פורום הריון ולידה (עמוד 3658)

את מחפשת משהו שמזכיר ריח של תינוקות?

לי מזכיר ריח של תינוקות השמפו הצהוב של ד"ר פישר.

לתינוקות. השמפו שהזכרת משמש אותי לבת שלי בת השנתיים וחצי...

מזכירה לי שכשעשיתי קניה בחודש תשיעי לאחרי הלידה, רק כשעמדתי לבחור סבונים והרחתי את הצהוב- התחלתי ממש להתרגש

חבל לטשטש אותו עם בושם...

לא בושם לרסס לתינוק..

ויש לו ריח מלאכי כזה ונעים. חוץ מזה שעוד אין לי תינוק שחבל לטשטש את הריח שלו רוצה רק להריח ריח כמו שהסברתי. ריח של חלב אם לא יעשה את העבודה כי אני מאלה שמקפידות להחליף מיד אחרי פליטות ולא סובלת את הריח של החלב החמוץ על התינוקות.

קצת קשה להסביר... זה בעיקר ריח שמרגישים.

(אבל אני אף פעם לא שמתי בושם לתינוק, אז אולי אני פשוט לא מבינה מה את מרגישה...)

אז אם יש לך איך להשיג קצת חלב אם - זה יכול להיות מצוין

אבל נעים מאוד אני קניתי מלא בגדים לבת שלי שהם לא ורודים חדי קרן וכו'...

צהוב בננה, לבן ואחד משולב ורוד וטורקיז
מכנסיים קניתי בצבע אפור בצבע טורקיז ובצבע סגול...

גם בפוקס מצאתי...

בקיצור לא חסר

צבעים מאלפים בחחרת

לדוגמא:


ו..













מלא מלא שהם לא ורודים בהכרח
וסתם צילמתי כי אני מקפלת בדיוק חח

קנה מארז שלישיית בגדי גוף בצבעי אדום/אופוויט עם תותים (0 חודשים-2 שנים) מנקסט ישראל

קניתי לבת שלי וזה לא ורוד.. זה כחול לבן אדום ולבן עם פרחים..

לא ורוד עם נצנצים ונסיכות

אבל זה נראה גזרה ממש מוזרה.
הרגליים ממש צרות ועם פיסוק לא הגיוני..

אין בעיה לדעתי להלביש לבת

כמובן גרביים של בנות או סרט לשיער או משהו כזה. כי אם לא כולם יחשבו שאמצת איזה בן. לא שזה של בן רק שאם זה בלי שום קישוט של בנות זה עושה כזה רושם.

היום הלבשתי את הבת שלי בת הכמעט 4 חודשים בחולצה לבנה וחצאית ורודה!!! ועדיין עצרו אותי ברחוב ואמרו לי ואיי איזה מתוק...

כנראה שזה לא קשור לבגדים ולמראה.. פשוט אצל כולם זה קודם תינוק ואחרי זה תינוקת..

יותר מעשרה אנשים בהזדמנויות שונות דברו על הבן שלי בחודשיו הראשונים כמו על בת. איך היא גדלה! מה שלומה? איזה מתוקה! אנשים מהיישוב שאני גרה. שידעו שהוא נולד. שכחו שהיתה ברית אחרי שהוא נולד... לא עזר הבגדים שהוא לבש. כנראה בגלל שלפניו יש שתי בנות, קשה לאנשים לשנות את ההרגל...

יש לנו תאומים בנים, זהים, ומשום מה אנשים שראו אותם ברחוב כתינוקות נטו להחליט שאחד מהם בן והשני בת...

("אה, זה הבן וזה הבת?" כך כמה פעמים אמרו לנו. והם שניהם היו לבושים בצבעי בנים מובהקים! אולי לשני היו פנים עדינות יותר או שזה בגלל שהן היו צרות יותר... לא יודעת!)

 

וכיום דווקא התאום שהיה נראה כבן מגלה נטיות נשיות משהו (אוהב קישוטי שיער ובגדים יפים וכו'...)

אתם לא רואים חצאית ורודה??

עם קוקיות ורודות סנדלים ורודים וחולצה סגולה ועדין.. חמוד! בן כמה הוא? 😅🙄🤣
לא יוצאים מזה..

לק"י

יש גם במרכז הלבשה (רשת בדרום).

אני חושבת שזה אחלה גם לבנות, אבל אם למישהי חשוב שיזהו שזו בת לא זו הדרך לדעתי

לק"י

נראה לי שבלי מדבקת בן/ בת על המצח, תמיד יהיה מי שיטעה

וה'אמת, שזה בגד מתוק ממש.
אבל.... כנראה שלא הייתי קונה אותו במיוחד לבת. אם היה לי כבר בבית מהגדול- כן הייתי מלבישה לה.

בקיצור פותחת יקרה- תלבישי מה שבא לך ותהני!

שלא יחשבו שזה נראה מוזר ושאני מלבישה אותה בגדי בנים כי אין לי בנים  <אז מה אם זה נכון, כל כך נמאס לי מורוד, פשוט שלא יבלוט מדי>

אולי באמת נצרף לזה גרב עם פונפונים או משהו

העא לבשה זאת זה תקופה ארוכה וממש התלהבו

בן שנתיים וחצי לבוש כבן ופונים אליו כבת.
לא תינוק ילד גדול שפונים אליו כבת.
ממש ככה איזה ילדה יפה! והוא לבוש בכחול עם נעלי ספורט של בן.
מה זה משנה מה לובשים העיקר שיהיה להם נוח.
שיהיה לי בת ב"ה אלביש לה שאריות מאחיה הגדול ומה שאקנה בטוח לא יראה של בנות אני גם לא אוהבת. היום יש הרבה יוניסקס לילדים שחור אפור טורקיז לבן וכן הלאה.

כי במהלך היום היא בסדר משחקת ישנה ואוכלת יפה רק אחרי 12 בלילה זה מתחיל.
לפני שבועיים בערך הרופא ראה מעט אודם באוזן אבל אמר רק להביא לה מי מלח לאף בנתיים.

גם הצינון מציק, וההגבהה הקלה עוזרת.

אפשר מתחת המזרון לשים הגבהה

שמצוננים לפעמים יש לחץ על האזניים וזה כואב.

רק שבגלל שזה לא דלקת לא נותנים אנטיביוטיקה

צינון ואוזניים הולך ביחד הרבה פעמים

 

אבל אולי טיפות אוטידין יכולים להקל על הכאב, תשאלו את הרופא

 

ואני הייתי מנסה לתת אקמול אם בוכה ולא נרגעת, זה די ברור שמשהו כואב לה

 

בקיצור - דבר ראשון לכו לרופא שוב

הייתי מציעה לאט לאט להקדים את זמן השינה שלה ברבע שעה מוקדם יותר כל פעם. 12 זה ממש מאוחר...

היא ישנה קצת ומתעוררת אם אנחנו לא ישנים לידה.
גם ב12 אם אנחנו לא נישן היא לא תלך לישון. לא יודעים איך לעזור לה לישון לבד ומוקדם יותר

ו35 יום לגמרי נורמלי 

פתוחה להצעות (:

זו לידה ראשונה, נכון? מרגש...

כוס עם שוקולדים וכיתוב האבא הכי טוב בעולם

חולצה עם הדפס כנ"ל (אם יש אפשרות להדפס של התינוק זה הכי חמוד, אבל אז את צריכה להעזר במישהו שיעשה לך את זה, או לחכות שקצת תתאוששי מהלידה)

רק אני חשבתי שהוא צריך להביא לי מתנה? חחח..
שיהיה בקלות בעז'ה בידיים מלאות!

מסגרת עם ברכה ממש מרגשת על התקופה של ההריון ובע״ה התקופה החדשה והמשמחתשאנחנו נכנסים אליה, לא זוכרת איזו מתנה צירפתי לזה אבל הבאתי לו את זה בבית לפני שיצאנו לבית חולים.
באוטו הבאתי עוד שקית עם שתי חולצות חדשות כדי שיברך שהחיינו - אחת טריקו חמודה שיחליף ויברך ממש בבי״ח והשנייה לבנה מכופתרת שהוא לבש בקריאת שם. הוא שמח מאוד מנסה לחשוב על משהו דומה ללידה הנוכחית בע״ה

צריך לשנות את הדבר הזה

מברכים על לידת בן הטוב והמטיב
ועל לידת בת שהחיינו

מחזיק מפתחות עם.תמונה שלכם בהריון ומאחורה לכתוב משהו

כמה ימים אחרי הלידה, כשלא היה לי ממש כוח לצאת אל רגשות ההכרת הטוב לא נתנו לי מנוח...

 

תחפשי באינטרנט "כוס הפלא"- זה ספל קפה בצבע שחור, שנצבע עם תמונה כששמים בו מים חמים (וחוזר להיות שחור כשמרוקנים).

אני עשיתי הזמנה באינטרנט עם תמונה של בעלי והקטנה- הוא מתמוגג מזה כל בוקר מחדש

שתמיד נמצא את הזוגיות שלנו גם כשיש תינוק שנראה כאילו היא נמצאת רק איתו.
וזה ממשיך גם אחרי 6 לידות...

וואווו אף פעם לא עלה לי רעיון לקנות לו מתנה... תמיד חשבתי שהוא צריך בגלל כל הקושי שאנחנו סובלות... אבל רעיון מקסים בעז״ה אני אעשה את זה בלידה הזאת...

