אחראי שקראתי המון אני לא מחסנת בכלום.

תופתעי לשמוע אבל אין חובת חיסונים במדינת ישראל וזאת בחירה שלך לחלוטין. ממליצה לקרוא על החומרים בחיסונים, על המחלות שנגדם מחסנים, על התופעות לוואי האפשריות ולחקור. אנחנו חוקרים כל דבר שנכנס לגוף של הילדים שלנו ומשום מה על חיסונים יש איזשהו ווטו שזה מושלם ואין בזה שום בעיה. אז אם תסתכלי על העלון לצרכן של החיסון תראי איזה חומרים רעילים יש בחיסונים ומזריקים אותם ישירות למערכת הדם בלי לעבור את מערכות הסינון הטבעיות של הגוף (מערכת העיכול, הנשימה).

כמו הספר של ד''ר סוזן המפריז, הספר של טטיאנה אבקוביץ'. קראתי הרבה עלונים לצרכן של החיסונים עצמם, קראתי על החומרים בחיסונים ומחקרים שבדקו את ההשפעה של אלומיניום על גוף האדם. קראתי מחקרי בטיחות שנעשו על חיסונים.
 

מחלות שמוגרו מהעולם חוזרות בגלל אנשים שלא מחסנים!

כאילו מיגר את המחלה.

ובאשר לחצבת, בשנים האחרונות התרחשו התפרצויות חצבת בקרב אוכלוסיות עם אחוזי כיסוי חיסוני גבוהים.

במאמר המצורף ZERO U.S. Measles Deaths in 10 Years, but Over 100 Measles Vaccine Deaths Reported

מוצגים זה מול זה 108 מקרי תמותה מחיסון החצבת - על פי בסיס הנתונים ששומר הממשל בארצות הברית במערכת לדיווח על תופעות לוואי (לרבות נכות ומוות) מחיסונים - VAERS ראשי תיבות של

The Vaccine Adverse Event Reporting System.

לעומת גרף שיעורי התמותה מחצבת מאז שנת 1900.

אפס תמותה בארה"ב ממחלת החצבת.

אפשר לראות בקלות בגרף שהירידה התלולה בשיעורי התמותה מחצבת חלה כבר משנות ה 40 של המאה ה20, הרבה לפני שהוכנס החיסון בשנת 1963-4.

אז למה דחוף כל כך לחסן ולסכן תינוקות בתופעות הלוואי החמורות של החיסון?

חיסונים לא ממגרים מחלות. ואבעבועות שחורות אינה כאן איתנו עוד כי אנחנו כבר לא נדבקים מהנגיף שהועבר על ידי חולדות/פרעושים/כינים (הדעות בקרב החוקרים חלוקות) מבעלי חיים הודות למערכות ביוב מפותחות ותנאי תברואה מעולים.

ומתי בפעם האחרונה שמעת על מקרה של אבעבועות שחורות בארץ? למרות שכבר לא נותנים את החיסון.

וכינים היום עוברות בהדבקה מאדם לאדם (מילד לילד יותר נכון..).

האם את יודעת מה המרכיבים של החיסונים? האם את יודעת כיצד אלומיניום פועל בגוף? האם קראת מחקרים שבדקו בטיחות של חיסונים? האם הסתכלת בעלוני החיסונים?

מסיימת סיעוד, עשתה סטאז' בטיפת חלב, מה שאת אומרת לא נכון.

בפירוש היא יודעת הרבה פחות ממה שאפילו האחים הקטנים שלה יודעים על חיסונים. 

ובכל זאת את מחסנת. למה?

חבל שאת לא עניינית. מותר לך לסבור שהחיסונים מיותרים, אבל להגיד שרק צד אחד מביא טיעונים והצד השני לא- זה גובל קצת בדמגוגיה.

את באמת סבורה שאין שום מחקר או סטטיסטיקה שמצדיקים חיסונים??? הזוי מצידך.

אני לא הולכת לקרוא מחקרים נגדיים, כי אני משום מה כן סומכת על מערכת הבריאות שעשתה את העבודה בשבילי, ומי שלא סומכת, יכולה לבדוק במחקרים.

כל הדברים שציינתי לא קשורים לקונספירציה הם קשורים לאותם מקורות שהמורים שלך אספו מהם את החומר.

