ענק... את מדהימה וכל נשות המילואים, יש לי דמעות משרשורי המילואים כאן. (לצערי בעלי לא מגויס, הרבה במשפחה כן). את עושה את ההכי הכי בתוך מציאות נל כך מורכבת ודורשת וסוחטת. תיארת יום סוחט עד הקצה לכל הדעות... תדגישי לעצמך את מה שעשית היום, ומטלות ורגעים שהצלחת בהם, וזהו❤ נשאר רק להגיד לכן תודה, ששום דבר לא יביע את ההערכה לתפקוד שלכן.

ואם אפשר לעזור מרחוק נשמח

מבינה

ולומדת על עצמי להנמיך ציפיות כמה שיותר

כל מה שאני עושה ראוי לצל"ש

גם אם הייתי רוצה שיהיה יותר/אחרת

מציאות משוגעת

שאי אפשר לחמוק מהמחירים שהיא דורשת

אני מקווה ומאמינה שהקב"ה רושם לנו את המסירות נפש הזאת

גם בחשבון האישי וגם בלאומי

ואשרייך (אשריכם) על החלק שלכן בזה

כשאני קוראת אותך את כל כך הרבה פעמים מזכירה לי את עצמי...

קראתי אותך והרגשתי מחנק בגרון.

את בסדר גמור! את עושה מה שאת יכולה והילדים יודעים את זה...

שולחת לך המון כוחות.

אנחנו בסוף שנה.

הייתי פונה למורה ומבקשת שתצלם את העמודים הרלוונטיים בספר לילד (אפילו בתשלום) במקום להעמיס עליכם את החיפוש הדחוף שלו.

ואם זה השאלת ספרים אז תחפשי מעכשיו בנחת, אבל לא בלחץ שהוא צריך את זה כל יום...

(כמורה, עשיתי את זה גם לתלמידים שהאבות לא במילואים.. אז קל וחומר. אבל הרבה יותר נעים ומובן לעשות לתלמיד שהאמא פונה בנחת, מסבירה את הסיטואציה שהוא כבר כמה ימים מחפש ולא מוצא ושואלת אם זה אפשרי לעומת תלמיד שפשוט מגיע בלי ספרים ואחרי כמה ימים אני מתייאשת...)

חיבוק גדול, יקרה וגיבורה שאת!

את אומרת שאת לא אוהבת את התגובות שלך כשאת בסטרס קיצוני. שזה מוביל לצעקות וזה לא נעים בפני עצמו, וגם מרגישה רגרסיה וזה מתסכל.

בשגרה עבדת הרבה למצוא את האיזונים המתאימים כי כל כך חשוב לך להיות בנחת ולהיות האמא שאת רוצה להיות לילדים שלך.

אבל את כותבת גם שיש הרבה זמנים טובים, קרובים, שמחים ומשמעותיים, גם בתוך הזמן הלגמרי לא שגרתי הזה.

אז קודם כל, זה שהנינוחות כל כך חשובה לך ששמת עליה כזה דגש בשגרה, זה ראוי להצדעה בפני עצמו. ואחר כך - על איזו רגרסיה את מדברת? איך בדיוק העבודה שעשית נהרסת? *למרות* שהאיזון שעבדת קשה למצוא לגמרי התערער, יש הרבה (נשמע שהרוב) - רגעים טובים וקרובים ושמחים. וחוץ מהם, יש גם רגעי משבר. אבל אין פה שום רגרסיה, להיפך - תשמחי ותייקרי את הזמנים הטובים שהם ממש לא מובנים מאליהם בסיטואציה הנוכחית.

ברור שלא כיף לאבד את זה, לא כיף לך לצעוק ולא כיף לילדים להיות בסיטואציה הזו, אבל תני להם קרדיט, הם מבינים שאת על הקצה. לצאת לרופא עם כולם(!!), להגיע מאוחר, כוויות(?!) - זה מאתגר מאוד אפילו אם יש שם מישהו שיקח ממך את המושכות אחר כך. וכשאין? וזו רק את מול הכל? פי כמה. אני גם בטוחה שאת לא צועקת דברים שבתוכן שלהם מעליבים או פוגעים, פשוט את קצרת רוח ומאבדת את הסבלנות, ואחר כך מסבירה להם, וכולכם נרגעים, והיית מעדיפה שזה לא יקרה, אבל הם יתגברו על זה ויהיו ממש בסדר.

את הכי  טובה שאת יכולה, במסגרת המצב הנתון. מבטיחה לך.

חמלה חמלה חמלה!!

שולחת חיבוק

דואגת שיהיה לי איזונים ולו''ז והתרחשיות שמאפשרות לי להיות ברוגע ופניות לילדים

הז ממש מה שהחזיק אותי שנים ..

והמלחמה בלבלה את הכל..כי הז כמו לסובב את ההגה עד הסוף לצד השני...ולהשאר ככה..

בסבב הראשון היה לי מאוד קשה נפישת בגלל זה

הרגשתי חוסר או ים וחסרת אחיזות

לא הצלחתי להתמקם נכון תוך כדי תנועה

ורק בזכות הדכאון שעטף אותי היתי רגועה ואפטית מדי..לא צעקתי פעם אחתתת 3 חודשים.

שזה בחיים לא קורה

פשוט היתי כבויה

וזה היה גרוע יותר מהכל בעיני

כאילו הילדים קיבלו אמא טובה

אבל אני

היתי גמורה

כיום זה קצת יותר מוכר הסיטואציה ופחות קיצונית בתחושה

מה שעוזר לי

הז דבר ראשון להגדיר לעצמי שאני י הכי הכי חשובה.ועכשיו- עוד יותר!

ובלי מצפון.

לתקשר עם עצמי כל המזן

מה יעהש לי היום טוב

מה יקל עלי

מה אני צריכה כדי שהיום שלי יהיה טיפה יותר שפוי

גם בדברים קטנים

קניתי לי חבילת גלידה גדולה במקפיא לעת הצורך. ולא נורא על הקלוריות

חיבת מדי פעם .

כן מתאמצת לצאת לפעמים לשעור או לגינה כדי להתאוורר

כל הזמן שמה לב איהז מחשבות מחלישות אותי

וכשאני חסרת כח וסבלנות- לזהות מיד מיד כשמתחיל לדגדג שם..

