פורום הריון ולידה (עמוד 365)

לפני הרבה שנים הייתה לי תינוקת שכל לילה צרחות עולם.

הלכתי למישהי שבדקה עם מטוטלת (זה מח 1?) שאני ממש לא מאמינה בזה, וואלה- זה עזר פלאים!!!

הורדתי עגבניות, פירות, מוצרי חלב, תירס.. לפי מה שהיא אמרה לי

לא אכלתי קטניות וכרוב אצל שתיים מילדי

אם פישלתי שילמתי

הורדתי את כל הירקות המצליבים וקטניות וזה היה משמעותי (אם כן הייתי אוכלת, היו סובלים ברמות).

הם עדיין סבלו מגזים, אמרו לי להוריד גם חלב ותפוא אבל זה כבר היה גדול עלי...

אני לא בטוחה שהבת שלי סבלה מגזים דווקא (לא ברור ממה כן), אבל עשיתי שינוי תזונה לפי מאבחנת כזו (בדומה למה ש@יעל... הלכה) ולא עזר בכלום... (האבחון היה מרחוק, אז אולי בגלל זה זה לא עזר אם כי קיבלתי עליה המלצה ממישהי שלה זה כן עזר פלאים... או שפשוט הקושי של הבת שלי לא היה קשור לתזונה וזהו 🤷‍♀️)

בכל אופן, לנסות תמיד כדאי. מברכת אותך ואותו שתראו שינוי במהרה!

כשהורדתי מוצרי חלב, אחרי שבועיים יש שיפור משמעותי (כי לוקח לחלב שבועיים להתנקות מהגוף).

חוצמיזה, תמיד מורידה קטניות וכרוב. 

איך אפשר להוריד? 🥴

כמובן שבשביל הילדים שלי אעשה הכל אבל חידשתן לי ועכשיו אני בלחץ חח

וזה היה לי מאוד מאוד קשוח.

אבל באמת שהיה לי לילות לבנים ברמה של לשבת ולבכות שאני רק רוצה לישון ותינוק צורחח עד איזה 3-4 לפנות בוקר. ובוקר לקום לילדים הגדולים. הייתי פסע מלהיכנס לדיכאון רק מתוך חוסר שעות שינה .

חוצמיזה, יש חלב שיבולת שועל בטעם וניל/בטעם אגוזי לוז לקפה וזה ממש טעים. יש גם תחליפים אחרים שפחות ניסיתי, אבל אין ספק שזה קשה. בגדול אוכלת הרבה חביתות, ביצים .. טונה. 

שמעתי מאימהות על גלוטן, קמח לבן, קטניות, חסה, פירות הדר, שתיה מוגזת, חצילים, אוכל מטוגן, ירקות מצליבים. אין לדבר סוף....

חלבי עם יותר מילד אחד.

ילד נוסף נסיתי להוריד חלבי ולא ראיתי שינוי. בדיעבד הסתבר שהיתה לו אלרגיה במערכת העיכול להרבה דברים (בן היתר חלבי, אבל לא רק). נסיתי לאבחן דרך מוח 1, לא עזר. הלכתי למאבחנת שחברה המליצה עליה, שהבת שלה היתה ממש עם אותו סיפור, ואותה אחת איבחנה את התינוקת שבפגיה דרך הטלפון וממש צדקה בהכל.

אצלנו דרך ניסוי ותהיה ורשימות מגוגל הצלחנו לאתר את הכל. אבל זה לקח חודשים! 

ממש יעזור לי

אני על סף שיגעון

ראיתי את ההודעה, התכוונתי לענות כשאתפנה ופרח מראשי..

אז ככה-

מה שהיה לבן שלי זה לא כזה נפוץ.

עד הלידה שלו (ילד שישי ב"ה) לא שמעתי על זה בכלל. גם לא כאן בפורום.  

אבל מאז הסיפור הזה תוך שנה וחצי שמעתי במשפחה שלנו על 4 מקרים כאלה! (לא קשרים קרובים. כך שכנראה זה לא גנטי.  ילדים של בת דודה, קרובה רחוקה מהצד של בעלי...)

מה שהיה לו נקרא אלרגיה של מערכת העיכול. או בשפה המקצועית 'אלרגיה לא מתווכחת דרך' (תגגלי). אצלו זה התבטא מול חלבי, מוצרי סויה למינהם, שיבולת שועל, אורז (חלקית), אורז, אפונה ובשר בקר. כל זה דברים שהשפיעו עליו בהנקה כשאני אכלתי.

הסימן המובהק זה צואה רירית. ממש רואים כמו חוטים בצואה, במקום צואה נוזלית רגילה של תינוק יונק. זה סימן מובהק לאלרגיה/רגישות לחלב.

אצלנו זה גם התקדם לדם בצואה (סימן שמערכת העיכול כבר פצועה).

בהמשך כשהפסקנו עם החלבי (אני הפסקתי. הוא היה אז תינוק בן 4 חודשים שרק יונק) הריר הפסיק מיד תוך יום. אבל נשארנו עם שילשולים (שהיו גם לפני כן).

כשהפסקנו את הסויה הפסיקי השילשולים. אבל חזרו מידי זמן קצר, עד שהצלחנו לזהות את כל המאכלים הנ"ל כגורמים לשילשולים. יש רשימות מאכלים באינטרנט לתופעה הזאת. אנחנו נעזרנו בהם.

חשוב לדעת שבמקרה כזה אין כ"כ תמ"ל. וההנקה היא כמעט האופציה היחידה. יש רק תמ"ל אחד שרלוונטי, נקרא תמ"ל מפורק. תינוקות שכבר גדולים ומכירים את ההנקה לא בטוח שיסכימו לזה כי יש לזה טעם מגעיל.

לא בטוח שזה מה שיש אצלכם.

אבל אם בכל זאת כן, המעודד הוא שזה לא אלרגיה מסוכנת (בחשיפה בודדת. אבל כן לא נעימה). וכן היא עוברת בגיל שנה. פשוט נעלמה כלא היתה. ב"ה!

אבל התחלנו טיפול באלרגיה, ונראה שיש שינוי לטובה.

אם יש לך שאלות ספציפיות, אז בשמחה.

לק"י

זה חשיפה הדרגתית לאלרגן. פעם בחודש מגיעים לשם, ומעלים בהדרגה את המינון, ואז צריך לקחת כל יום בבית. בפעם הראשונה התחילו במינון ממש נמוך, והעלו כל חצי שעה-שעה, עד שראו שזה עושה תופעות לוואי. ואז הורידו בחזרה למינון נמוך יותר.

יש ילדים שהטיפול עוזר לזה שזה לא יהיה להם מסוכן, ויש כאלה שגם מגיעים לצריכה חופשית.

לא יודעים בוודאות אם האלרגיה נעלמת או רק "נרדמת". אז לכן תמיד צריך להזהר ולקחת אפיפן עליך.

זו אלרגיה מסכנת חיים בהגדרה שלה. כך שלא נראה לי שיש לזה טיפול טבעי.

