פורום הריון ולידה (עמוד 361)

בעיקרון כל רופא מוציא, לא מסובך.

ההוצאה לא אוסרת.

עם התקן הורמונלי יום אחרי הוצאה התחיל לי דימום

אני הגעתי לרופא להוצאה ואמר לי שכדאי להגיע בזמן מחזור כי כך ההוצאה הרבה פחות כואבת

כך עשיתי ובאמת היה לא מורגש... 

כל רופא יכול לעשות את זה (אלא א"כ החוט קצר מדי וכד')

אם את לא מוציאה בזמן מחזור אז זה שאלה לרב שלכם כי הפסיקות הן שונות.

אצלנו הוצאה והכנסה אוסרות

היה בסדר

מעט כאב

אם את רגישה תוצאי בזמן ווסת

ההוצאה לפעמים גורמת לדימום. צריך ייעוץ הלכתי

קובעים תור באים מורידים

זה רק למשוך ( לא בכל התקן

בהצלחה

ותרגילי בטן

קשה לי להאמין שקילו עד כדי כך משפיעים על גודל הבטן.

זה בד''כ שרירים רפויים כתוצאה מההריון ולידה.

אבל וואלה זה לא תופס לי את הבטן!!

וגם תלוי איזה תרגילים עושים

אבל אני לא מרגישה את הבטן בכלל באימון, משו דפוק

רגליים כן ידיין כן בטן לא!

את יכולה בבית לעשות כפיפות בטן כמה דקות כל יום

לא צריך בשביל זה מכון כושר, מכשירים ומורה.

אם יש היפרדות בטנית זה יכול להחמיר.

ממליצה לחפש ביוטיוב תרגילים ספציפיים לחיזוק שרירי הבטן אחרי הלידה

פילאטיס מכשירים באמת יש הרבה ענייני ידיים רגליים לעומת פילאטיס מזרן, אבל פילאטיס וגם מכשירים תמיד בא עם עבודת ליבה אז אם את לא מרגישה עבודת בטן העבודה שלך לא טובה.

בשביל לייצב את עצמך על מיטה שנעה, את חייבת להשתמש בבטן. אז או שהביצוע של התרגיל לא נכון ואז אין מאמץ, או שהביצוע של תהרגיל לא טוב והעומס נופל על מקום אחר, או שבאמת את בשיעור שכל הזמן מתמקד בתרגילים ההבודדים שפחות נוגעים בשרירי ליבה, אבל זה מאד מוזר

זה ספורט מעולה, אבל הוא לא שורף כמעט קלוריות.

בשביל לשרוף קלוריות צריך ספורט בעצימות גבוהה שעובד על דופק - ריצה, שחייה, אינטרוולים וכו'.

פילאטיס מחזק את שרירי הליבה, שזה חשוב מאוד.

אבל לרוב לא נהיים חטובים רק מאימוני כוח. בסוף אם יש שומן שמכסה את השרירים, לא יראו את החיטוב.

(אין כאן המלצה מה לעשות, כי אני לא בטוחה שאני מאמינה בספורט בשביל נראות. אבל רק מסבירה)

אני בעיתית בזה, קשה לי שהגוף שלי משתנה

אני אוהבת אותו צר וחטוב וחזק

וכשזה בטן דלדל זה בכלללל איכסי לי בעיניים

אין מה לעשות בטן שטוחה זה יפה..

את לא שמחה שאם כבר הגוף שלך השתנה - אז זה בגלל שנשאת בו שני אוצרות יקרים?

ברור שזה לא נחמד שהגוף משתנה, אבל זה דבר טבעי. אם זה לא קורה בגלל הריונות אז זה יקרה בעתיד בגלל זקנה (ועוד לפני כן - גיל המעבר), ולכן חשוב כבר בגיל צעיר להתרגל לרעיון שהגוף לא נשאר בנעורים נצחיים, וללמוד לאהוב אותו גם במצבים פחות יפים...

לא אומרת לא לנסות בכלל דיאטה וספורט (שזה בריא בלי קשר לתוצאה של מראה הגוף), אבל לבוא זה בקצת יותר חמלה ורוגע, ומתוך הבנה שהשינוי הזה הוא טוב...

ברור שאכפת לי

פשוט נו

איך אני אסביר את זה

אני יודעת בשכל שלי שזה מעולה, ואני חושבת שנשים שיולדות ובאמת ומכל ליבן אומרות הסימני מתיחה הם סימני אהבה והשומן זה שומן של ההריון ואני שלמה איתו- מהמם מדהיםםם עופי על עצמך!!!

אני פשוט לא מצליחה

רואה כרסונת במראה זהו מבחינתי למנוע עד שהיא תרד🥲

זה קשה לי

לא רוצה לקנות בגדים חדשים שמסתירים את הבטן כי לא רוצה שהיא תהיה שם!וחוץ מזה, אמא שלי, דודןת שלי, גם תוך כדי וודאי שעכשיו אחרי ההריונות, ממש נראות ב״ה טוב בגוף, חטובות רזות אסופות, אז אני יודעת שגנטיקה יש לי בחסדי ה׳

(גם בגנטיקה, אגב)

אז לכן קשה לי להבין עד הסוף את הרצון שלך...

לק"י

וסיכוי לא רע שתחזרי לעצמך.

אבל קחי גם בחשבון, שעם השנים הגוף הרבה פעמים משתנה, ואין מה לעשות...

יורד הכל חוץ מ1-2 קילו שיורדים רק אחרי שהייתי מסיימת להניק.

אבל לא חושבת שזה קשור ספציפית לבטן לדעתי בבטן זה יותר ריפיון של השרירים.

הוא מתפרס על פני על הגוף

ומנסיוני, קילו זה לפעמים ההבדל בשעת השקילה או בכמה מים שתית

סביר להניח שגם אם חזרת למשקל שלפני (פחות קילו) מה שהשתנה זה מבנה הגוף, בדגש על הבטן, מה שמאוד הגיוני אחרי 2 לידות

תרגילי חיטוב לבטן כנראה יעזרו. 