לפעמים כשמגיע לשב הארוחת ערב וכו ואני קולטת שזהו נגמרה הבטריה וכל טריגר קטן כנראה יוציא ממני תגובות לשא אמשח בהן אח''כ...

אז אני עוצרת לשניה את הכל- ואוכלת משהו! סתם מה שיש.. או עולה רגע לשרותים אפילו.

נשיה נושמת ומתיחסת לעצמי.

זה עוזר לי קצת לרוב.

וכשאני בכל זאת מתעצבנת או חסרת סבלנות

אז זה ה-זמן לחמלה עצמית

כמה את מתאמצת וכמה זה לא מובן מאליו במציאות כזאת לא הגיונית.

והיא לאאאא הגיונית!!

ולא רגילה ולא נורמטיבית.

גם אם ש'נה וחצי אלו הם חיינו

כשנדע לתת לעצמינו חמלה אמיתית וחיבוק

זה יתן לנו יותר כח מכל רגשי האשם שבעולם

בס״ד

מעריכה ממש ועשה לי המון טוב לקבל.

@קדם, ריגשת אותי עם המילים שלך, תודה!

@לפניו ברננה!, תודה רבה רבה!! הבנה זה ענק.

@ואני שר תודה על מה שכתבת… בדיוק היה את השרשור על הרמת הקול בבית. לא עיינתי שם וממש לא קראתי הכל אבל כן ראיתי ברפרוף את כל האלופות שמתנהלות בלי להרים את הקול אף פעם (ומניחה שזה נכון לכולם בערך, בעל וילדים), וחשבתי לעצמי איפה הן ואיפה אני… תודה שהדגשת את העניין הזה של המחירים ונירמלת לי.

@אישהואימא תודה רבה יקרה!!

@חוזרת1, רעיון מצוין, איישם בע״ה, תודה רבה!

@בוקר אור תודה נשמה.

@ריבוזום תודה רבה על זה יקרה, ניחמת ועודדת אותי מאד.

@המקורית תודה יקרה על המילים!

@סבב ולא סבבה תודה רבה על התגובה שלך! חיבוק גדול על איך שהרגשת בתחילת המלחמה וב״ה שהיום את במקום אחר למרות כל הקשיים של המלחמה והמילואים. אני מאד מנסה לדאוג למלא את עצמי גם עכשיו, מה שאני מצליחה. ממש משקיעה בזה. אני חושבת שנקודת הטורפה היא כשכבר מאוחר, יש עדיין מקלחות ושלל התארגנויות למיטה ואני יודעת את כל העבודה שמחכה לי רק כדי שלמחרת יהיה מה ללבוש ולאכול לכולם (אני מסוגלת לעזוב את הבית מבולגן וללכת לישון, אבל יש דברים הכרחיים) ולהתארגן לישון בעצמי ואני מבינה שזה עוד לילה שלא אשן מספיק - ושם אני כבר לא מצליחה להחזיק את זה בטוב 😔. כשכבר 21:00, 21:30, 22:00 והבית (הפיצי…) שלנו עדיין עם ילדים שמסתובבים ואני כבר משוועת לשקט, ממש קשה לי. ואגב הם ממש סבבה  (יש קטנים ועד חטיבה), ממש ממושמעים וטובים לרוב (בעיקר כשבעלי לא כאן 😉) ואפילו עוזרים ממש!!! אבל הטכני פשוט לוקח מלא זמן ואני לבד על הכל. כשבעלי כאן הערב מסתיים יותר מוקדם. 

מה אשני כותבת

אז תסנני כמובן מה שלא מתאים

א. למה הילדים ערים עד מאוחר?

אם מתחילים להכין ארוחת ערב ב5וחצי נגיד אז עד 7-7וחצי אפשר להרדים אותם.

ואז אפשר להקדיש חצי שעה-שעה גג לפיניש הכרחי של מה שחשוב לך.

ואז מ8-8וחצי הערב יכל להיות פנוי לגמרי.

השאלה אם י שעוש זמנים שאת יכולה להכניס עבודות בית אפילו בין לבין

לי יותר קל לעלות לכמה דקות להפעיל מכונה כשהילדים רגע משחקים

או לשטוף כל פעם כמה צלחות במהלך אחה''צ עד שהכיור ריק

מאשר לעבוד בערב.

אני בערב גנורה. לא עושה כמעט כלוםם

אבל י שלי מזן גם בחלק מהבקרים אבל גם אז - רק עושה חלק

'שומרת על סטנדרט די נמוך מצד אחד

מצד נשי הסלון כן מאופס בערב ואז גם בבוקר נעים לי לקום אליו

וגם- חד פעמי בסטוקים

מרכזת כביסות ליומיים וערב אחד או מוצ שמקפלת

בס״ד

עם מתבגרים 8-8:30 כולם במיטה? וואי הלוואי, חלום…

קשה לפרט הכל אבל בגדול יש חדר מקלחת אחת לכולם (וזה צוואר בקבוק רציני. בע״ה עוברים עוד כמה חודשים…). יש אמבטיות שבגדול אני זאת שצריכה לתת. יש שיעורי בית. יש את מי שחוזר מאוחר בגלל סניף וכאלה. יש להשכיב את הקטנים. יש לעזור בשרותים. ובכללי אני כנראה לא האדם הכי מתקתק בחיים אז הכנת ארוחת ערב תיקח לי יותר מחצי שעה, וכנ״ל גם הכנת הקופסאות למחרת. אוכלים בחד״פ כשבעלי לא פה. 

אין לי מתבגרים

אבל בעיני גם מתבגרים יכולים להבין שערב זה זמן מנוחה לאמא ושיהיו עצמאיים ..

דבר שני- ילדי יסודי יש לי- הם ערים אחרי הקטנים כמובן. אבל כן יש כלל שנמצאים רק בחדר- משחקים בשקט או קוראים..

אם צריכים משהו- עצמאיים

וככה יש מרחב שקט כלשהו.

