המלצות מניסיון?
ניסיתי כבר כמה בעבר.. לא עזר.
מרגישה שמשהו בי כבוי.. בלי מוטיבציה בלי שמחה. כל הבית מבולגן ואין בי טיפה חשק להתחיל לסדר.
מלאת חרדות. תחילת הריון ומתחילה עבודה חדשה ומרגישה לא בנוח להגיד להם עוד כמה חודשים על ההריון ועל יציאה לחלד..
קצת איבדתי את עצמי בדרך..
ולא כשנגמרת השעה לא משנה על מה סיפרתי פשוט קוטעת כי מחכים בחוץ בצורה מאוד קרה וממשיכה הלאה.
אם המטפלת קוטעת אותך בסוף פגישה זה לאו דווקא בגלל שהיא קרה או לא אכפת לה, זה אקט טיפולי השומר על גבולות הקשר ויש לו משמעות טיפולית. למשל מטופלת שרק בחמש דקות האחרונות של הפגישה מדברת על הפואנטה שיושבת איתה לאורך כל השעה, יש משמעות טיפולית ללא לאפשר את זה ...
אני לא מכירה מטפלות במרכז...
בהנחה שזה לא מפגשים ראשוניים שאז עוד קשה לך להרגיש בנוח עם המטפלת, למה את מצליחה להגיע לפתיחות רק בסוף המפגש? מה זה אומר על הקשר שנוצר ביניכן? ואולי כדאי גם להעלות את זה מול המטפלת...
אני גם אגיד שחלק מהטיפול הוא עבודה אישית בבית, בין טיפול לטיפול יש מקום לחשיבה והתבוננות על הדברים שנאמרו, ואז בטיפול לעבד את זה יחד, יש חשיבות לרצף הטיפולי בדיוק בגלל זה-אם בסוף מפגש א את מתחילה להגיע לאיזושהי תובנה, תתבונני בה במהלך השבוע ואת מפגש ב תפתחי עם התובנה הזאת.
אני אתן דוגמא-מישהי ששמה לב שהיא מאוד מרצה, אני יכולה להבין את זה מהר מאוד, אני לא אעלה את זה מולה אלא רק אכוון לשם, כדי שהיא תגיד את זה בעצמה-זה תהליך בפני עצמו שיכול לקחת זמן, בין אם מפגש אחד ובין אם יותר, והרבה פעמים התובנה תעלה בה לקראת סוף הפגישה, זה מצוין! אנחנו לא נמשיך לדון על זה באותה פגישה, אבל במהלך השבוע היא פתאום תשים לב לכל מיני נקודות, ואת המפגש הבא נפתח עם זה, זה יאפשר לה להגיע לתובנות ממקום שלם ופנימי יותר ולא כי ככה אמרה המטפלת
מרגישה מתחילת הפגישה שזה קשה לי שזמן המתוחם
בסוף באתי עם משהו של שנים שאני סוחבת
עד שמספיקה לדבר ולענות לה על השאלות כבר מגיעים קרוב לסיום ואז השלב הטיפולי ממש קצר ומרגישה בעיקר מוצפת אבל בלי יכולת לסגור מה שעלה ..ועד הפעם הבאה קורים הרבה מדי דברים
ואז שוב לתמצת לה הכל
אני טגב ביד ענייניות ותיחום
אבל לא בהגזמה
בעיני לא לפני שעה ורבע
או חד פעמי או בפעם הראשונה ובשניה לאפשר יותר
אפשר להגדיר מראש זמן טיפולי ארוך יותר למפגשים ולתמחר אותם בהתאם.
אני עושה כך עם חלק מהמטופלים שלי שמעדיפים שעה וחצי לדוגמא.
כל הכבוד לך שאת מנסה לעזור לעצמך
החרדות הן בעיקר בהריונות? זה היה ככה גם בקודמים?
כי יש תופעה כזו של חרדות בהריון והיא שכיחה אבל פחות מוכרת וזוכה לפחות יחסי ציבור מדיכאון אחרי לידה למשל. למרות שהרקע הביולוגי בשתיהן דומה.
לגבי מה שכתבת על קטיעה בסוף מפגש-
זה תמיד קצת מכווץ להיתקל באיזשהו גבול, אבל בסופו של דבר יש חשיבות טיפולית לשמירה על גבולות הסטינג.