העור

פעם היפרדות בטנית?

כי זה גם יכול להשפיע

ומניסיון, שרירי בטן זה השרירים שהעבודה עליהם הכי קשה, לוקח הכי הרבה זמן לחזק אותם.

בכל מקרה תרגילי בטן זה מעולה כמו שכתבו לוודא שאין היפרדות בטנית

אם חשוב לך דווקא לשטח את הבטן תנסי לחפש תרגילים שמתמקדים בזה

זה יכול להיות ענין של מראה יותר מענין של משקל.

ראיתי שיש כאלה שמשווקות תרגילי וואקום שעוזרים לחזק את השרירים.

בדיוק מתלבטת אם לנסות בעצמי כי מתבאסת על הבטן...

בדיקה חיובית זה רק אם הפסים זהים, מסכימה שיש פה התחזקות מהרגיל אבל לפעמים יש התחזקות בבדיקת ביוץ ביום יומיים לפני המחזור, זה לא אומר כלום.

בהצלחה!

לק"י

חזר לי המחזור אחרי חודש. והאמת שהיה שיפור- לא היו לי כאבי מחזור כמו שהיו לפני ההריון.

אבל מבחינת דימום מועט/ רב- לא זוכרת משהו חריג.

בהנקה בלי גלולות זה מאוד משתנה. יש כאלה שמקבלות סדיר, יש כאלה שבגלל לא מקבלות, ויש כאלה באמצע (מקבלות אחרי כמה זמן/ אחרי הורדת הנקות/ מקבלות לא סדיר).

עם גלולות הנקה לרוב לא מקבלים.

לפעמים יש כתמים.

אין סיבה לבדוק הריון כל עוד את מונעת.

אלא אם פספסת גלולות, או שיש לך סיבה לחשוב שבכל זאת נקלטת.

בעיקרון אפשר לקחת גלולות הנקה כל זמן שהתינוק יונק וגם אחרי.

לפעמים כשמורידים הנקות זה גורם לכתמים, ואז כדאי לעבור גלולות משולבות. בכל מקרה, זה לא פוגע במניעה.

בהנקה מלאה.מניסיון לצערי

מבינה שהרוב כמו שכתבת אבל רק מניחה את הקול הזה כאן למי שרלוונטי לה

היה עוזר לי אישית לשמוע שיש כזה

בלי גלולות

רק מניקה כבר 8 חודשים

וב"ה בלי עין הרע נקי לגמרי שום כתם

עם גלולות אמור להיות אותו דבר אם ההנקה מונעת חוץ מתקופת הסתגלות בהתחלה

ואחרי ההנקה הבנתי שזה כן עושה הרבה דימומים וכתמים אם לוקחים בלי להניק ולכן עוברים לגלולות אחרות

יש כאלה שיש להן דימומים, אבל זה לא מחזור רגיל.

ואפשר לקחת אותן גם כשכבר לא מניקים, אבל אז לפעמים עלולים להתחיל כתמים/ דימומים.

כשהבן שלי עבד בריפוי בעיסוק על גזירה, זה היה בעיקר החזקה נכונה של המספריים. כשהאגודל כלפי מעלה, והיד השנייה מחזיקה את הדף ומלווה את הגזירה וגם היא עם אגודל כלפי מעלה.

אלא בריסטול

זה יותר קל מנייה וככה הוא מתרגל את המיומנות של הגזירה ואחר כך יוכל להעביר את זה גם לדף

אח"כ כשרוצים לבתחיל ללמד רצף, קצב, דיוק אז מתחילים מבריסטול

כי היא יודעת בדיוק מה המטרות.... ומה הקשיים. ואיך מבצע כל דבר וכו'

אבל אני לא רופאה.

או לפחות פעם ביום להכניס ולהוציא 

לשים את המשחה בלי להוציא את העגיל,

ולסובב את העגיל בתוך החור (גם כדי להחדיר את המשחה פנימה, וגם כדי שהעגיל לא יידבק לאוזן בגלל ההפרשות).

בגיל צעיר חור יכול להיסתם מהר, וגם אם לא להיסתם - אח''כ כואב מאוד להחזיר. לדעתי עדיף להימנע מלהוציא.

אם החור נסתם, צריך לעשות חור חדש, יש אנשים יותר מומחים שיצליחו לעשות חור בדיוק על החור הקודם. (לפעמים אפשר להכניס בכוח וככה לפתוח את החור הישן, לא בטוח שזה שווה את הכאב)

לבת שלי חיטאתי עם אלכוהול, ערק ועל זה מרחתי לה שמן קצח

בפעם הראשונה מוציאים את העגילים מנקים בחיטוי היטב גם את החור וגם את העגילים ואז מרחתי שמן קצח גם על העגילים וגם בחורים ולהחזיר את העגילים בסיום הניקוי הראשון בפעמים הבאות להוריד רק אם יש הפרשות לנקות שוב והלחזיר לאזניים.

וככה להקפיד בשבוע הראשון כל יום פעמיים ביום. אחר כך להמשיך יומיים-שלושה וזהו עד שאין סימנים לדלקת.

גם אם זה אומר לתת לחור להיסגר.

(ואני לא בטוחה שזה יהיה כלכך אוטומטי אחרי חצי שנה..)

אם בכל זאת תחליטו לא להוציא את העגיל - אז להיות רק עם עגיל זהב תלוי, ולהוציא לחטא פעם או פעמיים ביום.

אפשרות נוספת היא להסתובב בלי עגיל ולהכניס אותו פעמיים ביום רק לפתוח את החור, אבל זה בטח יכאב אם יש לה שם אינפקציה משמעותית.