למה להכין קופסאות?🫢

הז בעיני ממש רמה גבוהה לש השקעה

סנדביץ' פשוט בבוקר..ליד זה פרי ואיהז ביגלה או ביסקויטים או משהו אחר

לדעתי יותר קל לארגן בבוקר- הם מתלבשים מתארגנים ובזמן ההז מורחת בסנדביץ' וכו

יותק קל לי מאשר בערב להוסיף עוד משימה..

הכנת ארוחת ערב- תלוי מה מכינים😉

אם לר מבושל ורק חותכים כמה ירקות- גבינות בשולחן וגג מקושקשת לכולם יחד או טוסט

אז גם אם יקח חצי שעה גג להכין אז עדיין ב6להתחיל ארוחת ערב זה לא מאוחר...יש זמן לדעתי..

ובאמת מקלחת אחת זה מסובך..אבל לנו יש 3 ולרוב מתקלחים רק באחת-

מפצלת בדר''כ

הקטנים שצריכים אשני אקלח מקלחת בסרט נע- אחד אחרי השני

לא מקלחת כל יום..אין לי כוחות לזה.

ואחרי זה שולחת את הגדולים שעצמאיים ואז זה לא התעסקות שלי.

ושעורי בית יש מזנים עד 5וחצי

והאמת שזה נגיד לא בכלים לשי כשהוא לא נמצא

מזכירה להם לעשות

טם תריך עזרה עוזרת אבל רק בשעות שנח לי. בשעות ההתארגנות לשינה מי שנזכר ישהיה עצמאי או שלא יעשה מצידי אני מרגישה שזה מחנך אותם לאחריות ושלא הכל בידיים שלי.וגם סכללי קהש לי להגיע לכל אחד בתחום הזה מודה.

אני כתבתי רק כהצעה כמובן

ולא כי מושלם פה...מממ שלא

סתם כי בעיני ערב פנוי נותן כח ..ומאזן את התחושת מאמץ התמידי

ולכן שווה לחשוב יצירתי איך דואגים שזה כן יקרה..לפחות לפעמים

את יודעת מה ואיך ואם רלוונטי עבורך כל בית מתנהל אחרת וזה מצוין

סתם לפעמים צריך לבחון מחדש סדרי עדיפויות וצורת מחשבה ןכן יעזור לנו למצוא דרכים אחרות להתנהל באותה המציאות

שרשור שנשים כתבו שהן לא מרימות את הקול על הבעל - כתבת שאת מניחה שזה כלפי כולם. אבל זה ממש ממש שונה להרים את הקול על הבעל מאשר על הילדים.

אני בטוחה שאשה שלא מרימה קול על הילדים *אף פעם* זה רק צדיקות אמיתיות נדירות מאוד.

כי לילדים יש בקשות וצרכים בלתי נגמרים ולנו האמהות יש אחריות כלפיהם. כלפי בעלי אני לא אחראית והוא לא מבקש או דורש ממני כלום בערך. הוא לא מפעיל בכלל את הסטרס / אשמה שילדים עלולים להפעיל. 

לא להרים את הקול על הילדים אף פעם זה כבר באמת גדלות נדירה בעיניי.

שמעתי מרב -מטפל מוכר אבא ל13 יךדים וידוי אמיתי שמעולם מעולם לא הענישו ולא נקטו בפעולה 'שמשמעה' עונש

וגם זה הרשים אותי אחרי 13 ילדים!

אבל לא לצעוק

נראה לי אפילו מלאכים היו מתישהו צועקים😉🫢

זוכרת שעם הבכורה כ'היתהתפיצית וכ''כ עדינה ןטהורה הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי איך אי פעם אני אצעק על היצור הטהור הזה?!??

חח

על הבאים אפילו לא העזתי ליפול לאשליה

ואגב אני לא צעקנית דוקא.. ב''ה ביום יום יחסית רגועה מאוד

סתם באמת זה אתגר גדול מדי לא לצעוק על הילדים אף פעם

בס״ד

ולמען הפרוטוקול, זה לא שלא הרמתי את הקול אף פעם על האיש היקר 🙈. משתדלת מאד שלא אבל לא אגיד שזה לא קרה אף פעם.

אבל תודה על כל ההסברים ועל הנרמול לגבי החלק של הילדים!! לך וגם ל@יעל מהדרום, ל@דיאן ד. ול@סבב לא סבבה.

ממש מבינה את ההרגשה שאחרי ביטחון ביכולת ההורית,

ההרגשה הזאת שהמוח נוזל בין הידיים..

את אלופה ואת אמא לביאה!

אם תרצי בהמשך כמה עצות פרקטיות אשמח לחלוק (איזה הזייה שזה נהיה כבר משהו שאפשר לחלוק איתו ניסיון פשוט הזוי!)

מן הסתם לא הכל יתאים לכולם אבל אולי יש דברים שכן.

בכל אופן המון המון הצלחה, ושתעברו את זה כמו גדולים!

שנוגע לכל מיני תהליכים שאנחנו עושים בחיים.

כשאנחנו מתקדמים אנחנו מסתכלים הלאה, וזה נותן לנו הרגשה טובה,

אבל כשיש אפילו צעד אחד אחורה זה מרגיש לנו שחזרנו כמעט לנקודת ההתחלה. עצם שינוי הכיוון יכול לייאש, אבל צריך לזכור שכל הדרך שעשינו היא לא לחינם!!

קודם כל נמצאים בקום הרבה יותר טוב מבחינת המקום בתהליך,

ודבר שני, לעשות את התהליך פעם נוספת אח"כ יכול להיות יותר קל מהבחינה שכבר מכירים את המהמורות בדרך וכו',

אז תהיי ממש גאה על התהליך שעשית, 💪

גם אם כרגע את נמצאת במקום פחות אידאלי מבחינת השאיפות.

וחוץ מזה שבע"ה השליחות החשובה תגן על ביתכם ותראו הרבה אור וברכה!

איך במילים בודדות יש לך תמיד את מה שעושה טוב ללב לשמוע.

מילואים זה קשוח... ולי יש רק ילד אחד

בגדול בתקופת מילואים אני מאמינה שאמא רגועה יותר חשוב מכל אידיאל חינוכי אחר ..