זה כמובן צריך להיעשות מתוך כבוד, רגישות והסברת הרציונל שעומד מאחורי זה.
ואשאל בזהירות- למה מישהו צריך לקטוע אותך? מניחה שגם את שמה לב לשעון. המטופל עצמו יכול גם לקחת על זה אחריות. לזהות את סוף המפגש ולאסוף את עצמו לקראתו. זה לא רק של המטפל. בד"כ מתחילים לסכם כעשר דק לפני וזה מייצר איסוף בצורה הדרגתית.
יתכן שבלי קשר לסיומי מפגש הרגשת מרחב פחות בטוח עם המטפלת, ולכן גם הגבולות שהציבה הצטיירו לך כלא רגישים. זה קורה, וחשוב שתקשיבי לעצמך ותגיעי למישהי שאת מצליחה להרגיש איתה בטחון רגשי. אחרת דברים לא ינועו.
לסוף המפגש.
אני אף פעם לא מורחת את הזמן ומעריכה תמיד את זמן הפגישה.
הכוונה יותר לעובדה שזה מאוד מאוד טכני. וגם מאוד נמרח. יכולתי לדבר ולדבר מבלי שהיא תציף אצלי שאלות או תיתן לי קווים מנחים שניה.
שיש בזה משהו טוב אבל כשהפגישה שעה בסך הכול ופעם בשבוע אני לא יוצאת עם שום כלים ומרגישה פספוס...
חברה אמרה לי שבאספס הפרדה/ביות מלא יש סיכוי גדול יותר לפספס בעיות רפואיות אצל התינוק שהתגלו למרות הבדיקות הרפואיות
סיפרה שיודעת על מקרה שהיה לתינוק בעיה במעיים ולא עלו על זה כי היה באפס הפרדה והאמא לא שייקה בספירת מס' היציאות ביום. ויש עוד מקרים
אתן חושבות שזו סיבה לוותר על אפס הפרדה? אני מטבעי לא דקדקנית ודי זורמת עם האכלות, החלפות טיטול וכו' וממש לא מסתכלת על השעון
ויכולה להגיד לך במאה אחוז שרק בגלל שהוא היה איתי כל הזמן
אז ידעתי כשהוא בכה הרבה בלילה השלישי
ממה הוא ככ בכה.
הוא לא הצליח לשחרר יציאות במשך יממה שלימה שזה המון לתינוק בגיל הזה.
האחיות היו ניגשות אלי לשאול אם צריכה עזרה, אולי לתת לו מטרנה כי הוא רעב.. ואני ידעתי ממה הוא בוכה וניסיתי לעזור מה שיכולתי, להחזיק בתנועה עוברית, קפיצות עדינות
זה הדאיג אותם גם שלא היה יציאות
אבל חוץ מזה לא ממש טיפלו בו בקטע הזה (וגם לא מנעו ממני ללכת הביתה)
וכשהיתה רופאה, היא מיששה לו בבטן ואמרה לי בקול אדיש כזה
אני מרגישה שהקיבה שלו ריקה
אין לך חלב כנראה בגלל זה לא עושה
ואני בגלל שהייתי צמודה אליו כל רגע יכולתי להיות בטוחה בעצמי שהיא טועה, כי הוא ינק המון, ושמעתי בליעות.. אז שלא יבואו אלי עם סיפורים. ועובדה שבסוף הגענו הביתה המשיך לבכות ולבכות מרוב כאבי בטן עד ששיחרר כמויות רציניות..
בעז"ה שיהיו לי תמיד כוחות, אבל מכאן והלאה רק ביות מלא ואפס הפרדה!!
שאת יודעת וכולם טוענים אחרת...
לק"י
האחות הדריכה אותי איך לעזור לו לשחרר.
ואמרה לי שאם אני צריכה עזרה, שאני אקרא לה. הוא פשוט צרח מלא, ואני הייתי עייפה מאוד.
בסוף היא לקחה אותו, והצליחה לשחרר אותו (ואני ישנתי.....).
לא הכי קשור לשרשור, אבל סיפור חמוד על אנשי צוות אנושיים.