זה שאמרו לך שחיסונים הם בטוחים יעילים ומושלמים והראו לך טבלאות לא עונה לי על השאלה האם את טרחת ונכנסת למקורות עצמם. בדקת איך התעצבו מבדקי הבטיחות, בדקת איך ביצעו שלב ראשון שני ושלישי של החיסון, ממה היה עשוי הפלסבו.
שתדעי שהרבה מהחומר הקונספרטיבי שמתנגדים "ממציאים" מגיע מאותם חומרים שלכם רק עם עיניים ביקורתיות. אני אתן לך דוגמא, מבדקי הבטיחות של החיסון נגד HPV במבדקי הבטיחות שלב שלוש שזה double blind placebo הפלאסבו לא היה תמצית סיילין אלא כל החומרים הרעילים, פורמלדהיאד, אלומיניום במינון גבוה וכו וכו רק ללא הוירוס המומת עצמו. זה נראה לך הגיוני? עכשיו זה לא כתוב באתר קונספרטיבי, זה כתוב במחקר עצמו.
זה שתעשיית התרופות מושחטת אני בטוחה שגם לימדו אתכם, תרופות שנעלמות מהמדפים, תופעות לוואי חמורות, תביעות ענק על תופעות לוואי קשות וכו וכו. אז למה בחיסונים זה לא יתכן? למה לא יכול להיות מצב שחיסונים שאת יכולה להסתכל על העלון ולראות מה החומרים בתוכו ולהבין שאלומיניום שמוזרק ישירות דרך השריר זה לא הרעיון הכי טוב ושאלומיניום נקשר למחלות אוטואמוניות. אבל אין קשר. אין קשר אין קשר.
למה הכפילו את כמות החיסונית מאז 1986? למה מה שהספיק להורים שלי לא הספיק לי ולילדים שלי בכלל יש עוד חיסונים.
אם יש אפשרות שחיסונים גורמים לתופעות לוואי ולימדו אותך שזה קיים, אז למה את לא מקשיבה כשאמא אומרת שהילד שלה היה בריא לחלוטין ואחרי החיסון פתאום התחילו לו פרכוסים ואפילפסיה? או שיום אחרי החיסון הוא חטף דלקת קרום המוח? וכו וכו. יש לי באמת אלפי דוגמאות. והתופעות לוואי האלה נמצאות בעלון לצרכן, יש קרן לפיצוי נפגעי חיסונים בארצות הברית ששילם מעל שלוש מליארד דולר, יש מדינות שהוציאו כל מיני חיסונים מהתוכנית שלהם בגלל תופעות לוואי חמורות כמו צרפת שהוציאו את הרוטה או דנמרק שיש ארבע אחוז מתחסנים לפפילומה.

אני מאמינה לך שאת מאמינה שלימדו אותך את כל האמת.
לא חושבת שמשרד הבריאות משחק בכסף של אנשים אבל אנחנו יודעים שקיים קשר הדוק בין תעשיית התרופות למשרד הבריאות ותעשיית התרופות יושבת על המון כסף, וכל שני וחמישי צץ תחקיר בחדשות על שחיטות כזו או אחרת, אז למה אי אפשר להעלות על הדעת שיש שחיטות גם בנושא הזה?
איך מי שפיתח את החיסון יכול להיות נקי כפיים ולהעיד שהמוצר שלו בטוח כשיושב על זה מליארדים של דולרים?
קצת לימוד על חשיבה ביקורתית לא תזיק לכם.

ותהיי בטוחה שאם חלילה קורה נזק מחיסון לפעוט, היא תהיה הראשונה להתנער מהקשר בין החיסון לפגיעה.

רק אנחנו אחראים לבריאות של ילדינו, ואנחנו אלה שנישא בתוצאות לכאן ולכאן.

האמת היא שממש לא קל לעמוד במצב כמו שתיארת.

מציעה למי שרוצה לפצל או לדחות או בכלל לא לחסן, להמיק וללמוד על החיסונים גם כי זה נותן כח להיות אסרטיביים מול הצוות המטפל.

בדיוק היום דווח בחדשות שמנהלות וסייעות במעונות ובמשפחתונים יעברו סדנאות בזיהוי וטיפול במצבי סכנה מאלרגיות מזון, ושכל מקום כזה יחזיק מזרק אפיפן להצלה משוק אנפילקטי.

הגענו למצב מטורף של אלרגיות מסכנות חיים כתוצאה מתגובה אוטואימונית למרכיבי החיסון עצמם או למזונות שהגוף מזהה כאיום על המערכת החיסונית בגלל עודף נוגדנים.

