פורום הריון ולידה (עמוד 361)

לפני החתונה התפלל 3 תפילות ביום,

לפחות כשנפגשנו יצאנו וכו' 😍

אחרי החתונה התפלל 3 תפילות ביום,

היה ככה בשנים הראשונות

לאחר מכן דברים התחילו להשתנות

אפשר לומר שמדובר בשינוי של השלוש - ארבע השנים האחרונות

בחישוב מהיר של השנים,

בערך מאז תקופת הקורונה (תוהה אם יש קשר 🤥)

הכל מאוד עדתי אצלנו

אין אופציות נוספות ביישוב

חגים ושבתות הולך כרגיל.

אבל אמצע שבוע התרגל מאז בקורונה וקשה לו לחזור לזה.

דיברנו על זה כמה פעמים והוא משתדל לתקופה אבל אח"כ נשאב חזרה.. וגם אצלי הוא עוזר בשעה של ההרדמות אז גם אני שוכחת לפעמים להזכיר לו..

ולפני הקורונה הקפיד ממש ממש על מניין. ממש חבל שככה יצא..

בקיצור מבינה אותך מאוד. גם אם זה שלו, זה קובע את הטון בבית *שלכם*

גם לי זה מפריע.

בעלי מתפלל שחרית וערבית בבית. מנחה בעבודה עם מניין.

משהו גדול. ומשמעותי

ולא היית מתחתנת אם היית יודעת

( סתם זורקת שאלה לאוויר)

אז אני חושבת שצריך לשים את הקו האדום לא בשאלה אם הייתי מתחתנת, אלא אם אני מסוגלת לשאת את הדבר.

כאילו, לא הייתי מתחתנת עם אדם עם מוגבלות פיזית לדוגמא, אבל במהלך שנות הנישואים שלנו בעלי סבל מבעיה שחששנו שתוביל למוגבלות פיזית משמעותית ובלתי הפיכה (ברוך ה החשש התבדה והבעיה השתפרה מאד) והיה לי ברור שאני איתו בזה, עם כל ההשלכות.

אני מניחה שיש דברים שעבור כל אישה הם קוים אדומים, כי מבחינתה זה גדול עליה או שהיא פשוט ממש לא רוצה לנהל בית וזוגיות באופן כזה או אחר.

כותבת רק את דעתי והתחושות שלי, וברור לי שעבור כל אישה זה שונה. כמו שלכל אחד יש קריטריונים אחרים מה הוא מחפש בבן/בת זןג, ככה לכל אחד ואחת יש נקודות משבר שונות שמעבר להן הזוגיות כבר לא מתאימה.

שלא נגיע לידי נסיון ולא לידי בזיון 🙏

אין לי עצות.

רק רוצה להגיד שממש ממש מבינה את הכאב שלך.

ולגמרי מותר לך שזה יכאיב לך ויהיה לך קשה עם זה. גם אם זו עבודת ה' שלו.

במישור המעשי אני חושבת שבאמת הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה להתפלל על זה...

גם בזה שאצלינו במשפחה מניין זה הדבר הכי טבעי.

בתחילת הנישואים עוד הייתי מנסה לגרום לו ללכת.

עכשיו כשיש לנו עוד ילדים גדולים יחסית זה עוד יותר מציק לי. הלוואי וזה יגרום לו ללכת יותר.

ונכון שזו מצווה שלו. עדיין כשמתחתנים על בסיס זה שהולכים להקים בית דתי, זה קשה.

(אני מבינה שלכולנו יש קושי עם חלק מהמצוות. זה עדיין לא פשוט מהצד).

אולי זה ידרבן אותו להגיע גם.

מבחינת התארגנות אפשר להתארגן מראש, ואם יש ילד קטן להישאר רוב הזמן במבואה/ חצר בית הכנסת,

ומדי פעם להיכנס לתוך עזרת נשים.

גם אם תלכו לשעה, זה גם משהו. וגם אולי תלכו לשעה וחצי, מתוכם שעה בקרבת בית כנסת ועוד חצי שעה שאת מתקפלת לפני כן עם הקטנים והגדולים יותר נשארים איתו.

אם בית הכנסת שלכם לא בסגנון של להביא ילדים, אולי יתאים לכם לעבור לבית כנסת יותר "משפחתי" מהבחינה שאפשר למצוא את עצמכם בהכרב משפחתי.