שמעתי עליו המלצות, לא ספציפית על אלרגיה אבל על דברים אחרים שטיפל בהם

הוא אמר שהיו מקרים שבאמצעות הטיפול, עברה האלרגיה או לפחות כבר לא מסכנת חיים.

מאמינה שזה גם משתנה, ויש כאלה שהטיפול יעבוד להם ויש כאלה שלא. החלטנו לנסות.. זה פורמולה של צמחים לקחת במשך תקופה

אמן שנה של בשורות טובות בזה ובהכל בע"ה 

האלרגיה הסתיימה באופן רשמי לחלוטין לקראת סביב גיל 3. אנחנו חשדנו אפילו סביב גיל שנתיים שנעלם אבל המליצו לנו לחכות..

היום היא בת 3 וחצי כבר חצי שנה שנהנת ממוצרי ללב כמו כולם

(אבל לא היה לה מסכן חיים, זה פשוט היה גורם לה להקאות כאב בטן ושלשולים.)

היתה רגישות לחלב במערכת העיכול.

כשבדקנו בגיל תשעה חודשים זה כבר עבר.

מכירה ילד שעבר לו בסביבות גיל 4.

גילינו בטעימות

אשרו סופית בגיל שנה

עד שהגיע התור....

ברמה מסכנת חיים

עשינו עכשיו עוד טסט(שמונה חודשים מהקודם)

יצא  שאין בכלל אלרגיה אבל מצריך בדיקת חשיפה בבית חולים כדי לוודא שלא היה טעות בטסט כרגע בגיל שנה ותשע 

לק"י

גם הרבה פעמים זה עובר סביב גיל שנה.

את הבת שלי גם שלחו אחרי גיל שנה וחצי לבדיקת דם של אלרגיה. כי הטסטים עדיין יצאו חיוביים.

יצא לה שבע 

שהוגדרה כמסכנת חיים אם אני זוכרת נכון, היום היא בת 4 ועבר לה, לא זוכרת מתי בדיוק, גיל שלוש בערך?

ואני מכירה עוד ילד שגם הוגדר כסכנת חיים, ועכשיו הוא כמעט שלוש ויצא בבדיקה לא אלרגי, עכשיו מתחילים לחזור אותו בצורה הדרגתית

איזה תגובה אלרגית היתה בהתחלה?

בעיקר לא גדלה בכלל כי אני אכלתי חלבי והיה פריחה במגע של חלבי ממש..

ניסנו בגיל 10 חודשים כפית מעדן וישר היה פריחה חזקה אז הפסקנו ובגיל שנה וחצי בערך הרופאה אמרה שננסה שוב וכמובן בכמויות פיציות ובה עבר😀

(עשינו גם בדיקה באלרגולוג ובדיקת דם ובשתיהם היה משהו לא ברור ובכלל לא חיובי מובהק ולכן ניסנו שוב.,)

לק"י

כי הבת שלי בגיל 5 חודשים שתתה כמה טיפות של תמ"ל ופרחה והתנפחה. ובטסטים בגיל 10 חודשים זה ממש התנפח (הטסט).

ובבדיקת דם בגיל שנה ועשר היו לה נוגדנים ברמה גבוהה (ולא ירדו גם בבדיקות שאחרי).

למרות שבלע"ה חוץ משני התקפים שהיא התנפחה/ פרחה, היו לה דברים קלים מאכילה בטעות של מעט חלבי/ מגע כנראה (פריחה מסביב לפה, אדום מסביב לעיניים).

האלרגיה אצלכם..

ב"ה שלא העמיד אותי בניסיון הזה! מספיק לי אחד בבית בלי גלוטן..

ב"ה אצלינו כמעט שכחנו מזה חוץ מזה שאחרי כל לידה יש עוצר על מוצרי חלב למשך חודש בערך שלא ישגעו אותי בטיפת חלב שהיא לא עולה ואז נכנס שוב לסרט של כן/ אלרגיה..

התחלנו טיפול ונראה שיש תוצאות כבר, אז מקווה שנגיע למצב טוב מקסימלי🙏

הפשטות הזאת איתה הבנת שאת בתפקיד כרגע, והתפקיד הוא לעבור את הצום תוך כדי שמירה על שניכם. ככה, בלי להתבלבל, בלי להתמרמר, בלי לקנא במי שהולכת להתפלל וכו׳. זו גדלות בעיניי ❤️, אשרייך! שנה טובה ומתוקה ובשעה טובה, בקלות ובטוב גלוי!

אבא שלי תמיד מתאר שהרגע שבו החליט לחזור בתשובה קרה דווקא בשמחת תורה - אחרי כל חגי תשרי המרוממים, דווקא החיבור בין הקודש (התורה) לבין החול (הרגליים הרוקדות בשמחה) "הפיל לו את האסימון" וגרם לו לרצות להיות חלק...

מתפללת שגם אני, שגדלתי בבית דתי, אזכה להרגיש את הבחירה בתשובה!

קניתי חלב שיבולת שועל

וקניתי משקה פירות וגזר.

כי ראיתי שמיץ ענבים זה בום סוכרי ופחות טוב לי.

שתיתי לסירוגין..

וכמובן גם מים😆

אפשר גם מרק טחון

אבל נראה לי גם מיץ טבעי כמו מנגו אמרו לי שזה טוב

או ענבים, אבל שיהיה מדולל במים כדי לא להכביד על הגוף ועל הלשון)

וגם מים עם מלחים, שזה אומר מים של מרק או לבן מדולל במים.

אבל יכול להיות שההוראה משתנה לפי המצב הרפואי...

מבחינה הלכתית - נדמה לי שהנוזלים שהזכרתי הם כמו מים. נוזלים כמו יוגורט או מרק טחון דורשים שאלת רב ספציפית.

לק"י

בכיפור יש אווירה פחות כבדה ומדכדכת. כנראה שזה משפיע.

לא שאני אוהבת לצום.... וגם מחכה להיות אחרי.

בהריון או עם תינוק פיצי זה באמת מלחיץ יותר מבחינתי.

פעם ראשונה שאנחנו בבית בכיפור

אני רוב המוחלט של היום אהיה לבד עם הילדים ובעלי בבית כנסת רחוק ככה שאין סיכוי ללכת לקרוא לו במידת הצורך.

אני מאמינה שלא יהיה צורך ושיהיה בסדר אבל עדיין כבר מחכה להיות אחרי ולדעת שעבר בטוב.

ואמן שלא יהיו אזעקות וכתבמים ובלאגן.

לא בנויה להתמודד עם זה לבד ובלי להתעדכן מה בדיוק קרה.

וכל שבת אני מתפללת שבצאת השבת יקרה נס ונגלה שבמהלכה חילצו חטופים חיים אז אמן שעוד לפני שיכנס היןם יקרו ניסים גדולים.