שלא לדבר על שיעורים מטורפים של ריפלוקס בתינוקות, ועוד ועוד מנזקי תוכנית החיסונים הבלתי אפשרית שמעמיסים על תינוקות היום.

חיסונים הם התערבות רפואית לא פשוטה, כדאי לשקול היטב את התועלת לעומת הסיכון.

אם תרצי, יש שרשורים קודמים על חיסונים, אפשר להתחיל להעמיק בנושא משם.

ומעט מחומר שנתקלתי בו כשהעמקתי בנושא אחרי שהנכד שלי נפגע מחיסון, נמצא בתגובות שהגבתי בשירשורים  האלה. אפשר למצוא בכרטיס האישי שלי.

זו בטח לא היתה המטרה של מה שכתבתי.

ריפלוקס קשור לחיסון הצהבת וביתר שאת לחיסון הרוטה.

(ובמאמר מוסגר, את לא חייבת לחסן את שאר המנות של הרוטה, ובפרט שהתינוקת אינה ילדת מעונות).

אלרגיות מזון רואים בתינוקות גדולים יותר כשהם נחשפים למזון מוצק - לכן החשיפה צריכה להיות מועטה והדרגתית.

בעז"ה שתהיה לך בריאה ושלמה, והכל בנחת.

והחמרה נוספת בגיל 4 חוד' ועוד אחת לסיום סיומת בגיל חצי שנה.

כמו שמספרים שאוטיזם מופיע בגיל שנה out of the blue באופן מפתיע בסמיכות לחסון הMMRV.

לא כל ריפלוקס הוא תוצאה של חיסונים, אני מסכימה.

לפעמים מדובר בנטיה פיזית אישית לטונוס שרירים נמוך ועוד סיבות לריפלוקס.

אבל אי אפשר להתעלם מהזינוק הלא פרופרוציוני למחלה בהתאמה להכנסת חיסון הצהבת והרוטה לתוכנית החיסונים.

כשהילדים הגדולים שלי היו קטנים (ואגב חוסנו מלא), זו היתה תופעה באחוזים זניחים.

בשירשורים קודמים.

כמו שכתבתי, אפשר דרך הכרטיס האישי שלי.

שנפטר מדלקת קרום המוח והיה מחוסן.

ויש להם מחיר.

למשל השעלת, למשל השפעת, ואפילו חזרת ואבעבועות - החיסונים הללו לא יעילים, רבים מהמתחסנים חולים במחלות עצמן.

יש זינוק עצום בשיעורי האוטיזם בפרט, ובקשת לקויות הלמידה ופגיעות נוירולוגיות בכלל - בארה"ב במדינות בהן יש חובת חיסונים על פי חוק, שיעורי האוטיזם מגיעים לאחד מכל 38! ילדים.

לשם ההשוואה, כאן בארץ מסתבר שבקרב האוכלוסיה החרדית והאוכלוסיה הערבית הידועות כמחסנות פחות, שיעורי האוטיזם נמוכים יותר מאלו באוכלוסיה הכללית.

וזה בלי לציין את סעיף 13.8 שמופיע בעלון לצרכן של כל אחד מהחיסונים: בטיחות החיסון לא נבדקה לא לסרטן ולא לפגיעה בפוריות.

כדאי ללמוד את הנושא.

והינה סרטון שבו גם הכהן הגדול של החיסונים, דר' פול אופיט, ממציא חיסון הרוטה (בשיתוף עם חוקר נוסף) מתבטא בכנס במילים הבאות:

"אתה אף פעם לא באמת יכול לומר שחיסון MMR אינו גורם לאוטיזם, אך למען האמת, כשאתה מגיע לתקשורת, עדיף שתתרגל לומר את זה. 

כי אחרת, אנשים שומעים שהדלת נשארה פתוחה

כשאסור שהדלת תישאר פתוחה".

כל מילה.

אני מבינה שגם הוא לא משכנע אותך.

דבר אחד חשוב להבין בכל מקרה: חיסונים הם התערבות רפואית, הזרקה ישירות לגוף.

כל הורה יכול וצריך לבדוק בעצמו למה הוא מסכים כשהוא מחסן את ילדיו.