סתם בצחוק, הגעתי לפה מהראשי. סליחה 🙈

ספר נחמד והומוריסטי על אבהות, עם איורים ממש חמודים. רשמתי הקדשה יפה. הוא מאוד אהב. אפשר גם איזו פיג׳מה מפנקת...

היי, תראה מה מצאתי ב AliExpress Interesting Pattern t shirt For Father Son Matching Clothe Dad kid mini Me Little Big Man Summer Tops Family Matching Outfits to Clipboard.

חולצות כאלה של - אני, אני בקטן
יש גם - "העתק" "הדבק" (באנגלית)
אני קניתי כזה עם ציור של בטרייה מלאה לילדים ובטרייה ריקה לנו. ממש חמוד וכיפי.

יש גם בעברית כמובן, פה בארץ
משערת שאצל- ההוא עם החולצות
תוכלי למצוא מבחר.

אם קונים מחו"ל - לקחת בחשבון חודש+ עד שיגיע.

בכל אופן, תמיד תהיה דרך לקשר
אופניים? ארנק חדש? דיוואן/ שירת הבקשות/ זמירון מיוחד שהוא יאהב? כלי נגינה?

תחשבי על אלה שלא מצליחות להיקלט ואז תרגיעי את המחשבות השליליות

מזל טוב!!

דבר נוסף, תנסי לחשוב יותר באופטימיות, רוב ההריונות מסתימים בידיים מלאות בעיקר אצל נשים צעירות. את צריכה מצד אחד לחשוב חיובי, להתפלל כמה שיותר להצלחת ההריון, לבקש ברכה מרב גדול - זה יכול להרגיע, לשמור על תזונה טובה, או כל השתדלות אחרת שנראת לך ומצד שני לדעת שיש גם אחוז מסוים של הפלות, וזה לא בידינו...
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות.
דרך אגב גם אני טיפוס חרדתי, ואני מאוד מבינה אותך...

אני קוראת בכל כך הרבה אתרים ופורומים, ובכל מקום כתוב משהו אחר. חלק אומרים שהתופעות ממש מההתחלה, חלק אומרים כמוך שזה בשלבים מתקדמים יותר. 

אולי פשוט צריך להפסיק לקרוא?

אולי לא נעים לשמוע בפרט בגילך ובמצבך...

יש בדור הזה גזירה שאין כמעט אישה שנמלטת ממנה וקוראים לה הפלה (אחת לפחות...). אני מכירה רק שתי נשים שלא עברו את זה אף פעם. אני עצמי כבר עברתי אחת ואני עכשיו בהריון שלישי בסה"כ. מקוה שזה לא הולך אצלי אחד ככה ואחד ככה...

עכשיו אלייך. אני מקוה שהכל יהיה בסדר ותצאי בידיים מלאות בקלות כמו שאני ילדתי מההריון הראשון. 

אני בהריון הראשון כל בשלושת החודשים האחרונים רק אמרתי לעצמי שהריון זה דבר לא יציב ובואו רק נראה איך מעבירים את הימים הקשים של ההתחלה. ב"ה ילדתי בת מתוקה מאד! בהריון השני כבר הייתי בהיי. הרגשתי שלי לא יכולות להיות הפלות והגוף שלי הוא מהסוג של שתי הנשים שכתבתי למעלה שלא היו להן הפלות בכלל... וחטפתי כזה שוק כהתברר שזה עובר בלי דופק... בכיתי ימים בלי סוף מהכאב של האובדן של החלום. בעלי לא ידע מה לעשות איתי...

בהריון הזה סבלתי בחליות וחולשה וכל הזמן רק חיכיתי שיגיע שבוע 8 ואוכל לדעת אם יש דופק או שעושים גרידה ושוכחים מהבחילות והחולשה... והיה דופק.

אז עדיף להתכונן מראש למשהו כואב מאשר שהוא יבוא בהפתעה.

ובהריון השלישי כבר ידעתי להגיד לעצמי "מקסימום, גרידה זה לא כל כך נורא" ולא פחדתי כלכך מהריון לא תקין. זה לא אומר שלא היה לי חלום לתינוק מתוק ובריא אבל עם הרבה פחות לחץ.

ושתדעי שהפלה בהריון ראשון, ברב הפעמים נכנסים מיד שוב ובהריונות מתקדמים זה לא קורה כל כך מהר. ובכל מקרה הפלה בגיל צעיר יותר היא קלה יותר. לא מאחלת את הכאב הנפשי הזה לאף אחת.

תרגישי טוב ותעודדי!

לא צריך לבא חשדניים בחיים
לא לתת אמון בשום טוב שה' נותן לנו
לא להקשר להריון כי אולי הוא יפול
לא להקשר לבחור כי אולי הוא יעזוב אותי
לא לתת אמון בחברה כי אולי היא תפגע בי

אין לזה סוף

אין לנו תעודת ביטוח לכלום בחיים
גם לא לזה שנקום מחר בבוקר
אז נהיה חשדניים? נקהה כל רגש ? לא ניקשר? לא נשמח בטוב?
אז מה אם יש סטטיסטיקה גבוהה להפלה בשליש הראשון?
אז מה עם זה קרה לי בעבר או לחברה?

אני חושבת שה' רוצה מאיתנו להיות נוכחים.

גיליתי הריון?
איזה יופי! ב''ה איך ה' אוהב אותי. הוא נתן לי את ההריון הזה?
נכון?
אז אני שמחה.
אולי הוא יפסק חלילה?
אולי.
אבל עכשיו הוא כאן.
ואם לא אשמח עכשיו אז מתי אשמח?
כל הזמן אחיה בפחד?
מי שישקיט לי את הפחד זה רק סטטיסטיקה שתגיד לי שהסכנה ב70% מהמקרים חלפה?
באמת ככה העולם עובד?
ככה ה' רוצה שנתנהל?

כשזוג בארה''ב מתחתן הוא שמח נכון?
את יודעת מה אחוז הגירושין שם?
אין להם עובדתית סיבה לשמוח.מסוכן שישמחו. כי יש מקומות שכל זוג שני או שלישי מתגרש.
אז עדיף שלא יצפו לטוב. מקסימום יופתעו לטובה.

נשמע הגיוני?

מי שאומר לך לחשוב ככה זה הפחדים שלנו.
זה רק מגננה זאת לא חשיבה מתוקנת ואמונית.


בעיני המתוקן זה לשמוח ולתת אמון.
למרות שיש ספק.
אני יודעת שנתת לי ואני שמחה.
ואני יודעת שאתה חלילה גם יכל לקחת ממני..ואני לא שמחה. אבל אני מבינה.
ואתה תהיה איתי גם אז ותעזור לי להתמודד ולקום.



ואני כותבת לגמרי לא בהתנשאות
גם לי זאת נק' קשה קשה לביצוע.
גם אני איבדתי הרמון אחד ובשאר שב''ה הסתיימו בידיים מלאות כולם לוו בתקופות ארוכות של ספק ושל חששות מהרבה סיבות 'סטטיסטיות'.
אז לא קל לי לעמוד בזה.

אבל לגמרי מאמינה שזאת האמת.

ממש אהבתי לקרוא

תודה זה בהחלט מחזק

לא אמרתי בכח ללכת נגד עצמך. אם זה לא בכלים שלך אז כנראה זה לא העבודה שה' רוצה ממך כרגע.

אבל בעיני חשוב *לדעת* שזאת מגננה
ולא צורת הסתכלות מלכתחילה
ולכן להמליץ למישהי- את צריכה להתגונן...זה לא נכון.
כי באמת היא לא צריכה.
אבל אם זה מה שהיא זקוקה עכשיו במצב שלה- שתתגונן. אבל הידיעה שזה לא המלכתחילה מאפשרת לנו להיות בתנועה...ולעבור תהליך לאט לאט...ולהתחזק בנפש...ויום אחד להצליח להתגונן פחות...ואח''כ קצת פחות..ויום אחד...כבר בכלל לא.

ובאמת הקשבה עצמית היא חשובה

יש גם כל כך הרבה דברים לפחד מהם שפשוט בלתי אפשרי (וגם הרסני למדי) להכין את העצמנו לכל האפשרויות. כמו שאני לא אכין את עצמי כל פעם כשבעלי נוסע לאפשרות שמא יהיה ח"ו תאונה או פיגוע, ואני לא אכין את עצמי כל ההריון למקרה של לידה שקטה ל"ע, ככה גם לא צריך בתחילת ההריון להיות כל הזמן בהכנה למצב של הפלה.
מצד שני, בגלל שהפלה בהתחלה כן יותר שכיחה, זה כן חשוב לדעת איפשהו בתודעה שזה עלול לקרות (ונראה לי שכל מי שקמת קוראה בפורום חשופה לזה ואפילו קצת יותר מידי...).
אבל בסופו של דבר עם הקשיים מתמודדים כשהם מגיעים, ובינתיים טוב יותר לנפש לחיות באופטימיות ובאמונה שהכל יהיה טוב.

כתוב "אשר יגורתי יבוא לי"

ז"א כשאדם מפחד מדברים הוא כאילו גורם להם לקרות

אולי זה קצת כמו מחשבה יוצרת מציאות

 

ולכן צריך לנסות להפריד בין ידיעה שיכול להיות כך וכך לבין פחדים וחרדות שאולי זה יקרה לי - על זה כדאי לנסות לעבוד. זה לא קל אבל צריך לחפש את הדרך לעשות את זה

אולי ככה יצא אצלך, שכמעט כל הנשים שאת מכירה עברו הפלות... אני מכירה הרבה נשים עם הרבה ילדים שלא עברו אפילו הפלה אחת. (לדוגמא לאמא שלי יש 7 אחיות ורק אחת מהן הפילה) מכירה גם נשים שעברו הפלות ואני יודעת שזה נפוץ ויכול לקרות לכל אחת, אבל לא חושבת שכל אחת צריכה לחשוש שהנה זה הולך לקרות. אם חס וחלילה זה יקרה נתמודד עם זה כשזה יקרה, אבל אני בהחלט מעדיפה לחשוב חיובי ולהאמין שלי זה לא יקרה, כמו שלא קרה לעוד נשים שאני מכירה. זה ממש מלחיץ להתחיל לחשוב שזה קורה לכולם!

