עבר עריכה על ידי רק עונה עכשיו בתאריך י"א בסיון תשע"ח 03:31
גם בעלי סוג של רב ומעביר המון שיעורים וטיפוס מאוד כבד רציני ומעמיק, כך שממש מזדהה..
מגיבה גם בהמשך לשרשור שפתחת בבוקר...
מצד שני באמת יש משהו משחרר ופותח מאוד בלהרפות..
לדוגמא: בליל טבילה האחרון הייתי ממש מבואסת: ערב קודם התפוצצתי על בעלי ופרקתי את כל התסכולים שלי שמרוב שהוא עסוק בצרכי ציבור ובתורה הוא לא מוצא זמן אלי ותמיד נרדם איך שאנחנו מתחילים לדבר (וכמובן שתוך כדי שאני פורקת ובוכה הוא שוב נרדם..) ואז למחרת הסתובבתי כל היום עם רגשי אשמה שגלל הפה שלי אני מקלקלת את הליל טבילה ועוד בקיץ כשגם ככה זה יוצא מאוחר..
ואז בסוף..
עד שחזרתי מהמקווה בעלי הפתיע וערך שולחן עם מפה יפה (ממש לא מתאים לו.. כנראה נסיון להתנצל על אתמול..) והיה ממש נחמד..
והרגשתי מצד אחד שחייבים לדבר ולבנות מחדש את הביחד ומצד שני לא מתאים שיחה רצינית וכבדה ששוב תסתיים בתסכולים, אז בסוף הצעתי לו שנשחק "ארץ עיר" עם הגדרות משלנו: זכרון מהעבר, חלום לעתיד, מחמאה, מקום, חפץ וכו' והיה פשוט מעולה!
הוא ממש לא נרדם ותוך כדי משחק עלו גם המון זכרונות משותפים של הטוב שיש לנו וגם רצוונות, תכונות ואפילו קצת ביקורת.. אבל הכל בצורה חווייתית וקלילה ומאוד מרפה..
וסוף סוף הוא לא נרדם וגם השיחה לא גלשה לטכני או לחינוך ילדים מה שתמיד קורה לנו...
מומלץ! לדעתי כיף ושווה יותר מסרט..
מסיימת בחוויה מצחיקה מעבר, בתור "אשתו של" תביני אותי..
כשרק היה לנו ילד אחד עברנו תקופה זוגית ממש קשה של המון מריבות ומתח.
יום אחד החלטנו שחייבים לשחרר ולעשות משהו קליל וכיף ביחד להפיג את כל המתחים, היה חורף ועם תינוק קטן לא רצינו לצאת מהבית, אז בעלי נזכר שיש לנו בבית מונופול ישן. הוצאנו והתחלנו לשחק..
ולפתע, בדיוק כשבעלי ממש נכנס לענין והיה בשיא האקשן של לבנות בתים ומלונות היתה דפיקה בדלת: מישהו מהקהילה בא לשאול את "הרב" שאלה בהלכה.
ממש התאפקתי לא לענות לו שהרב לא יכול לגשת כרגע כי הוא באמצע משחק מונופול..