הם ממש ריחמו עלי כשראו כמה אני עייפה
ניסו לעזור בכל מיני דרכים
כשאמרתי שאני מרגישה שתקוע לו והוא לא מצליח לשחרר
אחת אפילו אמרה שאם לא היה עמוס היתה מבקשת לתת לי עוד לילה (לא אמרתי לה שאני מתה לחזור הביתה וכנראה רק שם אוכל לנוח כמו שצריך)
עם זאת הרגשתי שהם לא מספיק מרגישות את התינוק שלי וחלילה לא באה אליהם בטענות על זה כי כנראה זה משהו שרק האמא יכולה להרגיש כלפי התינוק שלה
אם את רוצה את הביות המלא והסיבה הזאת מונעת ממך.
את האמא של הילד, כמה ימים מהלידה תהיי אחראית עליו בבית, גם אז תגידי שצריך רופא כל הזמן להשגיח עליו?
אז במקרה הספציפי שסיפרת זה התפספס, אבל גם בתינוקיה יכולים להתפספס דברים אחרים...
כשהוא איתך הוא נמצא בהשגחה הרבה יותר צמודה מאשר בתינוקיה...
אם זה מה שמדאיג אותך, שימי לב פחות או יותר מתי עשה.
ובאותה מידה אפשר לומר שבתינוקיה יפספסו דברים, כי כל הזמן יש שם בכי ובלאגן, ולא תמיד שמים לב להתנהגות הספציפית של כל תינוק כמו שהאמא שמה לב.
תמיד תשמעי סיפורים בסגנון הזה ל2 הצדדים
זו לא סיבה לוותר...
פשוט תשימי לב לעקוב...
מה שכן, אני בעד לראות אחרי הלידה איך את מרגישה ולהחליט במקום מה את מעדיפה
אני חשבתי שאני ארצה אפס הפרדה, בפועל לא הסכימו לי כי היה לי חום בלידה וזה הצריך מעקב
בדיעבד שמחתי שהייתי במחלקה כי הייתי גמורההה וחייבת לנוח וזה עזר לי שהיא הייתה בתינוקיה
האכלות ויציאות שאלו על זה כל כמה שעות...
לא חושבת שהייתי מתחשבת בסיבה הזאת.
אנחנו משתמשים בשקפים בשביל מניעה,
כבר כמה ימים...
היום התחילה לבעלי צריבה חזקה שרק התגברה בזמן מתן שתן (אחרי זה הכל נרגע) ובמהלך היום זה רק הלך והחמיר בקטע מטורף, הוא ממש התקשר אלי מתפתל בכאבים והוא הכי לא מפונק שיש.
הוא לא מסכים להתייעץ עם רופא/מיון, כי הוא טוען שכתוב על האריזה שזו תופעת לואי שיכולה להיות.
לי מרגיש קצת קיצוני.
מה אומרות? מישהי פעם נתקלה בתופעה כזו?
השתמשנו בשקפיים גם אחרי לידות קודמות ואף פעם לא היה צריבה אח"כ
אבל רק בזמן מתן שתן נשמע כמו דלקת בשתן
בכל אופן, התקשרתי להתייעץ והרופא אמר שחייבים להיבדק, אז עכשיו הוא בדרך למרכז לרפואה דחופה.
(והאמת שבסוף בעלי כבר הבין שצריך להתייעץ כי הוא סבל בטירוף😓)
אותי הנחו לשתות לשיעורים בגלל דלקת בשתן,
הרופאה טענה שזה קשור לשקפים וזה מגביר סיכון(אצלי, לא יודעת אם גם אצל הגבר זה קשור)
בסוף השתפר עד כיפור וצמתי אבל התחלתי אנטיביוטיקה יומיים לפני ולקחתי גם בכיפור
לי היו כמה פעמים ולא ממש כאב לי.
הוא סובל בטירוף (ואני מדברת איתך על גבר שהולך לעבודה חולה או שיכול להיפצע/להיחתך רציני ולא להתרגש מזה בכלל)
במיוחד אם לא תופסים את זה בהתחלה...
אבל הכי טוב להתיעץ עם רופא אפשר טלפונית ולעשות סטיק ותרבית
בגלל שמחר כיפור נראה לי לא לחכות.....
יכול להיות כואב ממש. יכול להיות גם צמרמורות והרגשה כללית רעה.
היי יקרות..