אצלי למשל גם בהריון שבו הפלתי - סימני ההריון והבחילות המשיכו כרגיל. ב US לא היה דופק והעובר התאים לשבועיים פחות ז"א ששבועיים המשיכו לי בחילות כרגיל כשבעצם העובר כבר היה בלי דופק

כך שאין טעם שתחפשי את הבחילות בנרות כי זה לא אומר כלום

 

ואני חושבת שזה דוקא עוזר להפחית את החרדה כי בעצם אין לך דרך לדעת, רק לשחרר ולסמוך על ה' ולדעת שמה שיהיה ולא יהיה הכל ממנו באהבה והכל לטובה

 

אל תעשי את זה לעצמך,
אמנם תוצאת הבטא גבוהה אבל גילית על ההריון רק עכשיו.
חכי עוד שבועיים
אם את בשבוע מוקדם כנראה שלא יראו דופק עדיין והלחץ יוכפל.. חבל

כתבתי פה את דעתי על בדיקות שלא נותנות את השקט, להיפך רק מעלות את מפלס החרדה
אם בדיקות היו מרגיעות אותך בדיקת הבטא הייתה אמורה להקנות לך את השקט הנפשי.

תלכי כשבטוח אמורים לראות דופק.
זה בסדר להתרגש ולחשוש אבל אם את מרגישה שזה חוזר אלייך כבומרנג ומחליש אותך
אז תנסי לא להתעסק עם זה.
תאחזי בשגרה כמה שיותר
יכול להיות שבגלל שהגילוי טרי עדיין אז הגוף שלך בהיי.
אם הזמן יעשה את שלו אז אחלה,
ואם לא אז תנסי לעזור לעצמך להירגע.
יכול להיות שטיול/ פעילות גופנית/ שחייה יעשה לך את זה
יש גם שיטות מעולות ברפואה המשלימה.

בהצלחה רבה והנאה מההריון!

אבל אם מחר בבדיקה יגידו לך שרואים שק ואין בו כלום (כי נניח זה מה שאמור להיות בשבוע שלך)
או שיתקנו לך את גיל ההריון או שימצאו איזה ממצא זוטר מחשיד ולמען הפרוטוקול יהיו חייבים ליידע אותך עליו למרות שהרופא מנסיונו לא ייחס לזה שום חשיבות,

איך תרגישי?

אבל כנראה שאהיה ככה בכל שלב, ואני לא יכולה להרשות ולעצמי ללכת לרופא לבדיקה ושיחה ראשונה רק בעוד שבועיים. יש לי המון שאלות ואולי גם אם רק אדע בוודאות ממנו את גיל ההריון, אם ההריון הוא לא חוץ רחמי ואולי (הלוואי הלוואי) גם דופק. אני לוקחת בחשבון שאי אפשר לראות בשלב זה, אני מבינה... לכן מראש קבעתי עוד תור.

 

אני בעיקר מנסה לאמן את עצמי לחשוב חיובי, זה משהו שקשה לי ואני לרוב חושבת שהזהירות עדיפה על האופטימיות. עכשיו לראשונה בחיי אני מרגישה שזה לא משפיע רק עלי אלא ממש פיזית על העובר וכמובן על בעלי...

את צריכה רק להזהר שזה לא יעסיק אותך כל היום, את צריכה להיות מאוד עסוקה ולא לחשוב על זה כל הזמן.

גם בימים כתיקונם אני יכולה לחשוב כל כך הרבה דברים...לא משנה אם אני עסוקה או לא 

הדבר שאני הכי טובה בו לדעתי זה לחשוב

תצטרכי למצוא דרך להרפות ולהסיח את הדעת.

תנסי לחשוב מה מדבר אלייך - תפילות? אולי להתרכז בעניין אחר? 

תשאלי רוקח.

1. אם את רוצה לקרוא פירוט על מה שכתבתי לגבי הבדיקות את מוזמנת לעיין בשרשור הזה:
מה דעתכן - הריון ולידה

2. כשאת כותבת חרדות, אני לא בדיוק יודעת למה את מתכוונת, אם הכוונה היא שהחרדה באמת מפריעה לך והיית רוצה לשנות את המצב אז תמשיכי לקרוא.

3. חשבת לשתף מישהי, עדיף דור אחד מעלייך, שאת יכולה לדבר איתה פתוח על המצב?
מה את אומרת על אמא? אני מכירה הרבה בנות שהקשר שלהן עם אמא היה שונה משמעותית לפני ההריון הראשון ואחרי.
אם לא אמא אז דמות אחרת (אשת רב, מדריכת כלות, אחות נחמדה בקופ"ח שיש לך כימיה איתה)
אין כמו שיחת נפש ויד מכוונת בתהליך המורכב הזה שנקרא הריון.

4. בעלך- תנסי לרתום אותו לטובת העניין אבל שימי לב לתת ברקסים כשהוא מתחיל להדמיע קולות שקשה לו להכיל אותך לבדו. הוא גבר, וגם הוא חווה לראשונה היריון.

5. הרופא- הקשר עם הרופא הוא לא תמיד כמו שמדמיינים אותו. הרופא שם מלווה את ההריון מזווית מאוד מסויימת. הוא לא פסיכולוג, הוא מבין בגניקולגיה.
בנוסף, האינטרס שלך לא נמצא בעדיפות עליונה אצלו אלא האינטרס שלו.
לרוב הכל בסדר, האינטרסים משתלבים ורוב הרופאים גם אנושיים, מתחשבים ורגישים.
אבל- אל תשכחי את יחסי הכוחות. הוא שם גם בשביל לכסתח את עצמו. לא כל מילה והפנייה שיוצאת מפיו היא לטובתך. תלמדי לסנן ולראות את טובתך.

6. הבדיקות- זה מחזיר אותי לנקודה הראשונה, הצורך בבדיקות. לא אחזור על כל מה שכתבתי בשרשור ההוא, רק אדגיש שאם הגישה הנפוצה היא או שיועיל (אראה דופק) או שלא יזיק (לא אראה דופק ואז אחזור עוד שבועיים)
אז לעיתים יש גם מציאות שלישית והיא קורית כאשר המציאות מוכיחה לנו שהתוצאה שחשבנו ש"לא תועיל, לא תזיק" הופכת להיות מזיקה.
מה שמוביל אותי להמלצה לשקול מחדש את הצורך ברופא מחר לאור החרדות שאת סובלת מהן.
בעיקרון אם יש לך שאלות כלליות, אפשר לחפש עליהם תשובות גם מעוד מקורות.
הריון חוץ רחמי זה מצב נדיר, במיוחד לאור הבטא היפה שלך וגם אין לך כאבים נורא חזקים מחשידים.
אין המלצה גורפת לשלול הריון חוץ רחמי, וזה לא סתם.

אם את מחליטה ללכת מחר, ממליצה לך לשבת עם מישהו ולנתח את המצב. מה בדיוק את מתכוונת להשיג בבדיקה הזאת ומה "נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה"
תרשמי את כל השאלות כי לפעמים מההתרגשות הכל פורח מהראש.

7. החרדה- לפעמים כדי לטפל בחרדה צריך לשלם מחיר. המחיר עשוי להיות חוסר ידיעה (מתוך בחירה), ויתור על ה"סוד" או מחיר כספי (טיפול בתשלום)
אני חושבת שהמשותף לכל דרכי ההתמודדות הוא שהרצון לצאת מהמצב צריך להיות האמת הפנימית שלך.
כל הדברים מסביב יכולים לתת פוש לרצון הזה.

8. אמצעים לטיפול- תפילה, נתינת צדקה, שיחה ופורקן, התייעצות עם אנשי מקצוע שיש להם השקה גם לנושא ההריון וגם לנושא הנפש- יכול להיות דולה שמתעסקת גם עם זה
שיאצו, דיקור סיני, רפלקסולוגיה, CBT ועוד.
פעילות גופנית קבועה.
לפעמים גם אקט מעשי שמבטא את הרצון להשתחרר- לכתוב על דף את הפחדים ולשרוף אותו או כל פעם שאת לא מצליחה להתאפק וקוראת סיפור פסימי, "להעניש" את עצמך נגיד לנתק את האינטרנט ל10 ד' או להיפך, כל פעם שאת מתגברת לשלוח לבעלך הודעה התגברתי
ולפי הציון בסוף יום לפנק את עצמך באיזה גלידה או אבטיח.

מקווה שהצלחתי לעזור במשהו מבין הדברים,
בהצלחה!

כן דוקא בגלל שגם אני נופלת 'בפח' החרדות בהריונות.
אבל לגמרי מסכימה איתך!

קודם כל, תודה על התגובה המפורטת!! מעריכה זאת מאוד.

 

אתחיל ואענה שהייתי רוצה להיות פחות חרדה ולחשוב יותר חיובי, אני מרגישה שאני נשאבת למעגל של המחשבות השליליות והוא לא טוב לי.