הצהרה שנמסרה בקונגרס ב2015 לגבי הונאה מדעית של הCDC במחקר שמצא קשר מובהק בין חיסון הMMR לאוטיזם. 

אה, ואגב, לאחרונה תבעו שני חוקרים שהשתתפו במחקר על יעילות חיסון החזרת את הCDC שביצע את המחקר, על כך שהורה להם לשבש נתונים ולהטות את מסקנות המחקר.

אני לא יודעת מי את ואת מי את מייצגת, אבל אם את הורה תמים לתינוק שמתחסן, הייתי מציעה לא לעצום את העיניים לנוכח מבול של מידע שמצטבר על פוטנציאל הנזק בחיסונים.

ב 2012 דר. תומפסון ועמיתיו ב CDC זיהו תת קבוצה בסיכון ללקות באוטיזם  ללא קשר לגזע: גילאי 12-15 חודשים וגילאי 16-18 חודשים: קבוצות הגיל הרלוונטיות לחיסון הMMR.

פעוטות שהתחסנו בגיל מאוחר יותר נמצאו פגיעים פחות באופן מובהק סטטיסטית.

ב2004 ממצאי המחקר הראו בנוסף, שקבוצת הבנים האפרו-אמריקאים היו פגיעים פי שניים מבנות או מבנים לבנים.

בכל מקרה, הקרן לפיצוי נפגעי חיסונים בארה"ב פיצתה בסכומי כסף גדולים גם הורים לתינוקות שנסוגו לאוטיזם.

ולטענתך שהחיסונים העיפו מחלות, זה באמת דיון ישן.

בכל אופן, לפני שיאשימו כרגיל דווקא אותי בשירשורפלצת, ממליצה שוב ללמוד את הנושא ומחזקת מה שכתבת את עצמך: ממליצה לקרוא דברים מבוססים. 

תיעדו את דר' פול אופיט אומר את הדברים בכנס - ככל הנראה של תועמלני חב' החיסונים.

ובכל זאת, הדברים מדברים בעד עצמם.

דייק מה. גם סיפור על פח אשפה ענק נשמע מוזר. כאילו אנשים כותבים מחקר , מדפיסים אותו ואחרי זה מביאים פח אשפה ענק וזורקים ועוד מול אנשים אחרים. תרגום שם נכון? מי משמיד כמה מסמכים? 

החוקר שהוציא את הסיפור החוצה קיבל מעמד משפטי של חושף שחיתויות קודם למהלך הזה.

אני לא יכולה לענות יותר בפירוט כרגע.

אבל אם חשוב לך, את יכולה לחפש חומר נוסף על כך ברשת.

קודם כל לא מדפיסים, אחרי זה עוברים על כל הקבצים במחשבים. אם זה ממשלתי אז יש אגף אבטחת מידע . סיפור של פח אשפה ענק נשמע מצחיק ולא מציאותי. 

תעשי עם זה מה שאת חושבת

במאה 21. מקווה שלא הבעירו מדורה באמצע משרד כדי להשמיד מסמכים. וזה במדינה ששולחים לכלא לעשרות שנים על שחיתות. זה פשוט לא אמין...

לפני חודש בתי הקטנה הלא מחוסנת חלתה ברציפות בחזרת ומיד אחר כך באבעבועות.

נדבקה מחברותיה שחוסנו.

ויש עוד כל כך הרבה מה לענות על טיעונייך האחרים.

מי שמחפשת תוכל למצוא את המידע העדכני.

באמת לא פשוט לראות את בתך חולה ברציפות במחלות הלא נעימות האלה.

רק לציין שאם היתה מחוסנת, ככל הנראה לא היתה נדבקת מהן.

זה אומר שהחברות התחסנו וקיבלו נגיף חי מוחלש והיא שלא התחסנה ולא היו בגופה נוגדנים נדבקה וזה שהיא חלתה פעמיים ברצף מראה שלכל הפחות בפעם הראשונה הגוף לא יצר מספיק נוגדנים בשביל להמנע מהמחלה בפעם השניה 

זו הסיבה שבשלה אני לרב מחסנת ומשתדלת שזה יהיה בזמן. קחי לדוג את חיסון נגד רוטה גם אם לילד אין תסמינים של חום וכו' מזהירים לשמור ביתר על הגינה אחרי החיסון מכיון שקיימת סכנת הדבקות.