פתחתי משתמש חדש... אני אמא לארבעה..עם כולם היתי בחינוך ביתי עד גיל 3+
ועכשיו אני עם הקטנה בחינוך ביתי כבר שנה וחצי..
יש בי מאז ומתמיד רצון לרשום יומן אישי שכולל קצת מכתבים לילדים ולא מימשתי את זה מחרדה מסוימת שאני סובלת.. אני חרדתית מהמוות ומפחדת שהיומן יהיה כמו משהו שאני משאירה בעולם למשפחתי ואז אלוקים ירגיש בנוח לקחת אותי חח.. לא יודעת ככ איך להסביר את החרדה... כאילו תחושה בסגנון כמו החיילים במלחמה שהשאירו מכתב אחרון פרידה וזה בסוף התממש..😿
אני אחת שתמיד דוגלת בלחיות כל רגע כאילו הוא האחרון..ממש מייקרת את הרגעים שלי.. למשל היתי רוצה לרשום לילדים ולבעלי כמה שאני אוהבת אותם ונהנת מכל רגע איתם וכו וכו׳.. אבל מפחדת שזה יקבל משמעות עמוקה מידיי וזה יהיה כמו מכתב לפני המוות חס וחלילה😅😮
מניחה שהבנתן פחות או יותר...
אשמח לשמוע את דעתכן🙏🏻הייתן מוותרות על היומן עם תחושות כאלו או לא..? (גם אם כן אז כבר פספסתי כמה שנים טובות של יומן מהחרדה הזאת..)
ואפילו כבר תכננה לומר לקרובים אילו חלקים הם יוכלו לקרוא ממנו במקרה שחלילה... 
אני בעד לעשות את זה, לגמרי!
גם בשביל קרובייך, שגם בחייך חשוב שהם ידעו מה את מרגישה כלפיהם (זה בהנחה שתכתבי להם מכתבים), וגם בשבילך: בשביל המקום לפרוק, בשביל המקום לנתח רגשות, בשביל האפשרות לקרוא אותן שנים אחר כך ולראות עליהן פרספקטיבה אחרת... (אני מדי פעם קוראת את היומנים שלי מהעבר, ומקבלת תובנות על חיי עכשיו...)
אגב, בעלי חידש לי שכל חייל שנכנס לקרב כותב מכתב כזה למשפחה. אלא שרק המכתבים של אלה שנהרגו מתפרסמים... אז זה לא שדווקא אלה שכותבים נגזר עליהם למות...
בכל אופן, בלי קשר, כדאי לעבוד על החרדה הזו ❤️ (שוב, אומרת את זה כאחת שגם עולות בה מחשבות כאלו... אבל בדרך כלל אני לא נותנת להן לנהל לי את החיים, וזה מה שחשוב...)
החלטות טובות ומשמחות!
משפחה גם ככה יודעת שאת אוהבת אותם. יומן אמור להביא רוגע, להיות מקום בטוח לפרוק, מקום לרשום בו חוויות. אבל אם את רואה בו סוג של מכתב פרידה אז לא.
לאמא ל7 בליעה"ר...
אחרת היו מתבלבלים ביננו 
תהני
זה אחלה ניק
אני אוהבת סתם לרשום מה רץ לי בראש
זה ממש מרגיע
ואני לא עושה את זה מספיק בכלל!!!!
לא יודעת למה!!!
אבל כשאני כן כותבת אני לא מבינה למה דחיתי את זה ככ הרבה ולא כתבתי עד עכשיו!!!
שנכון שכל מיני אנשים שמתו השאירו אחריהם יומן
אבל את לא יודעת על כל האנשים שלא מתו ויש להם יומן...
אולי זה בכלל עוזר לאריכות ימים ורק בודדים שכתבו יומן מתו?
אני יודעת שפחדים לא ממש הולכים יד ביד עם ההיגיון...
אבל לפעמים עוזר לראות אותו מול העיניים...
נתתן לי נקודות מבט מעניינות ממש.. תודה רבה לכל אחת שענתה! ❤️
אשתף בהחלטה כשאסגר על עצמי
לצורך העניין, אני משתמשת ב0-6 של מאמ עד שנגמלים ממוצץ.
אמרו שזה יותר טוב לשיניים או משהו כזה.
עכשיו שמעתי את זה גם על פטמה לבקבוק, להשאיר עם פטמה מספר 1.