 

אני משתפת את אמא שלי בכל מחשבה ופחד, על בסיס שעתי כמעט...היא גם עובדת בתחום הרפואה ככה שהיא מבינה דברים ויודעת "מקרוב". זה הגיע לרמה שאתמול בערב הייתי בחתונה והתכתבנו בווטסאפ תוך כדי על הפחדים שלי מההריון.

 

לגבי הקשר עם הרופא - אני אבין מחר מקרוב בדיוק איך ייראה הקשר שלנו. אני לא מצפה להיות ממנו הפסיכולוג שלי. אנ זוכרת אותו כאדם מאוד מקצועי וגם יחסית נחמד (לא אנטיפת או אדיש כזה). אני כן רוצה ללכת לבדקה אפילו כדי שיגיד לי לחזור לעוד אחת. וכן, אני עדיין מקווה שאולי הוא ייראה דופק. אבל זאת לא המטרה של התור מחר. המטרה היא לשאול הרבה שאלות, לדעת עם מי אני הולכת לצאת לתהליך הזה, לדעת מה צפוי לי. לעשות קצת סדר עם מישהו מוסמך. את השאלות כמובן כבר רשמתי על דף

 

ודבר נוסף - עשיתי בתקופות מסוימות טיפול CBT ממוקד שעזר לי להתגבר על מחשבות שליוו אותי שנים. אני כבר לא בטיפול, אבל לפעמים מדברת קצת עם המטפלת. אתמול אחרי כמה חודשים היא פתאום שלחה לי הודעה מה נשמע. אני לא יודעת אם זה סימן למשהו, אבל בשיחת טלפון אחת היא עזרה לי אפילו במעט לרצות לחשוב קצת אחרת. חלק מהדרכים שעבדו עלי תמיד הכי טוב הן לכתוב לעצמי את הפחדים שלי ולענות לעצמי - ואז הפחד הרבה פחות מפחיד.

 

אז אני הולכת להתמיד בזה מאוד עכשיו.

 

תודה רבה על תשומת הלב!!

 זה לגמרי נורמלי במיוחד בהריון ראשון ההורמונים משגעים!

אם את מרגישה שזה ממש מעבר פני לעזרה (וגם זה נורמלי לחלוטין!) משהי פרסמה פה את אגודת ניצה הם מסייעים במקרים כאלו בהריון ואחרי לידה.

שיהיה בשעה טובה!

קודם כל מזל טוב איזה כיף
יש הרבה נשים שחוות סוגים שונים של חרדה בהריון
ככה שאת נורמלית
ולפעמים זה בהשפעה גם של הורמונים.
ממליצה על משהו שעזר לי-
לסרוג - עכשיו חם אז אולי יותר מתאים לחורף
אבל העיקרון הוא למצוא פעולות אוטומטיות שמעסיקות את הידיים ומשחררות את הראש
משהו שאת אוהבת
לצייר
לשמוע מוסיקה
לקרוא
להכין אלבומים דיגיטליים במחשב
לאפות
מה שבא לך
לפעמים צריך קצת להכריח את עצמנו
אבל זה משתלם
וזה מוכח מחקרית כשמפחית חרדה
תהני מההריון והרבה בריאות

אולי אני אנתב את המחשבות שלי לבישול. 

אני מאוד אוהבת ולא תמיד יוצא לי לחדש ולהכין דברים מעניינים.

אולי כדאי לי לתרגל ולחדש את המתכונים שלי 

אולי תפתחי בלוג
אשמח לעקוב אחרייך
אוכל זה ביתיות וחום

אבל שתדעי שרוב ההריונות הם תקינים ועל זה אף אחד לא מדבר...
תמיד שומעים רק על המקרים הקשים ל''ע אבל זה אחוז קטן מאד.
בהצלחה מאמי !

בשעה טובה!!
מוסיפה מנקודת מבטי:
כשאני התחלתי הריון ראשון הייתי אופטימית חסרת תקנה, נאיבית ממש. לא העליתי על דעתי שמשהו יכול להשתבש אצלי, או שתוצאות בדיקה יעידו על בעיה כל שהיא.
הקב"ה ריחם עלי ובאמת הכל היה חלק. לא רק באותו הריון אלא גם בכל אלו שבאו אחריו..
עם השנים והחשיפה למקרים שונים אצל נשים השארתי את הנאיביות מאחור ופיתחתי חששות וחשדנות...

הדרך שאני מוצאת להתמודד עם החששות בהריון הנוכחי היא להבין שהעובדה שיש דופק היא לגמרי ניסית ולא "טבעית".
שלפי הסטטיסטיקות כבר מזמן הייתי "אמורה" לחוות הריון לא תקין ולכן היום כשראיתי דופק ראשון לא הרגשתי שהכל "לפי הציפיות" אלא התרגשתי מההשגחה הפרטית ומהעובדה הממש לא מובנת מאליה שזכינו לדופק.
זה לא שהנמכתי ציפיות אלא יותר הבנה שהכל אפשרי והכל -ודאי בשלב כזה של ההריון- אך ורק בידיו של הקב"ה.
יש בזה משהו מרגיע ונוסך ביטחון..
וגם.. אני מוצאת שקל לי להתרגש מהריון שישי כשאני לא רואה בזה "שגרה" אלא נס גדול.

לגבי מידת ההתעסקות התמידית שלך- אופייני לשלב הראשוני שבו צריך להתרגל לרעיון שאת בהריון, קל וחומר בפעם הראשונה!
מן הסתם בהמשך תתרגלי לחיות את השגרה באופן רגוע יותר ולהנות מהתפתחות מבורכת..

בהצלחה ובשמחה!

בוקר טוב לך ותודה על התגובה היפה,

הדברים שכתבת חיזקו לי את הנקודה שחייבים לוותר על הרצון לשלוט בסיטואציה. אני תמיד מנסה לדעת הכל, להיות מוכנה להכל, להיזהר. ממש, הכל פרויקט. ישנם דברים שזה לטובתי, וישנם מקומות כמו כאן שזה לא. 

 

לעובר חשוב שאהיה רגועה ושאאמין בו, לבעלי זה חשוב וגם לי זה חשוב. יש לי עוד כמה חודשים להיות בסיטואציה הלא ודאית הזאת וזה הזמן לעבוד על זה

הייתי בדיוק באותו מקום.
קודם כל ודבר ראשון- להפסיק לקרוא באתרים ופורומים ואפליקציות למיניהן!! מבינה אותך מאוד, יש צורך כזה לאגור כמה שיותר מידע ולהתעסק בזה אבל זה פשוט לא עושה טוב.
מעבר לזה- לחשוב כל הזמן מחשבות חיוביות ולסלק את השליליות מהראש. כל פעם שבא לך איזה פחד או חרדה לחשוב מיד על העובדה שעוד כמה חודשים בע"ה יהיה לך תינוק בריא וחמוד, אפשר גם להפנות את זה לתפילה...
תופעות כמו לפני מחזור הן נורמליות לגמרי, ונורמלי לגמרי גם שלא יהיה את זה תמיד. ב"ה שאין לך כל בוקר בחילה. זה תקין לגמרי וזו ברכה
והפחדים גם הם נורמלים לגמרי. זו עבודה אמיתית לשלוט בהם ובמחשבות השליליות ועכשיו זה זמן מעולה לעבוד על זה...
חוצמיזה אני יכולה להגיד שאצלי ככל שמתקדם ההריון אני יותר ויותר מרגישה בטוחה בו. מקווה שגם לך יהיה ככה. ♡
בהצלחה והריון קל משעמם ומשמח!!

נורא קשה לי להפסיק לקרוא על כל דבר, בכל זמן נתון - אבל אני בהחלט חייבת.

ואת צודקת, עכשיו זה הזמן לעבודה האינטנסיבית של להרגיל את עצמי לחשוב חיובי ולא שלילי ולא להיזהר כל כך כל הזמן!!

תודה

זה יכול לספק את הצורך במידע, בלי ההלחצות והשטויות של האינטרנט,

ספרים מומלצים:

להרות כוחות ללדת חיים/ נעה רחל בן דוד

להיות לאם/ אביבה רפופורט

טבעי ללדת/ גילה רונאל, מירה ארצי- פדן, עלמה כהן ורדי. (זקוק למעט צנזורה בתמונות/ איורים, לשיקולך)

 

יש גם ספרים מלחיצים, לכן המלצתי במיוחד על הספרים האלה.

שבלהרות כוחות ללדת חיים קראתי בשבוע 9 משהו על הפלות עד שבוע 12 (לא מפרטת בכוונה),וזה ממש ממש לא עשה לי טוב. הייתי בלחץ עד שעברתי את שבוע 12 😅
חוצמיזה זה כנראה אחלה ספר אבל אני לא פתחתי אותו יותר...

סיפורי לידה מעצימים

או 

סיפורי לידה טובים

 

ותמצאי סיפורים שיתנו לך ידע, השראה וגישה חיובית

הרעיון הוא לפני שיבואו צירים כדי שלא תיכנסי לניתוח חירום, ובזמן שהתינוק מספיק "בשל" לצאת בשמחה. אז זה בד"כ 38 כזה.

מי שקובע זה הרופא המנתח נראה לי, אצלי תמיד המנתח והמעקב היה אותו רופא אז אני לא בטוחה.

לא יודעת אם יש קשר, אבל הפלות בשליש הראשון הן שכיחות מאוד, לרוב זה עובר לא תקין שהפסיק להתפתח.
לי היו שתי הפלות( לא רצופות) ללא שום ניתוח לפניהן.
לא שלחו אותך לבדיקות כי לא צריך.
רק אם יש שתי הפלות רצופות( או שלוש, לא זוכרת) מתחילים לבדק. אחת זה נורמטיבי לגמרי.