הבת שלי חוסנה לרוטה בזמן (חצי שנה לא זוכרת מתי שצריך) ולפני חודש נדבקה ברוטה מילד אחר שחוסן בגן בגלל אי שימת לב של מטפלת בעת ההחתלה ועברה את זה ממש בקלות.

למה היא התכונה כשכתבה חלתה ברציפות ?

חלתה קודם בחזרת ומיד אחר כך באבעבועות.

תגובה עניינית כבר הגיבה לך בת 30.

ובאשר לבתי - לשמחתנו היא נדבקה עכשיו כשהיא ילדה צעירה, עברה את המחלות בקלות יחסית, והיא כעת מחוסנת לכל החיים ב"ה. מה שאי אפשר לומר על ילדים שקיבלו חיסון  - החיסון תקף ל5 שנים במקרה הטוב.

והרבה פעמים בגיל מבוגר יותר מגיל 20. עד כדי כך שממציא החיסון כבר התבטא כאומר שהחיסון לא יעיל.

ואת יודעת מה כתוב בעלון של כל חיסון בסעיף 13.8? שלא נבדקה הבטיחות - לא לפגיעה בפוריות ולא לסרטן. אין מחקרי המשך, ואת אף אחד זה לא מעניין.

אני הלכתי עם הבת שלי  למומחה ריאות לילדים תוך כדי מילוי שאלון הוא שאל אם עשיתי חיסון שעלת בהריון  אמרתי לו שכן ושאלתי אותו אם זה באמת חשוב ויעיל  ויש חולים בקרב מי שלא מתחסן והוא אמר לי מפורש שהיה עד ליותר ממקרה אחד של מוות ילד בגלל שעלת 

איך את לוקחת אחריות כ"כ גדולה ואומרת בכזאת הצהרה שהחיסון לא יעיל?????

לגבי הסטטיסטיקות שאת מציגה אני לא יודעת מאיפה הנתונים אבל יכולות להיות סיבות רבות לחלוקה שימי לב לטענתך במגזר הדתי והערבי אחוזי האוטיזם נמוכים מהאוכלוסיה הפרטית מי אמר שזה בגלל החיסונים ועל סמך מה את אומרת שהאוכלוסיה החרדית ידועה כמחסנות פחות אז רק לידיעתך הרבה מאד מחרדים מחסנים ודווקא באוכלוסיה הכללית שחשופה יותר למידע יש הרבה מאד שלא מחסנות לגבי האוכלוסיה הערבית אין לי ידע.

אני מעלה השערה נוספת מאחר שידוע שפגיעה מוחית יכולה להגרם מעוד סיבות הייתי מתרצת את ההבדל באחוזי הפגיעות בהבדלי אורח חיים בין האוכלוסיה הדתית והערבית  לבין האוכלוסיה הכללית טישנם הבדלים רבים שיכולים להסביר פגיעה 

*אכילת בשר ומאכלים שאינם כשרים (שידוע כבר בתורה נא' שהם מטמטמים את המח)

*שתית אלכוהול וצריכת סמים

*עישון שלא נפוץ באוכלוסיה החרדית בכ"א

כל אלו מבדילים בצורה יותר מוקצנת וברורה בין האוכלוסיות שציינת מאשר מתן או אי מתן חיסונים לילדים.

לכן עד שלא יחקרו את כ-ל הנ"ל אי אפשר להסיק מסקנה אחת לגבי הקשר שבין החיסונים לאוטיזם ובמיוחד לא ניתן לקיים את ההשוואה שציינת 

ולאו דווקא בצורתה הקלה.

את יכולה למצוא נתונים בשירשורים אחרים כאן על שעלת.

ואני לא לוקחת אחריות על אף ילד חוץ מהילדים שלי. מי שרוצה לקחת אחריות באמת על בריאות ילדיה צריכה ללמוד את הנושא בעצמה ולקבל החלטה עבור הילדים שלה.

חוץ מאשר מתן או אי מתן חיסונים 

אין לי שום בעיה בזה שאת ועוד חושבות אחרת ממני ואני עצמי עוד לא סגורה לגמרי על דעתי בעיניין החיסונים

אבל- 

לא כל האמצעים כשרים כדי לשכנע אנשים להתחסן/לא להתחסן כל המחקרים שקראתי היו נגועים אין מחקר אוביקטיבי בנושא אבל בעוד שלמתנגדי החיסון יש כוונה להשחיר את פני מערכת הבריאות והאמצעים שהיא נוקטת ע"מ למגר מחלות למשרד הבריאות יש אינטרס לדאוג לבריאות הציבור נכון זה לא כ"כ מושלם כי הם מסתכלים על כולם כאוכלוסיה ולא כיחיד ומניחים הנחות רציונאליות שנובעות מסטטיסטיקות.