רק כמה שפחות דברים מצמיאים

לדוגמה סלטים אני לא מכינה... אולי בקטנה ממש

מרק עוף, עוף עם אורז ותפוחי אדמה או פירה, דגים כמה שפחות מתובלים

פירות,מים, קינוחים

לילדים מכינה לבוקר קורנפלקס עם חלב.. צולנט או שניצלים ואורז לצהריים

קצת ממתקים ולחמניות עם ממרחים לאחה"צ-סעודה שלישית 

שישי בבוקר זהבדרכ פרוסה עם שוקולד לילדים

אחרכך ב12 שניצלים

לסעודה מפסקת עוד לא החלטתי, אולי פרגיות עם אורז ומרק אבל מעבר לזה אין אוכל מבושל עוד, התכנון הוא ללכת לישון אחרי התפילה בערב

לשבת לילדים - בבוקר עוגה קנויה עם תה, כמו כל שבת בערך

צהריים - עוף עם תפוא בתנור

סעודה שלישית בדרכ אוכלים שניצל שנשאר משישי עם סלט

יש חטיפים, בייגלה, עוגיות, ירקות, פירות

מספיק בעיניי

הם יכולים להסתדר יום אחד בלי מלאא אוכל. ותכלס,נכון שמצווה להרבות בסעודות בערב יוכ, אני בכל אופן לא עומדת בזה ואכילת יתר לא עושה לי טוב 

כנראה כיוון של אורז, עוף וירקות, אבל צריכה עוד לעבד את זה😅

לילדים:

ליל שבת, מבחינתי עיקר האוכל זה הסעודה מפסקת, אם יהיו רעבים עוד לפני שילכו לישון, אז פרי או פרוסה עם איזה ממרח.

ביום, בבוקר פרוסה עם ממרח כלשהו

בצהריים אורז עם שניצל, ואולי גם ביצים קשות, אבוקדו, סלט ירקות.

במשך היום נשנושים אפשר פרי, חטיף, עוגה..

ערב, חושבת שיאכלו איתנו את הארוחה של צאת הצום, אם יהיו רעבים לפני, אז כמו בבוקר.

לאחרונה ממש מלחיץ אותי בישולים

למפסקת אכין בעז"ה מרק עוף..

חוצמזה- השם יודע

בבית ילד בן שנה וחצי שיאכל מה שאביא לו

ערב הצום:

בבוקר לחמניות וממרחים.

ארוחת צהריים (מיד כשחוזרים ממנחה):

מרק עוף עם קרפאלך

סעודה מפסקץ סמוך לצום:

עוף עם ירקות ברוטב עגבניות ואורז לבן.

בצום עצמו לילדים:

סנדוויצ'ים.

מכינה סיר ביצים קשות

חותכת צלחת ירקות בצהריים

דואגת לעוגיות, מעדנים, פירות - שהם יכולים לקחת לבד

(מתייחסת לזה כאל יום שאוכלים חלבי קל בצהריים ואת הבשרי המבושל בערב)

צאת הצום:

2 סוגי עוגיות

עוגת דבש

חצי שעה אח"כ:

מחממת שוב את המרק, העוף והאורז - ויושבים לסעודה

השנה כמעט כולם אצלי צמים.. (יש רק 3 שעוד בכלל לא צמים, 1 שיתחיל לצום ונראה אם יסיים או לא - וכל השאר כבר צמים עד הסוף...)

איזה יופי ב"ה

בן כמה הכי קטן עכשיו?

זה מטורף לחשוב שהחל משנה הבאה לא יהיו לי ילדים מתחת לגיל בית ספר....

הילדים יאכלו איתנו בשישי כרגיל, כולל סעודה מפסקת.. אחכ זהו, הם ילכו לישון בהמשך הערב בעזרת ה'.

לבוקר, אכין להם ביצים קשות, יישאר אורז

אעשה כריכים עם ירקות מי שירצה..

יש עוגיות, עוגות, פירות שיאכלו לאכול..

צאת הצום יאכלו איתנו מה שנכין.. בהתחלה תה עם עוגיות אחכ מרק...

לשישי עוד לא חשבתי ככ מה להכין,

בבוקר שתיה חמה עם עוגה/עוגיות...

אפשר אחכ כריכים עם משהו.

אורז ושניצל/עוף..

מרק ירקות וקטניות.

אצלנו הגדולה תצום בעזרת ה', בת 9.

בן 7.5 אמר שיתחיל ובבוקר יראה איך ממשיך..

והקטנות בנות 3 ו4 יהיו פה ינשנשו להן...

נשמע לי ממש מוקדם מדי.

בגיל כזה צמים רק לשם החינוך… כדאי לשבור את הצום עד שעות הבוקר המאוחרות.

(כדי לוודא שאני לא מגזימה גיגלתי קצת, מציעה לך)

"קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום כיפור כדי שלא יבא לידי סכנה:

הגה: אפילו אם רוצה להחמיר על עצמו מוחין בידו" (שו"ע תרט"ז סעיף ב').

לפי מה שכתוב בסעיף הזה בשו"ע, מגיל 9 מתחילים להתענות לפי שעות (בלילה צמים ובבוקר אוכלים בשעה יותר מאוחרת). מגיל 11 אפשר כבר לצום צום שלם, כמובן שאם קשה אז לא משלימים את הצום אלא שוברים.

רק הבאתי את ההלכה בעניין. כי זה לא תמיד ידוע, וחשוב לדעת ולהכיר שיש הדרכה בשו"ע ממתי מתחילים לתת לילדים לצום, זה לא רק לפי ההרגשה שלנו.

(באופן אישי אצלנו אני מרשה לילדים הקטנים לצום בלילה אם הם רוצים. כי הסעודה מפסקת זה גם ככה ארוחת ערב מבחינתי, אז לא מחפשת לתת להם עוד אוכל אחרי. כמובן שאם מישהו רוצה לאכול משהו קטן או לשתות אחר כך אני נותנת לו. אבל אם הם רוצים לצום, זה מה שאני מרשה להם. רק בגיל 9 אפשר גם לאחר את ארוחת הבוקר).

ב12 דג חרימה

בסעודה מפסקת עוף ממולא אורז וסלט ירקות.

מקווה שכולם ישבעו ולא ישאר יותר מדי שאריות.

לצופ עצמו צריכה להכין לשלושה ילדים, נראה לי אכין פסטה בלי כלום ובלונז בנפרד מי שירצה יערבב, אץ זה יאכלו בשבת בצהריים. אח"כ מקווה שישנו קצץ וישכחו שהם רעבים..

בוקר כרגיל וגם א.עשר ואחכ ב1 וחצי בערך נעשה א.צהרים של חזה עוף מוק0ץ, פירה ואורז

וב4 ומשהו סעודה מפסקת של מרק עוף, אורז וקרפלך..

מבחינתי זה א.ערב גם לבננות ואם מישהי רעבה יש ירקות או פריכיות אורז..

