ושכולם בריאים ושלמים ללא הלקות הזו!
לא פשוט לקבל ידיעה כזו.
בכל מקרה, אני יכולה להגיד לך שתהליך ההפרייה הוא לא פשוט, אבל הוא כן אפשרי. לדעתי שווה ברור מול הקופה כדי לדעת מה יהיו ההוצאות, והאם אתם יכולים לעמוד בזה. ולברר לעומק מה התהליך הזה כולל ואיזה משאבים של זמן וכוחות נפשיים הוא לוקח והאם מתאים לכם לעמוד בזה (ואני מהצד שאומר שזה בהחלט אפשרי..)
מבחינת התהליך של ההפרייה עצמו, אני יכולה להסביר לך, אם תרצי גם בפרטי. זה לא תהליך פשוט, אבל יש אנשים שזו הדרך שלהם להביא ילדים לעולם (כמוני..) ואני עושה את זה גם עכשיו כשיש לי 4 ילדים כבר.
יש לי גם חברה שהיו לה 3 ילדים טבעי, ואחרי שאבא שלה נפטר מסרטן שעובר בגנים היא ילדה עוד לפחות שני ילדים בPGD.
לדעתי, לשלול מראש, בלי לשמוע לעומק מה זה כולל ובלי לברר, זו יכולה להיות החלטה לגיטימית, השאלה האם לא תצטערו על זה.
לא כל תהליכי ההפרייה הם כאלה נוראיים. זה נכון שאם מנסים כמה סבבים ואין הצלחה, זה בהחלט לא פשוט. אבל אם אין לכם בעיות חוץ מהעניין הגנטי ואתם בגיל מתאים, יש סיכויים גבוהים להצלחה בניסיון הראשון/שני.
ובקשר לזה שהגוף משתנה, זה ממש לא חובה. אני לא ראיתי שהשמנתי מהטיפולים עצמם, וגם לא ראו עלי כשעשיתי טיפולים, המשכתי די לתפקד כרגיל בעבודה (חוץ מבטיפול הראשון שעשיתי לפני 12 שנה, אבל אז היה להם פחות ניסיון מהיום, וגם זו היתה תקופה של חודש וחצי בערך ואחרי זה הגוף חזר להיות רגיל). ברור שזה לוקח זמן וכוחות וצריך לפנות לזה משאבים, אבל רוב הסיפורים, הבאמת כואבים שאת שומעת או קוראת, זה מנשים שמנסות להכנס להריון כשעדיין אין להם ילדים. המצב הנפשי הוא אחר לגמרי, וגם ההחלטה האם להכנס לזה או לא היא ממקום אחר לחלוטין.
אני לוקחת את הטיפולים האחרונים כצורך שלי להרחיב את המשפחה - ומתפללת לה' שזה ילך בקלות, אבל זה ממש לא מאותו מקום נפשי כואב וקשה כמו לפני שהיו לי ילדים.
ויחד עם זאת, לא הכל דבש, ולא תמיד זה קל, אבל בינתיים אני מרגישה שזה שווה את זה, גם כשיש לי כבר 4 ילדים.