מכירות את זה? פעם ראשונה שומעת על זה
לא מכירה את העניין לגבי הפטמה של הבקבוק אבל אם קיים כזה באמת אז כנראה זה מסיבה שונה מאשר העניין עם המוצץ. ההמלצה אשר להישאר עם מוצץ קטן זה כיוון שככל שהמוצץ תופס נפח קטן יותר בחלל הפה זה פחות עשוי להשפיע על מבנה הלסת ויקנה דפוסי אכילה ושתייה נכונים.
גודל הפטמה משפיע לדעתי על כמות הזרימה של הנוזל..אבל קטונתי
זה כדי שלא יפתחו העדפת בקבוק אם תהייה זרימה מהירה..
אבל אפשר להעלות לפי הצורך, הם לא צריכים לסבול ולהתאמץ סתם בשביל אוכל.
או משהו כזה ואז ככה ירגישו שובע ולא יאכלו סתם.
אני מעבירה ל2 וגם ל3
אבל עכשיו מתלבטת אם זה נכון ואם זה לא מתסכל להישאר עם 1
לא נרשמו בעיות
זה הקצב שהם רגילים
אבל עובדה שזה לא הפריע להם
יש זרימה הגיונית שמתאימה לכל גיל.
תארי לך לשתות מבקבוק עם פיה צרה מאוד....
אני חושבת שצריך להתאים לגיל וליכולת ולא להגזים
לגבי המוצץ - בגלל שזה יכול להשפיע על הגדילה של השיניים ומבנה החניכיים
בהקבוק יודעת שיש עניין לזרימה איטית בהאכלה תומכת הנקה, אבל אם לא מניקים זה סתם מתסכל
והוא פחות מתחבר.. התרגל לקודם.. לפי מה שכותבות ךה בנות זה בסדר להשאיר את הקטן..
עוקבת
הכניס כמעט הכל לפה אבל באמת מוזר שאפשר לבלוע את זה כי זה עדיין גדול...
אז רפואים עדיף להישאר על הקטן?
גם אם כל המוצץ לפה זה בנוי בצורה שא’’א לבלוע, רשום את זה על הרבה מוצצים, ואז צריך להוציא בעדינות.
לא נעים אבל לא מסוכן.
כי התינוקות שלי ינקו כל עוד הם קיבלו בקבוקים וחשבתי שזאת הזרימה שהם רגילים אליה גם ככה. ובאמת היה להם נוח ולא נראה שהיו מתוסכלים.
אם לא היו יונקים, כנראה שהייתי מעלה לפי הצורך..
מה לסעודה מפסקת?
מה לצאת הצום?
מה לילדים במהלך הצום?
בינתיים הפשרתי חזה עוף לשניצלים, אכין פסטה אדומה, סלט כרוב וטחינה.. פיתות..
חטיפים לילדים, עוגות למחר בבוקר שנשארו לי מראש השנה..
מנסה למקד את עצמי.. אשמח לתובנות 🙏
לשיעורי שחייה לילדים
- צלול- אביטל צברי
- מרכז לבריאות במים.
אשמח מאוד לשמוע..
אני 3 וחצי שבועות אחרי לידה.
אמורה לאכול מזין (אמנם לא מניקה אבל בכל זאת) וזה לא קורה.
עד שאני קמה בבוקר זה רק בערך 11 (מתי חוזרים לשעות נורמליות? כל היום נגמר ככה..)
ואז ב12 כבר לא בא לי ליטול ידיים או להכין משהו וסתם שותה קפה עם עוגה (או תמר ואגוז אבל אני לא אוהבת, רק כשמכריחה את עצמי).
ובצהריים אני רעבה אבל חסרת כוחות להכין ולבשל.
יש לכן רעיונות לדברים קלים להכנה, שיהיו בריאים?
חוץ מסתם שעועית קפואה. נמאס לי ממנה. כרובית וברוקולי זה יקר מאוד בכשרות שאנחנו אוכלים.
(בגדול אני אמורה להכין גם לילדים, בכמות גדולה. הם חוזרים רעבים ואני כל כך רוצה שיהיה פה אוכל מוכן נורמלי. בעלי בתקופה משוגעת בעבודה וממש לא פנוי להכין כלום.)
בערב אני פשוט אוכלת לחם או משהו כזה.
תודה!
אפשר במרקים, אפשר חומוס לצד קוסקוס משקית ואז זה חלבון מלא, אפשר עם אורז לשים עדשים ואז זה גם חלבון מלא.
אפשר סתם לטחון חומוס עם טחינה ומלח ולאכול עם לחם- וזה בריא, מחזק ומזין לא פחות מאוכל מבושל
שבוע 38
מרגישה מזעזע
כבר יומיים עם צינון מעצבן, כאבי ראש ובחילות
וחולשההה אמאלה החולשה
לא מצליחה לתפקד בבית.. היום כל היום הייתי במיטה
איך מבריאים?
שתי מלא תהאמהלהאחרונהעם דבש ולימון
ואם את מסוגלת לבלוע ויטמינים- אז ויטמין C בכמות מוגברת
וגם חיזוקית של הדס מאד מאד עוזר להתאושש מהר.
שאלת רב לגבי הצום?
תינוק מתוק בן חודש וקצת❤️
כל הזמן כשהוא שוכב על הגב הראש שלו מוטה הצידה (או ימין או שמאל, אין צד מועדף) אבל הוא לא מחזיק את הראש כלפי מעלה /ישר בכלל. רק אם אני שמה לו תמיכה כמו כרית או חיתול (אבל גם אז לפעמים הוא מזיז אותו) גם כשהוא שוכב על משטח ישר וגם כשהוא בנדנדה או בסלקל.
היינו במעקב שגרתי אצל רופא, והמרפס האחורי שלו עדיין פתוח. יכול להיות שזה קשור?
מישהי פעם נתקלה בתופעה? הוא ממש לא ילד ראשון, ולא זוכרת את זה בכלל אז שאר הילדים...
הטיה שבאה והלכה. לא היתה כל הזמן, לרוב נטיה לצד אחד אבל הייתה לפעמים לצד השני.
לפעמים ממש נטיה חדה (לכיון הכתף) ולפעמים בקושי נראית.
אישית היינו אצל רופא התפתחות הילד שהוא גם נוירולוג.
אצל אורתופד
ובדיקת ראיה
וב"ה הכל תקין ברוך ה'.
מה שכן זה לא היה ממש מהלידה אלא מעט מאוחר יותר- אולי גיל חודשיים.
וכמו שציינתי זה בא והלך והיה דו"צ.
בשורות טובות!
חשוב ללכת לרופא ילדים שייתן הפניה לפיזיותרפיה בהתפתחות הילד. לא צריך לחכות תקופת המתנה.
פזיותרפיסטית נותנת תרגילים פשוטים לעשות וזה אמור להסתדר עם הזמן. חשוב להיות במעקב.
תשימי על הבטן כמה שאפשר
ותדאגי גם כשהוא על הגב שיהיה לו מעניין ב2 הצדדים.
לנו זה עזר ואחר כך לא נזקקנו לפיזיותרפיה
אז בואו נצא מנק' הנחה ששאלת הרב כבר הייתה.
אשמח שנאיר אחת לשנייה את העיניים בטיפים מעשיים.
גם בהתכוננות אישית מראש (בי פולן, ענבים, מה לאכול בימים שלפני? להימנע מקפאין וכו)
וגם הכנות להעסקת הילד/ים במהלך היום הקדוש עצמו עם מינימום טרחה והתעייפות מצידנו.
(לקנות משחק חדש? להכין מראש אוכל בקופסא לחמם? איזה בגדים להלביש לו? להאכיל מראש באוכל שיהיה לי קל לנקות / שלא דורש ניקיון?)
ואפרט על עצמי, ככל הנראה נישאר בבית - לא רואה איך אצל ההורים יעזרו לי יותר, ומשמעותי לי להישאר בשביל סוף נעילה בישיבה - ממש משמעותי..
הבית גדול והילד חמוד. ישן שעתיים בצהריים. רק חוששת משעות הבוקר של ההעסקה שלו ומשעות אחהצ.
בקיצר חוששת אבל משתדלת לרצות להתארגן מראש.
אבל במים חמימים, לא רותחים, כדי לא "לבשל'' אותו ולאבד חלק מסגולותיו.
במתכון כתוב מים מסוננים (מפילטר) או מינרלים. מניחה שהכוונה פשוט לא למי ברז?
אני משתמשת בנוברינג, הבנתי שלוקח שבוע עד שזה מונע,
עשיתי הפסק ביום חמישי, התארחנו ושכחתי להביא איתי את הנוברינג, יצא ששמתי רק במוצ"ש,
והיום אני צריכה לטבול,
מה עושים??
בטוח זה בסדר? ראיתי מקום אחד שהיה כתוב ששבועיים...
את יכולה לקרוא אותו גם באינטרנט
קראתי בעלון לצרכן, לא יודעת למה הייתי צריכה אותך בשביל לחשוב על זה
תודה רבה!
המקוריתאחרונהמתואמתפתחתי שרשור דומה גם עם הקטנה הקודמת... אלא שהיא באמת לא ינקה טוב, ואילו התינוקת הנוכחית יונקת המון! (יש לי חשדות בנוגע לתפיסה שלה - אולי היא לא תופסת מספיק טוב. אבל היא כן נרגעת בהנקה וכן ממלאת חיתולים...)
מפחדת שלא ישחררו אותנו מחר
האחות אמרה שאנסה לסחוט ולראות אם בכלל יש לי חלב (בעיקרון אף פעם לא הייתה לי בעיה בזה) או שאנסה לשאוב (שאין לי כוח בכלל לזה). או כמובן לתת מטרנה, שזה אני בכלל לא רוצה...
למישהי יש עוד תובנה?
אנחנו בבית ב"ה, ואיך זה משנה את ההרגשה...
היא יונקת עכשיו, ומיד אחר כך אשקול אותה בע"ה.
נראה לי שנשקול אותה פעם ביממה, כמו שעושים בבית החולים... ובאמת אשים לב אם היא אחרי או לפני הנקה בכל פעם.
בע"ה יהיה בסדר!
היי, מה מבינים מהמקלון?
אני אמורה לקבל מחזור רק בעוד שבוע ויומיים בערך, ממש רוצים הריון, היה לי היום כתם ורוד של דם בהיר, סתם עשיתי בדיקה למרות שזה ממש מוקדם
וזאת התוצאה
אשמח לעזרה להבין אם זה הריון כי לא נראה לי הגיוני 
יש גם של הריון כזה מקלון, והוא בוודאות של הריון
זה הגיוני שזה הריון?
ילדה מתוקה
תקשורתית, מדברת, מבינת עניין. לאחרונה כל פעם שנפגשים עם חברים עם ילדים אחרים- פשוט לא מפסיקה להרביץ.
בעקר אם זה ילדים בגילה/קטנים יותר, ולפעמים אפילו לגדולים יותר.
לא מצליחה להבין מה הסיפור שלה
פעם היא היתה מרביצה כשהיו לוקחים לה, או מציקים לה, שזה מובן,
והיום פשוט לא ברור לי מה נשמע ומה עושים עם זה-
היא פשוט נגשת לילד, דוחפת. מושכת בשיער. סתם!! בלי שהתקרבו, בלי שנגעו!
אני מדברת איתה כשזה קורה (חצי מאחר הצהרים שלנו ..) והיא מקשיבה יפה ושניה אחר כך עושה את זה שוב.
היא עוד לא מספיק מבינה התניות של אם תתגברי ולא תרביצי לילדים נביא לך הפתעה/מדבקה וכו', וזה באמת גם קצת מורכב כי זה לא לשדל לעשות משהו, אלא לא לעשות משהו. ולא אכפת לה אם חוזרים הביתה.
למישהי יש עצות? תובנות? הדרכות איך נכון להגיב מולה כדי להפחית את המקרים?
איך מלמדים תקשורת חברתית טובה? זה כאילו היא רוצה לקדם את פני הילדים, והידיים שלה משתלטות עליה ומרביצות.
זה ממש מצער ולא נעים, לא לה ולא לחברים. אני כל כך רוצה לראות אותה משחקת יפה עם חברים, או אפילו עם עצמה...
