עוד פרשייה בעניין

זה הזוי

האמת , בתור מישהי שנמצאת עם ילדים עד גיל שלוש, בדרך כלל שתיים, אני לא מבינה איך מטפלות שורדות כל יום עם ארבעה -שישה תינוקות. נשמע לי סיוט. לא מתגמל בכלל. במיוחד מטפלות פרטיות.

בתור מישהי שכרגע נשארת עם הילדים עד גיל 3, לא מבינה איך אפשר להתנהג ככה ליצורים כל כך מתוקים וחסרי ישע.

זה לא אנושי. אבל עם השנים מן הסתם יש שחיקה ויש דרישות . והרבה נשים מגיעות לתחום מחוסר ברירה. אין מקצוע אבל חייבים משכורת

את הילד שלי אני מכירה . וגם אוהבת אותו. וגם איתו אני יכולה להחליק דברים עם אני עייפה. נגיד להדליק סרט, לתת משהו פחות בריא, לא להשכיב, ללכת לגינה מרוחקת גם באמצע היום אם באה לו גם אם חם או קר בחוץ.  להחזיק בידיים כמה שצריך.

עם ילדים לא שלי חייבים סדר יום, אוכל הגיוני, מרחב מסודר, תכנים מסודרים, חצר בשעה קבועה. וכל זה תוך התמודדות עם חינוך של מישהו אחר . בלי יכולת לצאת בכלל , בלי הפסקה אם ילד לא נרדם, זה משגע. 

אם אני הייתי עם 2 קטנים הייתי פי 2 מתחרפנת מרוב ניסיון לתת להם את המקסימום החמקמק הזה שלא באמת נכון או קיים, אבל 2-3 שהם לא שלי מקבלים ביתר קלות סדר יום למשל. עדיין מקצוע קשה! אבל פחות מאשר 2 קטנטנים שהם שלך.

עם שלך את לא חייבת סדר יום מובנה שמישהו מכתיב לך. את לגמרי זורמת ואם אין לך כח למשהו אז לא נורא.

עם ילדים של אחרים את חייבת ללכת לפי סדר יום מוכתב ו לי הרבה אפשרויות לזוז ממנו.

יותר קשה להיות סבלנים ולהכיל ילד שלא שלך כשבנוסף את גם מוכתבת לסדר יום שלא תמיד זורם לך

אלא מכיוון המטפלת.

היא מחוייבת  לסדר היום ולא משנה כמה כח וחשק יש לה.

אני בתור אמא, לא.

אני מגיבה על השוואה בין אמא למטפלת כשיש ילד אחד או שניים, שזאת ההתמודדות שלי כרגע.

כשזה קבוצה אז בהחלט סדר יום מקל יותר.

אבל כאמא, הצמדות לסדר יום בכל מחיר זה כן יכול להיות קשה מאוד. לי לפחות.

הסדר יום הזה נועד כדי לאפשר טיפול בו זמנית בכמה תינוקות... והוא לרוב ממש טוב לתינוקות כי הם גם לומדים מה עומד לקרות וזה משרה להם ביטחון ורוגע... לא מדברת על תינוק שלא מרגיש טוב ואז הצרכים שלו משתנים... 

הוא טוב לתינוקות וטוב למטפלת

ואני ראיתי שגם לילדים שלי טוב סדר יום בחופשים וכדומה.

וכשהיו איתי  בבית שני ילדים סיגלתי לעצמי ולהם סדר יום כדי להקל עלי.

פשוט לקחת את רעיון הסדר יום ולספר אותו בנרטיב של זה מעיק ומציק ומחוייבות מחניקה... מצחיק אותי. זה האידיאל בעיניי! ומוכח מחקרית גם... 

לוקח לילד זמן להתרגל . ולכי תשכיבי בו-זמנית ילד אחד שקם בשש וילד אחר שקם בשבע וחצי. 

מקבלת אותם גילאים בערך,

וחוצמזה אחרי תקופת הסתגלות יוצרת לכולם סדר יום שקל לכולם. 