זה אומר שיש יותר מסך ממה שאני מרשה בדרך כלל, אני מזמינה נערה לנקות את הבית, ולא אכפת לי שהבית יותר מלוכלך מהרגיל. כלים חדפ, והכי חשוב-חמלה עצמית. זאת תקופה מורכבת יותר, היא תעבור, זה בסדר שאת יותר קצרה, אם יש לך ילדים גדולים את גם יכולה להסביר-לאמא קשה כשאבא במילואים, אז אמא עצבנית יותר.... וזה בסדר, המשפחה כולה יכולה לצמוח מהתקופה הזאת, שימי את הייסורים מצפון בצד.

חיבוק גדול!

כותבת. תודה על המילים 🫶🏼

חיבוק ענק

איזה מצער באמת זה, להשכיב ילדים בצעקות ולא להצליח להיות איתם כמו שהיינו רוצים.

אבל מרגישה בתוכי שזה בר שינוי, החלק הזה. רק צריכה למצוא את הדרך…

שתדעי לך שאת אישה השראה בעיניי (בעקבות הבלוג שלך)

ויש לך כ"כ הרבה זכויות בכח שנתת לאנשים אחרים!!

שולחת לך חיבוק והרבה כוחות לצלוח את התקופה הקשה הזאת!

זה גורם לכולנו להרגיש ככה:/

תקחי כל עזרה שאת יכולה לקבל, אהבתי את הרעיון לבקש מהממורה לצלם אם אפשרי, כל רעיון יצירתי מתבקל בברכה

מקווה שהימים יעברו לך כמה שיותר מהר עד שיחזור בעזרת ה'.

וגם היום בעלי אמר שהוא מרגיש שהמילואים כל פעם לוקחים את המשפחה שלנו כמה צעדים אחורה. עד שעושים התקדמות, ואז עוד סבב שמביא איתו קשיים חדשים וחוסר סבלנות..

גם בעבודה זה פוגע. זה מעכב לו קידום תעסוקתי שהוא בנה עליו מזמן.

קצת פרקתי על הפוסט שלך. מחילה.

אבל מנרמלת את התחושות שלך. זה ממש טבעי להרגיש כך. היום אמרתי לו שכל זמן שהוא במילואים, הגוף שלי במצב הישרדותי, ערוך לכל תרחיש בגזרת הבית. וכשהוא חוזר ואני מרפה, אני מרגישה את הנפילת מתח כמה ימים טובים.

בקיצור, חיבוק גדול ❤️

הישרדותי… תודה על הנרמול יקרה והמון הצלחה גם לכם!!!

לפני הרבה שנים שמעתי שיעור של הרב ניר מנוסי על ירידות בחיים (ועל איך ירידה היא תמיד לצורך עליה), והיה שם קטע שממש הולך איתי עד היום, שאני רוצה לשתף פה.

הוא דיבר שם על כך שיש כמה סוגים של ירידות.

יש ירידה שהיא ירידה באמת, אבל בסופו של דבר היא מביאה לעליה (את החלק הזה אני צריכה לשמוע שוב כי כבר לא זוכרת בע"פ על מה בדיוק הוא דיבר שם).

אבל הוא דיבר גם על מצבים שבהם אנחנו מרגישים כאילו ירדנו, אבל בעצם עלינו לקומה חדשה, רק שאנחנו חדשים בה ולכן הקשיים גורמים לנו להרגיש כאילו ירדנו.

זה כמו שתלמידים בכיתה ו' מרגישים ממש גדולים, אבל כשהם עולים לכיתה ז', פתאום הם הכי קטנים. זה לא שהם ירדו כיתה, הם עלו, אבל עכשיו פתאום הם במסגרת חדשה, ושם הם מרגישים קטנים.

ולי זה נשמע שה'רגרסיה' שאת מרגישה, היא בעצם קושי שקשור לעלייה לקומה אחרת.

עבדת על עצמך המון ועשית התקדמות גדולה, במציאות נורמלית שבה יש גם בעל איתך.

ועכשיו, כחלק מהמסירות שלכם עבור עם ישראל, את נדרשת להתמודד עם מציאות שהיא כבר קומה אחרת. מציאות שבה בעלך נלחם עבור עמ"י, ואת צריכה להתמודד עם תנאים הרבה פחות מיטיבים, ועם הרבה יותר אתגרים.

וברור שזה לא יהיה בקלות. כי זו קומה חדשה שאת צריכה לבנות. וזה באמת לא פשוט.

אבל זה לא שחזרת אחורה. זו עליית קומה. ללמוד להיות האמא שאת רוצה גם במציאות המאתגרת שבה את נמצאת עכשיו...

מצרפת פה קישור לשיעור (תוך כדי שכתבתי לך נזכרתי ששלחתי קישור לשיעור הזה לחברה שלי, וב"ה בחיפוש קליל מצאתי את זה בהתכתבות שלי איתה, לפני 5 וחצי שנים... מזל שהוואטסאפ שלי שמר לי את הקישור🙂).

לא יודעת אם יש לך זמן ופניות בכלל לשמוע (זה הכי מובן אם לא...), אבל מצרפת פה למי שכן תרצה...

אני מכירה את זה

אגב זה ממש תורה בליקוטי מוהרן מפורשת

אבל לא חשבתי לקשר אותה לסיטואציה הזאת

זה באמת נותן כח ובהירות

תודההה

שולחת לך אינסוף חיבוקים

כמה שאת ואתם מדהימים

כמה שאנחנו חייבים לכם ומודים לכם ומוקירים תודה לכם

על כל יום כזה

על כל שנייה כזאת

של נתינה

של מסירות אין קץ

של מחירים לא פשוטים שאתם נאלצים לשלם

ועדיין

בגבורה אין קץ

ממשיכים

מחיים

את כל העם הזה

ת ו ד ה!!!

אהובה ויקרה

רציתי לכתוב ואז קראתי את כל המילים המדהימות של הנשים היקרות כאן,

ובמיוחד את מילותיה של @בארץ אהבתי המדהימה על כל המושג הזה "רגרסיה", ולא נותר לי אלא להצטרף לכל מילה ומילה פנינה שלה. ממש כך.

ושל כל הנשים היקרות כאן.

ולעטוף אותך בכל האהבה והתודה שיש

מתפללת עליכם

את מדהימה

את אדם מדהים

ואמא מדהימה

שמתמודדת יום אחר יום, שעה אחר שעה, דקה אחרי דקה,

עם מציאות מוטרפת

ועדיין עושה בכל רגע נתון את ההכי טוב שהיא יכולה כרגע!

וזה ה-מ-ו-ן!

ואת אנושית

וזה בסדר גמור גם לא להצליח תמיד במאה אחוז, ואפילו לא בחמישים

ושוב לקום

ושוב

ממש כמו הבלוג המדהים שלך

כאשר נפלתי - קמתי

ממש לשאוב את הכוחות מהאוצרות הפנימיים האדירים שבתוכך

ממילותייך שלך

מחוכמתך שלך

מנתינתך העצומה לכולן כאן ובכלל לאורך השנים

להתמלא בהכרה שאת טובה. 

טובה טובה טובה.

ומטיבה.

וראויה.

ואוהבת.

ומסורה.

ואמא שכ"כ כל אלה

וכ"כ רוצה רק שיהיה טוב

ועם כל זה היא רק אחת

ועם מציאות כזו שבעלה המדהים מחייה יחד איתה את כל העם שלו

והיא שם.

מתמודדת.

בכל רגע ורגע.

ועושה את ההכי טוב שהיא יכולה.

ולפעמים ההכי טוב הזה, המאה אחוז הזה, הוא ה10% של מציאות מוטרפת.

וכן, עכשיו גם בהחלט ה10% הם הם ה100%!

ואליהם צריך עכשיו לשאוף.

ולפעמים גם רק להרים את הראש מעל המים ולא לטבוע זה כבר המון. המון המון.

ולפעמים אפשר גם לשחות טיפטיפה עוד.

ואז עוד קצת.

ואז כבר ב"ה מגיעים לחוף ונושמים לרווחה 

ואפילו נהנים

וב"ה ב"ה כולי תפילה שהקב"ה הטוב ברחמיו וברוב חסדיו ישפיע על כל משפחתכם היקרה, ביחד עם כל משפחות המגויסים וכל העם שלנו,

את כ-ל השפע והברכה והמתיקות!

שתרגישו בחוש את אהבתו 

שתרגישו עטופים

מחובקים

ע"י מי שבידיו הכל הכל הכל

ויתן ויוסיף ויתן לכם מאוצרו הטוב

בכל התחומים!

ברוחב ובשפע עד בלי די!!!

בבריאות ובשמחה ובטוב גלוי!

אמן ואמן

אוהבת אותך יקרה ומדהימה שאת ❤

אפשר לדחות את זה ליום אחר שתצליחו להתארגן מראש?

יש חלון זמן מאד ספציפי...

חדר במלון זה אולי אפשרות... צריך לבדוק...

אבל מה אני יעשה עם הילדים בבוקר?

זה ממש על הבוקר וגם אני אל מבינה בבתי מלון אפשר להכנס מתי שרוצים?

על זה לפני כן

כי עכשיו זה אומר למצוא מעכשיו לעכשיו מלון

ויותר קשה

למצוא מישהו שיבוא לשמור עליהם בלילה

ולקחת אותם למסגרות (מחוץ ליישוב)

אוף ממש חבל שלא חשבתי על זה מוקדם יותר

בסוף אני אשלח אותו לבד לשירותים שהם בלי מזגן שיתמודד ויעשה מה שצריך בלעדיי🤭🫣😅

אני חושבת שאפשר גם לקחת חומר מיוחד שמשמר את הזרע ליותר שעות

אבל אולי זה רק לבדיקה לא להשבחה

שווה לברר

יש מצבים שמאשרים את זה, אבל ממה שאני מכירה זאת די האפשרות האחרונה.

גם אנחנו היינו בלחץ של זמן ומהלחץ בעלי היה בטוח שהוא כבר לא יצליח ולא נספיק….

ולא הבנתי למה אי אפשר בשירותים? אז מה אם חם? זה עניין של דקות וזהו לא?

כמה פעמים אמרו לנו תוך שעה....

אחד הפרטים הכי מתסכלים בטיפולים וגם הלא מדוברים.

נטד קשה להיות זוג שומר הלכה במצב הזה!! מחזקת ומחבקת אותך! ותדעי שזה סיטואציה לא קלה ומאד מאתגרת לרבים וטובים!!

ואיזה מסובך זה עם הילדים

מבינה אותך ככ

אני לא מכירה השבחת זרע רק הבאת זרע לטיפול רגיל

הרבה פעמים לא הספקנו תוך שעה (זה באמת לא ריאלי, רק להתארגן אחרי לוקח זמן..) וגם כשהגענו תוך שעתיים שלוש זה עבר חלק לגמרי בלי בעיות.

לא יודעת לגביכם

בנוסף איפה אתם עושים את התהליך?

אנחנו דיברנו פעם עם רב של הבית רפואה והוא הציע לסדר לנו חדר שם.

וגםמציעה להתקשר לבוני עולם, לדעתי יש להם קו לשאלות חירום. הם נתנולנו יותר מענה בנושאהזה ממכון פועה.

בהצלחה רבה רבה שיעבור בקלות ובבשורות טובות!

לגבי השעה יכול להיות שבגלל שזה השבחה זה חייב להיות תוך שעה? וואלה לא מבינה בזה בכלל

סבב ראשון ומקווה שגם אחרון שלנו בעז"ה

זה במכון של השבחה לא בבית חולים...הוא בעיר אחת וההזרעה עצמה בעיר אחרת...

מה זה בוני עולם? ואולי ננסה באמת אותם/את מכון פועה... למרות שגם על הרב שלנו ששאלנו אני מאד סומכת

בוני עולם זה כמו פועה רק חרדי

מהניסיון שלי לפעמים יש להם יותר מענה ויותר יצירתיות..

וגם לנו לטיפול רגיל אמרו תוך שעה רק כשלקח יותר זה לא היה נורא

אז גם אם לוקח לכם קצת זמן תזכרי שזה אמור להיות בסדר..

כדאי לברר אולי מותר הלכתית שיוציא לבד בשירותים בלעדייך, כי בסוף זה לא לבטלה זה כדי לשבח את זה ולהשתמש במטרה שלשמה הוא נועד.

אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה

הרב אמר לנו שזה עדיפות אחרונה אז בכל זאת מנסים למצוא פתרון

אולי אפילו 2 פתרונות

(בית ריק של חברים שמצאנו, קצת יותר רחוק, או צימר לשעה על הבוקר יותר קרוב למקום-תכלס מחכים לתשובה מבעלתת הצימר)

תודה שהייתן איתי❤️

זה כזה קשה שאין עם מי לדבר על זה (למרות שמבינה למה זה ככה)

*חברה שלי שעוזרת לי, אם את פה במקרה וזיהת אותי- את חייבת להגיד לי🤣

הייתי בקבוצת תמיכה שבה מישהי ספרה שהיא קבעה צימר לשעה בדיוק בשביל השבחת זרע, וקבלו את שוק חייהם כי צימר כזה מיועד בדרך כלל לזוגות שלא בדיוק שומרים על ההלכה או המוסר בלשון המעטה.

היא לא פרטה, אבל אמרה שבעלה היה צריך לעצם עיניים, ושהיא הרגישה צורך אחרי המעשה להבהיר לבעלת הצימר שהם זוג נשוי.

לא יודעת מה הסגנון של הצימר הזה, אבל כדאי לברר.

גם לא לדאוג, לא באמת חייבים שזה יהיה שעה בדיוק עד מסירת הדגימה. לנו אמרו שאומרים שעה כדי שאנשים יביאו את זה תוך שעה וחצי- שעתיים.

הציעה לי גם את זה

אמרתי לה לא תודה

ה' ירחם

ותודה לגבי השעה, זה בהחלט מוריד ממני לחץ...

למרות שיש גם את השעה של התור של ההזרעה עצמה...שסתם פשוט צריך להספיק להגיע אליה בזמן

אם רלוונטי בלניאדו ספציפית יש חדר. אולי בעוד מקומות.

פדיחה לומר אבל כשאני בדקתי מצאתי שיש בכל מיני ערים חדרים לפי שעות. הרב שלנו לא אהב, אמר שזה ממש חילול ה' כזה. כי באים לשם כל מיני זוגות שלא רוצים להיראות... אבל אולי זה עניין של דעה מה יותר בעייתי. בסוף אם אין אופציה יכול להיות שהרב יעדיף להתיר לבעל להסתדר לבד.

מקווה שתמצאו סידור לילדים.

וגם, לא נעים לומר, אבל בפופורציות. הלוואי אמן שזה יצליח, אבל בסופו של דבר זה לא בהרבה יותר סיכוי מיחסים רגילים בזמן. משקיעים בזה את הנשמה. באמת, גם באנו מרחוק וטרללת, ובסוף הרבה פעמים זה לסמן ווי על שלוש הזרעות כדי לקבל אישור לעבור הלאה...

בהצלחה! בע''ה פעם אחת וזהו!

לא ידעתי לגבי הסוף...

טוב אני מתפללת שזה יעבוד אצלינו על הפעם הראשונה אמן!

אני כן באתי לכל הזרעה בתקווה גדולה.

אבל אין להשוות לאחוזי הצלחה ב ivf

כשהסבירו על הכל...

תודה על המידע

זה אחד הדברים הכי פשוטים שהם עושים.

לא רואה שום סיבה לשלם על פרטי .

הייתי צריכה לקחת תינוק, בהתייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי שלא כדאי בקהילה אצל אף אוזן גרון כי היא נתקלה בלא מעט מקרים שהם חששו מידי לחתוך עד הסוף וזה לא היה יעיל. נתנה לי שמות של מומלצים לעשות פרטי, ונפלתי מהכסא מהמחיר שזה עלה בשביל פרוצדורה כל כך קצרה ופשוטה שכבר יצא לי לעבור עם ילד נוסף עוד בימי האישפוז בבית החולים. ולוקחים חצי מהמחיר על 'פגישת יעוץ'- לא הייתי מגיעה אם לא היו ממליצים לי גורמים מקצועיים...

בקיצור חיפשתי באפליקציה התרת לשון אבל לא בדקתי אף אוזן גרון אלא מי שעושה את זה והוא כירורג ילדים. מצאתי תור למחרת במקום נגיש יותר מאיכילוב, ובעלות של ביקור אצל רופא בקופה.

בהצלחה!

אני בכללית..

אני במכבי.

אצלנו באפליקציה יש אפשרות לעשות חיפוש גם לפרוצדורה וזה החיפוש שעשיתי

ד"ר רפאל יודסין הוא אחד המומחים לזה, והוא מקבל פעם בשבוע בכללית בשכונת מקור ברוך (בשאר הזמן בשר"פ של הדסה עין כרם, בעיקרון. זכור לי שזה עולה 300 בערך, אבל לא בטוחה כי בסוף התרנו אצלו בקופה).

המאוחדת. הוא עובד גם בכללית.

קצר וחינמי

כמה עלה לך?

עלות פרטית באיכילוב:

התרה 750 / 850 (לא כתוב לי ברור)

בדיקה 350

לא ברור לי אם יש התרה, האם משלמים גם על הבדיקה או שזה כלול ב850.

יש גם מרפאה פרטית של ד''ר בוצר. עולה 925 בדיקה ועוד 925 התרה אם צריך. אפשר לקבל החזר קטן מהכללית.

יודסין מקבל במרפאת הכללית מקור ברוך, פעם בשבועיים בערך. קובעים תור דרך *2700. ואז זה עולה רק עלות ביקור אצל רופא מקצועי (35 בערך).

אפשר להגיע אליו גם דרך שרפ הדסה עין כרם, אם יש כללית מושלם זה עולה 250.

אני שלחתי ערעור לכללית, ואישרו לנו טופס 17 לאיכילוב. כי רק שם יש מרפאת לשון קשורה, והסברתי למה המקרה שלנו דורש דווקא מומחה ספציפי.

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

אני גם כמוך, ערוכה עם מה שצריך לשעת חירום,

לדוגמה ההורים שלי באים אלינו לשבת אז דואגת שיהיו גם כסאות נוחים בממד.

ציוד בסיסי בממד יש כבר 3 שנים.

כולל פנסים, מאוורר על סוללות וסוללות. לא שאני חושבת שנצטרך, אבל זה שם כבר מאחרי ה7 לאוקטובר אז למי אכפת..

מחשב של העבודה לוקחת כל יום איתי הביתה.

לפני שבת מטעינה את הנייד ודואגת לנתק מהשקע לפני שבת אם אצטרך לטלטל אותו.

דברים בסיסיים כלאחר יד, כשמתרגלים אז לא מתרגשים מהמעבר משגרה לחירום.

ואז ממשיכה לגמרי כרגיל.

בעיני זה לא להדחיק אלא דווקא הכי לפקוח עיניים...

מעריכה את הכנות באמירה...אבל זה צורם מאוד מאוד מאוד.יש משפחות שמשתדלות לכוון בתפילה שהבעלים , בנים, חתנים..לא יצאו שוב לסבב נוסף...ושלא יפלו חיילים..

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

לואפילו לרגע לא הבנתי מהחדשות שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה נוספת...

אני אפילו לא מבינה על סמך מה החשש הגבוה?

טראמפ תוקף אנחנו לא...

איראן תוקפת במכוון לא אותנו

נכון אולי

אבל האולימהזה קיים תמיד מבחינתי לאור השנים האחרונות

לא רואה שום הבדל בין האולי..שלמדנו לחיות לצידו ולומרנשזה במילא לא בשליטתנו ובבחירתנו אז בואו נמשיך בשגרה

לבין האולי כרגע

טראמפ רק לוחץ עליהם להגיע להסכם הוא לא משמיד את הגרעין או משהו כזה

לנו אין המון אינטרס בזה

ולכן מבחינתי אין לי אפילו מחשבה כזאת בראש

נכון ברור שאם יעלה להם והם יתקפו פה הכל יכל להשתנות

אבל בסדר זה נכון תמיד באותה המידה בעיני

קיצר בעיני לחיות בחששות של מה יכל לקרות זה ממש לוקח לנו גם את המעט שגרה שפויה שיש לנו בשנים האחרונות

זה עבודה תודעתית

וגם אמונית לזכור בידיים של מי אנחנו

וזה לא סותר שהחשש הכי מובן שיש וטבעי לחשוש ממה יהיה.. קשה לנו עם חוסר ידיעה ברור...

דווקא כאחת שכן קראה הרבה על

להיפך טראמפ מבין שאין איך לעשות איתם הסכמים וההסכמים איתם לא שווים כלום.

הוא מתכנן לפגוע בהם קשות מאוד מאוד וככל הנראה לצורך העניין ישראל תתערב כי יש לנו יכולות שהוא לא יכול לוותר

עכשיו רק העיתוי לא כ"כ ברור

אולי מחכה לאחרי המונדיאל

אולי מחכה לבחירות האמצע שלו

זה לא יודעים... ימים יגידו

אבל מסכימה איתך שלא לתת לזה לנהל אותנו

אני כבר לא מתרגשת מהאולי הזה

עברנו את זה כמה פעמים ונעבור גם הפעם אם יהיה צורך

הוא מפעיל עכשיו לחץ צבאי כבד זורק אמירות מפוצצות ובציוץ הראשון שלהם של חולשה והסכמה הוא יעזוב הכל לטובת -יון מדי י על הסכם

אני ב n12 ו וואלהושם ממש נותנים תחושה של אוטוטו מלחמהאבל עכשיו כולם רק על המונדיאל.

רק עדכונים שטראמפ תקף באיראן

בסדר..

ייאוש דכדוך כניעה רפיסות וכו'... 😏

בלי קשר לימין שמאל פוליטי, באמת שלא כדאי לצרוך מהם חדשות. הם יוצרים התקפי חרדה מכלום.

12 הם ה- מלחיצים

( ע"ע "ערוצי התבהלה...")

תעברי לאתר אחר ( או שתוותרי לגמרי (; )

מתעסקת בזה כי זה פשוט לא רלוונטי בעיניי כרגע.

תהיה מערכה? נתכוונן עם החיים בהתאם.

חבל מעכשיו להיות סביב זה.

מבחינתי הכל כרגיל

כל הזמן דיבורים על היתכנות של מלחמה

תשימי מבטחך בבורא עולם

ותנסי לסנן כמה שאפשר

תלכי עם המנטרה הזו ,הקדוש ברוך הוא דאג דואג וידאג לי ויעשה הכי נכון עבורי ולא לתת לפחד לנהל

זה כבר הפך להיות בדיחה

קרה לפחות פעמיים שאמרו שתיתכן הסלמה וטראמפ איים שיתקוף עוד הלילה. כולם היו ערוכים.

בסוף טראמפ דיבר עם מי שצריך ועשה משא ומתן ואמר שחזר בו. לפחות פעמיים זה קרה אם לא שלוש.

אז מה נתן לנו לדעת מכל התפתחות הזו? סתם לחץ מיותר לשווא . לא בריא. הרצון לשליטה במקרה הזה רק מראה כמה אנחנו רחוקים משליטה. מנסים לדעת הכל כדי להערך אבל הגורמים הגדולים משנים את הכללים על ימין ועל שמאל.

הכי טוב להתנתק ואם יהיה משהואז תהיה התראה מקדימה של 10 דקות .

תנפשי. תצאי. אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה אילו... זה לא יתן לך כלום חוץ מדאגה מיותרת.

ואם זה יפתיע באמצע נופש אז תפעלי בהתאם באותה סיטואציה אבל כרגע אין כלום

'יש לי כלים להתמודד עם מה שיגיע'.

באמת אין לנו איך לדעת מה יהיה ומתי.

רק להיזכר בכוחות שלנו, בכל מה שכבר עברנו והצלחנו להתמודד איתו, ולדעת שכל מה שיבוא- יבוא עלינו מתוך אהבה של הקב''ה.

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

כתבת מדויק.

מתסכל פשןט מתסכל

כבר אין לי כח להלחם ולעשות דברים עם כל טיפת כח שישלי

פשוט מיואשת

סליחה שניצלתי את התגובה שלך🙈

ממש מזדהה,

אני אחרי בוקר שלם של הקאות

וחייבת להופיע בעבודה,

פשוט השרשור שלך בא במקום,

יש כזה דיסוננס מטורף בין איך שמרגישים לבין איך שכל העולם מצפה שנתפקד.

אנימלא חושבת שהבעיה אצל הרופאים...

הבעיה אצל כולנו , לא באשמתנו, אלא הפתרון אצלנו אני מתכוונת..

אנחנו בקצב חיים מטורף, מנותקים מהטבע, מהנשימה, מהמחשבה, הכל מהר, על אוטומט, הספקים, הספקים, הספקים

להוכיח את עצמי לכולם

וכו וכו

..

אז זה לא אשמתנו

המירוץ הזה

אבל הפתרון אצלנו...

וזה קשה

מאוד...

אבל לפעמים

אין ברירה לעצור...

בכל מקרה חיבוק גדולללל

וזה עובר!!!!

לא מסכימה איתך רופאים לא אמורים לרפא את הבחילות וההקאות

ככה זה לחלקנו, זה הריון (לחלקנו), וחוץ מהכמה כדורים, ועירוי, מה את עוד מציעה? להעלים את זה אי אפשר.

כן מסכימה שמקומות עבודה בישראל, יאשרו חופשת מחלה לאישה עם היפרמאזיס, כי באמת שלא ניתן ללכת לעבוד עם ה"מחלה" הזו.ביטוח לאומי, משרד הרווחה, העבודה והלא יודעת מה, צריכיםפ להכיר באישה עם היפרמאזיס כמחלה ולתת לה אישור לשהות בביתה, עד שתתאושש (לרוב עובר אחרי חודשיים- שלושה)

קשה מאוד מאוד

בכל אופן במצבים דורשי אשפוז.

לא עשו לי שום בעיות. אישרו תוך יום מהגשת הטפסים ותוך יומיים הכסף היה בחשבון.

נתנו לי שמירה לחודשיים, הספיק כי היה גם חודש של מלחמה ופסח בהתחלה, שלא עבדתי.

וזה היפרמאזיס לכל דבר(פשוט לא מאשפזים, כי עושים עירוי בקופה ושלום)

האמת שאני אף פעם לא ניסיתי לקחת שמירת הריון בגלל זה, כנראה באמת אפשרי.בהיפרמאזיס, אצלי בכל אופן, המצב כל כך נואש, שממש לא מעניין אותי העבודה והכסף באותם הימים.רק שיעזבו אותי להקיא ולסבול בשקט.

ב. הפעם רצו לאשפז אותי ולא אשפזו בגלל המלחמה. והעדפתי להגיע לקופה על פני אשפוז ביתי וב''ה שיכולתי. (בהתחלה לא הצלחתי לבד, בהמשך כן) ואישרו שמירה.

אכן הגשתי את הבקשה אחרי חודשיים, כשיכולתי להרים קצת ראש וכבר לא הייתי במצב מסוכן.

אין שום ספק שגם היפראמזיס שלא דורש אשפוז הוא סבל!! ולא תמיד אפשר לעבוד איתו.

לשאלתך, הלכתי ללמוד רפואה כדי לעזור לאנשים ולרפא אותם.

להתאים גיל לעובר ולפתח בדיקות יכול להיות מציל חיים, והציל חיים של לא מעט עוברים ואמהות כך שלא הייתי מזלזלת בזה.

עברתי הריון, הרגשתי זוועה ויחד עם זאת שימח אותי מאוד שניתן להציל את חיי וחיי תינוקי בזכות בדיקות. והצלת חיים עומדת בעדיפות עליונה בפיתוח והשקעת תקציבים.

רופא שאומר שהריון הוא לא מחלה זה בעיה כי יש פעמים שהריון הוא אכן מחלה.

אבל לא ברור לי היציאה נגד ציבור הרופאים בישראל

ומאיפה את יודעת שלא מתאמצים למצוא פתרון? הבעיה היא שההורמון שמחזיק את ההריון הוא הוא זה שגורם לצרות שנלוות אליו אז את הגורם לא נוכל להעלים ובסימפטומים עושים כמיטב היכולת לטפל, בין אם זה בונגסטה או זופרן במצבים קיצוניים יותר.

סטודנטית לרפואה, אמא.

95 בצום,או אחרי סלט?

מה הערכים שלך בדרכ?

בצום היו תקינים אבל התחילו לעלות- 105 וכזה...

העניין הוא שגם אחרי אוכל אני רואה שיש עליה.

אפילו שהיא עדיין בגבול התקין-

אם פעם סלט היה מביא אותי ל80- היום הוא יכול בכיף לעשות לי 95.

יכול להיות ירק ספציפי שמקפיץ סוכר

זה רק סלט?

או בעוד דברים?

מהנסיון שלי כל הריון היו דברים אחרים שהקפיצו את הסוכר,תנסי לעקוב בנפרד אחרי המרכיבים.

לפעמים גם טונה בשמן. לפעמים קוטג'.

לא משהו שאמור להעלות סוכר.

שווה לך לבדוק.

קוטג' לי היה בסדר.

תנסי במקום אולי ביצה קשה

תנסי גם לבדוק פלפל,לא אמור אבל יש הפתעות בחיים האלה.

הבעיה שהרופאה רוצה שכבר אתחיל גלוקומין ואני ממש ממש ממש לא רוצה תרופות

לידה שמתפתחת לבד

זה מאזן ממש.

ועושה טוב לגוף והכי חשוב שזה מאזן את הסכרת.

לי לא

אני גיליתי על סכרת רק לפני שבוע ואני עוד בשלב שבודקת מה מעלה. גם לי יש קצת חריגות לצערי..

הכי עוזר הליכה נמרצת בערב לפני השינה לפחות רבע שעה

חוץ מזה לאכול משהו שומני לפני השינה- חופן שקדים, או משהו בסגנון

בעיניי עדיף תמיד לצפות ללידה בתאריך מאוחר ומקסימום להיות מופתעת לטובה.

לא חושבת שכאדי לך לנסות זירוזים טבעיים בשלב כ"כ מוקדם.

סתם מתיש ומעצבן וכנראה שלא כ"כ יעיל.....

עדיין ממליצה לא לדחוק את הקץ...

עדיף לשנות מיינד ולהנות מהתקופה

להנות מהקצת שקט לפני שהחיים מתהפכים. אבל עדיין אני על קוציםם

יום הולדת בתשעת הימים זה די מבאס