מבחינתי לעוות מחקרים להגדיל אותיות בעלון החיסון בלי לבדוק מה באמת המשמעות ומה היחס  בהשוואה לתרופות אחרות זה לא כשר זה מסולף!

כמה תרופות נבדקה השפעתם על הפוריות וסרטן? את בטוחה שכל אנטיביוטיקה וכל כדור אקמול נחקר עד כדי כך? בדקת את זה? חקרת? נכון שאת אלו בד"כ מקבלים דרך הפה וזה עובר במערכת העיכול אבל יש פעמים שצריך לקבל דרך הוריד ועדין אף אחד לא בדק את כל התפעות ויצא על האנטיביוטיקה ברמה שבדקו ויצאו על חיסונים.

שוב תודה לך על תיקון אי הדיוקים 

רק אתיחס לכמה דיוקים

בחברה החרדית נשים ובפרט נשים בהריון לא מעשנות ולא צורכות סמים מה שלא ניתן לאמר על האוכלוסיה הכללית 

את הפער בין החברה הכללית לערבית ניתן לתרץ גם באי איבחון 

יש חילונים רבים שומרים כשרות ויש חלונים רבים שלא מחסנים

וכל אלו מוכיחים כי מהפער שלב אמיץ הציגה בין האוכלוסיות  אי אפשר להסיק מסקנות לגבי השפעת חיסונים על אוטיזים וכן לגבי חיסון שעלת אני לא כתבתי שחייב לחסן ושהחיסונים יעילים אבל להגיד על חיסונים בפה מלא ובביטחון שהם אינם יעילים ולתת הוכחות ומספרים שהקשר ביניהם מופרח כן זה די מופרח לתלות כמות אוטיזם מאובחן באוכלוסיות במתן או אי מתן חיסונים כשאפשר לתלות את זה באינסוף דברים כגון אורח חיים, גנטיקה, יכולת איבחון באוכלוסיות מסוימות ועוד...

לסיכום

ניתן לשער ולהעלות השערות שונות כל אחת תעשה כפי רצונה רק לגבי אלו שלא מתחסנים והילדים נדבקים זה בגלל שאלו שמתחסנים מקבלים לעיתים את הנגיף מוחלש והוא מדבק את מי שלא חוסן.

הבן שלי חלה ברוטה (לא מחוסן) ועבר את זה יפה מאוד בבית עם הרבה הנקות. לא היה נעים אבל לא שונה מכל וירוס בטן אחר... ואני מניחה שהוא נדבק מילדים במעון שעברו את החיסון.

נכון שאולי יש כאלה שמתאשפזים, אבל צריך לדעת שגם יש כאלה שלא, ושלא כל ההלחצות שמלחיצים אותנו הן נכונות.

אני מעדיפה פשוט לא להילחץ... כשרופאים אומרים שמחסנים נגד שפעת כדי למנוע אשפוזים ועומס על בתי החולים, אז סליחה - אין שום סיבה שאחסן את הילדים שלי בשל סיבה שכזו. תופעות הלוואי הרבה יותר מסוכנות - גילאן ברה וכו', ראיתי בעיניים. או התפשלות מעיים במקרה של הרוטה.

זנים אחרים מתחזקים.

שתראי שאת לא יחידה בעולם שיש לה חששות מהנושא.
אני מאוד ממליצה לך להתחיל לקרוא ולחקור ולא לעשות על עיוור. את תופתעי כמה מידע יש בנושא כיום והכל זמין ונגיש. מחקרים, עלונים לצרכן, מידע על המחלות ועוד.
 

את יודעת שזה ממש משש לא מחסן נגד השפעת הפשוטה והרגילה? 

חיסון שפעת ואת זה אמרה לי מפורש האחות ששאלתי אותה על החיסון מחסן נגד 4 שפעות חמורות ביניהן שפעת החזירים, שפעת העופות וכו' בקיצור מחסנים רק לסוגי שפעת שגרמו למקרה מוות. אומרים שיש לו עוד יתרון שהוא עוזר ב70% מקרים נגד שפעת עונתית ונגד התקפי לב אאל"ט

אז להגיד שיצרו את החיסון בעלויות גבוהוות רק כדי לחסוך אלפי ימי מחלה למשק?!