בטא נמוכה ואז התאפסות זה הריון כימי.
קורה לרבות וטובות עם פוריות נהדרת... בעז"ה תקלטי מהר.

הרופא אמר לי שזה הפלה וגם דיממתי בכמויות מטורפות מלווה בכאבים שלא הכרתי...

נגיד סופרים לי את זה כהריון ראשון ..
כמה רופאים שונים שאמרתי להם שזה היה רק בטא נמוכה שירדה ואז דימום והכל יצא טבעי
ועדיין אמאו שנחשב הריון..


מוזר.. כנראה יש בזה דעות שונות

לפעמים גם גובה הבטא (מעל 500 או 1000)
יש רופאים ששמעו שהיה בטא מתחת ל500 ולא מחשיבים כהפלה
ויש שכן... לכו תבינו..

וגם אני לא מחשיבה...

למרות שהגעתי למיון עם הכאבים והדימום שהיה לי.
(חודש אח"כ נכנסתי להריון תקין...)

באמת כנראה הגישה של הרופאים שפגשתי שונה

אני פשוט כבר ממילא על קלקסן, אז אני מנסה לצבור כמה שפחות "סיכונים" נוספים שיפלילו אותי עוד יותר ויגרמו לתוספת חרדה מערכתית בכל הריון

ידוע שהרבה ניתוחים קיסריים, גרידות וכו... גורמים להדבקויות ברחם שעלולים להעלות את הסיכוי להפלות, אבל אחרי ניתוח אחד, את יכולה להיות רגועה שהכל בסדר...

אחרי ניתוח אחד פשוט קשה לדעת שיש הידבקויות, בדרך כלל יודעים רק בניתוח הבא ( שפותחים את הבטן..).
זה נכון שיותר ניתוחים מעלים את הסיכון להדבקויות אבל גם אחרי ניתוח אחד הן יכולות להיווצר ( מעצם זה שפתיו את הבטן והזיזו את האיברים וכו')

לפעמים הניתוח יוצר הידבקויות בשחלות שעלולות לגרום לקשיים בכניסה להריון. אני לא בטוחה האם זה רלוונטי גם להפלה אבל אולי שווה לך להעלות את הנושא בפני הרופא ולראות מה הוא יגיד.
בגדול ניתן לעשות היסטרוסקופיה כדי לבדוק אם יש הידבקויות ולשחרר אותן אבל זו בדיקה לא כ"כ נעימה אז כדאי לשקול ברצינות את שאר האופציות לפני שעושים אותה.

הפלה היא דבר שכיח אצל נשים בשליש ראשון, ואין סיבה לחשוב מיד על דברים כאלה.

ולצערנו זה לא כזה קיצוני. אני נמצאת בקבוצת פייסבוק של נשים שילדו בקיסרי ושמעתי שם כבר כמה סיפורים כאלו.
בכל מקרה, אני נתתי לה את המידע הזה והיא יכולה להחליט מה לעשות איתו, אולי זה יעזור לה וימנע ממנה עוד קשיים בעתיד.

מחקר חדש: ניתוח קיסרי מקשה על כניסה להריון נוסף

http://www.o-mama.co.il/newsarticle/29465,3236,23794.aspx

כל הנשים שאני מכירה שעברו הרבה ניתוחים קיסריים, נכנסות להריון בקלות ובמהירות, אפילו אחרי גיל 40, שהפוריות יורדת...
אני מכירה רק אחת שאחרי הרבה ניתוחים אמרו לה שיש הדבקויות וכדי להרות, היא צריכה לעבור היסטרוסקופיה.

ההפלה שהיתה לך היא שכיחה מאוד, קורה להרבה נשים שלא עברו שום ניתוח והרבה נשים נכנסות מהר לעוד הריון. לכן כרגע חבל להכנס לסרטים. יש מה לבדק רק אם תהיה שוב הפלה, ברצף. מאחלת לך הריון קל ובריא בקרוב( אצלי ב"ה, הגיע הריון תקין מהר מאוד אחרי ההפלות)

ההפלה שהייתה התרחשה אחרי הניתוח הקיסרי שהיה לי,

אבל לא נראה לי שיש קשר בכלל... (אם כבר אז אולי זה קשור לגלולות שלקחתי כמניעה אחרי הקיסרי )

כמו שכתבו לך פה, לא מעט היריונות מסתיימים בהפלה מוקדמת לצערנו... עצוב ליפול על הצד הלא-נעים של הסטטיסטיקה , אבל הגיוני.

בע"ה שתזכי ליפול בקרוב על הצד הנעים (והרווח) של הסטטיסטיקה, ותזכי בהיריון בריא ועגול!

לעשות מי שפיר אוטומטית כשהאמא מעל 35 וזה אפילו ללא עלות, ויש רופאים שחופרים על זה(כמו הרופאה שלי) ועושים פרצופים אם מישהו בוחר אחרת.
בהריון האחרון הייתי בסקירה מוקדמת אצל פרופסור ממש מומחה בתחום ושאלתי אותו אם לעשות מי שפיר אז הוא אמר לי שלא רואה צורך לעשות רק בגלל הגיל...
כי אם הבדיקות תקינות-השקיפות, החלבון עוברי והסקירה אז כנראה שב"ה הכל תקין.
ואגב, זאת גם ההמלצה של מכון פועה, שאם הכל תקין לא לעשות מי שפיר.
לא יודעת מה הסיבות שהובילו אותך לא לעשות שקיפות אבל בגלל הגיל-אני אישית לא ויתרתי על הבדיקות הפשוטות האלו שיכולות להכריע אם לעשות או לא לעשות מי שפיר.
שיהיו בשורות טובות והחלטות נכונות

לדעתי תחכי לתוצאות החלבון העוברי, וגם אם הוא לא יהיה טוב, אפשר לעשות בדיקת nitp, בדיקת דם שמחליפה מי שפיר ומדויקת ב99.99 אחוז.

החזר של 75 אחוז, אם חלבון עוברי לא תקין, לדעתי עדיף ממי שפיר, שיש בה סיכון להריון. עלה לי כ800 שקל אחרי ההחזר

יש לי פלטינום, נראה לי שגם בשאר הקופות יש החזרים כאלה מסל הריון

אני במאוחדת

שהוא מהטובים בתחום,
הוא לא ממליץ לכל אחת לבצע מי שפיר, בגלל שגם לבדיקה הזו יש אחוזי סיכון(אמנם מאוד נמוכים). לכן רק במידה ובדיקות אחרות הראו שיש משהו חריג קיימת המלצה לעשות. אבל כן מדובר כאן על שקלול של התוצאות של שקיפות+חלבון עוברי. ואצלך חסרה אחת מהן. סקירה מוקדמת קצת פחות רלוונטית לפעמים בנושא של תסמונות.

חלבון עוברי זאת בדיקת סקר מאוד לא אמינה, לי יצא בעבר כשהייתי בת 36 תוצאה תוצאה ממש מלחיצה , ומאז לא עשיתי אותה שוב.
בכל מקרה הסיכוי בגילך הוא יחסית נמוך, לא הייתי עושה מי שפיר.
אני מעל 40 והרופא המליץ לי על ניפט וגם מכון פועה.

אצלי יצא בשקיפות סיכון ממש גבוה באחד ההריונות (1:15) וב"ה נולד תינוק בריא לגמרי.
ולא, לא עשיתי מי שפיר.
כן עשיתי ניפט כשעוד לא היו החזרים מהקןפה... לפני כמה שנים..
בעקרון אם את עושה מישפיר את לוקחת סיכון. לא הייתי מוכנה להסתכן אפילו בסיכון קל ביותר שיקרה משהן לעובר..
שמחה שלא עשיתי.. לא הייתי חיה טוב עם מצב שהייתי מפילה עובר בריא כתוצאה מהבדיקה.
אבל שכל אחת תעשה את השיקול שלה. לנו למשל היה ברור שגם אם התינוק יהיה פגוע לא נעשה הפלה..

היה הריון שיא המלחיץ, ואפילו שהניפט היה תקין הלחיצו אותי שאולי יש בעיות אחרות...
מאז לא בודקת שקיפות עורפית. עושה אולטרסאונד מוקדם לבדיקת דופק ואחכ מחכה ישר לסקירה המוקדמת..
לא רוצה להיכנס שוב ללחץ מהבדיקות הסטטיסטיות...

והבדיקת דם העלתה את הסיכון, לא?

השקיפות יצאה 1:45 והבדיקה העלתה ל 1:15

הבדיקה הזו סטטיסטית. למי שיוצא מדדים כאלו וכאלו בבדיקות אז נניח במקרה זה אחד מתוך 15 מהתינוקות יהיו עם תסמונת דאון. אבל 14 מתוך 15 יהיו בריאים.
כלומר גם לפי הסטטיסטיקה רוב הסיכויים שהילד בריא, אבל מבחינת כסתח זה נחשב סיכון גבוה. אז ממליצים על מי שפיר כדי לוודא.

אבל האולטרסאונד של השקיפות זה מדעי. עובר שהשקיפות שלו מעל מ"מ מסוים חמש שש סיכוי גבוה שיהיה פגוע, יש שקיפות מסוימת שיהיה בניים, גבולית 3-4 ולרוב הכל יהיה בסדר.
מן הסתם גילך לא מאוד צעיר ולכן התוצאה יצאה כזאת, אם היית בת 20 התוצאה היתה יוצאת יותר מעודדת.

אמנם רוב הסיכויים שמעל 6 יהיה עובר עם תסמונת, אבל גם זה לא תמיד.
אני יודעת על מקרה שהיה 7 מ"מ שקיפות, עשו מי שפיר ויצא תקין.

לומר אם זה מעל עובי מסויים יש סכוי שיש תסמונת...

מה הסיכוי הזה?
הכוונה שלפי הסטטיסטיקה לרוב מי שהיה מעל עובי מסויים היה ת.דאון


אבל 'רוב' זה לא כולם...

ושניהם יצאו בריאים

אבל זה באמת מטורף.

הרי כשאישה מגלה שהעובר שלה הוא בן, ולפני זה היא ידעה ש 1:2 שהוא בת (כמו לכל אישה, בכל הריון) - היא לא אומרת וואו, מדהים. אז גם עובר שהוא 1:3 דאון ומסתבר שהוא בריא - נו, זה היה 66% סיכוי שהוא בריא, זה לא איזה היפוך מטורף.

שזה ממש מעצבן כי זה שאישה "מבוגרת" אכן מעלה סיכון אבל לא ספציפית לתינוק המסויים הזה...

המספרים זה ערכים שנמדדים, של עובי השקיפות העורפית ושל חומרים מסויימים בדם האם שמגיעים מהשליה.
הגיל לא משפיע על הערכים. הערכים מושפעים מהשוני בין כל אישה, כל הריון, כל שליה וכל תינוק.
העובדה שאישה מבוגרת זה כן מעלה את הסיכון באופן סטטיסטי כלפי כל תינוק. גם התינוק המסויים הזה. דווקא תוצאות הבדיקות לפעמים משפרות את הסטטיסטיקה לעומת הגיל בלבד. יכול להיות רשום בתוצאה סיכון לפי גיל בלבד משהו מסויים וגיל עם תוצאות הבדיקה משהו הרבה יותר ״טוב״, סיכון יותר קטן.
הגיל הוא בהחלט מרכיב מרכזי. על אף שבהחלט יש גם מקרי תסמונת דאון בנשים צעירות, אבל שוב, סטטיסטית ככל שהגיל עולה הסיכון עולה ורוב המקרים הן בנשים מעל גיל 35 ו 40.
לכן מבחינה ממשלתית מי שפיר הוא בסל בחינם מעל גיל 35 בלי קשר לתוצאות הבדיקות הסטטיסטיות.

אני נמצאת בארה״ב וכאן לא עושים באופן גורף, רק אם בבדיקה של התסמונת דאון יש ממצאים חריגים. אני ממש התעקשתי עם הרופא אבל הוא הניע אותי מזה ואמר לי שאין למה לעשות היום כי עם הבדיקה המתקדמת ועם כל הסקירות, אם היה משהו אפילו קטן חריג הוא היה עושה אבל אם הכל נראה תקין הוא לא רצה לקחת סיכון. ברוך השם נולד תינוק בריא. שיהיה לך המון בהצלחה 🙏🏻

למה להכניס לעצמך יותר מידי סרטים בראש?

שאישתי הייתה בשבוע 38 היינו אצל הרופאה היה איזה סיפור קטן ואחרי כל ההיריון היא התחילה לדבר על אופציה לעשות הפלה. רציתי להפיל לה אגרוף למשוגעת הזאת

טוב שהשארת את זה ברצון, ומקווה שלא הרבה פעמים עולה בך דחף כזה...

אני טיפוס די רגוע בדרך כלל אבל פגשתי פעם רופא נשים שהיה מגיע לו אגרוף כזה. התאפקתי, חייכתי בנימוס ועפתי ממנו.

לק"י

אני נזכרת בשנה שעברה שהייתי בהריון בקיץ, והחום "תרם" גם לבחילות.
כשהייתי מחזירה את הגדול מהמעון (ברגל) הייתי מגיעה הביתה מעולפת..נמרחת על הרצפה מול המזגן.
(ואצלי הבחילות הן עד אמצע ההריון ככה).

הרבה הרבה מקלחות פושרות
הרבה ארטיקים
לא לאכול דברים שומניים מדי זה מוסיף לחום

שאני הייתי בהריון בקיץ עבדתי כסייעת בגן למזלי העובדות איתי הבינו אותי מאוד והמזגן היה על 2פ נון סטופ חח ולא יצאתי לחצר אלא הייתי במזגן (למרות שחם.פנימית 😡) אבל הכי ממליצה על מקלחות

בכלאופן, אני כל כך מזדהה איתך!!
אמנם בעבודה יש לי מזגן אבל בבית אין!!!
וחם לי!!!
ולקחת את הילד מהגן זה עליה והשמש עלינו ואין צל.
סיוט!!

שונאת קיץ ושחם לי.

וגם אני בחמישי

איך את עושה את זה?

אני כשחם לי מתחילה להקיא ולסבול ממגרנות.

אוף איזה סיוט.

אמנם זה לא גורם לי לבחילה
אבל גם בלי זה זה קשה.
חם ודביק וקשה לנשום.
זה כן גורם לי לעצבנות ובכי...

אנחנו גרים בשכירות ושנה שעברה איכשהו עברנו את זה, אבל השנה זה עם הריון וזה כל כך הרבה יותר קשה.. ועוברים בסוף השנה דירה בעזרת ה' אז לא נשקיע כאן עכשיו במזגן...

יש ימים שאני מהעבודה לאוניברסיטה ואני מיםםםםםםם
מתנשפת משתעלת נחנקת מהחום
אמא כמה חם
לא יודעת איך אשרוד את הקיץ אין לי אוויר
אני בעבודה דווקא מזג אוויר נעים אבל עבודה שהייתה לי פשוטה פתאום נראית כמו סוף העולם מסבירים לי דברים אלף פעם פדיחה

הריונות קודמים היו חורפיים,

ועכשיו אני חווה בגדול מה זה הסיוט של הריון קיץ....

עד עכשיו (חודש שביעי) עברנו הכל בשלום ובשלווה (פחות או יותר כרגיל)

אבל ברגע שהתחיל החמסין-

אמרתי לכל מי שרוצה או לא רוצה לשמוע ש-זהו!!

אני רוצה כבר ללדת...

אין לי סבלנות וסובלנות לסחיבות בחום המזעזע הזה..........................................

הצילו!!!!

 

אהבתי את הטלת הביצים אחלה רעיון...

חםם וזה רק תחילת הקיץ!! הצילווו😓
מה נעשה בהמשך??
צריך להמציא מזגן קל לנייד להריוניות שנקרא באופן מיטבי כל רגע..

שלושה תינוקות בסה״כ.. חח..וכןלם מאוד מרוצים!
(הוא לא זול,זה מה שאמרה לי.. אבל שווה)

פראנטל זה קומפלקס ויטמינים..
זה שהיא רשמה לך פראנטל לא חייב להיות קשור לברזל בכלל..
ויכול להיות שכדאי להשלים עם תוספים אחרים ולא עם ברזל..

כי מניסיון שלי, אם אני לא לוקחת הוא ירד,
ואני לא רוצה להצטרך לקחת ברזל חזק יותר כי ההמוגלובין ירד והברזל לייט לא יספיק...

לפותחת, לא הבנתי. המוגלובין 14 ואת רוצה לקחת ברזל? למה?
פראנטל מספיק לך כרגע. אם ירד אז תקחי אז ברזל.. 14 זה מלא להריון ואין צורך לקחת תוסף..
כמובן לשאול רופא אבל זה מה שאני יודעת.

יחד עם עוד ויומיניםמודברים שכדאי בהריון.. חומצה פולית ויוד.. ועוד...
ממליצה לך לקחת את הפרנטל כמה שבועות ואז לבדוק את הברזל.. או בכלל מדדים...
בשורות טובות!

בטח יש מזונות שכדאי להוסיף או להימנע, אבל בשביל זה צריך לאבחן באחת השיטות הריפוי האלטרנטיביות.

 

ניסית להוריד מזונות מסויימים ולראות איך משפיע?

לא מיד אחרי האוכל. תכנסי ליוטיוב יש הדרכה אך בדיוק עושים
בנתיים שני תרגילים פשוטים:
- למרוח על היד שמן תינוקות או קרם לחות ולעסות את הבטן בתנועות סיבוביות עם כיון השעון
- להניח שתי ידיים, קצת מתחת לבית החזה ו"למשוך" אותן עד איזור הבטן התחתונה מלמעלה עד למטה בשילוב של לחץ עדין מאוד על הבטן

דבר נוסף- לקחת מגבון ובעדינות לעסות בפי הטבעת.. עובד מעולה במיוחד אחרי טפיחות על הטוסיק (כמו לגרעפס רק למטה).

מה שהקל קצת היה להפסיק מוצרי חלב.העיסויים לא ככ עזרו לו.

בגיל מאוחר יותר זה שוב החמיר ואז
רופא גסטרו אמר לי שאין מה לעשות, זאת תסמונת מוכרת, שהתינוק לא יודע אילו שרירים להפעיל כדי לעשות יציאה, וזה עובר לבד, עד גיל עשרה חודשים..
ממליצה בכל מקרה לראות רופא...


/>היום (בן 8חודשים) נותנת נורמלקס פעם ביום כדי שלא יסבול...
בהצלחה!

היינו אצל רופאה שאמרה שזה בסדר,

ניסיתי את רוב הפתרונות פה בשרשור כבר קודם, אך ללא הצלחה..

