל כשהם בגיל כזה, ולא מצליחה לגייס מוטיבציה חרף העומס שכבר קיים, מה הסיכוי שאצליח לרדת אי פעם אם אביא עוד ילד? הרי הסטרס והעומס רק יהיו במגמת עלייה...אז למה להכניס את עצמי לזה כביכול?

2.תוהה במה אני יכולה לעבוד, גם לי בא להקליל בעבודה מאד, אבל ממורה במשרה מלאה אין לי מושג במה אוכל לעסוק שיציע את אותו סכום ויאפשר בכ"ז אתגר.

אמרת שגם לך הייתה כזו התלבטות,

מה החלטת?

תודה

גמני חשבתי על עניין המשקל, ולצערי טרם הורדתי

האמת, הייתי תוחמת x זמן לירידה ואם לא אז לא ירדתי, אבל זה לא סיבה בעניי לא להיכנס להריון, אאכ ויש סיבה בריאותית אקוטית

משקל תמיד אפשר לרדת. גיל הפוריות תחום בזמן

לגבי לחץ וסטרס - לדעתי הרבה האנשים מנוהלים נל ידי חייהם ולא מנהלים אותם בהכרח. זה עניין של מרוץ החיים, הישארות מאזור הנוחות, לחץ כלכלי כזה או אחר ופחד משינויים

סטרס הוא עניין פנימי שלנוו. אנחנו מחוץ לסנטר שלנו כי אנחנו מעמיסים על עצמנו ושוב, אי אפשר הכל.

בחרת וזכית להיכנס להריון? היכוני לתקופה של הורדת הילוך עצמי, עזרה מבחוץ וסטנדרטים אחרים. אם תצפי להישאר באותו תפקוד עם שלושה כשעם שניים את מרגישה שאת קורסת אז בואי, פחות ריאלי בעיניי.. צריך להיות מציאותיים גם.

לגבי אתגר ועבודה, כבד לך משרה מלאה כמורה, תורידי משרה. למה ללכת לקיצון של החלפת מקצוע..? במיוחד שבמקצוע שלך יש מחסור רציני ואת אומרת שאת נהנית מזה.

אם את אדם של קצוות והכל או כלום, מציעה לך טיפול רגשי. נראה לי שפיתוח של עותר גמישות מחשבתית תעזור לך להגיע להחלטות בצורה יותר שלמה ומושכלת

לגבי מה החלטתי - אני עדיין על הגדר, מכל מיני סיבות

פחות כי אני לא רוצה (בעבר ממש לא רציתי)

וגם בצורת חיים(משפחה ברוכה וצפופה מבחירה..)

אני לא יונה לך מה נכון לך

כי אני לא את

המח שלי לא עובד ככה

הוא לא מתעסק במשוואות שציינת

זה בכלל לא הצורת חשיבה שלי

אבל לא כי אני שטחית זורמת וקלילה

הלווואיי חח

ההפך

אבל לא ככה אני רואה את העולם

ההנחות יסוד שונות לגמרי

א. לרצות רק 2 ילדים לא אופציה מסחינתי

ואני בעלת תשובה בעבר הרחוק שלי אז לא בגלל לחץ חברתי..לא חונכתי ככה ולא חייתי בסביבה כזאת גם אחרי התשובה

המשמעות של החיים שלי כרוכה גם בילדים שלי

זה חלק מהשליחות שלי בעולם

זה פותח לי את הלב

וכן זה גם לוקח כח

אבל כשיש הבנה של משמעות ,וערך ומלאות הלב

זה מה שנותן כח

גם הרובד הפשוט יותר

סקרנית להכיר לגלות עולמות שלהם

כיף לייצר אווירה שמחה בבית

לגלות שהבית הפך לכזה חי ושוקק חיים ומשחה וצחוק

זה פלא לראות אותם חבורה שלמה משחקת צוחקת ומבלגנתתתתת חח

וזה גם קשה ודורש ומעייף

ברורר

אבל מעולם לא שאלה של האם..

אלא

איך

זה החלום שלי

זה משמעותי לי

אז זה עובדה

והשאלה איך

אני לא מנסה לשים את המרכיבים של חיי ולשבץ הכל בתמונה ולראות שהכל מתקתק יחד

אני

בעיקר

מתקשרת עם עצמי כל הזמן

בהווה

שואלת את עצמי למה אני זקוקה בכל תקופה

מה המקורות הטענה שלי מה נותן לי כח

אני דואגת לזמן לעצמי

דואגת לא לעבוד בעבודות תובעניות כדי שישארו לי אנרגיות זמינות

ומורידה רף בנקיון הבית או בדברים שפחות הכרחיים עבורי

אבללל

אני לא מצפה שיהיה מושלםם או קל או נח או הרמוני

לא מתכננת קדימה מדי ומנסה שהכל יסתדר

מקשיבה לעצמי לכוחות

אם היה לי קשה מדי היתי מרווחת את הילדים

אבל היה קשה ונסבל וגם מספק ומגדל אז לא מנעתי

היום מרגישה כמה זה מצב זמני

כל שנה נהיה יותר קל

אפילו שיש יותר ילדים ותמיד תינוק ..וקם בלילה

אבל מבחינתי זה החיים

הם לא אמורים להיות אירת

ויש בהם תקופות שדורשות יותר התמסרות

בתיכון מתמסרים לבגרויות

בגיל העשרה מתמסרים לבניית מקום חברתי

בשנות העשרים המוקדמות לבניית האישיות והמקצוע

ואז או תוך כדי בבניית הזוגיות

ואז גם בהקמת המשפחה

ועוד כמה שנים המיקוד לשי יהיה אחרת

מוחשי לי כמה זה זמני  הכל

אני לא מחפשת חיים קלים

מחפשת חיים מלאים משמעותיים ומספקים

עבורי ועבור ה' יתברך ועבור הסביבה

זה לא כדי לשכנע.רק כדי להפגיש אותך עם עוד זוויות מבט שונות

אולי לך במבנה שלך נכון אחרת

אולי אפילו בטוח שנכון אחרת

וזה מצוין

אבל איפה שלך לא טוב עם עצמך- שם היתי מעמיקה יותר

כי את מאודדד מגדירה את עצמך

כעובדה

כמאפיני עצמך

וזה לא אומר שזה חייב להץנהל ככה

זה בחירה

ויש בחירה

ואיפה שטוב לך- מצוין

ואיפה שפחות טוב לך עם תכונות שיש בך- אפשר ללמוד ליצור שינוי בדפוסי חשיבה ובהרגלי חיים

במקומך כן היתי שוקלת עוד ילד

אבל

תשאלי ץחשבי וה' יוביל אותך

וכן אנחנו שונות,

אני יותר בורגנית שכלתנית ומחושבת

מציינת את זה כמגרעות שבעוכריי כמובן. וזה האופי. וזו העבודה כנראה. אבל הפוסט שלך שווה קריאה שוב ושוב. לקחת ממנו ולאמץ. 

ולכן הדגשתי שאני לא כותבת כדי לשכנע אותך לעשות כמוני

ממש לא

לך יש מה שנכון לך

אבל כתבת שאת מנסה להבין איך אנשים בוחרים אחרת

אז רציתי להמחיש

שזה לא שהם בוחרים אחרת

הם בוחרים מתוך מי שהם ,מתוך איך הם חווים רואים ומפרשים את העולם ומתוך מבנה האישיות שלהם

ואם את תכירי טוב את  הנפש שלך ,תלמדי אותה,

ותלמדי לעבוד על מה שאפשר לעבוד, לקבל מה  שבתוכך שאי אפשר כרגע לשנות,

ואת תגיעי לבחירות שמדויקות לך.

לא משנה מה הם יהיו.

אז קצת שיתפתי אותך בעולם שלי

כי לפעמים הז עוזר לנו לדייק את עצמינו

במה בחיים שלי אני רוצה לבחור מחדש

ומה אולי אני רוצה לעשות שינוי או דיוק כלשהו

לא בדיוק עונה אחד לאחד למה שאת מבקשת.

(איכשהו בטעות לא שירשרתי נכון. שמה לב עכשיו)
 

אני חושבת שנקודת העניין בחיים בכללי וזה בא לידי ביטוי גם בנושא של ילדים זה נקודת המוצא שלי כלפי החיים שלי-  באתי לתת או לקחת? מה הייעוד שלי? קצת דומה לחשיבה שהמקורית הזכירה - מה עיקר וטפל.

אם אני נכנסת לתוך מעגל הנישואים והילודה מתוך תודעה שבאתי לתת, באתי להשקיע ויש כאן אור שצריך להיוולד ולהתהוות מדובר כאן בשנים של השקעה שיכול להיות שאת הפירות אני אפגוש עוד המון זמן, אבל אני שותלת נצח - בחינוך נכון אני זורעת לדורי דורות.

יש לי שותף, קריטי וחשוב הוא נתן לי את היכולות ואת התפקיד ואני חיבת להכניס אותו ברמה הכי פרקטית ומחשבתית לחיים שלי כדי לא להיסחט ושגלגל הכוחות ינוע נכון- הקב"ה, זה שם בהכרה שלי במה להשקיע ובמה לא, בהדיפת רגשות אשמה על מה שאולי אני אמורה לתת לילדים - כשאין את זה בסל שלי, תפילות, והמון אמונה בעצמי בזכות האמונה הבלעדית שלו בי כשאני מבקשת עוד שפע ויכולת לעשות טוב והוא נותן לי עוד נשמה לגדל.

המון אמונה ביכולת של נשמה בעולם, בלמה אנחנו פה בכלל, זה מאוד משמעותי בפרטים הקטנים - איך אני מתייחסת לילדים, כמה אור הם, לדאוג לבריאות הנפש ובריאות הגוף שלהם, לאהוב ולייקר את הזמן איתם.

מתוך זה- כמה אני מעריכה אותי ואת התפקיד המטורף שלי מפנקת את עצמי- במילים טובות, בפינוקים טעימים בסוף היום, בחזרתיות בראש על מה הענקתי היום,  כמה אני שמחה על הזכות הזו ומצמצמת דברים אחרים- מעגלים שפחות משמעותיים בעיניי לנתינה שלי לעולם - באופן כללי מחפשת נתינה איכותית על כמותית ונשמתית על טכנית מצד המעגל החיצוני.

מאוד חשוב לדאוג שמעגל הכוחות שאני מוציאה כאישה וכאמא יחזור אליי, מנוחה מתאפשרת כשמסתכלים על התוצאה ומבינים את המשמעות שלה-(למשל כשאני רואה אפילו בקטן שהרגל שניסיתי להטמיע בילדים באמת התקבל)  אז מעגל הכח חוזר בצורת סיפוק ושמחה, אנחנו מקבלים כח מעונג ומוציאים כח מתוך רצון.

לסדר את המחשבות, נכון?)

אתחיל מהסוף: אף פעם לא הייתי צריכה להסתדר עם שלושה ילדים פשוט כי התאומים שלי הם השלישי והרביעי במספר...

רק רוצה לומר שהחששות שלך הגיוניים, כי התחלת את חיי ההורות שלך בנקודה לא שגרתית יחסית - גם בגיל יחסית מבוגר וגם תאומים על ההתחלה. בגיל צעיר אנשים הרבה פחות חושבים ומתפלספים בדרך כלל... (יכולה לומר על עצמי שהמחשבות שלי על ילודה וילדים עברו שינוי משנות העשרים שלי, שאז התחתנתי, לעכשיו, כשאני קרובה לגיל ארבעים...)

בכל אופן, הרבה פעמים כשחושבים על ילודה צריך קצת "לזרוק את השכל" - כי מבחינה שכלית והגיונית זה באמת לא הגיוני להביא על עצמנו עול שכזה בדמות ילד שתלוי בנו... צריך לתת לרגש את הבמה פה (לפחות באופן חלקי), ולראות אם הוא משתוקק למתיקות שיש בילד למרות כל הקשיים...

וגם - צריך לנסות לראות את התמונה הכללית, להסתכל על החיים ממבט על, מנקודת עתיד... בעתיד, כשתהיי (נניח) בת 60 - איזו תמונה תשמחי לראות ולחוות? האם עלולה להיות לך צביטה שלא תהיה בתמונה הזו ילד נוסף על התאומים, או שמבחינתך תרגישי שלמה כשיהיו לך שניהם לבד?

ועוד נקודה (כתבתי את זה בשרשור דומה לפני כמה זמן): קשיים עם ילדים לא נגמרים, הם רק מתחלפים. ולכן אי אפשר בהכרח לבנות על תקופה עתידית שבה יהיה קל להוסיף ילד למשפחה, אלא רק לבחון את רמת הקריטיות של הקשיים בתקופה הנוכחית.

ודבר אחרון - מכיוון שזה חוזר הרבה בשרשורים שלך - אני חושבת שנקודת העבודה העיקרית שלך צריכה להיות על הפניות הנפשית שלך, בלי קשר לעוד ילד או לא. כי נראה שאת דורשת מעצמך מושלמות בכל התחומים, ובאמת זה קשה להתנהל כך בחיים... צריך ללמוד להרפות קצת, בשביל להרגיש את הפניות הנפשית המיוחלת

כתבת באופן מופלא ורגיש,

(הכי כיף ההודעות המכילות שקוראות אותך ממש טוב כמוך וזו מעלייך)

תודה.

כן, זו פריקת רגשות וסידור מחשבות.

כון, התחלתי את ההורות בגיל מאוחר ואודה ולא אבוש, פחדתי בכלל מלהביא ילדים. בהריון הראשון בעלי רצה יותר ולחץ.

עכשיו הוא לא. שנינו מודעים לעומס ולכל מה שמסביב בחיי היומיום.

עכשיו זו ממש החלטה שלי לפי כוחותיי ויכולותיי ומצד שני בעלי בעד משרה מלאה כי צריך כסף וכו....

אם נצליח ב"ה להביא (הלוואי, זה לא בלחיצת כפתור בטח בגיל הזה) אין מצב שאעבוד במשרה מלאה.

השאלה איך באמת לאזן את הפניות הנפשית.

מה שכתבת בסייפא.

יודעת שיש כאלה שעושות את זה, אפילו עם הרבה ילדים, אבל אני אישית באמת לא מסוגלת לזה... (עובדת כעצמאית מהבית, ומשתדלת שהתנאים יהיו נוחים לי ולילדים)

לגבי איזון הפניות הנפשית - עניתי לך באישי

בא לי לדעת במה נשים עובדות כאן. אולי איחשף לסוג עבודה נוחה יותר.

אני בת 41, אם הייתי היום עם 2 ילדים בוודאות לא הייתי רוצה ללדת עוד.

יש אנשים שחושבים בכובד ראש על הבאת ילד נוסף ויש כאלה שברור להם מראש שעושים הפסקה כלשהי וממשיכים ללדת.

ילדים זה התעסקות גם בגילאים גדולים יותר, לי ההתעסקות יותר קלה ככל שהם גדלים, יש כאלה שקשה להם גם בגילאים גדולים.

הרבה אמהות משתעבדות להורות וחיות בהשרדות, פחות עסוקות עם עצמן ועם מטרות, כל ילד זה תוספת עבודה וצמצום הזמן שאפשר להקדיש לעצמך.

אני לא קוראת לעבודה שלי קריירה, אם כי התפקיד והשכר כנראה נחשבים ׳קריירה׳, היכולת שלי לעבוד בראש שקט קשורה בקשר ישיר לעובדה שבעלי הורה פעיל ומטפל בילדים ובבית, אם הוא לא היה עושה את זה הייתי מתקשה לתפקד בעבודה וגם בבית.

אם תשימי לב, כל כמה שנים יש משהו דרמתי במדינה.

סבב/מבצע/מלחמה- פעם בשנתיים-שלוש בממוצע. מקווה שאני מדייקת.

קורונה שנה וחצי-שנתיים ועוד לא התאוששנו- מלחמה כבר שנה ולא רואים את הסוף עדיין.

לא מצליחה להבין איך אפשר לקחת סיכון להכנס להריון כשאין לך מושג מה *הפעם* יהיה במדינה שלנו עד הלידה או אחריה?

יכול להיות הבדל בין הריון סיוט להריון סביר. הבדל בין לידה זוועה ללידה סבבה. גידול נעים או גידול מבהיל וסיוטי.

לפני כן המציאות נראתה אחרת ולא דמיינו בכלל..

יכול להיות שאולי זה יהיה שיקול אצל מי שחשוב לה וודאות. אני בכל אופן רואה סביבי בייבי בום מטורף. למרות.

שזה באמת דבר נצרך בלי קשר כשבוחרים להיכנס להיריון - כי גם ברמה האישית אי אפשר לדעת מה יקרה במהלכו ובמהלך הלידה.

אין מה לעשות, בלי אמונה אי אפשר לחיות בכלל, וגם לא להביא חיים חדשים...

אני כמה שבועות אחרי לידה והיו לי אתמול מחשבות קצת עצובות לאיזה עולם הבאתי את הילדים וכו' וכו'. ומה יקרה בעתיד.

שיתפתי את בעלי והוא סיפר לי את הסיפור המדהים של המלך חזקיהו שראה ברוח קדשו שיהיו לו בנים רשעים ולכן לא התחתן ולא הביא ילדים. הוא חלה במחלה קשה והנביא ישעיהו בא ואמר לו שנגזר עליו שימות בגלל שלא עסק בפריה ורביה. ענה לו חזקיהו - אבל היו עתידים לצאת ממני שני בנים רשעים( רבשקה ומנשה) אמר לו חזקיהו תשובה מדהימה - אתה צריך לעשות את שלך והקב"ה כבר ינהל את הדברים.

מצרפת צילום של הסיפור...

אותי זה מאד חיזק... אנחנו את שלנו צריכים לעשות והקב"ה הוא זה שמנהל את העולם.

רציתי עוד אחד למרות כל החששות פשוט רציתי עוד אחד (אחת אם לדייק)...

אבל גם לא תיכננתי להיאבק על זה, פשוט הפסקנו למנוע. אחרי שנתיים בלי מניעה כשחשבתי שזהו והשלמתי עם זה, פתאום גיליתי שנכנסתי להריון. וזה די היה הלם שלקח לי כמה זמן גם לקבל את זה.

מזמן אין לי זמן אישי, אבלזה פחות מעסיק אותי... הילדים כבר בני 5 ומצד אחד שמחה שעוד מעט תהיה לי יותר חופשיות, מצד שני תינןק נוסף.....

אבל אני גם די מותשת מהעבודה שלי, זה התחיל עוד מלפני ההריון. דווקא מחכה כבר לחופשת לידה. גם אין לי כוח לסחוב יותר. הלילות פשוט סיוט....

ומקווה לחזור לעבודה אח"כ עם כוחות מחודשים.. בכלל חשבתי לנצל את זה לעבודה חדשה אח"כ אבל כבר אשאר באותו מקום ןבהמשך כשיהיה לי יותר פנאי בע"ה אחפש עבןדה חדשה כנראה.

מה שאני רואה שהגוף כבר פחות בנוי לזה, ההריון מאוד קשה לי וב"ה זה רק אחד. לא יןדעת איך הצלחתי לסחוב שניים יחסית בקלות. קשה לי מאוד פיסית ועם הלב שלי.

אני חושבת ששההריון זה גם סוג של בריחה כזאת מכל מה שקורה מסביב במדינה. זה נותן לי משהו אחר להתעסק איתו ולעקוב אחריו.

אז נכון שאולי קשה ויהיה קשה יותר, אבל גם יש יתרונןת ותקוות. 

או משהו בסגנון.

מהרושם שלי מהודעות שלך פה בפורום, ואני ממש מבקשת מראש סליחה אם זה ישיר מידי או לא כל כך נעים לך שאני כותבת, אין לי שום כוונה לפגוע 🤍, את מהממת ורגישה ומודעת ממש, אבל חסרה לך בהירות הדרך. הרבה דברים מבלבלים אותך למרות שאת ממש יודעת להרגיש מה מתאים לך ומה לא. זו תכונה יפהפיה, לדעת לבחון את עצמך שוב ושוב ולא להיות מקובעת. לשים לב שיש גישות ושיטות שאפשר לקבל מהן, אבל שוב- מהרושם שלי זה נראה שדברים כאלו מערערים אותך.

לכן אני מציעה כיוון, לפנות למאמנת אישית, שנשמעת לך טובה וחכמה וכמובן עם ניסיון מוכח, ולעשות איתה תהליך וסדר של מה המטרות שלך בחיים, איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד שנה וחמש ועשר וכו', ואיך אפשר להגיע לשם עם הנתונים הפיזיים שלך. להיעזר בעולם האמיתי עם מישהי (או מישהו, אם מתאים לך, ואולי לאו דוקא אימון אבל שזה יהיה תהליך של היכרות רצינית עם כוחותיך והמטרות שלך ועם כלים לישום שלהן) ולא רק בעולם הוירטואלי ועם תשובות מגוונות שאולי חלקן ואפילו רובן מתאימות אבל אולי עוד יותר מבלבלות, והן הרבה יותר כותרת או קריאת כיוון והרבה פחות דרכי פעולה ותהליך ממשי, ובמקום לצאת עם סימני קריאה זה מעלה אפילו עוד סימני שאלה שלא היו חלק ממערכת השיקולים.

ואולי אני לגמרי טועה, וההתייעצות שלך כאן לגמרי מספיקה לך להבין לאן הלב שלך נוטה, ואת שמחה בדרך הזו ולא מרגישה צורך להתערבב עכשיו עם תהליכים, ואת יכולה לדלג הלאה ולשכוח מה שאמרתי. בכל מקרה בהצלחה, אלה באמת החלטות כבדות משקל, מאחלת לך שתרגישי שמחה לטווח ארוך מהבחירות שלכם🌷

סליחה מראש אם זה נשמע מזעזע.

זה לא השיקול היחיד כמובן, אבל זו עוד נקודה שרציתי להאיר.

בעוד 20 שנה- אני לא רוצה משפחה של שני ילדים, אלא יותר.

אז זה דורש השקעה עכשיו, אבל זו השקעה לטווח רחוק.

אני רואה משפחות של שני ילדים שעושים שמיניות באוויר כדי לא להשאיר את ההורה האלמן בשבתות לבד. במשפחה של 5-6 ילדים זה קל יותר.

ובנוסף- מבחינה דתית אמונית אני מקיימת את ציווי ה' בכל הריון ולידה.

אז כשהיה צריך לקחתי הפסקה ארוכה של 4-5 שנים. אבל אם הכוחות (פיזי, כלכלי, נפשי) מאפשרים לי-אז כן...

1. קודם כל זה בוודאות עניין של תרבות ומאיפה הגעת.

אני מגיעה מבית של משפחה גדולה ובעיניים שלי משפחה גדולה זה הכי טוב

בעיניים שלי זה שמחה צחוק זה בית שמלא בחיים וגם בהמשך החיים אני חושבת שמשפחה זה העוגן שלנו

ואני רוצה לתת את המתנה הזאת לילדים שלי.

עם כל השיקולים האלו אני מאוד יכולה להבין את נק' המבט שאומרת ששניים שלושה ילדים זה מספיק...

ואני חושבת שזה עניין של מאיפה הגעת כי בסוף את רואה ציבורים שלמים שכמעט כולם נוהגים באופן די דומה

אז אנחנו יכולים לספר לעצמנו סיפורים שחשבנו ושקלנו וכו' וכו' בסוף הסביבה שלנו משפיעה המון המון על ההחלטות שלנו.

2. נכון, זה עניין של אופי.

אני עם שני ילדים וכן זה קשה. הם מתעוררים בלילה והם תובעניים. והגדול שלי בכלל מאתגר אותנו.

ועדיין אני חושבת שזו תקופה, לא קצרה והיא עוברת ואני רוצה עוד ילדים כי לדעתי בסוף זה משתלם.

5. לדעתי סדר העדיפויות צריך לשים אותך יותר למעלה.

את הראשונה. ולא כי את אנוכית אלא בגלל שכשלך יהיה טוב, לילדים שלך תהיה אמא טובה יותר.

אני מאוד מקפידה על ספורט לפחות פעם בשבוע.

חשוב לי מאוד לעבוד בעבודה שאני אוהבת וממלאה אותי.

ועדיין ברור שכשאת אמא לא יהיה לך זמן להכל.

אבל פשוט אל תשכחי את עצמך ותשקיעי גם במה שחשוב לך.

6. נשמע לי שהפרפקציוניסטיות כובלת אותך.

תנסי לא להגיד לעצמך שאת פרפקציוניסטית אלא הפוך ולנסות לשחרר.

אפילו להתחיל בדברים קטנים.

למשל אם את רגילה לשטוף את הבית X פעמים בשבוע, תורידי פעם אחת

תלכי לישון כשיש כלים בכיור, הם לא יברחו לך.

בעבודה גם אפשר טיפה להוריד את הרף (עדיין כמובן לעשות עבודה טובה...)

7. אני אקדמאית ואני קרייריסטית ברמות

העבודה חשובה לי מאוד ואני גם משקיעה בה.

ועדיין לטווח רחוק אני יודעת שכשאהיה זקנה אני אהיה גאה בנכדים שלי ולא בעבודה.

ונגיד מפחיד אותי הריון נוסף ולבוא לספר שאני בהריון כי "לא נעים" מהעבודה.

ואני אומרת לעצמי אין לא נעים.

יש סדר עדיפויות והמשפחה לפני העבודה. נקודה.

ואסיים במשפט ששמעתי פעם ממישהו: "אין זמן נכון להביא ילדים"

תמיד יש סיבות למה לא ואיך לא ואולי עוד מעט.

ולפעמים צריך להזיז קצת את השכל ופשוט לקפוץ למים.

[לא להתנפל עלי, ברור שיש מצבים שממש ממש לא להביא ילדים...]

עכשיו כשאני עם 3 זה יותר קל.
הגדולה שלי כבר בת 5. מנהלת שיח. זה שלב הרבה יותר כייפי בשבילי.

אני מגלה שאני יותר מתחברת לאימהות שיש בה שיח כלשהו. למרות שגם כשהם קטנים יש להם את הקסם שלהם.

תאומים זו חוויה לא פשוטה ללידה ראשונה, לפחות בעיניי.

לידה ראשונה זה הלם. שוק. גם הרבה פחד. כל דבר את רצה לבדוק בגוגל. כל דבר זה סכנה מיידית לחיים שלה ח"ו קיצר, אוכלים סרטים.

אז לקבל את זה בכפול? זה בהחלט אתגר.

אישית אני לא בדיוק עושה שיקולים של כסף או כוח.

מאיפה יהיה כסף? יהיה.

מאיפה יהיה כוח? יהיה.

אני שואלת את עצמי אם אני אשמח לראות שני פסים.

אם כן- מה טוב!

אם לא- זמן לחכות.

חחח... נשמע שטחי, נכון? אבל דווקא בגלל שעברנו 1001 מורכבויות בחיים, אז פה דווקא לא נכנסתי כ"כ ללופ של מחשבות

קודם כל נשמע שהנקודה העיקרית פה היא באמת הפחד לאבד כל כך הרבה דברים שחשובים לך, ויחד עם זה כן צריך גם רצון.

יש מצבים שבהם הזמן עושה את שלו, הרצון מתגבר והדברים מתבהרים. אם את במקום שבגלל הגיל את צריכה לקבל איזהי החלטה,

בעיני נכון לעשות תהליך פנימי ולהבין מה את באמת רוצה, מה חשוב לך, איך לדאוג שהדברים שבסיסיים עבורך יקבלו מענה וכו.

לגבי אנשים אחרים אפשר לענות-

נכונות ורצון זה משהו שכנראה גם קשור בחוויה שמגיעים איתה של מה זה משפחה ומה הגודל שלה,

של אידאל, של השפעות של החברה שחיים בה.

כל אלו ועוד יכולים וגורמים ללא מעט אנשים ללדת יותר מ2 ילדים, וגם להסתדר כל אחד ברמה שהוא מסתדר,

ועובדה שהרוב מסתדרים. וכן זה לפעמים קשה, זה דורש התעסקות והשקעה

אבל בעיני ההשקעה הכי שווה ומתגמלת בעולם.

ויחד עם זה כן יש מי שלא לוקח הכל בחשבון, וכן גם לגבי חיים של רווחה

נפשית מסכימה לגמרי שזה דבר חשוב מאד, וחבל שלא כולם עוסקים זה.

ויש נשים שזה חשוב להן אז הן גם מוצאות את הדרך מבחינת קריירה וספורט וזמן פנוי, זה עניין של הגדרה וסדר עדיפויות.

בשורה התחתונה כל אחד יש לו את הסיפור שלו, ונשמע שעיקר הנקודה פה זה לברר מה הסיפור *שלך*

מה את רוצה, מה חשוב לך, מה מפחיד אותך, במה את בוחרת.

תנסי שמן הדס צריך לערבב בשמן בסיס ולמרוח במפשעה.

לגבי 2.

תניחי מהר לא לאט כזה ולהניח שתי ידיים ולעשות שששש ואז הם חוזרים לישון מיד ממש להשקיע איזה דקה 

הייתי מנסה לעשות לו גרעפס אחרי שמתעורר בעגלה ואז מרדימה שוב.

אני אישית אחרי שנרדמים גם משכיבה על הבטן אבל לא יכולה להמליץ על זה חחח

שמן הדס למשך כמה ימים ועוד 10 ימים שוב לכמה ימים

לגזור ציפורניים לשטוף ידיים עם סבון במיוחד לפני אוכל

לכבס מצעים ומגבות על הרתחה

והייתי נזהרת על הקטני..שוטפת ידיים עם סבון לפני. שמחתלת וכו

מנשא!

הוא גור קטן מחפש להרגיש אוצך

זה די ברור שזה הריון לשא צלח

גם לי קרה ככה וזה כואב ומאכזב ממש 

למה ההריון ממשיך להתפתח,

הרי נוצר שק נוסף..

אני האמת תוהה מה העניין

זה גם תלוי בגודל השק אם נעצר ונתקע בגודל שתואם לשבוע 5..

תוהה אולי היה ביוץ סופר מאוחר (האם המחזור סדיר?)

לא יודעת בקיצור

ומתייעצת עם רופא אחר

אם הרופאה שלה לא יודעת מה להגיד........

אמרה שלא נתקלה בדבר כזה שהשק הוכפל אבל שניהם ריקים לגמרי..

מקווה שמחר מחרתיים כבר תהיה לה תשובה..

מוזר שהרופאה לא יודעת מה להגיד.

יותר סביר שהיא יודעת ולא רוצה להגיד, או שהיא אמרה והחברה לא הבינה אותה נכון.

הגיוני שבשלב הזה אפשר לחכות שהכל יצא לבד ולכן שלחה אותה לחכות בינתיים.

בקיצור אנחנו לא רופאות אבל אם אני הייתי במקומה הייתי הולכת לרופא בכיר יותר שיהיה לו את הביטחון לומר לי יותר פרטים. לפחות יגיד את ההסתברות.

גם אם המסקנה שלו תהיה לחכות, לפחות שהיא תדע למה היא מחכה ולא סתם לחכות.

במיון יבדקו הכל

חוץ מזה המכשור שלהם אולי יותר טוב ואולי יראו מה שהטכנאית לא ראתה בעזרת ה

6 שבועות לחכות מרגע גילוי עם הריון לא תקין זה בסדר.

רוב ההריונות הלא תקינים יוצאים החוצה בצורה טבעית.

לא צריך להלחיץ לסוע למיון.

עוד שבועיים אולטאסאונד חוזר בקהילה יתן לה תשובה יותר ברורה

לא מניסיון אבל שמעתי עליה ממש דברים טובים, חפשי גם בפייסבוק אם יש לך

תותחית על! וגם עובדת סוציאלית ולמדה טיפול בטראומות בייחוד בהקשר של הריונות ולידה. מומלצת מאןד

אז הוא חלש ואין לו כח לינוק, ואז נוצר מעגל כזה.

ממליצה לך באמת לשאוב ולתת לו בקבוקים כדי לחזק אותו.

אני קניתי ביאמבה מאליאקספרס. היא הייתה ממש אגרסיבית בשבילי. משתמשת כרגע במדלה/ידנית. לצערי זה מגביל אותי, אבל הגוף התרגל כבר וזמני השאיבה מתקצרים מפעם לפעם...

דווקא אם יש לו טונוס שרירים נמוך אז הכי טוב שינק כמה שיותר, זה יחזק לו את השרירים , הוא יהיה חייב להתאמץ

כדי לאבחן במדויק מה הבעיה.

הוא עולה טוב במשקל?

יש טיטולים מלאים?

הבת שלי גם עם טונוס נמוך ובהתחלה היה לה קשה לינוק, גם בגלל שהייתה חלשה.

יועצת הנקה הביאה לי פטמת סיליקון שממש עזרה לה לינוק ולהתחזק, עד שהצליחה לינוק כרגיל 

אני חושבת חודשיים, משהו כזה, אולי קצת יותר, עד שהיא כבר לא הסכימה בכלל מהפיטמה, רק ממני ישירות.

אבל יועצת ההנקה שלי סיפרה לי על חברה שלה שהניקה ככה עד גיל שנתיים או משהו כזה

מה מדאיג אותך למעשה?

העלייה האישית במשקל?

התייעצת עם יועצת הנקה?

הבנתי שאוסטאופתיה יכולה לעזור במצבים כאלו, אבל הוא כבר תינוק גדול וההנקה בגיל הזה מבוססת, צריך לאבחן נכון מה הבעיה לפני שרצים לפתרון

הייתי פונה קודם כל ליועצת הנקה

בכל אופן בהאכלה מבקבוק כדאי לתת בצורה תומכת הנקה שכן תגרום לו להתאמץ ולחזק את השרירים

ממליצה על פטמות של אוונט נטורל ריספונס

הן לא מאפשרות טפטוף מהבקבוק אלא על ידי שאיבה אקטיבית של התינוק

יועצת הנקה מומלצת זו אריאלה דובריאן

לגבי משאבת לבישה יש ממש המון

הייתי מתייעצת גם על זה עם אריאלה היא מומחית ממש

לא היו לו מספיק טיטולים רטובים לכן שילבתי תמל

אבל אני רואה שהוא נרדם וממשיך לינוק חלש ולא באמת מרוקן אותי, כמו ניובורן, יכול להיות שעות עלי...

ואז חסר לו חלב...

אני באמת אפנה אליה, תודה

יש לי מרוחקים כל זמן מה

ממש ממש בא לי ללדת לפני שישי 😫

לקחת שני אקמול ולשכב

אם הצירים ממשיכים כנראה שזה אמיתי

ואם זה 'אזעקת שווא ' אז זה ירגע אחרי האקמול.

בעיקרון אומרים גם לשתות חצי כוס יין

אבל אני לא אוהבת ומפריע לי הקטע עם האלכוהול 

אתמול בלילה זה היה כ”כ כואב שלא היה עוזר אקמול בוודאות

זה פשוט פתאום הפסיק

באסה

האקמול מרפה ומרגיע

ואז אם זה צירים לא אמיתיים הם יחלפו ואפילו תצליחי לישון

זה מתעתע

אבל כשזה זה -

אין לי ספק

כשלא- יש לי

אני לא נוסעת בשלב מוקדם

אבל זה כי הבי''ח היה קרוב

ויצא לי להגיע בתיחה מלאה איזה פעמיים

אחרי פחות משעה של צירים

אבל אמן לכולן כי היו לידות מושלמות המהירות

אני לא מתייחסת לתדירות

אלא לדרגת כאב

כשזה אמיתי זה כואב אחרת

לפחות אצלי

גם הלא אמיתי כאב

אבל אחר

ברמה סבילה ממש

כשזה לידה באמת אני פשוט מרגישה ממש שזה התרחשות שונה

בהכל

הכל תלוי מה המרחק נסיעה

אם קרוב היתי מחכה עד שיהיה ברור יותר

אם רחוק אז נוסעת..ומהמרת..על סתם הקפצה של ההורים ונסיעה

מה לעשות 

בעיקר כי צריך נעלי ספורט בשביל שיעור התעמלות בבית הספר. לרוב הם אוהבים את המגפיים דווקא (בעיקר הבנות)...

אבל אני בהחלט קונה מגפי גומי למי שמוכן (השנה זו רק הקטנה...)

נעליים זו בהחלט הוצאה... אני ממחזרת נעליים מילדים קודמים אם הן במצב טוב, או מנסה לקנות בלידר (יש שם נעליים ומגפיים במחירים זולים, והם מחזיקים אצלנו עונה).

כן קונה מגפיים מםאפאיה כל שנה כמעט לכולם

או דמוי בלנסטון לחלק

נעלי ספורט יש לילדי בי''ס כי חייבים

קונה אבל ב50שח

ומגפי גומי יש לי בכל מיני מידות .שומרת אותם כי במילא הז בקושי בשימוש אז נשמר לי גם כמה שנים

בהמשך אקנה מגפי גומי ויש לו נעלי ספורט

לבת יש נעלי ספורט ומגפים רגילות ואקנה לה מגפי גומי גם.זה תלוי איפה את גרה.

לקטנים לפעמים נעליים אחרות.

גם אחר כך זה סביר. זה נקרא בייבי בלוז/דכדוך אחרי לידה.

תכילי את עצמך ותתפללי שתעברי את זה בטוב ❤️

ויכול להיות שיש לו רגישות לאסתטיקה או מושלמות.

לדעתי זה לא עניין של תואם גיל, אלא מעיד על אישיות.

דבר ראשון כדאי שתגדירי מה בדיוק מפריע.

האם החשש שלך הוא מהתנהגות חריגה או שיש בו בעיה בהתארגנות?

כלומר אם יסבירו לך מה השם של התופעה ויסבירו לך מההשלכות, זה ירגיע אותך או שאת מחפשת שינוי מעשי?

אם את מחפשת שינוי כי יש משהו שמקשה על ההתארגנות, הייתי בודקת קודם כל איך הוא מתנהג כשאת לא בסביבה.

האם יש מצבים בהם את לא נותנת לו את הפידבק על מצב השיער? אולי יש בקרים שאת לא נמצאת או ישנה בזמן שהוא מסתרק?

בשבת גם קיים אותו טקס?

תנסי לבחון את זה.

תבדקי אם יש דוגמאות נוספות.

אם זה קורה רק איתך כנראה שזה התנהגותי ולא אישיותי.

הדרך לשנות את ההתנהגות תהיה לשנות את התגובה שלך לרצף האירועים. גם לא לשתף פעולה עם הפידבק, וגם להעביר לו את האחריות לסיים בזמן סירוק כיפה ונעליים.

למשל שאת מחכה לו למטה, לבינתיים זורקת זבל והוא צריך בזמן הזה לסיים להתארגן ולצאת החוצה.

אם זה משהו שחוזר על עצמו גם בהקשרים אחרים ולא רק איתך, זה מעיד יותר על הכיוון האישיותי.

כדי להתמודד עם זה, כדאי לפרק את הבעיה ולהציב יעדים ברי השגה.

למשל לתת לו 10 דקות באמבטיה לסיים להתארגן עם השיער (10 דקות זה הרבה, אבל המטרה לתחום לו זמן מסויים שהוא יצליח לעמוד בו)

ואז אחרי שבועיים להוריד ל9 דקות.

ואז להוסיף עוד משימה. למשל צחצוח שיניים ושיער תוך 9 דקות.

לגבי המשחק, להשתדל לא להפריע, אבל כשיש משהו חשוב, לתאם ציפיות שהוא צריך לעצור ולהקשיב. תרדי לגובה שלו, מקרוב עם קשר עין. תאמרי בקצרה ממש מה שרצית להגיד. תבקשי משוב על ההוראה לוודא שהפנים. ולתת לו לחזור למשחק.

הרעיון להפריע לו כמה שיותר קצר.

אחרי שזה עובד, להאריך קצת את הקשב. מ5 שניות ל10שניות.

ממשפט פשוט, למשפט מורכב.

למשל בהתחלה: אני יוצאת עכשיו.

בהמשך: אני יוצאת עכשיו, אחזור בעוד שעה, בזמן הזה אתה צריך לסיים לאכול.

ככה להקנות לו כישורי חיים בהדרגה בלי לפגוע בקשר ביניכם ומבלי לתת לו תחושה שמשהו בו לא בסדר.

אם העניין לא מפריע להתנהלות היומיומית, לא כדאי לפתוח את הנושא בכלל, בסוף כשהוא יצטרך, הוא יפתח אסטרטגיה להתמודד עם הנושא בעצמו.

כי אני אקרא על דרכים להתמודד עם זה.

בינתיים אני מרגישה שאני מבזבזת המון אנרגיה על לנסות להבין אותו ולא לכעוס ולא להתעצבן עליו ולתת לו את הזמן שלו ולהתפעל ממנו ולראות את הטוב שבו (ויש המון!!).

אבל אני ממש מרגישה בזבוז אנרגיה ושאני לא מצליחה לנהל את הסיטואציה.

ממש מעניין מה שכתבת, אני אנסה להתבונן בזה יותר.

(ואני בקושי מפריעה לו במשחק ורווה נחת כשהוא ככה מעסיק את עצמו😅 זה פשוט היה נראה לי סתירה בין רמת ריכוז גבוהה לרמת פיזור אינסופית בזמנים אחרים).

אבל בגדול ביומיום שלו זה לא מפריע לו, אבל בבקרים נגיד זה קשה מאוד ואם לא קמים מאוד מוקדם הוא מאחר.. (הוא בתלמוד תורה אז יש אצלם עניין כבר בגיל הזה להגיע בזמן).

אבל זה לא נשמע לי זה,

אבל כן נשמע שיש לו משהו, אז מציעה להמשיך לברר.

אפילו בטיפת חלב או אצל רופא ילדים אם את לא מצליחה לקדם משהו מול התפתחות הילד.

נשמע שהפרטים הקטנים מאוד מעסיקים אותו ולא נותנים לו מנוח. הראש שלו עסוק בזה יותר מדי.

איך הציורים שלו? תואמי גיל או מרובי פרטים?

הוא בררן באוכל? צריך לדעת בדיוק מה האוכל מכיל או זורם? (למשל אם הוא אוכל טחון או לא)

את הגננת הייתי שואלת לא על החכמה ואם הוא יודע את דף הקשר, אלא על שימת לב לפרטים ואם זה מונע ממנו זרימה.

למשל הגננת אומרת שעכשיו משחקים משהו 3 סבבים, ובסוף הספיקו שני סבבים,

האם זה מפריע לו?

אם זה משהו שחוזר על עצמו, תרשמי את הדוגמאות ותוכלי לברר על זה.

האמת שכשאני כותבת ככה זה נשמע יותר גדול ממה שזה במציאות, אבל בכל מקרה אני אמשיך לעקוב.

תודה!

אז בכלל הייתי עוזבת את עניין האבחון. בסוף לקחת ילד לאבחון וטיפול זה לא תמידפשוט עבור הילד, אז כשצריך וזה מה שיעזור לו בחיים, אז עושים את זה,

אבל אם זה לא משהו כזה,

אז אולי כדאי לחפש איפה להקל עלייך ועליו ולא להיכנס להגדרות.

כי זה כן נשמע לי טיפה חריג - שהוא נמרח קצת יותר מדי עם הזמן, בצורה שכבר חורגת קצת מההתאמה לגיל.

יכול להיות שבגן הוא מסתדר כי בסופו של דבר החומר הלימודי בגן לא מסובך... אז צריך לחכות לכיתה א' כדי לראות אם יש עוד סימנים.

בכל אופן, בינתיים תנסי לתת לו אסטרטגיות התנהלות באופן עצמאי: לתת לו בכל פעם משימה אחת, להקציב לו זמן בעדינות, להקשיב לפטפוטים שלו בסבלנות אבל להגביל אותם בשלב מסוים. וכן הלאה...

אז לדעתי זה כן יחסית חומר לימודי מסובך.

איך מגבילים בעדינות פטפוטים?

אתמול נגיד כבר היה מאוחר וכמה פעמים אמרתי שזמן ללכת לישון ואז הוא התחיל לדבר איתי על זה שנשאר לו עוד קצת אוכל בארוחת ערב וזה יהיה בל תשחית ואז הסביר לי מה זה בדיוק בל תשחית ומתי ואיפה זה מתקיים.

לא היה לי לב להפסיק אותו אבל גם לא שום סבלנות...

ויכול להיות שכרגע הוא מצליח לפצות על קושי של ריכוז בזכות החוכמה שלו.

ויכול להיות שזה לא קשב וריכוז אלא משהו אחר🤷‍♀️ (התיאור שלך של הפטפטנות וההסברים הנרחבים מזכיר לי את הבן שלי, והוא לא מאובחן עם קשיי קשב וריכוז, לפחות לא כרגע...)

איך מפסיקים את הפטפוטים?

מקשיבים להתחלת ההסבר, ואז נכנסים לדבריו ואומרים בעדינות ובחיוך: "איזה מעניין מה שאתה מסביר! תרצה מחר בבוקר להמשיך להסביר לי? עכשיו פשוט צריך ללכת לישון. אבל ממש אשמח שמחר תספר לי, כי זה ממש מעניין!"

לפעמים בבוקר הם כל כך עייפים, שהם לא זוכרים מה שרצו להסביר🙈

לא יודעת לגבי קשב וריכוז זה נשמע שכן אבל אין ספק שיש לו דמיון מפותח ועולם פנימי עשיר

בכל מקרה בינתיים לא קריטי לאבחן אפשר לגשת להתפתחות הילד ויקבל ריפוי בעיסוק

כדאי לעבוד איתו על מילוי משימות כי זה חשוב

לפרק כל דבר להוראות ברורות וקצרות

עדיף אחת בכל פעם לפחות בתור התחלה

לבוקר אפשר לעשות טבלה כזו ולסמן כל שלב שבוצע (יש לקנות לוח משימות אם תמצאי זה נח)

אם מתאים לכם אפשר גם לספור לביצוע (זה לא לעונש. להגיד לו פשוט בוא נראה אם אתה מסיים לפני שאני מגיעה ל10 זה מאוד מפקס)

ריפוי בעיסוק נשמע מעולה. אני אברר על זה

אבל רחפנות זה גם תסמין של קשב וריכוז.

אבל בכל מקרה לרוב לא מטפלים אם זה לא מפריע לו בחיים. או בלימודים.

פשוט מבחינת ההתנהלות בבוקר שהיא מאודד ארוכה.

לו זה לא מזיז, כנראה שהוא גם נהנה מכל זה

אבל זאת לא סיבה כל עוד הוא לא מציף את זה?

ואיבחון קשב.

יש היום כל מיני אסטרטגיות למידה לילדים עם קשב.

ואפשר לעשות טבלה שמסמנים בה מה עשית.

לתזכר כל הזמן מה צריך לעשות. מה הוא עשה ומה הוא עכשיו עושה.

זה כמובן לא תורה, אבל תבדקי... 

מבינה אותך שכשי שם יותר קל להתמודד.

קראתי פעם מאמר של נוירולוג ילדים.

הוא טוען במאמר שמלוא הקשב מתפתח בגיל 7.

לאבחן הפרעת קשב.

צריך שיקיימו לפחות 6 תנאים ,אני לא זוכרת מתוך כמה.

במשך חצי שנה לפחות.

במסגרת חינוכית ובבית.

האמת לי נשמע תואם גיל.

אלא אם כן יש עוד עניינים. 

אגב, לא מאבחנים מתחת לגיל 6 כי זה יכול לשבת על הרבה דברים, על ויסות חושי, על עניינים רגשיים, על ילדותיות, ריחוף... זה ממש לא חייב להיות משהו נוירולוגי. אם היה לו בעיות קשב וריכוז נוירולוגית, רוב הסיכויים שהיית שומעת על זה מהגננת. 

לוקח לו שעות להתארגן, הוא אוהב שאני מגיבה על כל דבר שהוא עושה , רוצה שאני אחווה דעה על כל תסרוקת שלו, הוא מניח דברים ושוכח , אם יש לו יותר משלוש משימות הוא מאבד את זה כי הוא גבר (ד.א. גם אחת הבנות היתה כזאת, לא יכולתי לתת לה יותר ממשימה אחת, היום ב"ה המצב שונה)

ועשינו לו פעם כשיהיה קטן אבחון אצל נוירולוג אני חושבת והוא אמר שילד עם ציונים כל כך טובים, אין לו הפרעת קשב, אז אולי.. בזמנו המורה שלו הפנה לבדוק כי הוא היה חולם בשיעור

אז נו, אצלי הוא פשוט טיפוס כזה , לא כולם חייבים להיות תקתקנים וחרוצים (וואי כמה אין לו כח לעשות כלום. כלוווום) לא סתם יש את הביטוי עצלנים. חייב שמישהו יתאים למשוואה..

לא יודעת מה אצלך אבל לדעתי נשמע נורמלי לגמרי

אבל זו היתה האבחנה שלו אחרי שאלון, שאלות לנו, שאלות לילד,  וצפיה בגליון ציונים

אולי הוא התכוון שאין טעם לטיפול תרופתי.

כלומר ילד עם ציונים טובים לא נפגע מהפרעת הקשב ברמה המצדיקה התערבות של רופא.

אבל לומר שילדים עם ציונים טובים אין להם בעיות קשב? זה לא נכון.

במרכזי מחוננים יש בהחלט ילדים עם בעיות קשב ולקויות למידה שונות, אין סתירה בין הדברים.

הפרעת קשב מתבטאת, בכך גיל אופן שונה.

אני עונה כאן אני לא יודעת לעשות את זה בפרטי.

לדוג חוסר הבנת סיטואציות חברתיות.ילד שדוחף.

אימפולסיביות.

ילד שעונה תשובות בלי הצבעה.

ילד או ילדה חסרי סבלנות כל הזמן על קוצים.

מתקשה להתרכז במהלך שיעור.

יושב על קוצים.

כשרב עם ילד אחר מאשים את השני .למרות שהוא התחיל ..

שוכח חפצים ,לא מביא ציוד.

יש עוד המון סימפטומים.

שיעורי בית בגיל הזה זה ממש מתיש...

והם עייפים אחרי המסגרות, אז זה בכלל קשה...

אם הוא במסגרת עד שלוש וחצי אז זה צהרון? אולי הוא יכול לעשות שיעורי בית שם? אצלנו אמורים לעשות שיעורי בית בצהרון. הם לא תמיד מסיימים הכל, אבל זאת בהחלט הקלה...

ושעה וחצי שיעורי בית בגיל הזה נשמע לי המון - אולי שווה לדבר עם המורה, לראות איך אפשר להקל?

עוד דבר - תחשבי איך את יכולה להתכונן לזמן הזה מראש - לחתוך מראש פירות לתת לקטנים כשאת איתו על שיעורי בית? להדפיס מראש דף צביעה? לעשות לשניה "חוברת עבודה" שהיא תוכל לשבת לידכם ולעשות כשהוא עושה שיעורי בית?

בהצלחה!

בן בכיתה א.

קודם כל הייתי מנסה להבין רגע אם הכמות של שיעורי הבית הגיונית.

זה ככה כל יום?

לילד בכיתה א, לשבת שעה וחצי לשיעורי בית זה המון. בטח אם הוא מסיים ב15:30.

אז ברור שזה מתסכל את כולם.

אם זה לא כל יום, אולי אפשר לחלק את זה לזמנים קצרים במהלך השבוע?

אצלנו הקריאה היא בשבת למשל.

אם זה כל יום, הייתי פונה למורה ומנסה להבין ממנה סדר עדיפויות.

זה לא באמת הגיוני שילד בכיתה א יצטרך ללמוד כל כך הרבה.

אז או שהמורה מעמיסה יותר מידי, או שיש לו קושי ספציפי ואז צריך להבין מה הוא ואיך אפשר לעזור לו.

בכל אופן הדבר הכי חשוב זה לחשוב איך לא להפוך את הלמידה למעיקה וחונקת. הוא רק בהתחלה ולא נראה לי לחץ יעשה טוב למוטיבציה שלו

האם לימוד האותיות עם הבת הגדולה הוא חובה או רצון שלכם?

כי זה משהו שממש הייתי משחררת כרגע, ועושה את זה מתוך משחק.

אלא אם כן אנחנו משני מקומות שונים לחלוטין שבהם הסטנדרט שונה לגמרי

הצמידות, זה אני כן חושבת שהגיוני בגיל הזה. הם באמת עוד לא יכולים לעשות את זה לבד. אבל דווקא בגלל זה זה לא הגיוני "לסנדל" אותם ואת ההורים לשעה וחצי כל יום.

אנחנו יושבים יחד עושים ביחד. מנסה כמובן שהוא יהיה כמה שיותר עצמאי.

אבל לפעמים גם מבצעת את המשימות במקביל אליו.

(נגיד תרגול כתיבת מספרים, הוא כותב בחוברת, אני כותבת על דף נוסף)

הלימוד עם הגדולה הוא הכרחי, כל הילדות בשכבת גיל שלה לומדות את האותיות כהכנה לכיתה א.. זה משהו ממש מינורי, כל שבוע אות אחרת (עכשיו הן סאות ד אבל היא שולטת רק בא+ב)

ולא נראה לי שהוא מגבל כזה הרבה שיעורים

בדרכ זה דף קריאה אחד ועוד משהו. למשל להשלים מילים במחברת, או עוד דף בחשבון.

פשוט צריך לקרוא 3 פעמים את הטקסט, ועד שהוא קורא זה ממש מטורף.

אנסה להגדיר לו את בשעה ב17:30 לראות אם יש שיפור...

למה זה לוקח כלכך הרבה זמן באמת .?

הוא מוסח?

לא רוצה לשבת?

קשה לו לקרוא/ לכתוב?

ניסיתי לשבת איתו בחוץ לקרוא לבד. בלי שיראה את אחיות שלו משחקות או אוכלות ואז עוא רוצה גם ובוכה (וזה חצק מהזמן)

זה לא עזר.

הייתי אומרת שכן קשה לו לקרוא אבל אם הוא קורא את הפעמיים הבאות ברצף זה ככבה יותר קל לו כי הוא כבר די זוכר את המילה .. הקטע שהוא כל הזמן עוצר בין קריאה לקריאה וזה ממש להתחיל את כל העניין מהתחלה !

לכתוב יותר טוב, אבל בדרכ צריך לאיית לו.

לא יודעת אם זה עניין של קשב וריכוז. המחנך שלו אומר שהוא ממש בסדר.

אוף, אני מותשת.

נגיד יש 10 מילים - שיקרא חמש

המטרה היא שילמד לקרוא. לפעמים הכל קשה להם. אז שילמד לאט יותר ותשלימו בשבת

תגידי לו שיכתוב כמו שהוא חושב

יכול להיות שהחלק הזה יושב על חוסר בטחון

לא מצופה בעיניי שיאייתו מדויק מילים

אני עוברת איתם על ההברות והכי הרבה אומרת להם מה לתקן אחרי מיליון מחמאות

הוא באמת נשמע בסדר האמת. תואם גיל לדעתי

לא 3 פעמים ברצף

פעם אחת אחרי האוכל, ואז משחק

עוד פעם אחרי המשחק

אחרי זה כתיבה

ואז שוב קריאה

יכול להיות שזה יקל עליו

הלחץ הזה מיותר ומזיק בכיתה א.

הוא מסיים ללמוד מאד מאוחר ואין סיבה שהוא יעשה שיעורים של יותר מעשרים דקות. תדברי עם המורה, תסבירי לה את המצב ותבקשי ממנה למקד אתכם במה להתרכז (אצלנו היה כל יום קטע קריאה לא ארוך שצריך לקרוא 3 פעמים וזהו).

גם ילדה בגן חובה לא אמורה ללמוד אותיות בבית. אפשר לשחק בשבת משחקים נחמדים בנושא (פאזלים של אותיות, משחק הזכרון) אבל בגדוך ל הלימוד בגן מספיק.

מסיים כל יום בשלוש וחצי??

זה ממש מוגזם לכיתה א!

אחרי שישב ולמד 8 שעות, איך יעשה שיעורים?

ובגיל הזה מאוד הגיוני שצריך לשבת איתם אחד על אחד.

מה אני אגיד לך? אני מזדהה עם הסיוט, כשאין ש''ב אני צועקת ''יש!!" כאילו אני אחת מהתלמידות, כי זה כאילו אני צריכה לעשות ש''ב...🫣 לאסוף אותם לעשות שיעורים זה חתיכת פרויקט. 

עשיתי הסכם עם הגננת שאני לא תמיד מגישה בזמן כי אני לא מגיעה לזה בדיוק מתי שצריך אבל התחייבתי לעצמי שאנחנו עושים

עכשיו שעוצאת שסת מוקדם, אפשר אולי להעביר חלק מהשיעורים לזמן הזה .?

כשישבתי עם הגדול לתרגילים, נתתי לקטנה חוברת צביעה/ חוברת עם משימות שקניתי מותאמת גיל וכך שניהם ישבו לשיעורים יחד

אין לי עצות לגבי תינוק, כי אין לי

זמן חופשי לפרוק אנרגיה, לשחק, לנוח...

לשבת על השיעורים באזור 17:30. בזמן הזה לתת לקטנות תעסוקה כלשהי. אם את מרשה זמן מסך, זה מעולה להעביר את הזמן הזה לזמן שיעורי הבית שלו.

משהו שחשוב לזכור

שיעורי הבית הם *שלו*, את לא צריכה לרדוף אחריו.

תזכירי לו שאם הוא לא יתרגל הוא ימצא את עצמו לא יודע לקרוא ולכתוב בכיתה ד', ואז להשלים את כל החומר יהיה לו הרבה יותר קשה.

את לעזר בשבילו, לא במקומו.

ילדים בכיתה א' יודעים לקחת אחריות, רק צריך לתת להם אותה...

ולא חושבת שילד בכיתה א - השיעורים הם שלו

הקניית מיומנות למידה ותרגול היא על ההורים בגיל הזה בעיניי

אי אפשר לסמוך על ילד בן 6 שיעשה שיקול דעת כזה

מבינה את הגישה של לשחרר, בעיניי בגילאים כאלה זו ממש טעות שיכולה לגרור בעיות בהמשך

אני חולקת עלייך, ילד בכיתה א' כן מסוגל לקחת אחריות על שיעורי בית. הגיוני שהוא יצטרך עזרה, אבל אמא שלו משמלא צריכה לרדוף אחריו שעה וחצי שישב להכין...

נכון, בד''כ ההורים צריכים לשבת איתו, אבל לרדוף אחריו שיעשה? ממש לא.

ילד בכיתה א' מסוגל לעשות את הלוגיקה הפשוטה של אם הוא לא יתרגל, הוא לא ידע.

(כל זה כמובן בתנאי שההוראה בכיתה מספיק מסודרת וברורה, והמורה מסבירה לילדים בדיוק מה עליהם לעשות)

הוא לא ייקח אותה בעצמו, כי יש מישהו שאחראי על כך. האמא לא צריכה להיות אחראית על זה במקומו.

רצוי וכדאי מומלץ שהיא תזכיר לו, תשאל אותו וכו', אבל לרדוף אחריו?

זה אומר שהילד חושב שזו משימה שהאמא צריכה להשלים, ברור שהוא לא ידע לקחת עלייה אחריות.

בנוגע להשלכה של חוסר ידע-

אם מסבירים בשפה פשוטה הילד יבין.

אתה יודע לקרוא טוב? מה יעזור לך להשתפר בקריאה? איך תוכל להתקדם?

לא להסביר ו''להטיף'' לו, אלא להביא אותו לבד להבנה שתרגול=הצלחה והתקדמות.

לא יודעת למה הבנת ככה

מבחינתי לשחרר אחריות אומר - יש לו שיעורים, שיהיה לו בהצלחה

אז מבחינתי ממש לא

אני חושבת שצריך לשבת איתו על השיעורים ולהקדיש לזה זמן כדי שתהיה לו הבנה שזה משו שמשקיעים בו זמן. חלק מהשגרה של היום. וצריך שיראה בזה גם תועלות

אם ילד עדיין לא קורא, הוא לא מבין תועלת של לימוד קריאה.

בגלל זה בעיניי בגילאים הקטנים זה הכי חשוב כן להיות 'על זה'. לא כי זו משימה שלי במקומו. כי אני המבוגר האחראי פה, כי ההצלחה שלו עוברת דרכי וכי הוא צריך לקנות את לימוד התועלת

בשנתיים זעברו ישבתי עם הבן שלי על שיעורים כשצריך. היום הוא קורא חלק ספרים שלמים אז הוא מבין מה התועלת של למידה ונמצא בשלב עם בני כיתתו ואף יותר

אם הוא לא היה יודע לקרוא כי שחררתי, גם החברים התקדמו והוא גם לא צובר הצלחות

לא כדאי בעיניי

לא הבנתי אותך נכון

אין ספק שצריך לשבת עם הילד. כי אם הוא עובד על קריאה, ואף אחד לא מתקן אותו שקרא לא נכון, אז הקריאה שלו לא תהיה נכונה, כנ''ל לגבי הכתיבה.

ברור שילד בשלב הזה צריך שישבו איתו, יעברו אחריו, וידרבנו אותו, אני חושבת שהגיה של זה צריכה להיות שזו האחריות שלו ואנחנו כאן לעזר.

ברגע שזו הגישה לדבר, מן הסתם שיווצרו פחות מלחמות, כי זו לא משימה שלי ההורה, אלא משימה של הילד ואני כאן לעזור לו.

בגישה כזו גם תהיה יותר גמישות לכוחות של הילד. אם היה לו יום מעייף, נחליט שנדחה את השיעורים למחר, כי אני בתור אמא יודעת שהוא ישב על זה מחר כי זה *שלו*, והוא יודע שזה מה שקדם אותו. ואם הוא עייף אומר לי עוד שעה, אני אדע שעוד שעה נשב על זה כי הילד מודע לחשיבות של זה, והוא יודע שזו האחריות שלו...

אבל אני חושבת שבכיתה א' קשה יותר להבין את המשמעות של הש"ב לטווח הארוך.

בעיני זה גם תפקיד של המורה - לבדוק בכיתה מי עשה שיעורי בית, להתלהב ולשבח את מי שמקפיד לעשות, לנזוף בעדינות במי שלא עשה כמה פעמים - שהילד ירגיש את המחיר של אי עשיית הש"ב באופן קרוב מספיק כדי שזה יניע אותו לעשות שינוי ולהרגיש שזה חשוב לו.

זה נשמע לי דרישות גבוהות לילד בכיתה א.

ללמוד כל יום 8 שעות ואחר כך עוד שעה וחצי בבית!

בגיל כזה אחרי יום שלם של לימודים ברור שהוא מוסח ורוצה לעשות דברים אחרים.

תחשבי איזה שינוי דרמטי זה מהגן שכל היום הוא היה משחק..

יש לו קושי משמעותי? פערים ביחס לכיתה?

צריך לדעת שכל ילד יש לו את הקצב שלו,בתור מישהי שלימדה בעבר בכיתה א זה תמיד הדילמה בין לתת משימות שתואמות לילדים החזקים, או להתחשב בילדים שהקצב שלהם איטי יותר, אבל אין שום צפייה שילד ישב שעה וחצי כל יום על שיעורי בית! היה הורים שאמרתי להם בהגדרה שישבו חצי שעה, מה שמספיקים מספיקים. נכון שהילד יתקדם פחות, אבל הוא יהיה כל הזמן במצב של התקדמות, ומצד שני לא יאבד את החשק והרצון ללמוד.

לדעתי צריך ליצור קשר עם המורה ולברר מה הציפיות,

השאיפה צריכה להיות למידה של חצי שעה כל יום, יותר מזה זה רק מתסכל.

אם המורה חושבת שזה לא מספיק והוא צובר פערים

א. צריך לא להלחץ, זה נורמלי שלכל אחד יש קצב אחר.

ב. לנסות לראות על מה זה יושב זה שהוא זקוק לכל כך הרבה תרגול, יש שם קושי משמעותי ברכישת הקריאה? אולי שווה לפנות להוראה מתקנת, אפילו בשביל לקבל טיפים איך לעבוד איתו.. (להרבה ילדים זה סביר לקרוא דף שלוש פעמים, אבל ילד שזה מאתגר אותו רק יוצא מותש ומשועמם וחבל, יש דרכים יותר חוויתיות לרכוש קריאה, יכול להיות שהוא זקוק שיעבדו איתו אחרת) 

אולי לילד יש קושי עם הנלמד

אני הייתי מעגלת פינות ומכוונת את הילד לעשות כפי יכולתו לבד, אם הייתי רואה פער משמעותי אולי הייתי לוקחת עזרה מקצועית שתעזור לו לצמצם פערים.