אבל כמו שכתבתי בהתחלה אני ממש ממליצה להקשיב להנחייה של הרופא. בכיתה ח אני סחבתי דלקת במשך חודשים בגלל שלא הוצאתי את העגיל

(ולמען האמת יש לי מן מחשבה כזאת שמלווה אותי שאי אפשר להוכיח או להפריך שזה מה שגרם לי להיות רגישה לעגילים ממתכות זולות.. עצם העובדה שהמשכתי להשתמש בהם למרות הדלקת)

אין שום בעיה להוריד את העגיל לכמה דקות אם החורים קיימים כמה חודשים. זה מעולה להוריד את העגיל כי לפעמים מטצבר שם כמו מוגלה שטוב לנקות אותו.

מורידים את העגיל ומחטאים או מנקים את האוזן משני הצדדים ואפשר גם את העגיל. מורחים משחה מקדימה ומאחורה ואפשר עם העגיל עצמו להכניס קצת משחה לתוך החור. פשוט להכניס את העגיל בעדינות לחור וזה לא אמור לכאוב או להסתם תוך כמה דקות.

מנקה אותו, מורחת משחה על החור ועל העגיל ואז מחזירה. גם חור יחסית חדש, כמה חודשים.

ומצטרפת למי שכתבה שעגיל צמוד יותר עושה בעיות מאשר חישוק, למי שיש נטייה

מגיל 24.5 את נחשבת בת 25 והחיוב בהתאם.

כנ"ל לגבי כל גיל.

את יכולה להתקשר לקופה לברר, אפשר גם במזכירות הסניף.

נשמע שזה חסר לך

וגם חברת אנשים

צאי לעבוד ברגע הראשון שתוכלי לדעתי. יהיה לך עניין, תראי אנשים, לא תהיי לבד.

עד אז - תעבירי את התקופה כזמנית

ועוד משו על שמחה - שמחה היא נוכחות בהווה. המרדף אחרי היעד הבא הוא בדיוק ההיפך. נראה לנו שזה ישמח אותנו, ואז - הוא מגיע, וריקנות.

תשמחי בכאן ועכשיו.

תקדמי את הכאן ועכשיו

אז לא יכולה תלבנות על זה

וכן מודעת לזה

גם אין לי מושג במה כי כאמור עזבתי את התחום הקו-ם.

ולא יודעת כלום ק-ימה..בבירור מול הז כמובן.

ולגבי הכאן ועכשיו- אני לגמרי רק בו

אם אני חושבת קדימה אני מתיאשת לחלוטין ונשברת כי זה שהסבב הזה עוד כל כך ארוך ..זה מייאאששש

אז חיה רק את היום הזה

ומנסה ממש לתת בו תוכן

אבל הכל כל כך ריק וחדגוני

אני כן הולכת לכל מה שיש ומנסה

אבל זה לא עוזר

לפעמים רק רגעית

השאלה שלי..

אני יודעת שמתישהו דברים ישתנו ואוכל יותר לשנות גם את הבחוץ

אבל הזמני הזה ארוך

זה לא חודש

ובינתיים כל יום זה ריק ודכאון

תודה דייקת נכון

לא חסר מי שצריך עזרה

שעה שעתיים ביום, יכולים לעשות הבדל משמעותי

לא צריך פרויקט ענק

אפשר לעזור למגויסת אחרת ולהכיר חברה. במה שאת יכולה.

אפשר ללכת לגני ילדים/ בתי ספר ולהציע עזרה/ ספרייה עירונית/ וואטאבר.

משו שייתן לך אקסטרה ויוציא אותך מהבית ויתן לך תחושה של עולם פנימי נפרד וקשר לעולם החיצון

אפשר גם להחליט על יום בשבוע נסיעה להורים

הכי אין לי כח בעולם לעבוד אצל אחרים

אין לי כוחות לזוז בערך אני עם אנמיה וסוף הריון(ולכן גם לא מחפשת עבודה)

ובעל מגוייס זה מצב השרדות.

כל טיפת כח שומרת לילדים לשי ולבית..אין אקסטרה..

זה גם לא נותן לי משמעות כי זה ממש לא מבטא אותי לעזור בתחומים כאלה

ממלא אותי מה שמבטא אותי..וזה תחומים אחרים..לשא רואה איך להתנדב בהם

וגם אני עם תינוק בבית אז לא ממש מושחררת

אני באמת חושבת שמה שכתבת זה בעצם למצוא דרך לצאת מהמעגל המצומצם שלי

ולהרגיש משמעותית עבור מישהו אחר

וזה מאוד נכון

אני באמת מחפשת משמעות

ואני אחת שאוהבת להיות משמעותית ולארגן וליזום ולקחת אחריות

ברגיל אני ככה

עכשיו מרגישה באמת תלושה

לוקחת את ההצעה שלך לחשוב מה בכל זאת יכל לחבר אותי למקומות האלה גם בתנאים הקיימים ובכוחות הקיימים

תודה ממש .מחשבה נכונה 

שמילוי, אף על פי שאת צריכה עזרה, יכול להגיע גם ממקומות כאלה.

רוב האנשים-  עשייה מחייה אותם. גם אם הם לא במצב וצריכים עזרה בעצמם.

אני למשל מאוד לא אוהבת להיות בבית. היציאה לעבודה מחייה אותי, וגם מעייפת, אבל בסוף סדר יום+ סיפוק+ חברה+ יציאה מהבית - גורמת לי להצליח לתפקד גם פה. גם אם לא בסטנדרטים גבוהים של נשים אחרות

הפרופורציות שהבית תופס, וגם של הבעיות בראש שלי, מתאזנות כשאני בעשייה כי יש הסחת דעת ותצושת משמעות. בבית זה לופ שלא נגמר של מחשבות+ לבד+ אינסוף עשייה שלא נגמרת

יכול להיות שכדאי בכל אופן לבחון אם את בדכאון, יש שאלונים ברשת, ואת שיא המטורגרת לזה מאיך שאני קוראת. בנוסף, תבדקי חוסרים ותדאגי לעצמך לברזל. זה כשלעצמו מאוד מחליש ומדכא

שכשבעלי היה מגוייס שנה שעברה, אחרי מיליון ימים כבר היה לי ממש קשה.

והתחושות שאת מתארת מוכרות לי ממש גם בלי הריון.

ריקנות

בדידות

חוסר

ודווקא לעזור למישהי אחרת מילא אותי.

לעצמי לא היה לי כוח לעזור

אבל למישהי אחרת, התנדבתי, אז הייתי חייבת להרים את עצמי.

יש גבול בין אין לי כוח פיזי לאין לי כוח נפשי. ולפעמים הם מתערבבים ומשפיעים אחד על השני

אבל לפעמים אם מצליחים להתגבר על "אין לי כוח נפשי" מגלים שיש גם כוח פיזי. כי עשייה גוררת עשייה.

אני כל יום במילואים נטרקתי על הספה בלי כוח נפשי לזוז. יום אחד התחלתי לארגן מוקדם, וזה עבד!

אז כתבתי לי במחברת בגדול "להתחיל לארגן מוקדם ולפעול מוקדם, כי אז יש יותר כוח ולא שוקעים לדכדוך".

אז אני לא אומרת שהתירוץ של הריון הוא לא טוב, הוא טוב. אבל חוסר עשייה הרבה פעמים מדרדרת אותנו עוד יותר.

ובסדר העדיפויות כרגע, יכול להיות שעדיף לך לשים גבוה יותר דברים שנותנים לך משמעות אך פחות חשובים לתפקוד היומיומי, מאשר להיפך.

אולי תצליחי למצוא חברה ותעסוקה?

אם יש אצלכם באזור מדרשה / שיעור לנשים / פעילות לנשים בחל"ד (אבל כנראה פחות רלוונטי לך כרגע, זה בד"כ עם תינוקות) / פעילות לילדים מגוייסים או פעילות אחרת לילדים, יש פעילויות קיץ בקניונים. או אולי איזו התנדבות בבוקר?

אם שייך ללכת לפגוש משפחה או חברות. אני יודעת שלא נעים ליפול על אחרות, אבל בשם המילואים... אפילו מישהי שאתן לא בקשר רציף, אבל היא נעימה ונחמדה, לשאול מתי אפשר להגיע אליה (אחה"צ עם הילדים, או לבד).

חברה זה דבר כל כך כל כך בסיסי! לא לפטפט עם אדם מבוגר במשך כל היום יכול להיות מדכא כל כך,

וגם אין מי שיראה ויעריך את כל מה שאת עושה לאורך כל היום, זה ממש קשה.

את ראויה להערכה עצומה!! על המסירות לעם ישראל, ועל המסירות לגידול הדור הבא שלנו!

הלוואי ותצליחי למצוא את הדרך שלך לפרוח ולהרגיש בטוב ובשמחה 💜

אני מרגישה שהיצירה מחיה אותי, ולכן אני משקיעה בזה זמן. כל יום.

היצירה גורמת למחשבות ללכת לכיוונים חדשים, היא נותנת לי תחושה שאני עושה משהו ייחודי, היא גורמת לי לפנות אליה במקום לראות סרט או סדרה (ואני מאוד אוהבת לצפות).

בקיצור- כדאי ליצור.

היצירה מוסיפה צבעוניות לחיים, והיא לא קבלה של משהו שמישהו עשה עבורך, אלא שאת מוסיפה יופי לעולם, זו תחושה אחרת

קניתי מעל אקספרס ערכת ליבוד

אנסה אותה באמת

מה עוד?

אני לא הכי מוכשרת אבל זה באמת עושה לי טוב גם לפעמים

אבל לי מאוד עזר לתת לזה שם ומקום, וזה נשמע קצת כמו דיכאון מה שתיארת. את יכולה למלא שאלונים באינטרנט, יש המון, אם זה נשמע לך הכיוון.

אבל חוץ מזה שמילואים זה באמת סוחט את כל כוחות הנפש, פשוט נשמע ממך קצת שגם לפני המילואים זה היה ככה, אז סליחה אם אני טועה וזה לא קשור.

ואיך להיות שמחה? זאת באמת שאלה קשה, אנחנו עובדים על זה, עוזר לי הטיפ של @קמה ש. בבלוג שלה, להיות בהודיה, למצוא דברים טובים ביום הזה, לאמן את השריר הזה של למצוא מה טוב.

ומצטרפת לעונות פה שלהיות בעשיה זה עוזר, וליצור, איזה סוג שאת אוהבת. ולמצוא איך לתת לעצמך את המקום. וגם למצוא איך לא להיות לבד כל כך, שכנה, חברה, אמא, אחות, מישהי להיות איתה, להיפגש, לדבר...

בס״ד

ותרגישי טוב יקרה 🫶🏼!!!

ולפותחת, @לכל ילד בלון יקרה,

כתבו לך הרבה כיוונים מצוינים.

אני רק חיבוק גדול.

את בתקופה ממש לא פשוטה.

אני יכולה להגיד לך שכשבעלי במילואים משהו בי כבוי מרוב זה שהקצב כאן הישרדותי. אני ממש מרגישה איך כשהוא לא פה השמחה ממני והלאה. בראש אני עדיין שמחה על המילואים, על המשפחה שלנו, על החיים שלי. אבל הלב פשוט קהה.

וזה בלי הריון ואנמיה…

אז שוב, נתנו לך הרבה כיוונים מעולים,

יצירה, התנדבות, דברים שנותנים משמעות, למלא שאלונים אונליין לגבי האפשרות של תחילת דיכאון ליצור הזדמנויות למפגשים עם עוד, כתיבת משפטי הודיה מדי יום, ח״ו וכו׳.

אבל לפני ואחרי הכל -

אני רוצה להצדיע לך ❤️

ולהודות לך ולכם

על התרומה הענקית שלכם למען כולנו!!!!

ולחבק אותך כי זה ממש אבל ממש לא דבר קל.

ולפרגן לך על כך שלמרות כל האתגרים

את עדיין מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך.

איזו מדהימה את.

זאת תקופה קשה.

אבל בע״ה נעבור אותה בסוף 🫶🏼

ממש עזרתן לי

תודה על הנרמול של התחושות..

וגם על החיזוקים והעצות

לוקחת הכל להתבוננות.

האמת שהיום זה בכלל הציך כי היה לי איהז מועקה בתחום הזוגי וזה הקרין על הכל בערך

מילאתי כמה שאלונים עכשיו

אחד אמר שזה סוג של מצבי רוח מתחלפים

אחד משהו כזה באמצע.ושניים דכאון חמור(שזה מוגזםם)

אז נראה לי שלא יעיל לי השאלונים האלו..

אני גם לא תמיד ככה ולכן לא חושבת שזה דכאון

אם בעלי בבית וטוב ביננו נגיד- אז אני לא בדכאון

למרות כל הריק בתחומים אחרים

כשהוא בבית וכבוי או מרוחק- אז זה גבולי.וכשהוא לא פה- אז באמת יותר מאתגר ויש ימים ויש ימים

ככה 'נראה לי שזה לא 'דכאון' סטנדרטי

תודה ממש🙏❤️

זה הדבר שבאמת באמת משמח אותי, ממלא אותי לטווח הרחוק

נותן לי כוחות לשיגרה המאוד משעממת מבחינתי, תודה לה' כמובן על הכל

ההתעסקות בכל מה שקשור לייעוד שלי, אפילו חשיבה על זה, כתיבה, או עצם הדבר, 

בנוסף, אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר לי וגם שמתאפשר טכנית יש לי על זה המוןן מניעות

זה כל מה שקשור בעבודת ה'

יכולה לשים לי ניגוני קודש, שמה לי את ניגוני הינוקא מבחינתי זה הכי נקי רוחנית וטהור 

ותוך כדי יכולה לכתוב דברים של הנפש, דיבורים לה', מגוון כזה, מה שיוצא ברכה

לרוב זה מביא לתחושת התעלות, שמחה פנימית, הרגשה שחזרתי לבית, לעצמי, לפנימיות שלי, לנשמה שלי

וזה הכי מרגיע בעולם, 

וזה בד"כ אחכ גם ממלא אותי ונותן לי כח להעניק לאחרים מהטוב הזה שהרגשתי... 

כשאני בטוב בגדול משמח אותי כוס קפה של בוקר עם להיות בטלפון, 

לדבר עם חברות ומשפחה 

לטפח את עצמי, 

לאכול בריא ומאוזן

שבת רגועה ונעימה

ועוד

חשבתי שיש לי ייעוד

חוויתי בו כשלונות

וגם בלי קשר אליהם לא מחוברת לזה יותר

אבל לא מוצאת משהו חדש

והריק הזה עושה לי דכאון

יחד עם העדר זוגיות נורמלית בגלל המילואים

ומרגישה בלי תכלית ומשמעות בחיים

אפילו שמול האמהות כן אבל לא יודעת לא מצליחה להתמלא מזה כרגע

היו המון שנים שזה היה העיקר אבל עכישו לא

חנכון קשר עם ה' זה ההצלה

שמה שירים וגם שעורים

הלוואי והיתי מצליחה מהז עוד

תודה רבה

אני חושבת שזה קריטי למצוא את הייעוד, או לברר את מה שנותן לי סיפוק

 זה לא חייב להיות משהו ענק 

זה יכול להיות בדברים הפשוטים

גם חושבת שברגע שמצטבר בנפש כל מיני רגשות שמעמיסים

צריך לנקות אותם קודם 

כדי לאפשר לתובנות חדשות להגיע, ולבהירות בכל מיני תחומים 

והלוואי ונזכה מכל הטוב שיש לקשר עם ה' להציע אמן

בזמן מוגדר ביום. האמת מכל הדברים שאני עושה זה דבר שהכי ממתיק לי את החיים ומסדר לי את הראש.

נגיד עכשיו כמה ימים שלא יצא לי וזה חסר לי כמו אוויר.

גם לפעמים הימים טסים לי ואיכשהו זה הרגעים היחידים שאני זוכרת.

ונשמע ממש כמו דיכאון

חלילה לא אומרת את זה בתור ביקורת

נשמע מצב לא פשוט מילואים הריון אנמיה חוסר עבודה

הבעיה שכשנמצאים בתוך הדיכאון

אז מאוד קשה לצאת מזה לבד

כאילו

בטח יש הרבה עצות ודברים יפים שכתבו לך כאן שאת בעצמך יכולה להגיד אותם ולדקלם

אבל בפועל מתוך המצב הנוכחי יהיה לך קשה לבצע. כי את שקועה. ושוקעת כל פעם עוד קצת ועוד קצת.

בגלל שאת בהריון אז תרופות פחות רלוונטיות (במקרים של דיכאון קשה גם לזה יש פיתרון אבל ב"ה לא נשמע שאת שם)

אבל כן טיפול פסיכולוגי טוב ומשמעותי.

חיבוק

והמון כוחות ❤️

יש היום תרופות בטוחות להריון והנקה. מסכימה שלדעתי עדיף להתחיל עם פסיכולוגית אבל זה לא סותר טיפול תרופתי גם בהריון.

לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת מה באמת שייך לפותחת, רק היה לי חשוב להגיד את זה אם קוראת את זה מישהי שכן רלוונטי לה

למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.

קלישאתי?

ממש, אבל בסיסי.

את מתארת אושר שתלוי בגורם חיצוני, שמחתי בעצם הזוגיות, באמהות,

עבןדה, חברות, מקום.

כל אלו דברים חיצוניים.

עכשיו זה זמן אולי מןעד לפורענות לתהליך שכזה אבל בגדול להיות את האושר של עצמך.

בהצלחה יקרה והרבה כוחות

זהו שפזור מתנפח לה מאוד

צמות מהצדדים שהולכות אחורה ומתחברות כמו חצי קוקו מעל השיער הפזור ככה שזה נותן לו גבולות, ואם לא ארוך מספיק לחצי קוקו אפשר עם סיכות בסוף הצמה.

וקרם עוזר עם הנפיחות בדכ

אצלי חזר מעצמו (נראלי שחזר)

אני רק כמעט חודשיים אחרי הלידה...

תודה רבה!

מתלבטת בגלל הקפאין, התור עושה שעה וחצי

ואני חייבת קפה בבוקר הפה שלי יבששששש

חבל שלא שאלתי אוףף

למה שלא יהיה אפשר לשתות לפני?

לוקח לברזל ימים/שבועות להיספג.

בכללי קפאין מפריע לספיגת ברזל, ככה שאם את סובלת ממחסור כדאי להפסיק/להמעיט בקפאין

ולא זוכרת שנתנו לי הנחיה להימנע מקפה.

לא חושבת שהוריד זה כ"כ ישפיע.

בכל מקרה אין הנחיה כזאת

הדרכת כלות, ימימה, אפיה, קורס קטן מקוון בתכנות.. משהו שיעניין וימלא אותך אבל לא ידרוש יותר מידי.

אלופה שאת איתם בבית עד גיל שנה. זה בטוח מדהים בשבילם.

אבל סמוסן שלא מוצאת עניין בכאן ועכשיו

ולא מוצאת עניין בלהעביר יום ועוד יום בלסדר את הבית..עושה מה שצריך ..אבל זה לא מעניין אותי

אני לומדת בבית מדרש של נשים בזום (מתקיים בשלישי בבוקר וראשון בערב), קבוצה קטנה של נשים מגוונות, לימוד מעניין שמשאיר גם מחשבות להמשך.

אם מעניין אותך אשמח לתת פרטים בפרטי.

אם יש באיזורל יישובים

ניהול של תרבות וכדומה. אני מניחה שבכל מקום ההגדרה קצת שונה.

רכזת קהילה זה נקרא.

נסי גם במתנסים אולי, עמותות

יש לך כיוון?

מתוק, קליל, עמוק, דרמטי, בוגר מושך, פרשי, נקי, קלאסי.?

מוסיפה שאני אהיה באירופה בקרוב בשבועות הקרובים

אני יכולה לקנות שם בזול יותר או שהמחירים יהיו אותו הדבר? (כולל הדיוטי פרי)

את יכולה לקרוא תגובות על בשמים וגם את הסגנון ואת התווים שלו (כמו מה הוא מריח)

אני אוהבת את הבושם הזה

Chloé Eau de Parfum Chloé perfume - a fragrance for women 2008

הוא פרשי ויש לו ריח ורדים,אבל לא כבד מבגר, קליל והליצ'י נותנת קצת חמיצות אבל בטעם טוב

וזה באמת ממש טעם אישי, את צריכה לבדוק על הגוף שלך

מהיקרים יותר יש קוקו שאנל, דיור

זול יחסית- versace bright crystal הוא בדיוק מתוק ורענן כמו שאת מחפשת

תלכי להריח בחנות כמו סופרפארם ותסתכלי מחירים לפעמים יש מבצעים,
ואם לא את יכולה להשוות בksp באינטנרט, וגם אתר שנקרא onlys/
יש חדש של ysl הכי חדש שלהם, לא זוכרת את השם אבל יש לי אותו הוא בדיוק כזה מתוק מרענן וקליל,
יש גם את idole של לנקום- הוא וואו, הקלאסי, יש מלא ריחות, שימי לב. גם השאר מעולים לדעתי אבל הקלאסי הכי מדוייק למה שאת מחפשת..
רמה אחת מעל מבחינת מחירים יש את פלורה הוורוד של גוצ'י אבל כאמור המחיר מכפיל את עצמו...

סופר פארם נחשב יקר או לא לבשמים?

כי בדברים אחרים הם יכולים להיות יקרים

תלכי תריחי, אבל בכמה פעמים אי אפשר להבין בפעם אחת. ריך סבלנות, ותראי מה המחירים ועל מה יש מבצעים.
ואז תשווי בעוד מקומות, נגיד במשביר גם משתלם לפעמים, שוב זה תלוי בבושם ובמבצע.
ויש את האתרים שכתבתי לך.
דיוטי פרי זה סתם קונספירציה לדעתי לא כזה משתלם,
בחול ממש אני לא יודעת לומר, אבל אפשר למצוא בארץ דברים משתלמים

שמסמן לנו שהגיע זמן לעלות קומה

שמה שהחזיק עד עכשיו כבר לא מספיק וצריך להעמיק עוּד בלימוד ורכישת כלים חדשים לתקשורת מקרבת ויכולת לשתף מהלב בדרך נכונה.

בהצלחה ובשעה טובה

כשפנינו ליעוץ זוגי, בתקופה שבה הרגשנו 'עיכוב בהתפתחות', כלומר לא מתוך מצוקה גדולה מצד אחד, אבל כן מתוך הרגשה שהדברים קצת תקועים ולא רוצים להמשיך ככה.

אבל אני בטוחה שאפשר למצוא המון תכנים על תקשורת מקרבת, על מודלים לעבודה אישית וזוגית מסוג אפר"ת כדי ליצור קירבה בחילוקי דעות, אפילו ראיתי שבנות פה משתמשות בצ'אט ג'יפיטי לנתח מקרים ספציפיים ולבקש דרכי תגובה לפי גישה רצויה והוא עושה עבודה נחמדה מאוד בעניין הזה. אני פשוט לא עשיתי עבודת שטח כזו בעצמי שאני יודעת להפנות לסידרת שיעורים או ספר וכד', אבל המידע על זה לגמרי קיים.

כמובן, אם יעוץ זוגי בא בחשבון אנחנו נעזרנו ביעל זק"ש המקסימה, הלא היא נגמרו לי השמות שמידי פעם קופצת לבקר פה. אגב, אם תקחי לך זמן בנחת, ותעברי על הכרטיס האישי שלה, בהחלט תוכלי למצוא שם ארגז כלים עשיר. אבל זה מתוך הודעות רבות וארוכות מאוד.

בהצלחה! מקוה שהועלתי

זה ממש טראומתי לילד. וגם לא בטיחותי בעיני.

לא יודעת כ''כ מה כן. אצלי כשקמו בגיל הזה בעיקר רצו שנחשב איתם ונחבק, ואז נתקענו ישנים על כסא. או אחד בא אלינו למיטה. אבל לא התעוררו ברמת בוקר.

אולי אם מתעוררת מצרכים אז להחליף טיטול יעזור? אם רעבה לתת משהו ספציפי קטן ולא מלהיב קבוע? 

למזלי הוא בדרך כלל לא מבקש כלום, אלא הולך לישון.

קצר ומיד פותחת.

זה בהחלט יכול לגרום להם לחרדה שאבא ואמא לא זמינים....

ובהחלט כל מה שכתבת יכול להוביל לשיבושים....

לנסות לשמור על סדר יום קבוע כמה שיותר

על טקס השכבה מרגיע ונעים

ואולי הגיע הזמן לגמול? אם היא מתעוררת בגלל זה, זה בהחלט זמן טוב

בהצלחה

קשוח ככה באמת...

תודה על ההתייחסות.

בעקרון יש לי לו"ז מסודר של שינה למעט שבת אירועים וכדו.

האזעקות בטוח משפיעות עליה כי צריך לקום וללכת לממד.

והלידה שצפויה היא כנראה מרגישה צורך ליותר יחס.

מתכננת גמילה מיד אחרי (בינתיים היא חצי גמולה הולכת לפי הצורך אבל מחזירים את הטיטול)

ובדרך כלל היה מספיק לה משהו לאכול או מים חיבוק וחזרה לישון.

אני בתחושה שזה כנראה כן קשור ללידה אחכה לאחרי לראות איך מגיבה.

אותה יותר.

אם לא הייתם מתחילים תהליך גמילה בכלל אז כדאי היה לחכות

אבל יכול להיות שהמצב הזה רק מבלבל אותה יותר

ואם פיזיולוגית היא מצליחה להרגיש מתי צריכה וכו', אין סיבה לא לסיים עם זה עכשיו.

בהצלחה יקרה

יש אופציה להעביר אותה לישון בממ"ד? זה בהחלט קשוח ומעצבן שהם מתעוררים. מתמודדת עם זה גם

לא התחלתי גמילה יזומה זה יותר ממנה כינראתה במעון וראיתי שהיא מסתדרת בדיעבד הייתי צריכה לגמול אותה מזמן וחשבתי שנסחוב עד אחרי הלידה...

לצערי שינה בממד זה לא אופציה הלוואי..

השם נותן ניסיונות וכוחות בעזרת השם 

אני תמיד מפרידה

קומלת ביום- מורידה לגמרי טיטול ואין דבר כזה להחזיר.. מפספסים בהתחלה ולומדים

בלילה הם ינשים אצלי עם טיטול עד שמרגישה 'הגיע הזמן..לפעמים גם עד גיל 4

לא רואה בזה בעיה.לא עושים גדולים בלילות בטיטול..אז לא מפריע לי

ובעיני יותר קל לגמול ביום-  לפני הלידה מאשר מיד אחריה. אלא אם עובר קצת זמן

גם פיית עבורך

וגם רגשית עבורה.

ולגבי הקימות-

חושבת שגם אם את לא יודעת מה הסיבה

היתי מגדירה מתווה של מה אפשר כשהיא 3מה ומה לא

נגיד דברים שמעוררים מדי..שמבלבלים בין יום ולילה

המטרה שגם כשקמה למשור על אייסוף ואוירת שינה כדי לזרז את ההרשמות חזרה

זה כן דורש עמידה על גבולות גם.

לא קמים ומסתובבים

רק בחושך

בלי הרבה דיבורים

אוכל- אולי רק מים? אם נראה לך שנכון לאפשר אוכל אז משהו בקטנה במיטה..אוכלים לרגע..

למצוא חפץ מעבר שעוזר לה להרדם, איזו התניה קבועה שתקל עליך

ולפעמים גם נכון להגביל ולומר -עכשיו ישנים

צריך להרגיש אותה

ואותך

ואם מעודד יש תקופות רגרסיה ולרוב הן יעברו🙏❤️

פיזית לא יכולה לגמול ביום הכוונה. לילה אני גומלת אחרי שמתחילים לקום עם טיטול יבש. קשה לי כבר לנקות ולהתכופף אם תפספס מקווה שזה לא טעות.

לגבי הכללים חוץ מלהחזיר כל פעם שיוצאת מה עושה כדי להבהיר את הכלל?

הבעיה היא שהיא קמה ערנית באמצע הלילה. ואני מחזירה למיטה שוב ושוב וקורסת לידה לפעמים זה לא עוזר.

יש לי תחושה שזה גם קשור לשינה במעון אבל קשה לדעת כי זה היה לפני פסח יחסית התייצב עם השעון קיץ והחמיר בשבוע האחרון עם הכוננות ללידה 

ככה אולי לפחות את תוכלי לחזור לישון.

זה ממש מוזר כזו ערנות באמצע הלילה

מתי היא הולכת לישון?

תודה על הכיוונים.

אני חושבת פשוט לחכות לאחרי הלידה ולראות איך זה משפיע...

לרוב הימים הבעייתיים באים אחרי שבת שישנה מאוחר או אחרי האזעקה באמצע הלילה. זה היה הכי גרוע.

שאר הזמן פשוט קמה מאוד מוקדם ב4-5 

בשקט בסלון עד שתתעייף

גם אם היא קמה ב4-5.. זה ממש מעייף לקום איתה...

ועוד משהו- טבלה שאחרי 3/4/5/6 לילות, כמה שתחליטו , שהיא ישנה יפה במיטה קונים הפתעה

מסמנים מדבקה אחרי לילה של שינה במיטה

או משהו בסגנון, תשחקי עם זה איך שנראה לך

למרות שזה קצת גיל גבולי לזה...

זה באמת קשוח..לא מכירה כזה מצב..

רק תקופות שהיו קמים  ממש מוקדם..5-6 כזה

אגב- היא ישנה צהרים??

אני כן היתי שומרת על גבולות גזרה

כי זה מה שנכון לי

אני היתי כן יותר קשוחה בקטע של לומר בתקיפות ובהחלטיות עכישו לילה ובלילה אנחנו ישנים במיטה ולא קמים ומסתובבים בבית.

ונותנת לה לידה -מים, ספר, בובה. בחושך כמובן. אפשר עם דלת קצת פתוחה שתראה משהו כמובן

אבל יוצאת מהחדר

אם היא קמה אני מחיזרה בתוספת הבהרה מאוד ברורה אמא לא מרשה לקום.

אולי שמה לה

מנגינות שקטות אם ממש לא עובד

אבל לא מרגילה אותה שזה סבבה להסתובב בבית וכו

מקסימום מציעה לישון על הספה( אני לא מכניסה לחדר אף אחד אף פעם חוץ מניו בורן)

אבל בעקביות

לא יודעת להסטיח שיעזור וגם יש גישות אחרות של פשוט תביאי לחדר שלך וכדומה

אני לא בכוות לכאלה הרפתקאות 

זה לדעתי חלק מהבעיה

היא יכולה להיות במיטה שרה לעצמה שירים וכשנמאס לה באה אלי שאשב איתה.

אם ילד קם וכזה ערני וחיוני סימן שישן יותר מדי

ואצלי כבר מגיל שנה ומשהו אם ישנים בצהרים אין לילה

אז לדעתי את זה לשנות

מה גם שהיא במילא עולה לגן וצריכה להתרגל

מה כשן לא צריך בקשיחות כמובן

בהדרגה

להקדים את השינה - שתקום גג ב2 בצהרים או לפני..ותישן גג 'שעה.

עד שמורידים

מנסיון בשבוע -שבועיים הראשונים קשה להם ובסוף הם מתרגלים

או להוציא מוקדם אם יש אפשרות

או להשכיב בלילה יותר מאוחר ..כבר עדיף מלקום ב4 בבוקר כל יום

אבל למה דחוף לך?
תהני מההריון ואחרי הלידה בנחת.

אם לא, הגיוני שעוד לא נבדקת.. זה רק מגיל 25.

אם כן, אין סיבה שיהיה לחוץ, סיכוי טוב שיקפוץ לרופא שלא עשית ויעשה לך בבדיקה אחרי הלידה..

אני חושבת שנבדקתי פעם אחרונה אחרי הלידה הראשונה, או בהריון השני.

מאז שום רופא לא אמר לי להיבדק.

אני אמורה לבקש לבד?

מניחה שפעם הבאה שאני אהיה אצל רופא נשים יהיה בהריון הבא.

ויש שם אפשרות לעשות לבד- לקחת ערכה מהאחיות ולעשות.

חוץ מהרופאת נשים שהייתי אצלה בהריון הראשון וחצי מההריון השני, שאר הרופאים לא אמרו לי כלום.

לא רופאים שעשיתי אצלם מעקב קבוע, ולא רופאים שהייתי אצלם חד פעמי.

אולי עוד 3 שנים אני אעשה לעצמי, ונראה אם באמת צריך😅

(אולי אם יושבים בתנוחת כריעה אפשר לבדוק בלי ספוקולום? באמת מעניין. אין לי מושג איך עושים לעצמך).

לק"י

נראה לי בגלל שהאזור עדיין רגיש, ולא תמיד זה אמין.

(לא בטוחה בסיבה).

כי הרבה פעמים הבדיקה יוצאת לא טובה, כלומר שאין תוצאות

לק"י

אם אני זוכרת נכון.

והייתי צריכה לעשות פאפ לשלול.
הרופא אמר שאסור בהריון, ומיד לאחר הלידה אני חוזרת לעשות פאפ.
כל ההריון הייתי בחרדות גדולות.
ב"ה לא היה כלום, הרופא הלחיץ אותי לשווא והייתי חרדה בזמן ההריון, במתח ולא רגועה.
כנראה יש שלבים בהריון שמותר ויש שלבים שאסור. מעניין
כל רופא וגישתו שלו.
תחכי לאחר ההריון. לא נורא.
אם את צעירה בכלל אין לך מה לדאוג.

ואני חושבת שבהריון יש שלבים שמותר ושלבים שאסור, גם בודקות טהרה לא בודקות כשצריך, אם יש חשש להריון.
אולי עדיף כמה שפחות התערבויות בהריון, לא מבינה בזה...

לק"י

בעיה.

לא יודעת אם נכנסים מעבר למה שנכנסים באול' וגינאלי.

בכל אופן, עשיתי פעמיים בתחילת הריון.

ושאל אם אני רוצה לעשות עכשיו

זה היה בתחילת היריון, אולי באמת משנה השלב 

לא הייתי על זה בכלל (פעם אחרונה שהייתי אצל רופא נשים היה לפני גיל 25) ובבדיקת דופק של ההריון הנוכחי הוא אמר לי שהגעתי לגיל של הפאפ ושהוא יעשה לי לפני האולטרסאונד של הדופק, שאני אדע שיכול להיות דימום ביממה הקרוב וזה גם לא אוסר וגם אין חשש להריון.

בלי הכנה, בלי הפניה, בלי כלום. פשוט בתור של הדופק.

(מאנונימי כי עוד לא סיפרתי כאן על ההריון) 

לק"י

ואם לא רוצים, כי צריך הכנה נפשית- אפשר לסרב.

אבל זו בדיקה די פשוטה. נראה לי שמי שלא רגישה באופן מיוחד- זה לא אמור לכאוב לה.

בס״ד

מהממת!

ואמיצה בהחלט!!