אני זוכרת שכל כך חששתי מהתקופה הזו לפני הלידה שחיפשתי בכל מיני פורומים אם כתבו עצות וזה מה שמצאתי והעתקתי לעצמי, וקראתי שוב ושוב אחרי הלידה וזה עודד אותי:
- לי עזר לדבר על זה לפני הלידה ולמצוא דרך להרגיש נתמכת עם כל האיסורים...
- זה קשה! אחרי כל לידה.
רבונו של עולם גזר, לא להתקרב ולא לחבק
בזמן שהכי צריך.
זה מסוג הדברים שהטבע האנושי קשה לו לקבל
ובכל זאת, צריך להפנים ולהתבונן:
שכל ההתרחקות היא כולה התקרבות
בין הבעל לבין אשתו ובין הזוג לבין הקב"ה.
- קודם כל מזל טוב , אושר ונחת.
מאוד מובן הקושי שמתואר כאן , זה זמן לא קל,
אך אם יורשה לי , הקושי או היופי , תלוי בנו , אנו בוחרים איך יהיה .
תמיד אפשר להעניק רגש ותמיכה גם ללא מגע.
אינני חושב שבעלך צריך להרגיש שהוא לא יכול לתמוך, ואם הוא כן חש כך, הוא בהחלט יכול לעבוד על הרגשתו להעניק ללא שום נטיה מלבד עצם התמיכה, רק כי הוא אוהב אותך ורוצה שתחייכי. את בהחלט יכולה לבקש זאת ממנו [כמובן , בחיוך ובקשה מאהבה ]
אני אינני סבור שיש כאן קושי שגזר ה' שיהיה, להיפך, זהו זמן שהאישה זקוקה להיות ללא בעלה אך עם תמיכתו . וד"ל.
- מי שנוהג נכון בזמן זה רואה איך זה זמן בונה , עם כל הקושי. מניסיון. בהצלחה, ואושר ונחת.
- זה ממש קשה , פשוט איכשהו עוברים את זה בטוב. צריך לדעת שזה מצב זמני ואח"כ הטבילה היא כ"כ כיפית (אפילו יותר מהחתונה)
ובתוך הזמן הזה להביע קרבה במילים, בפתקים, להשקיע אחד לשני להכין אוכל וכו' ולבקש חיבוקים מאחרים כמו אחיות, חברות, אמא וכ'. היתרון כשיש עוד ילדים מבקשים מהם לחבק אותך (ככה אני עושה...) והפיתרון הכי טוב,
כל פעם שאת צריכה חיבוק חבקי את התינוק שלך. לי אישית חוויה של תינוק צמוד אלי עושה המון טוב בנשמה.
בהצלחה ואל תדאגי אתם תעברו את זה !!!!
עד כאן מה שמצאתי
לדעתי אפילו רק לדעת שכולם עוברים את זה ולכולם קשה זה כבר מחזק קצת... והידיעה שזה זמני, וזה רצון ה', וכנראה שזה באמת מה שהכי טוב בשבילנו. גם לי עזר לחבק את התינוק ולקבל ממנו תמיכה... נכון, זה לא אותו דבר, ולפעמים בכיתי כשחיבקתי אותו שאני לא רוצה לתת, אני רוצה לקבל. אבל זה עוזר קצת. ומותר להתפרק ולבכות, ולמחות לעצמנו את הדמעות ולהתפלל שבקרוב נהיה כבר מותרים.
בהצלחה ומזל טוב!!
)
כל הכבוד לך שאת מטפלת בזה!