הערצתי את המטפלת של הבת שלי על כך אבל זה דרש ממנה לא להסכים לשום הפרעה, אסור היה להוציא בשעות שסביב השנצ למשל... כל מיני כללים שעזרו לה מאד והתינוקות הסתגלו מהר ונהנו מהביטחון שבידיעה מה קורה ומה צפוי בכל שלב.

לא רואה טעם להתווכח האמת ובטח לא בנחרצות הזו שאני שומעת ממך, זה פחות נעים לי ככה.

כל יום.

ומטפלת טובה מצליחה בתוך הקבוצה לתת גם מענה למי שצריך אחרת.

את ניסית פעם להיות מטפלת? קבועה. לא החלפה חדפ.

נשמע שאת רק רואה את התמונה מהצד של כמה זה דבר שלא היית רוצה לעשות ולא באמת בוחנת את התפקיד ואת התנאים השונים.

הייתרונות של אמא הם גם החסרונות שלה. אי אפשר להתעלם מזה. וכשהמטפלת היא מטפלת קבועה וטובה מצליחה ללמד את הסדר יום את הילדים (וגם להתאים אותו לצורך שלהם)

אין בעיה שלא תרצי לעבוד בזה ושתחשבי שזו עבודה קשה, אבלי אם לא התנסית את לא יכולה לכתוב בכזאת נחרצות.

גם אם את אישית לא סומכת על מטפלות ולכן לא שמה שם את הילדים שלך, את לא יכולה להשחיר ציבור שלם של נשים שעובדות קשה ומסורות מאוד.

יותר מסיפורים מזעזעים שלצערי יש יותר מדי, יש מטפלות טובות ומסורות - באחוזים אי אפשר לבדוק את זה אבל ברור לי שתמיד מבליטים את מה שלא טוב. 

אבל עובדה שעכשיו אמצע שנה וכל המעונות באזור שלי מחפשים מטפלות כי זו עבודה קשה.

ומה לגבי מטפלות פרטיות עובדות לבד בלי עוזרת עם חמישה תינוקות? זה אומר שהן לא פוגשות שום מבוגר רב היום, לא יכולות לצאת מהבית עד השעה שהן מסיימות. כמה שנים אפשר להחזיק ככה? חלק גם אחרי לידה. תנאים לא אנושיים. 

אבל מטפלת פרטית בחרה בזה והחליטה שככה עדיף לה. מבחינה כלכלית זה משתלם יותר.

מי שהחליטה שאלו יהיו התנאים שלה לעבוד כנראה מבחינתה זה כן אנושי.

מסכימה איתך שזה ממש שוחק. אני עשיתי את זה שנה אחת ואחר כך העדפתי לעבוד בבמקום שאני פוגשת מבוגרים. (ובאותה שנה נתתי לי מענה בערב של חוגים, זה היה לא כיף בכלל אבל נסבל)

אני בהחלט מסכימה שכל האופן שבו מתנהלות המסגרות האלה צריך להשתנות. אבל צריך לקחת בחשבון שזה יעלה יותר. העלאת המשכורת זה מה שיפתור את המצוקה של המטפלות אבל השאלה אם הורים יוכלו לעמוד בזה.

מזעזע ממש!

לא יודעת איך אפשר לעצור את הטירוף הזה

אבל בכנות למי שאין סבלנות שלא תעבוד בעבודה כזו..אני ניסיתי להיות  מטפלת כמה ימים לקבוצה של 10 ילדים כן כן בגילאי שנתיים ופשוט לא התמודדתי!!! וגם שהייתי בתינוקיה זה תסכל אותי כולם בוכים כולם עם קקי איך אמורים ככה להתמודד? חייב כח אדם דבר ראשון!!!

החלטתי לעזוב זה גרם לי גם לא לשלוח את הילדים שלי עד גיל שנתיים שלוש למסגרת..