ליום עצמו בוקר כמו א.בוקר של שבת- קרונפלקס וכריות בחלב, א.עשר סנדוויץ וצהרים אני בהתלבטות אם לשמור להם מהצהרים של שישי או לטגן שניצלים ולהכין פסטה..

אחכ נצא לגינות ואז לישיבה אז נקח איתנו פריכיות אורז, ירקות חתוכים, פירות ובסקויטים וזה יהיה גם א.ערב..

ליום שישי בצהריים פסטה עם טונה כרגיל.

לקראת הצום מרק אפונה/ עדשים,

אורז ודג סלומון.

עוגת שמרים

לפתיחת הצום:

פיצה ביתית (או טוסטים אם לא אספיק להכין בצק לפני כן)

מרק כתום חלבי

עוגת שמרים או עוגת גבינה.

לילדים לכל היום:

מרק בשרי (הם רגילים לאכול פושר, לא מחממת)

פסטה

נשארו לי שבלולי פיצה מראש השנה.

מפשירה בבוקר פיתות, ויש ממרחים, ירקות, ביצים קשות, אבוקדו.

בנוסף קרקרים/ פריכיות אורז/ בייגלה/ קרונפלקס וכד'.

אני אוהבת שיש הרבה מה לנשנש מחוץ לבית בי"כ/ פארק.

אני לא מקפידה איתם על שתי ארוחות מלאות.

חוץ מזה שתמיד יש מה לאכול, מבחינתי סיר מרק עם ירקות ועוף ליד פסטה זאת אחלה ארוחה בשבילם.

לא אוהבת להתעסק עם חימום וריחות של אוכל.

צאת השבת ממש מתקצר, כבר לא ישנים אצלי לפני מוצ"ש, בטח בצום אשלח אותם לישון צהריים אז בכלל..

בןקר-קונה לחמניות מכינה חביתות סלט.

צהריים- אופה חלה . דג ופירה

בעודה מפסקת_ אופה חלה. סלט חי טחינה עוף ממולא באורז ותוספת כלשהעא

ליום כיפור- מחממת שאריות מסעודה מפסקת לילדים ואופה להם לחמניות

צאת הצום- עוגה ומרק

שישי בבוקר זה בקטנה כל אחד מארגן לעצמו

צהריים רציני-

חלות

דגים

כרוב ממולא

אורז

בשר

מפסקת-

מרק עוף עם קרפלך

לצום לילדים-

בוקר פיתות וממרחים

צהריים שניצלים ופירה (כולם אוהבים, לא מאוד מלכלך)

קונים חטיפים וחותכים מראש פירוט וירקות לנשנוש

צאת הצום-

סלט פירוט

עוגת גבינה אפויה

עוגת תפוחים/ דבש

כמה שעות אחר כך אחותי מכינה פיצות ופוקאצ'ות

מעריצה נשים שנשארות לבד עם הילדים בבית. עשייתי את זה שנה אחת והתחרטתי

הבעל גם ככה רב הזמן בתפילה

אוכל פשוט יומיומי שלא דורש הרבה הכנה

פסטה

פיצה

ביצים

סלט ירקות

ג'חנון

לצאת הצום הכנתי לרוב מר'ה רק עוגיות

מקס' קצת פרוסות עם ממרח וזהו

בונה על השאריות משישי

מכינה מרק גרונות הודו עשיר

חזה עוף בצ'ילי

אורז

אפונה ובטטה

סלמון בתנור

מקווה להכין חלות

טחינה, אבוקדו, חציל על האש

בוקר: פיתה פיצה

צהרים: תפו"א בתנור/ לחמניות עם חמאה

סעודה לפני הצום:  

עופות בתנור+ פירה

מרק עדשים וירקות

קוסקוס

סלט

טחינה

חלות שאני אופה.

לשבת: שניצלונים קנוים בפיתה לקטנים לצהרים.

צאת הצום: מרק לחמם, פיתה פיצה/ פסטה טרייה..  מה שבא מכינים😅

עוגה- אולי כן ואולי לא. אצלינו לא דחוף

נתתם רעיונות

אז אצלנו:

הבוקר חביתות, ירקות, ביצים

צהריים- אורז, שניצלים, ירקות

מפסקת- מרק עוף עם חלות שאני אופה

לצום עצמו לילדונת:

בבוקר קורנפלקס עם חלב

צהריים ביצה קשה ירקות ולחמניה

ערב תאכל איתנו בצאת הצום

ליונק הכנתי מנה וחצי קפואות וחצי מנה טרייה למקרה של מיעוט חלב.

לצאת הצום יש מרק עוף מהמפסקת.

יש גם עוגיות שוקולד שנכנסתי אתמול, אלפחורס קנויות, ושמרים שאני אופה

סה''כ להכין:

חלות ולחמניות

עוגות שמרים

ביצים קשות

שניצלים

אורז

מרק עוף

פתיתים למרק

סעודה מפסקת שעה וחצי לפני כניסת החג

עוף/ בשר לבחירה (מה שישאר מקפיאה לסוכות)

אורז

תפוא ובטטה

סלט עשיר

לוקחת איתי לתפילת לנעילה(אם אצליח ללכת בעז"ה)

לחמניות שאפיתי עם קוביית שוקולד בפנים וקופסאת ירקות, חטיפים

ממש חשוב שתדברי עם רב לקבל הנחיות.

הגיוני ממש שלא תהיי מסוגלת לצום את כל הצום. תבקשי הנחיות מה את צריכה להרגיש כדי לשבור את הצום. יכול להיות גם שיתירו לך שיעורים. בכל מקרה לדעתי ממש אל תתחילי את הצום בלי לדבר עם רב...

אין מישהו מסויים שאנחנו מתייעצים איתו ואני מפחדת ליפול על רב מקשה

קרה לי פעם בהריון ראשון שהחמיר לי לצום תשעה באב, ואח״כ גיליתי שהיה בקלות אפשר להתיר

אולי במוקד של מכון פוע"ה? (לציין כמובן שהשאלה לא רק בגלל ההריון אלא כי את גם לא מרגישה טוב).

בין השבועות 18 ל-28, נדמה לי. תמיד הכנו מראש כוסית לשיעורים ומעולם ב"ה לא השתמשתי בה.

כמובן, כל הצום הייתי בשכיבה ובלי מאמץ.

נראה לי שפשוט מקבלים כוחות בזמן אמת לעבור את זה, למרות כל החששות לפני...

יום כיפור שעבר הייתי בערך בשבוע 24.

צמתי בסדר.

צמתי גם ביום כיפור בחודש תשיעי, ותשעה באב בחודשים רביעי, שביעי, שמיני.

בהנקה יותר קשה לי לצום מאשר בהריון, אבל גם זה אני מסתדרת.

אם ההריון בסּדר, ובכללי את צמה בסדר, לא אמורה להיות בעיה.

צמתי את כל הצום. אצלנו לא מתירים לשתות שיעורים, רק במקרה של סכנה.

פשוט נחתי כל הצום כמעט במיטה, ועבר לי ממש סבבה.