אבל מצאתי שיטה לשעת הדחק, אז מעדכנת לטובת הכלל, אחרי שאני רואה שכמה ימים היא לא עושה קקי, אני שמה אותה במנשא בתנוחת עירסול  לאיזה שעה ואז היא עושה

מקווה שיעזור למישהי

בעזרת ד' כשזה יגיע הוא האביר על הסוס שלך

יגיע עם זה אהבה ומשיכה טבעית וחזקה

 

בלי קשר ממליצה ללכת למדריכת כלות עם הכשרה נוספת אולי של יעוץ 

ככה שהיא תבין אותך ותיתן לך כלים מתאימים

ולהיות צמודים ליעוץ

שלום יקרה.
אני מבינה מהדברים שלך שיש כמה נק' שגורמות לך לחששות ואנסה לענות.
לגבי המגע- לפני שנכנסים לקשר זוגי וגם לפני שממש מתקרבים לחתונה, זה נושא שמאוד מלחיץ, נראה לי שאצל כולן גם מי שבאה מרקע של זוגיות תקינה... ואני רוצה לעודד אותך שכשיגיע הזמן, את תתרגלי לאט לאט. תעשי הכנה בבוא הזמן עם מדריכת כלות.. תתכונני נפשית.. וגם אחרי הנישואין עדיין יש תקופת התרגלות שעוברים אותה! לפני החתונה המדריכה שלי אמרה לי בנושא, שכשיוצאים מהחופה אתם ממש גוף אחד. וברור שיד ימין לא מתביישת מיד שמאל... בזמנו זה היה נשמע לי קלישאה. אבל כשהתחתנתי הרגשתי את זה ממש.
בקשר לאיך בעלך יכיל אותך. מסכימה שצריך לומר את הדברים עם טקט.. לא לשפוך הכל החוצה בבת אחת.אבל כן כשהקשר מתחיל להיות רציני "לשחרר" כל פעם קצת. מהמקום שלך ואיך זה משפיע עלייך..וחלילה לא ממקום שיפוטי כלפי ההורים.. בטוחה שאת רותה שהוא יעריך את ההורים ויכבד אותם.
את לא תפתחי מן הסתם לכל אחד ברמה כזאת. ולכן כשתרגישי בע"ה עם מישהו שהוא לגמרי איתך, מבין את העולם הפנימי שלך וכו', אז גם זה יגיע. וזה גם יקרב בינכם. כי זו את וזה חלק ממך!! ומי שיזכה בך יזכה בכל החלקים שלך. בכל אדם יש משהו מורכב... כל אחד עובר דברים .. וזה חלק ממה שמעצב את האישיות שלנו.
יישר כח שאת חושבת ומנסה להתגבר ולהבנות מהמצב שאת חווה בבית. זה באמת לא קל.. אבל באמת תנסי לא להכנס ללחץ .. הרבה תפילות. בהצלחה רבה

שיש פה שני עניינים, את גם חווה זוגיות לא תקינה ומפחדת איך זה ישפיע עלייך בעתיד, ואת גם נרתעת ממגע.
אני לא ממש בטוחה שיש קשר בינהם, אולי אחד מעצים את השני אבל הם היו יכולים להתקיים בנפרד.
אני הייתי פונה כבר עכשיו לייעוץ/אימון/טיפול בשני הנושאים ועובדת עליהם לאט לאט בלי לחץ של חתונה קרבה.
אחרי החתונה בע''ה תהיי עם יד על הדופק האם צריך עזרה נוספת בנושא המגע או בקשר הזוגי.
יישר כח על המודעות!
בהצלחה רבה!!

יכול לבוא גם על רקע תחושתי. בלי קשר לענין הזוגי. האם כם היום קשה לך עם מגע של אחרים? חיבוקים עם משפחה וחברות? וכו

בעלי בא בדיוק מהמקום הזה
הורים חיים בנפרד כבר 15 ,נה, לבסוף התגרשו
ראה הכל מהכל

אבל.לקח את זה למקום טוב, דווקא שראה הכל שחור לא רצה שבבית שלו יהיה ככה

אני לא חושבת שהחשש מהקשר הגופני בהכרח קשור להתנהלות של ההורים שלך. את תהיי אישה מקסימה! את רוצה לבנות בית מלא אהבה וחיבור נפשי, יודעת עד כמה השקעה בזוגיות היא כ"כ חשובה. כדי לדעת איך להתנהל פרקטית את יכולה כבר מהיום לקרוא ספרים בנושא של תקשורת נכונה בין בני זוג, לצפות בשיעורים באינטרנט על זוגיות כדי שדברים כאלה לא יקרו לך.
ב"ה חוויתי זוגיות יפה ובריאה של הורי ועדיין הייתי מלאת חששות מכל זה. גם בין חברות ובנות משפחה נרתעתי מחיבוקים ונשיקות. זוכרת את עצמי בחתונות כשקרובות המשפחה האהובות היו באות לחבק אותי הייתי נשארת קפואה ולא מצליחה להיענות להן, במפגש חברות כולן מתחבקות ואני מתחמקת, לא מסוגלת. מלבד האחים שלי לא היה לי קשר עם בנים בכלל. הייתה לי קנאות גדולה לגוף שלי, לפרטיות, לא התלבשתי ליד אחותי שישנה איתי בחדר. ועוד דברים שלא אפרט.
רציתי מאוד להתחתן מהפן הנפשי, אבל כמוך חששתי מהפן הגופני. ב"ה כשזכיתי לפגוש את האביר שלי הכל היה פתאום כזה ברור ובהיר. הרגשתי ביטחון בקשר שלנו וידעתי שזה דבר שנעבור יחד ונתמודד ביחד, ומה שארגיש ואגיב הוא פשוט יבין אותי, ובטוח יהיה טוב. מילאו אותי תחושות שלא הכרתי קודם וה' עזר לי באמת להיפתח, בעדינות ובקצב הנכון לי, עד שהרגשתי לאט לאט עד כמה הפן הזה כ"כ עמוק ומשמעותי בזוגיות וגם ליהנות ולצפות לכך. יש בזה קסם דווקא בגלל שזה כ"כ ראשוני ונקי ולא התלכלך לפני כן בקשר עמוק עם אחרים. ב"ה ממש מרגישה שהשתניתי מאוד, נפתחו לי חסמים שהפריעו לי כל חיי, נעשיתי פתוחה יותר וטבעית בקשר עם אנשים ונעשיתי פשוט אישה

מאחלת לך המון אושר בחייך. בעז"ה יהיה לך בית מדהים מלא אהבה, רגישות והכלה!

קודם כל - יש לך מודעות עצמית גבוהה וזה דבר נפלא, וטוב מאד שאת פותחת את הנושא הזה עכשיו, לפני שאת בקשר רציני

 

אני רואה שהרבה פה נתנו לך את התשובה שכשיגיע האביר על הסוס הכל יתמוסס. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. 

בהחלט בהחלט יתכן שכן אבל אני הייתי נזהרת מלהבטיח

 

לדעתי ממש ממש כדאי ללכת לטיפול כלשהוא לטפל בשני הנושאים - גם בפחד שלך איך לבנות זוגיות טובה למרות שראית דוגמא לא טובה וגם בפחד שלך ממגע. אלה שני נושאים נפרדים

אולי טיפול כמו מח אחד יכול לעזור, אולי שיחות עם פסיכולוגית - יש לך אפשרות לממן דבר כזה?

עדיף לך לטפל בזה לפני שאת נכנסת לקשר

 

לגבי לשתף את הבחור בבוא העת - לא מיד ולחשוב המון על איך לעשות את זה. אחרי טיפול טוב בעז"ה תחשבי על זה שוב. אני גם מקווה בשבילך שתהיי במקום אחר עם עצמך וממילא השיתוף יהיה אחר.

 

זה מחליש את שרירי הבטן.
אבל אני לא מומחית.
בדיוק שוקלת גם מה לעשות כדי לחזק אולי אנסה יוגה/פילאטיס.

שמראה שהבדיקה תקינה

 

הפס מימין זה קו החיבור עם הידית של המקלון, הוא חסר משמעות

 

לצערי הבדיקה נראית שלילית.

 

כשיש הריון יש פס נוסף מימין לפס הביקורת ובמרחק כמה מילימטרים ממנו

פעם ראשונה שאני רואה ככה

האמת גם אני לא רואה כלום.
בחלק שמוסתר-זה לא נחשב.
מצרפת לך תמונה מהרשת של בדיקה חיובית (למרות שהפס חלש)

תוצאות חיפוש תמונות ב-Google עבור ‪http://f.doctor.kz/news/017/467/gallery-test-na-beremennost-5.jpg‬‏

כמה זמן מאחר לך המחזור ומאיפה את יודעת שהייתה השתרשות?

בוודאות כי הייתי בעלי בעלי פעם אחת (לא משנה הסיבה)

אולי את מתכוונת לביוץ ולא להשתרשות?
ביוץ קורה כל חודש ביום מסוים
וסביבו ניתן להיקלט
השתרשות זה כשישנה הפריה והביצית המופרית משתרשת ברחם. את זה את לא יכולה לדעת בשום צורה...

וזה שהיה ביוץ והיית עם בעלך לא אומר שהיתה הפריה...


מקווה בשבילך כמובן שכן תפקדי בקרוב..

השתרשות קורת בערך שבוע מהביוץ וכמה ימים אח"כ אפשר לגלות הריון

ז"א אם את יודעת את היום  שהייתם יחד  את יכולה לגלות רק 14- 16 ימים לפעמים אפילו יותר כי יכל להיו8ת שנקלט הריון מביוץ שהיה אחרי כמה ימים

האם המחזור שלך מאחר?