לעצור אותה מלהרביץ. ולהגיד- תעשי טובה לילד, תתני חיבוק ( אם הילדים רוצים כמובן)
או להציע להם לשחק או תור תור
היא מחפשת ליצור קשר וזה הדרך הקלה
אצלנו היה בן שנתיים שנשך, כל פעם הרחקנו אותו וביקשנו נשיקה במקום
לקח קצת זמן אבל רוב הנשיכות הפכו לנשיקות
כאילו יש לי כל הזמן התלבטות של עד כמה להתבחבש בעניין ולתת לזה מקום, כאילו לנסות לשפץ את הסיטואציה וש"תחזור בתשובה" (ולהסתכן בעודף צומי שיגרום לה להמשיך עם זה)
או לחלופין אולי עדיף לומר בכמה מילים ולהרחיק אותה לאיזה תעסוקה אחרת, ולהתפלל שזה פשוט יעבור מהר...
תודה על התגובה!
אבל בגיל הזה בד"כ זה לא בא כהתרסה, בטח אם זה כמו שאת מתארת ולא מתוך כעס או משהו
היא צריכה להבין שהיא הרביצה וזה לא טוב ויש דברים טובים אחרים
מניקה, תינוקת בת חמישה חודשים לפני יומיים התחלתי להרגיש צינון לא תחושה כללית רעה. היום כבר יש לי חום, לא גבוה. 38.0. מהלילה יש לי כאב בשד אחד. שאבתי ממנו, עיסיתי את האזור הכואב. הוא לא אדום אך עדיין כואב. איך אני יודעת אם זו דלקת בשד או פשוט וירוס? ומה אני עושה עם הצום ככה?
אפשר גם רופא משפחה. אנטיביוטיקה מביאה שיפור מידי בהרגשה.
בינתיים הייתי לוקחת נורופן זה גם אנטי דלקתי
תרגישי טוב😘
אם השד קצת כואב זה סימן לדלקת...
גם אם הוא לא אדום
ואולי תקבלי אנטיביוטיקה.. תלכי לרופא..
רפואה שלימה!!!
יש למישהי המלצה על רופאת הנקה פרטית שמקבלת בזום? יש דבר כזה? לפני שנים הייתי אצל רופאת הנקה במעייני הישועה
לא יודעת אם עדיין יש כזה, ואם אפשר בזום
ובטח שמחר ערב חג
את יכולה גם לנסות להתייעץ עם מוקד אחיות לש הקופה
אבל בעיקרון הכתובת זה רופא משפחה
הוא לא בודק פיזית רק מתשאל.
לדעתי אפשר להכריז שהגעתי לשלב בו אין כוח לעבודה🥳
הבגדים לא נוחים לי כמעט
הנסיעה (הארוכה! יש לציין) מתישההה אותי
ובכללי אני לא מעוניינת בקשר עם בני המין האנושי😁
כל זאת ועוד והינני רק בשבוע 33 וחצי שזה אפילו לא תחילת התשיעי זה אפילו לא אמצע שמיניייייי
אז שתפו אותי!
מתי נמאס לכן לצאת מהעבודה?
האם בעקבות כך יצאתן לחופשת לידה מוקדמת?
הייתן חותכות שעות בסוף ההריון או ימים מלאים?
🤩🥰
שאלה קצת חרושה, אבל לא מצאתי שרשור יחסית עדכני.
לא אכפת לי לקבל קישור לשרשור במקום תגובות
לפני שנים היה לי צ'יקו לייט ווי ולא הייתי מרוצה, היה היגוי גרוע וחווית הסעה די גרועה.
זכור לי שהמליצו מאוד על הטיולון של ספורטליין, הוא באמת קליל ונוח?
לק"י
אז הגדולה יותר יושבת מקדימה, והקטן מאחוריה.
אז אם היא יורדת לפני, אני מחזיקה את העגלה.
חשוב מאד להתחיל להגדיל מינון של מים כבר מהיום, לא רק בערב הצום.
בהצלחה!
דואגת גם לחברות.אמהלהוכן, התחלתי להגביר שתיה, אז במקום לרוץ כל 2 דקות לשירותים
כי העוברון יושב לי על שלפוחית השתן
אני רצה כל חצי דקה....
ב"ה
ב"ה
ב"ה
מתי להתחיל לאכול ענביפ ןלשתות תירוש
ובירה שחורה ושקדים
ואם יש לכם עןד מאכלים שמגבירים ועןזרים להנקה בצום
בי פולן מתחילים היום נכון?
והכל טוב להתחיל כמה שיותר מוקדם
כמה שיש כוח
ככה אמא שלי אמרה חח