כן יודעת שבבית הכנסת לא מביעים גילוי אהבה לאף אחד חוץ מהקב"ה. אז אם הולכים עם התינוק לתפילה, לא מחבקים ומנשקים אותו שם.

אבל לא ידוע לי משהו ספציפי לגבי יום כיפור.

לצאת עם בעלך והילדים, תגידו שאתם יוצאים לראות סוכות, בעלך ישמור עליהם כשאת טובלת ותמשיכו לתפילה..

לגבי המשך הלילה, אין לי ניסיון כי אצלינו לא ישנים בסוכה, אבל אולי שכביכול יבוא לחדר לעזור לך להרדים את הילדים ואז בהמשך ילך לישון בסוכה, או שאת ההמשך תדחו בלילה אחד, זה מבאס אמנם אבל העיקר תהי אחרי טבילה.

בהצלחה רבה. זה באמת קשוח❤️

אולי לטבול לפני החג, לקבל היתר ולא להיות בייחוד, נגיד תפגשו אצל ההורים שלך. אז כן תתראו אבל לא בבית שלכם ולא לבד..

ולגבי ההמשך - הייתי דוחה בתכלס אבל אני קלה על ההדק בדחיה. אם זה חשוב לך אז תגידי שבגלל האזעקות את מפחדת ורוצה שיהיה איתך ושישן איתך 

לי נשמע בלתי אפשרי להמשיך את הלילה ולהיות ביחד בלי שיידעו אם קבוע הוא ישן בסוכה

אחרי הסעודה הלכנו לחדר לאיזה שעה, איפה שאני ישנתח

ואז הוא הלך לסוכה לישון...

נראה לי מי שמסביב:לא חשדו... כאילו סתם פטפטנו.

לא אפשרי לותר על האירוח?

לא הייתי דוחה...

כי נראה לי שזה משמעותי.

אנחנו לא יכולים להיעלם לחצי שעה בלי שהילדים יחפשו אותנו...

אני היתי נשארת בבית

ונוסעת להתארח בשבת חוה''מ

לגבי ההמשך- בעיני שווה לטבול גם בשביל חיבוק

וממש לא מוזר בעיני שהוא יכנס להיות איתך בחדר למה שמתאים לכם וילך אחר כך לסוכה. אף אחד לא אמור לדעת מה אתם עושים שם ומי שחושב על זה בעיה שלו.

וסיכוי טוב שגם אף אחד לא ישים לב מתי בדיוק הוא הגיע לסוכה- הרבה פעמים זה בראש שלנו.

ואם יש אפשרות להישאר בבית אז הכי טוב.. 

גם לי יצא פעם לטבול בערב סוכות כשהתארחתי, פשוט שיתפתי את אמא שלי, ויצאתי מהר וחזרתי. מהתיאור שלך נשמע שמקסימום או להגיד לאחותך באסרטיביות שאת צריכה ללכת לבד ואם תבין אז תבין ואם לא תבין ותמשיך להתעקש לבוא איתך שתבוא איתך ותגידי לה שאת צריכה ללכת לטבול. בסוף אנחנו עושים מזה עניין גדול אבל זה לא ביג דיל

מבחינת המשך הערב, ממש לא חייבים להיות ביחד באותו ערב. מקסימום אפשר גם למחרת למצוא הזדמנות, וכו'. לא הייתי דוחה בגלל זה טבילה. 

כשהתארחנו אצל חמותי.
בעלי פשוט אמר שהוא שמע על בית כנסת שיש בו תפילה מאוד מיוחדת והוא רוצה לנסות להתפלל שם - וגם אני הצטרפתי אליו. ככה יכולתי להיות בטוחה שאף אחד לא יבוא איתי, וגם הלכנו לבית כנסת שהכי קרוב למיקווה, וככה חזרנו ביחד ולא עוררנו חשדות.

האמת שהאפשרות של לטבול בלי להיות ביחד נראית לי כרגע הכי טובה שיש. תודה לכל מי שהעלתה את זה, די משחרר את הלחץ.

ואולי באמת אצא עם בעלי לתפילה, בתקווה שאף אחת לא תרצה להצטרף.

כשכולם ישנים הוא יכנס בשקט לחדר שלך

לחצי שעה אפילו

אף אחד לא אמור לדעת

גם אם ישן שם בסוף מקסימום אומר שעקצו אותו מלא יתושים או משהו כזה

שאני כמעט הייתי במצב שלך

ידעתי שאין סיכוי שלא נסע לחג (מוזמנים למלון ולא בגלל המלון פשוט זה תוכנן ממממזמן....)

אז חשבנו לדחות עם כל הצער שבענין לפעמים אין ברירה...

ספציפית נשן בחדר עם 2 ילדיםמאז גם האחכ לא היה רלוונטי בכלל.

אבל אם הייתי נוסעת לחמותי וכו אולי כן הייתי מנסה למצוא פתרון לנושא הטבילה.

לענין האחכ תמיד אפשר לברוח באמצע או ללכת לדבר בחדר או להגיד שלא מרגישים טוב.

והיו מקרים שדחינו מעש. לפעמים אין ברירה.

(בכא אם מתחילים לספור אסור לדחות. אז דחינו את הספירה)

סוף לסיפור שלי - הצלחתי לעשות הפסק יום לפני.

אם באמת בפסיקה שאתם הולכים לפי אסור לדחות טבילה, אז זה נכון לכם.

אבל למי שלא נוהג כך, אם לא בטוחים מראש שרוצים לדחות טבילה, עדיף דווקא להתחיל ספירה ובסופו של דבר לדחות את הטבילה עצמה אם יש צורך. 

את הספירה

ממה שאני יודעת לפי הפסיקה שלנו זה דווקא הפוך, תמיד עדיף לספור בזמן גם אם לא טובלים בזמן

ככה אני מכירה אצלנו

קרה לי פעמים בודדות בחיי

הרב שלנו אמר שאין הבדל והתנאי בדחייה שזה יהיה מקובל על שני בני הזוג.

כנראה תלוי פסיקה

לייזר במכון-

זה הורס את הלייזר לעשות שעווה,

אני מאמינה שגם במכשיר ביתי אותו דבר

והשעווה מחזקת אותו

צריך להגיע ללייזר בלי שיער, והשעווה מוציאה מהשורש אזאי אפדר לשרוף אותו עם הלייזר

בגילוח מוציאים רק את החלק של השערה שנמצא מעל העור ואז השורש נשרף

זה לא תמיד עובד כמו שצריך, ואם תמצאי את עצמך עם יותר שיער בפנים ממה שהתחלת זה יכול להיות ממש מבאס… נראה לי שהייתי מנסה להשתמש במכשיר על השיער הקיים אבל בתכלס בגלל הפחד הזה אני לא עושה בפנים לייזר אלא שעווה…

אבל אם זה עובד אשמח שתעדכני🙏🏻

ובטח שלא לגלח

מכשירי לייזר של מכונים הם חזקים ועדדין ממליצים שלא לעשות בפנים כי זה יכול לעשות פעולה הפוכה וגם, שיער הפנים מאוד מושפע מעניינים הורמונליים

אני באופן אישי מורידה עם חוט

ושערות פלומתיות אני מחמצנת

אין לי צורך ביותר מפינצטה.

בכל אופן, יש שיטות אחרות שיותר מתאימות לשיער פנים, לייזר פחות. כדאי לבדוק עם קוסמטיקאיות.

הם אומרים שאין בעיה לעשות בפנים, זה מיועד גם לזה. ושאין בעיה לגלח שם. זה לא נכון?

מישהי מכירה את המכשיר הזה? סנסילייט פרו.

זה לא בדיוק לייזר נראה לי אלא משהו אחר.

דווקא בפנים הכי קריטי לי. יש לי מלא בשפם ובסנטר, ואני שונאת את עצמי ככה.

שעווה זה סיוט וגדל לי אחרי רגע. אני צריכה לעשות כל שבועיים וזה גדל בזמן הזה לגמרי ברמה שבושות לצאת.

פינצטה לא מדללת לי שום דבר.

אפילציה לא ניסיתי אבל לא יודעת אם זה מתאים לכמות שיער גדולה. בכל מקרה זה כואב ולוקח הרבה זמן ולא בא לי בכלל.....גם לא יודעת אם יש באיזור שלי בכלל.

בקיצור, בניתי על זה!

זה כואב אבל שווה את זה

יש קוסמטיקאיות שעושות ממש טוב ומהר גם כשיש הרבה באיזור.

אבל אני ממש ביררתי את כל הנושא וזה מה שסוכם.

אם רללונטי לך יש מישהי תותחית בכוכב יעקב שעושה ממש טוב ומהר תךני אלי בפרטי

היה מאוד מוצלח. בפאות, כבר שנים לא גודל לי כלום, אחרי 10 טיפולים. ולאחרונה התחלתי גם  בשפם ובסנטר, וממש מעולה, מפחית משמעותית.

אבל גיליתי שזה משתנה מאחת לשניה, כל אישה מגיבה אחרת  ובנוסף, הקוסמטיקאית שלי בשיטה שהיא לא מגלחת, היא עוברת עם הלייזר על כל הפנים ואחר כך, שערות שלא נשרו, היא מורידה עם שעווה או פינצטה.

שכל הזמן קופצת אצלי

תנסי לחפש מידע בכלל

B סיגמה. להורדת שיער בפנים.

שווה מאוד לחפש ולהסתכל באתר שלהם.

אין לי פתרון אחר אבל לפי מה שאני הבנתי זה הורס את כל העבודה שהמכשיר עושה.. המכשיר מחליש את השערה וכל פעם שאת עןשה עם סכין זה מחזק את השערה בחזרה...

באמת לא יודעת מה עושים בינתיים כי באמת אסור שעווה (מאז שעשית שעייה את צריכה לחכות חודש לטיפול הבא) ככה זה בליזר רגיל במכון לא יודעת מה המכשיר הביתי כבל נשמע הגיוני גם לגביך

ואז כל חודש. אז זה לגמרי צומח בין לבין.

@SaK זה ההוראות, לגלח לפני. והם אמרו שאין בעיה לגלח בין לבין.

אני לא באיזור כוכב יעקב, חבל...

תודה!

לא מכירה מכשירים ביתיים אני עושה במכון

אבל כמה שידוע לי בפנים עושים אפילציה ובגוף לייזר

(סליחה שנדחפת לפורום, קוראת פה ומחכימה)

ממליצה מאוד על אילה ברלין (את יכולה לחפש בגוגל).

יש לה לייזר ייחודי לפנים, והוא פשוט מעולה. אין צורך לגלח לפני, והתוצאות מעולות.

עשיתי לפני כן לייזר בפנים במקום אחר, סתם הצמיח לי שערות בפנים במקומות שלא היו לי.

אפילציה לדעתי טובה רק אם יש שערות בודדות. כתבת שיש לך הרבה, אז לדעתי ממש חבל על הכסף ועל הזמן.

אילה ברלין יקרה, אבל לדעתי זה שווה את זה. שיטות אחרות לא עוזרות מניסיוני. 

אני לא מכירה מקומות אחרים, אבל אם את מנסה משהו ממליצה לך ללכת רק אחרי שאת שומעת המלצות מהימנות מנשים שהתנסו בזה..

שלא תהיה לך עוגמת נפש 

ניסית עד כה? טחון בלבד?

יש באמת תינוקות שפחות מתחברים למרקם הטחון ועוברים ישר למוצקים ממש. לא להילחץ שעוד לא הולך לך באכילה איתו, לפעמים זה גם בשלות של ילד, אפשר גם לעשות הפסקה של כמה שבועות ואז לחזור ולנסות.

בהצלחה!

איזה מוצקים את מביאה לו?

שלי לא אהב את המרקם אהב רק טחון ממש, אז הכנתי מרק עוף גדול טחנתי והקפאתי בקופסאות

היום כבר בן שנה וכן התחיל להסכים למרקם הלא טחון

באיזשהו שלה הפסקתי לנסות להכין לה משהו שאולי היא תאהב- וניסיתי כל פעם המאוכל שלנו

בפועל היא התחילה לאכול בבום ארוחות שלמות רק בגיל 10 חודשים

עד אז היתה על הנקה מלאה

ותנסי אוכל טצבעות

גקם לה להתחבר יותר

גם הבן שלי בגיל הזה לא הסכים לאכול מוצקים.

התחיל לאכול כמה חודשים אחרי.

תמשיכי לחשוף אותו, יום אחד זה יקרה. ושחררי את הביקורת. לכל אחד יש מה להגיד, אבל זה בשלות של ילד, זה יקרה בסוף. תהיי בטוחה שבגיל 16 הוא יאכל סטייקים ולא מטרנה. 

1. תנסי להאכיל עם הילד שלך לפה שלו. בלי כפיות. לפעמים הרפלקס גורם להם להוציא.

2. תנסי אוכל רך: אבוקדו, עגבניה מרוסקת (אפשר עם קצת טחינה גולמית), ירקות של מרק רכים בלי לטחון, בננה, אפרסק וכו- חתוך או מעוך במזלג, קציצות מבושלות רכות.

3. ממרחים על האצבע שלך- טחינה, חמאת בוטנים וכו. ולתת לו למצוץ. 

הוא לא היה מוכן לטעימות כל מה שהבאתי לו בכפית הוציא החוצה וסגר תפה חזק,לא היה מוכן שהאכיל אותו עד עכשיו ככה

פשוט שמתי אותו על כיסא אוכל עם מגש ונתתי לו כל דבר רך שאני אוכלת,זה יכול להיות חביתה,גבינה,ירקות רכים,ובעיקרון כל מה שרך,זה מלכלך מאוד אבל ככה הוא אוכל הכל ביידים,זה מגיע לפה אבל גם הרבה על הריצפה😄

הבת שלי בת 8 חודשים אוכל רק טחון ממש ממש, אם יהיה פירור אחד לא טחון תקיא הכל. זה נורמלי? ערב שבת אחד נתתי לה לטעום מהקציצות דג, רך רך מאוד וזה היה ממש גרגיר לא הלך לה המרקם בפה- טיפה השתעלה ןאז הקיאה מלא.

זה נורמלי לגיל? 

אז שמתי פס על העולם

והמשכתי להניק

והצעתי אוכל, אם התחשק להם אכלו ואם לא- זה בסוף הגיע לקראת גיל שנה או קצת אחרי.

כולם ב"ה התפתחו יפה

קצת בררנים באוכל אבל זה כנראה גנטי (ולא ממני )

עכשיו נזכרת שאחד הילדים לא אהב אוכל טחון, יותר מרקם גס- תנסי אולי זה יעבוד לכם טוב יותר.

לכי עם הלב שלך

הוא ידריך אותך הכי טוב ונכון מה צריך לעשות.

כי יש כאלו שמתחברים יותר לאחד מהם ופחות לשני.

אם כן הייתי מרפה מביאה כל פעם ממה שאני אוכלת עד שהרצון יגיע ממנו.

מבחינת רשימה לארוחת בוקר הייתי מביאה: חביתה מקושקשת, גבינה לבנה, עגבניה מרוסקת, אבוקדו מעוך, לביבות, פשטידות, פנקייקים וכו

ותשאלי מה לעשות במצב כזה שאת לא מצליחה לתפוס את הרופא האישי.

רב זה לא ביורוקרטיה, הוא פוסק על פני הממצאים שיש ויודע להתמודד גם עם חוסר מידע.

רק שלא אמרת לו שאין ולא יהיה בידייך המידע עד הצום.

אם הוא לא מצליח לפסוק, ישלח אותך לרב גדול יותר. זה התהליך.

הם יכולים גם להתייעץ עם רופא כדי למצוא פתרון.

אבל זו רק השערה שלי... לא עונה בשם מכון פועה

מאוד לא כדאי לצום במקרה שזה עלול לגרום נזק בריאותי לך או לעובר. לא משחקים עם זה… וגם אין לך מה ״להפסיד״ מלשאול…

מפנקת ממש

זה לא אומר אבל שתיהיי שם זה עניין של מזל.

אני ילדתי בעין כרם פעמים והייתי מאוד מרוצה .מתכננת לחזור לשם גם הפעם

מחלקה ענקית מטורפים

נוף להרי ירושלים

הכל חדש נקי נוצץ

מיטות חדשות לתינוקות

יש גם חדרים פרטיים - תבקשי..

המחלקה החדשה זה מחלקת ביות ד בבניין דוידסון - תבקשי את זה בלידה 

והיה מעולה ממש.

היא פחות חדשה ונוצצת מהמחלקה בהר הצופים אבל סה"כ תנאים טובים ואחיות מקסימות

לגמרי מתכוונת לחזור לשם,גם אם אין מקום בחדשה...

מאוד נעים שם

למרות שהמחלקה הישנה קצת צפופה (לא הייתי בחדשה, נפתחה שבועיים אחרי שילדתי🙄)

ולא כשנגמרת השעה לא משנה על מה סיפרתי פשוט קוטעת כי מחכים בחוץ בצורה מאוד קרה וממשיכה הלאה.

אם המטפלת קוטעת אותך בסוף פגישה זה לאו דווקא בגלל שהיא קרה או לא אכפת לה, זה אקט טיפולי השומר על גבולות הקשר ויש לו משמעות טיפולית. למשל מטופלת שרק בחמש דקות האחרונות של הפגישה מדברת על הפואנטה שיושבת איתה לאורך כל השעה, יש משמעות טיפולית ללא לאפשר את זה ...

אני לא מכירה מטפלות במרכז...

בהנחה שזה לא מפגשים ראשוניים שאז עוד קשה לך להרגיש בנוח עם המטפלת, למה את מצליחה להגיע לפתיחות רק בסוף המפגש? מה זה אומר על הקשר שנוצר ביניכן? ואולי כדאי גם להעלות את זה מול המטפלת...

אני גם אגיד שחלק מהטיפול הוא עבודה אישית בבית, בין טיפול לטיפול יש מקום לחשיבה והתבוננות על הדברים שנאמרו, ואז בטיפול לעבד את זה יחד, יש חשיבות לרצף הטיפולי בדיוק בגלל זה-אם בסוף מפגש א את מתחילה להגיע לאיזושהי תובנה, תתבונני בה במהלך השבוע ואת מפגש ב תפתחי עם התובנה הזאת.

אני אתן דוגמא-מישהי ששמה לב שהיא מאוד מרצה, אני יכולה להבין את זה מהר מאוד, אני לא אעלה את זה מולה אלא רק אכוון לשם, כדי שהיא תגיד את זה בעצמה-זה תהליך בפני עצמו שיכול לקחת זמן, בין אם מפגש אחד ובין אם יותר, והרבה פעמים התובנה תעלה בה לקראת סוף הפגישה, זה מצוין! אנחנו לא נמשיך לדון על זה באותה פגישה, אבל במהלך השבוע היא פתאום תשים לב לכל מיני נקודות, ואת המפגש הבא נפתח עם זה, זה יאפשר לה להגיע לתובנות ממקום שלם ופנימי יותר ולא כי ככה אמרה המטפלת

מרגישה מתחילת הפגישה שזה קשה לי שזמן המתוחם

בסוף באתי עם משהו של שנים שאני סוחבת

עד שמספיקה לדבר ולענות לה על השאלות כבר מגיעים קרוב לסיום ואז השלב הטיפולי ממש קצר ומרגישה בעיקר מוצפת אבל בלי יכולת לסגור מה שעלה ..ועד הפעם הבאה קורים הרבה מדי דברים

ואז שוב לתמצת לה הכל

אני טגב ביד ענייניות ותיחום

אבל לא בהגזמה

בעיני לא לפני שעה ורבע

או חד פעמי או בפעם הראשונה ובשניה לאפשר יותר

אפשר להגדיר מראש זמן טיפולי ארוך יותר למפגשים ולתמחר אותם בהתאם.

אני עושה כך עם חלק מהמטופלים שלי שמעדיפים שעה וחצי לדוגמא. 

כל הכבוד לך שאת מנסה לעזור לעצמך

החרדות הן בעיקר בהריונות? זה היה ככה גם בקודמים?

כי יש תופעה כזו של חרדות בהריון והיא שכיחה אבל פחות מוכרת וזוכה לפחות יחסי ציבור מדיכאון אחרי לידה למשל. למרות שהרקע הביולוגי בשתיהן דומה.

לגבי מה שכתבת על קטיעה בסוף מפגש-

זה תמיד קצת מכווץ להיתקל באיזשהו גבול, אבל בסופו של דבר יש חשיבות טיפולית לשמירה על גבולות הסטינג.

זה כמובן צריך להיעשות מתוך כבוד, רגישות והסברת הרציונל שעומד מאחורי זה.

ואשאל בזהירות- למה מישהו צריך לקטוע אותך? מניחה שגם את שמה לב לשעון. המטופל עצמו יכול גם לקחת על זה אחריות. לזהות את סוף המפגש ולאסוף את עצמו לקראתו. זה לא רק של המטפל. בד"כ מתחילים לסכם כעשר דק לפני וזה מייצר איסוף בצורה הדרגתית.

יתכן שבלי קשר לסיומי מפגש הרגשת מרחב פחות בטוח עם המטפלת, ולכן גם הגבולות שהציבה הצטיירו לך כלא רגישים. זה קורה, וחשוב שתקשיבי לעצמך ותגיעי למישהי שאת מצליחה להרגיש איתה בטחון רגשי. אחרת דברים לא ינועו.

לסוף המפגש.

אני אף פעם לא מורחת את הזמן ומעריכה תמיד את זמן הפגישה.

הכוונה יותר לעובדה שזה מאוד מאוד טכני. וגם מאוד נמרח. יכולתי לדבר ולדבר מבלי שהיא תציף אצלי שאלות או תיתן לי קווים מנחים שניה.

שיש בזה משהו טוב אבל כשהפגישה שעה בסך הכול ופעם בשבוע אני לא יוצאת עם שום כלים ומרגישה פספוס...

ויכולה להגיד לך במאה אחוז שרק בגלל שהוא היה איתי כל הזמן

אז ידעתי כשהוא בכה הרבה בלילה השלישי

ממה הוא ככ בכה.

הוא לא הצליח לשחרר יציאות במשך יממה שלימה שזה המון לתינוק בגיל הזה.

האחיות היו ניגשות אלי לשאול אם צריכה עזרה, אולי לתת לו מטרנה כי הוא רעב.. ואני ידעתי ממה הוא בוכה וניסיתי לעזור מה שיכולתי, להחזיק בתנועה עוברית, קפיצות עדינות

זה הדאיג אותם גם שלא היה יציאות

אבל חוץ מזה לא ממש טיפלו בו בקטע הזה (וגם לא מנעו ממני ללכת הביתה)

וכשהיתה רופאה, היא מיששה לו בבטן ואמרה לי בקול אדיש כזה

אני מרגישה שהקיבה שלו ריקה

אין לך חלב כנראה בגלל זה לא עושה

ואני בגלל שהייתי צמודה אליו כל רגע יכולתי להיות בטוחה בעצמי שהיא טועה, כי הוא ינק המון, ושמעתי בליעות.. אז שלא יבואו אלי עם סיפורים. ועובדה שבסוף הגענו הביתה המשיך לבכות ולבכות מרוב כאבי בטן עד ששיחרר כמויות רציניות..

בעז"ה שיהיו לי תמיד כוחות, אבל מכאן והלאה רק ביות מלא ואפס הפרדה!!

שאת יודעת וכולם טוענים אחרת...

לק"י

האחות הדריכה אותי איך לעזור לו לשחרר.

ואמרה לי שאם אני צריכה עזרה, שאני אקרא לה. הוא פשוט צרח מלא, ואני הייתי עייפה מאוד.

בסוף היא לקחה אותו, והצליחה לשחרר אותו (ואני ישנתי.....).

לא הכי קשור לשרשור, אבל סיפור חמוד על אנשי צוות אנושיים.

הם ממש ריחמו עלי כשראו כמה אני עייפה

ניסו לעזור בכל מיני דרכים

כשאמרתי שאני מרגישה שתקוע לו והוא לא מצליח לשחרר

אחת אפילו אמרה שאם לא היה עמוס היתה מבקשת לתת לי עוד לילה (לא אמרתי לה שאני מתה לחזור הביתה וכנראה רק שם אוכל לנוח כמו שצריך)

עם זאת הרגשתי שהם לא מספיק מרגישות את התינוק שלי וחלילה לא באה אליהם בטענות על זה כי כנראה זה משהו שרק האמא יכולה להרגיש כלפי התינוק שלה

אם את רוצה את הביות המלא והסיבה הזאת מונעת ממך.

את האמא של הילד, כמה ימים מהלידה תהיי אחראית עליו בבית, גם אז תגידי שצריך רופא כל הזמן להשגיח עליו?

אז במקרה הספציפי שסיפרת זה התפספס, אבל גם בתינוקיה יכולים להתפספס דברים אחרים...

כשהוא איתך הוא נמצא בהשגחה הרבה יותר צמודה מאשר בתינוקיה... 

אם זה מה שמדאיג אותך, שימי לב פחות או יותר מתי עשה.

ובאותה מידה אפשר לומר שבתינוקיה יפספסו דברים, כי כל הזמן יש שם בכי ובלאגן, ולא תמיד שמים לב להתנהגות הספציפית של כל תינוק כמו שהאמא שמה לב.

תמיד תשמעי סיפורים בסגנון הזה ל2 הצדדים

זו לא סיבה לוותר...

פשוט תשימי לב לעקוב...

מה שכן, אני בעד לראות אחרי הלידה איך את מרגישה ולהחליט במקום מה את מעדיפה

אני חשבתי שאני ארצה אפס הפרדה, בפועל לא הסכימו לי כי היה לי חום בלידה וזה הצריך מעקב

בדיעבד שמחתי שהייתי במחלקה כי הייתי גמורההה וחייבת לנוח וזה עזר לי שהיא הייתה בתינוקיה

האכלות ויציאות שאלו על זה כל כמה שעות...

לא חושבת שהייתי מתחשבת בסיבה הזאת.

אבל רק בזמן מתן שתן נשמע כמו דלקת בשתן

בכל אופן, התקשרתי להתייעץ והרופא אמר שחייבים להיבדק, אז עכשיו הוא בדרך למרכז לרפואה דחופה.

(והאמת שבסוף בעלי כבר הבין שצריך להתייעץ כי הוא סבל בטירוף😓) 

אותי הנחו לשתות לשיעורים בגלל דלקת בשתן,

הרופאה טענה שזה קשור לשקפים וזה מגביר סיכון(אצלי, לא יודעת אם גם אצל הגבר זה קשור)

בסוף השתפר עד כיפור וצמתי אבל התחלתי אנטיביוטיקה יומיים לפני ולקחתי גם בכיפור

לי היו כמה פעמים ולא ממש כאב לי.

הוא סובל בטירוף (ואני מדברת איתך על גבר שהולך לעבודה חולה או שיכול להיפצע/להיחתך רציני ולא להתרגש מזה בכלל)

במיוחד אם לא תופסים את זה בהתחלה...

אבל הכי טוב להתיעץ עם רופא אפשר טלפונית ולעשות סטיק ותרבית

בגלל שמחר כיפור נראה לי לא לחכות.....

יכול להיות כואב ממש. יכול להיות גם צמרמורות והרגשה כללית רעה.