 

ונמצאים ביחד בזמן הביוץ אף אחד לא מבטיח שתכנסי להריון

את יכולה לבדוק בערך בזמן המשוער שאת אמורה לקבל את המחזור

 

בכל אופן, הבדיקה שצירפת בהודעה הראשונה היא שלילית

א. זה לא נורא
ב. בסיום ההזרקה אמור לצאת מכסה שמכסה על המחט כשאת מוציאה אותה מהגוף. אם זה לא קורה אצלך אולי את לא לוחצת מספיק עד הסוף??

אבל עדיין ..תודה שהרגעת שזה לא נורא!
תבורכי!

כ"כ מזדהה עם התחושה! לדעתי כדאי לך להכין מראש אוכל ליד המיטה, משהו קטן שאת יודעת שהגוף יתמודד איתו ( קרקר, טוסט) וגם שתיה וכך תוכלי לאכול בלי לקום..

2-3 בייגלה כל כמה דקות משיב לי את הנשמה ולא גורם לסחרור..
ממליצה..
מקווה שימשיך לעזור..
לקחתי איתי לעבודה שקית בייגלה

של איזה חברה זה? יש את זה בכל סופר רגיל?

זה לגמרי נורמלי וזה עובררררר
תהיי בטוחה
לי היה גם ככה אחרי הלידה השניה
הרבה תפילות ומחמאות לבעל והכל יסתדר

בעז"ה, אם לפני כן הכל היה טוב, הוא יחזור לעצמו.
אומרים שגם לגברים יש משבר אחרי הלידה, במיוחד אם זאת לידה ראשונה.
החוסר חשק טבעי, בוודאי שהסרזט מגביר את זה, אבל גם בלי זה, יד ירידה בחשק אחרי לידה, וזה עובר, אל תדאגי. גם קושי מסוים בזוגיות מוריד את החשק.

הפתרון כרגע זה לעשות ביחד דברים שמחברים, ומשחררים, להחמיא לו הרבה, על מה שאפשר, כולל מילות אהבה וחיבה וכמובן לדבר ולדבר בלי האשמות אלא על מה שאת מרגישה. בעז"ה הכל הסתדר....

לזכור להחמיא, להתמקד בדברים טובים.

 

למשל העניין הזה שהוא רוצה להחליף מקצוע וחושש מזה, אני ממש דוחפת אותו, מעודדת אותו, אומרת לו שאני מאמינה שהוא יצליח (באמת אני מאמינה!)

 

 

בחוסר חשק שלל הגיוני.. והכעס שלך מוצדק..
אבל הסרט מוסיף עליו.. תנסי נובהרינג...
הילדה כבר בגיל שמקסימום תתני לה דיסה או מוצקים.
לא הייתי הורסת את הזוגיות בגלל הנקה..

וזו רק דעתי הלא מלומדת(-;
ואת מדהימה! כי זו תקופה מתסכלת

וזה יותר קשור להנקה ולא לכדורים למרות שגם כדורים יכולים להוסיף לזה.

הנקה היא קשר אינטימי מקסים עם התינוק שמספק לנו כנשים הרבה מהצורך במגע וליטוף וחיבוק וגם משחרר הורמונים נעימים וזה להרבה נשים מפחית מהחשק. זה טבעי וזה בסדר.

לא הייתי מפסיקה להניק בגלל זה מכיון שכרגע נשמע שרב הבעיות שיש לכם נובעות ממנו ולא מחוסר החשק שלך.

קטונתי מלהביע עצות במישור הזוגי ובאמת אני לא יודעת מה לומר לך חוץ מזה שזה בסדר שהתפרקת כי נשמע שניסית כל כך הרבה פעמים להשקיע בו, לדבר איתו, לעשות הכל בשבילו ולתמוך בו. אז התפרצת עכשיו, לא נורא. זה נורמלי.

 

אישית הייתי מציעה להפסיק להתמקד בו כרגע אלא בעצמך. חזרת לעצמך? מקסים! לכי תיקני לך כמה בגדים חדשים, לא בשבילו- בשבילך ובשביל המצב רוח שלך. תצאי מהמעגל של האשמות אני-אתה-אנחנו ותתמקדי כרגע בעצמך

שתי דברים יצאו מזה

דבר ראשון - גברים לפעמים צריכים ספייס וכמה שיותר דוחפים ודוחקים בהם לדבר לשנות לעשות הם מתעצבנים יותר ולפעמים עוזבים אותם בשקט חודש והבן אדם חוזר לעצמו לגמרי ושוכח בכלל מה היה. זה משהו כזה בטבע שלהם...

דבר שני- כשאת שמחה, מסופקת, אוהבת את עצמך את מה שאת עושה ואיך שאת נראית אז את יותר מושכת ומעניינת עבורו. גבר שחוזר הביתה לאשה מאושרת - ולא בגלל שהיא מנסה להיות מאושרת בשבילו - אלא בגלל שהיא שמחה עבור עצמה כיהיום היא למדה משהו מענין, הלכה לקפה עם אמא שלה או קנתה בגדחדש, אז יותר נחמד ומענין לדבר איתה על סתם דברים חביבים ולא על מה לא בסדר בזוגיות שלנו.

 

ולא כתבת מה מצב השותפות שלו עם התינוק. אם הוא יכול לישון צהרים ואת לא -אז למה לא בעצם? למה שלא תתחלקו יום את ויום הוא או משהו כזה? גם את תהיי יותר שמחה מלנוח וגם הוא יעריך יותר את מה שאת עושה

אני אישית חושבת שהתקרבנות ועודף התחשבות בבעל מביאים לפעמים(רק לפעמים!) לחוסר הערכה שלהם אותנו ולקבלה שלהם את ההתחשבות שלנו בצרכים שלהם כמובנת מאליה ולפעמים צריך ניעור קטן. גם את פה וגם את חשובה ואת צריכה דברים וזה בסדר לצפות לשיתוף והדדיות.

 

והשנה הראשונה שאחרי הלידה היא קשה בזוגיות, לכולנו. עם עבודה ואהבה אם תתגברו על זה ויהיה בסדר.

הצלחה רבה!!!

אבל העניין הזה שהוא מרבה לא להתייחס אלי-קורא גם אצל הקטן, לפעמים אני מרגישה שאנחנו אוויר בשבילו, בטח ליד אנשים אחרים.

 

שנת צהריים אני לא מצליחה לישון אף פעם, זה באג אצלי. אבל אני הולכת לישון מוקדם והקטן די בסדר בלילה, קם לאכול וחוזר לישון. העייפות לא מפריעה לי מדי ביום יום

וחוצמזה נשמע שהבעיה שלו היא בעיקר תחושות קשות מול עצמו.
תני לו קצת מרחב. תשקיעי בעצמך. בע"ה הוא עוד ישוב.
הייתי משתדלת להזכיר לעצמי שזו תקופה, שזה לא אני אלא הוא, וזה בע"ה יעבור ומשחררת אותו כרגע ומוצאת לעצמי דברים משמחים אחרים לחודש הקרוב.

שכל המצב הזה- זה בגלל החוסר חשק שלך?
או שזה יותר בגלל בעלך?
חוסר חשק זה נורמלי וזה עובר, וגם אפשר להחליף אמצעי מניעה, אבל נשמע שאת מצליחה להתגבר על זה.
אבל אם זה בגלל בעלך- צריך לטפל.
יכול להיות שהוא סתם בשלב מבולבל בחיים וכדאי להתייעץ עם קאוצ'ר או פסיכולוג או כדו'. זה מאוד יכול לעזור.
ויכול להיות שזה דיכאון אחרי לידה. גם לגברים יש דבר כזה.
ממליצה לפנות לארגון ניצ"ה, להסביר להם את הבעיה, ולבקש מהם עצות.
כל הכבוד שאת מודעת למצב ומנסה לשנות. אל תתפשרי!

כשכתבתי, הוא היה בדרך הביתה וממש לא רציתי שיבוא, כל כך נבהלתי מעצמי מההרגשה הזאת!

 

לבנתיים דברנו שוב, היתה שיחה טובה, הסברתי לו מה אני מרגישה (בפעם המי יודע כמה.. אבל אני מנסה להיות אופטימית) עם קצת יותר הדגשה על העניין הזה שהשיחות האלו חוזרות שוב ושוב.

הוא אמר לי גם משהו שהפריע לו, ושמחתי ששיתף, כי עד עכשיו לא אמר כלום.

ונקווה לטוב בעז"ה!

 

אני קוראת כל מה שכתבתן, זה נותן לי הרבה חומר למחשבה, תודה!

תקראי כאן-

דיכאון אחרי לידה אצל גברים - תינוק ישראלי

אבל המצב של בעלך באמת קשה ובאמת מעליב

 

חוץ מזה שהשיניים והספה זה קטע של הרבה גברים

בלי חום גבוה ובלי זרמים הוא לא ג׳קוזי זה כמו אמבטיה נעימה. לא נראה לי שיש בעיה

ג'קוזי (באופן בוטה אבל כנראה נכון לרוב המקומות) זה מדגרת חיידקים. במיוחד עם הטמפ' שנמצאת שם בדרך כלל.
אני אישית הייתי נמנעת, ועדיף לך אמבטיה ולפני לנקות/בריכה עם כלור וחומרי חיטוי.

לא מתאים לי בכלל אבל זה היה יום חופש יחיד בכל ההריון