אז כל מי שיש לה דופק מתקבלת, כי אין שום דרישה אחרת. היחס שלה לילדים פחות נבדק וכמובן לא היכולת שלה לחנך ולהגיב לסיטואציות.

הבן שלי בן שנתיים וחצי שנה אחרונה במעון שהכנסתי.. ואני כל פעם נדהמת כמה המטפלת מסורה ואוהבת אין ספק שיש כאלה אבל זה באמת נשים חזקות וסבלניות    

צריך באמת לקבל נשים שהן רציניות ומנוסות 

אצלנו ממש ממש עושים ראיונות וימי נסיון וגם אחכ תקופת מבחן ויש השתלמויות וכו' וכו'... ממש ממש לא כל מי שעם דופק.... לא שאני לא מבינה מאיפה האמירה הזאת מגיעה, אבל זה לא נכון בכל מקום בהכרח. וזה קצת הוצאת שם רע למנהלות המעונות שהן מקבלות בכזו קלות... 

אז בטח לא *כל* המקומות נוהגים כמו שתיארתי, אבל לעודד את מי שכן, ולדעת שכן יש כאלה וללכת דווקא למקומות האלה..... 

שעל כל מעון/משפחתון שמגלים משהו, יש פי 1000 מעונות שהכל בסדר שם. ולא, לא תשכנעו אותי שבכולם יש בעיות רק לא יודעים. 

העולם רק מיטיב ונהייה טוב יותר. העולם הוא טוב ולא הפקר. ה' מנהל אותו. 

אבל היקף התופעה ביחס לחומרתו, מזעזע אותי ממש

היקף התופעה אכן עלה כמותית אבל לא באחוזים- כי פעם היו פחות מעונות ויותר ילדים היו נשארים בבית

היקף התופע  לא עלה (לא כמותית ולא אחוזים) אלא היקך השיתוף והחשיפה עלה

גם כי התודעה עלתה ולכן יותר הורים עם יד על הדופק

גם יש היום יותר אמצעים לעלות על המקרים האלו 

וגם כל מקרה מקבל הד תקשורתי גדול

זה קצת מתעתע, מי אמר לל מה האחוז שהיה פעם לעומת היום וראית שזה עלה? 

כמו שפעם לא היה קשב וריכוז... היה אבל לא אובחן... כלומר, קשה להשוות כשהדברים לא מדווחים... וחוצמזה שנפתחים רק יותר ויותר מעונות לאור הגידול הדמוגרפי... אבל התקשורת נשארת אותו גוף תקשורת אז זה עושה לנו רושם של יותר. ואף אחד לא טורח להרגיע שסטטיסטית זה נשאר אותו דבר/עלה/ירד. פשוט לא מתייחסים לנתון הזה בכלל ונותנים לנו להישאר ברושם ש(לכאורה) זה עולה. 

או כמה גדלה האוכלוסייה

גם מסגרת אחת זה יותר מדי לדעתי

אז את מזועזעת גם מכל תאונת דרכים? כי גם זה מזעזע... ויש עוד כ"כ הרבה דברים. 

וזה נכון שזה מזעזע! אבל חלילה לנו לחשוב שאנחנו בעולם של הפקר והכל רע ולהיות בפחד שמישהו יפגע בי עוד חמש דקות... 

מדבריי את מה שכתבת בפסקה השנייה. באמת אבל

ולגבי תאונות דרכים - כן, זה בהחלט מזעזע אותי

ה׳התרגלות׳ לדברים האלה יוצרת אדישות, אני דואגת לא להיות אדישה

לא להיות אדישים.... אבל אני מדברת על זה שכל מקרה אחד גורם לנו לתחושה שזה תופעה כללית... 

לא יודעת למה למזער את התופעת המזעזעת הזו, אבל לא מדובר במקרה אחד

אני לא חלקתי על מה שכתבת בנוגע לזה שיש מטפלות טובות, ועדיין - בא לי להזדעזע פה בפורום על עצם התופעה

ומציעה לזכור שזה לא מעיד על הכלל. 

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...