אם בעלך לא משתף פעולה, אז אפשר גם שאת תלכי לבד עם הילדים. זה חשוב בשבילך, בשביל הילדים, ובשביל שהדרך לחזור תהיה סלולה לבעלך כשירצה.

ככה לפחות הגיע עד קבלת שבת

ולמנחה / ערבית בשבת אחהצ

כרגע בחורף הירושלמי זה פחות מעשי.

חייבת לציין שזה היה לי מאתגר הפתרון הזה של ''ללכת לטייל'' עם חלום שאיכשהו נגיע לבית כנסת לפני שיסיימו

הרגשתי שאני קצת לוקחת אחריות על החיים שלו.

בשבתות שלא יצאנו ביחד,

זה היה לי קשה כי הרגשתי בעקיפין שבגללי הוא אשכרה לא הלך לבית כנסת 🙂‍↕️

אלא ללכת לבית כנסת. בלי קשר לתפילה שלו, בשבילך.

ויכול להיות שחלק ממה שמפריע לך זה שהוא כורך את ההישארות עם העזרה לך? שבעצם במקום שזה יהיה רק שלו הוא מערב אותך כי זו "אשמתך" שהוא לא הולך?

העברת האשמה גם אליי בזה שנשאר

אני מהצד שלי מיידעת אותו שהוא יכול ללכת. אבל לרוב בוחר להישאר..

דווקא רעיון,

להדגיש את זה שאנחנו יוצאים לטייל לכיוון הבית כנסת. מתחברת

ננסה את זה בשבת

את לא לוקחת אחריות על החיים שלו, את לוקחת אחריות על חווית השבת של המשפחה, במקום שהוא לא לוקח ולך זה חשוב.

את מקדמת את מה שחשוב לך.

בשבתות שאתם לא הולכים. זה לגמרי שלו אם ללכת או לא. אבל בשבתות שאתם כן הולכים, את משפיעה על הרוחניות שלך ושל הילדים, בלי קשר אליו בכל מקרה. אם מצטרף- כמובן יופי. אבל תתכנני לצאת בכל מקרה בלי קשר אליו.

מבינה את ההרגשה והביאוס, אבל זה או להמשיך להתבאס או לקחת אחריות במקום שאין מישהו אחר שיקח אותה.

מה לגבי שבת בבוקר? נראה לי יותר משמעותי לצאת.

תחפשי בית כנסת שיש תפילת ילדים והרבה ילדים לבושים בגדי שבת שבאים לבית כנסת, שאפשר לשמוע את התפילה מבחוץ.

שאפשר להכניס בנים גדולים לעזרת נשים (מן הסתם הבנים לא ירצו להיכנס לבד לעזרת גברים)

לגבי קבלת שבת אפשר לעשות בבית שיכירו את השירים, במיוחד לכה דודי. ולחכות לקיץ לצאת לבית כנסת. אם כי לפעמים גם בחורף זה יכול להסתדר.

מבחינה לוגיסטית בהתחלה זה מורכב, אבל ככל שמתרגלים הדברים נעשים קלים יותר כי כבר יודעים מראש לארגן את הציוד המתאים ולמצוא פתרונות (כמו להוריד עגלת תינוק אם יש מדרגות)

אם תוכלי להכיר נשים עם ילדים קטנים שתוכלי להיות איתם גם מחוץ לבית הכנסת בזמן התפילה, זה יכול להקל על החוויה ולדרבן לצאת.

לגבי מנחה/ ערבית של שבת, אולי כדאי לשחרר. יש גבול כמה אפשר להתאמץ על זה, ובחוויה כמשפחה זה הרבה פחות משמעותי (אם לא מחפשים את זה)

שיהיה בהצלחה והרבה סיעתא דשמיא!

(אגב גם לי היו כמה שנים שאני הייתי אחראית על התחום, אז בזמנו לא הבנתי את ההשפעה של זה, אבל היום הילדים יודעים לספר כמה משמעותי זה היה להם)

זה קשה..

בעלי במהלך השבוע בקושי מתפלל במניין, בשבתות וחגים כן הולך לבית כנסת, אבל בדכ באיחור

לקח לי זמן להבין, אצלו זה יושב על חיבור למקום, לקח לו שנים למצוא מניין שהוא אוהב, והמניין הזה פעיל רק בשבתות וחגים..

בתחילת הנישואין הייתי מעירה אותו ומעירה ומזכירה, עד שראיתי שזה סתם גורם לי לכעס ומריבות וזה ממש לא המטרה

היום לגמרי שחררתי, אני לא עוקבת בכלל אחרי התפילות שלו, הם שלו.. כן הוא לוקח את הבנים לבית הכנסת לפחות תפילה אחת בשבת.

ברגע ששחררתי בנפש זה נהיה שלו, והוא לקח על זה אחריות

כרגע הבנים קטנים יחסית,

קיוויתי שאחרי שיגדלו יהיה שינוי, לפחות שישחק אותה שהולך לבית כנסת

מבינה שזה לא תמיד קורה

הרגשתי שכשאני מורידה את 'מה חושבים עלינו שהוא לא הולך'

יותר קל לי.....

וגם מנסה להסתכל על מה אני מעריכה בעבודתו ה' שלו

ולנסות לחזק את שלי, כי גם אני לא במצב טוב...

אולי יש מצה שלא מבין שעד כדי כך מצער אותך,ושיבין ילך גם אם זה בשבילך בסוף יהיה גם בשבילו

דיברנו על זה ממש מזמן

סיכמנו שזה שלו ולא מתערבת

מאז אין ממש שינוי אלא יותר החמרה

כשיש רצונות מנוגדים בזוגיות, צריך ללמוד לחיות איתם בשלום, לקבל, להכיל ובעצם לשים את הרצון בעדיפות נמוכה. אפשר לשים גבולות, אבל רק בדברים משותפים ורק בדברים הכי חשובים, ככל ששמים יותר גבולות הזוגיות פחות יכולה להתקיים בטוב.

לגבי השינוי, רוב האנשים עושים שינויים בחייהם לאורך השנים, זה נורמלי, זה מראה על אדם שמתפתח וחושב. לדעת לקבל ולהכיל שינויים זה חלק מניהול זוגיות טובה.

מכירה על עצמי נקודות שלא הבנתי בהתחלה איך יתכן שלא אכפת לו כש... ומהבית הכרתי איך אבא שלי סופר מקפיד עליהן. שנים זה היה ככה.

אני לא יודעת אחרי כמה זמן הבנתי שחבל לי להצטער על זה, הוא לא אבא שלי וטוב שכך, ואני לא בחרתי בו על ההנהגות האלה. ולעומת זאת הדברים שבגללם אני כן בחרתי בו- לא השתנו, החוזקות ששבו את ליבי דוקא התפתחו מאוד (לפעמים עד כדי עולה מעל הראש, וגם זו עבודה).

אני מודה שתפילה במניין זו הנהגה משמעותית יותר באורח החיים, ועדיין, אני מאמינה שאם תשחררי ממנו כל רגש ועקימת פרצוף ותכבדי את המקום שלו בהתמודדות הזו- זה יתן לילדים שלכם דוגמה חינוכית עמוקה מאוד לחיים בענייני זוגיות, כזו שלא פחות חשובה מהערך של תפילה במניין ואולי אפילו יותר. ובדרכך תעודדי (צ'ופרים מידי פעם) ותחמיאי במילים טובות (איזה יופי, משמח אותי כל כך! אלוף!) לילדים על השתתפות בתפילות במניין, וגם ככל שיגדלו המסגרות יספקו להם מעטפת תומכת הקפדה יומיומית.

וחיבוק על הרצון האמיתי והטוב הזה שגורם לך אכזבה. באמת התמודדות. מועדים לשמחה!

גמני נפגשתי מול בעלי בנק שהן הםוכות לגמרי ממה שגדלתי עליהן

זה פיתח אצלי גמישות מחשבתית גבוהה קודם כל

דבר שני, יש בו הרבה דברים שלא היו אצלי בבית ובגלל זה הוא מרשה לעצמו לא לעשות x y z וזה לימד אותי להתבונן בעצמי ולבחון את הגבולות שלי

בשורה התחתונה, יש דברים שכן דיברנו עליהם. בין היתר, תפילות במניין בשבת

הוא חופשי יכל לישון כשנכנסת שבת. וגם בשבת עצמה.

לא פתחתי על זה מלחמה, ניצלתי את הזמן כדי ללמוד עם הילדים פרשת שבוע וזה היה זמן מתוק מדבש

בד בבד, ישבתי לתיאום ציפיות.

הסברתי לו שאם חשוב לו שהילד יכיר את התפילות ויראה איך נראית שבת בבית שומר תורה ומצוות, הוא צריך להירתם ולנהל את הזמן כך שיישן לפני כי אני לא יכולה לקחת על זה אחריות.  (בימות החול הוא עדיין לא הולך אבל זה פחות בולט משבת אז לא מדברת על זה כי זה שלו. וגם, אני יודעת שהוא רוצה אבל עדיין לא מצליח לנהל את זה)

ומאז הוא באמת משתדל ב"ה והמצב השתפר פלאים

אבל בעלי רצה והיה צריך לתת פוש, השאלה אם אצלך הוא רוצה. כי אם לא, זה אחרת

ועדיין, הייתי מדברת על זה שזה חשוב שילדים ייראו איך נראית שבת ושאבא הולך לתפילה.  ומשם משחררת ומחליטה אם את רוצה לקחת על זה אחריות

שואלת את עצמי אם זה משהו שמצריך ייעוץ זוגי/ אישי

לשמחתי מאז שעברנו דירה בעלי מצא מניין כלבבו ומאז הוא הולך בשמחה ברוב השבתות.

זה לא רק שלו, זה גם החינוך של הילדים.

את אמרת לו מספיק פעמים ומספיק בבירור שזה ממש מאכזב אותך? אולי מרוב שאת מרגישה ש''זה שלו, ואני לא מתערבת'', אז לא מספיק הבהרת כמה זה היה משמח אותך אם היה הולך? לתאר לו מה זה גרסא דינקותא לילדים.

דבר נוסף, אולי לשאול אותו אחרי הדלקת נרות - אתה רוצה ללכת לבית כנסת? אפשר בשמחה, אני אסתדר עם הילדים. הוא יגיד לך לא, אז תגידי אז אני הולכת. ותקחי איתך ילד , תחזרי על זה שבת אחרי שבת. או שהוא יתחיל להרגיש לא נעים וילך גם, או שהילדים לפחות יחוו בית כנסת מעזרת הנשים. 

מצמידים בוואקום לשד שממנו את כרגע לא מניקה.

אני הייתי שמה במקרר, ובסוף היום מצרפת הכל יחד

לק"י

והתוקף הוא לפי החלב הראשון.

אז אפשר להעביר לבקבוק ולשים במקרר.

בהנקה שאחרי לשים במקרר, וכשמתקרר להעביר לאותו בקבוק, וכו'.

אבל אף פעם לא פצעתי את עצמי עם זה.

מה שאני עושה זה שלוחצת עליה בצדדים לפני שמניחה כשהפטמה באמצע וככה עושה ואקום. אם מקפלים את הלמעלה כלפי מטה ואז מחברים יוצא יותר חלב אבל זה גם ואקום חזק שיכול להכאיב..

בשעות הבוקר יוצא לי לרוב כמות גדולה שמיד מקפיאה/שולחת למטפלת.

כשיוצא כמויות קטנות אני שמה במקרר וכשהמנות קרות אני מאחדת.

יועצת הנקה אמרה לי לשים לב שאם יוצא כמויות קטנות כדאי לערבב עם חלב שאוב כי זה מכיל רק חלב קדמי וזה פחות שומני מהחלב האחור

תנסי ללחוץ יותר עדין על הכוס כשאת מחברת

כל פעם מעבירה לכלי אחר אחרי הנקה, וכשמצטבר מספיק מחברים כמה כלים ושומרים ביחד.

ממליצה להשתמש בהתחלה כמה שיותר. משאיר אותך יבשה ומייצר סטוק חלב שהוא נכס בהמשך.

אבל במאוחדת פשוט קבעתי תור בזימון תורים ובאתי בלי שום דבר מיוחד...

משערת שזה אותו דבר

לא הייתי נשארת לבד בערב שבת בבית אם זה מה שהבנתי ממך

בשביל מה יש לך בעל וילדים..? את לגמרי קודמת

לק"י

אפשר שיפגשו בין לבין.

את תנוחי, והם יהנו 

אם זה סעודה של שבת לא שייך בכלל.

או שתשארו או שתצליחי לקחת אקמול וללכת.

ואם זה לצהריים אז סבבה..

מעייפת אותי. תמיד עם הברקות כאלו על הילדים

הוא עייף

יש לו פריחה

הוא רעב

תני לו בקבוק 

יש לזה השלכה כלשהי?

אם זה לא באמת משנה, אז או שהיא תשחרר, או שאת.

מבחינתך תחשבי שוירוס בשפה שלה= הילדה עייפה.

ואז תראי שהיא צודקת והכל בסדר, ואז פחות יהיה לך דחוף שהיא תשחרר..

אם יש לזה השלכות אז תלוי מה הם.

אפילו בזמן הקידוש כזה

זמן שלא אמור להיות שלכם,

אבל עם תנעצו בלוז שעה שהיא שלכם בלבד..

יוצאים לסיבוב מ

מישהו עם הילדים

כולם יסתדרו

אבל באמת זה חשוב

אל תוותרי על הרצון הזה

זה אח''כ הופך למשקעים להרבה זמן

חס וחלילה...

לא לוותר!!!!!

דווקא כי תמיד את כזאת מהממת ומוותרת..

אני חושבת שמאוד נכון לעשות תאום ציפיות בתחילת כל חופשה

האמת אם היה מדוע מראש שיוצא היה שווה לשקול אם בכלל לנסוע

וגם אם כן חושבת שנכון לשתף כל אחד מה יעשה לו טוב שיהיה ביומיים האלה ולחשוב על איך לשלב בין הצרכים שלכם יחד

בעיני השקיפות מטפשרת מרחב פחות טעון רגשית

אם הלב בטוח שיקבל את שלו אז הוא יכל לפרגן לו את הזמן עם האח נגיד בכיף

בסוף דקה לפני החג הזכרתי לעצמי שמלכתחילה אם לא היה יוצא כנראה הייתי באה להורים שלו בלעדיו אז בואי נסתכל על הצד החיובי ועל זה שהוא כאן.. וגם תכלס הבית של ההורים שלו ממש מאפשר לי מנוחה ונחת ופשוט החלטתי לאפשר לעצמי את הפינוק הזה ולשחרר.. אז זה עזר לי להכנס בטוב לחג, ב'ה. וגם בלילה הצעתי לו לבוא איתי לסיבוב ושמח מזה והיה מעולה.. המשך החג באמת לא היה לנו זמן לעצמנו אבל לא נורא. נראה לי שלו בה' היה טוב והתמלא..

איייי ה יתברך תראה את המסירות נפש שלנו .. את הגברים הצדיקים שלנו.. את נשות ישראל.. את הילדים שלנו שסוחבים על גבם את המחירים של המלחמה הארוכה הזאת...

ריבה ריבנו ומהר לגואלנו!!!

תודה שהגבתן חברות, נתתן לי כח עם הפרגונים!!

זהו עכשיו הוא חוזר למילואים לעוד מי יודע כמה זמן... שה' יתן לנו כוחות ושמחה ורק בשורות טובות❤️

איזה כיף שהצלחתם לצאת לסיבוב רק שניכם, ושהיה חג טוב!

הרבה כוחות 

השראה

תודה שכתבת!!

שיהיו בשורות טובות במהרה בע"ה ושה' יתן לכם את כל הברכות!

איזה בגרות והסתכלות רחבה

מסירות אמיתית כדי שיהיה לו טוב ושמח

פשוט מדהימה!

אלופה שהצלחת לצאת איתו לזמן קצר משלכם ומקווה שפעם הבאה שיצא יהיה לכם זמן זוגי שווה יחד

בגלל זה תמיד כשבעלי השתחרר לא נסענו לשום מקום. רק בבית.

אבל זה חג

ובטח גם ההורים ממש חיכו לו.

את אלופה ומהממת!! 

אני מתמקדת בהתנהגות שלי ופחות בשלהם, בני 19 ו 14, שומרת על תקשורת נטולת שיפוטיות, שואלת בעדינות, עוזבת את הנושא אם לא קבלתי תשובה, נותנת להם לנווט, לנסות ולטעות, בוטחת בהם שהם יכולים להסתדר, שומרת על קווים אדומים בלבד.

השתנינו מקצה לקצה...

אני ממש מאמינה שגם הם.

הם מקבלים הרבה חום, רואים זוגיות של ההורים טובה.

אני מאמינה שזה יעבור. ולא יתקע אצלם...(האגואיזם)

עצוב אם כן...

נתפלל לה'

זה תלוי רק בהם

זו עבודה אישית שכל אחד צריך לעשות עם עצמו

אפשר להוות דוגמא אישית ולתת כלים

חיבוק ❤️ שלי עוד צעירים, רק חיבוק

זה עובר!! בטח!!

היום חשבתי על זה בשטיפת כלים.. איזה מטורף זה שהיה לנו מבט ביקורתי על הדור הזה ועל הנוער הזה ודור קורונה ובכלל הטכנולוגיה ודור פחות אמפתי ויותר אגואיסטי וחושב רק על עצמו.. ודור האימוג'ים וכל זה

והנה תראו אותם

אריות

אריות

אריות

נזעקים להציל ישראל מיד צר

מוסרים את הנפש על קדושת השם

והם המון.... המון המון המון

לא רק ביינישים צדיקים אלא פשוט עם ישראל, בחורים צעירים מוסרים את הנפש

מזנקים על רימונים

נלחמים

אריות חיות הקודש!!!

מה שאומר שאין ייאוש בעולם כלל (זה אני אומרת לך בחצי קריצה) ובעיקר שגיל ההתבגרות עובר ובע'ה יהיה בסדר

בטוחה שאת אימא נהדרת.

חג שמח אחות!!

אמנם הם לא סיימו את גיל ההתבגרות, אבל אחד מהם שיפר קצת התנהגות, התחיל לצאת קצת מהזה של עצמו.. הוא למשל כל הזמן היה דיכאוני, לא מדבר, לא משתף, כאילו מי יודע מה עבר עליו, עכשיו הוא יותר בסדר, ויש לו עוד זמן בגיל ההתבגרות, אבל נראה לי שבשלב מסוים הם קולטים יותר טוב את התמונה, לאט לאט מבינים שהחיים הם לא שחור ולבן ויש אנשים סביבם, זה בעצם התפקיד של הגיל הזה ולאט לאט זה יגיע.. רוב בני ההתבגרות אגואיסטים, רוב המבוגרים לא.. אז הכל יהיה בסדר בעז"ה וברור שיעבור , בטח ובטח אם יש להם דוגמא טובה. שולחת לך כוחות.. הטיפ שלי? להתעלם, לחיות מעל, להמשיך לחייך, להתעצבן רק בלב.. אבל עדיין להעמיד גבולות ולמתוח קווים אדומים, שעד כאן אני מסכימה לפרצוףים או לכפיות טובה או להתעלמות שלך, אבל לרוב להתעלם ולשנן לעצמי כל הזמן בלב, זו לא אני שמעצבנת, שעושה לו רע, שלא מבינה, זה הגיל. זה הגיל . זה הגיל ..

גלולות יוצרות שינוי במאזן ההורמונלי שגורר גם תחושת רעב 

היה לי פעמיים חיובי.

פעם אחת קיבלתי מנה אחת לפני שנכנסתי לחדר לידה, ילדתי דעה וחצי אחר כך.

בבית חולים לא נתנו לי לפני, למרות שכבר הייתי שם הרבה לפני.

בפעם השנייה לא הספקתי לקבל בכלל.

וגם אז, אם היו לחוצים על זה, היו נותנים לי מייד כשהגעתי.

אחר כך עשו מעקב חום לתינוקת, והכל היה בסדר.

הייתי ממש לחוצה לפני שאספיק לקבל אנטיביוטיקה (לידה שישית, הלידות שלי יחסית מהירות..)

בפועל, יילדתי 5 דקות אחרי שיירדתי מהאוטו (אולי הגיע הזמן לכתוב את הסיפור הלידה שלי🤭)

אז לא הספקתי אפילו לפתוח תיק, שלא נדבר על אנטיביוטיקה 🤷

פעם ראשונה שיצא לי חיובי וממש חששתי בגלל זה, אבל הצוות היה מאוד רגוע. הם אמרו שהסיכון להידבק מאוד נמוך.

ב"ה הכל היה תקין, הנסיכה הייתה צריכה להיות במעקב סימנים (חום, וסיטורציה) אבל יכלה להיות איתי ב-0 הפרדה, אז זה לא היה משמעותי בכלל.

אם לא מגיעים בזמן

עושים מעקב חום לתינוקי אחרי הלידה כדי לוודא שהכל תקין

פעם אחת תוך כדי לידה פעילה

ומנסיון לא עקרוני גם כמה זמן

אל תצאי מדי מוקדם

בזמן סביר ..לא בפתיחה מלאה..

ואין מה להלחץ

ילדתי את כל ילדי ככה

גם בלידות מהירות מאוד

לפעמים לא הספקתי

לפעמים כן

לא משפיע בכלום לא על הלידה ולא על אחריה

מותר לך לבקש שרופא יבא לחדר לידה לבדוק אותו

תדעי שאין סיבה לקחת את התינוק...מותר לך לבקש ולדאוש את זכותך שהרופא יגיע אליך

אצלי מגיע בודק רגע את החמצן ושהילד נראה בריא ב''ה וזהו נגמר הסיפור..

אני בשבוע 7 תאומים לא זהים, ועייפה ברמה הזויה!

והגיוני שכבר יצאה לי בטן?, היא כבר ממש נוכחת...

את היית נחשבת הריון בסיכון?

תודה!

גם בהריון יחיד הייתי ככה עייפה.

והבטן, כרגע היא נפוחה מהורמונים, זו עוד לא בטן הריונית.

אל תדאגי, זה עוד מעט יעבור, תיראי שוב רגיל, ואחר כך תתעצב לך בטן הריונית.

הייתי נחשבת הריון בסיכון- כי אוטומטית הריון מרובה עוברים נכנס ישר לסיכון.

אבל זה אחלה, כי את מקבלת טיפול מעולה ורופאים מומחים בקופח

תרגישי בנוח לשאול הכל.

ובעיקר- תנסי להנות מזה אפילו שזה מאתגר כי זו יצירה מדהימה של השם, ואת שותפה לה, ואת עכשיו מגדלת שני עוברים ביחד, זה מדהים...

ותדעי שתאומים זה דבר מדהים!

לא יודעת לתייג  אבל- מתואמת ואמלה

באיזו קופת חולים את?, כי במאוחדת התורים שלהם לרופאי הריון בסיכון ממש רחוקים, אז קבעתי בינתיים למרפאת הריון בסיכון בשע"צ,

זה אומר מעקב כל חודש?, או פחות?

האמת שאמא שלי ילדה 2 זוגות תאומים, אז נראה לי שאני אצטרך כבר לספר לה על ההריון בשביל לקבל ממנה עיצות...😃

תראי מה הרופא יגיד לך, מאמינה שזה משתנה מאחת לאחת. בהתחלה אולי כל חודש, אבל אח"כ פעם בשבועיים, כך היה אצלי.

תמיד כיף לשתף מישהו שעבר את זה! 

בעיקרון היריון תאומים לא זהים הוא פחות בסיכון מתאומים זהים (איך הרופאה הגדירה את זה? "היריון שאנחנו כרופאים אוהבים"...) - אז זה כבר טוב.

צריך להתכונן לכך שהבטן יוצאת בשלב מוקדם יותר (אבל מה שעכשיו זה לא נחשב) - בחודש רביעי כבר יוכלו כנראה לראות שאת בהיריון.

וזהו, מאחלת לך היריון קליל יחסית ובלי סיבוכים (כמו שהיה לי) ולידה בזמנה ובלי סיבוכים (כמו ש*לא* היה לי 🤭)!

בשבוע עשר לגמרי יש לי בטן

ובחודש רביעי אי אפשר לפספס

ולכן הבטן יוצאת החוצא

שינויים במבנה האגן כן יש בשבועות האלה

אבל זה רפיון של שרירי הבטן אחרי מספר הריונות (בעיקר היריון התאומים)...

יכול להיות שיש עוד השפעות על מראה היריוני תמידי 🤷‍♀️

ותצטרכי מעקב של הריון בסיכון, גם אם הכל בסדר.

תאומים לא זהים יש פחות סיכונים, הסיכון לרוב הוא בלידה מוקדמת הממוצע הוא שבוע 36ת אבל אפשר גם להגיע לשבועות ממש מתקדמים.

להקפיד על פרנטל

הדרישה כי יש לי תאומות זהות, אבל אני פה אם יש לך שאלות....

מאחלת לך הריון תקין, קל ומשעמם

ובעז"ה לידה קלה, בזמנה, בידיים מלאות וגדושות

בשבוע 13 ולא רואים עלי עדיין. כן מרגישה שיש קצת בטן אבל זה גם תלוי איזה בגדים לובשים.

יש גם משחת וולטרן, לי לא נראה שזה עוזר, אבל כנראה יש כאלה שכן עוזר.

אפשר גם לקחת נורופן, פחות בריא אבל לי עוזר. וכשיש הקלה יש כל מיני תרגילים שאפשר לעשות כדי לשחרר קצת, תחפשי בגוגל. 

כלומר כשנגיע הביתה.

תודה!!

לצערי סוחבת איתי כבר כמה שנים כאבים כאלה שמחמירים מידי פעם..

לנסות כרית חמה או אפילו בגד שהרטבת במים חמים ולחכות שיתקרר!!, תרגילים (אפשר לנסות עמידות כלב-חתול כמה פעמים) והלוואי שתמצאי משהו שיעזור ויעבור מהר! 

אפשר להגיד שאת יוצאת ללוות את אבא לבית כנסת ותכך חוזרת..

מצריך להכניס שבת מוקדם יותר והבעל יוצא מוקדם וחוזר בכניסת שבת

ככה עשינו ואז "יצאתי לחברה להביא לה משהו.." על הדרך הבאתי לשכנה עלון של שבת

מבינה את בעלך שהוא רוצה למשפחה שלו

נשמע שגם הוא סופג אצל ההורים שלך בשבילך, לא רואה סיבה למה שאת לא תקריבי קצת אי נוחות בשבילו כשהוא עושה את זה בשבילך

סליחה אם זה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל לדעתי תשקלי את זה

גם הוא כמעט לא מדבר עם אחים שלו.

אז אני מרגישה מוזר לבוא למקום שלא מדברים כמעט, אין כמעט תקשורת

והוא צריך את זה

כמו שאת צריכה ורוצה ללכת להורים שלך והוא זורם 

נראה לי שלשניכם עדיף פשוט להשאר יותר בבית שלכם.

בכל מקרה לא הוגן שלא תהיו גם בצד שלו.

רואה עכשיו שרצית רק לפרוק ולא ביקשת עצות אז סליחה אם התפרצתי בלי רשות. 

ממש מבאס להיות במתח זוגי במיוחד בחגים האהובים שלנו...

חגים ומשפחה זה תמיד נושא נפיץ שעלול להביא איתו מתח זוגי ומשפחתי, או לחילופין שמחה וקרבה משפחתית.

אני חושבת שהנקודה הכי חשובה פה זה - *תקשורת*.

לך יש צרכים רצונות, וגם לו יש צרכים ורצונות משלו, את רוצה להיות אצל הורייך והוא גם רוצה להיות אצל הוריו, את רוצה להגיע מוקדם ומאורגנת ולא בדקה ה90 ולו זה לא נראה קריטי... הכי חשוב לדבר ביניכם. לא מתוך כעס ובכי , בנחת אחרי ששניכם רגועים או יותר נכון לפני ששניכם כועסים, להקשיב, לנסות למצוא את הדרך ששניכם תהיו מרוצים. זה קצת נשמע כמו קצר בתקשורת. בהצלחה יקרה. 

החברות העלו מחירים, לא הסוכנות

את יכולה לבקש מהסוכנות לבדוק מול חברות אחרות, לנו זה הוריד

אם את עדיין רוצה אני ממליצה על הסוכנות של נפתלי מוזס

סוכנות ביטוח היא לא חברת הביטוח.

הסוכנות לא קובעת את התעריפים, היא רק מייצגת אותך מול חברת הביטוח.  

אצלנו, כל שנה בחידוש הסוכנות ביטוח בודקת מחדש את המחיר מול חברות ביטוח שונות.

ואם צריך, סוכנות הביטוח מעבירים אותנו לחברת ביטוח שונה - פעם היינו בהפניקס, אח״כ בשלמה סיקסט, עכשיו בכלל.

וכשהחלפנו רכב, סוכנות הביטוח בודקת מי הכי זול מבין חברות הביטוח. הרכב הקודם והנוכחי בחברות ביטוח שונות (אך באותה סוכנות ביטוח).

מצוי וידוע שאותו רכב מתומחר שונה בחברות ביטוח שונות - שיקולים של חברת הביטוח.   

כשמדובר ברכב פשוט, בלי מקיף.

שנית, אנחנו פשוט התקשרנו ל4-5 חברות ביטוח

ועשינו מה שיצא הכי זול.

כל שנה בעלי עושה את זה שוב...

וביטוח רכב זה באמת מאוד מאוד יקר

מהממות אתן!!!

אנחנו עושים בדרך כלל דרך חֶבֶר

שהם נראלי עובדים קבוע עם איילון..

אנסה לעשות טלפונים לחברות,

יש לכן המלצה לחברה שיצאה זולה?

עם ביטוח של כלל

זה יוצא לנו מאוד יקר, אבל פחות מכל החברות האחרות...

למרות שזה מאוד משתנה בין הפוליסות השונות ובין תקופות, 

ככה שאני לא יכולה להתחייב שגם לכם היא תצא הכי משתלמת

השאלה כמה חשוב לך לחסוך כמה מאות בשנה

ולכן, הפתרון היחיד בעיניי הוא לעשות סקר שוק ולהתמקח

קצת כאב ראש, אבל שווה את הטרחה בעיניי

הרכב שלי מבוטח בשומרה, אבל גם מקיף