סליחה אני ממש לא מסכימה עם הטענות האלו הם מרגישות מופרחות וחסרות ביסוס כלשהו. 

אני בודקת באופן כללי את החיסונים את הרב נותנת /מפצלת חיסון שפעת לא חיסנתי על אף שבשנים האחרונות אנשים מתו מסוגי השפעת וזה מחלה שאפשר להדבק בה בקלות ממש 

לי האחות אמרה באופן הכי ברור כשאמרתי לה ששנה שעברה חליתי בשפעת למרות החיסון שהחיסון הוא בעיקרו נגד השפעות הרצינייות והמסוכנות ועל הדרך יכול למנוע שפעת פשוטה (בעיקר בגלל הנוגדנים שהגוף מפתח -משו כזה) 

בכל מקרה היא אמרה שהיא יודעת שההסברה של החיסון לקויה וצירפה לי דף הלוואי שאמצא ואצרף לך.

את יכולה למצוא מידע הכי בסיסי לגבי חיסון השפעת אפילו באתר של קופת החולים שלך שיסביר לך טוב יותר לגבי חיסון השפעת - איך בוחרים את הזנים לחורף הקרוב. 

לא מומלץ לחסן כשהמערכת החיסונית חלשה

ולא בחורף ולא אחרי מחלה

ולא בחילופי עונות

חיסנתי לאחר מחלה והקשבתי לאחות ואני מתחרטת עד היום כשנה אחר כך

אני לא בטוחה שזה מזה אבל מאז החיסון האיום ההוא(גיל שנה) היא חלתה וחלתה 

ואחר כך ראינו שהיה לה מונו כנראה התלבש על המערכת החלשה.

גם אני לא ידעתי

את עדיין מניקה?

זה הגנה טובה מאוד

ויש עוד עיצות

כי הזמן היחיד שהוא לא חורף ולא חילופי עונות זה הקיץ.

לא נראה לי הגיוני גם לפצל וגם לרכז הכל בכמה חודשי קיץ.

אישית-חיסנתי את ילדי בכל החיסונים,

אצל הגדולה לפעמים פיצלתי

אצל הקטן גם זה לרוב לא.

והכל בסדר, עבר בקלות כמעט ללא תופעות לואי.

לפעמים קצת חום או נפיחות שעברו במהירות.

ולגבי הפיצול-זה הרגיש לי מסורבל ומקשה מידי,

ולא ראיתי שזה השפיע על התופעות לואי..

עושות חשבון 5: דילמת החיסונים

הפרק הראשון של תוכנית התחקירים של פרופ' רפי קרסו שעסק בנזקי החיסונים בצורה אובייקטיבית, ונגנז. מעולם לא שודר, הסידרה התחילה את השידורים מהפרק השני..

ידוע שבנושא החיסונים יצרניות החיסונים מממנות את הכתבות ומטילות ווטו על כתבות תחקיר שמראות את המציאות כפי שהיא.

ותגובה על הכתבה הממומנת של "עושות חשבון" תראי כאן: 

את יודעת - - הריון ולידה

יש אפשרות לפצל,

יש אפשרות לדחות (למשל, יפנים מתחילים לחסל בגיל 3 שנים, ומאז שעברו למתכונת הזאת תמותת התינוקות שלהם ירדה פי 7)

יש אפשרות לא לחסן בכלל או בחיסונים מסוימים. בסופו של דבר, חיסונים - זה זכות ולא חובה. וגם לא מחתימים את ההורים על כל הסיבוכים שלהם. אפילו לא מזהירים עליהם. ואחיות שמחסנות בעצמן בד"כ לא יודעות אותם.

הייתי ממליצה לך להקשיב לאינטואיציה האמהית שלך.

 
ארגון "חסון" - מתן מידע על חיסונים
054-4316753
hisunim@gmail.com
SUSPEND
 

את מי לא לחסן - 

ואם יש לך זמן, ממליצה לשמוע את הכול:

והמשך - 

שימי לב: רופא זה לא שולל חיסונים, הוא אומר את מי אסור לחסן.

מאד חשוב לדעת את זה.

אולי אינסטינקט אמהי שלך - הוא זה שעוצר אותך בדרך לטיפת חלב...

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה